פרויקט חלוקת אלפי גיליונות של מגזין אפוק לחיילים

יוזמת "לחזק את המחשבה", שמטרתה הייתה להעניק זמן איכות לחיילים בחזית, נולדה בזכות החיילים עצמם. במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״ פנה אלינו חייל מיחידת מגלן, וביקש שנשלח מגזינים עבורו ועבור חבריו ליחידה. הבקשה הייתה צנועה: החיילים נמצאים ימים ארוכים בשטח ורוצים לקרוא משהו. משהו שיעביר את הזמן בין משימה למשימה, משהו שיאפשר להם רגע לנשום ולהכניס עולם אחר אל תוך המציאות המורכבת שבה הם חיים.

התגובות לא איחרו להגיע. חיילים סיפרו לנו שהמגזינים עוברים מיד ליד, מלוחם ללוחם, ואנחנו הבנו מיד שיש כאן צורך אמיתי. חיילים שנמצאים בעזה ובלבנון, בגזרות הלחימה או בשטחי הכינוס מבלים שעות ארוכות בהמתנה, יוצאים להפוגות קצרות, וחווים לעיתים גם רגעים של שקט טעון.

״כקצין שיריון ומפקד בבית הספר לקצינים לשעבר, קשה לי שלא לחשוב על החיילים שלנו בשטח״, אומר דור לוינטר, מנכ״ל מגזין אפוק. ״כל מי שאי פעם היה באזור קרב או מלחמה יודע שאי אפשר להכניס טלפונים לשטח, בעיקר מכיוון שהאויב עשוי לאתר את הטלפונים של החיילים וכך לגלות את מיקום הכוחות״.

בתוך השקט המתוח הזה, מגזין מודפס מקבל פתאום משמעות אחרת, לדבריו: ״מעבר לעובדה שלא ניתן לתקשר עם המשפחה והחברים, גם אי אפשר לצרוך תוכן. הראש מתמלא במחשבות על הכאן ועכשיו והדאגות עולות ומציפות. במקרה של החיילים שלנו, דווקא בתוך המלחמה והקרבות, תוכן שמרחיב את הדעת ומעורר את המחשבה, הוא ממש כמו אוויר לנשימה״.

כך התגלגלה הבקשה מצוות מגלן לפרויקט רחב היקף של חלוקת אלפי מגזינים לחיילים. הצוות של מגזין אפוק יצא לשטח, חילק אלפים על גבי אלפים של גיליונות בין גדודים, בצפון, בדרום ובכל מקום אליו התבקש המגזין, גם לחיילים בתוך רצועת עזה.

ואז החלו להגיע התמונות.

תמונות של חיילים ולוחמים – לעתים ממש בין הקרבות, מחזיקים גיליונות אפוק, מחייכים, מודים ומספרים כיצד המגזינים עוברים בין החברים לצוות. אלו היו תמונות פשוטות, שהראו את המציאות היומיומית שלהם, ודווקא משום כך הן ריגשו אותנו כל כך.

לא מדובר במחווה גדולה; מגזין, איכותי ועמוק ככל שיהיה, אינו מחליף שיחה עם הבית, אינו מחליף מנוחה אמיתית ואינו משנה את תנאי השטח. אבל לפעמים אלו לא גודל המחוות, אלא התזמון – הדברים הקטנים שמגיעים בזמן הנכון ומרוממים את האדם: כתבה שנקראת בשקט, רעיון שמעורר שיחה בין חברים, כמה דקות שבהן המחשבה נודדת למקום אחר.

"עבורנו, היוזמה הזאת מתחברת באופן טבעי למה שאפוק מבקש לעשות גם בימים שבשגרה: לתת מקום לתוכן שמביא ערך אמיתי לקורא. תוכן שאינו מסתפק בכותרת מהירה או במסר חולף, אלא מזמין לעצור, לחשוב ולהעמיק", מסביר לוינטר.

בשטח, הבחירה הזו מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר. כשחייל יושב עם מגזין בעזה או מעביר אותו לחבר בין משימות, הקריאה כבר אינה רק דרך להעביר את הזמן. היא רגע של נורמליות. פיסה קטנה של בית. תזכורת לכך שגם בתוך מציאות של מלחמה יש מקום למחשבה, לשיחת עומק ולרוח.

"קמפיין החלוקה לחיילים נולד בראש ובראשונה מתוך הוקרת תודה", מדגיש לוינטר. "תודה לחיילי הסדיר והמילואים, לאנשי כוחות הביטחון, הרפואה וההצלה, ולכל מי שנשאו על כתפיהם את התקופה הזאת. תודה גם למשפחות שנשארו מאחור, לילדים שחיכו, לבני ובנות הזוג שהחזיקו את הבית, ולכל מי שהמלחמה נגעה בחייו – גם אם לא עמד בקו הראשון.

"יש משהו עמוק ביכולת של אדם להקריב מעצמו למען אחרים. לא מתוך אינטרס אישי, אלא מתוך אחריות, חברות, נאמנות, אומץ ותחושת שליחות. אלו ערכים שלא תמיד צריכים להיאמר במילים גדולות; לעיתים הם באים לידי ביטוי דווקא במעשים היומיומיים והפשוטים ביותר".

גם אפוק, בדרכו, מבקש לפעול מתוך ערכים. הוא נולד מתוך תפיסה שהתוכן שאדם צורך אינו דבר שולי. הוא מעצב את המחשבה, משפיע על תפיסת העולם ועל הדרך שבה אנחנו פועלים בתוכו. "לכן חשוב לנו להביא לקוראינו תוכן שיש בו עומק, מוסר ורצון אמיתי להבין את התמונה הגדולה ואת הנקודות שיוצרות אותה", אומר לוינטר.

וכשמגזין כזה מגיע לחיילים בשטח, הוא מקבל שכבה נוספת של משמעות. הוא כבר לא רק מגזין שיושבים איתו בסלון בשישי, או נקרא לצד כוס קפה. הוא עובר בין ידיים מאובקות, נפתח ברגעי ההמתנה המתוחה, ונושא עמו מסר פשוט:

אתם לא לבד. אנחנו חושבים עליכם ומודים לכם. מכל הלב.