יש המאמינים שמצוקות ואתגרים בחיים, קשים ככל שיהיו, דווקא עוזרים לפתח יכולות ותעצומות נפש שבלעדיהן היה קשה להגיע להישגים ולתובנות עמוקות המתגלות בהמשך החיים. כך זה אולי היה עבור פרופ' עדה יונת, זוכת פרס נובל לכימיה (2009) וכלת פרס ישראל (2002), שקיבלה לאורך השנים עוד עשרות פרסים ואותות הוקרה. יותר מעשור לאחר זכייתה בפרס נובל יצאה לאור ביוגרפיה על חייה והישגיה מאת ראובן וימר, פרסומאי, סופר ומתרגם.

סיפורה של יונת מתחיל בילדותה בירושלים, שם חיה עם משפחתה בעוני מרוד. "העוני היה דבר ששלט בחוויית קיומנו. התגוררנו בדירת ארבעה חדרים עם עוד שלוש משפחות על ילדיהן". תנאי החיים הקשים לא כיבו את הסקרנות העזה שהייתה לה לפענח את העולם סביבה, ואת הניסוי המדעי הראשון שלה היא עשתה כבר בגיל ארבע וחצי או חמש.