ממשלת קולומביה לא מצליחה כבר 60 שנה למגר את ארגון הטרור המרקסיסטי פאר״ק שמנהל נגדה מלחמת אזרחים עקובה מדם. פאר״ק (שמו של הארגון בספרדית שפירושו ״הכוחות המזויינים המהפכניים של צבא העם של קולומביה״) ביצע מאז שנוסד מאות פיגועים המוניים, חטף לשם כופר אלפי אנשים, ביניהם מדינאים, שופטים, עיתונאים, שוטרים וחיילים, וכיום הוא מממן חלק גדול מפעולות הטרור שלו באמצעות סחר בסמים.

בשנים האחרונות ממשלת קולומביה החליטה לנסות מהלך חדש ומפתיע מעבר למאבק הצבאי המתמשך – לפנות לאנשי הגרילה באמצעות כלי שיווק ופרסום – ולשכנע אותם לנטוש את ארגון הטרור ולחזור לקהילה הנורמלית שממנה באו. האם זה יכול לעבוד?

כשמעצב צריך לתקשר עם טרוריסט

חוסה מיגל סוקולוף סקר במבט מהיר את עובדי משרדו שישבו מסביב לשולחן המאורך, תולים בו עיניים בציפייה דרוכה. הוא כינס אותם לישיבת חרום מיוחדת. העובדים במשרד הפרסום השני בגודלו בבוגוטה, קולומביה, ששמו Lowe SSP3 היו רגילים שסוקולוף, נשיא חטיבת העיצוב, מכנס אותם אחת לשבוע. בדרך כלל הם היו דנים באסטרטגיות חדשות של עיצוב מוצרים לכל מגוון הלקוחות שלהם: חברות נפט, תיירות, מכוניות, טלפונים ניידים ועוד. אבל הלקוח הפעם היה מיוחד במינו: משרד ההגנה של ממשלת קולומביה.

״הם שואלים האם אנחנו יכולים לעזור להם לפתח אסטרטגיה של תקשורת עם חברים בארגון הגרילה פאר״ק״, אמר סוקולוף לאנשי הצוות המופתעים. ״הם חושבים שאם אנחנו יודעים איך לעצב מוצרים עבור חברות מכוניות או פיננסים, אולי נוכל לעצב גם אסטרטגיה של תקשורת עם טרוריסטים בארגון פאר״ק, לשכנע אותם לעזוב את ארגון הטרור ולחזור לחיות חיים נורמליים בתוך הקהילות שלהם״.

העובדים המופתעים הסכימו באופן גורף לקחת על עצמם את האתגר. אבל איך מדברים עם טרוריסטים? מה ישפיע עליהם? אני שואלת את סוקולוף בראיון שקיימתי איתו. ״כאשר קיבלנו את ההצעה מממשלת קולומביה, לפני חמש שנים, גם אנחנו לא ידענו״, הוא משיב.

בשלב הראשון ממשלת קולומביה סייעה להם ליצור קשר עם טרוריסטים שנטשו את דרך הטרור וחזרו לחיים נורמליים. היו ביניהם כאלה שהסכימו להיחשף ולספר את הסיפורים שלהם. ״בילינו אינספור שעות בשיחות ובראיונות איתם. הם סיפרו לנו מה חשבו כשהתגייסו לגרילה, מה הפחדים שלהם, איך היו החיים בג׳ונגל, למה הם עזבו. הסיפורים היו מאוד נוגעים ללב. אחרי ששמענו כ-100 סיפורים כאלה בשנה הראשונה, קיבלנו מהם תובנה שהדריכה את הקמפיין שלנו לאורך כל הדרך״.

מה הבנתם?

״הבנו שלפחות חלק מהטרוריסטים שבתוך שורות פאר״ק מרגישים שהם עצמם בני ערובה, בדיוק כמו בני הערובה שהארגון חוטף. הם איבדו את החופש שלהם ונמצאים שם בניגוד לרצונם״.

קרלוס אלברטו פלוטר, מפקד בכיר בפאר״ק שנטש את הארגון ב-2003, סיפר במפגש של מכון המחקר Heritage Foundation שפעמים רבות מגייסים אנשים לארגון עם אקדח צמוד לרקה. ״באזורים מסויימים איכרים נאלצים לבחור בין הצטרפות לארגון, או גירוש מבתיהם״. לפי הארגון הבין-לאומי ״משמר זכויות האדם״ כ-30 אחוז מהמגויסים לארגון הם קטינים מתחת לגיל 18.

יש חלקים בציבור הרחב שתומכים בארגון?

״בקולומביה יש 44 מיליון אנשים. במפקדי האוכלוסין האחרונים הייתה להם תמיכה של בערך אחוז אחד, שזה בערך 500-400 אלף איש. אם חושבים על זה, אלה הרבה אנשים״.

אלה שחברים בארגון מפחדים לנטוש?

״מפחדים מאוד. במיוחד אלה שיש להם הרבה אינפורמציה על הארגון ועל דרכי הפעולה שלו. תהליך הבריחה מסוכן מאוד, ואם הם ייתפסו יתייחסו אליהם כאל בוגדים שיש להרוג אותם״.

שמעתם סיפורים מחברים זוטרים או ממפקדים?

״בהתחלה היו רק אנשים בדרגים הנמוכים שהסכימו לדבר איתנו. אבל בהמשך זה השתנה וגם מפקדים בדרגות גבוהות דיברו איתנו. המפקדים, במיוחד, העבירו מסרים חזקים של התפכחות ממטרות ארגון הטרור ומהדרכים שהוא נקט כדי להשיג אותן״.

ואז היה לכם רעיון להשחיל את הסיפורים ששמעתם מעריקי הטרור כפרסומות בתוך תוכניות ספורט ברדיו ובטלוויזיה.

״נכון. מתוך הסיפורים ששמענו ידענו שחברי הגרילה הם מאזינים וצופים נלהבים של משחקי כדורגל. וכך החלטנו להשחיל בתוך תוכניות ספורט סיפורים ומסרים של אלה שעזבו כקטעים קצרים של 40 שניות, בדומה להפסקות לפרסומות. הנחנו שהמסרים האלה יחזקו ויעודדו אנשים נוספים לנטוש את שורות הטרור״.

תן דוגמה.

״הייתה עדות של בחור בשם אוסקר שסיפר שהחליט לעזוב את פאר״ק בגלל האיסור לקיים חיי משפחה נורמליים. הוא עזב והקים משפחה והיום הוא אב לשניים וגם למד טכנאות מחשבים.

״והייתה עדות של בחור בשם לואיס שסיפר כמה זה היה מפחיד להסתובב בג׳ונגל, וכמה זה יותר נעים להסתובב ברחוב. והיה גם סיפור על גן ענקי נטוש שהפכו אותו לשכונת מגורים מסודרת למען אלה שנטשו את פאר״ק״.

אבל אחרי שנה בערך הבין סוקולוף שהאפקטיביות של הפרסומות החלה להישחק. ״זה מכיוון שאפשר בקלות להתנגד להן. אם מישהו אומר בתוך הסיפור שלו: ‘כדאי לכם לעזוב את הגרילה, בחוץ יש חיים טובים יותר׳, קל לאיש הגרילה לסתור את זה ולומר: ‘בטח מכריחים אותו לומר את זה, אחרת יהרגו אותו׳״.

בכירים בפאר״ק אף התחילו ״להשיב מלחמה״ נגד הפרסומות האלה. הם החרימו מכשירי רדיו של חבר הארגון והעבירו את בסיסי הפעולה שלהם יותר ויותר רחוק מעיירות המוצא של מגוייסי הטרור. סוקולוף ואנשיו הבינו שהאסטרטגיה שלהם כבר לא עובדת וצריך לחשוב על דרכים נוספות לתקשר עם חברים בארגון הטרור.

קצה חוט חדש

בחיפושים אחר קצה חוט נוסף, הם חזרו להקשיב לראיונות ולסיפורים ששמעו. היו סיפורים שנגעו לליבם במיוחד, שחיבר ביניהם קו דמיון משותף שבהדרגה הלך והתבהר. ״למשל היה זוג שהיה ביניהם קשר של אהבה עמוקה, אבל בתוך הארגון המפקדים הפרידו ביניהם כי אסור היה לקיים קשרי אהבה בדרגים הנמוכים. שמענו את הסיפור מהבחורה שנטשה את פאר״ק והעלינו אותו לתוכנית כדורגל. הבחור שמע את הסיפור ברדיו ומיד גם הוא נטש את הארגון, ויצא לחפש אחריה. והיה סיפור של אישה שרצתה מאוד ילדים אבל בכל פעם שהיא נכנסה להריון הכריחו אותה לבצע הפלה. גם היא עזבה. והיה סיפור על נער שכל כך התגעגע לחג המולד עם המשפחה, שהחליט לסכן את חייו ולברוח. מתוך הסיפורים האלה הבנו שהלב האנושי והרגשות האנושיים לא נשחקים אף פעם, והחלטנו להפנות את המסרים שלנו ללב האנושי הזה״.

כך נולד המבצע הבא שלהם ב-2010, ״מבצע חג המולד״  . ״בחרנו בתקופת חג המולד כי זו הייתה תמיד נקודת זמן רגישה מבחינה אמוציונלית לטרוריסטים בפאר״ק. יועצים מהממשלה שעבדו איתנו סיפרו לנו שהם שמו לב לתופעה מעניינת שסמוך לחג המולד הייתה עלייה חדה במספר העוזבים את שורות ארגון הטרור. הבנו שיש משהו בתופעה הזאת. כנראה שבחג הם מרגישים בודדים יותר, מתגעגעים לבית, למשפחה ולאווירת החג. כך החלטנו להביא את החג אליהם״.

כדי להבין מה עשו במבצע הזה דמיינו לעצמכם את הסצנה הבאה, כמו בתוך סרט: 20 מסוקים ענקיים חונים בשדה תעופה צבאי סמוך לבוגוטה. חיילים מיחידות מיוחדות ללוחמה בגרילה מעמיסים במהירות קרטונים עם ציוד על המסוקים, עולים עליהם בעצמם, והמסוקים ממריאים. יעד הטיסה הוא עשרה מקומות שונים במעבי הג׳ונגל ברחבי קולומביה, שידוע ששם אנשי הגרילה מסתתרים. כאשר הם נוחתים בנקודות השונות בג׳ונגל, החיילים פורקים את הציוד: אלפיים נורות לד זעירות לקישוט עץ חג מולד. הם מאתרים עץ ענק, בגובה של 20 מטר לפחות, שנמצא על נתיב תנועה אסטרטגי של אנשי הגרילה, משעינים סולמות על גזע העץ, מטפסים עד לענפים ומתחילים לתלות עליהם את הנורות הזעירות. ליד העץ הם מניחים חיישן מיוחד שמזהה תנועה של אנשים.

אחרי מספר שעות אנשי הגרילה עברו שם, וכל אלפיים הנורות הקטנות נדלקו בבת אחת. מול עיניהם המופתעות ניצב עץ חג מולד ענק בוהק בשלל צבעים. בין האורות המנצנצים הייתה תלויה כרזה ענקית שעליה היה כתוב: ״אם חג המולד יכול להגיע לג׳ונגל, אתה יכול להגיע הביתה. עזוב את הגרילה. בחג המולד הכול אפשרי״.

מה הייתה ההשפעה של המבצע?

״הוא הצליח מעבר למה שציפינו. 331 אנשים ערקו משורות הגרילה בשנה הזו והם הודו שזה היה בזכות עץ חג המולד שראו באמצע הג׳ונגל. זו הייתה עלייה של 30 אחוז במספר הנוטשים לעומת השנה הקודמת באותה תקופה״.

חזרתם על המבצע הזה גם בשנים הבאות?

״לא, ניסינו להיות יצירתיים. בכל שנה עשינו פרויקט אחר, אבל לכולם היה מכנה משותף: הם כולם פנו ללב ולרגש האנושי״.

מתנות אישיות קטנות

אחד החששות הגדולים של אנשי גרילה שהתחילו לחשוב על עריקה היה איך הקהילה האזרחית תקבל אותם ותתייחס אליהם. ואכן לרוב תושבי קולומביה היו רגשות מאוד אמביוולנטיים כלפי נוטשי ארגון פאר״ק. אחרי הכול הם חטפו, רצחו ושדדו אזרחים במשך עשרות שנים. כדי לעודד תהליך של פיוס והתקרבות, סוקולוף החליט לרתום אזרחים להשתתף במבצע הבא שלהם ״נהרות של אור״  .

מה עשיתם במבצע הזה?

״סמוך לחג המולד ב-2011 שתלנו ברדיו ובטלוויזיה פניות לאזרחים שיש להם בני משפחה או חברים בפאר״ק, לכתוב על פתקים מסרים קצרים של אהבה, קבלה ועידוד לחזור הביתה, ולהוסיף לזה מתנות אישיות קטנות. אחר כך חיילים עברו בעיירות ובכפרים בימי שוק, ואספו את הפתקים והמתנות. הם הניחו אותם בתוך כדורי פלסטיק עם נורות לד סולריות שזורחות במשך שבועיים. אחר כך הם פיזרו אלפי כדורים כאלה שנשאו מסרי אהבה וגעגועים לאורך תשעה נהרות באזורים שונים שנשלטים על ידי פאר״ק. ידענו שהנהרות האלה הם נתיבי התחבורה העיקריים בשבילם, והם בטוח ייתקלו בכדורים״.

איך המסר הגיע לבן משפחה מסוים?

״לא סביר שזה הגיע לאותו בן משפחה, אבל קיווינו שכל מסר כזה בתוך כדור שאיש גרילה יאסוף יזכיר לו את בני המשפחה שלו עצמו ואולי יעודד אותו לנטוש את הטרור״.

ומה הייתה מידת ההצלחה הפעם?

״אחרי המבצע הזה 180 אנשים נטשו את פאר״ק, כולל מפקד בכיר שהביא יחד איתו את כל חייליו וגם כלי נשק רבים״.

על המבצע הזה זכה משרד הפרסום של סוקולוף בפרס הראשון, זהב, בפסטיבל הפרסום בקאן, בתחרות היוקרתית ״אריה של קאן״.

במבצע הבא שלהם ניסו במשרד הפרסום לעורר שוב, עד כמה שאפשר, את הרגש המשפחתי אצל אנשי הגרילה. ״המבצע נקרא ‘אתה הוא בני׳  . ביקשנו מאימהות להביא תמונות של אנשי גרילה כאשר הם היו ילדים צעירים מאוד, תמונות שרק אנשי הגרילה עצמם יוכלו להכיר. האימהות צירפו לתמונות מסרים כמו ‘יותר מאשר להיות איש גרילה, לפני הכול אתה בני׳, או ‘אני מחכה לך תמיד בזרועות פתוחות, חזור הביתה׳.

״חיילים תלו אלפי תמונות כאלה על לוחות מודעות, על עמודי חשמל ועל גשרים בעיירות שקרובות לאזורים שבשליטת פאר״ק. וגם בתוך הג׳ונגל עצמו תלו עשרות תמונות על חוטים שנקשרו לעצים סמוכים, עם אטבים, כמו שתולים כביסה. בתמונה אחת למשל רואים ילדה קטנה מחייכת בביישנות למצלמה אוחזת בידיה שתי בובות. בתמונה אחרת ילד קטן מראה בגאווה תעודה מבית הספר ובתמונה אחרת תינוק משתעשע בתוך אמבטיה. אחרי המבצע הזה 196 אימהות זכו להתאחד שוב עם ילדיהן שהחליט לנטוש את הטרור ולחזור הביתה״.

אלה שעזבו את שורות הגרילה קיבלו עזרה רבה ותמיכה מהממשלה לחזור ולהשתלב בחיים האזרחיים, אבל לא כולם באמת הצליחו להשתלב.

״יש בעיה במודל הזה״

לפי העיתון הקולומביאני EL TiEMPO, 54 אלף טרוריסטים עזבו את שורות הגרילה בין השנים 2012-2003. כמובן שלא כולם עזבו בגלל שהשתכנעו מהפרסומות, אבל ״אין ספק שגם לנו יש חלק בזה״, אומר סוקולוף.

אלה שעוזבים עוברים בשלב הראשון דרך ״מרכזי קליטה״ מיוחדים שמכונים ״בית של שלום״. במשך שלושה חדשים הם מקבלים כסף, מזון ובגדים ואם יש צורך גם עזרה רפואית, פסיכולוגית ומשפטית. בהמשך הם עוברים לחיים יותר עצמאיים, וממשיכים לקבל עזרה מהממשלה בתהליך שיכול להימשך עד שש שנים. בתוך התהליך הזה הם יכולים לרכוש מקצוע ולקבל עזרה במציאת עבודה. אבל לא כולם מצליחים להשתלב.

מבין אלה שנטשו את הטרור רק כמחצית נשארים בתוך החברה האזרחית, לפי ״ניוזוויק״. רבים אחרים עזבו את תהליך ההשתלבות או איבדו את התמיכה שניתנה להם מכיוון שפנו לפשע.

ד״ר אלכס פאטאל (Fattal), אנתרופולוג מאוניברסיטת הרווארד שחקר את ארגון פאר״ק, אומר בראיון לאפוק טיימס שלדעתו יש בעיה במודל של קולומביה לפירוק ארגון טרור, אם רוצים להחזיר את חברי הארגון לתפקד בקהילה האזרחית.

מה הבעיה במודל של קולומביה?

״הבעיה במודל הזה היא שאחרי שחברי פאר״ק נוטשים את הטרור מנסים לגייס אותם לצבא קולומביה כדי להילחם בטרור בגלל הידע והמומחיות שיש להם. אנשים שראיינתי אמרו לי לעתים קרובות: ‘נטשנו מלחמה אחת ועכשיו אנחנו במלחמה אחרת׳. וכשהם חוזרים להילחם מעגל האלימות נמשך״.

מה בכל זאת טוב במודל הזה?

״הוא טוב לטווח הקצר, כי הוא נותן פתח לטרוריסטים לעזוב את הארגון, ומספק ביטחון לאזרחים בטווח הקצר. אבל אין סימנים לכך שהוא יאפשר שלום בטווח הארוך. למעשה הוא עלול להנציח את חוסר ההבנה לגבי הטרוריסטים שעזבו את הארגון, וגם ינציח מדיניות שאינה משלבת אותם באופן שימנע מהם מלחזור לאלימות״.

יש לך רעיון איך אפשר לסיים את הקונפליקט בקולומביה?

״כרגע יש משא ומתן לשלום שנראה מבטיח מאוד. אני מקווה שהממשלה וארגון פאר״ק יחתמו על הסכם מקיף לפני יוני 2015. ואז יתחיל החלק הקשה. כדי שנצלח אותו יש צורך במנהיגות עם חזון ומחויבות לשלום של כל החלקים בחברה הקולומביאנית. ואת שני אלה צריך לטפח״