משלבים את האמבות בשבבי המחשב

האמבות של אדמצקי יצאו במהרה לחפש מזון בסביבה החדשה שלהן. הן התפשטו על פני המפה כשהן שולחות צינוריות דקיקות וקצרות לכל עבר. מרגע שצינורית כזו איתרה פתית של שיבולת שועל, האמבות דאגו להקיף אותו מכל הכיוונים והחלו לאכול ממנו. בשלב הבא, לאחר שהן התפשטו לכל הפתיתים וכיסו למעשה את כל המפה ברשת סבוכה של צינוריות קצרות, הן החלו להתכנס למבנה יעיל יותר. הן נסוגו בהדרגה מצינוריות מיותרות או לא יעילות, עד שבסופו של דבר כל מה שנשאר הן רק צינוריות ספורות שחיברו בין מקורות המזון ברשת קצרה במיוחד, כמעט באורך הצנרת הקצרה ביותר שמאפשרת לחבר בין כל הפתיתים. מנקודת המבט של האמבות, הרשת הקצרה והיעילה עזרה לחסוך במשאבי אנרגיה, כשהיא מאפשרת להן לשנע חומרים בכל רחבי גופן המלוכד, תוך הפעלת מינימום מאמץ.