תשכחו מכך שהעשור של שנות ה-30 היה רק הכנה לקראת מלחמת העולם השנייה. רגע לפני שדיקטטורים בנו אסטרטגיות ושרטטו מפות לכיבוש אירופה, כבר התנהלה מלחמה: לכיבוש ההרים הגבוהים ביותר בעולם
דינה גורדון | 16 במרץ 2020 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
ביקורת ספר: המרוץ לכיבוש הרי ההימלאיה
במאי 1931 התפרסמה ידיעה קצרה בעיתון הבריטי "טיימס" שמשלחת של מטפסי הרים מגרמניה ומאוסטריה יוצאת להודו, בתקווה להיות הראשונים בעולם להגיע לפסגת ההר השלישי בגובהו בעולם, קַנצ'נג'ונגה (8,586 מטר), השוכן ברכס ההימלאיה. עד אז כל הניסיונות לטפס על רכסי ההימלאיה הגבוהים: קנצ'נג'ונגה, אנאפורנה, K2 וכמובן האוורסט – נכשלו.
הבריטים, חברי "מועדון הטיפוס האלפיני" בלונדון, שקראו את הידיעה חייכו לעצמם מעט בזלזול מסיבה ברורה: במשך כמעט 100 שנה הם שלטו בתחום טיפוס ההרים. "לאורך עשור מטורף אחד בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, כאשר הצליחו בפעם הראשונה לטפס על 36 פסגות מפוארות בהרי האלפים, הבריטים היו אחראים ל-31 מהן", כותב העיתונאי סקוט אלסוורת' בספרו The World Beneath their Feet.
הבריטים גם היו הראשונים שהשתמשו בקביעות בגרזני קרח שהפכו בהמשך לסמל של טיפוס הרים. הם תכננו את אוהלי הטיפוס הראשונים, ויצרן חבלים מלונדון ייצר את חבל הטיפוס העולמי הראשון. רבים מהמטפסים הבריטים גם נהרגו בניסיונות הטיפוס לפסגות הגבוהות בעולם. בשבילם המטרה כעת הייתה להגיע לפסגת האוורסט, הם רק חיכו לאישור מממשלת טיבט שהתמהמה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו