יש לכם כבר חשבון? התחברו כאן
נשמע מעניין, אחשוב על זה
|
|
פוסטר המקדם את פעולות המשמרות האדומים – הכאת אנשים, הרס רכוש ובזיזת בתים. הסיסמה בתמונה אומרת: "רסקו את העולם הישן, בנו עולם חדש"
העם הסיני מעריך מאוד את ה"טאו" (="דאו") או ה"דרך". בזמנים הקדומים היה נאמר על קיסר ברוטלי שזהו "שליט מנוון שאיבד את הטאו". כל התנהגות שלא תאמה את הסטנדרט של המוסריות, המיוצגת בשפה הסינית על-ידי שני הסימנים "דאו דֶה", שמשמעם דרך ומידה טובה בהתאמה, הייתה נקראת "לא לעקוב אחר עיקרון הטאו". אפילו איכרים מורדים תלו כרזות המצהירות "ליישם את הטאו בשם השמים". לאו דזה [1] אמר: "יש משהו מסתורי ומושלם, הקיים מלפני שמים וארץ. שקט, נטול צורה, שלם ולעולם אינו משתנה. חי לנצח בכל מקום בשלמות, זהו אבי כל הדברים. אינני יודע את שמו, אני קורא לו הטאו". משפט זה מרמז שהעולם נוצר מה"טאו".
במאה השנים האחרונות, הפלישה הפתאומית של רוח הרפאים של הקומוניזם יצרה כוח הנוגד את הטבע והאנושות, וגרמה צער וטרגדיות ללא גבול. היא גם דחפה את הציוויליזציה האנושית אל סף השמדה. כיוון שביצעה את כל סוגי הזוועות המפירות את הטאו ומתנגדות לשמים ולארץ, היא הפכה לכוח מרושע וקיצוני הפועל כנגד חוקי היקום.
"האדם שומר על חוקי הארץ, הארץ מתנהלת על-פי השמים, השמים מתנהלים על-פי הטאו, הטאו שומר על האמת" [2]. בסין העתיקה האנשים האמינו בהליכה על-פי השמים, הרמוניה עם השמים וחיים בקיום הרמוני של שיתוף עם השמים. המין האנושי משתלב עם השמים והארץ וחי בתלות הדדית עמם. הטאו של היקום אינו משתנה. היקום פועל לפי הטאו בצורה מסודרת. הארץ עוקבת אחר שינויי השמים, כך שישנן ארבע עונות שונות. על-ידי מתן כבוד אמיתי לשמים ולארץ, המין האנושי נהנה מחיים הרמוניים של הכרת תודה, שפע וברכה. הדבר משתקף בביטוי "עיתוי קוסמי נכון, תנאי ארץ מועדפים והרמוניה בין האנשים" [3]. לפי החשיבה הסינית, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, מערכת לוח השנה, הרפואה, הספרות, ואפילו המבנים החברתיים, כולם הולכים לפי ההבנה הזאת.
אך המפלגה הקומוניסטית מקדמת את "האדם מעל הטבע" ואת "פילוסופית המאבק", תוך התרסה ולעג לשמים, לארץ ולטבע. מאו צה-טונג אמר: "לצאת לקרב כנגד השמים זהו תענוג עד אין קץ, להילחם כנגד הארץ זהו תענוג עד אין קץ ולהיאבק עם המין האנושי זהו תענוג עד אין קץ". אולי המפלגה הקומוניסטית באמת השיגה אושר אמיתי ממאבקים אלו, אך האנשים שילמו מחיר כבד ביותר.
בן אנוש הוא קודם כל ישות טבעית, ורק אז ישות חברתית. "האדם הוא טוב מטבעו" [4] ו"לב החמלה קיים אצל כל האנשים ללא הבדל" [5], הם בין הקווים המנחים הרבים שבני האנוש מביאים עמם בלידתם, קווים מנחים שמאפשרים להם להבדיל בין הנכון והמוטעה, בין טוב לרע. אולם המק"ס רואה את בני האנוש כחיות או אפילו כמכונות. על-פי המק"ס הבורגנות והפרולטריון (מעמד הפועלים) הם בסך הכל כוחות חומריים.
מטרת המק"ס היא לשלוט באנשים ובהדרגה לשנות אותם לבריונים מרדנים ומהפכנים. מרקס אמר: "כוחות חומריים ניתן להפיל רק באמצעות כוח חומרי"; "תיאוריה גם היא הופכת לכוח חומרי ברגע שהיא תופסת את ההמונים" [6]. הוא האמין שההיסטוריה האנושית היא לא אחרת מאשר האבולוציה המתמשכת של הטבע האנושי, ושהטבע האנושי הוא למעשה טבע המעמדות, והניח כי אין דבר שהוא מורש ומולד, אלא שהכל תוצר של הסביבה. הוא טען שבן אדם הוא "האדם הסוציאלי" ובכך התנגד לרעיון "האדם הטבעי" של פוירבך. לנין האמין שמרקסיזם לא יכול להיווצר באופן טבעי בפרולטריון, אלא חייב להיות מוחדר מבחוץ. לנין ניסה בכל מאודו, אך עדיין לא הצליח לגרום לפועלים לעבור מהמאבק הכלכלי אל הקרב הפוליטי למען כוח. לכן הוא תלה את תקוותיו בתאורית ה"רפלקס המותנה" שהועלתה על-ידי זוכה פרס הנובל איוואן פטרוביץ' פאבלוב לנין אמר שלתאורית ה"רפלקס המותנה" ישנה חשיבות רבה לפרולטריון בכל העולם. טרוצקי [7] אף קיווה לשווא כי ה"רפלקס המותנה" לא רק ישנה את האדם פסיכולוגית אלא גם ישנה אותו פיזית. הוא ציפה שבאותו האופן שבו כלב מזיל ריר ברגע שהוא שומע את צלצול פעמון האוכל, כך החיילים השומעים יריות יסתערו קדימה באומץ, וכך יקריבו את חייהם למען המפלגה הקומוניסטית.
מאז הזמנים הקדומים, האמינו בני האדם ששכר מגיע לאחר מאמץ ועבודה. דרך עבודה קשה האדם מרוויח חיים משגשגים. אנשים בזים לבטלנות ומתייחסים לגריפת רווחים ללא עבודה כבלתי מוסרית. אולם, לאחר שהמפלגה הקומוניסטית התפשטה לסין כמו מגפה, היא עודדה את ה"פסולת החברתית" והבטלנים לחלק את האדמות, לשדוד רכוש פרטי ולשלוט בעריצות על גברים ונשים – כל הדברים האלה נעשו בפומבי ובחסות החוק.
כל אחד יודע שלכבד את ההורים ולדאוג לילדים זה דבר טוב, וחוסר כבוד להורים ולמורים הוא דבר רע. לחינוך הקונפוציאני העתיק היו שני חלקים: שְיַאוֹ-שְוֶוה (הלימוד הקטן) ודָא-שְוֶוה (הלימוד הגדול). את שְיַאוֹ-שְוֶוה למדו הילדים שמתחת לגיל 15 והם התמקדו בעיקר בדרכי נימוסים הקשורים לניקיון, לאינטראקציה חברתית ולהליכות דרך ארץ (זאת אומרת, חינוך להיגיינה, התנהגות בחברה, דיבור נאות וכך הלאה). חינוך דָא-שְוֶוה הדגיש את המוסריות והשגת הטאו [8]. במהלך המערכה של המק"ס ל"העברת ביקורת על לין ביאו [9] וקונפוציוס", ו"גינוי הכבוד למורים", המפלגה מחקה ממוחם של בני הדור הצעיר את כל ערכי המוסר.
אִמרה עתיקה אומרת: "מי שהיה מורה שלי יום אחד – אכבד אותו כאבי לשארית חיי".
בחמישה באוגוסט 1966, ביין ג'ונג-יון, מורה בתיכון לנערות מטעם האוניברסיטה הרגילה בבייג'ינג, אולצה על-ידי התלמידות שלה לצעוד ברחוב, לחבוש מגבעת שוטים גבוהה, ללבוש בגדים המוכתמים בדיו שחור ולשאת בעלבון לוח כתיבה כיתתי על צווארה, בזמן שהתלמידים מתופפים על פחי אשפה. לאחר מכן היא אולצה לרדת על ברכיה לאדמה, הוכתה במקל עץ משובץ במסמרים ונכוותה ממים רותחים. כך היא עונתה למוות.
מנהלת התיכון מטעם אוניברסיטת בייג'ינג אולצה על-ידי תלמידים להכות בקערת רחצה שבורה ולצעוק "אני אלמנט שלילי". שיערה נגזז בצורה פרועה כדי להשפיל אותה. ראשה הוכה עד שדם פרץ ממנו, תוך כדי שדוחקים אותה מטה לזחול על האדמה.
כולם מאמינים שלהיות נקי זה טוב ולהיות מלוכלך זה רע. אך המק"ס מקדמת "בוץ על כל הגוף וידיים מלאות ביבלות" ומהללת כדבר טוב ש"הידיים מטונפות והרגליים מרוחות בצואת פרות" [10]. אנשים שכאלו נחשבו למהפכנים ביותר ויכלו להתקבל לאוניברסיטאות, להצטרף למפלגה, להיות מקודמים בדרגה ולבסוף גם להיות מנהיגי מפלגה.
המין האנושי התקדם בזכות צבירת ידע, אך תחת המק"ס רכישת ידע נחשבה לדבר רע. האינטלקטואלים סווגו בתור הקטגוריה התשיעית המצחינה – הגרועה ביותר בסקאלה של אחד עד תשע. אינטלקטואלים נצטוו ללמוד מאנאלפביתים ולהיות מחונכים מחדש על-ידי איכרים עניים, כדי שיעברו רפורמה ויתחילו חיים חדשים. בחינוך מחדש של אינטלקטואלים, פרופסורים מאוניברסיטת צינג-הואה הוגלו לאי קארפ אשר בנאן-צ'אנג, בפרובינצית ג'יאנג-שי. סכיסטוסומיאזיס [11] הייתה מחלה נפוצה באזור זה, ואפילו מחנה עבודה בכפייה שבמקור הוקם שם נאלץ בשל כך לעבור מקום. ביצירת מגע עם מי הנהר המקומי הפרופסורים האלה נדבקו מייד ופיתחו את מחלת השחמת, בעקבות כך איבדו את יכולתם לעבוד ולחיות.
תחת הסתת ראש הממשלה הסיני לשעבר ג'וֹאוּ אֶן-לָאי, המפלגה הקומוניסטית הקמבודית (חמר רוז') הוציאה לפועל את רדיפת האינטלקטואלים האכזרית ביותר. אלו שהחזיקו במחשבה עצמאית הועמדו פיזית ורוחנית בפני רפורמה וכליון. משנת 1975 עד 1978, רבע מאוכלוסיית קמבודיה נרצחה, חלקם פגשו במותם רק בגלל שנותרו על פניהם סימנים לאחר שהרכיבו משקפיים.
לאחר ניצחון הקומוניסטים הקמבודיים ב-1975, החל פול פוט להקים סוציאליזם – "גן עדן בחברה האנושית" שבו אין הבדלי מעמדות, אין תחימה בין העיר לכפר, אין מטבע או מסחר. בסוף, המשפחות והמבנה המשפחתי נקרעו לגזרים והוחלפו בצוותי עבודה לגברים ולנשים. הם כולם אולצו לעבוד ולאכול ביחד וללבוש אותם המדים הצבאיים או מדי המהפכה השחורים. נשים ובעליהם יכלו להיפגש רק פעם בשבוע וגם זאת רק אם קיבלו אישור.
המפלגה הקומוניסטית טוענת שאינה יראה את השמים ואת הארץ, ועוד עשתה מאמץ בשחצנותה לעשות רפורמה בסדרי שמים וארץ. זה מראה על התעלמות ועל זלזול מוחלט בכוחות והאלמנטים החיוביים שביקום. מאו צה-טונג רשם בזמן שהיה סטודנט בהונאן:
"בכל המאות, האומות ניהלו מהפכות גדולות. הישן נשטף הרחק ודברים נספגים בְּצבעי החדש; שינויים גדולים קרו, שינויים הנושאים בחובם חיים ומוות, הצלחה וחורבן. זה אותו הדבר עם הרס היקום. ההרס הוא בהחלט לא ההרס הסופי, ואין שום ספק שההרס כאן יהיה הולדה שם. כולנו מצפים בכיליון עיניים להרס שכזה, כי בהשמדת היקום הישן אנו מביאים את היקום החדש. האין זה טוב יותר מהיקום הישן?!"
חיבה היא רגש אנושי טבעי. חיבה הקיימת בחברה בין בעל ואישתו, בין הורים לילדיהם, בין ילדים להוריהם, בין חברים, היא לרוב נורמלית. באמצעות קמפיינים פוליטיים בלתי פוסקים המק"ס שינתה את בני האדם לזאבים, או אפילו לחיה תוקפנית ואכזרית יותר מהזאב. אפילו הנמרים התוקפניים ביותר לא יאכלו את צאצאיהם. אך תחת שלטון המק"ס היה נפוץ שהורים וילדים ידווחו זה על זה, או שבעלים ונשים יחשפו זה את זה; קשרים משפחתיים, לעיתים קרובות, הוכחשו.
באמצע שנות ה-60, מורה בבית ספר יסודי בבייג'ינג, כאשר אימנה את תלמידיה בלימוד תווים (סימני כתב) סינים, שמה בטעות את התווים "סוציאליזם" ו"נשמט" יחד. התלמידים דיווחו עליה. לאחר המקרה, היו מעבירים עליה כל יום ביקורת, והיא הושפלה בסטירות במפגשים פומביים על-ידי תלמידים ממין זכר. בתה ניתקה איתה את היחסים. בכל פעם שהמאבק התלהט בתה הייתה מעבירה ביקורת על "התנועה החדשה במלחמת המעמדות" של אמה, במהלך מפגשים פוליטיים. למשך מספר השנים הבאות שלאחר התקרית, העבודה היחידה שהמורה יכלה לקבל היה ניקוי יומי של בית הספר, כולל בתי השימוש שלו.
אנשים שחוו את המהפכה התרבותית הגדולה לא ישכחו לעולם את ג'אנג ג'י-שין, שנשלחה לכלא משום שהעבירה ביקורת על כשלון מאו ב"קפיצה הגדולה קדימה". פעמים רבות סוהרי הכלא הפשיטו אותה מבגדיה, כבלו באזיקים את ידיה מאחורי גבה וזרקו אותה אל תוך תאי האסירים הגברים, מאפשרים לאלה לבצע בה אונס קבוצתי. בסופו של דבר היא איבדה את שפיותה. כאשר הביאו אותה להוצאה להורג, סוהרי הכלא פחדו שהיא תצעק סיסמאות בתור מחאתה האחרונה. הם לחצו את ראשה ללבנה וחתכו את גרונה ללא כל הרדמה.
ברדיפת הפאלון גונג בשנים האחרונות, המק"ס ממשיכה להשתמש באותן השיטות הישנות, שמטרתן להסית לשנאה ולשסות לאלימות.
המפלגה הקומוניסטית מדכאת את הטבע הנעלה של בני האדם וגם מקדמת, מעודדת ומשתמשת בצד הרע של האנושיות כדי לחזק את שלטונה. במסעות תעמולה חוזרים ונשנים היא כופה על אנשים בעלי מצפון לשתוק מפחד מהאלימות שלה. המפלגה הקומוניסטית הרסה בשיטתיות את ערכי המוסר האוניברסליים בניסיון להחריב את המושגים של טוב ורוע, של כבוד ובושה שעליהם שמר והגן המין האנושי במשך אלפי שנים.
לאו דזה אמר:
"את הכיעור מודדים לפי היופי,
את הטוב על-פי הרע,
על כן, יש ואין, מולידים זה את זה,
כבד וקל, משלימים זה את זה,
ארוך וקצר, מתארים זה את זה,
גבוה ונמוך, נוטים זה אל זה,
לפנים ואחור, נשענים זה על זה" [12].
במילים פשוטות, החוק של יצירה הדדית וניגוד הדדי קיים בעולם האנושי. לא רק שבני אדם נחלקים לטובים ולרעים, אלא גם טוב ורע קיימים בו זמנית בתוך אדם אחד.
דאו ג'י, סמל לפורעים בסין העתיקה, אמר לחסידיו: "שודדים, אף הם, צריכים ללכת בעקבות הטאו". הוא המשיך והרחיב על כך שגם על השודד ללכת בדרך של "כבוד, גבורה, הגינות, תבונה וטוב-לב". זאת אומרת, שאפילו השודד לא יכול לעשות כל דבר בשביל לספק את תשוקותיו, וגם הוא חייב ללכת אחרי חוקים מסוימים.
ניתן להגיד בביטחון שההיסטוריה של המק"ס מלאה בתככנות ובבגידה ללא מעצורים. למשל, מה שהפושעים מעריכים ביותר היא ה"הגינות". אפילו המקום בו הם מתחלקים בשלל נקרא "היכל ההגינות בחלוקת הגזילות". אך בכל פעם שקורה משבר בקרב החברים שבתוך המק"ס, הם יחשפו ויאשימו זה את זה, הם אפילו מפברקים האשמות כוזבות כדי להפליל איש את רעהו, וכך מוסיפים חטא על פשע.
בואו ניקח כדוגמה את הגנרל פֶּנג דה-הואי. מאו צה-טונג, שבא מרקע חקלאי, ידע כמובן שזה בלתי אפשרי להפיק 130,000 ג'ין דגנים משטח של מוּ אחד [13], ושמה שפֶּנג אמר היה כולו נכון. הוא גם ידע שלפֶּנג לא הייתה שום כוונה לתפוס את מקומו, שלא לדבר על העובדה שפֶּנג הציל את חייו של מאו מספר פעמים בזמן שנלחם ב-200,000 חייליו של הו זונג-נאן, באמצעות 20,000 חיילים בלבד, במהלך המלחמה בין הקומוניסטים למפלגת העם הלאומית (קואומינטאנג). ואף על פי כן, ברגע שפֶּנג הביע את אי הסכמתו למאו, מאו נתקף בזעם וזרק לפח האשפה את הפואמה שכתב לשבחו של פֶּנג – "מי מעיז לדהור על גב הסוס עם חרבו השלופה – רק הגנרל פֶּנג שלנו". מאו היה נחוש בדעתו להביא את פֶּנג אל מותו, זאת למרות שבזכות החברות האצילית של פֶּנג חייו ניצלו.
המק"ס הורגת עם הברוטליות במקום למלוך עם טוב-הלב; היא רודפת את חבריה שלה, שמה ללעג חברות ונאמנות אישית; היא מוכרת בפרוטות את הטריטוריה של סין ונוהגת בפחדנות; בחוסר חכמה היא הופכת את עצמה לאויב של האמונה הנכונה; היא פותחת במהלכי ענק, מפירה את דרך הנבון למלוך באומה. אחרי הכל, המק"ס הלכה כה רחוק עד כדי נטישת הסטנדרט המוסרי המינימלי ש"שודדים, אף הם, צריכים ללכת בעקבות הטאו". הרוע שלה עבר הרבה מעבר לחוק היצירה ההדדית והניגוד ההדדי שקיים ביקום. המק"ס מביעה התנגדות מוחלטת לטבע ולאנושיות במטרה לבלבל בין טוב לרע ולהביא למפלה ושינוי של חוק היקום. היהירות חסרת הרסן שלה הגיעה לשיאה, וגורלה הוא להגיע לכדי קריסה מוחלטת.
ג'ין שון-הואה היה בוגר תיכון של שנת 1968 של בית הספר מספר 2 של וו-סונג בשנחאי, וחבר בוועדה המתמדת של המשמרות האדומים של בתי-הספר בשנחאי. במארס 1969, הוא נשלח לאזורים הכפריים של פרובינצית היי-לונג-ג'יאנג. ב-15 באוגוסט 1969, שטפונות עזים שצפו מטה מרכס הר והציפו תוך זמן קצר את האזורים המקיפים את נהר שואנג. ג'ין קפץ אל הזרמים המהירים כדי להחזיר לצוות הייצור שלו שני מוטות של חוטי חשמל שנסחפו בנהר, ושם הוא טבע.
הדברים הבאים הם שתי רשומות מיומנו של ג'ין לפני מותו:
ה-4 ביולי,
"אני מתחיל לחוש בחומרת הרצינות ובחוזק מלחמת המעמדות באזורים הכפריים. כאיש המשמרות האדומים של יושב הראש מאו, אני עומד מוכן ומזומן להסתער קדימה בקרב כנגד הכוחות הריאקציונרים בעזרת "מחשבת מאו צה-טונג" הבלתי מנוצחת כאמצעי הלחימה שלי. אני מוכן לעשות זאת אפילו אם זה אומר שאיאלץ להקריב את חיי. אני אלחם, אלחם ואלחם עד מיטב יכולתי למען גיבוש דיקטטורת הפרולטריון".
ה-19 ביולי,
"'האויבים המעמדיים" בחטיבת הייצור ההיא עדיין יהירים. הנוער המשכיל הגיע לאזור הכפר בדיוק בשביל להשתתף בשלוש התנועות המהפכניות הגדולות שבאזורים הכפריים. בראש ובראשונה – מלחמת המעמדות. עלינו להסתמך על מעמד העניים ועל האיכרים מהמעמד הנמוך-בינוני, להניע את ההמונים ולדכא את יהירות האויבים. עלינו, הנוער המשכיל, תמיד לקיים את המנהיגות הגדולה של "מחשבת מאו צה-טונג", ולעולם לא לשכוח את מלחמת המעמדות, ולעולם לא לשכוח את דיקטטורת הפרולטריון".
ג'ין הלך לאזורים הכפריים עם מחשבה של שליחות, להילחם בשמים ובארץ ולעשות רפורמה באנושות. יומניו חושפים כי ראשו היה מלא ב"מאבקים". הוא הרחיב את הרעיון של "מאבק בבני אדם" לרעיון של לחימה כנגד השמים והארץ, ולבסוף איבד את חייו בשל כך. ג'ין הוא מקרה טיפוסי לפילוסופית המאבק, אין ספק שבו בזמן גם הפך לקרבנה.
אנגלס אמר פעם כי החירות היא ההכרה בבלתי נמנע. מאו צה-טונג המשיך והוסיף "ושינוי העולם ברפורמה". השינוי הקל הזה חשף במלואו את השקפת המק"ס על הטבע כלומר לשנות את הטבע. ה"בלתי-נמנע" כפי שמובן על-ידי הקומוניסטים, הוא החומר שמחוץ לטווח ראייתם וה"תבנית" שמקורה נמצא מעבר ליכולת הדיון שלהם. הם מאמינים שהטבע והאנושיות ניתנים ל"כיבוש" על-ידי דחיפת ההכרה האנושית הסובייקטיבית להבנת חוקים אובייקטיביים. במאמציהם לשנות את הטבע, הקומוניסטים הרסו את הסדר והשאירו את שדות הניסיון שלהם, רוסיה וסין, במצב מבולגן.
שירי עם במהלך "הקפיצה הגדולה קדימה" מראים את היהירות והטיפשות של המק"ס: "ישתחוו ההרים ויסורו הצידה הנהרות"; "אין קיסר הירקן בשמים ואין מלך דרקון על האדמה. אני הוא קיסר הירקן ואני הוא מלך הדרקון. אני פוקד על שלושת ההרים וחמשת העמקים לסור הצידה, הנה אני מגיע!" [14]
המפלגה הקומוניסטית אכן הגיעה! ואיתה גם מגיעים הפרת שיווי המשקל של הטבע והרס העולם שהיה הרמוני במקורו.
למק"ס הייתה מדיניות חקלאית של שמירת הדגנים כחוליית מפתח. תחת מדיניות זו, היא המירה כרצונה שטחים גדולים של מדרונות הרים ואדמות מרעה לאדמות לעיבוד חקלאות, ומילאה נהרות ואגמים בסין כדי להפכם לאדמה לגידול יבולים. מה הייתה התוצאה? המק"ס טענה שייצור התבואה ב-1952 עלה על הייצור בתקופת שלטון מפלגת העם הלאומית. אך המק"ס לא חשפה שעד 1972 ייצור התבואה הכולל בסין לא הצליח לעלות על זה של התקופה השלווה של שנות צ'יאן-לונג משושלת צ'ינג. אפילו עד היום, יחס תפוקת התבואה לאדם בסין עדיין נמוך בהרבה מזה של שושלת צ'ינג, והוא מהווה רק שליש מזה של שושלת סונג, בה החקלאות הגיעה לשיאה בהיסטוריה הסינית.
כתוצאה מכריתת עצים ללא הבחנה, יישור נהרות ומילוי אגמים, המצב האקולוגי בסין הובא להתדרדרות דרסטית. כיום, המערכת האקולוגית של סין עומדת על סף התמוטטות. ייבוש הנהר "האי" והנהר הצהוב, וזיהום נהר "הווָאי" ונהר "יאנג-צה" גודעים את עורק החיים עליו הסתמכה האומה הסינית להישרדותה. עם היעלמות אדמות המרעה בגאן-סו, צ'ינג-האי, מונגוליה הפנימית ושין-ג'יאנג, סופות חול עשו את דרכן לעבר המישורים המרכזיים.
בשנות ה-50, בהנחיית המומחים הסובייטים, בנתה המק"ס, על הנהר הצהוב, את תחנת הכוח ההידראולית סַאן-מֶן-שְיה. עד היום הזה, תחנת הכוח הזאת מצליחה לספק קיבולת זרם ברמה של נהר בגודל בינוני בלבד, אף על פי שהנהר הצהוב הוא הנהר השני בגודלו בסין. בנוסף, פרויקט זה יצר הצטברות של בוץ וחול בגדות העליונים של הנהר והעלה את גובה מפלס מי הנהר. בשל כך, אפילו שיטפון מתון גורם לאבידות נוראיות בחיים וברכוש לאנשים שבשני צדי הנהר. בהצפה של נהר וויי ב-2003, שיא השטף של המים היה 3,700 קוב לשניה, שטפון בעצמה כזו עלול להתרחש כל 3-5 שנים. אך השיטפון הזה גרם לאסון חסר תקדים ביחס ל-50 השנים האחרונות.
בסביבה של ג'ו-מא-דיאן, פרובינצית הא-נאן, נבנו הרבה מאגרי מים בקנה מידה גדול. ב-1975, הסכרים של מאגרי-מים אלו התמוטטו בזה אחר זה. תוך פרק זמן קצר – שעתיים בלבד, טבעו 60,000 איש. מחיר הדמים הכולל הגיע עד 200,000 איש.
המק"ס ממשיכה בפעולות הרס זדוניות על אדמת סין. סכר שלושת העמקים על נהר היאנג-צה, ופרויקט העברת המים מדרום לצפון הם למעשה ניסיונות של המק"ס לשנות את מערכות האקולוגיה הטבעיות על-ידי השקעות של מאות מיליארדי דולרים, וזאת מבלי להזכיר את הפרויקטים בקני המידה הקטן והבינוני במטרת "הילחם נגד הארץ". יתר על כן, פעם אחת הוצע מתוך שורות המק"ס להשתמש בפצצת אטום כדי לפתוח מעבר במישור צ'ינג-האי שבטיבט בשביל לשנות את הסביבה הטבעית במערב סין. למרות ששחצנות ותיעוב המק"ס לאדמה זיעזעו את העולם, אין הם בלתי צפויים.
בהקסגרמות (בא-גואה) של "ספר התמורות" [15], האבות הקדומים של סין התייחסו לשמים כאל "צ'יאן", או היוצר, והוקירו אותו כ"טאו השמימי". הם החשיבו את הארץ להיות "קון", או הקולט (הסביל), וכיבדו מידות טובות של קבלה.
קוּן, ההקסגרמה שלאחר צ'יאן, מוסברת בספר התמורות באופן זה: "בהיותו בהקסגרמה של קון, טבע הארץ הוא להרחיב ולהגיב. בהתאמה לכך, אנשים נעלים מתמודדים ומקיימים את כל הדברים בעזרת שפע אמות מוסר".
הדיון הקונפוציאני לגבי ספר התמורות אומר: "השלמות היא הגדולה של קון; היא מולידה את כל הישויות".
קונפוציוס ציין עוד בנוגע לטבע של קוּן:
"קוּן היא הרכה ביותר, אך בתנועה היא יציבה. היא הדוממת ביותר, אך שמרנית בטבעה. היא משיגה את אדונה באמצעות הליכה אחריו, אך עדיין שומרת על טבעה, ולכן מסוגלת לשאת. היא מכילה את כל הדברים, ומבריקה בהתאמה לשינוי. זוהי דרכה של קון – כמה נוחה וצייתנית היא, סובלנית אל השמים ונעה עם הזמן".
ברור כי רק במעלות הקליטה האימהיות של הארץ – רכות, דממה, וסיבולת – יכולים כל הדברים להישמר ולפרוח על הארץ. "ספר התמורות" מלמד אותנו את הגישה הנכונה כלפי הטאו השמימי וכלפי המידות הטובות הארציות: ללכת אחר השמים, להישמע לארץ ולכבד את הטבע.
המק"ס, לעומת זאת, מפירה את צ'יאן-קון, ומקדמת את "צא לקרב כנגד השמים והילחם עם הארץ". היא שדדה את אוצרות האדמה על-פי רצונה. בסוף, זה בלתי נמנע שהיא תיענש בידי השמים, הארץ וחוק הטבע.
בנו של איינשטיין, אדוארד, שאל אותו פעם מדוע הוא כה מפורסם. איינשטיין השיב, כשהוא מצביע על חיפושית עיוורת שזחלה על כדור מעור, שהיא אינה יודעת שדרכה מתעקלת, אך "איינשטיין יודע". לתשובה של איינשטיין אכן יש השלכות עמוקות. אִמרה סינית מעבירה משמעות דומה: "אינך יודע את פניו האמיתיות של הר 'לוּ' בדיוק בגלל שאתה נמצא בתוך ההר". כדי להבין מערכת יש לצאת מתוכה ולהתבונן בה. כך שאם המין האנושי משתמש במושגים מוגבלים כדי להתבונן בזמן-מרחב חסר הגבולות של היקום, המין האנושי לעולם לא יוכל להבין את ההרכב השלם של היקום, ולכן היקום יישאר תמיד תעלומה נצחית למין האנושי.
המישור הבלתי ניתן לחקירה על-ידי המדע שייך למישור הרוחניות או המטאפיזיקה, מישור זה נכלל באופן טבעי במישור ה"אמונה".
האמונה, פעילות מנטלית המערבת התנסות והבנה של החיים, של הזמן-מרחב ושל היקום, נמצאת מעבר לְדברים שמפלגה פוליטית יכולה לנהל. "לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאל את אשר לאל" [16]. אולם, בהתבסס על הבנתה הזעומה והמגוחכת של היקום והחיים, המפלגה הקומוניסטית קוראת לכל דבר שנמצא מחוץ לתחום התיאוריות שלה "אמונות טפלות", ודנה את המאמינים באלוהים לשטיפת מוח ולהמרה. אלו העומדים על שלהם ולא מוכנים לשנות את אמונתם מצאו את עצמם לנוכח עלבון ואף השמדה פיזית.
מדענים אמיתיים מחזיקים בהשקפה רחבה ביותר לגבי היקום, והם לא יכחישו את ה"לא נודע" הבלתי מוגבל מול המושגים המוגבלים של האינדיבידואל. המדען המהולל ניוטון הסביר במפורט, בספרו "עקרונות המתמטיקה" שפורסם ב-1678, את עקרונות המכניקה, היווצרות הגיאות והשפל ותנועת כוכבי הלכת, וחישב את מהלך מערכת השמש. ניוטון, שהיה כה בולט בכישוריו, חזר שוב ושוב באומרו כי הספר שלו מציע לא יותר מתיאור התופעות שעל פני השטח, ושבשום אופן אין הוא מעז לדבר על המשמעות האמיתית של האל האולטימטיבי בבריאת היקום. במהדורה השנייה של "עקרונות המתמטיקה" הביע ניוטון את אמונתו וכתב: "המערכת היפה ביותר הזאת של השמש, הכוכבים וכוכבי השביט יכולה רק לנבוע מהנחייה וריבונות של ישות אינטיליגנטית ורבת עוצמה… כפי שלאדם עיוור אין מושג של צבע, כך אנו, חסרי מושג לגבי האופן בו האל היודע כל תופש ומבין את כל הדברים".
בואו נשים בצד את השאלות לגבי קיומן של ממלכות שמימיות שמתעלות מעבר לזמן-מרחב הזה ולגבי השאלה אם אלה המחפשים את ה"טאו" יכולים לחזור למקור השמימי ולעצמי האמיתי שלהם. על דבר אחד כולנו יכולים להסכים: מאמיניה של אמונה נכונה מאמינים כולם ביחסים הסיבתיים, שטוב מתוגמל בטוב ורוע מתוגמל ברע. האמונות הנכונות משחקות תפקיד חשוב מאד בשמירת מוסריות האדם ברמה מסוימת. מאריסטו ועד איינשטיין, רבים מאמינים בקיום של חוק עליון ביקום. האנושות מעולם לא פסקה מלחקור להשגת אמת היקום באמצעים שונים. בנוסף למחקר המדעי, מדוע לא נקבל את הדת, האמונה והטיפוח כגישות שונות שבאמצעותן ניתן לחשוף את האמת האוניברסאלית?
באופן היסטורי כל האומות האמינו באלוהות. בדיוק בגלל האמונה באלוהות, והסיבתיות הקארמתית של טוב ורע, בני האנוש מרסנים את עצמם ושומרים על ערכי המוסר של החברה. בכל הזמנים וברחבי העולם, הדתות האורתודוכסיות שבמערב והקונפוציאניזם, הבודהיזם והטאואיזם שבמזרח – כולן לימדו את האנשים כי אושר אמיתי נובע מלהיות בעל אמונה באלוהות, מסגידה לשמים, מלהיות חומל כלפי האחר, מלהוקיר את מה שיש לך, מלהיות שמח בחלקך ומלהחזיר טובה על נדיבות האחרים.
הנחת היסוד המנחה של הקומוניזם הייתה אתיאיזם – האמונה כי אין בודהא, אין טאו, אין גלגולים קודמים, אין חיים שלאחר המוות ואין גמול ועונש סיבתיים. לפיכך, קומוניסטים במדינות שונות כולם אמרו לעניים ולפרולטריון הנבל [17] שהם לא צריכים להאמין באל; שהם לא צריכים לשלם על מעשיהם; ושהם לא צריכים לציית לחוק ולהתנהג כבני אדם. נהפוך הוא, עליהם להשתמש בתחבולות ובאלימות כדי לצבור עושר.
בסין העתיקה, הקיסרים, אשר נחשבו כבעלי אצילות עליונה, עדיין מיקמו עצמם מתחת לשמים כשהם מכנים את עצמם בני השמים. נשלטים ומרוסנים בידי "רצון השמים", מזמן לזמן, הם היו מוציאים מסמכים קיסריים כדי לקחת על עצמם אשמה ולהביע חרטה בפני השמים. הקומוניסטים, לעומת זאת, לוקחים על עצמם לייצג את רצון השמים. חסרי מגבלות של חוק או יראת שמים, יש להם החופש לעשות ככול העולה על רוחם. כתוצאה מכך, במקום ליצור את "גן העדן עלי אדמות" הם יצרו, פעם אחר פעם, את הגיהנום עלי אדמות.
מרקס, הפטריארך של הקומוניזם, האמין כי הדת היא האופיום הרוחני להמונים. הוא חשש מכך שאנשים יאמינו בכוח עליון ובאלוהים ויסרבו לקבל את הקומוניזם שלו. מיד בפרק הראשון של הספר "הדיאלקטיקה של הטבע" מאת אנגלס, ישנה ביקורת על מנדלייב וקבוצת לימוד המיסטיקה שלו.
אנגלס הצהיר כי כל דבר במהלך ימי הביניים או לפניהם היה צריך להצדיק את קיומו בפני משפט הרציונליות האנושית. כשקבע את ההערה הזאת, הוא התייחס לעצמו ולמרקס כאל שופטים במשפט מעין זה. מיכאיל באקונין, אנרכיסט וחבר של מרקס, ציין לגבי מרקס את הדבר הבא: "הוא נראה לאנשים כאל. הוא לא מסוגל לסבול אף אל אחר מלבד עצמו. הוא רצה שהאנשים יסגדו לו כפי שהם סוגדים לאל, ויכבדו אותו בתור אלילם. אחרת הוא היה מעמיד אותם בפני מתקפה מילולית או רדיפה".
האמונה המסורתית מהווה מכשול טבעי לשחצנות הקומוניסטית.
המק"ס איבדה את כל צלילות הדעת שלה ברדיפתה המטורפת את הדת. במהלך המהפכה התרבותית הגדולה, מקדשים ומסגדים רבים הוחרבו ונהרסו, ונזירים הוצעדו בהשפלה ברחובות. בטיבט ניזוקו 90 אחוז מהמקדשים. אפילו היום ממשיכה המק"ס ברדיפה דתית ואוסרת עשרות אלפי נוצרים של כנסיות בית (המתקיימות בחשאי בתוך בתים). גוֹנג פִּין-מֵיי, כומר קתולי בשנחאי, נרדף על-ידי המק"ס בשל אמונתו. הוא נכלא ליותר מ-30 שנה. הוא הגיע לארה"ב בשנות ה-80. לפני שנפטר בגיל זיקנה של מעל ל-90, הוא הותיר צוואה שבה נכתב: "העבירו את קברי חזרה לשנחאי כשהמק"ס לא תשלוט עוד בסין". לאורך למעלה מ-30 שנות מאסר בבידוד בשל אמונתו, המק"ס הפעילה עליו לחץ פעמים רבות להתנכר לאמונתו ולהכיר במנהיגות "ועדת שלושת העצמי הפטריוטי" [18] של המק"ס בתמורה לשחרורו.
בשנים האחרונות, רדיפת המק"ס את מתרגלי הפאלון גונג, שניצבים למען העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות, היא הרחבת הדוקטרינה "צא לקרב עם השמים", כמו גם התוצאה הבלתי נמנעת של הפרקטיקה שהיא מפעילה – כפייה על אנשים בניגוד לרצונם.
הקומוניסטים האתיאיסטים מנסים לתעל ולשלוט באמונת האנשים באלוהות; הם שואבים הנאה מיציאה למאבק בשמים. האבסורדיות שלהם לא ניתנת לתיאור במילים; תיאורים כמו יהירות או היבריס לא יכולים אפילו לְדַמות שבריר מזה.
בפועל, הקומוניזם נכשל לחלוטין בכל רחבי העולם. ג'יאנג זמין, המנהיג לשעבר של המשטר הקומוניסטי הגדול האחרון בעולם, אמר לכתב הוושינגטון פוסט במארס 2001, את הדברים הבאים: "בצעירותי האמנתי שהקומוניזם יתקבל מהר מאוד. אבל עכשיו אני כבר לא מרגיש כך" [19]. בזמן הנוכחי מספר האנשים שעוד באמת מאמינים בקומוניזם הוא זעיר ביותר.
גורלה של התנועה הקומוניסטית נועד לכישלון, שכן היא מפירה את חוק היקום ופועלת בניגוד לשמים. כוח שכזה המתנגד ליקום ודאי ייענש בידי רצון השמים והישויות האלוהיות.
אף על פי שהמק"ס שרדה משברים על-ידי שינוי תכוף של מראיתה והיאחזות בתחבולותיה הנואשות האחרונות, קיצה הבלתי נמנע ברור לעיני כל העולם. המק"ס מסירה את מסכותיה המתעתעות בזו אחר זו, וחושפת את טבעה האמיתי: תאוות בצע, אכזריות, עזות מצח, רשעות והתקוממות נגד היקום. אך היא עוד ממשיכה לשלוט על מוחות האנשים ולעוות את ערכי האתיקה של האדם, ובכך ממיטה חורבן על המוסריות האנושית, השלום והקִדמה.
היקום הנרחב והעצום נושא עמו את רצון השמים שאין להתנגד לו, שיכול גם להיקרא רצון האל, או החוק וכוח הטבע. לאנושות יהיה עתיד רק אם היא תכבד את רצון השמים, תלך על-פי מסלול הטבע, תבחין ותקפיד על חוק היקום, ותאהב את כל הישויות תחת השמים.
[1] לאו דזה (הידוע גם כ'לאו צה', 'לי אֵר', או 'לי דאן') הוא פילוסוף סיני שחי במאה השישית לפני הספירה. הוא מצוין לשבח על שחיבר את הספר דאו דה ג'ינג (טאו טה צ'ינג), הספר המקורי של הטאואיזם.
[2] דאו דה ג'ינג, פרק 25.
[3] דרכי ביטוי אלו הם מתוך מנציוס, הספר השני.
[4] חריזת השלושה (סאן זי ג'ינג), טקסט סיני מסורתי לחינוך יסודי.
[5] מתוך מנציוס, הספר השישי.
[6] מתוך: קארל מרקס, "תוספת לביקורת על הפילוסופיה של המשפט של הגל" (Heggel).
[7] לאון טרוצקי (1879-1940), תאורטיקן קומוניסטי רוסי, היסטוריון ומנהיג צבאי, מייסד הצבא האדום הרוסי. הוא נרצח במקסיקו סיטי על-ידי סוכנים של סטאלין ב-22 באוגוסט 1940.
[8] לפי ג'ו-שי, או ג'ו-זי (1130-1200), הידוע גם כ"ג'ו-זי, מלומד ניאו קונפוציאני משושלת סונג, "הלימוד הקטן" מתייחס להתנהגות נאותה, בעוד ש"הלימוד הגדול" מבאר את העקרונות שעליהם מתבססות ההתנהגויות האלה. המקור: Classified Conversations of Master Zhu (Zhu Zi Yu Lei), Volume 7 (Learning 1).
[9] לין בּיאו (1907-1971), אחד ממנהיגי המק"ס הבכירים, שירת תחת מאו צה-טונג כחבר הפוליטבירו, כסגן יושב ראש (1958) וכשר ההגנה (1959). לין נחשב לארכיטקט המהפכה התרבותית הגדולה של סין. לין היה מיועד כממשיך דרכו של מאו, אך ב-1970 העדיפו על פניו אחרים. כפי שדווח, כאשר חש שהוא עומד ליפול, הוא נעשה מעורב בנסיון הפיכה כושל, וברגע שהמזימה נחשפה, ניסה להימלט לברית המועצות. מטוסו התרסק במונגוליה במהלך מנוסתו מהעמדה לדין, וכך מצא את מותו.
[10] מתוך "הרצאה על ספרות ואמנות בפורום יאן-אן", של מאו (1942).
[11] סכיסטוסומיאזיס, מחלה הנגרמת כתוצאה מתולעים טפיליות. הזיהום מתרחש בעקבות מגע עם מים מתוקים מזוהמים. סימפטומים נפוצים כוללים חום, צמרמורות קור, שיעול וכאבי שרירים. במקרים חמורים יותר המחלה עלולה לגרום לנזקים לכבד, למעיים, לריאות ולשלפוחית השתן, ובמקרים נדירים עלולה לגרום להתקפים, שיתוק או לדלקת של חוט השדרה.
[12] דאו דה ג'ינג, פרק 2.
[13] "ג'ין", יחידה סינית למדידת משקל. 1 ג'ין = 0.5 ק"ג. "מוּ", יחידת מידה סינית לשטח. 1 מוּ = 0.67 דונם.
[14] הן קיסר הירקן והן המלך הדרקון הם דמויות מיתולוגיות סיניות. קיסר הירקן, הידוע רשמית כ"דמות האצילית של אבן הירקן" (August Personage of Jade) ומכונה באופן בלתי רשמי על-ידי הילדים ופשוטי העם כ"סבא השמים", הוא השליט של השמים ואחד מבין האלים החשובים ביותר של הפנתאון הטאואיסטי הסיני. מלך הדרקון הוא השליט האלוהי על ארבעת הימים. כל ים מקביל לאחת מארבע רוחות השמים, ונשלט על-ידי מלך דרקון אחד. המלכים הדרקונים חיים בתוך ארמונות קריסטל, הנשמרים על-ידי חיילים חסילונים וגנרלים סרטנים. חוץ מלשלוט על חיי הים, המלכים הדרקונים גם מפעילים את העננים והגשם. נאמר שמלך הדרקון של הים המזרחי הוא בעל השטח הגדול ביותר.
[15] האי צ'ינג השלם (ספר התמורות), תורגם על-ידי אלפרד הואנג. (Rochester, VT: Inner Traditions 1998)
[16] הברית החדשה, מתי, 22:21.
[17] "הפרולטריון הנבל", מתורגם בצורה גסה כפועלי העוני. מונח זה מזוהה עם מעמד האלמנטים המנודים, דגנרטים או המחתרתיים המרכיבים פלח מהאוכלוסייה במרכזים התעשייתיים. המונח כולל את הקבצנים, הפרוצות, הגנגסטרים, הסחטנים, הנוכלים, העבריינים הקטנים, הזונות, המובטלים הכרוניים או הבלתי ניתנים להעסקה, הבודדים המנודים בידי התעשייה וכל מיני סוגים של האלמנטים הבזויים והמנוונים ותת-המעמד. המונח הוטבע על-ידי מרקס ב"מלחמת המעמדות" בצרפת 1848-1850.
[18] "ועדת שלושת העצמי הפטריוטי" (או הכנסייה של שלושת העצמי הפטריוטי), היא יצירה של המק"ס. ה"תלת עצמית" מתייחס ל"ממשל עצמי, תמיכה עצמית והפצה עצמית". הוועדה דורשת מהסינים הנוצרים לנתק את קשריהם עם נוצרים שמחוץ לסין. הכנסייה הפטריוטית התלת עצמית שולטת בכל הכנסיות הרשמיות בסין. כנסיות שלא הצטרפו אליה אולצו להיסגר בכפייה ובכוח. מנהיגים וחסידים של בתי כנסייה עצמאיים נרדפים ונידונים לעיתים קרובות לתקופות מאסר בכלא.
[19] ג'ון פומפרט – "Jiang has caution for U.S. – China’s leader says Taiwan arms deal would spur buildup". וושינגטון פוסט, 24 במארס, 2001.
|
|
הירשמו לניוזלטר שלנו וקבלו תוכן חדש למייל מדי חודש
