כניסה
הרשמה לניוזלטר

סיפורי היסטוריה חלופית הם תמיד מהנים לקריאה, אך כדאי לא ליפול לתובנות חד ממדיות על ההיסטוריה

גלית דהן קרליבך | 7 בדצמבר 2023 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

כשבני האינקה כבשו את אירופה

בספרו הנפלא "הסיפורים הגנוזים" מציג קארל צ'אפק דמויות מיתיות וממציא להן סיפור אחר ושונה כך שכל העלילה המקורית משתנה לחלוטין. כך, למשל, בסיפור "לוט ואהבת המולדת", לוט מסרב לצאת מסדום, מתווכח עם המלאכים על מידת רשעות אנשי עירו ובהתקף פטריוטיות בורח בחזרה אל העיר. אף שהסיפור מסתיים בסירובו לצאת מהעיר, הקורא אינו מסתפק בסיום ומוסיף לגלגל במוחו את הסיפור שהתחיל ב"מה היה אילו" – מה היה אילו לוט לא היה נותר במערה עם שתי בנותיו, מה היה אילו עמון ומואב לא היו נולדים ובתוך זה גם לא רות המואבייה – סבתו של דוד המלך.

מהלך זה של ההיסטוריה החלופית שצ'אפק מבצע איננו חדש כמובן. בספרות קיימים מאות ואלפי ספרים המפליגים אל העבר, משנים בעלילה או בדמות משהו מהותי ואז משם יוצאים למציאות חדשה.

הנה כמה דוגמאות: ב"עושים היסטוריה" של הסופר הנפלא סטיבן פריי, גיבור הספר בונה מכונת זמן משוכללת כדי למנוע את לידתו של היטלר. ב"ספר יום הדין" של קוני ויליס, סטודנטית להיסטוריה נוחתת במאה ה-14 אך למרבה הצער מגיעה היישר לפרוץ מגפת הדבר. ב"פרשת ג'יין אייר" העלילה מתרחשת ביקום מקביל שבו אנגליה ורוסיה נמצאות במלחמת קרים זה יותר מ-100 שנה ואנגליה עצמה מנוהלת בידי תאגיד עריץ בשם "גוליית".

לורן בינה, "ציוויליזציות", מצרפתית ארז וולק, הוצאת עם עובד, יולי 2023

שתפו: