ביצירות דמיוניות שונות יש לא מעט יצורים הניזונים מפחד. פניווייז הליצן (מהספר "זה" של סטיבן קינג), אדוני הפחד מהיקום של מארוול ו"הדחליל" מהקומיקס של באטמן הם רק כמה דוגמאות ליצורים השואפים לזרוע כמה שיותר פחד ואימה בקרב בני האדם. בסרט הידוע "מפלצות בע"מ", ישנה תעשייה שלמה של מפלצות שתפקידן להבהיל ילדים ולסחוט מהם כמה שיותר צרחות, כדי להפיק מהן אנרגיה.

הישויות הללו הן דמיוניות, אבל מתברר שגם בעולמנו יש ישות הניזונה מפחד, וחשוב לזכור את זה – קוראים לה "התקשורת".

המזון הבסיסי של התקשורת הוא הרייטינג, הדרוש לה לקיומה. אבל כדי לקבל אותו היא מטפחת בראש ובראשונה תחושות של פחד, חרדה ומועקה תמידיים בלב ההמון. היא תמיד מתמקדת בשלילי, מנפחת אותו ויוצרת רושם תמידי של אסון ממשמש ובא. כל עימות צבאי הוא פתיחה למלחמת עולם שלישית. כל מגפה היא פרש האפוקליפסה. כל היחלשות של המטבע היא קריסה כלכלית. כל עלייה בטמפרטורות היא משבר אקלים. כל הפגנה היא קרע בעם ומלחמת אחים.

קחו עיתון או מהדורת חדשות, לא חשוב ממתי: כמעט תמיד, הרושם שתקבלו הוא של לחץ, דאגה, חרדה, פחד. למה? כי זה מה שמוֹכֵר. מדי פעם נעשים ניסיונות לפתוח עיתון או ערוץ של ידיעות חיוביות ומשמחות, אבל זה לא תופס. אפשר לחשוב מה הסיבה לכך, אבל אלה הן העובדות.

חשוב להיות מודעים לכך, שעם כל חשיבותה של התקשורת, היא מבצעת עלינו ללא הרף מניפולציות שמטרתן להפיק מאיתנו רגשות שליליים, לגרום לנו לחיות במתח ובלחץ, ולהתחבר אליה שוב ושוב כדי להתעדכן בהתפתחויות המפחידות האחרונות. וברגע שמבינים את זה, מבינים שהתגובה המתבקשת ביותר היא להפסיק להאכיל אותה. אם יש ישות שניזונה מהפחד שלכם ורוצה שתחיו בפחד תמידי, הדרך לנצח אותה היא להפסיק לפחד. לזהות את המניפולציות שלה, להבין מה עומד מאחוריהן, ולהפסיק לצרוך את החומרים שהיא מפיצה כדי לסחוט מאיתנו רגשות שליליים.

פגשתי לא מעט אנשים שהתנתקו מהתקשורת וסיפרו שהם נהיו שמחים ורגועים יותר בלעדיה, ונחשו מה – אף לא אחד מהם נתפס בלתי מוכן בידי האפוקליפסה רק בגלל שהוא לא הקשיב ל"אזהרות" התקשורת. לצערי, אווירת החרדה מחלחלת גם לרשתות חברתיות כמו פייסבוק, ומזינה שם את עצמה. במקרה הצורך מומלץ לקחת חופש גם מהן, לצאת קצת לאוויר ולשמש, ולראות שהעולם והמדינה אינם נחרבים מהר כל כך, גם אם יש כאלה הרוצים שתחשבו שכן.

זהו השלב הראשון בהתמודדות. ומה עושים עם כל הפחדים והחרדות שכבר ספגנו? התשובה בקצרה: להתמקד בהווה. פחדים וחרדות נובעים כמעט תמיד מדבר אחד: דמיונות של העתיד. אנשים מתחילים לדמיין לעצמם כל מיני תרחישים קודרים של הרס, חורבן, ייסורים וכדומה, ומרוב דמיונות מרגישים כאילו הם כבר נמצאים בתוך אותה מצוקה. הגוף והנפש נכנסים לחרדה שיכולה להיות אפילו יותר גרועה ממקרה של סכנה אמיתית – כי כשיש סכנה מוחשית ומיידית, אפשר להתמודד איתה, אבל מול דמיונות של הגרוע מכל אי אפשר להילחם. וכך אנשים מעבירים את ימיהם במצב של חרדה מפני העתיד.

ולכן, התרופה היא להתמקד בהווה. לא לדמיין קדימה. לא לחשוב "אוי לא, עוד מעט יהיה פה חורבן הבית / מלחמה / קטסטרופה / סוף העולם, ואז מה יקרה ומה נעשה?" להסתכל על המציאות הנוכחית, על מה שקיים עכשיו, ברגע זה: כרגע יש לכם בית? יש. פרנסה? יש. שירותי רפואה? יש. כוחות ביטחון? יש. מדינה? יש. מלחמה יש עכשיו? לא אצלנו. מגפה עולמית? ברוך השם אין. אז תגידו בעצמכם מה עדיף – לשמוח עם כל מה שקיים, או לחיות בלחץ ובחרדות מפני כל מה שלא קיים, ואולי לא יקרה לעולם?

תגידו אולי שזו גישה נאיבית. הרי אם לא נזהה תהליכים וסימנים לסכנות, נתעורר מאוחר מדי, כשהן כבר יתנפלו עלינו וינעצו בנו את שיניהן. התשובה היא שכמובן ראוי לעמוד על המשמר מפני כל איום אפשרי, ולהתכונן תמיד לאפשרויות הגרועות ביותר. אבל ההיערכות הזו צריכה להיעשות ברמה השכלית והמעשית, לא הרגשית. לא לתת לדמיון להפוך את העתיד הפוטנציאלי להווה שבו אנחנו חיים כבר עכשיו. ואחרי הכול, רוב תרחישי האימים אינם מתממשים, ובמבט לאחור אנחנו צוחקים על עצמנו איך נלחצנו מהם כל כך. כלשונו של מרק טוויין: "עברתי כמה דברים נוראיים בחיי, חלקם גם באמת התרחשו".

נחיה בהווה, נזכור את כל המכשולים שהתגברנו עליהם בעבר, ומתוך כך נתקדם אל העתיד באמונה, באופטימיות ובביטחון.

---

משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן