האם כדאי לדבר עם ילדים בשתי שפות?

בבית משפחת קוסטה התרחשה שוב ושוב סצנה משעשעת. במהלך ארוחת הערב שוחח האב בספרדית עם אשתו ועם בנו, אבל דיבר בקטלנית עם בתו. הבת אמנם דיברה קטלנית עם האב, אבל בספרדית עם שאר בני המשפחה כולל עם הסבתא שדיברה רק ספרדית, אבל הבינה גם קטלנית. אם כולם הבינו ודיברו ספרדית, מדוע האב והבת עברו לקטלנית כשדיברו ביניהם? סצנה דומה אפשר לראות גם במסעדות, כאשר כל הסועדים מדברים את אותן שתי שפות, אבל יחליפו שפה בהתאם למי שאליו המילים מכוונות. אם כולם מדברים אותן שפות, האם לא היה קל יותר אם כל אחד יבחר שפה מסוימת וידבר בשפה זו עם כל הנוכחים?

זה נשמע הגיוני, אבל המוח הדו-לשוני אינו עובד כך. אם אינכם מאמינים, נסו לשוחח עם חבר בשפה ששניכם מדברים היטב, אבל אינכם רגילים לדבר בה איתו, ותראו כמה השיחה תהיה צולעת, כך טוען אלברט קוסטה, חוקר ומומחה ללמידת שפות, בן למשפחה דו לשונית (מתחילת הכתבה). קוסטה, שהיה פרופ' לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת Pompeu Fabra שבברצלונה, חקר את הדו לשוניות במשך למעלה מ-20 שנה והגיע למסקנות מעניינות עליהן כתב בספרו החדש, שהתפרסם לאחר מותו (ב-2018).