לוּ כל עבודות הדוקטורט היו נראות כמו ספרו הצנום של לואי-פרדינאן סלין, עולם האקדמיה היה חוגג, מדעי הרוח היו משגשגים, מחלקות הומאניות היו באות לעולם זו אחר זו בקצב סטקטו סוער, וקהל של שלושה אנשים בלבד (המנחה ואנשי הוועדה), המסוגל לקרוא את העבודות הללו היה הופך לקהל רחב של רבבות מעריצים.

אך למרבה הצער, התרחיש הזה נשאר בגדר חלום ועל רקע זה זוהר הספר "זמלווייס" ומנצנץ כמגדלור למרחקים.