אנחנו כאן אורחים לרגע

אחד המסרים המרכזיים של חג הסוכות הוא הארעיות של הקיום הארצי. במהלך החג אנחנו עוזבים את בתי הקבע ועוברים לגור בסוכה, המוגדרת בפי חז"ל "דירת עראי". בכך אנו אמורים להזכיר לעצמנו לא ללכת שולל אחרי מבנים גדולים וארמונות מפוארים, אלא להפנים שכל השהות בעולם הזה היא מצב זמני וחולף. נוסף לכך, נוהגים לקרוא במהלך החג את מגילת קהלת, שמשפט המפתח בה הוא "הבל הבלים, הכול הבל". משמעות המילה הבל איננה "שטויות", אלא משהו שמתפוגג ונעלם במהירות, כמו הבל פה. קהלת מודע לארעיות של החיים בעולם, לעובדה שהכול חולף ועובר, ומנסה להתמודד עם הקשיים הקיומיים של ההכרה בכך. ואכן, הוגים ופילוסופים לאורך הדורות הדגישו מצד אחד את היותם של החיים פרק זמן קצר וחטוף לעומת הנצח, ומצד שני ניסו למצוא בהם תוכן ומשמעות כדי לא ליפול לתהום של יאוש וניהיליזם.

החיים הם קצרים – על כך אין חולק. כמו שאומרים בתפילות יום כיפור: "כצל עובר, וכענן כלה, וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף". השאלה היא מה קורה אחריהם, ואולי גם לפניהם? אם החיים בעולם הזה הם רק הבהוב קצר של קיום בין ריקנות אין-סופית לפניו ואחריו, אכן הדבר עלול להוביל לייאוש. אבל ייתכן שההפך הגמור הוא הנכון.