סאקי סאקאמוטו, קשישה בת 79 החיה בבית האבות "שין טומי" בטוקיו, אוהבת ללטף את פארו (Paro), דובון הים הפרוותי שלה. "כשאני מלטפת אותו הוא מתנועע בצורה חמודה כל כך, ונראה ממש כאילו הוא חי", היא מספרת. פארו מכשכש בזנבו וממצמץ בעיניו כשהוא מגיב למגע, לדיבור ולאור. הוא גם יודע לחקות טווח של רגשות כולל שמחה, כעס והפתעה, ומזהה את הרגשות הללו אצל בעליו. הוא מפיק צלילים כמו גור דוב ים אמיתי, הוא זוכר פרצופים, מחפש קשר עין ומתוכנת להתנהג בדרכים שיעוררו רגשות חיוביים אצל בעליו.

בדיוק בעת שסאקאמוטו ליטפה את הדובון שלה, עשתה קבוצת קשישים בבית האבות את תרגילי הכושר היומיים שלה. פפר (Pepper), המורה שלהם, נופפה בידיה והדגימה במומחיות את התרגילים. טרי (Tree), אחת הסייעות במקום, עזרה לאדם נכה שבקושי עמד על רגליו להצטרף לקבוצה: "שמאל, ימין, שמאל... יופי", היא עודדה אותו בקול רך.