בחברה המערבית התקבעה הבנה שמנהלים ומנהיגים מצליחים אינם יכולים להיות מופנמים. סוזן קיין, שחקרה אנשים מוצלחים כמו גנדי, וורן באפט ומארק צוקרברג, מנסה להוכיח לעולם שהמציאות היא לגמרי אחרת
דינה גורדון | 4 במאי 2014 | כתבה חצויה | 2 דק׳
"מנהיגים מופנמים יכולים להצליח יותר ממנהיגים מוחצנים"
מבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד יצא במשך שנים אוסף מרשים של מנהלים בכירים, כמו נשיאי הבנק העולמי, שרי אוצר אמריקנים, ראשי עיריית ניו יורק ומנכ"לים של חברות גדולות כמו ג'נרל מוטורס. כיום זו נחשבת לחממה יוקרתית, מעין פס ייצור שבו צומחים מנהלים, בזה אחר זה, לפי מודל מוגדר וידוע מראש. כזה שמכשיר אותם להיות מוחצנים ודומיננטים, בעלי יכולת קבלת החלטות מהירה.
"סטודנטים מספרים שמלמדים אותם לדבר בקול רם, ללמוד בצוותים ובקבוצות גדולות. הם מקבלים עצות כמו 'דבר בביטחון. גם אם אתה מאמין במשהו רק ב-55 אחוז, דבר עליו כאילו האמנת בו ב-100 אחוז'", מספרת סוזן קיין, בוגרת בית הספר למשפטים של הרווארד בראיון לאפוק טיימס.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו