ההיסטוריה רצופה בסיפורי גבורה על מלכים ומצביאים שזכו לתהילת עולם לאחר שהובילו גדודי חיילים לניצחונות בשדות הקרב. אולם לאורך ההיסטוריה היו גם מלכות עזות נפש ואכזריות כלפי אויביהן, שהשתתפו או פקדו על קרבות גדולים עקובים מדם, ומסיבות שונות מקומן כמעט ונפקד מדפי ההיסטוריה.

מלכות אלה לא היו כלל חלוצות התנועה הפמיניסטית, כפי שניתן אולי לחשוב. להפך, הן לא ראו את עצמן כמודל לנשים אחרות בזמנן, או לנשים בעתיד. הן האמינו שגורלן או הנסיבות של חייהן אילצו אותן לפרוץ גבולות כדי להציל את עמן ואת מורשתן, לפתור קונפליקטים ומצבי חירום. אם הנסיבות דרשו שמלחמה תהיה חלק מהפתרון, הן לא היססו לאמץ אותו בשתי ידיהן, כפי שכותבים ההיסטוריון הצבאי ג'ונתן ג'ורדן, ובתו אן אמילי ג'ורדן, חוקרת היסטוריה של נשים, בספרם The War Queens“  (2020)”.