כניסה
הרשמה לניוזלטר

הסכמים והחלטות מהשנים האחרונות מעוררים שאלות מדאיגות בנוגע למאגרי המים שלנו

פרופ' מיכה קליין | 21 במאי 2023 | מחשבות | 3 דק׳

מה מטרתו האמיתית של “המוביל ההפוך”?

בשנות ה-50 של המאה הקודמת החליטה מדינת ישראל להעביר מים מצפון המדינה לדרומה באמצעות ה"מוביל הארצי", שכן רוב האוכלוסייה והקרקעות החקלאיות נמצאות במרכז המדינה ובדרומה ומרבית המים הזמינים נמצאים בצפונה.

אחרי שבוטלה התוכנית להטיית מי הירדן מגשר בנות יעקב דרומה (בשל בעיות גיאופוליטיות), בלית ברירה נקבע שהכנרת, הנמצאת במפלס שגובהו 210 מטר מתחת לפני הים, תשמש מאגר תפעולי (אוֹפֵּרָטיבי) של משק המים וממנה יועברו המים לרחבי הארץ. אולם הקמת מאגר תפעולי במפלס מתחת לפני הים בעייתית מבחינה הידרולוגית, מכיוון שהשימוש במי המאגר מצריך שאיבה לגובה רב (הדבר דומה לשאיבת מים ממכל מים רזרבי הנמצא בקומת מרתף, המצריך השקעת אנרגיה כדי להעלות את המים מעלה בשעת הצורך). מידע זה היה ברור וידוע למקבלי ההחלטות בעת קבלת ההחלטה.

מי הכנרת הועברו דרומה באמצעות "המוביל הארצי" החל משנת 1964. בשנים שבהן מפלס הכנרת היה גבוה, נשאבו מהכנרת 400-350 מיליון מ"ק בשנה. בשנים אחרות, בהן הייתה בצורת וביקוש גדל והולך למים, החלה ישראל לסבול ממאזן מים שלילי, והכנרת נתפסה כמקור מים בלתי אמין.

הכנרת | צילום: shutterstock

שתפו: