מה הלקח מהאימפריה האשורית הקדומה
דינה גורדון | 8 בפברואר 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
אימפריה של קִדמה ורשע
בקיץ 671 לפנה"ס גדודים של צבא אשורי צעדו לאורך מערב אסיה, חצו את חצי האי סיני ופלשו לתוך מצרים. פרעה תַהָרְקָה, שמלך במצרים באותה תקופה, נס על נפשו, אבל אשתו, נסיך הכתר, נשות ההרמון שלו, בני ערובה פוליטיים ומאות שבויים נתפסו והובאו לנינווה, בירת ממלכתו של אסרחדון מלך אשור. הניצחון על מצרים היה שיא מסעי הכיבושים של מלכי "האימפריה האשורית החדשה", שבסופם הכריז אסרחדון: "ניצחתי את השליטים בארבע כנפות תבל ופיזרתי את רעל המוות על כל אויבי".
כאלפיים שנה לפני כן אשור הייתה רק עיר מדינה קטנה בצפון מזרח עיראק של ימינו. לאורך מאות שנים התשוקה לכוח פוליטי ולהרחבת העיר-מדינה הקטנה לאימפריה הלכה וגברה בקרב השליטים. האמצעים העיקריים להגשמת המטרה היו השקעה מתמדת בשכלול מיומנויות לחימה וכלי נשק, קמפיינים שיטתיים של התקפה, הרס ושעבוד של אזורים יותר ויותר מרוחקים, ושימוש במעשי אכזריות מעוררי פלצות כנגד מי שנלחמו או העזו להתמרד נגדם.
בתקופת השיא של האימפריה שנמשכה "לאורך יותר ממאה שנה, בערך בשנים 620-730 לפנה"ס, היא [אשור] הייתה גוף פוליטי כה גדול וחזק שאפשר בצדק לכנות אותה האימפריה הראשונה בעולם", כותב המחבר אקרט פראם בספרו. באותה תקופה היא השתרעה "מצפון מזרח אפריקה ומזרח הים התיכון עד למערב איראן, ומאנטוליה בצפון למפרץ הפרסי בדרום".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
Frahm, Eckart, "Assyria: The Rise and Fall of the World's First Empire", 2023
