הרשמה לניוזלטר

רבים חושבים שהתעשרותה של סין מעידה על פתיחות למערב וכניעה לעקרונות קפיטליסטים. אך היכרות מעמיקה יותר עם מחשבתם של המנהיגים וההוגים הסינים מראה תמונה שונה

איל לוינטר | 13 בינואר 2021 | גיאו-פוליטיקה | 15 דק׳

האם סין קפיטליסטית, קומוניסטית או אולי בכלל סוציאליסטית?

בשנים האחרונות נשמעת בעיתונות, ברשתות החברתיות ובאקדמיה טענה חוזרת ונשנית שסין קפיטליסטית. על פי טענה זאת, החליפו הסינים כבר מזמן את השיטה הכלכלית שלהם לקפיטליזם, אף על פי ששיטת השלטון אינה דמוקרטית, ומונהגת בידי מפלגה אחת ששמה “המפלגה הקומוניסטית הסינית”.

“שיטת השלטון אכן אינה דמוקרטית, אך בין זה לבין המדיניות הכלכלית אין דבר ועניין”, נטען בפניי ברשתות החברתיות. “יש הבדל גדול בין שיטה כלכלית לבין שיטה פוליטית. שיטת השלטון בסין פחות חופשית, ועדיין, השיטה הכלכלית היא קפיטליזם. החל מ-1978 פירקו הסינים את השיטה הקודמת, הפרידו את הקשר בין העובדים למעסיק, הנהיגו מעבר חופשי הולך וגדל של הון, מוצרים ואנשים. המדינה כבר מזמן אינה קובעת לאנשים היכן לעבוד או איך להשקיע. יש שם יזמות מטורפת, חברות פרטיות ענקיות, אנשים מחפשים עבודה בשוק, עוברים מעיר לעיר, ויש בעלות פרטית על חברות, נכסים והון. סין דוהרת לכיוון קפיטליזם כבר עשורים, וזה בדיוק מה שהפך אותה למה שהיא היום”.

טענה נוספת שהושמעה היא שכאשר “הון, סחורות ושירותים זורמים פנימה והחוצה כמעט בלי הגבלה, סוציאליזם זה לא, ויעידו המיליונרים והמיליארדרים שמתרבים שם באופן אקספוננציאלי. המֶטְרוֹפּוֹלִינִים האדירים שלהם קפיטליסטיים יותר מאלה שבהרבה מדינות מערביות”.

טענות דומות עלו ב”ניו יורק טיימס”, במאמר דעה מאת קווין ראד, לשעבר ראש ממשלת אוסטרליה, שסיווג את המשטר בסין בתור “קפיטליזם רודני”[1]; או ב”וושינגטון פוסט” במאמר שטען כי המפלגה הקומוניסטית הסינית הגיעה ל”פשיטת רגל אידיאולוגית” וכי היא קומוניסטית להלכה בלבד משום שהיא “אימצה את הקפיטליזם”[2]. גם מגזין פורבס טען תחת הכותרת “ההצלחה הכלכלית של סין מוכיחה את כוחו של הקפיטליזם” כי שליטתה של המפלגה הקומוניסטית בחברה הסינית היא רק רוח רפאים דוהה מהעבר[3].

טענות אלה, איך לומר בעדינות, שגויות מהיסוד. כדי להבין מדוע, אביא את דבריהם של דנג שיאו-פינג – הרפורמיסט הסיני הידוע, של ראשי המפלגה הקומוניסטית בסין, של תיאורטיקנים סינים ושל כלי התקשורת הסיניים – המסבירים כולם במילותיהם מהו בדיוק המודל הכלכלי של סין, כיצד הוא מאופיין, לאן הוא שואף להתפתח ומה הייתה “כוונת המשורר” המקורית.

דנג שיאו-פינג על מדשאות הבית הלבן, ינואר 1979 | צילום: [U.S. National Archives and Records Administration/PD]

רקע

המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק”ס) החלה את דרכה כשלוחה של “המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות”. קבוצת סינים, בהם מאו דזה-דונג, ראתה ב”מרקסיזם-לניניזם” רעיון שקסם להם. ב-23 ביולי 1921 הוקמה המק”ס באופן רשמי, וב-1949 היא תפסה את השלטון בסין.

בשני העשורים הבאים היא הובילה מדיניות מרקסיסטית-לניניסטית קלאסית: בתחילה היא חיסלה את מעמד בעלי האדמות ב-1949, כיאה לרעיון המרקסיסטי של ביטול המעמדות – מהלך שגבה כ-100 אלף הרוגים; כעבור כשנה, ב-1950, היא דיכאה קבוצות דתיות, מהלך שגבה כשלושה מיליון הרוגים. על פי התיאוריה של מרקס, הדת היא מאפיין של הבורגנות ולכן עליה להיעלם ככל שמתקדמים אל עבר האוטופיה הקומוניסטית; ב-1959 הנהיגה המק”ס רפורמה כלכלית הרסנית שנקראה “הקפיצה הגדולה קדימה”. מאו אילץ מיליונים לעבוד בייצור פלדה ובהפקת פחם שלא היה בהם צורך אמיתי, בעוד הצורך הבסיסי ביותר – ייצור מזון – נזנח. בין 20 ל-40 מיליון בני אדם מתו ברעב; לאחר מכן הגיעה “מהפכת התרבות הגדולה” (1966 עד 1976) שגבתה כ-7.7 מיליון הרוגים. המק”ס, בהובלת מאו, הרסה כל שריד מהתרבות הסינית המסורתית שהדת והאמונה היו המרכיב העיקרי בה.

היא גם ריסקה את הכלכלה, כפי שהסביר הרפורמיסט הסיני דנג שיאו-פינג שהיה דמות דומיננטית בהנהגת המפלגה בדור שאחרי מאו. “העשור של מהפכת התרבות הגדולה”, כתב דנג, הגיע אחרי עשור ש”נשלט על ידי טעויות ‘שמאלניות'” וגרם לסין לבזבז 20 שנה. “אני לא מתכוון שבאותם 20 שנה לא עשינו שום דבר טוב. עשינו עבודה רבה וצברנו כמה הישגים גדולים, כמו פיתוח פצצת האטום, פצצת המימן וטילים בליסטיים. עם זאת, המצב הפוליטי הכללי היה כאוטי, והכלכלה צמחה לאט או קפאה”[4].

דנג הבחין שמבחינה פרודוקטיבית היה פער עצום בין סין ליתר העולם, כפי שהוסבר במאמר מטעם מחלקת התעמולה המרכזית של המק”ס: “אם מפעל פלדה בצרפת המעסיק 7,000 עובדים הפיק 3.5 מיליון טון פלדה בשנה, מפעל פלדה בוו-האן שבסין המעסיק 67 אלף עובדים הצליח להפיק בשנה אחת רק 2.3 מיליון טון. אם בשעה אחת כ-60 מטוסים מצליחים להמריא או לנחות בשדה התעופה שארל דה גול בצרפת, שדה התעופה הבין-לאומי בבייג’ינג בקושי מצליח להתמודד עם שני מטוסים בשעה”[5]. על פי המאמר, ב-1978 רמת המדע והטכנולוגיה בסין פיגרה 20 שנה אחרי מדינות מפותחות.

אך היה מדובר ביותר מזה. חלקים בעם הסיני, שסבלו בזמן מהפכת התרבות הגדולה ובזמן מהלכים פוליטיים קודמים, החלו להטיל ספק בלגיטימיות של שלטון המפלגה הקומוניסטית. בפעם הראשונה מאז שתפסה את השלטון ב-1949, עמדה המפלגה בפני איום מבית על המשך קיומה. “לאור ההתפתחויות הנוכחיות, למפלגה אין ברירה”, כתב דנג. “בשנגחאי הוקם מה שמכונה ‘פורום דמוקרטיה’. חלק מחבריו השמיצו את הקומרד מאו דזה-דונג ותלו כרזות אנטי-מהפכניות גדולות הטוענות כי ‘הדיקטטורה של הפרולטריון היא מקור כל הרוע’ וכי נחוץ ‘לבקר בהחלטיות ובאופן יסודי ומעמיק את המפלגה הקומוניסטית של סין’. […] חלקם אף יצרו קשר עם השירות החשאי של הקוומינטנג וזממו לבצע חבלה[6].

על רקע זה הוחלט ב-1978 לבצע רפורמה כלכלית בסין – שעבור המפלגה הקומוניסטית הייתה אמצעי לחיזוק ולהארכת שלטונה. כבר בתחילת הרפורמה הדגיש דנג כי הרפורמה מושתתת על ארבעה עקרונות קרדינליים שהם הבסיס לביצוע מודרניזציה בסין, ואין לעבור עליהם: “1. עלינו להמשיך בדרך הסוציאליסטית. 2. עלינו לקיים את הדיקטטורה של הפרולטריון. 3. עלינו לשמור על הנהגת המפלגה הקומוניסטית. 4. עלינו לשמור על המרקסיזם-לניניזם ועל מחשבת מאו דזה-דונג”, כתב[7].

מי שלא בקיא ברזי התיאוריה הקומוניסטית עשוי לחוש מעט מבולבל. מצד אחד דנג וחבריו דיברו על החובה לשמור על הנתיב הסוציאליסטי (שמוביל לאוטופיה הקומוניסטית) ועל הדיקטטורה של הפרולטריון, אך מצד שני אפשרו מודרניזציה והיפתחות כלכלית שאת תוצאותיה אנו רואים היום: סין מאפשרת לעסקים פרטיים לצמוח ומספר המיליונרים הסינים גדל. כלומר, סין נראית קפיטליסטית. כיצד זה ייתכן? האם באמת התפתחו בסין שתי מערכות שונות – מערכת ממשל קומוניסטית ומערכת כלכלית קפיטליסטית?

למק”ס חשוב להבהיר שאין שתי מערכות – מדובר במודל אחד. ביוני 2009 פרסמה מחלקת התעמולה המרכזית של המק”ס סדרת מאמרים שמטרתם הייתה לענות על שאלות עקרוניות הקשורות ברפורמה, ולהסביר אותה בבהירות לחברי המפלגה הקומוניסטית. במאמר השישי מוסבר כי “לאורך כל תהליך הרפורמה וההיפתחות, המפלגה שלנו הדגישה כל הזמן שהרפורמה אינה כדי להסיר את המערכת הסוציאליסטית או כדי להשתלב בקפיטליזם, אלא שהרפורמה וההיפתחות היא השלמות העצמית והתפתחותה של המערכת הסוציאליסטית. הקומרד דנג שיאו-פינג הצהיר כי העיסוק ברפורמה ישנה דברים רבים, אך ‘הדבר הגדול ביותר שייוותר ללא שינוי הוא המערכת הסוציאליסטית'”[8].

אינפו: אלכס גורביץ’/מגזין אפוק

השלב הראשוני של הסוציאליזם

כדי להסיר את הבלבול צריך להיזכר בשורשי התיאוריה הקומוניסטית. מרקס תיאר את התקדמות ההיסטוריה על ציר חיובי מעלה. מחברה פרימיטיבית חסרת מעמדות – מתקדמים לחברה מתפתחת שבה מופיעה ציוויליזציה ואיתה מעמדות וכמובן גם רכוש פרטי – ומשם מתקדמים לחברה קפיטליסטית שבה האדם העובד מופרד מהמוצר שהוא מייצר ו”משועבד” לפירמה או לבעלים שאחראים על ניהול העבודה. במצב זה נוצרים קונפליקטים בקרב המעמדות השונים, בעיקר בין הפועלים לבין בעלי המפעלים הבורגנים.

ככל שהקונפליקטים נמשכים, הקיטוב החברתי גדל ולבסוף מגיע לשיא כאשר מסות הפועלים מנצחות ויוצרות את “הדיקטטורה של הפרולטריון” המבטאת את שליטתם בחברה. בנקודה זו מתחיל שלב הסוציאליזם – שהוא תהליך ממושך העוסק בהפקעת הרכוש הפרטי מהציבור והעברתו לגוף פוליטי שאמור לחלק אותו מחדש שווה בשווה. בשלב זה גם נעלם בהדרגה המעמד הבורגני (הנכבש), כולל מאפייניו (על פי מרקס) כמו מוסד המשפחה, הדת וכו’. בסיומו של שלב הסוציאליזם אמורה להגיע, על פי התיאוריה, האוטופיה הקומוניסטית.

את השלב הסוציאליסטי מוציאה לפועל “הדיקטטורה של הפרולטריון”, שאינה חייבת להיות קבוצת איכרים או פועלים עצבניים הלוקחים את החוק לידיים באמצעות קלשונים, אלא יכולה לקבל כל צורה של מנגנון כוח פוליטי. למשל, מפלגה שלטת או ממשלה. בסין זו הייתה ועודנה המק”ס, שמאז שתפסה את השלטון ראתה במנגנון הפוליטי שיצרה את “הדיקטטורה של הפרולטריון”.

כעת חזרה לעניינינו. אם בשלושת העשורים הראשונים לשלטון המק”ס הייתה סין בשלב מתקדם של סוציאליזם – המק”ס הפקיעה את הרכוש הפרטי, ניסתה לבטל את המעמדות ודיכאה את הדת או הכפיפה אותה למרותה, אזי אחרי הרפורמה של דנג שיאו-פינג חזרה המק”ס מעט אחורה בציר ההתקדמות הקומוניסטי. כמה אחורה? האם היא חזרה עד לשלב הקפיטליזם? לא. המק”ס מגדירה כיום את השלב בו נמצאת סין על ציר הזמן הזה בתור “השלב הראשוני של הסוציאליזם”.

בשלב זה המערכת הכלכלית מאופיינת בבעלות ציבורית על רכוש – שהיא המרכיב העיקרי בה, לצד בעלות פרטית על רכוש – שהיא דבר משלים אך לא עיקרי שאמור להיעלם בהדרגה ככל שהשלב הסוציאליסטי יתקדם. אך הפלא ופלא, טוענים המצדדים בטיעון ש”סין היא קפיטליסטית”, קורה דבר הפוך – הסקטור הפרטי דווקא גדל בסין. עוד ב-2005 אמר כלכלן סיני בריאיון לשבועון ביזנסוויק, כי “ההישג העיקרי של הרפורמה [הכלכלית] היה הפרטת חברות שהיו בבעלות המדינה. הסקטור הפרטי מהווה 70 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי”[9].

עם זאת השלטון ממשיך להחזיק בקנאות את כל סקטור הבנקאות בבעלותו, את מרבית החברות הגדולות ואת כל הקרקעות במדינה. המפלגה הקומוניסטית הסינית נמצאת בכל מקום. חברות פרטיות מחויבות על פי חוק להקים סניפי מפלגה בתוכן. קוראים לזה תאי מפלגה או “ועדות מפלגה” שמפקחות על המתרחש בחברות ויכולות לקבל החלטות עסקיות ופוליטיות מלמעלה. לפי העיתון Beijing Youth Daily (אחד משופרי המפלגה הקומוניסטית), עד 2015 הוקמו “תאי מפלגה” ב-53 אחוז מהחברות הפרטיות בסין[10]. ב-2017, לפי הצ’יינה דיילי (שופר נוסף של המפלגה הקומוניסטית), הוקמו “תאי מפלגה” כאלה כבר ב-70 אחוז מהחברות הפרטיות, והמספר הולך וגדל[11][12].

לא רק שאין סימן לכך שהמק”ס מוכנה לוותר על שליטתה, אלא שהרטוריקה המפלגתית רומזת בבירור שהמק”ס דווקא מתכננת לחזק את אחיזתה בכלכלה. דנג אמר: “המדיניות של שימוש בהון זר והרשאה לסקטור הפרטי להתרחב, לא תחליש את מעמדו השולט של הסקטור הציבורי – שהוא מאפיין בסיסי של הכלכלה כולה. נהפוך הוא, מדיניות זו נועדה, בניתוח האחרון, לפתח את כוחות הייצור ביתר שאת ולחזק את המגזר הציבורי”[13].

מאמר המנתח את מודל ההתפתחות הכלכלי של סין שפורסם ב”אקדמיה הסינית למדעי החברה”, מכון חשיבה של המק”ס, ביאר את הנושא קצת יותר: “מבנה הבעלות הזה קיים לא רק כדי לשמור על השליטה [של המק”ס] כאשר הסקטור הפרטי מתפתח, אלא כדי לאחד, לפתח ולחזק במקביל את המגזר הציבורי בשעה שהבעלות הפרטית מתפתחת וצומחת. ותמיד לשמור על מעמדו היסודי והדומיננטי של המגזר הציבורי ועל העמדה הדומיננטית והשולטת של הכלכלה בבעלות ממשלתית”[14].

וויי שינג-חואה (Wei Xinghua), לשעבר פרופ’ באוניברסיטת רנמין בסין שהתמחה בתיאוריה המרקסיסטית וזכה ב”תואר כבוד לאומי” שהוענק לו על ידי שי ג’ין-פינג ב-2019, הסביר כי למרבית האנשים יש תפיסה דיכוטומית של שלב הסוציאליזם, כאילו הוא מורכב משלב אחיד אחד, שבו הסקטור הפרטי מצטמצם כל הזמן בצורה המשכית. אך התיאוריה, הוא כתב, עוסקת בשלבים שונים ומורכבים: “ביטול הבעלות הפרטית זה תהליך הדרגתי המתקדם לצד התפתחות מתמדת בפרודוקטיביות (בייצור, א”ל) והתפתחות מקבילה של הבעלות הציבורית”. וויי כתב כי בסוף השלב המקדים של הסוציאליזם – שאליו שואפת להגיע כלכלת סין – “הבעלות הלא ציבורית (הפרטית) בכלכלה לא תוחלף מיד. בכניסה לשלב הביניים [של הסוציאליזם], תתחזק הבעלות הציבורית עוד יותר, והפרופורציות שלה יגדלו ברציפות, בעוד שהמגזר הלא ציבורי יקטן בהדרגה, והפרופורציות שלו יקטנו. […] בשלב המתקדם של הסוציאליזם, כאשר הכלכלה הסוציאליסטית תבשיל, תעזוב הכלכלה הפרטית את בימת ההיסטוריה”[15].

במילים אחרות, מטרת התפתחות הסקטור הפרטי בסין, על פי וויי, אינה מובילה להורדת חסמי סחר ולפיתוח שווקים חופשיים, כפי שגורסת התיאוריה הקפיטליסטית. אלא בדיוק להפך – מטרתה לקנות זמן עד שהסקטור הציבורי יתחזק, סין תעבור לשלב סוציאליסטי מתקדם יותר, ואז תוכל לבטל לגמרי את הסקטור הפרטי.

אפילו ההון הזר שזורם לתוך סין, הסביר דנג שיאו-פינג, מטרתו אחת – לאפשר לבעלות הציבורית הסוציאליסטית זמן כדי לצבור כוח, ולבסוף לבטל את הבעלות הפרטית על רכוש. בהרצאות מפורסמות שנשא אחרי טבח הסטודנטים בכיכר טיאננמן בבייג’ינג ב-1989, אמר דנג כי “יש אנשים הטוענים שככל שזורמות לסין יותר השקעות זרות וקמים יותר מיזמים (בבעלות משותפת של זרים וסינים, א”ל), כך יוכנסו יותר אלמנטים קפיטליסטיים והקפיטליזם יתרחב בסין. לאנשים אלה חסר ידע בסיסי. בשלב הנוכחי, מותר למפעלים במימון זר להרוויח קצת כסף בסין בהתאם לחוקים ולמדיניות הקיימת, אך הממשלה גובה מהם מִסים, עובדים מקבלים מהם שכר, ואנחנו לומדים מהם מיומנויות טכנולוגיות וניהוליות. נוסף לכך, אנו יכולים לקבל מהם מידע שיסייע לנו לפתוח שווקים נוספים. לכן, בכפוף למגבלות התנאים הפוליטיים והכלכליים של סין, מפעלים הממומנים על ידי הון זר הם תוספים שימושיים לכלכלה הסוציאליסטית, הם טובים לסוציאליזם”[16].

קומרדים עמיתים

ב-4 במאי 2018 העביר שי ג’ין-פינג, מנהיג סין, נאום בן שעה ועשר דקות בפני מאות חברי המק”ס, לכבוד יום הולדתו ה-200 של קרל מרקס. “קומרדים עמיתים”, פתח שי, “התאספנו כאן היום ברגע של כבוד, להנציח את יום השנה ה-200 להולדתו של קרל מרקס. להביע כבוד כלפי אופיו, רוחו ומחשבתו”[17].

שי ג’ין-פינג נואם במשך יותר משעה בטקס לציון 200 שנה להולדתו של קרל מרקס | צילום: [Wang Zhao/AFP via Getty Images]

על קיר “האולם הגדול של העם” בבייג’ינג, בו נאם, נתלתה תמונה עצומה של מרקס, ומתחתיה ציון השנה בה נולד. מרקס, אמר שי, הוא “ההוגה הגדול ביותר בזמנים המודרניים”. “חייו הם חיים של מאבק להפלת העולם הישן ולהקמת עולם חדש”. המרקסיזם הוא “עמוק ורחב”, “תיאוריה מדעית” אמיתית, ו”תמיד הוא שימש כקו המנחה עבור המפלגה שלנו והמדינה. הוא עוזר לנו להכיר את העולם, לנהל את החוקים, לחפש את האמת ולשנות את העולם”. שי ייחס במפורש את “נס ההתפתחות חסרת התקדים” של סין ליישום מוצלח של המרקסיזם.

חלפו כשנתיים וחצי, ובאוקטובר 2020 הורתה המק”ס לכל העיתונאים הסינים לעבור מבחן בנושא “מחשבותיו של שי ג’ין-פינג על סוציאליזם עם מאפיינים סיניים בעידן החדש”[18]. מי שלא יעבור בהצלחה את המבחן לא יוכל לקבל אישור עבודה בעיתונות. “שין-חואה”, סוכנות הידיעות של המק”ס, דיווחה כמה חודשים קודם לכן כי כל עיתונאי חייב ללמוד את הגותו של שי (המורכבת בעיקר מהרצאות שהעביר) במשך 24 שעות לפחות, לפני שיוכל לגשת למבחן[19]. ו”רדיו אסיה החופשית” דיווח כי בדק נתונים רשמיים מ”מנהל העיתונות והפרסום של סין” ומצא כי “205 אלף עיתונאים סינים עברו את מבחן ‘מחשבת שי’ נכון ל-30 באוקטובר 2020 וקיבלו אישור לעבוד בעיתונות”[20].

עיתונאים סינים מגיעים לסקר אירוע של המק”ס כשהם מצויידים בחוברות המתארות את מנהיג סין, שי ג’ין-פינג | צילום: [Greg Baker/AFP via Getty Images]

מה הן “מחשבותיו של שי” על “סוציאליזם עם מאפיינים סיניים” עליו נבחנים העיתונאים? בדיוק האידיאולוגיה שתוארה עד כה. עשרות מאמרים, אם לא מאות, שפורסמו בשני העשורים האחרונים בכלי תקשורת סיניים מטעם מכוני חשיבה של המק”ס ומטעם משרד התעמולה הסיני, מסבירים שוב ושוב, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי “סוציאליזם עם מאפיינים סיניים הוא המודל הסיני”[21]. לעתים כתוב “סוציאליזם עם מאפיינים סיניים” ולעתים “השלב המקדים של הסוציאליזם”. אף על פי שכל דור של מנהיגים בסין הוסיף ל”מודל” הזה את מחשבותיו, הבסיס נותר זהה: “סוציאליזם עם מאפיינים סיניים” הוא נתיב התפתחות סוציאליסטי אל עבר אוטופיה קומוניסטית, המיושם על ידי הדיקטטורה של הפרולטריון – שהיא המק”ס.

דבריו של מנהיג סין לשעבר, הו ג’ין-טאו, בדוח ה-17 של קונגרס המפלגה הקומוניסטית הסינית מסבירים זאת. הו הדגיש כי “המערכת התיאורטית של סוציאליזם בסגנון סיני עוסקת בפיתוח מרקסיזם-לניניזם ומחשבת מאו דזה-דונג”, ב”פיתוח כלכלת שוק סוציאליסטית”, ובשמירה הדוקה על “ארבעת העקרונות הקרדינליים” (הדרך הסוציאליסטית, הדיקטטורה של הפרולטריון, הנהגת המק”ס, מרקסיזם-לניניזם ומחשבת מאו)[22]. מההיבט הכלכלי, “כלכלת שוק סוציאליסטית” היא מה שתואר קודם – מערכת כלכלית שבה הסקטור הפרטי מתפתח כדי לתת כוח לסקטור הציבורי, עד שלבסוף – בשלב מתקדם של הסוציאליזם – הסקטור הפרטי ייעלם.

שי ג’ין-פינג סיכם זאת יפה בפני “הוועדה המרכזית של המק”ס”, בה יושבים חברי המפלגה החזקים בסין. בנאום שנשא בפניהם ב-2013 הדגיש שי כי סוציאליזם עם מאפיינים סיניים “הוא סוציאליזם ולא סוגים אחרים (של “איזם”, כמו קפיטליזם, א”ל). את עקרונות היסוד של הסוציאליזם המדעי אי אפשר לאבד. אם הם אבודים, זה לא סוציאליזם”[23].

אז לסיום, סין אינה קפיטליסטית ואין בכוונתה לנוע לשם. היא גם לא מורכבת משני מודלים – מודל פוליטי של ממשל טוטליטרי, ומודל כלכלי של שוק קפיטליסטי. אלא ממודל אחד המשלב פוליטיקה וכלכלה יחד. היא נמצאת בשלב הראשוני של הסוציאליזם, ומטרתה להתקדם בו.


  1. Kevin Rudd, “The Rise of Authoritarian Capitalism”, The New York Times, September 2018
  2. Jessica Chen Weiss, “No, China and the U.S. aren’t locked in an ideological battle. Not even close”, Washington Post, May 2019
  3. Rainer Zitelmann, “China’s Economic Success Proves the Power of Capitalism”, Forbes, July 2019
  4. Selected Works Of Deng Xiaoping, “We Must Continue to Emancipate Our Minds and Accelerate the Reform,” May 25, 1988. Also in China Daily: “We must continue to emancipate our minds and accelerate the reform”, October 2010
  5. People’s Daily, Six Why’s, “Article Six: The Powerful Driving Force of the Development of Contemporary China”, Published at Xinhua, June 12, 2009
  6. Selected Works Of Deng Xiaoping, “Uphold The Four Cardinal Principles”, March 30, 1979
  7. Selected Works Of Deng Xiaoping, “Uphold The Four Cardinal Principles”, March 30, 1979
  8. Xinhua, Six Why’s, “Article Six: The Powerful Driving Force of the Development of Contemporary China”, June 12, 2009. Archive: http://news.xinhuanet.com/politics/2009-06/12/content_11531499.htm
  9. Pete Engardio, “China Is a Private-Sector Economy”, Businessweek, August 22, 2005
  10. Beijing Youth Daily, http://epaper.ynet.com/html/2020-12/27/node_1331.htm
  11. Michael Martina, “Exclusive: In China, the Party’s push for influence inside foreign firms stirs fears”, Reuters, 24 August 2017
  12. Xinhua, “中国共产党有党员8779.3万名 基层党组织436.0万个”, www.xinhuanet.com//politics/2015-06/29/c_1115760026.htm
  13. Selected Works Of Deng Xiaoping, “There Is No Fundamental Contradiction Between Socialism and a Market Economy”, October 23, 1985
  14. Chinese Academy of Social Sciences, “Analysis of China’s Economic Development Model”, March 12, 2010
  15. Red Flag Manuscript, “The Formation and Consolidation the 60 Years of New China’s Basic Socialist Economic System”, September 10, 2010, Archive: http://www.qstheory.cn/zywz/200909/t20090909_11132.htm
  16. Selected Works of Deng Xiaoping, “Excerpts from Talks Given in Wuchang, Shenzhen, Zhuhai and Shanghai”, January 18 – February 21, 1992
  17. CGTN, “Full video: Chinese President Xi Jinping delivers speech on anniversary of Marx’s birth”, YouTube, May 2018
  18. https://archive.is/zynRv
  19. https://archive.is/zynRv
  20. https://www.rfa.org/mandarin/yataibaodao/meiti/jt-11062020095028.html
  21. לדוגמה:
    Ma Shanlong, Chinese Style Socialism is the China Model, June 2, 2008 http://theory.people.com.cn/GB/49150/49152/7326726.html
  22. Xinhua, “Full text of Hu Jintao’s report at 17th Party Congress”, 24 October 2007, https://www.chinadaily.com.cn/china/2007-10/24/content_6204564.htm
  23. Qiushi (official theoretical journal of the Central Committee of the Chinese Communist Party), “关于坚持和发展中国特色社会主义的几个问题”, 习近平, Published in April 2019, www.qstheory.cn/dukan/qs/2019-04/01/c_1124307480.htm

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
וונדר וומן וקפטן אמריקה הגרסה האמיתית

דינה גורדון

בדצמבר 1944 האמריקנים היו בטוחים שמלחמת העולם השנייה תסתיים עד חג המולד, אבל זה לא קרה. היטלר שלח כמה אוגדות, מהטובות ביותר...

מפיסטו המודרני: מחול השדים של מרקס

איל לוינטר

כיום כבר ידוע שמשטרים קומוניסטיים הביאו הרס וחורבן לעולם – כ-100 מיליון איש נרצחו תחת משטרים אלה במאה ה-20 בלבד, מיליונים...

חוכמת החינוך ההפוך של קונפוציוס

מאיה מזרחי

1.  פרק ראשון – ההורים מה תפקידו של הילד במשפחה, היא שאלה שהורים, מורים ומערכת החינוך כולה מתחבטת בה זמן רב. לפני יותר משנה...

המהלך הבא במשחק השחמט העולמי – אפריל 2021

איל לוינטר

1. קים חוזר: מה יהיה המהלך הבא שלו? הזירה הצפון-קוריאנית מתחממת. באמצע מארס שיגרה אחותו של קים ג'ונג-און איום כלפי ארה"ב לפיו...

פורצים חמושים בפטישים כבדים פרצו לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג

פרנק פאנג

ארבעה פורצים חדרו לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג בשעות הבוקר המוקדמות אתמול (12 באפריל)....

עתיד היהדות

איל לוינטר

כשראיינתי לראשונה את פרופ' דוד פסיג, המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, כלכליות-חברתיות וחינוכיות, זה היה ב-2019. ישבנו אז לקפה בפקולטה לחינוך...

המהלך הבא במשחק השחמט העולמי – מארס 2021

דור לוינטר, יאן יקיאלק

1. מדוע לא ניתן לחזור להסכם הגרעין המקורי מאת דור לוינטר הנשיא ביידן מעוניין לחזור להסכם הגרעין מ-2015, אבל האם ההסכם ההוא בכלל...

מבוכים ודרכונים

דור לוינטר

הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת "אורות שאול", ראש תחום אתיקה ב"צהר" וחבר בוועדת הלסינקי העליונה לאישור תרפיות תאיות. הוא כיהן בוועדות שונות של משרד...

שתפו: