כל אחד מההיסטוריונים של רומא נשאל בזמן כזה או אחר, איפה אנחנו נמצאים כיום, יחסית למסלול ההתדרדרות של רומא העתיקה. היסטוריונים אולי יתפתלו באי נוחות מול ניסיונות כאלה להשתמש בלקחים מהעבר, אבל אפילו אם ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, היא יכולה להעמיק את תחושתנו עד כמה החברה שלנו היא שברירית.

באמצע המאה השנייה לפנה"ס, שלטו הרומאים בשטח גאוגרפי מגוון וענק של כדור הארץ. מצפון בריטניה ועד לקצה הסהרה, מהאוקיאנוס האטלנטי ועד למסופוטמיה. האוכלוסייה שברובה הייתה משגשגת, מנתה בשיא התקופה 75 מיליון בני אדם. בסופו של דבר, כל התושבים החופשיים של האימפריה נהנו מהזכויות שהעניקה להם האזרחות הרומית. לא פלא שההיסטוריון האנגלי מהמאה ה-18, אדוארד גיבון, פסק שהתקופה הזאת הייתה "המאושרת ביותר" בהיסטוריה של המין האנושי. אבל כיום, סביר יותר שנראה את התקדמות האימפריה הרומית כתהליך שבו, בלא יודעין, היא זרעה את הזרעים של התפוררותה.