חוכמת ההתקדמות לאחור

קידמה" או "פרוגרסיביות" היא מונח נפוץ בימים אלה, ולא במקרה. הנחת המוצא של החברה הפוסט-מודרנית בה אנו חיים היא שהדברים משתפרים כל הזמן, נעים קדימה בציר ליניארי כלפי מעלה, אל עבר השלמות. לאנושות הייתה התחלה פרימיטיבית, חשוכה, בה בני האדם היו טיפשים יחסית ובזבזו את זמנם על אמונות תפלות. משם אנו כל הזמן נעים ומתקדמים: מהמינוס אל הפלוס, מהפשוט אל המורכב, עד שהגענו לשיא – שהוא היום. היום, מאמינים האנשים, אנחנו מתקדמים ונאורים. היום אנחנו מוסריים ויודעים מה נכון.

את שורשי התפיסה הזו אפשר לאתר, בין היתר, אצל הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל (1831-1770) שגרס כי כיוונה של ההיסטוריה הוא תמיד התקדמות, ומטרתה הסופית של ההתקדמות הזו היא להביא את העולם לידי שלמות. כיוון ההיסטוריה הוא אל עבר "סיבה סופית מתגשמת מאליה ומגשימה את עצמה כשלעצמה", הוא כתב. כל שלב בהתקדמות ההיסטוריה מכיל את השלבים הקודמים שהם הבסיס שלו, אך הוא מאפיל עליהם, ככל שהוא הולך ומתקרב אל השלמות – שהיא שלמות התבונה.