הסיפור הזה מתחיל בכפר נידח במרכז סין, בפרובינצית שאאן-שי, מקום עם היסטוריה מפוארת של אלפי שנים, המוכר לתיירים רבים בזכות חיילי הטֶרַקוֹטַה שהתגלו שם לפני כמה עשורים. כיום זו פרובינציה שימיה הטובים מאחוריה. היא סובלת מזיהום אוויר חמור, נשלטת על ידי תעשיות ממשלתיות כבדות, כמו מפעלי פחם וכריה, וחלק מאזוריה המבודדים סובלים מעוני קשה. למרות זאת, מתגוררים בה כמה מעשירי סין.

וואנג ג'ין-שֶנְג הוא אחד מהם, אם כי הונו אינו מדגדג את מעגל העשירים הראשון. וואנג לא גדל עם כפית זהב בפה, מאחוריו ילדות קשה. עם זאת, הוא הצליח לבנות את עושרו כשהקים חברה לכרית פחם בשנות ה-80, בתקופת ההיפתחות הכלכלית של סין, וכיום הוא משמש כנשיא שלה.

כנראה שעברו מנע מההצלחה לעלות לו לראש. הוא החל לתרום כסף לצדקה בכפר מקומי, ולפרויקטים חינוכיים, והאמין ביכולתו לעזור לעניים ולנכים. "וואנג, איש עשיר שאינו מחשיב עצמו כעשיר, ורוצה לאפשר לכולם להפוך להיות עשירים ביחד איתו", נכתב בסוכנות החדשות "שין-חואה", המשמשת כשופר של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

וואנג לא הסתפק בעשיית כסף, וגם לא בתרומה לעניי הכפר, אלא הודיע שברצונו לרוץ בבחירות המקומיות לראשות הכפר, מהלך שהכניס אותו לאחת המערכות המסואבות בסין, ושינה את חייו מקצה לקצה.

ניסוי בבני אדם

מאז שנות ה-80 נערכות בסין בחירות עם מאפיינים דמוקרטיים לראשות כפר במאות אלפי הכפרים שבשטחה. הבחירות הן חשאיות, ומשתתפים בהן מספר מועמדים, וכל אחד מבעלי זכות הבחירה רשאי לבחור מועמד אחד באמצעות פתק אחד. המתמודדים אף מנהלים קמפיינים.

סין, כידוע, מחולקת ל-31 פרובינציות, אזורים אוטונומיים ואזורים עירוניים. כל אחד מחלקיה השונים של סין, מהגדולים ועד הקטנים, מהפרובינציה ועד הכפר, בנוי משדרת ניהול הכוללת זרוע מפלגתית וזרוע ממשלתית, אם כי בפועל המפלגה הקומוניסטית הסינית שולטת בכל שדרת הניהול ומעניקה לה את כוחה.

לרוחבה ולאורכה של סין יש כ-800 אלף כפרים, הנחשבים לרמה המנהלתית הנמוכה ביותר בשל הכוח הדל שבידיהם. הם מנוהלים על ידי ועד הכפר, שבו יושבים 3-2 נבחרי ציבור, ועל ידי סניף של המפלגה שבו יושב נציג המפלגה. מערך ניהול דומה מופיע גם ברמות מנהלתיות גבוהות יותר בסין עם כוח רב יותר, אולם בשונה מהם, הכפרים הם המקום היחיד בסין שבו נערכות בחירות (מלבד ב"קונגרסים" שבנויים בצורה מנהלתית שונה, על כך בהמשך). המועמדים מתמודדים על תפקיד ראש הכפר ועל מקום בוועד הכפר.

בחירות "דמוקרטיות" בסין נשמעות כמו עוף מוזר, במיוחד כשהן נערכות בכפרים, הנחשבים לחלק העני והפחות אינטלקטואלי של סין. מסיבה זו התגלו חילוקי דעות בין חוקרים שכתבו על הנושא. חלק רואים בבחירות האלה ניסוי חברתי שמבצעת המפלגה הקומוניסטית במיליוני בני אדם. הם טוענים שמטרת הניסוי לחנך לדמוקרטיה שאינה באמת דמוקרטיה, ולהרגיל את העם לקבל זכויות שאינן באמת זכויות.

חוקרים אחרים רואים בבחירות ה"דמוקרטיות" מניפולציה שמבצעת המפלגה על הכפרים, דרגי הניהול הנמוכים בחברה. כך היא מבטיחה שהם יאכפו את מדיניותה, ויוציאו לפועל את העבודה המלוכלכת שלה. כלומר, אכיפת מדיניות הילד האחד, איסוף מסים, הפקעת אדמות חקלאים, ואף גיוס מועמדים פוטנציאליים – "דם חדש" – לשורות המפלגה.

המירוץ הסופני לבחירות

בחזרה לוואנג, אינטלקטואל מהאליטה של סין ואיש עסקים רציונלי, שבחר להתמודד בבחירות לראשות הכפר בדצמבר 2008. הוא לא שיער כמה מורכבת תהיה החלטתו. הוא לא ידע שבפרק זמן קצר של חודש אחד יתהפכו חייו, כותב קלי בראון בספרו "Ballot Box China", העוסק בבחירות דמוקרטיות בסין.

המוטיבציה של וואנג נוצרה בעקבות מעשיו של ראש הכפר המכהן, מר גָ'אוֹ, שהשתמש בכוחו לרעה ואישר לבנות פרויקטים מסחריים על אדמה חקלאית שיועדה לחקלאים, כל זאת בניגוד לחוק. כך הפכו רבים מאנשי הכפר לחסרי כל, ונאלצו לחיות מפיצוי זעום של 200 יואן בשנה (כ-30 דולר). בעוד מקורביו של ג'או התעשרו, אחרים, שבחרו בו בעבר, התרוששו.

מיד לאחר שהודיע על התמודדותו, החל וואנג לנהל קמפיין בחירות שנראה פשוט יחסית, וכלל הודעה לכל בעלי זכות ההצבעה בכפר. הוא הדגיש בהודעתו שאינו איש סגל רגיל של המפלגה, אלא איש עסקים שהצליח בכוחות עצמו להגיע להישגים. "הבטחתי לעצמי שאהיה הוגן עם הציבור, ושאעבוד קשה", כתב.

אבל שום דבר לא הכין אותו למה שהגיע מיד אחר כך. ועדת הבחירות המקומית פרסמה הודעה בה נכתב כי כל מועמד צריך לעמוד בשני כללים מחמירים: 1. הוא חייב להיות חבר במפלגה הקומוניסטית; 2. הוא לא יכול להיות מבוגר מגיל 48. זאת בניגוד לחוקה, הקובעת שכל אדם בגיל 60-18 יכול להתמודד, ללא קשר לחברותו במפלגה הקומוניסטית.

כדי לבחון את המשך דרכו, נפגש וואנג עם כ-20 מאנשי הכפר, ודן איתם כיצד להגיב לכללים החדשים, שלטענתו נועדו להטעות את המצביעים שאינם בקיאים בחוקים. בנוסף, הוא ניגש למשרדי ועד הכפר כדי לדון עם ג'או על הכללים החדשים. כשסיימו את השיחה וג'או עזב את החדר, הבחין וואנג בפתק על שולחנו. על הפתק כתב ג'או: "אם וואנג רוצה באמת להיבחר ולהיות מנהיג, תנו למשטרה, לבתי המשפט ולמשרד הביטחון המקומי לאסוף מידע ועדויות עליו, ותחשבו על דרך לכלוא אותו".

וואנג המופתע פנה למשרדי הרשות המקומית בעיר הקרובה כדי לדווח על כך לרמות מנהלתיות גבוהות יותר, אבל נתקל בתגובה לא נעימה: "האם אתה וואנג ג'ין-שֶנְג?", שאל אותו הפקיד. "ההודעה ששלחת לאנשי הכפר הייתה בלתי חוקית". וואנג השיב: "לא פרסמתי שוב דבר לא חוקי, זו הייתה הבטחתי לבוחרים". הפקיד התעצבן והטיח את אגרופו על השולחן: "אני אומר שזה לא חוקי, אז זה לא חוקי. אני מזהיר אותך, אתה צריך לקחת אחריות על הדברים הלא חוקיים שאתה עושה […] אני אומר לך, אסור לך להשתתף בבחירות. לא תיבחר אפילו אם תקבל 1000 קולות. אבל אם ג'או יקבל רק קול אחד, הוא עדיין ייבחר".

הסיפור הסתבך לאחר עשרה ימים כאשר וואנג קיבל זימון לבית משפט, שם הפציר בו השופט להודיע על פרישתו מהמרוץ לבחירות. בבית המשפט נכח במקרה גם מפקד המשטרה המקומי, ששוחח עם וואנג. "אתה לא מבין?" אמר מפקד המשטרה לוואנג. "ג'או הוא הבחירה של הממשל המקומי, ולכן ראש הכפר זה תפקיד השייך לו. אם תתחרה בו, אתה מתנגד להם. והם אלה שאנחנו צריכים להקשיב להם".

וואנג נלקח לקצין משטרה אחר ונדרש לחתום על מסמך שבו נטען כי הרס את תהליך הבחירות והונה את הבוחרים לאחר שנפגש עם כ-20 מאנשי הכפר לארוחת ערב וניסה לזכות בקולם.

כעבור כמה ימים נעצר וואנג. ביומו השני בבית המעצר נערך סיבוב הבחירות הראשון. מתוך 1,359 מצביעים, הוא זכה ב-623 קולות, בעוד ג'או זכה ב-531. כיוון שאף אחד מהמתמודדים לא זכה ביותר ממחצית הקולות, נערך סיבוב הצבעה נוסף. בסיבוב השני זכה וואנג ב-724 קולות, בעוד ג'או רק ב-517. למרות נצחונו של וואנג, ג'או מונה לראש הכפר.

קבוצה של כפריים שניסתה למחות על כך נעצרה ונכלאה ביחד עם וואנג. חצי שנה לאחר ששוחרר, פנה וואנג באמצעות עורך דין לבית משפט ברמת הממשל המרכזי. אולם עורך דינו הודה כי המקרה של וואנג שכיח מדי, ועשוי ליפול בין אלפי מקרים דומים.

כשהכנופיה זוכה בבחירות

סיפורו של וואנג הוא אחד ממקרים דומים רבים של בחירות עם מאפיינים דמוקרטיים, שאין להן שום קשר לדמוקרטיה. להיפך, במקרים לא מעטים, הבחירות משמשות לחיזוק מנגנון השליטה האוטוקרטי של המפלגה. זה נעשה באמצעות חיזוק כוחו של פקיד המפלגה המקומי, או לחלופין חיזוק כוחן של קבוצות כוח מושחתות המוציאות לפועל את מדיניות המפלגה וזוכות לחסותה.

כך קרה בבחירות שנערכו ב-2009 בכפר "הֶה-בּוּ" שבפרובינציית גואנג-דונג, בדרום סין, שבסיומן נבחרו למועצת הכפר אנשי כנופיה שהפחידה ודיכאה את התושבים במשך שנים. "כל מי שנבחר למועצת הכפר הם אנשי הכנופיה", אמר לאפוק טיימס הוּאָנְג פֶּנְג, אחד התושבים. "זו גם בדיוק אותה קבוצה ששימשה את הממשלה להפקעת אדמותינו בכוח. לא יכול להיות שהכפריים שסבלו מהם בחרו בהם. אין לי ספק שתוצאות הבחירות שונו על ידי ועדת הבחירות, שלא אכפת לה מדמוקרטיה".

לפי הערכות ארגוני מחקר בסין, בין 60 ל-70 אחוז מהכנסות הממשלים המקומיים מגיעות מהחכרת אדמות ליזמים שבונים עליהן כבישים, קניונים, משרדים וכל מה שיכול להניב הכנסה. הפרקטיקה הזו לא רק עוזרת להעשיר את פקידי המפלגה המקומיים, מרמת הכפר ועד הפרובינציה, אלא גם מנפחת את נתוני הצמיחה שהמפלגה הקומוניסטית משתמשת בהם כדי להעריך את ביצועי הפקידים המקומיים עצמם.

כפר הדייגים וו-קאן שבדרום סין, המכיל כ-20 אלף תושבים, משך את תשומת לבו של העולם כשלמקומיים נמאס מהפרקטיקה הזו. ביוני 2009 הגיעו תושבים למשרדי הממשל המקומי כדי להתלונן על ראש הכפר ועל מזכיר המפלגה בכפר, שמכרו אדמות באופן בלתי חוקי ליזם נדל"ן מהונג קונג. אבל הממשל המקומי התעלם מהם. בשונה מכפרים אחרים שבהם המקומיים סבלו בשקט, בוו-קאן הגיעו מים עד נפש.

לאחר שתלונתם נדחתה במשך שנתיים, פתחו תושבי הכפר במאבק ארוך מול המשטרה והממשל, שנמשך שלושה חודשים. במהלכו המשטרה המקומית הכתה את המפגינים, אסרה את נציגי הכפר, ונטען שאף עינתה אחד מהם למוות. התגובה לא איחרה לבוא. כפריים זועמים פתחו בעיצומים וצעדו לכיוון בניין הממשל. הם רדפו אחר ראש הכפר ואחר מזכיר המפלגה, ואף אחרי חברי מועצת הכפר שמונו על ידי המפלגה, ובמקומם מינו ועדה אוטונומית משלהם.

כדי למנוע מהמשטרה להתערב, הם חסמו את הכביש ואת הכניסות לכפר. המשטרה עצרה את אספקת המזון, המים והחשמל לכפר, וחיילים חמושים הוצבו באקט מלחמתי מסביב לכפר. לבסוף, לאחר משא ומתן בין הצדדים, הוסכם כי הכפריים יקבלו בחזרה את אדמתם וישובו לחיים נורמליים; מנהיג המחאה הפך לראש הכפר החדש, ובמארס 2012 נערכו בחירות עם מאפיינים דמוקרטיים למועצת הכפר.

למרות ההסכמה שבעל פה, האדמות שאמורות היו לחזור לכפריים לא חזרו, ואף שנבחרי הציבור נבחרו בהליך דמוקרטי יותר ובלתי תלוי, נראה שמאחורי הקלעים הדברים לא השתנו. אחד מתושבי הכפר, מר וו, סיפר לאפוק טיימס כי "כל דבר בכפר צריך להיות מאושר על ידי המפלגה, שטוענת כי היא תומכת במועצת הכפר החדשה. לכן [רואים כעת כי] או שחברי המועצה משתפים פעולה עם המפלגה או שהם מתפטרים מתפקידם".

הניסוי הצליח, החולה מת

אחד החלומות של ההנהגה שמושבה בבייג'ינג היה שיום אחד הבחירות בכפרים יורחבו גם לרשויות המקומיות, רמה מנהלתית אחת גבוהה יותר, החולשת על קבוצת כפרים ויישובים.

כיוון שחלומות צריך להגשים, ב-1998 נערכו בחירות ראשונות לרשויות מקומיות בסין. כנראה שמישהו החליט שהבחירות הנערכות בכפרים משיגות את מטרתן, ולכן אפשר לעבור לשלב הבא בניסוי. בהתחלה נערך הניסוי במוקדים מצומצמים.

ניסוי אחד שכזה נערך בבּוּ-יוּן שבפרובינציית ג'ה-ג'יאנג במזרח סין. קשה לומר שהיה שם דבר יוצא דופן, מלבד העובדה שפקידי המפלגה החלו לספר על הניסוי שלהם לתקשורת הזרה. הבעיה הייתה שבעוד שבו-יון היה אחד הניסויים הראשונים בבחירות לרשויות המקומיות בסין, הוא גם היה אחד האחרונים. ב-2002, לאחר שבוצעו ניסויים ביותר מ-200 רשויות מקומיות, החליטו לעצור אותם לפתע. מאז נערכו רק כמה בחירות חלקיות ומאולתרות.

למרות העובדה שהניסוי הסתיים, פקידי המפלגה המשיכו לדבר עם התקשורת הזרה על בו-יון ועל בחירות במקומות אחרים, והשאירו רושם שרפורמות דמוקרטיות בסין הן דבר רלוונטי הנמצא על שולחן הדיונים. אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה כאשר ראש ממשלת סין לשעבר, וון ג'יא-באו, צוטט ב-2006 על ידי יו"ר מכון "ברוקינגס" היוקרתי, כשאמר כי בחירות דמוקרטיות יעברו מרמת הכפר לרמות גבוהות יותר – לרשויות המקומיות, למחוזות ואז אפילו לפרובינציות.

"לכל משלחת נקבע בדיוק איך להצביע"

נראה שתהליך דמוקרטי בסין רחוק מאוד מהמציאות. בכל זאת, ניתן למצוא סוג מיוחד של הצבעה שכן מזכיר תהליך שכזה, המתרחש ב"קונגרסים" של המפלגה הקומוניסטית. "הקונגרסים" הם המקומות שאמורים, בתיאוריה, לייצג את העם הסיני ולאפשר לו להתבטא. הם משתרעים על כל רמות המנהל בסין, החל מהרשויות המקומיות, דרך המחוזות, הפרובינציות ועד הרמה הלאומית (הקונגרס הלאומי העממי). אולם בחירות של נציגים לקונגרסים נערכות רק בשתי הרמות הנמוכות – הרשויות המקומיות והמחוזות. לחברי הקונגרסים אין כוח מיוחד, מלבד היכולת למחות על עניינים מקומיים ולאומיים.

הקונגרס המעניין ביותר הוא "הקונגרס הלאומי העממי", הפרלמנט של סין, שבו חברים כ-3,000 איש. הקונגרס מתכנס פעם בשנה כדי להצביע ולשים "חותמת גומי" על דברים מסוימים, החל מחוקים ועד מינויים פוליטיים.

"התפקיד שלי היה להקשיב ולזכור את הפנים שהיו שם ואת הרקע של כל אדם", סיפר לאפוק טיימס צֶ'נְג שְׂיָאו-נונג, שהיה עוזרו של ראש ממשלת סין לשעבר ג'או דְזְה-יאנג. "אם מישהו אמר משהו שהמפלגה לא אהבה, הייתי אמור לדווח על זה להנהגה".

תפקידו של צ'נג היה לעקוב אחר משלחת של נציגים, אחת מתוך 40 משלחות שהגיעו מכל הפרובינציות בסין להשתתף בקונגרס הלאומי העממי. בכל לילה בשעה 23:00 הגיעה מכונית כדי לאסוף את הדו"ח שהכין צ'נג, ולהעביר אותו ישירות לבייג'ינג. הדו"ח עבר ניתוח, הודפס ב-5:00 בבוקר והועבר לשולחנם של עשרים ומשהו חברי הפוליטבירו (המועצה העליונה של המפלגה הקומוניסטית) עד 7:00 בבוקר.

הקונגרס נמשך כשבוע, ובסיומו ניתנו למשלחות דוחות ומסמכים עם פריצות הדרך האחרונות שעשו התיאורטיקנים של המפלגה, שאותם נאלצו ללמוד כשחזרו למלון. "הם היו צריכים לקרוא את זה ולהביע את תמיכתם", אמר צ'נג.

לצד הלימודים האידיאולוגיים, נאמר למשלחות איך להצביע. "קבוצה מסוימת אמורה להצביע עבור פקיד א', וקבוצה אחרת עבור פקיד ב'. לכל משלחת נקבע בדיוק איך להצביע". בכל משלחת היה מנהיג מפלגה מקומי שתפקידו היה לוודא שהמשלחת מסיימת להצביע, ועושה זאת כפי שנאמר לה.

יש דמוקרטיה כל עוד יש דיקטטורה

"דמוקרטיה" אינה מילה אסורה בסין. עוד בימיו של מאו דזה-דונג דנו מנהיגי המפלגה במילה ושיחקו עם משמעותה – הם מתחו אותה לכל אורכה ובחנו את ניגודיה. למשל, כשנה לאחר תחילת הבחירות ה"דמוקרטיות" בכפרים, פתחה המפלגה באש על סטודנטים בכיכר טיאננמן, כתגובה לדרישות הדמוקרטיות שלהם.

ב-2004 נכתב בעיתון People's Daily, עוד שופר של המפלגה, כי "שליטה אידיאולוגית איתנה היא בסיס אידיאולוגי ופוליטי חיוני לגיבוש שלטון המפלגה", משפט המבטא את הצורך של המפלגה לשלוט בחופש המחשבה והדיבור של הציבור בסין. אולם ב-2006 צוטט ראש ממשלת סין באומרו כי בחירות דמוקרטיות יוכנסו בהדרגה לכל רמות החברה בסין.

בזמן שכלי התקשורת בסין מדווחים מפעם לפעם שהאינטרנט והטכנולוגיה הביאו לציבור הסיני יותר חופש דיבור ומחשבה, המפלגה מצנזרת את האינטרנט, עוקבת אחרי אימיילים ומפלילה גולשים.

בהיסטוריה של סין המודרנית היו מספר תקופות שבמהלכן נהנה הציבור מיותר "חופש" או "דמוקרטיה". אבל לאחר כל תקופה כזאת הגיעה תקופה שבה המפלגה הידקה את שליטתה.

כיום נראה כי ה"חופש" שעליו מדברים האנשים, מצוי בקונפליקט קשה מול האינטרס האוטוקרטי של שלטון המפלגה. ברגע שהקונפליקט גועש מעבר למידת סבלנותה של המפלגה, היא מיד תיקח בחזרה את "הדמוקרטיה" שניתנה. לכן אף אחד לא אמור להיות מופתע שהמפלגה מקדמת "דמוקרטיה", כל עוד היא מחליטה שעשייה זאת נחוצה לשמירת כוחה ושליטתה.