חייו הקצרים של הסופר בריס דיג'יי פנקייק הותירו אחריהם טעם של עוד
גלית דהן קרליבך | 8 בינואר 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
רגשני כמו "התפסן בשדה השיפון" וקשוח כמו המינגווי
הסופר האמריקני בריס דיג'יי פנקייק (יליד 1952) הלך לעולמו בגיל עשרים ושש בלבד ובכך כמעט זכה להיכנס ל"מועדון 27" – מועדון אליו שייכים אלו שקיפחו את חייהם בגיל 27, אמנים ובעיקר מוסיקאים כמו ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין.
שישה סיפורים בלבד פרסם פנקייק בחייו וכתב עוד כאלו שלא פורסמו – ולמרות זאת, תשבחות ומחמאות הורעפו על כתיבתו והיא הושוותה לענקי ספרות כמו פלאנרי אוק'ונור וג'יימס ג'ויס. קורט וונגוט בכלל גמר עליו את ההלל ומצוטט על גב עטיפת הספר – "אני נותן את מילתי שהוא בלי ספק הסופר הטוב ביותר והכן ביותר שקראתי מימיי. רק נדמה לי שזה כואב מדי ולא מהנה בכלל להיות עד כדי כך טוב, אני ואתם לעולם לא נדע".
נוסף לתשבחות אלו, שתי מסות נלהבות ביותר חותמות את הספר בידי שני סופרים – נלהבים אף הם, המספרים על השפעת סיפוריו של פנקייק על יצירותיהם שלהם. לדעת כותבת שורות אלו נראה שכל המחמאות האלו מכבידות על הקריאה. לא מפני שמדובר בסיפורים שאינם טובים. הסיפורים של פנקייק אכן טובים – אך ברמות שונות ומשתנות.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
בריס דיג'יי פנקייק, "סיפורים", מאנגלית: ארז וולק, הוצאת עם עובד, דצמבר 2023
