<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
        xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
        xmlns:wfw="http://wellformedweb.org/CommentAPI/"
        xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
        xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
        xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
        xmlns:slash="http://purl.org/rss/1.0/modules/slash/"
        >
        <channel>
                <title>אפוק - מגזין מרחיב דעת, מעורר מחשבה - Feed</title>
                <atom:link href="https://epoch.org.il/science-and-technology/185827/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
                <link>https://epoch.org.il</link>
                <description></description>
                <lastBuildDate>Fri, 30 Apr 2021 18:36:27 +0000</lastBuildDate>
                <language></language>
                <sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
                <sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
                <generator>https://wordpress.org/?v=5.7.1</generator>

<image>
	<url>https://epoch.org.il/wp-content/uploads/2020/08/cropped-Browser-Icon2-32x32.png</url>
	<title>אפוק &#8211; מגזין מרחיב דעת, מעורר מחשבה</title>
	<link>https://epoch.org.il</link>
	<width>32</width>
	<height>32</height>
</image> 
                                        <item>
                                <title>איך לטפח רעיונות פורצי דרך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309989/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309989/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 12:24:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309989</guid>
                                <description><![CDATA[מה גורם לקבוצות ולארגונים לקבל, או לדחות, רעיונות חדשניים ולעשות היסטוריה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנות ה-90 הפכה "נוקיה" לנושאת הבשורה של הרשת הסלולרית הראשונה, ובתחילת שנות ה-2000 היא ייצרה מחצית מהטלפונים הסלולריים שנמכרו בעולם והייתה בעלת השווי הגדול ביותר באירופה. אבל כאשר קבוצת מדענים קטנה בנוקיה הציעה לפתח טלפון סלולרי עם חיבור לאינטרנט, מצלמה ומסך גדול, צוות המנהלים של נוקיה קטל את הרעיונות המהפכניים. שלוש שנים מאוחר יותר סטיב ג'ובס מימש את הרעיונות האלה בחברת אפל, ונוקיה נותרה מחוץ למרוץ. מדוע אותו צוות מנהלים שהתאפיין בעבר בחדשנות לא זיהה את פוטנציאל החדשנות בטלפונים החכמים?

בספר שתורגם לאחרונה לעברית, מנתח ספי בקל, ד"ר לפיזיקה ויזם ביוטכנולוגיה אמריקני, דפוסים של שינויים בהתנהגות של צוותים, של ארגונים ושל מדינות, ומהרהר על הגורמים המביאים לדחייה, או לקבלה, של רעיונות פורצי דרך שנִקרו בדרכם.

בקל יוצר הקבלה בין תהליכי הפיתוח של רעיון חדשני ובין הפיזיקה של מעברי פאזות. כמו מים היכולים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סיפורי נשמות מתגלגלות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309984/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309984/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 12:14:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309984</guid>
                                <description><![CDATA[האם בני האדם יכולים להבין את חשבונות השמים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[גרישה צרולניק, גיבור ספרו של הסופר והמחזאי רועי חן, הוא עוף מוזר. יש לו דמיון פורה וידע נרחב בהיסטוריה, אבל בגיל 39 חייו מצטמצמים לנקודה אחת בלבד: ניסיונות נואשים ועיקשים לפענח את תעלומת חייו. במציאות של ימינו הוא רווק מובטל, מתגורר עם אימו ביפו בדירת שיכון מתפוררת, ועדיין לא הספיק לעשות שום דבר משמעותי בחייו. אבל בגופו השמן של גרישה כלואות עוד ארבע נשמות מגלגוליו הקודמים בעולם שתובעות לספר את סיפור חייהן הפתלתל.

הנשמה הראשונה התגלגלה לעולם האנושי בראשית המאה ה-17 בעיירה יהודית נידחת בשם חורביצה, בתחום פולין-ליטא. הנשמה השנייה התגלגלה מאה שנה מאוחר יותר (1720) לגיטו היהודי בוונציה, הנשמה השלישית התגלגלה לגופה של אישה שחיה ברובע היהודי בעיר פאס במרוקו יותר ממאה שנה אחר כך (1856), והנשמה הרביעית התגלגלה (1942) לפרעוש בקרקס בעיר דכאו בגרמניה – העיר בה נבנה מחנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למי מותר להתרווח במושב המטוס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309979/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309979/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 12:08:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309979</guid>
                                <description><![CDATA[מחשבות לא שגרתיות של בעלות על קניין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ליזה יצאה עם תום, בנה בן הארבע, לשחק בגינה ציבורית. תום חפר בארגז החול בור עמוק והלך לרגע לקחת צעצועים שיוכל להניח בתוכו. בזמן שתום הלך, הגיע פעוט אחר והתיישב בתוך הבור. כאשר תום חזר, התחילו שני הפעוטות לריב כאשר כל אחד מהם צועק בזעם: "הבור הזה שלי, זה שלי". שתי האימהות הגיעו במרוצה וכל אחת מהן צידדה בבנה. האחת אמרה: "זה שלו, כי הוא חפר את הבור". והשנייה טענה לעומתה: "אבל זו גינה ציבורית ששייכת לכולם".

אם נדמה לכם שוויכוחים כאלה של בעלות על בור או על נדנדה שננטשה אופייניים רק לפעוטות, מתברר שחיי היום-יום שלנו, המבוגרים, מלאים בקונפליקטים דומים, כפי שטוענים מייקל הלר וג'יימס זלצמן בספרם החדש. הלר, פרופ' למשפטים באוניברסיטת קולומביה שבארה"ב, וזלצמן פרופ' למשפטים באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס, חוקרים את הנושא כבר כמה עשורים. שניהם נותנים למושג ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרופת המוסיקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309971/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/309971/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 12:04:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309971</guid>
                                <description><![CDATA[ספר חדש מציג כיצד לימוד מוסיקה משפר את תפקודי המוח והלמידה אצל ילדים 
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אניטה קולינס לא ידעה לקרוא עד גיל תשע. היא הצליחה להעמיד פנים ולהסוות זאת, אך חוותה התדרדרות בלימודים. בהמשך גם קשריה החברתיים התחילו אט אט להתרופף. אבל אז חלה תפנית מפתיעה: היא החלה ללמוד לנגן בקלרינט במסגרת פרויקט מוסיקה בבית ספרה. היא למדה לקרוא תווים ועבדה קשה להתכונן להופעה מול קהל. זה היה תחום בו הרגישה שהיא מצטיינת ואחרי כחצי שנה בלבד בפרויקט, היא גם למדה לקרוא באופן שוטף. כילדה – לימודי המוסיקה שינו את חייה.

אניטה קולינס אינה הילדה היחידה שהמוסיקה שינתה את כל מסלול חייה. במחקר נרחב שנערך בקולומביה הבריטית שבקנדה בקרב 112,000 תלמידים מכיתה ז' עד י"ב, מצאו מתאם חיובי בין פעילות מוסיקלית בבית הספר לבין הישגים גבוהים יותר במתמטיקה, במדעים ובאנגלית. ככל שרמת המעורבות המוסיקלית של התלמידים (השתתפו ביותר קורסים) הייתה גבוהה יותר כך ההישגים היו גבוהים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התעלומה של סף המוות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/309962/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/309962/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 11:47:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309962</guid>
                                <description><![CDATA[האם יש הסבר פסיכולוגי או פיזיולוגי לחוויות סף מוות או שהמקור שלהן עמוק ורוחני יותר מכפי שאפשר לדמיין? ספר חדש של "אבי המחקר של חוויות סף מוות" עושה סדר בדברים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לא יהיה זה מופרז לומר שהשאלה "מה קורה לאחר המוות?" היא החשובה ביותר שניתן לשאול. יש לה השפעות על כל תחומי החיים האנושיים: דת, מוסר, פילוסופיה, מדע, משמעות הקיום ועוד. אולם על אף שהתשובה נמצאת במרחק נגיעה, וכולנו נגלה אותה יום אחד, הרי שכל עוד אנחנו חיים מדובר בתעלומה גדולה.

מאז פרסם הרופא והפסיכולוג ריימונד מודי את ספרו "החיים לאחר החיים" (1975), גברה המודעות לתופעה של חוויות סף מוות (חס"מ), והחל מחקר מדעי שיטתי של הנושא. כולנו מכירים את העדויות על חוויות של ריחוף מעל הגוף, מעבר במנהרה חשוכה שבסופה אור גדול, מפגשים עם ישויות שונות ועם קרובים ומכרים שנפטרו, וביקור במקומות שנראים כמו גן עדן או גיהינום. עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם חוו חוויות כאלה. גם בארץ היו מספר מקרים מפורסמים, בהם אלה של קצין המודיעין שרון נחשוני ושל חבר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>וונדר וומן וקפטן אמריקה הגרסה האמיתית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/309952/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/309952/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 11:26:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309952</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מ"הנוקמים". לעולם יש גיבורים אמיתיים להציע לנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בדצמבר 1944 האמריקנים היו בטוחים שמלחמת העולם השנייה תסתיים עד חג המולד, אבל זה לא קרה. היטלר שלח כמה אוגדות, מהטובות ביותר שנותרו לו, למתקפה אחרונה בצפון מזרח צרפת, בניסיון לפרוץ את קווי בנות הברית. הכוחות האמריקנים באזור לא ציפו למתקפה כזאת, ולא היו מוכנים לה מבחינת כוח האדם והתחמושת שהיו להם.

לאחר כחודש של לחימה בכפר הצרפתי האטן (Hatten), שנהרס כמעט כליל, החליטו האמריקנים לסגת, אך הותירו מאחור כיתה של חיילים, בהם ויטו ברטולדו, כדי שתעכב בכל מחיר כניסה של גרמנים לכפר ותמנע את התקדמותם. כך יוכל הגדוד להרוויח זמן, לסגת בבטחה ולחדש את כוחותיו. הייתה זו משימה קשה ביותר: מול כיתת החיילים האמריקנים צפוי היה לעמוד כוח גרמני גדול בהרבה של טנקים וכוחות רגליים.

חבריו של ברטולדו לכיתת הלוחמים לא היו לוחמי על בעלי כושר משופר. למעשה הם אפילו לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מפיסטו המודרני: מחול השדים של מרקס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/309935/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/309935/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Apr 2021 10:36:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309935</guid>
                                <description><![CDATA[אביו אמר עליו שהוא "נשלט על ידי שד", אנגלס כתב שהוא מפלצת הנתפסת בשערה על ידי "עשרת אלפים שדים", ומכריו השוו אותו למפיסטו – השטן במחזה של גתה. מה התרוצץ במוחו של האיש שהשקפותיו השפיעו על הדיקטטורים האכזריים ביותר במאה ה-20, ותומכיו טוענים כי רק שאף לחברה שוויונית וצודקת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כיום כבר ידוע שמשטרים קומוניסטיים הביאו הרס וחורבן לעולם – כ-100 מיליון איש נרצחו תחת משטרים אלה במאה ה-20 בלבד, מיליונים נוספים שועבדו ותרבויות שלמות נהרסו[1]. עם זאת, לא מעט אנשים ממשיכים לכנות עצמם מרקסיסטים ולטעון בדבקות שאף מנהיג קומוניסטי לא יישם את התיאוריה כפי שקרל מרקס דמיין אותה. למרקס, הם אומרים, היו כוונות טובות – הוא רצה ליצור חברה שוויונית וצודקת.
אלא שמכתבים ופואמות שכתב מרקס, לצד ביוגרפיות שנכתבו על אודותיו, חושפות תמונה מורכבת הרומזת על שאיפות אפלות שהיו לפילוסוף, הקשורות בהרס שביצעו דיקטטורות קומוניסטיות במהלך המאה ה-20. מתברר שמרקס פלרטט בקביעות עם הצד האפל, השחור, של העל טבעי. הוא לא ניהל סיאנסים או ביצע טקסים שטניים שונים, כפי שסופרים מסוימים שיערו שקרה, בלי שום הוכחה. אך כמות הביטויים הדמוניים הקשורים אליו והעובדה שביוגרפים הנמנים עם תומכיו לא הכחישו זאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בית הספר של הקרמלין למשא ומתן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/309872/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/309872/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 14:34:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309872</guid>
                                <description><![CDATA[הכירו את שיטת ניהול המשא ומתן האמיתית לגמרי והמומצאת לחלוטין שהגה איגור ריזוב, יועץ לחברות ברוסיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בוקר אחד בעת שהיה בחדרו, החליט הדיקטטור יוסיף סטלין להשתעשע. "אבדוק את שומריי", חשב לעצמו והחל לצעוק ממיטתו כאילו הוא סובל מייסורים עזים. השומרים, שזכרו את איסורו של סטלין להיכנס לחדרו הפרטי, היססו מאוד, אך מששמעו שהוא סובל מכאבים פתחו את הדלת. פתיחת הדלת הביאה למותם. סטלין טבח בהם אחד אחד כי לא נשמעו להוראות שנתן.

טקטיקת "השכנוע באמצעות הפחדה" של סטלין הוכיחה את יעילותה לטווח ארוך לאחר ששומריו החדשים של סטלין למדו מהשיעור ולא חזרו עוד על אותה טעות. הסופר ג'יילס מילטון, המתמחה בהיסטוריה פוליטית, כתב שכאשר סטלין באמת היה על ערש דווי, שומריו רעדו מפחד ואף אחד מהם לא העז להיכנס לחדרו ולהציע לו עזרה. לבסוף אחד ממפקדיו אזר אומץ ונכנס לחדרו אך מצא את סטלין מחוסר הכרה למחצה. כמה ימים לאחר מכן מת סטלין מדימום פנימי[1].

ניקיטה חרושצ'וב, המנהיג ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם אחת התעלומות המפתיעות בפיזיקה לקראת פתרון – גילוי כוכבים שקופים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/309864/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/309864/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 14:15:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309864</guid>
                                <description><![CDATA[המודלים המתמטיים מסתדרים כמו הכוכבים בשמים ומצביעים על היתכנות קיומם של כוכבים שקופים. האסטרונום ד"ר חואן קלדרון-בסטילו, מהחוקרים המובילים בתחום, אומר בריאיון למגזין אפוק כי אחרי שנים ארוכות בהן הוכרו רק כמיתוס מדעי או כתיאוריה מעניינת, ייתכן שלראשונה התגלו עדויות לקיומם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ספרי מדע בדיוני מרבים לספר לנו על אסטרונאוטים הנוחתים בכוכב עלום ומרוחק ומגלים בו ציוויליזציות חייזריות. אין ספור סרטים נבנו על התסריט הזה. ב"כוכב הקופים" היו אלה קופים שהתפתחו לכדי יצורים בעלי אינטליגנציה אנושית עם יכולת דיבור. ב"נוסע השמיני" זהו זן לא ידוע של יצור טורף וחמקמק. ב"מסע בן כוכבים" הגיוון גדול וכולל יצורים שונים דמויי אדם. לא משנה באיזה סרט נוחת האדם על הכוכב המסתורי, מדובר בכוכב רחוק שהתגלה ב"מכ"ם" – באמצעות צפייה בטלסקופים משוכללים אל מעמקי החלל.

אולם האם ייתכן שקיימים כוכבים מסוג אחר? כאלו שאיננו יכולים לראות באמצעות הטלסקופים הרגילים, ואינם בהכרח נמצאים שנות אור מאיתנו? האם יכול להיות, למשל, "כוכב שקוף"? ובכן, קבוצת חוקרים מספרד ומפורטוגל טוענת שאיתרה עדויות כבידתיות לקיומם של כוכבים כאלה בדיוק.

מה הם "כוכבים שקופים"? הרעיון של כוכבים שקופים עלה לראשונה בסוף שנות ה-60 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוכמת החינוך ההפוך של קונפוציוס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/309854/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/309854/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 14:08:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309854</guid>
                                <description><![CDATA[ספר הדרכה להורים שנכתב לפני מאות שנים מכיל עצות בנושא חינוך המהדהדות גם היום ומעוררות מחשבה על האופן בו אנו מגדלים את ילדינו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1. 
פרק ראשון – ההורים
מה תפקידו של הילד במשפחה, היא שאלה שהורים, מורים ומערכת החינוך כולה מתחבטת בה זמן רב.

לפני יותר משנה ערכנו ריאיון עם ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף וחוקר חינוך שיצא נגד הרעיון לפיו "הילד נמצא במרכז" – הוא זה שבוחר ומחליט והמבוגרים צריכים להיענות לצרכיו, לגרום לו להנאה – או כפי שקורא לזה אזולאי – להיות ספקי האושר שלו.

אזולאי קישר בדבריו את נושא סיפוק האושר לחוסר היכולת של מורים להטיל משמעת על ילדים בבית הספר מתוך חשש שהם יפרו את זכויותיהם החוקתיות של הילדים, או ירגיזו את הוריהם. הוא טען שבמצב החמור יותר זה עלול להיות אחד הגורמים לפירוק משפחות – אם הילד רגיל שכל הזמן מרצים אותו, כשהורה אינו מרצה אותו מסיבה כלשהי בהמשך הדרך, הילד מתמרד. "הילד אומר: 'רגע אחד, ההורה כבר אינו יכול לספק לי אושר, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הניסוי המסוכן בעולם לשליטה באקלים יצא לדרך, ואז משהו קרה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/309841/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/309841/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 13:34:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309841</guid>
                                <description><![CDATA[מדעני פרויקט SCoPEx אמורים היו לפזר הקיץ חלקיקים בשכבות הגבוהות של האטמוספירה בניסיון לבלום את קרינת השמש, אך ברגע האחרון משהו השתנה. "מפחיד אם משהו ישתבש", אומר פרנץ קויטש, ממובילי הפרויקט]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בעקבות סדרה של הוריקנים, גלי חום קיצוניים והצפות הרסניות שפקדה את כדור הארץ, קמה קואליציה בין-לאומית של מדענים לדון באפשרויות העומדות בפנינו. זה היה בשנת 2019, ולאחר התייעצות ארוכה התקבלה החלטה להטמיע טכנולוגיה חדשה – מערכת לוויינים שתאפשר לבני האדם לערוך מניפולציות על מזג האוויר באמצעות הזרעת חומרים באטמוספירה.

בתחילה תפקדה המערכת טוב למדי וסיפקה מספר שנים של שקט אקלימי יחסי. בין היתר היא מנעה סופת טייפון חמורה בשנגחאי. אך לבסוף, שוב חזרו אסונות הטבע והפעם הכו בעוצמות חריגות ותמוהות במיוחד. כפר שלם קפא לחלוטין בלב מדבר רג'יסטן שבאפגניסטן, וגל חום עוצמתי הכה בהונג קונג ולווה בסערות טורנדו של אש (Firenado) ובקריסת מבנים.

התרחיש הזה אמנם קרה רק בסרט מדע בדיוני (Geostorm, 2017) בו אפשר להטיל את האשמה על "גורמים זרים" שהשתלטו על מערכת הלוויינים ושיבשו את העניינים, אך הרעיון לשלוט באקלים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; אפריל 2021</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/309830/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/309830/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 13:20:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309830</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - צפון קוריאה רוצה להיות שוב משפיעה - מה יהיה המהלך הבא שלה; התוכנית של הפרופ' הסיני להביס את ארה"ב; והחבל הדק בין רוסיה ואוקראינה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[קים חוזר: מה יהיה המהלך הבא שלו?
1. הזירה הצפון-קוריאנית מתחממת. באמצע מארס שיגרה אחותו של קים ג'ונג-און איום כלפי ארה"ב לפיו "אם ארה"ב רוצה לישון טוב בלילה, שלא תתגרה בנו". בערך באותו הזמן הוציא מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הודעה לפיה וושינגטון שוקלת הן אמצעי לחץ והן צעדים דיפלומטיים כדי להתמודד עם צפון קוריאה. לכך הגיבה צפון קוריאה במילים: "הניסיונות של ארה"ב לחדש את הקשר הדיפלומטי – תעלול זול". ונכון לכתיבת שורות אלה, בסוף מארס, שיגרה צפון קוריאה שני טילים כחלק מניסוי בטילים קצרי טווח.

שיגורים לטווחים קצרים עד בינוניים (עד כ-2,000 ק"מ) לא אמורים להפתיע אף אחד, שכן צפון קוריאה ערכה שיגורים כאלה גם ב-2019 תחת ממשל טראמפ, והשהתה עקב המגפה שיגורים נוספים שתכננה ל-2020 ושכעת היא "משלימה". החשש הוא שצפון קוריאה תחדש את הניסויים בטילים בין-יבשתיים, כלומר בטווחים ארוכים הרבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה אכפת לכם מה חושבים עליכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/309822/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/309822/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 13:00:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309822</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה אנשים חושבים עליך וכשאתה בן 60 אתה מבין שאיש לא חשב עליך מלכתחילה", היא אִמרה המיוחסת לשחקנית שירלי מקליין, אם כי יש ויכוחים על מי אמר אותה.

חִשבו על זה רגע – רוב הזמן אף אחד לא באמת חושב עליכם, על אף שנדמה לכם שכן. רובנו באים לעולם והולכים ממנו כאילו לא היינו. אחרי מותנו יהיו רק מעטים – הקרובים אלינו ביותר – שיתאבלו על קברנו שנים אחר כך, וגם תחושת האבל שלהם תלך ותדעך עם השנים. בתוך שני דורות לכל היותר ניעלם מעל דפי ההיסטוריה, אלא אם השארנו אחרינו ספר חשוב, היינו מדינאים דגולים, סלבריטאים מוערכים או שביצענו מעשה גבורה שייחרט לעד. רק מעטים הם אלה הנזכרים לאורך ההיסטוריה.

אז מדוע אנו מייחסים חשיבות רבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם קץ הזמנים קרב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/309797/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/309797/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 12:55:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309797</guid>
                                <description><![CDATA[מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מאז הזמנים העתיקים ניסו בני האדם לגלות כיצד ליצור חיים מלאכותיים מחוץ לרחם. מסופר כי בימי הביניים המוקדמים היו אלכימאים שאספו מתכונים להכנת "איש קטן" (הומונקולוס). אחד מהם הופיע ב"ספר הפרה" ("Book of the Cow") שנכתב בלטינית אי שם בין המאה השלישית למאה השמינית לספירה[1]. הטקסט מתאר תהליך בו מופרית פרה או כבשה בתהליך מלאכותי על ידי זרע אנושי המשולב עם מינרל זרחני כלשהו. אחרי מספר חודשים הפרה ממליטה "איש קטן". את הפרה יש להרוג, ואת האיש הקטן יש להאכיל בדם.

מתכון אחר הוצע על ידי האלכימאי פאראצלסוס במאה ה-16. פאראצלסוס האמין שניתן לשים זרע במֵכל אטום שבתוכו חומר (בשר נרקב או אפילו דשן), ובתנאי חום מתאימים לגדל בדרך זו רקמות בשר שמהן יתפתח בחלוף הזמן אדם קטן. "אנחנו קוראים לזה הומונקולוס או [אדם] מלאכותי. יש לגדל אותו לאחר מכן בזהירות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משפט הקופים המודרני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/309814/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/309814/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 12:49:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309814</guid>
                                <description><![CDATA[ריף השונית הגדול של אוסטרליה הוא אחד מפלאי תבל הטבעיים של העולם, ואחת האקולוגיות הייחודיות בכדור...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ריף השונית הגדול של אוסטרליה הוא אחד מפלאי תבל הטבעיים של העולם, ואחת האקולוגיות הייחודיות בכדור הארץ. 3,000 מבנים מאובנים אדירי ממדים, חלקם בגובה של מאות מטרים, המהווים בית גידול לאין-סוף מינים של אלמוגים ויצורים ימיים מרהיבים.

מזה שנים הריף מוזכר כבעל רגישות סביבתית גבוהה במיוחד. הקונצנזוס המקובל הוא כי הריף חווה תהליכי הידרדרות אקולוגית מהירה, הנקשרים לרוב להשפעה אנושית – בעיקר כתוצאה מהתחממות גלובלית ומזיהום מי הריף משפכים שמקורם בחוף האוסטרלי.

בשנת 2009 פרסם המכון האוסטרלי למדעי הים (AIMS) מאמר מכונן במגזין Science. מאות ליבות מאובני אלמוגים נקדחו לטובת שחזור היסטורי של קצב הצמיחה בריף, והממצאים היו מבהילים. לאחר יציבות של מאות שנים, החל משנת 1990 נרשמה צניחה דרסטית של 15 אחוז בקצב צמיחת האלמוגים. מסקנות המחקר טענו כי ההסברים הסבירים להידרדרות הם התחממות גלובלית ו"התחמצנות האוקיאנוס"[1]. המאמר הִכה גלים – ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פורצים חמושים בפטישים כבדים פרצו לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/309776/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/309776/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Apr 2021 09:45:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=309776</guid>
                                <description><![CDATA[ארבעה פורצים חדרו לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג בשעות הבוקר המוקדמות אתמול (12 באפריל)....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ארבעה פורצים חדרו לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג בשעות הבוקר המוקדמות אתמול (12 באפריל). הפורצים הרסו מחשבים וציוד דפוס. ההערכה היא שהמתקפה היא המאמץ האחרון של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) להשתיק את העיתון, המדווח על נושאים שהמשטר הקומוניסטי בסין תופס כטאבו, בהם מאבקים פוליטיים בתוך המק"ס, הפרות זכויות אדם בסין, ופעולות תעמולה שמפעיל המשטר הסיני מחוץ לגבולות סין. 
"אנו מגנים את המתקפה על בית הדפוס של אפוק טיימס וקוראים לרשויות בהונג קונג לחקור היטב ולהביא את העבריינים לדין", אמר דובר מחלקת המדינה של ארה"ב. "ארה"ב מודאגת ממאמצים מוגברים להשתיק תקשורת עצמאית ולדכא בדרכים אחרות את חופש הביטוי, כולל מיקוד שמניעיו פוליטיים בעיתונאים. אנו מחויבים להגן על חופש העיתונות ועל גישה חופשית ורחבה יותר למידע ולרעיונות ברחבי העולם. חופש הביטוי, לרבות לעיתונאים, הוא קריטי לשקיפות".
מייק פומפיאו, לשעבר מזכיר המדינה של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדיה החדשים לקראת עידן פוסט-טרמאפ – חשבון נפש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/308885/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/308885/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 24 Mar 2021 13:45:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308885</guid>
                                <description><![CDATA[הדיון הער שיצרה הרשת החברתית &#8220;טוויטר&#8221; – שמחקה בתחילת ינואר 2021 לצמיתות את חשבונו של נשיא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הדיון הער שיצרה הרשת החברתית "טוויטר" – שמחקה בתחילת ינואר 2021 לצמיתות את חשבונו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ – מהווה הזדמנות נאותה לעסוק בציפיות ובאכזבות מהרשתות החברתיות וממנועי החיפוש, ובעיקר במה שקשור ליחסים שבין הפוליטיקאים, התקשורת והציבור. דיון כזה מעלה מאליה את השאלה האם עידן המדיה החדשים מביא עמו שיכלול של המרחב הציבורי המסורתי, כפי שחזו כמה מנביאי העידן הטכנולוגי לפני כ-20 שנה, או שמדובר בסכנה לדמוקרטיה ולאמון הציבורי באחד ממוסדותיה החשובים – העיתונות.

עידן המדיה החדשים כונה בתחילתו "עידן של שקיפות" ורבים ראו במהפכה הדיגיטלית שבבסיסו, שהפכה כל אזרח ליצרן תוכן פוטנציאלי, הזדמנות לתקשורת אינטראקטיביות בין פוליטיקאים ובין נמעניהם, עידן חדש זה הפיח גם תקווה להעצמתם של האזרחים מול הפוליטיקאים, וגם מול העיתונות המסורתית, שאיבדה בעידן הרשתות החברתיות – בו נוצר קשר ישיר בין פוליטיקאים ובין אזרחים – חלק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפכת התרבות במערב צוברת תאוצה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/307894/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/307894/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Mar 2021 13:45:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307894</guid>
                                <description><![CDATA[חודש אחד חלף מאז כתבנו על מהפכת התרבות ששוטפת את החברה המערבית וניתחנו את השינויים המהירים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חודש אחד חלף מאז כתבנו על מהפכת התרבות ששוטפת את החברה המערבית וניתחנו את השינויים המהירים המתרחשים בזהות, בתרבות ובשפה בארה"ב וגם כאן בארץ. חודש אחד בלבד, ונראה שהשינויים צוברים תאוצה ונעים בקצב מסחרר.

ב-25 בפברואר עבר בבית הנבחרים האמריקני "חוק השוויון" ברוב של 221 מול 208. החוק אוסר על אפליה על בסיס זהות מגדרית או נטייה מינית. על פניו החוק נשמע הגיוני. אף אחד לא רוצה להפלות אדם אחר בגלל אמונתו, דעותיו או זהותו. אלא שלחוק השלכות מרחיקות לכת. כדי לא להפלות אדם בגלל זהותו המינית, אף אחד לא יוכל למנוע מאדם שנולד בתור גבר, אבל כעת מזדהה כאישה, להיכנס לשירותי נשים, למקלחות נשים ולהשתתף בתחרויות ספורט של נשים. לא מאמינים? זה כתוב בחוק שעבר: "לא תימנע מאדם גישה למתקן משותף, כולל שירותים, חדר לוקרים וחדר הלבשה, בהתאם לזהותו המגדרית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עתיד היהדות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/307860/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/307860/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Mar 2021 13:38:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307860</guid>
                                <description><![CDATA[העתידן, פרופ' דוד פסיג, מאמין שהיהדות נמצאת במלכוד. הוא חקר את ההיסטוריה ומזהה דפוסים חוזרים ונשנים שהפילו את העם היהודי כבר ארבע פעמים, וכעת נוקשים בדלתנו בפעם החמישית. בספרו החדש "המפלה החמישית" הוא מזהיר מכך, ומציע מה לעשות כדי למנוע זאת. ריאיון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כשראיינתי לראשונה את פרופ' דוד פסיג, המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, כלכליות-חברתיות וחינוכיות, זה היה ב-2019. ישבנו אז לקפה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, ובמשך שעה וחצי שוחחנו על שורה של תחזיות שציין במאמריו, הרצאותיו וספריו, אשר התממשו, כמו המתקפה על ה"סמלים של הסדר הכלכלי והגלובלי" (פיגועי ה-11 בספטמבר) והמשבר הכלכלי של 2008. דיברנו על מודלים המסבירים כיצד מערכות ותהליכים מתפתחים על בסיס דפוסים הגיוניים, ועל תחזיות עתידיות והסבירות שיקרו, בהן עימות גלובלי אי שם בשנות ה-20, והסיכוי שצה"ל ייאלץ בעתיד להיכנס קרקעית לסוריה.

אך בימים אלה מוציא פסיג ספר השונה מקודמיו. בספרו הרביעי במספר ("המפלה החמישית") פסיג משתמש במתודולוגיה ייחודית לניתוח דפוסים מההיסטוריה כדי להזהיר מפני לא פחות מאשר מלחמת אזרחים הרסנית שתתרחש במדינת ישראל בשנות ה-40, ותוביל להופעתה של חברה שסועה שזמנה קצוב – כפי שקרה פעמים מספר בהיסטוריה של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; מארס 2021</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/307873/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/307873/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Mar 2021 13:35:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307873</guid>
                                <description><![CDATA[ראש המל"ל לשעבר יעקב נגל מדבר על הסכם הגרעין, ויועצו הבכיר של פומפאו מיילס יו מדבר על מדיניות ארה"ב מול סין תחת ממשל ביידן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
מדוע לא ניתן לחזור להסכם הגרעין המקורי
מאת דור לוינטר

הנשיא ביידן מעוניין לחזור להסכם הגרעין מ-2015, אבל האם ההסכם ההוא בכלל רלוונטי? וכיצד רואה ישראל את מצב העניינים? נפגשנו עם יעקב נגל, לשעבר ראש המל"ל, כדי לדבר על כך. על הדרך שאלנו גם על העבודה במל"ל ועל תפקידו כיועץ לביטחון לאומי לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

יעקב נגל, ספר לי בקצרה איך הגעת להיות ראש המל"ל?

אחרי שירות ארוך במערכת הביטחון – ב-"8200" ובתפקיד סגן ראש מפא"ת במשרד הביטחון, הוצע לי תפקיד של ראש אגף במל"ל. הגעתי לשנתיים עם אופציה לשנה [הארכה]. בהמשך, רם רוטברג, שהיה ראש האגף הביטחוני במל"ל, נבחר לתפקיד מפקד חיל הים ואני התמניתי לראש שני האגפים במל"ל – הביטחוני והאסטרטגי, בעוד יוסי כהן היה ראש המל"ל. בתחילת 2016 הלך כהן למוסד ואני התמניתי לממלא מקומו (עד מארס 2017) ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מבוכים ודרכונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/307819/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/307819/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Mar 2021 13:32:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307819</guid>
                                <description><![CDATA[נכון לכתיבת שורות אלו ישראל היא המובילה בעולם במספר החיסונים לנפש, וממוקמת במקום ה-52 העולמי במספר המתים לנפש. לצד כל זה עולות שאלות אתיות מורכבות – איך להתייחס לסרבני החיסונים? האם הדרכון הירוק הוא פעולה אתית? האם מוסרי לאלץ את הציבור להתחסן? האם אנו באמת בתחילתו של "מדרון חלקלק" שמוביל למקומות אסורים, ועוד. שוחחנו עם שני מומחים לאתיקה – הרב יובל שרלו ופרופ' אסא כשר כדי לקבל את נקודות המבט השונות שלהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת "אורות שאול", ראש תחום אתיקה ב"צהר" וחבר בוועדת הלסינקי העליונה לאישור תרפיות תאיות. הוא כיהן בוועדות שונות של משרד הבריאות ומשמש גם כראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים.

אסא כשר הוא פרופ' אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לשנת 2000, חבר האקדמיה האירופית למדעים וחבר "מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה".

1.

לפני שנצלול לשאלות האתיות הסבוכות, ראשית מה הבסיס שאתם מסתמכים עליו כדי להגיע לתובנות בענייני אתיקה ומוסר?

פרופ' כשר: כשמדברים על אתיקה, מדברים על אתיקה בתחום מסוים, למשל, אתיקה רפואית או אתיקה במחקר או אתיקה באוניברסיטה או אתיקה בצבא. כל תחום יש לו אתיקה משלו כי יש לו הערכים המאפיינים אותו, יש לו הייחוד שלו שעליו צריך לשמור. מוסר, לעומת זאת, זה עניין אוניברסלי, זה לא משהו של תחום. מוסר הוא הכללים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהארכיון: ילד רפאים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/308107/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/308107/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 13:34:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308107</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון מעורר מחשבה עם הילד ששקע בתרדמת בגיל 12, וכשחזר לחיים אחרי ארבע שנים אף אחד לא הבחין. כעשור הוא היה כלוא בתוך גופו – עד שאישה אחת הצליחה לגלות את החיים הסוערים מאחורי הגוף הדומם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בדרכו הביתה מבית הספר, מרטין פיסטוריוס בן ה-12 תכנן את המכשיר האלקטרוני הבא שיבנה, משהו עוד יותר מתוחכם מהכוכב המהבהב שתלה על עץ חג המולד. ואז הוא נזכר שלפני שיצא מהבית הוא שכח להפעיל את האזעקה שבנה והתקין במו ידיו בכניסה לחדרו. מה אם אחיו ואחותו הקטנים ייכנסו לחדר ויהרסו את עולם הלגו המופלא שבנה? אבל הכאב הצורב בגרון הציק לו יותר מדי מכדי להיות טרוד באזעקה.

מרטין לא ידע שאותו יום, בינואר 1988, יהיה היום האחרון שבו ילך לבית הספר. כאב הגרון התפתח למחלה מסתורית שהפכה את כל חייו ואת חיי משפחתו. בשבועות ובחודשים הבאים גופו הלך ונחלש. הוא הפסיק לאכול ושקע במשך היום לשעות ארוכות של שינה. גם מוחו הלך ונחלש. בהתחלה הוא שכח עובדות, אחר כך הוא שכח דברים שאהב לעשות, כמו להשקות את עץ הבונזאי שלו, וגם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך נתמודד עם הקולות שבפנים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308097/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308097/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 13:03:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308097</guid>
                                <description><![CDATA[תשומת לב גדולה מדי למחשבות שליליות אינה בהכרח עוזרת להתמודד איתן – ספר חדש מציע דרך אחרת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ברגע שנמצאים בשקט אפשר להבחין בו: בזרם מחשבות המתנהג כמו תחנת רדיו שאינה מפסיקה לשדר בתוכנו. הדיבור הפנימי הנחשב כתכונה בסיסית של המוח מסייע לנו לחשוב מראש על מעשינו ולתקשר עם אחרים.

"אני תוהה היכן יש סופרפארם בסביבה", אמרה מרדית' לעצמה לפני שמחשבתה גלשה לביקור שערכה לפני שבוע אצל חברתה הטובה ג'ין. "חשבתי שהיא תספר לי שהחתול שלה מת, אבל היא סיפרה לי שאובחן אצלה סרטן. ניו יורק בלי ג'ין... אני לא יכולה לתאר את זה לעצמי. אבל איפה הסופרפארם הזה".

מרדית' היא אחת מתוך 100 אנשים אקראיים שעברו ברחובות מנהטן והסכימו לחשוף את זרם המחשבות שלהם בפני פרופ' אנדרו אירווינג מאוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה[1]. סקירת המחשבות שלהם מופיעה בספר חדש מאת איתן קרוס, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן, החוקר איזו השפעה יש לדיבור הפנימי על הרגשות שלנו, וכיצד אפשר לכוון אותו ולשלוט בו.

ההנחה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כולנו אוהבים לקנות בזול, אבל מהו המחיר האנושי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308089/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308089/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 13:00:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308089</guid>
                                <description><![CDATA["מכתב בבקבוק" שהגיע בתוך צעצוע שנמכר בקיי-מארט חשף תעשייה מחרידה שאנחנו תורמים לה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[רבים מאיתנו אוהבים לעשות קניות ולהתחדש. ככל שנשיג את המוצר המבוקש בזול או בהנחה נרגיש טוב יותר. פרופ' ג'ורג לוינשטיין החוקר התנהגות כלכלית באוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב, מצא הסבר לשמחה שקנייה בזול מסבה לנו. הוא גילה שהיא מפעילה את מרכז העונג במוח, בעוד שקנייה ביוקר מפעילה את מרכז הכאב[1].

גם ג'ולי קית' (Julie Keith) מאורגון סיטי שבארה"ב, אהבה לערוך קניות ולהתחדש. לקראת חג ליל כל הקדושים היא פתחה קישוט שקנתה שנתיים לפני כן ברשת K-Mart ולהפתעתה גילתה בו מכתב קטן כתוב באותיות קטנות בסינית ובאנגלית: "אדוני, אם רכשת במקרה את המוצר הזה, בבקשה ממך תשלח את המכתב הזה לארגון זכויות אדם עולמי. אלפי אנשים כאן, הנמצאים תחת הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית הסינית יודו לך ויזכרו אותך לעד".

כותב המכתב מציין שהמוצר נוצר במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה בפרובינציית ליאונינג שבסין. הוא מוסיף כי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כתם הלידה: משל לזמננו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308083/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308083/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 12:57:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308083</guid>
                                <description><![CDATA[ב-1843 פרסם הסופר נתניאל הות&#8217;ורן בביטאון הספרותי &#8220;פיוניר&#8221; את &#8220;כתם לידה&#8221; – סיפור קצר ומעורר מחשבה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב-1843 פרסם הסופר נתניאל הות'ורן בביטאון הספרותי "פיוניר" את "כתם לידה" – סיפור קצר ומעורר מחשבה. שלוש שנים אחר כך הוסיף אותו לקובץ סיפורים לו קרא על שם בית במסצ'וסטס, היכן שגר (Mosses From an Old Mans).

הסיפור הקצר עוסק באיילמר, מדען המתחתן עם אישה יפהפייה בשם ג'ורג'יאנה, שעל פניה כתם לידה קטנטן בצורת כף יד – כאילו ש"איזו פייה הניחה יד קטנה על לחי התינוקת בלידתה". אף על פי שמחזריה של ג'ורג'יאנה חשבו שהכתם מדגיש את יופייה, מהרגע שהיא ואיילמר התחתנו, הוא גילה שכאשר הוא מסתכל על אישתו הוא סולד מהכתם וחש תיעוב גובר כלפיה.

לכן איילמר, המדען, רוקח תוכנית להסיר את הכתם. מרגע שג'ורג'יאנה מבינה שהכתם דוחה אותו היא מסכימה לשתף איתו פעולה, תוך הבטחה מצדו שהיא תיראה מושלמת, בלי פגם או רבב. אחרי מספר ניסויים מצליח איילמר לפתח שיקוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביל גייטס מסביר איך למנוע משבר אקלים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308076/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/308076/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 12:52:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308076</guid>
                                <description><![CDATA[ספרו החדש של הגאון ממיקרוסופט מרתק ומשמעותי לשיח האקלים, אבל גם רדיקלי ומסוכן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כאשר האדם השלישי בעושרו בעולם מפרסם ספר על משבר האקלים – מדובר באירוע משמעותי שעושה הדים מסביב לעולם. אין ספק שביל גייטס מודע לכך היטב, והוא בונה על כך. בספרו החדש גייטס מגיש לאזרחי העולם מתווה שאפתני לעמידה ביעד שהוא מגדיר אותו חיוני וקיומי – איפוס פליטות הפחמן האנושיות עד שנת 2050. ואם לא נעמוד בתוכנית של גייטס? אסון אקלימי גדול ממה שאנחנו מסוגלים לשער יתחולל.

כבר בפרק המבוא גייטס מתייחס לפיל שבחדר: "אני לא השליח האידיאלי למסר הזה", והוא כמובן צודק. קצת קשה לקבל הסברים על צמצום הצריכה, ויתור על בשר, וצמצום טביעת רגל אקולוגית מאדם שחי באחוזות פאר ומתנייד סביב העולם במטוסים פרטיים ויאכטות. אבל גייטס הוא שגריר בעייתי בעוד מובן – הוא אינו מומחה בנושא שהוא מתיימר להכתיב בו את השיח העולמי. הסמכות שלו נובעת, ובכן, מכך שהוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרגיעו: מתברר שמצב הרוח שלכם משפיע על מספר הנוגדנים שתפתחו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/308067/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/308067/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 12:48:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308067</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים שנערכים מזה עשורים מעידים על גורם חשוב שכדאי שניקח בחשבון כשאנחנו מתחסנים וגם אחרי שקיבלנו חיסון, אם אנחנו רוצים שהחיסון יצליח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לחיסונים נגד שפעת יש מדי שנה הצלחה חלקית בלבד. לחלק מהמתחסנים החיסון עוזר לפתח נוגדנים רבים למחלה וכך להתגונן מפניה, בעוד שלאחרים, פעמים רבות דווקא בקרב האוכלוסייה המבוגרת שהכי זקוקה לחיסון, השפעתו חלקית למדי.

ב-2018 צוות חוקרים מאוניברסיטת נוטינגהם שבבריטניה רצה לבדוק האם קיימים גורמים פסיכולוגיים או התנהגותיים המשפיעים על מידת היעילות של החיסון. 138 נבדקים השתתפו בניסוי בגילים 85-65. הם התבקשו למלא יומן במשך שישה שבועות – החל משבועיים לפני קבלת החיסון השנתי נגד שפעת ועד ארבעה שבועות לאחריו[1].

ביומן הם דיווחו על משך שעות השינה שלהם ועד כמה היא הייתה עמוקה, על התזונה, מה הם אכלו במהלך היום וגם על מצב הרוח שלהם – כמה פעמים הוא היה חיובי או שלילי וכמה פעמים הם חוו לחץ לאורך היום. פדומטרים (מדי צעדים) אמדו את רמת הפעילות הגופנית שלהם. היו גם שלוש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אניגמת הזמן – כשהעתיד יכול להשפיע על העבר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/308023/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/308023/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 09:45:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=308023</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים אחרונים על עולם הקוונטים מעוררים מחשבה על האופן בו אנו תופסים את ציר הזמן, ומעלים את האפשרות שקיים מרחב זמן בו הלידה, המוות ואירוע החתונה שלכם קיימים באופן סימולטני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני שנים מספר ביקשו אולפני מארוול מד"ר ספירוס מיכאלאקיס, מתמטיקאי וחוקר מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה שיגיע לייעץ להם לגבי גיבור חדש ויוצא דופן בשם אנטמן. ד"ר מיכאלאקיס, שחקר אז את האפשרות שיום אחד נוכל להשתגר בזמן ובמרחב (כמו במסע בין כוכבים), גדל ביוון על סופרמן ועל ספיידרמן לכל היותר, ושאל את עצמו מיד: "מי זה בכלל האנטמן הזה?"

לאחר בירור קצר הוא גילה שגיבור העל אנטמן אמור להתכווץ באמצעות חליפה מיוחדת, עד שהוא מגיע לרמה אטומית ואף לתת-אטומית שבה מתרוצצים האלקטרונים, הפרוטונים, חלקיקי הנויטרינו והפוטונים – ובקיצור אל התחום הקוונטי. תפקידו של ד"ר מיכאלאקיס על הסט היה לתאר לשחקן פול ראד וליוצרי הסרט כיצד עשויים להרגיש כשנכנסים לתחום הקוונטי.

"בגדלים שונים, ברמות שונות של חלקיקים, מופיעים חוקים שונים של פיזיקה", סיפר לנו מיכאלאקיס בריאיון שערכנו איתו אז. "זה מה שאנחנו קוראים לו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המרגל ששינה את העולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/307992/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/307992/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 09:21:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307992</guid>
                                <description><![CDATA[בחודש שעבר הלך לעולמו יון מיחאי פצ'פה, הקצין הבכיר ביותר בשירותי הביון של הגוש הסובייטי שערק אי פעם למערב. פצ'פה הצליח להתחמק מניסיונות חיסול חוזרים ונשנים וחשף את התוכניות הקומוניסטיות שהוא עצמו היה שותף להן - לחתור תחת המוסדות והערכים של מדינות המערב הדמוקרטיות. תוכניות שמכות גלים עד עצם היום הזה. זה סיפורו, ואלה התובנות החשובות שהעביר לנו בריאיונות שערכנו איתו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשעות הבוקר המוקדמות של ה-14 בפברואר הצליח נגיף הקורונה להשיג את מה שלא הצליחו לבצע במשך שנים צוותי מתנקשים רומנים תמורת שני מיליון דולר. יון מיחאי פצ'פה, הנחשב למרגל הקומוניסטי הבכיר ביותר שערק אי פעם למערב – הלך לעולמו.

סיפור חייו של פצ'פה והמעשים שעשה, טובים יותר מסרט אקשן הוליוודי. יש בהם הכול – אומץ, עקרונות, רגש וניצחון של הטוב על הרוע. למזלי זכיתי פעמיים לראיין את איש הביון לשעבר שהיה יד ימינו של מנהיג רומניה, ניקולאה צ'אושסקו. פצ'פה חי עד סוף חייו במסתור, תוך שהוא מחליף זהויות ועובר ניתוחים פלסטיים. בריאיון הוא חשף לא רק את האופן בו פעלו שירותי הביון הקומוניסטיים ברומניה ובבריה"מ, אלא גם כיצד הם היו מעורבים בפיגועי הטרור הפלסטיניים שהחלו להופיע בשנות ה-60 – בחטיפות המטוסים ובפיגועי ההתאבדות בלב ישראל. בפירוט מצמרר הוא סיפר כיצד המנהיגים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איינשטיין ואמונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/307932/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/307932/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Mar 2021 08:55:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307932</guid>
                                <description><![CDATA[מה חשב המדען הידוע בכל הזמנים על הקשר בין דת ומדע, בתקופה בה נדמה שהם לא יכולים להיות רחוקים ומנותקים יותר זה מזה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בכנס שאירע ב-1929 בניו יורק, נפגשו היסטוריונים, סוציולוגים ומדענים, בהם ההיסטוריון הארי אלמר ברנס, ששנים אחר כך יוכר כמכחיש שואה. החוקרים שוחחו על הקשר בין המדע לדת וכשהגיע תורו של ברנס הוא הציע: "הגיע הזמן שהמדע יעניק הגדרה חדשה לאלוהים". הצהרתו הניבה דיון שבמהלכו טענו מספר דרשנים כי עצם השילוב של אלוהים בשיח המדעי אינו במקום, כיוון ש"למדע אין דבר עם הדת".

כמעט 100 שנה מאוחר יותר, דיון מסוג זה אינו מפתיע אותנו יותר. דמויות מובילות בעולם המדע וההיסטוריה מפרידות לגמרי את הדת והאמונה מהתחומים המדעיים ומקטלגות אותן כ"המצאות" או "סיפורים". כך כותב למשל הביולוג האבולוציוני המפורסם ריצ'רד דוקינס בספרו "יש אלוהים?" שיצא לאור באנגלית בשנת 2006: "אני יודע שאתם לא מאמינים באיש עם זָקָן ארוך שיושב על ענן, אז בואו לא נבזבז עליו הרבה זמן. אני לא תוקף גרסה מסוימת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהו בעצם כבוד ומדוע הוא חשוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/307910/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/307910/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Mar 2021 15:30:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307910</guid>
                                <description><![CDATA[הכבוד ביהדות זוכה לכאורה ליחס אמביוולנטי. מצד אחד, הוא נמנה עם הקנאה והתאווה – שלושת הדברים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הכבוד ביהדות זוכה לכאורה ליחס אמביוולנטי. מצד אחד, הוא נמנה עם הקנאה והתאווה – שלושת הדברים המוציאים אדם מן העולם. מצד שני, כבוד הבריות נחשב לשיקול חשוב שהלכות רבות מבוססות עליו. נראה שיש להבחין בין כבוד שאדם דורש מאחרים – הנובע מגאווה ואגו מנופח לבין הכבוד שהאדם חולק לעצמו ולאחרים – המבטא דווקא מעלה חשובה. במאמר זה אתייחס לכבוד במובן החיובי שלו.

מהו בעצם כבוד? יחס של כבוד כלפי אדם, כלפי חפץ או מעמד, מבטא את ההכרה בכך שאותם דברים אינם "סתם". יש בהם משהו מעבר לקיומם החומרי, למולקולות מהן הם מורכבים. המילה "כבוד" דומה ל"כובד", למשקל, והיא אכן מציינת את "המשקל" הנוסף שיש לדברים המכובדים.

בעקבות זאת, הכבוד מתבטא כמעט תמיד דווקא בהתנהגויות כאלה – ה"מכבידות" על האדם, שאין בהן שום תועלת או הנאה מוחשית. זאת משום שזה בדיוק עניינו של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד קמפיינים של הפחדה יכולים להאיץ את קצב ההזדקנות שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/307901/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/307901/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Mar 2021 15:28:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307901</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;יש סיכוי שלא נצא מזה!&#8221; זעק הפרסום של משרד הבריאות בפייסבוק כדי לזרז את המתלבטים או...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["יש סיכוי שלא נצא מזה!" זעק הפרסום של משרד הבריאות בפייסבוק כדי לזרז את המתלבטים או המתמהמהים לרוץ להתחסן, והצטרף לשורה של פרסומים בכלי התקשורת השונים המפעילים עלינו בחודשים האחרונים פסיכולוגיה שלילית של הפחדה (לצד פרסומים המעודדים גם באופן חיובי). על פי הפרסום האחרון, נראה שאחרי שעם ישראל שרד את השואה והצליח לעבור את מלחמות ישראל, קיים סיכוי שהפעם לא נצא מזה.

כמובן, מובנת לגמרי השאיפה שנזדרז כחברה לפתח חיסון עדר, אך מנגד כדאי לזכור את מחירה הכבד של הפחדה מסוג זה, במקום הסברה חיובית. אני לא מדברת כאן על רעיון תיאורטי, אלא על מדע מעשי שנבחן, הוכח ופועל בתוככי הגנים שלנו ברגע שאנו חשים לחץ מתמשך וחרדה מוגזמת.

כפי שהסבירה לי הפסיכולוגית פרופ' אליסה אפל (Elissa Epel) מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, התגובה שלנו למצבים מלחיצים והאופן בו אנחנו תופסים אותם, משפיעים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך אפשר לשמור על בריאות הכבד?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/307751/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/307751/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Mar 2021 11:10:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307751</guid>
                                <description><![CDATA[הדרך לשמור על בריאות הכבד היא להפחית צריכת אלכוהול, לאכול נכון ולבצע פעילות גופנית. איך זה קשור למחלות הנפוצות? הנה המדריך המלא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הכבד הוא אחד האברים החשובים בגוף ויש לכך כמה סיבות. קודם כל, זה האיבר הפנימי הגדול ביותר. שנית, הכבד אחראי על מגוון תפקידים ובהם פירוק רכיבי מזון, יצירת אנרגיה וסילוק פסולת. בנוסף, פגיעה בתפקוד הכבד משפיעה ישירות על איכות החיים ויש לה השלכות ארוכות טווח.

הדרך לשמור על בריאות הכבד היא קודם כל להבין מה עלול לפגוע בו. ברוב המקרים, ההבדל העיקרי הוא בין כבד שומני על רקע צריכת אלכוהול מרובה לבין כבד שומני שנגרם מסיבות אחרות. לאחר מכן, ניתן להגביר את המודעות כדי להימנע ממאכלים עתירי סוכר ולהעדיף תזונה שתתמוך בפעילות השוטפת שלו.
מה ההבדל בין סוגים של כבד שומני?
החדשות הרעות הן שיש הרבה דברים שאנחנו עושים אשר פוגעים בכבד. הדוגמה המתבקשת היא כמובן צריכת אלכוהול, שעלולה לגרום למחלת ALD- Alcoholic Liver Disease – שהוא למעשה כבד שומני ואחריה סיבוכים תפקודיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עשו חושבים, גם חישובים: על מחשבון משכנתא והשימוש בו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/307641/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/307641/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 04 Mar 2021 15:23:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=307641</guid>
                                <description><![CDATA[משכנתא – מילה אחת בעלת חשיבות רבה, הפוגשת בשלב כזה או אחר כמעט כל משפחה ואיש בישראל. כדי להבין את משמעותה, מהו הסכום שיהיה עליכם לקחת וכן את זה שתידרשו להחזיר, פותח מחשבון ייעודי ופשוט שיעשה לכם סדר במספרים. הכירו את מחשבון המשכנתא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק" – פתגם עתיק שמקורו ביידיש ומבלי להתווכח באם הוא יותר נכון או דווקא מצחיק, אנו חייבים להמשיך ולתכנן את חיינו בצורה נכונה וחכמה כדי שהם יהיו טובים ונוחים.

כשזה מגיע לרכישת דירה בפרט, אחת מאבני הדרך החשובות בחיים, תכנון נכון מקבל משמעות גדולה אף יותר. עוד טרם הרכישה עצמה יהיה עלינו לערוך סקר שוק מקיף אודות מחירי דירות שונים, לבחור את האזור שבו נהיה מעוניינים לגור, לוודא שברשותינו הון עצמי גבוה דיה למימונה ואיך לא – לקחת הלוואת משכנתא מהבנק להשלמת הסכום הדרוש. את סכום זה של המשכנתא שאנו מתעתדים לקחת וכן פרמטר נוסף דוגמת גובה ההחזר החודשי הצפוי לנו עם לקיחתה, נוכל להעריך ולחשב כבר מבעוד מועד באמצעות כלים ייעודיים קיימים דוגמת מחשבון משכנתא הפופולרי, המאפשר להזין את כלל הפרטים והנתונים האישיים ולקבל תוצאה מדוייקת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכירו את מלכות המלחמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/306645/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/306645/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Feb 2021 11:38:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306645</guid>
                                <description><![CDATA[הן נאבקו ביריבים מבית ובאויבים מחוץ, שילבו דיפלומטיה רכה ואסטרטגיה מתוחכמת עם אכזריות חסרת פשרות, ולא חשבו לרגע שעליהן לשמש כמודל פורץ דרך לנשים בעתיד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ההיסטוריה רצופה בסיפורי גבורה על מלכים ומצביאים שזכו לתהילת עולם לאחר שהובילו גדודי חיילים לניצחונות בשדות הקרב. אולם לאורך ההיסטוריה היו גם מלכות עזות נפש ואכזריות כלפי אויביהן, שהשתתפו או פקדו על קרבות גדולים עקובים מדם, ומסיבות שונות מקומן כמעט ונפקד מדפי ההיסטוריה.

מלכות אלה לא היו כלל חלוצות התנועה הפמיניסטית, כפי שניתן אולי לחשוב. להפך, הן לא ראו את עצמן כמודל לנשים אחרות בזמנן, או לנשים בעתיד. הן האמינו שגורלן או הנסיבות של חייהן אילצו אותן לפרוץ גבולות כדי להציל את עמן ואת מורשתן, לפתור קונפליקטים ומצבי חירום. אם הנסיבות דרשו שמלחמה תהיה חלק מהפתרון, הן לא היססו לאמץ אותו בשתי ידיהן, כפי שכותבים ההיסטוריון הצבאי ג'ונתן ג'ורדן, ובתו אן אמילי ג'ורדן, חוקרת היסטוריה של נשים, בספרם The War Queens“  (2020)”.

הסיפורים הבאים, על מספר מצומצם של מלכות שעשו היסטוריה, מפתיעים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם בעתיד נוכל להרוג תאים סרטניים באמצעות מוסיקה קלאסית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/306659/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/306659/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Feb 2021 07:37:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306659</guid>
                                <description><![CDATA["נראה שצלילים שונים משפיעים על צמיחתם או על מותם של תאים", אומרים חוקרים מאוניברסיטת פדובה באיטליה, והם לא לבד – עוד ועוד חוקרים מתעניינים בהשפעה שיש לצלילים על החומר ועל הגוף ומעזים להציע שבעתיד אולי אף נוכל לרפא מחלות באמצעותם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בגיליון 341 כתבנו על מחקרים המעידים כי המוסיקה שאנו שומעים משפיעה עלינו פסיכולוגית ואפילו פיזית באופן מובהק. מדענים מאוניברסיטת פדובה וחוקרים שותפים מאיטליה לא הסתפקו בנתונים אלו, והסתקרנו לדעת מדוע הצלילים השונים משפיעים עלינו, ומה האפקט האמיתי שלהם על הגוף ועל מבנה התאים שלנו. כדי לבחון זאת הם אספו תאים משרירי לב של עכברים והעבירו אותם למבחנות.

במשך 20 דקות השמיעו החוקרים לכל מבחנה מוסיקה או צלילים מסוג אחר (מוסיקה קלאסית, נעימה לתרגול מדיטציה, תנועת כלי רכב וכו'), ולאחר מכן צילמו את המבנה הפנימי של תאי השריר. לכל אחד מסוגי המוסיקה או הקולות "האזינו" שש מבחנות שונות[1].

החוקרים חיפשו בעיקר להבין מה קורה ברמה של מולקולות ה"מיקרוטובולין" שהן מעין צינוריות מיקרוסקופיות הבונות את שלד התא. נוסף על ייצוב התא יש להן תפקיד נוסף ביכולת התנועה שלו. כדי ששלד התא יהיה חסון מספיק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע בני אדם נלחמים גם כשהכול אבוד?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306703/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306703/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 14:55:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306703</guid>
                                <description><![CDATA[ומדוע גבורה, תהילה והקרבה הופכים ללא תקינים פוליטית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מלחמות הן חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי מהעת הקדומה ועד ימינו. שבטים, אימפריות, ציוויליזציות ועמים יצאו למלחמה. לעתים, יצאו הלוחמים למלחמה כנגד כל הסיכויים. מה דוחף אנשים להקריב את חייהם גם כאשר הקרב נראה אבוד?

מייקל וולש, סופר ועיתונאי, הקדיש מחשבה רבה לשאלה זו. בספר חדש הוא מתאר ומנתח 17 קרבות מפורסמים מהעת העתיקה ועד ימינו. הוא בחר בקרבות הרואיים – קרבות במצבים מורכבים של מעטים מול רבים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי עד היום, עשרות, מאות ואלפי שנים מאוחר יותר.

הוא מתאר למשל את קרב תרמופילאי, שאירע בשנת 480 לפנה"ס, בין הצבא של הברית ההלנית בראשות לאונידס מלך ספרטה לבין צבא האימפריה הפרסית שהיה גדול הרבה יותר. הלוחמים הספרטנים, שבסופו של דבר הובסו, נשארו להילחם עד המוות. עמידתם הנחרצת, עד החייל האחרון, מול כוח גדול מהם הפכה לסמל אוניברסלי של נחישות, גבורה ואומץ ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בעקבות החוש המוסרי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306696/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306696/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 14:53:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306696</guid>
                                <description><![CDATA[האם המוסר הוא יחסי או שיש אמונות אינטואיטיביות המשותפות לכל בני האדם וקובעות מה נכון ומה מוטעה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[האם מותר לאדם שנקלע לעוני מחפיר עד רעב לרצוח קשישה משכונאית מרושעת ולשדוד את כספה? זו הדילמה המוסרית שעמדה בפני רסקולניקוב, גיבור ספרו האלמותי של דוסטוייבסקי "החטא וענשו".

רובנו לא נתקלים אולי בשאלות מוסריות כבדות משקל שכאלה, אך גם בחיי היום-יום עולות לעתים קרובות התלבטויות הקשורות במוסר ובערכים. יותר מכך, אנו נוטים לשפוט אחרים, כמעט באופן אוטומטי, על פי המידה בה הם דבקים בהתנהגותם בערכים ובמוסר. למשל האם אדם מסוים מוכן לקבל שוחד, האם הוא רגיש מספיק לסבלם של אחרים, ממלא בנאמנות את תפקידו בעבודה ובמשפחה או יודע לשלוט בתאוותיו ועוד. כשהתלבטויות כאלה עולות, כיצד אנו יודעים לפי אלו קודים מוסריים להתנהג ולשפוט התנהגות של אחרים? על השאלה הזו מנסה לענות ג'יימס קווין (Quinn) וילסון בספרו משנת 1993, שתורגם השנה לעברית.

פרופ' וילסון, שנפטר ב-2013, היה חוקר מדעי המדינה, מנהל ציבורי וקרימינולוגיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הקרב על המערב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/306559/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/306559/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 14:50:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306559</guid>
                                <description><![CDATA[שינויים מרחיקי לכת מתרחשים בימים אלה בזהות, בשפה ובתרבות שלנו. מהם שורשיהם, לאן הם מובילים, וכיצד הם קשורים בתוכנית להרס המערב שנוסחה לפני כ-100 שנה ועד כה הצליחה להגשים כמעט את כל יעדיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מהפכת תרבות שוטפת את החברה האמריקנית בימים אלה. בתחילת ינואר 2021 הודיעו נציגי בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית שבכוונתם לקדם בקונגרס הצעה להשתמש בשפה נטולת מגדר שתוציא מתוך קוד ההתנהגות בבית הנבחרים מילים כמו אבא, אם, בן, בת, אח, אחות, דוד, דודה, בעל, אישה ותחליף אותם במונחים נטולי מגדר כמו הורה, אַחַאי, אַחַאי של ההורה וכו'[1]. כמו כן, המילה "יושב ראש" (Chairman), בתוכה מוכל המגדר הגברי, תוחלף במילה "כיסא" או "מושב" (Chair) נטולת המגדר. לפי ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, השינויים "יכבדו את כל מגדרי הזהות בכך שישנו את כינויי הגוף ואת היחסים המשפחתיים כדי שיהיו ניטרליים מבחינה מגדרית"[2].

לא חלף חודש, ושעות ספורות לאחר השבעתו של ביידן לנשיא ארה"ב, הודיע צוותו כי בכוונת הנשיא הנכנס לחתום על צו מנהלי לקידום "צדק גזעי" בארה"ב – רעיון המגיע מתחום "התיאוריות הביקורתיות" המחלקות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמנות הבלתי אפשרי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306688/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306688/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 14:50:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306688</guid>
                                <description><![CDATA[סטיבן קוטלר מנסה לאתר את הנוסחה הסודית שתהפוך את מה שחשבתם לבלתי אפשרי לאפשרי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ההיסטוריה האנושית מלאה בהישגים כבירים שנראו פעם בלתי אפשריים לביצוע. היו לכך שתי סיבות: ראשית איש לא הצליח לבצע אותם, ושנית האמינו בלב שלם שהם אכן בלתי ניתנים לביצוע. למשל לטוס לירח, לרוץ מרחק 1.6 ק"מ בפחות מארבע דקות, לגלות עולם שאינו מתנהג לפי חוקי הפיזיקה של ניוטון ועוד רבים אחרים. אבל בהמשך התברר שהאמונה ב"בלתי אפשרי" הייתה שגויה. בני אדם נחתו על הירח, רצו מרחק של 1.6 ק"מ ב-3.43 דקות וגילו את העולם הקוונטי שאינו מתנהג לפי חוקי ניוטון. גם במישור האישי קורים לאורך החיים דברים שנראים בלתי אפשריים. למשל, אנשים שהצליחו לצאת ממעגל העוני, התגברו על טראומות קשות או הקימו חברות משגשגות כנגד כל הסיכויים.

אם כך, איך הופך משהו שנראה בלתי אפשרי לאפשרי? על כך מנסה סטיבן קוטלר לענות בספרו החדש. קוטלר הוא סופר, עיתונאי ומנכ"ל חברת Flow ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התקשורת נגד החברה החופשית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306680/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/306680/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 14:48:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306680</guid>
                                <description><![CDATA[מארק לוין יוצא בספרו נגד התקשורת, ויש לו סיבה טובה לכך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[דוח שפרסמה הוועדה לחופש העיתונות בארה"ב ב-1947, קבע שחופש העיתונות נמצא בסכנה[1]. הדוח פירט שלוש סיבות בסיסיות לכך: 1. חשיבותה של העיתונות עלתה עם הפיכתה לכלי תקשורת להמונים. אך בו בזמן, שיעור האנשים היכולים לבטא את רעיונותיהם דרך העיתונות פחת. 2. המעטים שמפעילים את כלי התקשורת אינם מעניקים שירות שתואם את צרכי החברה. 3. אלו המנהלים את מנגנון העיתונות התנהלו לעתים בשיטות שהחברה מגנה ויש להסדיר ולנהל זאת.

"העיתונות המודרנית עצמה היא תופעה חדשה", נכתב בדוח, "הסוכנויות הללו יכולות לעורר חשיבה ודיון. הן יכולות גם לחנוק אותם. הן יכולות לחזק את התקדמות התרבות או לסכלה. הן יכולות להשחית ולבזות את המין האנושי. הן יכולות לסכן את שלום העולם; הן יכולות לעשות זאת בשגגה, בהיעדר מודעות. הן יכולות להדגיש או להסתיר את החדשות ואת חשיבותן, להתסיס וללבות רגשות, ליצור שאננות מדומה ונקודות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המתכון הסודי של הביטחון העצמי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/306636/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/306636/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 13:56:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306636</guid>
                                <description><![CDATA[עצות המאקרו 1. בשני העשורים האחרונים יצאו לאור במערב אלפי ספרים שנועדו לסייע למבוגרים, לבני נוער...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עצות המאקרו
1. בשני העשורים האחרונים יצאו לאור במערב אלפי ספרים שנועדו לסייע למבוגרים, לבני נוער ולילדים לשפר את ההערכה העצמית שלהם ולצבור ביטחון עצמי. מרביתם מציעים טיפים שונים הקשורים בדמיון מודרך, בחשיבה חיובית ובמדיטציה.

אם אתם צריכים לעלות על במה, למשל, אבל חוששים לעשות כך, ילמדו אתכם להיזכר בסיטואציה דומה בה דיברתם בפומבי והייתם מרוצים מהתוצאה. "אם למשל מישהו מספר שהוא דיבר מול קבוצה וש"הלך" לו טוב, אני מנסה לברר איתו מה היה התהליך שהוא עבר באותה סיטואציה, כיצד הוא התכונן? מה בדיוק הוא עשה? האם הוא הגיע ממש מוכן או שאולי אלתר במקום? האם עמד בצורה מסוימת או הלך מסביב לבמה? מה היו כל התנאים שאפשרו לזה להצליח", כותבת הסופרת והיועצת האמריקנית מ. ג'. ראיין בספר Trusting Yourself (לבטוח בעצמך) שיצא לאור ב-2015 [1]. ראיין מוכרת בארה"ב ובעולם כמומחית לשינוי, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסע בגלקסיה בתוך חור תולעת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/306622/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/306622/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 13:40:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306622</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון עם המדען שהפך את ספרי המדע הבדיוני למציאות כשפיצח מה דרוש כדי שנוכל לעבור בעתיד דרך חור תולעת, וכך לנוע במהירות ממקום למקום ביקום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ד"ר אלי ארוויי, בגילומה של ג'ודי פוסטר בסרט "קונטקט" (1997), היא אסטרונומית בפרויקט SETI – המאתר אותות מתרבויות חוצניות מתקדמות. לאחר מספר שנים של האזנה חסרת תוחלת, היא מגלה לפתע מסר ובו רצף של מספרים ראשוניים שכנראה מגיע מאזור כוכב וגה המרוחק מאיתנו כ-25 שנות אור.

אבל האזנה מעמיקה יותר למסר מגלה שלא מדובר רק במספרים ראשוניים, הוא מכיל גם קוד מוצפן ובו תרשימים לייצור חללית לנוסע יחיד.

לאחר תלאות רבות ומורכבות, כשארוויי יושבת לבסוף בחללית ויוצאת לדרכה, היא נשאבת במהירות למנהרה צרה, ארוכה ומפותלת. המסע במנהרה מהיר מאוד ואינטנסיבי, לפחות מבחינת התאוצה האדירה שהיא חווה על בשרה. תוך זמן קצר היא מוצאת את עצמה בצדה השני של המנהרה, וכוכב מרשים נגלה מולה. ארוויי מספיקה לזהות שמדובר בכוכב וגה, ומבינה שהמנהרה דרכה עברה היא בעצם חור תולעת. במהרה היא נשאבת לחור תולעת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; פברואר 2021</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/306523/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/306523/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Feb 2021 10:30:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306523</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - מה יקרה לנורמליזציה עם מדינות תחת ממשל ביידן; האסטרטגיה הישראלית מול איראן עולה מדרגה; וסין מקימה "ברית ורשה" עם מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מה יקרה לנורמליזציה עם מדינות ערב תחת ממשל ביידן
1. אולי הדבר הגדול ביותר שקרה במדיניות החוץ של ישראל מזה שנים היו הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב המתונות. אין כמעט חילוקי דעות שהרוח הגבית מאחורי העסקאות היה נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, וצוותו. מה שמעלה שאלה חשובה: איזה תפקיד ישחק הנשיא הנכנס ג'ו ביידן – האם ימשיך לתמוך ולקדם את הפילוסופיה שהוביל קודמו? האם יישאר ניטרלי? או שאולי יקפיא אותה ואף יתנגד לה?

בואו נראה מה ידוע נכון לכתיבת שורות אלה, בסוף ינואר:

א. מזכיר המדינה החדש של ביידן, אנתוני בלינקן, הביע תמיכה כללית ב"הסכמי אברהם". אך במהלך שימוע שנערך לו בסנאט ב-19 בינואר, לקראת כניסתו לתפקיד, הציע כי נושאים אזוריים אחרים יקבלו עדיפות על פני נורמליזציה[1].

ב. ממשל ביידן לא מינה מחליפים לצוותו של ג'ארד קושנר שהוביל את שיחות הנורמליזציה מאחורי הקלעים.

ג. ממשל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הם אמרו: בואו נהיה שווים. אבל המנהיג הפך לאלוהים והאנשים ששירתו אותו לעבדים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/306541/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/306541/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Feb 2021 15:03:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306541</guid>
                                <description><![CDATA[ראיון אישי עם יאונמי פארק, צעירה שהצליחה לברוח מהגולאג של קים ג'ונג-און ובגיל 24 צברה התנסויות ותובנות שמרבית האנשים לא צוברים בחיים שלמים. מבט מבפנים על "משחקי הרעב" של צפון קוריאה, על חיי היום-יום, ועל הבריחה כנגד כל הסיכויים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חלפו שבע שנים מאז שיאונמי פארק (Park Yeonmi), צעירה שברחה כנגד כל הסיכויים מצפון קוריאה, נאמה על בימה גדולה בארה"ב[1] וריגשה עד דמעות את הקהל שישב באולם ואת מיליוני האנשים שצפו בסרטון בבית. מעטים הצפון-קוריאנים שהצליחו לצאת מהכלא השמור בעולם וגם לשרוד מצבים קשים מנשוא בדרכם החוצה. היום, עם ספר ביוגרפי באמתחתה ונישואים מאושרים ל"ממזר אמריקני", כפי שהיו מכנים אותו בארץ הולדתה, היא ממשיכה לעלות על במות ולספר את סיפורה, מבלי לחשוש להביע את דעתה גם על ענייני השעה במדינתה החדשה. נפגשנו איתה לריאיון[2].

יצרת ערוץ יוטיוב המתעד את חוויותייך בצפון קוריאה. שמתי לב שהסרטון הפופולרי ביותר שלך עוסק בחיי היום-יום בדיקטטורה. מדוע לדעתך אנשים מתעניינים בזה כל כך?

"כי לדעתי חיי היום-יום בצפון קוריאה זה סיפור לא ממש מוכר במערב. מרבית הסיפורים עוסקים בתספורת של קים ג'ונג און או באהבה שלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרדוקס האתאיזם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/306516/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/306516/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Feb 2021 13:52:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306516</guid>
                                <description><![CDATA[האתאיסטים הם מיעוט קטן באוכלוסיית העולם, אך השפעתם רבה, והם מעוררים ביקורות ושאלות הדורשות מהמאמינים להתמודד...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[האתאיסטים הם מיעוט קטן באוכלוסיית העולם, אך השפעתם רבה, והם מעוררים ביקורות ושאלות הדורשות מהמאמינים להתמודד עמן. בעשורים האחרונים הופיע גל "האתאיזם החדש" אותו הובילו אנשים כמו ריצ'ארד דוקינס, סאם האריס וכריסטופר היצ'נס, ששמו לעצמם מטרה לתקוף את כל האמונות הדתיות באשר הן ולקעקע אותן. במאמר זה ננסה לברר מה בעצם טוען האתאיזם, והאם הוא מבטא עמדה קוהרנטית ורציונלית או לא.

בשלב הראשון עלינו לשאול את עצמנו: מה האתאיסטים טוענים? יש גישות שונות של אתאיזם אותן ניתן לחלק באופן כללי לשלוש טענות:

א. "אין אלוהים".

ב. "אין ראיות לקיומו של אלוהים".

ג. "אני לא מאמין באלוהים".

טענה א' – "אין אלוהים" – היא גישת האתאיזם החזק, הטוען טענה על המציאות וקובע שהישות הנקראת "אלוהים" אינה קיימת. טענה זו מזמינה כמובן מיד את השאלה: על מה היא מבוססת? שני מקורות הידע העיקריים שלנו הם הניסיון האמפירי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביידן חוזר להסכם פריז. האם זו הדרך להציל את העולם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/306506/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/306506/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Feb 2021 13:50:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306506</guid>
                                <description><![CDATA[כפי שהבטיח הנשיא החדש, ג&#8217;ו ביידן, אחת מפעולותיו הראשונות הייתה להחזיר את ארה&#8221;ב להסכם פריז. זהו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כפי שהבטיח הנשיא החדש, ג'ו ביידן, אחת מפעולותיו הראשונות הייתה להחזיר את ארה"ב להסכם פריז. זהו הסכם יעדי האקלים אליו התחייב ממשל אובמה, ואשר ממנו יצא הנשיא טראמפ בטענה שמדובר בהסכם גרוע לארה"ב. ביידן הביע עמדות מאוד מרחיקות לכת בנוגע לסוגיית שינוי האקלים, אותה הוא מכנה "איום קיומי" לאומה, לאנושות ו"ליטרלי" לקיום של כדור הארץ (הוא באמת אמר את זה).

רבים בארה"ב ובעולם משבחים את החזרה להסכם, אבל כמה מהם באמת מבינים מהו הסכם פריז? כמה אנשים יודעים להסביר מה הוא כולל, מה המטרות שלו, מה היעדים? האם הוא ריאלי? האם הוא כלכלי? האם כל הסכם אקלים הוא טוב, לא משנה מה והעיקר הכוונה?

ובכן, בואו נצלול ונראה. הסכם פריז נערך בשנת 2015. במסגרת ההסכם כל מדינה התחייבה ליעדי האקלים הממשלתיים שלה לשנת 2030. יעדים אלו מכונים Intended Nationally Determined Contributions (INDCs). ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארה&#8221;ב גולשת למחוזות האבסורד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/306496/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/306496/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Feb 2021 13:46:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306496</guid>
                                <description><![CDATA[בחודש שעבר גלשה ארה&#8221;ב למחוזות האבסורד. טוויטר אסרה על דונלד טראמפ לצייץ בפלטפורמה שלה, אבל אפשרה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בחודש שעבר גלשה ארה"ב למחוזות האבסורד. טוויטר אסרה על דונלד טראמפ לצייץ בפלטפורמה שלה, אבל אפשרה לשליט איראן, האייתוללה חמינאי, לפעול כרגיל, כמו גם לכל עיתוני התעמולה של רוסיה וסין. בעמוד הטוויטר של חמינאי מופיע עד עצם היום הזה ציוץ אנטישמי מספטמבר האחרון המדבר על "סוכנים ציונים מטונפים של ארה"ב – כמו בן המשפחה היהודי של טראמפ", מבלי שטוויטר עושה דבר[1].

גוגל הסירה מחנות האפליקציות את "פרלר", הרשת החברתית השמרנית, בתירוץ שהרשת לא הטמיעה "אמצעי אכיפה חזקים נגד תוכן מסוכן" של משתמשיה. אולם לא נקפה אצבע נגד "טלגרם", המאפשרת לפעילים של דאע"ש לתקשר ביניהם, לפעול באנונימיות ולהפיץ תוכן מסוכן באמת ובתמים.

אפל נקטה בגישה דומה: החברה הציבה לפרלר אולטימטום של 24 שעות להגיש לה תוכנית אכיפה מפורטת נגד תוכן מסוכן או אלים באפליקציה, אחרת הדבר המוסרי לעשות יהיה להסיר אותה מחנות האפליקציות. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תחת השפעה: הקורונה ותאונות הדרכים בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/306419/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/306419/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Feb 2021 09:01:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=306419</guid>
                                <description><![CDATA[הקורונה עודנה כאן ולצד התקווה שהביאה עימה השנה החדשה, הביאה זו שחלפה כמה נתונים לא מעודדים במיוחד אודות מספר וסוג תאונות הדרכים שהתרחשו במהלכה. הנה הם לפניכם עם מסקנות כלליות וממוקדות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מגפת הקורונה השפיעה על חיינו באופן ניכר ועבור רבים, היו השלכותיה אף משמעותיות במיוחד. הנתונים הקשים מנשוא של מספר החולים, הנדבקים, המונשמים והמתים מוצגים לנו מדי ערב במהדורות החדשות וגם אלו הכלכליים, אינם נעלמים מעינינו. האמירות והדעות בעניין מוצקות: חיינו היו טובים בהרבה ללא מגפת הקורונה שכן השלכותיה בשנה החולפת באו לידי ביטוי לא רק במספר הנפגעים מהנגיף – הן בריאותית והן כלכלית, אלא גם בזה של אלו שקיפחו את חייהם בכבישים. אז למרות הירידה שחלה במניין ההרוגים בתאונות הדרכים עקב הסגרים שהוטלו והתנועה הדלה בכבישים, כשיורדים לשורש העניין מבינים כי מלחמה זו רחוקה מלהסתיים.

אז שנה חדשה החלה, הקורונה עדיין כאן וכדי לנסות בכל זאת להימנע ככל הניתן מהתרחשותן של תאונות וכן לצמצם את מספר הנפגעים מהן, יש כמה פעולות שבאפשרותכם לעשות. אם ברשותכם רכב, ודאו תחילה שהוא כשיר לנסיעה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיים ביישומון: האפליקציות שכבשו את 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/305915/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/305915/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 31 Jan 2021 10:48:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305915</guid>
                                <description><![CDATA[שנת 2020 תיזכר לנו ככזו ששינתה את חיינו בכל התחומים אך בעיקר מעצם היותה שנת הקורונה, הריחוק החברתי ואיך לא, מלכת הדיגיטל – והאפליקציות. לפניכם כמה מהן שכבשו את ליבם של המשתמשים ברחבי העולם ובישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[השנה האחרונה התאפיינה בשינויים רבים כשמגפת הקורונה והסגרים ברחבי העולם השפיעו בצורה ניכרת גם על האופן שבו אנו משתמשים באינטרנט בכלל ובאפליקציות בפרט. חיבור לתשתית אינטרנט מהיר הפך למצרך של ממש כמו נייר טואלט ואי אפשר לדמיין איך היינו עוברים את התקופה המתאגרת הזו בלעדיהם. משבר הקורונה אולי הפנה את תשומת ליבנו לחשיבותו של אינטרנט מהיר, חזק ואיכותי בחיינו, אבל כבר ב-2016 הוכר כזכות אדם בסיסית. באותה השנה אישרה העצרת הכללית של האו״ם החלטה רשמית של מועצת זכויות האדם בארגון לפיה הגבלת הגישה לאינטרנט מהווה הגבלה של חופש הביטוי בפרט וזכויות אדם בכלל.

אבל בעוד שב-2016 היו כ-2.5 מיליארד מחזיקי טלפונים חכמים בעולם, עמד מספרם אשתקד על 3.5 מיליארד, כ-44.87% מכלל האוכלוסיה. הגידול במספר המשתמשים הפוטנציאליים הביא לצמיחה של מספר האפליקציות כאשר רק בשנה החולפת, רשמו כמה מהן זינוקים חדים. בין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משוך בקרן: מתי ניתן למשוך קרן השתלמות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/305904/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/305904/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 31 Jan 2021 10:43:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305904</guid>
                                <description><![CDATA[קרן השתלמות היא חיסכון המאפשר לכם ליהנות מהטבות מס נרחבות. עצמאים ושכירים רשאים לחסוך בקרן השתלמות לכל מטרה. כדי למצות את הטבות המס חשוב להכיר את כל האפשרויות למשיכת קרן ההשתלמות ולבחור את העיתוי הנכון ביותר עבורכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[קרן ההשתלמות היא אחד מאפיקי החיסכון האטרקטיביים ביותר בישראל. הקרנות מנהלות מעל ל-270 מיליארד ש״ח, כאשר רק ב-2020 לבדה הופקדו אליהן למעלה מ-26 מיליארד ש״ח. הטבות המס המשמעותיות שמכשיר זה מציע, הן שהופכות אותו לאטרקטיבי כל כך. קרן השתלמות היא חיסכון לטווח הבינוני עד הארוך כאשר חלק מהחוסכים רואים בה חיסכון שאפשר להשתמש בו כבר בשנים הקרובות למטרות שונות ואחרים רואים בה חיסכון שיכול להגדיל את קצבת הפנסיה לאחר גיל הפרישה. לאור התפרצות מגפה הקורונה וההשלכות הכלכליות שלה, יש לא מעט חוסכים אשר שוקלים למשוך את הכספים מקרן ההשתלמות כבר כעת, לאור ירידה בהכנסות. עשינו לכם סדר ובדקנו מתי תוכלו למשוך את קרן ההשתלמות שלכם ובאלו תנאים, והאם המשיכה תפגע בהטבות המס שלכם בקרן.
המתמידים: משיכה לאחר 6 שנות חיסכון לפחות
קרן השתלמות מוגדרת כחיסכון לטווח בינוני של 6 שנים לפחות. החוסכים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארה&#8221;ב הכריזה כי הדיכוי שמפעילה המק&#8221;ס נגד האויגורים הוא ג&#8217;נוסייד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/305457/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/305457/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 20 Jan 2021 07:40:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305457</guid>
                                <description><![CDATA[המשטר הסיני ביצע &#8220;רצח עם&#8221; ו&#8221;פשעים נגד האנושות&#8221; נגד המוסלמים האויגורים באזור שין-ג&#8217;יאנג, הודיע מזכיר המדינה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[המשטר הסיני ביצע "רצח עם" ו"פשעים נגד האנושות" נגד המוסלמים האויגורים באזור שין-ג'יאנג, הודיע מזכיר המדינה של ארה"ב מייק פומפאו ב-19 בינואר, יומו האחרון בתפקיד. המהלך, שנעשה ערב כניסתו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, מסמן את אחד הצעדים הנוקשים ביותר של ממשל טראמפ נגד הפרות זכויות האדם החמורות של המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס).

"לאחר בחינה מדוקדקת של העובדות הקיימות, קבעתי כי ה-PRC [הרפובליקה העממית של סין], בהנחיית ובשליטת המק"ס, ביצעה רצח עם בעיקר באויגורים המוסלמים ובקבוצות מיעוט אתניות ודתיות אחרות בשין-ג'יאנג", אמר פומפאו בהצהרה. "אני מאמין שרצח העם הזה נמשך, וכי אנו עדים לניסיון השיטתי להשמיד את האויגורים על ידי מדינת המפלגה הסינית", הוסיף.

פומפאו ציין כי המק"ס עצרה יותר ממיליון תושבים מוסלמים, וכי הרשויות כפו על האוכלוסייה הזו עבודות בכפייה, עיקור כפוי ועינויים. "המדיניות, ההתנהגויות וההתעללויות המופרכות שלהם חסרות המוסר, מתוכננות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הרודנות הטכנולוגית של המאה ה-21</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/305306/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/305306/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 19 Jan 2021 09:05:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305306</guid>
                                <description><![CDATA[ארה&#8221;ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ארה"ב היא גדולה, גדולה מאוד. לא בהיקפה, אלא בעוצמתה – בערכים ובעקרונות שלה המלווים אותה כבר יותר מ-200 שנה. ארה"ב היא הדמוקרטיה התכליתית ביותר במהותה – היא מיישמת את החוקה שלה וזו עוזרת לה לשמור על יציבות, ולשמור על מעמדה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, היה דמות שנויה במחלוקת מהרגע שבו נכנס לפוליטיקה. עם זאת, הוא הצליח לעשות הרבה דברים טובים למען מדינתו, למען ביטחונן של מדינות אחרות ולמען השלום במזרח התיכון. אין ספק שעבור מדינת ישראל הוא היה הנשיא האמריקני הטוב ביותר  – הוא היה מחויב אליה והעניק לה ביטחון רעיוני ומעשי. גם מול סין, בניגוד למדינות אחרות, הוא עמד יציב, התעמת מולה ולא ויתר.

לאדם כמו טראמפ מגיעות מירב הזכויות להביע את עצמו ולקדם את האידאולוגיה שלו (שלא כוללת הסתה או אלימות) בכל פלטפורמה טכנולוגית שרק יבחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הצנזורה ברשת &#8211; והמאבק על חופש הביטוי (עדכונים יומיומיים)</title>
                                <link>https://epoch.org.il/303322-2/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/303322-2/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 18 Jan 2021 11:46:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305208</guid>
                                <description><![CDATA[מאז ה-6.1, יום ספירת קולות האלקטורים במושב המשותף של הקונגרס והסנאט, בו גם נפרץ בניין הקפיטול,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מאז ה-6.1, יום ספירת קולות האלקטורים במושב המשותף של הקונגרס והסנאט, בו גם נפרץ בניין הקפיטול, החלו חברות ה”ביג טק” לצנזר בצורה אגרסיבית קולות ברחבי הרשת. בעמוד זה תוכלו להתעדכן בהתפתחויות האחרונות בנושא – בחסימות ובצנזורה שמבוצעת. נקפיד לעדכן בעיקרי הדברים ובתמונה הרחבה. ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה אומרים לנו החלומות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304931/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304931/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jan 2021 08:33:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304931</guid>
                                <description><![CDATA[האם חלומות חשובים? מה משמעותם וכיצד לזכור אותם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כולנו חולמים חלומות. חלקם קשורים לאירועים שאירעו במציאות, חלקם תמוהים כל כך עד שקשה לפענח אותם. יש חלומות נבואיים, יש מפחידים ויש כאלה הממלאים משאלה כמוסה. איך הם קשורים אלינו? כיצד אפשר להבין את משמעותם? כיצד אפשר בכלל לזכור אותם? ספר חדש מאת הפסיכולוג הקליני אורי בונשטיין מנסה לענות על שאלות אלה. בחלקו העיקרי של הספר בונשטיין פורס בפנינו תיאוריות על חלומות, ומציע דרכים לפרש אותם בהשראת פסיכואנלטיקאים ופסיכותרפיסטים מראשית המאה ה-20.

המוכר והמשפיע ביותר מבין פרשני החלומות הוא זיגמונד פרויד שהציג את התיאוריה שלו בספרו "פשר החלומות" (1900). "ההנחה הבסיסית של פרויד היא שברשות האדם מצוי מידע שהוא אינו מודע לו", כותב בונשטיין. המידע הזה הוא משאלה מודחקת ולא מודעת של האדם המופיעה בחלום ב"תחפושת". כדי להגיע למידע ולהבין מה התחפושת מייצגת, הציע פרויד להשתמש בטכניקה של אסוציאציות חופשיות: "לזרוק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם סין קפיטליסטית, קומוניסטית או אולי בכלל סוציאליסטית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/304868/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/304868/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jan 2021 08:23:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304868</guid>
                                <description><![CDATA[רבים חושבים שהתעשרותה של סין מעידה על פתיחות למערב וכניעה לעקרונות קפיטליסטים. אך היכרות מעמיקה יותר עם מחשבתם של המנהיגים וההוגים הסינים מראה תמונה שונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנים האחרונות נשמעת בעיתונות, ברשתות החברתיות ובאקדמיה טענה חוזרת ונשנית שסין קפיטליסטית. על פי טענה זאת, החליפו הסינים כבר מזמן את השיטה הכלכלית שלהם לקפיטליזם, אף על פי ששיטת השלטון אינה דמוקרטית, ומונהגת בידי מפלגה אחת ששמה "המפלגה הקומוניסטית הסינית".

"שיטת השלטון אכן אינה דמוקרטית, אך בין זה לבין המדיניות הכלכלית אין דבר ועניין", נטען בפניי ברשתות החברתיות. "יש הבדל גדול בין שיטה כלכלית לבין שיטה פוליטית. שיטת השלטון בסין פחות חופשית, ועדיין, השיטה הכלכלית היא קפיטליזם. החל מ-1978 פירקו הסינים את השיטה הקודמת, הפרידו את הקשר בין העובדים למעסיק, הנהיגו מעבר חופשי הולך וגדל של הון, מוצרים ואנשים. המדינה כבר מזמן אינה קובעת לאנשים היכן לעבוד או איך להשקיע. יש שם יזמות מטורפת, חברות פרטיות ענקיות, אנשים מחפשים עבודה בשוק, עוברים מעיר לעיר, ויש בעלות פרטית על חברות, נכסים והון. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המוח כמיניאטורה של היקום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/304840/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/304840/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jan 2021 08:19:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304840</guid>
                                <description><![CDATA[האם הפילוסופים הקדומים צדקו כשראו קשר בין מבנה הגוף האנושי למבנה היקום? מחקר חדש מצא קווי דמיון ברורים והסבר פיזיקלי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בטבע ניתן לזהות מגוון תבניות חוזרות ונשנות בסדרי גודל שונים. בגיליון 337 (ספטמבר 2020) התעמקנו בספירלות, אותן רואים בסופות הוריקן, באצטרובלים ואפילו בביצים מופרות של צפרדעים, שם החלבונים מסתחררים בספירלה ומסייעים באיתור מרכז התא – היכן שיחול פיצול עתידי שלו[1]. דוגמה נוספת היא תבנית ההסתעפויות של ענפי עצים, המופיעה גם במערכת כלי הדם שלנו ואפילו במבנה הריאות. גם ביובלי הנחלים שהולכים ומתנקזים לנהר גדול רואים תבנית דומה.

מתקופת העת העתיקה דיברו מדענים, פילוסופים ואנשי רוח על תבניות כאלו, ואף האמינו שקיים קשר בין אלמנטים שונים המרכיבים את היקום ובין האופן שבו בנויים גופים שונים שאנו רואים בעינינו. במיוחד סקרנה את ההוגים, החל מהפילוסופים של יוון העתיקה ותרבויות המזרח ועד לאינטלקטואליים מהמאה ה-17, ההתאמה וההקבלות בין מבנה היקום למבנה גוף האדם.

פיתגורס קרא לאדם "מיקרוקוסמוס" – עולם קטן שיש בתוכו, ברמה המיניאטורית, את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי את קמלה האריס?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/304689/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/304689/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jan 2021 08:15:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304689</guid>
                                <description><![CDATA[האם קמלה האריס היא אשת מרכז מתונה או אשת שמאל קיצונית יותר מברני סנדרס? פרופיל על עברה מראה דפוס חוזר ונשנה לאורך חייה שאינו מתאים לתדמית שהתקשורת יצרה לה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מרגע שהכריזה התקשורת הישראלית והבין-לאומית על ביידן בתור המנצח בבחירות לנשיאות, הפכה קמלה האריס, סגניתו, ל"דרלינג" התקשורתי. היא צוירה כאישה הראשונה בתפקיד "סגן הנשיא", וכפוליטיקאית מתונה שדעותיה נמצאות ב"מרכז".

ב"ישראל היום" ציינו את עברה הוויקיפדי של האריס והדגישו כי "האריס נחשבת לחלק מהמחנה הפרו-ישראלי"[1]&#160;ואילו ב"כלכליסט" התמקדו במלתחה שלה. האריס "הפכה במסע הבחירות את המלתחה שלה לחלק מהמסר: היא לבשה לבן כסמל לפוליטיקה חדשה, נעלה סניקרס כפי שהמצביעים שלה נועלים, שילבה בביטחון בין ג'ינס יום-יומי לבין תכשיטי פנינה, וגם שלחה בבגדיה קריצה לסופרג'יסטיות שעל כתפיהן נישאה כל הדרך לבית הלבן"[2].

בוויי-נט התמקדו בבעלה היהודי של האריס, דאג אמהוף, מבלי לחפור כלל בעברו, ורק ציינו כי בקרוב הוא יהפוך "לגבר הראשון בארה"ב שנושא בתואר שבעברית מכונה בדרך כלל 'הגברת השנייה'"[3]; וערוץ 12 חזר על הכרונולוגיה הידועה של האריס מוויקיפדיה ואפיין אותה כ"שוברת מוסכמות ופורצת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ילדים במדיה הדיגיטלית הם טרף קל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304949/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304949/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 15:24:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304949</guid>
                                <description><![CDATA[תחשבו פעמיים לפני שאתם מפרסמים תמונות של ילדיכם או סיפורים עליהם במדיה הדיגיטלית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בארה"ב פועלות כ-14 חברות ברוקרים של מידע (Data brokers) המוכרות פיסות מידע על ילדים ומתבגרים. את המידע הן אוספות מהרשתות החברתיות וממכשירים דיגיטליים שונים. יש כאלו שאפילו מציעות מידע על תינוקות בני שנתיים, ויש חברות המציעות רשימה של נערות בגיל 15-14 ל"שירותי תכנון משפחה" (Famiy planning services).

מדובר במידע נחשק עבור גורמים פליליים שונים העוסקים בפורנוגרפיה, בגניבת זהויות ובהטרדות דיגיטליות ופיזיות מסוגים שונים. לכן על הורים לשקול היטב איזה מידע, תמונות או סרטונים של ילדיהם הם מפרסמים בפלטפורמות הדיגיטליות השונות – רשתות חברתיות, אפליקציות, סמארטפונים, גאדג'טים חכמים ועוד.

חשוב במיוחד לא לפרסם תמונות בעירום, אפילו לא תמונות או סרטונים תמימים של תינוקות באמבטיה, מזהירה לאה פלאנקט, עו"ד ופרופ' למשפטים, בספרה החדש. פדופילים וסוטים אחרים יכולים לעשות לתמונות פוטושופ ולהשתמש בהן בצורות איומות.

פלאנקט מנסה לעורר מודעות בקרב הורים, שבאופן טבעי רוצים לשתף בשמחתם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך משיגים טאלנטים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304943/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304943/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 15:22:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304943</guid>
                                <description><![CDATA[חשוב יותר לגייס עובדים עם כישרון מאשר עובדים עם ניסיון או ציונים גבוהים בתואר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כוח אדם עתיר כישרון (Talented), הוא אחד הגורמים שיכריע בין הצלחה לכישלון של ארגון. לכן מי שמקדים לאתר, לזהות ולשכור עובדים כאלה, יוכל להשיג יתרון בתחרות מול מתחרים. אך מהו כישרון או טאלנט?

ההנחה הרווחת היא שכישרון הוא שילוב של תכונות קוגניטיביות ותכונות אישיות, לעתים אף עשרות כאלה. השילוב הזה יוצר "אופי" ייחודי המהווה משאב איכותי לארגון. הבעיה היא שמנהלים רבים עדיין תקועים בימים בהם הניסיון הנכון או הציונים בתואר, היו חשובים יותר מהאופי הנכון, טוענים מייק סרייל וג'ורג' רנדל בספרם החדש.

סרייל ורנדל הם קצינים לשעבר בצבא ארה"ב ובכוחות המבצעים המיוחדים (SOF). סרייל הוא היום מנכ"ל חברת EF Overwatch המתמחה בייעוץ ואיתור מועמדים מהדרגים הבכירים בצבא לתפקידי מנהיגות בעמדות מפתח. רנדל הוא סגן נשיא בחברת Forcepoint המתמחה בתוכנות אבטחה למחשבים. השניים משלבים ידע שרכשו משני מקורות: מניסיונם הצבאי ב-SOF, שנחשב לפורץ ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>את מי התקשורת משרתת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304937/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304937/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 15:20:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304937</guid>
                                <description><![CDATA[עד כמה התקשורת הישראלית מעצבת את התודעה שלנו לגבי ישראל ויוצרת הטיות מכוונות בשיח?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כבר קרוב לעשור שהתקשורת הישראלית משתתפת במאבק בין-לאומי להשתלטות על תודעת הציבור הישראלי, ותומכת בצד שלא לטובת ישראל – כך טוען בחריפות חוקר התקשורת ועורך האתר "פרספקטיבה", חנן עמיאור, בספרו החדש. "חלקם של העיתונאים המקומיים במערכה זו מתבטא בעיקר באימוץ נלהב של כל טענת תעמולה אנטי ישראלית והפצתה הלאה, בחרחור מדנים פנימי במטרה להחליש את הלכידות החברתית [בישראל]", כותב עמיאור בספר שבו הוא גם מציג את הדרכים שנוקטים עיתונאים וגופי תקשורת כדי להטות מידע באופן מכוון במטרה לשנות את התודעה הציבורית לכיוון שמגנה ומשמיץ את ישראל.

דרך אחת לעשות זאת, הוא טוען, היא באמצעות ציטוט מקורות אנונימיים מבלי לציין את זהותם על אף שאינם חסויים. למשל כשכותבים: "משקיפים אמרו", או "מקור בכיר ציין", מדובר במקורות אנונימיים שאי אפשר להתחקות אחריהם ולאמת את הידיעות. לעתים זו אפילו הסוואה לדעה של העיתונאי עצמו. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהו רצון חופשי אמיתי? דנטה למתקדמים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304925/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/304925/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 15:13:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304925</guid>
                                <description><![CDATA[ספרו של המשורר דנטה אליגיירי, בן המאה ה-13, אוצר בתוכו תשובות לשאלות החיים, בעידן בו הגבולות מיטשטשים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[העולם מציין השנה 700 שנה למותו של המשורר והפילוסוף האיטלקי המפורסם דנטה אליגיירי. דנטה הוכיח שספרות גדולה היא נטולת זמן – היא מאפשרת לתהות לגבי השאלות החשובות בחיים, לחקור ולחפש אחר משמעות ומטרה. היא אינה מתיישנת ולא חולף זמנה.

התובנות שדנטה מעביר לנו דרך יצירתו הגדולה ביותר – "הקומדיה האלוהית" – קשורות למהות שלנו כבני אדם. הן אינן תיאולוגיות בלבד, כפי שנהוג לחשוב, ולא מצריכות מהאדם להיות קתולי, כפי שדנטה היה, כדי להבין אותן. הן נוגעות בהיבטים פסיכולוגיים הקיימים בכל חברה חילונית, אולי החשוב שבהם הוא שאלת הרצון החופשי של האדם. "הקומדיה האלוהית" היא פרשנות עמוקה על הבחירות שאנו עושים בחיינו, והיא משקפת את מה שנטען שהסופרת והפילוסופית היהודית איין ראנד אמרה: "אנו יכולים להתחמק מהמציאות, אבל לא נוכל להתחמק מן התוצאות של התחמקות מהמציאות"[1].

דנטה עוסק ברבדים השונים של הרצון החופשי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;פילוסופים שאלו האם העם יהיה מספיק נבון בשביל לנהל מדינה? אני מציע לשאול האם האליטה מספיק נבונה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/304908/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/304908/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 15:08:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304908</guid>
                                <description><![CDATA[שיחה עם גדי טאוב על ספרו החדש "ניידים ונייחים", על פרשת האנטר ביידן ועל הטענות של התקשורת הישראלית נגדו – במסגרת תוכנית ראיונות חדשה (״מעורר מחשבה״) שתעלה בקרוב לאתר המגזין, בה נראיין מדי שבוע דמות מעוררת מחשבה בחברה הישראלית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ד"ר גדי טאוב הוא איש רב פעלים. סופר, תסריטאי, מומחה להיסטוריה של ארה"ב ומגיש תוכנית פודקסטים. שם חם בתקשורת הישראלית המושך לעברו "אש" כמעט מדי חודש כאשר הוא מעז לעסוק בנושאים הנחשבים לטאבו במיינסטרים התקשורתי. האחרון שבהם הוא פרשת האנטר ביידן, בנו של ג'ו, בעטיה כונה "קונספירטור" על ידי אנשי תקשורת – גם בפי אלה העוסקים בסיקור מדיניות חוץ.

"בכל פעם שזה קורה יש לזה הדים בטוויטר", הוא אומר לי. "בדרך כלל אני לא עונה לטוקבקיסטים של עיתון הארץ כי אלה סתם הפרעות, אבל במקרה הזה, כל מי שהגיב לי בטוויטר השבתי לו: תמצא פרט אחד לא נכון במה שאמרתי.

"בסוף מישהו מצא פרט אחד טכני. איזה בחור אנונימי בשם גיא אמר שכתבתי שהסינים השקיעו במיזם המשותף מיליארד דולר וחצי, כשלמעשה, אם צוללים לתוך הנתונים, המספר 1.5 מיליארד דולר הוא יעד הגיוס ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך להפוך לבלתי שביר &#8211; הסיפור של דיוויד גוגינס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/304898/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/304898/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 14:51:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304898</guid>
                                <description><![CDATA[דיוויד גוגינס היה ילד שמן ושנוא, תלמיד כושל שסבל מדיכאון ומשיממון. מהמקום הנמוך ביותר, דרך הסבל הרב ביותר, הוא עבר מסע לגילוי עצמי והפך לאחד מספורטאי הסיבולת הטובים בעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[זה היה עוד ערב שגרתי בחייה של משפחת גוגינס. בשעה עשר בלילה עזבו אחרוני האורחים את משטח ההחלקה על סקטים שהמשפחה ניהלה בעיר ויליאמסוויל שבמדינת ניו יורק. האם ושני הבנים (בני שש ושמונה) החלו לנקות ולקרצף את הרצפה והשירותים, כשהאב פוקח עליהם עין בוחנת מעמדתו במשרד, ליד הקופה. לקראת חצות, השכיבה האם את הבנים לישון על הספה במשרד, בזמן שהחלו להגיע ראשוני האורחים למועדון שהחל מחצות הפך למשטח ריקודים. לקראת שלוש לפנות בוקר הם סגרו את המועדון, האם הרימה את שני הבנים בזרועותיה, כולם נכנסו למכונית המשפחתית ונסעו הביתה.

הנסיעה הביתה הייתה מתוחה. האב רתח מכעס על האם ששלחה אליו מבטים זועמים, לאחר שהוא פלרטט עם אחת הנשים במועדון. בבית, לאחר שהבנים כבר כמעט נרדמו, נשמעו צעקות מריבה וחבטות עזות. הבן הבכור התחפר מתחת לשמיכה, אוטם את אזניו. ואילו הצעיר, דיוויד, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;השדים&#8221; ששולטים במדע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/304886/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/304886/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 14:43:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304886</guid>
                                <description><![CDATA[האם שדים מודרניים קשורים בחידושים טכנולוגיים ידועים? ג'ימנה קאנאלס, פרופ' להיסטוריה של המדעים, התחקתה אחר ההיסטוריה של השימוש בשדים במחקרים ובחידושים טכנולוגיים ידועים, וניסתה להבין האם הם מיטיבים או מזיקים לנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחד ההישגים הגדולים שהמדע המודרני מתגאה בהם, הוא סילוק של ישויות על טבעיות בעלות כוחות מיוחדים מהעולם ומתודעת האנשים. ישויות כמו מכשפות, חדי קרן, דרקונים קסומים, מלאכים, וגם שדים – יצורים דמיוניים בעלי כוח פלאי המנסים להזיק לבני האדם.

אז מדוע חוקרים מובילים במדע, החל מהמאה ה-17 ועד היום, השתמשו ב"שדים" מודרניים כדי להגיע לתגליות הגדולות ביותר שלהם כמו תורת היחסות, מכניקת הקוונטים וכל הפיתוחים האחרונים בתחום הבינה המלאכותית?

מדענים והוגים ידועים כמו דקארט, לפלאס, מקסוול ואיינשטיין, הציעו כולם תיאוריות שאפתניות שכללו בתוכן היבט שאינו ודאי. רעיון בלתי ידוע המנוגד להסבר רציונלי או לכזה העלול לסתור השערה או חוק טבע. קיומו מצד אחד אִפשר להם להצליח לפרוץ דרך בתחום מחקרם, אך מצד שני יצר מה שמדענים מכנים "שד" – סוג של ישות אפלה ולא נודעת. גורם שלא ידוע מה יכולות להיות השפעותיו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהארכיון: מה גורמת לגופנו האזנה למוסיקת פופ, רוק וראפ?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/304857/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/304857/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 14:16:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304857</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מראים כי למוסיקה הפופולרית העכשווית יש אפקט שלילי על הבריאות ועל היצירתיות שלנו ושל ילדינו. מה ניתן לעשות, ובאילו מקרים מוסיקה יכולה לשמש דווקא בתפקיד מרפא?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מיכאל בן ה-13 יצא מבית הספר לאחר יום לימודים ארוך וכהרגלו שם אוזניות ושמע דרך היו-טיוב את המוסיקה שהוא וחבריו אוהבים לשמוע. הפלייליסט הגיע לשיר של דודו פארוק שהפך לפופלרי בקרב ילדי ישראל: “יושב על הטיל / וטס לה בתחת / נדלק לי הפתיל”.

על אף שהקצב המעצים והסוחף מעניין אותו יותר מהמילים, הן בכל זאת מגיעות אליו ונשתלות אי שם במוחו. זה חודר אפילו כשהזמר רק “מראפרפ” את המילים האלימות, כאילו שאין בהן שום דבר: “מברך על הגוף שלה והיא עונה אמן / ערק ערק ערק / כמה בא לי ערק”, השיר ממשיך לנגן.

מחקר מדצמבר 2018 ניתח את מילותיהם של יותר מ-6,000 השירים הפופולריים ביותר מתחילת שנות ה-50 ועד לשנת 2016 שהגיעו למצעד הפזמונים "הבילבורד הוט 100" בכל שנה. החוקרים, מהאוניברסיטה הטכנולוגית לורנס שבמישיגן ארה”ב, גילו שהופעתם של ביטויי כעס ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרופת הסבתא הקדומה שמחסלת את החיידקים החסינים לאנטיביוטיקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/304849/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/304849/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Jan 2021 13:57:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304849</guid>
                                <description><![CDATA[האם ספר מתכונים מהמאה העשירית יכול להיות שימושי להתמודדות עם הבעיות הרפואיות שלנו? שתי חוקרות בריטיות מאמינות שכן, וסוחפות אחריהן מדענים נוספים המחפשים אחר תרופות יעילות מהעבר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנים האחרונות בתי החולים ברחבי העולם מתמודדים מול אתגר חדש ומורכב – במקרים רבים התרופות האנטיביוטיות שהצליחו עד לא מזמן לחסל ביעילות את החיידקים, פשוט אינן עובדות. כתוצאה מכך, מושבות צפופות של חיידקים אלימים וחסינים לאנטיביוטיקה מתלבשות על וילונות היחידות לטיפול נמרץ, על בקבוקים לחיטוי ידיהם של אנשי הצוות הרפואי ועל הסטטוסקופים שלהם. מתברר שבמושבות דחוסות אלו (המכונות ביופילמים), החיידקים אפילו מסוגלים להפיץ ביניהם ביעילות את החסינות לאנטיביוטיקה.

כך הפכו ניתוחים פשוטים יחסית למסכני חיים, כשהחיידקים החסינים, השוכנים דרך קבע במחלקות האשפוז, חודרים לגופם של מטופלים בריאים בלי שהרופאים יכולים להתמודד איתם.

פרופ' פרייה הריסון (Freya Harrison), חוקרת מאוניבריסטת ווריק (Warwick) שבאנגליה, מכירה את הנושא הזה מקרוב. במשך שנים היא חקרה כיצד חיידקים מתפתחים לאורך תקופות ממושכות של זיהומים כרוניים, וכמו מדענים אחרים גם היא לא הייתה בטוחה באיזו דרך יצליח המין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם אתם מאפשרים לילדיכם להשתמש ב&#8221;תוכנת ריגול&#8221;?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/304681/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/304681/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jan 2021 09:43:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304681</guid>
                                <description><![CDATA[כל מספר שנים כובשת את העולם רשת חברתית חדשה. בשנתיים האחרונות הייתה זו טיקטוק (TikTok), אפליקציה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כל מספר שנים כובשת את העולם רשת חברתית חדשה. בשנתיים האחרונות הייתה זו טיקטוק (TikTok), אפליקציה פופולרית ליצירת קטעי וידאו קצרים ושיתופם. טיקטוק היא גלגול של אפליקציה אחרת בשם "מיוזיקלי" (Musical.ly) שהושקה בקיץ 2014 על ידי מפתחים סינים. הרעיון במיוזיקלי היה שהמשתמש בוחר שיר מתוך מאגר, מקליט את עצמו מבצע ליפ-סינק (מזיז את השפתיים בתיאום עם המילים בשיר) או מבצע ריקוד כלשהו שמתאים לשיר.

האפליקציה זכתה להצלחה גדולה בארה"ב ונמכרה לחברה הסינית ByteDance בכמעט מיליארד דולר. כשנה לאחר מכן סגרה החברה הסינית את מיוזיקלי, לא לפני שהעבירה את חשבונות משתמשיה לטיקטוק – אפליקציה שהושקה זמן קצר לפני שמיוזיקלי נרכשה. עברו כמה שנים וב-2020 מרבית בני הנוער כבר התמכרו לאפליקציה שאינה מאפשרת להם לבחור באילו תכנים יצפו, אלא מותירה אותם לחסדי האלגוריתם המציג סרטונים מצחיקים וקלילים לצד קטינות הרוקדות באופן מיני. אפילו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לא, מדענים לא צריכים לשלוט בעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/304674/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/304674/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jan 2021 09:38:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304674</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;דמיינו לעצמכם עולם הנשלט בידי מדענים, לא בידי פוליטיקאים&#8221;, צייץ האתר המדעי המוערך Physics-astronomy.org, תוך שהוא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["דמיינו לעצמכם עולם הנשלט בידי מדענים, לא בידי פוליטיקאים", צייץ האתר המדעי המוערך Physics-astronomy.org, תוך שהוא מציג תמונות של מדענים ידועים[1]. המסר היה ברור: החברה תהיה במצב טוב יותר אם מדענים ישלטו במדיניות הציבורית ובפוליטיקה באמצעות חשיבה רציונלית ואחראית.

כמובן, כולנו מאוכזבים מעת לעת מהאופן בו פוליטיקאים מנהלים דברים. פעמים רבות הם אינם דוברים אמת, אינם מתנהלים בצורה מקצועית ומקבלים החלטות על סמך אינטרסים אישיים צרים או גחמות מפלגתיות. אבל האם העברת שרביט הכוח למדענים תפתור את הבעיה?

התשובה היא לא. חישבו על זה – המדע הוא שיטה להבנת העולם הפיזי. הכלים המדעיים כוללים העלאת השערות, תצפיות, מדידות מדויקות, בדיקות, ניסויים, הפרכה וכדומה. כדי שהמדע יהיה אפקטיבי, יש לעסוק בו באופן אובייקטיבי. נוסף לכך, תחום סמכותו של המדע הוא לחקור את החומר, את הפיזיקה שלו ואת הביולוגיה של עולם החי ולקבוע על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההיסטריה סביב המגפה משרתת את אלה הרוצים כוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/304662/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/304662/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jan 2021 09:35:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304662</guid>
                                <description><![CDATA[טירוף הקורונה הגיע בחודש שעבר לשיאו, כשמשפחה שלמה הורדה מטיסה של יונייטד איירליינס, רק משום שהבת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[טירוף הקורונה הגיע בחודש שעבר לשיאו, כשמשפחה שלמה הורדה מטיסה של יונייטד איירליינס, רק משום שהבת בת השנתיים לא עטתה מסכה. אף על פי שהוריה עטו מסכות והאב ציית וניסה לכסות את פניה של בתו במסכה, כפי שניתן לראות בסרטון שצולם, זה לא שינה דבר[1]. על אף שלילדה לא היו תסמינים כלל, ועל אף שנדיר שילד מדביק מבוגרים בקורונה – חברת התעופה הביעה אפס סובלנות.

כשצפיתי בסרטון תהיתי מה חושב הדייל שהורה למשפחה לרדת. האם חשב שזו הוראה מגוחכת, שלא לדבר על אכזרית? האם ידע שילדים בני שנתיים כמעט ואינם מהווים סיכון בריאותי? האם תהה מדוע מבוגרים יכולים לשבת ללא מסכות כאשר הם אוכלים, סנטימטרים ספורים מנוסעים אחרים, אך ילדה בת שנתיים שיושבת בין הוריה זקוקה למסכה?

ומה חושבת יונייטד איירליינס? האם היא סבורה שהיא אוכפת מדיניות אנושית ורציונלית לגבי ילדים בני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראיון מיוחד עם מזכיר המדינה של ארה&#8221;ב מייק פומפאו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/304650/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/304650/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jan 2021 08:56:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304650</guid>
                                <description><![CDATA[מהי הבעיה הגדולה ביותר שמדיניות החוץ של ארה"ב ניצבת מולה? מייק פומפאו, מזכיר המדינה של ארה"ב, מסביר זאת בבהירות בראיון מיוחד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["ארה"ב התעלמה מהאיום העצום הזה, ועכשיו הוא בפתחנו. הוא כבר נמצא כאן, בשערינו. המפלגה הקומוניסטית הסינית נמצאת כאן, באמריקה", אומר לי בפתח הריאיון מזכיר המדינה של ארה"ב מייק פומפאו, בהתייחסו לאיום הגדול ביותר שניצבת מולו מדיניות החוץ אך גם מדיניות הפנים של ארה"ב.

"דיסידנטים התריעו בפנינו וסיפרו לנו על הבעיות האלה, אבל בחרנו להתעלם מהם (פומפאו מתייחס למתרגלי פאלון גונג למשל שהתריעו על כך שנים רבות, י"י). היו לנו אתגרים אחרים להתמודד איתם – היינו עסוקים בהתמודדות רצינית מול איומי הטרור. ידענו מהו טבעו האמיתי של המשטר הזה [...] ובכל זאת התעלמנו מכך [בעשורים האחרונים]. התעלמנו מזה בין השאר מכיוון שמוסד מדיניות החוץ שלנו האמין עמוקות שאם נעשה איתם מספיק עסקים, אם יהיה לנו מגע איתם, המק"ס או חלקים בה ינהגו, לפחות על פני השטח, בהגינות ועל בסיס של הדדיות. זו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיבור שלפני: על תרומתו של קורס הכנה ללידה לשקט הנפשי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/304407/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/304407/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 04 Jan 2021 17:46:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304407</guid>
                                <description><![CDATA[תרגול נשימה וביצוע מתיחות הם רק חלק קטן ממה שניתן לקבל בקורס הכנה ללידה, המביא עימו גם ערך רוחני נוסף – חיבור לתהליך הלידה והעצמתו. מדוע הוא חשוב כל־כך לחווית הלידה ומהם יתרונותיו? לפניכם כל הסיבות  ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הנה הסתיים לו השליש הראשון על בחילותיו, תם לו הטרימסטר השני על בדיקותיו וכעת, הגיע הזמן להתכונן נפשית וגופנית לחווית הלידה עצמה. לידה הינה אירוע משמעותי ועוצמתי, כשהתהליך עצמו עשוי להיות כרוך בלא מעט כאב גופני וקשיים נפשיים ורגשיים ובפרט – אבל לא רק, אם מדובר בלידה ראשונה. בדיוק לשם כך ישנו קורס ההכנה ללידה שעוזר לנשים ההרות להתכונן לאתגרים שבמהלכה.

ההשתתפות בקורס מספקת מידע מקיף ומעניקה כלים להתמודדות בעת הלידה ולאחריה והיא מומלצת על ידי רופאות, מיילדות ודולות. תרומתו המשמעותית הפכה אותו כיום לפופולרי במיוחד ולפריט חובה בסל ההריון שמציעות קופות החולים וחברות הביטוח הפרטיות השונות. בעוד שעלותו יכולה לנוע בין מאות לאלפי שקלים, אלו המחזיקות בביטוח בריאות פרטי בפרט יכולות אף לקבל עבורו החזר כספי מסויים ובכך גם להינות ממה שיש לו להציע וגם לחסוך משמעותית בעלותו.

אז מה בעצם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דובאי בהילוך גבוה: על הסכם השלום עם האמירויות ושוק הרכב בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/304271/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/304271/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 31 Dec 2020 14:45:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304271</guid>
                                <description><![CDATA[שנת 2020 הביאה איתה בכל זאת משהו טוב אחד – הסכמי השלום ונרמול היחסים עם דובאי והאמירויות. מה צפויות להיות השלכותיהם בעולם העסקי בישראל ובפרט בתחום הרכב, שידע שנה לא פשוטה? סאלאם עליכום ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הסכם השלום שנחתם בחודש ספטמבר האחרון בינינו לבין איחוד האמירויות בבית הלבן, הוא ללא ספק רגע מקונן והיסטורי הן עבורינו והן עבור העולם כולו. עד לרגע זה יכולנו רק לחלום או לדמיין את הרגע בו כף רגלינו דורכת על אדמותיהן של דובאי ואבו דאבי, שנשב במסעדה ערבית מודרנית, נבחין במסורת המשתלבת לה יחד עם מודרניזציה וליברליזציה ואיך לא – נבקר במבנה הגבוה בעולם, הבורג' ח'ליפה המרהיב ביופיו. אז החלום התגשם ומאז כניסתו של ההסכם לתוקף, פקדו את האזור לא מעט ישראלים שרק חיכו לרגע המיוחל.

לצד התיירות השופעת והאטרקציות הרבות שמציע האזור, ישנן גם לא מעט הזדמנויות עסקיות פוטנציאליות שעשויות לשנות את עתיד הכלכלה בישראל – מתחום הנדל"ן ועד לשוק הרכב, המפותח במיוחד במדינות הללו.

אז כיצד צפוי ההסכם ההיסטורי לתרום רבות גם לענף הרכב בישראל, מתי אנו צפויים לראות את השפעותיו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עוצרים באדום: על סימוני תוויות המזון החדשות והתנהגות הצרכנים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/304265/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/304265/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 31 Dec 2020 14:35:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=304265</guid>
                                <description><![CDATA[רוב ההחלטות אותן אנו נדרשים לקבל במהלך חיינו מלוות בלא מעט לבטים אך כשהדבר נוגע לבריאותינו – ובפרט למזון אותו אנו צורכים, הופך העניין למשמעותי אף יותר. כיצד משפיעים הסימונים ותוויות המזון על התנהגותינו הצרכנית? הכל בכתבה שלפניכם ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[שנת 2020 עמדה בסימן 'הבריאות מעל הכל', כשמגפת הקורונה העולמית הפנתה את תשומת ליבנו בעיקר לחשיבות קיומו של אורח חיים בריא. בתזמון שלא יכול היה להיות מושלם יותר, השיק משרד הבריאות את רפורמת סימון המוצרים שנועדה להקטין את התחלואה בקרב האוכלוסיה ולסייע לה לקבל החלטות נבונות יותר בנוגע לבחירות התזונתיות.

אם עד כה אנו, הצרכנים, נדרשנו לקרוא את טבלת הערכים התזונתיים כדי להימנע מצריכת מוצרים עתירי שומן רווי, לנסות ולהבין האם רמות הסוכר מתאימות לאלו החולים במחלת הסוכרת או לחלופין לחשב את השלכות תכולת הנתרן כדי להימנע מלחץ דם גבוה – סימון המוצרים החדש צפוי להפוך עבורינו את התהליך לקל ופשוט בהרבה. כעת, יהיה באפשרותינו להיות בבקרה טובה יותר על המזונות אותם אנו צורכים ובעיקר, להפחית משמעותית את רמות הכולסטרול, הסוכר והשומן הגבוהות ולנהל אורח חיים מעט בריא יותר.

בימים אלו יוצאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עתיד התחבורה הציבורית בעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/303202/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/303202/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 16 Dec 2020 09:10:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=303202</guid>
                                <description><![CDATA[הציבור חכם ולכן הציבור ישלם, פחות. שוק התחבורה הציבורית מצטרפת לגל הפיתוחים הטכנולוגיים שכובש כמעט את כל תחומי החיים שלנו, במטרה לייעל אותם ולהעניק לנו שירות טוב יותר. אז אילו אסטרטגיות טכנולוגיות ננקטות להגדלת מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית, ואילו מהן כבר זמינות בישראל? בכתבה לפניכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנים האחרונות ניתן להבחין באסטרטגיות חדשות להגדלת מספר הנוסעים במערכת תחבורה ציבורית, הבולט בניהם הוא ניידות כ-שירות (Mobility-as-a-Service). מדובר בפתרונות המציעים מערכת המשלבת שירותים מקוונים בזמן אמת כדי לספק לכל נוסע פתרון מותאם אישית עבורו למעבר המהיר והזול ביותר מנקודה א׳ לב׳ ולייעל את הזמן שאנו מבלים בדרכים. מגמות אלה רלוונטיות גם בישראל, ובמשרד התחבורה נערכים לשינויים קצרי וארוכי הטווח בתחום.

עתיד התחבורה הציבורית בעולם יושפע ודאי ממכוניות אוטונומיות, אך מלבד קצב הפיתוח והייצור, כלי הרכב האלה זקוקים, בין השאר, לתשתית כבישים חכמה כדי לזכות לאימוץ רחב. המעבר לאמצעי הסעת המונים חשמליים ופחות מזהמים יהפוך אותם לבחירה המועדפת על נוסעים רבים, אבל האטרקטיביות והרלוונטיות מושפעות מזמינות של פתרון טכנולוגי אוניברסלי, שיאפשר לנוסעים לבחור את התעריף וספק השירות המועדף; כמו גם מהיעדר חיבור מהק״מ הראשון ועד האחרון.

השלב הראשון בתכנון תחבורה ציבורית עתידית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חידת הממדים והעולמות המקבילים &#8211; המדענים שמנסים לבנות ממד רביעי ולהציץ בו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/302281/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/302281/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 14:34:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302913</guid>
                                <description><![CDATA[]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>להתנהל תמיד כמו &#8220;ביום הראשון&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302482/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302482/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 10:24:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302482</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד חברות הענק מצליחות להישאר בראש סולם העסקים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני 100 שנה, חברות ועסקים שהופיעו ברשימת Fortune 55 היו שורדים 67 שנים בממוצע. ב-2015, המספר ירד ל-15 שנה בלבד, כשהם עוברים את התהליך הידוע של צמיחה, האטה והתאבנות. איך ניתן לעכב את תהליך ההתדרדרות הזה ולמתוח את אורך החיים של חברה עסקית?

אפשרות אחת היא להתבונן בחברות הענק השולטות כיום בעולם העסקים, וללמוד מאופן התנהלותן. כך בדיוק עשה אלכס קנטרוביץ' (Kantrowitz), בספרו Always Day One. קנטרוביץ', כתב עיתונות לענייני עסקים וטכנולוגיה, ניתח את אופן התנהלותן של חמש חברות ענק השולטות בשוק: אמזון, פייסבוק, גוגל, מיקרוסופט ואפל, מתוך כוונה לגלות את המרכיבים הסודיים בהתנהלותן, המותירים אותן בראש סולם ההצלחה. לאחר שערך 130 ראיונות עם עובדים בכירים וזוטרים, ועם עובדים לשעבר, הוא הגיע למסקנה שיש לכולן מאפיין משותף ברור: כולן פועלות כאילו הן סטארט-אפ חדשני המתחרה בסטארט-אפים אחרים. הן פועלות מהר, מחדשות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אולטרה מרתון ללמידה עצמית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302476/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302476/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 10:24:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302476</guid>
                                <description><![CDATA[האם ניתן ללמוד בעצמנו, בטווח קצר, את מה שאנשים לומדים שנים על גבי שנים במוסדות המוכרים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[יש אנשים בעלי יכולות לימוד יוצאות דופן. הם יכולים ללמוד נושאים שונים, חלקם קשים ומסובכים, לא באמצעות מוסד או בית ספר כלשהם, אלא לבד בעצמם. כזו הייתה מרי סומרוויל. היא נולדה בסקוטלנד במאה ה-18 (1872-1780), בתקופה שהשכלה גבוהה לנשים לא הייתה מקובלת ולא רצויה. כילדה, היא לימדה את עצמה לקרוא, ובהמשך למדה בעצמה גיאוגרפיה, אסטרונומיה ומתמטיקה. כשבגרה, היא נישאה, ילדה ילדים ובתוך כך המשיכה בלימוד עצמי. היא תרגמה את ספרו של המתמטיקאי הצרפתי פייר-סימון לפלס "על המכניקה של השמים", והייתה חלוצה בכתיבת ספרי מדע פופולרי בעקבות פרסום ספרה "On the Connexion of the Physical Sciences" שתיאר בשפה בהירה, בלי נוסחאות, מושגים עיקריים בתחומי מדע שונים כמו אסטרונומיה, פיזיקה, כימיה, גיאוגרפיה ואלקטרומגנטיות.

מה היו שיטות הלימוד של סומרוויל? האם כל אחד יכול לאמץ אותן? סקוט יאנג מאמין שכן. הוא מכנה אנשים כמו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם כדאי לדבר עם ילדים בשתי שפות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302448/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302448/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 10:23:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302448</guid>
                                <description><![CDATA[היתרונות שאפשר להשיג בדו לשוניות – גם בגיל מבוגר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בבית משפחת קוסטה התרחשה שוב ושוב סצנה משעשעת. במהלך ארוחת הערב שוחח האב בספרדית עם אשתו ועם בנו, אבל דיבר בקטלנית עם בתו. הבת אמנם דיברה קטלנית עם האב, אבל בספרדית עם שאר בני המשפחה כולל עם הסבתא שדיברה רק ספרדית, אבל הבינה גם קטלנית. אם כולם הבינו ודיברו ספרדית, מדוע האב והבת עברו לקטלנית כשדיברו ביניהם? סצנה דומה אפשר לראות גם במסעדות, כאשר כל הסועדים מדברים את אותן שתי שפות, אבל יחליפו שפה בהתאם למי שאליו המילים מכוונות. אם כולם מדברים אותן שפות, האם לא היה קל יותר אם כל אחד יבחר שפה מסוימת וידבר בשפה זו עם כל הנוכחים?

זה נשמע הגיוני, אבל המוח הדו-לשוני אינו עובד כך. אם אינכם מאמינים, נסו לשוחח עם חבר בשפה ששניכם מדברים היטב, אבל אינכם רגילים לדבר בה איתו, ותראו כמה השיחה תהיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;בכל מקום שבו שורפים ספרים, לבסוף ישרפו גם בני אדם&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302442/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302442/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 10:23:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302442</guid>
                                <description><![CDATA[ריצ'רד אובנדן יצא למסע מרתק אחר מקרים של שריפת ספרים וספריות לאורך ההיסטוריה. ספרו מעורר מחשבה על התקופה ההיסטורית העכשווית – בה התקינות הפוליטית מאיימת לחסל כמה מספרי המקור]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ספר המדע הבדיוני "פרנהייט 451" של ריי ברדבורי (שבהמשך גם הופק לסרט) מתאר חברה טוטליטרית שבה המשטר פקד לשרוף את כל הספרים כדי להשמיד את הנכסים התרבותיים מהעבר, ולנתק בני אדם מכל הידע, המסורת והמורשת התרבותית שלהם. מקור שם הספר הוא הטמפרטורה שבה דפי נייר עולים באש, 451 מעלות פרנהייט (כ-233 מעלות צלסיוס).

למעשה הרעיון של שרפת ספרים אינו בדיוני כלל. במשך מאות שנים ועד ימינו שרפו במכוון ספרים, ואפילו ספריות שלמות, בעֵתות מלחמה או בעקבות קונפליקטים בין עמים שונים או בקרב קבוצות שונות בחברה, כפי שכותב ריצ'רד אובנדן בספרו Burning the Books (2020). אובנדן הוא המנהל של הספרייה הבודליאנית (Bodleian Library), הספרייה המרכזית באוניברסיטת אוקספורד, בריטניה. הוא עסק במשך כשלושה עשורים בניהול ושימור אוספים מיוחדים בארכיונים, במוזיאונים ובספריות, באוניברסיטאות ובבית הלורדים בבריטניה. נראה כי החשש מהכחדה, חלקית או מלאה, של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארבעה שיעורים יוצאי דופן בניהול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/302357/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/302357/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:47:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302357</guid>
                                <description><![CDATA[הוצאנו תובנות חשובות מכתבות מגזין אפוק שיסייעו לכם להפוך למנהלים טובים יותר – כלפי פנים וגם כלפי חוץ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
כוחו של הדיבור הפנימי
רוני ויינברגר מסייע למנהלים לפתור בעיות בין אישיות בעבודה, בין השאר באמצעות עבודה על הדיבור הפנימי שלהם. דיבור פנימי הם הקולות שאנו שומעים בראשנו בעת שאנו חושבים על סדר יומנו, מנהלים עם עצמנו שיחות דמיוניות – של עידוד או ביקורת עצמית, או חושבים על אחרים.

"לפעמים מזמינים אותי לעזור במשברים נקודתיים או במשברים מתמשכים בעבודה. זה יכול להיות בין מנהל לעובד, בין שני מנהלים או בקבוצה גדולה יותר כמו קבוצת הנהלה", הוא סיפר לנו בריאיון. לדוגמה, מנכ"ל של חברה מסוימת ביקש לעבוד איתו לאחר שהרגיש שהוא מגיע פעמים רבות לחוסר סובלנות המתבטא בהתפוצצות וכעס על אנשים. אחרי שזה קורה הוא מצטער, אבל תוך כדי שזה קורה הוא לא מצליח לרסן את עצמו בזמן. "אכפת לו מאוד מהעובדים, הוא מעריך אותם ורוצה שיהיה להם טוב, אבל יש מצבים שמקפיצים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המתמטיקה של התודעה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/302350/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/302350/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:46:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302350</guid>
                                <description><![CDATA[מודלים חדשים של התודעה מציעים לנו לחפש אותה לא רק בקרב בני האדם ובממלכת החי, אלא גם באטומים, במולקולות ובעצם בכל חפץ דומם שמורכב דיו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחת השאלות המסקרנות והבלתי פתורות שהעסיקה את האנושות לאורך ההיסטוריה היא היכן שוכנת התודעה. שאלה ממש לא פשוטה, שנידונה שוב ושוב בתקופות שונות.

כבר במאה השישית לפני הספירה טען הפילוסוף היווני תאלס שנשמות מעורבות בכל דבר ברחבי היקום – הוא האמין שגם לחיות, לצמחים ואף לאבנים יש נשמה. הפילוסוף האיטלקי ג'ורדנו ברונו בן המאה ה-16 טען ש"אין שום דבר שאין לו נשמה ושאין לו עקרונות חיים"[1]. כלומר, ההשקפה המקובלת בימים ההם הייתה כי הנפש היא חלק בלתי נפרד מהחומר, באשר הוא. אולם במאות השנים שחלפו מאז, ההשקפה הזו איבדה מהאטרקטיביות שלה.

מעט אחרי ברונו, הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט חולל במאה ה-17 מהפכה בהבנת התודעה כשהציע את ההשקפה ה"דואליסטית", לפיה הגוף והנפש מורכבים מסוגים שונים ונפרדים של חומר. הוא הסביר שהנפש, המסוגלת לחשוב, לדמיין ולחוש, עשויה מחומר שאינו פיזיקלי. לעומתה, הגוף מורכב מחומר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסדר הקוסמי והאיזון המושלם על פי ויליאם שייקספיר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302297/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/302297/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:39:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302297</guid>
                                <description><![CDATA[מה הייתה השקפת עולמו של גדול המחזאים שהאנושות הכירה? האם הוא היה פורץ גבולות ששאף לקידמה, כפי שנהוג להאמין, או להפך – מסורתי ואפילו דתי?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מרבית עם ישראל למד בתיכון את "המלט", המחזה הנודע של ויליאם שייקספיר (1616-1564), המתאר את קורותיו של המלט נסיך דנמרק שיום אחד אביו נפטר ואימו נישאת לדודו. כשרוחו של אביו מופיעה ומספרת להמלט כי הוא נרצח על ידי לא אחר מאשר הדוד, המלט מתלבט מה לעשות – התלבטות הנמשכת לאורך המחזה ועד לסופו. בדרך נרצח בשגגה יועץ המלך, ובתו משתגעת וספק מתה, ספק מתאבדת. בכל מקרה בסיום בא המוות על כל הדמויות המרכזיות, כיישום של עקרונות הטרגדיה השייקספירית, בה חטא גורר חטא עד לאבדון מוחלט.

לכאורה, הטרגדיה השייקספירית מעבירה תחושה של כאוס טוטאלי שאין מנוס ממנו. רצח והשתלשלות עניינים שמובילים לאבדון. אולם יוסטס מ. טיליארד (1962-1889), מחוקרי הספרות האנגלית הגדולים שחקר לעומק את תפיסת עולמו של שייקספיר ושל אחרים בני זמנו, טוען שאם נוסיף את הרקע למחזות נקבל תמונה שונה ומורכבת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכוח של הנחמדות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/302269/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/302269/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:34:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302269</guid>
                                <description><![CDATA[האם התפיסות שלפיהן להיות נחמד זה להיות חלש, משעמם ולא יוצלח הן נכונות? מה אומרים המחקרים? האם מה שנחשב לחולשה הוא למעשה כוח? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחד הדברים הקשים ביותר להורה זה לדעת שאחד הילדים בבית הספר מתנהג בבריונות כלפי בנו האהוב, ולהבין שאין בכוחו לעשות דבר כדי לסייע לו. זה קרה לי עם בתי שהייתה חוזרת מהגן ומספרת כיצד ילדה התנהגה אליה בצורה משפילה ומעליבה. "אז חייכתי אליה", אמרה לי בתי, ואני, למרות ששמחתי על החוסן הרגשי שלה, רציתי לומר לה להגיב בחזרה. כי מה אומרים לילד במצב כזה? האם צריך להדריך אותו להמשיך לנהוג בנחמדות, "להפנות את הלחי השנייה" ולהיתפס חלש, או ללמד אותו להעמיד את הילד השני במקום ו"לומר לגננת"?

ככל שחשבתי על כך, הבנתי שאולי זו אינה השאלה הנכונה. אלא שראשית עליי להבין עם עצמי מדוע אני תופסת נחמדות בתור חולשה, ובמידה מסוימת בריונות כחוזק. הבנתי שלנו, כחברה, יש מושגים שאנחנו לא תמיד מודעים להם: "אם אתה לא מגיב בחזרה כשמישהו עושה לך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;בין 90 ל-95 אחוז מהדיווחים בתקשורת מוטים על ידי נרטיבים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/302251/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/302251/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:28:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302251</guid>
                                <description><![CDATA[התקשורת, ברובה הגדול, שואפת לקדם נרטבים על חשבון עובדות, דיווח הוגן ודיוק, אומרת שריל אטקינסון, עיתונאית חוקרת שזכתה חמש פעמים בפרס "אמי". לתמונה נכנסות גם ענקיות הטכנולוגיה השולטות בתכנים שהציבור יכול לראות ועושות שימוש ב"בודקי עובדות" חיצוניים כדי להכתיב את "האמת המקובלת"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ברומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול, 1984, הגיבור האומלל וינסטון סמית' עובד כעורך רשומות ממשלתיות במיניסטריון האמת. המשימה של סמית' היא לשכתב את ההיסטוריה – לשנות סיפורים שפורסמו בעיתון כדי שייראו מתאימים לגרסת האמת הנוכחית של המפלגה השולטת.

כיוון ששקר אחד מוביל בהכרח לאחר, עבודתו של סמית' לעולם אינה נגמרת. הוא מגלה כי יש לשכתב כל הזמן את ההיסטוריה. וכך בעולם שיצר אורוול אין "חדשות" אמיתיות, אלא רק מידע שהחזקים החליטו שאנשים צריכים לשמוע ולהאמין לו.

העיתונאית שריל אטקינסון, לשעבר עיתונאית חוקרת ב-CBS (במשך 21 שנה), מנחה ב-CNN וזוכת פרס "אמי" חמש פעמים בגין עבודותיה העיתונאיות, טוענת שהיום אנו כבר חיים בסביבה אורווליאנית כזו, אך מתקשים להבחין בה, שכן לא הממשלה מבצעת את פעולת שכתוב האמת, אלא כלי התקשורת שהתרגלנו להאמין להם. "כלי התקשורת מתקנים ללא הרף את 'העובדות' כך שיתאימו לסיפורה המשתנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 340: קצת יותר נחמדים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/302488/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/302488/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:25:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302488</guid>
                                <description><![CDATA[בסוף אוקטובר האחרון פורסם מחקר מעניין שהוביל פרופ&#8217; אלי פינקל מאוניברסיטת נורת&#8217;ווסתרן (אילינוי). פינקל ושותפיו ניתחו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בסוף אוקטובר האחרון פורסם מחקר מעניין שהוביל פרופ' אלי פינקל מאוניברסיטת נורת'ווסתרן (אילינוי). פינקל ושותפיו ניתחו עשרות מחקרים שנערכו מאז שנות ה-70 ועד זמננו, והגיעו למסקנה כי הקיטוב הפוליטי שאנו חווים היום הוא הגדול ביותר שהיה בחמישים השנים האחרונות. הכעס שיש לאנשים כלפי אנשים מהצד הפוליטי המנוגד, גדול יותר מהחיבה שיש להם כלפי אנשים מהצד הפוליטי איתו הם מזדהים. בעוד רגשות החיבה נותרו לאורך השנים חמים יחסית, רגשות הקור כלפי הצד השני נעו מפושר לצונן ואף לקפוא. קפוא כל כך – שהם עולים על רגשות החום ויוצרים שנאה יוקדת.

"הדברים נעשו חמורים בהרבה בעשור האחרון, ואין שום סימן שהגענו לתחתית", אמר פרופ' ג'יימס דרוקמן, אחד השותפים למחקר. "אנשים מאמינים שהמפלגה השנייה קיצונית מבחינה אידיאולוגית, קרבית ועוינת".

מחקרם אמנם התרכז בפוליטיקה האמריקנית, אך בישראל נראה כי הקיטוב הפוליטי לא פחות גדול, אם כי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; דצמבר 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/302234/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/302234/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:16:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302234</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - המדיניות שביידן היה רוצה להוציא לפועל; התנועה האפשרית ימינה של ממשלת ישראל; והסיכון למלחמת אזרחים באתיופיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1
המדיניות שביידן היה רוצה להוציא לפועל
להלן עיקרי המהלכים שביידן שואף להוציא לפועל, על פי אתר הקמפיין שלו
רבים בישראל בירכו על זכייתו המוקדמת של ביידן בבחירות, אולם לא רבים מכירים את תוכנית הפנים שלו עבור ארה"ב, המורכבת מכמה מאפיינים סוציאליסטיים פרוגרסיביים מובהקים (להרחבה בנושא מדיניות סוציאליסטית, ראו מאמר נפרד).
המידע שלהלן סוכם מתוך אתר הקמפיין של ג'ו ביידן, תוך צירוף סימוכין לעמודים הרלוונטיים. ביידן כתב בצורה מפורטת יחסית על המדיניות שישאף להוציא לפועל אם יהיה הנשיא. הנה עיקריה ותמציתה:
כלכלה
א. חיזוק איגודי העובדים (הסוציאליסטיים) בסקטור הפרטי והציבורי, באמצעות תמריצים שיינתנו להם. הענשת מנהלים וחברות שיפריעו להתארגנות המשותפת של העובדים – עונשים כלכליים ובמקרים חמורים אף פליליים[1].
ב. קידום חוק הדורש מהבנק המרכזי של ארה"ב (הפד) לנקוט מדיניות מוניטרית ורגולטורית המצמצמת את הפערים הכלכליים בין הגזעים, תוך דיווח על התקדמותו מדי תקופה. ביידן מכנה זאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לְמָה בדיוק אנשים מתכוונים כשהם אומרים שהם בעד סוציאליזם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/302308/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/302308/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:15:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302308</guid>
                                <description><![CDATA[סולידריות חברתית? שוויון? או אולי שליטה ממשלתית באמצעי הייצור? - בדקנו כיצד סוציאליסטים מובילים מגדירים מהו סוציאליזם, במטרה להבין אחת ולתמיד מה פירוש האידיאולוגיה, וחשוב מכך - מה זה אומר עלינו כאשר אנו משתמשים במילה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נדמה שבשנים האחרונות המונח סוציאליזם הפך ל"מגניב". פוליטיקאים וערוצי תקשורת משתמשים לעתים במילה כדי לדבר על שוויון, על אחווה ועל סולידריות חברתית. ברשתות החברתיות ובשיחות סלון הנושא עולה בוויכוחים: "סוציאליזם הוא רעיון יפה שעוסק בדאגה לחלשים" – היא אחת הטענות הנשמעות; או "בבסיסו הוא נכון, רק לא נמצא האדם ההגון שיוציא אותו לפועל"; "סוציאליזם זה שכולנו חיים באחווה ובשוויון" היא טענה נוספת. אנשים אחרים דואגים להבחין בין קומוניזם לסוציאליזם בטענה ש"קומוניזם זה רע, אבל סוציאליזם זה דבר שונה".

בסקר גאלופ מ-2018 – האחרון שעסק בנושא – התבקשו אמריקנים להסביר מה לדעתם פירוש המונח סוציאליזם. התשובות נעו משוויון לכולם (23%), הטבות ושירותים חברתיים (10% אחוזים), דרך מונח המאפיין אנשים חברתיים (6%) ועד לצורה של קומוניזם (6%) או בעלות ממשלתית על אמצעי הייצור (17%), ועוד. 23% מהמשיבים לא הצליחו לתת תשובה ברורה[1].

לאמיתו של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אז אתה אומר שיש &#8216;אני&#8217; מקבילה ביקומים אחרים?&#8221; &#8220;כן. אבל היא אדם שונה ממך. היא כבר לא את&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/302281/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/302281/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 09:09:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302281</guid>
                                <description><![CDATA[מדענים ממשיכים להגיע לפריצות דרך בחידה שנדמה שלא תיפתר לעולם – האם בעתיד נוכל לעבור לממד אחר, או לפגוש את האני האחר שלנו שמטייל להנאתו ביקום מקביל?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בילדותו בסן פרנסיסקו, נהג הפיזיקאי מיצ'ו קאקו, פרופ' לפיזיקה תיאורטית ואחד המדענים המפורסמים בעולם, לבקר בגן יפני – שם ישב והתבונן במשך שעות בקרפיונים ששחו מתחת לפרחי החבצלות בבריכה קטנה. הקרפיונים שחו קדימה ואחורה, שמאלה וימינה, עיניהם פנו לצדדים, וקאקו הילד חשב שהם ככל הנראה אינם מודעים לכך שיש יקום שלם מעבר לבריכה הקטנה. הוא דמיין מה יקרה אם ירים דג אחד ויוציא אותו מהבריכה – אולי הדג הוא למעשה מדען, שאינו מאמין שיש למעלה יקום, ואז "מה הוא יראה?" שואל קאקו ועונה: "הוא יראה ישויות חיות הנושמות בלי מים – חוק חדש בביולוגיה, והוא יראה ישויות שזזות עם 'הסנפירים' שלהן – חוק חדש בפיזיקה". וכשיניח את הדג בחזרה למקומו, המשיך ודמיין קאקו, אלו סיפורים יספר הדג לחבריו הדגים?[1] 
"היום הפיזיקאים מאמינים, מבלי שיוכלו להוכיח את זה עדיין, שהם הדג", מסביר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תפסיקו לקרוא לנו אפרו-אמריקנים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/302223/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/302223/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 08:59:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302223</guid>
                                <description><![CDATA[אני רוצה לספר לכם על שיחה שהייתה לי עם חבר קונגרס לגבי הביטוי אפרו-אמריקנים. הסתובבתי במדינות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אני רוצה לספר לכם על שיחה שהייתה לי עם חבר קונגרס לגבי הביטוי אפרו-אמריקנים. הסתובבתי במדינות רבות ברחבי ארה"ב. באחת מהן פגשתי חבר קונגרס רפובליקני, כמה דקות לפני ששנינו היינו אמורים לעלות לבמה לשאת נאום. התחלנו לשוחח והוא ציין שהקהילה האפרו-אמריקנית חשובה לו מאוד. הוא גם ציין שהוא מודאג ממצב הכנסייה האפרו-אמריקנית, וכי הוא מנסה לעודד אפרו-אמריקנים להצביע. הוא היה לבן, ואחרי הפעם הרביעית או החמישית שהוא אמר "אפרו-אמריקנים", לא יכולתי להתאפק יותר ואמרתי לו: "אני לא רוצה לפגוע, ואני לא רומז שאתה פוגע, אבל אני באמת לא אוהב את הביטוי אפרו-מקף-אמריקני".

הוא המהם ואמר: "אני מצטער, לא התכוונתי להעליב אותך". אמרתי לו שוב: "לא העלבת אותי. אני רק אומר לך שאני מחשיב את הביטוי הזה כמשפיל, מפלג ודי מטופש. אחרי הכול, החוקה של ארה"ב אסרה על יבוא עבדים חדשים מאפריקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>היזהרו מאג&#8217;נדת &#8220;האיפוס הגדול&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/302212/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/302212/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 08:59:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302212</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;עכשיו זה הזמן לעשות מה שאומרים לכם&#8221;, הודיע ד&#8221;ר אנתוני פאוצ&#8217;י, אחד החברים המובילים בכוח המשימה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["עכשיו זה הזמן לעשות מה שאומרים לכם", הודיע ד"ר אנתוני פאוצ'י, אחד החברים המובילים בכוח המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונה, בהרצאה שהעביר לאמריקנים ב-12 בנובמבר. למרות כוונותיו הטובות למנוע מאנשים לחלות, פאוצ'י ביטא בהרצאה את גישתו הטכנוקרטית, לפיה המומחים מחליטים בנושאים החשובים וכולם צריכים להתיישר ולציית בשקדנות כמו חיילים[1].

עוד קודם באה לידי ביטוי תפיסת עולמו במאמר שחיבר במשותף ב-3 בספטמבר עבור Cell, ז'ורנל מדעי מכובד. פאוצ'י כתב כי כדי להימנע מהאסון שמביאה איתה מגפת הקורונה, אנו חייבים "לחולל שינוי בהתנהגות האנושית, כמו גם שינויים רדיקליים אחרים שייקח עשורים להשיג: בנייה מחדש של התשתיות לקיום אנושי החל מערים, בתים, מקומות עבודה, דרך מים ומערכות ביוב, ועד למקומות בילוי והתאספות"[2]. לדבריו, "המדע בוודאי יביא לנו תרופות, חיסונים ואבחונים רבים מצילי חיים, עם זאת, אין שום סיבה לחשוב שאלה לבדם יכולים להתגבר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהו המעשה המוסרי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/302206/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/302206/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Dec 2020 08:59:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302206</guid>
                                <description><![CDATA[בפילוסופיה המודרנית קיימים שני זרמים מרכזיים שניסו להשיב על השאלה &#8220;מהו מעשה מוסרי&#8221;: התועלתנות והדאונטולוגיה. הגישה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בפילוסופיה המודרנית קיימים שני זרמים מרכזיים שניסו להשיב על השאלה "מהו מעשה מוסרי": התועלתנות והדאונטולוגיה. הגישה התועלתנית, מבית מדרשו של ג'ון סטיוארט מיל, טוענת שהטוב פירושו הנאה, וממילא מעשה הוא טוב ככל שהוא מרבה הנאה או מפחית סבל. המטרה היא החשובה.

לעומת זאת, הגישה הדאונטולוגית, מבית מדרשו של קאנט, טוענת שלמעשים יש ערך מוסרי, חיובי או שלילי, בפני עצמם – בלי קשר לתוצאותיהם. המוסר הוא מערכת של חובות אוניברסליות הנובעות משכל האדם ומטבע המציאות, ויש לפעול לפיהן בכל מקרה, בלי שיקולי תועלת והנאה.

רוב הדילמות המוסריות מתעוררות סביב ההתנגשות בין שתי גישות אלה. לפי הגישה התועלתנית, כל עוד המטרה הסופית היא ריבוי הנאה ומיעוט סבל, הרי שכל מעשה שמוביל אליה הוא מוסרי. לפי הדאונטולוגיה, לעומת זאת, המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ויש מעשים שלא ייעשו בשום אופן – גם אם ייחרב העולם. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארה&#8221;ב: לראשונה הוטלו סנקציות על בכיר סיני בשל מעורבותו ברדיפת מתרגלי פאלון גונג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/302730/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/302730/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 11 Dec 2020 07:38:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302730</guid>
                                <description><![CDATA[מזכיר המדינה מייק פומפאו שהטיל את הסנקציות ציין כי השאיפה האמריקנית ארוכת השנים היא שכל בני האדם יהיו חופשיים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ממשל טראמפ הטיל ב-10 בדצמבר סנקציות על בכיר משטרה סיני בשל מעורבותו בהפרות זכויות אדם קשות כלפי מתרגלי פאלון גונג – שיטת תרגול רוחנית הנרדפת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) מאז 1999.

מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, אמר כי ארה"ב תאסור את כניסתו לארה"ב של הואנג יואן-שיונג, מפקד במשטרת העיר שיא-מן שבדרום מחוז פו-ג'יאן. ההגבלות יחולו גם על אשתו. "שמו של הואנג נקשר להפרות קשות במיוחד של חופש הדת של מתרגלי הפאלון גונג, דהינו מעורבותו במעצר ובחקירה של מתרגלי פאלון גונג בגין תרגול לפי אמונתם", ציין פומפאו בהצהרה.

הסנקציה, שבאופן סימבולי הוטלה ביום זכויות האדם הבין-לאומי, מסמנת את הפעם הראשונה שארה"ב מענישה בכיר במק"ס בשל תפקידו ברדיפת מתרגלי פאלון גונג.

הואנג הוא אחד מ-17 בכירים שעליהם הטילה מחלקת המדינה של ארה"ב סנקציות במסגרת סעיף (c)7031 של "חוק מחלקת המדינה, פעולות חוץ ותוכניות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה למדנו מ2020? שהמרכיב הפסיכולוגי בהשקעות גדול ממה שחשבנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/302692/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/302692/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 Dec 2020 15:56:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302692</guid>
                                <description><![CDATA[התנודתיות של השנה האחרונה לימדה כי במקרים רבים המשקיעים שהרוויחו הם אלה שהצליחו לפעול על פי כמה כללים בסיסיים פשוטים - אך קשים ליישום. לפעמים צריך מישהו שיעזור ליישם אותם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הראל פיננסים
2020 הייתה שנה מאוד יוצאת דופן – ולא רק בגלל הקורונה. הווירוס אמנם שינה את ההתנהלות שלנו בכל היבטי החיים, אבל הביצועים של השווקים הפיננסיים חידדו את אחת התובנות המרכזיות בניהול השקעות: סבלנות ועבודה לפי כללים ברורים מוכיחים את עצמם בכל פעם מחדש.

כשבוחנים את הביצועים של תיקי השקעות בשנת 2020 מגלים כי במקרים רבים, למרבה ההפתעה, לקוחות שהשיגו את התשואה הגבוהה ביותר בתיק ההשקעות שלהם, הם לאו דווקא הלקוחות הכי מתוחכמים, וגם לא אלה שמנתחים לעומק כל ידיעה. אלה לא היו בהכרח בעלי ההשכלה הכי גבוהה או אפילו לא אלה שבחרו את המוצר הכי טוב להשקעה מלכתחילה. הלקוחות שהרוויחו הכי הרבה כסף היו אלה שההתנהגות שלהם עם כסף טובה יותר מאחרים.

זוכה פרס נובל דניאל כהנמן הישראלי אמר כי אם המטרה שלך היא להשקיע במניות לאורך זמן, התבוננות כל יום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ג&#8217;ון רטקליף: בייג&#8217;ינג היא האיום הגדול ביותר על ארה&#8221;ב והעולם החופשי מאז מלחמת העולם השנייה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/302402/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/302402/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Dec 2020 18:02:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=302402</guid>
                                <description><![CDATA[ראש המודיעין הלאומי של ארה"ב כתב מאמר דעה חריף המזהיר ממה שלדבריו הוא הסכנה הגדולה ביותר לארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[המשטר הסיני מהווה כיום את האיום הגדול ביותר על ארה"ב ועל העולם החופשי. כך כתב ג'ון רטקליף, ראש המודיעין הלאומי בקבינט של דונלד טראמפ, במאמר דעה שפורסם בוול סטריט ג'ורנל ב-3 בדצמבר. רטקליף מתאר את האיום כ"אתגר של פעם בדור".

רטקליף כתב שתפקידו כראש המודיעין הלאומי "מעניק לו גישה למודיעין רב יותר מכל חבר בממשלת ארה"ב למעט הנשיא", ומאפשר לו "עמדת יתרון ייחודית" בהערכת האיום. "המידע המודיעיני ברור: בייג'ינג מתכוונת לשלוט בארה"ב ובשאר חלקי העולם מבחינה כלכלית, צבאית וטכנולוגית", כתב רטקליף.

המסר של רטקליף תואם את זה של בכירים וגורמים רשמיים בממשל טראמפ, שהזהירו שוב ושוב כי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) שואפת להחליף את ארה"ב כמעצמה הדומיננטית ולהפוך למעצמת העל היחידה בעולם. היא השתמשה לשם כך בכל האמצעים האפשריים, החל מאמצעים חוקיים וכלה באמצעים בלתי חוקיים, ורתמה את כל חלקי החברה הסינית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לנצח פחד קהל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/301252/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/301252/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 22 Nov 2020 11:34:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://epoch.org.il/?p=301252</guid>
                                <description><![CDATA[פחד קהל הוא מהפחדים הגדולים של מרבית בני האדם ויש כאלו האומרים שהוא מדורג אפילו מעל הפחד למות.  אז מה יש במעמד הזה בו אדם עומד מול קבוצה ורוצה לומר את דעותיו או רעיונותיו, שכל כך מאתגר, מבלבל או אף משתק אותו? במאמר זה נתבונן על פחד קהל, ממה הוא נובע וחשוב יותר – מה ניתן לעשות מולו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נתחיל בשורש העניין - כל התנהגות אנושית מתבססת על הצורך הראשוני שלנו לקבל אהבה. כלומר במערכת היחסים של אדם מול העולם, אחד הדברים החשובים לו ביותר (אם הוא מודע לזה ואם לא) הוא לקבל אהבה והערכה מהעולם בצורות שונות ועל מנת שזה יקרה, כל אדם יוצר לעצמו את השיטות וה"פטנטים" שלו.  הדרכים שונות ומגוונות ויכולות להיות: אני אהיה מצחיק מאוד, אני תמיד אעזור לכולם (אפילו אם זה על חשבוני), אני אלבש מחשופים עמוקים או שאקפיד לומר דברי חוכמה וטעם. אין שיטה טובה או רעה, היא פשוט נתפסת לאותו אדם כשיטה מצליחה, שעונה לו על השאלה "מה אני צריך להיות או לעשות כדי לקבל אהבה?" ומייצרת לו את התוצאה הרצויה והיא לקבל סימן שאני מעניין, רצוי ואהוב, וזה נכון לגבי כל בני האדם.

מצד שני, מנגנון נוסף שקיים אצל כל בני האדם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראיון עם ג&#8217;ו יורגנסן – הממוקמת שלישית בבחירות לנשיאות ארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/300632/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/300632/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Nov 2020 11:26:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300632</guid>
                                <description><![CDATA[שיחה עם ד"ר ג'ו יורגנסן הממוקמת אחרי ביידן וטראמפ, על תוצאות הבחירות לעת עתה ומה לדעתה כל מפלגה יכולה ללמוד מהן ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ג'ו, ברכותיי על זכייה במעל 1.6 מיליון קולות בוחרים (1.2% מהקולות הכלליים). 

יורגנסן: כך שמעתי. נדמה לי שעקפנו את בוב בר (2008) ואת גארי ג'ונסון (2012) בהתמודדות הראשונה שלהם מטעם המפלגה הליברטריאנית.

לפי הקמפיין שלך זו ירידה משמעותית מאוד ביחס לביצוע של גארי ג'ונסון ב-2016 (3.29% מהקול הכללי). 

חלק גדול מזה נבע מכך שהשם שלי לא היה מספיק מוכר. אני לא יודעת אם אתה מודע לכך, אבל כדי שמועמד יוכל להיכנס לדיבייט הנשיאותי עליו לקבל 15 אחוזי תמיכה במשאלים לאומיים. בבחירות הקודמות כלי התקשורת כללו את שמו של גארי בשלב מוקדם במשאלים שערכו ועשו זאת לעתים תכופות. אתה עשוי לחשוב – מה הביג דיל, אלה בסך הכול משאלי עם. אבל זה הרבה יותר מזה – כשהם מדווחים על תוצאות המשאלים בטלוויזיה, באינטרנט, ברדיו, בעיתונים, הם אומרים: דונלד טראמפ, הילארי קלינטון, וגארי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 339: כוחם של מושגים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/300573/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/300573/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:24:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300573</guid>
                                <description><![CDATA[פרדריק ברטלט, פסיכולוג אנגלי ידוע, ערך ב-1932 ניסוי פסיכולוגי מעניין באוניברסיטת קיימברידג&#8217;. ברטלט הקריא לכל אחד...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[פרדריק ברטלט, פסיכולוג אנגלי ידוע, ערך ב-1932 ניסוי פסיכולוגי מעניין באוניברסיטת קיימברידג'. ברטלט הקריא לכל אחד ממשתתפי הניסוי סיפור עממי אינדיאני בשם "מלחמת הרוחות", ולאחר מכן, במפגשים שנערכו לאורך שנה, ביקש מהם לספר לו את הסיפור כפי שזכרו אותו. כצפוי, המשתתפים שכחו פרטים בעלילה והסיפור התקצר.

מה שלא היה צפוי הוא שכל משתתף גם שינה את הסיפור כך שיתאים לעולם המושגים שהכיר. מכיוון שהמשתתפים היו בריטים והסיפור הכיל פרטי תרבות אינדיאניים שלא נראו שייכים לעולם שלהם, הם עדכנו מעט את הסיפור כדי שיתאים להשקפת עולמם. הם השמיטו פרטים מבלבלים והדגישו חלקים רציונליים.

מחקרו של ברטלט נחשב לאחד הניסויים הראשונים שהמחישו כיצד תפיסות העולם שלנו יכולות לשנות את הדרך בה אנו זוכרים ומפרשים מידע. בעולם הפסיכולוגיה נהוג להניח כי מרגע שאנו מקבלים רעיונות או מושגים מסוימים, הם נוטים להתקבע אצלנו ולא להשתנות – ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: סיימון סינק מכה שנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300564/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300564/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:15:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300564</guid>
                                <description><![CDATA[אחרי שפילוסופיית "הלמה" שלו סחפה את עולם העסקים, סיימון סינק מציע פילוסופיה משלימה שמגדירה יעדים שאליהם כדאי לשאוף אם אתם רוצים שהעסק שלכם יאריך ימים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הגורו העסקי והסופר סיימון סינק טען בהרצאת הטד המפורסמת שלו מ-2009, שהצליח לפצח את דפוס הפעולה של חברות מצליחות רבות. חברות כאלה מבוססות על "למה": הן קמו מתוך שאיפה לקדם רעיון מסוים, והרעיון הזה משך אנשים נוספים, עובדים ולקוחות, שמאמינים באותו רעיון, להצטרף אליהם ולתמוך בהן.

בספרו האחרון סינק מעמיק את גישתו בעקבות השראה שקיבל מפילוסופיית חיים רוחנית שניסח ג'יימס קארס, פרופסור בדימוס לפילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, בספרו Finite and infinite games (1987), ומנסה ליישם אותה בעולם העסקי.

"קיימים שני סוגי משחקים בעולם, משחקים סופיים ומשחקים אינסופיים", כותב סינק בספרו, כשהוא מצטט את קארס[1]. "במשחקים סופיים השחקנים ידועים, יש חוקים קבועים, וקיימת מטרה מוסכמת, שכאשר משיגים אותה המשחק נגמר", ומי שהשיג את המטרה הוא המנצח. דוגמה לכך הוא משחק כדורגל שבו השחקנים ידועים, יש חוקים למשחק, ומי שהבקיע יותר שערים בתום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: איך איבדנו את האמונה בשיקול הדעת שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300558/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300558/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:13:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300558</guid>
                                <description><![CDATA[ויקראם מאנשאראמאני, מרצה לניהול עסקים באוניברסיטת הרווארד, טוען כי עם התפוצצות הידע בעידן המודרני העברנו את ההחלטות החשובות בחיים למומחים, ובדרך איבדנו את האמונה בשיקול הדעת של עצמנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחד האתגרים הגדולים ביותר בחברה שלנו, שבולט עוד יותר בתקופת הקורונה, הוא חוסר היכולת שלנו להקיף את כל הידע הקיים ולהגיע למסקנות חכמות. אם בעבר היו "אנשי רנסנס" – בעלי ידע נרחב בכל תחומי החיים, עתירי ניסיון וחוכמה, הבקיאים בכמה שפות – בעידן המודרני אין אדם היכול להקיף את כל הידע הקיים, ואנשים מנסים למצוא אחיזה בתוך ים התוכן והדעות.

המצב הזה, טוען ויקראם מאנשאראמאני (Vikram Mansharamani), מרצה לניהול עסקים באוניברסיטת הרווארד, גורם לנו להימצא במצב מתמיד של חרדה. בספר חדש הוא מסביר כיצד זה גורם לנו לא להפסיק לתהות, בכל פעם מחדש, האם הפסדנו משהו בהחלטה שעשינו, והאם עשינו את הבחירה הנכונה. כדי להתמודד עם הדילמה, אנו פונים להתייעץ עם מומחים או להשתמש בטכנולוגיות שונות כמעט בכל תחום בחיים. אנו שואלים מומחים האם להשקיע כסף בתוכנית חיסכון או האם לקנות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מהו היתרון בבתי ספר אלטרנטיביים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300552/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300552/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:11:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300552</guid>
                                <description><![CDATA[בתי ספר בזיכיון (צ'רטר סקול) מצליחים לקדם תלמידים שבתי ספר ציבוריים התייאשו מהם – כך מנסה להוכיח תומס סואל בספר חדש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מדוע ילדים מרמה סוציו אקונומית נמוכה בארה"ב, שחורים והיספנים, מצליחים להגיע להישגים גבוהים הרבה יותר בבתי ספר אלטרנטיביים, מאשר בבתי ספר ציבוריים? תומס סואל (Thomas Sowell) מנסה לתת תשובה לכך בספרו החדש. סואל הוא כלכלן, מבקר חברתי ופילוסוף אפרו-אמריקני ידוע שחיבר יותר מ-50 ספרים. בספרו החדש נראה שעתיד החינוך של ילדי השכבות החלשות בוער בעצמותיו.

הספר עוסק בסוג אחד של בתי ספר אלטרנטיביים שהפכו ליותר ויותר פופולריים בארה"ב ב-30 השנים האחרונות: בתי ספר בזיכיון (Charter Schools). אלה בתי ספר ציבוריים חצי אוטונומיים, שמקבלים מימון ציבורי. הם פועלים על פי חוזה בינם לבין המדינה או המחוז, שמשחרר אותם מחלק מהתקנות והחוקים המחייבים בתי ספר ציבוריים, אבל מאלץ אותם לעמוד בתוצאות הפדגוגיות שנקבעו על פי הזיכיון.

סואל מתמקד בבתי הספר בניו יורק ועורך השוואה בקרב בתי ספר דומים ציבוריים שאף שוכנים באותו בניין, והם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מדמויות מוזרות ועד סיפורים שמרעידים את נימי הלב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300546/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300546/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:09:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300546</guid>
                                <description><![CDATA[הסופר והעיתונאי הבלגי פרדריק בקמן עושה זאת שוב: בעלילה מסתורית ומלאת פיתולים, מתגלות דמויות מוזרות ומלאות קסם שגורמות להרהר על הטבע האנושי ועל האופן שבו אנו רואים את העולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הקריאה בספר "אנשים בחרדה" הזכירה לי מדוע אני מעריץ את הסופר השוודי פרדריק בקמן. הוא בעת ובעונה אחת מצחיק ומשעשע, פילוסוף חכם עם תובנות חדות, ואמן באבחון וניתוח של רגשות. בקמן הוא ללא ספק אחד הסופרים המצוינים של זמננו.

העלילה של הספר החדש היא דמיונית, מסתורית ומלאת פיתולים והפתעות: בעיר קטנה בשוודיה, סמוך לסילבסטר, אדם טוב והגון שנישואיו התפרקו לפתע, זקוק באופן נואש לכסף כדי לשלם שכר דירה. הוא גם חרד שיאבד משמורת על שתי בנותיו הקטנות, אם לא ישיג את הכסף. בצעד של ייאוש הוא מחליט לשדוד בנק. השוד נכשל ובמאמץ לברוח מהשוטרים שכבר דולקים אחריו, הוא נמלט לבניין סמוך. שם הוא מתפרץ לאחת הדירות שבאותו זמן התאספו בה שמונה אנשים שבאו לראות את הדירה העומדת למכירה.

כעת, השודד הכושל הופך לחוטף בעל כורחו, והאנשים, שכל אחד מהם שונה מחברו, הופכים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המרוץ שהיטלר רצה למחוק מההיסטוריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/300535/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/300535/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 12:00:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300535</guid>
                                <description><![CDATA[הסיפור שלא סופר על שלושה גיבורים שיצאו יחד למאבק שנראה חסר סיכוי מול המכונה המשומנת היטב של גרמניה הנאצית, וניצחו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב-15 במאי 1940, טלפן ראש ממשלת צרפת, פול ריינו (Paul Reynaud), לעמיתו הבריטי, וינסטון צרצ'יל, והודיע לו בגרון חנוק שצרפת הפסידה במלחמה נגד גרמניה הנאצית. הצבא הצרפתי ניסה עדיין להילחם, אבל זו הייתה רק תגובה חסרת סיכוי של חיילים בפאניקה מול מכונה עוצמתית, אכזרית ומאורגנת היטב. באותו זמן החלה מנוסה מבוהלת של תושבי פריז מהעיר. תחנות הרכבת היו דחוסות באנשים שניסו נואשות לקנות כרטיסים לרכבות שכבר היו מלאות, ומכוניות ואוטובוסים עמוסים לעייפה השתרכו בטורים ארוכים דרומה מהעיר.

ממשלת צרפת, שחששה מפלישה גרמנית כבר יותר משנה, הספיקה להחביא חלק גדול מאוצרות האמנות של הלובר בארמונות שונים ברחבי המדינה. מסמכים סודיים של הממשלה הוטבעו בנהר הסיין או נשרפו במדורות בחצרות משרדי הממשלה. ב-3 ביוני מטוסים גרמנים השליכו יותר מ- 1,000 פצצות על פריז, וב-14 ביוני טורים ארוכים של משוריינים, טנקים, משאיות כבדות, אופנועים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פיקאסו, קורבה וההיסטוריה האנרכיסטית של האמנות המודרנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300509/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/300509/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 11:32:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300509</guid>
                                <description><![CDATA[ההיסטוריה האנרכיסטית החבויה של אמנים מודרניים מוערצים כמו קורבה, פיקאסו ודאלי, חושפת את הסיבות שבגללן איננו מסוגלים להבחין היום בין אמנות לקשקוש ובין יופי לכיעור]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בסצנה מתוך הסדרה הפופולרית "אמילי בפריז", אמילי יושבת בבית קפה מפורסם בפריז, "קפה דה פלור", לוגמת יין ופותחת בשיחה עם הבחור הצרפתי שיושב לידה. הוא מספר לה כיצד סימון דה בובואר וז'אן פול סארטר הפכו את בית הקפה הזה למפורסם בתקופה שבה עמד ריק. סיפורו ממשיך לבית הקפה שממול – "קפה לה דה מאגו". קפה לה דה מאגו היה מלא באנשים מאחר שאמנים כמו פיקאסו והמינגווי נהגו לשבת בו באופן קבוע. אך סארטר ודה בובואר החליטו ש"לה דה מאגו" "היה [בית קפה] בורגני מדי מכדי לשבת בו", הסביר הצרפתי לאמילי, אז הם עברו לקפה דה פלור שהפך עקב כך לבית הקפה הכי "קול" בפריז.

הקשר הזה בין האמן הבוהמיין האנטי-בורגני לבין הרומנטיקה שנוטפת ממנו בסרטים, בספרים או בשירים, נראה לנו טבעי לגמרי היום. כבר עשרות שנים שהתרבות הפופולרית מטפטפת לנו שלהיות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך להשיג חברים, כמבוגרים עסוקים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/300497/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/300497/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Nov 2020 10:53:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300497</guid>
                                <description><![CDATA[רובנו רוצים להכיר ולהתחבר עם אנשים אחרים אך נתקלים בחששות ומגננות שמונעות מאיתנו לעשות את הצעד הזה. ריכזנו עבורכם כמה מחקרים ותובנות, שיוכלו אולי להפוך את הבדידות לקשרים משמעותיים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
חוקי הטבע
"אין בו נזק", כתב הסופר ק.ס.לואיס, מחבר סדרת "דברי ימי נרניה", על ג.ר.ר טולקין, מחבר "שר הטבעות", ביום בו נפגשו לראשונה בפקולטה לאנגלית באוניברסיטת אוקספורד. הם היו אז הפכים גמורים. בעוד לואיס היה אתאיסט מושבע ורווק, טולקין היה נוצרי מאמין ואיש משפחה.

למרות השוני ביניהם הם החלו להיפגש בכל יום שני בבוקר לשתות "משהו קטן יחד", ולאט לאט החברות ביניהם פרחה. "זה אחד הרגעים המהנים ביותר בשבוע", כתב לואיס על פגישותיהם. "לפעמים אנחנו מדברים על הפוליטיקה של הפקולטה לאנגלית; לפעמים אנחנו מבקרים זה את השירים של זה, ובימים אחרים אנחנו גולשים לתיאולוגיה או למצב האומה; לעתים נדירות אנחנו 'עפים' לא גבוה יותר מניבולי פה ומשחקי מילים"[1].

החברות ביניהם התפתחה בהמשך למפגשים שבועיים של קבוצת סופרים. לואיס כתב: "האם יש הנאה גדולה יותר בעולם מאשר לשבת במעגל של חברים נוצרים ליד האח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מתברר שהדי-אן-אי מוליך חשמל. האם ניתן להשפיע עליו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/300436/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/300436/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 14:33:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300436</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהדי-אן-אי שבגופנו מסוגל להוליך חשמל. כעת מנסים להבין, בין היתר, כיצד הרגשות שאנו חווים בגופנו משפיעים, באמצעות זרמים חשמליים, על מולקולות הדי-אן-אי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הניסוי התחיל כשפרופ' דני פורת ושותפיו מהמרכז לננו מדע וננו טכנולוגיה באוניברסיטה העברית ניסו לחבר מולקולת די-אן-איי שהפיקו (סינתזו) למעגל חשמלי במעבדה. זה לא היה תהליך פשוט. בשביל זה הם היו צריכים לפתח אלקטרודות קטנות ביותר מסיליקון, בגודל ננומטרי, להתקין בקודקודן כדור זהב מוליך, ואליו להצמיד את מולקולת הדי-אן-אי[1].

אחרי שסיימו לחבר בין מולקולות הדי-אן-אי למעגל החשמלי, החלו החוקרים לשנות את טמפרטורת הסביבה בה התנהל הניסוי. הם שמו לב שככל שירדה הטמפרטורה, הזרם החשמלי שעבר במולקולת הדי-אן-אי הלך והתחזק. מתחת למינוס 213 מעלות צלזיוס, הזרם הגיע ל-10 ננו אמפר. אולי נדמה שזה זרם חשמלי קטן מאוד, אבל לא בשביל מעגל חשמלי שאחד ממרכיביו הוא מולקולת די-אן-אי באורך של כ-30 ננומטר.

זו אינה הפעם הראשונה שמדגימים במעבדה את יכולת ההולכה החשמלית של מולקולות די-אן-אי. למעשה כבר יותר מ-20 שנה שחוקרים בוחנים את הנושא. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשהאנייה טובעת העכברים בורחים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/300422/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/300422/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 14:00:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300422</guid>
                                <description><![CDATA[בצעד יוצא דופן החליט הממשל האמריקני לאסור על הגירתם של חברי המפלגה הקומוניסטית לתחומי ארה"ב, מהלך שעורר גל נוסף של התנערות ופרישה מהמפלגה הקומוניסטית – תנועה העומדת כעת על כ-366 מיליון איש – ומאיימת לפורר את המפלגה השלטת בסין. פקידי ממשל סינים ואנשי עסקים שכבר הוציאו את נכסיהם מחוץ לסין, ייאלצו מעתה לפרוש מהמפלגה לפני שיוכלו להגר לארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב-2 באוקטובר 2020 יצאו "שירותי ההגירה והאזרחות של ארה"ב" בהודעה דרמטית: כל אדם "שהוא חבר במפלגה הקומוניסטית או קשור אליה בדרך ישירה או עקיפה" לא יוכל להגר יותר לארה"ב. הרשויות חסמו סופית את האפשרות מכיוון שארה"ב אינה רוצה שום קשר "למפלגה טוטליטרית כלשהי"[1].

הרשויות הסבירו כי המדיניות מבוססת על סדרה של חוקים שאישר הקונגרס האמריקני, בין מלחמת העולם הראשונה לשנות ה-50, המציינים כי זרים שהיו או שהם עדיין חברים במפלגה קומוניסטית או במפלגה טוטליטרית (או קשורים אליה), אינם רשאים להגר לארה"ב. היחידים שרשאים הם זרים שסיימו את חברותם לפחות חמש שנים לפני שהגישו בקשת הגירה ו"התנגדו אקטיבית לדוקטרינה, לתוכניות, לעקרונות ולאידיאולוגיה" של המפלגה במהלך חמש השנים האלה[3][2]. במילים אחרות, אם עד היום חוקי ההגירה רק ציינו שאין לאפשר לחברים במפלגות קומוניסטיות או טוטליטריות להגר לארה"ב, כעת ההנחיה החדשה מורה בבירור לפקידי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד לגרום לאנשים לשנות את דעותיהם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/300410/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/300410/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 13:44:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300410</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים עכשוויים מצביעים על הדרך לעשות זאת, גם כשזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כולנו יודעים כמה קשה לשנות את דעותיו הפוליטיות של מישהו. כמעט כל אחד מאיתנו נקלע בחייו לוויכוח פוליטי, סוער יותר או פחות, עם בני משפחה או עם חברים לעבודה, וחווה על בשרו את התחושה שלא משנה מה יגיד, הוויכוח לא יסתיים בהנהון ובהסכמה, אלא במקרה הטוב באמירה של "טוב, בוא נשנה נושא".

המחקרים בנושא גם הם די ברורים: אפשר להשפיע על דעות של אנשים בנושאי צרכנות ובנושאים הקשורים בידע כללי, אבל כשזה מגיע לדעות פוליטיות וערכיות מדובר באגוז קשה מאוד לפיצוח. מרבית המחקרים בתחום מראים שברגע שמתגבשת אצל הילד או הנער דעתו הפוליטית, היא אינה נוטה להשתנות במשך כל חייו[1]. לא משנה כמה מתאמצים להציג בפניו עובדות הסותרות את דעתו, הוא אינו משנה אותה, אלא בדיוק להפך. סקירה שערכו חוקרים מאוניברסיטת מישיגן ומאוניברסיטת ג'ורג'יה בקרב מאות אנשים הראתה כי ברגע שהציגו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; נובמבר 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/300394/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/300394/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 13:27:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300394</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - מדינות ערב לא ימנעו המשך בנייה ואולי אף סיפוח באיו"ש; האסטרטגיה האמריקנית להחליף את השלטון בוונצואלה - וכמה זמן נותר למדורו; וחידוש המו"מ בין ממשל טראמפ לאסאד והשלכות הדבר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
מדינות ערב לא ימנעו מישראל לבנות בגדה המערבית ואולי יאפשרו סיפוח
ב-15-14 באוקטובר אישר המנהל האזרחי להקים כמעט 5,000 בתים (יחידות דיור) חדשים בגדה המערבית. המספר כולל בתים שכבר נבנו באופן בלתי חוקי וכעת ייחשבו לחוקיים[1]. כך הגיע מספר הבתים שאושר להקים ב-2020 ליותר מ-12 אלף – שיא של העשור האחרון.

באופן "מפתיע", הרחבת ההתנחלויות או מנקודת מבט אחרת – "הבטחת חלקים בגדה המערבית" (מעין סיפוח) – לא צפוי לפגוע בנורמליזציה של ישראל עם מדינות ערב. וגם ההפך נכון – הנורמליזציה לא צפויה לפגוע בהרחבת הבנייה בשטחים. הסיבה לכך פשוטה. למרות ביקורות שנשמעו מצד שרי החוץ של מדינות באירופה כמו גרמניה, צרפת, בריטניה וכו' שטענו כי אישורי הבנייה מנוגדים לחוק הבין-לאומי, פוגמים בפתרון שתי המדינות ועלולים לפגוע בתהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב[2], מדינות ערב שנרמלו את יחסיהן עם ישראל ואלה הצפויות לעשות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההטיה האידיאולוגית של כתבי עת מדעיים הורסת את האמון במדע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/300384/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/300384/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 13:10:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300384</guid>
                                <description><![CDATA[מדע לא אמור להיות נגוע באידיאולוגיה ולא כל שכן בפוליטיקה. אלא לעשות את הדבר היחיד שלשמו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מדע לא אמור להיות נגוע באידיאולוגיה ולא כל שכן בפוליטיקה. אלא לעשות את הדבר היחיד שלשמו הוא נוצר – לשמש כשיטה לחקר והבנת העולם הפיזי שסביבנו באמצעות כלים אמפיריים: תצפיות, מדידות, ניסויים, הפרכה וכדומה. העניין במדע הוא לקבוע באופן אובייקטיבי מה אמיתי ומה לא בהתבסס על עובדות, לא על בסיס רצונות או על גחמות.

לכן אני מזדעק כאשר כתבי עת מדעיים ורפואיים מכובדים הופכים לפוליטיים או מקדמים אג'נדות שאין להן ביסוס במדע, וכלל אין זה משנה באיזה אג'נדות מדובר. הנה כמה דוגמאות.

מגזין Science, הנחשב לאחד הפרסומים המדעיים המוערכים בעולם, פרסם טור אידיאולוגי חריף הדוגל בהענקת "זכויות" לטבע[1]. אף על פי ששמירה על הטבע זה דבר הכרחי, וחשוב שיהיו אנשים שיגנו עליו כשקורות עוולות, תנועת "זכויות הטבע" היא פלג אידיאולוגי רדיקלי בתנועת הסביבתנות שמטרתו להעניק לצומח, לבעלי חיים ולמערכות אקולוגיות – ואף ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם לימוד מיומנויות הוריד את מערכת החינוך מהנתיב שלה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/300378/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/300378/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 13:03:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300378</guid>
                                <description><![CDATA[בתי התיישבה לפגישת הזום היומית שלה. זה היה שיעור חשבון בכיתה א&#8217; שבו פתרו תרגילים פשוטים....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בתי התיישבה לפגישת הזום היומית שלה. זה היה שיעור חשבון בכיתה א' שבו פתרו תרגילים פשוטים. המורה הציגה לפתע תמונה של ארבע צנצנות דבש על המסך. "מישהו רוצה לנחש איזו שאלה אני יכולה לשאול שתתאים לתמונה הזאת?" שאלה המורה.

התבוננתי בבתי. ראיתי שהיא חושבת, מנסה להבין. בזום הייתה שתיקה גם מצד הילדים האחרים שבדרך כלל שמחים להשתתף. לבסוף ילדה אחת אמרה: "ארבע!". המורה חייכה וחזרה שוב על השאלה: "איזו שאלה אני יכולה לשאול שתתאים לארבע הצנצנות שאתם רואים כאן?"

"אה!" ענתה אותה ילדה, "שתיים ועוד שתיים שווה ארבע!".

"נכון", ענתה המורה, "אבל איזו שאלה אני יכולה לשאול?"

שוב שתיקה. "למשל", המשיכה המורה, "אני יכולה לומר שנכנסתי לחנות וקניתי שתי צנצנות דבש ואז ראיתי עוד שתי צנצנות דבש. מישהו יכול לחשוב על סיפור דומה?".

בתי בהתה במסך. "אפשר לומר שאכלתי שתי צנצנות דבש ואז אכלתי עוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד הפכה הפגיעות ל&#8221;ערך&#8221; במקום הקשיחות הגברית הקלאסית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/300354/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/300354/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 12:56:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300354</guid>
                                <description><![CDATA[בערוץ נשיונל ג&#8217;יאוגרפיק יש תוכנית בשם &#8220;לשרוד את השבט&#8221; שבה מדריך ההישרדות, הייזן אאודל, נוסע לכל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק יש תוכנית בשם "לשרוד את השבט" שבה מדריך ההישרדות, הייזן אאודל, נוסע לכל מיני שבטים נידחים בעולם, לומד את סודות ההישרדות שלהם בסביבות קשות ועומד באתגרים שלהם.

באחד הפרקים הוא הצטרף לבני שבט באפריקה בניסיון לבזוז דבש מכוורת דבורים. הדבורים האפריקניות הענקיות עקצו את האנשים חסרי המגן בכל גופם, אבל בעוד הייזן סבל בבירור, בני השבט לא הנידו אף שריר בפניהם ונראו שלווים ורגועים כאדם היושב בנחת על חוף הים. חוסר היכולת של הייזן לקבל את הכאב בלא תגובה גרם להם לפקפק ברצינותו, ולכן העמידו אותו במבחן בו היה עליו לאפשר לנמלים אכזריות לטפס עליו ולנשוך אותו בלי להגיב. גם הפעם בני השבט ספגו את הנשיכות הצורבות כאילו היו לא יותר ממשב רוח קליל, ואילו הייזן התאמץ מאוד כדי לשמור על הבעה מאופקת.

לא יכולתי שלא לחשוב על ההבדל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטענות לאי סדרים והונאה בבחירות לנשיאות ארה&#8221;ב 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/usa_election/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/usa_election/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Nov 2020 11:03:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300336</guid>
                                <description><![CDATA[הנה מה שצפוי לקרות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[רקע
התובע הכללי של ארה"ב, וויליאם בר, אישר לתובעים פדרליים ברחבי ארה"ב לבדוק "טענות בולטות" על אי סדרים בהצבעה, על פי דיווחים בתקשורת המצטטים ככל הנראה תזכיר שהודלף והגיע לסוכנות הידיעות AP. "בירורים וביקורות כאלה עשויים להתבצע אם יש טענות ברורות ולכאורה אמינות על אי סדרים", כותב בר. בתזכיר נאמר כי על אנשי משרד המשפטים "לנקוט משנה זהירות" ולשמור על "מחויבותה המוחלטת של המחלקה להוגנות, ניטרליות ואי-מפלגתיות".
במטה ביידן, כמו גם בתקשורת, מכנים את הטענות לאי סדרים ואולי הונאה "תיאוריות קונספירציה" המנסות לחתור תחת ההליך הדמוקרטי ולערער את הביטחון במערכת הבחירות בארה"ב. בקמפיין טראמפ מאמינים שבוצעה הונאה בהיקף משמעותי. להלן עיקרי הטענות.
הטענות לאי סדרים
1. נוודה (6 קולות אלקטורליים)
9.11 - על פי רשם הקולות במחוז קלארק שמדינת בנוודה, ג'ו גלוריה, כ-60 אלף טפסי הצבעה עדיין נבדקים. הדד-ליין לסיום ביצוע הבדיקה היה יום ה', ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השלב הבא במאבק על נשיאות ארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/300126/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/300126/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Nov 2020 07:49:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=300126</guid>
                                <description><![CDATA[הנה מה שקרה, ומה שצפוי לקרות בשבוע-שבועיים הקרובים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[רקע

 	ב-7 בנובמבר הסתיימה ספירת 99% מהקולות במדינת פנסילבניה. הספירה העניקה לג'ו ביידן ניצחון במדינה והעלתה את כמות האלקטורים שלו מעל 270 – הכמות הדרושה לניצחון בבחירות לנשיאות ארה"ב.
 	הנשיא המכהן דונלד טראמפ סירב להכיר בתוצאה. לדבריו, ביידן לא הוכר כזוכה הרשמי במדינות המפתח, הכרה שאינה ניתנת על ידי התקשורת אלא על ידי המדינות עצמן.
 	טראמפ טוען כי קיימים קולות לא חוקיים שנספרו (קולות לא מזוהים או קולות שהגיעו באיחור). קולות אלה גרמו לו לאבד את היתרון שהיה לו במדינות המפתח. לטענתו, הדמוקרטים המתינו עד שלב מאוחר בספירת הקולות במדינות מפתח מסוימות (פנסילבניה, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה, מישיגן, ויסקונסין) כדי לראות כמה קולות חסרים להם ולמצוא את הקולות האלה. דוגמה שנתן טראמפ: בג'ורג'יה קבע בית המשפט לערעורים שכל ההצבעות צריכות להגיע עד יום הבחירות, אבל טפסי הצבעה רבים הגיעו לטענתו אחרי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>A LIST: איפה לומדים המנהלים הבכירים בארץ? MBA ייחודי מסוגו בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/299665/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/299665/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 02 Nov 2020 15:32:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=299665</guid>
                                <description><![CDATA[בעולם שבו האתגרים הניהוליים עלולים להיות ההבדל בין להיות או לחדול – גם המנהלים הבכירים ביותר לא מפסיקים ללמוד ולהצטייד בכלים דינמיים. הצצה למסלול הדגל של לימודי תואר שני במנהל עסקים iMBA בקריה האקדמית אונו. סמנכ"לית לקוחות ב"רשת" הילה ברש: "זה היה אחד הדברים הטובים בחיי"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מה משותף למנכ"ל סטארט אפ, מנהל בכיר בקוקה קולה ואשת תקשורת מובילה? כולם עברו את המסלול הכי מבוקש בהכשרת בכירים: לימודי תואר שני במנהל עסקים iMBA בקריה האקדמית אונו.

"בהתחלה חשבתי&#160;לעצמי 'במה זה כבר יכול לעזור לי? אני בפול טיים בהפקות בארץ ובעולם, אין לי רגע לנשום, אז עכשיו ללכת ולהתחייב על מסלול אקדמי?! בדיעבד, התברר לי שזה אחד הדברים הטובים שעשיתי בחיי", מספרת הילה ברש, סמנ"כלית לקוחות ב"רשת", שתסיים בקרוב את המסלול ולדבריה כבר מיישמת כלים שיווקיים וניהוליים שרכשה בשנה האחרונה.

לפניה על ספסל הלימודים למדו דניאל ספיר, מנכ"ל חברת תקשוב, עמית אקשטיין, מנכ"ל EVI, עמי אביטל, מנהל השוק הפרטי החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה), רועי כהן, מנכ"ל סטארט אפ Fetcherr, אייל יקר, מנכ״ל קירוסקאי פלבם, יעל פפו מטבע ועוד רבים וטובים.

את עובדת קרוב ל-20 שנה בטלוויזיה. השאלה הראשונה שעולה לי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נתי טוקר מדה-מרקר מראיין את מגזין אפוק – הראיון המלא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/299389/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/299389/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Nov 2020 05:01:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=299389</guid>
                                <description><![CDATA[נתי טוקר, כתב התקשורת של דה-מרקר הארץ, הגיע אלינו למשרד כדי לראיין את המנכ"ל דור לוינטר ואת העורך הראשי איל לוינטר, אך בחר שלא לפרסם את הראיון. במקום זאת בחר להכפיש את מגזין אפוק – גוף תקשורת מצליח שתופס תאוצה בישראל. טוקר גם הודה בשיחה טלפונית שכתבת שביצעה עבירה פלילית נגד המגזין בניסיון להוציא מידע עסקי תוך התחזות, עבדה לצידו. כל הפרטים + הריאיון המלא שבוצע עם מגזין אפוק כפי שדה מרקר סירבו לפרסם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בתחילת אוקטובר החליטה מ', כתבת צעירה מדה-מרקר, להתחזות לעובדת בחברת תרופות ו-ויטמינים ידועה ולנסות במרמה, תחת זהות בדויה, להוציא ממגזין אפוק נתונים מסחריים כגון מחירי פרסום, כמויות הפצה ומספר מנויים משלמים. מבירור שערכנו עם חברת הוויטמינים, נמסר שאין להם עובדת בשם זה, וכך נחשף כי הכתבת ביצעה פעולה פלילית של התחזות, האסורה על פי חוק ועל פי חוקי האתיקה העיתונאיים בישראל.

מ' הודתה בכל בשיחה טלפונית מוקלטת שערכנו איתה, אך סירבה לומר מי שלח אותה. "אני רוצה להיות לויאלית למקום שמשלם לי", אמרה לפני שניתקה. אז הרמנו טלפון לנתי טוקר, כתב התקשורת של דה-מרקר, שראיין אותנו כשבועיים קודם לכן במשרדינו.

"אני שלחתי אותה", הודה בפנינו טוקר, ואז שינה במהירות כיוון כשהבין שהתברר לנו שהיא מתחזה – "חשבתי שהיא מספיק אינטליגנטית". בשיחה נוספת שינה את דעתו וטען כי לא שלח אותה: "כשאמרתי שהיא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסמכים שהודלפו: בסין היו חולים עם תסמיני קורונה מספר חודשים לפני הפרסומים הרשמיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/298594/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/298594/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 17 Oct 2020 17:27:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298594</guid>
                                <description><![CDATA[על פי מסמכים פנימיים של המפלגה הקומוניסטית שהגיעו לעיתון The Epoch Times, בוו-האן הופיעו חולים עם תסמינים כבר בספטמבר 2019, אך הרשויות נמנעו מלחשוף זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[החולה המתועד המוקדם ביותר שנדבק בווירוס המק"ס ("וירוס הקורונה") היה אדם בעיר וו-האן שחלה ב-8 בדצמבר 2019. שם משפחתו היה צ'ן (Chen), כך על פי דיווח של הרשויות בסין. אולם כעת, סדרת מסמכים פנימיים של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) שהודלפו מלמדת כי היו בסין חולים עם תסמינים דומים לאלו של חולי קוביד-19, מספר חודשים לפני כן.

על פי המסמכים, שנמסרו לעיתון The Epoch Times ממקור מהימן בעל גישה למסמכים ממשלתיים, לפחות חולה אחד התחיל לחוות תסמינים דמויי קוביד-19 בספטמבר 2019. עשרות נוספים אושפזו במהלך החודש שלאחר מכן. באוקטובר דווח על מספר מקרי מוות של חולים שאושפזו בבתי חולים בעיר וו-האן עקב דלקת ריאות קשה, זיהומי ריאה ותסמינים אחרים הדומים לאלו של קוביד-19.

ב-19 בפברואר יצא מכתב מאת צוות חקירות לאומי שהוקם על ידי המשטר הסיני. הודיע כי ברצונו להתחקות אחר מקרים דומים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע המדינה מתעדפת עבדות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/298278/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/298278/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:56:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298278</guid>
                                <description><![CDATA[באוגוסט האחרון גילתה &#8220;שיאון מדיקל&#8221; הישראלית כי הפסידה, שוב, לחברה סינית במכרז ממשלתי לרכש מסכות כירורגיות....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[באוגוסט האחרון גילתה "שיאון מדיקל" הישראלית כי הפסידה, שוב, לחברה סינית במכרז ממשלתי לרכש מסכות כירורגיות. שיאון הגישה הצעת מחיר של 31 אגורות למסכה, בעוד שהמסכה הסינית נרכשה במחיר של 25 אגורות. כך, למרות אמירות הפוליטיקאים על חשיבות ייצור "כחול-לבן", במיוחד בעת שהמשק הישראלי מצוי במשבר, העדיפה המדינה ייצור תוצרת סין.

מרבית מדינת ישראל משתמשת היום במסכות שיובאו מסין, להוציא מספר מקומות ספציפיים, כמו המכון הביולוגי ובתי חולים. צאו לסופר פארם, לבתי המרקחת השונים או לסופר השכונתי והיווכחו בשם היצרן שעל גב האריזה. אפילו משטרת ישראל, השב"כ והמוסד רוכשים מדי חודש מסכות מסין. היצרנים הסינים פשוט מייצרים במחירים זולים שלא ניתן להתחרות בהם, והמדינה מעדיפה אותם[1].

עזבו לרגע את העובדה שהמסכות הסיניות שנכנסות לישראל אפילו לא נבדקות על ידי מכון התקנים, בעוד שהמסכות הישראליות נדרשות לעמוד בתקינה מתקדמת; עזבו גם את העובדה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי מסובב את גלגל המזל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/298301/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/298301/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:56:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298301</guid>
                                <description><![CDATA[פריין סֶלָק, שנולד בקרואטיה ב-1929, מכונה &#8220;האיש בר המזל ביותר בעולם&#8221;, או &#8220;האיש בר המזל חסר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[פריין סֶלָק, שנולד בקרואטיה ב-1929, מכונה "האיש בר המזל ביותר בעולם", או "האיש בר המזל חסר המזל ביותר בעולם". הוא עבר שבע תאונות קטלניות במהלך חייו וניצל מכולן.

בשנת 1962 הוא נסע ברכבת שירדה מהפסים וצללה לתוך נהר קפוא. סלק חולץ מהמים עם יד שבורה ועם היפותרמיה, ואילו 17 הנוסעים האחרים מצאו את מותם. שנה לאחר מכן, התרסק המטוס בו טס בפעם היחידה בחייו – 19 אנשים נהרגו, אולם סלק ניצל כאשר נפל על ערמת חציר. שלוש שנים אחר כך ניצל פעם נוספת מאוטובוס שהתדרדר לנהר, והצליח לשחות לחוף.

בשנים 1970 ו-1973 מכוניתו התלקחה פעמיים בזמן נסיעה, ובשני המקרים הצליח להימלט בלא פגע מלבד שערו שנשרף. למרות כל זאת, ב-1995 הוא לא התייאש עדיין משימוש ברכב ושרד פגיעה של אוטובוס בעיר זאגרב. ב-1996 נפל רכבו לתהום כאשר ניסה לחמוק מהתנגשות חזיתית עם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האימא של הפייק ניוז</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/298289/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/298289/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:56:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298289</guid>
                                <description><![CDATA[מהקונספירציה עם רוסיה ועד דוחות המס של הנשיא טראמפ – אמינות כלי התקשורת בשפל המדרגה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אין ספק שהנשיא טראמפ מוציא מדי פעם אמירות לא מדויקות או לא מבוססות. אלא שמפוליטיקאים, אפילו בכירים ביותר, התרגלנו להתאכזב. איננו מצפים מהם להרבה. מכלי תקשורת "רציניים" ו"אמינים" כמו הניו יורק טיימס, CNN, רשת ABC וכו', לעומת זאת, הציפייה היא אחרת. האירוניה היא שבעוד שירותי המודיעין האמריקניים מנסים בכל כוחם למנוע התערבות זרה מצד גופים הקשורים לממשלת רוסיה או סין, אנו מגלים כי דווקא כלי התקשורת באמריקה מפיצים ידיעות כוזבות – דיסאינפורמציה "רכה" מהסוג שקל לציבור לבלוע, ולאחר מכן כלי התקשורת בכל רחבי העולם, גם בישראל, מעתיקים את דיווחיהם ומגישים לכם את חלקם על שעריהם הראשיים. כך משפיעים על תפיסות הציבור, במיוחד בתקופת בחירות.

שנת 2017 הייתה פורייה מבחינתם. השנה נפתחה עם כתבת פייק ניוז במגזין Time שטענה כי טראמפ הסיר את פסלו של מרטין לותר קינג ג'וניור מ"החדר הסגלגל" בבית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; אוקטובר 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/298308/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/298308/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:56:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298308</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - מתי יהיה חיסון ומה יהיו השלכות הדבר; מה יעשו צפון קוריאה, סין וישראל בשלושת החודשים הקרובים לנוכח הבחירות בארה"ב; ומדוע אם ביידן ייבחר הוא יתקשה להקל על איראן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
מתי יהיה חיסון ומה יהיו ההשלכות
מאת רקפת תבור

בעוד ההליך המקובל לפיתוח חיסון נמשך בין 10 ל-15 שנה, הפעם אין זמן למשחקים, והחברות המייצרות את החיסונים צפויות להכריז על התפתחויות חשובות עד סוף השנה, עקב לחץ פוליטי. מבין כ-180 חברות המתמודדות במרוץ, 35 הגיעו לשלב הקליני. מתוכן, תשע חברות נמצאות בחלק השלישי והאחרון שלו.

ברקע יעמדו הקהילה המדעית והציבור ויעלו מספר חששות:

1. האם החיסונים יהיו בטוחים לשימוש? והאם במהלך הניסויים התגלו תופעות לוואי מסוכנות? ב-6 בספטמבר הודיעו חברת AstraZeneca הבריטית ושותפיה באוניברסיטת אוקספורד, כי הם משהים את הניסויים הקליניים שכבר היו בחלק השלישי והאחרון של השלב הקליני, בשל מחלה שאובחנה בקרב אחד הנבדקים. AstraZeneca ושותפיה לא פירטו מהי אותה מחלה, אולם מספר כלי תקשורת חשפו שמדובר בדלקת בחוט השדרה[1]. מעט אחר כך הם פנו לרגולטורים במדינות השונות שבהן הם עורכים את הניסויים, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תיאוריית המְכָל: כיצד התרבות שאנו צורכים מעצבת אותנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/298367/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/298367/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:55:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298367</guid>
                                <description><![CDATA[האם צפייה בחדשות יכולה להזיק לנו יותר מצפייה באירוע טראומתי אמיתי? כיצד הטלוויזיה משפיעה על מבנה המוח שלנו ועל התדרדרות הזיכרון המילולי? ואיזו השפעה יש לספרים על יכולתנו להבין את רגשות הזולת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כבר לפני 2,500 שנה טען הפילוסוף היווני סוקרטס בספרו המפורסם של אפלטון, "פוליטאה", כי עלינו לווסת את האמנות והתרבות בחברה ולאפשר רק לאמנים איכותיים המקדמים את היפה ואת הטוב להציג את יצירותיהם בציבור. המטרה – להימנע מפגיעה בבריאותם של בני הנוער ובאופיים, ומהשחתת תמימותם. עבור סוקרטס, הקשר בין מה שילדים ובני נוער רואים ושומעים ובין התפתחות נשמתם היה ברור. ככל שנרגיל אותם לצרוך אמנות ותרבות גבוהות ומוסריות – כך הם יגדלו להיות אנשים טובים יותר.

האם סוקרטס צדק? ואם כן, מה זה אומר על העידן הטכנולוגי שלנו שבו צריכת התרבות, התקשורת, האמנות והספרות היא כמעט בלתי מוגבלת בכמות ובגיוון? מה קורה בחברה שאין בה ויסות ובקרה על הדברים שאנו וילדינו רואים ושומעים? אילו סוגי תרבות משפיעים עלינו יותר ואילו פחות? מה משפיע עלינו לטובה ומה לרעה? האם ההשפעות הן קצרות טווח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה שהשיניים יודעות על ההיסטוריה שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/298408/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/298408/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:54:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298408</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש חושף שהשיניים שלנו מתעדות רגעים משמעותיים בחיינו כמו מחלות ומצוקות, ויכולות אף לחשוף פרטים נסתרים על ההיסטוריה של המין האנושי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לכל בר דעת ידוע שכאשר הוא רוצה ללמוד על ההיסטוריה של עץ כלשהו, כל שעליו לעשות הוא להתבונן בטבעות שבגזע העץ. הטבעות חושפות את ההיסטוריה שלו ופרטים על התקופה בה גדל. בחודשי האביב ובתחילת הקיץ, תקופה בה העץ צומח באופן מואץ, הגזע שלו מתעבה מהר יחסית וגדילתו מתועדת – הטבעת החדשה שצומחת ומקיפה את הגזע נראית רחבה, בהתאם לצמיחה המואצת שלה. בחודשים הבאים, כשמהירות הצמיחה מאטה לקראת הסתיו, נבנית על הגזע טבעת חיצונית נוספת, רק שהפעם היא דקה יותר בהתאם לצמיחה האיטית שלה.

כך ניתן ללמוד על גילו של העץ, בעיקר באזורים שאינם מדבריים ושבהם הצמיחה סדירה שנה אחר שנה. אם עברו על העץ שנים מאתגרות נוכל לראות זאת, כיוון שהצמיחה האיטית תשאיר בגזע טבעות דקות יותר.

באופן דומה, התבוננות בגזעי עצים יכולה ללמד על מזג האוויר ששרר באזורים שונים ברחבי העולם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהו העיקרון שמניע את העולם ומי הם האנשים שמנסים להרוס אותו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/298347/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/298347/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:54:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298347</guid>
                                <description><![CDATA[במשך אלפי שנים חיו אנשים בשלום עם הידיעה שיש דואליות וניגודיות בטבע ובעולם, עד שקם אדם אחד והחליט שמותר לשחק עם חוקי הטבע, ובדרך גם להרוס את האנושות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מאז תחילת ההיסטוריה ניסו בני האדם להבין את החוקיות הגלומה בעולם: את הכללים הנסתרים המגדירים את החיים כאן על כדור הארץ ואת אופן התפתחות ההיסטוריה.

במקרא סיפרו לנו כי בראשית ברא אלוהים שני הפכים – השמים והארץ. הוא הבדיל בין אור לחושך, בין יום ללילה ובין זכר לנקבה. בתרבות הסינית המסורתית קראו להפכים "יין ויאנג"[1]. שני חומרים הופכיים שמהם יצרה האלוהות את הקיום. יין התפרש כשחור ויאנג כלבן. יש גם שפירשו אותם בתור כוח נקבי (יין) וכוח זכרי (יאנג), או כזרימה של אנרגיה פנימה (יין) וזרימה של אנרגיה החוצה (יאנג). כשני כוחות הופכיים אך משלימים המתקיימים בהרמוניה ויוצרים אין ספור ביטויים המגדירים את העולם ואת התקדמות החברה: חם וקר, שלילי וחיובי, רטוב ויבש, אור וחושך, אש ומים, גן עדן וגיהינום.

ההפכים קיימים גם בתוך נפש האדם וביחסים בקרב אנשים בחברה. בכל אדם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האמנות הנשכחת של הריצה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/298376/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/298376/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:54:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298376</guid>
                                <description><![CDATA[מהו סודם של האצנים מאפריקה שרצים בלי מאמץ ושוברים שיאי עולם, והאם הגורם הוא גנטי כמו שנהוג לחשוב? מאמן הריצה הבריטי שיין בנזי יצא לפצח את התעלומה מאחורי הרצים הטובים ביותר בעולם, וגילה את הסיבות הקשורות באופן הריצה ובצורת האימון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[שיין בנזי חיכה בעצבנות ליריית הפתיחה של אחד מהמרוצים הקשים בבריטניה – Grand Union Canal Race – שאורכו 233 ק"מ. מסלול המרוץ נמתח לאורך תעלת המים המחברת את העיר ברמינגהם ללונדון. בנזי עשה מבחינתו את כל ההכנות הדרושות למרוץ: הוא התחיל באימונים של ריצות קצרות – עשרה ק"מ, והמשיך בהדרגה לאימונים קשים של ריצות יותר ויותר ארוכות עד שהגיע להתאמן למרחקי אולטרה מרתון (מרחקים העולים על כ-42 ק"מ). במהלך האימונים, שהגיעו עד 80 ק"מ, הוא נאבק בגבורה בכל אותות הסבל והמצוקה שגופו שידר לו אחרי הריצות הארוכות. הוא התעלם מהעייפות הקשה, מפציעות וממחלות, והיה נחוש לחזק את כוח הסבל שלו ולסיים את המרוץ בהצלחה. אבל כאשר הגיע רגע האמת, במרוץ עצמו, כל האימונים המפרכים לא עזרו לו. כאבים עזים בברך הכריעו אותו, והכריחו אותו לפרוש מהמרוץ לאחר 112 ק"מ.

אבל הכישלון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שלושת עקרונות הסמכות ההורית החדשה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/298387/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/298387/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:54:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298387</guid>
                                <description><![CDATA[אם לפעמים יש לכם ספק מי הבוס בבית, אתם או הילדים, סימן שאתם צריכים לקרוא את הכתבה הזאת. בעשורים האחרונים נוצר סחף הגורם למרבית ההורים לאבד מהסמכות ההורית שלהם, מבלי לדעת כיצד לרכוש אותה בחזרה. הפסיכולוג פרופ' חיים עומר מסביר בריאיון למגזין אפוק כיצד להחזיר זאת, ומראה מדוע האדם שאנחנו צריכים לקבל עליו שליטה בחזרה הוא קודם כל אנחנו עצמנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["קרתה מהפכה בעולם של גידול ילדים, אולי אפילו מהפכה שאין כדוגמתה בכל תולדות האנושות", אומר לי פרופ' חיים עומר. "הורים חלשים היום יותר מאשר בעבר. כל נושא הסמכות ההורית התערער. נוצרה גם איזושהי אמונה שהחינוך של הילד צריך להתבסס אך ורק על אהבה ועידוד, ושברגע שהורה משתמש בסמכות הוא נכשל. הדבר הזה מחליש הורים בצורה שאין כדוגמתה".

מה הבעיה עם האמונה שאם נותנים לילד אהבה, הקשבה ואמפתיה – הוא יגדל להיות אדם טוב ומחונך?

"הבעיה היא שאהבה זה לא מספיק. הגישה הזו הייתה תגובת נגד ל'סמכות ההורית' של העבר – שהייתה מבוססת על ריחוק (דיסטאנס) בין ההורים לילדים, שליטה כוחנית מוחלטת של ההורים, ציות מוחלט של הילדים וענישה פיזית קשה במקרה של אי ציות. אבל אנחנו לא רוצים ילדים שהם רובוטים. אנחנו רוצים ילדים אוטונומיים, יצירתיים, שלוקחים יוזמה. אז כתגובת נגד לשיטה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זה בעצם הפוך: מדוע שוויון הוא עיקרון שגוי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/298399/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/298399/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:54:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298399</guid>
                                <description><![CDATA[הטבע פועל לפי חוקים לא-שוויוניים וכך גם בני האדם, אז מדוע החברה מקדשת את השוויון ומתייחסת אליו כערך אבסולוטי עליון? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[יער האמזונס שבדרום אמריקה הוא אחת מהמערכות האקולוגיות המגוונות ביותר בעולם. מדענים קטלגו בו כ-16,000 זנים שונים של עצים. אבל לצד מגוון העצים העצום הזה, גילו החוקרים שיש בסך הכול כ-227 זני עצים "היפר-דומיננטיים" התופסים כמחצית משטח האמזונס[1]. כלומר, רק 1.4 אחוזים מכל זני העצים באמזונס תופסים נתח של כ-50 אחוז מעצי היער. מדוע?

תארו לעצמכם שני צמחים הצומחים זה ליד זה. בכל יום הם יתחרו על אור השמש ועל האדמה. אם צמח אחד יגדל רק טיפ-טיפה מהר יותר מהאחר, הוא יוכל להתארך, לתפוס יותר שמש ולגמוע יותר מי גשמים. ביום למחרת, תוספת האנרגיה (שמש ומים) תאפשר לצמח לגדול אף יותר. הדפוס יימשך עד שהצמח החזק ישתלט על האזור וייהנה מהחלק העיקרי של השמש, האדמה והמזון.

לצמח המשיג יתרון על פני הצמח האחר תהיה, מן הסתם, יכולת טובה יותר לפזר זרעים ולהתרבות, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: לב רחב ומחשבה ללא גבולות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298471/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298471/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:48:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298471</guid>
                                <description><![CDATA[איך מתמודדים עם מצוקות, קשיים וסבל שעוברים בחיים? ד"ר שרה לואיס הגיעה לדרמסאלה כדי ללמוד מהגולים הטיבטים איך הם עושים את זה וחזרה עם רשמים מעניינים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[העיר דרמסאלה בהודו משמשת מרכז לגולים מטיבט שברחו ממולדתם, לאחר שסין סיפחה את טיבט בשנות ה-50. ד"ר שרה לואיס, אנתרופולוגית ופסיכולוגית באוניברסיטת נארופה, ארה"ב, הגיעה לדרמסאלה לחקור כיצד הגולים הטיבטים מתמודדים עם המצוקות, הקשיים והסבל שעברו בטיבט, ובמסע המסוכן והמלא חתחתים עד שהגיעו לדרמסאלה.

במשך שנה שלמה היא חיה בקרב הגולים, ראתה את חיי היום-יום שלהם, הסתובבה בשווקים, בבתי הספר ובמנזרים והשתתפה בפגישות עם הדלאי למה. אבל כאשר ניסתה לשמוע מהגולים את סיפוריהם האישיים היא נתקלה בבעיה קשה: הם גילו חוסר עניין וחוסר רצון לספר לה. היא ידעה שהיו בהם אסירי מצפון שישבו בכלא בסין שנים רבות ועברו עינויים קשים כדי להכריח אותם לוותר על אמונתם בבודהיזם. הצעירים יותר, הגיעו לדרמסאלה כי רצו ללמוד על התרבות והשפה שלהם לאחר שהמשטר הסיני אסר על תושבי טיבט ללמוד ולדבר בשפה הטיבטית. היו גם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: רוחות חדשות מנשבות בשטחים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298464/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298464/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:47:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298464</guid>
                                <description><![CDATA[בחשאי ובשיחות פרטיות, בכירים ואנשים מהשורה בגדה המערבית ובעזה מודים שהטרור היה טעות. הם שואפים לנורמליזציה עם ישראל ורוצים לחזור לימים שלפני האינתיפאדה הראשונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[במהלך עשרים השנים האחרונות, לאט ובהדרגה, התגלתה תופעה חדשה: "נולד מעמד חדש המביע כמיהה לשוב לחיים תחת חיקה החם של ישראל ולנורמליות היחסית שאפיינה את האזור עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987. [...] שיבה לחיקה של ישראל עד כדי התמזגות לתוכה, בעיקר כלכלית", טוען אוהד חמו בספרו החדש.

חמו, כתב בשטחים לענייני פלסטינים מזה עשרים שנה. הוא מכנה את המעמד החדש הזה "המאוכזבים", אלו שיש להם חבילה גדולה של אכזבות. הם מאוכזבים מהסכם אוסלו, מהתקווה למדינה פלסטינית, מהדיקטטורה של החמאס בעזה, ומהשחיתות של הרשות הפלסטינית בגדה המתקשה לספק פרנסה לתושבים ומתקשה להצדיק את הסיבה לקיומה – סיום הכיבוש. אכזבות נוספות הן האיבה הכמעט גלויה בין החמאס לרשות, המצב הכלכלי הקשה וחוסר העניין הגובר בעולם בבעיה הפלסטינית.

לפי חמו, מה שבעבר נחשב ככפירה, נאמר היום בקול רם על ידי רבים, אם כי עדיין בחדרי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: וואבי סאבי – פילוסופיה עמוקה או עוד שיטה לאימון אישי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298459/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298459/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:45:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298459</guid>
                                <description><![CDATA[האם ניתן לתרגם הלך מחשבה עמוק לסדרה של הנחיות יומיות לשיפור החיים? ספרה של בת' קמפטון שתורגם לעברית מנסה לעשות זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בלב החצר האחורית של מקדש ריואן ג'י בקיוטו שביפן, ניצבת ה"צוקובאי" (Tsukubai) – קערת אבן המתמלאת במים הנשפכים אליה מצינור במבוק. היא משמשת גם כסמל לטוהר וליצירת תנועה וקול בגן וגם לנטילת ידיים לפני טקס התה. כל מבקר במקדש עוצר כדי להתבונן באגן נטילת הידיים, מתכופף ומרים את מצקת הבמבוק, ממלא בה מעט מים ושוטף את ידיו. אחד אחד הם משתהים לרגע של מחשבה. ארבע האותיות המסומנות על האבן מסמלות: "יש לנו כל מה שצריך".

המשפט הזה משקף את הלך המחשבה של אמנות הוואבי סאבי שהתפתחה ביפן במאה ה-15 על ידי נזירים ואמני תה, והיא עדיין סממן מאפיין בתרבות היפנית. הוואבי סאבי הוא יופיים של הדברים הלא מושלמים – שרואים עליהם את כתמי הזמן. הוא היופי של דברים פשוטים וצנועים העשויים בידי אדם.

המילה "וואבי" קשורה למציאת יופי בפשטות ולעושר הרוחני שבניתוק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: לשרוד את הירושימה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298454/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/298454/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Oct 2020 09:44:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298454</guid>
                                <description><![CDATA[מעטים שרדו את ההפצצה על הירושימה. מעטים עוד יותר שרדו בלא פגע ומבלי לסבול מבעיות בריאות קשות. קלריה פאלצ'יקוף היא אחת מהן. זה סיפורה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["לא היה רעש בכלל. רק אור בוהק ומסנוור והרס מזעזע. קירות ביתנו עפו כמו קלפים ונפלנו על הרצפה קבורים בערימות של מרצפות וקרשים. ואז הייתה חשכה שחורה כזפת, וריח... אני חושבת שחלפו חמש דקות לפני שניסיתי לזוז. משהו רטוב טפטף על פניי. הושטתי יד והרגשתי שזה היה חם, ככל הנראה דם, אבל היה חשוך מדי מכדי לראות. אולי לא יכולתי לראות, אולי התעוורתי! העיניים שלי התאמצו לראות בחשיכה".

הקטע לקוח מזיכרונותיה הכתובים של קלריה פאלצ'יקוף (Kaleria Palchikoff) שהייתה בת 24 ב-9 באוגוסט 1945 – ביום בו הטיל מטוס התובלה האמריקני "אנולה גיי" פצצת אטום על הירושימה.

פאלצ'יקוף הייתה אחת מהניצולים הבודדים שידעו אנגלית. מיד לאחר האסון היא רואיינה באריכות על ידי חיל האוויר האמריקני שערך סקר על השפעות הפצצה. על בסיס הראיונות האלו ועל בסיס היומנים שכתבה, הנציח בנה אנטוני דראגו את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;שתי מקלחות בשבוע יכולות לעתים להספיק&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/298417/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/298417/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Oct 2020 19:57:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=298417</guid>
                                <description><![CDATA[ניקיון הפך לאובססיה החדשה של החברה שלנו, במיוחד עם בוא הקורונה, אולם חוקרים מתריעים שבאופן פרדוקסלי, דווקא המאמצים להישאר נקיים עלולים להזיק לבריאותנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חם. חם מאוד בחוץ. יצאתם רק לחצי שעה של סידורים קטנים ושוב נדבקה אליכם שכבת זיעה לא נעימה. מזל שיש קצת זמן למקלחת קצרה, השנייה היום, אחרי המקלחת של הבוקר. עם קצת סבון, תחושת הרעננות תלווה אתכם גם בשעות הקרובות בבית הממוזג.

גם אם זה לא יום חם במיוחד, רובנו מקפידים להתקלח ולנקות בסבון לפחות פעם ביום. אנו נוטים לחשוב שהקפדה על הניקיון קשורה בשמירה על בריאותנו – אם נקפיד לנקות את העור ביסודיות בסבונים יעילים, נעזור לגוף להתגונן ממחלות ונסייע לבניית חוסנו של העור. חבל רק שזה לא נכון.

בשנים האחרונות רופאי עור מזהירים שאולי התחלנו להגזים עם הניקיון הזה, ולא רק עם סבונים לגוף. תחשבו על שגרת הטיפול היומית של נשים רבות: סבון פנים שמסיר את הלכלוך ואת השומנים מעור הפנים, לאחריו קרם לחות כדי להחזיר אליו את הלחות והשמנוניות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מלכות המלחמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296300/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296300/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:59:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296300</guid>
                                <description><![CDATA[מי היו הנשים שהובילו צבאות שלמים והתנקמו באויבים בדם קר? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ההיסטוריה רצופה סיפורים על גברים שהובילו חיילים לשדות קרב מדממים. ספר היסטוריה חדש ומרתק מספר הפעם את סיפוריהן של נשים, מלכות, שהובילו חיילים לקרב החל משנת 500 לפנה"ס ועד למאה ה-20. מהמזרח התיכון ועד למונגוליה, מקליאופטרה ועד לגולדה מאיר.

מחברי הספר, ההיסטוריון הצבאי ג'ונתן ו. ג'ורדן ובתו, אן אמילי ג'ורדן, חוקרת היסטוריה של נשים, התחקו אחר המניעים שגרמו לאותן מנהיגות להוביל ולצאת למלחמה, בניסיון להבין האם היה להן מכנה משותף.

הספר מתחיל עם סיפורה של המלכה טומיריס (Tomyris) ששלטה על המאסגטים (Massagetae), שבט איראני נווד שחי בערבות אסיה בשנת 530 לפנה"ס. המלכה, שעלתה לשלטון בעקבות מות בעלה, נמנעה במהלך כהונתה מעימותים עם שכניה, עד שנאלצה בעל כורחה להילחם בכורש מלך האחמנים, שהציע לה נישואין כדי לשלוט על המאסגטים.

משסירבה טומיריס להצעת הנישואין היא הבינה שכורש לא ייסוג לאחור. תוך זלזול בצבא המסאגטים יצא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מהי שפת &#8220;השבט&#8221; שלך?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296294/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296294/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:53:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296294</guid>
                                <description><![CDATA[אנו נוטים להימשך לחוכמה, למעמד או לנראות כשאנחנו מתחברים עם אנשים, אך מה בדבר השפה? מתברר שהיא מרכיב נסתר אך חשוב באינטראקציה מול אנשים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אנחנו, בני האדם, יצורים חברתיים. אנחנו יוצרים קבוצות או חברויות עם אנשים שרובם דומים לנו מבחינת השכלה, מעמד חברתי-כלכלי, ערכים ודעות. אבל קיים מרכיב נוסף המשפיע במידה רבה על הקשרים החברתיים שלנו – השפה: אוצר המילים, המבטא, חיתוך הדיבור ועוד.

דמיינו שאתם באירוע חברתי גדול שבו אינכם מכירים אף אחד. אתם רוצים להתחיל בשיחת חולין קטנה כדי ליצור קשרים חברתיים. יש באירוע אנשים בעלי מבטא צברי הדומה לשלכם, אנשים בעלי מבטא רוסי, אנשים בעלי חיתוך דיבור ומילים של פריפריה, אנשים בעלי רי"ש גרונית או מתגלגלת, אנשים המדברים בעי"ן או בחי"ת גרונית, אנשים המדברים בניגון ספרדי או אשכנזי, כולם מדברים עברית היטב. עם מי תתחברו? קתרין קינזלר, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו, טוענת בספר חדש כי ככל הנראה תתחברו לאדם שצורת הדיבור שלו דומה ל"שבט" שלכם. אפשר להציג זאת גם הפוך: ככל הנראה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: הנשיא החלש שנחשב למנהיג למופת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296288/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296288/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:52:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296288</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע שינו היסטוריונים את דעתם על הנשיא אייזנהאואר?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[דווייט ד. אייזנהאואר, שכיהן כנשיא ארה"ב בשנים 1961-1953, נתפס בעבר כנשיא אמריקני חלש, איטי והססן. בני דורו זוכרים אותו כמי שיצא לטיולי דיג ולמשחקי גולף, ותהו כיצד הוא משאיר את כל ענייני הבית הלבן לעוזריו. הם שמעו אותו ממלמל תשובות לשאלות במסיבות עיתונאים ותהו האם הוא באמת מבין בדברים שעליהם הוא מדבר.

ההיסטוריון סמואל אליוט מוריסון תיאר בספרו Oxford History of the American People" (1965) את השנים שבהן אייזנהאואר כיהן כנשיא, ככישלון חרוץ: "השלום והסדר בחו"ל לא שבו על כנם, אלימות ופילוג לא הסתיימו מבית". היסטוריון נוסף, ריצ'רד הופסטאדטר (Hofstadter), האשים אותו ב"חשיבה קונבנציונלית" וב"פספוס של פרטים"[1].

ב-1962, הוא דורג במקום ה-21 במדד דירוג נשיאי ארה"ב. ב-1996 הוא דורג במקום ה-11 ובדרוג משנת 2017 הוא עלה לפתע למקום ה-5[2]. מדוע ואיך הפך אייזנהאואר מנשיא ש"לא עשה כלום" לנשיא מצטיין, אמיץ וחכם שאפשר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: היסטוריה של תקווה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296284/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/296284/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:49:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296284</guid>
                                <description><![CDATA[האם מצבים חריגים מוציאים את הטבע הרע של האדם או אולי דווקא את הטוב שבו? ספר חדש מעורר שאלות אודות הטבע האמיתי של האדם ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[רובנו מכירים את ספרו של ויליאם גולדינג "בעל זבוב" (1954), המספר על קבוצת ילדים שניצלו לאחר שמטוסם התרסק על אי בודד. הספר מתאר את האלימות שהתפתחה בקרב הילדים ואת מאבקי השליטה שגרמו למותם של שלושה מהם. הוא נכתב לאחר מלחמת העולם השנייה, וממחיש באיזו קלות, במצבים מסוימים, חסרי מגבלות ועתירים בלחץ חברתי, אדם יכול להתדרדר אל הרוע. בישראל וגם בעולם הספר הוא חלק מתוכנית הלימודים בספרות, מתוך מחשבה שיהווה תמרור אזהרה לכל נער ונערה בחברה המערבית.

אולם מתברר שב-1965, כעשר שנים לאחר שנכתב הספר, מקרה "בעל זבוב" קרה במציאות לקבוצת נערים אמיתיים בגיל 16-13 מממלכת טונגה. הנערים הבריזו יום אחד מבית הספר, "סחבו" ספינת דייג ונקלעו לסערה. הם היטלטלו עד שנסחפו לחוף האי אטא (Ata) והיו צריכים למצוא דרכים לשרוד. הדבר הראשון שעליו החליטו הנערים היה שהם לא יריבו. הם שתלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>על כתפי ענקים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/296270/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/296270/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:45:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296270</guid>
                                <description><![CDATA[הוא יצא לשחייה שנחשבה למשימת התאבדות, והשלים אותה בעזרת החוכמה הסטואית העתיקה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עיר החוף מארגייט (Margate), בדרום מזרח בריטניה, ידועה כעיר קייט המושכת אליה בחודשי הקיץ עשירים ומפורסמים למיניהם. אבל באותו יום, הראשון ביוני 2018, רק אנשים מעטים באו להיפרד מרוס אדגלי (Ross Edgley) בן ה-33, ולתת לו את ברכת הדרך. אדגלי לא התפלא על הקהל הדל. הוא זכר שרבים הזהירו אותו שלא לצאת למסע הזה. אמרו לו שהוא יוצא למשימת התאבדות, למשימה שאף אחד לפניו לא הצליח בה: להקיף את האי הבריטי בשחייה. לא פלא שאף אחד בעבר לא הצליח לעשות את המסלול הזה שארכו 2,864 ק"מ. אם למנות רק חלק מהקשיים: סערות עזות, גשמי זעף, מערבולות מים בוגדניות, רוחות נגדיות מטלטלות, גלים ענקיים, קור עז, מסלולי תעבורה צפופים של כלי שיט, מים מזוהמים מפסולת תעשייה, לווייתנים, כרישים, מדוזות. מי מטורף לקחת את האתגר הזה? אדגלי היה מספיק מטורף.

כשעמד שם על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד לימד צ&#8217;רצ&#8217;יל את העם הבריטי לא לפחד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/296251/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/296251/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 11:24:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296251</guid>
                                <description><![CDATA[שיחות רשמיות באמבטיה, קסדה על הראש וכפכפים עם פונפונים – כך הוביל צ'רצ'יל את בריטניה בשעתה החשובה ביותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[שלושים וארבעה קילומטרים בלבד מפרידים בין דובר שבאנגליה לקאלה שבצרפת. כל מה שדרוש כדי לעבור מעיר אחת לשנייה – כלומר, לחצות את תעלת למאנש – הוא כושר גופני ברמה מספקת. כפי שהוכיחו, למשל, קפטן מת'יו ווב האנגלי שהיה הראשון בעולם שצלח אותם בשחייה (ב-1875) והשחיינית האמריקאית גרטרוד אדרלה שגמעה אותם (ב-1926) ב-14 שעות ו-34 דקות בלבד.

ב-10 במאי 1940 פלשו כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית לארצות השפלה ולצרפת. 34 הקילומטרים הימיים האלו הפכו, כמעט בִּן לילה, למכשול היחיד בדרך לעיצוב עתידו של העולם החופשי על פי ראות עיניו של אדולף היטלר. האימפריה הבריטית, בפרט, מצאה את עצמה על פי תהום, פסע לפני נפילה לידי הנאצים ולהפיכתה לחלק מהרייך השלישי.

אימה אחזה בציבור הבריטי נוכח האיום האדיר והמיידי, לצד ייאוש ותסכול ממצבה הרעוע של הממלכה ערב כניסתה למלחמה. הציבור היה מודע, ברמה זו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סכין למטבח ביתי – לחיתוך מקצועי בלי פשרות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/296253/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/296253/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 10:57:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296253</guid>
                                <description><![CDATA[בכל בית בישראל, החדר החשוב ביותר הוא כנראה המטבח; שם קורה כל הקסם, שם מתגבשות החלטות גדולות ושם, מתרחשים כל הרגעים הכי שמחים ומאושרים שלכם כמשפחה. לכן, אין משפחה אחת בישראל שתהיה מוכנה לוותר על הקמת מטבח איכותי ומאובזר. אחד האלמנטים החשובים ביותר הוא סכין למטבח ביתי – הוא ההוכחה החותכת לכך שישראלים התקדמו לשלב הבא בבישול הביתי, כאשר כל אחד שואף לבשל כמו מאסטר שף אמיתי גם במטבח הפרטי שלהם. אבל איך בדיוק בוחרים סכין איכותית למטבח הביתי? ובכן כל התשובות בכתבה הבאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[סכין למטבח ביתי – לבשל כמו המאסטרים
 סכין למטבח ביתי היא השקעה של ממש, שכן החברות הגדולות הבינו שהביקוש בקרב הקהל רק הולך ועולה, בשל הרצון להתפתח יותר ויותר בתחום הבישול. בנוסף, ישנן כמה סיבות נוספות לביקוש העצום לסכינים איכותיות:

 	רכישה איכותית וחד פעמית - רכישה חד פעמית של סכין למטבח ביתי מתבצעת לאחר מחשבה ותכנון של כל הפרטים הקטנים. בסופו של דבר, יש לכם ביד מוצר שיכול להחזיק מעמד למשך שנים ארוכות. אמנם נכון שייתכן שהסכין הזו תעלה לכם יותר היום, אבל זו תשרת אתכם נאמנה לעוד שנים רבות קדימה.
 	לבשל כמו השפים הטובים ביותר - סכין טובה היא בדיוק מה שעושה את ההבדל בין שף ביתי לבין שף מקצועי. בעולם האוכל חשוב למצוא מוצרי בישול משלימים טובים במיוחד, בשביל להגיע לרמה הגבוהה שאתם שואפים אליה. אין ספק שבמטבח צריך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוד הספירלות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/296235/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/296235/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 10:34:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296235</guid>
                                <description><![CDATA[עד היום חשבו שספירלות נוצרות בטבע במקרה או שסיבתן עלומה. כעת, מחקרים אחרונים מראים כי הן נוצרות מסיבה מסוימת ויש להן מטרה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ספירלה היא אחת מתבניות הטבע המעניינות ביותר. אפשר למצוא ספירלות כמעט בכל מקום: באצטרובלים, בשבלולים בזירעונים של פרח החמנייה, בסופות טרופיות כמו הוריקנים וציקלון, ואפילו באמבטיה שלנו כאשר אנו מנקזים את המים ונוצרת מערבולת ספירלית. הן מופיעות כמובן גם בשמי הלילה: כשנסתכל בטלסקופ נראה שכ-70 אחוז מהגלקסיות מופיעות בצורת ספירלה בעלת זרועות מרשימות.

אבל למה ללכת רחוק? אם תסתכלו על קצות אצבעותיכם, על החלק שממנו לוקחים את טביעות האצבע, תמצאו שמסתתרות שם ספירלות קטנות וסדורות. אפילו בקודקוד הראש, השערות ערוכות בצורה ספירלית.

הופעתן הברורה בטבע מסבירה מדוע הן שולבו באמנות ובארכיטקטורה של תרבויות העבר. בתרבות המינואית (3000 עד 1500 לפנה"ס) למשל, ששגשגה באי כרתים, ספירלות עיטרו את הכדים המעוצבים ואת שולי ציורי הקיר המרשימים של מבניה. חוקרים טוענים שעם השנים הן נקשרו גם להיבטים דתיים וסימלו עוצמה[1].

באיים הבריטיים אפשר לראות את הסמלים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדע של ההצלחה באמצעות איפוק עצמי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/296213/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/296213/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 Sep 2020 09:27:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296213</guid>
                                <description><![CDATA[אחד הכלים העוצמתיים ביותר להצלחה בכל תחום בחיים מתמקד דווקא במה שנבחר לא לעשות, מראים שורה של מחקרים וסיפורי הצלחה מאת "מאסטרים באיפוק" ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[סבא שלי זכרונו לברכה, היה אחד האנשים המאופקים ביותר שהכרתי. הוא מיעט בדיבור, גם איתנו הנכדים. הוא בקושי אכל, למרות שבישל הרבה, וישן מעט מאוד – קם בארבע בבוקר לעבודה מגיל צעיר מאוד, עד שהיה בן 90. אז היה קם בבוקר לפגוש חברים ולהתבונן בים.

כפי שאפשר להבין, לא היינו קרובים. הייתה לי הרגשה שהוא מספיק לעצמו ואי אפשר היה לדעת מה אהב ועל מה חשב. אבל יום אחד, כשהייתי בשנות ה-20 שלי והגעתי לארץ לביקור מולדת, הוא צלצל אליי, אולי בפעם הראשונה בחייו. הוא ביקש לראות אותי. הוא קבע איתי מחוץ לבית, בבית קפה, מול הים כמובן. אני, כמו נכדה טובה, עליתי על אוטובוס וכשהגעתי ראיתי אותו יושב עם עצמו, כמו שעשה תמיד.

"הי סבא", אמרתי ונתתי לו נשיקה. הוא הזמין לי קפה טורקי, ואמר: "מאיה, אני צריך להגיד לך משהו". ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמנות הטיעון וההטעיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/296116/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/296116/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 12 Sep 2020 09:29:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296116</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד משכנעים אותנו להאמין בדברים לא הגיוניים,
ואיך לנצח את המערכה הזו. 8 כשלים לוגיים המתרחשים מדי יום ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת ובשיחות סלון שאתם חייבים להכיר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[באמצע אוגוסט האחרון טען בפייסבוק איש עסקים סיני המתגורר בישראל כי "קוביד 19 לא הגיע במקור מסין. הממשלה הסינית אמנם הייתה זו שגילתה אותו לראשונה, אבל הוא היה נפוץ באירופה במשך זמן רב לפני כן". נשמע מגוחך? רגע, אולי זה בעצם נכון?

בכל יום אנו מוצפים באין-ספור טיעונים: ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת, בעבודה ובשיחות סלון. רבים מהם בנויים בצורה משכנעת מאוד, אך גם מטעה מאוד, המובילה למסקנות שגויות. הטיעונים נראים בסך הכול הגיוניים ולא מזיקים, ולכן איננו שמים לב לכך. אך כשמתחילים להבחין בתבניות שדרכן אנשים מביעים את טיעוניהם, נגלית תמונה שלמה יותר המסייעת להבחין בין אמת לשקר, בין עיקר לתפל, בין רגש לשכל. באמצעות תבניות אלו ניתן לסנן אמירות פופוליסטיות בתקשורת ובפוליטיקה, ועם זאת להתחבר לאמירות שיש בהן היגיון ומשמעות. זה גם מאפשר להימנע מוויכוחים אין-סופיים עם בני הזוג שלנו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האפוקליפסה הסביבתית שלא תתרחש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/296106/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/296106/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 12 Sep 2020 08:21:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296106</guid>
                                <description><![CDATA[התקשורת מספרת לנו שלאנושות נותר חלון זמן של עשור לפתור את בעיית פליטת גזי החממה לפני שיהיה מאוחר מדי ותגיע קטסטרופה אקלימית אפוקליפטית. מייקל שלנברגר, אקטיביסט סביבתי במשך 30 שנה, היה משוכנע ששינויי האקלים מהווים איום קיומי על הציוויליזציה שלנו, עד שהחליט לחפור במדע שמאחורי התחזיות הקודרות, ולהוציא ספר שמפריד בין מה שהמדע באמת אומר ובין מה שהחוזים האפוקליפטיים מדמיינים שהוא אומר. "שינויי האקלים הם אמיתיים, אבל הם לא סוף העולם", הוא מרגיע בריאיון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מי שקרא את הניו יורק טיימס ואת הוושינגטון פוסט ב-7 באוקטובר 2018, היה בטוח שסוף העולם קרוב. "דוח אקלים חשוב מתאר סיכון גבוה למשבר כבר בשנת 2040", קראה הכותרת בניו יורק טיימס. מתחתיה הוצבה תמונה של ילד בן שש משחק עם עצמות של חיה מתה[1]; "לעולם יש רק יותר מעשור לשלוט בשינויי האקלים, אומרים מדענים של האו"ם", הוסיפה הכותרת בוושינגטון פוסט[2].

כלי תקשורת אחרים ברחבי העולם, כולל בישראל, דיווחו גם כן על הקטסטרופה הצפויה לנו. הם ביססו את דיווחיהם על דוח מיוחד של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), גוף של האו"ם בו חברים 195 מדינות ומדענים&#160; מרחבי העולם, שמטרתו להעריך באמצעות כלים מדעיים את עוצמת שינויי האקלים, את סיבותיהם והשלכותיהם. דוח נוסף שפרסם הפאנל ב-2019 הזהיר מאסונות טבע, מעליית מפלס הים וממדבור. עלייה של 1.5 מעלות צלסיוס, לפי הדוח, תגרום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם מתקרב היום שבו יקבעו כי הקורונה עוברת באוויר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/296100/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/296100/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 12 Sep 2020 07:56:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296100</guid>
                                <description><![CDATA[עוד ועוד מחקרים מצביעים על האפשרות שהנגיף עובר באוויר למרחקים גדולים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
עבור רובנו הפכה המסכה לחלק כמעט בלתי נפרד מהיום-יום. היא לא ממש נוחה, אבל התרגלו לעטות אותה בכל יציאה מהבית כי כנראה שהיא מגינה עלינו במידה זו או אחרת. לפי מה שמסבירים ארגוני הבריאות, נגיף הקורונה עובר בעיקר באמצעות טיפות קטנות שאנחנו מייצרים בזמן שיעול או עיטוש. גודל הטיפות הוא 10 מיקרון (מיליוני המטר) ומעלה. גודל כזה הופך אותן לכבדות דיין כדי שהן ישקעו במהרה לכיוון הרצפה לפני שיספיקו לעבור מרחק של כמטר. לכן שני מטרים נחשב לטווח ביטחון סביר בהחלט.



אבל אולי אנחנו טועים? אולי נגיף הקורונה עובר גם בדרך אחרת, נניח על גבי טיפות קטנות וקלות יותר שאינן צונחות מטה מהר אלא עוברות באוויר של חלל החדר במשך זמן ממושך ולמרחק גדול יותר?



לא מדובר בתיאוריית קונספירציה, אבל גם לא בשאלה פשוטה. כבר עשרות שנים מתנהל דיון אקדמי נרחב לגבי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמנות הטיעון וההטעיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305389/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305389/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 12 Sep 2020 07:09:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305389</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד משכנעים אותנו להאמין בדברים לא הגיוניים,
ואיך לנצח את המערכה הזו. 8 כשלים לוגיים המתרחשים מדי יום ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת ובשיחות סלון שאתם חייבים להכיר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[באמצע אוגוסט האחרון טען בפייסבוק איש עסקים סיני המתגורר בישראל כי "קוביד 19 לא הגיע במקור מסין. הממשלה הסינית אמנם הייתה זו שגילתה אותו לראשונה, אבל הוא היה נפוץ באירופה במשך זמן רב לפני כן". נשמע מגוחך? רגע, אולי זה בעצם נכון?

בכל יום אנו מוצפים באין-ספור טיעונים: ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת, בעבודה ובשיחות סלון. רבים מהם בנויים בצורה משכנעת מאוד, אך גם מטעה מאוד, המובילה למסקנות שגויות. הטיעונים נראים בסך הכול הגיוניים ולא מזיקים, ולכן איננו שמים לב לכך. אך כשמתחילים להבחין בתבניות שדרכן אנשים מביעים את טיעוניהם, נגלית תמונה שלמה יותר המסייעת להבחין בין אמת לשקר, בין עיקר לתפל, בין רגש לשכל. באמצעות תבניות אלו ניתן לסנן אמירות פופוליסטיות בתקשורת ובפוליטיקה, ועם זאת להתחבר לאמירות שיש בהן היגיון ומשמעות. זה גם מאפשר להימנע מוויכוחים אין-סופיים עם בני הזוג שלנו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>2+2 = 5</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/296064/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/296064/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 Sep 2020 15:18:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296064</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;בסופו של דבר תקום המפלגה ותכריז ששתיים ועוד שתיים הם חמש, ויהיה עליך להאמין. בהכרח יגיעו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
"בסופו של דבר תקום המפלגה ותכריז ששתיים ועוד שתיים הם חמש, ויהיה עליך להאמין. בהכרח יגיעו במוקדם או במאוחר לטעון כך" – ג'ורג' אורוול, 1984[1].



לא האמנתי שנגיע אי פעם לנקודה שבה אאלץ להגן על הקביעה ש-"2+2=4". אבל היום, קוראים נכבדים, אני עומד לעשות בדיוק את זה, מכיוון ששורה של מתמטיקאים ופעילי "צדק חברתי ביקורתי" החליטו לטעון ש-2+2 יכול להיות שווה 5.



לא מדובר בכמה אנשים שוליים שאינם שווים התייחסות, או בנושא העומד לרדת מסדר היום, אלא באנשי אקדמיה רציניים ובתחילתו של טרלול נוסף מבית היוצר של התקינות הפוליטית והתיאוריות הנגזרות מהניאו-מרקסיזם, המנסות לחולל כעת מהפכה בתחום לימודי המתמטיקה, כפי שאנו מכירים אותו.



טענתם של המתמטיקאים האקטיביסטים מורכבת משתי הנחות יסוד עיקריות: הראשונה היא שהאמירה "2+2=4" היא רק אמת מתמטית אחת מבין אמיתות מתמטיות רבות; השנייה היא שהאמירה מבוססת על "נרטיבים הגמוניים", או ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי הוא חכם אמיתי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/296059/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/296059/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 Sep 2020 14:39:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=296059</guid>
                                <description><![CDATA[אחת מסדרות המנגה והאנימה הפופולריות ביותר בשנים האחרונות היא &#8220;וואן פאנץ&#8217; מן&#8221;. הסדרה עוסקת בדמותו של...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
אחת מסדרות המנגה והאנימה הפופולריות ביותר בשנים האחרונות היא "וואן פאנץ' מן". הסדרה עוסקת בדמותו של סאיטמה – גיבור-על חזק כל כך, שהוא מסוגל לנצח כל יריב באגרוף אחד, ולכן סובל משעמום בהעדר אתגרים כלשהם. אף על פי שמדובר בסדרה פארודית וקומית, נכתבו לא מעט פרשנויות על הדמויות, העלילה והמסרים.



בניגוד לכוחו הפיזי חסר המתחרים, הרי שבכל הקשור לאינטליגנציה ומודעות, סאיטמה יוצר רושם שלילי למדי. הוא קיבל ציונים נמוכים במבחן בכתב של ארגון הגיבורים, אינו מצליח לזכור שמות של אנשים, והרבה פעמים אינו קולט כלל מה קורה סביבו, גם אם זו מלחמת עולם בין גיבורים למפלצות. אם לא טיפש, לפחות נראה שהוא די אוטיסט. עם זאת, לפעמים הוא דווקא מפגין תבונה ורגישות, בעיקר בנוגע לרגשות וליחסים בקרב אנשים אחרים.



נראה שהאמת היא אחרת. סאיטמה אינו טיפש. הוא פשוט חזק כל כך ששום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; ספטמבר 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/295958/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/295958/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 Sep 2020 13:17:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=295958</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - ארה"ב גוררת את ישראל למלחמה בטכנולוגיות הסיניות; המדינה הבאה שתנרמל יחסים עם ישראל; ומתי יסתיים גל האלימות הנוכחי בארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1.
המלחמה האמריקנית בטכנולוגיה הסינית עולה שלב ומערבת את ישראל
רקע
1. באפריל 2018 אסר משרד המסחר האמריקני על חברות אמריקניות כמו גוגל, קוואלקום, אינטל וכו' למכור רכיבי אלקטרוניקה, תוכנות וציוד תקשורת לענקית הטלקומוניקציה הסינית ZTE. החברה, שמושבה בבייג'ינג, נחשבת לאחת מחמש ספקיות הטלקומוניקציה הגדולות בעולם ולאחת מיצרניות הסמארטפונים הגדולות בעולם.
הסיבה: ZTE רכשה טכנולוגיה אמריקנית וייצאה אותה ישירות (או דרך הטמעתה במוצריה) לאיראן ולצפון קוריאה – בניגוד לסנקציות האמריקניות האוסרות זאת. היה מדובר במכה גדולה ל-ZTE, שכן 30-25 אחוז מהרכיבים של ZTE הגיעו מחברות אמריקניות, ומרגע זה החברה גם אינה יכולה להשתמש במערכת ההפעלה אנדרויד של גוגל בסמארטפונים שהיא מפתחת ומוכרת במערב.
2. במאי 2019 פתחה ארה"ב בחקירה פלילית נגד ענקית הטלקומוניקציה ויצרנית הסמארטפונים הסינית חואה-ווי (המכונה בישראל וואווי) בחשד שגנבה סודות מסחריים – כלומר, ריגלה עבור המפלגה הקומוניסטית הסינית. בו-זמנית, משרד המסחר האמריקני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 336: נפרדים מה-Times, עם לוגו בעיצוב חדש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/294870/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/294870/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 08:11:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294870</guid>
                                <description><![CDATA[חמש עשרה שנים חלפו מאז הוקם אפוק טיימס בישראל, וכעת החלטנו לרענן את שם המגזין ולשנות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חמש עשרה שנים חלפו מאז הוקם אפוק טיימס בישראל, וכעת החלטנו לרענן את שם המגזין ולשנות את הלוגו. אנו נפרדים מהמילה "טיימס" (Times), שינוי המסמל עבורנו את עצמאותו של גוף התקשורת הזה ואת ייחודיותו בנוף התקשורת הישראלי וגם בעולם.

"מגזין אפוק" (Epoch) הוא גוף תקשורת ישראלי עצמאי, בבעלות עמותת "אפוק מדיה ישראל" – מוסד ללא כוונת רווח. הוא אינו נתמך על ידי בעלי הון או על ידי תרומות, אלא ממומן על ידי קהל הקוראים שלו – אתם. מבנה המאפשר לנו לשמור על עצמאות הקו התוכני של המגזין שנוצר ונכתב על ידי כתבי המערכת שלנו, לצד כותבים מעולים נוספים מהארץ ומהעולם.

מטרתנו בהקמת "מגזין אפוק" הייתה ליצור כתב עת אינטליגנטי, מעורר מחשבה והשראה. מגזין "על זמני" שתכניו יהיו רלוונטיים לאורך זמן. השם "אפוק" (Epoch) שפירושו עידן או תקופה משמעותית בהיסטוריה מסמל זאת היטב.

לאחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: אנשי האמצע של רוסיה – האם לפשרות יש מחיר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294867/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294867/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 08:07:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294867</guid>
                                <description><![CDATA[בין הפטיש לסדן – דילמות מוסריות יום-יומיות ברוסיה של פוטין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294868" align="aligncenter" width="1680"] Joshua Yaffa, "Between Two Fires: Truth, Ambition, and Compromise in Putin's Russia", January 2020[/caption]

ד"ר אליזבטה גלינקה או בכינוי החיבה שלה ד"ר ליזה, הקימה בתחילת שנות ה-2000 הוספיס במוסקבה בו ליוותה ונתנה טיפול תומך (פליאטיבי) לחולים סופניים. גלינקה סיפקה להם תנאים למות בכבוד, במיטה נקייה, מוקפים באנשים החשובים להם. היא הביאה להם ארוחות חמות, תרופות ובגדים. באותם ימים, אנשים רבים שהורגלו לשליטה הקומוניסטית, ציפו שהממשלה תדאג להם ולא יכלו לדמיין שבאפשרותם לסייע זה לזה. במובן הזה גלינקה פרצה דרך. היא הראתה דוגמה אישית ושינתה את היחס לצדקה ברוסיה המודרנית.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם אתם אנשים מוסריים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294864/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294864/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 08:03:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294864</guid>
                                <description><![CDATA[מה הופך מישהו לאדם טוב? מה הן אמות המידה שעל פיהן הוא מחליט את החלטותיו? ספר חדש עושה סדר בנושא הטעון של המוסר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294865" align="aligncenter" width="1680"] יאיר בן דוד, "איך להיות טוב", יולי 2020[/caption]

נניח שאתה רווק או את רווקה ויצאתם לדייט עם מישהו הנראה לכם לא מעניין, לא חכם או לא רגיש מספיק ולא תרצו לפגוש בו שוב. אם הוא ישאל אתכם מדוע, האם תגידו לו בדיוק מה אתם חושבים עליו?

אחת ההמלצות להורים שתינוקם בוכה בלילות ומפריע להם לישון, היא לא לגשת אליו כשהוא בוכה. כך נגרם סבל זמני לתינוק כדי שבעתיד ההורים יסבלו פחות. האם זאת שיטה מוסרית?

בספרו "איך להיות טוב" מראה ד"ר יאיר בן דוד, חוקר ומרצה בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, כי המוסר נוגע כמעט בכל היבט של חיינו. אחד הוויכוחים הנושנים בתחום הוא בין לורנס קולברג, פסיכולוג אמריקני הנחשב לחלוץ בתחום הפסיכולוגיה של המוסר, לבין ג'ונתן היידט, פסיכולוג חינוכי אמריקני ואחד מחוקרי המוסר המוכרים ביותר. קולברג טען שכל אדם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם האישיות שלכם קבועה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294857/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294857/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:59:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294857</guid>
                                <description><![CDATA[הפסיכולוג בנג'מין הארדי טוען בספר חדש כי אישיותכם המבדילה אתכם מאנשים אחרים – אינה בהכרח דבר קבוע ומקובע, אלא יכולה להשתנות, אם תרצו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294858" align="aligncenter" width="1680"] Benjamin Hardy, "Personality Isn't Permanent", June 2020[/caption]

אנחנו נמצאים ב"כלא" מנטלי מרבית חיינו ואיננו יכולים לפרוץ אותו. הכלא הוא העבר שלנו: ההורים, הסביבה, המצוקות והשמחות. כל אלה הם חומות המעצבות את ההתנהגות, המחשבות והרגשות שלנו, בקיצור את האופי או האישיות שלנו, שייוותרו מקובעים לאורך מרבית חיינו מבלי שניתן יהיה לשנותם.

רבים מאמינים שבאמת העבר הוא הפרולוג לחייהם בעתיד. סיבה אחת לאמונה הזו היא המורשת של פרויד, של התאוריה הפסיכואנליטית הטוענת שמה שקרה לך בשש השנים הראשונות בחייך קובע את האישיות שלך. התאוריה הזו כבר אינה מקובלת בקרב רוב הפסיכולוגים, אבל בציבור הרחב המיתוס נותר.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מרגלת בלתי צפויה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294850/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294850/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:54:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294850</guid>
                                <description><![CDATA[משכנוע טרוריסטים באמצעות פירות הדר ועד קביעת תור למספרה על רקע פצצות מעופפות במדבר, מיומנה הסודי של סוכנת סי-איי-אי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294851" align="aligncenter" width="1680"] Tracy Walder, "The Unexpected Spy: From the CIA to the FBI, My Secret Life Taking Down Some of the World's Most Notorious Terrorists", February 2020[/caption]

טרייסי ואלדר, אמריקנית בלונדינית בת 41, אינה מתאימה לפרופיל הרגיל של סוכני סי-איי-אי – גברים קשוחים או נשות ברזל בסגנון קרי מתיסון מהסדרה "הומלנד". בתור ילדה מופנמת ודחויה חברתית שספגה מכות במשך שנותיה בבית הספר ובתיכון, הסיכוי שוואלדר תהפוך למרגלת הגורמת לטרוריסטים "לשפוך" מידע, היה לא סביר ביותר.

אך גורלה של ואלדר היה חזק מכל מאפיין באישיותה. במסגרת יריד עבודה שהתקיים בקולג' שבו למדה, היא מילאה במקרה טופס קבלה לסי-איי-אי, ולהפתעתה הרבה התקבלה.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם הגולם יקום על יוצרו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294846/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/294846/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:51:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294846</guid>
                                <description><![CDATA[סיוט "יום הדין" שבו יקומו המכונות וישמידו אותנו עדיין רחוק, אבל סיוטים אחרים הקשורים בבינה מלאכותית כבר ממש כאן, טוענת עתידנית מאוניברסיטת ניו יורק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294848" align="aligncenter" width="1680"] Amy Webb, "The Big Nine: How the Tech Titans and Their Thinking Machines Could Warp Humanity", March 2020[/caption]

בשנים האחרונות מועברות עוד ועוד פעילויות לאחריות כלי הבינה המלאכותית. מדובר במגמה ידועה שמטרתה לייעל כמה שיותר תחומים בחברה. במקרים רבים מדובר בהחלטות של חיים ומוות: כלי בינה מלאכותית מופקדים כעת על ניתוח תצלומי הרנטגן וה-MRI שלנו, ובעזרתם מאבחנים גידולים סרטניים פוטנציאליים; הם מחליפים את אנשי הסוכנות למודיעין חזותי וגאוגרפי של קהילת המודיעין האמריקנית (NGA) האחראים על איסוף וניתוח מידע חזותי מלוויינים וממל"טים; ומוטמעים בתוכנות זיהוי פנים המשמשות את המשטרה לזיהוי פרצופים של חשודים.

ספר חדש מאת איימי ווב (Amy Webb), "פרופ' לחשיבה עתידנית" בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת NYU, מנסה להבין האם אנחנו עלולים לאבד שליטה על כלי הבינה המלאכותית האלה. המחברת טוענת שהאנושות ניצבת בפני משבר קיומי, ועליה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דברים שלמדתי מנפילה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/294793/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/294793/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:41:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294793</guid>
                                <description><![CDATA[קלייר נלסון הגיעה ב-2018 לכותרות העיתונים הזרים לאחר שהטיול הקליל והקצר אליו יצאה במדבר הסתבך קשות והעמיד אותה בפני מבחן של חיים ומוות. בספר חדש שהוציאה היא מספרת מה למדה מהתקרית הכואבת – על בדידות, על לחץ ועל החיים המזויפים שהיו לה בצל הרשתות החברתיות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294843" align="aligncenter" width="1920"] הנוף בפארק הלאומי "ג'ושוע טרי" חוזר על עצמו שוב ושוב &#124; [Shutterstock][/caption][dropcap]ק[/dropcap]לייר נלסון (בת 35) האמינה שטיול ממושך בשלווה של המדבר יעזור לה לעשות סדר במחשבות שהתרוצצו בראשה, ובבלגן של חייה. כלפי חוץ החיים שלה נראו די מושלמים. היא עבדה בתור עורכת משנה במגזין אוכל יוקרתי, נהנתה מטיולים ברחבי העולם כשהיא אוספת מתכונים אקזוטיים ופגשה אנשים מעניינים. מחוץ למעגל העבודה היו בילויים עם חברים בפאבים, מסעדות ושופינג. אבל מאחורי המעטפת החיצונית של פרנסה טובה והנאות, רחש הר געש של חרדות, פחדים ותחושת ריקנות. בהמשך, החלו להופיע גם כאבים מוזרים שהלכו והתפשטו בכל גופה. כשהלכה לרופא הוא אמר לה שהיא סובלת מדיכאון. היא לא האמינה לו.

כאשר חברים ותיקים בקליפורניה שאלו אותה אם תוכל לשמור על החתולים שלהם בזמן שהם נוסעים לחופשה לשלושה שבועות, היא קפצה על ההזדמנות. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שקרי ההיסטוריונים: האם ימי הביניים היו גרועים כל כך?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/294721/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/294721/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:33:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294721</guid>
                                <description><![CDATA[איך באמת חיו אנשים בימי הביניים? האם הם היו בורים שלא ידעו קרוא וכתוב, דיכאו נשים, חיו בבוץ ובלכלוך, ותוחלת חייהם הייתה קצרה? הנה כמה מיתוסים נפוצים על התקופה הכביכול אפלה של העולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294726" align="aligncenter" width="1920"] הכתרת קרל הגדול מלך הפרנקים, בשנת 768 לספירה (פרדריך קאולבאך, 1861) &#124; Friedrich Kaulbach (1822–1903)_1[/caption]

התרבות הפופולרית שולחת לנו מסרים מעורבים על ימי הביניים. כמה מהספרים והסרטים מציגים תקופה של אבירים אמיצים וקרבות אפיים, בעוד אחרים מציירים את ימי הביניים כזמן אפל, מסוכן שבו שרפו מכשפות וכל אדם אחר שחרג מהכללים.

האמונה הרווחת בציבור היא שהחיים בימי הביניים – מהמאה החמישית לספירה ועד (כולל) המאה ה-14 – היו מלוכלכים, אכזריים וקצרים. מאופיינים בעולם גברי, לבן ונוצרי. בקיצור, ימי הביניים הפכו לסמל תרבותי חשוך שמאפיין התנהגות אנושית רעה. לסמל המסייע להיזכר עד כמה היה רע בעבר, וכמה נאורים וחכמים אנו היום.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע הכוכבים כבים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/294787/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/294787/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:32:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294787</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות מתרחשים שינויים מסתוריים בסדר המדויק של היקום. האם ניתן להבין מה משמעותם, ומדוע הם מלמדים אותנו שיעור חשוב בצניעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294790" align="aligncenter" width="1920"] [Shutterstock][/caption]ארתור סי. קלארק היה אחד מסופרי המדע הבדיוני הגדולים של המאה ה-20. הוא חיבר עשרות ספרים שנמכרו במיליוני עותקים. אחד מסיפוריו המפורסמים נקרא The Nine Billion Names of God. הסיפור עוסק בקבוצה של נזירים טיבטים המאמינים כי לאלוהים יש תשעה מיליארד שמות שעליהם לגלות. כאשר יצליחו לרשום את כל השמות השונים תושג מטרת הקיום של האנושות, ואז אלוהים יהרוס אותה.

לצורך משימתם הם משתמשים בכתב מיוחד שפיתחו ובעזרתו הם מתחילים לפענח את השמות, אך לדאבונם הם מגלים שהדבר לוקח זמן רב. יום אחד הם מחליטים לזרז עניינים ופונים לחברת מחשבים בבקשה שתשלח להם מחשב שיבצע את הפענוח במהירות. אולם כאשר הטכנאים נשלחים להביא את המחשב למנזר הטיבטי, בהר מרוחק, הם מתחילים לתהות מה יקרה כאשר הנזירים ישלימו את הפיענוח בתוך ימים ספורים ויגלו שהעולם לא מגיע לקיצו? ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אפשר לשבת בחוף הים, לשתות משהו ולהרגיש נהדר. השאלה אם נרגיש סיפוק ומשמעות. לרגע אולי כן. אבל מה הלאה?&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/294779/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/294779/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 07:32:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294779</guid>
                                <description><![CDATA[האם מספיק לחשוב חיובי כדי להרגיש טוב? ומה קורה כשאנחנו מצליחים למנוע מרגשות שליליים להופיע – האם נהיה מאושרים יותר? ריאיון עם פרופ' גיא רוט חושף את הצד האפל של הרדיפה אחר האושר ומסביר מדוע כדאי מראש להתמקד בדברים חשובים יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294780" align="aligncenter" width="1327"] [Shutterstock][/caption]"תעשה את מה שיעשה אותך מאושר", היא העצה שנהוג לתת למי שעומד בפני צומת דרכים מקצועית, "שיהיו לכם חיים מאושרים", אנו מברכים את הזוג הצעיר בחתונה. אבל מי אמר שלשאוף להיות מאושר זה דבר טוב?

הרעיון המודרני שלפיו "נולדנו כדי להיות מאושרים", הוא נושא שכבר כתבנו עליו בעבר במגזין אפוק מהיבטים היסטוריים, פילוסופיים וחינוכיים. היסטוריונים ופילוסופים שראיינו הסבירו לנו שהרעיון לפיו מטרתנו האולטימטיבית בחיים היא למגר את הסבל ולהיות מאושרים, הוא רעיון חדש יחסית בהיסטוריה, שאין לו הרבה אחיזה במציאות המורכבת שבה אנו חיים.

אולם מעבר לממד הרעיוני של האושר, קיים גם ממד מדעי-פסיכולוגי שלא רק מאשש את הטיעון שלא נולדנו להיות מאושרים, אלא גם תומך ברעיון שלפיו לא כדאי לנו לרדוף אחרי האושר. ושרדיפה כזו לא רק שתותיר אותנו בידיים ריקות, היא גם מסוכנת לנו וליחסים שלנו.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זכור כי תמות – לאו דווקא מהקורונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/294344/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/294344/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 05:03:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294344</guid>
                                <description><![CDATA[לאחרונה העסיקה אותי השאלה מדוע אנשים בימינו אינם פוחדים מהגיהינום. בעקבות זאת התעוררתי למחשבות נוספות בנושא,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294349" align="aligncenter" width="1920"] יום אחד נצטרך בוודאות לעבור בדלת הזו. האם לא ננסה להתכונן אליה? &#124; [Shutterstock][/caption]לאחרונה העסיקה אותי השאלה מדוע אנשים בימינו אינם פוחדים מהגיהינום. בעקבות זאת התעוררתי למחשבות נוספות בנושא, ולשאלה הכללית יותר: מדוע אנשים אינם לוקחים ברצינות את המוות?

אם נסקור לרגע את ההיסטוריה האנושית, הרי שבקרב המהפכות הרבות שהביא איתו העידן המודרני, נמצאת גם אחת שלא תמיד נותנים עליה את הדעת. מדובר בהעתקת כובד המשקל מהעולם הבא אל העולם הזה.

בעולם העתיק, בימי הביניים וגם בתקופת הרנסנס ייחס האדם חשיבות רבה ביותר לשאלת הגורל שלאחר המוות. העולם הזה נתפס, כלשונם של חז"ל, כפרוזדור המוביל לטרקלין – שלב מעבר בלבד לקראת הקיום הנצחי של העולם הבא. ממילא, מטרתו של העולם הזה אינה בעצם החיים בו, אלא בהכנתו של האדם ובפיתוח נשמתו כך שיהיה ראוי להגיע לשלב שאחריו. זה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד יסתיים הניסוי הגדול בעולם בהעברת כסף חינם לאנשים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/294332/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/294332/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 05:03:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294332</guid>
                                <description><![CDATA[בעולמנו מתקיים עיקרון מוסרי בסיסי שיש לשמור עליו – מי שעובד צריך לקבל תשלום בעבור עבודתו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294333" align="aligncenter" width="1920"] אופציות הפעולה של ממשלת האחדות מוגבלות &#124; [Ronen Zvulun/POOL/AFP via Getty Images][/caption]בעולמנו מתקיים עיקרון מוסרי בסיסי שיש לשמור עליו – מי שעובד צריך לקבל תשלום בעבור עבודתו בהתאם לתפוקה שנתן, לסיכון שלקח ולניסיון שהביא. מי שאינו עובד – לא צריך לקבל כסף.

בדיוק בגלל זה מתויג "הסוציאליזם" על ידי אנשים רבים כדרך לא מוסרית. סוציאליזם מנחה את הממשלה לקחת כסף (בדרך כלל באמצעות מסים) מאנשים שהרוויחו אותו ביושר ולהעביר אותו, כלומר לחלק אותו לאנשים אחרים כראות עיניה – מבלי שאלה עבדו בעבור הכסף הזה – כל זה במטרה ליצור חברה שוויונית יותר.

אין זה אומר שאין לעזור לחלשים ולעניים בחברה. להיפך, יש לטפח ארגונים שביכולתם לתרום לשכבות החלשות ולספק להם הדרכה כלכלית ותמיכה ממשית ביציאה ממעגל העוני. זהו טוב לב, זה חשוב ומועיל לחברה. אבל אין לעשות זאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לדחוף שטויות שיהרסו את החברה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/294337/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/294337/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Aug 2020 05:02:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294337</guid>
                                <description><![CDATA[ייתכן ששמעתם בחודשים האחרונים, לפחות פעם אחת, את המושג &#8220;פריבילגיה לבנה&#8221;. אולי גם שמעתם בחדשות או...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294340" align="aligncenter" width="1920"] כתובת "חיי שחורים חשובים" (Black Lives Matter) פרוסה ברחוב מרכזי בסן פרנסיסקו ביוני השנה &#124; [Josh Edelson/AFP via Getty Images][/caption]ייתכן ששמעתם בחודשים האחרונים, לפחות פעם אחת, את המושג "פריבילגיה לבנה". אולי גם שמעתם בחדשות או ראיתם בטלוויזיה טענות לפיהן כל האנשים הלבנים אשמים ב"גזענות מערכתית", אף על פי שמרביתם, כמוכם, לא תומכים בגזענות ואף מתנגדים לה. עד כמה שזה נשמע מוזר, בארה"ב זו כבר מגפה שבאופנה – מאשימים את הלבנים בעליונות וב"גזענות מערכתית". לפני שזה יגיע גם אליכם, כפי שתופעות תרבותיות רבות אחרות מגיעות מארה"ב למדינות המערב, מגיעה לכם הזדמנות להבין במה מדובר ואיך להתנגד לכך.

ראשית קצת רקע. רעיונות הגזענות המערכתית והפריבילגיה הלבנה משתייכים לענף של "תיאוריית הזהות הביקורתית" (Critical Identity Theory) המכונה "לימודי עליונות לבנה" (Whiteness Studies). לפי החוקרים בענף זה, מכיוון שאתם נהנים מהיתרונות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסובלנות החדשה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/294712/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/294712/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Aug 2020 16:13:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294712</guid>
                                <description><![CDATA[מהי סובלנות אמיתית, איך היא נתפסה בעבר, והאם יש לה גבולות?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[גידי היה נחוש לכסח את הדשא שגדל בחצר. בסוף השבוע הוא הוציא את מכסחת הדשא והתחיל בעבודה, כשלפתע הבחין בשכן מנופף לשלום. "כשתסיים אצלך יש לי בשבילך עוד דשא לכסח!" צעק לעברו בצחוק רועי. "תודה, מדשאה אחת מספיקה לי!" ענה גידי.

רועי התקרב. "ועכשיו ברצינות, אני יכול להשאיל אותה מחר? יש לי יום חופש ואני רוצה לנצל אותו לעבודות בבית".

גידי: "בטח. התחשק לך לקחת חופשה?"

רועי: "לא, נתנו לנו במשרד יום חופש, אתה יודע, לכבוד יום הגאווה. זה לא ממש נוגע לי, אבל אני תמיד שמח לקבל יום חופש".

גידי התקרב אל הגדר ואמר: "אני פשוט לא מאמין שהם סוגרים את המשרד ומוציאים אתכם לחופשה בגלל מצעד הגאווה".

רועי: "כן, אתה יודע, 'חיה ותן לחיות', זה מה שאני אומר".

גידי: "שלא תבין אותי לא נכון. אני לא מתנגד להם באופן אישי. אני רק לא אוהב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יש לכם משכנתא? אתם כנראה מפסידים כסף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/294539/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/294539/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Aug 2020 07:59:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294539</guid>
                                <description><![CDATA[כשמדובר במשכנתא שלכם, חישוב מסלול מחדש עשוי לחסוך לכם סכומים אדירים. איך תבדקו לבד אם כדאי למחזר את המשכנתא? ואיך תשפרו את התנאים, שלב אחרי שלב? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]מ[/dropcap]שכנתא היא לרוב ההלוואה הגדולה ביותר שאדם לוקח בחייו, ובה בעת היא המוצר הפיננסי המורכב ביותר שהבנק מציע. ולכן כל פרט בהסכם המשכנתא עלול לעלות לכם מאות אלפי שקלים מיותרים. בואו נשים את הדברים על השולחן - הבנק הוא עסק שמטרתו להרוויח, ובגלל שרובנו לא שולטים בפרטי הפרטים ואין לנו זמן וסבלנות להתעמק בהם, רבים מבינים רק לאחר כמה שנים שהם משלמים הרבה יותר מדי על המשכנתא.
כך קרה לאושרת ממרכז הארץ, שקיבלה מאחד הבנקים הצעה למשכנתא שהסתכמה ב-700 אלף שקלים, והתבססה על התמהיל הנפוץ "שליש שליש שליש" במסלולים בסיכון ותמחור גבוהים יחסית, וללא התאמה אישית לצרכים שלה. מלבד הקרן, לפי חישוב בסימולטור מיוחד המביא בחשבון תחזיות כלכליות שונות בחיי המשכנתא, התוספת שהיא הייתה נדרשת לשלם לאורך שנות המשכנתא הסתכמה ב-796,000 שקלים. לאחר שפנתה ליועץ משכנתאות חיצוני שטיפל בבקשתה והתאים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מבט מבפנים על השתלטות סין על הוליווד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/294281/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/294281/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Aug 2020 09:50:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294281</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד הצליח המשטר הסיני לגרום להוליווד להפוך לחלק ממנגנון התעמולה שלו? כריס פנטון, שהפיק סרטים שוברי קופות כמו "איירון מן 3", "נקודת פריצה" ו"לופר", מספר בריאיון מיוחד למגזין אפוק על שיתוף הפעולה שלו עם דרישות הצנזורה והתעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית – כל זה במטרה להכניס סרטים לשוק הקולנוע בסין – וכיצד סרטים שאנו צופים בהם משדרים לנו תעמולה סינית מבלי שנרגיש זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294286" align="aligncenter" width="1920"] כריס פנטון בריאיון &#124; [צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב American Thought Leaders - The Epoch Times][/caption]הוליווד היא מפעל החלומות של אמריקה ושל העולם כולו. היא מעצבת את הדמיון שלנו, יוצרת קרקע משותפת לדיון על העבר ועל העתיד, ובמידה מסוימת יכולה גם לעצב את אופיינו ואת תפיסות העולם שלנו. כעת דמיינו לעצמכם שמפלגה פוליטית כלשהי הייתה מנסה לשלוט בהוליווד כדי למנוע כל דימוי שלילי שלה או כל דימוי שלילי של כוחות השיטור או הביטחון שהיא מפעילה. דמיינו שהיא הייתה גם מנסה למנוע את הצגת צבא ארה"ב באור חיובי, ושהיא הייתה אוסרת על הצגת סרטים שבהם נראים אנשים המפרים את מרותה.

ובכן, זה בדיוק מה שקורה היום בהוליווד שמצנזרת סרטים כדי להתחנף למפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) – מפרת זכויות האדם הגדולה בעולם – בתקווה שהמפלגה תסכים להכניס סרטים הוליוודיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; אוגוסט 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/294247/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/294247/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Aug 2020 08:19:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=294247</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - בריטניה שואפת לשקם את כוחה הימי המלכותי, ישראל תרצה למנוע מאיראן (שוב) העשרת אורניום, והונג קונג תגיע לנקודת רתיחה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_294271" align="alignnone" width="1920"] Anthony Wallace/AFP via Getty Images[/caption]
מה צפוי לקרות בהונג קונג
מאת איל לוינטר

1. א. ב-30 ביוני אישר קונגרס העם הלאומי בבייג'ינג חקיקה, ומנהיג סין שי ג'ין-פינג חתם והפך אותה לחוק שיתווסף לחוק היסוד של הונג קונג. החוק – העוסק בביטחון לאומי – מסמיך את ממשלת הונג קונג לנקוט באמצעים חמורים נגד אנשים המנסים "להפריד בין הונג קונג לסין" (עד מאסר עולם); מבצעים פעילות חתרנית, כלומר מנסים להפיל את המערכת הממשלתית בהונג קונג; מבצעים פעולות טרור – הגדרה הכוללת הפרעה לתחבורה הציבורית או למערכות הציבוריות באופן כללי; או יוצרים קשר עם גורמים זרים במטרה להפיץ "סודות מדינה", להתערב במדיניות של הונג קונג, לבצע מניפולציה בתוצאות הבחירות או להטיל סנקציות על סין או על הונג קונג.

החוק גם יאפשר להעביר את סמכות השיפוט של הונג קונג לבתי משפט בסין (מהלך שפירושו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אקסקלוסיביות צרפתית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/292574/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/292574/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 26 Jul 2020 13:12:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=292574</guid>
                                <description><![CDATA[מותג היוקרה הצרפתי מגלם את רוח האוונגרד, מה-DS המקורית ועד לדגמים העכשוויים והמתקדמים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עולם הרכב כיום תחרותי מתמיד ומשופע בדגמים חדשים, מעוצבים ומתקדמים. עבור מותגי היוקרה, האתגר המרכזי הוא כיצד ליצור שילוב הרמוני בין מסורת, עיצוב ופאר, לבין טכנולוגיות מתקדמות, ומותג DS הצרפתי עומד באתגר זה באופן ייחודי ומעורר הערכה. זהו סיפורו של מותג אקסקלוסיבי זה, משנת 1955 ועד היום. 

DNA של חדשנות
בשנת 1955, בתערוכת הרכב של פאריז, היכתה סיטרואן את עולם הרכב בתדהמה עם הצגתה של ה-DS 19, מכונית מתקדמת בעלת עיצוב אל-זמני ושלל חידושים טכנולוגיים פורצי דרך. ה-DS, שזכתה באינספור פרסים ותארים וגם בהצלחה מסחרית, הפכה עם הזמן לאיקון שסימל קידמה טכנולוגית ואת תחיית הגאונות הצרפתית. החזון המקורי היה של פייר בולנז'ר, מנכ"ל סיטרואן שיזם את פרויקט פיתוח המכונית 17 שנים מוקדם יותר ולא זכה לראות אותו קורם עור וגידים בשל מותו בשנת 1950. אלו שהפכו את החזון למציאות, היו הפסל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מזכיר המדינה פומפאו: &#8220;רדיפת הפאלון גונג חייבת להסתיים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/291958/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/291958/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 21 Jul 2020 09:03:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=291958</guid>
                                <description><![CDATA[מזכיר המדינה של ארה"ב, מייק פומפאו, פרסם ב-20 ביולי הצהרה המגנה את רדיפת מתרגלי הפאלון גונג – שיטת מדיטציה שלווה בסין הנרדפת מאז 1999 על ידי המשטר הסיני – וקוראת לעצור אותה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_291960" align="aligncenter" width="1920"] מזכיר המדינה של ארה"ב מייק פומפאו &#124; תמונה: ANDREW HARNIK POOL AFP via Getty Images[/caption]

מאז הקמת האפוק טיימס הקפדנו לחשוף בצורה עקבית את הרדיפה האכזרית שמתרחשת בסין נגד מתרגלי הפאלון גונג, שיטה שלווה של מדיטציה ושיפור עצמי על פי הערכים "אמת, חמלה סבלנות".

רדיפת מתרגלי השיטה החלה ב-20 ביולי 1999, אז מנו מתרגלי הפאלון גונג בין 70 ל-100 מיליון איש בסין. בהוראת מנהיג סין לשעבר, ג'יאנג דזה-מין, נאסר לתרגל את השיטה ומתרגלים הושלכו למחנות עבודה בכפייה לחינוך מחדש, לבתי כלא ולמרכזי מעצר, בהם עברו עינויים קשים הנמשכים עד ימים אלה, במה שנחשב כפשע נגד האנושות.

ב-2006 חשפנו לראשונה בעולם שבמחנות העבודה בכפייה מבוצעת גם קצירת איברים ממתרגלי השיטה, הנחשבים בריאים יחסית, במטרה למכור את איבריהם לאנשים מרחבי העולם המגיעים לסין כדי לבצע השתלת איבר. פרקטיקה הנמשכת עד עתה.

בעקבות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 335: נשמתה של אומה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/289734/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/289734/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:57:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289734</guid>
                                <description><![CDATA[תרבות הייתה מאז ומתמיד נשמתה של כל אומה. גורם רוחני המהווה דבק ערכי ומוסרי בין קהילה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[תרבות הייתה מאז ומתמיד נשמתה של כל אומה. גורם רוחני המהווה דבק ערכי ומוסרי בין קהילה לעבר שלה ולשורשיה. במשך אלפי שנים, גם בתקופות אלימות שעברו הציוויליזציות השונות, התרבות סייעה לאנשים להבחין בין צדק לעוול, בין טוב לרע, ולשמר ערכים כמו נאמנות, טוב לב, חמלה, הגינות ויושר.

החל מאמצע המאה ה-18 החלו להגיח אט אט רעיונות שרצו לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על התרבות שלנו ועל העבר – לטוב ולרע. בתחילה היה זה הליברליזם שעבר לאורך הדורות שינויים ופרשנויות אין ספור; אחריו הגיח הקומוניזם ששיאו במהפכה הבולשביקית; הפשיזם שקרס אחרי מלחמת העולם השנייה; ומשנות ה-60 היו אלה תיאוריות פוסט-מודרניות שהושפעו ממגוון הוגים, רבים מהם ניהיליסטים.

כעת הגענו לשלב נוסף. בשנות ה-80 וה-90 התגבש באקדמיה האמריקנית בליל של רעיונות שמטרתם לחולל שינוי חברתי ותרבותי גדול. עד לאחרונה הרעיונות נראו שוליים ולא ממש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: בשבחי השעמום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289168/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289168/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:42:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289168</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מעידים שהשעמום הוא משהו שלא כדאי לנו לדחוק הצידה, אלא להיפך – להיעזר בו, כדי לפתח חיים משמעותיים יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289730" align="aligncenter" width="1680"] James Danckert, John D.Eastwood, Out of My Skull: The Psychology of Boredom, June 2020[/caption]
"השעמום יתפוס חלק ניכר מהעתיד העומד בפניכם". כך בחר המשורר, המסאי, המחזאי הרוסי-אמריקני וחתן פרס נובל לספרות יוסף ברודסקי, לפתוח את נאום הברכה שלו בטקס הסיום של מחזור 1989 בדארטמות' קולג', בניו המפשייר, ארה"ב. משפט שלא נשמע בדיוק כמו "ברכת הדרך".
"הסיבה שאני רוצה לדבר איתכם על השעמום היא שאין אף קולג' [...] שמכין אתכם [לחוויה הקשה הזאת]. בין אם תהיו עניים ובין אם עשירים, במוקדם או במאוחר אתם תתייסרו בחוויה הזאת של ריקנות. לאלה מכם בעלי פוטנציאל לחיים נוחים יותר, [יגיע הרגע] שתשתעממו בעבודה שלכם, עם החברים שלכם, עם בני הזוג שלכם [...] עם הרהיטים בדירה שלכם, עם המחשבות שלכם ועם עצמכם. ותתחילו לחשוב על דרכים להימלט. [...] אולי תשנו את העבודה, את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: על הקצה – איך להפוך חיסרון ליתרון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289166/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289166/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:37:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289166</guid>
                                <description><![CDATA[חשבתם שאתם לא מצליחים בחיים בגלל שאינכם מספיק עשירים, בגלל צבע עור שונה או בגלל שהיו לכם חיים קשים? ספר חדש קורא לכם להפסיק להתלונן ולהתחיל לחשוב איך להפוך את מה שאתם חושבים שנתפס כחיסרון ליתרון שלכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289728" align="aligncenter" width="1680"] Laura Huang, Edge: Turning Adversity into Advantage, January 2020[/caption]
סיירוס חביב (Cyrus Habib) החליט בגיל 38 לרוץ לבחירות למשרת סגן המושל של מדינת וושינגטון. הוא ידע שהוא אינו דמות של מועמד אידיאלי: עיוור, נמוך קומה, בעל התנהגות מחוספסת ובן למהגרים מאיראן. אבל הוא גם ידע שההתמודדות בבחירות לא תהיה הדבר הקשה ביותר שהוא כבר הספיק לעשות בחייו. הוא הצליח לזכות במלגות לימודים יוקרתיות לקולג', למד באוניברסיטת אוקספורד, קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל, שם גם היה העורך של הג'ורנל היוקרתי Yale Law Journal.
חביב, שאיבד את ראייתו בגיל שמונה בגלל סרטן נדיר ברשתית, היה רגיל שאנשים מרחמים עליו, אבל הוא עצמו לא התייחס לאובדן ראייתו כחיסרון. מבחינתו הוא היה בר מזל משתי סיבות: הוא הספיק לחוות את הראייה שהייתה לו עד גיל שמונה, ולשמר זיכרונות ממה שראה. והוא גם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: המרדף אחר צדק קוסמי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289164/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289164/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:33:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289164</guid>
                                <description><![CDATA[האם חקיקה התומכת במהגרים אכן עוזרת להם? האם יש קשר בין המהפכה המשפטית לתפיסות עולם כלכליות? ומה חורז את כל המהפכות הגדולות של המאה ה-20? תומס סואל, מגדולי ההוגים הכלכליים במאה האחרונה, עונה בנחרצות ובחריפות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289726" align="aligncenter" width="1680"] תומס סואל, המרדף אחר צדק קוסמי, 2019[/caption]
"כעת ישנו בארצות הברית מעמד רחב ומתפתח של אנשים שהכתירו את עצמם ביומרנות למובילים בתחום המוסר, אנשים הרואים בעצמם 'מצפון' לאחרים. הללו מתנגשים התנגשות מצח עם האמונה האמריקנית באדם הפשוט... הבוז שרוחשות האליטות החדשות האלו לאדם האמריקני הפשוט מחמיר והולך, ונעשה לתחושה של צורך לשלול מאנשים נחותים אלה את חירותם... ו'לתקן' את השיטה המאפשרת למאווייהם של אנשים רגילים לתת את הטון בשוק ובחיים החברתיים והפוליטיים במדינה".
הפסקה לקוחה מהספר "המרדף אחר צדק קוסמי" של תומס סואל, מגדולי הוגי הדעות הכלכליים בארה"ב במאה האחרונה. אם היא נשמעת מוכרת לאוזן הישראלית, זה כי כך בדיוק נשמעים הדיוניים הערים הנוגעים לבית המשפט הישראלי בשנים האחרונות, ולתפקיד שהוא לקח לעצמו כמצפן מוסרי וכקובע מדיניות. המעניין הוא שאת דבריו הנכוחים כנגד בית המשפט כתב סואל כבר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: חוכמת הציפורים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289162/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/289162/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:29:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289162</guid>
                                <description><![CDATA[עולמן המורכב והמעניין של הציפורים נגלה בספר חדש שמפריך דעות קדומות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289724" align="aligncenter" width="1680"] Jennifer Ackerman, The Bird Way: A New Look at How Birds Talk, Work, Play, Parent, and Think, May 2020[/caption]
פעם, כשאמרו למישהו שיש לו מוח של ציפור זה נחשב עלבון. כעת, ספר חדש מגלה שמוח של ציפור אמנם קטן כמו אגוז, אבל זה רחוק מלהעיד על טיפשות. למעשה, מתברר שמספר הנוירונים בראשן הקטן של ציפורים גדול יותר מזה של קופים בעלי מוח גדול הרבה יותר. גם הקשרים המורכבים בין הנוירונים במוחן של ציפורים, במיוחד באזור קליפת המוח, מעידים על יכולות שכליות מפותחות יותר מאשר אלה של כמה סוגי יונקים[1].
הספר החדש (The Birds Way (2020 העוסק באינטליגנציה הרגשית והשכלית של ציפורים, מתחיל עם אירוע מכונן בחקר הציפורים שקרה בשנים האחרונות – המצאת מצלמות וידיאו זעירות המאפשרות להתבונן, להקליט ולצלם ציפורים כשהן חופשיות בטבע. השימוש בטכנולוגיה גרם למהפך של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי היה השרלוק הולמס האמריקני?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/289146/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/289146/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 09:08:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289146</guid>
                                <description><![CDATA[הוא פתר כ-2,000 תעלומות רצח ומומחים מכנים אותו "החוקר הפורנזי הגדול ביותר של אמריקה במאה ה-20". ספר חדש מתחקה אחר הקרימינולוג שהפך את חקר הפשע מתחום המתבסס על ראיות נסיבתיות וניחושים למדע מדויק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289683" align="aligncenter" width="1920"] [Shutterstock][/caption]
ב-1 בדצמבר 1903 יצא לאקרנים המערבון האילם מבית אולפני אדיסון: "שוד הרכבת הגדול". הסרטון בן עשר הדקות הופק ובוים בידי אדווין סטנטון פורטר בתקציב של 150 דולר והיה שובר הקופות הגדול ביותר בארצות הברית במשך 12 שנים (עד "לידתה של אומה"). תקציר העלילה: ארבעה שודדים משתלטים על רכבת, פורצים לכספת שבקרון הדואר בעזרת דינמיט, הורגים את אחד מנהגי הקטר, מאלצים את הנוסעים לרדת וגונבים את חפציהם. הסוף, כמובן, טוב: עובדי תחנת הרכבת המקומית הורגים את השודדים במהלך קרב יריות ומשיבים לנוסעים את רכושם.
האחים יו, ריי ורוי לבית ד'אוטרמונט (DeAutremont) גדלו, כמו מיליוני אמריקנים אחרים, על הסרט ועל מערבוני השודדים שנוצרו בעקבות הצלחתו הכבירה. עשרים שנים לאחר צאת הסרט, ב-11 באוקטובר 1923, הם ישבו על סלע גדול בסמוך לצריף שבו גרו באזור הרי סיסקיו, על הגבול שבין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המיתוס של המוטיבציה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/289154/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/289154/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 08:38:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289154</guid>
                                <description><![CDATA[האם די לרצות משהו כדי להוציא לפועל פרויקט או לממש חלום? חוקרים טוענים שמוטיבציה אינה ניצוץ המניע לפעולה, כמו שנהוג לחשוב, אלא בדיוק להיפך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289671" align="aligncenter" width="819"] תמונה: www.inc.com[/caption]
ג'ף האדן (Haden) עבד בפס הייצור של חברת R.R. Donnelley, אחת מחברות הדפוס המסחרי הגדולות בעולם. העבודה הייתה טובה והמשכורת מכובדת, אבל הוא לא היה מרוצה. החלום האמיתי שלו היה להיות מנכ"ל של מפעל גדול. אבל השנים חלפו, ובמקום להיות מנכ"ל של מפעל הוא מצא את עצמו מנהל רק את פס הייצור של חברה פרטית אחת קטנה. חלום אחר שהוא ניסה להגשים במשך כמה שנים היה לפרסם משהו מהדברים הרבים שהוא כתב, ולוּ רק סיפור אחד קצר. גם זה לא צלח. היו לו עוד מטרות שהוא ניסה להשיג, כמו לרוץ מרתון, לרדת במשקל, לאכול רק מזון בריא – גם בהן הוא נכשל שוב ושוב. גרוע מכך. היו לו מטרות נוספות שעליהן הוא ויתר אפילו לפני שניסה להשיג אותן. הוא חשב עליהן, חלם עליהן, דמיין איך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מרפא העסקים: היזם שמגלה בעיות על פי הפירמידה של מאסלו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/289156/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/289156/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 07:42:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289156</guid>
                                <description><![CDATA[היזם, האנג'ל והסופר מייק מיכאלוביץ' חווה על בשרו הצלחות עסקיות גדולות, וגם נפילות קשות, שהובילו אותו לפתח שיטה חדשה לניהול טוב יותר של העסק – על פי פירמידת הצרכים של מאסלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289614" align="aligncenter" width="1920"] כל התמונות בכתבה: באדיבות מייק מיכאלוביץ'[/caption]
שתי החברות הראשונות שהקים מייק מיכאלוביץ', יזם וסופר אמריקני, נחלו הצלחה רבה ונמדדו בשווי של מיליוני דולרים. הוא בנה אותן לפי נוסחה קבועה שהתבססה על גדילה מתמשכת עד המכירה שלהן שהביאה רווח גדול. התעשרותו בשנות השלושים המוקדמות שלו, פיתחה אצלו רצון להיות אנג'ל, לבזבז את הכסף שהרוויח על מוצרי מותרות ולהמשיך לעשות אותו דבר עם חברות נוספות. אלא שהוא לא לקח בחשבון שכל עשר החברות שיפתח ייכשלו. הכישלון של אחת מהן היה כה גדול, שתוך כמה ימים הוא איבד את כל מה שהיה לו.
ב-14 בפברואר 2008, ביום וולנטיין, הוא חזר הביתה והודיע למשפחתו שבזבז את כל הכסף שהיה להם. "ישבנו יחד מסביב לשולחן בארוחה משפחתית נפלאה, אבל הייתי עצוב", הוא סיפר. "אשתי הסתכלה עלי ושאלה 'מה קרה?', וזה כל מה שהיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם מדענים גילו כוח מסתורי חמישי ביקום?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/289160/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/289160/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 07:30:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289160</guid>
                                <description><![CDATA[במשך זמן רב האמין המדע שיש ארבעה כוחות המניעים את היקום, אולם בשנים האחרונות, לצד שינויים מסתוריים המתרחשים ברחבי היקום שאיש אינו מצליח להסביר, התגלה ממצא מעניין חדש העשוי לחולל מהפכה במדע. "זה פותח את השער לפיזיקה חדשה", טוען המדען שגילה את זה בריאיון לאפוק טיימס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289599" align="aligncenter" width="1920"] shutterstock[/caption]
פיזיקאים מסכימים כבר זמן רב שיש ארבעה כוחות המעצבים את היקום שלנו, מותחים אותו, מועכים אותו ולפעמים גם קורעים חלקים ממנו לגזרים. ארבעה ולא יותר. מהכוח הגדול אל הקטן אנחנו מכירים את כוח הגרביטציה, שאמנם הוא החלש מכולם אך הוא זה שמגבש את הגלקסיות ואת הכוכבים; את הכוח האלקטרומגנטי המאפשר את החשמל ורבים מהתהליכים הכימיים בגופנו; ועוד שני כוחות גרעיניים, החזק והחלש, הפועלים בקנה מידה זעיר בגרעין האטום.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בהירות מוסרית מול תרבות של סמים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/289174/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/289174/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 07:11:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289174</guid>
                                <description><![CDATA[בשנת 1972 פרסם מילטון פרידמן מאמר נועז בכתב העת ניוזוויק שבו יצא נגד ניסיונות הממשל האמריקני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289585" align="aligncenter" width="1920"] [Kerem Yucel/AFP via Getty Images][/caption]
בשנת 1972 פרסם מילטון פרידמן מאמר נועז בכתב העת ניוזוויק שבו יצא נגד ניסיונות הממשל האמריקני למגר את מגפת ההרואין שנראה שהלכה והתרחבה בחברה האמריקנית (מספר המכורים עמד אז לפי הערכות על חצי מיליון בני אדם). פרידמן העלה שתי טענות שמאז הפכו לשכיחות בשיח הציבורי על לגליזציה של סמים: מבחינה מוסרית, טען, לממשל אין שום זכות לאסור על אנשים שימוש בהרואין (או כל סם אחר. אסור לממשל גם לאסור על אנשים מלבצע התאבדות). מבחינה כלכלית, המשיך הכלכלן המוערך, המאבק פשוט לא ישיג את מטרותיו ולוּ מפני שהתוצאה הבלתי נמנעת תהיה שוק שחור. היכן שיש ביקוש, שם יתגבש, במוקדם או במאוחר, בדרכים כאלה או אחרות – היצע.
הממשל, תופתעו בוודאי לגלות, סירב לשמוע לעצתו של פרידמן, ושם לעצמו למטרה לבלום (להבדיל מלמגר) את התפשטות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אל תיכנעו לתיאוריית הגזע הביקורתית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/289172/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/289172/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Jul 2020 06:57:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289172</guid>
                                <description><![CDATA[מגיל צעיר מספרים לנו שגזענות זה רע. גזענות, אומרים לנו, היא שילוב של דעות קדומות, זלזול,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מגיל צעיר מספרים לנו שגזענות זה רע. גזענות, אומרים לנו, היא שילוב של דעות קדומות, זלזול, לפעמים אפילו ניסיון להשפיל, להתעלל או לפגוע באנשים – בגלל הגזע שלהם. זה יכול להיעשות ברמה האישית (אחד על אחד), ברמה החברתית (הניסיון להשיג יתרון עבור קבוצת גזע אחת מול אחרת) או ברמה הפוליטית (לשלול מאחרים שוויון זכויות וכבוד מטעמי גזע). כך עשו הנאצים. כך עשו אלו שהחזיקו עבדים שחורים באמריקה ובאימפריה הבריטית.
זה רע, ובכל מקום שזה קיים צריך לעצור את זה. כולנו יכולים להסכים על כך. אולם ההתנגדות שרואים לאחרונה בארה"ב ובאירופה – אלה התוקפים ועוקרים פסלים היסטוריים ומכנים בשמות גנאי אנשים לבנים – אינה עוסקת רק בסוג הגזענות שכולנו מכירים, וגם לא מנסה באמת ובתמים לפתור את הבעיה.
באקדמיה יש לזה שם. ב-1995 הגדיר זאת פרופ' ריצ׳רד דלגאדו מבית הספר למשפטים באוניברסיטת אלבאמה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ערך הנאמנות – בואו נשמור עליו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/289170/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/289170/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jul 2020 15:26:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289170</guid>
                                <description><![CDATA[אחד המאפיינים הבולטים של תקופתנו הוא הנטייה לבקר את המסורת, לתהות מחדש לגבי היסודות הערכיים והאמונות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_291149" align="aligncenter" width="519"] Public Domain[/caption]
אחד המאפיינים הבולטים של תקופתנו הוא הנטייה לבקר את המסורת, לתהות מחדש לגבי היסודות הערכיים והאמונות המרכיבים את החברה שלנו, ולפעמים להרוס את מה שנחשב כאסור להריסה.
ערך אחד כזה הוא "נאמנות". לאורך כל ההיסטוריה חברות מסורתיות שמו דגש רב עליו: להיות נאמנים למילה שלנו, נאמנים לבן/בת זוגנו, נאמנים להורינו, נאמנים לעבודה שלנו, וכן – נאמנים גם למדינה – נושא שאגיע אליו מיד.
בגידה, באלה שאנו צריכים להיות נאמנים להם, נחשבה בעבר לעבירה מוסרית קשה. ביצירתו "התופת" מהמאה ה-14 (מתוך הקומדיה האלוהית), דנטה כותב על מעגל הגיהינום התשיעי בו שוכן השטן. במעגל עוברים עינויים אלה שבגדו. לא בבן/בת הזוג – לכך שמור מעגל הגיהינום השני בו מעונים אלו שחטאו בתאוות בשרים ואהבה אסורה – אלא אלו שבגדו בקרוביהם, בעירם או בארצם, באורחיהם ואף ב"אדוניהם" (אלוהים).
בסיפורים עממיים מהמסורת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נשימה: המדע החדש של האמנות העתיקה שאבדה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/289150/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/289150/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jul 2020 15:19:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289150</guid>
                                <description><![CDATA[העיתונאי ג'יימס נסטור יצא למסע מחקר בעקבות הפעולה החשובה ביותר בטבע ובחיים שלנו – הנשימה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289385" align="aligncenter" width="1920"] [איור: דניאל גולדפרב][/caption]
ג'יימס נסטור, עיתונאי וסופר המתמקד בנושאים מדעיים, עבר לפני מספר שנים תקופה מאתגרת. במשך שנתיים וחצי לקה שלוש פעמים בדלקות ריאות שגרמו לו לקשיי נשימה בלתי פוסקים, הקשו עליו לעבוד והשפיעו על המצב בבית. אחרי שניסה מספר תרופות שלא הועילו, החליט בסופו של דבר להיענות לעצת רופא המשפחה ולנסות תרגילי נשימה. הרופא הפנה אותו למפגש היכרות של טכניקת נשימה יוגית הנקראת "סודרשן קריה", ונסטור קיווה לטוב.
המפגש התקיים בשעת ערב במבנה אפלולי ומיושן בעיר מגוריו – סן פרנסיסקו. נסטור התיישב ליד משתתפים אחרים והמתין להנחיות. "לשאוף לאט אוויר דרך האף ואז לנשוף באיטיות, ותוך כדי כך למקד את תשומת הלב בנשימה". חלפו לאיטן 20 דקות ובראשו של נסטור החלו לנקר מחשבות ביקורתיות התוהות מדוע הוא יושב שם. הרגשתו גברה כשפקח את עיניו והבחין במבטים מדוכדכים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האקדמאים שהפילו את האקדמיה מכים שנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/289158/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/289158/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jul 2020 14:33:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289158</guid>
                                <description><![CDATA[ג'יימס לינדזי ושניים מעמיתיו הגיעו ב-2018 לכותרות העיתונים הגדולים בעולם לאחר שכתבו סדרה של מאמרים אקדמאיים מומצאים, והצליחו לפרסמם בכתבי-עת אקדמיים יוקרתיים. מאז שהצליחו להביך את הממסד האקדמי, המשיך לינדזי לחקור את הרעיונות שאפשרו את השערורייה הזאת – תיאוריות שאותן הוא מכנה "מדעי המרמור". בריאיון לאפוק טיימס הוא מדבר על "השחיתות הפוליטית המשתלטת על האוניברסיטאות שלנו" ומסביר כיצד רעיונות מעוותים מפוררים בהדרגה את החברה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289370" align="aligncenter" width="1920"] [Brendon Fallon/The Epoch Times][/caption]
כל מחקר המוגש לפרסום בז'ורנל אקדמי המכבד עצמו צריך לעבור ביקורת עמיתים. הוא נקרא על ידי אנשי אקדמיה המתמחים בנושא, המספקים משוב מפורט ובסופו המלצה האם לפרסם את המחקר כפי שהוא, לפרסם אותו אחרי תיקונים או לפסול לחלוטין את פרסומו.
ב-2018 התפרסם ג'יימס לינדזי, דוקטור למתמטיקה הכותב מאמרים למגזינים כמו "טיים" ו"סיינטיפיק אמריקן", לאחר שכתב סדרה של 20 מחקרים מומצאים ביחד עם הלן פלאקרוז (בוגרת מדעי הרוח) ופיטר בוגושיאן (פרופ' לפילוסופיה באוניברסיטת פורטלנד סטייט). המחקרים השערורייתיים הוגשו לכמה מכתבי העת היוקרתיים ביותר בעולם וחלקם זכו לביקורת עמיתים חיובית ופורסמו.
"לפעמים אני נהנה לספר לאנשים שהצלחתי להכניס את צמד המילים 'סקס כַּלְבִּי' לעמוד הראשון של הניו יורק טיימס", אומר לי לינדזי בריאיון. "אחד המחקרים שלנו עסק ב'תרבות האונס', בהומוסקסואליות ובנושאים אחרים של זהויות שצצים בכל מקום. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי – יולי 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/289152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/289152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jul 2020 14:04:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289152</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - יציאת ארה"ב מהמזרח התיכון, מנופי הלחץ הפלסטיניים לקראת מו"מ עתידי, וקריסת הסכם הסחר בין ארה"ב לסין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_289365" align="aligncenter" width="1920"] [Andrew Caballero-Reynolds/AFP via Getty Images][/caption]
לאט ובשקט ארה"ב ממשיכה לצאת מהמזרח התיכון. האם ישראל תתפוס את מקומה?
1כבר יותר מעשור שארה"ב מנסה לצאת מהמזרח התיכון, מרבית הזמן בלי הצלחה. החשש העיקרי שמנע זאת ממנה עד כה הייתה הדאגה שבעקבות יציאתה ייווצרו אזורי ואקום שעליהם ישתלטו כוחות טרור עוינים. אם לומר את האמת, ארה"ב לא באמת הייתה מוכנה לוותר לגמרי על השפעתה בשטח. לכן הגו בפנטגון אסטרטגיה חדשה-ישנה – שימוש ב"שחקנים" מקומיים עצמאיים שיבצעו את העבודה הצבאית בשטח למען האינטרס האמריקני. במקום שארה"ב תנחית כוחות צבא גדולים בסוריה שילחמו בדאע"ש, הכורדים יעשו זאת עבורה. כך תוכל ארה"ב לצמצם כוחות. הבסיסים האמריקנים שייוותרו בשטח יעסקו באיסוף מודיעין, בפעולות מיוחדות ובאימון השחקנים המקומיים.
אבל האסטרטגיה הזו החלה לגבות מהאמריקנים מחיר גבוה שהולך ומאמיר. ברגע שארה"ב הפחיתה את כוחותיה על הקרקע, הכוחות המעטים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תחקיר: מאחורי הקלעים של הארגון האנרכיסטי שמאיים לפרק את הסדר החברתי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/289148/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/289148/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jul 2020 13:43:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=289148</guid>
                                <description><![CDATA[ראיונות עם אנשי שטח ועם פעילי "אנטיפה" בהווה ובעבר חושפים כיצד פועלת התנועה האנרכיסטית ומי הם הספרטנים שמנסים לבלום אותה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["יש לכם הזדמנות 'לנגוס בי' לפני שהבוזזים יספיקו לקבור אותי עמוק באדמה", אומר לנו קרטיס סליווה לאחר לילה של מהומות ברחובות ניו יורק. "זה התחיל בסדרה של הפגנות רגועות בניו יורק, לא היה שום דבר פזיז", הוא מסביר. "ואז פתאום בשעה 4:00 לפנות בוקר חלה תפנית רצינית. לא היה להם אפילו מושג מה שמו של הבחור השחור שנהרג על ידי השוטר ברחובות דרום מיניאפוליס. זה בכלל לא שינה להם. הם 'יצאו לעבודה'. בשעה 6:00 הם כבר סרקו אתרים לביזה אותם הם מכנים 'יהלומי הכתר' – מקומות שהם תכננו לשדוד באותו לילה. ואז 'הצבאות פשטו' – הם היו על אופניים, על קטנועים".
האריות נכנסו ראשונים. "ה'אריות' הם הבחורים הצעירים, לרוב אפרו-אמריקנים, שבאים עם פטישים, קאטרים, אלות בייסבול מאלומיניום, מקלות גולף שהם נושאים בתיקי גב. ובכל הזמן הזה משטרת ניו יורק אומרת לאנשיה: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפנינה של שכונת בבלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/288152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/288152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 01 Jul 2020 07:20:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=288152</guid>
                                <description><![CDATA[הכירו את מגדל בראשית - 44 קומות של יוקרה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מזג אוויר מושלם לאורך כל השנה, אורח חיים נינוח, ותעשיית טכנולוגיה מתפתחת. אלו רק חלק מהקריטריונים שבזכותם נכנסה תל אביב לדירוג הערים הטובות בעולם. לצד סצנת האמנות, התרבות, המסעדות וחיי הלילה, מציעה תל אביב גם חווית מגורים ירוקה ומשפחתית - בשכונת בבלי בצפון הישן של תל אביב. שכונת בבלי נוסדה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היא קרויה על שם התלמוד הבבלי ועד היום חלק מהרחובות בשכונה לקוחים מתקופת התלמוד. שכונת השיכונים, כפי שנקראה בתחילתה, משתרעת על שטח של 1,294 דונם בצפון הישן של תל-אביב. 
גבולות השכונה הם דרך נמיר במערב, פארק הירקון ונחל הירקון בצפון, נתיבי איילון במזרח ודרך ההלכה בדרום. בשכונה מתגוררים כיום קצת פחות מ-10,000 תושבים - משפחות עם ילדים בשנות ה-30 לחייהם, לצד תושבים מבוגרים ותיקים בגילאי 70 ומעלה. שכונת בבלי היא שכונה איכותית מאוד, שקטה נעימה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 334: מנהיגות יוצאת מן הכלל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/285026/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/285026/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:47:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285026</guid>
                                <description><![CDATA[בספרו &#8220;מנהיגות מעצבת: מבט פסיכולוגי&#8221;, פרופ&#8217; מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר לפיתוח המנהיגות בצה&#8221;ל, מספר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בספרו "מנהיגות מעצבת: מבט פסיכולוגי", פרופ' מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר לפיתוח המנהיגות בצה"ל, מספר על "ניסוי" קטן שהוא נוהג לעשות עם תלמידיו באוניברסיטה. הוא מבקש מהם לציין שמות של אנשים שהם תופסים כמנהיגים ואז הוא מורה להם לחפש חוקיות כלשהי ברשימה ולנסות לגזור מכך מודל שיוכל להסביר את המנהיגות כתופעה. מהר מאוד מתברר לסטודנטים שלא קל למצוא מודל שיש בו מידה סבירה של הכללה. אפשר היה למצוא ברשימה: מנהיגים גבוהים (לינקולן) ומנהיגים נמוכים (בן גוריון), נואמים טובים (לותר קינג) לצד כבדי דיבור (רבין), אנשים שהתנהגותם היום-יומית "מהוגנת" (תאצ'ר) לצד אנשים שזלזלו בכללים (דיין), יפי תואר (קנדי) לצד בלתי מרשימים (גאנדי), אנשים בעלי חזון נבואי (הרצל) לצד אנשים פרגמטיים (רוזוולט), ומנהיגים אלימים (היטלר) לצד מתנגדים לאלימות (קינג, גאנדי).
"ספקטרום המנהיגים" רחב מאוד ומכיל ניגודים המקשים למצוא מכנה משותף אחד. למעשה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם ניתן לחזות מה יקרה לציוויליזציה שלנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285024/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285024/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:44:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285024</guid>
                                <description><![CDATA[העיתונאי דן קרלין מנסה בספרו הראשון להבין מה צפוי לקרות לנו על סמך סיפורן של תרבויות קודמות שקרסו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285132" align="aligncenter" width="1680"] דן קרלין, "הסוף תמיד קרוב", הוצאת כתר, אפריל 2020[/caption]
דן קרלין, עיתונאי אמריקני ומגיש רדיו בעבר, שהתפרסם בזכות הפודקסט הפופולרי שאותו הוא יוצר ומגיש "Hardcore History", קיבל הצעה מהוצאת ספרים לכתוב ספר. העורכים בהוצאה הנחו אותו לפרוס את פרקי הפודקאסט שכתב לאורך השנים (שזכה ליותר מ-100 מיליון הורדות מאז השקתו ב-2005) על הרצפה, ולמצוא ביניהם קשר מעניין.
"זה קצת מכריח אותך לעבור סוג של מבחן רורשאך כמו אצל פסיכיאטר", הוא סיפר באחד הפרקים. "אתה מסתכל על העבודה של עצמך, על התמונה הגדולה ואומר אוי, אני מתעסק בדברים די אפלים: פה יש סוף העולם, כאן יש רגרסיה טכנולוגית, וכאן זה הכול מגפות". קרלין התחיל להבין שמה שמעניין אותו ואת המאזינים שלו בהיסטוריה אלו "מצבי הקיצון שבחוויה האנושית".
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארגז הכלים המנטליים של אלוף הנינג&#8217;ה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/285032/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/285032/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:42:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285032</guid>
                                <description><![CDATA[הוא מטפס מגיל 12, הפך לאלוף נינג'ה ישראל בגיל 19 וכבר יש לו תובנות של מי שראה דבר או שניים בחיים. ריאיון עם הספורטאי יובל שמלא על פחדים, לחצים וארגז הכלים המנטליים שפיתח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285064" align="aligncenter" width="1920"] יובל שמלא &#124; תמונה: Peli Hanamer-CC BY-SA 4.0_1[/caption]
בפעם הראשונה שיובל שמלא הגיע למשרד אפוק טיימס זו הייתה פגישת היכרות לקראת הרצאתו באירוע "אפוק 9" השנתי שלנו. עמיתיי שישבו בפגישה, שלא כולם צופים אדוקים בתוכנית הריאליטי "נינג'ה ישראל", נשבו בקסמו של המטפס הצעיר, זוכה אליפות העונה הראשונה של התוכנית.
"הוא רק ילד בן 22", חשבתי לעצמי כשעלתה ההצעה לראיין אותו. "אילו תובנות עמוקות או כלים מנטליים מיוחדים יכולים להיות לו?" כשנפגשנו, גיליתי להפתעתי ולשמתי שטעיתי. לאליפותחיוך ולקלילות המאפיינים את שמלא, מתלוות תובנות עמוקות – הנובעות מיכולתו להתבונן במחשבותיו וברגשותיו, ומהשאיפה שלו לשיפור מתמיד כספורטאי וכאדם – שבאמת אינם אופייניים לגילו. גיליתי שאפילו לשאגה שהוא דואג לעשות כטקס עם העלייה לזירת הנינג'ה, ושהפכה לסימן ההיכר שלו, יש משמעות חשובה עבורו.
"בזירת הנינג'ה, כשמשהו תופס אותך לא מוכן, אז מתפרצות לראש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם וירוסים יכולים לתכנן ביחד מתקפות נגדנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/285030/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/285030/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:39:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285030</guid>
                                <description><![CDATA[במשך שנים האמינו שווירוסים הם רק טפילים מהסוג הפשוט ביותר, אולם מחקרים אחרונים מגלים שרמת היחסים שהם מקיימים בינם לבין עצמם היא מורכבת מכפי שדמיינו, מה שמעלה שאלות חדשות לגבי מה שידענו עליהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285051" align="aligncenter" width="1920"] חיידק נגוע, עם חורים במעטפת החיצונית שלו, בשעה שנגיפים רבים יוצאים ממנו בדרכם ליעד הבא &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
כבר שנים ארוכות שחוקרים רבים בעולם מנסים לפצח את האניגמה הנקראת "וירוס", החודר לגופנו, מתפשט בתאים שלנו, גורם למחלות ולאחרונה גם למגפה משנה סדרי עולם.
הנחת העבודה היא שווירוס (בעברית נגיף), הוא טפיל פשוט, חסר חיים ומודעות, הפועל לבדו וחודר לתא מסוים והורס אותו. אולם בשנים האחרונות מדענים מתחילים להבין שאותו וירוס מנהל יחסים מורכבים עם חבריו הווירוסים כדי להשיג את מטרותיו. הם מקווים שהבנת הנושא תוכל לסייע לנו למצוא דרכים להילחם בו, ולהבין טוב יותר את מהותו.
פרופ' בלייק וידנהפט (Blake Wiedenheft) מאוניברסיטת מונטנה שבארה"ב, הוא אחד מהם. במחקרו הוא התמקד באופן שבו וירוסים תוקפים חיידקים הנמצאים באדמה או במקומות אחרים (וירוסים התוקפים חיידקים נקראים פאג'ים או בקטריופאג'ים), וכך גילה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם לשמחה, לאהבה ולמחלות כמו סרטן ופרקינסון יש ריח?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/285028/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/285028/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:37:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285028</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים מתחילים להבין שחוש הריח שלנו הוא הרבה יותר שימושי מכפי שחשבנו. האם בעתיד נוכל להגיע לגילוי מוקדם של מחלות באמצעותו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[שמתם לב ששמחה יכולה להיות לפעמים מדבקת? תחשבו למשל מה קורה כשכל המשפחה יושבת לארוחה ביחד והאווירה קצת רצינית עד שפתאום מישהו מקבל הודעה משמחת – החברים בדיוק הצליחו לתאם מפגש חברתי שציפה לו. אמנם הידיעה אינה נוגעת לשאר בני הבית, אבל בכל זאת, השמחה שלו מתפשטת גם לאחרים ופתאום כל האווירה מסביב לשולחן הופכת לקלילה ולעליזה יותר.
כבר עשרות שנים נחקר הרעיון שהרגשות שלנו מדבקים ועוברים בערוצים בלתי מילוליים. הבעות הפנים שלנו, שפת הגוף, האופן בו אנחנו משתמשים בקולנו, האופן בו אנחנו נוגעים וכו'. כשאחרים רואים את המחוות האלו הם קולטים אותן, ובאופן בלתי מודע אף מושפעים מהן[1].
אולם פרופ' גון סמין (Gün Semin), כיום מאוניברסיטת ליסבון שבפורטוגל, רצה לבדוק האם לצד הבעות הפנים, טון הדיבור והמישוש, יש גם לחוש הריח שלנו תרומה ל"ווירליות" של השמחה. כדי לעשות זאת הוא חילק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>להתפלל למנהיג: הסיפור האמיתי מאחורי הישרדותם של הכורים שנלכדו בצ&#8217;ילה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/284921/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/284921/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:34:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284921</guid>
                                <description><![CDATA[הסיפור האמיתי מאחורי הישרדותם של 33 הכורים שנלכדו מתחת לפני האדמה בצ'ילה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284998" align="aligncenter" width="1799"] תחילת מבצע החילוץ, בתום 69 ימים במעמקי האדמה, 12 באוקטובר 2010 &#124; תמונה: RODRIGO ARANGUA/AFP via Getty Images[/caption]
לפני כעשר שנים, באוגוסט 2010, התמוטט מכרה לכריית נחושת וזהב במדבר אטקמה בצ'ילה. 33 כורים נלכדו בתוכו בעומק של כ-700 מטר מתחת לפני האדמה. במשך יותר משבועיים צוותי חילוץ בין-לאומיים, כולל מומחים מנאס"א, לא הצליחו למצוא היכן הם לכודים ובהמשך גם לא האמינו שהם בחיים. רק לאחר 17 יום הצליחו לאתר אותם. הסיפור הדרמטי של חילוצם לאחר 52 יום נוספים, ריתק את כל העולם. אבל מה קרה באותם 17 ימים קודרים? מי עזר להם לשמור על שפיות ועל תקווה, קלושה ככל שתהיה, ברעב, בחשכה, ובחום הכבד?
על אותם ימים עלומים הסכימו ביניהם הכורים לספר רק לאיש תקשורת אחד שהם יבחרו. האדם שנבחר היה הקטור טובאר (Tobar), סופר ועיתונאי זוכה פרס ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מנהיגות במשבר: כיצד הצליחו שקלטון וצוותו לשרוד בים של אנטארקטיקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/284919/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/284919/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:33:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284919</guid>
                                <description><![CDATA[הספינה &#8220;אֶנדיוּרֶנס&#8221;, שבה הפליגו במשך עשרה חודשים, עמדה לכודה בשדה הקרח בין גושים מפלצתיים. שלושה ימים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284991" align="aligncenter" width="1920"] מסע קודם של שקלטון לאנטארטיקה, על סיפון הספינה נמרוד (1908) &#124; תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
הספינה "אֶנדיוּרֶנס", שבה הפליגו במשך עשרה חודשים, עמדה לכודה בשדה הקרח בין גושים מפלצתיים. שלושה ימים הם נאבקו להצילה מטונות הקרח שמחצו אותה בלב הים האנטרקטי. אך "איתני הטבע היו אדירים מכדי לתופסם בחושים", כתב אחד מאנשי הצוות בזכרונותיו[1], וביום השלישי בשעה חמש אחר הצהריים, הם שמעו את קולו של מפקדם – סר ארנסט שקלטון, מגלה ארצות בריטי – מורה להם לנטוש את הספינה.
105 שנה עברו מהיום ההוא, בו מצאו עצמם 28 גברים, בהם מגלי ארצות, מדענים, רופאים, נגר, צלם, צייר ועוד, תקועים על קרחונים בשום מקום, בקור עז, ללא מכשיר קשר, עומדים למות.


[caption id="attachment_284992" align="alignleft" width="839"] סר ארנסט שקלטון &#124; Frank Hurley -PD[/caption]
שקלטון לא התאבל, לפחות לא הפגין סימנים כלפי חוץ. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדריך השדה לאסטרטגיות ולטקטיקות מנהיגות של קצין ב&#8221;אריות הים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/284917/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/284917/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:32:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284917</guid>
                                <description><![CDATA[שיעור א&#8217; &#8211; תתנתק המחלקה של ג&#8217;וקו וילינק (Jocko Willink), בחור צעיר שהצטרף ל&#8221;אריות הים&#8221;, נשלחה לאימוני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284977" align="aligncenter" width="600"] ג'וקו וילניק[/caption]
שיעור א' - תתנתק
המחלקה של ג'וקו וילינק (Jocko Willink), בחור צעיר שהצטרף ל"אריות הים", נשלחה לאימוני תקיפה נגד אסדת נפט בים. מתקנים מהסוג הזה נמצאים במפרץ הפרסי. בעת מלחמה כוחות אויב עלולים להשתלט עליהם, ולכן מחלקתו של וילינק הייתה צריכה ללמוד כיצד לכבוש אותם בחזרה.
"מה שהופך מקומות מהסוג הזה למאתגרים במיוחד הוא מורכבות המבנה", מסביר וילינק בספרו (Leadership Strategy and Tactics: Field Manual (2020. מדובר בסוג של מבוך שבו יש גרמי מדרגות, מסדרונות וחדרים, ומקומות פתוחים המכוסים בציוד רב. גרמי המדרגות המוכרים מסרטי פעולה מקשים מאוד על החיילים להסתיר את תנועותיהם והאויב יכול לזהות אותם ממרחק רב.
"בתור 'הבחור החדש' ניסיתי לבצע את התנועות הנכונות ברגע הנכון, והקשבתי לקריאות שהגיעו ממנהיגי המחלקה שלנו. לא היו לי יכולות יוצאות דופן: לא הייתי היורה הכי טוב, לא הייתי השולף ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד נחשף העצב הרגיש של דיקטטור צפון קוריאה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/284915/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/284915/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:30:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284915</guid>
                                <description><![CDATA[בינואר 2019 עמד הסופר דאג ויד בכניסה לבית הלבן, כפי שעשה פעמים רבות בעבר. בניגוד לביקוריו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284971" align="aligncenter" width="1920"] מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און נפגש לברך את דונאלד טראמפ, 30 ביוני 2019 &#124; Brendan Smialowski/AFP via Getty Images[/caption]
בינואר 2019 עמד הסופר דאג ויד בכניסה לבית הלבן, כפי שעשה פעמים רבות בעבר. בניגוד לביקוריו הקודמים, באותו יום האווירה הייתה שונה. השקט שבתוך המבנה בלט על רקע הסערה הפוליטית העכורה שהתרחשה בחוץ. באותם ימים התקשורת לא הפסיקה להאשים את הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בהיותו מרגל רוסי, ולהתעקש שדוח מולר יוכיח זאת בקרוב. יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, אף ביטלה את נאום הנשיא לאומה וסירבה לתת לנשיא להיכנס לבית הנבחרים.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה של ויד בחדר הסגלגל וגם לא הפעם ראשונה שפגש שם נשיאים. אך זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שניתנה לו לכתוב את ההיסטוריה הרשמית של הנשיאות. להפתעתו, הוא הורשה להקליט את ראיונותיו עם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; יוני 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/284925/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/284925/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:27:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284925</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - הברקזיט שוב יתעכב, כוחו של ארדואן עלול להיפגע, וה"מנוף" שאיפשר לרוסיה לתמרן את מזרח אירופה ייחלש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284938" align="aligncenter" width="1286"] תמונה: BRENDAN SMIALOWSKI/AFP via Getty Images[/caption]
הברקזיט יישאר תקוע. תידרש הערכת זמן נוספת
1 ביוני 2016 החליטו הבריטים – באמצעות משאל עם – שברצונם להתנתק מהאיחוד האירופי, מבלי שלאיש היה מושג מה משמעות ההחלטה. כיצד "מתנתקים" מהאיחוד האירופי? במה זה כרוך? דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה דאז, התפטר מיד מתפקידו. מועמדים נוספים מטעם המפלגה הקונסרבטיבית שאמורים היו להחליף אותו חששו לקחת את המושכות לידיהם והתקפלו אף הם. לבסוף נותרה תרזה מיי. היא מונתה לעמוד בראש המפלגה ובראש הממשלה.
בשלוש השנים וחצי שחלפו מאז, התחולל כאוס במערכת הפוליטית בבריטניה. בתחילה דובר על "ברקזיט קשה" – התנתקות כוללת מהאיחוד האירופי שתעצור את תנועת המהגרים ממדינות אירופה לבריטניה. בהמשך דובר על "ברקזיט רך" שיותיר את בריטניה ב"שוק המשותף" של האיחוד האירופי, ולא יאפשר לה לבלום את ההגירה. וזאת כיוון שחֲבֵרוּת בשוק המשותף ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד נכנס אלגוריתם צנזורה סיני ליוטיוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/284858/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/284858/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:25:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284858</guid>
                                <description><![CDATA[בדיקה פשוטה שערכתי בחודש מאי באמצעות מספר חשבונות יוטיוב הראתה כי יוטיוב מוחקת אוטומטית תגובות לסרטונים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284869" align="aligncenter" width="1920"] תמונה: shutterstock[/caption]
בדיקה פשוטה שערכתי בחודש מאי באמצעות מספר חשבונות יוטיוב הראתה כי יוטיוב מוחקת אוטומטית תגובות לסרטונים (לא משנה איזה סרטון) שמופיעים בהם ביטויים מסוימים בסינית. אילו ביטויים? כאלו המשמשים לבקר את המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס). בכל פעם שכתבתי את "הביטוי האסור" בתגובות, נמחקה התגובה שלי בתוך שניות ספורות עד 20 שניות לכל היותר – דבר המרמז שאלגוריתם אוטומטי מוחק זאת.
אחד הביטויים שרשמתי כתגובה לסרטון, לא משנה בכלל איזה סרטון, הוא 共匪 (גונג-פֵיי בסינית) שמשמעותו "שודדים קומוניסטים". ביטוי נוסף הוא 五毛 (וו-מָאוֹ בסינית) שמשמעותו "חמישים סנט" – ביטוי המתאר את צבא הטרולים האינטרנטי שהמשטר הסיני מפעיל כדי להפיץ את התעמולה שלו ברשת. לפי דיווחים, הטרולים הסינים מקבלים חמישים סנט עבור כל תגובה שהם רושמים, המציגה באור חיובי את המשטר. כאמור, לא משנה מאיזה חשבון יוטיוב כתבתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הגולאג הדיגיטלי של גוגל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/284856/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/284856/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:24:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284856</guid>
                                <description><![CDATA[מייקל רקטנוואלד (Rectenwald) הורחק לסמסטר שלם ממשרתו כפרופסור בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ניו יורק. הסיבה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מייקל רקטנוואלד (Rectenwald) הורחק לסמסטר שלם ממשרתו כפרופסור בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ניו יורק. הסיבה להרחקה הייתה דברים שאמר בריאיון לעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה "וושינגטון סקוור ניוז". בריאיון הוא מתח ביקורת על האידיאולוגיה השולטת לדעתו בפקולטה, והנכפית על המרצים ועל הסטודנטים. בגלל אידיאולוגיה זו, הוא טען, השיח שמתקיים בכיתות הלימוד ובכנסים שונים באוניברסיטה עוסק בעיקר בנושאים של פוליטיקת זהויות, תקינות פוליטית ודברים מסוג זה. למרצים מתוך האוניברסיטה ולאורחים מבחוץ, המזוהים כבעלי נטיות שמרניות, לא ניתנת במה להביע את דעותיהם. הוא סיפר שהאוניברסיטה מתכננת להפעיל קו חם שבו יעודדו סטודנטים לדווח על מרצים או על עמיתים המביעים דעות שמרניות, כפי שכבר קיים באוניברסיטאות אחרות.
"בעקבות הריאיון זומנתי לוועדת האתיקה של האוניברסיטה", סיפר לי רקטנוואלד בסוף 2019. "ביותר מ-200 אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב שולטת אידיאולוגיה דומה. יש אוניברסיטאות שאסרו ללמד את פרק 'התופת' ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בעבר היה גרוע, היום טוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/284854/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/284854/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:24:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284854</guid>
                                <description><![CDATA[בספרו &#8220;21 מחשבות על המאה ה-21&#8221; מספר לנו ההיסטוריון יובל נח הררי כי במהלך המאה ה-20...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284864" align="aligncenter" width="1920"] מודלים לרובוטים, במטה יצרנית הרובוטים Engineered Arts &#124; תמונה: Matt Cardy/Getty Images[/caption]
בספרו "21 מחשבות על המאה ה-21" מספר לנו ההיסטוריון יובל נח הררי כי במהלך המאה ה-20 הושפע העולם משלוש תפיסות גדולות שניסו לעצב אותו: הפשיזם – שקרס בסיומה של מלחמת העולם השנייה; הקומוניזם – שקרס עם נפילת בריה"מ; והליברליזם – שניצח את השתיים הקודמות ונותר כתפיסה הדומיננטית עד היום.
הליברליזם, לפי הררי, קידם את חשיבות החירות האישית – את יכולתו של האינדיבידואל להחליט על עצמו, בלי כפייה ובלי מגבלות העבר. הוא סיפר למין האנושי כי לאורך ההיסטוריה אנשים חיו תחת משטרים דכאניים שפגעו בזכויותיהם ועיכבו את התפתחותם. למרבה המזל, בני האדם הצליחו להשתחרר מהתפישות המסורתיות והמיושנות שכבלו והגבילו אותם. במקום להקשיב לאנשי דת חשוכים ולמסורות שחלף זמנן, החלו האנשים לפתח חשיבה עצמאית וללכת בעקבות ליבם.
אבל בעשור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שכחנו שיש ספקטרום של דעות, וזה הורס אותנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/284852/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/284852/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:06:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284852</guid>
                                <description><![CDATA[כולנו מכירים את השיטה הידועה להחליף ויכוח רציונלי במתקפות אישיות. אנחנו פוגעים זה בזה, הורסים זה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284860" align="aligncenter" width="1920"] תמונה: shutterstock[/caption]
כולנו מכירים את השיטה הידועה להחליף ויכוח רציונלי במתקפות אישיות. אנחנו פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה, משסעים זה את זה. פייסבוק, הפלטפורמה בה מתרחשים רוב הוויכוחים היום-יומיים, מפעילה עלינו לחץ רב בלתי מודע. כולם יכולים לראות מה אנו משתפים, כיצד אנו מגיבים לאחרים ומה דעותינו בנושאים שונים. הכבוד שלנו מונח על כף המאזנים. אולי הדעה שהבענו תפגע בנו, אולי היא תוציא אותנו באור לא טוב.
הפסיכולוג הקנדי, פרופ' רוברט "בוב" אלטמייר (Bob Altemeyer), הראה במחקרו (The Authoritarians, 1996) כי לחץ מצמצם את היכולת המנטלית של האדם (את סובלנותו) והוא נוטה לפתח חשיבה קטגורית, חד-ממדית, המתבטאת כחוסר סובלנות פוליטית. אין זה משנה כלל אם אתם בעלי עמדה ימנית או שמאלית, דתית או חילונית, תחת לחץ תבררו את העובדות התומכות בדעותיכם ותתעלמו ממידע הסותר אותן. אתם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: איך לקרוא מחקרים על הקורונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285022/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285022/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 06:01:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285022</guid>
                                <description><![CDATA[ספר חדש מתריע על הטיות העלולות להופיע במחקרים רפואיים ונותן טיפים איך לוודא את אמינותם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285130" align="aligncenter" width="1680"] Sally Kuykendall, "Skewed Studies: Exploring the Limits and Flaws of Health and Psychology Research", March 2020[/caption]
בימים אלה אנחנו מוצפים, חדשות לבקרים, בדיווחים בתקשורת על מחקרים חדשים בנושא הווירוס שהגיע מסין. האם אפשר לסמוך עליהם? האם הם אמינים? "למחקר מדעי יש מגבלות", ולא מעט מחקרים רפואיים סובלים מהטיות ומזיופים, טוענת סאלי קאיקנדאל (Kuykendall) בספרה החדש Skewed Studies.
קאיקנדאל היא פרופסור לשירותי בריאות באוניברסיטת סנט ג'וזף בפילדלפיה, ארה"ב. הספר התפרסם לפני התפרצות המגפה, אבל האזהרות והטיפים שהוא נותן רלבנטיים היום יותר מתמיד.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: השקר הגדול שמניע את הטרור</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285020/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285020/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 05:59:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285020</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד עלילה כוזבת שהופצה לפני כמאה שנים באזורנו, ממשיכה להניע פיגועי טרור עד היום? העיתונאי והחוקר נדב שרגאי מספר על ספרו החדש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285128" align="aligncenter" width="1680"] נדב שרגאי, "טרור אל אקצא", הוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בשיתוף עם "סלע מאיר", 2020[/caption]
חאג' אמין אל-חוסייני, אחד ממתנגדי הציונות החריפים ביותר, היה המופתי של ירושלים ונשיא המועצה המוסלמית העליונה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת – אז החל להפיץ עלילת כזב בשם "אל אקצא בסכנה". לפי העלילה, היהודים הציוניים פועלים כדי למוטט את מסגדי הר הבית ולבנות תחתיהם את בית המקדש השלישי.
"בריאיון שנתן המופתי (חאג' אמין אל חוסייני) לאליהו ששון בשנת 1928, התבקש המופתי להסביר את כל העניין של 'אל אקצא בסכנה'", אומר לי נדב שרגאי, עיתונאי וחוקר ב"מרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה". "ששון שאל אותו האם הוא באמת מאמין בסכנה הזאת והמופתי ענה לו בדברים חמורים ומדהימים: 'במלחמתי נגד הציונים מותר לי להשתמש בכל הטענות שיש להן או אין להן אחיזה במציאות'. זה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם החלל הוא הפתרון לכל בעיות כדור הארץ?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285018/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/285018/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Jun 2020 05:55:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=285018</guid>
                                <description><![CDATA[בימים אלה נמצאות ארה"ב וסין במירוץ לכיבוש החלל. ספר חדש מחדד את האתגרים הטכנולוגיים שיש לפתור בדרך ומעלה את השאלה האם זה בכלל יטיב עם האנושות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285126" align="aligncenter" width="1680"] Christopher Wanjek, "Spacefarers: How Humans Will Settle the Moon, Mars, and Beyond", April 2020[/caption]
אחרי שארה"ב הנחיתה את האדם הראשון על הירח, ביולי 1969, העניין של שתי המעצמות הגדולות במרוץ לחלל הלך ודעך. ארה"ב, שהצליחה להוכיח את עליונותה על בריה"מ בכיבוש החלל, לא התכוונה להישאר בחלל ולפתוח במלחמת כוכבים. חקר החלל לכשעצמו גם היה עסק יקר מדי. לאורך כחמישים שנה היא הפנתה תקציבים מהמרוץ לכיבוש החלל, לנושאים בוערים יותר על פני כדור הארץ, ובריה"מ הלכה בעקבותיה. בשנים האחרונות המאבק על כיבוש החלל התחדש, כאשר הפעם השחקניות הראשיות הן ארה"ב וסין, כפי שכותב העיתונאי החוקר כריסטופר ואנג'ק (Wanjek) בספרו החדש. ואנג'ק עבד במשך עשר שנים ככתב מומחה בנאס"א בנושא "מבנה ואבולוציה של היקום".
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לנצח במלחמה בלי להילחם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/284923/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/284923/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jun 2020 12:57:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284923</guid>
                                <description><![CDATA[סיפורו של חייל אמריקני במלחמת העולם השנייה ששכנע לבדו יותר מאלף חיילים יפנים להיכנע מבלי שירה ירייה אחת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_285007" align="aligncenter" width="1521"] נחתים אמריקנים לוקחים בשבי חיילים יפנים לאחר שהשתלטו על איי שלמה באוקיינוס השקט, מאי 1943 &#124; תמונה: Keystone/Getty Images[/caption]
אחרי מתקפת הפתע היפנית על הבסיס האמריקני בפרל הארבור שבהוואי בדצמבר 1941, הכריזה ארה"ב מלחמה על יפן, והצטרפה רשמית לבעלות הברית נגד יפן ונגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. אחד הקרבות הקשים ביותר של צבא ארה"ב נגד הצבא היפני התנהל באי סאיפאן (Saipan) שבאוקיאנוס השקט, דרומית ליפן, ושם גם התרחשה אחת התופעות המוזרות ביותר במלחמה.
ב-7 ביולי 1944 פתחו היפנים במתקפה מאסיבית נגד חיל הנחתים האמריקני שניסה לכבוש את סאיפאן. המתקפה שבסופו של דבר נכשלה, נמשכה יותר מ-15 שעות וגרמה לעשרות אלפי אבדות בקרב היפנים. למחרת בבוקר, פטרולים של חיל הנחתים האמריקני החלו לסרוק את האי כדי למפות את קווי ההגנה של היפנים. כאשר הם התקרבו לצוקים בחלק הצפוני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע מסופר שנפוליאון בחר את אנשיו על פי מזלם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/284913/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/284913/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jun 2020 11:37:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284913</guid>
                                <description><![CDATA[קיסר צרפת במאה ה-19, נפוליאון בונפרטה, היה מאמין גדול במזל. האגדה מספרת שמינה את הגנרלים שלו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[קיסר צרפת במאה ה-19, נפוליאון בונפרטה, היה מאמין גדול במזל. האגדה מספרת שמינה את הגנרלים שלו לאחר ששאל אותם: "האם יש לכם מזל?" אם היה לגנרל מזל הוא היה מקדם אותו ואם לא, לא היה מסתכן במזל רע. בגישה דומה הוא נקט כשהגנרלים רצו למנות קצינים הכפופים להם. נפוליאון שאל את הגנרלים: "האם הוא [הקצין] בר מזל?"
ב-2 בדצמבר 1805, שבו חל קרב אוסטרליץ המפורסם, אמונתו במזל עמדה למבחן. באותו יום ניצב הגנרל מוקף ב-75,000 מחייליו על אדמת האימפריה האוסטרית, מול צבאות גדולים הרבה יותר – ששלחו הקיסרים מאוסטריה ומרוסיה במטרה לעצור את מסע כיבושיו. כולם האמינו שצבאו של נפוליאון, שהיה בעמדת מיעוט, נדחק לפינה.
מה עשה הקיסר? הקים מערך הגנתי חזק באגף הימני של הצבא, אבל הציג מצג שווא של מערך חלש. בעלות הברית בלעו את הפיתיון ושלחו כמעט 50,000 חיילים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תחקיר: משולש הכוחות טראמפ–FBI–רוסיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/284686/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/284686/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jun 2020 14:10:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284686</guid>
                                <description><![CDATA[מדי יום מתגלים פרטי מידע חדשים בפרשה שמזעזעת את ארה"ב ועוסקת במשולש טראמפ – FBI – רוסיה. שלב אחר שלב – כיצד החליט ה-FBI לחקור את קמפיין טראמפ לנשיאות בחשד לקנוניה עם רוסיה, מדוע פוטר היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין, ולאן כל זה הולך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב-31 ביולי 2016 פתח האף-בי-איי בחקירה שכונתה "הוריקן אש צולבת" (Crossfire Hurricane). מטרת החקירה הייתה לבדוק האם אנשים הקשורים לקמפיין של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב שיתפו או משתפים פעולה, ביודעין או שלא, עם ממשלת רוסיה, בניסיון לחבל, להטות או להשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות.

החקירה התמקדה בארבעה אנשים: קרטר פייג', ג'ורג' פאפאדופולוס, פול מנפורט ומייקל פלין. לצורך החקירה הגיש האף-בי-איי בקשה לביצוע מעקבים אחריהם, כחלק מהליך הנקרא FISA (חוק המאפשר מעקב ואיסוף מידע מסוכנים של מדינות זרות). הוא גם הפעיל סוכנים סמויים.

לב חקירת האף-בי-איי התחוללה ב-2016 ובתחילת 2017, עד שמונה התובע המיוחד רוברט מולר, ולקח את המושכות לידיו. חקירתו של מולר נמשכה כמעט שנתיים וממצאיה פורסמו באמצע 2019. בדצמבר 2019 פרסם את ממצאיו חוקר נוסף – מייקל הורוביץ, המפקח הכללי במשרד המשפטים האמריקני (DOJ). הדוח של הורוביץ חשף פרטים מפתיעים בפרשה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הגילויים המעניינים במחקרים על ויטמין D</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/284766/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/284766/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jun 2020 13:17:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284766</guid>
                                <description><![CDATA[ויטמין D עורר עניין רב בתקופה האחרונה. אז מה גילו המחקרים על הקשר בין הוויטמין לדלקות בדרכי הנשימה? ומה חשוב לדעת לפני שבוחרים תוסף?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
חשיבות השמירה על רמה תקינה של ויטמין D בגוף ידועה כבר שנים ארוכות. מחקרים רבים מתמקדים בהשפעותיו של הוויטמין ובהשלכות של רמות נמוכות מדי על מצבים בריאותיים שונים. חשיפה לשמש ידועה כמקור היעיל ביותר של ויטמין D לגוף, ולכן צמצום השהייה בשמש והשימוש בתכשירי הגנה שמאפיינים את העולם המודרני - מרחיבים את היקף המחסור בוויטמין.



אחד הנושאים שנחקרו רבות בשנים האחרונות הוא הקשר בין מחסור בוויטמין D לבעיות בדרכי הנשימה. הנושא עלה לאחרונה לכותרות בפרסומים של משרד הבריאות וגופי מחקר חשובים.



מחקרים מ-15 מדינות



בהנחיות "להתמודדות עם תחלואה מנגיף קורונה החדש" שפרסמה ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות בחודש אפריל, הוקדש סעיף מיוחד לוויטמין D, ובו "המלצה לשמור על סטטוס ויטמין D תקין באמצעות יציאה לשמש בזרועות חשופות למשך 20 דקות מצטברות ליום... או לקיחת תוסף של 800-1,000 יחידות ויטמין D ליום, בעיקר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הזדמנות להתחלה חדשה בשוק המניות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/284688/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/284688/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jun 2020 07:47:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284688</guid>
                                <description><![CDATA[כך תשקיעו את הכסף דווקא עכשיו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284689" align="aligncenter" width="5315"] shutterstock[/caption]
העליות החדות בשוקי המניות והאג"ח בשבועות האחרונים, עדיין לא שכנעו את רוב המשקיעים שהרע מכל כבר מאחור. גם אחרי עליות של 30% במניות מרמת מהשפל ועליות חזקות גם באג"ח הממשלתי והקונצרני, משקיעים רבים חוששים כי הטלטלה בשווקים הפיננסיים עדיין לא הסתיימה וכי התנודתיות תימשך.
"הניסיונות של משקיעים לתזמן את השוק, להספיק להיכנס לפני שמתחילות העליות או לצאת רגע לפני הירידות, נדונו לכישלון", מסבירה קרן דנציגר, מנכ"לית הראל פיננסים ניהול השקעות ומשנה למנכ"ל הראל פיננסים אחזקות. "כשבוחנים את נתוני כניסת ויציאת הכספים ממכשירי חיסכון כמו קרנות נאמנות, רואים שהציבור לרוב יוצא אחרי שכבר ספג הפסד, וכך גם מפספס את העליות שיבואו אחר כך ".
ההתלבטות הזו ליוותה לא מעט משקיעים בעשור האחרון. מאז שהסתיים המשבר הכלכלי הגדול הקודם ב2008, משקיעים חיפשו את הרגע הנכון להיכנס להשקעה. במרץ 2009 כשהתחילה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דברי הנשיא טראמפ על נקיטת פעולות נגד סין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/284279/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/284279/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 03 Jun 2020 08:17:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284279</guid>
                                <description><![CDATA[להלן תרגום נאומו של הנשיא דונלד טראמפ ב-29 במאי בגן הוורדים של הבית הלבן. הנאום מאפשר להבין את המדיניות האמריקנית מול סין ואת המהלכים שצפויים מול הונג קונג ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284281" align="aligncenter" width="700"] נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. צילום: Nicolas Asfouri/AFP via Getty Images[/caption]

הנשיא: תודה רבה. אחר הצהריים טובים. תודה. אני כאן היום כדי לדבר על מערכת היחסים שלנו עם סין ועל כמה צעדים חדשים להגנה על הביטחון והשגשוג של אמריקה.

דפוס ההתנהגות הפסולה של סין ידוע היטב. במשך עשרות שנים הם רימו את ארצות הברית כפי שאיש לא עשה מעולם. מאות מיליארדי דולרים בשנה אבדו בעשיית עסקים עם סין, במיוחד במהלך שנות קיומו של הממשל הקודם. סין פשטה על המפעלים שלנו, העבירה את המשרות שלנו אל מחוץ לגבולות המדינה, בזזה את התעשיות שלנו, גנבה את ההון האינטלקטואלי שלנו והפרה את התחייבויותיה תחת ארגון הסחר העולמי. כדי להחמיר את המצב, הם נחשבים למדינה מתפתחת הזוכה לכל מיני יתרונות שמדינות אחרות, כולל ארצות הברית, אינן זכאיות להם.

אבל מעולם לא האשמתי את סין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראיון עם &#8220;גברת הברזל&#8221; של הונג קונג על &#8220;חוק הביטחון הלאומי&#8221; שמסעיר את האזור</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/284267/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/284267/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 03 Jun 2020 07:37:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=284267</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד "חוק הביטחון הלאומי" שבייג'ינג מנסה לקדם עשוי להשפיע על שלטון החוק בהונג קונג ועל תפקידה כמרכז פיננסי חשוב? והאם בריטניה צריכה לעזור לתושבי הונג קונג? ראיון עם אמילי לאו, לשעבר יו"ר המפלגה הדמוקרטית של הונג קונג]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_284268" align="aligncenter" width="3400"] אמילי לאו. צילום: אפוק טיימס[/caption]

אמילי לאו, המכונה "גברת הברזל", הייתה האישה הראשונה שנבחרה ישירות למועצה המחוקקת של הונג קונג ב-1991. היא שימשה כיו"ר המפלגה הדמוקרטית של הונג קונג עד 2016 וכיום היא מכהנת בדירקטוריון של ארגון CHRLCG
(China Human Rights Lawyers Concern Group) שמטרתו להגן על עורכי דין לזכויות אדם הפועלים בסין.

בואי נתחיל מהתחלה. מה ההשלכות של "חוק הביטחון הלאומי" שהמפלגה הקומוניסטית הסינית מנסה לקדם בהונג קונג?

לפי "החוק הבסיסי" של הונג קונג – ה"מיני-חוקה" שנתנה המפלגה הקומוניסטית להונג קונג – הונג קונג אמורה לחוקק בעצמה חוקים הנוגעים לביטחון הלאומי שלה. אבל זה לא קרה עד היום ולכן בייג'ינג כנראה איבדה סבלנות והחליטה: "לא משנה, אני הולכת לעשות את זה במקומכם".

ב-28 במאי הקונגרס הלאומי העממי של סין, המשמש כחותמת גומי של המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס), אישר את נוסח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרגישו בבית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/283351/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/283351/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 27 May 2020 07:00:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=283351</guid>
                                <description><![CDATA[הרגש והפסיכולוגיה מאחורי רכישת דירה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_283352" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
דירת חלומות. לא לחינם הומצא הביטוי הזה שכולנו מכירים. חלום הוא כלי לביטוי רגשות, תחושות ויצרים. כולנו חולמים ואוהבים לחלום, כמעט כמו שאנחנו אוהבים להגשים. לרכוש דירת חלומות זו הגשמה שלוקחת זמן בדרך כלל, ומלווה במנעד רגשות ומחשבות, שכדאי להכיר מראש.
כל אדם בוגר שלמד משהו בחייו יודע שקנייה, כל קנייה, היא תהליך רגשי. בין אם מדובר במסטיק שאתם קונים כי בא לכם טעם שאתם אוהבים ברגע נתון, חולצה שמצאתם אותה יפה ומחמיאה, טלוויזיה עם עשרות תכונות מתקדמות שלא בהכרח תנצלו אותן. כך עובדים הדברים וכך הם אמורים לעבוד, מהדבר הקטן ביותר ועד הגדול ביותר. גם  רכישת דירות למכירה הן חוויה רגשית, מורכבת ומכילה המון חשיבה ופסיכולוגיה בתוכה. מחקרים יעידו שזה לא רציונלי, ומאידך – מדובר בתפיסת חיים נכונה מאד על פי רוב, והנה הסיבות העיקריות:

עם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפיכת הלוחמה הכלכלית: איך יתגבר העולם על המשבר הכלכלי בעידן שלאחר הקורונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/282251/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/282251/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 19 May 2020 12:43:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=282251</guid>
                                <description><![CDATA[לאורך ההיסטוריה הובילו מגפות למהפכות גדולות. הן עיצבו חברות וכלכלות, דחפו לשינויים חברתיים, העמיקו גזענות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1 לאורך ההיסטוריה הובילו מגפות למהפכות גדולות. הן עיצבו חברות וכלכלות, דחפו לשינויים חברתיים, העמיקו גזענות ולאומנות ועיצבו אמונות ואמנות. כך לפחות על פי פרופסור פרנק סנודן, היסטוריון של מגפות ולשעבר ראש התוכנית למדע והיסטוריה הרפואה באוניברסיטת ייל.

"המגפה השחורה" (דֶּבֶר הבלוטות), למשל, שהתפשטה באירופה במאה ה־14 הביאה להתקרבות לדת ולהתמקדות ב"נשמה האלמותית". היא גם הביאה לעלייה מהותית באנטישמיות ובפוגרומים כנגד היהודים. לעומתה, מגפת הכולרה האסייתית שפרצה ב-1817 גרמה לרבים להאמין שמדובר במזימה של השלטונות או האליטות, ולא באירוע טבעי. השחפת בתחילת המאה ה־18 נתפסה כמחלה הקשורה לזוהמה וכזו שהעניים אשמים בה.

במילים אחרות, מגפות יכולות להוביל לשינויים שונים ולא צפויים. אחד מהם יכול להתחולל, למשל, במערכת הכלכלית ולהוביל לצמצום הפערים הכלכליים. פרופ' וולטר שיידל, היסטוריון בעל שם מאוניברסיטת סטנפורד, טוען כי אחרי אסונות גדולים בהיסטוריה שהובילו לערעור הסדר הכלכלי-חברתי, הצטמצם לעתים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מאיפה בא הכסף?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280860/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280860/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 08:30:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280860</guid>
                                <description><![CDATA[ספרו החדש של הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר לא ילמד את ילדיכם או את נכדיכם להגיע לעצמאות פיננסית, אבל הוא יכול להיות שלב ראשון בלימוד עקרונות יסוד פשוטים כבר בגיל הגן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280922" align="aligncenter" width="1680"] נחמיה שטרסלר, "לאן נעלם עץ הכסף?", מארס 2020[/caption]
הספר האייקוני "אבא עשיר, אבא עני" שנכתב לפני יותר מ-20 שנה מדגיש את החשיבות של חינוך להתנהלות פיננסית נכונה כבר מגיל צעיר. אבל מתברר שבמשפחות רבות לדבר עם ילדים על כסף זה עדיין טאבו. בשנים האחרונות מחקרים מראים ששיחות פתוחות בנושא זה עשויות להעניק לילדים כלים להתנהלות פיננסית אחראית ועצמאית בעתיד. כמו שקורה לגבי נושאים אחרים שמדברים עליהם בפתיחות, למשל הרגלי ניקיון או זהירות בדרכים.
כך למשל, מחקר אחד רב דורי, בדק התנהלות פיננסית של בני דור המילניום (ילידי שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20), בגיל 30-18, יחד עם חלק מהוריהם, וחלק מסביהם[1]. "כל שלושת הדורות הצטערו על כך שהוריהם לא לימדו אותם לגבי פיננסים, וההורים והסבים הצטערו שלא לימדו את ילדיהם". הנושא העיקרי שכולם הצטערו על חסרונו היה ידע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האמנות העתיקה של הפיכת לימון ללימונדה – על פי האחים רייט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/280741/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/280741/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 08:28:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280741</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד הצליחו שני אחים מבית עני, ללא מים זורמים ומבלי שרכשו השכלה פורמלית, היכן שממציאים גדולים כמו תומאס אדיסון ואלכסנדר בל נכשלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280746" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
סמוך לקיטי הוק שבצפון קרולינה, ב-17 בדצמבר 1903, האחים רייט היו מוכנים לנסות את גלשן הרוח החדש ובו המנוע שבנו. הקור היה מקפיא, והרוח העזה רק הוסיפה לתחושות הקור, המתח והציפייה. מלבדם, רק חמישה אנשים נוספים היו נוכחים במאורע ההיסטורי. האחים לחצו ידיים, מעין ברכת פרידה, ואורוויל, האח הצעיר, נשכב על ביטנו על הגלשן. בשעה 10:35 שיחרר את החבל שקשר את גלשן האויר, שהתחיל לנוע קדימה במסלול. בסוף המסלול הגלשן זינק לאוויר, ואחד מקהל הנוכחים הקליק במצלמה את אחת התמונות המפורסמות ביותר במאה ה-20.
כשחזרו לביתם, הביע אורוויל פליאה מוחלטת על "ההעזה שהייתה לנו לנסות, בתנאים שכאלה, לטוס במכונה חדשה שלא ניסינו קודם". אבל העזה היא דווקא משהו שמעולם לא היה חסר בבית האחים רייט בילדותם ולכל אורך שנות בגרותם. לעומת זאת, תנאים בסיסיים לקיום חייהם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהארכיון: אפקט הנוצבו: האם קריאה על המגפה יכולה לגרום לנו נזק?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/280737/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/280737/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 08:17:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280737</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהחשש ממחלה – כל מחלה – יכול לגרום לנו לפתח את הסימפטומים שלה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280787" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Marcelo del Pozo/Getty Images[/caption]
[dropcap]"[/dropcap]עדיין אין לנו נתונים ספציפיים האם הדיווחים בתקשורת על הווירוס שמקורו בסין גורמים ליותר אנשים להיות חולים, אבל יש מקרים ידועים מהעבר שאכן כך קרה", אומר לנו בריאיון ד"ר ג'רמי הוויק (Howick), אפידמולוג קליני באוניברסיטת אוקספורד החוקר את תופעות הפלצבו והנוצבו.
בעת האחרונה כלי התקשורת מוצפים בסיפורים מפחידים על המגפה שעלולים, לדברי ד"ר הוויק, להשפיע עלינו לרעה דרך מה שנקרא "אפקט הנוצבו" (Nocebo). זהו מצב שבו אנחנו נעשים חולים משום שאנחנו מצפים שכך יקרה.
אפקט הנוצבו הוא ההיפך הגמור של "אפקט הפלצבו", המוכר יותר, שבו אנחנו נעשים חולים פחות, משום שאנחנו מצפים שכך יקרה. אחד המקרים הקלאסיים של אפקט הנוצבו הוא סיפורו של ד"ר וויל מילטון, אונקולוג בבית החולים ״סידני״ באוסטרליה, שדווח במגזין הרפואי [1]Lancet. מילטון התלבט האם להסביר למטופל שלו את התהליך המשוער ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיעורים לחיים מהקלאסיקות הגדולות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/280733/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/280733/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 08:07:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280733</guid>
                                <description><![CDATA[מה מלמדים הטקסטים העתיקים – התנ"ך, ספר התמורות ואגדות המלך ארתור – על אהבה, קבלת החלטות ושיפור רוחני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280941" align="alignleft" width="1920"] איור: גבריאלה ברוך[/caption]

1 
אהבה, חמלה ומה שביניהן
מאת איל לוינטר
מרבית בני האדם מייחלים לאהבה ומהרהרים בה, בין אם זה נער מתבגר המרגיש אבוד בדרכו בעולם ובין אם זה קשיש המבלה את ימיו האחרונים לבדו בכמיהה אליה. אנו חושבים עליה במונחים רומנטיים, היא מכתיבה לנו את החיפוש אחר בן הזוג המושלם ואנו משוכנעים שהיא המפתח לאושר שלנו. "כל מה שצריך זאת אהבה", הוא המוטו היום. אנחנו בוחרים להביא לעולם ילדים בשם האהבה, ולאורה נמדדים רבים מערכינו וממעשינו, בהם כיצד אנו מתייחסים לזרים.
ועם זאת, האם עצרנו לתהות מה היא באמת אהבה, האם בכלל ניתן להגדיר אותה ואיך היא קשורה לזהות ולרוחניות שלנו?
למילה אהבה יש היסטוריה ארוכה והיא נמצאת במרכזה של החשיבה העתיקה. שורשיה הופיעו הרבה לפני שפינוזה, ישוע, וגם לפני אפלטון ואריסטו. למעשה הטקסט המכונן שלה נכתב בעברית: "לֹא-תִקֹּם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיפוש אחר הסוד של המים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/280739/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/280739/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:48:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280739</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים על מים מובילים שוב ושוב לתוצאות מפתיעות שאינן מסתדרות עם ספרי הלימוד. מגוון חוקרים טוענים כעת שמים מורכבים משני סוגי נוזלים ויש להם ארבעה מצבי צבירה, וכדי להבין באמת את הביולוגיה בתאים שלנו נצטרך להכיר זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280760" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
מים הם המשאב החשוב ביותר והזמין ביותר בעולמנו. תאלס ממילטוס, מראשוני הפילוסופים היוונים (המאה השישית לפנה"ס), טען שהמים הם הטבע והמקור של כל הדברים בעולמנו – כל מה שקיים בעולם הפיזי נוצר ממים, ובסופו של דבר חוזר להיות מים[1]. אם תיקחו מלפפון, למשל, תרסקו אותו ותסחטו את שאריותיו שוב ושוב תקבלו כמעט ורק מים.
באופן דומה טען הביוכימאי ההונגרי-אמריקני אלברט סנט-גיירגי מהמאה ה-20, חתן "פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה", ש"מים הם החומר של החיים והמטריצה שלהם"[2].
אבל עד כמה שהמים חשובים, מתברר שהם גם מפתיעים מאוד – בהיבטים רבים המים מתנהגים לא כמו שהיינו מצפים מהם. אנחנו רגילים, למשל, שכאשר חומר קופא הוא מתכווץ ומאבד בהדרגה מנפחו. זו פיזיקה בסיסית. אולם בקבוקים שממלאים כמעט לגמרי במים ומכניסים למקפיא דווקא מתרחבים עד שמאיימים להתפוצץ.
גם טמפרטורת הרתיחה של המים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד להפוך למבוגרים טובים יותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/280735/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/280735/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:26:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280735</guid>
                                <description><![CDATA[הפסיכולוג ואיש החינוך ד"ר גורדון ניופלד טוען כי במשך מאות שנים התחנכו ילדים על ידי ההורים והסבים שלהם שהעבירו להם את החוכמה, התרבות והערכים שעברו אליהם בירושה מהדורות הקודמים. אולם כיום קיימת תפישה לפיה ילדים צריכים להיות עם ילדים אחרים – דבר שיוצר עיוות גדול ובעיות חינוך קשות &#124; ראיון עם מנהלת מכון ניופלד בישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280796" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
ההורים של סינתיה בת ה-14 היו מבולבלים מאוד. מסיבות שהם לא יכלו להבין ההתנהגות של בתם השתנתה לבלי הכר בשנה האחרונה. היא הפכה לחוצפנית, שמרה סודות לעצמה ויכלה להיות לפעמים ממש עוינת – היא הפנתה פנים זעופות להוריה בזמן שלחבריה היא שמרה את פניה השמחות והכובשות. היא הייתה קנאית כל כך לפרטיותה שהיא התעקשה שחייה הם לא עניינם של הוריה.
עבור אביה של סינתיה זאת הייתה בעיית התנהגות. הוא חיפש טיפים שיחזירו אותה לתלם, אבל אלו הובילו רק לקשיים גדולים יותר. אימא של סינתיה, לעומתו, הרגישה שבתה מנצלת אותה ואפילו מתעללת בה. היא לא הצליחה להבין למה בתה מתנהגת כך.
הסיפור על סינתיה לא צריך להפתיע איש, הוא מופיע בווריאציה כזו או אחרת ברבות מהמשפחות שיש בהן ילדים מתבגרים. רובנו מנפנפים אותו כ"גיל ההתבגרות" וחושבים שזה מצב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תחקיר: כיצד המידע הגנטי שלנו עובר לממשלת סין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/280250/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/280250/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:20:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280250</guid>
                                <description><![CDATA[חברת BGI הסינית, שבימים אלה ממש מקימה בישראל מעבדה לבדיקות קורונה ושמכשיריה נכנסו לקופות החולים, אינה תמימה כלל. תחקיר שערכנו מגלה כי מזה שנים מעבירות מעבדות הגנטיקה בבתי החולים בישראל מידע גנטי של אזרחי ישראל לחברה הסינית המופקדת על מאגר הגנום של סין, וכי מכשיריה המחוברים לרשתות המידע של קופות החולים עשויים להוות סיכון לביטחון הלאומי של מדינת ישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280318" align="alignleft" width="1920"] צילום מתוך בניין "מאגר הגנום של סין" שהקימה BGI ביחד עם ממשלת סין &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
בבניין שהיה פעם מפעל נעליים שוכנת היום בעיר שֶן-גֶ'ן (Shenzhen) חברת מיפוי הגנום הגדולה בסין ואולי בעולם כולו. בֵּינות לקירות זכוכית מוארים בניאון היא מפעילה יותר מ-130 מכונות זהות לריצוף גנטי שעלות כל אחת מהן היא כ-500 אלף דולר. ביחד הן חותכות נתונים על רצפי די-אן-אי בקצב ובכמות גדולה יותר מכל המתקנים לריצוף די-אן-אי בארה"ב יחד[1].
ריצוף גנטי הפך לאחד מתחומי המחקר המדעי החמים בתקופתנו. מרגע שהתגלתה אצל כל יצור חי וצומח מולקולת די-אן-אי המכילה את המידע התורשתי שלו, ניסו המדענים, באמצעות תהליך של ריצוף גנטי, לפענח את הדרך שבה המולקולה מקדדת מידע. כך פותחה טכנולוגיה המאפשרת לקרוא את המידע הגנטי באמצעות דגימה פשוטה של רוק או דם.
היום הטכנולוגיה משמשת לביצוע בדיקות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיעורים לחיים מהקלאסיקות הגדולות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305395/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305395/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:16:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305395</guid>
                                <description><![CDATA[מה מלמדים הטקסטים העתיקים – התנ"ך, ספר התמורות ואגדות המלך ארתור – על אהבה, קבלת החלטות ושיפור רוחני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280941" align="alignleft" width="1920"] איור: גבריאלה ברוך[/caption]

1 
אהבה, חמלה ומה שביניהן
מאת איל לוינטר
מרבית בני האדם מייחלים לאהבה ומהרהרים בה, בין אם זה נער מתבגר המרגיש אבוד בדרכו בעולם ובין אם זה קשיש המבלה את ימיו האחרונים לבדו בכמיהה אליה. אנו חושבים עליה במונחים רומנטיים, היא מכתיבה לנו את החיפוש אחר בן הזוג המושלם ואנו משוכנעים שהיא המפתח לאושר שלנו. "כל מה שצריך זאת אהבה", הוא המוטו היום. אנחנו בוחרים להביא לעולם ילדים בשם האהבה, ולאורה נמדדים רבים מערכינו וממעשינו, בהם כיצד אנו מתייחסים לזרים.
ועם זאת, האם עצרנו לתהות מה היא באמת אהבה, האם בכלל ניתן להגדיר אותה ואיך היא קשורה לזהות ולרוחניות שלנו?
למילה אהבה יש היסטוריה ארוכה והיא נמצאת במרכזה של החשיבה העתיקה. שורשיה הופיעו הרבה לפני שפינוזה, ישוע, וגם לפני אפלטון ואריסטו. למעשה הטקסט המכונן שלה נכתב בעברית: "לֹא-תִקֹּם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המגפה הזו היא אולי ההזדמנות האחרונה להחיות את השיחה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/280294/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/280294/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:09:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280294</guid>
                                <description><![CDATA[הפילוסוף והסופר האמריקני הנרי דיוויד ת&#8217;ורו פרש למשך שנתיים לבקתת עץ מבודדת שבנה ביער (1847-1845). בבקתה,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280297" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
הפילוסוף והסופר האמריקני הנרי דיוויד ת'ורו פרש למשך שנתיים לבקתת עץ מבודדת שבנה ביער (1847-1845). בבקתה, סמוך לאגם וולדן במסצ'וסטס שבארה"ב, הוא ערך ניסוי עם עצמו: כמה זמן יוכל לחיות חיים בלתי תלויים בחברה שתספק לו מזון ושירותים חיוניים. את חוויותיו ומחשבותיו על החיים הפשוטים בטבע, והמסע הרוחני שעבר, הוא תיאר בספרו המפורסם (1854) Walden or Life in the Woods.
בשלב מסוים הבין ת'ורו ששיחה עם בני אדם אחרים היא צורך בסיסי וחיוני עבורו כמו מזון לגוף. הוא הציב בבקתת ההתבודדות שלו שלושה כסאות הכרחיים, לדבריו. לכל אחד מהם הייתה משמעות סמלית ומעשית עבורו: "כיסא אחד להתבודדות, כיסא שני לחברות (Friendship) וכיסא שלישי לחבורה" (Society). בכיסא האחד הוא התיישב להתבונן במחשבותיו וברגשותיו, ולנהל שיחה פנימית עם עצמו. הכיסא השני היה לשיחות עמוקות עם חבר/ה קרובים ש"באו" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם יש קשר בין מפלגת חד&#8221;ש למשטר הסיני?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/280285/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/280285/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:03:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280285</guid>
                                <description><![CDATA[הנה משהו שנעלם מעיני התקשורת: ב-4 באפריל פרסמה מפלגת חד&#8221;ש, שבראשה ח&#8221;כ איימן עודה, &#8220;גילוי דעת&#8221;...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280288" align="alignleft" width="1920"] ח"כ איימן עודה &#124; תמונה:Ahmad Gharabli/AFP via Getty Images[/caption]
הנה משהו שנעלם מעיני התקשורת: ב-4 באפריל פרסמה מפלגת חד"ש, שבראשה ח"כ איימן עודה, "גילוי דעת" שהוא הצהרה משותפת שלה ושל עשרות מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם. כידוע, חד"ש מגדירה עצמה כ"חזית" והיא מורכבת בעיקר מהמפלגה הקומוניסטית הישראלית ומארגון "ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" הדוגלות במרקסיזם לניניזם. ח"כ עודה, יו"ר מפלגת חד"ש, גדל בעצמו במפלגה הקומוניסטית הישראלית, כמו גם ח"כ עופר כסיף, דב חנין ועזמי בשארה (לפני שעזב אותה והקים את בל"ד).
"גילוי הדעת" נפתח בביקורת על מדינות המערב ובשבחים למדינות המזוהות עם הציר הקומוניסטי – סין, קובה ורוסיה. "אנו מברכות את המדינות המושיטות יד לעמים אחרים, בייחוד אלה המתקשים להתמודד עם המגפה, והמשגרות רופאים וצוותים רפואיים, מכונות הנשמה וציוד רב – בהן סין, קובה ורוסיה. זאת בניגוד להיעלמות כללי הסולידריות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע ספרי הילדים לא יפים יותר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/280279/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/280279/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 07:02:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280279</guid>
                                <description><![CDATA[הנה דבר אחד שלמדתי מישיבה בסגר בבית: מצב האיורים בספרי ילדים בישראל מלמד שאיננו מעריכים יופי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280282" align="alignleft" width="794"] כריס ניילור-באלסטרוס, "המזוודה" &#124; צילום מהספר[/caption]
איור הוא ככל הנראה צורת התקשורת הכתובה העתיקה ביותר בעולם. החל מציורי המערות ועד להירוגליפים במצרים ובמרכז אמריקה. עם הזמן האילוסטרציות של העבר פינו את מקומן לאותיות שעזרו להעביר מסרים בצורה מדויקת יותר. אולם גם היום האיורים עדיין כאן. הם משמשים "להאיר" את הטקסט, להשלים אותו או להראות את מורכבותו. בספרי ילדים האיורים הם דרך לסייע לילדים לקרוא, ולהבין יותר לעומק את משמעות הטקסט.
אולם בעשרות השנים האחרונות מופיע אותו מוטיב ברבים מספרי הילדים. איורים שיכלו להיעשות בצורה יפה, ריאליסטית, מצוירים בצורה מופשטת, בצבעים "שטוחים" ומציגים דימוי מעוות של בני אדם ובעלי חיים. בספר המצוין "אין אריות כאלה" (2010) שכתב אמי רובינגר, הוא בחר לאייר אריות עם עיניים צהובות. המסר הוויזואלי שעובר לילד מפחיד. בספר האחרון שקיבלנו, סיפור מקסים הנקרא "המזוודה" (2019), ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה תעשה סין בפעם הבאה שתפרוץ אצלה מגפה שתאיים להדביק את העולם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/280254/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/280254/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 06:53:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280254</guid>
                                <description><![CDATA[השאלה החשובה ביותר שצריך לשאול היום היא: אם לקברניטי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק&#8221;ס) הייתה מכונת זמן...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280276" align="alignleft" width="1920"] דובר משרד החוץ הסיני מכריז מ-18 במארס על גירושם של עיתונאים אמריקנים מסין &#124; תמונה: Greg Baker/AFP via Getty Images[/caption]
השאלה החשובה ביותר שצריך לשאול היום היא: אם לקברניטי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) הייתה מכונת זמן שמחזירה אותם לאחור, האם הם היו מגיבים אחרת להתפרצות הווירוס בסין? התשובה היא – לא. המק"ס הייתה עושה בדיוק את אותו הדבר. מדוע?
בואו ניזכר: על פי מחקר שפורסם בכתב העת המדעי The Lancet, ב-1 בדצמבר הופיע החולה הראשון בסין – אדם בשנות ה-70 שהיה מרותק למיטה בעקבות שבץ וחלה. לא היה לו כל קשר לשוק מאכלי הים בווהאן, והוא הופיע שבוע לפני הדיווח הרשמי של המק"ס שציינה כי החולה הראשון התגלה רק ב-8 בדצמבר.
באמצע דצמבר כבר הופיעו עדויות ראשונות כי הווירוס עובר מאדם לאדם במגע קרוב, לפי מחקר שפורסם בכתב העת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; מאי 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/280252/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/280252/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 May 2020 06:06:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280252</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר תרחישים אפשריים לעתיד לבוא - האסטרטגיה החדשה מול סין, הבעיות של מדינות דרום אירופה והמיזוגים בשוק התעופה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1 

ארה"ב תפתה חברות אמריקניות לצאת מסין
ב-1950 נחקק בארה"ב "חוק הייצור לצרכי ביטחון". מטרת החוק, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ותחילתה של מלחמת קוריאה והמלחמה הקרה, הייתה להבטיח שאם תיקלע ארה"ב למלחמה נוספת או לאסון טבע או אסון ידי אדם – התעשייה המקומית תוכל לספק את צרכיה. הרעיון היה פשוט: נשיא ארה"ב יכול להורות לחברות הפרטיות בארה"ב – באמצעות צו – לייצר חומרים נחוצים לצבא ארה"ב בעת מלחמה, או מסיכות כירורגיות ומכונות הנשמה בעת מגפה.
הנשיא דווייט אייזנהאואר השתמש בחוק בעת המלחמה הקרה. אייזנהאואר חשש שאם רוסיה תשגר לעבר ארה"ב טיל גרעיני, יהיה קשה לפנות במהירות את הערים הגדולות, ולכן הורה לחברות תשתיות לחזק את מערכת הכבישים המהירים והתשתיות האחרות הנחוצות לפינוי חירום. הנשיא טראמפ השתמש בחוק ב-20 במארס השנה, כדי לאלץ חברות מסוימות לייצר ציוד הכרחי להתמודדות עם המגפה – ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מארי קונדו חוזרת לעשות לנו סדר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280856/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280856/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 May 2020 10:42:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280856</guid>
                                <description><![CDATA[האם בלגאן הוא סימן ליצירתיות? ספרה החדש של מארי קונדו, "האמא הרוחנית" של תיאוריות הסדר בעולם, טוען שברוב המקרים ההיפך הוא הנכון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
"אדוני, עליך לסדר את שולחן העבודה שלך!" אמרה קונדו בוקר אחד לנשיא חברת כוח האדם שבה עבדה. במרכז שולחנו ניצב מחשב שעליו היו מודבקים פתקי תזכורות, מסביבו היו מגדלים של מסמכים, מהדקים ומכתבים שלא נפתחו, ועל הרצפה היו מפוזרות ערמות של ספרים. "הנשיא הנבוך נאנח: 'אני כל כך עמוס, אני צריך שמישהו יסדר עבורי!'" הוא סיפר לה שגדל בבית מבולגן, שהוא תמיד מאבד דברים ושאפילו פוטר מעבודתו הראשונה בגלל זה.
קונדו המשיכה: "אבל אדוני, אתה יכול לעשות את זה בעצמך". הם התחילו ב"שיעורי סידור" מחוץ לשעות העבודה. אחרי כמה מפגשים המשרד שלו היה מסודר, הוא המליץ עליה בגאווה למנהלים אחרים, והיא הקימה חברת ייעוץ לסדר.
מארי קונדו, מחברת רב המכר "סוד הקסם היפני", מספרת את הסיפור הזה בספרה החדש
(Joy at Work: Organizing Your Professional Life (2020 אותו כתבה בשיתוף עם סקוט סוננשיין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: כיצד כספי סיוע מחזקים מנהיגים אוטוריטריים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280858/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280858/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 May 2020 10:31:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280858</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שסיוע בין-לאומי רק עוזר לפיתוח כלכלי וחברתי של מדינות מתפתחות. ספר חדש מתריע מפני הסכנות הכרוכות בו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280919" align="aligncenter" width="1680"] Faisal Z. Ahmed, "The Perils of International Capital", February 2020[/caption]
סיוע חוץ הוא מצרך חיוני למדינות מתפתחות. הוא מאפשר צמיחה כלכלית, הכנסה של טכנולוגיות מתקדמות ויצירת הון אנושי. אבל לסיוע כזה יש גם מחיר: הוא עלול לחזק משטרים אוטוקראטיים ומוסדות שלטון שמטרתם להאריך את משך כהונתו של השליט, דבר שיכול להשפיע על איכות הממשל ולהוביל לשחיתות במדינות מתפתחות, טוען ד"ר פייסל אחמד (Faisal Z. Ahmed), בספרו The Perils of international
(Capital (2020.
ד"ר אחמד הוא מרצה בכיר ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב. הוא עבד ככלכלן במועצה ליועצים כלכליים של הבית הלבן ופרסם מחקרים במגזינים יוקרתיים. בספרו הוא מדגים, איך לא, באמצעות סטטיסטיקות, כיצד שליטים מנצלים לרעה את כספי הסיוע באופן שמזיק לפיתוחן של מדינות מתפתחות[1]. כך למשל בשנים 2008-1995 אתיופיה הייתה אוטוקראטיה שקיבלה את סיוע החוץ הגדול ביותר מארה"ב. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האישה ששיקמה עיר שעברה רעידת אדמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280862/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/280862/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 May 2020 10:27:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280862</guid>
                                <description><![CDATA[ספר חדש מביא את סיפורה של שדרנית רדיו שהצליחה ללכד את הקהילה שלה בזמן של הרס, בלבול ופאניקה חסרת תקדים בהיסטוריה, ומציף שאלות חשובות: מה באמת חשוב בחיים ומה אנחנו רוצים לעשות בזמן שנותר לנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280914" align="aligncenter" width="1680"] Jon Mooalem, "This Is Chance!: The Shaking of an All-American City, a Voice That Held It Together", March 2020[/caption]
ג'ני צ'אנס (37) ניווטה את מכוניתה בזריזות לאורך הכביש הראשי, בעיר אנקורייג' באלסקה. היא חשבה שעדיין תספיק להקפיץ את בנה, שישב לצידה, לספריה העירונית לפני שתיסגר. בעודה מאיטה מול הרמזור האדום, התחילה המכונית לקרטע. היא חשבה שאחד הצמיגים התפוצץ, אבל המכונית לא הפסיקה לקפץ מעלה ומטה. מופתעת היא הציצה מבעד לחלון וראתה שגם מכוניות אחרות לצידה מקפצות. לפתע נשמעה נהמה אדירה והכביש מולה נעקר ממקומו, התפתל כלפי מעלה כמו נחש ונחת למטה בעוצמה, מרוסק ושבור.
כמו בחלום בלהות בניינים מסביב החלו להתבקע ולהתנדנד כמו מגדלי קלפים, עמודי חשמל התמוטטו בזה אחר זה, עצים נעקרו ממקומם, שברי זכוכית התעופפו באוויר, מי ביוב פרצו החוצה מצינורות תת קרקעיים שהתפוצצו, ועשן של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראיון מיוחד עם סטיב באנון: &#8220;שי ג&#8217;ין-פינג וסגנו צריכים להבין: כל נכסיהם יוחרמו&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/280868/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/280868/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 May 2020 08:29:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280868</guid>
                                <description><![CDATA[האסטרטג הראשי לשעבר בבית הלבן יוצא למלחמה במשטר הסיני ומנבא מה לדעתו עומד לקרות: "הם יופלו מהשלטון ויודחו, הם יעמדו למשפט בווהאן, משפט בנוסח משפטי נירנברג. הם יימצאו אשמים, ואז תושבי סין יוכלו להחליט מה ברצונם לעשות בהם"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280869" align="aligncenter" width="1200"] סטיב באנון &#124; צילום: Samira Bouaou, אפוק טיימס ניו יורק[/caption]

בימים האחרונים פרסמה התקשורת הסינית כתבות ביקורתיות עליך שכינו אותך בשמות גנאי רבים: "אולטרה-ימני", "עושה מהומות", "פעיל אנטי-סין עיקש" ו"חסר כל יושרה מוסרית". מה דעתך על כינויי הגנאי האלה?

באנון: זה רק מוכיח שהתוכנית והמאמצים שלי לספר לאזרחי סין ולספר לאנשים ברחבי העולם על הפשעים של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) מתחילים להשפיע. המק"ס לחוצה מאוד. ממה היא לחוצה? היא מפחדת שאנשי העולם החופשי יַחְבְּרוּ עם אזרחי סין הפשוטים ויאלצו את המק"ס לתת דין וחשבון על הפשעים שהיא ביצעה.

מדוע הם תוקפים אותך דווקא עכשיו? מה הם מנסים להשיג?

אני חושב שהסיבה שהם תוקפים אותי בדיוק עכשיו היא שאני מופיע בכלי התקשורת כל הזמן. אני מארח את התכנית War Room: Pandemic שיש לה קהל עצום בארה"ב וגם ברחבי העולם. התכנית כוללת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עם המבט קדימה: לצלוח את שגרת הקורונה החדשה בכל ההיבטים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/280388/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/280388/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 06 May 2020 07:30:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280388</guid>
                                <description><![CDATA[אף אחד לא באמת יודע איך תראה השגרה החדשה שאחרי הקורונה, אבל כבר עכשיו יש לנו מושג איך אתם יכולים לנסות להיערך ליום שאחרי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_280390" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
אם לפני חג הפסח עוד היה מי שחשב שאחרי החגים יחזרו החיים למסלולם, עתה הגיעה העת להשלים עם העובדה: השגרה כפי שאנחנו זוכרים לא תחזור במלואה. בחודשים האחרונים שונתה אותה שגרה ללא היכר, וכל אחד מאיתנו שינה רבות את דרכי הפעולה המקובלות שלו: נסיעה באוטובוס, יציאה למסעדה, אימון בחדר הכושר או סתם שיטוט רגלי עם הכלב – הכל כפוף להנחיות חדשות בימים אלו. המגפה שינתה את אורחות החיים ויצרה סדרי יום חדשים.
לאט לאט נרקמת ״אסטרטגיית יציאה״ ובסופו של דבר יקבל ״הנורמלי החדש״ צורה ברורה – אבל בינתיים אנחנו, כל אחד מאיתנו, נדרשים לאסטרטגיית יציאה אישית, כזו שתעזור לנו להתמודד עם המצב כפי שהוא כעת ועם הצורה של השגרה החדשה לכשתיווצר. בין בידודים, חרדה מהמצב הכלכלי, חשש למצב הבריאותי והריחוק החברתי, יש כמה דברים שיעזרו לכם לעבור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסמכים ממשלתיים שהועברו לידינו: סין ידעה שהווירוס מדבק אך שמרה על כך בסוד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/280382/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/280382/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 06 May 2020 06:37:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=280382</guid>
                                <description><![CDATA[לפי מסמכים ממשלתיים פנימיים שהועברו לידינו, גורמי הבריאות בסין ידעו כי וירוס המק&#8221;ס (המוכר בשם וירוס...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפי מסמכים ממשלתיים פנימיים שהועברו לידינו, גורמי הבריאות בסין ידעו כי וירוס המק"ס (המוכר בשם וירוס ווהאן או וירוס הקורונה החדש) מדבק וערכו תכניות להילחם בו, ימים לפני שהודיעו לציבור על פוטנציאל ההתפשטות שלו.

הווירוס הופיע לראשונה בעיר ווהאן שבמרכז סין בסוף 2019. מאז הוא התפשט ליותר מ-200 ארצות ואזורים, וגרם ליותר מ-72,000 מקרי מוות בארה"ב לבדה.

ב-20 בינואר אישרה סין רשמית שהווירוס מועבר בין בני אדם. כעת, מסמכים פנימיים שהועברו לידינו מראים כי בייג'ינג הסתירה את מה שידעה, שכן הרשויות המרכזיות סיפקו בחשאי הנחיות למחוזות כיצד להתמודד עם ההתפרצות כבר כשבוע קודם.

ב-15 בינואר פרסמה נציבות הבריאות האזורית בצפון מונגוליה הפנימית הודעת חירום "סופר-בהולה" לרשויות העירוניות שבתחומה, והסבירה כיצד יש להגיב לסוג חדש של דלקת ריאות. בהודעה נכתב כי נציבות הבריאות הלאומית של סין מיישמת אמצעי טיפול ומניעה בשירותי בריאות מקומיים כדי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרסום ראשון: אלה המטושים הסינים שמשרד הבריאות אסר להשתמש בהם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/278637/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/278637/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 22 Apr 2020 17:29:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=278637</guid>
                                <description><![CDATA[משרד הבריאות הנחה לעצור מיד את השימוש ב-10,000 מטושים מזוהמים לבדיקות קורונה. ההנחיה הגיעה לקופות החולים,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[משרד הבריאות הנחה לעצור מיד את השימוש ב-10,000 מטושים מזוהמים לבדיקות קורונה. ההנחיה הגיעה לקופות החולים, למעבדות בתי החולים ולמד"א.

עד לפני שעות ספורות המשיכו במשרד הבריאות להוציא את המטושים התקולים. ייתכן שאלפי אנשים נבדקו באמצעותם בימים האחרונים. הבעיה התגלתה לאחר שהתברר שהצבע שמתקבל בבדיקה שונה מכפי שהוא אמור להיות, וכעת לא ניתן לדעת מי מהנבדקים נדבק בנגיף ומי לא.

מקור במשרד הבריאות העביר לנו תמונות של המטושים (המבחנות) התקולים מתוצרת סין. כפי שניתן לראות בצילום, היצרן הוא חברת Guangzhou Bang Shuo Biotechnology Company. החברה הוקמה ב-2012 בסין ומייצרת מגוון רחב של ציוד בדיקה.

[caption id="attachment_278638" align="alignnone" width="1920"] המטושים (המבחנות) הפגומים, של היצרן הסיני. חלקם הופכים עכורים, אחרים משנים צבע[/caption]

"הם פשוט זיהמו את כל פס הייצור", אמר לנו גורם נוסף במשרד הבריאות. "בתוך המטושים יש אינדיקטור ל-pH, בשם phenol red שזה חומר המשנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוכנויות הביון הבריטיות קוראות לבחון מחדש את היחסים עם סין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/277848/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/277848/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 17 Apr 2020 06:52:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=277848</guid>
                                <description><![CDATA[סוכנויות הביון הבריטיות קוראות להטיל מגבלות על ההשתלטות הסינית על חברות ההייטק בבריטניה. האתר הבריטי &#8220;האקספרס&#8221;...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[סוכנויות הביון הבריטיות קוראות להטיל מגבלות על ההשתלטות הסינית על חברות ההייטק בבריטניה. האתר הבריטי "האקספרס" דיווח בתחילת השבוע כי סוכנויות הביון הבריטיות MI6 ו-MI5 קוראות לבריטניה "לבצע הערכה מחודשת של מערכת היחסים שלה עם סין", ולהחיל בקרה הדוקה יותר על העסקאות שמבצעת בייג'ינג עם חברות הייטק בריטיות ותעשיות אסטרטגיות נוספות. "אין ספק שלא יוכלו להיות לנו עסקים כרגיל לאחר המשבר הזה", אמר מזכיר המדינה לענייני חוץ של בריטניה, דומיניק ראב, במסיבת עיתונאים שנערכה ב-16 באפריל.

חברי פרלמנט בריטים הביעו חשש כי המשטר הסיני מנצל את המשבר העולמי שנגרם כתוצאה מווירוס המק"ס (וירוס ווהאן הידוע בשם וירוס הקורונה החדש) כדי להשתלט על חברות כמו יצרנית השבבים הבריטית אימג'יניישן טכנולוג'יס (Imagination Technologies).

"אנו סבורים כי הסינים מנסים לייצא את הבסיס הטכנולוגי שלנו לסין, וזה לא בסדר", אמר דיוויד דייוויס, חבר פרלמנט מטעם המפלגה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מאות אלפי ישראלים משתמשים ב&#8221;זום&#8221; – שמעבירה נתונים לסין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/276560/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/276560/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Apr 2020 09:05:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=276560</guid>
                                <description><![CDATA[אפליקציית שיחות הווידיאו &#8220;זום&#8221; (Zoom), שזכתה לפופולריות רבה בעקבות המגפה, ניצבת כעת בפני ביקורת קשה בעקבות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_276567" align="aligncenter" width="3500"] מייסד ומנכ"ל זום, אריק יואן, חוגג את הנפקת החברה בנאסד"ק, אפריל 2019. צילום: Kena Betancur/Getty Images[/caption]

אפליקציית שיחות הווידיאו "זום" (Zoom), שזכתה לפופולריות רבה בעקבות המגפה, ניצבת כעת בפני ביקורת קשה בעקבות דוח מחקר שפורסם לאחרונה וגילוי נאות מצד מנכ"ל החברה כי חלק מהשיחות מנותבות דרך שרתים בסין.

ב-6 באפריל נודע כי משרד החינוך של העיר ניו יורק אסר על מורים להשתמש באפליקציה; ב-7 באפריל נאסר על קיום פגישות "זום" בכל משרדי הממשל בטייוואן עקב בעיות אבטחה; ב-8 באפריל אסרה גוגל על עובדי החברה להשתמש ב"זום" במחשבי החברה מחששות אבטחה; וב-10 באפריל אסרה סינגפור על שימוש באפליקציה במערכת החינוך שלה.

בארה"ב, קבוצת Citizen Lab הקנדית – מעבדה בין-תחומית באוניברסיטת טורונטו המתמקדת במחקר – בחנה את ההצפנה של תוכנת "זום" בזמן שיחות בדיקה מרובות שבוצעו. הקבוצה מצאה כי מפתחות ההצפנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: איך להצטיין, בלי להתאמן כמו מכונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275260/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275260/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Apr 2020 10:02:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275260</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שבשביל להגיע למצוינות בכל תחום שהוא צריך להתאמן 10,000 שעות (כפי שהציע גלאדוול), ולהתחיל כבר בגיל שלוש. ספר חדש טוען שבעולם המודרני נתיב שונה יכול להביא להצלחה רבה לא פחות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275446" align="alignleft" width="1680"] David J. Epstein, "Range: Why Generalists Triumph in a Specialized World", May 2019[/caption]
שני סיפורי הצלחה יוצאת דופן הולכים בנתיבים הפוכים זה מזה. הסיפור הידוע מבין השניים הוא של שחקן הגולף טייגר וודס. אביו החל ללמד אותו להניף מחבט גולף כבר בגיל עשרה חודשים ומאז כל חייו סובבו סביב אימונים בלתי פוסקים בגולף, וגולף בלבד. בגיל שנתיים הוא הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה ומאז המשיך להתאמן ולהשתתף בתחרויות ולזכות באליפויות חובבים ובהמשך כמקצוען.
הסיפור השני, הפחות ידוע, הוא של שחקן הטניס רוג'ר פדרר. הוריו הבחינו שהוא נמשך לספורט כבר בגיל צעיר, ועודדו אותו להתנסות בספורט ולהתמקד רק במחשבה של להיות ספורטאי טוב, אבל בסוגי ספורט שונים ומגוונים. כך הוא עבר בין כדורסל לסקי, לשחייה, לפינג פונג, להאבקות, לכדורעף ועוד. כאשר הוא החליט לבסוף, בתחילת גיל העשרה, להתמחות בטניס, ילדים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: איך להתווכח בלי לריב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275258/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275258/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Apr 2020 10:01:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275258</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שוויכוח חייב להוביל לריב או לעימות. ספר חדש מציע דרך שונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275448" align="alignleft" width="1680"] Buster Benson, "Why Are We Yelling?: The Art of Productive Disagreement", November 2018[/caption]

קשה להאמין שאפשר לנהל שיחה רגועה על נושאים בוערים כמו חוק הלאום, גיוס תלמידי ישיבות או אפילו מחלוקת עם בני הזוג על ההוצאות הכספיות או עם המתבגרים בבית. פעמים רבות כאשר הוויכוח מתלהט החשיבה וההיגיון מתערפלים ואנחנו לוחצים לפתרון מיידי. ולפעמים מתוך ניסיון מר רבים מעדיפים לא להתווכח כדי לשמור על שקט והרמוניה ולמנוע מריבות.
אבל מתברר שוויכוח הוא אמנות שאפשר ללמוד, ושכל הצדדים יכולים לצאת נשכרים ממנה, טוען באסטר בנסון בספר חדש Why are we yelling? The Art of Productive Disagreement.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מי האיש מאחורי הממציא הידוע תומס אלווה אדיסון?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275264/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275264/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Apr 2020 09:59:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275264</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מהדמות האייקונית של הממציא המבריק. ספר חדש חושף טפח נוסף ומגלה מי היה תומס אדיסון – האדם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275455" align="alignleft" width="1680"] Edmund Morris, "Edison", October 2019[/caption]
תומס אדיסון שמר על קור רוח מוחלט כשצפה ערב אחד, בשנת 1914, בשריפת ענק שכילתה מחצית מהמפעלים, מהמחסנים ומהסחורות שלו. כשעובדיו חששו שיפטר אותם ויסגור הכול, אמר אדיסון: "אבל מראה האש היה מחזה מרהיב כל כך". ולמחרת היום אסף את העובדים וחילק אותם לצוותים כדי להוציא לפועל תוכנית שיקום נרחבת.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם הייתם סולחים למי שפגע בילדכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275262/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/275262/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Apr 2020 09:58:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275262</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך ששנאה מתמשכת כלפי מי שפגע בנו או ביקרים לנו היא המוצא היחיד. ספר חדש מביא את סיפוריהם של אלה שהתגברו על מה שבלתי ניתן להתגבר עליו – וזכו לדבריהם בחירות אישית יוצאת דופן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275444" align="alignleft" width="1680"] Katherine Schwarzenegger Pratt, "The Gift of Forgiveness: Inspiring Stories from Those Who Have Overcome the Unforgivable", March 2020[/caption]
אי אפשר לחיות בלי להיפגע ובלי לפגוע באחרים. אם זה בשוגג או במזיד, תאונות או אלימות מכוונת קורות בחיינו. התגובה האינסטינקטיבית היא לרוב כעס, פחד, שנאה ולעתים שאיפה לנקמה. יש האוחזים בשנאה או בכעס כמו בנכס, ואינם יכולים לדמיין את חייהם בלעדיהם. ואכן כשהרגשות האלו מתעוררים, הם מחיים את הפגיעה בכל פעם מחדש – כך שהיא נמשכת בתוכנו כמו בסרט, זמן רב אחרי שהיא חלפה.
כך קרה לילדה אליזבת סמארט. כשהייתה בת 14 היא נחטפה מביתה בסולט לייק סיטי והוחזקה בשבי על ידי גבר ואישה שקשרו אותה במשך תשעה חודשים ואנסו אותה מדי יום. אחרי שחרורה, במשך שנים, התעוררו אצלה זיכרונות קשים שטלטלו אותה, ואיתם כעס, פחד, שנאה כלפי החוטפים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדעי השכנוע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/274580/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/274580/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Apr 2020 09:57:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274580</guid>
                                <description><![CDATA[כולנו רוצים לגרום לאנשים לקנות את המוצר החדש שלנו או לשכנע אותם לשנות תהליכי עבודה בארגון. אבל איך עושים את זה בצורה יעילה? פרופ' יונה ברגר מאוניברסיטת פנסילבניה ערך מחקר ממושך וטוען שיש לו תשובה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275241" align="alignleft" width="1920"] פרופ' יונה ברגר, ספטמבר 2019 &#124; תמונה:Lawrence Busacca/Getty Images for Women in Cable Telecommunications[/caption]
ג׳
ים הלך לסידורים בעיר ניו יורק ופתאום רעב תקף אותו. הוא הסתכל לצדדים וראה בזווית העין מקום קטן שמוכר נקניקיות – "מעולה, אלך לשם", חשב. הוא נכנס למקום ובזמן שחיכה שישרתו אותו הוא שם לב לדלת צדדית קטנה בצד שהזכירה לו תא טלפון. "כמה זמן לא ראיתי תא טלפון", חשב, פתח את הדלת ונכנס. בפנים הוא הבחין בטלפון תלוי על הקיר. זה היה טלפון ישן עם חוגה. שלט ליד הטלפון אמר להתקשר למספר 3. ג'ים התקשר למספר 3 ולהפתעתו מישהו עלה בצד השני של הקו: "יש לך הזמנה?" שאל. "בשביל מה צריך הזמנה בדיינר קטן שמוכר נקניקיות?", תהה ג'ים, ואמר: "לא, אין לי".
"יש לך מזל, בדיוק יש מקום פנוי", אמר הקול. לפתע נפתחה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בכירים במשרד הבריאות האיראני: כמות המתים עליה דיווחה סין היא &#8220;בדיחה מרה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/275203/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/275203/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 11:21:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275203</guid>
                                <description><![CDATA[דובר משרד הבריאות של איראן אמר כי סין יצרה במכוון את הרושם שהנגיף דומה לשפעת ואף פחות קטלני ממנה. בכך היא הטעתה ממשלות ברחבי העולם – שהמעיטו בחשיבות האיום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275204" align="aligncenter" width="1200"] בחורה צעירה נבדקת מחוץ לטהראן, צולם ב-26 במארס &#124; תמונה: AFP\Getty images[/caption]

גורמים במשרד הבריאות של איראן מטילים ספק בדיווחים הרשמיים של סין בנוגע למספר הקורבנות מנגיף המק"ס (המוכר בשם נגיף הקורונה החדש). "לאחר התפשטות הנגיף התברר שזה לא כפי שסין דיווחה", אמרה מינו מוחראז, בכירה במשרד הבריאות וחברה בכוח המשימה האיראני לנושא COVID-19.

"כרגע הם מושכים את ידיהם מרבים מהמאמרים שהם פרסמו, והנתונים והמחקרים שלהם עד כה לא היו כל כך נכונים", אמרה. עוד הוסיפה כי "ממה שאנחנו יודעים על המחקרים המדעיים שלהם – הנתונים שלהם אינם אמינים".

גורם נוסף בכוח המשימה האיראני, אפידמיולוג בשם חאמיד סאורי, אמר כי הנתונים של סין "רחוקים מהאמת". סאורי ביסס את דבריו על ההערכות של איראן לגבי התפשטות הנגיף בארצה ועל מספר הקרבנות הגבוה שהנגיף גבה ברחבי העולם.

הדברים מתפרסמים ימים ספורים לאחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרופת הרוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/274588/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/274588/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 09:53:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274588</guid>
                                <description><![CDATA[מה יכולים חכמי העבר ללמד אותנו על התמודדות עם משברים? מטולסטוי, דרך בואתיוס ועד עיקרון הגמול והקארמה. וגם: סודות ההישרדות ממגפות בסין העתיקה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275077" align="alignleft" width="1920"] איור: גבריאלה ברוך[/caption]
היסטוריונים מכובדים מסבירים שיש לנו מזל רב. פעם, מזמן, כשאנשים נתקלו במגיפות וכשעברו אסונות טבע, הם לא ידעו איך להתמודד איתם. לא הייתה טכנולוגיה, לא הייתה רפואה מתקדמת, לא הייתה תקשורת, ואנשים ישבו ובכו על מר גורלם.
יש בזה כמובן מן האמת. בעבר לא הייתה טכנולוגיה, לא הייתה ההבנה הרפואית איך ליצור חיסון או להתמודד ביעילות עם מחלות, ולמעשה אפילו לא ידעו איך נראה וירוס. אבל מה שכל הפרופסורים המדברים בגאווה שוכחים הוא שבימים קדומים "המוות" ו"הלא נודע" היו כל כך נוכחים בחיים, כך שמצב המחשבה של האנשים היה שונה בתכלית. פילוסופים בעת העתיקה ועד התקופה המודרנית עסקו רבות בשאלה מה זה אומר לחיות חיים מלאים וטובים לצל אי-הוודאות, לצל המוות.


[caption id="attachment_275090" align="alignleft" width="1323"] ההיסטוריון דארין מק'מהון[/caption]
מחקרים שנעשו בעידן הנוכחי הראו שרוב האנשים בחברה המערבית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמנות הצמצום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/274586/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/274586/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 09:47:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274586</guid>
                                <description><![CDATA[איך לגרום לאנשים לעמוד בתור כדי לעשות אתכם עסקים? דניאל פרייסטלי מפצח את הנוסחה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274869" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
ז׳אן פייר דה ויליה, או בקיצור JP, הוא אחד ממאמני הכושר העשירים ביותר בעולם, אף על פי שקרוב לוודאי מעולם לא שמעתם עליו. אולי כי יש לו רק שמונה לקוחות מפתח.
הלקוחות של (JP (Jean-Pierre De Villiers משלמים לו כ-40,000 פאונד בשנה (סך הכול מעל 150 אלף שקל בחודש). הם משלמים שישה חודשים מהתשלום מראש ואז מחדשים איתו את התשלום. אם תתקשרו אליו כדי שיאמן אתכם, הוא ישאל מספר שאלות וקרוב לוודאי ימליץ על מאמן אחר.
JP עובד רק עם אנשים מצליחים ועשירים, הנוסעים כל הזמן, מרוויחים יותר מ-400,000 פאונד בשנה ומאמינים בפילוסופיית האימון שלו. הוא לא רוצה שכל אחד יהיה לקוח שלו. הוא זקוק רק לשמונה אנשים הרוצים לקבל רמת שירות שרוב המאמנים יותר מדי עסוקים מלספק.
אבל הוא לא התחיל את הקריירה שלו כך. כשדניאל פרייסטלי (Priestly), ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השפה הנסתרת של החיות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/274578/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/274578/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 09:01:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274578</guid>
                                <description><![CDATA[חיות משתמשות בצלילים, בריחות, בצבעים ובשפת גוף כדי להזהיר מפני סכנה, לברך לשלום, לחזר ואפילו לרכל על בני אדם. ריאיון מרתק עם ד"ר אווה מאייר חושף דברים שלא ידענו על עולם החי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_275009" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
נאמר על שלמה המלך שהוא היה החכם באדם. בין שאר כישוריו הוא ידע לדבר עם בעלי חיים, וזו אינה משימה קלה. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות חושפים שלבעלי החיים יש שפה מורכבת הרבה יותר משחשבנו, ועדיין רב הנסתר מהגלוי.
יש ציפורים ממשפחת העורבים, למשל, הישנים בלילה על אותו עץ כלהקה שלמה. עם עלות השחר, הם מתפצלים ועפים כל אחד למקום אחר ולמרחקים של קילומטרים. בלילה הבא הם שוב מתאספים לישון כולם יחד על עץ אחר, במרחק של קילומטרים רבים מהעץ שעליו ישנו בלילה הקודם. איך כולם יודעים להגיע לאותו עץ? "הם כנראה תקשרו ביניהם בשפה שאנחנו עדיין לא יודעים. זו אחת החידות שחוקרים עדיין לא הצליחו לפתור", אומרת לי בריאיון ד"ר אווה מאייר (Meijer) שכתבה על שפת החיות בספרה Animal Language
(2019).


[caption id="attachment_275015" align="alignleft" width="1920"] תרנגולות במשק בית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכוח המסתורי שאומר לכם איך לחשוב ומה לומר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/274584/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/274584/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 08:35:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274584</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות ביטויים של "תקינות פוליטית" הפכו ליותר ויותר קיצוניים – כיצד זה התחיל ואיך זה מעצב את החברה שלנו, במיוחד בימים קשים אלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274677" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בתחילת פברואר, כאשר עלה החשש כי מגפת הקורונה עלולה להגיע לאיטליה, הועלתה האפשרות להכניס לבידוד סינים שהגיעו לאיטליה מסין. אבל אז קרה דבר לא צפוי. אנשי ממשל באיטליה החלו לטעון שהרעיון הזה הוא "גזעני".
ראש העיר פירנצה, למשל, השיק קמפיין כלל-ארצי שעודד איטלקים לחבק סינים ברחובות הערים במטרה "לבלום את השנאה" ולעצור את הגזענות נגד סינים. סרטון וידאו שהכין ערוץ התעמולה הסיני CGTN, בעקבות הקמפיין, הראה איטלקים ברחוב ניגשים לבחור סיני, מורידים ממנו את המסכה ומחבקים אותו[1]. ראש העיר אפילו שחרר סרטון בטוויטר שבו הוא עצמו מחבק אדם סיני שפגש ברחוב[2].
ד"ר ג'ורגי'ו פאלו (Giorgio Palù), פרופ' מומחה לנגיפים מאוניברסיטת פדובה שבאיטליה אמר ל-CNN שלדעתו, כך התפרצה המגפה באיטליה[3].


[caption id="attachment_274678" align="alignleft" width="1198"] ראש העיר פירנצה בסרטון שהעלה לטוויטר בתחילת פברואר 2020, המעודד את האיטלקים לחבק סינים שהם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיית גרגיר הקפה: איך לשנות את הסביבה במקום שהסביבה תשנה אתכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/275084/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/275084/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 08:23:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=275084</guid>
                                <description><![CDATA[פושע צעיר שנידון ל-65 שנים בכלא חשב שחייו נגמרו. ואז שמע על אסטרטגיית "גרגיר הקפה" ששינתה אותו, את חייו ואת כל הסביבה שלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244180" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
השופט היכה שלוש פעמים בפטיש על שולחנו ופנה אל ראש חבר המושבעים: "אני מבין שהגעתם להסכמה פה אחד?" הנאשם, דאמון ווסט (West), בן 33, התפלא שלקח לחבר המושבעים עשר דקות שלמות להגיע להסכמה. העובדות והעדויות הרי נפרשו באופן מלא ולא היה שום ספק באשמתו: סחר בסמים קשים ושורה ארוכה של פריצות וגניבת רכוש בשכונות היוקרתיות ביותר של דאלאס שבטקסס.
"בהסכמה של פה אחד מצאנו את הנאשם אשם", ענה ראש חבר המושבעים.
ווסט התפתל בעצבנות בכיסאו. לנגד עיניו רצו כמו בסרט התמונות של החלומות שהיו לו לגבי חייו: שחקן פוטבול, מאמן ספורט, נציג בבית הנבחרים של מדינת טקסס ואב למשפחה. אבל ברגע זה הוא התכונן לגרוע ביותר, כי עורכת דינו לחשה באזנו שחבר המושבעים שלח שאלה לשופט: האם הם יכולים להחליט על מאסר עולם ללא אפשרות של שחרור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע תרבויות קורסות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/274582/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/274582/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 Apr 2020 07:56:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274582</guid>
                                <description><![CDATA[מג'ארד דיימונד המפורסם ועד הסוציולוג שחזה את הגעתה הקרובה של ציוויליזציה רוחנית חדשה - החוקרים שהתעמקו בסיבות לעלייתן ולנפילתן של תרבויות הבחינו בדפוסים שאולי חושפים את הצעד הבא של הציוויליזציה המערבית שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274881" align="alignleft" width="1920"] תמונת מקור: Shutterstock, עיצוב אילוסטרציה: אלכס גורביץ', אפוק טיימס[/caption]
היסטוריונים רבים מצביעים על דפוס חוזר בהיסטוריה האנושית: תרבויות עולות, מתפתחות לרמת מורכבות מרשימה, אך בסופו של דבר שוקעות, ובמקרים רבים השקיעה דומה לקריסה פתאומית. מטרת ההיסטוריונים, בין היתר, היא ללמוד מה גרם לקריסה בעבר כדי לנבא את העתיד לבוא.
במהלך ההיסטוריה הופיעו ציוויליזציות רבות ששגשגו, התמוטטו והשאירו מאחוריהן שרידים מרהיבים. ערי המאיה הנטושות, הפסלים העצומים באי הפסחא שבאוקיאנוס השקט, המקדשים המפוארים בקמבודיה ואין-ספור פסלים שנותרו מתקופת האימפריה הרומית. כל אותן תרבויות מפוארות משאירות מאחוריהן שאלות רבות ותעלומות על התהליכים שהובילו לקריסתן.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המחזוריות שתכה בארה&#8221;ב &#8211; ראיון עם ג&#8217;ורג&#8217; פרידמן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/274266/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/274266/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 07 Apr 2020 15:23:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274266</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מהקורונה: ג'ורג' פרידמן, הנחשב למומחה עולמי לנושאים גיאו-פוליטיים, מסביר על שני מחזורים כלכליים ופוליטיים המסתיימים סימולטנית בימים אלה וצפויים להכות בחוזקה בארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274269" align="alignleft" width="747"] ג'ורג' פרידמן. האם ידייק גם הפעם? &#124; תמונה: [PEDRO PARDO/AFP via Getty Images][/caption]
ל
קראת סוף 2019 סיים העתידן וחוקר הגיאו-פוליטיקה, ג'ורג' פרידמן, מהבכירים והחשובים בעולם בתחומו, לכתוב את ספרו החדש "הסערה שלפני השקט: חוסר ההרמוניה האמריקאית, המשבר של שנות ה-20 והניצחון שאחריו" (The Storm Before the Calm). באותם ימים הכול היה "רגיל" בארה"ב ואף מעבר לכך: הבורסה הייתה ירוקה, האבטלה הייתה בשפל, התחזיות הכלכליות לעתיד הקרוב היו ורודות ו"מצב האומה" היה, לפחות על פני השטח, מזהיר.
ואולם, פרדימן, שחזה ב-2003 את פרוץ המלחמה בעיראק ברמת דיוק של שעה (הוא ניבא שהתקיפה של צבא ארה"ב תחל בשמונה בערב, היא פרצה בתשע), ידע – לאחר ששקלל נתונים כלכליים, חברתיים, ממשלתיים, פסיכולוגיים, פילוסופיים וגיאו-פוליטיים – שהיא צועדת במהירות לעבר משבר בקנה מידה היסטורי.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע כלי התקשורת מעמידים פנים שהמק&#8221;ס אינה קומוניסטית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/274374/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/274374/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 07 Apr 2020 14:55:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274374</guid>
                                <description><![CDATA[מי שיטען שהמק"ס קפיטליסטית מכיוון שפנתה לכיוון של רכוש פרטי, פשוט לוקה בחוסר הבנה יסודי של האידיאולוגיה הקומוניסטית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274396" align="alignleft" width="2256"] תמונה: Kevin Frayer/Getty Images[/caption]
תקשורת המיינסטרים ממעיטה באופן קבוע מהאופי האידיאולוגי של המק"ס ומקדמת את הרעיון שסין איננה קומוניסטית כלל, אלא למעשה קפיטליסטית. מצד אחד, ברור לכולם שבסין יש מפלגה הקוראת לעצמה "המפלגה הקומוניסטית הסינית" (המק"ס). יש לה ועד מרכזי, פוליטבירו, מזכיר כללי, והמילה "קומוניסט" מופיעה ממש שם, בתוך שם המפלגה. מצד שני, נוצרה הרגשה, במיוחד בתקשורת, שמדובר בתפישה ישנה, שחלפה ואיננה.
ה"ניו יורק טיימס" פרסם ב-2018 מאמר דעה מאת קווין ראד, לשעבר ראש ממשלת אוסטרליה, שסיווג את המשטר בסין בתור "קפיטליזם רודני"[1]. ה"וושינגטון פוסט", בדומה, פרסם ב-2019 מאמר שכותרתו "לא, סין וארה"ב אינן נעולות בקרב אידיאולוגי. אפילו לא קרוב לכך"[2]. המאמר טוען כי המק"ס הגיעה למצב של "פשיטת רגל אידיאולוגית", וכי היא קומוניסטית להלכה בלבד משום שהיא "אימצה את הקפיטליזם". גם מגזין פורבס הצטרף לחגיגה, כאשר פרסם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסוס הטרויאני שהרס את איטליה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/274372/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/274372/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 06 Apr 2020 15:30:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274372</guid>
                                <description><![CDATA[במקום להוביל את הכלכלה העולמית במאה ה-21, דרך המשי הסינית הרסה אותה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274427" align="alignleft" width="1500"] סגן נשיא מחוז לומברדיה במסיבת עיתונאים עם צוותים רפואיים סיניים, 18 במארס &#124; תמונה: Emanuele Cremaschi/Getty Images[/caption]
באפריל 2019 שידר שופר התעמולה של המק"ס, ערוץ הטלוויזיה CGTN, תוכנית באורך 17 דקות וחצי המוקדשת כולה לשיתוף הפעולה בין איטליה לסין: "2019 הייתה אבן דרך ביחסים בין סין לאיטליה. זו השנה ה-15 של שיתוף הפעולה האסטרטגי... סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איטליה", אמרה המגישה[1].
חודש לפני כן ביקר באיטליה מזכ"ל המק"ס, שי ג'ין-פינג, והחתים את האיטלקים על מזכרי הבנות לשיתוף פעולה בפרויקט דרך המשי (הנקרא "חגורה אחת, דרך אחת") של המק"ס. מדובר היה במזכרים המחייבים את איטליה לקשור את גורלה לסין – בתחומי התשתיות, האנרגיה, הטכנולוגיה וכו'. המק"ס תשקיע באיטליה – תבנה לה נמלים, תשתיות, שדרות עסקים ורכבות מהירות, ובתמורה תסכים איטליה שהמק"ס תסלול דרכה את "דרך המשי" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 332: עושים ריסטארט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/274592/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/274592/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 06 Apr 2020 15:11:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274592</guid>
                                <description><![CDATA[החודש חגגנו את פסח בדרך שונה מאוד – כל אחד בביתו, לפעמים הרחק ממשפחתו. אנחנו מקווים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[החודש חגגנו את פסח בדרך שונה מאוד – כל אחד בביתו, לפעמים הרחק ממשפחתו. אנחנו מקווים שהמגזין יהיה עבורכם נחמה מתוקה ומקור מעורר מחשבה. הכנו לכם בגיליון הנוכחי תמהיל מעניין מאוד של כתבות – כולן מרחיבות דעת ועוסקות בנושאים שונים. אנחנו מאמינים שדווקא בתקופה כזאת, חשוב להתמקד בדברים שאפשר לעשות ופחות באלו שאי אפשר לשלוט בהם. כתבת השער שלנו למשל, "תרופת הרוח", עוסקת במה שאנו יכולים ללמוד מחכמי העבר כדי להתמודד עם משברים ומגפות.

מאז התפרצות המגפה בסין פרסמנו באפוק טיימס מספר תחקירים בלעדיים. בגיליון מארס פרסמנו שיחות טלפון סמויות לבתי לוויות בסין שחשפו כי מספר הנספים בפברואר, בווהאן לבדה, נע סביב 20 אלף איש – זאת בניגוד לנתון הרשמי של אלפים בודדים.

לאחר מכן פרסמנו באתר שלנו ובפייסבוק ("אפוק מדיה ישראל") מאמר שעסק בשורה של מסמכי ממשל פנימיים שהודלפו אלינו, השייכים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המומחה הראשי של ה-CDC בסין: המגפה לא חלפה בסין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/274204/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/274204/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 04 Apr 2020 07:15:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274204</guid>
                                <description><![CDATA[המגפה הנוכחית בסין לא חלפה אלא נכנסת כעת לשלב חדש, אמר ב-2 באפריל האפידמיולוג הראשי במרכז...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274206" align="aligncenter" width="1243"] אישה מבוגרת זוחלת מתחת למחסום הפרדה בין אזורי מגורים בווהאן, ה-2 באפריל 2020 &#124; תמונה: NOEL CELIS/AFP via Getty Images[/caption]

המגפה הנוכחית בסין לא חלפה אלא נכנסת כעת לשלב חדש, אמר ב-2 באפריל האפידמיולוג הראשי במרכז הלאומי לבקרה ולמניעת מחלות (CDC) של סין, וסתר את האמירה הרשמית של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) כי הווירוס נבלם. לדבריו, וירוס המק"ס (הידוע בשם וירוס הקורונה החדש) יפגע ככל הנראה בעוד אנשים.

"וירוס הקורונה החדש התפשט ליותר מ-200 מדינות והדביק הרבה יותר אנשים מאשר הסארס. בסוף הווירוס עלול להדביק פי מאה יותר בני אדם מאשר הסארס", אמר דְזֶנְג גואנג, האפידמיולוג הראשי, לעיתון Health Times &#160;של המק"ס.

הסארס התגלה לראשונה במחוז גואנג-דונג בסין ב-2002 ומשם התפשט להונג קונג ולערים נוספות לאחר שהשלטונות הסיניים הסתירו מידע על ההתפרצות. מספר המתים הרשמי בעולם מהסארס הוא כ-800, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;דיפלומטיית המסכות&#8221; של סין סופגת מהלומה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/274151/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/274151/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 03 Apr 2020 14:20:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274151</guid>
                                <description><![CDATA[מאמציה של המק&#8221;ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ליצור לעצמה תדמית של מנהיגה גלובלית המובילה את המאבק במגפה,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_274154" align="aligncenter" width="1243"] עובדים מייצרים מסכות במפעל בסין &#124; תמונה: AFP via Getty Images[/caption]

מאמציה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ליצור לעצמה תדמית של מנהיגה גלובלית המובילה את המאבק במגפה, ספגו לאחרונה מכה.

המשטר הסיני, המשתוקק למרק את תדמיתו, שלח מומחים רפואיים ואספקה חיונית כמו מסכות ומכונות הנשמה למדינות מאיטליה ועד פרו. בתחילה, מדינות רבות קיבלו בברכה את העזרה, אך כעת יש סימנים גוברים של רתיעה מהעזרה של המק"ס לאחר שהולנד, ספרד וטורקיה דיווחו בשבוע האחרון על ציוד פגום שהגיע מסין.

הולנד הודיעה ב-28 במארס כי החזירה כ-600,000 מסכות, מתוך משלוח של 1.3 מיליון, שהגיעו מיצרן סיני שבוע לפני כן. חלק מהמסכות כבר הופצו בקרב עובדי בריאות שעובדים בחזית מול חולים.

גורמים רשמיים ממשרד הבריאות ההולנדי אמרו שהמסכות לא ישבו טוב על הפנים או שהפילטרים היו פגומים. "בדיקה שנייה גילתה גם שהמסכות לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מחוז סיני בעוצר, בפעם הראשונה מאז המשטר הסיר את ההגבלות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/274039/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/274039/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 02 Apr 2020 10:43:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=274039</guid>
                                <description><![CDATA[המשטר הסיני הכניס לעוצר מחוז בפרובינציית הה-נאן ב-1 באפריל בניסיון לבלום את התפשטות וירוס המק&#8221;ס (SARS-CoV-2)....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[המשטר הסיני הכניס לעוצר מחוז בפרובינציית הה-נאן ב-1 באפריל בניסיון לבלום את התפשטות וירוס המק"ס (SARS-CoV-2). זו הפעם הראשונה שבה הרשויות הסיניות הטילו סגר על אזור מסוים, מאז שהודיעו על הסרת המגבלות.

במארס הודיע המשטר הסיני כי העוצר על העיר ווהאן – מוקד התפרצות המחלה – יוסר ב-8 באפריל. אולם שירותי הרכבת והרכבות התחתיות החלו לפעול כבר בסוף מארס.

כעת הודיעו הרשויות כי מוטל סגר על כל מתחמי המגורים והכפרים במחוז ג'יָא שבפרובינציית הה-נאן (צפונית לווהאן, במרחק כ-5 שעות נסיעה). התושבים לא יכולים לצאת החוצה, אפילו אם לא נמצא בדמם הווירוס. רק אלו שמחזיקים באישור מתאים מטעם הרשויות יכולים לצאת מבתיהם.

על פי ההודעה הרשמית, אותה ניתן לראות בווידאו הזה, מרכז הפיקוד לטיפול בווירוס של מחוז ג'יא הודיע כי החל מה-1 באפריל, כל העסקים, מלבד סופרמרקטים, בתי חולים, תחנות דלק, חנויות לממכר תרופות, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סין מודאגת שנשאי קורונה א-סימפטומטיים יפיצו את הווירוס הלאה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/273907/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/273907/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 01 Apr 2020 13:10:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=273907</guid>
                                <description><![CDATA[ככל שמופיעים בסין יותר נשאים א-סימפטומטיים (ללא סימפטומים) של וירוס המק&#8221;ס (SARS-CoV-2), נשמעים יותר מומחי רפואה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_273908" align="aligncenter" width="700"] קניות עם אב"כ בסין &#124; תמונה: NOEL CELIS/AFP via Getty Images[/caption]

ככל שמופיעים בסין יותר נשאים א-סימפטומטיים (ללא סימפטומים) של וירוס המק"ס (SARS-CoV-2), נשמעים יותר מומחי רפואה המזהירים שהנשאים עלולים להפיץ את הפתוגן ולגרום להתפרצות מחודשת וחמורה.

"הצוות שלי בדק נשאים שלא היו להם סימנים בכלל במשך 3 שבועות אבל הווירוס נמצא בדם שלהם", אמר ג'אנג וון-הונג, העומד בראש צוות מומחים בשנגחאי שאחראי על טיפול במגפה, בסמינר מחקרי בנושא וירוסים שנערך ב-27 במרץ. "החולים ללא הסימפטומים מהווים את הסיכון הגדול ביותר [להתפרצות מחודשת]".

ג'אנג אמר שאם השלטונות לא ינקטו בפעולה כדי למנוע התפרצות עתידית, "הרופאים שלנו יהיו עסוקים מאוד למשך תקופה ארוכה בעתיד. נשא א-סימפטומטי עלול להפיץ את הווירוס בקהילה בכל רגע".

בימים האחרונים דיווחו השלטונות בסין על אפס הידבקויות או על מספר בן ספרה אחת של הידבקות חדשות, וטענו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>וירוס המק&#8221;ס (קורונה)</title>
                                <link>https://epoch.org.il/category/ccpvirus/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/category/ccpvirus/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 01 Apr 2020 07:29:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305282</guid>
                                <description><![CDATA[מעקב אחר המתרחש עם התפרצות הקורונה בסין, כולל נושאים משיקים, מסמכים מודלפים וכתבות תחקיר.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מעקב אחר המתרחש עם התפרצות הקורונה בסין, כולל נושאים משיקים, מסמכים מודלפים וכתבות תחקיר.

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל מה שאתם באמת צריכים בבית כדי לשרוד את התקופה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/273371/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/273371/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 30 Mar 2020 11:49:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=273371</guid>
                                <description><![CDATA[בתקופה האחרונה כולנו מצאנו את עצמנו נשלפים בצורה כזו או אחרת משגרת יומנו, ורובנו מוצאים את עצמנו מבלים הרבה יותר שעות בבית. מגפת הקורונה שהתפשטה בכל רחבי העולם מציבה אתגרים חדשים בפני משקי בית רבים, אבל בעזרת שילוב של תכנון, הצטיידות וניצול הזמן הפנוי לטובתכם תוכלו לעבור את התקופה הזו בשלום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_273372" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
במדריך שלפניכם ריכזנו את רשימת חומרי הניקוי, מוצרי ההיגיינה ומצרכי המזון שחשוב שיהיו בכל בית - את רובם תוכלו גם להזמין באינטרנט, כמו גם המלצות לאיך להעביר את הזמן בנעימים ולשמור על השפיות. 

הסבון צחק מאוד 
הקפדה על היגיינה אישית ושמירה על בית נקי הן אבן יסוד בהפחתת הסיכון להידבקות והדבקה - זה נכון לווירוס הקורונה, אבל גם לשמירה על הבריאות בימים כתיקונם. אנחנו ממליצים להתבסס על רשימת הפריטים שכדאי שיהיו בבית במיוחד בעת הבידוד:


 	סבון ידיים מומלץ אנטיבקטריאלי
 	מחטא ידיים בריכוז אלכוהול גבוה
 	נייר טואלט וממחטות נייר
 	טמפונים ותחבושות היגייניות
 	חומרי ניקוי לבית (כלים, רצפות, משטחים, כביסה)

שטיפת ידיים בסבון ומים במשך 60 שניות נחשבת לאחת הדרכים היעילות ביותר להגנה מפני הידבקות, אבל גם מובילה לירידה ביצור השומן הטבעי של העור, לכן מומלץ להוסיף לרשימה גם קרם לחות. 
בארון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זה הזמן לדבר על ויטמין C</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/273014/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/273014/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 29 Mar 2020 07:17:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=273014</guid>
                                <description><![CDATA[ויטמין C חיוני לתפקוד וחיזוק הגוף בכל גיל. שיטות הייצור החדשות של תוספי הוויטמין מגבירות את הספיגה ומונעות תופעות לוואי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ככל שאנו מתקרבים לעונת המעבר, רבים בוחרים להצטייד בתוספי ויטמין C מסוגים שונים, החל מאלה הניתנים ללעיסה ועד לאבקות ולכדורים, וכל זאת בתקווה להימנע מההצטננויות הנפוצות והתסמינים האופייניים לתקופה זו. בחינת המדפים העמוסים בתוספי ויטמין C בבתי הטבע עשויה להיות די מתסכלת, במיוחד כשלא ברור מה הקריטריונים ההכרחיים לבחירה מוצלחת של תוסף זה.&#160;באנו לעשות לכם סדר ולעזור לכם לבחור את התוסף שיהיה היעיל ביותר עבורכם.

מתי צריך תוסף ויטמין C?
ויטמין C הוא בעל יתרונות חיוניים לגוף כמו שיפור תפקוד חיסוני, שמירה על שלמות הרקמות וטיפול ברדיקלים חופשיים. מטא אנליזה שנערכה בהקשר להצטטנות בקרב ילדים הראתה כי ויטמין C עשוי להקל על תסמיני ההצטננות ואף לקצר את משך תקופת המחלה (ניתן לקרוא על כך עוד באתר www.ecosupp.co.il).
על אף חשיבותו לבריאות, בגוף האדם אין ייצור טבעי של הויטמין על כן אנו חייבים לצרוך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסמכים שדלפו: הרשויות בסין אינן מדווחות באופן מלא על הידבקויות חדשות במוקד התפרצות המגיפה בווהאן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/272564/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/272564/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 26 Mar 2020 07:18:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=272564</guid>
                                <description><![CDATA[המק&#8221;ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) טוענת כי לא היו מקרי הדבקות חדשים בנגיף המק&#8221;ס בסין כולה מאז...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_272565" align="aligncenter" width="1200"] צילום מסך של חלק מגיליון נתונים של נציבות הבריאות העירונית בווהאן (השמות המלאים ומספרי הזהות מוסתרים)[/caption]

המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) טוענת כי לא היו מקרי הדבקות חדשים בנגיף המק"ס בסין כולה מאז ה-18 במארס.

הרשויות המקומיות מספרות כי המגיפה התמתנה. הן מקלות את מגבלות התנועה בדרכים ומורות לאנשים לחזור לעבודה. אבל המצב ב"גראונד זירו" של המגיפה, העיר ווהאן, גרוע בהרבה מכפי שדווח רשמית. כך לפחות עולה מתוך שורה של מסמכי ממשל פנימיים שנחשפו על ידי אפוק טיימס.

מגזין אפוק טיימס מתייחס לנגיף הקורונה החדש, הגורם למחלה COVID-19, בשם “נגיף המק”ס”, בשל ניסיונות הטיוח של המפלגה הקומוניסטית הסינית והניהול הכושל של האירוע בסין, שאפשרו לנגיף להתפשט ברחבי סין ולגרום למגיפה עולמית.

המסמכים שהודלפו אלינו כוללים ארבעה דוחות של נציבות הבריאות העירונית בווהאן – גיליונות נתונים סטטיסטיים של תוצאות בדיקות אבחון שנערכו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>21 מיליון חשבונות טלפון סלולרי נסגרו בסין – האם יש לזה קשר למניין המתים מנגיף המק&#8221;ס?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/ccpvirus/272104/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/ccpvirus/272104/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 23 Mar 2020 10:02:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=272104</guid>
                                <description><![CDATA[ב-19 במארס דיווחו הרשויות בסין כי למעלה מ-21 מיליון חשבונות סלולריים בסין בוטלו בשלושת החודשים האחרונים,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]ב[/dropcap]-19 במארס דיווחו הרשויות בסין כי למעלה מ-21 מיליון חשבונות סלולריים בסין בוטלו בשלושת החודשים האחרונים, ו-840 אלף קווים נייחים נסגרו. לפני שנגיע לנתח את הנתונים קצת רקע:

טלפונים סלולריים הם חלק חיוני מהחיים בסין. אנשים זקוקים לטלפון סלולארי כדי להתנהל מול השלטונות בנושאי פנסיה וביטוח לאומי, רכישת כרטיסים לרכבת, ביצוע קניות ועוד. החל מה-10 במארס המשטר הסיני גם דורש כי כל האזרחים ישתמשו בטלפונים הניידים שלהם כדי לייצר "קוד בריאות". תושבי סין מחויבים להתקין אפליקציה בנייד האישי שלהם, המייצרת QR קוד בשלושה צבעים אפשריים כדי לסווג את רמת הבריאות של האדם. צבע אדום פירושו שלאדם יש מחלה מידבקת. צבע צהוב פירושו שייתכן שלאדם יש מחלה מידבקת. צבע ירוק פירושו שלאדם אין כל מחלה מידבקת. רק סינים בעלי קוד בריאות ירוק מורשים לנוע בסין כעת. ולכן לא סביר שאנשים יבטלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נעים להכיר: כל מה שכדאי שתדעו על חומצה פולית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/272049/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/272049/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 23 Mar 2020 09:10:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=272049</guid>
                                <description><![CDATA[חשבתם שחומצה פולית חשובה רק לנשים בתקופת הפריון? חומצה פולית, היא ויטמין B9, חיונית מאוד בכל גיל. אז מה חדש בתחום?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לא מזמן הגעתי למרפאה השכונתית לעניין פעוט. האחות הציצה במחשב וגילתה בו הערה מודגשת בעקבות בדיקות הדם שעברתי. "חסרה לך חומצה פולית" אמרה ושלחה אותי לרופא לקבלת מרשם לתוסף. אני? הופתעתי. תמיד ידעתי שחומצה פולית חיונית בשנות הפריון ובמיוחד לקראת הריונות ובמהלכם. ואני כבר סיימתי את השלב הזה בחיי. אז דווקא עכשיו?
כן, מתברר שלחומצה פולית - או ליתר דיוק ויטמין B9 - יש תפקיד חיוני בפעילות התקינה של הגוף בכל גיל. משום כך רופאים רבים כוללים את הבדיקה במסגרת בדיקות הדם השגרתיות.
 B9הוא ויטמין מסיס במים המצוי באופן טבעי במקורות מזון בטבע. זהו רכיב תזונתי חיוני עבור בני האדם, מאחר והם אינם יכולים לייצרו בעצמם ולכן הם חייבים לקבלו מהמזון. הוויטמין חיוני להתפתחות תקינה של מערכת העצבים, לבניית התאים בגוף ולחילוף חומרים תקין. 
במודעות הציבורית הוויטמין נקשר בעיקר למניעת מומים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טענות המק&#8221;ס כי אין כל הידבקויות חדשות בסין סותרות את המצב בשטח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/271907/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/271907/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 22 Mar 2020 09:36:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=271907</guid>
                                <description><![CDATA[תושבים בסין מדווחים על תורים ארוכים מחוץ לבתי החולים ועל בתי חולים מאולתרים חדשים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_271939" align="aligncenter" width="1800"] תמונה: Shutterstock[/caption]
[dropcap]ב[/dropcap]סרטון וידיאו שהועלה לרשתות חברתיות ב-19 במארס [1], תיעד אזרח סיני את התור הארוך בפתח "בית החולים המאוחד של ווהאן" (Wuhan Union Hospital), אחד מ-46 מתקנים רפואיים המיועדים לטפל בחולי קורונה. "תראו, תראו! אנשים עומדים בתור מול מרפאת החום בבית החולים", אומר האזרח שצילם את הסרטון. תחקירני אפוק טיימס אימתו כי הסרטון אכן צולם בבית החולים.
בסרטון, יותר מ-30 אנשים נראים כשהם ממתינים בתור תוך שמירת מרחק ביטחון מהאדם העומד לפניהם. מאבטח של בית החולים ניצב בסמוך, לבוש בחליפת מגן וחובש מסיכת פנים. ניתן לראות בסרטון כי הממתינים בתור גם חובשים מסיכות, חלקם גם לובשים חלוקי מנתחים או מעילי גשם – פריטים שנלבשו על ידי רבים עם ההתפרצות הראשונית של המגיפה בשעה שאנשים ביקשו להגן על עצמם מפני הידבקות בנגיף.
בתוך כך אמר לנו מר ווּ (Wu), ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>וירוס המק&#8221;ס (CCP Virus)</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/271735/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/271735/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 21 Mar 2020 07:38:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=271735</guid>
                                <description><![CDATA[לאחרונה יש מחלוקת לגבי השאלה כיצד לקרוא לנגיף. ארגון הבריאות העולמי הציע את השם &#8220;קוביד 19&#8221;...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_271743" align="aligncenter" width="620"] תמונה: shutterstock[/caption]

לאחרונה יש מחלוקת לגבי השאלה כיצד לקרוא לנגיף. ארגון הבריאות העולמי הציע את השם "קוביד 19" למחלה הנגרמת על ידי הנגיף. המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) השולטת בסין, מכנה אותו "וירוס הקורונה החדש". אחרים כינו אותו בשם "נגיף ווהאן", על שם המקום שבו התפרץ, כפי שמקובל בשמות של מחלות, והנשיא דונלד טראמפ קרא לו: "הווירוס הסיני".

אנו באפוק טיימס מציעים להשתמש בשם מדויק יותר: "וירוס המק"ס" (CCP Virus) – ומעודדים אתכם לאמץ אותו.

חשוב לזכור: אנו בעיצומה של מגיפה עולמית כעת מפני שלמק"ס היה חשוב יותר לדכא כל פיסת מידע על הנגיף, מאשר לדכא את הנגיף עצמו. כבר באמצע דצמבר 2019 ידעו אנשי המק"ס כי הנגיף הופיע בווהאן, אך התמהמהו עם המידע שהיה בידם במשך מספר שבועות.

הם עצרו את אלה שניסו להזהיר מהסכנה, האשימו אותם בהפצת "שמועות", והפעילו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ששש&#8230; אל תגלי! מותג נד נד לבגדי ילדות השיק קטגוריית סייל מיוחדת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/271436/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/271436/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 19 Mar 2020 09:05:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=271436</guid>
                                <description><![CDATA[מותג בגדי הילדות היוקרתי נד נד (NadNed), שכבש את ליבן של אימהות פאשניסטיות רבות, השיק קטגוריית סייל חדשה ((NadNed Sale, עמוסה במגוון פריטים מהרפרטואר העשיר של המותג בהנחות ענק. אז יצאנו לבדוק על מה המהומה, ובהחלט חזרנו מופתעים
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נד נד הוא מותג ישראלי יוקרתי לבגדי ילדות, המתמחה בעיצוב קולקציות מיוחדות של בגדי קז'ואל, בגדים לאירועים חגיגיים, ואפילו שמלות שושבינה ושמלות בת מצווש מהממות. את מגוון הקולקציות של המותג מעצבת הבעלים רוית משעלי, מעצבת אופנה ישראלית שבוחרת בעצמה את הבדים אחד אחד, בדגש על בדים נושמים, רכים וכאלה שידידותיים לעור של הקטנטנות. כלל בגדי הקולקציות נתפרים במתפרות בוטיק בישראל, נטו כחול-לבן, תוך דגש על תפירה עילית ומדויקת.&#160; &#160; &#160; &#160; &#160;

בואו נדבר על סיילים לוהטים...
כולנו אוהבים מבצעים, אבל כשמדובר בבגדי ילדות אנחנו אוהבים סיילים יותר מתמיד. עם קולקציה כזאת מגוונת ומחירים כל כך נמוכים, ברור שכדאי לקנות אפילו עכשיו בסוף העונה וליהנות מהבגדים גם בשנה הבאה. אז יצאנו לבדוק את קטגוריית הסייל החדשה של מותג נד נד ומצאנו מלא הנחות ומבצעים מיוחדים, ועל הבולטים שבהם אנחנו הולכים לדבר בכתבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>5 ערוצי שיווק לקידום העסק שלך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/271187/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/271187/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 17 Mar 2020 18:07:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=271187</guid>
                                <description><![CDATA[בין אם אתם מנהלים עסק אינטרנטי שמספק שירותים מקוונים לקהל הלקוחות שלו, ובין אם אתם הבעלים של עסק שמאפשר ללקוחות הגעה אל סניפים פיסיים, בלי פעילות שיווקית משמעותית בערוצים הדיגיטליים, תתקשו מאוד לגייס לקוחות חדשים ולנהל שיח שוטף עם הלקוחות הקיימים שלכם. ערוצי השיווק המוצעים כיום לבעלי עסקים שונים הם רבים ומגוונים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות, מאפיינים יחודיים ודפוסי פעילות משלהם. במאמר הזה ננסה לסקור 5 מערוצי השיווק העיקריים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

ערוץ שיווק ראשון: פרסום ממומן בגוגל
מנוע החיפוש הגדול בעולם הוא כבר מזמן מכונת כסף משומנת. חלק לא קטן מן ההכנסות של מנוע החיפוש מגיע מקידום ממומן שבו נעזרים עסקים שונים על מנת לשפר את הנראות של העסק שלהם במנוע החיפוש. פרסום בגוגל מאפשר לבית עסק להגדיר מילות מפתח שונות שבעבור שאילתות גולשים המכילות אותן, הוא מעוניין להופיע במנוע החיפוש.
בתצורת שיווק זאת, כאשר הקישור לעמוד האינטרנט שבחר העסק לפרסם מופיע בדף תוצאות החיפוש, יופיע לידו כיתוב המציין כי מדובר בפרסום ממומן.
לערוץ השיווק הזה מספר יתרונות מרכזיים: ראשית, הוא מיידי. הקמת קמפיין והרצתו בגוגל יכולה לארוך מספר דקות בלבד. מרגע סיום ההגדרה והרצת הקמפיין תעבורנה רק דקות מעטות עד שתוכלו לראות תנועה ממומנת המגיעה לאתר שלכם, בכפוף, כמובן, לרמת הפופולריות של ביטויי המפתח שבחרתם.
שנית, ערוץ הקידום הממומן בגוגל הוא פשוט למדי לתפעול, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 331: על אמת ותחפושות אחרות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/270903/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/270903/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 13:08:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=270903</guid>
                                <description><![CDATA[אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו. "תפקידי לבקר ולא לנצל את זמן השידור הציבורי לקידום שרים", אמר. עיתונאי נוסף, ששמו הולך לפניו, כתב כי עיתונאים שאינם מבקרים – פשוט אינם מבצעים את תפקידם ולא ניתן לקרוא להם "עיתונאים".

התפישה הרווחת הזו, לפיה תפקידו של העיתונאי הוא בראש ובראשונה לבקר, גורמת לראיונות עם ידוענים – ולא חשוב לאיזה מחנה פוליטי הם משתייכים – להידמות יותר לתגרה בשוק מאשר לעבודה עיתונאית אמיתית. הם כוללים חילופי צעקות, האשמות וחשדות תמידיים במניעיו הנסתרים של מושא הסיקור ההופך לאויב מדינה שיש להילחם בו.

נקודת המוצא הזו – לבקר – היא לדעתי אחת החולות הרעות של התקשורת הישראלית והעולמית. תפקיד העיתונאי אינו לבקר, אלא לרדת לעומק האמת. לחפש אחר האמת, לחקור אותה ולדווח על ממצאיו. ביקורת זה תחום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: תפסיקו להקשיב ללקוח. תתחילו להקשיב למותג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269734/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269734/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:58:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269734</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שעסקים צריכים להתייחס אל הלקוח כאילו הוא הקובע. ספר חדש מאת אדם פרייר ממליץ להפוך לגמרי את התפישה המקובלת ולהתייחס בעיקר למותג
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אדם פרייר, פסיכולוג העוסק בהתנהגות צרכנים, איש קְרִיאֵיְיטיב ופרסומאי אוסטרלי מוביל, החליט לכתוב ספר היוצא נגד הקלישאה הנושנה לפיה "הלקוח תמיד צודק". ספרו Stop Listening to the Customer מראה כי הרצון לשפר את המוצר על סמך סקרי שוק, המנסים ללמוד את רצונות הלקוחות, גורם לתהליך של ירידת ערך ורידוד או הומוגניזציה של המותגים. כלומר, שמותגים של חברות שונות נעשים דומים זה לזה ואין ביניהם בידול. מכוניות ממותגים שונים דומות זו לזו, וכך גם בנייני מגורים, בנקים, סופרמרקטים, תעשיית הרהיטים, אוניברסיטאות ועוד – כולם הופכים להומוגניים.
פרייר אינו טוען שלא צריך להבין את השוק, אלא שעוד יותר חשוב להחליט על הייחודיות של המותג או של השרות, מה מטרותיו ומה הוא מייצג, מבלי שהלקוח יוביל את הקו.
הנרי פורד אמר: "לוּ הייתי שואל את הלקוחות, הם היו אומרים שהם צריכים סוסים מהירים יותר". בספרו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: המרוץ לכיבוש הרי ההימלאיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269732/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269732/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:57:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269732</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שהעשור של שנות ה-30 היה רק הכנה לקראת מלחמת העולם השנייה. רגע לפני שדיקטטורים בנו אסטרטגיות ושרטטו מפות לכיבוש אירופה, כבר התנהלה מלחמה: לכיבוש ההרים הגבוהים ביותר בעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[במאי 1931 התפרסמה ידיעה קצרה בעיתון הבריטי "טיימס" שמשלחת של מטפסי הרים מגרמניה ומאוסטריה יוצאת להודו, בתקווה להיות הראשונים בעולם להגיע לפסגת ההר השלישי בגובהו בעולם, קַנצ'נג'ונגה (8,586 מטר), השוכן ברכס ההימלאיה. עד אז כל הניסיונות לטפס על רכסי ההימלאיה הגבוהים: קנצ'נג'ונגה, אנאפורנה, K2 וכמובן האוורסט – נכשלו.
הבריטים, חברי "מועדון הטיפוס האלפיני" בלונדון, שקראו את הידיעה חייכו לעצמם מעט בזלזול מסיבה ברורה: במשך כמעט 100 שנה הם שלטו בתחום טיפוס ההרים. "לאורך עשור מטורף אחד בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, כאשר הצליחו בפעם הראשונה לטפס על 36 פסגות מפוארות בהרי האלפים, הבריטים היו אחראים ל-31 מהן", כותב העיתונאי סקוט אלסוורת' בספרו The World Beneath their Feet.
הבריטים גם היו הראשונים שהשתמשו בקביעות בגרזני קרח שהפכו בהמשך לסמל של טיפוס הרים. הם תכננו את אוהלי הטיפוס הראשונים, ויצרן חבלים מלונדון ייצר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: אמני הקריאייטיב: איך עבד התהליך היצירתי באפל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269729/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269729/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:56:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269729</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שהמתכון הסודי שהפך את אפל בתקופת סטיב ג'ובס לחברה מוצלחת היה קשור ביכולות הניהול והיצירתיות של ג'ובס. קן קוסיינדה, מפתח בכיר שעבד תחת ג'ובס, מצביע על דבר אחר לגמרי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אנשים רבים ניסו להבין מה סוד ההצלחה של אפל בתקופתו של סטיב ג'ובס, האיש שהביא לחברה את ממשק המקינטוש ומוצרים פופולריים אחרים כדוגמת האייפון. אתר "ביזנס אינסיידר" תיאר את ג'ובס כ"איש העסקים הטוב ביותר שהיה בעולם". כתב העת The Atlantic כינה אותו "המנכ"ל הטוב בדורו" ו-וולטר אייזקסון, מחבר הביוגרפיה של ג'ובס, כתב כי ג'ובס היה אדם "ששאף לשלמות".
באותה נשימה נאמר שג'ובס גם יכול היה לצעוק על עובדיו במשך דקות ארוכות, לחתוך אותם בתור לאוכל ולחנות בחניית נכים (לפי דיווחים רבים לאורך השנים). אייזקסון, מחבר הביוגרפיה של ג'ובס, לא רק כתב על מזגו החם, ונלהבותו לרדת על אנשים, אלא גם ציין ש"אנשים שלא נשברו, יצאו מחוזקים". לפי אייזקסון, העובדים שג'ובס "ירד עליהם" הכי הרבה הצליחו להשיג דברים "שמעולם לא חשבו שניתן", לולא יחסו הקשה אליהם. "תסתכל על התוצאות", אמר ג'ובס לאייזקסון, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: מי הורג את הנורמות הבורגניות, והאם הן חשובות לחברה שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269727/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269727/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:54:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269727</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שהממשלה יכולה לפתור את הבעיות של המעמדות החלשים בחברה. יש בעיות שפתרונן יגיע על ידי הקניית ערכי הבורגנות של המעמד הבינוני, נטען בספר חדש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["בורגנות" הפכה בעידן העכשווי לשם גנאי שאנשים סולדים ממנו. רעיונות מרקסיסטיים, שחלחלו לחברה לאורך עשרות שנים, השרישו סלידה ופחד משימוש במושג ומהזדהות איתו. כעת, ספר חדש: Who Killed Civil Society? מאת הווארד הוסוק (Husock), מנסה להפוך את המגמה – ערכי הבורגנות מתוארים על ידו כמטרה שכדאי לשאוף אליה.
הוסוק, עיתונאי, חוקר וסופר שכתב שני ספרים בנושאי פילנתרופיה ומדיניות ציבורית, ומכהן כסגן נשיא מכון מנהטן השמרני לחקר מדיניות ציבורית בארה"ב, מתרכז בספרו בנושא העוני. הוא כותב כי כדי לצאת ממעגל העוני, אנשים זקוקים לא רק לתוכניות רווחה ממשלתיות ולעזרה חומרית, אלא בעיקר למישהו שיעודד אותם לנהוג על פי הנורמות הבורגניות, ויקנה להם מוטיבציה לסמוך על עצמם ולשנות את מצבם. כשהוסוק כותב על "נורמות בורגניות" הוא מתכוון לערכים הבורגנים של מעמד הביניים – אלו המעמידים במרכז את חיי המשפחה, את הפרנסה בכבוד, את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביקורת ספר: האם אוכלוסיית העולם עומדת להצטמצם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269307/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/269307/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:50:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269307</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו מכך שכדור הארץ עומד לסבול מפיצוץ אוכלוסין. לפי נתונים סטטיסטיים, בעוד כ-30 שנה יתחיל תהליך הצטמקות גוברת של האוכלוסייה בכל המדינות בעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ה-30 באוקטובר 2011 הוכרז כתאריך היסטורי: באותו יום פרסם האו"ם הודעה שאוכלוסיית העולם הגיעה לשבעה מיליארד בני אדם. במדינות שונות בעולם בחרו תינוק מסוים שנולד באותו יום כסמל לתאריך ההיסטורי. אבל לדעת רבים זו דווקא לא הייתה סיבה לשמחה, אלא לדאגה גדולה. בפרט שלפי התחזית של האו"ם אוכלוסיית העולם צפויה לעלות ל-11 מיליארד כבר במאה הנוכחית. עם הצפי לגידול העצום באוכלוסייה, טוענים מומחים שונים, היערות ילכו ויצטמקו, מינים נוספים ייכחדו, האקלים יוסיף להתחמם, העוני יגבר, יהיה מחסור במזון וסכסוכים בין מדינות ילכו ויגברו.
אבל מה אם התחזית של גידול האוכלוסייה אינה נכונה? לפי ד"ר דארל בריקר, מנכ"ל החברה הבין-לאומית "איפסוס" למחקרים חברתיים ולמחקרי דעת קהל, ולשעבר מנהל מחקרי דעת קהל במשרד ראש ממשלת קנדה, התחזית הזאת היא בדיוק הפוכה מהמגמה שנראית בנתונים הסטטיסטיים של מדינות שונות בעולם.
ד"ר בריקר כותב על כך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המתנדב – המורד היחיד שהסתנן מרצונו לאושוויץ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/269315/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/269315/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 12:05:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269315</guid>
                                <description><![CDATA[ספר חדש הכולל עדויות ומסמכים חדשים חושף את סיפורו האמיתי של המורד הפולני ויטולד פילצקי, את המערכת המורכבת בה פעל ואת יחסו האמיתי ליהודים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269369" align="alignleft" width="1500"] אושוויץ &#124; תמונה: Pixabay[/caption]
ה-19 בספטמבר 1940, לפנות בוקר, ורשה הכבושה. ויטולד פילצקי – גבר פולני נאה, גבוה ובהיר-בלורית, אז בן 39 – זיהה את טרטורן המצמית של המשאיות הגרמניות עוד כשהיו במרחק של כמה רחובות מהדירה של גיסתו, אלנורה אוסטרובסקה, בה התגורר. הלחץ הרב לקראת משימת חייו הדיר שינה מעיניו באותו לילה. הוא עדיין לא היה בטוח שקיבל את ההחלטה הנכונה.
שניות ספורות אחר כך, נשמעו גם הדי נביחות הכלבים וקללות אנשי הגסטפו. צוותים רבים פשטו על העיר ותרו אחר אזרחים פולנים "סוררים": פעילי מחתרת, אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות חופשיים ועוברי אורח חפים מפשע – יהודים ונוצרים כאחד. דינם של אלה היה נהיר לכול: שלושה ימי עינויים במרתפי הגסטפו ורכבת לאושוויץ.


[caption id="attachment_269365" align="alignleft" width="1280"] 5 באוקטובר 1939, חיילים נאצים צועדים בוורשה. היטלר מביט &#124; תמונה:Keystone/Getty Images[/caption]
צוות החיפוש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;המדריך&#8221; של החכם הסטואי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/269317/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/269317/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 09:55:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269317</guid>
                                <description><![CDATA[האם אפשר לחיות במצב שבו אנחנו לא מתרגשים ממה שקורה לנו, מסתכלים פנימה כשמישהו גונב מאיתנו, וסובלים בלי דמעות או בלי פחד? "המדריך" של החכם הסטואי היפוקטטוס עוזר לאנשים להתמודד עם מצוקות החיים, מאות שנים לאחר מותו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269612" align="alignleft" width="1280"] דיוקן דמיוני של אפיקטטוס. מתוך הספר "אנכירידיון", הוצאת אוקספורד, 1715 &#124; תמונה:דיוקן דמיוני של אפיקטטוס. מתוך הספר "אנכירידיון", הוצאת אוקספורד, 1715 &#124; תמונה: Public Domain[/caption]
החיים מטלטלים אותנו מעלה ומטה כמו נדנדה. שמחות ועִצבונות, אושר וסבל, אובדן ולידה כרוכים ומעורבבים זה בזה ואינם נותנים לנפש ולמחשבות מנוח. איך אפשר בכל המערבולת הזאת של החיים לשמור על שלוות נפש וקור רוח? הצעה לכך נמצאת בספרון קטן שנכתב במאה השנייה לספירה והשפיע לאורך המאות על מדינאים, על מצביאים, על אנשי רוח ועל פשוטי עם. הספר נקרא ביוונית "אנכירידיון", שמבחינת המשמעות זהה למילים באנגלית manual ו-handbook. הספרון כולל 53 פרקים קצרים של הנחיות לדרך חיים שמביאה שלווה וחוסן נפשי ומנטלי (הספר תורגם לעברית בשם "המדריך", 2010).
"המדריך" הוא תמצית השיחות שניהל עם תלמידיו אדם בשם אפיקטטוס – אחד הפילוסופים הידועים מהאסכולה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיפוש אחר ההרמוניה המושלמת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/269311/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/269311/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 09:12:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269311</guid>
                                <description><![CDATA[החוקרים שמגלים את הצלילים המוסיקליים שיכולים להרגיע אותנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269500" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
הניסוי של ד"ר דילֶטָה קָלַמאסי (Diletta Calamassi) ושל המלחין ג'יאן פאוֹלוֹ פומפוני (Gian Paolo Pomponi) נערך בנובמבר 2017, בעיירה העתיקה והקסומה קרטאלדו בטוסקנה שבצפון איטליה. הכורסאות הנוחות שבחדר סודרו בחצי עיגול כך שהנבדקים, כל אחד מהכורסה המרווחת שלו, יכול היה לשמוע את המוסיקה בדיוק באותה עוצמה[1].
למעשה, בשני המפגשים שנערכו יום אחר יום, האזינו הנבדקים לאותם קטעי מוסיקה. רצף של 20 דקות המורכב מנעימות או משירי נושא של סרטים כמו "החיים היפים", "מלחמת הכוכבים", "גלדיאטור" ועוד. ההבדל היה רק בכוונון של כלי הנגינה, כלומר בתדרים בהם הושמעו השירים.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;המדריך&#8221; של החכם הסטואי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305400/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305400/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Mar 2020 08:29:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305400</guid>
                                <description><![CDATA[האם אפשר לחיות במצב שבו אנחנו לא מתרגשים ממה שקורה לנו, מסתכלים פנימה כשמישהו גונב מאיתנו, וסובלים בלי דמעות או בלי פחד? "המדריך" של החכם הסטואי היפוקטטוס עוזר לאנשים להתמודד עם מצוקות החיים, מאות שנים לאחר מותו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269612" align="alignleft" width="1280"] דיוקן דמיוני של אפיקטטוס. מתוך הספר "אנכירידיון", הוצאת אוקספורד, 1715 &#124; תמונה:דיוקן דמיוני של אפיקטטוס. מתוך הספר "אנכירידיון", הוצאת אוקספורד, 1715 &#124; תמונה: Public Domain[/caption]
החיים מטלטלים אותנו מעלה ומטה כמו נדנדה. שמחות ועִצבונות, אושר וסבל, אובדן ולידה כרוכים ומעורבבים זה בזה ואינם נותנים לנפש ולמחשבות מנוח. איך אפשר בכל המערבולת הזאת של החיים לשמור על שלוות נפש וקור רוח? הצעה לכך נמצאת בספרון קטן שנכתב במאה השנייה לספירה והשפיע לאורך המאות על מדינאים, על מצביאים, על אנשי רוח ועל פשוטי עם. הספר נקרא ביוונית "אנכירידיון", שמבחינת המשמעות זהה למילים באנגלית manual ו-handbook. הספרון כולל 53 פרקים קצרים של הנחיות לדרך חיים שמביאה שלווה וחוסן נפשי ומנטלי (הספר תורגם לעברית בשם "המדריך", 2010).
"המדריך" הוא תמצית השיחות שניהל עם תלמידיו אדם בשם אפיקטטוס – אחד הפילוסופים הידועים מהאסכולה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה קורה לגופנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/269746/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/269746/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Mar 2020 11:37:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269746</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי צומחות בגופנו עצמות חדשות בגולגולת ובברכיים, ושביכולתנו לשנות זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269757" align="alignleft" width="1280"] ד"ר דוד שחר[/caption]
סטיב (שם בדוי) הוא נער אוסטרלי בן 16. באופן כללי הבריאות שלו די בסדר. הוא אינו סובל מבעיות מיוחדות, אבל בכל זאת, ההורים קצת מוטרדים מהיציבה שלו – גבו כפוף וראשו נוטה קדימה.
צילום רנטגן אכן הראה עקמומיות משמעותית בגבו של סטיב – הטיה של בערך ארבעה סנטימטרים קדימה. אבל הדבר המפתיע בצילום הופיע דווקא בגולגולת עצמה. בחלקה האחורי, למטה, בנקודה בה שרירי העורף מתחברים לגולגולת, הופיעה בליטת עצם מוזרה ולא קטנה באורך שלושה ס"מ[1]. בליטה שאינה אמורה להיות שם, בוודאי שלא בגיל צעיר שכזה, ושבצילום נראית קצת כמו קרן שגדלה לה באחורי הראש.
עם ניסיון של 20 שנה בתור ד"ר לכירופרקטיקה המתעניין בעיקר בשיפור יציבה, דוד שחר מאוניברסיטת סאנשיין קוסט שבאוסטרליה כבר רגיל לראות תצלומי רנטגן של צוואר וראש. הרבה תצלומים כאלו עברו אצלו. "כשראיתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפקולטה לנסים: האנשים שנרפאו ממחלות חשוכות מרפא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/269309/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/269309/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Mar 2020 10:11:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269309</guid>
                                <description><![CDATA[ד"ר ג'פרי רדיגר מהפקולטה לרפואה בהרווארד יצא למסע בעקבות "הסוד" - המכנה המשותף הגורם לאנשים ברחבי העולם להחלים ממחלות סופניות. "זה לא שהחלמה ספונטנית היא נדירה", הוא אומר, "זו תרבות של פחד ושיפוטיות של הממסד הרפואי שמונעת מאיתנו לראות את היקף התופעה"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269494" align="alignleft" width="1500"] תמונה: drjeffreyrediger.com[/caption]
החיים היטיבו עם קלייר האסר. היא אהבה את עבודתה כמנהלנית רפואית למרות השעות הארוכות והעומס. העתיד שהיא דמיינה עם בעלה התרחש בדיוק כפי שהם תכננו: ילדיהם בגרו והצליחו כל אחד בדרכו. הם הקימו משפחות משלהם, וחבורה של נכדים שובבים כבר התרוצצו בבית הסבים בסוף השבוע.
לקלייר ולבעלה נותרו רק שנים ספורות לפני הפרישה לגימלאות, ואף על פי שהם אהבו מאוד את ביתם בפורטלנד שבארה"ב, הם חלמו לעבור אחרי הפרישה להוואי. אבל אז, לפני שהכול נראה ממש בהישג יד – חייהם התהפכו. האסר התחילה לסבול מבחילות תכופות ומכאבים חדים בבטן. בדיקת סי-טי הראתה גוש גדול על הלבלב. ביופסיה של הגוש חיסלה כל שביב של תקווה שעדיין הייתה להם: היא אובחנה כחולת סרטן אגרסיבי של הלבלב.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האקדמיה השוויונית המובילה בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/270215/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/270215/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Mar 2020 14:39:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=270215</guid>
                                <description><![CDATA[אתם או ילדיכם מתמודדים עם אתגרי קשב וריכוז בדרך לתואר אקדמי? הקריה האקדמית אונו מציגה: ״קשב באקדמיה״, תכנית פורצת דרך לתמיכה בסטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD). כבר לא רק תוספת זמן בחינות, אלא מערך הוליסטי רחב של ליווי ותמיכה אישיים מותאמים לצרכי הסטודנט מרגע הכניסה ללימודים ועד לסיום התואר. פותחים שער לעולם האקדמי להפרעות וללקויות השקופות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הנה נתון מדהים: כיום ידוע שהפרעת קשב הינה ההפרעה הנפוצה ביותר,  בערך כל אדם עשירי בעולם הוא אדם עם הפרעת קשב וריכוז. אם עד לפני שני עשורים, חשבו שהפרעת קשב מסתיימת בגילאי הילדות (בית הספר), היום כבר יודעים שמדובר בהפרעה נוירו- התפתחותית ושבקרב יותר מ-70 אחוז, היא ממשיכה לבגרות. כמו אצל ילדים, גם בקרב מבוגרים היא יכולה לכלול  קשיי קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות וקשיים בתפקודים הניהוליים ובוויסות הרגשי, המשפיעים על התפקוד בכל תחומי החיים.
כשמדובר באנשים בוגרים עם ADHD, מעל גיל 20, קיימים אתגרים לא פשוטים. בגילאי בית הספר ישנה כיום  מודעות רבה לקיומה של הפרעת הקשב, ולכן ישנן תמיכות סביבתיות שונות. הילד חי בבית הוריו, הדואגים להעיר אותו בבוקר, להזכיר להכין שיעורי בית ולאפשר תגבורים פרטניים. אולם, מה קורה בגילאי ה-20+, כשהחברה כבר אמורים ואף רוצים להתנהל בעצמם, ללמוד, לעבוד, להתפתח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>“כולם בבריה”מ ידעו ש’פראבדה’ זה שקר. בארה”ב, לעומת זאת, יותר מ-50% מהאנשים מאמינים ברוב השקרים שמופצים בתקשורת”</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/269313/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/269313/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 14:43:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269313</guid>
                                <description><![CDATA[הוא מפעיל מאות "מקורות" בחברות הגדולות ביותר בארה"ב ובארגונים ממשלתיים, פועל בזהות בדויה ומתעד הכול במצלמות בניסיון לחשוף שחיתויות. בראיון לאפוק טיימס מבטיח העיתונאי ג'יימס אוק'יף שזאת רק ההתחלה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269379" align="alignleft" width="1500"] תמונה:Benjamin Chasteen/The Epoch Times[/caption]
ג׳יימס אוק'יף (O’Keefe) אינו עיתונאי במובן המקובל של המילה. בתקשורת מדמים את שיטותיו לאיסוף מידע לטקטיקות גרילה. הוא מומחה באמנות התחבולה, באימוץ זהויות בדויות וביכולת לחלץ מידע ממושאי תחקיריו, והיום הוא עומד בראש צוות של עשרות סייענים שאותם הוא מפעיל ברחבי ארה"ב.
בניגוד לאנשי מודיעין המכוונים את יכולותיהם כלפי מדינות עוינות, אוק'יף מקדיש את זמנו בניסיון לחשוף שחיתויות והתנהגות בלתי הולמת בגופי ממשל אמריקנים, בארגונים פרטיים, בכלי תקשורת ובחברות הייטק בעמק הסיליקון. הוא עושה זאת כבר במשך כ-15 שנה, דרך פרויקט וריטאס (Project Veritas) שבראשו הוא עומד – המצייד "מקורות" שגייס במצלמות נסתרות במטרה לבצע חקירות סמויות.


[caption id="attachment_269389" align="alignleft" width="1280"] צילום מסך מתוך הווידאו שבו מצולם ג'ון בוניפילד, מפיק בכיר ב-CNN, מודה שהרשת משקרת[/caption]
שמו של אוק'יף עולה לעתים קרובות בתקשורת, ולא תמיד לחיוב. עמדותיו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהלך הבא במשחק השחמט העולמי &#8211; מארס 2020</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/269212/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/269212/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 14:37:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269212</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנות: מספר אסטרטגיות ותרחישים אפשריים לעתיד לבוא - בגזרה האיראנית, הטורקית, הירדנית והצפון קוריאנית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269245" align="alignleft" width="1280"] תמונה:Atta Kenare/AFP via Getty Images[/caption]
ארצות הברית תחפש אסטרטגיה חדשה מול איראן
1ארה"ב ואיראן מסתובבות במעגל שאין לו מוצא ברור: ארה"ב אינה מוכנה להפחית את הלחץ הכלכלי על איראן, ואיראן אינה מראה סימנים שהיא מוכנה להתקפל תחת הלחץ. לאן הדברים מתקדמים מכאן?
כידוע, ארה"ב מציבה מספר תנאים לאיראן, העיקריים שבהם: הפסקת התמיכה בארגוני הפרוקסי שלה במזרח התיכון (חיזבאללה וחמאס למשל); הפסקת העשרת האורניום; והטלת מגבלות חמורות על פיתוח תוכנית הטילים הבליסטיים – מגבלות שתקבע ארה"ב.
מאז מאי 2018, כשיצאה ארה"ב מ"הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית" שהוביל הנשיא הקודם אובמה, קיוו בממשל טראמפ שהסנקציות הכלכליות על איראן יגרמו למנהיגיה לקרוס תחת הלחץ, ולהסכים לשבת לשולחן המשא ומתן בניסיון להגיע להסכם חדש. ההפגנות שפרצו באיראן בנובמבר 2019 (בגלל עליית מחירי הדלק) ושוב בינואר 2020 (בגלל הפלת המטוס האוקראיני בשמי טהראן) יצרו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה תקריבו עבור היושר שלכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/269270/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/269270/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 14:31:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269270</guid>
                                <description><![CDATA[חייו של פרנץ יגרשטטר בכפר מרוחק בצפון אוסטריה היו חיים אידיאליים. הייתה לו חווה חקלאית בעמק...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269291" align="alignleft" width="1500"] תמונה: צילום מסך, Shutterstock[/caption]
חייו של פרנץ יגרשטטר בכפר מרוחק בצפון אוסטריה היו חיים אידיאליים. הייתה לו חווה חקלאית בעמק פסטורלי, שלוש בנותיו היו מאושרות ולצדו חיה אשתו היפה והאהובה. עד שהגיע האנשלוס, במארס 1938, וטרף את כל הקלפים. הרייך השלישי, שזה עתה השתלט על אוסטריה, דרש מכל תושבי הכפר להתגייס לצבא ולהישבע אמונים לפיהרר.
בנקודה זו עמדה בפני פרנץ, קתולי מאמין, דילמה קשה: האם להעמיד פנים ולשתף איתם פעולה, או להיות נאמן לאמת הפנימית שלו, להתנגד להם ולהתמודד עם השלכות המעשה: גזר דין מוות וחרם מצד דיירי הכפר על בנותיו ועל אשתו שהייתה נותרת אלמנה.
כיצד יתמודד פרנץ עם הדילמה היא השאלה המרכזית המוצגת בסרט "חיים נסתרים" של הבמאי טרנס מאליק שיצר סרט המתעלה מעבר לעוד דילמה ממלחמת העולם השנייה. בסרט, שאורכו כ-3 שעות, מוצגת שאלת הבחירה הנצחית: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע כל כך הרבה צעירים אינם מאושרים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/269268/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/269268/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 14:27:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269268</guid>
                                <description><![CDATA[בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז&#8221;ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269287" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בדצמבר 2019 רעשו כלי התקשורת בעולם כשפורסמו ציוני מבחני פיז"ה שבדקו הישגי קריאה, מתמטיקה ומדעים. מה שפוספס היה סקר בין-לאומי גדול שפורסם בתוך אותו מקבץ תוצאות. הסקר בדק את "שביעות הרצון והמשמעות בחייהם של תלמידים" בגיל 15 בקרב 79 מדינות ברחבי העולם (ישראל לא השתתפה). הסקר הצביע בבירור על ירידה מתמשכת במה שמכונה "מדד משמעות החיים". בני נוער בבריטניה, בארה"ב וביפן, לשם הדוגמה, מסכימים פחות ופחות עם הרעיון ש"לחיים יש משמעות ומטרה ברורה".
בתור מי שמכיר את המצב במדינה שבה הוא חי, ארה"ב, זה לא לגמרי הפתיע אותי. אחד הביטויים הקיצוניים של אובדן משמעות החיים הוא התאבדויות. בין 1946 ל-2006 שיעור ההתאבדויות בארה"ב גדל פי ארבע לגברים בגילים 24-15 והכפיל את עצמו לנשים באותה קבוצת גיל. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה ב-2019 כי "מחשבות אובדניות, דיכאון חמור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה יכולות הפמיניסטיות ללמוד מהניסיון של הקיבוצים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/269266/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/269266/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 14:15:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269266</guid>
                                <description><![CDATA[תאוריות מגדר מספרות לנו שאת ההבדלים בין גברים לנשים ניתן להסביר כ&#8221;הבניה חברתית&#8221;. אילו רק היה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
תאוריות מגדר מספרות לנו שאת ההבדלים בין גברים לנשים ניתן להסביר כ"הבניה חברתית". אילו רק היה אפשר לגדל בנות ובנים בסביבה נטולת גישות מגדריות מוטות – לנשים וגברים הייתה אותה התנהגות, הן טוענות.



למעשה, ניסוי מעין זה התבצע ותועד בשנות ה-70, אבל פמיניסטיות לא היו מרוצות מהתוצאות ולכן המחקר לא קיבל את תשומת הלב שהיה ראוי שיקבל.



ליונל טייגר, פרופ' לאנתרופולוגיה באוניברסיטת רטגרס ויוסף שפר, סוציולוג ישראלי, פרסמו ב-1975 את הספר "נשים בקיבוץ" (Women in the Kibbutz) שסקר שלושה דורות של נשים בתנועה הקיבוצית. הם השתמשו בנתונים שנאספו מ-34,000 נשים וגברים שייצגו בערך שני שליש מאוכלוסיית הקיבוצים הכוללת ומראיונות מקיפים עם נשים מארבעה קיבוצים שונים – ותיקים וכאלו שנוסדו מאוחר יותר.



כידוע, הקיבוץ היה "חברה חדשה" שבמרכזה פעל הרעיון שכולם שווים וחופשיים מניצול. חברי הקיבוצים הראשונים היו ציונים שדגלו במרקסיזם. הם עבדו את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>“כולם בבריה”מ ידעו ש’פראבדה’ זה שקר. בארה”ב, לעומת זאת, יותר מ-50% מהאנשים מאמינים ברוב השקרים שמופצים בתקשורת”</title>
                                <link>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305384/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/305384/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Mar 2020 07:51:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://epoch.org.il/?p=305384</guid>
                                <description><![CDATA[הוא מפעיל מאות "מקורות" בחברות הגדולות ביותר בארה"ב ובארגונים ממשלתיים, פועל בזהות בדויה ומתעד הכול במצלמות בניסיון לחשוף שחיתויות. בראיון לאפוק טיימס מבטיח העיתונאי ג'יימס אוק'יף שזאת רק ההתחלה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269379" align="alignleft" width="1500"] תמונה:Benjamin Chasteen/The Epoch Times[/caption]
ג׳יימס אוק'יף (O’Keefe) אינו עיתונאי במובן המקובל של המילה. בתקשורת מדמים את שיטותיו לאיסוף מידע לטקטיקות גרילה. הוא מומחה באמנות התחבולה, באימוץ זהויות בדויות וביכולת לחלץ מידע ממושאי תחקיריו, והיום הוא עומד בראש צוות של עשרות סייענים שאותם הוא מפעיל ברחבי ארה"ב.
בניגוד לאנשי מודיעין המכוונים את יכולותיהם כלפי מדינות עוינות, אוק'יף מקדיש את זמנו בניסיון לחשוף שחיתויות והתנהגות בלתי הולמת בגופי ממשל אמריקנים, בארגונים פרטיים, בכלי תקשורת ובחברות הייטק בעמק הסיליקון. הוא עושה זאת כבר במשך כ-15 שנה, דרך פרויקט וריטאס (Project Veritas) שבראשו הוא עומד – המצייד "מקורות" שגייס במצלמות נסתרות במטרה לבצע חקירות סמויות.


[caption id="attachment_269389" align="alignleft" width="1280"] צילום מסך מתוך הווידאו שבו מצולם ג'ון בוניפילד, מפיק בכיר ב-CNN, מודה שהרשת משקרת[/caption]
שמו של אוק'יף עולה לעתים קרובות בתקשורת, ולא תמיד לחיוב. עמדותיו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך איציק הסיני עובד עליכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/269226/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/269226/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Mar 2020 10:36:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269226</guid>
                                <description><![CDATA[מאז שהתפרץ וירוס הקורונה בסין, הפך &#8220;איציק הסיני&#8221; למגפת רשת. מדי יום הוא הקפיד להעלות לפייסבוק...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269228" align="alignleft" width="1500"] תמונה: צילום מסך של YOUTUBE[/caption]

מאז שהתפרץ וירוס הקורונה בסין, הפך "איציק הסיני" למגפת רשת. מדי יום הוא הקפיד להעלות לפייסבוק סרטוני וידאו שמעדכנים על המצב: הוא הראה את הרחובות בבייג'ינג, את בתי המרקחת והקניונים (10 בפברואר); תרגם סרטון שרץ ברשתות החברתיות הסיניות המסביר את כל תהליך ההדבקה (13 בפברואר); ענה למאות פניות מישראלים ששאלו "מאיפה העברית שלך?!" (16 בפברואר); יצא לרחוב וגילה שבתי הספר ריקים וכולם לומדים אונליין (17 בפברואר); וסיפר לצופים שהוא עובד כבר שבועיים מהבית בלי להגיע למשרד (19 בפברואר).

איציק גם זכה לליטוף מפנק מהתקשורת הישראלית שפתחה עבורו דלת לקהל רחב יותר. הוא תיעד עבור "מאקו" את הרחובות הריקים של עיר מגוריו (2 בפברואר); שידר סרטון בתוכנית "שווה כסף" בערוץ 13 (5 בפברואר); דיווח על מצב הנגיף ביחד עם כתב לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אנחנו אוספים ושורפים פי 4 עד 5 גופות יותר מהרגיל בכל יום!&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/269210/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/269210/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Mar 2020 09:45:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269210</guid>
                                <description><![CDATA[בלעדי: כמה נספו עד כה במגפת הקורונה בסין? כמה ממקרי המוות הוסתרו? שיחות סמויות לבתי לוויות בעיר ווהאן – היכן ששורפים את הגופות – מגלות נתונים מטרידים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269214" align="alignleft" width="1500"] חיטוי קורונה מהרחוב, נוסח סין &#124; תמונה:STR/AFP via Getty Images[/caption]
בין אם נגיף הקורונה ימשיך להכות בסין ובין אם ידעך (נכון למועד כתיבת שורות אלה הוא עדיין בשיאו), חשוב לעצור ולהבין את היקף המגיפה שנחתה כאן. ב-4 בפברואר 2020, עיתונאי חוקר מטעם אפוק טיימס הונג קונג התקשר לבכירים בכמה בתי לוויות גדולים בעיר ווהאן שבסין – שם התפרצה המגיפה. החוקר התחזה לאיש ממשל בכיר המנסה לברר את המצב ולסייע לבתי הלוויות בציוד ובכוח אדם.
להלן אחת השיחות המצביעה על עובדה פשוטה אך קורעת לב – קיים פער גדול מאוד בין מספר הגופות הנשרפות לבין הנתונים שמפרסם המשטר הסיני בדבר מספר המתים מהנגיף. בתקשורת נפוצו שמועות וסיפורים על מספר הגופות שנשרפו, אך לא בוצעו שיחות מהסוג שתראו מיד (שמו של בית הלוויות שמור במערכת כדי להגן על המרואיינת).
עיתונאי חוקר: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראש מנוע – הפסיכולוגיה מאחורי קניית רכבים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/269357/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/269357/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Mar 2020 06:36:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269357</guid>
                                <description><![CDATA[עם הקדמה הטכנולוגית הכוללת אפיקי פרסום שונים כמו טלווזיה, רשתות חברתיות ואפילו אפליקציות – נראה שהשפעות צריכה רבות מקיפות את הצרכן מכל כיוון. ביניהן, ישנה גם כזו פסיכולוגית המניעה את התנהגותו. איך? תשובות לפניכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269358" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
כדי להבין את הגורמים הפסיכולוגיים המניעים את התנהגותם של צרכנים ברכישות בכלל, ובהקשר של עולם הרכב בפרט, הזמינים לצרכן – חשוב להבין תחילה מיהו קהל היעד. שיקולים כמו האם לקנות, ממי, בכמה ובאילו תנאים מושפעים גם ממעמד חברתי, תפיסת העצמי, גיל הצרכן וגורמים נוספים, המלווים את התהליך עד להשלמת העסקה.  

אנו חיים בחברה המחולקת לתתי-חברות או קהילות, שלכל אחת מהן יש מערך של אמונות ועקרונות המגדירים את מנהגיה. המעמד החברתי – שבו אומדים ומשקללים את גובה ההכנסות ומקורן, רמת ההשכלה וגורמים נוספים, מעצב בדרך כזו או אחרת גם את הרגלי הקניה של מי שמשתייכים אליו. קבוצות נוספות שעשויות להשפיע אף הן על החלטות הצריכה הן המשפחה, גיל הצרכן וסגנון חייו וכן השתייכות למעגלים חברתיים שונים. לכן, למרות שכל צרכן ייחודי באופן בו הוא תופס את עצמו, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פסיכולוגיה מודרנית – איך צפיה בטלוויזיה משפרת את חיינו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/269132/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/269132/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Mar 2020 11:13:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=269132</guid>
                                <description><![CDATA[הרגע האהוב לו ציפיתם כל היום הגיע. רגע בו אתם מתיישבים מול מסך הטלוויזיה ולפניכם עולם תוכן שלם ומגוון. אז איך רביצה מול שלל סדרות וסרטים על הספה משפרת את חיינו? המדריך הבא הוא בשבילכם ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_269133" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
הגמול בדמות ׳רביצה וכיבוי המוח׳ מול תוכניות מתחלפות הוא צ׳ופר מודרני שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו ומתאפשר בעיקר בזכות קיומן של אינסוף סדרות, בכל השפות ומכל הז׳אנרים. אבל האם הוא באמת מעניק למוח שלנו את המנוחה הדרושה?
מוחינו זקוק למנוחה במסגרתה הוא משדר בתדר של גלי אלפא המסייעים בעיבוד מידע, אחסון זכרונות וביצוע חיבורים חדשים שבתורם מגדילים את היצירתיות. בעת מדיטציה, אימון קל או שכיבה חסרת מעש אמיתית, גלי האלפא יוצאים לדרכם ובעת הצפיה בטלוויזיה מתרחש תהליך אחר. 
המחקרים הנוגעים לפעילות החשמלית במוח במצב בו אנו ׳זומבי מול המסך׳ אמנם עדיין בראשית דרכם, אך כבר היום מצביעים על מגמה. מחקרי א.א.ג. גילו שקליפת המוח – הקורטקס, עוברת למצב לא-מקוון ואילו קליפת המוח הראייתית שמפקדת על הראיה, ממשיכה לעבד נתונים וכתוצאה מכך תקוע המוח בלימבו-חסר-מנוחה. 
לצד זאת, אי אפשר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צמחוניים – כך תשמרו על מאזן הוויטמינים בגופכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/268624/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/268624/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Mar 2020 08:16:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=268624</guid>
                                <description><![CDATA[כשמדובר בבחירת המזון שלנו, רובנו מסתכלים על הערכים התזונתיים בו ובפרט – על הוויטמינים השונים. באשר לצמחוניים, משימה זו מורכבת אף יותר שכן תחליפי המזון הצמחיים אינם רבים. אם בשר אינו חלק מהתפריט שלכם, המדריך הזה הוא בשבילכם
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_268625" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
עבור אלו האוכלים מן החי, קיים מגוון רחב של מאכלים וזאת ביחס לאלו הבוחרים לעבור לתזונה צמחונית – בין אם מסיבות אידיאולוגיות ובין אם מסיבות אחרות. כדי שגופם לא יחווה חוסר רב בויטמינים חיוניים, עליהם להכיר את מגוון המזונות השונים אותם הם יכולים לצרוך. 
ישנם מספר מאכלים המומלצים לאכילה בקרב צמחוניים – וגם עבור אלו שלא, וכן אלטרנטיבות רבות נוספות כמו תוספי תזונה וויטמינים שיסייעו במניעת חוסרים בגופכם. לפניכם כמה מאכלים עיקריים שמקורם מן הצומח ויבטיחו שגופכם ישאר בריא, חזק ומלא בויטמינים. 

קינואה
רובכם ודאי שמעתם לא פעם על הקינואה, שכן חלק צורך אותה רבות וחלק אחר – פחות. חשוב לדעת כי הקינואה נמנית בין המזונות הבריאים והאיכותיים יותר שרק כרוב הקייל מצליח להאפיל עליו. היא זרע כה מזין, בריא וחשוב עד לכדי מצב בו ארגון המזון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מקום להשוואה – עתידם של אתרי השוואת מחירים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/268263/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/268263/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 24 Feb 2020 13:00:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=268263</guid>
                                <description><![CDATA[אחד מיתרונותיה הבולטים של רשת האינטרנט הוא זמינותה בכל מקום ובכל רגע. הגישה למידע לפי דרישה, הפכה את הצרכנים לחכמים וסבלניים יותר ואת התחרות בין המותגים והמוצרים השונים לגדולה יותר ובפרט באתרי השוואת מחירים, אך האם הם עומדים במבחן הזמן, בו הכל מיידי ודינמי? יצאנו לבדוק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_268264" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]
"אל תשאל מה קרה! הרדיאטור נפל לתוך הקרבורטור, עשה סבאטוחה שלמה". מילים אלו, הלקוחות מתוך סצינה בסרט 'חגיגה בסנוקר', תיארו סיטואציה יום יומית של אלפי ישראלים ששמו את רכבם לתיקון או לטיפול במוסך וזאת מבלי לדעת מה מצפה להם וכשהכל תלוי ברצונו ובאמינותו של המכונאי. בתקופה זו, כל עסק קבע וגבה מחיר כרצונו בעיקר משום שהדרך להשוות מחירים או להבין כמה ועל מה אנחנו משלמים – היתה מורכבת עד בלתי אפשרית. 
אז תקופה זו הסתיימה וכשהאינטרנט הגיע לכל בית הוא הביא איתו גם עידן חדש של תחרות ושקיפות, כזו שמחייבת כל עסק וארגון לנהוג לפי הכללים החדשים ומי שלא יעשה זאת – יצא מהר מאד מהמשחק. כך למעשה קמו אתרים ייעודיים להשוואת מחירים בכל תחומי הצריכה בהם יש תחרות עיקשת: טיסות לחו"ל, מוצרי אלקטרוניקה, ניתוחים פלסטיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אורבן טק: מה זה ואיך זה קשור לערי המחר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/267196/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/267196/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Feb 2020 08:22:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=267196</guid>
                                <description><![CDATA[להגיד שהעולם משתנה בקצב מסחרר כבר מזמן הפך לקלישאה שחוקה, אך הדבר לא היה הופך לכזו אילולא היה נכון. אבל כמה בדיוק העולם השתנה? עד כמה הוא עתיד להשתנות בשנים הקרובות ואיפה השינויים האלה יפגשו אותנו בחיי היום יום שלנו? התשובה היא אורבן טק וההסבר לפניכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נראה שערי העתיד כבר ממש עוד רגע כאן, כבר היום ניתן לראות פיתוחים שונים "שמחכימים" את סביבת המגורים שלנו. הצפי הוא שמגמה זו תתחזק עם השנים, עד שאיזורי המגורים שלנו יהפכו למה שקרוי "עיר חכמה" – שבין היתר תהפוך לכזו, על ידי שימוש ב"אורבן טק". למעשה, זה לא הרבה יותר עתידני מאשר הסקייטבורדים המרחפים שראינו ב"בחזרה לעתיד 2" כי בלי ששמנו לב, אורבן טק כבר חלחלה לתוך חלק מהערים שלנו, ובעיקר הצפופות שבהן. 
התחזיות הנוכחיות חוזות שעד שנת 2050 לא פחות מ-70% מאוכלוסיית העולם תתגורר בערים. תחזית זו הופכת את הצורך בפיתוח הערים החכמות ואת ההשקעה בהן לכזו שכדאי לשקול במסגרת ניהול תיק ההשקעה שלנו. כבר היום ניתן למצוא לא מעט חברות וסטארטאפים, כולל חברות ישראליות, שעובדות על פיתוחים בתחום האורבן טק. 


[caption id="attachment_267199" align="aligncenter" width="1000"] Shutterstock[/caption]
מה זה אורבן טק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם התגלה סיכוי לתרופה מונעת למחלת פרקינסון?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266813/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266813/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:45:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266813</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים גילו שמחלת פרקינסון אצל צעירים, עד גיל 50, עלולה להתחיל עוד לפני לידתם, והם חושבים שמצאו לזה תרופה
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[משפחות רבות בישראל מלוות אהובים שחלו במחלת פרקינסון. מחקר חדש שנערך במרכז הרפואי סדרס-סיני בלוס אנג'לס שבקליפורניה, בודק טיפול תרופתי חדש שעשוי למנוע את התפרצות המחלה אצל אנשים החולים במחלה לפני גיל 50[1].
מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת לפגיעה הדרגתית בתנועות הגוף. סימני המחלה, שמחמירים עם הזמן, כוללים רעד של הגפיים, האטה בתנועות הגוף, נוקשות בשרירים ושינויים בדיבור ובכתיבה. המחלה נגרמת מפגיעה בתאים במוח המייצרים הורמון בשם דופמין שיש לו תפקיד מכריע ביכולת התנועתית. הסיבה לכשל התאים לא ידועה ואין היום ריפוי למחלה. הטיפול בפרקינסון היום הוא בעיקר באמצעות תרופות המעלות את רמת הדופמין במוח.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תה ואורז יש בסין. כעת גם פלסטיק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266815/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266815/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:40:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266815</guid>
                                <description><![CDATA[איך ומדוע מגיע הפלסטיק שלנו לאוקיאנוס והאם מסתמן פתרון באופק לאחת הבעיות הגדולות ביותר שהעולם מתמודד איתן היום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266825" align="alignleft" width="1280"] תמונה:Fred Dufour/AFP via Getty Images[/caption]
כשמונה מיליון טון של פסולת פלסטיק מתווספים לאוקיאנוסים מדי שנה. מתוכם 91 אחוז מגיעים מנהרות, כאשר ששת הנהרות של סין ובראשם נהר היאנג-צה הם המזהמים הגדולים ביותר בעולם. הכמות הכוללת שקולה לתכולתה של משאית זבל בכל דקה[1].
מתברר שכמויות האשפה שאיתן נאלצה סין להתמודד לא מגיעות רק מצריכת האוכלוסייה המקומית. במשך שנים, ארה"ב, גרמניה ומדינות עשירות נוספות מכרו לסין מיליוני טון של גביעי יוגורט משומשים, מיכלי מיץ, אריזות ממתקים ועוד – אריזות פלסטיק שהיוו כ-70 אחוז מאשפת העולם[2]. סין קנתה את האשפה במטרה להשתמש בה כחומר גלם חוזר לתעשיות הפלסטיק שלה.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע ה-FDA מזהיר מסכנות הקנאביס הרפואי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266817/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266817/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:34:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266817</guid>
                                <description><![CDATA[ארגון הבריאות העולמי שלח מכתבי אזהרה ל-15 חברות המפיצות מוצרי קנאביס רפואי ללא פיקוח וללא התחשבות בסכנות החמורות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266820" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Shutterstock[/caption]
הקנאביס הרפואי התפרסם בשנים האחרונות כתרופת פלא למגוון בעיות בריאות: שיכוך כאבים, הקלה על שרירים נוקשים, דלקות, אפילפסיה ועורר את תקוות החולים. ובכל זאת, מנהל המזון והתרופות האמריקני Food and Drug Administration – FDA החליט להתריע על הסכנות של תעשיית הקנאביס הרפואי, ושלח מכתבים חמורים ל-15 חברות המייצרות מוצרים של תרופות ומזון המבוססים על קנאבידיול (Cannabidiol – CBD) – החומר הלא ממכר שבקנאביס, והזהיר אותן שהן עלולות לסכן את הציבור. בו בזמן הוא הזהיר גם את הצרכנים מתופעות לוואי הכרוכות בכך[2,1].
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הצד האפל של אנרגיית הרוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266803/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266803/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:31:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266803</guid>
                                <description><![CDATA[אם חשבתם על טורבינות הרוח כאנרגיה בת-קיימה ואנרגיה מתחדשת – תחשבו שוב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266808" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Shutterstock[/caption]
אם נסעתם לאורך כבישי קליפורניה הרחבים, או בגלבוע וברמת הגולן, בטח ראיתם את חוות הרוח – מאווררים ענקיים נטועים בקרקע הפרושים על פני שטחים נרחבים. טורבינות הרוח הלבנות האלה משרות תחושה טובה על המתבונן בהם בידיעה שהאנרגיה המופקת מהן נחשבת לאנרגיה בת-קיימה ומתחדשת.
אלא שמחקר מאוניברסיטת הרווארד גילה לאחרונה שהתמונה אינה כה ורודה, ושטורבינות הרוח האלו עלולות להשפיע על האקלים לא פחות מאשר שריפת דלק מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי)[1].
מדעני סביבה ואקטיביסטים טוענים שהגורם המרכזי להתחממות כדור הארץ הוא גזי הפחמן הנפלטים בתהליך השריפה של דלקים פוסיליים, כמו למשל בתחנות הכוח הקונבנציונליות. לכן קובעי מדיניות מקווים שהרוח תוכל לשמש בתור מקור אנרגיה חלופי שיאפשר לצמצם את פליטות הפחמן, ולהפחית את זיהום האוויר ואת אפקט החממה. תהליכי ההפקה של אנרגיות מתחדשות אינם מזהמים את האטמוספרה משום שייצור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>להיות מאסטר באמנות ההקשבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/266597/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/266597/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:22:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266597</guid>
                                <description><![CDATA[קייט מרפי, עיתונאית הניו יורק טיימס, כתבה ספר העוסק באחד הכישורים החברתיים החשובים ביותר – הקשבה – ומנסה להפוך אתכם למאסטרים בהבנה של אנשים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266616" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
אין אדם בעולם שמאזין טוב לאחרים, כל הזמן. אנו מוסחים ממחשבות שרצות בראשנו, והקשבה דורשת מאמץ. היא סוג של יכולת וסובלנות שצריך לעבוד עליה.
בעבר, אנשים היו רגילים להקשיב זה לזה שעה שישבו על מרפסות או סביב מדורה, אך החיים המודרניים הפכו את הרגעים האלה לנדירים יותר – או שאנחנו עסוקים מדי או שדעתנו מוסחת. ואנו מתקשים לגלות את עומק המחשבות והרגשות של האדם שמולנו.
אנשים גרים בגורדי שחקים ומתעלמים זה מזה במעליות. בסיטואציות חברתיות אנחנו מעבירים את הטלפון כדי להראות תמונות במקום לתאר מה שראינו וחווינו. במקום לספר בדיחות אנחנו מראים סרטונים מצחיקים ביו-טיוב. אם אנחנו לא מסכימים על משהו, גוגל הוא הבורר. ואם מישהו מספר סיפור שאורך יותר מ-30 שניות, אנחנו מזפזפים בטלפון כדי לקרוא חדשות.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפסיכולוגיה של המחלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266603/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266603/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:14:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266603</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע אנשים מסוימים נדבקים ואחרים לא, כיצד הפסיכולוגיה שלנו משפיעה על עוצמת המחלה והאם ניתן לשלוט בה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266684" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
החורף הגיע ואיתו הגשמים, הקור והמחלות. הראשונה שהביאה שפעת לבית משפחת רם הייתה אביגיל בת הארבע. תהליך ההחלמה היה ארוך ומתיש – חמישה ימים של חום גבוה וכאב בכל הגוף. הצטרף אליה בר בן השבע, אבל הוא חווה זאת יותר בקלות. השפעת עברה אצלו תוך יומיים וגם החום היה פחות גבוה. הבא בתור היה ניר, האבא. הוא כמעט לא יצא מהמיטה במשך ארבעה ימים והכאבים היו נוראיים. טלי, האימא, לקחה מכל זה בעיקר את ההצטננות ואת השיעולים, אבל בגדול הצליחה לתפקד כל הימים האלו. בניגוד חד אליהם, לעומר בן התשע זה בכלל לא הגיע.
איך קורה שאותו נגיף מסתובב בבית, אבל לחלק הוא לא מצליח להגיע ואילו את האחרים הוא משבית לחלוטין? עד לאחרונה תשובת המדע הייתה כל כולה קשורה בפיזיולוגיה: גורמים רבים משחקים כאן תפקיד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זו רק בדיחה, קומרד!</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/266605/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/266605/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:11:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266605</guid>
                                <description><![CDATA[ההיסטוריון, ד"ר ג'ונתן ווטרלו מאוניברסיטת אוקספורד, נבר ביומנים אישיים ובארכיונים וכתב ספר על הבדיחות וההומור תחת שלטון סטלין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266610" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
כשמזכירים את המילים סטאלין או סטלאיניזם עולות מיד כמה אסוציאציות צפויות: דיקטטורה קומוניסטית, עריצות, פולחן אישיות, גולאגים, טרור, רעב המוני ועשרות מיליוני מתים. פחות סביר שיעלו אסוציאציות של צחוק והומור. אבל מתברר שבתקופה החשוכה הזו אנשים הרבו לספר בדיחות ולחבר שירים מלגלגים על המנהיגים, על תנאי החיים הבלתי אפשריים ועל תוכניות החומש שהבטיחו עתיד ורוד שמעולם לא התממש. כך עולה מספרו של ההיסטוריון והסופר ד"ר ג'ונת'ן ווטרלו It’s Only a Joke Comarade - 2018.
ווטרלו, שלימד מספר שנים באוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה, נבר בספרי היסטוריה, ביומנים אישיים, במסמכי ארכיון ובכתבי אישום נגד כביכול מתנגדי משטר. הוא הוציא מתוכם בדיחות, שירים לגלגניים, כיתוביות על פלקטים במקומות ציבוריים ועוד שהיו נפוצים בקצת יותר מעשור הראשון לשלטונו של סטלין (1928-1941).

סטודנט&#160;במוסקבה אמר:
"בסוף תכנית החומש השנייה, כולנו נאכל טרקטורים"
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד נגטיביות שולטת בכל היבט בחיינו ואיך ניתן לשלוט בה בחזרה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/266599/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/266599/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:08:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266599</guid>
                                <description><![CDATA[למרות שמרבית הדברים בחיינו חיוביים, מספר מועט של אירועים, רגשות ומחשבות שליליים מצליחים להשתלט עלינו ויוצרים תמונה שחורה של חיינו. נשמע פסימי? יש מה לעשות בעניין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266638" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
רוי באומייסטר (Baumeister) היה סטודנט מחקר צעיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, כאשר החליט לעשות מחקר חלוצי עם מדגם של אדם אחד בלבד – הוא עצמו. באותה תקופה היה לו קשר רומנטי עם אישה מקסימה, מבריקה ואוהבת. רוב הזמן היא אכן הייתה כזאת. אבל מדי פעם היו לה התקפי זעם וצעקות שהשאירו אותו מיואש ומבולבל. היא הייתה יכולה להתעצבן ממה שהיה נראה לו כעניינים שטותיים, כמו טפטוף של מים על רצפת האמבטיה כאשר התקלח או כאשר שכח לנתק את המגהץ מהחשמל.
עם זאת, אחרי כל עימות שכזה היא הייתה ממש מלאת חרטה, התנצלה מכל הלב, לקחה את האשמה על עצמה והסבירה לו בשלווה למה היא התעצבנה כל כך. כאשר הוא הקשיב לה, הוא שוב הוקסם ממנה, כל הספקות שלו נעלמו, והם היו מבטיחים זה לזו להשתדל יותר להתחשב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנוירולוגיה של הצמחים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/266601/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/266601/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 13:06:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266601</guid>
                                <description><![CDATA[עד לא מזמן חשבו שצמחים אינם מפותחים קוגניטיבית. כעת, טוענים חוקרים, ייתכן שלצמחים יש יכולת להעביר מידע בצורה סופר מהירה לאורך גופם, באמצעות מנגנונים המזכירים את אלה שבגוף האדם ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266650" align="alignleft" width="1920"] תמונה:Phytl Signs Media Images[/caption]
צמח ה"אל תיגע בי", או ה"מימוזה פודיקה" בשמו המדעי, רגיש מאוד לגירויים חיצוניים. ברגע שנוגעים בעלה שלו, העלה מתקפל ונסגר. אם תטפחו עליו חזק יותר, כל הענף יישמט בפתאומיות. תגובותיו המהירות של הצמח למגע חיצוני משכו את סקרנותו של כארים זאיד, תלמיד מחקר מאוניברסיטת יורק שבטורונטו, קנדה, שהחליט לנסות להבין מה קורה בתפקוד הצמח הגורם לו להגיב לגירויים בצורה שכזאת.
לשם כך הוא נעזר בציוד מדידה מיוחד בשם "Phytl Signs", מכשיר שקצת דומה למכשיר האק"ג. בעוד שהאק"ג מודד את הפעילות החשמלית בלב האנושי ומציג אותה בצורה גרפית, ה-"Phytl Signs" מציג באמצעות גרפים את הפעילות החשמלית הזורמת בגבעולי הצמחים[1].
זאיד חיבר אלקטרודה אחת לגבעול של המימוזה ואת השנייה לאדמת העציץ. מהפרשי המתחים בין שתי האלקטרודות "למד" המכשיר מהו המתח החשמלי שזורם בגבעול ותרגם אותו גרפית. למעשה המכשיר מודד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לפרש את העבר על פי ההווה או את ההווה על פי העבר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/266430/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/266430/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 12:33:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266430</guid>
                                <description><![CDATA[בעולמם של היסטוריונים קיים ויכוח מתמיד לגבי השאלה עד כמה ניתן לפרש את אירועי העבר לאור...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266447" align="alignleft" width="1000"] תנועת הנאורות לא הייתה עשויה מקשה אחת. בתמונה: "הקְלָסִיצִיזְם של ויימאר" - תנועת נאורות שהורכבה מאינטלקטואלים רבים ושונים &#124; תמונה: Theobald von Oer[/caption]
בעולמם של היסטוריונים קיים ויכוח מתמיד לגבי השאלה עד כמה ניתן לפרש את אירועי העבר לאור המצב האנושי בהווה. אמנם לכל העוסקים במלאכת כתיבת העבר ברור שהם אחוזים בהקשר בו הם חיים בעודם כותבים. ועדיין, לעולם עומדת השאלה מתי טועים כותבי ההיסטוריה כשהם מציגים תרבויות, אירועים ודמויות שכבר עברו חלפו מהעולם, על פי אמות מידה או מושגים של החברה והתרבות שלהם.
הנה שלוש דוגמאות לוויכוחים ידועים בהקשר זה:
האם ניתן להציג את ישו כ"מתקן חברתי" או כ"פמיניסט", כפי שאכן עשו היסטוריונים מסוימים, או שמא אלו מושגים שלא היו קיימים בתרבות היהודית בימי בית המקדש השני - כפי שטענה, למשל, חוקרת נצרות חשובה בשם פולה פרדריקסון.
האם נכון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההיסטוריה האבודה של הליברליזם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/266607/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/266607/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 11 Feb 2020 12:30:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266607</guid>
                                <description><![CDATA[אנשים רבים קוראים לעצמם ליברלים: חילונים, שמאלנים, ימניים, כאלה הרוצים שוק חופשי, וכאלה הרוצים לתת עוד כוח למדינה. אבל מיהו ליברל אמיתי? בראיון לאפוק טיימס ההיסטוריונית הלנה רוזנבלט שופכת אור על הדוקטרינה הפוליטית הדומיננטית בחיינו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["אני מתכוון להקים ממשלת אחדות רחבה וליברלית", אמר בני גנץ לאחר הבחירות לכנסת ה-22[1]. "רק ישראל ביתנו תשמור על ישראל ליברלית", קובעת סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן לכנסת ה-23[2]. "אנחנו פועלים לחיזוק הערכים הליברליים בתוך הליכוד", מצהירים "הליברלים בליכוד" – קבוצה פוליטית שהתחזקה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 (מועד א')[3]. הבחירות הן "בין שמרנים וכהניסטים לבין דמוקרטים וליברלים", קבעה סתיו שפיר[4].
"ליברליזם" הוא ללא ספק מונח חשוב וכוח עולה בשיח הציבורי בישראל. אבל מהו בכלל? ומדוע דמויות שונות כל כך בפוליטיקה בישראל ובעולם, עם דעות שונות ומנוגדות, מזדהות איתו? האם מדובר במדיניות כלכלית המצדדת בשוק חופשי ובהוצאת המדינה מהוורידים שלנו, כפי שטענו במפלגת "זהות"? או שמדובר במדיניות חברתית שמטרתה לסגור את פערי אי-השוויון ולעשות זאת באמצעות הממשלה, כפי שטוענים בשמאל האמריקני? אולי בכלל הכוונה היא למדיניות שמטרתה להקים ממשלה חילונית ללא דתיים? ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טיסות ללונדון – באיזה עונה הכי טוב לבקר בלונדון?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/266934/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/266934/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Feb 2020 11:24:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266934</guid>
                                <description><![CDATA[לונדון היא מרכז תרבותי כבר מאות שנים. אם אנחנו רוצים ליהנות מעיר שיש בה הכול אז כדאי לנו לטוס ללונדון בה נוכל ליהנות מהכול של הכול בגדול ובהרבה. טיסות ללונדון מתקיימות כל השנה מישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266935" align="aligncenter" width="640"] www.pexels.com[/caption]
העונה שהכי טוב לבקר בלונדון היא האביב. אז פחות קר שם ולא חם כמו בקיץ. בקיץ לא כדאי לבקר בלונדון כי אז יכולים להיות גלי חום שיגרמו לנו להזיע מאוד כי ברוב בתי המלון והמקומות בלונדון אין מערכות מיזוג אלא רק מערכות חימום. בשנים האחרונות יש הרבה מאוד גלי חום באירופה ובלונדון בפרט. גלי חום אלו קשים מאוד וקשה מאוד להתמודד אתם.
טיסות ללונדון – איזה אוכל כדאי לנו לארוז לטיסה?
טיסות ללונדון הפכו להיות בשנים האחרונות נגישות וזולות יותר. כאשר אנחנו טסים לא תמיד בטוח שנקבל ארוחה בטיסה. אם אנחנו רוצים שיהיה לנו מה לאכול בטיסה כדאי לנו לארוז חטיפים ופירות וגם כריכים. לא כדאי לקחת לטיסה כריך עם סלט ביצים או עם טונה כי זה עושה ריח לא נעים וזה לא מתחשב בשאר הנוסעים בטיסה. חשוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה אנחנו משווים מחירים וכמה זה חשוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/266916/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/266916/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Feb 2020 07:59:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266916</guid>
                                <description><![CDATA[להשוות מחירים לפני קניה בהחלט נשמע כמו הדבר הנכון לעשות, אבל, האם אי פעם עצרת לחשוב למה באמת זה טוב? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266917" align="aligncenter" width="620"] shutterstock[/caption]
בשוק הסואן שהוא חיינו הכלכליים, לעולם לא נקנה מוצר כלשהו בחנות הראשונה. יש תהליך של חיפוש המוצר בחנויות נוספות, השוואת מחירים וכמובן, איך לא, עמידה על המקח מול המוכר כדי לדעת שבאמת קיבלת את העיסקה הטובה ביותר. ואכן, סקר שנעשה בארץ הראה כי 84% מהישראלים משווים מחירים. אם זה בקניות בסופר, במוצרי חשמל, חופשות וכמובן השוואת מחירים לביטוח רכב, שכיום הופך לתחום השוואות נפוץ. בדיוק כמו עלות רכישת רכב – גם את מחיר פוליסת הביטוח עבורו אנו משווים. אז אנחנו כן מודעים לחשיבות ההשוואה, אך האם פעם עצרת לחשוב למה? האם פעולת ההשוואה טובה רק לאותו רגע ולמוצר מסויים, או שזהו הצורך שלנו להבין ולדעת כיצד מתנהג מוצר מסיים בשוק הפתוח?
ובכן, מסתבר כי השוואת מחירים ממלאת תפקיד חשוב אצל הצרכן הנבון. במיוחד היום, כאשר אין סיבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;האידיאל שלכולם צריך להיות אותו דבר, זה אידיאל מופרך. צמצום האי-שוויוניות רק מגביר את הקנאה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/266595/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/266595/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Feb 2020 12:29:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266595</guid>
                                <description><![CDATA[הקנאה – למה זה קורה לנו ומדוע רעיון השוויון, שהפך לערך עליון בחברה המערבית, רק מחריף אותה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אם יש סצנה הממחישה היטב את טבעה ההרסני של הקנאה, היא הסצנה מהסרט "אמדאוס" על המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט שבה רואים את חברו, המלחין אנטוניו סליירי, מתלונן בייאוש בפני אלוהים על הצלחתו של מוצרט ועל כשלונו שלו. "מעתה אנחנו אויבים, אתה ואני", אומר סליירי לאלוהים, "בחרת להשמיע את קולך באמצעות נער רברבן, תאוותן, שחצן וילדותי, ואילו לי הענקת רק את היכולת לזהות את התגלמותך עלי אדמות. בגלל שאתה חסר צדק, לא הוגן ולא טוב, אני אעצור אותך, אני נשבע. אני אעכב ואפגע ביצור שלך על הארץ ככל שביכולתי. אני אהרוס את ההתגלמות שלך".
מה שחווה סליירי אינו ייחודי לו, אלא תופעה המאפיינת את מרבית המין האנושי – כעת ולאורך כל ההיסטוריה. אנו חשים קנאה, לעתים קרובות, כאשר קולגה שלנו מקבל קידום בעבודה אף על פי שלא מגיע לו, לתפישתנו; כשחבר מפרסם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 330: הדשא של השכן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/266481/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/266481/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 05 Feb 2020 08:02:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266481</guid>
                                <description><![CDATA[לאחרונה רבים מדברים לרעה על משרד החינוך. לי יש דווקא דבר חיובי לומר עליו. הגן של...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לאחרונה רבים מדברים לרעה על משרד החינוך. לי יש דווקא דבר חיובי לומר עליו. הגן של הבת שלי משתתף בפרויקט הנקרא "ספריית פיג'מה". פעם בחודשיים הילדים מקבלים ספר הביתה – קלאסיקה מוכרת מילדותנו או ספר חדש בכריכה רכה. אבל זה לא הכול. בסוף הספר יש טקסט להורים שמזמין אותם לנהל דיאלוג עם הילד על מה שקראו. בדרך זאת, ההורה והילד לא רק קוראים יחד סיפור ומבלים זמן איכות, אלא גם מנהלים שיח.

הספר האחרון שקיבלנו הביתה היה "מוהא ובוהא" מאת יענקלה יעקובסון. אני אעשה לכם ספוילר: הסיפור עוסק בשתי פרות המוצאות חלקת אדמה ובה דשא ירוק ומיד מתחילות לקנא זו בזו. הראשונה אומרת שהדשא של השנייה ירוק ורך יותר, והשנייה אומרת שלראשונה יש עשב ירוק ורך יותר. הדשא מתערב בוויכוח ואומר להן: "אולי תפסיקו לבלבל את המוח, תתחילו ללעוס כבר במקום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אוקראינה היא הצגה צדדית, האירוע המרכזי הוא המלחמה הכלכלית במשטר האיראני ובמפלגה הקומוניסטית הסינית&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/266428/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/266428/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 05 Feb 2020 07:57:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266428</guid>
                                <description><![CDATA[סטיב באנון, לשעבר האסטרטג הראשי בבית הלבן, מדבר בריאיון לאפוק טיימס על איראן, סין והמגמה הגיאו-פוליטית שצוברת תאוצה בעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266435" align="alignleft" width="1920"] תמונה:Samira Bouaou/The Epoch Times[/caption]
רואים כעת מצב בו הדור הצעיר (המילניאלז) עסוק במה שנראה כמרד גלובלי נגד הדיקטטורות: נגד שלטון המולות באיראן, נגד החיזבאללה בביירות ונגד המפלגה הקומוניסטית הסינית בהונג קונג", אומר לי סטיב באנון בריאיון שערכתי איתו בניו יורק.
"את מתחילה לראות את האנשים, ובמיוחד את הצעירים, אומרים: 'אני לא רוצה לעשות את זה יותר. אני לא רוצה לשמוע שוב את השקרים שלהם. מה אני רוצה? אני רוצה שהם יסתלקו. אני רוצה חירות, אני רוצה חופש. אני רוצה שלטון חוק ואני רוצה קפיטליזם'.
"דוגמה לכך היו ההפגנות בחודש שעבר באיראן. המפגינים לא רק שרפו את תמונתו של גנרל סולימאני. אלא נמנעו מלדרוך על דגל ישראל ועל דגל ארה"ב שהמשטר האיראני הניח על הרצפה. הם אמרו: הבעיה שמרחיקה אותנו מהחופש שלנו היא לא אמריקה, זה לא דונלד טראמפ. אלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מלחמת העולם אפס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/266456/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/266456/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 05 Feb 2020 07:52:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=266456</guid>
                                <description><![CDATA[בקרוב יחל קרב גורלי על עתיד המערכת הכלכלית והחלום האמריקני, שיהיו לו השלכות גלובליות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_266458" align="alignleft" width="1280"] צעדת האקלים הגלובלית, ברלין, 29 בנובמבר 2015 &#124; תמונה:Carsten Koall/Getty Images[/caption]
רבים תוהים על המתרחש בארה"ב – פוליטית וחברתית – מיום שנבחר דונלד טראמפ לנשיא. להלן הסבר שיכול להפתיע רבים. יש כבר המזהים את המתרחש בתור מלחמה רבתי בין שתי תפיסות עולם, ויש המכנים אותה "מלחמת-עולם-אפס". מלחמת האזרחים הראשונה בארה"ב החלה כשנבחר אברהם לינקולן לנשיא; השנייה החלה כאשר נבחר טראמפ. המלחמה הנוכחית היא על עתיד המערכת הכלכלית שתכייל מחדש את החלום האמריקני למאה הנוכחית ויש לה משמעות גלובלית.
הכותרות של שתי התפיסות ידועות לרבים. האחת היא "להחזיר את אמריקה לגדולתה", והשנייה "העסקה הירוקה החדשה". אחד הטוענים לנשיאות מטעם הדמוקרטים, ג'ון קרי, הוא מהמובילים של המהפכה נגד תפיסת עולמו של טראמפ. באחד הראיונות שהעניק לאחרונה הוא הכריז: "אנחנו עומדים להקים תנועה עולמית המכונה 'מלחמת עולם אפס' שתשנה את הדינמיקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל מה שצריך לדעת בעת בחירת מזרון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/265992/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/265992/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 29 Jan 2020 20:10:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=265992</guid>
                                <description><![CDATA[החלפת מזרון מתבצעת בממוצע אחת ל-10-15 שנים ולכן דורשת הכנת שיעורי בית, היכרות עם הדגמים השונים ובעיקר התאמה לצרכים ספציפיים. איך עושים את זה ומאיפה מתחילים? הנה המדריך ללילה טוב יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפי המלצות ארגון השינה העולמי, מבוגרים בגילאי 18-64 צריכים לישון 7-9 שעות בלילה ונחשבים בטווח הנורמה התקינה גם עם 6-10 שעות. לשם השוואה, בגילאי 65 ומעלה ההמלצה היא ל-7-8 שעות ואצל ילדים בגילאי 6-13 מדובר על 9-12 שעות. באופן כללי, אדם ממוצע מבלה מעל שליש מחייו בשינה וזקוק לה כדי לתפקד, להתפתח ולשמור על הבריאות.

אנשים בעולם המערבי מבלים את שעות השינה שלהם על מזרונים. היתרון הוא שמזרון נוח ואיכותי מבטיח שינה רצופה ומקצר את משך הזמן שעובר מהרגע שבו נכנסים למיטה ועד שנרדמים, בעוד החיסרון הוא בלאי גבוה ומואץ. ברוב המקרים, מזרון יסיים את תפקידו תוך 10-15 שנה ואז גם מגיע הזמן להחליף אותו.

הבעיה היא שרכישת מזרון היא עניין הרבה יותר מורכב ורגיש משאר הריהוט בבית. בעוד רהיטים אנחנו בוחרים לפי עיצוב ומחיר, המזרון דורש מאתנו לבדוק אותו מכל הכיוונים: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 329: העשור הבא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/264148/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/264148/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 12:34:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=264148</guid>
                                <description><![CDATA[אנחנו בפתחו של עשור חדש וזו הזדמנות לעצור ולחשוב על הדברים שעברנו בעשור שחלף. אני באופן...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אנחנו בפתחו של עשור חדש וזו הזדמנות לעצור ולחשוב על הדברים שעברנו בעשור שחלף. אני באופן אישי התחתנתי, נולדו לי ילדים וגם זכיתי להפוך לעורך הראשי של המגזין המצוין הזה, ולכתוב את הטור הזה היום.
אפוק טיימס והצוות שלנו עברו שינויים רבים כל כך בעשר השנים האחרונות. כשיוצא לי לעבור במחסן ולראות את המהדורות הראשונות שלנו, שהיו אז בכלל עיתונים, אני נדהם מהדרך הארוכה שעשינו. מלבד השינויים הנראים בפורמט, עברנו שינויים מרחיקי לכת בגיבוש הזהות שלנו כמגזין ובהבנה איזה גוף תקשורת אנו רוצים להיות בעידן שבו התקשורת מוטה והתוכן עובר רידוד.
זה היה תהליך שבו הבנו כי העקרונות העיקריים שצריכים להניע אותנו בתור גוף תקשורת הם החיפוש אחר האמת והזיקה לערכים מסורתיים אוניברסליים – שהם הבסיס לכל העשייה שלנו כבני אדם. ערכים מסורתיים שיחקו תפקיד מרכזי בעיצוב החברה והתרבות במשך אלפי שנים. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קייס סטאדי: האם מדיניות סוציאל-דמוקרטית הופכת את העניים לעניים יותר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/262536/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/262536/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:52:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262536</guid>
                                <description><![CDATA[שני מחקרים – של הבנק המרכזי האירופי ושל הבנק העולמי – שופכים אור על כך
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1 בעשורים הראשונים של המאה העשרים התפצלו הסוציאליסטים לשני מחנות: מחנה אחד פנה למהפכה מהירה ואלימה בנוסח הסובייטי. והשני העדיף מהפכה איטית והדרגתית באמצעות המערכת הפוליטית הדמוקרטית; מכאן נגזר שמו – המחנה "הסוציאל-דמוקרטי". לאחר שזכה בבחירות במדינות מסוימות, הרכיב המחנה הסוציאל-דמוקרטי ממשלות שהקפידו לדבוק ברעיון הסוציאליסטי הנושן לפיו קיים מעמד מנצל כלכלית ומעמד מנוצל, ותפקידה של המדינה לתקן את העיוות הזה.
איך? על ידי חלוקה מחדש של המשאבים בחברה. המדינה, באמצעות מנגנוניה, אוספת משאבים מהאזרחים – בעיקר בצורת מסים – ומחלקת אותם מחדש באופן הנתפס כצודק יותר על ידי המחנה הסוציאל-דמוקרטי. מכיוון שהגותו של קרל מרקס הכתיבה שהעשירים מנצלים את השאר, מדיניות סוציאל-דמוקרטית כמעט תמיד מורידה את אלה שלמעלה (באמצעות מיסוי גבוה במיוחד) במטרה להעלות את אלה שלמטה באמצעות שימוש במשאבים שנאספו. כך נוצרו תוכניות רווחה בסגנון "חינוך חינם", "ביטוח בריאות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פשיזם: הסיפור האמיתי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/263090/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/263090/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:51:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262901</guid>
                                <description><![CDATA[מה מקורותיו האמיתיים של הפשיזם, והאם מוסוליני היה איש שמאל או ימין?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נדמה לאחרונה שלפי התקשורת כולם פשיסטים. דונלד טראמפ ללא ספק פשיסט – התקשורת מאשימה אותו בפשיזם ואף בניהול מחנות ריכוז על גבול מקסיקו[2,1]. המפלגה הרפובליקנית גם היא, ברובה, פשיסטית[3]. ואם להאמין לעיתון "הארץ", פשיזם השתלט גם על ממשלת ישראל של נתניהו[4], על שרת המשפטים לשעבר איילת שקד[5] ועל ממשלת ברזיל של ז'איר בולסונארו[6]. אפילו בממשלת קנדה הליברלית של ג'סטין טרודו מתגלים סימפטומים של פשיזם[7], על אף שבדרך כלל התווית מוצמדת לאנשי ימין.
אבל מהו בכלל פשיזם? והאם הוא באמת קשור בימין? עיתונאים ופוליטיקאים המשתמשים במונח כמעט אף פעם אינם צוללים לעומקו, אלא מציגים בפני הקוראים הגדרה מצומצמת שלו המכונה בפי חוקרים "המינימום הפשיסטי"[8]: מעין מכנה משותף של עקרונות כלליים המשותפים לכל מי שמשתייך ל"משפחה הפשיסטית". כמו "פולחן המנהיג", "עליונות האומה", "לאומיות קיצונית", ביצוע מהלכים "אנטי-דמוקרטיים ואנטי פרלמנטריים", שימוש בכוחות צבאיים למחצה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסוד של אלקטרז נחשף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263178/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263178/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:43:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262889</guid>
                                <description><![CDATA[מה מסתתר מתחת לאדמתו של מה שהיה אחד מבתי הכלא השמורים ביותר של ארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263181" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
קבוצה של שכירי חרב הסתננה לסיור מודרך ותמים במה שהיה כלא אלקטרז במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה, השתלטה על הכלא ולקחה 81 בני ערובה. הפנטגון והאף-בי-איי הכינו תוכנית פעולה לכבוש מחדש את האי וגייסו לעזרתם את אחד האסירים המחזיק בידע ייחודי: הוא היחיד בתולדות אלקטרז שהצליח להימלט מהכלא. הוא עשה זאת דרך מנהרות תת קרקעיות מסתוריות, לבירינט מתוכנן היטב שהוא היה היחיד שפענח את סודו.
אולי כבר זיהיתם שהעלילה לקוחה מהסרט המפורסם "הפריצה לאלקטרז", והאסיר הלא הוא גיבור הסרט שון קונרי. הסרט אמנם בדיוני, אבל לאחרונה התגלה שפרט אחד בו – המנהרות שמתחת לבית הסוהר – לא כל כך רחוק מהמציאות.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צעד אחד נוסף לקראת נחיתה במאדים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263088/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263088/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:41:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262895</guid>
                                <description><![CDATA[בעוד עשר שנים נאס"א מתכננת לנחות במאדים. מפה חדשה המציגה את מקורות המים בכוכב מקרבת אותה למטרה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263172" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בזמן שהוליווד מביימת סרטים על החיים העתידיים שלנו במאדים, בעולם האמיתי המרוץ להגשמת החלום קורם עור וגידים. נאס"א מכוונת לנחיתה ראשונה במהלך שנות ה-30 הקרובות, אבל שאלות רבות נותרו בערפל. מה המיקום הטוב ביותר לנחות בו? והאם יהיו בו מספיק מים שיאפשרו לאסטרונאוטים להתקיים ולשרוד על פני הכוכב העצום הזה?
מפה חדשה שפרסמו חוקרי הסוכנות, בדצמבר 2019, מנסה לענות בדיוק על השאלה הזו. היא ממפה את העומק שמתחת לפני השטח בכוכב, ומציגה את המוקדים שבהם יתאפשר למצוא שכבת קרח זמינה.
האסטרונאוטים "לא יצטרכו אפילו מחפר, את חפירה רגיל יספיק [כדי להגיע לקרח]", אמר בהודעה לעיתונות ד"ר סילביין פיקוקס (Piqueux) מצוות נאס"א, המחבר המוביל של המחקר שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters[1]. "אנחנו ממשיכים לאסוף נתונים לגבי הקרח הקבור במאדים כדי לאתר את המקומות המתאימים ביותר לנחיתה". המטרה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנדסת תינוקות – הכשלון והשבר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263177/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263177/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:40:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262887</guid>
                                <description><![CDATA[לפני למעלה משנה דיווחו העיתונים בארץ ובעולם[2,1] שהֵה ג&#8217;יאן-קווֵי (He Jiankui), מדען סיני מהעיר שן-ז&#8217;ן שבסין...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263186" align="alignleft" width="1500"] תמונה:Anthony Wallace/AFP via Getty Images[/caption]
לפני למעלה משנה דיווחו העיתונים בארץ ובעולם[2,1] שהֵה ג'יאן-קווֵי (He Jiankui), מדען סיני מהעיר שן-ז'ן שבסין הודיע שהצליח לשנות (לשכתב) את הגנום בביציות אנושיות מופרות. המדען השתיל את העוברים ברחם אמם ונולדו תאומות הנקראות לולו וננה. העילה המוצהרת לשינוי הגנטי שעברו הייתה ליצור אצל התינוקות חיסון מולד נגד איידס[3] מאחר שאביהן של התאומות הוא נשא איידס.
הדיווחים בתקשורת הגיעו לאחר שהֵה סיפר על הניסוי הנועז שלו בכנס הבין-לאומי השני לעריכה גנטית שהתקיים בהונג קונג בנובמבר 2018. המדען הצהיר בהתלהבות שעשה פריצת דרך מדעית העשויה להוביל למיגור מגפת האיידס בעולם. עם זאת, אף מגזין מדעי לא הסכים לפרסם את המאמר המדעי של המדען. הוא נדחה על ידי עורכי העיתונים המדעיים החשובים כמו Nature והעיתון של החברה האמריקנית הרפואית The Journal of the American Medical ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי מושך בחוטים של מייקל בלומברג?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/262534/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/262534/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 Jan 2020 07:36:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262534</guid>
                                <description><![CDATA[איך הסתבך עם סין אחד מעשירי ארה"ב והמועמד הדמוקרטי לנשיאות ב-2020]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262562" align="alignleft" width="1920"] תמונה: AFP via Getty Images[/caption]
תארו לעצמכם שביום בהיר אחד מתגלה שהמועמד לראשות ממשלת ישראל מנהל קשרים עסקיים עם מדינה זרה, עוינת לישראל, הגורמים לו לפעול תחת מרותה והשפעתה. האם יהיה בכך מספיק כדי לפסול את המועמד? האם תיפתח נגדו חקירה? ואיך יקבל זאת ציבור בוחריו?
בשאלה זו בדיוק תיאלץ לעסוק בעתיד הקרוב המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, לאחר שבנובמבר האחרון הפך מייקל בלומברג למועמד הדמוקרטי ה-16 לנשיאות, אחרי ש-12 מועמדים דמוקרטים כבר נשרו. בלומברג הוא מיליארדר ולשעבר ראש עיריית ניו יורק שבחזונו רוצה "להפוך את העולם למקום טוב יותר". כך העיד בראיונות בעבר, אך כפי שתראה הכתבה – בעולם האמיתי ידיו כבולות ודעתו משתנה תחת מרות השלטון הסיני.
החל מדצמבר 2017 הפכה סין לאויבת מספר 1 של ארה"ב, לצד רוסיה, כאשר המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב הגדירה זאת במסמך "אסטרטגיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האנשים שמסוגלים להריח פחד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263180/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263180/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 14:54:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262893</guid>
                                <description><![CDATA[מתברר שחוש הריח שלנו הרבה יותר מפותח מכפי שנוטים לחשוב. פרוסט ידע את זה כבר לפני מאה שנה, היום גם המדענים יודעים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263175" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
נהוג לחשוב שהרושם הראשוני קובע, ולכן, לפני פגישה חשובה, דייט, ריאיון עבודה, או פגישה עסקית, אנחנו משתדלים לשפר את המראה שלנו, לבחור את הבגדים הנכונים, להתאפר, להסתרק ולפעמים אף לתכנן את המילים שנאמר. אנחנו רוצים להשאיר רושם טוב ובאותו זמן ללמוד על האדם שאיתו אנו נפגשים באמצעות יצירת קשר עין, חיוך ולחיצת יד.
יש אין-ספור תיאוריות לגבי הרושם שמשאירה אחריה לחיצת היד: אם זה משך הלחיצה, הכוח המושקע בה, או תחושת המגע של כפות הידיים. מה שנוטים לשכוח הוא שלחיצת היד גם מותירה ריח. מחקר שנערך במכון וייצמן על ידי פרופ' נועם סובל ב-2015, גילה שלאחר שהריח של היד שלחצנו נדבק לנו לידיים, אנחנו ממשיכים להריח אותו כשאנחנו מקרבים אחר כך את היד לפנים[1]. כתוצאה מכך, הריח, באופן מודע או בלתי מודע, משפיע עלינו במובן שהוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צעקת הצמחים והמהפכה החקלאית הבאה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263091/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263091/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 12:26:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262905</guid>
                                <description><![CDATA[האם ייתכן שצמחים יודעים להשמיע קול? ומה יהיה השלב הבא בתקשורת שלנו איתם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262913" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
מדענים יודעים כבר כמה שנים כי צמחים שולחים זה לזה אותות מצוקה. כשהם נמצאים במצב של יובש למשל, הם מעבירים ביניהם דרך השורשים הודעת שרשרת המזהירה מהסביבה היבשה. לא רק הצמח שנפגע מהיובש מתריע, אלא גם אלו שקיבלו את האזהרה מעבירים אותה הלאה, אף על פי שהם עצמם לא נפגעו מהיובש. כך בהדרגה האזהרה מועברת ב"רשת החברתית" למעגלים מרוחקים יותר[1].
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפילוסופיה של טולקין: אלוהים, מטפיזיקה ומוסר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/262907/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/262907/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 12:12:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262907</guid>
                                <description><![CDATA[מה ניתן ללמוד על השאלות הגדולות של החיים מספריו של אחד הסופרים המצליחים בהיסטוריה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262920" align="alignleft" width="1500"] הקוסם גנדלף, מתוך "שר הטבעות" &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
מאז שיצא ב-1937 "ההוביט", ספרו האגדי של ג'ון רונלד רעואל טולקין, גדל מעגל הקוראים והמעריצים שלו במידה עצומה. עד 2003 נמכרו כ-50 מיליון עותקים של הספר[1], ולאחר יציאת טרילוגיית "שר הטבעות" לקולנוע המספר הוכפל. עשרות ספרים ומאות מאמרים נכתבו על טולקין והעולם שיצר, וחברת אמזון עובדת בימים אלה על סדרת טלוויזיה חדשה בהשראת הספר.
מהו סוד קסמה של היצירה? מה יש בה שנוגע בנו כל כך? האם זהו רק "מסע הגיבור" או שיש בה דבר נוסף?
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטעות של גלילאו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263179/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263179/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 11:47:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262891</guid>
                                <description><![CDATA[איך אדם אחד שינה את האופן שבו המדע חושב על תודעה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263154" align="alignleft" width="1280"] גלילאו גליליי צופה בכוכבים באמצעות הטלסקופ, בערך בשנת 1620 &#124; תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
מאז שהוא זוכר את עצמו, פיליפ גוֹף (Goff), פרופ' לפילוסופיה באוניברסיטת דורהאם שבבריטניה, היה אובססיבי בנוגע לחידת התודעה. בראשית ימיו כסטודנט לתואר ראשון, בשנים האחרונות של המאה ה-20, הוא קרא בשקיקה כל מה שיכול היה כדי לרדת לפשר החידה הזו. בהתחלה האמין שהתודעה שוכנת במוח שלנו, בקשרים שבין הנוירונים. הוא עקב אחרי מחקרי מוח המתנהלים בשנים האחרונות באמצעות מכשירי הדמיה כמו fMRI, EEG ודומיהם, שמיפו את הפעילות באזורי המוח השונים, והאמין שמדעני המוח יוכלו בסופו של דבר לפענח את התעלומה. אולם מאוחר יותר, במסגרת מחקר הדוקטורט שלו, החל להבין שהבעיה בחקר התודעה עמוקה יותר[1]. "את הרמז הראשון לבעייתיות קלטתי כבר בלימודי התואר הראשון שלי, כשלמדתי על הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט", סיפר לי פרופ' ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדען שמצא את מקור הסבל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/262885/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/262885/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 11:07:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262885</guid>
                                <description><![CDATA[האם הבודהיזם צדק? מה מלמדים מחקרי מוח על "האני העצמי" שלנו ועל ההתמודדות עם סבל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_263144" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Ashlee Pierce[/caption]
"רוב הסבל שלנו מגיע מזה שאנחנו חושבים יותר מדי", אומר לי בריאיון פרופ' כריס ניבַּאוּאֶר (Niebauer), בטון רגוע ושליו. בניגוד למה שאפשר לחשוב, ניבאואר אינו נזיר בודהיסטי ולא מאסטר רוחני שהגיע להארה, הוא פרופ' לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת סליפרי רוק בפנסילבניה. ניבאואר חוקר את הקשר בין מסקנות אליהן הגיעו ממחקרי מוח שחיפשו את ה"אני" שלנו, לבין הידע העתיק של תורות המזרח (מושג ה"אני" מקביל למושגים של "עצמי" ו"תודעה").
ניבאואר החל את מסעו כחוקר של מסתרי ה"אני" מתוך משבר קיומי. כשהיה בן 20 נפטר אביו באופן פתאומי. תחושת האובדן והמפגש הראשון שלו עם המוות גרמו לו טלטלה נפשית עזה. הוא הוצף בתחושות של כאב, צער, חרדה ודיכאון שהיו קשים לו מנשוא, והוא חיפש דרכים להקל על סבלו.
באותה תקופה, שנות ה-90, מחקרי מוח קיבלו תנופה עזה, ורוב החוקרים היו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוד המיטוכונדריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/263206/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/263206/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 10:03:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=263087</guid>
                                <description><![CDATA[האם ייתכן שהתאים שלנו יודעים לקלוט אור ולהפיק באמצעותו אנרגיה, והאם כבר עתה ניתן לרפא במהירות פצעים ודלקות באמצעות הקרנת אור?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262973" align="alignleft" width="1920"] מערך נורות LED אדומות לריפוי היד. טורונטו, קנדה, פבר' 2019 &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
הניסוי של פרופ' טאי הופקינס מאוניברסיטת בריגהאם יאנג שביוטה היה קצת אכזרי. לטובת הניסוי הוא גייס 22 סטודנטים שאותם פצע: באמצעות נייר זכוכית הוא יצר שני פצעי שפשוף בזרוע הלא דומיננטית של כל אחד מהם. שטחם של כל אחד מהפצעים היה 1.27 סמ"ר ולפרופ' הופקינס היה חשוב שהפצעים האלו ידממו מעט.
למה לעשות דבר כזה? כבר משנות ה-70 הצטברו עדויות שהקרנת לייזר עדינה של אור בתדרים מסוימים, בעיקר באורכי גל ארוכים יחסית כמו של אור אדום ושל אינפרה אדום, יכולה לעזור לפצעים להירפא מהר יותר. הופקינס רצה לבדוק עד כמה הטכניקה הזו המכונה כיום "פוטוביומודולציה" (Photobiomodulation) מבוססת.
מחצית מהנבדקים בניסוי קיבלו טיפולי לייזר (קבוצת הלייזר) באורכי גל של 800 ננומטר, כלומר אור אינפרה אדום על אחד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לנקות את הסביבה &#8211; בלי ממשלה גדולה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/262633/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/262633/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 08:29:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262633</guid>
                                <description><![CDATA[ויאן סלאט הוא מייסד ומנכ&#8221;ל The Ocean Cleanup – חברה שעושה שימוש בטכנולוגיה חדשנית כדי להוציא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262655" align="alignleft" width="1500"] תמונה: The Ocean Cleanup[/caption]
ויאן סלאט הוא מייסד ומנכ"ל The Ocean Cleanup – חברה שעושה שימוש בטכנולוגיה חדשנית כדי להוציא פלסטיק מהאוקיאנוסים בעולם. את המיזם הוא ייסד בגיל 18 בארץ מולדתו – הולנד.
באוקטובר 2019, העביר סלאט מצגת המדגימה את המכונה פורצת הדרך של החברה בשם The Interceptor ("המיירט") – דוברה מסוג קטמרן שנועדה לצוף על פני נהרות ו"ליירט" את פסולת הפלסטיק בטרם היא נשפכת לאוקיאנוס.
הפיתוח הוא פלא טכני: הוא פועל ללא צורך בחיבור לרשת, מופעל לחלוטין על ידי אנרגיה סולארית, אוגר אנרגיה בסוללות ליתיום-יון לשימוש בלילה, מודד ישירות את כמות הפסולת שנאספה ויכול למדוד את תנאי מזג האוויר המקומיים. מרגע הפעלתו, מיירט יחיד יכול לנקות כ-50 טון פלסטיק ביום מהנהר – נתון השווה בערכו למיליון בקבוקי סודה מפלסטיק. המיזם של סלאט מומן ברובו מתרומות, ונכון לשנת 2017 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם דובי הקוטב דווקא משגשגים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/262639/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/262639/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 08:27:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262639</guid>
                                <description><![CDATA[דובי הקוטב הם נקודת מחלוקת על עוצמת ההתחממות הגלובלית והשלכותיה. אחת הטענות השכיחות ביותר היא שההתחממות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262651" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
דובי הקוטב הם נקודת מחלוקת על עוצמת ההתחממות הגלובלית והשלכותיה. אחת הטענות השכיחות ביותר היא שההתחממות הגלובלית מובילה להִמַּסּוּת הקרחונים ועקב כך למותם של דובי קוטב רבים כיוון שהם ניצבים על רובד הקרח בשעה שהם צדים, והקרח מהווה סביבת גידול ומחייה עבורם. הטענות הושמעו כבר בתחילת שנות ה-90, במיוחד על ידי הסנאטור הדמוקרטי לשעבר, אל גור. הצטרפו אליו ארגונים שונים, כמו הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), המעריכים כי אוכלוסיית דובי הקוטב תצנח בכ-30 אחוז עד שנת 2050 עקב ההתחממות הגלובלית. סיבה נוספת להצטמצמות מספר הדובים היא צייד.
אולם כעת, קבוצות אינואיטים קנדית (אחד משבטי האסקימוסים) טוענת כי דובי הקוטב באזורם דווקא משגשגים. מתצהירים משפטיים שהוגשו לבית המשפט הפדרלי של קנדה והובאו לידיעת הציבור בנובמבר האחרון, באמצעות אתר חדשות קנדי[1], עולה כי "האינואיטים לא הבחינו בירידה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לאיפה נעלמו המהנדסות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/262637/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/262637/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 08:27:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262637</guid>
                                <description><![CDATA[עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, פרסמה בגאווה המועצה להשכלה גבוהה (המל&#8221;ג) ש-59 אחוז מהסטודנטים בישראל הם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262646" align="alignleft" width="1920"] תמונה: Shutterstock[/caption]
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, פרסמה בגאווה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ש-59 אחוז מהסטודנטים בישראל הם נשים. המל"ג שמה דגש מיוחד על שילוב נשים בתחומי ההנדסה ומדעי המחשב, מקדישה לכך תשומת לב רבה ותקציבים גבוהים, ושָֹמחה להודיע על הצלחה גם בתחומים אלו. הפרסום הרשמי של המל"ג הכריז: "מאז תחילת העשור הוכפל מספרן של הסטודנטיות הלומדות תואר ראשון במדעי המחשב, מ-2,622 ל-5,602. גידול משמעותי נרשם גם בלימודי ההנדסה: מ-8,581 סטודנטיות בשנת 2010 ל-10,389 בשנת 2019".
הניסוח הזה עורר את חשדי. בכל הפרסום הזה של המל"ג נמדדו שיעורי הסטודנטים בתחומים השונים באחוזים. למה פתאום עברה המל"ג לדבר במספרים מוחלטים? האם ייתכן שהיא רצתה להסתיר משהו? בדקתי את הנתונים, וגיליתי כצפוי שגם מספר הסטודנטים הגברים בתחומים האלו עלה מאוד בעשור האחרון, כך ששיעור הנשים לא השתנה בהרבה. בשנת 2010, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיעור בתקינות פוליטית משוודיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/262635/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/262635/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Jan 2020 08:23:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=262635</guid>
                                <description><![CDATA[כל אדם דתי שיישאל &#8220;מדוע הסירה הכנסייה ציור המתאר גן עדן הומוסקסואלי&#8221; אמור לספק תשובה ברורה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_262642" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Swedish Church of Malmo[/caption]
כל אדם דתי שיישאל "מדוע הסירה הכנסייה ציור המתאר גן עדן הומוסקסואלי" אמור לספק תשובה ברורה ופשוטה מאליה הנובעת ממסורת דתית ארוכת שנים. אבל בשוודיה של ימינו, בה אני מתגוררת, אין תשובות פשוטות לשום דבר, כיוון שעל שוודיה השתלטה "התקינות הפוליטית", שכבר החליפה את הדת הלאומית – הנצרות הלותרנית.
הסיפור מתחיל כך: בסוף נובמבר האחרון נחשף ציור בשם "גן עדן" שנתלה מעל מזבח כנסיית סנט פול בעיר מלמו שבדרום שוודיה. מדובר בכנסייה ותיקה שנבנתה ב-1882. אבל במקום שהציור יציג את אדם וחווה, כמקובל לפי המסורת, הוא הציג מיניות הומוסקסואלית וטרנסג'נדרית בקרב מספר דמויות בגן העדן הזה. העיתונים צהלו ודיווחו כי לראשונה התקבל "קישוט מזבח של הקהילה הלהט"בית בשוודיה".
לפני שנתלה בכנסייה, ציור "גן העדן" של האמנית הלהט"בית אליזבת אולסון וואלין (Elisabeth Ohlson Wallin) היה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מכשירי עיסוי &#8211; עולם שלם שלא הכרתם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/261203/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/261203/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 24 Dec 2019 11:51:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=261203</guid>
                                <description><![CDATA[כולם אוהבים מסאז', אבל רק מעטים יודעים שהם יכולים לקבל אותו בבית, בעבודה ואפילו ברכב. רגע לפני שאתם מתייאשים מכאבי הגב שלא רוצים לעזוב אתכם, הנה עולם שלם שאולי לא הכרתם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עיסוי הוא כבר מזמן לא פריבילגיה של בעלי הון מפונקים. כיום למשל ברור שמדובר על שיטת טיפול אפקטיבית, שבעזרתה ניתן להמריץ ולשפר את זרימת הדם בגוף וגם את זרימת הלימפה. בנוסף, הטכניקה של טיפול במגע שמבוססת על חיכוך, שפשוף ולחיצה בנקודות שונות מעניקה לרקמות ולשרירים גמישות וכך מונעת התכווצויות.

בטווח הארוך, עיסוי מפחית דלקות וכאבים, משפר את טווח התנועה של המפרקים ומערכת השלד עבור גברים ונשים בכל הגילאים ומקנה תחושת רוגע ושקט נפשי. כתוצאה מכך, כולנו פחות או יותר אוהבים מסאז' ורק מחפשים הזדמנות לקבל אותו.

החדשות הטובות הן שיש עולם שלם של מכשירי עיסוי שאותם אולי לא הכרתם. על רקע היכולת של המכשירים הללו להשתלב אצלכם בבית, בעבודה ואפילו ברכב, כל יום שעובר בלי שתשתמשו בהם הוא יום מבוזבז. אז אם גם אתם סובלים מכאבי גב ומחפשים דרך טובה לשפר את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עלות דרכון פורטוגלי &#8211; האם כדאי לבצע את התהליך באופן עצמאי או בליווי עורך דין?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/260970/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/260970/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 22 Dec 2019 11:31:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=260970</guid>
                                <description><![CDATA[בשנת 2015 ממשלת פורטוגל חוקקה את חוק האזרחות הפורטוגלית, המקנה זכאות לאזרחות ליהודים צאצאי יוצאי ספרד ופורטוגל אשר מצאו מקלט בפורטוגל בעקבות צו אלהמברה אך גורשו גם משם. כיום ישנם שלושה מיליון יהודים הזכאים לאזרחות פורטוגלית ודרכון אירופאי מתוכם עשרות אלפים כבר נמצאים בשלבים השונים של הגשת הבקשה וכתשעת אלפים מהם כבר מחזיקים באזרחות פורטוגלית. מהם מרכיבי העלות הכרוכה בהוצאת דרכון פורטוגלי והאם כדאי לבצע את התהליך באופן עצמאי או בליווי עורך דין?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_260971" align="aligncenter" width="1000"] https://depositphotos.com[/caption]
דרכון פורטוגלי עלות ומרכיבים
עלות הפקת דרכון פורטוגלי מורכבת ממספר סעיפי הוצאות ביניהן: איסוף, תרגום ואישור מסמכים, תשלומי אגרות וייצוג בידי אנשי מקצוע. ככלל בדומה להוצאת דרכונים אירופאים אחרים העלות להוצאת דרכון פורטוגלי משתנה ומורכבת מתעריפים קבועים כמו אגרות ומתעריפים משתנים הנובעים מפניה לגורמים שונים. להלן פירוט סעיפי ההוצאות שלב אחר שלב. 

השלב הראשון- הוצאות הכרוכות בגין הפקת המסמכים
על מנת לקבל אזרחות פורטוגלית יש להוכיח את קשרי דם וזיקה ליהדות. זאת ניתן לעשות על ידי מציאת אילן היוחסין המשפחתי. בשלב זה ייתכן ונדרש יהיה לערב אנשי מקצועי כמו גנאלוגים, שיחקרו את שורשי המשפחה עבורכם.
השלב השני- הוצאות הכרוכות בגין תרגום המסמכים
בטרם העברת המסמכים לאישור עקרוני של הקהילה היהודית בפורטו או בליסבון נדרש לשלם למתרגם מקצועי על מנת שזה יבצע את התרגום לשפה הפורטוגזית. בכדי למצוא מתרגם איכותי תוכלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם דרווין טעה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/259311/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/259311/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 15:11:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259311</guid>
                                <description><![CDATA[אנשים רבים מתייחסים לתורת האבולוציה כאמת שאין עליה עוררין, אך ככל שחולף הזמן נחשפים חורים נוספים בתיאוריה. איך קרה שכל כך מהר אימצנו תיאוריה שכבר בתקופתו של דרווין היו ספקות לגביה? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259579" align="alignleft" width="2085"] תמונה: Shutterstock[/caption]
קשה לחשוב על תיאוריה מדעית שהצליחה להשפיע על ההשקפה האנושית כמו שהצליחה תורתו של דרווין. מאז שפורסמה באמצע המאה ה-19 היא עיצבה את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת היחסים שלנו עם העולם, וכבר עשורים רבים שהיא מקובלת בערוצים רבים כאמת שאין עליה מחלוקת. תלמידי חטיבות הביניים בישראל ובעולם לומדים על התפתחות המינים[1], וכשאני שואלת מדענים לגבי הכוחות הפועלים מאחורי התפתחות התאים והרקמות, התשובה המוכנה והמובנת מאליה היא "אבולוציה" – מעין כוח סמוי אך מוכר המנהל את העולם.
אחד הדברים שבולטים בתיאוריה הזו, לפחות בגרסתה המקורית, היא הפשטות שלה. בבסיסה, היא נשענת על ההנחה שכל החי והצומח שאנחנו רואים בעולם התחיל מאב קדמון יחיד ומשותף. אם נרד לפרטי העלילה, זה אומר שהחיים התפתחו בהדרגה, שלב אחר שלב, מיצורים חד תאיים שחיו במים ליצורים רב תאיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החוש (השישי) המגנטי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/259309/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/259309/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 14:59:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259309</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע מדענים בנאס"א טוענים ששינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ משפיעים על מערכת העצבים שלנו, והאם זה קשור לאירועי טרור ולמלחמות?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259381" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
מדענים באוניברסיטת קל-טק בקליפורניה בנו חדרון מבודד החוסם קרינה אלקטרומגנטית לא מבוקרת. לתוך החדרון הם הכניסו נבדק שישב שם לבדו בשקט, בחשיכה, במשך שעה. על ראשו הונחה קסדת אא"ג שאפשרה למדענים "להקשיב" לתוך מוחו, בשעה שהושפע משדה מגנטי שהם יצרו, המדמה את השדה המגנטי של כדור הארץ[1].
הניסוי, שבו השתתפו עשרות אנשים, אמור היה לבחון כיצד יגיבו הנבדקים לשינויים בשדה המגנטי של כדור הארץ, המגן על הכדור שלנו מהקרינה הקוסמית ומאפשר לנו, בני האדם, וליצורים החיים בכדור הארץ, להתקיים.
עד היום הראו מחקרים שהשדה המגנטי מסייע לעופות נודדים לנווט את דרכם בעת הנדידה השנתית[2]. האם יכול להיות שהוא משפיע גם על פעילותם ועל התנהגותם של בני אדם?


[caption id="attachment_259387" align="alignleft" width="992"] תרשים החדר המבודד בקלטק, בו נבחנה היכולת האנושית לחוש את השדה המגנטי &#124; תמונה: “Center of attraction,” ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לשלוט בחלומות שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/259313/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/259313/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 14:50:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259313</guid>
                                <description><![CDATA[האם אנחנו יכולים לעצב את החלומות שלנו? להגיע למקומות שאנחנו מדמיינים ולשוחח עם אנשים שנבחר? החוקר טים פוסט מספר על קהילה מיוחדת של חולמים צלולים, ומסביר איך החלומות שלנו יכולים לעזור לנו להתכונן למבחן חשוב, או אפילו לפתור קונפליקט משפחתי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259531" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
זו הייתה שעת בוקר, השעון המעורר צלצל בחוזקה וטים פוסט, דוקטורנט הולנדי צעיר, ניסה טריקים שונים שיאפשרו לו להישאר בתוך החלום שבו שהה דקות ארוכות, אך רעש השעון האפיל על הכול. הוא פקח את עיניו ובפעולה אוטומטית, ממש כאילו היה צריך לשטוף את פניו, שלף עט והחל לכתוב את החלום שהתעורר ממנו ביומן החלומות שהוא מחזיק על השידה שליד המיטה:
"מצאתי את עצמי בחדר שינה קטן. אור דלק על הקיר לצדי. הסתכלתי סביבי והנחתי בפשטות שזה היה חדר השינה שלי. באופן מוזר, בחדר לא היו חלונות. הוא נראה יותר כמו מערה, כאילו שהייתי בתוך בועה העשויה מאבן חול חלקה.
"הסתכלתי סביב ושמתי לב שלחדר לא הייתה דלת. איך הגעתי לכאן? ואיך אני יוצא? התחלתי לדאוג. מכיוון שהתכוננתי למצבים כאלו, הסתכלתי על שעון היד שלי וביצעתי בדיקת מציאות. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הקולות ששמע היטלר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/259319/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/259319/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 14:32:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259319</guid>
                                <description><![CDATA[האם היה גורם נסתר שהוביל את הדיקטטור השנוא ביותר בהיסטוריה לבצע רצח עם? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259333" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] אכלתי ארוחת ערב בתעלה, עם כמה חיילים אחרים. פתאום שמעתי [בראשי] קול שאומר לי: 'קום ולך למקום אחר'. הקול היה כל כך ברור ועקשני שצִייַתִּי באופן אוטומטי, כאילו שזו הייתה פקודה צבאית. קמתי על רגליי והלכתי 20 יארד (18 מטר) לאורך התעלה, כשאני לוקח איתי את קופסת השימורים של ארוחת הערב. רק התיישבתי להמשיך לאכול וקול נפץ מחריש אוזניים נשמע מאותו מקום בתעלה שממנו התרחקתי. פגז תועה התפוצץ מעל קבוצת החיילים שאיתם ישבתי קודם, וכולם נהרגו".
את ההתנסות המיסטית הזאת חווה אדולף היטלר, כאשר היה חייל במלחמת העולם הראשונה. הוא סיפר זאת לעיתונאי האמריקני ג'ורג' וורד פרייס (George Ward Price) שכתב על כך בספרו (I know these dictators[1] (1937.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האיש שפיתח חיסון נגד שריפות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/259315/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/259315/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 14:10:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259315</guid>
                                <description><![CDATA[האם הומצא החומר שיכול להגן על השדות ועל היערות שלנו מפני שריפות? והאם הוא יוכל למנוע את גל השריפות הבא בישראל, בקליפורניה ובאמזונס?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259566" align="alignleft" width="1300"] תמונה: Shutterstock[/caption]
זאת הייתה שעת לילה. מצדו השני של הקו היה פרופ' אריק אפל (Eric Appel), מהנדס חומרים מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. התקשרתי אליו כדי לברר על החומר המהפכני החדש שהמציא. ניגשתי ישר לעניין.
האם זה נכון שהצלחתם לפתח חיסון נגד שריפות?
"אני חושב שכן, זאת דרך לתאר את מה שאנחנו עושים. זה תיאור שימושי כי להרבה אנשים יש אי הבנה בסיסית לגבי מה שאנחנו מנסים לעשות".
מה אתם מנסים לעשות? 
"רוב האנשים חושבים ששריפות מתחילות ביער באופן אקראי, אבל מתברר שזה לא בדיוק כך. למעשה, ראינו ששריפות מתחילות בצורה החוזרת על עצמה. לכן המחקר שלנו התחיל בזיהוי טבע הבעיה. היכן מתחילות השריפות ומהן המגבלות של הטכנולוגיה הקיימת. חשבנו שאם נוכל לזהות את האזורים הזקוקים להגנה, ונוכל להגן עליהם נוכל למנוע את השריפה כבר בתחילתה".


[caption id="attachment_259568" align="alignleft" width="1266"] פרופ' אריק אפל &#124; ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חידת אובמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/259321/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/259321/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 13:56:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259321</guid>
                                <description><![CDATA[עברו של אחד הפוליטיקאים המתוקשרים ביותר בעולם מכיל חורים שחורים שהתקשורת ועשרות הביוגרפים שכתבו על הנשיא לשעבר, העדיפו שלא לספר לכם עליהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259342" align="alignleft" width="1500"] איור: מושיק גולסט[/caption]
אין ספק שברק אובמה הוא אדם מרתק וכריזמטי שהשפעתו על העולם המערבי מורגשת עד היום. הוא היה הנשיא השחור הראשון שנבחר בארה"ב, הוא נתפש כנואם מחונן שמחזיק בדעות ליברליות בנושאי מדיניות פנים, וגם כמי שעשה לא מעט טעויות בנושאי מדיניות חוץ. כל זה הפך אותו לאחד האנשים המסוקרים ביותר על פני כדור הארץ: כלי התקשורת נברו בתולדות חייו ועשרות ביוגרפיות נכתבו על אודותיו. ולמרות זאת, כפי שתראה הכתבה, עברו האמיתי של אובמה, האנשים שהשפיעו עליו כאדם וכפוליטיקאי, ומיקומו על הספקטרום הפוליטי, נותרו עד היום חורים שחורים שהציבור אינו מודע לקיומם.

המנטור של אובמה
באופן טבעי, הביוגרפיות על אודות אובמה שמות דגש על האדם הראשון שהשפיע עליו בילדותו – אביו הביולוגי – ברק אובמה האב. האב פגש את אימו של אובמה, סטודנטית בשם אן דנהאם ב-1959, כשהגיע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;כשאומרים שיש כאן מאבק בין ימין לשמאל, מהו המאבק? זה מאבק בין פיל לזבוב. זה לא מאבק אמיתי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/259317/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/259317/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 13:36:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259317</guid>
                                <description><![CDATA[יום אחד ניצב החוקר שמואל רוזנר בפני כמה מהשאלות הגדולות ביותר בחברה הישראלית העכשווית: מיהו יהודי ישראלי? מה מגדיר אדם חילוני? מה מגדיר מסורתי? לאילו גושים מתחלקת החברה הישראלית היום ולאן היא הולכת? תוצאות מחקרו מצביעות על מהפכה תרבותית המתחוללת בזהות שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הכול התחיל בארוחת ערב ראש השנה, כשהחוקר והעיתונאי שמואל רוזנר נקלע לוויכוח עם אשתו על השאלה "כמה אנשים הולכים לשמוע תקיעת שופר". "היא אמרה שפחות אנשים הולכים", מספר רוזנר, "אני אמרתי שיותר, וכשחיפשתי במוצאי החג נתונים באינטרנט גיליתי שאין כל כך נתונים לשאלה הספציפית הזאת. התחלתי לתהות אילו נתונים נוספים חסרים, וכיצד נתונים כאלה יכולים להועיל להבנה שלנו את החברה היהודית בישראל. מהר מאוד הבנתי שאחרי 70 שנות מדינה, יש משמעות גדולה למחקר על האופן שבו יהודים בישראל פועלים וחושבים".
רוזנר, חוקר עמית במכון למדיניות העם היהודי בירושלים, בעל טור בניו יורק טיימס, במעריב ובג'ואיש ג'ורנל בלוס אנג'לס, והעורך הראשי של ספרי העיון בהוצאת כנרת זמורה דביר, החליט שירים את הכפפה וחבר לפרופ' קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב. "הבנתי שדרוש כאן מחקר סטטיסטי גדול. קמיל ואני מכירים כבר שנים רבות מאוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי הצית את בית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/259115/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/259115/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 07:15:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259115</guid>
                                <description><![CDATA[על רקע ההפגנות בהונג קונג, פרצו לובשי שחורים לבית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג ושרפו מכונות דפוס יקרות. מי הם היו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259122" align="alignleft" width="2880"] תמונה: Epoch Times[/caption]
ב -19 בנובמבר 2019 בשעה 3:40 לפנות בוקר פרצו ארבעה אנשים לבושים בשחור וחובשים מסכות אל בית הדפוס של אפוק טיימס בהונג קונג. שניים מהפורצים אחזו באלות בידיהם ואחד מהם נשא שני מכלים עם נוזל דליק. הם איימו על עובדי בית הדפוס, שבדיוק התכוננו לשלוח עיתונים חדשים לדוכני העיתונים, להישאר במקומם. הפורץ שהחזיק במכלים שפך אותם על מכונת דפוס ועל העיתונים, פורץ אחר הדליק את הנוזל בעזרת מצית, וכשהאש פרצה הם ברחו מהמקום. כך מראות מצלמות האבטחה שתיעדו את המקרה.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אנשים התומכים ברעיון שהאדם הוא בר-עיצוב רוצים לגזול מאיתנו את החירויות שלנו&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/259117/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/259117/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Dec 2019 07:05:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259117</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון עם סבסטיאן גורקה, לשעבר יועץ אסטרטגי לנשיא דונלד טראמפ, על "המלחמה על הנשמה של אמריקה", על הדיפ סטייט ועל האינדוקטרינציה נגד המורשת היהודית-נוצרית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259126" align="alignleft" width="1500"] Samira Bouaou/The Epoch Times[/caption]
"בשבועות הראשונים שלי בבית הלבן סירבתי להשתמש במונח 'דיפ סטייט'. חשבתי שזה מוגזם, אבל אז ראיתי את זה במו עיניי", מספר לי ד"ר סבסטיאן גורקה, יועץ אסטרטגי לשעבר לנשיא דונלד טראמפ.
"הייתי בפגישה של המועצה לביטחון לאומי במתקן ביטחוני מסווג כדי לדון בנושאים שחשובים מאוד לנשיא כמו הבסת דאע"ש, האיום הסיני, עלייתם של האחים המוסלמים. אני יושב שם ומסביבי נציגי ממשל ונציגים מהסי-איי-אי, הדי-איי-אי, המטות המשולבים ועוד. ובמשך שעה וחצי אף אחד לא מזכיר את שמו של הנשיא, לא כול שכן מה הוא מנסה להשיג באותו נושא.
"אחרי 90 דקות שהם מדברים, אני עוצר את השיחה ואומר במבטא הבריטי המוזר שלי: 'גבירותיי ורבותיי. האם אני יכול להזכיר לכם מה אמר הנשיא בריאד אתמול? האם אני יכול להזכיר לכם מה הוא אמר בוורשה בנוגע למורשת היהודית-נוצרית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 328: בתוך מאורת הארנב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/259128/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/259128/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Dec 2019 17:53:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259128</guid>
                                <description><![CDATA[מי לא מכיר את אליס, כוכבת ספרו המפורסם של לואיס קרול (צ&#8217;ארלס לוטווידג&#8217; דודג&#8217;סון), שרבצה על...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מי לא מכיר את אליס, כוכבת ספרו המפורסם של לואיס קרול (צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון), שרבצה על הדשא עם אחותה ביום שמש חם כשלפתע הבחינה בארנב לבוש במעילון המחזיק בידו שעון כיס והחלה לרוץ אחריו. הסוף ידוע – לאחר שסקרנותה גברה עליה היא ירדה אחריו במאורת הארנב אל ארץ פלאות סודית, מעין עולם מקביל.
הרבה נאמר על סיפור הילדים המופלא הזה. המתמטיקאית וההיסטוריונית הלנה פישיור (Helena Pycior) מאוניברסיטת ויסקונסין, למשל, טוענת במאמר על עבודתו של דודג'סון כי "אליס בארץ הפלאות" הוא מטאפורה ביקורתית על השינויים הגדולים שחלו בעולם המתמטיקה של המאה ה-19, שהפכו אותה למופשטת יותר. מבחינת דודג'סון, מתמטיקאי שכתב 11 ספרים בנושאים מתמטיים, "הנפילה לתוך מאורת הארנב" היא כניסה לעולם המופלא של המתמטיקה – עולם מקביל שמתקיימים בו דברים לא הגיוניים – בו אליס מנסה למצוא קשר למציאות, כפי שהיא מכירה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>די לרומנטיזציה של הכורדים בסוריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/259085/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/259085/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Dec 2019 14:44:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259085</guid>
                                <description><![CDATA[ב-1980 נמלט מביתו שבטורקיה עבדוללה אג&#8217;לאן, מנהיג הארגון המרקסיסטי-לניניסטי &#8220;מפלגת הפועלים של כורדיסטן&#8221; (PKK), ששאף להקים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259094" align="alignleft" width="2500"] תמונה: Boris Roessler/DPA/AFP via Getty Images[/caption]
ב-1980 נמלט מביתו שבטורקיה עבדוללה אג'לאן, מנהיג הארגון המרקסיסטי-לניניסטי "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" (PKK), ששאף להקים מדינה כורדית קומוניסטית עצמאית. אג'לאן הגיע לסוריה ועל אדמתו של חאפז אל-אסד, ובתמיכתו, החל להקים מחנות אימונים לכורדים, מהם התכוננו לוחמי הגרילה שלו לצאת למתקפות טרור נגד טורקיה, אויבתם המרה.
בשני העשורים שחלפו נהרגו כ-30 אלף בני אדם במאבק האלים בין אנשי ה-PKK הכורדים לכוחות הביטחון הטורקים. ב-1997 תייגה ארה"ב את ה-PKK כארגון טרור, ושנה לאחר מכן גירש חאפז אל-אסד את אג'לאן מסוריה. ב-1999 הוא נתפס בקניה בידי המודיעין הטורקי, בסיועו של הסי-איי-אי האמריקני. לאחר היוודע דבר מעצרו, ובעקבות דיווחים על סיוע של המוסד במבצע, הסתערו כ-100 כורדים על הקונסוליה הישראלית בברלין. הם לקחו כבת ערובה אזרחית ישראלית, במה שהתפתח כפיגוע קשה, אך למרבה המזל נהדפו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מישהו צריך לעצור את הטירוף הזה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/259083/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/259083/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Dec 2019 14:38:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259083</guid>
                                <description><![CDATA[ידיעה שקראתי בחודש שעבר הזכירה לי שני סופרים דיסטופים שספריהם גרמו לי תמיד מועקה קשה: אלדוס...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259092" align="alignleft" width="2500"] תמונה: Hector Retamal/AFP via Getty Images[/caption]
ידיעה שקראתי בחודש שעבר הזכירה לי שני סופרים דיסטופים שספריהם גרמו לי תמיד מועקה קשה: אלדוס האקסלי בספרו "עולם חדש מופלא" וג'ורג' אורוול בספרו "1984". בידיעה שפורסמה באתר קוורץ ובאתרים חדשותיים נוספים נכתב שהחל מדצמבר 2019 כל משתמשי האינטרנט בסין (יותר מ-850 מיליון איש) יידרשו לסרוק את פניהם כאשר יבקשו שירותי אינטרנט למחשב חדש, או כאשר יקנו טלפון נייד חדש.
תסריט זה מזכיר את עלילת ה"אח הגדול" מ1984"" של אורוול. שם נעשה שימוש באמצעים הטכנולוגיים המשוכללים ביותר כדי לפקח ולשלוט על חיי האזרחים. אצל אורוול זה היה מסך הטלסקרין (Telescreen), שצופה בכל אדם הנמצא בטווח ראייתו, עוקב אחרי מעשיו ואמרותיו, ומשדר הכול למרכז מעקב מרכזי. ידוע שפרטים רבים בספר מהווים תיאור די מדויק של החיים בבריה"מ הקומוניסטית בשנת 1948 – השנה שבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסיבה האמיתית לאנטישמיות הגוברת באוניברסיטאות באמריקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/259081/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/259081/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Dec 2019 14:36:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259081</guid>
                                <description><![CDATA[אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה&#8221;ב וקנדה. על אף...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259090" align="alignleft" width="620"] צילום מסך מתוך סרט תיעודי: Crossing the Line 2[/caption]
אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר בשנים האחרונות היא תחיית האנטישמיות בקמפוסים באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב וקנדה. על אף שמהללים אותן כמעוז ה"סובלנות", אוניברסיטאות רבות נהפכו למקום שבו סטודנטים יהודים אינם מרגישים עוד בטוחים.
בחודש שעבר התרחשה באוניברסיטת "יורק" הקנדית סצנה מצערת. לורן אייזקס, מנהלת הארגון הפרו-ישראלי "חרות קנדה" בטורונטו, סייעה בארגון אירוע באוניברסיטה שבו התארחו חברי עמותת "מילואימניקים בחזית" שהוקמה לפני כארבע שנים על ידי חיילים וקציני צה"ל במילואים. מטרת העמותה היא לפעול נגד האנטישמיות החדשה שצצה בקמפוסים ברחבי אמריקה בעקבות קמפיין ה-BDS. אולם עם תחילת האירוע, הגיעו כ-500 מפגינים לקמפוס שהתפרעו וצעקו בניסיון להביא להפסקתו. המפגינים הורכבו מתערובת של פעילי "צדק חברתי" ומכחישי שואה. אלימות התפרצה במקום בעת שהמפגינים דקלמו סיסמאות אנטישמיות בנוסח "להחזיר את היהודים לתנורים" וקראו ל"אינתיפאדה" ול"שחרור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדינת ישראל אינה ספסל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/259079/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/259079/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 05 Dec 2019 14:32:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=259079</guid>
                                <description><![CDATA[בדיון על תחבורה ציבורית בשבת הכריז ראש העיר תל אביב, מר רון חולדאי: &#8220;מדינה לא יכולה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_259088" align="alignleft" width="2500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בדיון על תחבורה ציבורית בשבת הכריז ראש העיר תל אביב, מר רון חולדאי: "מדינה לא יכולה להיות יהודית, כמו שספסל לא יכול להיות יהודי". הטיעון המשונה הזה, שהוא פרפרזה על דברי עמוס עוז, קרס לתוך עצמו מיד במשפט הבא שניסח ובו הצהיר שישראל היא מדינה דמוקרטית, שהרי קשה מאוד לומר שספסל יכול להיות זכאי לתואר הנכבד הזה.
ניסוח סביר יותר של דוקטרינת הספסל יֵאמר כך: מדינה היא התאגדות של אנשים פרטיים לשם מימוש האינטרסים הפרטיים שלהם. היא אינה ספסל, אלא ועד כיתה. הוועד הזה לא יכול להחליט על תכני הלימוד או על ערכי הכיתה, אלא רק לקשט את הקירות, לדאוג לניקיון ואולי לבלום בריונים, לשביעות רצונם של הבוחרים. ועד כיתה יכול להיות דמוקרטי, אך לא "יהודי". הוא פשוט התארגנות מועילה לסיפוק אינטרסים.
מאחורי התפישה של המדינה כוועד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גם רופאים מעולים טועים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/258921/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/258921/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 04 Dec 2019 11:19:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=258921</guid>
                                <description><![CDATA[אדם נכנס לבית חולים כדי שיקטעו לו את רגלו השמאלית החולה, ומתעורר ומוצא שקטעו לו את...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אדם נכנס לבית חולים כדי שיקטעו לו את רגלו השמאלית החולה, ומתעורר ומוצא שקטעו לו את רגל ימין הבריאה. בתרחיש האימה הזה משתמשים לרוב כאשר רוצים להסביר מה זאת "רשלנות רפואית".

לצורך הדיון, נגיד שבאותו יום נכנס לאותו בית חולים, לחדר ניתוחים אחר, אדם נוסף שגם לו קטעו את הרגל הלא נכונה.

שוכבים השניים זה לצד זה, מיטה ליד מיטה, לשניהם חסרה הרגל הבריאה. והם אינם יודעים כי בעוד כמה שנים, לאחר שיסתיים בירור התביעות, האחד יקבל סכום נאה שיאפשר לו להמשיך את חייו בנוחות (כידוע כשיש כסף הייאוש תמיד נעשה יותר נוח), ואילו השני ייאלץ להסתפק בקצבת הביטוח הלאומי.

איך זה יכול להיות? כיצד קורה ששני אנשים הסובלים מאותו נזק יקבלו פיצוי שונה?

זה קורה כי במסגרת המקרים ההיפותטיים האלה, נניח שהראשון איבד את רגלו בשל רשלנות רפואית ואילו השני איבד אותה בשל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המעגל הסודי של האמנות המודרנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/256156/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/256156/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Nov 2019 14:56:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=256156</guid>
                                <description><![CDATA[מהן הסיבות האמיתיות להצלחתה של האמנות המודרנית ומדוע הן מסבירות את הפער בין טעם הציבור ובין תעשיית האמנות שפורחת ומשגשגת ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_256184" align="alignleft" width="1500"] מבקר מסתכל על יצירה של אנדי וורהול, ציור באמצעות חוט, 1983 &#124; תמונה:Adam Berry/Getty Images[/caption]
אימם של פיטר וג'יין החליטה לקחת אותם לגלריה לאמנות מודרנית, לצפות בתערוכה בשם "המוות של המשמעות". "האם אמנות היא דבר יפה?" שאלה ג'יין בכניסה. "יופי זה לא דבר חשוב", ענתה האמא, והם נכנסו אל החדר הראשון.
בכניסה לחדר התבונן פיטר בציור שתלוי על קיר ואמר: "אני יכולתי לצייר את זה". "אבל לא ציירת את זה", השיבה האימא והובילה את ילדיה לחדר אחר. אבל בחדר לא היה כלום. פיטר וג'יין הרגישו מבולבלים. "אין כלום בחדר הזה כי אלוהים מת", הסבירה האם לילדיה. "אוי ואבוי", אמר פיטר.
בחדר הבא הם ראו בלון ענק בצורה של חיה, כמו שעושים בימי הולדת – יצירה של האמן המפורסם ג'ף קונס. "אני רוצה לשחק עם הבלון הזה", אמר פיטר. "רק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 327: מתחת לפני האדמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/256196/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/256196/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Nov 2019 08:02:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=256196</guid>
                                <description><![CDATA[בתחילת 2017 ראיינו אדם בשם סטוארט וילסון מוויילס שעבד לפרנסתו בגביית כסף ממכוניות שעברו על גשר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בתחילת 2017 ראיינו אדם בשם סטוארט וילסון מוויילס שעבד לפרנסתו בגביית כסף ממכוניות שעברו על גשר המוביל לעיר לונדון. וילסון החזיק בתואר ראשון בארכיאולוגיה, ומצא עבודה חלקית גם בארגון שהציע למתנדבים לחפור באתרים שונים בוויילס, בעקבות פניות של תושבים שדיווחו על ממצאים קטנים שהתגלו בהם.

יום אחד קיבל וילסון טלפון מאיכר בשם ג'ונתן שסיפר כי מצא חרסים בחלקת האדמה שלו. וילסון נסע לראות את החלקה המדוברת, ונזכר בתיאוריה מטורפת לחלוטין ששמע. אישה בשם ג'וליה טענה כי לאורך הדרך המובילה לחלקת האדמה של ג'ונתן מסתתרת עיר גדולה מימי הביניים בשם טרלק (Trellech), שארכיאולוגים מחפשים אחריה כבר 15 שנה באזור אחר לגמרי.

מתוך אינטואיציה החליט וילסון ליצור קשר עם ג׳וליה. יחד הם הגיעו לשדה של ג׳ונתן עם מכשיר המזהה קירות באמצעות ויברציות. "התחלנו לחפור בשדה", הוא סיפר, "ולהפתעתנו גילינו פתאום קיר מימי הביניים וחרסים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התחום האפור של ההתחממות הגלובלית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/255726/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/255726/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Nov 2019 07:26:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255726</guid>
                                <description><![CDATA[מה עומד מאחורי סיפור ההתחממות שמעצב את העולם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_256141" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
ב-7 באוקטובר 1912 נודע לעולם שעליו להתכונן לקטסטרופה. עיתון הלוס אנג'לס טיימס הזהיר את קוראיו כי כדור הארץ נכנס לתקופה של התקררות גלובלית: "עידן קרח חמישי מגיע: המין האנושי יצטרך להילחם על הישרדותו בקור". כ-11 שנים חלפו וב-9 באוגוסט 1923 הוסיף עיתון השיקגו טריבון בכתבת שער: "מדענים אומרים כי קרח ארקטי ימחה את קנדה".
אבל הקטסטרופה מיאנה להגיע. עברו עשורים והקרח לא היכה באמריקה, גם לא באסיה או באירופה. אולם התחזית נותרה כשהייתה. ביולי 1971 פרסם מגזין Science המוערך מאמר שהזהיר מפני עידן קרח מתקרב: "אם זה יימשך לאורך מספר שנים, ירידה כזו בטמפרטורות בכל כדור הארץ עשויה להיות מספיקה כדי לעורר עידן קרח"[1]. ביוני 1974 הצטרף אליו מגזין "טיים": "כשמטאורולוגים מודדים את הטמפרטורות הממוצעות מסביב לעולם, הם מוצאים שהאטמוספירה התקררה בהדרגתיות בשלושת העשורים האחרונים [...] ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ללכת בעקבותיה: ז&#8217;אן ד&#8217;ארק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/255730/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/255730/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 15:28:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255730</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד אלפי לוחמים גברים הסכימו לצאת למלחמה בעקבות אישה אחת ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255875" align="alignleft" width="1000"] 1429 - ג'אן דארק מובילה את הלוחמים בקרב על טורנל &#124; תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
שלושה קדושים מתים לחשו באוזניה של ז'אן ד'ארק – נערה צרפתייה שחיה בראשית המאה ה-15. הראשון היה המלאך מיכאל, שלפי המסורת הנוצרית גירש את אדם וחווה מגן עדן עם חרב לוהטת והיה המלאך הראשי בכוחותיו של האל במאבק נגד השטן. השנייה הייתה קתרין, קדושה מעונה משושלת היוחסין של המלכה קליאופטרה שעברה עינויים בתקופה בה הנוצרים נרדפו בידי קיסרי רומא. השלישית הייתה מרגרט הקדושה, נסיכה אנגליה שברחה לסקוטלנד עם כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים (פולשים ממוצא סקנדינבי) ולימים התחתנה עם מלך סקוטלנד והפכה למלכת סקוטלנד.
שלושת הקדושים גילמו את מה שד'ארק הייתה. הראשון היה בעל כוח צבאי על טבעי, השנייה בעלת אומץ לב מיוחד במינו של קדושה מעונה והשלישית, מלכה דתיה ואנטי אנגליה עד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי אחראי להרס של מלחמת העולם השנייה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/255736/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/255736/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 15:09:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255736</guid>
                                <description><![CDATA[פרלמנט האיחוד האירופי פרסם הצהרה המשווה את הקומוניזם לנאציזם ומטילה על בריה"מ ועל הנאצים, באופן שווה, את האחריות להרס שהביאה המלחמה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255993" align="alignleft" width="1500"] נאצים באוקראינה באוגוסט 1941 &#124; תמונה: Keystone/Getty Images[/caption]
בספטמבר 1939 עמדו טנקים גרמניים בכיכר מרובעת בעיר סטרומין שבדרום פולין. במרכז הכיכר הייתה חנות קטנה לכלי בית, ומעליה, בקומה השנייה, בדירת שלושה חדרים התגוררה נערה יהודיה בת 17 בשם גרטה עם ארבעת אחיה והוריה. הצבא הפולני ברח מהעיר והותיר אותם לגורלם.
בחצות הלילה פשטו הגרמנים על הבית ולקחו את גרטה ומשפחתה אל בניין העירייה. רכושם נלקח מהם – שעונים, טבעות, עגילים. הם הועמדו בשלשות מול העירייה לצד משפחות נוספות והולכו אל עבר גשר המוביל לכפרים הסמוכים.
בעודם צועדים על הגשר פתחו לעברם הנאצים באש. מספר אנשים קפצו בניסיון להציל את עורם, אך הם רק הסיטו אליהם את האש. כך, כנגד כל הסיכויים, גרטה ומשפחתה הצליחו לעבור את הגשר ולברוח. לאן? המקום הבטוח ביותר עבור יהודים, הם חשבו – הגבול הרוסי.
המסע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסיבה המוזרה שבגללה נשים החלו ללדת בשכיבה על גבן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/255728/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/255728/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 11:53:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255728</guid>
                                <description><![CDATA[היום כבר ברור ששכיבה על הגב אינה התנוחה הטבעית והטובה בשביל רוב היולדות. אז מדוע רובן עדיין ממשיכות ללדת כך?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255740" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
ג'ורג' אנגלמן, פרופ' למיילדות בארה"ב, אסף תיעודים היסטוריים של מנהגי לידה שהיו לנשים שחיו בשבטים פרימיטיביים ובקרב עמים פראיים וקיבץ אותם בספר[1] יוצא דופן שהתפרסם ב-1883. אנגלמן הגיע עד ציורים ותבליטים מימי מצרים העתיקה, בהם תיעוד של המלכה קליאופטרה יולדת, וגילה כי מתוך שלל תנוחות הלידה שהיו מקובלות – כמעט אף פעם לא נעשתה לידה בשכיבה על הגב.
אנגלמן מציין את רופא הנשים והאנתרופולוג הגרמני ד"ר הרמן היינריך פלוס [2](1885-1819 ,H.H.Ploss) שחקר את תנוחות הלידה בקרב עמים שחיו לפי מסורות מהעבר, פעלו לפי האינסטינקטים ולא הושפעו מאנשי רפואה. פלוס מצא כי הנשים הסלאביות ילדו בעמידה זקופה, בישיבה זקופה ובכריעה. ההודיות ילדו בעמידה על שש (על הברכיים וכפות הידיים) והערביות והטטריות נשענו על המרפקים והברכיים (עמידה על שמונה) או ילדו בישיבה רכונות קדימה כשהן נשענות על שולחן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע אין מספיק בנות בלימודי פיזיקה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/255734/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/255734/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 10:57:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255734</guid>
                                <description><![CDATA[במאה ה-19 לימודי פיזיקה נחשבו לתחום נשי. נשים גם הצטיינו ושלטו בלימודי אסטרונומיה. מדוע אם כך במהלך המאה ה-20 הן התרחקו מלימודי המקצועות המדעיים שהחלו להישלט על ידי גברים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255988" align="alignleft" width="1500"] טקס הפתיחה של אולימפיאדת הפיזיקה בליסבון, 2018 &#124; תמונה: Ipho18-CC-BY-SA-4.0[/caption]
נבחרת הנוער הישראלית לאולימפיאדה הבין-לאומית לפיזיקה, שהתקיימה השנה בתל אביב, זכתה להישגים מרשימים: שתי מדליות זהב, שתי מדליות כסף ומדליית ארד אחת. מי הם חברי הנבחרת? חמישה נערים מוכשרים מאוד. איפה הנערות? לא היו נערות בנבחרת. גם ב-2018 וב-2016 לא היו נערות בנבחרת. ב-2017 הייתה נערה אחת. למה נדיר כל כך לראות נערה בנבחרת הפיזיקה?
מתברר שנערות פשוט אינן בוחרות ללמוד פיזיקה. מכון סאלד לחקר מדעי ההתנהגות ערך לפני כשנתיים מחקר בו בדק פוטנציאל של תלמידות להצטיין במתמטיקה ובמדעים (רונית קרק, קרן דביר, רחל זורמן, 2016). המחקר התבסס על נתונים של בוגרי כיתות י"ב בשנים 2014-2010, שניגשו לבחינת בגרות. לפי תוצאות המחקר יש פערים גדולים בין אחוז התלמידות הניגשות לבחינות בגרות במתמטיקה ובפיזיקה ברמת חמש יחידות, לעומת אחוז ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ה&#8217;בלי&#8217; סודות של ג&#8217;ון דיואי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/255732/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/255732/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 09:53:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255732</guid>
                                <description><![CDATA[ג'ון דיואי מוכר היום כאיש חינוך מפורסם ונערץ שתורתו נלמדת במוסדות ללימודי הוראה ומיושמת בחלק מבתי הספר בישראל. אך האם ייתכן שהפילוסופיה הפרוגרסיבית שלה הטיף יצרה דורות של ילדים אנאלפבתים, חלקם דיסלקטים, שאינם מסוגלים לרכוש ידע? כתבה שכל הורה וכל איש חינוך חייב לקרוא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב -1887 ראה אור ספר הלימוד Psychology ("פסיכולוגיה") שסימל את תחילת דרכו האקדמית של מחברו, אדם בשם ג'ון דיואי, שלימים הפך לאיש החינוך המפורסם בעולם. דורות של אנשי חינוך שעברו מאז במוסדות ללימודי הוראה גדלו על משנתו, והתיאוריות החינוכיות שפיתח הכו שורשים בבתי ספר בישראל. "אני רואה את עצמי כממשיך מסורת ארוכה של מחנכים דגולים כמו ג'ון דיואי", אמר לנו ב-2017 קן רובינסון, הנחשב בעשור האחרון לגורו של המהפכות החינוכיות לאחר שהרצאתו בטד הפכה לאחת הנצפות בכל הזמנים.
הספר "פסיכולוגיה" פורסם שנים ספורות לפני שדיואי התמנה לתפקיד ראש המחלקה המשולבת לפילוסופיה, לפסיכולוגיה ולפדגוגיה באוניברסיטת שיקגו ב-1894. שנה לאחר המינוי הפכה האוניברסיטה למוסד פורץ דרך בתחום החינוך בזכות תרומה נדיבה שקיבלה ממשפחת רוקפלר להקמת מעבדה חדשנית שבה דיואי יוכל ליישם עקרונות פסיכולוגיים וטכניקות ניסיוניות בחקר הלמידה.


[caption id="attachment_255902" align="alignleft" width="1500"] בית ספר יסודי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הפכתי למאסטר במחשבת שי ג&#8217;ין-פינג&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/255642/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/255642/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 09:26:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255642</guid>
                                <description><![CDATA[ד"ר קווין קאריקו (Kevin Carrico), עמית מחקר בכיר באוניברסיטת מונש האוסטרלית החוקר במשך יותר מעשור את המתחים בהונג קונג ומומחה למחשבת שי ג'ין-פינג, מספר בריאיון יוצא דופן על המצב בהונג קונג]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255656" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Anthony Kwan/Getty Images[/caption]
ד "ר קווין קאריקו חי שנים רבות בסין. הוא כתב שני ספרים על היסטוריה ועל הפוליטיקה של סי. כיום הוא מרצה ללימודי סין באוניברסיטת מונש באוסטרליה ולעתים קרובות הוא שוהה בקווי החזית בהונג קונג כחלק ממחקר שהוא עורך. אולם לדבריו אחד ההישגים "הגדולים" בקריירה שלו היה הפיכתו למומחה למחשבת שי ג'ין-פינג.
ספר לי כיצד נהיית למומחה בנושא הזה? 
ובכן, נרשמתי לקורס אינטרנטי של אוניברסיטת צ'ינג-חואה שכידוע היא אוניברסיטת מחקר מוערכת בבייג'ינג. שם הקורס היה "מחשבת שי ג'ין-פינג על סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים בעידן החדש". כיום רעיונותיו של שי, המנהיג החזק ביותר של סין מאז מאו דזה-דונג, הופכים בהדרגה ללימודי חובה במוסדות האקדמיה בסין. נרשמתי רק כבדיחה בהתחלה, אבל כשגיליתי שהמרצה הוא הו אנג-באנג, הידוע בקשריו לבכירי ההנהגה הסינית, החלטתי שלא רק שאשלים את הקורס, אלא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שינוי מין הילד. בקרוב אצלכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/255689/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/255689/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 09:20:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255689</guid>
                                <description><![CDATA[מאבק משפטי שהתחולל בטקסס בין זוג הורים על עתיד בנם, מעורר שאלות ודאגה לגבי האופן שבו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255691" align="alignleft" width="1024"] ג'ף יונגר עם בנו בן ה-7 &#124; תמונה: website SaveJames.com[/caption]

מאבק משפטי שהתחולל בטקסס בין זוג הורים על עתיד בנם, מעורר שאלות ודאגה לגבי האופן שבו החברה האמריקנית וחברות מערביות בעולם מתמודדות עם רעיונות המגדר שהגיעו עכשיו לגני הילדים ולבתי הספר. המאבק גם מציף שאלות לגבי הקו המפריד בין הליברליזם (לפי ההגדרה האמריקנית) לבין השמרנים ולגבי הסיכוי שמאבקים דומים יגיעו למדינות אחרות במערב.

אן ג'אורגולס וְג'ף יונגר, זוג גרוש מטקסס, הם הורים לתאומים בני שבע. לאחרונה גילה יונגר שגרושתו רוצה להכניס את אחד מילדיהם ל"תוכנית לעידוד שינוי מין" (Protocol for safe and affirming care) במטרה לעזור לבנה ג'יימס להפוך לילדה בשם "לונה". יונגר התנגד נחרצות לרעיון בטענה שיש לאפשר לילד לגדול ולהתפתח באופן טבעי עד שהילד יתבגר ויעשה כראות עיניו.

בעקבות התעקשות האם, הגיעה המחלוקת בין ההורים הגרושים לבית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך גוגל השתלטה על הבית שלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/255675/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/255675/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 09:18:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255675</guid>
                                <description><![CDATA[מאז שאימא שלי קנתה את ה&#8221;גוגל הום&#8221; שלה, לפני מספר חודשים, היא קמה בכל בוקר, ועוד...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255681" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Alex Wong/Getty Images[/caption]

מאז שאימא שלי קנתה את ה"גוגל הום" שלה, לפני מספר חודשים, היא קמה בכל בוקר, ועוד לפני שהיא שותה קפה היא אומרת את המילים "היי גוגל" (פקודת ההפעלה הקולית למכשיר).

הייתי שם ביום שהיא קיבלה את החבילה, וכשהיא ערכה את הניסויים הראשונים. היא ביקשה לשמוע את לואי ארמסטרונג ("היי גוגל, פליי לואי ארמסטרונג") וגברת גוגל השמיעה לה; היא ביקשה לכוון שעון מעורר למחרת, וגברת גוגל הודיעה לה על שעת היקיצה. זה היה מלהיב, אבל היה בזה גם משהו מוזר. מלבד הטריק השיווקי שגרם לנו לחזור על המילה "גוגל" עשרות פעמים ביום (כדי לתת פקודה למכשיר צריך כאמור לומר "היי גוגל") קרה דבר נוסף. באופן כמעט אוטומטי, מבלי שהבחנו, התחלנו לומר למכשיר "תודה" ו"בבקשה". כאילו היה מדובר באדם בשר ודם, בעל נשמה ואינטלקט, ולא ברובוט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד הפכו הרשעים לגיבורים החדשים שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/255694/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/255694/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Nov 2019 09:01:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255694</guid>
                                <description><![CDATA[עד לא מזמן, כשהיינו הולכים לקולנוע הדברים היו פשוטים. גיבור הסרט היה בחור טוב עם כוונות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255695" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Vincenzo Pinto/AFP via Getty Images[/caption]

עד לא מזמן, כשהיינו הולכים לקולנוע הדברים היו פשוטים. גיבור הסרט היה בחור טוב עם כוונות טובות שהמניע שלו היה לעזור לאנשים, להיות אב טוב יותר לבת שלו, ובעיקר, לתפוס את האיש הרע. תחשבו על כריסטופר ריב בסופרמן, כריס אוונס כקפטן אמריקה ואפילו ג'יימס בונד במרבית הסרטים. חווינו את הסיפור דרך העיניים שלו וידענו שמה שלא יהיה, בסוף הוא ינצח.

האיש הרע הופיע רק בתור אלמנט הכרחי בסיפור והסיבה שבגללה יצא הגיבור שלנו למסע. לא ידענו עליו כמעט דבר מלבד רצונו להחריב את העולם או להפיץ נגיפים מסוכנים. גם לא רצינו לדעת יותר מדי. ידענו שהוא חייב למות כדי שהעולם יחזור לקדמותו והשמש תזרח, וזה הספיק.

אולם בשנים האחרונות "מסע הגיבור" החל להשתנות בהדרגה. הגיבור הטוב כבר לא תמיד היה אותו אדם נחמד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הבריחה מגן העדן הסוציאליסטי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/255698/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/255698/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 Nov 2019 11:41:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255698</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שעלה לנין לשלטון ברוסיה, הוא טען שניהול ריכוזי של הכלכלה אמור להיות פשוט מאוד. &#8220;בסך...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_255700" align="alignleft" width="1500"] Byambasuren Byamba-Ochir/AFP via Getty Images[/caption]

לפני שעלה לנין לשלטון ברוסיה, הוא טען שניהול ריכוזי של הכלכלה אמור להיות פשוט מאוד. "בסך הכול צריך שיעבדו שווה בשווה, שיעשו את מנת עבודתם כסדרה, ושיקבלו שכר שווה". ניהול המערכת הכלכלית, סבר לנין, "מצוי בהישג ידו של כל מי שיודע קרוא וכתוב, ושיודע את ארבעת הכללים הראשונים של החשבון". דברים דומים אמר לפניו המהפכן הצרפתי הרדיקלי באבף: "לנהל חברה מסועפת ורבת היקף זה ודאי עניין מסובך מאוד בעיני אנשים המסתכלים מן הצד. לאמיתו של דבר אינו אלא עניין של מעט חשבון ופשוט מאוד".

מכוח המחשבה הזו ניגשה המפלגה הקומוניסטית בבריה"מ לניסוי ענק בבני אדם: ניסוי בקומוניזם ריכוזי. לאחר מלחמת העולם השנייה התרחב הניסוי הזה והקיף גם את מזרח אירופה וסין. כשליש מתושבי העולם חיו תחת שלטון קומוניסטי. בכל תולדות האנושות לא היה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשרוב הכנסים מציגים תיאוריות, Next Case מלמד מה באמת עובד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/255271/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/255271/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 05 Nov 2019 13:07:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255271</guid>
                                <description><![CDATA[כנס Next Case 2019 שיתקיים ב-11 לדצמבר, יציג 30 מקרי מבחן מהשטח שילמדו איך עושים שיווק יעיל בדיגיטל של ימינו. הנחה מיוחדת לקוראי אפוק טיימס.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מדי שנה כנס נקסט קייס מאגד עשרות יזמים ומנהלי דיגיטל למודי ניסיון, שחושפים את מהלכי השיווק שהביאו להם הצלחה. מקרי המבחן יעזרו להבין את האסטרטגיה השיווקית הנכונה, לשפר את האתר ולהגדיל את הטראפיק והמכירות.

בניגוד לכנסים אחרים, שמתרכזים בעיקר בהרצאות תיאורטיות, Next Case הוא כנס שיווק דיגיטלי שבנוי בפורמט שונה. מקרי מבחן מעשיים בלבד מוצגים באורך של 20 דקות, מדודות בטיימר, כך שלמציג יש זמן מוגבל להציג את המקרה וכיצד נחל הצלחה.

המטרה היא לסנן את כל הרעש הפרסומי שקיים בדרך כלל בכנסים עסקיים, ולהגיע לתכלס שלשמו הקהל מגיע ברוב המקרים – מהן הפעולות שנעשו ומה הייתה התוצאה הסופית, כך שכולם יוכלו ללמוד מזה. חוץ מזה יש גם ארוחת שף מפוארת בצהריים, בניגוד לקייטרינג הסטנדרטי הנהוג בכנסים.

רשימת המציגים מכובדת בהחלט, וכוללת חברות וארגונים כגון אל-על, נסטלה, מיקרוסופט, AIG, DHL, WeWork, הקריה האקדמית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביג דאטה פוליטיקה &#8211; כך גורמים למיליונים לשנות את דעתם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/255266/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/255266/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 05 Nov 2019 13:03:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=255266</guid>
                                <description><![CDATA[כשפרשת קיימברידג&#8217; אנליטיקה התפוצצה באביב 2018, אף אחד לא האמין שלשיווק ממוקד יש כזה כוח בידיים....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כשפרשת קיימברידג' אנליטיקה התפוצצה באביב 2018, אף אחד לא האמין שלשיווק ממוקד יש כזה כוח בידיים. אבל עם תוצאות בשטח קשה להתווכח: המועמד ששילם לחברת אנליטיקה, הוא זה שמאייש כיום את משרת נשיא ארצות הברית.
כמעט כל האינטראקציה של האזרחים מול נבחרי הציבור מתנהלת כיום בפייסבוק (בישראל), בטוויטר (בארצות הברית) וכן הלאה. בעוד שבעבר אף אחד לא היה יכול אפילו לחלום על לדבר עם פוליטיקאי, היום אנשים מרשים לעצמם להגיב ביתר שאת.

סקר הדיגיטל של בזק לשנת 2018, חושף כי 54% מהישראלים חושבים שלמדיה חברתית יש השפעה רבה על ההצבעה לרשויות המקומיות. 40% מהישראלים נחשפו למועמדים השונים לרשויות באמצעות הרשתות החברתיות.

בשנים עברו החוקים של תעמולת בחירות היו די ברורים - עולים עם קמפיינים בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות ובשלטי חוצות, וכל הפרסום בוצע בצורה גלויה לעיניי כל. בעידן הדיגיטל החוקים השתנו - פילוח מדוקדק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בחירת ארונות הזזה &#8211; כך תעשו זאת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/254257/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/254257/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 29 Oct 2019 12:19:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=254257</guid>
                                <description><![CDATA[היכולת לפתוח דלתות לצדדים במקום קדימה ואחורה תורמת לשיפור משמעותי באיכות החיים. אבל איך מעצבים ארונות כאלה ומה הקשר בין שביעות הרצון שלכם לבין חומרי הגלם והמסילה? הנה כל התשובות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_254276" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels[/caption]
פתרונות אחסון הם חלק בלתי נפרד מעיצוב הבית המודרני. בעידן שבו מחירי הנדל"ן מזנקים וצריך לנצל כל מ"ר פנוי כדי לדחות את הצורך במעבר דירה, אין כמו ארונות טובים ואיכותיים על מנת לתת מענה על צרכי המשפחה. יתרה על כך, זו תקופה שבה ארונות הזזה זוכים לעדיפות על פני ארונות רגילים ויש גם אפשרות לעצב אותם בהתאמה אישית.
היתרון הברור של ארון הזזה בא לידי ביטוי בדלתות שנפתחות לצדדים במקום קדימה ואחורה. זה אולי נראה שולי, אבל בפועל מדובר על חיסכון משמעותי במקום ועל הדרך היחידה לנצל את החלל הפנוי בחדרי מגורים, בחדרי ילדים והורים או בחדרי עבודה. מצד שני, גם את ארונות ההזזה צריך לדעת איך לבחור – אבל בשביל זה אנחנו כאן:

 	ודאו שהארון משרת את הצרכים שלכם

הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שהארון ממלא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד לשפר את האבטחה של ספקיות שירותי ענן: 4 טיפים ממומחי אלגוסק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/254168/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/254168/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 29 Oct 2019 06:19:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=254168</guid>
                                <description><![CDATA[על פי סקר חדש של אלגוסק, אנשי מקצוע רבים בעולם ה-IT מודאגים מהסיכון שבאובדן מידע ובדליפות מידע בענן.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[יותר ויותר חברות פונות לענן כאמצעי יעיל ואפקטיבי יותר לניהול של יישומים ונכסים עסקיים אחרים שלהן. סביבת הענן אידיאלית בכך שהיא מציעה מהירות, גמישות ואפשרויות גדילה שחברה לא מסוגלת להשיג באופן פנימי. עם זאת, הענן טומן בחובו קשת של חששות ואתגרים, שצוינו, בחלקם, בדוח שפרסמה ספקית פתרונות האבטחה אלגוסק.
בסקר שבוצע על-ידי ארגון Cloud Security Alliance עבור אלגוסק, הדאגה המובילה בקרב 700 המשתתפים מתחום ה-IT הייתה האבטחה. רוב של 81% הביעו חששות משמעותיים הקשורים לאבטחה בעת העברת נתונים לפלטפורמת ענן ציבורי. הסיכון לאובדן או לדליפה של מידע אישי או מידע רגיש של לקוח דורג כחשש הגדול ביותר בנושא האבטחה.

המשיבים הצביעו על חששות אבטחה ספציפיים בעת הרצת יישומים בענן ציבורי. חששות אלו כללו גישה בלתי מורשית לנתונים שנמצאים בענן, חדירה לאזורים רגישים יותר של הרשת (בענן או בסביבה מקומית), נתונים פגומים, הפסקות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ביטוח חיים לעצמאיים – למה זה חשוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/252441/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/252441/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 Oct 2019 08:38:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=252441</guid>
                                <description><![CDATA[השכירים בתפקידים הבכירים בישראל ובנישת ההייטק היוקרתית נהנים משלל הטבות סוציאליות וביניהן ביטוח חיים. לעומתם, עצמאיים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_252442" align="alignleft" width="1707"] https://www.pexels.com/[/caption]
השכירים בתפקידים הבכירים בישראל ובנישת ההייטק היוקרתית נהנים משלל הטבות סוציאליות וביניהן ביטוח חיים. לעומתם, עצמאיים רבים אינם רוכשים את הפוליסה הכה חשובה הזו שיכולה להגן על המשפחה ברגעים קשים. גם אם כיום נראה כי העסק שלכם בתחילת דרכו ועדיין אין לכם את הסכום העודף לתשלום הפרמיה או שאתם בעלי עסק משגשג והתחושה היא כי משפחתכם "מסודרת" מבחינה כלכלית – חשוב לדעת כי לפעמים החיים מפתיעים אותנו. מה מייחד ביטוח חיים לעצמאיים ומי יוכל ליהנות ממנו? – הכל במאמר הבא.
מה מכסה ביטוח חיים?
ביטוח חיים מעניק למשפחה שלכם את השקט הנפשי ומבטיח הכנסה חודשית קבועה או סכום חד פעמי במקרה של פטירת המבוטח. אם עד היום המשפחה שלכם התבססה על ההכנסות שלכם כעצמאים וההכנסות הללו מפסיקות להגיע לאחר תאונה או מוות ממחלה – ביטוח החיים שלכם ימשיך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה המתנות הכי שוות לחגים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/252430/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/252430/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 Oct 2019 07:25:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=252430</guid>
                                <description><![CDATA[מתנה טובה היא משהו שמקבל המתנה היה רוצה לקבל אך לא יקנה לעצמו. מחפשים רעיונות ספציפיים יותר? הנה כמה הצעות למתנות שיכולות להתאים גם למשפחה וגם לחברים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_252431" align="aligncenter" width="3373"] https://unsplash.com/photos/ZLTlHeKbh04[/caption]
תקופת החגים היא הזדמנות נהדרת לפרגן לחברים ולבני משפחה. מלבד המארחים שמזמינים אותנו אל שולחן החג שלהם, אלו גם ימים שבהם חברים וקולגות נוהגים להחליף מתנות כדי לאחל "שנה טובה" או "חג שמח". עם זאת, העובדה שמדובר על מנהג חברתי נפוץ לא הופכת את העניין של חיפוש מתנה לפשוט יותר.
כלל האצבע בבחירת מתנות הוא למצוא משהו שמקבל המתנה רוצה אך לא יקנה לעצמו. מכאן והלאה, הכל כבר תלוי באופי של מקבל המתנה, בגיל ובתחומי העניין האישיים שלו. בנוסף, יש כמה מתנות שכולם אוהבים ואפשר לבחור בהן אם רוצים ללכת על בטוח:
1. גיפט קארד
המתנה המושלמת היא ככל הנראה גיפט קארד שבו אפשר להשתמש בשלל חנויות, רשתות וסניפים. בדיוק כמו עם כסף מזומן, לשובר מתנה מן הסוג הזה יש ערך גבוה ואפשר לצרף אליו כרטיס ברכה בהקדשה אישית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 326: תיאוריות מעוררות מחשבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/251917/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/251917/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 Oct 2019 12:44:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=251917</guid>
                                <description><![CDATA[לפני כחודשיים נכנסתי לחנות ספרים בפריז. מאות ספרים ומגזינים היו מסודרים על מדפים אין-סופיים שמילאו את...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני כחודשיים נכנסתי לחנות ספרים בפריז. מאות ספרים ומגזינים היו מסודרים על מדפים אין-סופיים שמילאו את החלל. בין המוצגים משכה את תשומת לבי מהדורה מיוחדת של מגזין Le Point מאוקטובר 2017: "הכְּתָבִים ששינו את העולם".

ברפרוף מהיר יכולתי לראות שיש שם את כל "הקלאסיקות": החל מהברית החדשה והקוראן ועד ה"מיין קאמפ" של אדולף היטלר, "המניפסט הקומוניסטי" של קארל מרקס ופרידריך אנגלס והנאום של מרטין לותר קינג. תוכן העניינים היה מרשים באורכו והקונספט מעניין. המגזין הקיף נושאים רבים שרובם היו קצרים ואינפורמטיביים. הוא כלל גם כמה מאמרי דעה, אבל היה חסר בו משהו.

כשחזרתי לארץ החלטנו להרים את הכפפה ולעשות דבר דומה פה בישראל. אך בניגוד למה שראיתי בפריז, לא הלכנו על כמות. גם לא על סקירה היסטורית אינפורמטיבית. אלא חיפשנו את הבלתי צפוי. סקירה של כְּתָבִים שהשפיעו על החברה, הבנו, פשוט לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הלוחמת המצטיינת פו האו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/251318/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/251318/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 14:19:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=251318</guid>
                                <description><![CDATA[מי הייתה האישה שהובילה חילות בצבא הקיסרי של סין הרבה לפני מולאן?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251322" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Chris Gyford/CC-BY-SA-2.5[/caption]
רבים מכירים את הלוחמת האגדית חואה מולאן שעל פי המסופר התחפשה לגבר והתגייסה לצבא הקיסר הסיני כדי להציל את אביה הזקן מגיוס.
אבל מולאן לא היתה האישה הראשונה בצבא הקיסרי של סין. כ-1,500 שנה לפניה חיה אישה בשם פוּ הָאו  שהייתה מצביאה מצטיינת, ולא בתחפושת של גבר. פו האו הייתה אשתו של קיסר סין באותה תקופה, וו דינג, משושלת שאנג, שהייתה "תור הזהב" בציוויליזציה הסינית הקדומה (1046-1600 לפנה"ס).
וו דינג היה הקיסר ה-23 בשושלת, והוא הוביל אותה לפסגת ההצלחה בתקופת שלטונו (1192-1250 לפנה"ס). כפי שהיה נהוג באותה תקופה, וו דינג דאג ליצור בריתות עם שבטים שכנים, ולכן הוא התחתן עם פו האו שהייתה נסיכה מאחד השבטים השכנים. מסופר על פו האו שכבר מגיל צעיר בילתה זמן רב באימונים צבאיים וגילתה אומץ לב רב. לאחר שנישאו, ערך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפכת האילומינטי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/250908/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/250908/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 14:18:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250908</guid>
                                <description><![CDATA[נהוג היום לראות את מסדר האילומינטי כארגון סודי, כמעט מיסטי, המזוהה עם תיאוריות קונספירציה. מספר היסטוריונים וחוקרים חושפים מה היו התיאוריות שלימדו במאות המסדרים השונים ברחבי אירופה, כיצד הן עיצבו את מוחם של כמה מהמנהיגים האלימים ביותר של המהפכה הצרפתית, ואיך הן השפיעו על הרעיונות הקומוניסטיים שמוכרים לנו כיום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251286" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
לשכות "הבונים החופשיים" היו נפוצות מאוד במערב אירופה במאה ה-18. תחת שם הגג של "אגודות סתרים", נערכו מפגשים חברתיים שבהם שוחחו על עניינים שברומו של עולם ודנו ללא חשש ברעיונות חדשים, לעתים אף מהפכניים. "עידן הנאורות" היה באותה תקופה בשיאו והיו שפע של רעיונות לדון בהם. ז'אן ז'ק רוסו, למשל, הציע באותה תקופה מודלים לחברה אזרחית שאינה כפופה למוסדות המונרכיה והדת. וולטר ביקר בחריפות את ההגמוניה הדתית ועמנואל קאנט קרא לציבור לרכוש ידע כדי שיוכל להשתמש בשכלו ללא תלות בזולת, וכך יוכל להשתחרר מכבליו.
במקור, לשכות הבונים החופשיים נוסדו באנגליה של ימי הביניים כאיגוד של בעלי מקצוע מתחומי הבניה, בדומה לאדריכלים ולמהנדסים של ימינו, במטרה להעמיק את הידע המקצועי שלהם. מעבר לעיסוק המקצועי הם ככל הנראה עסקו גם בנושאים הקשורים לעולם הנסתר, ודנו בקשר בין ארכיטקטורה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משוגעים על כל הראש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250910/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250910/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 14:11:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250910</guid>
                                <description><![CDATA["הפרעת קשב" היא "ליקוי הלמידה" הנפוץ בקרב תלמידי ישראל. ב"מחלה" מטפלים באמצעות ריטלין – סם ממריץ, קרוב משפחה כימי של קוקאין. אסור היום להעניש ילד בבית ספר, אבל מותר לסמם את הילדים שמפריעים למערכת הממשלתית האחידה להגיע ל"שוויוניות"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250918" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
[dropcap]ד[/dropcap]"ר יעקב אופיר הוא פסיכולוג קליני, עמית מחקר בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב. ד"ר אופיר פרסם מאמר במוסף הארץ (30.08.2019) אותו הגדיר כ"מעין התאבדות מקצועית"1.
ד"ר אופיר כופר בקיומה של ה"מחלה" הנפוצה אצל ילדים בעידן המודרני: הפרעת קשב, וממילא מתנגד ל"תרופה" הנפוצה – ריטלין.
"הפרעת קשב" היא "ליקוי הלמידה" הנפוץ בקרב תלמידי ישראל ומזכה את התלמידים המאובחנים בהקלות וב"התאמות" אחרות במבחנים ובבגרויות. דוגמאות: תוספת זמן במבחנים, סיוע מורה בזמן הבחינה, בחינה בעל פה.
בשנות ה-80 הונהגו בהולנד קצבאות נכות נדיבות מאות. תוך מספר שנים הסתבר: כל הולנדי שישי הצליח להצטייד ב"אישור נכות" והיה זכאי לקצבה2. כאשר מחלקים לתלמידים "הקלות" במבחנים אין פלא שבערך 40% מתלמידי ישראל מאובחנים כבעלי "לקויות למידה"3. בשנת 2017 פורסמו האזורים המחזיקים באליפות הארץ במספר התלמידים בעלי "לקויות למידה"4. באזור השרון, לדוגמה, יש יישובים רבים שבהם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם תחרותיות טובה לנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250902/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250902/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 14:09:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250902</guid>
                                <description><![CDATA[תחרותיות נוכחת ושולטת בכל היבט בחיינו וכבר שנים רבות דנים באיזה מינון יש לעודד אותה במערכת החינוך ובסביבת העבודה. אני טוען שההנחה שתחרותיות טובה לנו היא בכלל מיתוס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251149" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
רבים מאמינים כיום שתחרותיות היא דבר בריא ושככל שנחשוף את ילדינו ואת עצמנו לתחרות, כך ייטב. בבסיס החשיבה הזו רווחת ההנחה שהתחרות מחשלת את האופי ומובילה להישגים ולמצוינות. אחרים, המתנגדים לתחרותיות, טוענים שהרחקנו לכת עם התפיסה שכל אחד חייב להיות "מספר אחת". אנחנו דוחפים את הילדים שלנו חזק מדי ומהר מדי להיות מנצחים. ולמרות זאת, הם מסייגים את הדברים וטוענים שתחרותיות עשויה להיות בריאה וכיפית אם רק נפעיל אותה במידה הנכונה.
בעבר השתייכתי למחנה האחרון, אך לאחר שחקרתי את הנושא מספר שנים, קראתי מחקרים בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה, בביולוגיה ובתחומי מחקר נוספים, אני משוכנע שאף אחת מהטענות האלו אינה נכונה.
התחרותיות גרועה לא רק בגלל שאנחנו משתמשים בה יותר מדי. הבעיה נעוצה בתחרותיות עצמה. המידה הנכונה של תחרותיות הרצויה לילדים היא – אפס תחרותיות. וצירוף המילים: "תחרות בריאה" הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קנאביס לכולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/250900/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/250900/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 13:50:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250900</guid>
                                <description><![CDATA[עזבו לרגע את הלגליזציה לחולים. הקונצנזוס המתפתח הוא לגליזציה מלאה – לכולם. אבל מה יהיה המחיר שלה? סיכמנו עבורכם מחקרים אחרונים המציגים תמונת מצב בעייתית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251053" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
אחרי שראש ממשלת ישראל אישר בפני משה פייגלין כי יקדם רפורמה לשימוש בקנאביס רפואי, הולכים וגוברים הקולות הקוראים גם ללגליזציה מלאה של הסם. הם מופיעים בתקשורת, ברשתות החברתיות ובנאומים של פוליטיקאים. האמת היא שלפחות חלק מהטיעונים נשמעים די משכנעים:
*קנאביס אינו מסוכן יותר מאלכוהול ומטבק. אם אלה חוקיים לשימוש, מדוע לאסור קנאביס?
*רוב המחקרים מראים שאין נזק בשימוש בקנאביס.
*שימוש בקנאביס אינו גורם להתנהגות אלימה.
*איסור על שימוש חופשי בקנאביס הוא פגיעה בחופש הפרט. גם אם השימוש בו מזיק, מי שרוצה להזיק לבריאותו, זכותו לעשות זאת.
*אנחנו חיים בחברה דמוקרטית, ומי שרוצה להגביל את השימוש בקנאביס צריך להביא הצדקות לכך.
*יש מגמה של לגליזציה של קנאביס בכל העולם.
*ההתנגדות ללגליזציה של קנאביס היא בגלל אינטרסים פוליטיים ו/או כלכליים של אנשים או גופים מסוימים.
*המדינה תוכל להרוויח יותר מ-2.5 מיליארד שקל בשנה על מיסוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חידת האו&#8221;ם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/250912/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/250912/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 12:42:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250912</guid>
                                <description><![CDATA[האם האו"ם נוצר כדי לתאם בין המדינות, לשמור על הביטחון הבין-לאומי ולסייע בהשגת שלום עולמי? או שאולי הייתה להקמתו מטרה אחרת נסתרת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250933" align="alignleft" width="1500"] צילום ממבנה האו"ם, דצמבר 1948 &#124; תמונה:Stringer/AFP/Getty Images[/caption]
בפברואר 1954 נאם הסנטור וויליאם ג'נר בפני הסנאט האמריקני וסיפר על איש צעיר שעבד במפעל לייצור עגלות לתינוקות בגרמניה בתקופת המשטר הנאצי. האיש חסך כסף כדי לקנות את אחת העגלות שהוא סייע לייצר במפעל, אבל מסיבה כלשהי, המשטר הנאצי סירב לאפשר לציבור לרכוש אותן.
מאוכזב, החליט האיש לאסוף בסוד את כל חלקי העגלה מהמחלקות השונות במפעל, ולהרכיב אחת בעצמו בבית. כשכל החלקים היו ברשותו, הוא ישב עם אשתו להרכיב את העגלה. אולם להפתעתם הגמורה, מה שהרכיבו לא נראה כמו עגלת תינוק, אלא כמו מקלע. "השבלונה... פוצלה לחלקים נפרדים, שכל אחד מהם נראה תמים ומוכר", סיפר הסנטור. "המנהיגים לא התכוונו להרכיב את החלקים עד שלא יצטרכו מקלעים... הם תכננו את זה שנים מראש. הם ידעו שהם לא מייצרים עגלות לתינוקות".
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך יודעים שאלוהים קיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/250906/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/250906/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 12:36:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250906</guid>
                                <description><![CDATA[אין ספק שהתיאוריה שאלוהים קיים שולטת בעולם – כ-85 אחוז מאנשי העולם מאמינים בדת או באמונה שמימית כלשהי, ולמרות זאת השאלה הפילוסופית אם קיים אלוהים או לא נותרה חידה שגדולי ההוגים במערב לא הצליחו עד היום לפצחה. האם בכל זאת יש דרך להוכיח אותה בכלים לוגיים? והאם זה נחוץ בכלל?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251272" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
שני חוקרים יצאו לטייל בג'ונגל והגיעו לקרחת יער. שם הם הבחינו בגינה שצומחים בה פרחים ועשבים רבים. חוקר אחד אמר לשני: "אין לי שום ספק שגנן טיפל בגינה הזאת". השני לא הסכים עם ההבחנה ואמר: "אין שום גנן. הפרחים והעשבים גדלו כך באופן טבעי". כדי ליישב את המחלוקת, החליטו שני החוקרים להקים אוהלים ולתצפת על קרחת היער. הם חיכו וצפו, צפו וחיכו, במטרה לראות אם הגנן יגיע.
אך הגנן לא נראה בשום מקום. "אולי הוא גנן בלתי נראה", הציע החוקר הראשון. אז הם הקימו גדר תיל וגדר חשמלית, וסיירו עם כלבים שיריחו ויגעו בדמות הבלתי נראית. אולם שום צעקות חשמול לא נשמעו, אף תנועת חוט לא זוהתה והכלבים לא ייללו. עם זאת, המאמין היה משוכנע: "יש גנן. הוא רק בלתי נראה, בלתי מוחשי, בלתי מורגש, כזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם &#8220;היד הנעלמה&#8221; של אדם סמית&#8217; היא למעשה יד האלוהים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/250898/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/250898/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 12:28:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250898</guid>
                                <description><![CDATA[מי היה אדם סמית' – הנחשב להוגה החשוב ביותר של תיאוריות הכלכלה העכשוויות? האם היה אדם מאמין או נאור? האם דיבר על השגחה אלוהית או שעסק רק בניתוח קר של האינטרסים בשוק החופשי?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250947" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
לפני מספר שנים קיים הפרשן לארי קודלו – שלימים הפך ליועץ הכלכלי הבכיר של הנשיא דונלד טראמפ – דיבייט יוצא דופן בתוכניתו בערוץ CNBC. הדיבייט, שאמור היה לעסוק בכלכלה חופשית וברעיון האתאיזם שמתבטא בה, התפתח מהר מאוד לוויכוח סוער על משנתו של האיש שהשפיע אולי יותר מכל על עולם הכלכלה שלנו – הפילוסוף אדם סמית'.
סמית' נחשב בעיני רבים בתור מייסד הכלכלה המודרנית – האיש שביסס את עקרונות הסחר ודחף את הפרט לרדוף אחר עושרו האישי והאגואיסטי. יש שאפילו מייחסים לו בשוגג את המצאת הקפיטליזם. אולם יותר מכל, הוא ידוע בתור ממציא רעיון "היד הנעלמה" – מעין כוח מסתורי וספונטני הפועל בכלכלה ומחייב את הממשלה שלא להתערב בתחום הכלכלי, אלא להותיר את השוק להתנהל באופן חופשי. כל עוד תניח הכלכלה ל"יד הנעלמה" לעשות את שלה, היא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השפעת מדינות זרות על האוניברסיטאות בארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/250630/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/250630/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 11:59:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250630</guid>
                                <description><![CDATA[יותר מ-10 מיליארד דולר זרמו מגופים זרים לאוניברסיטאות בארה"ב מאז 2012. כך על פי תחקיר של פרויקט קלריון (Clarion Project) – ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו ליידע את הציבור על סכנות האסלאם הקיצוני ועל אידיאולוגיות קיצוניות אחרות. הדוח מתבסס על סקירה וניתוח של רשומות משרד החינוך האמריקני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250632" align="alignleft" width="1500"] צילום: אלכס גורביץ׳/אפוק טיימס[/caption]
הסתכלו על המספרים שבטבלה הבאה בהמשך. הון עתק זורם למוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב מממשלות זרות ומגורמים המסונפים להן במטרה לעצב את דעת הקהל האמריקני ואת המדיניות בארה"ב, ולהשיג דריסת רגל פוליטית במוסדות האמריקניים. משרד החינוך האמריקני חוקר בימים אלה מימון שמקורו בקטאר, בערב הסעודית, ברוסיה, בסין וככל הנראה במדינות נוספות.
קיימים מקרים בהם המימון מגיע מגופים המקושרים לממשלות זרות, גופים הקשורים בחתרנות, בריגול, בפעולות טרור ובאידיאולוגיה קיצונית. לדוגמה, "קרן קטאר" המקושרת לטרור תרמה סכום מעורר השתאות של 33 מיליון דולר לאוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-2018. וזה רק בשנה אחת מתורם יחיד. נתונים1 של משרד החינוך האמריקני מראים כי מאז 2012 קטאר לבדה סיפקה כ-1.5 מיליארד דולר לאוניברסיטאות ולמכללות בארה"ב.


[caption id="attachment_250636" align="aligncenter" width="1000"] אינפוגרפיקה: אפוק טיימס[/caption]
בתחקיר קודם שערכנו2 הראנו כיצד המשטר באיראן השתמש בארגון חזית שמושבו בניו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כך כבשה תיאוריית הג&#8217;נדר את העולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/250904/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/250904/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 11:58:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250904</guid>
                                <description><![CDATA[במאה ה-20 חלו שינויים בחשיבה ובמחקר האנתרופולוגי שהשפיעו משמעותית על התפיסות של המין האנושי והמציאו את מושג ה"ג'נדר" שאנחנו נתקלים בו בכל פינה היום. מה באמת עומד מאחורי תיאוריית הג'נדר, ומדוע היא ממשיכה לצבור תאוצה בחברה בשעה שמחקרים רבים טוענים שאין לה בסיס מוצק? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_251180" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]
באוגוסט 1925, עמדה בחורה אמריקנית בת 23 בשם מרגרט מיד (Mead), על סיפונה של ספינת קיטור מקרטעת שהפליגה לעבר מחרוזת איים מבודדת בדרום האוקיאנוס השקט המכונה "סמואה האמריקנית". באמתחתה היו מחברות, מכונת כתיבה ותמונה של גבר מזדקן בעל שיער פרוע אותו כינתה "פאפא פרנץ".
מיד הייתה אחת הנשים הראשונות שסיימו מסלול לימודים במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה, ופאפא פרנץ – יו"ר המחלקה – הידוע גם בשמו המלא פרופ' פרנץ בועז (Boas), דחק בה לצאת לשטח, ולמצוא מקום שבו תוכל להטביע את חותמה כאנתרופולוגית. עם קצת מזל, קיווה פרופ' בועז, מחקרה יהפוך ל"ניסיון הרציני הראשון להיכנס להלך הרוח הנפשי של קבוצה בחברה פרימיטיבית", הוא כתב לה כמה חודשים לאחר שיצאה למסע. "אני מאמין שהצלחתך תסמן את תחילתו של עידן חדש של מחקר מתודולוגי על שבטי ילידים".
מיד לא יכלה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע עדיין מאפשרים לחואה ווי לפעול בישראל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250667/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250667/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 10:58:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250667</guid>
                                <description><![CDATA[ביולי 2015 נצרבה בתודעה הישראלית חברה סינית אחת עם שם קצת מוזר – חואה ווי (המכונה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250716" align="alignleft" width="768"] איור: מושיק גולסט[/caption]
ביולי 2015 נצרבה בתודעה הישראלית חברה סינית אחת עם שם קצת מוזר – חואה ווי (המכונה בישראל וואווי) – נפתחה הכתבה באפוק טיימס (גיליון 278, דצמבר 2015) על יצרן הסמארטפונים השלישי בגודלו בעולם (אחרי סמסונג ואפל). אלא שכבר אז דיווחנו שחואה ווי אינה רק ענק טלקומוניקציה תמים הרוצה לכבוש עוד יעד – ישראל. אלא שיש לחואה ווי קשרים עם סוכנויות הביון הסיניות, עסקים עם איראן, תא קומוניסטי בהנהלת החברה וקיים סיכוי לא רע שהיא מתקינה דלתות אחוריות בציוד התקשורת שלה.
ארבע שנים חלפו וראו מה קרה – ב-15 במאי השנה דיווח העיתון Financial Times שהנשיא דונלד טראמפ הוציא צו האוסר על חברות אמריקניות להשתמש בציוד טלקומוניקציה, מכל סוג, שמייצרת חואה ווי. מהבית הלבן נמסר שהצו למעשה הכריז על "מצב חירום לאומי" מבחינת האיומים על טכנולוגיות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;למה אין אצלכם 50 אחוז נשים?&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250665/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250665/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 10:57:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250665</guid>
                                <description><![CDATA[לפני מספר חודשים הפקנו את ערב הגאלה השנתי של &#8220;אפוק טיימס&#8221;, אירוע חגיגי שמלווה בארוחת ערב,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250712" align="alignleft" width="1122"] איור: מושיק גולסט[/caption]
לפני מספר חודשים הפקנו את ערב הגאלה השנתי של "אפוק טיימס", אירוע חגיגי שמלווה בארוחת ערב, מינגלינג וכמובן תוכן מרתק. מכיוון שידענו שיגיעו לאירוע מנכ"לים ובעלי עסקים, חשבנו על תוכן שיוכל להיות רלוונטי ומרתק עבורם, לכן הנושא שנבחר היה "איך להנהיג בתבונה".
לאחר שנבחר הנושא, כאוצרת התוכן של האירוע ניגשתי לשולחן הסקיצות וחשבתי אילו סוגי הרצאות כדאי שיהיו. הרעיונות נעו סביב תמהיל אוטוריטות שנרצה לשמוע בערב כזה, מהרצאה של מנכ"ל/ית של חברה גדולה שעולם הערכים שלו/ה ושיטות העבודה שלו/ה מעוררות השראה, ועד מנצח/ת שמוביל/ה נגנים בתנועת מקל. במגירות שבמוחי היו כבר שמות של אנשים מעניינים ששמעתי עליהם בשיחות עם קולגות או שנתקלתי בהם במקומות אחרים. לאט לאט, צעד אחר צעד, האירוע התחיל לרקום עור וגידים, ולאחר משא ומתן ובדיקת זמינות נסגרה רשימת הדוברים.
לאירוע הגיעו כ-500 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הניו יורק טיימס מנסה לשכתב את ההיסטוריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250663/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250663/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 10:42:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250663</guid>
                                <description><![CDATA[״הניו יורק טיימס&#8221; השיק לאחרונה את &#8220;פרויקט 1619&#8243; – סדרת מאמרים ש&#8221;נועדו למסגר מחדש את ההיסטוריה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250708" align="alignleft" width="945"] איור: מושיק גולסט[/caption]
״הניו יורק טיימס" השיק לאחרונה את "פרויקט 1619" – סדרת מאמרים ש"נועדו למסגר מחדש את ההיסטוריה של ארה"ב", כך מצהיר העיתון בדף האינטרנט של הפרויקט, "ולקבע בהבנה את שנת 1619 (במקום את 1776) כתאריך האמיתי של ייסוד המדינה".
מדוע? כיוון שלטענת עורכי הפרויקט זו השנה שבה החלה עבדות השחורים בארה"ב. ולתחילת העבדות חשיבות קריטית בהיסטוריה של ארה"ב, וגם בימינו. עורכי הפרויקט לא חוששים להצהיר בבירור כי מטרת הפרויקט היא "להציב את תוצאות העבדות, ואת התרומה של האפרו-אמריקנים במרכז הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי אנחנו".
ניתן בקלות לחשוב שהפרויקט של הניו יורק טיימס עוסק בתיקון עוולות היסטוריות שנעשו לקהילה האפרו-אמריקנית, שאני חלק ממנה, אולם אותם מאמרים נראים יותר כניסיון ללבות מתחים גזעיים, לערער את השלטון הנוכחי ולהשפיע על בחירות 2020. העובדה שהסיפור המרכזי של הפרויקט עוסק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטעות של בן גוריון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/250661/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/250661/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 07 Oct 2019 10:33:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250661</guid>
                                <description><![CDATA[פעם השתתפתי בפאנל בנושא בן גוריון והדת. כשהגיע הזמן לשאלות מהקהל, שאלה אחת הנוכחות מדוע פטר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250670" align="alignleft" width="1122"] איור: מושיק גולסט[/caption]
פעם השתתפתי בפאנל בנושא בן גוריון והדת. כשהגיע הזמן לשאלות מהקהל, שאלה אחת הנוכחות מדוע פטר בן גוריון את לומדי הישיבות משירות צבאי. מימיני ומשמאלי ישבו פרופסורים לענייני בן גוריון, אך אני ביקשתי לנסות להשיב. אמרתי לשואלת שבן גוריון היה אדם גדול, אך הוא טעה לגמרי בהערכתו את כוחה של הדת. בן גוריון חשב שארבע מאות בחורי הישיבות שהוא פטר מגיוס הם שריד ארכיאולוגי, תלמידי הישיבות האחרונים בהיסטוריה, ולכן חבל להתווכח על גיוסם. פרופ' זאב צחור ז"ל, שהיה גם מזכירו האישי של בן גוריון, הסכים איתי והוסיף: כל חברי הילדות של בן גוריון מפלונסק הפכו לחילוניים. הוא לא חשב שיישארו דתיים בעולם.
חד-עין מבן גוריון היה יהודי אחר מבני דורו, פרופ' גרשום שלום, המייסד האגדי של חקר הקבלה כתחום אקדמי. במכתב לפילוסוף פרנץ רוזנצווייג חזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד נחלצה משפחת מור מקשיים פיננסים של שנים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/250508/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/250508/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 03 Oct 2019 07:01:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250508</guid>
                                <description><![CDATA[ההורים במשפחת מור החליטו לסדר מחדש את ההכנסות וההוצאות שלהם. התוצאה? תקציב מאוזן וסגירת חובות של שנים. כך תוכלו לעשות את אותו דבר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
כתבה פרסומית בשיתוף מימון ישיר
משפחת מור אמנם פיקטיבית לחלוטין, אבל הסיפור שלה זהה לזה של משפחות נורמטיביות רבות בישראל. בהיבט הכלכלי, הקושי העיקרי עבור בעלי משפחות והורים לילדים הוא לשמור על תקציב מאוזן. מצד אחד, זה קושי שנובע מיוקר המחיה בארץ ומסך הוצאות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם ההכנסה הממוצעת. מצד שני, יש גם אחריות אישית שלא תמיד מקבלת ביטוי אצל חלק מהמשפחות.
במשפחת מור, שני ההורים שכירים ועובדים במשרה מלאה. למשפחה שמתגוררת כיום ביבנה יש ילד בן שנתיים שנמצא רוב היום בגן פרטי, ילדה בת 5 שמבלה את יומה בגן חובה עירוני וילד בכור בן 13 שעלה השנה לחטיבת הביניים. אם המשפחה מרוויחה פחות או יותר את השכר הממוצע במשק העומד על כ-10 אלף ש"ח, והאב עובד בחברת הייטק ומרוויח 21 אלף ש"ח.

על פניו המצב הכלכלי של משפחת מור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מתי כדאי לטוס עם טיול מאורגן ומתי לא?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/250520/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/250520/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 03 Oct 2019 06:59:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250520</guid>
                                <description><![CDATA[אתם כבר זמן רב חולמים על טיול ביפן, התחלתם לברר על טיסות לטוקיו, אבל אתם לא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_250522" align="alignleft" width="1280"] תמונה: pexels.com[/caption]
אתם כבר זמן רב חולמים על טיול ביפן, התחלתם לברר על טיסות לטוקיו, אבל אתם לא בטוחים אם כדאי לכם לנסוע לבד או בטיול מאורגן? מדובר אם כן בדילמה שיש להתייחס אליה בכובד ראש ולבדוק בקפידה את מכלול השיקולים. כל נסיעה לחו"ל ולמקומות זרים שלא היינו בהם קודם לכן תכיל מספר פערים כמו: שפה, תרבות, עלויות, מחירים וכדומה. חשוב שנדע שאנחנו מסוגלים להתמודד מולם בקלות על מנת שאלה לא יקשו עלינו את החופשה.

מה ההבדלים בין טיול מאורגן לעצמאי?
כדי שמטיילים רבים ייהנו מהטיול ויתמודדו עם האתגרים בכל אותם יעדים זרים, גובשו להם הטיולים המאורגנים, שמאפשרים לחוות את הטיול ללא שום קושי. בחירה בטיול מאורגן תאפשר הגעה למקומות אטרקטיביים בקלות באמצעות אוטובוס תיירים, במהלך הסיור יינתנו הסברים בשפה העברית מפי מדריך מנוסה, ההיכרות עם התרבות החדשה תהייה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל מה שחשוב לדעת על בחירת ויטמין B12</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/250514/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/250514/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 03 Oct 2019 06:58:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=250514</guid>
                                <description><![CDATA[אם אתם נוטלים תוסף של ויטמין B12, כדאי שתדעו שלא כל הסוגים זהים, וחשוב שתכירו את ההבדלים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ויטמין B12 חיוני מאוד לגוף האדם, אולם דווקא הוא לא מיוצר כלל בגוף. המקור של ויטמין B12 מגיע מחיידקים בבטן האדמה, משם הבקטריה מגיעה לגוף של בעלי החיים, לחלופין, כיום ניתן לייצר את הויטמין באופן מלאכותי. מהערכות שונות עולה כי כ-90% מאוכלוסיית העולם המערבי סובלים בשלב מסוים בחייהם ממחסור בוויטמין B12. בחנויות מוצעים סוגים שונים של תוספי B12. אז איך בוחרים את התוסף היעיל ביותר?

טבליה או נוזל?
כשמדובר בתוספי תזונה המיוצרים בטבליות או בכדורים, הרכיבים הפעילים בתוספים עלולים לעבור פירוק מוקדם מדי בקיבה, טרם ספיגתם אל מחזור הדם. בנוסף, נוכחות של סיבים או רכיבים צמחיים מסוימים בתזונה עשויים לעכב את הספיגה של הרכיבים הפעילים. גם שימוש בתרופות מסוימות, למשל סותרי חומצה, עלול להפחית את יכולת הספיגה של הרכיבים הפעילים.

טבליות מיוצרות מאבקה ועוברות עיבוד, שכולל דחיסה של האבקות ותוספת חומרים סינטטיים המיועדים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטכנולוגיה החדשנית שמעצימה את ספיגת הכורכום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/248475/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/248475/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 19 Sep 2019 09:17:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=248475</guid>
                                <description><![CDATA[פריצת דרך מדעית מאפשרת ייצור תוסף תזונה של כורכום עם יעילות המוגברת פי כמה מהמוצרים של הדור הישן. לאחרונה הגיע המוצר החדש גם לישראל
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_248479" align="aligncenter" width="2560"] shutterstock[/caption]
כבר אלפי שנים ששורש הכורכום נחשב לצמח תבלין ומרפא במסורת המזרח, וכשליש מאוכלוסיית העולם צורכת אותו באופן שגרתי. בשנים האחרונות גובר השימוש בו גם בעולם המערבי. הוא מוכר כאנטי דלקתי, אנטי אוקסידנטי ואנטי חיידקי. לפי מחקרים, הכורכום מסייע להתמודדות עם מחלות ותופעות במערכת העיכול, דלקות מפרקים, מחלות לב וכלי דם, סוכרת, דיכאון, חרדה, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי והחלמה מניתוחים.
הרכיבים הפעילים והבולטים ביותר בסגולותיהם הנמצאים בכורכומין הם הכורכומינואידים (המוכרים בצבעם הצהוב העז). לאחרונה הסתבר שגם החלבונים, השמנים ורבי הסוכרים שנמצאים בשורש הכורכום הם בעלי תכונות מועילות. 
עד כאן נשמע נהדר, אבל החיסרון המרכזי של הכורכום הוא קשיי הספיגה שלו. הכורכומין במבנהו המקורי מתקשה לחדור את דופן המעי ואת התאים באזור הספיגה שבמעי, והוא ממשיך בדרכו ומופרש בצואה במקום להגיע למחזור הדם.
בשנים האחרונות נרשמה פריצת דרך מדעית בזכות שילוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משה צוק מוביל את ענף השיש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/248118/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/248118/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Sep 2019 10:51:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=248118</guid>
                                <description><![CDATA[זה לא משנה היכן אתם קוראים את הכתבה, אם תביטו סביבכם ותמצאו מוצרי שיש כלשהם, החל מחיפויים וריצופים, דרך מדרגות ועד למשטחי עבודה, סביר להניח שהם הגיעו ממקור אחד –חברת "צוק מוצרי שיש בע"מ", אימפריה, שמספקת לכל הקבלנים ואנשי המקצוע במדינת ישראל ללא יוצאים מן הכלל, מוצרי שיש ואבן טבעית
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_248119" align="aligncenter" width="695"] ZukMarble.com[/caption]
כשהמפעל המשפחתי הוקם על ידי יהושע צוק בתחילת שנות ה-80 הוא התמחה ביצור ובשיווק שיש למטבחים, אך לימים, בנו, משה צוק, איש עסקים ויזם, נכנס לעסק, והצליח להגדילו ולהפוך אותו לבינלאומי, הרבה לפני ששינינו את הרגלי הצריכה שלנו ועברנו לרכוש הכל דרך החנויות האינטרנטיות והרכישות המקוונות.
בזמן שהעסקים סביבו שאפו להתקיים והצליחו לעשות זאת בהתבססם על הקהל המקומי בלבד, משה צוק, אז בחור בן 20 הבין, שמדינת ישראל היא חצי סיכה על מפת העולם, אבל את מוצרי השיש, דורשים בעולם כולו, מה שהניע אותו לפתח פעילות ייצוא, ובמקביל לפתוח עסקים נוספים ברחבי העולם.
תוך מספר שנים צוק מוצרי שיש הפכה לקבוצה גלובלית בעלת מגוון גדול של מוצרי שיש, שאת קו המוצרים שהיא מייבאת ניתן לראות גם ברחבי אירופה, וארצות הברית. החברה נמצאת בגידול מתמיד, עם כוח קניה גדול ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה הקרינה מצ&#8217;רנוביל עדיין צריכה להדאיג אותנו, גם כאן בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/247612/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/247612/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:51:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247612</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות משגשג באוקראינה ענף ייצוא חדש. עם הדרישה העולמית הגדלה לפירות יער עסיסיים ומזינים, ב&#8221;מחוז...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247307" align="alignleft" width="2200"] תמונה: Vladimir Repik/AFP/Getty Images[/caption]
בשנים האחרונות משגשג באוקראינה ענף ייצוא חדש. עם הדרישה העולמית הגדלה לפירות יער עסיסיים ומזינים, ב"מחוז רובנו" שבצפון מערב המדינה, נכנסים מדי יום, עמוק למעבה היער, בעיקר נשים וילדים התרים אחר שיחי פטל ואוכמניות.
בידיים זריזות, הם קוטפים במהירות את הפירות וממלאים סלים גדולים, 20 ק"ג כל אחד. סוחרים במשאיות מחכים לעובדים לאורך הדרכים, שמחים לרכוש מהם במזומן את הסחורה. וחוזר חלילה למחרת.


[caption id="attachment_247619" align="alignleft" width="822"] תמרור אזהרה בדרום בלרוס, 2016: מזהיר מקרינה ביער הסמוך ואוסר על קטיף פירות היער והפטריות במקום &#124; תמונה: Sean Gallup/Getty Images[/caption]
"ההסתמכות על היער כמקור מחייה היא מסורת עתיקה באזור, כיוון שהאדמות שלו דלות במינרלים, מה שמונע את הצלחתה של חקלאות רגילה", הסבירה קייט בראון, פרופ' להיסטוריה מאוניברסיטת מרילנד בריאיון לאפוק טיימס. "אבל מה שחדש בשנים האחרונות אלו הממדים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהארכיון: מה הקשר בין אייזיק ניוטון, תיבת נוח, ואלוהים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247607/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247607/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:48:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247607</guid>
                                <description><![CDATA[אם חשבתם שאייזיק ניוטון היה רק ממציא מדע המכניקה, כדאי שתחשבו שוב. בפברואר 2003 יצא היומון...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247309" align="alignleft" width="1305"] ניוטון מגלה את שבירת האור כשהוא צופה בילד המשחק בבועות סבון (ציור של פלגיו פאלאגי מ-1827) &#124; תמונה: Public Domain[/caption]
אם חשבתם שאייזיק ניוטון היה רק ממציא מדע המכניקה, כדאי שתחשבו שוב. בפברואר 2003 יצא היומון הבריטי ה"טלגרף" בכותרת ראשית: "סר אייזק ניוטון, המדען הגדול ביותר של בריטניה בכל הזמנים, חזה את תאריך סוף העולם – וזה במרחק 57 שנים בלבד".
הידיעה הזו לא הפתיעה את החוקרת ד"ר עיבל לשם רמתי מהאוניברסיטה העברית, שחקרה החל משנות ה-90 במשך שבע שנים חלק מ-327 כתבי יד מסתוריים ולא מוכרים של המדען. היא ידעה, כמו חוקרים אחרים שצללו למים העמוקים לתוך עולמו האינטלקטואלי והרוחני העשיר של ניוטון, שידיעה מסוג זה היא רק קצה הקרחון.
ניוטון, ממציא מדע המכניקה – שלושת חוקי התנועה המפורסמים – וכוח המשיכה האוניברסלי (הגרוויטציה) ושנקבר לצד מלכי אנגליה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הגביע הקדוש – לא רק סרט, אלא מסע רוחני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247602/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247602/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:44:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247602</guid>
                                <description><![CDATA[כשאינדיאנה ג&#8217;ונס (האריסון פורד), אביו הנרי וצמד הנאצים שרדפו אחריהם (אלזה ודונובן) הגיעו למקדש בדרום טורקיה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247478" align="alignleft" width="1500"] אילוסטרציה של הגביע הקדוש &#124; תמונה:Shutterstock[/caption]
כשאינדיאנה ג'ונס (האריסון פורד), אביו הנרי וצמד הנאצים שרדפו אחריהם (אלזה ודונובן) הגיעו למקדש בדרום טורקיה בו נמצא הגביע הקדוש, הם נאלצו לעבור שלושה מכשולים בדרכם למעמקי המקדש. באחד מהם נדרש אינדיאנה "ללכת בעקבות האלוהים" (Only in the footsteps of God), בשביל אבנים כשעל גבי כל אחת מהן רשומה אות. הגיבור מבין שעליו לבחור באבנים המאייתות את השם המפורש ושברגע שידרוך על אבן שגויה היא מיד תקרוס והוא ייפול לתהום שמתחתיו.
בסופו של דבר החבורה מצליחה להגיע לחדר בו שוכן הגביע, אבל מתברר שיש שם גביעים רבים ועליהם לבחור את הנכון. אלזה בוחרת בגביע מפואר במיוחד ודונובן שותה ממנו, דבר המתברר כטעות קטלנית – הוא מוצא את מותו בתהליך הזדקנות מואץ במיוחד. אינדיאנה, לעומתה, בוחר את הגביע הפשוט ביותר ומשקה ממנו את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהארכיון: האם המחשבות שלנו משפיעות על הקצב שבו אנחנו מזדקנים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/247599/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/247599/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:40:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247599</guid>
                                <description><![CDATA[עוד ועוד חוקרים מגלים בשנים האחרונות שלמחשבות שלנו יש השפעה מכריעה על קצב ההזדקנות של תאי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247306" align="alignleft" width="1299"] עם כל פיצול של תא, הטלומר שבקצה הכרומוזום מתקצר &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
עוד ועוד חוקרים מגלים בשנים האחרונות שלמחשבות שלנו יש השפעה מכריעה על קצב ההזדקנות של תאי הגוף – תאי מערכת החיסון ותאי המוח. אפילו תאי העורקים "מקשיבים" למחשבות שלנו ומגיבים להן.
הביולוגית פרופ' אליזבט בלקבורן, כלת פרס נובל "לפיזיולוגיה או רפואה" (2009) ושותפתה הפסיכולוגית פרופ' אליסה אפל, בדקו כיצד לחץ כרוני משפיע על הזדקנות תאים אצל אימהות לילדים פגועים, אוטיסטים או משותקים וכו'. מתברר שבהשוואה לנשים אחרות בנות גילן, כאלו המגדלות ילדים בריאים, התאים בגופן של אלו הסובלות מלחץ כרוני מזדקנים מהר יותר (Epel, Blackburn, Lin, +4, 2004).
זה לא אומר שלחץ בהכרח מזיק לתאים שלנו. "ללחצים קצרי מועד דווקא יש יכולת לעזור לנו, כי הם בונים את מנגנוני ההתמודדות שלנו ועוזרים לנו לפתח גם מיומנויות העוזרות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי באמת אמרה &#8220;אם אין לחם תאכלו עוגות&#8221;?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247592/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247592/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:39:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247592</guid>
                                <description><![CDATA[מי המלכה שאמרה &#8220;אם אין לחם תאכלו עוגות&#8221;? אם עולה ברוחכם דמותה של מארי אנטואנט (1793-1755),...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247615" align="alignleft" width="1000"] מארי אנטואנט בפרוטרט שציירה אליזבט ויגה לברון ב-1783 &#124; תמונה:Public Domain[/caption]
מי המלכה שאמרה "אם אין לחם תאכלו עוגות"? אם עולה ברוחכם דמותה של מארי אנטואנט (1793-1755), מלכת צרפת בימים שקדמו למהפכה, אתם ככל הנראה טועים. הציטוט, בוודאי כפי שהוא מוכר בעברית, אינו מדויק. הראשון שהעלה אותו על הכתב היה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18, ז'אן ז'אק רוסו בספרו האוטוביוגרפי "וידויים". שם הוא מספר על נסיכה אדירה, מבלי לציין את שמה, שכששמעה שלאיכרים אין לחם אמרה: "אז שיאכלו בריוש" (Brioche) – שהוא סוג של לחם, עשיר במיוחד בביצים ובחמאה.
כאן עולה הבעייתיות הראשונה של ייחוסה המקובל של האִמרה למארי אנטואנט: רוסו כתב את "וידויים" בשנים 1769-1765. באותם ימים מארי אנטואנט, שנקראה עדיין מריה אנטוניה, הייתה נסיכה אוסטרית שלא היה לה שום קשר לצרפת. רק ב-1770, בהיותה בת קצת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה אנו לא יודעים על השדה המגנטי של כדור הארץ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/247246/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/247246/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 13:34:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247246</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות משהו משתבש בשדה המגנטי של כדור הארץ. בעיקר בקוטב הצפוני המגנטי – אותה נקודה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247679" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בשנים האחרונות משהו משתבש בשדה המגנטי של כדור הארץ. בעיקר בקוטב הצפוני המגנטי – אותה נקודה שאליה מצביעים המצפנים. מתברר שמאז שנות ה-90 הנקודה הזו נעה בקצב של לפחות 50 ק"מ בשנה לכיוון צפון, מעבר לצפון קנדה (שם שכנה בעבר).
מיקומו המדויק של הקוטב הצפוני המגנטי חושב לראשונה ב-1831, אז מצא מגלה הארצות הבריטי, סיר ג'יימס קלארק רוס, שהוא שוכן אי שם באיי צפון קנדה. עד לסוף המאה ה-19 נראה שהקוטב המגנטי אכן מטייל, אבל בתנועה אקראית למדי, ובסך הכול נשאר באותו אזור. את המגמה הברורה צפונה הוא החל בתחילת המאה ה-20. תחילה בקצב איטי למדי ובאמצע המאה כבר הגיע לקצב של כעשרה ק"מ מדי שנה. בשנות ה-90 הוא האיץ אפילו יותר ומאז מדובר על 60-50 ק"מ מדי שנה.
השינויים משפיעים על מערכות ניווט רבות במטוסים, בספינות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 325: שיעור לא צפוי מהעבר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/247586/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/247586/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:39:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247586</guid>
                                <description><![CDATA[לפעמים השיעורים הכי לא צפויים יכולים להפוך לשיעורים החשובים ביותר בחיים. כך קרה לגאי גבלדון שגדל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפעמים השיעורים הכי לא צפויים יכולים להפוך לשיעורים החשובים ביותר בחיים. כך קרה לגאי גבלדון שגדל ללא אב ועם אם חולה במשפחה ענייה בת שבעה אחים בלוס אנג'לס. תלאות החיים הובילו אותו בגיל 12 לעבור למשפחה יפנית מאמצת. הוא הלך עם ילדי המשפחה לשיעורים ביפנית, למד לדבר יפנית שוטפת והכיר את התרבות והמנהגים של העם היפני. לא היה לו מושג שהימים שהעביר בחיק המשפחה היפנית יהיו השיעור החשוב ביותר בחייו.

גבלדון התגייס לצבא האמריקני ב-1943 ובמלחמת העולם השנייה נחת עם יחידתו ישירות לתוך שדה הקרב מול היפנים באי סאיפאן, הנמצא דרומית ליפן. באי שהו כ-30 אלף חיילי אויב יפנים שקיבלו פקודה להרוג שבעה אמריקנים על כל חייל יפני שמת או להתאבד ובלבד לא ליפול בשבי או להיכנע.

אבל את גבלדון, בן ה-18, זה לא ממש עניין. כבר בלילה הראשון, בזמן שחבריו ישנו, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיים מעיני מסתערבת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/247252/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/247252/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:17:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247252</guid>
                                <description><![CDATA[ראיון עם המסתערבת הראשונה בצה"ל: על ההתמודדות עם החיים הכפולים, על ההכשרה כסוכנת שטח, על הפעילות הסמויה בלב השכונות הכי בוערות בשטחים ועל מה שחשבה כשצפתה ב"פאודה"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247278" align="alignleft" width="1840"] שיר פלד בעת השירות הצבאי &#124; תמונה: באדיבות שיר פלד[/caption]
[dropcap]״[/dropcap]אנחנו נוסעים בטרנזיט לבנה בסמטאות צפופות בכפר ערבי במזרח ירושלים. אני והנהג שלצידי נראים מקומיים לגמרי. השעה היא לקראת צהריים ביום חורפי טיפוסי. ילדים יוצאים מבית הספר ומתחילים להתפזר בסמטאות. אני מעיפה מבט לשמים ורואה שעומד לרדת גשם. באוזנייה של מכשיר הקשר התחובה באוזני אני שומעת הודעה שקוטעת את מחשבותיי: 'קבל, יש עיניים על הנידון'. אני מהדקת את אוזניית הקשר לאוזן, מסדרת את המטפחת שעל ראשי, ועוד שנייה זה מתחיל. אנחנו נכנסים לסמטה ורואים את החשוד. הנהג מתקרב אליו, מאט, פותח את החלון ומבקש אש. באותה שנייה שני לוחמים שישבו במושב האחורי מזנקים עליו. הוא נאבק איתם. יש לנו 30 שניות להסתלק מהמקום. הנהג יוצא מהמכונית ומכוון אליו אקדח. הוא ממשיך להאבק. אני מסתכלת מסביב לראות אם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוק ה-1%: הכירו את אסטרטגיית &#8220;צבירת הרווחים השוליים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/247248/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/247248/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:13:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247248</guid>
                                <description><![CDATA[איך לבנות הרגלים חדשים ולהגיע לתוצאות יוצאות דופן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247432" align="alignleft" width="1500"] רוכב האופניים הבריטי כריס הוי חוגג את זכייתו במדליית זהב במשחקים האולימפיים של 2012 בלונדון &#124; תמונה: Leon Neal/AFP/GettyImages[/caption]
גורלו של ענף רכיבת האופניים הבריטי השתנה ביום בהיר אחד, ב-2003. הארגון הלאומי, שהיה אחראי לרכיבת האופניים המקצועית בבריטניה, מינה את דייב בריילספורד (Dave Brailsford) למנהל החדש. עד אז רוכבי אופניים מקצועיים בבריטניה "סחבו" על גבם בערך 100 שנים של ביצועים בינוניים. 1908 הייתה השנה האחרונה שבה זכו רוכבים בריטים במדליית זהב במשחקי האולימפיאדה, ובמשך 110 שנה אף רוכב בריטי לא זכה ב"טור דה פראנס". למעשה, ביצועיהם של הרוכבים הבריטים היו גרועים כל כך, עד שאחד מיצרני האופניים באירופה סירב למכור לקבוצה אופניים מחשש שזה יפגע במכירותיו אם מקצוענים אחרים יראו שהבריטים משתמשים במותג שלו.
בריילספורד היה התקווה החדשה של הבריטים. מה היה שונה בו לעומת מאמנים אחרים? המחויבות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך עובדים הקולות הפנימיים שכולנו שומעים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/247254/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/247254/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:10:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247254</guid>
                                <description><![CDATA[עוד ועוד חוקרים, מטפלים ומדריכים חושבים שפיתוח המודעות לדיבור הפנימי שלנו היא כלי עוצמתי לשיפור התקשורת הבין-אישית, בעבודה או בבית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247289" align="alignleft" width="3598"] תמונה: Shutterstock[/caption]
לפני 600 שנה, אישה בשם מרג'ורי קאמפ עזבה את ביתה בקינגס לין שבאנגליה ונסעה לפגוש את הנזיר הקדוש ג'וליאן. רבים באו לג'וליאן כדי לקבל ייעוץ רוחני, ומרג'ורי הגיעה אליו כי כבר זמן מה היא שמעה קולות בראשה. לפעמים הקולות היו ברורים וחזקים – כאילו עוד אדם עומד לצידה, ולעתים הם היו מופשטים ולא מזוהים.
הנזיר ג'וליאן חי בחדר קטן שהיו בו שני חלונות. מחלון אחד הוא דיבר עם אנשים שבאו להתייעץ איתו, וחלון שני השקיף אל הכנסייה. גם לג'וליאן עצמו היו בעבר התנסויות של שמיעת קולות. הם היו כה חזקים, שאת רוב ימיו מאז הוא העביר במדיטציה עליהם. מרג'ורי וג'וליאן בילו מספר ימים בשיחה על הקולות ששמעו בראשם, והשיחה הזאת שינתה את חייה של מרג'ורי. לבסוף, היא העלתה את סיפורה על הכתב.
600 שנה מאוחר יותר קרא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהי באמת אהבה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/247443/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/247443/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:07:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247443</guid>
                                <description><![CDATA[רבים אומרים היום שאהבה אינה ניתנת להגדרה, אך השאלה מהי אהבה העסיקה פילוסופים משחר ההיסטוריה. איך השתנה מושג האהבה לאורך המאות ואיך השינויים קשורים למי שאנחנו כבני אדם היום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247465" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
[dropcap]״[/dropcap]כמעט 2,000 שנים חלפו – ולא הופיע אף לא אל חדש אחד!" כתב הפילוסוף פרידריך ניטשה בספרו המהפכני "אנטיכריסט" (1888). ניטשה צדק – מאז הופעתו של ישוע לא הופיע על פני האדמה אל חדש נוסף בדמות אדם שסחף אחריו מיליוני מאמינים וייסד דת. אבל ניטשה גם טעה – ובגדול – באלפיים השנים שחלפו דווקא כן הופיע אל חדש. הוא אמנם לא לבש צורה אנושית, אבל בהחלט ייסד דת והפך לאלמנט מרכזי בליבם של אנשים.
עד היום רובנו סוגדים לו במודע או שלא במודע, אם אנו אנשים מאמינים או שאנו אתיאיסטים. לאל הזה קוראים "אהבה". ובדת הסוגדת לו אין צורך לקרוא כתבים או לשמור על מצוות וגם לא לעבור תהליך ארוך של סבל כדי להגיע לנירוונה. בדת שלו קיים כוח בסיסי הנטוע בכולנו מיום לידתנו שביכולתו לקבוע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ראיון עם היועצת הרוחנית של הנשיא טראמפ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247250/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/247250/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 08:03:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247250</guid>
                                <description><![CDATA[מיוחד: פאולה ווייט-קיין – אשת הרוח של נשיא ארה"ב – מספרת על עולם הרוח של האיש החזק בעולם ועל קשריה עימו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247256" align="alignleft" width="1500"] הכומרה פאולה ווייט-קיין נושאת תפילה בטקס השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארצות הברית, ב-7 בינואר 2017, בוושינגטון &#124; תמונה: Alex Wong/Getty Images[/caption]
כשדונלד טראמפ עמד בחזית הקפיטול והושבע לנשיא ה-45 של ארה"ב, עמדה לצדו דמות שאינה מוכרת לקהל הישראלי, ועד לאחרונה גם לא למרבית הקהל האמריקני. היא עלתה לבמה, התקרבה למיקרופון ונשאה תפילה בפני אלפי צופים מושבעים. שמה פאולה ווייט-קיין. היא אשת דת, ומלווה את טראמפ מתחילת דרכו הפוליטית. מאז שהחליט להתמודד על תפקיד נשיא ארה"ב ב-2015; שעה שעלה לנאום במהלך קמפיין הבחירות בפני עשרות אלפי אוהדים באורלנדו; וכשהתלבט מאוחר יותר האם להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים – היא עמדה שם תמיד, "לוחשת באוזנו".
סיפור הידידות של ווייט-קיין וטראמפ התחיל ב-2001. איל ההון הניו יורקי צפה בערוץ טלוויזיה נוצרי, כשתוכניתה של ווייט-קיין עלתה לשידור. טראמפ, שהתלהב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המודל הנורדי הוא אשליה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/247086/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/247086/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 07:40:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247086</guid>
                                <description><![CDATA[סוציאליסטים רבים לא באמת מבינים מהו סוציאליזם, ורעיונות מקובלים כמו &#8220;המודל הנורדי&#8221; מבוססים למעשה על מידע...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247569" align="aligncenter" width="4724"] shutterstock[/caption]
סוציאליסטים רבים לא באמת מבינים מהו סוציאליזם, ורעיונות מקובלים כמו "המודל הנורדי" מבוססים למעשה על מידע מטעה, לפעמים אפילו שקרי. כך טוענים הכלכלנים האמריקנים פרופ' רוברט לווסון ופרופ' בנג'מין פאוול בספרם החדש "Socialism Sucks: Two Economists Drink Their Way Through the Unfree World" (2019). לאורך הספר המחברים מסיירים ברחבי העולם, הן במדינות חופשיות והן במדינות סוציאליסטיות, ומדווחים על מצבן הכלכלי והפוליטי, כשהם משווים את איכות הבירה במדינות השונות.
הספר נפתח בשוק שקרוב לליבם של רבים מתומכי הסוציאליזם – "המודל הנורדי" המסתורי, שפעמים רבות אוהבים להציג בתור האוטופיה שמעבר לים. המחברים מתחילים את מסעם בשבדיה ומבהירים, כבר בכותרת הפרק הראשון ("שבדיה: לא סוציאליזם") שהמודל הנורדי הוא הונאה.
בשבדיה נהוגה "מדיניות רווחה". המדינה מספקת שירותי בריאות ממלכתיים וגם תמיכה במובטלים. אבל תוכניות רווחה אינן המרכיבים המגדירים סוציאליזם, מסבירים המחברים. על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע לא שמעתם על ההדלפה הגדולה מגוגל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/247084/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/247084/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 07:37:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247084</guid>
                                <description><![CDATA[הנה פיסת מידע חשובה שמשום מה לא פורסמה בעיתונות הישראלית: מהנדס תוכנה בגוגל בשם זק וורהיס...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247563" align="aligncenter" width="4792"] [Tobias Schwarz/AFP/Getty Images][/caption]
הנה פיסת מידע חשובה שמשום מה לא פורסמה בעיתונות הישראלית: מהנדס תוכנה בגוגל בשם זק וורהיס (Vorhies) פוטר מעבודתו לאחר שחשף כמעט 1,000 דפי מסמכים שלטענתו מוכיחים כי גוגל חוסמת או מסירה בחשאי תכנים שאינם מתאימים לאג'נדה הפוליטית שלה – על אף שהיא מצהירה כי היא גוף ניטרלי. איזה סוג תכנים היא חוסמת? – תכנים בעלי אוריינטציה ימנית קונסרבטיבית.
וורהיס עבד בגוגל שמונה שנים והרוויח 260 אלף דולר בשנה. בריאיון שערכנו איתו באפוק טיימס ניו יורק הוא סיפר כי השכר, אבל גם האידאולוגיה, היו עבורו תמריץ ענק להישאר בחברה. "כשהצטרפתי הם אמרו: דבר ראשון אל תעשה דברים רעים, ודבר שני ארגן את המידע בעולם והפוך אותו לנגיש אוניברסלית – זה בדיוק מה שהאמנתי בו".
אבל ב-2016 הכול השתנה. "גוגל לא אהבה את העובדה שדונלד טראמפ נבחר", ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התלמיד הוא תכלית מערכת החינוך, אבל לא המלך שלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/247082/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/247082/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 07:33:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247082</guid>
                                <description><![CDATA[מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. &#8220;אצלנו&#8221;, היא אמרה, &#8220;הילד...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247560" align="aligncenter" width="3095"] [Shutterstock][/caption]
מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. "אצלנו", היא אמרה, "הילד לא צריך להתאים את עצמו למערכת, המערכת מתאימה את עצמה אליו". "וזה חינוך טוב לחיים?" שאלתי. "בטח!" היא ענתה. שאלתי אותה איך הילדים מגיעים בבקרים לבית הספר. היא קצת התפלאה למשמע השאלה הלא רלוונטית, אבל שיתפה פעולה: "יש נהג מיניבוס שאוסף אותם מהבתים". "והנהג הזה", שאלתי, "המערכת מתאימה את עצמה אליו או שהוא צריך להתאים את עצמו למערכת? אם בוקר אחד לא מתחשק לו לצאת מהמיטה אז הוא יכול פשוט להמשיך לישון?"
היא הבינה מיד מה רציתי לומר: חלק מהחינוך של ילדינו הוא ההכרה בכך שהעולם אינו מסתובב סביבם. אם מערכת החינוך מתאימה עצמה לכל ילד, כיצד היא תכין אותו לחיים הממשיים שאחרי בית הספר? חבריי המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה מספרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה עומד מאחורי הניסיון למנוע הפרדה מגדרית בקמפוסים החרדיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/247080/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/247080/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 07:30:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247080</guid>
                                <description><![CDATA[מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247556" align="aligncenter" width="5760"] hutterstock] ][/caption]
מזה כשנתיים אני מנסה להשמיע קול אחר במרחב הציבורי. קול שאינו משווה נשים לגברים, אלא קול המתמקד בחיזוק המהות הנשית. ביחד עם נשים דתיות וחילוניות מכל גווני הקשת הישראלית הקמתי את עמותת "שוברות שוויון" הפועלת לקדם שיח ציבורי על נשיות, אימהות ומשפחה, וכן לשנות את השיח העכשווי – משיח של מלחמה בין המינים לשיח של השלמה. משיח המטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים, לשיח המדגיש את הייחודיות של המינים.
בחודש שעבר שוב עלתה לכותרות שאלת ההפרדה בין גברים לנשים באירועי תרבות (בעפולה ובחיפה). במקביל, בעוד כמה חודשים ידון בית המשפט העליון בעתירה שעניינה ביטול כל אפשרות להפרדה בין גברים לנשים בקמפוסים החרדיים להכשרה מקצועית ולהשכלה גבוהה. קמפוסים שמטרתם לעודד השתלבות חרדים וחרדיות באקדמיה ובשוק התעסוקה. מגישת העתירה היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אני משמש כמטרה מספר אחת של המשטר הקוריאני&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/247078/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/247078/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Sep 2019 07:15:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247078</guid>
                                <description><![CDATA[הוא כונה על ידי המשטר הצפון קוריאני "הדיפלומט הטוב והמבריק ביותר", ניהל את הקשרים הכלכליים והפוליטיים בין צפון קוריאה ואנגליה ואפילו ליווה את אחיו של קים ג'ונג און למופע של אריק קלפטון. אבל מאז שערק הוא הפך למטרה מספר אחת של הדיקטטורה. ריאיון מיוחד עם תֵאה יוֹנג-הוֹ על חופש, קומוניזם והחיים במעמד הגבוה בצפון קוריאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247141" align="aligncenter" width="4614"] תֵאה יוֹנג-הו &#124; Samira Bouaou/The Epoch Times[/caption]
בשנת 2015 נשלחה סדרה של מיילים מוצפנים מצפון קוריאה לשגרירות שלה בלונדון. המיילים הסודיים הכילו שורת הוראות סדורות לרגל ביקורו באנגליה של אורח מיוחד מהאצולה הצפון קוריאנית: קים ג'ונג צ'ול – נגן גיטרה נלהב ואחיו הבכור של דיקטטור צפון קוריאה, קים ג'ונג און.
מי שקיבל את המיילים היה תאה יונג-הו, הדיפלומט השני בדרגתו בשגרירות צפון קוריאה בלונדון. ההוראות קבעו כי עליו לרכוש שישה כרטיסים למופע של אריק קלפטון שנערך בהיכל בעיר, להזמין שתי סוויטות במלון יוקרה ומקומות במסעדות נחשבות. לאחר שנחת האח התלווה אליו תאה לביקורו בלונדון שכלל, בין היתר, מהלומות על דלתה של חנות מוסיקה מפורסמת שהאח דרש שיפתחו עבורו בשעת לילה מאוחרת.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מוכנים לכיתה א&#8217;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/247160/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/247160/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Sep 2019 07:06:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247160</guid>
                                <description><![CDATA[המעבר מגן הילדים לכיתה א', הוא אירוע מרגש מאוד עבור הילדים וההורים כאחד. מדובר בשינוי משמעותי אליו צריך להתכונן יחדיו על מנת שתוכלו לעבור את כל השלבים של הכנה לכיתה א' על הצד הטוב ביותר, אספנו עבורכם את השלבים החשובים שצריך לעבור עם הילדים עם תחילת שנת הלימודים
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247161" align="aligncenter" width="2560"] pexels.com[/caption]
סדר יום קבוע

קביעת סדר יום קבוע עבור הילדים, הוא הדבר החשוב ביותר טרם עלייתם לכיתה א' ובמשך החודשים הראשונים. כאשר הילדים יוצאים לחופש הגדול, הגבולות מטשטשים ואיתם גם המחויבות לדברים חשובים כמו: לשתות הרבה, לאכול נכון, לבצע משימות, לשחק עם החברים, להספיק מטלות ועוד. לכן, עליכם ההורים להקפיד על סדר יום בו הם מתעוררים בשעה מסוימת, מתארגנים בזמן מוקצב ונערכים לארוחת בוקר מזינה. הקפדה על סדר יום, עשויה למנוע מכם הרבה בעיות בפתיחת השנה.

זמני שינה 
אחרי שהבנתם את החשיבות של ארגון סדר יום עבור הילדים, כעת עליכם לעבור שלב אחרי שלב בכדי לסגל עבורם הרגלים חדשים. כשמדובר בזמני שינה, כדאי להגדיר זמנים מסוימים גם בחופש הגדול, בהם הילדים הולכים לישון ולהתמיד בו עם פתיחת השנה. למה? כי במהלך החופש הם נוטים להירדם בשעות מאוחרות ולהתעורר בשעות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חלומות בהקיץ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/247153/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/247153/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Sep 2019 06:58:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247153</guid>
                                <description><![CDATA[התופעה של חלימה הקיץ בכלל לא חדשה אבל מחקרים שפורסמו לאחרונה שופכים אור על היתרונות והחסרונות שלה. אז כיצד נשארים מרוכזים בלי לוותר על היצירתיות? הנה כמה הצעות
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247155" align="aligncenter" width="1920"] pixabay[/caption]
פסיכולוגים מגדירים "חלומות בהקיץ" בצורה שונה ומסכימים רק על זה שהתופעה כוללת ניתוק קל מהמציאות. בזמן חלימה בהקיץ, האירועים שנתפסים בדרך כלל על ידי החושים שלנו מפסיקים להיות רלוונטיים לחוט המחשבה ואנחנו לא מוטרדים בגללם. 
במילים אחרות, חלומות בהקיץ גורמים למודעות שלנו לצאת להפסקה ומנתקת אותנו לזמן קצר מהסביבה המיידית. ההשפעה לטווח הקצר היא בדרך כלל חיובית, בעוד בחיים השוטפים זה עשוי להיות מלווה בדאגות מסוימות – כמו למשל אלו שמתעוררות אצל הורים לילדים. 

למה לחלום בהקיץ ומה יוצא לנו מזה?
ילדים, גברים ונשים בכל הגילאים יכולים להיתקל בתופעה של חלומות בהקיץ ולהרגיש לדקות ספורות שהקשר שלהם עם המציאות מיטשטש ומוחלף על ידי פנטזיה או דמיון. למרות שבעבר נטו פסיכולוגים חינוכיים להזהיר מפני חלימה בהקיץ מחשש שהילדים יישאבו לנוירוזות ופסיכוזות, כיום ברור שזו אינה תופעה שלילית ושברוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך בוחרים שם לתינוק החדש?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/247147/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/247147/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Sep 2019 06:49:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247147</guid>
                                <description><![CDATA[בחירת שם לתינוק היא סוגיה מורכבת שדורשת מההורים השקעה של זמן, אנרגיה ומחשבה. רוצים לדעת באיזה שיקולים להשתמש? הנה כמה הצעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247148" align="alignleft" width="1000"] pexels[/caption]
אחד התפקידים החשובים ביותר של הורים שבדרך הוא בחירת שם לתינוק. עוד לפני שנכנסים לסוגיית ההבדל בין שמות לבנים ולבנות, ההורים חייבים לסנן מאות אלפי אפשרויות ולהישאר עם כמה אופציות רלוונטיות לימים האחרונים שלפני התאריך המשוער. בהקשר הזה, השאלה היא כיצד עושים זאת ובאיזה שיקולים אפשר להשתמש. 
הנה למשל כמה דרכים לבחור שם לתינוק בלי להרגיש יותר מדי תסכול או עוגמת נפש בקרב בני הזוג:

1. בחירת שם לפי המשמעות והאופי
יש הורים שחושבים שאם ייתנו לילד שלהם שם מסוים, הם יוכלו להשפיע על האופי שלו. אין כמובן מחקרים מדעיים שתומכים בהנחה הזו, אך לא יזיק לנסות. חוץ מזה, יש המון שמות מהממים גם לבנים וגם לבנות שמזוהים עם תכונות אופי ספציפיות: החל מנועם, דרך טוהר ועד שלווה. 

2. בחירת שם לפי קרובי משפחה
עוד דרך טובה להתמקד בקטגוריה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הדרך היחידה להשיג הסכם סחר שניתן לאכוף מול סין היא לדחוק את המשטר הזה החוצה. המשטר הזה הוא האויב&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/247076/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/247076/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Sep 2019 04:17:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=247076</guid>
                                <description><![CDATA[גנרל רוברט ספלדינג, שנחשב למומחה מספר 1 לנושא סין של צבא ארה"ב, מדבר בריאיון על הכול: מדוע מלחמת הסחר צפויה להגיע לוול סטריט, איזו אסטרטגיה מפעילה סין כדי לנצח את המערב, ועל מה נאבקים באמת בשוק רשתות 5G?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_247088" align="aligncenter" width="6306"] גנרל רוברט ספלדינג. כיהן כאסטרטג הראשי לנושא סין של יו"ר המטות המשולבים בפנטגון &#124; [Samira Bouaou/The Epoch Times][/caption]
"מה היה בוונצואלה לפני שהפכה למה שהיא כיום?" מאתגר אותי גנרל רוברט ספלדינג במהלך הריאיון שאני עורך איתו בוושינגטון. "היו בה נכסים בבעלות חברות זרות משגשגות", הוא משיב בעצמו. "ואז מה עשתה הממשלה שם? תפסה בכוח את הנכסים. באופן דומה, האגרוף הסיני מתהדק כעת, וככל שיתהדק יותר אפשר לצפות שהנכסים של חברות מערביות בסין ייפגעו".
ספלדינג אינו זורק סיסמאות לאוויר. אם יש דמות אחת בקהילת המודיעין האמריקנית שמבינה מה קורה מול סין – מלפנים ומאחור – זה הוא. עד לא מזמן הוא נחשב למומחה מספר אחת של צבא ארה"ב לנושא סין. בין השנים 2014 ל-2016 הוא כיהן כאסטרטג הראשי לנושא סין של יו"ר המטות המשולבים בפנטגון (היועץ הצבאי הראשי לנשיא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 324: ספרים מהחיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/244364/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/244364/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 09:30:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244364</guid>
                                <description><![CDATA[אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאת ההשכלה שלי לא ארכוש בישיבה בשיעורי בית הספר. הייתי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאת ההשכלה שלי לא ארכוש בישיבה בשיעורי בית הספר. הייתי תלמיד כיתה י' והחומר שהועבר בכיתה מעולם לא היה משעמם יותר. למדתי בבית ספר קיבוצי, מהאיכותיים בארץ, ופשוט הפסקתי להגיע לשיעורים. מה שדחף אותי החוצה לא היה פעילות עבריינית וגם לא מפגשי חברה באמצע היום – זאת הייתה הספרייה של בית הספר שנמצאה לא הרחק מהכיתות והפכה לגילוי המשמעותי של חיי באותה תקופה.

בשלוש השנים הבאות הקפדתי להגיע מדי יום מוקדם לבית הספר אך במקום לפנות לכיתות הלימוד, פניתי לספרייה. מכיוון שהיה מדובר בצעד חריג ולא מקובל, מדי פעם, אחרי כמה שעות ישיבה רצופות, חזרתי לאזור כיתות הלימוד כדי לוודא שאיש לא מחפש אותי. ואז, בחזרה לספרייה – להשלים קריאה של ספר נוסף.

מבחינתי – שם היו החיים עצמם. שכן, מה שהכילה הספרייה היה אמיתי הרבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיעורים לחיים מפורסט גאמפ ומסיפורי עמים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/244166/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/244166/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 09:04:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244166</guid>
                                <description><![CDATA[לאחרונה התפרסם בהוצאה מחודשת הספר &#8220;סיפורי עם איטלקיים&#8221; (Italian Folktales) מאת איטלו קאלווינו, שבמקור, בדומה לסיפורי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244216" align="alignleft" width="1079"] טום הנקס &#124; תמונה:Don Emmert/AFP/Getty Images[/caption]
לאחרונה התפרסם בהוצאה מחודשת הספר "סיפורי עם איטלקיים" (Italian Folktales) מאת איטלו קאלווינו, שבמקור, בדומה לסיפורי עם אחרים כמו אלו שכתבו האחים גרים, לא נועד לילדים אלא דווקא למבוגרים. "האגדות האלה הן מטאפורות לצמיחה הפנימית של הנפש שלנו, ומשקפות את המסע הפנימי שהנפש עוברת במהלך החיים", מסביר סופר הילדים הגרמני-אמריקני האנס וילהלם בסדרת הווידיאו שלו Life Explained.
"האדם עם זר האצות" – אחד הסיפורים מתוך קובץ "סיפורי העם האיטלקיים" ממחיש זאת. הסיפור מתחיל עם חטיפתה של בת המלך והתגייסותה של קבוצת גברים לעלות על ספינה ולצאת לחפש אחריה. אחד המתנדבים שעמד לעלות על הסיפון היה נווד ידוע ושיכור בשם סאמפיר סטארבורד. קפטן הספינה סלד ממנו מאוד, וכאשר הוא ראה שסטארבורד מתקשה לטפס על הסיפון, הוא שכנע אותו בעורמה לעלות לתוך סירת הצלה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך להירגע כמו סמוראי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/244168/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/244168/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 08:24:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244168</guid>
                                <description><![CDATA[לוחם קשוח וחמור סבר או אדם מנומס עם לב מלא חמלה? מה היו הסמוראים האמיתיים ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244227" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock.com[/caption]
בתחילת שנות ה-2000 סרטים כמו "הסמוראי האחרון" או "גוסט-דוג: דרכו של סמוראי", זכו לפופולריות עצומה והפכו את הסמוראים למושא הערצה בתרבות המערבית. הסמוראים הצטיירו בתור לוחמים קשוחים מההיסטוריה של יפן שפיתחו את אמנות הלחימה "בושידו" – הכוללת אגרופים, בעיטות ומעט עבודה על הקרקע – והפכו למודל לחיקוי. לא רק בקרב חובבי אמנויות לחימה, אלא גם בקרב הציבור הרחב.
אולם מתברר שבעוד שבסרטים הסמוראים מתוארים כלוחמים קשוחים, חמורי סבר ואף אכזריים, ההפך הוא הנכון. ספר בן 400 שנה שכתב יאמאגה סוקו, מלומד קונפוציאני ובן למשפחה של לוחמים, הנקרא "דרך האביר" (Way of the Knight) חושף את טבעם ומטרתם האמיתית של הסמוראים.


[caption id="attachment_244229" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Getty Images[/caption]
הסמוראים הראשונים היו בעלי קרקעות ביפן. הם התארגנו, בעידודם של בני מעמד האצולה היפנית, להגן על אדמתם מברברים ומשודדי ים. רכובים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע החיים תמיד מסתבכים? הכוח המסתורי המניע את גלגל החיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/244164/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/244164/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 07:48:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244164</guid>
                                <description><![CDATA[הכירו את אחד הכוחות החזקים הפועלים בעולם הגורם לרבות מהבעיות ומוביל לאי-סדר הולך וגדל. כיצד ניתן להתמודד מולו ואיך הוא קשור להצלחה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244308" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
כשטיסה 173 של חברת יונייטד אירליינס התרסקה בדצמבר 1978, עמדה בפני מנהלי חברות התעופה בעיה קשה: כיצד להקטין את שכיחות אסונות התעופה שהלכה וגדלה בשני העשורים הקודמים והגיעה לשיא בהתרסקות הנוכחית. שנות ה-60 וה-70 היו שנים של האצה טכנולוגית גדולה בשוק התעופה. מטוס הקונקורד העל קולי פותח, הופיעו דגמים מתקדמים של בואינג כמו 727, 737 ו-747, והוכנסו למטוסים שכלולים טכנולוגיים שונים. מנהלי החברות חשבו שאם יוסיפו למטוסים עוד אמצעים טכנולוגיים שיפקחו ויבקרו על כל היבט בטיסה, הם יפחיתו את בעיות הבטיחות ואיתן גם את ההתרסקויות. בפועל קרה דבר בדיוק הפוך.
מדוע? כשחוקרים מנאס"א ומהמועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה בחנו מה גרם להתרסקויות, התברר שהסיבה לכך קשורה באחד הכוחות הגדולים ביותר הפועלים בעולם. כוח יסודי כל כך לקיום שלנו כאן, המחלחל כמעט לכל דבר שאנו עושים. הוא גורם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הקשר בין ריסון מיני להתפתחות החברה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/244090/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/244090/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 07:42:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244090</guid>
                                <description><![CDATA[המחקר שלא סיפרו לכם עליו: אחרי שבחן עשרות תרבויות מההיסטוריה, הגיע החוקר ד"ר ג'וזף דניאל אנווין למסקנה כי קיים קשר ישיר בין ריסון מיני להתפתחות תרבות בחברה, בעבר וגם בהווה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244093" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock.com[/caption]
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, בתקופה שבה זיגמונד פרויד עורר דיון בעולם הפסיכולוגיה לגבי השלכותיו המכריעות של דיכוי היצר המיני, האתנולוג הבריטי ד"ר ג'וזף דניאל אנווין (Unwin) ערך בתחומו מחקר דומה. אנווין, שחקר והשווה אמונות ומנהגים של תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, שאל את עצמו האם ההיסטוריה האנושית יכולה ללמד אותנו משהו לגבי השפעות הריסון המיני. אותה שאלה הובילה אותו למסע המחקר של חייו.


[caption id="attachment_244101" align="alignleft" width="145"] ד"ר ג'וזף דניאל אנווין[/caption]
בספר שפרסם (Sex And Culture, 1934) על מחקרו הממושך, הוא כותב שאחרי שחקר 80 קבוצות אתניות לאורך 5,000 שנות היסטוריה אנושית, הוא גילה דפוס החוזר על עצמו: ככל שקבוצה אתנית שמרנית יותר מבחינה מינית, כך היא מגיעה לרמת התפתחות גבוהה יותר. כלומר, חברי הקבוצה יכולים להפנות אנרגיה רבה יותר לפיתוח התרבות והציוויליזציה.
הדפוס הזה, מסביר ד"ר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הצד המסוכן של חוק המשיכה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/244032/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/244032/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 07:41:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244032</guid>
                                <description><![CDATA[לפי התורה הנסתרת ברב המכר ובסרט "הסוד", אנחנו יכולים להשיג כל דבר בחיים בעזרת המחשבות בלבד. אולם מקור הרעיון מצוי בתורות מאגיות וכשפים החושפים את הצד האפל של התיאוריה הפופולרית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244140" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
לפני כ-15 שנה התפרסם הסרט "הסוד", ובעקבותיו ספר באותו שם, של רונדה בירן. הספר הפך לרב מכר ענק, התפשט במהירות ברחבי העולם המערבי ונמכר ביותר מ-30 מיליון עותקים. הספר מגלה לכאורה סוד שהיה ידוע כביכול לאנשים מצליחים בלבד לאורך ההיסטוריה בהם מוצרט, איינשטיין, לאונרדו דה וינצ'י ואחרים, שבזכותו הם חיו חיים מאושרים. הסרט והספר הצהירו שהם מגלים לראשונה את סוד ההצלחה לציבור הרחב.
הסוד מתבסס על "חוק המשיכה" שקיים ביקום. לפי חוק זה כל אדם יכול, באמצעות מחשבותיו בלבד, למשוך אליו כל דבר שירצה בכל תחום: כסף, הצלחה, כוח או לחילופין מחלה או הפסד. "חוק המשיכה הוא זה שקובע את כל הסדר שביקום, כל רגע בחייך, וכל דבר ודבר שאתה חווה בחייך", כתוב בספר (לפי הגרסה האנגלית). "לא משנה מי אתה והיכן אתה נמצא, חוק המשיכה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הילדים שלנו לא צריכים להיות מאושרים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/244015/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/244015/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 07:04:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=244015</guid>
                                <description><![CDATA[הפילוסוף ד"ר שמעון אזולאי יוצא למלחמה והוא מזמין את כולם לקחת בה חלק. "מה שיקבע את עתיד ילדינו זאת היכולת שלהם להיות שחקני משמעות במשחק הרעיונות הגדול", הוא אומר בריאיון ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_244019" align="alignleft" width="1500"] צילום: ודים ברסטצקי[/caption]
הפילוסוף ד"ר שמעון אזולאי, מרצה מבוקש המופיע בתוכניות רדיו וטלוויזיה, לא דומה לאף דוקטור לפילוסופיה שרגילים לפגוש בשורות האקדמיה. הוא מדבר בלהט ובגובה העיניים ומחבר בין פילוסופיה לדברים שבשגרה. כשאני פותחת את השיחה ומבקשת שיספר לי מה הוא עושה כרגע בחייו המקצועיים הוא עוצר אותי ואומר: "רגע. קודם אני רוצה להגיד שאני הבן של מרים אזולאי ז"ל משיכון פאר בחדרה. עכשיו את יכולה להמשיך".
כך אתה גם פותח את הספר שלך "קץ האושר". 
"נכון. כי זה הדבר הראשון והכי חשוב. חוץ מזה, אני מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו על יהדות וחינוך, ומלמד באוניברסיטה העברית בחוג לפילוסופיה, ובמכון מנדל. אני עוסק בשאלות החיים הגדולות ובמושג של משמעות. אני מפתח תוכניות חינוך במכון ברנקו וייס. לעתים קרובות אני אומר על עצמי שבשבילי פילוסופיה זה לתקן רעיונות חולים".


[caption id="attachment_244026" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע אריסטוקרטיה נחוצה לחברה שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/243981/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/243981/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Aug 2019 07:01:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243981</guid>
                                <description><![CDATA["כל חברה צריכה מספר מודלים המגיעים מהעבר", אומר ההיסטוריון הצרפתי והמומחה לאריסטוקרטיה אריק מונסיון ריגו. "המשפחות האלה שרדו במשך מאות שנים בגלל שהן כנראה מחזיקות בסוד חיי הנצח"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_243990" align="alignleft" width="1500"] הכימאי והאציל אנטואן לורן דה לבוזיה ואישתו, ז'אק לואי דוד, 1788, צרפת &#124; תמונה: Public Domain[/caption]
בילדותי נסעתי לשהות עם משפחתי בעמק הלואר שבצרפת. אזור פסטורלי המאוכלס בטירות ובהיסטוריה עתיקה. בקיץ הטירות פתוחות למבקרים ומתקיימים בהן פסטיבלים הקשורים בהיסטוריה של המקום. מאות אנשים מתחפשים לאיכרים, לאבירים, למלכים, לנסיכות, לאריסטוקרטים, לדוכסים ולרוזנים. ברקע מתנגנת מוסיקה מהתקופה, ונערכים משחקים מסורתיים: קרבות אבירים, רכיבה על סוסים ואפילו, שלא נדע, היאבקויות בבוץ ותחרויות כלבים.
מי שמארח את האירועים האלה הם פעמים רבות אדוני המקום – אריסטוקרטים בני שושלות ארוכות בצרפת שירשו את הטירות ממשפחתם. אלו אנשים המופיעים תמיד בלבוש מדוגם ויפה, עם חיוך רחב על פניהם, מאושרים לראות שהטירה מהווה תפאורה לשימור העבר.


[caption id="attachment_243985" align="alignleft" width="426"] משחק שח מט במעמד האצולה. ארתורו ריצ'י', מאה 19[/caption]
אולם מחוץ לאזורים הכפריים המצב שונה והאריסטוקרטיה מוזכרת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יובל נח הררי וההרצאה בטד המנבאת את כיוון המין האנושי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/243850/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/243850/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 07:41:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243850</guid>
                                <description><![CDATA[יובל נח הררי הוא אולי ההיסטוריון המשפיע בעולם. ספריו הקנו לו פופולריות, השפעה ויכולת לעצב את...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[יובל נח הררי הוא אולי ההיסטוריון המשפיע בעולם. ספריו הקנו לו פופולריות, השפעה ויכולת לעצב את דעת הקהל. ובכוח הזה הוא השתמש לא מזמן. אני לא מתכוון לפרסום הספר שלו ברוסיה (שפיסקה בו הוחלפה), אלא לכתבה שפרסם על שער מוסף "הארץ" בנושא קהילת הלהט"ב (26 ביוני 2019).


[caption id="attachment_243899" align="alignleft" width="1134"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
"במבט לאחור", כותב נח הררי, "אפשר כמובן לתהות למה בכלל היה צריך את המהפכה הלהט"בית. למה היו צריכות לעבור אלפי שנים של דיכוי, עד שבני אדם הבינו שאין שום דבר רע באהבה? אם שני גברים אוהבים זה את זה, או שתי נשים רוצות לבנות את חייהן יחד, מה בעצם הבעיה עם זה? גם אם יש אלוהים, אני די משוכנע שהוא לא מעניש בני אדם על אהבה.
"הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסיות וכל יתר בני האדם לא מפרים שום חוק טבע. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התדרדרות התרבות והשפה בארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/243852/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/243852/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 07:29:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243852</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שלושה חודשים העברתי הרצאה באוניברסיטת מיזורי שבקנזס. זו הייתה ההרצאה המשעממת ביותר שיכולתי להעביר. הנושא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני שלושה חודשים העברתי הרצאה באוניברסיטת מיזורי שבקנזס. זו הייתה ההרצאה המשעממת ביותר שיכולתי להעביר. הנושא היה: "גברים הם לא נשים". נושא שנוי מאוד במחלוקת כמעט כמו העובדה שהשמים הם כחולים. אבל ברגע שפתחתי את פי והתחלתי לדבר, קבוצה של סטודנטים התחילה לצעוק במשך 25 דקות. ואז בחור מוזר מהארגון הקיצוני "אנטיפה" (Antifa) התפרץ וריסס אותי באיזה כימיקל. למרבה המזל לא נפגעתי פיזית. רק נהרסה החליפה שלי.
אני יודע שסטודנטים יכולים לעשות דברים טיפשיים. הם מתנהגים פעמים רבות כמו אידיוטים. זו כמעט ההגדרה של להיות סטודנט, אז אין לי בעיה איתם. הבעיה הייתה ביום המחרת, כשנשיא האוניברסיטה שלח מכתב שבו התנצל – שהזמין אותי מלכתחילה. הוא הכפיש אותי בתור סוג מסוים של גזען ואמר שדעותיי אינן מתאימות לדעות האוניברסיטה. כפי שניתן להבין, הם לא חושבים שגברים אינם נשים. הוא גם הגן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לפי מערכת החינוך הישראלית לח&#8221;י ואצ&#8221;ל היו ארגוני טרור. האמנם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/243848/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/243848/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 06:48:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243848</guid>
                                <description><![CDATA[מזה עשרות שנים טוענים מובילי דעה בקרב ערביי ישראל כי הטרור הפלסטיני מוצדק מכיוון שהוא דומה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מזה עשרות שנים טוענים מובילי דעה בקרב ערביי ישראל כי הטרור הפלסטיני מוצדק מכיוון שהוא דומה לטרור של האצ"ל, לח"י וגם ה"הגנה" לפני קום המדינה. "האצ”ל, לח"י וההגנה יצאו לרחובות אל מול המנדט הבריטי וחייליו כדי לחולל את מדינתכם הנהדרת, אז למה לפלסטינים אסור?" אמר זוהיר בהלול ב-2016. למרבה הצער, גם חוגים, בעיקר מקרב השמאל הציוני, העלו טענות דומות לגבי האצ"ל ולח"י. לאחרונה אף הובא לידיעתי כי בספר לימוד במערכת החינוך הישראלית: "עולם לאומי ב' – בונים מדינה במזה"ת" (מאת מ. בר הלל, ש. ענבר לילך, 2014, עמ' 48), מוגדרים אצ"ל ולח"י כ"ארגוני טרור". לגבי לח"י נכתב: "דגלה בטרור קיצוני כלפי הבריטים בהם ראתה האויב העיקרי של היישוב". המציאות כמובן שונה לחלוטין.


[caption id="attachment_243877" align="alignleft" width="1323"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
מוסר הלחימה של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (אצ"ל) – מחתרת שקמה משורות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרדריק הארט והדרך לזעזע את &#8220;הבורגנות השבעה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/243846/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/243846/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 06:42:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243846</guid>
                                <description><![CDATA[חיילים אמריקנים שלחמו בווייטנאם התאגדו ב-1979 כדי להנציח את רבבות הנופלים במלחמה. הם אספו יותר משמונה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חיילים אמריקנים שלחמו בווייטנאם התאגדו ב-1979 כדי להנציח את רבבות הנופלים במלחמה. הם אספו יותר משמונה מיליון דולר של תרומות פרטיות, והכריזו על תחרות לבחירת עיצוב אנדרטה. נשלחו 1,421 הצעות. צוות של אדריכלים ומומחים לאמנות בחר את ההצעה הזוכה, שאותה תכננה סטודנטית צעירה בשם מאיה לין – קיר שחור בצורת האות רי"ש שעליו חקוקים שמות הנופלים.


[caption id="attachment_243872" align="alignleft" width="259"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
בעקבות הבחירה פרצה מהומה. חיילים רבים ראו בעיצוב הזה בחירה סתמית: מצבה שחורה ענקית בלי שום רמז לגבורה, לפטריוטיות או לערכים לאומיים – כאילו התביישה האומה בלוחמיה.
הפוליטיקאי ג'ים ווב, ממובילי הפרויקט, ביטל בזעם את תמיכתו. "לא העליתי על דעתי שייבנה גוש אבן ניהיליסטי שכזה", אמר. שר הפנים סירב להעניק לאנדרטה אישור בנייה.
לאור הביקורת, פנו היוזמים למי שזכה במקום השלישי בתחרות, הפַּסָל פרדריק הארט, וביקשו שיוסיף גם פֶּסל משלו. וכך, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך התא הקומוניסטי בישראל מנסה להשתלט על השיח החברתי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/243595/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/243595/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 06:26:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243595</guid>
                                <description><![CDATA[הגעתי לביקור במפלגה הקומוניסטית הישראלית שעשויה להפוך, ביחד עם המפלגות הערביות, לסיעה השלישית בגודלה בכנסת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_243603" align="alignnone" width="1011"] דב חנין בטקס של בנק"י &#124; תמונה: חשבון הפייסבוק של בנק"י תל אביב[/caption]
יום רביעי, 19:50, אני מחנה את הרכב ברחוב אחד העם בתל אביב ועושה את דרכי ברגל למפגש של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, סניף תל אביב. שלטים של מפלגת חד"ש התלויים על גדר תיל רומזים על כיוון הכניסה לבניין. אני נכנס, עולה קומה אחת ומולי נגלה לוח מודעות גדול עשוי מתכת. "פועלי כל הארצות התאחדו", נכתב באדום בראש הלוח לצד סמל הפטיש והמגל. מתחת תלויה בגאון תמונתו של צ'ה גווארה. למטה יותר הזמנה למסיבת גאווה בוטה. ועל שולחן קטן מונח בערימה עיתון המפלגה הקומוניסטית ("זו הדרך") שכותרתו זועקת "ברית דמים" על קשרי נתניהו וטראמפ.
התחושה בכניסה לא טובה. בפנים מספר מתנדבים מסדרים כיסאות במעגל. בערך 15 איש צפויים להגיע. אני מתיישב וממתין שיתחילו. אבל יש מאחרים. "איך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שותפו של ברק הוא עבריין מין. אבל שותפיהם של יתר הפוליטיקאים גרועים לא פחות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/243597/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/243597/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 06:26:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243597</guid>
                                <description><![CDATA[בחודש שעבר נודע שאחד משותפיו של אהוד ברק, לשעבר ראש ממשלת ישראל, הוא פדופיל מורשע בשם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_243629" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Jack Guez/AFP/Getty Images[/caption]
בחודש שעבר נודע שאחד משותפיו של אהוד ברק, לשעבר ראש ממשלת ישראל, הוא פדופיל מורשע בשם ג'פרי אפסטין. אפסטין החזיק על אי פרטי בקאריביים נערות צעירות שהיו שפחות מין. הוא הטיס לשם פוליטיקאים ואנשי עסקים במטוסו הפרטי שכונה "לוליטה אקספרס" בכלי תקשורת אמריקניים בגלל האורגיות שבוצעו בו. ב-2007 הוא הורשע בשידול קטינה לזנות וריצה 13 חודשים במתקן מעצר שבו אבטחה מועטה. ביולי השנה הוא שוב נעצר, הפעם בחשד לניהול רשת לסחר בקטינות למטרות סקס. ככל הנראה הוא יבלה את שארית חייו בכלא.
ברק הודה בריאיון שנתן לאתר The Daily Beast כי ביקר באי של אפסטין ועשה איתו עסקים. "[פגשתי אותו] יותר מעשר פעמים ופחות ממאה פעמים, אבל אני לא יכול לומר בדיוק כמה. אני לא ממשיך לספור". להגנתו, טען ברק, כי מעולם לא פגש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חיים סבן צודק, אבל מפספס את התמונה המלאה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/243593/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/243593/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Aug 2019 06:19:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243593</guid>
                                <description><![CDATA[המפלגה הדמוקרטית אינה דמוקרטית יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_243605" align="alignleft" width="1500"] תמונה:Drew Angerer/Getty Images[/caption]
בחודש שעבר נשמעה בשולי החדשות אמירתו המפתיעה של חיים סבן, המיליארדר הישראלי-אמריקני, התומך בדמויות בכירות בשמאל האמריקני כמו הילארי קלינטון. בריאיון ל"הוליווד רפורטר" אמר סבן כי יש מועמד אחד שבטוח לא יקבל את תמיכתו במרוץ הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית – הסנטור ברני סנדרס – שהוא "קומוניסט בתחפושת של סוציאליסט, והוא חושב שכל מיליארדר הוא נוכל".
סבן צודק. סנדרס אמנם מציג עצמו בתור "סוציאליסט-דמוקרט" בלתי תלוי במפלגה כלשהי, כלומר אדם המאמין בגרסה מרוככת של סוציאליזם. אבל מאחורי הקלעים הוא שומר על קשר עמוק עם הארגון המרקסיסטי "הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (DSA) המקדם את רעיונותיהם של מרקס ושל הקומוניסט האיטלקי אנטוניו גראמשי. חלק מחברי הארגון קוראים לביטול כל הרכוש הפרטי. לאורך השנים נשא סנדרס נאומים בכנסי הארגון וקיבל ממנו גיבוי פוליטי. בניוזלטר שהוציא אחד מסניפי הארגון ב-2014 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אינטרנט בלי פרסומות &#8211; יש דבר כזה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/243573/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/243573/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 11 Aug 2019 09:26:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=243573</guid>
                                <description><![CDATA[פרסום באינטרנט הוא מודל שיווק לגיטימי, אבל הפרסומות עצמן עלולות להטריד ואף להחביא בתוכן וירוסים. אז מה עושים? הנה כמה הצעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_243575" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Christina Morillo / pexel.com[/caption]
השימוש באינטרנט חוצה גילאים, מינים ותרבויות ומשותף לאנשים בכל רחבי העולם. למרות שכבר קשה לזכור איך החיים שלנו נראו בלי אינטרנט ביתי, רבים עדיין לא ממש מבינים את המודל המסחרי של האתרים השונים.
על פניו, רוב גולשי האינטרנט לא צריכים לשלם כדי לגלוש לאתרים ולצפות בסרטונים או בתמונות. למעשה, אפילו הרשתות החברתיות לא גובות דמי תשלום ויש עוד המון כלים שמסתובבים בחינם ברחבי הרשת.
מי משלם על הגלישה שלכם באינטרנט?
הבעיה היא שמה שזול עולה ביוקר. ראשית, מי שלא משלם הוא כנראה לא הלקוח אלא המוצר: זה מה שקורה עם פייסבוק וגוגל ולכן אף אחד מעולם לא דרש מכם לשלם כסף כדי לראות סרטון ביוטיוב. מאחורי הקלעים, מה שקורה הוא שהמידע עליכם נמכר לגופים מסחריים והם מתאימים עבורכם מסרים שיווקיים. כאשר הניסיון מצליח, אותם אתרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הלוואה לכל מטרה – מתי כדאי לקחת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/242269/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/242269/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 29 Jul 2019 14:29:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=242269</guid>
                                <description><![CDATA[ההתנהלות הכלכלית היום יומית הקשה שכוללת יוקר מחיה גבוה וגורמת ללא מעט אנשים להיות במינוס מביאה אותנו למצב בו אנו נאלצים לקחת הלוואה. הלוואה לכל מטרה עוזרת לנו לקבל סכום כסף שאנו רוצים על מנת שנוכל לשפץ את בית, לעצב את הבית, לסגור את המינוס, לצאת לטיול שחלמנו עליו הרבה זמן ואפילו לרכוש מכונית חדשה.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_242272" align="alignleft" width="1000"] תמונה: depositphotos[/caption]
מתי כדאי לקחת הלוואה לכל מטרה?
הלוואה לכל מטרה מומלצת כאשר ישנו מצב שבו אנו זקוקים באופן בהול לכסף ואין לנו ממי ללוות. ישנם מצבים שבהם נהיה חייבים לקחת הלוואה על מנת שנוכל להמשיך את חיינו השגרתיים. מצבים אלה כוללים:

תשלום מינוס
אם אנו נמצאים במינוס גבוהה ושום דבר לא עוזר לסגור אותו חוץ מהלוואה, כדאי לשקול לקחת הלוואה במקום להמשיך ולשלם ריבית גבוהה על המינוס.

באמצעות הלוואה לכל מטרה נוכל לסגור את המינוס ולהמשיך בחיינו השגרתיים ללא כל דאגה.
טיפולים רפואיים
טיפולים רפואיים דורשים לא מעט כסף שלא תמיד יש בידנו. באמצעות הלוואה נוכל לגייס את הכסף עבור טיפולי השיניים או טיפולים רפואיים אשר יוחזרו באמצעות פריסת תשלומים נוחה מבלי לדחות או לוותר עליהם.

שיפוץ הבית - הלוואה יכולה לעזור לנו לשפץ או לעצב את הבית. באמצעות שיפוץ הבית נוכל לקבל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>5 טיפים איך להירדם מהר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/242260/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/242260/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 29 Jul 2019 14:13:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=242260</guid>
                                <description><![CDATA[קושי להירדם פוגע בצורה משמעותית באיכות החיים, בתפקוד ובבריאות. למרות שנדודי שינה נפוצים אצל 56% מהציבור...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_242263" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels[/caption]
קושי להירדם פוגע בצורה משמעותית באיכות החיים, בתפקוד ובבריאות. למרות שנדודי שינה נפוצים אצל 56% מהציבור בישראל ועל אף שאצל 38% הדבר בא לידי ביטוי בקשיים בהירדמות, רק מעטים יודעים מה לעשות כדי להתמודד עם הבעיה. בנוסף, אנשים שמתקשים להירדם עלולים לחוות תסכול והמחשבות שרצות להם בראש בזמן הזה הן בדרך כלל פסימיות ומטרידות.
החדשות הטובות הן שאפשר לקצר את משך הזמן שעובר מהרגע שבו נכנסים למיטה ועד שנרדמים. לא מאמינים? הנה 5 טיפים שתוכלו לאמץ עוד הלילה כדי לקום רעננים יותר מחר בבוקר:
הסתירו אורות כחולים
התשובה לשאלה איך להירדם מהר קשורה ברמה הפרקטית לחדר השינה שלכם. קודם כל, מחקרים מראים שאינסומניה (קשיי שינה) נגרמים מאורות רכים שבוקעים ממכשירים אלקטרוניים כגון טלפונים ניידים, טאבלטים, שעונים דיגיטליים וכן הלאה. בפועל, אותם מכשירים פולטים אורות כחולים שמהם נובעים גלים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כך תשדרגו את המטבח שלכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/242256/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/242256/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 29 Jul 2019 14:00:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=242256</guid>
                                <description><![CDATA[בחירה נכונה של מוצרי חשמל יכולה לשדרג באופן משמעותי את המטבח, בלי שתצטרכו לחרוג מתוך מסגרת התקציב. רוצים לדעת איך עושים את זה ובאיזה מכשירים להשתמש? הנה 5 הצעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_242257" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels[/caption]
מוצרי חשמל הם חלק בלתי נפרד מהמטבח המודרני. אם פעם התרגלנו לעבוד קשה כדי לבשל, לטגן ולאפות, הרי שכיום יש מגוון רחב של פתרונות שנמצאים בהישג יד גם במטבח ביתי וגם במסעדות, בתי קפה ובתי מלון. יתרה על כך, מכשירי החשמל עצמם מעוצבים בצורה מרשימה ולכן ניתן להשתמש בהם על מנת לשדרג את המטבח בלי שיפוץ מסובך ובתקציב שמתאים לכל כיס.
הנה למשל 5 מוצרי חשמל שזמינים עבורכם באופן מיידי לשדרוג של המטבח אחת ולתמיד:
1. מיקסר מקצועי
מיקסר הוא המוצר האידיאלי ללישת בצק, הקצפת ביצים וערבול של תערובות סמיכות. אתם יכולים לבחור בין מיקסר ידני, שולחני או משולב וגם להשוות בין הדגמים לפי תכונות כגון הספק, לחצן טורבו, מהירויות וקיבולת של הקערה. בנוסף, כדאי לברר לגבי נוחות השימוש והעמידות ולשאול על משך תקופת האחריות.
2. תנור משוכלל
התנור מייצג ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אפשר גם אחרת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/241263/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/241263/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Jul 2019 11:35:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=241263</guid>
                                <description><![CDATA[תלמידי החינוך המיוחד נחלקים לתתי קבוצות כאשר לכל תלמיד מתאימות שיטות הוראה אחרות המאפשרות לו לממש...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_241268" align="aligncenter" width="1500"] תמונה: Sharon McCutcheon/pexels.com[/caption]
תלמידי החינוך המיוחד נחלקים לתתי קבוצות כאשר לכל תלמיד מתאימות שיטות הוראה אחרות המאפשרות לו לממש באופן מלא את הפוטנציאל שלו. בלימודי חינוך מיוחד לומדים מגוון רחב של שיטות הוראה המסייעות לתלמידים לפרוח. במאמר זה נסקור בקצרה חלק מהמסגרות האלו ונגלה איך נבחרת המסגרת המתאימה לילד?

שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות
תלמידים עם צרכים מיוחדים יכולים להשתלב בכיתה רגילה ואפילו ניתן לשילוב זה עדיפות גבוהה. תלמידים הנמצאים על הרצף האוטיסטי הסובלים גם מלקות למידה יכולים לזכות לתיווך באמצעות סייעת הנמצאת עמם בכיתה. במקרה של ליקויי למידה קלים, הסייעת עשויה לשבת בכתה להיות מוגדרת כסייעת כללית של הכיתה אך בפועל לסייע לילד אליו צוותה. ועדת מרגלית לבחינת יישום חוק החינוך המיוחד, התייחסה לנושא השילוב של ילדי החינוך המיוחד וקבעה כי כדאי לתת זכות קדימה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהפכה הצרפתית אינה סיבה למסיבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/240253/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/240253/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 13 Jul 2019 06:56:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=240253</guid>
                                <description><![CDATA[בשנת 1971 נפגש הנרי קיסינג&#8217;ר בחשאי עם ראש ממשלת סין הקומוניסטית דאז, ג&#8217;ו אן לאי. מספרים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנת 1971 נפגש הנרי קיסינג'ר בחשאי עם ראש ממשלת סין הקומוניסטית דאז, ג'ו אן לאי. מספרים שבאותה פגישה שאל קיסינג'ר את ג'ו האם לדעתו המהפכה הצרפתית הועילה לעולם או הזיקה לו. ג'ו ענה: "מוקדם מדי לדעת".

[caption id="attachment_239843" align="alignleft" width="744"] מושיק גולסט[/caption]

ב-14 ביולי 1789, בדיוק לפני 230 שנה, פרצו המונים לבסטיליה ושחררו את שבעת האסירים שהיו בה: ארבעה זייפנים, שני חולי נפש ופדופיל. זה היה הרגע המכונן של המהפכה הצרפתית. האם באמת מוקדם מדי להעריך את השפעתה של המהפכה הזו? נדמה לי שאפשר היום כבר לומר מה הביאה המהפכה הצרפתית לעמהּ ולאירופה כולה: מלחמות ודם, הרג והרס, מוות וחורבן.

מקובל לראות במהפכה הצרפתית גילוי חלוצי של ערכי החירות, האחווה והשוויון. גם להגזמות של המהפכנים מתייחסים בסלחנות. בסופו של דבר, אומרים רבים, הם אלו שסחפו אחריהם את כל העולם המערבי לעתיד של חופש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה ללמוד פול סטוק?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/239998/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/239998/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 10 Jul 2019 06:49:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239998</guid>
                                <description><![CDATA[בכל שנה עולם התכנות ובניית האתרים משתנה מעט, ספריות חדשות נוספות להצגת מידע בצורה דינמית יותר, ביצועי התוכנה משתפרים והמתכנתים המעוניינים להשאר בחוד החנית הטכנולוגית צריכים ללמוד ולהתפתח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כיום, בחברות רבות אנו רואים את המגמה של העסקת מתכנתי פול סטוק – המתמחים הן בתכנות בצד השרת והן בתכנות בצד הלקוח. במאמר זה נגלה מה כולל תכנות פול סטוק ומה היתרונות בלימודי התחום.
מה זה פול סטוק?
Full Stack הוא למעשה סט של טכנולוגיות וכלי פיתוח המשמשים על מנת לפתח אפליקציה, אתר אינטרנט או תוכנה. אם בעבר חברות העסיקו מתכנתים שהתמחו רק בחלק מהטכנולוגיות – במיוחד הפרדה לצד שרת וצד לקוח, היום ההפרדה הזו מטשטשת והמתכנתים נדרשים להכיר את שני ההיבטים של התוכנה. צד הלקוח הוא: החלק שאנו רואים בתוכנה כמו המסכים, הכפתורים והניווט ביניהם. צד השרת הוא: הלוגיקה שמסתתרת מאחורי הקלעים ונכתבת בדרך כלל בשפת תכנות אחרת.
Full Stake מחולק לשלושה חלקים עיקריים:


 	לימוד שפות ה Web הבסיסיות: לרבות שימוש ב: Html, עיצוב ב CSS והוספת JAVASCRIPT וספריות נלוות.
 	לימוד Back ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הבעיה עם לגליזציה של קנאביס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/239840/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/239840/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jul 2019 08:30:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239840</guid>
                                <description><![CDATA[נראה כי לכולם ברור שלגליזציה של קנאביס היא רק עניין של זמן. אחרי שהנושא חדר למיינסטרים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[נראה כי לכולם ברור שלגליזציה של קנאביס היא רק עניין של זמן. אחרי שהנושא חדר למיינסטרים בתעמולת הבחירות האחרונה, הוא המשיך לשעוט קדימה כמו קטר שלא ניתן לעצירה. פרסומי ענק בעיתונות סירבו להוריד את הנושא מסדר היום; כנסי לגליזציה והשקעות דחפו את התעשייה המקומית קדימה; ואפילו האקדמיה ללשון המציאה מילה חדשה ללגליזציה: "התרה".

אבל בתוך כל הדיון של בעד ונגד יש דבר אחד בסיסי שלא נבדק מספיק וכמעט נשכח – האם יש השפעות פסיכיאטריות שליליות לשימוש בסם. כנס "קנאביס – סיכויים וסיכונים" שארגנה בחודש מאי המחלקה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי הדסה ענה על כך.

אבל לפני שנצלול למסקנות הכנס, קצת רקע: כ-30 אלף איש בישראל צורכים כיום קנאביס המכונה "קנאביס רפואי", שניתן להם בהיתר עקב כאב כרוני או פוסט-טראומה שממנו הם סובלים. לצדם יש אלו הצורכים את הסם להנאתם, מה שמכונה "לצרכי פנאי". ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התוכנית של חנין – הקמת תנועת התנגדות קומוניסטית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/239831/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/239831/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jul 2019 08:17:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239831</guid>
                                <description><![CDATA[בחודש שעבר יצא ספרו החדש של דב חנין &#8220;מה לעשות עכשיו&#8221;. הספר נכתב במשותף עם דני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בחודש שעבר יצא ספרו החדש של דב חנין "מה לעשות עכשיו". הספר נכתב במשותף עם דני פילק, שהיה פעיל פוליטי במרצ והוא פרופ' לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת באר שבע.

[caption id="attachment_239835" align="alignleft" width="945"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]

שם הספר נבחר שלא במקרה. הוא מועתק מכותרת ספרו של ולדימיר לנין מ-1902 בו התווה לראשונה באופן רשמי את תפישותיו (משום מה חנין ופילק לא מספרים זאת לקוראים). בספר מ-1902 לנין מתאר את רוח התקופה שאופיינה בניסיונן של מפלגות מרקסיסטיות (סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות) לצבור מומנטום בפוליטיקה הרוסית – ניסיון שלדבריו כשל. לנין הלין על כך שהשימוש שהן עשו בפוליטיקה מפלגתית לא הוביל להיווצרות ארגון מיליטנטי של מהפכנים – אליו פילל – אלא יצר "בירוקרטיה מהפכנית" ומשחק אינפנטילי בצורות "דמוקרטיות".

אז "מה לעשות עכשיו?" שואל לנין ועונה בסיום ספרו: לשים לכך סוף ולהתקדם לתקופה הבאה שתוביל, כך האמין, להתגבשותו של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 323: מה שאיננו מבינים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/239829/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/239829/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jul 2019 08:01:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239829</guid>
                                <description><![CDATA[עמנואל לוינס, מהפילוסופים החשובים של המאה ה-20, החליט לקרוא לאחד מספרי הדגל שלו &#8220;כּוּלִיוּת ואינסוף&#8221;, שם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עמנואל לוינס, מהפילוסופים החשובים של המאה ה-20, החליט לקרוא לאחד מספרי הדגל שלו "כּוּלִיוּת ואינסוף", שם מבלבל לכל הדעות. לוינס שילב בכותרת אחת שתי מילים שאינן מסתדרות זו עם זו: כּוּלִיוּת שפירושה משהו מוגדר ושלם או "מצבו של הדבר השלם"; ואינסוף – דבר שלא ניתן לתפוס או להגדיר את שלמותו.

כשנשאל בריאיון לרדיו הצרפתי France Culture על הניגודיות הזו, השיב שלאורך ההיסטוריה של הפילוסופיה הצטמצמה בהדרגה החוויה האנושית רק עד למה שאנו מודעים אליו. למה שטוטאלי, שלם וסופי. חוויות שאנו מודעים אליהן אך איננו מסוגלים להסביר אותן – הוצאו מהמשוואה – ונראה שההשלכות לכך הרות גורל.

לוינס מתייחס בפילוסופיה שלו להתנסויות פשוטות בחיים כמו מפגש עם אדם אחר. במפגש כזה, הוא מסביר, קיימים שני אלמנטים: Le Dit (בצרפתית) – "מה שנאמר" או המילים שנאמרות; ו-Le Dire – "האמירה" או "מה שנאמר באמת" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החידה של שייקספיר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239401/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239401/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jul 2019 07:01:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239401</guid>
                                <description><![CDATA[מי באמת כתב את המחזות והסונטות של שייקספיר, ולאן נעלמה הספרייה שממנה שאב את כל הידע העצום המופיע ביצירותיו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239820" align="alignleft" width="2560"] הבית בו נולד שייקספיר, בעיר סטרטפורד על האייבון &#124; תמונה: Claudio Divizia/Shutterstock.com[/caption]
בבוקר סגרירי בסתיו 1895, הגיעה אליזבת' וולס גאלופ למגדל קאנונבורי שבצפון לונדון. היא העיפה מבט אל ראש המגדל, ואז, בלב פועם מהתרגשות, הניחה את ידה על הידית ודחפה את דלת הברזל שנפתחה בחריקה. תוך שהיא ממצמצת בעיניה בניסיון להתרגל לאפלולית שבחדר, היא יכלה לחוש בנוכחות הכמעט פיזית של דיירים מפורסמים שהתגוררו בעבר בחדר הזה: הסופר והפילוסוף סר פרנסיס בייקון והמשורר והסופר אוליבר גולדסמית'. בצעד בטוח היא התקרבה לקיר המעוצב מפנלים שבהם הייתה אמורה להתחבא דלת סתרים. היא ספרה חמישה פנלים מימין, לחצה קלות בצידו השמאלי של הפנל השישי, והדלת נפתחה. כאן, בחדרון החבוי הזה, היו אמורים להיות מוחבאים כתבי יד, מכתבים, יומנים וחלק מהספרייה של הסופר והמשורר הידוע ביותר בעולם: ויליאם שייקספיר.


[caption id="attachment_239821" align="alignleft" width="245"] ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד מים יכולים לזכור</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/239399/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/239399/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jul 2019 06:37:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239399</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים שנכנסו לתחום האפור של המדע משוכנעים שלמים יש תכונות מופלאות שאנחנו רחוקים מלהבין. מיכולות זיכרון ועד לרגש – האם חבויה במים חוכמה נסתרת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239801" align="alignleft" width="2560"] Shutterstock.com[/caption]
בתחילת שנות ה-80, ז׳ק בנווניסט (Benveniste, 2004-1935) היה אימונולוג בעל שם בצרפת. הוא עמד בראש יחידה 200 של INSERM – מכוני המחקר הלאומיים לבריאות ולרפואה בצרפת, שם ניהל מחקרים בתחומי האימנולוגיה והאלרגיה.
באחד הימים של שנת 1982, רופא במעבדה שלו, שהיה גם הומאופת, ביקש לדלל כמה תמיסות המכילות אלרגנים (חומרים העלולים לגרום לתגובה אלרגית), בדומה לאופן שבו מכינים תרופות הומאופתיות. בתהליכי דילול שכאלו מדללים את התמיסה שוב ושוב עד שבסופו של דבר כבר לא נשאר בה דבר מהחומר המקורי. רק מים. ההומאופתים עושים את זה כיוון שהם מאמינים שמצד אחד החומר המקורי אמנם נעלם, אבל מצד שני המים מקבלים עוד ועוד מהאנרגיה שלו. הם מאמינים שמים המכילים את האנרגיה הזו יכולים לשמש כתרופה.
תוצאות הניסוי הפתיעו את בנווניסט. על אף הדילול החוזר ונשנה, התמיסה, שבעבר הכילה חומרים מעוררי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע יש רוע בעולם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/239397/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/239397/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 14:48:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239397</guid>
                                <description><![CDATA[אם יש אלוהים והוא טוב, אז מדוע העולם שבו אנו חיים אינו מושלם? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנת 1945 חפרו שני אחים מצרים ליד העיר נאג' חמאדי (שבמצרים), כדי למצוא דשן לשדה שלהם. הם מצאו אוסף עתיק של פפירוסים מהמאות השנייה והשלישית לספירה (המקורות אינם מציינים האם האחים הצליחו למצוא גם את הדשן שחיפשו). הפפירוסים התפרסמו בהדרגה בעולם, ועבר זמן עד שעמדו על חשיבותם. אחד הקבצים נרכש בשנת 1951 בידי מכון יונג בציריך בתור מתנת יום הולדת לפסיכולוג הדגול קרל גוסטב יונג. בסופו של דבר הבינו החוקרים כי מדובר באוסף כתבים של כת מסתורית ומשפיעה: הגנוזיס.
הגנוסטים (ביוונית: "היודעים") שללו את האמונה באל אחד. הם עמדו מול הרוע בעולם והגיעו למסקנה שיש לו רק הסבר אחד. לוּ היה אל טוב השולט בעולם, היה גם העולם טוב. כיוון שהעולם אינו טוב, הם הסיקו שישנם שני אלים: אל טוב וחלש, ואל רע השולט בעולם.
חז"ל מספרים בכמה מקומות על אלישע בן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם המחשבות באמת באות מהמוח?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/239395/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/239395/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 14:25:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239395</guid>
                                <description><![CDATA[מה גורם לנו להגות רעיון מורכב מבלי להשקיע בו מחשבה תחילה או לבצע פעולה מהירה מבלי לשקול אותה? מודל חדש מציע שהמחשבות שלנו אינן מושפעות רק מהנוירונים שבמוחנו, אלא גם מכוחות חיצוניים הפועלים עלינו ומעצבים את התודעה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239721" align="alignleft" width="2560"] האם המחקרים הבוחנים את המתרחש ברשתות הנוירונים שבמוח מסוגלים לרדת לשורשם של תהליכי התודעה? &#124; תמונה: Shutterstock.com[/caption]
שעת בוקר מוקדמת. אתם מצטיידים בקפה, נכנסים למכונית, מתניעים ויוצאים לדרך. המחשבות שוקעות בפגישות המתוכננות בהמשך היום ובמשימות שכבר חייבות להיסגר. כעבור עשר דקות אתם שמים לב שהספקתם לנסוע לא מעט, אף על פי שהמחשבות היו לגמרי במקום אחר. לא השקעתם מחשבה בתהליך הנהיגה, אבל הידיים זזו לבד והרגל לחצה על דוושת הגז. למעשה, לא הייתם מרוכזים כלל, והנהיגה התנהלה כאילו על ידי נהג אוטומטי סמוי. איך זה קרה לאורך כל הדרך מבלי ששמתם לב?


[caption id="attachment_239722" align="alignleft" width="2560"] פרופ' דירק מייר[/caption]
חוקרי מוח המנסים להבין את מה שמכונה "תודעה" באמצעות טכנולוגיות לדימות מוחי כמו EEG ו-fMRI, יטענו שזה כנראה קרה בתת-מודע. ברשתות הנוירונים שבמוח, בתאי העצב ובקשרים ביניהם. אבל פרופ' דירק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם קיים גורל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/239393/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/239393/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 12:34:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239393</guid>
                                <description><![CDATA[אם יש גורל – מי קובע אותו? ואיך הדרך בה אנו תופסים אותו משפיעה מקצה לקצה על הדרך בה נחיה את חיינו? סיבוב קצר של גלגל ההיסטוריה מעלה עוד שאלות רבות ועמוקות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239713" align="alignleft" width="710"] ואתיוס בבית הכלא, מיניאטורה מתוך כתב-יד של נחמת הפילוסופיה, איטליה, 1385[/caption]
אניקיוס מאנְליוס סוורינוס בּוֹאֶתיוּס היה פילוסוף והוגה דעות ידוע במאה השישית לספירה. הוא נולד ברומא למשפחה מיוחסת ועשירה אליה השתייכו גם הקיסר הרומי אוליבריוס וקונסולים רבים. בתקופה שלאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית (480-395 לספירה) משפחתו עדיין נותרה בין העשירות והמכובדות בעיר.
נוסף למזלו הטוב, קיבל בואתיוס גם חינוך גבוה והיה לו מוניטין של אדם שהגשים את עצמו בתחומים רבים. הוא היה נואם, משורר, מוסיקאי ופילוסוף. מעמדו אפשר לו לתרגם ללטינית את כתביהם של חכמי יוון, כמו אריסטו, כך שרעיונות אלו שרדו את תקופת ימי הביניים. בזכות השתייכותו למשפחה בעלת שורשים עמוקים הוא זכה למלא תפקידים מכובדים וגבוהים בחסות המלך תיאודריך הגדול (526-454 לספירה).
בואתיוס היה גם מאושר מאוד בחייו האישיים. אישתו רוסטיצ'יאנה הייתה ידועה במידותיה הטובות, ושני בניו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה קורה אחרי שמתים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/239391/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/239391/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 12:09:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239391</guid>
                                <description><![CDATA[מה קורה לאחר המוות לתודעה שלנו, לזיכרונות, לידע ולניסיון החיים שצברנו? מדענים ואנשי רוח מאמינים שהם לא נעלמים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239673" align="alignleft" width="2560"] "הפואמה של הנשמה", לואיז ג'אנמו, 1892[/caption]
אנחנו לא אוהבים לדבר על מוות. אנחנו בפרט לא אוהבים לדבר על המוות שלנו עצמנו. הנושא נחשב למפחיד – כמעט טאבו. עם זאת, באופן פרדוקסלי, קיימת בנו סקרנות אדירה לגבי החידה אולי הגדולה ביותר של החיים – המוות או מה שקורה לנו מיד אחריו. מאז העת העתיקה ניסו למצוא תשובות לשאלות האלה בתוך הדתות ובתיאוריות פילוסופיות ומדעיות. נוסף לכך, חיפשו רמזים על המוות מתיאורים של אנשים שחוו חוויית סף מוות (Near death experience), כלומר מתו מוות קליני, חזרו לחיים וסיפרו על מה שחוו.
בתקופה המודרנית חקר המוות עלה לכותרות בתרבות המערבית רק באמצע שנות ה-70 בעקבות מחקריה של אליזבת קובלר-רוס, פסיכיאטרית, וריימונד מודי, פילוסוף, רופא ופסיכולוג. מודי הפך את הנושא לפופולרי עם ספרו "החיים לאחר החיים" (1975) הכולל תיאורים וחוויות של 100 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיפוש אחר יופי אמיתי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239389/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239389/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 11:47:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239389</guid>
                                <description><![CDATA[פרופ' לאמנות מאוניברסיטת ויסקונסין יוצא נגד כל הדעות המקובלות בענייני יופי ואסתטיקה ומסביר בריאיון למה חשוב להבדיל בין היפה למכוער, ומדוע ההבחנה היא קריטית להמשכיות הציוויליזציה שלנו ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239610" align="alignleft" width="1800"] הערצת שלושת המאגים, סנדרו בוטיצ'לי, 1475. בוטיצ'לי רצה לייצר אמנות המחפשת להביע חוכמה ויופי[/caption]
ז ה היה עוד סיור עמיתים מקצועי במוזיאון הסמית'סוניון בוושינגטון בהדרכתו של מנהל המוזיאון, אבל עבור הפרופ' לאמנות ארתור פונתינן (Pontynen) הסיור הזה, כפי שהתברר בדיעבד, עמד להיות משמעותי הרבה יותר.
הם עמדו בחדר בו הוצגו פסלים טאואיסטים מתקופת סין העתיקה, ובתוך זרם השאלות שהופנו אל המנהל ירה פונטינן לפתע שאלה שהציקה לו מזה זמן רב: "האם מה שמציגה האמנות הטאואיסטית הזאת היא לדעתך אמת?" שאלתו יוצאת הדופן תפסה את המנהל לא מוכן. לא עברו כמה שניות עד שהמנהל ענה בהחלטיות: "אני חושב שזאת שאלה שאינה במקומה".
מה שעבור מנהל המוזיאון הייתה שאלה "שאינה במקומה", עבור פרופ' פונתינן, לשעבר המנהל של המחלקה לאמנות באוניברסיטת ויסקונסין, הייתה יריית הפתיחה לשנים רבות של מחקר. "חשבתי על כך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עלייתו של הצ׳יגונג ששינה את סין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/239403/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/239403/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 11:13:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239403</guid>
                                <description><![CDATA[כבר 20 שנה המשטר הסיני רודף את דרך החיים ששינתה את סין: פאלון גונג. מיליוני מתרגלים שנחשפו לשיטה העתיקה, מסרבים להיכנע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239596" align="alignleft" width="2560"] ציור: Loc Minh Duong[/caption]
שלוש שנים לאחר סיום מהפכת התרבות בסין, החלה להתפתח מהפכה נוספת שאיש לא צפה. ב-11 במארס 1979 פורסם ביומון הסיני "סיצ'ואן דיילי" מאמר יוצא דופן על ילדים סינים שהתגלו אצלם יכולות על טבעיות. כותרתו המפתיעה של המאמר – "ילד פלא במחוז דא-זו קורא בעזרת האוזניים" – לא הרתיעה את הציבור וגם לא את מרבית מערכות העיתונים בסין. להיפך. לא חלף חודש ועיתונים נוספים החלו לדווח על ילדים באזורים שונים של המדינה שהתגלו אצלם יכולות על טבעיות. התגליות עוררו סנסציה בקרב הציבור, אך משמעותי מכך – הביאו לקדמת הבמה שיטת תרגול סינית מסורתית הנקראת "צ'יגונג" שהייתה המכנה המשותף שחיבר בין כל אותם ילדים. מהפכה חדשה התחילה במדינה.


[caption id="attachment_239598" align="alignleft" width="594"] 1933, שוטרים סינים מתרגלים תנועות טאי צ'י כחלק מההכשרה שלהם לתפקיד &#124; תמונה: Topical ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;לעתים קרובות אני נכנסת למסעדה ולא יודעת מי שם אוהב אותנו&#8230;&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/239405/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/239405/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 10:44:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239405</guid>
                                <description><![CDATA[לארה טראמפ, כלתו של נשיא ארה"ב ובכירה בקמפיין שלו, מספרת בריאיון איך זה להיות "טראמפ" בעידן הפייק ניוז, החקירות והבחירות הקרובות ב-2020]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239586" align="alignleft" width="2560"] לארה ובעלה אריק טראמפ &#124; תמונה: Win McNamee/Getty Images[/caption]

למרות תוצאות חקירתו של התובע המיוחד רוברט מולר שקבעו כי לא הייתה קנוניה בין טראמפ או הקמפיין שלו לבין רוסיה, ואף על פי שהתובע הכללי וויליאם בר אמר שטראמפ לא שיבש הליכי חקירה, כל מיני חקירות נמשכות נגד הנשיא. ולאחרונה הנשיא אף יצא מפגישה לאחר שהואשם בטיוח. איך את מסבירה את זה?
להערכתי ברור למרבית הציבור מה קורה כאן. המדינה שלנו נאלצה לעבור את חקירת מולר במשך קצת יותר משנתיים. כולנו בקמפיין ובמשפחה שלנו ידענו שלא הייתה קנוניה עם רוסיה. הרעיון הזה נראה לנו בהתחלה מופרך ממש והתפלאנו שאנשים מתייחסים אליו.
כידוע, הדוח של מולר מראה שלא הייתה שום קנוניה, לכן מצער לראות איך הדמוקרטים מתנהלים כרגע. הם עדיין מתוסכלים מכך שהוא נבחר. הם עדיין כועסים על שהילארי קלינטון לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסע בעקבות התרבויות האבודות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239387/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/239387/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 07 Jul 2019 10:19:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239387</guid>
                                <description><![CDATA[תעלומות שהתגלו על גבי מפות, פסלים ומבנים ברחבי העולם, מותירות שאלות שלמדע ולהיסטוריה הקונבנציונליים אין יכולת לענות עליהן. האם התשובות נמצאות בתרבויות קדומות שחיו בעבר ונעלמו מדפי ההיסטוריה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239578" align="aligncenter" width="3024"] Shutterstock.com[/caption]
כשהתיאולוג הגרמני, גוסטב דייסמן, הוזמן ב-1929 לספריית ארמון טופקאפי שבאיסטנבול כדי לקטלג את המסמכים שנותרו פזורים בה לאחר שטורקיה הפכה לרפובליקה, תפסה את תשומת ליבו מפה ששורטטה על פיסת עור צבי ונראתה ישנה מאוד.
המפה הציגה ברמת דיוק גבוהה אזורים בדרום אפריקה וביבשת אמריקה, אבל אזור אחד שהופיע בה משך במיוחד את תשומת ליבו: אנטרקטיקה. לא רק שהמפה הציגה מיפוי מדוקדק של חופי אנטרקטיקה, אלא שהחופים היו גם מחוברים עם חופי דרום אמריקה ליבשת אחת (ולא נפרדים כמו היום).
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טכנולוגיות שכל עסק קטן צריך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/239075/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/239075/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 01 Jul 2019 07:23:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239075</guid>
                                <description><![CDATA[ממש כמו פרח צעיר, גם העסק הקטן צריך את התנאים האופטימליים כדי לצמוח. אבל שלא כמו פרח חסר ישע, לכם יש את הכוח לגרום לזה לקרות בעצמכם. בעידן המודרני, אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא להשתמש בכלים טכנולוגיים, חלקם פשוטים עד מאוד שמטרתם היא - לייעל את תהליך העבודה, לחסוך משאבי זמן יקרים וכמובן להכין את הקרקע ליצירת הכנסות חדשות. בין אם אתם עסק קטנטן של אדם אחד ובין אם אתם מנהלים מספר מצומצם של עובדים, הנה כמה טכנולוגיות מעולות שיעשו טוב לעסק שלכם.
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239076" align="aligncenter" width="4000"] www.pexels.com[/caption]
מערכת לניהול משימות&#160;
ללא ספק, אחד הכלים הכי יקרי ערך לעסקים עצמאיים, הוא היכולת לנהל את הזמן בצורה נכונה. באותה נשימה, אחד האתגרים הכי משמעותיים לכל אדם עצמאי הוא - ניהול, תיעדוף וביצוע משימות בפרקי זמן מוגדרים מראש.

הפתרון: כיום מוצעים בשוק שפע של אפליקציות פשוטות להפליא ומערכות המסייעות לכם לנהל את המשימות שלכם באופן הכי מסודר שאפשר. לכל מערכת יש את הפיצ'רים שלה, אבל המשותף לכולן הוא שהן הופכות את כל המשימות המתוכננות, המשימות שהשלמתם, משימות במעקב וכאלה שאתם בעיצומן;&#160; למונגשות ונוחות לניהול.&#160;
מערכות CRM
אם אתם עושים את העבודה שלכם כמו שצריך כנראה שאתם מקבלים לא מעט פניות מלקוחות המעוניינים בשירות שאתם מציעים. כיצד תזכרו איזה לקוח רק התעניין אך לא קיבל הצעת מחיר? איזו לקוחה הצטערה שהשירות יקר לה כרגע, אך היא תשמח לדבר איתכם בחודש הבא? ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זהירות ילדים בדרך: להכין את הרכב לתינוק החדש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/239071/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/239071/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 01 Jul 2019 07:14:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239071</guid>
                                <description><![CDATA[תינוק חדש מגיע עוד מעט? האח הגדול רוצה כיסא בטיחות חדש? למה צריך לשים לב בהכנת הרכב לתינוקות חדשים וילדים בכלל? 
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239072" align="aligncenter" width="1000"] shutterstock[/caption]

כאשר מצטרף גוזל למשפחה זה הזמן הנכון לבצע ריענון בבית וברכב – מרעננים את חלוקת השטח בדירה, מרעננים את הבגדים של האחים הגדולים שכבר עלו לבוידעם, מרעננים את כיסאות הבטיחות בבית לתינוק החדש ולאחים שאולי כבר גדולים לכיסאות שלהם. 
ריענון מסמכים וכיסויים לרכב
גם אם זה הדבר האחרון שעובר לכם בראש עכשיו, חשוב גם לרענן את המסמכים ובפרט לבצע לביטוח הרכב השוואת מחירים, במטרה לוודא כי אתם מקבלים את התמורה המקסימלית עבור המשפחה החדשה, במחיר הנוח ביותר לסל ההוצאות הדחוק של משפחה צעירה. השוואת מחירים לביטוח רכב היא הכרחית לא רק כדי לחפש מבצעים חדשים ומשתלמים – אלא גם לצרכי השוואת ביטוח מקיף – חשוב לוודא כי בידיכם הביטוח המקיף שמעניק את הכיסוי הטוב ביותר עבור כל בני המשפחה שעשויים לנהוג ברכב. גם אם זה רק בעתות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רכב חדש – 0 ק&#8221;מ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/239065/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/239065/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 01 Jul 2019 07:04:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=239065</guid>
                                <description><![CDATA[בתום השנה, חברות הליסינג וההשכרה מקבלות הנחה ניכרת על הרכבים שנותרו בידי היבואן. רכבים אלה נמכרים לחברות הן לשימושן האישי והן למכירה עתידית לצרכן הסופי בהנחה ניכרת. במאמר זה נגלה איך אפשר להשיג רכב חדש 0 ק"מ? מה היתרונות והחסרונות של שיטה זו? ולמי הכי כדאי לרכוש רכבים דווקא מחברת הליסינג ולא מהיבואן הרשמי?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_239066" align="aligncenter" width="6016"] www.pexels.com[/caption]
כיצד קונים רכבים חדשים בארץ?
נתחיל מהדרך המוכרת ביותר לקנות רכב חדש – קנייה מהיבואן. בארץ, למחיר הרכב יש עלויות נוספות כמו: מיסים ומחיר הרכב גבוה יותר, בזכות העובדה כי אתם מהווים היד הראשונה. כאשר חברות הליסינג רוכשות את הרכב, הוא מאבד ממחירו הרשמי 15% משום שרכישתו העתידית תחשב ליד שנייה מליסינג. למרות שמדובר ברכב שעדיין לא נעשה בו כל שימוש. השם "0 ק"מ" נגזר מהעובדה כי -מד המרחק (הקילומטראז') שהרכב עבר, עדיין לא זז כלל. אם אתם תוהים כיצד הרכבים מגיעים לחברת הליסינג, משאית מיוחדת מעמיסה אותם עד למחסני חברת הליסינג ולא נוהגים ברכב עצמו.

מדוע חברות הליסינג מקבלות את הרכבים במחיר כה זול?
חברות הליסינג קונות את רכבי ה-0 ק"מ בהיקפים גדולים. היבואנים מעדיפים להמשיך ולמכור מודלים חדשים יותר (לדוגמה בסוף 2019 ימכרו מרבית רכבי ה-0 ק"מ ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;לאפייט&#8221; &#8211; היסטוריה בקופסת נעליים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238660/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238660/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 26 Jun 2019 13:30:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238660</guid>
                                <description><![CDATA[רשת הנעליים והתיקים לאפייט חוגגת 81 שנה. זמן טוב להציג את סיפורה המרתק של לאפייט: החל מתחילת הדרך בשנים שלפני קום המדינה ועד היום, מירדן ועד לאיטליה, ובעיקר- דרך משפחה שנעליים הן חלק בלתי נפרד ממנה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238684" align="alignleft" width="1500"] לאפייט - החנות הראשונה ברשת, קינג גורג תל אביב, שנת 1938[/caption]
סיפורה של רשת חנויות הנעליים לאפייט- Lafayette Italy, השזור בתולדות המדינה, התחיל ב-1938, כאשר ויקטור בלס פתח את החנות הראשונה בתל אביב, שאז קראו לה "נעלי בלס".&#160; כשהוא נעזר בחמור ובידיעת השפה הערבית, הוא שם פעמיו לביירות, שהוגדרה אז כ"פריז של המזרח התיכון", והביא את מיטב הנעליים למה שלימים תהיה ארץ ישראל. האגדה מספרת גם שאשת הנציב הבריטי קנתה אצלו נעליים.


[caption id="attachment_238711" align="alignleft" width="1500"] דוגמנית: Glazyrina Ekaterina &#124; תמונה:Guy Lumer Film[/caption]

היום מציינת הרשת 81 שנה להיווסדה, מונה שמונה סניפים ומנוהלת על ידי דור ההמשך. רק שהנעליים של היום מיובאות מאיטליה

רשת לאפייט וההיסטוריה שלה, מתחילה לפני שמונה עשורים.
שלומי בלס, 43, בעלי הרשת, הוא דור שלישי בענף. סבו מצד אביו פתח את החנות הראשונה, שאז קראו לה "נעלי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפכה של אישה: סדרות מומלצות בכיכובן של נשים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238630/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238630/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 25 Jun 2019 18:20:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238630</guid>
                                <description><![CDATA[התכנסנו לבחור עבורכן ועבורכם 5 סדרות בכיכובן של נשים עוצמתיות. כאלו שעוברות בהצטיינות את מבחן בקדל תוך כדי הפגנת עומק ומושחזות. כל זה וגם – מה זה בכלל בקדל? בכתבה שלפניכן.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238632" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]
בשנים האחרונות מופקים יותר ויותר סרטים וסדרות טלוויזיה שהדמות הראשית שבהם היא אישה. אחת מהסיבות הרבות לשינוי שמתחולל מול עינינו על המסך הקטן נעוץ ב-1985, עת פרסומה של רצועת הקומיקס Dykes to Watch Out For של הקריקטוריסטית אליסון בקדל. באחת הסצנות מספרת אחת הדמויות על התנאים לפיהם היא בוחרת באיזה סרטים לצפות בקולנוע: יש בו לפחות שתי דמויות של נשים; הן מקיימות ביניהן דיאלוג; הדיאלוג אינו נסוב על גברים. באותה התקופה נותר לדמות האידיאליסטית להסתפק ב״הנוסע השמיני״ משנת 1979, המתהדר בסצנה במהלכה שתי נשים משוחחות על חוצן.
למזלנו קרו הרבה דברים חיוביים -40 השנים שחלפו מאז הסרט הראשון בסדרה. נשים כבר כבשו מקומות של כבוד על המסך הגדול ובתפקידים מרכזיים מאחורי הקלעים, כשהפופולריות הגואה של סדרות טלוויזיה משכה גם אותן לשם. התוצאה: מורכבת, מעניינת ועשירה. מתוך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לא על התזרים לבדו – הכל על הרחבת עסק קיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238585/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238585/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 25 Jun 2019 07:22:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238585</guid>
                                <description><![CDATA[הרחבת עסק קיים והגדלתו ללא הכנה מוקדמת או מבלי לבדוק שהעסק מוכן לכך עלולה להזיק. אופן ביצוע התהליך מחייב התנהלות נכונה וכך העסק יכול להעלות על דרך המלך להצלחה. אז איך כדאי לעשות זאת בזהירות, בהדרגה, ותוך תכנון קפדני ומדוקדק?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238588" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]
עסקים רבים מגיעים לנקודה בה נראה שהם נתקלים בתקרת זכוכית. אפילו אם העסק מצליח, מוכר את מוצריו ומרוויח מהם – מחזור המכירות נשאר פחות או יותר קבוע והעסק מתקשה להתרחב. יתרה מזאת, לעתים קרובות בעל העסק מאמין שיש לו פוטנציאל לתת יותר ממה שהוא נותן, אבל הוא לא בהכרח יודע איך לעשות זאת. כדי שנוכל להרחיב את העסק, נצטרך כמובן להשקיע כספים, ודבר זה יכול להתאפשר בזכות מספר מקורות מימון – כמו מימון לעסקים מגופים פיננסיים המורשים לכך. אם כך, איך נדע מתי הזמן הכי טוב להרחיב את העסק? מה צריך להכין לקראת זה? מהן המשמעויות שחשוב לקחת בחשבון? מה השינויים שחשוב להיערך אליהם ועוד? עכשיו תגלו איך לוקחים עסק ועוזרים לו לגדול בצורה חכמה ויעילה.

אין חכם כבעל הניסיון – התייעצו עם בנקאי
להתנהלות של הלקוחות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך להתאים את חדר האמבטיה לעיצוב הבית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238577/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238577/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 25 Jun 2019 07:14:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238577</guid>
                                <description><![CDATA[עיצוב של האמבטיה באותו סגנון כמו שאר הבית משדרג את חלל הפנים ויוצר תחושת אחידות גם כשעוברים בין החדרים. רוצים להשיג תוצאה דומה ולא יודעים איך? הנה כל הטיפים שכדאי לכם להכיר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238581" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Pexels[/caption]
על אף החשיבות וההשפעה שלהם על איכות החיים שלנו, חדרי אמבטיה לא תמיד מקבלים את תשומת הלב שמגיעה להם. הסיבה לכך היא שרובנו מעדיפים להתחיל את תהליך השיפוץ והתכנון של חלל הפנים עם חדרים מרכזיים כמו המטבח והסלון, או לפחות להתמקד בחדרים אינטימיים ופרטיים כמו חדרי שינה. בפועל, עיצוב של האמבטיה באותו סגנון כמו שאר הבית יכול בהחלט לשדרג את חלל הפנים ולהשיג תחושת אחידות במעבר בין החדרים.
אז איך עושים זאת? הנה 5 המלצות שתוכלו לאמץ כבר עכשיו:
1. הכירו את מאפייני הסגנון העיצובי
בשביל להתאים את חדר האמבטיה לעיצוב הבית תצטרכו לדעת באיזה סגנון מדובר. על קצה המזלג, אפשר להזכיר שסגנון עיצוב כפרי מתאפיין בשימוש בעץ, בצבעים חמים ובגוונים בהירים של חום וצהבהב. לעומת זאת, סגנון עיצוב מודרני נשען על חומרי גלם כמו מתכת, אלומיניום וזכוכית. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה תמ&#8221;א מה? ההבדלים בין סוגי התמ&#8221;א השונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238339/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238339/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 23 Jun 2019 08:04:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238339</guid>
                                <description><![CDATA[יש מילים חמות בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות: התחדשות עירונית, תמ"א 38, פינוי בינוי – מה הקשר בין אלו לשבר הסורי אפריקני ומה ההבדלים בין סוגי התמ"א השונים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238341" align="alignleft" width="1000"] תמונה: shutterstock[/caption]
מדינת ישראל נמצאת על קו השבר הסורי אפריקני, מה שאומר שהיא מועדת לרעידות אדמה חזקות. כמה חזקות? בעבר היו כמה כאלו שהחריבו ערים בארץ: יפו, עכו, צפת, טבריה וירושלים – כולן נפגעו לאורך ההיסטוריה באופן משמעותי מאד מרעידות אדמה. כאשר המדינה קמה ובשנותיה הראשונות, המטרה המידית הייתה לבנות, הרבה, וכמה שיותר מהר. אף אחד לא התעסק בתקנים ומעט מאד התעסקו בביטחון המבנים שנבנו.
תקן בניה לבניינים עמידים לרעידות אדמה נכנס לתוקפו רק בשנת 1980 והוא הקיף רק בניינים חדשים, ומה לגבי כל המבנים שנבנו קודם לכן שאינם עומדים בתקן? עניין אחר שקיבל דחיפות לאומית עשור לאחר מכן בתקופת מלחמת המפרץ הוא נושא הממ"דים. בניינים שנבנו לאחר שנת 1992 היו מחויבים לכלול ממ"ד בכל דירה. בניינים ישנים יותר – לא.

מלבד הבעיות הבטיחותיות הקיימות בבניינים ישנים, ישנו עניין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לשפר את המערכת החיסונית בעונות מעבר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/238315/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/238315/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 22 Jun 2019 20:55:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=238315</guid>
                                <description><![CDATA[הימים חמים, הלילות קרירים, גשמים לפרקים וסופות חול. עונות מעבר מאופיינות בשינויים תכופים במזג האוויר וכן באלרגיות רבות. אילו פעולות פשוטות ויומיומיות יסייעו לכם לשפר את המערכת החיסונית בעונות המעבר? כל המידע ממתין לכם כאן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_238317" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels[/caption]
צריכת נוזלים
גוף האדם מורכב משבעים וחמישה אחוזים של מים. המים תורמים לתפקוד התקין של מערכות הגוף ולמעבר החמצן בין האיברים השונים. מחסור במים מחליש את המערכת החיסונית ופוגע אף במערכות נוספות כמו: מערכת העצבים (ריבוי כאבי ראש) מערכת העיכול ( עצירויות) וברקמת העור (העור יבש יותר ופחות גמיש) צריכת הנוזלים לאדם מבוגר עומדת בין עשר לחמש עשרה כוסות ביום. עדיף מים, או נוזלים טבעיים ללא ממתיקים. את הנוזלים ניתן לצרוך גם באכילה של ירקות ופירות, שייקים וחליטות. הקפדה על צריכה נאותה של נוזלים תורמת לחיזוק המערכת החיסונית.

שינה איכותית
אין זה סוד שהשילוש הקדוש לחיים טובים ומאושרים כולל: תזונה איכותית, חיי חברה ושינה טובה. שינה מספקת אורכת בין שבע לשמונה שעות רצופות, ללא הסחות דעת ובתנאים מספקים. מומלץ למזער הסחות דעת כשעתיים לפני מועד השינה, להתנתק ממכשירים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיית המוסר של גנרל דה גול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/237663/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/237663/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 19 Jun 2019 17:33:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237663</guid>
                                <description><![CDATA[המנהיג שבחר באסטרטגיה של מוסר וערכים בשעה שכל האחרים חשבו אחרת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237847" align="alignleft" width="800"] גנרל דה גול עומד לצד גנרל לקלארק וקצינים בתחנת הרכבת מונפרנס בפריז, 1944.[/caption]

האם הנסיבות הן שיוצרות מנהיג או המנהיג הוא שמעצב את הנסיבות לטובתו? – שאלה זו עומדת לפתחו של כל אדם המבקש להבין מהו הסוד ההופך מדינאי למנהיג. התשובה היא גם וגם. שארל דה גול, שלימים היה נשיא צרפת, זכה בתואר הנכסף של מנהיג משכמו ומעלה בגלל הנסיבות של מלחמת העולם השנייה שהביאו את היטלר להכריז מלחמה על צרפת ולהנחיל לה תבוסה בשדה הקרב. מבחינה זו, דה גול היה האדם הנכון בזמן הנכון. אבל האם הוא היה במקום הנכון?

בתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד המלחמה, דה גול היה מחובר, באותם ימים, לצמרת הביטחונית והמדינית של צרפת, אך הוא לא היה בעמדת מנהיגות משל עצמו: קרוב למקום הנכון, בלי ספק, אך עדיין לא בקדמת הבמה. דה גול לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה תואר שני במשפטים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/237497/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/237497/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 19:55:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237497</guid>
                                <description><![CDATA[כיום בעולם התעסוקה, עוד הרבה לפני בחינת רמת ההכנסה והתנאים המוצעים במשרה, הן המעסיקים והן העובדים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237499" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
כיום בעולם התעסוקה, עוד הרבה לפני בחינת רמת ההכנסה והתנאים המוצעים במשרה, הן המעסיקים והן העובדים העתידיים בוחנים את האפשרויות השונות לפיתוח אישי - האתגר האינטלקטואלי תוך כדי ביצוע המטלות השונות במהלך היום יום. אחת הדרכים היעילות לעמידה באתגרים אלה, היא באמצעות חזרה לספסל הלימודים להמשך ההתמקצעות בתחום שלכם או בתחום נפרד. כך – תוכלו להשיג את האתגר המחשבתי ואף לפתוח אופקי תעסוקה נוספים בשלב מאוחר יותר.

תואר שני במשפטים – הדרך לגלות יותר על התחום בו אתם עוסקים כיום
לימודי תואר שני במשפטים מעניקים לכל אדם אפשרות להרחיב את הידע בנישה בה הוא פועל בהיבטים לגאליים ואתיים נוספים. בדרך כלל, תואר שני במשפטים יכלול התמחות כמו: משפט מסחרי, דיני הייטק, משפט פלילי, קרימינולוגיה, זכויות אדם והתמחויות נוספות.

לדוגמה: אם אתם עוסקים היום כפעילים בארגונים חברתיים, מומלץ להכיר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>היסטוריה של ההלוואות: תחום הליסינג מאז ועד היום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/237503/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/237503/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 19:50:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237503</guid>
                                <description><![CDATA[מה הקשר בין חוקי חמורבי לליסינג? איפה נכנס אלכסנדר גרהם בל לסיפור ההיסטורי? ומי פתח את השער לליסינג בענף הרכב בישראל?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237504" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]
על מה אתם חושבים כשאתם קוראים את המילה ליסיניג? רוב הסיכויים שהאסוציאציה הראשונה שעולה בראשכם קשורה לליסינג של מכוניות, אבל זה רק ההקשר העכשווי: עסקאות חכירה מתוארכות על ידי היסטוריונים של כלכלה עד אלפיים שנה לפני הספירה. לוחות חימר שנמצאו בעיר השומרית אור, לדוגמא, מכילים מידע העוסק בליסינג של כלי עבודה חקלאיים, קרקעות, מקורות מים ומקנה. מי שיעיין בחוקי-חמורבי, שנחקקו בסביבות 1760 לפני הספירה, ימצא גם הוא התייחסויות לשיטת השכר האמורה.
המילה ליסינג עצמה נכנסה לז׳רגונים הכלכליים בסוף המאה ה-19 כשממציא הטלפון, אלכסנדר גרהם בל, החליט שלא למכור את המכשירים החדשים אלא להחכיר אותם ללקוחות. קצת פחות ממאה שנה מאוחר יותר, ב-1952 בסן פרנסיסקו, נרשמה החברה הראשונה שהשתמשה במילה כחלק משמה: United States Leasing Corporation. בראשית שנות ה-60 הביאו בעלי עסקים אמריקאים את עסקאות הליסינג לאירופה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 322: דע את עצמך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/237487/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/237487/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:54:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237487</guid>
                                <description><![CDATA[בדלתא שבצפון מצרים, במקום בו נהר הנילוס מתפצל, שכן במאה השישית לפנה&#8221;ס מחוז בשם &#8220;סייס&#8221;. לשם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בדלתא שבצפון מצרים, במקום בו נהר הנילוס מתפצל, שכן במאה השישית לפנה"ס מחוז בשם "סייס". לשם הגיע המדינאי והמשורר היווני המפורסם סולון – ממבשרי יוון הקלאסית ומכונן החוקה האתונאית, והתקבל בכבוד רב. כך סיפר קריטיאס, נינו של סולון, לחבריו סוקרטס ואפלטון במאה החמישית לפנה"ס.

לפי הסיפור, סולון הגיע למצרים כדי להיפגש עם כוהנים מצריים לאחר ששמע שיש בידיהם ידע על העת העתיקה היכול להועיל לו ולבני תקופתו ביוון. היוונים של אותה תקופה הכירו רק כמה סיפורי מיתולוגיה שרמזו על ההיסטוריה שלהם משיריו של הומרוס (מהמאה השמינית לפנה"ס), ושמעו על המבול שהציף את עולמם, אך הרגישו שחסר להם ידע. הכוהנים במצרים הסכימו איתם.

"הו סולון, סולון, אתה והיוונים, אתם כמו ילדים ואין איש זקן ביניכם", אמר לו כוהן אחד והסביר: "במוחכם אתם כולכם צעירים; אין אף דעה עתיקה שהועברה אליכם מהמסורת העתיקה או ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: איך לשכנע מתבגרים להפסיק לאכול ג&#8217;אנק פוד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/236684/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/236684/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:38:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236684</guid>
                                <description><![CDATA[בריאות ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236688" align="alignleft" width="950"] תמונה: shutterstock[/caption]

במשך שנים חוקרים טוענים שאחת הסיבות העיקריות למגפת ההשמנה בקרב בני נוער היא שיטות השיווק האגרסיביות של חברות המזון שמקדמות ג'אנק פוד. בעבר היו ניסיונות רבים של מערכות הבריאות ושל בתי הספר לעורר מודעות בקרב בני נוער להשפעות המזיקות שיש לג'אנק פוד על הבריאות, אבל הידע על הנזק שהג'אנק פוד גורם, לא שכנע בני נוער לשנות את הרגליהם.

במחקר חדש שנערך באוניברסיטת טקסס, ארה"ב, ניסו לנקוט בגישה שונה. "שיווק הג'אנק פוד מעוצב בכוונה כדי לעורר אסוציאציות רגשיות חיוביות בין האוכל לבין רגשות של אושר וכיף", כותבים החוקרים. מה יקרה, הם חשבו, אם ניצור אסוציאציות אחרות שלא קשורות לאושר ולכיף?

"כל אחד שבילה זמן עם בני נוער מכיר את העוצמה של רגשות הזעם וההתמרמרות שיכולים להתעורר אצלם", כותבים החוקרים – ואת האנרגיה הזאת בדיוק הם רצו לרתום כדי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: הפסיכולוגיה של הדד-ליין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/236676/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/236676/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:27:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236676</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול אישי ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236678" align="alignleft" width="1500"] תמונה: [Shutterstock][/caption]קיבלתם משימה לארגן אירוע ואתם שמחים לשמוע שלוח הזמנים מרווח למדי – יש עוד חמישה חודשים לארגן את ההפקה. פעמים רבות אנחנו מעדיפים "דד-ליינים" מרווחים שכאלו, מתוך הנחה שהם יאפשרו לנו לטפל במשימה בנחת, בלי לחצים מיותרים.

אבל מחקר של פרופ' מנג ג'ו מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבארה"ב ושותפיה, שנכנס ל"פסיכולוגיה" של תפיסת הזמן שלנו, גילה בהקשר הזה כמה דברים מעניינים. בסדרה של חמישה ניסויים בדקו החוקרים האם ובאיזה אופן שינויים בלוחות הזמנים ישפיעו על הדרך בה נעריך את מורכבותה של משימה.
באחד מהניסויים 170 משתתפים התבקשו לתכנן, כל אחד בנפרד, מסיבה לכבודו של חבר קרוב הצפוי להגיע אליהם לביקור. המסיבה הייתה מיועדת לשעות אחר הצהריים וצפויים להשתתף בה 25 אנשים. אבל נשאר עוד פרט אחד – התאריך שבו מתוכננת המסיבה. לשם בדיקת המשתנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פולין מעולם לא התכוונה לפצות אותנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236702/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236702/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:26:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236702</guid>
                                <description><![CDATA[בעת האחרונה שוב עלתה סוגיית הרכוש הפרטי המולאם לסדר היום הציבורי בפולין, אם בגלל הלחץ האמריקני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236706" align="alignleft" width="1500"] יהודי עובר ליד מבנה שנפגם מהפצצות בוורשה &#124; תמונה: shutterstock[/caption]
בעת האחרונה שוב עלתה סוגיית הרכוש הפרטי המולאם לסדר היום הציבורי בפולין, אם בגלל הלחץ האמריקני לקבל דיווח שנתי על הנעשה בנושא, אם בגלל העובדה שהיו בחירות לפרלמנט האירופי ואם בגלל שבסתיו תהיינה בחירות לסיים הפולני. בעקבות כך אמר ראש ממשלת פולין, מָטֶאוּש מוֹרָבְיֶיצקי, כי "פולין לא תפצה על רכוש שאבד בתקופת מלחמת העולם השנייה משום שהפולנים היו הקורבנות". דבריו הם ניסיון להונות את כל מי שאינו בקיא בהיסטוריה של אותן שנים.

הלאמת הרכוש הפרטי והציבורי נעשתה בידי השלטונות הפולנים ולא בידי הגרמנים או הרוסים
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נדל"ן שהיה רשום בזמן המלחמה בלשכת רישום המקרקעין על שם גרמנים (בעיקר באזור גנרלגוברנמן), הוחזר, לאחר המלחמה, ונרשם על שם בעליו שמלפני המלחמה – נוצרים ויהודים. יוצא מן הכלל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השורשים המפתיעים של הקומוניזם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/237107/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/237107/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:20:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237107</guid>
                                <description><![CDATA[מהאילומינטי ותורת הנסתר ועד עבודת שטן ופשיזם. ג'ושוע פיליפ, מומחה לקומוניזם המייעץ לקהילה הצבאית והאקדמית בארה"ב ועיתונאי חוקר באפוק טיימס, יורד לשורשי האידיאולוגיה הקומוניסטית וחושף עובדות מפתיעות שלא מלמדים אותנו בספרי הלימוד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237279" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
פרק א' - איך הכול התחיל
כבר 11 שנה שהעיתונאי ג'ושוע פיליפ חוקר את מקורות הקומוניזם וההשפעות שלו במערב, ובכל פעם הוא מגיע לגילויים חדשים. זה התחיל בכך שניסה להבין כיצד פועלים בניו יורק שני ארגונים המתקיימים בחסות המפלגה הקומוניסטית הסינית, מה הם עושים וכיצד הם חושבים. הוא ערך עבודת שטח, שוחח עם אנשים בארגונים אלה וניסה להבין כיצד פעולותיהם מתקשרות למערכות הסובייטיות ולהיסטוריה הרחבה יותר של הקומוניזם – במה המודל הקומוניסטי הסיני שונה מהמודל הסובייטי, וכן הלאה. "צללתי עמוק לתוך האידאולוגיות שלהם", הוא מספר. במהלך השנים בהם עבד בתור עיתונאי חוקר הוא זכה בפרסים על עבודתו, והיום הוא מייעץ לקהילה הצבאית והאקדמית בארה"ב בנושא השפעות המפלגה הקומוניסטית הסינית. פיליפ הוא גם מחבר שותף של ספר חדש בסינית ובאנגלית המנתח את שורשי הקומוניזם.


[caption id="attachment_237284" align="alignleft" width="788"] ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המקור של המחשבות השליליות שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/237113/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/237113/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 12:02:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237113</guid>
                                <description><![CDATA[האם אנחנו סוחבים אתנו מחשבות שליליות מהילדות שהורסות את חיינו בהווה? הכירו את הפסיכולוגיה שמערערת את תפיסות היסוד שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237118" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
אתם עומדים בסבלנות בתור ארוך לקופה בסופר, ופתאום מישהו "חותך" אתכם. מה תעשו? מרבית האנשים יתפוצצו מכעס ויתעמתו איתו בריב קולני. ייתכן שמאוחר יותר תרגישו מבוכה או אשמה על תגובתכם המוגזמת. אולם אם לא אמרתם כלום, ייתכן שאחר כך תכעסו על עצמכם שהייתם פראיירים. בשני המקרים עלו בכם רגשות שליליים לא נעימים שגרמו לכם סבל. הם גם גרמו לכם להאשים אחרים שהם אלו שגרמו לכם בהתנהגותם לרגשות האלה. האם אפשר בסיטואציה כזו להגיב בדרך שונה לגמרי שתאפשר לנו לצמוח במקום לסבול?

עמוק בתוך הנפש שלנו יש שלב שפרויד פחות התייחס אליו. זהו השלב מלידה ועד גיל 1.5
תשובה אפשרית לכך נתן כבר לפני 80 שנה הפסיכו-אנליטיקאי אדמונד ברגלר. ברגלר היה פסיכיאטר יהודי אוסטרי שברח ב-1938 מהמשטר הנאצי לניו יורק וניהל שם פרקטיקה פרטית עד למותו ב-1962. בתקופה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תיאוריית ההתנוונות של דארווין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/237111/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/237111/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 11:55:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237111</guid>
                                <description><![CDATA[מהו מקור התפתחות המינים? והאם הייתה בכלל התפתחות כזו? אמנם התיאוריה של דארווין הפכה ללימודי חובה ברבים מבתי הספר, אך בשני העשורים האחרונים, מאז שמדענים יכולים לבחון מוטציות ברמה המולקולרית, הם מתחילים להבין שהמציאות כנראה שונה מכפי שחשבו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237153" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Natata / Shutterstock.com[/caption]
דובי הקוטב נחשבים לטורפים היבשתיים הגדולים בעולם. הפרווה הלבנה, שממרחק נראית כמעט שקופה, מסייעת להם להסתוות בקרח. פרופ' ג'ון וואנג מאוניברסיטת קופנהאגן שבדנמרק ושותפיו רצו ללמוד אילו שינויים גנטיים עברו דובי הקוטב שאפשרו להם להשתלב היטב בסביבה הקפואה והמאתגרת, ולפתח את החזות החסונה והאצילית שלהם. לשם כך הם ריצפו את הגנום של 89 דובים. רובם היו דובי קוטב, אבל עשרה נוספים היו דובי גריזלי חומים שהגיעו מחלקים שונים של ארה"ב. המסקנה שאליה הגיעו החוקרים היא ששני סוגי הדובים התפתחו מאב קדמון משותף לפני כ-400 אלף שנה (Liu, Lorenzen, Fumagalli, +26, 2014).

עד כה חשבו שהמוטציות בונות יכולות חדשות. כעת מבינים שתפקידן הפוך - להרוס
אך הנתונים שנאספו מהריצוף הגנטי של שני סוגי הדובים הובילו את החוקרים למסקנות מעניינות אפילו יותר. הם הצליחו לאתר את המוטציות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההיסטוריה של &#8220;המוארים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/237109/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/237109/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 11:50:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237109</guid>
                                <description><![CDATA[אשרמים באירופה לפני 2,500 שנה, פילוסופים יוונים שנוסעים להודו ושיעורי מדיטציה בלב אתונה. הפילוסופים הגדולים של יוון העתיקה מוכרים היום בתור מייסדי המדע והציוויליזציה המערבית, אך שכחנו שבמשך כ-1,000 שנים הם הוכרו כמאסטרים של חוכמה רוחנית נעלה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]מ[/dropcap]הי הפילוסופיה העתיקה? מתברר שבמשך יותר מ-1,000 שנה איש לא ידע. תורותיהם של הפילוסופים היווניים של העת העתיקה: פיתגורס, סוקרטס, אפלטון ואריסטו נשכחו בהדרגה בסביבות 325 לספירה – בתקופה שבה הנצרות הפכה לדת רשמית של האימפריה הביזנטית. רבים מכתביהם נשרפו והושמדו, חלקם נעלמו לנצח וכמה בודדים נותרו בספריות נטושות.

יש ממד בפילוסופיה היוונית שבזכותו נבנו יסודות התרבות שלנו, והממד הזה לא רק מוזנח היום על ידי האקדמאים, אלא מצונזר באופן אקטיבי
עד שקם, מאות שנים אחר כך, איש אחד ממשפחת בנקאים עשירה בפירנצה ועשה היסטוריה. השנה הייתה 1460, וקוזימו דה מדיצ'י החל לשלוח שליחים לספריות נטושות ברחבי אירופה כדי שיחפשו את הכתבים האבודים שרק שמע עליהם. הוא שלח נציגים גם לעולם הערבי בתקווה למצוא עותקים שתורגמו לערבית וניצלו. למזלו, הוא מצא כמה והחל לבנות בפירנצה ספריה שתכיל אותם.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;שכחנו שיש הבדלים ברורים בין המינים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/237105/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/237105/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 10:45:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237105</guid>
                                <description><![CDATA[המחשבה שההבדלים בקרב המינים נוצרים בעקבות "הבניה חברתית" ושילדים יכולים לבחור את המגדר שלהם תופסת תאוצה. ד"ר לאונרד סאקס, פסיכולוג, רופא ילדים וחוקר מגדר, מסביר מדוע זה לא נכון ואפילו מסוכן, ולמה חשוב שנתחיל להפנים את זה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237159" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shutterstock[/caption]
מדוע ילדות וילדים מתנהגים באופן שונה?" שאלה המרצה בקורס לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת פנסילבניה. הימים היו אמצע שנות ה-80, האינטרנט עוד לא הומצא וגם לא היה אימייל. בקורס ישב לאונרד סאקס, סטודנט צעיר שעמל על הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה וברפואה. המרצה השיבה בעצמה: "כי אנו מלמדים אותם להתנהג באופן שונה. דמיינו עולם אחר שבו נגדל ילדות שישחקו בטנקים ובמשאיות ונעודד בנים לשחק בבובות... בעולם כזה, הרבה מההבדלים באופן שבו בנות ובנים מתנהגים – ואולי כל ההבדלים – ייעלמו".
בקורס אחר למד סאקס על עבודתו יוצאת הדופן של ד"ר ג'ון מאני, פסיכולוג רפואי אמריקני שהיה מחלוצי חוקרי המגדר והמיניות בעולם. ד"ר מאני ייעץ להוריו של תינוק מסכן שאיבר מינו נפגע, במהלך ברית מילה, לגדל את התינוק בתור בת. לדברי ד"ר מאני התהליך הוביל לתוצאות מצוינות. הילד אהב ללבוש שמלות, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החוכמה הנסתרת של הטבע: הקשר המוצפן בין חיות, עצים ונהרות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/237103/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/237103/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 08:35:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237103</guid>
                                <description><![CDATA[ומה קורה למחזוריות הטבע על פני כדור הארץ כאשר הקשר מופר? פטר וולבן, יערן גרמני שהוציא רב מכר עולמי על החיים הנסתרים של העצים, צולל בספר חדש אל המורכבות, האיזון והתלות ההדדית הקיימים בטבע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_237332" align="alignleft" width="1500"] לאחר שהדוב צד את הדגים מתחילה שרשרת תהליכים שמשפיעה על כל היער &#124; תמונה: Shutterstock[/caption]
פטר וולבן היה בן חמש כשהוריו לקחו אותו לבקר את הסבים בעיר ווירצבורג שבגרמניה הסמוכה למקום מגוריו. באותו ביקור נתן לו סבו במתנה שעון ישן. פטר שמח מאוד עם המתנה אבל יותר מכול בערה בו הסקרנות לדעת איך השעון הזה עובד. בסבלנות רבה הוא פירק את השעון לחלקיו הקטנים ביותר, בטוח שיידע איך להרכיב הכול בחזרה. אחרי שכל החלקים היו מונחים לפניו זה אחרי זה בשורה סדורה, הוא התחיל להרכיב אותם חזרה. אבל למרבה הפתעתו ואכזבתו, אחרי שהשעון חזר לצורתו המקורית, נשארו בחוץ כמה ברגים מתוך גלגלי השיניים שמשום מה לא מצא להם מקום בתוך ההרכבה שעשה. וכמובן שהשעון לא עבד.

חשוב שנבין שאפילו להתערבות הקטנה ביותר שלנו בטבע יכולות להיות תוצאות ענקיות
אותה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טראמפ שחרר את הקראקן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/236963/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/236963/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 08:16:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236963</guid>
                                <description><![CDATA[המהלך לחשיפת השערורייה הפוליטית הגדולה ביותר שידעה ארה"ב יצא לדרך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236968" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Mandel Ngan/AFP/Getty Images[/caption]
לפני חודשיים בדיוק חשפנו כיצד מרבית כלי התקשורת בארץ ובעולם שיקרו לכם, כאשר במשך שנתיים ארוכות התעקשו לקדם נרטיב שלפיו נשיא ארה"ב או צוותו קשרו קשר עם רוסיה. עיתונאים בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט אף זכו בפרסי פוליצר על סיקור הקנוניה שלא הייתה. באפריל 2018 הם קיבלו את הפרס היוקרתי בעקבות סדרת מאמרים בנושא. סקופים שהראו את הקשרים האפשריים בין טראמפ לרוסיה.

מה שכתבנו קרה: ב-23 במאי הודיע טראמפ כי הורה לתובע הכללי להסיר את הסיווג הביטחוני מעל מידע או מודיעין הקשור במעקבים שהופעלו נגד הקמפיין שלו לנשיאות
עוד כתבתי (בגיליון אפריל) שטראמפ צפוי לסובב את הגלגל ולהפוך את פרשת "רוסיה-גייט" לפרשת "ספיי-גייט" – שתחשוף כיצד ברק אובמה, הילארי קלינטון ושירותי הביון ריגלו אחריו וזממו להפילו. "אז מה הלאה? נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, צריך להחליט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע מערכות הג&#8217;י-פי-אס משתגעות כשפוטין מגיע לאזור מסוים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/236973/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/236973/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 08:15:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236973</guid>
                                <description><![CDATA[מה כדאי לדעת כאשר נקלעים לסביבתו של נשיא רוסיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236976" align="alignleft" width="1500"] פוטין עם הפועלים שבנו את הגשר במצר קרץ' &#124; תמונה: Alexei Druzhinin/AFP/Getty Images][/caption]
בקיץ 2013 הצליח צוות מאוניברסיטת טקסס באוסטין לחטוף יאכטה יוקרתית ששוויה 80 מיליון דולר. הצוות לא עשה זאת באמצעות סירות קומנדו או מסוקים, אלא בעזרת מכשיר בגודל מזוודה קטנה ששוויו 2,000 דולר. המכשיר השתלט על מערכת הניווט הלווייני של היאכטה (ג'י-פי-אס) וגרם לה לשוט לנתיב מעט שונה שבו אמורים היו לחטוף אותה. כל זה בעוד הקפטן מביט בצג שמולו ובטוח שהכול בסדר והוא נע במסלול המתוכנן. הניסוי המחיש כמה קל לגרום לספינה, למכונית או למטוס, המנווטים ליעד מסוים באמצעות מערכת לוויינית, להגיע ליעד אחר.
כעת חוקרים בארגון שמושבו בוושינגטון הבחינו שדבר דומה קורה כאשר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מגיע לביקור בנמלים: מערכות הניווט הלווייניות של הספינות העוגנות או משייטות באזור משתגעות ומנסות להוביל את הספינות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סטיב בנון: &#8220;אנחנו יכולים כעת להפיל את כל המערכת. זה בדיוק כמו ב-1989&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/236942/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/236942/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 08:08:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236942</guid>
                                <description><![CDATA[היועץ האסטרטגי הראשי לשעבר של הבית הלבן מספר לאפוק טיימס מהי המטרה האמיתית של מלחמת הסחר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236947" align="alignleft" width="1500"] מימין:סטיב בנון. לדבריו מלחמת הסחר תסתיים בנפילת המשטר הסיני &#124; תמונה: Gage Skidmore/CC BY-SA 2.0[/caption]
בעוד שהמיינסטרים התקשורתי אוהב לנתח את התנהלותה של מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין במונחים כלכליים – כיצד היא תשפיע על הבורסה; איזה מכס יוטל בהמשך; ואיך כל זה ישפיע על האבטלה; סטיב בנון, שהיה עד אפריל 2017 האסטרטג הראשי בבית הלבן, טוען שאלה הם לא הדברים החשובים באמת. בנון, שהיה אולי האדם המשפיע ביותר על מדיניות החוץ של ארה"ב, (ושלפי דיווחים בתקשורת, הודח כנראה כתוצאה ממלחמות אגו בינו לבין טראמפ) שם את האצבע על עניין גדול ומהותי הרבה יותר שלדעתו האחרים מפספסים. "אנחנו מתכנסים כעת לנקודה שאנחנו יכולים להפיל את כל המערכת, והם [הסינים] מבינים את זה. אנחנו יכולים להוריד את כל הדבר הזה", אומר בנון בשיחה שערכנו איתו בניו יורק, לאחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה יקרה עם הברקזיט?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/237445/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/237445/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Jun 2019 07:20:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=237445</guid>
                                <description><![CDATA[הסבר פשוט לאחד התהליכים המסובכים בעולם ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236953" align="alignleft" width="1500"] תמונה:Alexandros Michailidis/Shutterstock.com[/caption]
ביוני 2016 קבע הציבור בבריטניה שברצונו להתנתק מהאיחוד האירופי. ההחלטה התקבלה ברוב זעום של 51.5% מול 48.9%, מבלי שלמישהו היה מושג אמיתי מה משמעות ההחלטה. מה פירוש הדבר "להתנתק" מהאיחוד האירופי? איך עושים זאת? במה זה כרוך? דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה דאז, התפטר מיד מתפקידו. בוריס ג'ונסון, שאמור היה להחליף אותו בראש המפלגה הקונסרבטיבית, התקפל אף הוא. גם מועמדים נוספים מטעם המפלגה הקונסרבטיבית עשו אחורה פנה ותרזה מיי נותרה המועמדת היחידה. היא מונתה לעמוד בראש המפלגה ובראש הממשלה.

בית הנבחרים הבריטי יוכל לקיים הצבעת אי-אמון במנהיג החדש. במקרה כזה ייתכן שבריטניה תלך לבחירות
מה שקרה מאז היה לא פחות מאשר כאוס: באוקטובר 2016 רמזה מיי שתלך על "ברקזיט קשה" – התנתקות כוללת מהאיחוד. וכך תעצור את תנועת המהגרים ממדינות מערב אירופה לתוך בריטניה – הגירה שממנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפמיניזם כובש את ספרות הילדים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236780/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236780/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Jun 2019 15:01:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236780</guid>
                                <description><![CDATA[ספרות טובה, מעניינת, מרתקת, מרגשת – כזו שתופסת אותנו בבטן ואינה נותנת מנוח היא נדירה, אבל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236787" align="alignleft" width="1179"] איור: מושיק גולסט[/caption]
ספרות טובה, מעניינת, מרתקת, מרגשת – כזו שתופסת אותנו בבטן ואינה נותנת מנוח היא נדירה, אבל היא קיימת וחשובה לאין ערוך. גם בספרות ילדים. הקראת סיפור לפני השינה מזמינה את הילדים לתוך עולם אחר, דמיוני, עולם הפותח צוהר לחוויה חדשה ומסתורית ואמור לגרום להם לרצות להמשיך ולצרוך מ"החומר" הזה גם בבגרותם. ידוע היטב כי ילדים הם כמו ספוג כשהם באים לקלוט את העולם, ובתור מבוגרים יש לנו היכולת והחובה להציגו בפניהם גם דרך ספרים.
אך כל מי שנכנס אל חנויות הספרים היום, בעיקר ברשתות הגדולות, יגלה שאת קדמת חלון הראווה של ספרות הילדים והנוער ממלאת ספרות המבטאת קול פמיניסטי מהזן הקורא לבנות צעירות לשאוף להיות גיבורות, לשנות את ההיסטוריה, להיות מופלאות ופורצות דרך. כותרים כמו סדרת "נשים קטנות גדולות", "הנסיכה בשחור", "הנסיכה חכמולוגה" ו"סיפורים לפני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המילה החשובה שיצאה מהאופנה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236782/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236782/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Jun 2019 14:24:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236782</guid>
                                <description><![CDATA[ההיסטוריון הצבאי מרטין ון קרפלד כתב ספר שפמיניסטיות לא אהבו. התגובות היו חריפות מאוד, ועבודתו בשתי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ההיסטוריון הצבאי מרטין ון קרפלד כתב ספר שפמיניסטיות לא אהבו. התגובות היו חריפות מאוד, ועבודתו בשתי אוניברסיטאות הופסקה. "למדתי אז שפרויד טעה", כתב ון קרפלד בהקדמה למהדורה האנגלית של ספרו, "הדחף האנושי הכי חזק אינו יצר המין, אלא הרצון לסתום לאחרים את הפה".
החברה שלנו חושבת שהיא החברה הפתוחה ביותר בהיסטוריה האנושית. הבעיה היא שעוד ועוד אנשים מרגישים שהחברה הזו סותמת להם את הפה, לאו דווקא באמצעות מוסדות כפייה ממשלתיים. בפתיחת הספר "על החירות" כתב ג'ון סטיוארט מיל ש"רודנות חברתית" היא "נוראה יותר מסוגים רבים של דיכוי פוליטי". הרודנות החברתית הזו הפכה נוראה עוד יותר בעידן הפייסבוק והשיימינג.

החברה שלנו חושבת שהיא החברה הפתוחה בהיסטוריה. הבעיה היא שעוד ועוד אנשים מרגישים שהיא סותמת להם את הפה
את הלך הרוח הזה אני שומע מכל הצדדים. אני וחבריי הדתיים או השמרנים מרגישים שסותמים לנו את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע אנחנו הופכים אפתיים לבידור שטני?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236900/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236900/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Jun 2019 14:12:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236900</guid>
                                <description><![CDATA[תמונה של אנגלה מרקל עם חבורת יזמים ישראלים שכולם בני המין הגברי עלולה להיות שערורייה לאומית...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236907" align="alignleft" width="1024"] תמונה: Michael Campanella/Getty Images[/caption]
תמונה של אנגלה מרקל עם חבורת יזמים ישראלים שכולם בני המין הגברי עלולה להיות שערורייה לאומית שעליה משרד החוץ יצטרך להתנצל. אבל מופע מרכזי המשודר לכל העולם של אמנית המוקפת בסמלים שטניים, רוקדת בלהבות, כשברקע תמונות של פסל החירות בהריסות – אינו גורם לאיש לצייץ. מדוע?
אני מתכוון, כמובן, להופעה של מדונה באירוויזיון 2019 בישראל. שיחת היום בעיתונות וברשתות החברתיות התמקדה בסדרת הזיופים של זמרת הפופ ובאמירה הפוליטית בדמות דגלי ישראל ופלסטין. שערוריות כאלו אכן דורשות תגובה, במיוחד כשמדובר בזמרת הפופ המפורסמת בעולם. אולם מדוע איש לא התייחס להופעה עצמה, שהייתה לא רק מוזרה, אלא מלאה בקונוטציות שטניות?
המופע של מדונה התחיל בשיר האייקוני מ-1989 "Like A Prayer". התפאורה רמזה שאנו נמצאים בתוך מבנה דתי כלשהו, אולי כנסייה, אבל לא כנסייה רגילה עם ויטראז'ים וציורים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איראן זה כאן?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236902/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236902/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Jun 2019 13:56:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236902</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שבועות ספורים הוגשו ההצעות במכרז על כריית מנהרות &#8220;הקו הירוק&#8221; של הרכבת הקלה בתל אביב....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236912" align="alignleft" width="1500"] תמונה: shutterstock[/caption]
לפני שבועות ספורים הוגשו ההצעות במכרז על כריית מנהרות "הקו הירוק" של הרכבת הקלה בתל אביב. למכרז, שהיקף העבודות בו מוערך בכ-15 מיליארד שקלים, ניגשו חמש חברות. המכנה המשותף שלהן – כולן סיניות. מקצתן, כך לפי מידע מוסמך, מקיימות בו-זמנית קשרי מסחר עם חברות איראניות.
זו אינה הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא האחרונה, שחברות סיניות מתמודדות במיזמי כלכלה גדולים במשק הישראלי. נמלי הים בחיפה ובאשדוד, הרכבת הקלה בתל אביב ובירושלים, כריית מנהרות הכרמל, מיזמי ענק בתחומי האנרגיה, המים, חברות מזון ענקיות, כימיקלים, תקשורת וסייבר – הן רק דוגמאות ספורות.

בקרב החברות הסיניות הנוטלות חלק במכרזי הענק של המדינה, יש חברות המקיימות קשר מסחרי עם איראן ועם גורמי טרור אחרים
כל עוד מדובר בתחרות חופשית והוגנת אין בכך כל פגם. אך כאשר לעסקאות אלה מתלווים, לפי החשש, תנאי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יש להגביל את זכות השביתה במגזר הציבורי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/236904/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/236904/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Jun 2019 13:31:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236904</guid>
                                <description><![CDATA[ארגוני העובדים בישראל, וההסתדרות כארגון הגדול ביותר, נמצאים בעת האחרונה תחת ביקורת ציבורית נוקבת. התנהלות ועד...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236920" align="alignleft" width="1500"] תמונה: LeonP/Shutterstock.com[/caption]
ארגוני העובדים בישראל, וההסתדרות כארגון הגדול ביותר, נמצאים בעת האחרונה תחת ביקורת ציבורית נוקבת. התנהלות ועד העובדים של רכבת ישראל עוררה זעם רב בציבור הישראלי שאף קרא להגבלת זכות השביתה בשירותים החיוניים. זהו רק הפרק האחרון בהתנהלות ארוכת שנים של ועדים חזקים בשירות הציבורי. ההסתדרות מתנגדת להגבלת זכות השביתה בטענה של "פגיעה בעבודה המאורגנת" ובעובדים החלשים, אבל למעשה, העובדים שההסתדרות אחראית על ארגונם אינם העובדים החלשים במשק ופעילותם פוגעת דווקא בחלשים ביותר.
בראשית הקמתם היו ארגוני העובדים מקור עיקרי להגנה על הזכויות הבסיסיות של העובדים, ובישראל היו חלק מהקמת המדינה. אך מאז המאה ה-18 ועד היום חלו שינויים רבים בעולם העבודה, בהרכבם ובפעילותם של ארגוני עובדים. אחד השינויים המשמעותיים ביותר היה מעבר מרכז הכוח של ארגוני העובדים מהמגזר הפרטי אל המגזר הציבורי. היום, מרבית העובדים המאורגנים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה דווקא לונדון? כל הסיבות לסופ&#8221;ש קצר בבירת אנגליה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236773/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236773/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 07 Jun 2019 08:52:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236773</guid>
                                <description><![CDATA[אם עומדות לרשותכם ארבעים ושמונה שעות פנויות לכיף , אתם יותר ממוזמנים לשלוף את הדרכון, לחפש...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236776" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
אם עומדות לרשותכם ארבעים ושמונה שעות פנויות לכיף , אתם יותר ממוזמנים לשלוף את הדרכון, לחפש טיסות ללונדון ולבלות את סוף השבוע הפנוי בעיר הבירה של אנגליה. למה דווקא לונדון? הנה ארבע סיבות מעולות.

1. בגלל המוזיאונים
לונדון היא עיר שיש בה המון מוזיאונים, ברובם המוחלט כלל לא דורשים דמי כניסה. המוזיאונים המובילים באירופה בפרט ובעולם בכלל פזורים ברחבי העיר ודרכם הם מספרים את סיפורה של הממלכה הבריטית לדורותיה. החל מאוצרות תרבות ואמנות ייחודיים ועד ל"מזכרות" מיוחדות במינן שנאספו במהלך השנים בהן שלטה האימפריה הבריטית על רוב העולם. מאחר וזמנכם קצוב, נמליץ לכם על שלושה מוזיאונים מובילים:

 	טייט מודרן (Tate Modern) – זהו מוזיאון לאומי אנגלי, ייחודו הוא בכך שמוצגי האמנות והגלריות שבו, פזורות לפי נושא ולא לפי תקופה. במוזיאון תוכלו להתרשם מכמה מהתערוכות המובילות בעולם, הסוקרות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשמלך שוויץ הגיע לרמת אביב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236574/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236574/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 05 Jun 2019 10:15:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236574</guid>
                                <description><![CDATA[עיצוב מהודר, מבחר דגמים יוקרתיים ושירות אישי ומקצועי. בוטיק Rolex הייחודי של רשת Watch Show מבית ארו-אסיה מביא את השאנז אליזה לקניון רמת אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חווית קניה אפופה בשיק יוקרתי בסגנון המוכר מבוטיקים יוקרתיים ברחבי עולם. זוהי בתמצית התחושה מתקבלת על ידי הלקוחות המבקרים בבוטיק Rolex בלב היוקרתי של תל אביב.



הבוטיק ממוקם בקומה העליונה של קניון רמת אביב. כבר בכניסה לבוטיק המשתרע על שטח של 65 מ"ר, מקבל הלקוח תחושה אחרת, שונה וייחודית. את הכניסה מעטר הכתר המוזהב המזוהה עם המותג Rolex, אשר משולב בהמשך כמוטיב חוזר גם על גבי הקירות, עמדות התצוגה ועל ידית דלת הכניסה. את עיני הלקוחות הנכנסים, צד לוח מרשים של זכוכית בצבע ירוק אקווה המזוהה עם המותג ומציג מוטיב תת ימי המקשר את רולקס לעולם המים. מוטיב זה משקף במדויק את מהותה של Rolex, המוכרת בעלום כמי שהמציאה בשנת 1926 את השעון הראשון העמיד במים – Oyster.

עיטור זכוכית האקווה המרשים והעיצוב המוקפד מאפיין את כל בוטיקי Rolex, המתוכננים על פי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפכה בעולם קופות הגמל! עובדים שסיימו את עבודתם יוכלו למשוך פיצויים לאחר ארבעה חודשים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236417/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236417/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 02 Jun 2019 17:15:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236417</guid>
                                <description><![CDATA[לפני קצת יותר משנה פורסם 'תיקון 21'  ב- 'חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים (קופות גמל), התשס"א – 2005' אשר לפיו, עובדים שיצאו ממקום עבודתם יוכלו למשוך פיצויים מקופת הגמל שלהם – 4 חודשים לאחר שסיימו את התקשרותם התעסוקתית. מומחים במערכת המשפט בישראל אשר עוסקים בתחום של דיני קופות הגמל – רואים בתיקון הנ"ל כבשורה ומהפכה של ממש. במאמר זה אנו נציג את עקרונותיו של התיקון ונדון בהשפעותיו על עובדים ומעסיקים כאחד. ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[תחום המשפט של דיני העבודה עוסק בזכויותיהם של כלל העובדים במשק: החל מאלו של עובדי הניקיון וההוראה, דרך אלו של אנשי השיווק והמתכנתים ועד לאלו של נהגי הרכבות, הרופאים ושל הטייסים. בתוך כך, פסקי הדין והתקדימים המשפטיים אשר הועלו לא פעם בתחום דיני העבודה – השפיעו באופן ישיר על תעשיות מרכזיות במשק.
ביולי אשתקד פורסם 'תיקון 21'  ל- 'חוק הפיקוח על השירותיים הפיננסיים (קופות גמל), התשס"א – 2005'. עפ"י התיקון הנ"ל, שכירים אשר סיימו את התקשרותם התעסוקתית יוכלו למשוך פיצויים מקופות הגמל שלהם – בתוך 4 חודשים ממועד סיום עבודתם. יתרה מכך, התיקון החדש מבטל את ההנחיה הקודמת – להמציא אישור המעיד על כוונת המעסיק לשלם פיצויים לעובד.

[caption id="attachment_236426" align="alignleft" width="1500"] תמונה: 123rf.com[/caption]

קבלת הפיצויים תהה מותנית בהסכמים קיבוציים/הסכמים תעסוקתיים אחרים המסדירים את יחסי העבודה שבין העובד למעסיק. ובתוך כך, אסור שבמהלך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שוק ההון האנושי – על ההבדלים שבין משקיעים למשקיעות בשוק ההון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236190/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236190/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 29 May 2019 13:55:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236190</guid>
                                <description><![CDATA[באופן מסורתי – בעבר גברים הם שקיבלו את מרבית החלטות ההשקעה. אך בשנים האחרונות גוברת המגמה של נשים שלוקחות חלק ומשקיעות בשוק ההון. הבנת המאפיינים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים השונים של גברים ונשים תוכל אולי לאפשר לכולנו להיות משקיעים טובים יותר. מצא את ההבדלים – מדריך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236221" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]
חרף התדמית הגברית של עולם הפיננסים ושוק ההון, בשנים האחרונות יותר ויותר נשים משקיעות בשוק ההון, עובדות במוסדות פיננסיים כמו בית השקעות ואף מכהנות בתפקידים בכירים. במקביל, יותר ויותר נשים גם מתעניינות בנושאים כלכליים ורוצות להבין טוב יותר כיצד לקבל החלטות כלכליות ולהשקיע את כספן בתבונה. אז למרות שהחלטות כלכליות והשקעה במניות או בנדל״ן נתפסו כתחום גברי עד לא מזמן – האם באמת גברים משקיעים בכוכב נוגה ונשים חוסכות במאדים?

רוצות ללמוד, מוכנות להתייעץ
נשים נוטות לחסוך יותר מגברים, כך מגלים מחקרים שונים שנעשו בחו״ל, ובשנים האחרונות הן גם מגלות נכונות גדולה יותר מבעבר להשקיע את החיסכון הזה בשוק ההון. בישראל נשים וגברים חייבים לחסוך לפנסיה כך שההבדלים ביניהם כמעט לא קיימים. חסכונות לטווח קצר יותר נעשים לרוב כחלק מהתא המשפחתי כך שקשה יותר להפריד בין גברים לנשים. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>5 טיפים למטייל לפורטוגל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236184/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236184/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 29 May 2019 13:51:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236184</guid>
                                <description><![CDATA[פורטוגל הפכה בשנים האחרונות ליעד תיירותי מבוקש כי היא זולה, נגישה ונוחה. רוצים לארגן את הטיול המושלם ולחסוך זמן וכסף? הנה 5 טיפים שאתם חייבים להכיר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236217" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
פורטוגל שוכנת לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי וממוקמת בצד המערבי של חצי האי האיברי. מלבד היסטוריה עשירה, פורטוגל מציעה נופים מרהיבים ותרבות עתיקה ומעניינת שממשיכה להתחדש. כתוצאה מכך גם הפכה פורטוגל ליעד תיירותי מבוקש ואין פלא שהמון ישראלים מכניסים אותה לרשימת המועדפים שלהם.
אבל פורטוגל גם דורשת הכנה מוקדמת ויש לפחות 5 טיפים שכדאי לאמץ אם רוצים לחסוך זמן, טרחה והוצאות מיותרות:
1. בחרו היטב את תאריך הנסיעה
העונה המומלצת לביקור בפורטוגל היא מסוף יוני עד אמצע ספטמבר. הבעיה היא שבחודשים יולי ואוגוסט אתרים רבים נסגרים בגלל העומס, בעוד תושבי המדינה עצמם בורחים לאזורי החוף והופכים אותם לצפופים והמוניים.

לפיכך, כדאי לבחור היטב את תאריך הנסיעה ולנסות להגיע ביוני, בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר כי אז גם פחות יקר ומזג האוויר הופך להיות נעים יותר.
2. תכננו פעילויות מתאימות
תכנון פעילויות שמתאימות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה אמרו על לימודי כלכלה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236177/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236177/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 29 May 2019 13:46:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236177</guid>
                                <description><![CDATA[לימודי כלכלה זכו לאורך השנים ליחס אמביוולנטי, הן מצד הקהילה האקדמית העוסקת בתחום והן מצד המוסדות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236212" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
לימודי כלכלה זכו לאורך השנים ליחס אמביוולנטי, הן מצד הקהילה האקדמית העוסקת בתחום והן מצד המוסדות הפיננסיים והמדינות המעסיקות כלכלנים. הסיבה לכך נובעת מהאופי המיוחד של התחום. הוא כולל ידע תיאורטי רב המבוסס על מודלים שפותחו בתקופות שונות, תוך ניסיון ליישם ידע זה בכלכלת המיקרו והמאקרו בעולם.
חלק מהכלכלנים, מתייחסים להבנת המודלים כאספקט החשוב ביותר בלימודי הכלכלה. אחרים, דווקא קוראים להוסיף ללימודים לתואר גם את החלקים המעשיים יותר; על מנת שהסטודנטים המגיעים ללמוד את התואר מתוך ציפייה לעבוד בתחום, יוכלו להפיק ממנו את המיטב. נסקור מספר ציטוטים בתחום על מנת להבין את הנושא לעומק.

"תיאוריה כלכלית זה אוסף סיפורים או אגדות. האם האגדות שאתה קורא הן מועילות? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא” אמירתו של הכלכלן זוכה פרס ישראל בראיון לכלכליסט1 שנאמרה כביקורת על המחלקות ללימודי כלכלה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מתכונים לקינוחים מוצלחים לסופ&#8221;ש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236174/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236174/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 29 May 2019 11:38:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236174</guid>
                                <description><![CDATA[אתם מארחים בסוף השבוע חברים קרובים ובני משפחה ומעוניינים לפנק אותם עם קינוח מתוק שימתיק להם את האירוח? היום יש כל כך הרבה קינוחים שווים שקשה מאוד להחליט על האחד שיהיה הכי מוצלח. בשביל להקל עליכם בתהליך הבחירה, אספנו עבורכם חמישה מתכונים שונים שניתן להגיש אחרי ארוחה ולצד הקפה, אלו שישדרגו את האירוח שלכם בכמה רמות.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236175" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
עוגת גבינה קרה
אם יש עוגה מפנקת, טעימה וקלילה זו שמפנקת בכל מצב וזמן זו עוגת הגבינה הקרה. יש המון סוגים של עוגות גבינה טעימות, אך המוצלחת מבין כולן היא עוגת גבינה קרה עם פירורים ללא אפייה.
מה צריך? ביסקוויטים של פתי בר וחמאה. את הביסקוויטים טוחנים עד למרקם טחון אך לא חולי. את החמאה מחממים מעט במיקרוגל, שופכים אותה על הביסקוויטים ומערבבים היטב. &#160;חלק מהעיסה שנוצרה משטיחים בתבנית, מהדקים היטב ומכניסים למקרר.

בשביל קרם הגבינה יש להקציף שמנת מתוקה יחד עם סוכר ושקית פודינג ווניל עד למרקם אחיד. נוסיף את השמנת החמוצה והגבינה הלבנה ונקפל אותם לאט. את הבלילה שנוצרה נשפוך על תחתית הפירורים ונשטח אותה היטב. מעליה, נפזר את הפירורים הנותרים ולאחר מכן, נכניס לתוך המקרר למשך לילה שלם עד להתייצבות.
עוגת תפוחי עץ ושושנים
אוהבים תפוחים מקורמלים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>3  קינוחים טעימים ליד הקפה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236104/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236104/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 28 May 2019 14:58:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236104</guid>
                                <description><![CDATA[קינוח קטן ליד הקפה הוא בדיוק מה שאתם צריכים כדי לרענן את השגרה השוחקת. רוצים לטעום אותם? הנה 3 מתכונים קלים שאפשר להכין בלי להתאמץ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236110" align="alignleft" width="1280"] תמונה: pexels.com[/caption]
קפה הוא בין המשקאות הפופולאריים בעולם. מלבד תועלת בריאותית ורעננות, הקפה מייצג עבור רובנו את השלבים השונים של היום ואת ההבדל בין הבוקר, הצהריים והערב. בנוסף, כיום קל יותר להכין קפה משובח עם קפסולות תואמות נספרסו ויש גם מגוון רחב של טעמים לבחור ביניהם.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מה מנשנשים לצד הקפה. למזלנו, יש לפחות 3 מתכונים לקינוח טעים שאותו אפשר להכין בלי להתאמץ:
1. פנקוטה
הקינוח הקלאסי של המסעדות מגיע גם למטבח הביתי. המצרכים עבורו הם 1 ליטר שמנת מתוקה, 100 גרם סוכר, 2 כפיות תמצית וניל, 2 ג'לטין, 6 כפות מים קרים ו-50 גרם שוקולד לבן מגורר להגשה.

קודם מחממים בסיר קטן שמנת מתוקה עם סוכר וממתין עד שהוא נמס לחלוטין. מסירים מהאש, מוסיפים תמצית וניל ומניחים בצד. לאחר מכן מערבבים ג'לטין עם המים ומניחים שוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סטודנטים? הנה כמה עבודות שאתם יכולים להתחיל לעבוד בהן כבר עכשיו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236097/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236097/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 28 May 2019 14:46:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236097</guid>
                                <description><![CDATA[גם סטודנטים צריכים להתפרנס ולמזלם יש המון עבודות שבהן אפשר להרוויח כסף תוך כדי הלימודים. מתלבטים מאיפה להתחיל? הנה כמה הצעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236099" align="alignleft" width="1280"] תמונה: pexels.com[/caption]
תואר ראשון עולה הרבה כסף ומלבד שכר הלימוד צריך לחשב גם הוצאות מחיה, מגורים, שכירות, החזרי הלוואות ועוד. כתוצאה מכך, הרבה סטודנטים בארץ ובעולם שואלים את עצמם איך הם יכולים להתפרנס תוך כדי הלימודים. למזלם, יש כיום המון עבודות רלוונטיות ורובן גם לא דורשות ניסיון קודם או מחויבות לטווח ארוך.
הנה למשל כמה עבודות שבהן אתם יכולים להתחיל לצבור ניסיון כבר עכשיו:
1. משלוחים
גברים ונשים עם רישיון לאופנוע מקבלים פריבילגיה להגיש מועמדות לעבודה בתחום המשלוחים. בין אם מדובר על משלוחי פיצה או על סוגים אחרים של מזון מהיר, זו עבודה נהדרת למי שרוצה ליהנות מגמישות בשעות ושכר גבוה. בנוסף, ברוב המקומות מקצים לטובת העובד קטנוע צמוד שאולי ישמש אותו לסידורים אישיים בין השיעורים.
2. מלצרות
עוד דרך להרוויח כסף מזומן במהירות היא לעבוד בתחום המלצרות: בין אם בתור מלצרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צוואר בקבוק של לחץ – איך לשחרר צוואר תפוס?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/236085/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/236085/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 28 May 2019 14:35:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=236085</guid>
                                <description><![CDATA[מי לא מכיר את התחושה של צוואר תפוס, 70% מהאוכלוסייה יסבלו בשלב זה או אחר בחייו מתסמינים של צוואר תפוס. אז איך אפשר להקל על המצב ולשחרר צוואר תפוס? מדריך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_236088" align="alignleft" width="1000"] צמונה: Shutterstock[/caption]
הצוואר הוא אזור מרכזי ורגיש -  הוא מחבר בין הראש לגוף, מאפשר תנועה חופשית של הראש ורגיש לתנועות חדות, עמידה לא יציבה או שינה בתנוחה לא נוחה. מרבית כאבי הצוואר יחלפו מעצמם תוך כשבוע, אך לעתים כאבים אלו עלולים להצביע על בעיה משמעותית יותר – ואם והם מלווים בתסמינים נוספים כגון חולשת כפתיים וידיים או תחושת נימול בגפיים – יש לגשת לבדיקת רופא.
למרות שבמרבית המקרים צוואר תפוס לא מעיד על בעיה רצינית, הוא לרוב מופיע עם כאבים שעלולים להיות מעיקים ומפריעים מאד לתפקוד היומיומי. קיימות דרכים שונות להקל על צוואר תפוס, בניהן משחות ותרגילים עדינים לדוגמה – וכמובן גם מנוחה והורדת עומס.
מה גורם לצוואר תפוס?
הצוואר הוא החלק הצר והעדין ביותר בגוף, ויחד עם זאת הוא מכיל רכיבים חשובים: עמוד וחוט השדרה, כלי דם עיקריים, שרירים, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוסכים עכשיו נופשים אחר כך – איך חוסכים לאט לאט הרבה הרבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/235607/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/235607/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 22 May 2019 09:32:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=235607</guid>
                                <description><![CDATA[משפחה היא עסק כלכלי מורכב וככזה, יש מקומות בהם מתבזבז כסף רב לשווא. איך להפוך את משק הבית שלך ליעיל וחסכוני? זה בהחלט אפשרי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_235609" align="alignleft" width="1000"] תמונה: shutterstock[/caption]

זאת לאו דווקא החופשה השנתית שרצית, אלא יכול להיות כל דבר אחר שממש התחשק לך לפנק את עצמך בו והוא פשוט, איך לומר, קצת מחות להישג ידך. ובכן, בין אם כחלק ממשפחה גדולה או משק בית יחידני, מסתבר כי אנחנו פשוט מוציאים הרבה מאד כסף במקומות בהם אנו לא צריכים להוציא, מרוקנים את חשבון העו"ש לחלוטין וברגע האמת ניצבים למול ארנק ריק, דיגיטילי או פיזי. בכתבה הבאה נדגים כיצד בעזרת כמה הרגלים פשוטים ניתן להתחיל לחסוך סכומי כסף משמעותיים שבסופו של דבר יתגלגלו לארנקך ויעזרו לך לרכוש את מה שבאמת צריך ובאמת רצית.
רכב
ביטוחים: אחזקת רכב אינה דבר זול כלל ולכן גם פוטנציאל החיסכון בו הוא אדיר. השוואת מחירים ביטוח רכב היא צעד הכרחי ולכן לא כדאי לחכות עד לתום הביטוח, אלא לדאוג להשוואה מבעוד מועד. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>15 מיקרו-טרנדים: הכוחות הקטנים שמובילים ל&#8221;ערעורים&#8221; הגדולים הבאים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/234420/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99/234420/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:35:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234420</guid>
                                <description><![CDATA[בפוליטיקה, בחברה, ביחסים בין-אישיים ובעסקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מיקרו טרנדים הם שינויים קטנים העושים הבדלים גדולים בחברה. חלקם נוצרים בעקבות התפתחויות מפתיעות ולא רגילות, ואחרים הם טרנדים שאנחנו כבר מכירים אבל צוברים תאוצה או מתבססים בחברה באופן שמגדיל או משנה את השפעתם.

בכתיבתנו ניסינו להיתמך כמה שיותר במספרים ובמחקרים כדי לתעד את השינויים ואת המקור שלהם, ואז לחזות השלכות אפשריות. ככל שצללנו עמוק יותר לנושאים, ראינו קווי מתאר של מגמות ברורות יותר. עם זאת חלק מהמגמות מנוגדות זו לזו ופועלות בכיוונים הפוכים באותו הזמן. בעוד קיים הטרנד של חזרת המסורות, התא המשפחתי ממשיך להשתנות; בעוד עולה השפעתם של מתנגדי ההפלות, מתחזק הדיון על זכויות האישה. אפשר לראות את זה קורה גם בתחומים אחרים: בעוד שקבוצה אחת מבקשת יותר טכנולוגיה ומתמכרת למסכים, אחרים מחפשים רק שקט; בעוד שיש אנשים שאינם יכולים לשבת כמה שניות ולצפות בפרסומת בטלוויזיה, אחרים עושים בינג' ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הגורואים&#8221; החדשים של המנהלים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/234351/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/234351/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:29:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234351</guid>
                                <description><![CDATA[מנהלי הייטק עם פילוסופים אישיים – הטרנד שסוחף חברות בעמק הסיליקון ושורשיו בתרבויות קדומות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234357" align="alignleft" width="537"] ד”ר לידיה אמיר[/caption]

כמעט בכל חברה גדולה יש מנהל קשרי לקוחות, מנהל תרבות ארגונית ומנהלי רווחה הדואגים לאושרם של העובדים. בשנים האחרונות התחיל טרנד חדש של "מנהלים פילוסופים" העובדים בתוך הארגון ומייעצים בענייני פילוסופיה. המגמה רק הולכת ומתחזקת.

הטרנד כבר ברור בחברות עמק הסיליקון – שם גוגל ומיקרוסופט התחילו להעסיק פילוסופים ביתיים. "הפילוסופים האלו נכנסים בהדרגה לעולם העבודה ומועסקים כ'פקידים פילוסופיים ראשיים' (CPO – Chief Philosophy Officer). הם אחראים לעזור למנהלי החברות להתמודד עם שאלות כמו 'מהם חיים מוסריים וטובים?' 'איך אני יכול להיות בוס טוב?' או 'מה צריכה להיות מטרת העסק שלי?'", מסביר פרופ' כריסטיאן וולגטלין מבית הספר הגבוה לעסקים Audencia שבצרפת, בריאיון למגזין Forbes ב-2018.
הפילוסופים האלו נכנסים לעולם העבודה ומועסקים כ'פקידים פילוסופיים ראשיים' המסייעים למנהלי החברות להתמודד עם שאלות על מהות החיים ואיך להיות בוסים טובים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השתלטות &#8220;הקופסאות השחורות&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/234321/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/234321/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:25:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234321</guid>
                                <description><![CDATA[מערכות אלקטרוניות רבות עוברות לעבוד עם בינה מלאכותית. הבעיה היא שמערכות החישוב שלהן מסובכות כל כך שאף אחד לא יכול להבין את "שיקול הדעת" שלהן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234325" align="alignleft" width="1378"] אילוסטרציה: Fotolia[/caption]

הפשיעה בלונדון גוברת. בתחילת נובמבר 2018, במשך שישה ימים, אירעו ברחבי העיר חמישה מקרי רצח שונים והיה ברור שחייבים להגביר את האכיפה. במשטרת לונדון ניסו פתרון חדשני – רשת מצלמות שתיפרש במקומות אסטרטגיים ברחבי העיר ותצויד במערכת מבוססת בינה מלאכותית לזיהוי פנים. כל העוברים ושבים מצולמים ופניהם נסרקות ומושוות מול מאגר תמונות המבוקשים של המשטרה. כשדמותו של אחד העבריינים המבוקשים מזוהה באחת ממצלמות המערכת, במהרה נשלחים למקום כוחות משטרה כדי לעצור את החשוד.

בחודשים האחרונים כבר בוצעו מספר מעצרים שכאלו. אמנם המערכת עדיין בניסוי, אבל הבחירות העירוניות, ב-2020, הולכות ומתקרבות. הפשיעה הגוברת הפכה לנושא מרכזי במערכת הבחירות, ולכן צפוי שמערכת זיהוי הפנים של האכיפה המשטרתית תהפוך במהרה למבצעית ותופעל סביב השעון.
בבריטניה, רופא רובוטי כבר מוסמך לשוחח אתכם בטלפון, לשאול מגוון שאלות לגבי הסימפטומים שלכם ובסוף לספק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנרקומנים החדשים – בינג&#8217;, מסכים ומשחקי מחשב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/234289/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/234289/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:20:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234289</guid>
                                <description><![CDATA[ההתמכרות שלנו למסכים תלך ותגבר. איך ייראה עולם שבו הטכנולוגיה תנהל אותנו במקום שאנחנו ננהל אותה? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234293" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

רואים אותם הולכים ברחוב עם ראש מורכן, יושבים בארוחת ערב משפחתית ומתכנסים בתוך עצמם או נרדמים בשעת לילה מאוחרת מול המסך. כולנו מכירים אותם – הם אנחנו.

סקר של "מרכז פיו" מפברואר השנה גילה שישראל נמצאת במקום השני בעולם, אחרי דרום קוריאה, באחוז הבוגרים באוכלוסייה המחזיקים סמארטפון (88 אחוז). למקום הראשון היא עולה כאשר מדובר באחוז הבוגרים המשתמשים ברשתות חברתיות. ישראל שומרת על מקומה בפסגה, אחרי דרום קוריאה, גם בקטגוריית "המשתמשים הצעירים ביותר" שיש להם סמארטפונים – הילדים שלנו.
שניים מתוך שלושה הורים בישראל סבורים כי השימוש במסכים פוגע ביכולתו של הילד ליצור ולתחזק קשרים בין-אישיים
בתור אומת הסטארט-אפ יש לנו במה להתגאות, אך יש לנו גם הרבה סיבות לדאגה. סקר שערכה קבוצת גיאוקרטוגרפיה עבור "העמותה לגמילת ילדים ממסכים" גילה שכ-70 אחוז מההורים בישראל סבורים כי ילדיהם מכורים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טרנד היופי הקוריאני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/234286/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/234286/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:18:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234286</guid>
                                <description><![CDATA[מוצרי היופי מדרום קוריאה הם שלב נוסף בגל התרבות הקוריאנית השוטף את העולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234287" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Byoung Wook - Toughkid Kim/CC BY-NC-ND 2.0[/caption]

הצונאמי הקוריאני התחיל בסוף שנות ה-90. דרמות טלוויזיה מקוריאה המכונות K-דרמה, ומוסיקת פופ K-פופ, התחילו לשטוף את השווקים במדינות רבות באסיה ובכללן סין, יפן, טייוואן, סינגפור והונג קונג. בעזרת האינטרנט, הרשתות החברתיות והיוטיוב, הם החלו להתפשט גם באזורים נוספים בעולם כולל באירופה, בדרום אמריקה, במזרח התיכון וגם כאן בישראל.

הגל הבא היה ה"גאנגנאם סטייל" (2012), הלהיט של הראפר הדרום קוריאני סיי (Psy) שסחף גם את המיינסטרים בעולם המערבי ושבר את שיא הצפיות ביוטיוב (יותר מ-3.3 מיליארד צפיות רק בקליפ המקורי). בעקבות הלהיט הגיעו גם הדרמות. חלק מחובבי הפופ והדרמות, בהם אלפי ישראלים לפי כתבות שפורסמו בעיתונות הישראלית, לקחו צעד נוסף קדימה. הם התחילו לגלות עניין רחב יותר בקוריאה, להתלבש בדרך ייחודית וצבעונית, לשיר בקוריאנית, וללמוד את התרבות והשפה. באוניברסיטה העברית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטכנולוגיה החדשה: השבחת עוברים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/234245/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/234245/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:15:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234245</guid>
                                <description><![CDATA[השימוש בטכנולוגיה לברירת מין העובר כבר רווח בארה"ב. כעת קליניקות מציעות לברור עוברים בהתאם לצבע העיניים או לרמת האינטליגנציה הצפויה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234275" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]

ליסה והנרי, זוג אמריקני בשנות ה-30 המתקדמות לחייהם, כבר הרימו ידיים מהדרכים הטבעיות. לאחר מספר שנים שלא הצליחו להביא ילד לעולם, בצער ובחוסר התלהבות פנו לאחת הקליניקות המקומיות להפריה מלאכותית.

השיחה עם הרופא הפיגה כמה מהחששות, ובסופה הם קיבלו ממנו ערימה גדולה של ניירות ופרסומים. בהם היה פרסום שהפתיע אותם במיוחד – הבטחה שרמת האינטליגנציה של התינוק שייוולד לא תהיה נמוכה מדי.
האם ייווצר כאן "מרוץ חימוש" בו הורים יעדיפו לייצר במבחנות את הילדים "המשובחים" ביותר שהם יכולים?
נשמע עתידני? מתברר שלא. מדובר בפרסום של חברת Genomic Prediction שמושבה בניו ג'רזי שבארה"ב. החברה נוסדה ב-2017 והיא עורכת בדיקות גנטיות לביציות שעברו הפרייה מלאכותית. בתחילה, הבדיקות שהיא הציעה היו מוכרות יחסית. למשל, בדיקה המאפשרת לסנן עוברים שעתידים לחלות במחלות גנטיות קשות כמו סיסטיק פיברוזיס או מחלת הנטיגטון הניוונית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עלייתן של חיות המחמד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/234224/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/234224/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:12:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234224</guid>
                                <description><![CDATA[מסיבות חתונה לכלבים, אוכל בריא ומלונות יוקרה – האם חיות המחמד שלנו יהיו בעתיד אזרחים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234232" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

בתקופה שבה אריק איינשטיין שר את שירו המפורסם על הילד שביקש כלב וקיבל מאביו חתול קטן, אנשים שאימצו כלבים או חתולים היו כמעט כולם בעלי משפחות עם ילדים. אני זוכרת את היום שבו אבי חזר הביתה עם כדור פרווה בין ידיו שנפתח והפך בִּן רגע לגורה קטנה ושובבה. בעליזות יוצאת דופן היא התרוצצה הלוך ושוב במרץ בדירה הקטנה ועשתה את צרכיה בלי הבחנה. הייתי אז בת יחידה והכלבה הוסיפה לחיינו צבעוניות חדשה.

באותם ימים, איש בארץ לא היה מעלה בדעתו לאמץ כלב או חתול אם הוא היה חי לבד, אלא אם כן מצא כלב עזוב ברחוב. אך הזמנים השתנו. לצד השינויים במוסד הנישואים והאחוז העולה של רווקים ורווקות בני שלושים החיים לבד, החל טרנד צובר תאוצה – רווקים המאמצים חיות מחמד וגם יוצרים איתם מערכת יחסים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הגעתו של הצונאמי האנטי סוציאליסטי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/234202/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/234202/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:11:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234202</guid>
                                <description><![CDATA[בארה"ב הוא כבר גל עצום שצובר תאוצה. בישראל הוא עדיין מתהווה ועשוי להתחזק לקראת הבחירות הבאות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234205" align="alignleft" width="1500"] סגן נשיא ארה"ב מייק פנס. הבחירות ב-2020 יהיו "הבחירה בין חירות לסוציאליזם" &#124; תמונות: Martin H. Simon - Pool/Getty Images[/caption]

לקראת הבחירות האחרונות בישראל היה נדמה לרגע שמתחילה להתפתח מגמה אנטי סוציאליסטית מסוימת בפוליטיקה הישראלית. משה פייגלין שם בקדמת המצע של מפלגתו רעיונות של שוק חופשי והקטנת מעורבותה של הממשלה בכלכלה ובחיי הפרט. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרת המשפטים, איילת שקד, דיברו מעט על רעיונות דומים מעל דפי הפייסבוק שלהם. וכאשר בני גנץ הכניס למפלגתו את יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, קמה תרועת צעקה ברחבי הארץ. ולמרות זאת, אף אחד מהמתמודדים לא השליך את כל יהבו על הרעיון הזה וקרא לילד בשמו: "אנטי סוציאליזם".

בניגוד לישראל, שבה המגמה עדיין מתהווה, בארה"ב היא כבר צוברת תאוצה ניכרת והפכה לגל ממשי. מייק פנס, סגן הנשיא, אמר בנאומו בוועידה הקונסרבטיבית השנתית בארה"ב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עליית התנועה נגד הפלות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/234165/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/234165/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 15:03:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234165</guid>
                                <description><![CDATA[נוכח הקלות הבלתי נסבלת שבה מבוצעות הפלות ברחבי העולם – תנועת "פרו-לייף" (בעד חיים), התומכת באיסור הפלות בחוק, צוברת תאוצה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234169" align="alignleft" width="1500"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]

עברו 46 שנה מאז פסקי הדין המפורסמים של בית המשפט העליון בארה"ב שקבעו כי כל 50 המדינות בארה"ב צריכות לעגן את ההפלה המלאכותית בחוק, בשל הזכות לפרטיות. מאז אותה לגליזציה, יותר מ-60 מיליון נשים עברו הפלה.

בישראל, הנתונים שמפרסם משרד הבריאות מתחילים ב-1990 (על אף שהתבצעו הפלות שנים לפני כן). מאז ועד היום, יותר מ-420 אלף נשים עברו הפלה. בדו"ח מ-2018 קבע משרד הבריאות כי שיעור ההפלות בישראל נמוך מבשאר המדינות באירופה. לפי סקר שערך מרכז המחקר פיו (2018), באירופה גם אחוז התמיכה באישור הפלות בחוק הוא גבוה ועומד בממוצע על 70-60 אחוז. הסקר גם חשף כי אחוז הגברים התומכים בהפלות אינו שונה כל כך מאחוז הנשים שתומכות.
בעוד תומכי ההפלות טוענים כי "זה רק כדור של רקמות, זה לא אדם", מתנגדי ההפלות אומרים שיש בעיות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המסורות עושות קאמבק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/234159/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/234159/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 14:07:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234159</guid>
                                <description><![CDATA[באמצע המאה ה-17 הניח הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט את הבסיס הנחוץ להופעת התפיסה המודרנית הרואה באינדיבידואל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234194" align="alignleft" width="1500"] המעשייה המפורסמת על דון חואן, רודף הנשים הבלתי נלאה. בציור רואים את פסל "הקומנדר" (המפקד) מתעורר לחיים ודן את דון חואן לגיהנום בגלל חטאיו. &#124; ציור:Alexandre-Evariste Fragonard (1830-1835) צילום: Rama/CC BY-SA 2.0 FR[/caption]

באמצע המאה ה-17 הניח הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט את הבסיס הנחוץ להופעת התפיסה המודרנית הרואה באינדיבידואל מרכז היקום. אם בתקופות קודמות אנשים האמינו שאלוהים מתערב במהלך העניינים בעולם, בא דקארט וערער על הוודאות שבתפיסה הזו. הוא מצא שהדבר היחיד שבו הוא יכול להיות בטוח, הוא עצם זה שהוא חושב. אני חושב, קבע דקארט, ולכן משמע אני גם קיים.

דקארט מצא משמעות לחיים לא בתיאולוגיה, אלא במדע. לא בחיפוש אחר האלוהי או ב"טלוס" לפי הפילוסופיה היוונית – המטרה הסופית שלשמה נוצר האדם, אלא במסע אל עבר מצב מטריאליסטי טוב יותר, מסבירים הפילוסופים ליאו שטראוס וג'וסף קרופסי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קנוניה עם רוסיה? חפשו אותה אצל ג&#8217;ו ביידן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/233948/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/233948/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 11:23:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233948</guid>
                                <description><![CDATA[מהי מידת מעורבותו של ג'ו ביידן, סגנו של הנשיא אובמה שהכריז על מועמדותו לבחירות 2020, בארגון שהקים מרגל סובייטי?
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233951" align="alignleft" width="1500"] שלדים בארון? ג'ו ביידן &#124; תמונה: Tasos Katopodis/Getty Images[/caption]

בעוד נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, טוהר מקשר לקנוניה כלשהי עם רוסיה, מנהיג אחר מותיר סימנים לדאגה: ג'ו ביידן, שהיה סגנו של הנשיא אובמה, ואשר הכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב ב-2020 מטעם הדמוקרטים.

ביידן חב תודה עמוקה לארגון לא מוכר אבל משפיע מאוד בארה"ב. ארגון שתמך בו כלכלית ואידאולוגית, החל מהימים שהיה פוליטיקאי צעיר ונלהב ועד לתקופה בה כיהן בתפקיד השני הבכיר ביותר במדינה. שם הארגון הוא "המועצה לעולם שראוי לחיות בו" (CLW – Council for a Livable World), ומאחוריו אנשים עם קשרים עמוקים לבריה"מ לשעבר ולרוסיה.
ביידן חב את הקריירה הפוליטית שלו לארגון שהוקם על ידי מרגל סובייטי (לכאורה), ולמי שצירף אותו לארגון - אלברט גור, שהיה בן טיפוחיו של מרגל נוסף
את הארגון הקים ב-1962 פיזיקאי גאון בשם ליאו סילארד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משחקי הכס בים סוף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/233914/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/233914/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:54:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233914</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע באמת חתמה אתיופיה על הסכם שלום עם אריתריאה? ואיך זה קשור למאבקי הכוחות בין ארה"ב, סעודיה וטורקיה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233916" align="alignleft" width="1500"] נמל Doraleh בג'יבוטי &#124; תמונה: Yasuyoshi Chiba/AFP/Getty Images[/caption]

הקצה התחתון של ים סוף, ביציאה למפרץ עדן, הוא נקודה אסטרטגית מהחשובות בעולם. מי שישלוט עליו יוכל להשפיע על תנועת הספינות לאירופה (דרך ים סוף) ולהגביל את כוחן של מדינות האזור לנוע דרך הים. לכן כוחות רבים מקימים באזור בסיסים צבאיים ונמלים ימיים ומנסים לחזק את אחיזתם בו. עד לאחרונה היו אלה ארה"ב, איראן, סין, רוסיה, טורקיה וכמה מדינות אירופיות שהתנחלו באזור ונאבקו על שליטה. דווקא המדינות השוכנות באזור – אתיופיה ואריתריאה – נשארו מחוץ לתמונה.
מה עשה אחמד? חתם על הסכם שלום עם אריתריאה המעניק לאתיופיה גישה לים
אולם כל זה החל להשתנות באפריל 2018 כשעלתה ממשלה חדשה באתיופיה והחליטה לשבור את כללי המשחק. ראש הממשלה, אבי אחמד, הכריז ביוני כי "אתיופיה תחזיר לעצמה את תהילתה האבודה". קשה אולי להאמין, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נוטרדאם השרופה – בקונטקסט הנכון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/233923/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/233923/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:52:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233923</guid>
                                <description><![CDATA[הרבה דברים נאמרו בתקשורת. הנה בקצרה הנתונים המדויקים שחסרים להשלמת התמונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233930" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fabien Barrau/AFP/Getty Images[/caption]

באמצע אפריל עלו על מסך הטלוויזיה תמונות של קתדרלת נוטרדאם השרופה. העיתונים מיהרו לדווח כי כנראה מדובר בתאונה ושמאות מיליוני דולרים נתרמו לשיפוצה. אבל בתוך התדהמה שאחזה בצופים עדיין נותרה שאלה בלתי פתורה: האם זה נגרם מקצר חשמלי, מטעות אנוש או מכוח שמימי? או שאולי בכל זאת מדובר במעשה זדון.
באפריל האחרון נידונה לשמונה שנות מאסר אינס מאדני, לאחר שניסתה ב-2016 לפוצץ מכונית תופת מול הנוטרדאם
הנה נתונים המכניסים את כל הסיפור לקונטקסט נכון: נוטרדאם נשרפה לאחר 11 מקרי הצתה מכוונים של כנסיות בצרפת מאז תחילת 2018, לפי תיעוד של ארגון "מצפה המורשת הדתית" (Observatoire du Patrimoine Religieux) העובד עם 90 אלף אתרי מורשת דתיים בצרפת (הארגון דומה ל"מועצה לשימור אתרים" בישראל). סנט סולפיס (Saint Sulpice), כנסייה מרכזית בפריז, למשל, הוצתה במזיד רק במארס האחרון.

[caption ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם לוויינים של צפון קוריאה מעל שמי ארה&#8221;ב נושאים פצצות גרעיניות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/233937/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/233937/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:49:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233937</guid>
                                <description><![CDATA[טראמפ כבר הורה למגן תשתיות אמריקניות ולהתכונן לתסריט של מתקפה. האם איראן מהווה איום דומה על ישראל?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233942" align="alignleft" width="1251"] מפה: מחלקת ההגנה של ארה"ב[/caption]

לפני כשנתיים וחצי אמר לי יון מיחאי פצ'פה, שעמד בראש שירות ביון החוץ של רומניה בזמן המלחמה הקרה ונחשב למרגל הקומוניסטי הבכיר ביותר שערק אי פעם למערב, כי האיום הגדול ביותר כיום על המערב ובמיוחד על ארה"ב הוא שמישהו יעשה שימוש בפצצה גרעינית בחלל, מעל שטח ארה"ב. התוצאה תיצור "פעימה אלקטרו-מגנטית" (Electromagnetic Pulse – EMP) שתפיל את רשת החשמל
האמריקנית ואת התשתיות הנחוצות. "ארגון טרור יכול להוציא כעת לפועל מתקפה כזו בצורה קלה מאוד, על ידי שימוש בטיל סקאד סובייטי ישן שישוגר לחלל מסירת דייגים", אמר פ'צפה. "לפי מומחים גדולים בארה"ב לתחום, כל אסונות העידן המודרני יחווירו בהשוואה לקטסטרופה שמתקפה כזו תגרום".

לא לגמרי האמנתי לפצ'פה באותם ימים. דבריו נשמעו הגזמה פראית או נבואת זעם רשלנית. אולם דו"ח שפרסמה לאחרונה מחלקת ההגנה של ארה"ב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התוכנית של המפלגה הקומוניסטית: סדר עולמי חדש בתקשורת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/233887/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/233887/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:45:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233887</guid>
                                <description><![CDATA[המפלגה הקומוניסטית בסין מצאה דרכים יצירתיות לשלוט על הדיווחים בגופי תקשורת רבים בעולם, גם בישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233890" align="alignleft" width="1500"] כינוס הקונגרס הלאומי העממי בבייג'ינג במארס השנה &#124; תמונה: Greg Baker/AFP/Getty Images[/caption]

בעוד התקשורת בארץ עסוקה בעניין הרכבת הממשלה החדשה והתקשורת הבין-לאומית מכרכרת סביב דונלד טראמפ, המשטר הסיני מקדם בשקט, מבלי שאיש כמעט מרגיש, מודל חדש לשליטה בתקשורת ובתעמולה מסביב לעולם. מטרת המודל היא להשפיע על עולם העסקים, על הפוליטיקה ועל דעת הקהל, נטען בדו"ח חדש של ארגון "עיתונאים ללא גבולות".
הדו"ח שפורסם במארס 2019 מפרט את הטקטיקות השונות כדי לייצא את "מודל התקשורת הסיני": הרחבת נוכחותה של התקשורת הסינית, הנשלטת בידי המפלגה הקומוניסטית, בכל העולם; ארגון סמינרים עבור עיתונאים זרים בסין במטרה להשפיע עליהם; הטרדות של עיתונאים ואנשי אקדמיה במדינות זרות והפעלת מדיניות "סוס טרויאני" באמצעות פרסום תעמולה בעיתונים זרים. התקציב העומד לכך הוא כ-10 מיליארד יואן בשנה (1.5 מיליארד דולר) לפי הדו"ח. כל זה במטרה אחת: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המגמה: יותר ילדים על תרופות פסיכיאטריות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/234341/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/234341/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:36:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234341</guid>
                                <description><![CDATA[אם אף אחד לא ימנע זאת, בעשור הקרוב תתרחש עלייה נוספת במתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ואפילו לתינוקות ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234347" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

הרופאה רשמה לאנדרו ריוס מקליפורניה כדורי ריספרדל לאחר שתרופות נגד אפילפסיה, שממנה סבל, גרמו לו להתקפי זעם. ריספרדל היא תרופה אנטי-פסיכוטית חזקה שלרוב ניתנת במקרים של סכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה) בקרב מבוגרים. לעתים נותנים אותה גם במקרים של הפרעות חרדה בקרב בני נוער. הכדורים גרמו לו לצרוח מתוך שינה ולהצביע עם היד לכיוונים שונים. לא היה ברור מה הוא רוצה כי אנדרו לא ידע לדבר – הוא היה רק בן שנה וחצי.

אימו המבוהלת החלה לחקור לגבי הריספרדל וגילתה שהתרופה אינה מאושרת לטיפול בילדים בגילו של אנדרו, ולא נערכו כל מחקרים על טיפול באמצעותה בילדים קטנים.
אנחנו רואים גם בארץ שמתחילים להשתמש בתרופות פסיכיאטריות בגילים צעירים יותר ויותר, לפעמים בגיל שנתיים
הסיפור, שהופיע בכתבה בניו יורק טיימס מ-2015, אינו המקרה היחיד של שימוש בתרופות פסיכיאטריות לתינוקות. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: כוחו של עוגן פאנטום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/233632/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/233632/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:33:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233632</guid>
                                <description><![CDATA[משא ומתן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233642" align="alignleft" width="1439"] תמונה: Fotolia[/caption]
בתהליך המשא ומתן, להצעה הראשונה שאחד הצדדים זורק יש אפקט של עוגן שישפיע בהמשך על הצעות נגדיות ועל ההסכם הסופי. מי שנותן את ההצעה הראשונה משיג יתרון משמעותי הגורם להטיה מחשבתית אפילו אצל מי שחושב שהוא חסין מפני השפעה שכזו, כולל אנשי מקצוע. למשל, "אם אתם מוכרים בית ונותנים את ההצעה הראשונה במחיר גבוה, זה יפנה את תשומת ליבו של סוכן הנדל"ן (לו אתם מוכרים, ד"ג) ליתרונות של הבית כמו חדרים מרווחים או גג חדש, וידחוק אחורה את החסרונות שלו כמו חצר קטנה או תנור ישן" (Galinsky AD, 2004).
למה זה קורה? התשובה נעוצה בכך שכל פריט הנדון במשא ומתן הוא בעל תכונות חיוביות המצביעות על מחיר גבוה יותר, ותכונות שליליות המצביעות על מחיר נמוך יותר. עוגנים גבוהים מפנים באופן סלקטיבי את תשומת לבנו למאפיינים החיוביים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מדוע יש פחות נשים במקצועות טכנולוגיים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/233636/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/233636/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:28:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233636</guid>
                                <description><![CDATA[תעסוקה ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233662" align="alignleft" width="1500"] תמונות: Fotolia[/caption]
רבים מדברים על אי השוויון במקצועות המדע והטכנולוגיה בין גברים לנשים. התמונה מוכרת: על כל 20 גברים בחוגים להנדסת חשמל בישראל יש שתי נשים, במקרה הטוב. ממשלות רבות בעולם המערבי משקיעות תקציב לא מבוטל במטרה לשנות זאת ולעודד נשים להשתלב במקצועות ה-STEM – מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. אבל מחקר של פרופ' גיזברט סטואט מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת לידס בקט שבבריטניה מציע הסבר אחר לתופעה וטוען שהתקציבים הרבים לא יפתרו את העניין.
לצורך המחקר, בחנו פרופ' סטואט ושותפו את ממצאי מבחני פיז"ה של ארגון OECD לשנת 2015, בהם נאמדו מיומנויותיהם של תלמידי תיכון ב-70 מדינות. במבחן של אותה שנה הושם דגש על המיומנויות בתחום המדעים, אבל נבחנו גם תחומי המתמטיקה ואוריינות הקריאה. כשפרופ' סטואט ושותפו השוו את הישגי הבנים והבנות במדעים ובמתמטיקה הם לא ראו הבדלים משמעותיים. לעומת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: ממה נובעים הפערים בין גברים לנשים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/233666/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/233666/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 14 May 2019 09:09:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233666</guid>
                                <description><![CDATA[פערי שכר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233670" align="alignleft" width="1500"] תמונות: Fotolia[/caption]

הטענות הנפוצות לגבי פערי שכר בין גברים לנשים מתמקדות בדרך כלל בגורמים כמו אפליה מצד הנהלת החברה, חוסר שקיפות בנושא שכר ורתיעה של נשים מלנהל משא ומתן על שכרן.

מחקר חדש בחן האם יש אמת בטענות אלה בכל הקשור בנהגים בחברת שירותי ההסעות אובר. החוקרים אספו נתונים על כל הנהגים בארה"ב שהשתמשו ברכבם הפרטי – "אוברX", ואלה שאספו נוסעים שנסעו במסלול דומה – "אובר pool". סך הכול יותר מ-1.87 מיליון נהגים, מינואר 2015 ועד מארס 2017. הם מצאו שגברים הרוויחו בממוצע 21.28 דולר לשעה ואילו נשים הרוויחו 20.04 דולר לשעה – הבדל של שבעה אחוזים.
מכיוון שהמחיר נקבע על ידי נוסחה אחידה, אין מקום לחשוב שהפער נבע מאפליה של ההנהלה או מסגנון ניהול המשא ומתן על השכר מצד הנהגים/נהגות. החוקרים גם פסלו את האפשרות של אפליה מצד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כלכלת החלטורות: עובדים כשמתחשק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/234299/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/234299/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 May 2019 19:43:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234299</guid>
                                <description><![CDATA[עוד ועוד עובדים מעדיפים לצמצם את הכנסותיהם ולהצטרף לכלכלת החלטורות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234302" align="alignleft" width="1500"] בוחרים מתי לעבוד. הפלטפורמה של אובר בארה"ב, המציעה לאנשים גמישות חדשה בשעות העבודה שלהם &#124; תמונה: Neil Schofield/CC BY-NC 2.0[/caption]

שי (48) הוא איש הייטק ותיק. כבר שנים רבות שכל שלוש שנים הוא מחליף מקום עבודה. בהתחלה היו אלו סטרטאפים תובעניים – הוא הצליח לעמוד בלחץ לא מעט שנים. מאוחר יותר רצה קצת להקל על העומס ועבר לחברות גדולות יותר, ממסדיות. בשנים הראשונות השינוי הזה אפילו עזר – סוף סוף הצליח לאזן בין המשפחה לעבודה. אבל בשנה האחרונה הוא כבר התחיל להרגיש חנוק. השגרה ממש שוחקת. כל יום נראה בדיוק כמו אלו שקדמו לו ובבית יש כל כך הרבה דברים חשובים יותר ומעניינים יותר לעשות.

בשנים האחרונות החיים כבר נוחים יותר. הטיפול בילדים לא תובעני כמו בעבר (ולמען האמת הם כבר די בעולמות שלהם וממילא לא ממש מתעניינים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המשך שינוי התא המשפחתי &#8211; 4 מגמות מובילות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/234175/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/234175/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 May 2019 11:16:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234175</guid>
                                <description><![CDATA[למרות המגמות הקודמות של חזרה למסורת, מוסד המשפחה ככל הנראה ימשיך להתפרק ולעבור שינויים גדולים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234212" align="alignleft" width="1065"] אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
- 1 -
לא מתחתנים
פעם נישואים היו אבן דרך מהותית במסלול החיים של אדם בוגר בעולם המערבי. היום אנשים רבים בוחרים שלא ללכת בדרך הזו. האינטרנט מלא בטיפים שגולשים נותנים מדוע לא כדאי להתחתן, וגם המספרים מדברים בעד עצמם. בארה"ב, למשל, רק 50 אחוז מהבוגרים (מגיל 18 ומעלה) נשואים היום לעומת 72 אחוז ב-1960, לפי מכון הסקרים פיו. נוסף לכך, מכל 4 זוגות הורים החיים עם ילד, זוג אחד אינו נשוי. באירופה המגמה דומה – מאז 1965 שיעור הנישואים צנח בכ-50 אחוז.
במונוגמיה החדשה, כל אחד מבני הזוג מניח שבן הזוג השני יישאר תמיד הקשר העיקרי, אבל עם זה יש מקום לקשר נוסף, אחד או יותר
בישראל היקף הנישואים באוכלוסייה היהודית ירד גם כן מאז שנות ה-70. לפי הלמ"ס, אחוז הגברים בשנות ה-40 לחייהם שאינם נשואים עלה מ-3 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;להערכתי יתרחש עימות גלובלי ב-2020, וצה&#8221;ל ייכנס קרקעית לעומק סוריה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/234006/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/234006/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 May 2019 13:29:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=234006</guid>
                                <description><![CDATA[והרי התחזית: העתידן פרופ' דוד פסיג מדבר על המשבר הכלכלי הבא, על כניסה קרקעית עתידית של צה"ל לסוריה, על עימות גלובלי שיתרחש ב-2020, על קריסת מדינת הרווחה הישראלית, התפרקות הציונות הדתית ועליית הדיפ-סטייט בישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_234105" align="alignleft" width="1500"] צילום: אלכס גורביץ׳[/caption]
פרופ' דוד פסיג הוא חוקר עתידים המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, כלכליות-חברתיות וחינוכיות באוניברסיטת בר-אילן. הוא כתב שלושה ספרים בהם חזה כמה מהאירועים העולמיים והמקומיים שהתרחשו, ובימים אלו הוא עומד להוציא לאור את ספרו הרביעי.

פרק א'
המשבר הכלכלי הבא
בתחילת שנות התשעים חזית את מתקפת הטרור בארה"ב.

אמרתי שתהיה מתקפה על סמלים של הסדר הכלכלי והגלובלי של המאה העשרים.

ואחרי זה חזית את המשבר הכלכלי ב-2008.

נכון.

איך עשית את זה?

אני עובד בעזרת מודלים שמאחוריהם יש היגיון המסביר כיצד מערכות מתפתחות וכיצד תהליכים קורמים עור וגידים. ברגע שאנחנו מזהים איזשהו דפוס הגיוני במערכת כלשהיא, אנחנו מפתחים ממנו מודל ונעזרים בו כדי לזהות תהליכים העומדים להתרחש. המודל שזיהה את המתקפה הוא מודל שניסחו שני חוקרים בשם ויליאם סטרוס וניל האווי. הם מצאו שב-500 השנים האחרונות מתקיים מחזור של 80 שנה שבסופו מתרחש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: כיצד לתת משוב שייזכר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/233634/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/233634/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 08 May 2019 06:07:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233634</guid>
                                <description><![CDATA[תקשורת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_233655" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
אחת השאלות שעולם החינוך והניהול מתמודד איתה, מזה עשרות שנים, היא כיצד לתת משוב. בינואר השנה כתבנו על מחקרים המראים שמשוב בשיטת הסנדוויץ, למשל, אינו עובד. בשיטה הזו מתחילים עם ה"פרוסה" העליונה של הסנדוויץ, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה"בשר" שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. המחקרים הראו שעדיף להפריד את "משוב הסנדוויץ" לשני משובים נפרדים: משוב חיובי ומשוב שלילי שכל אחד מהם יינתן בנפרד.
מחקרים אחרים הראו שבאופן אינטואיטיבי אנשים מחלקים את המשוב גם לשני סוגים נוספים: התמקדות בביצועי העבר: "לא הקדשת תשומת לב לפרטים במצגת שלך!" או התמקדות בכיצד לפעול בעתיד: "במצגת הבאה שלך תצטרך להיות מדויק יותר בנושא הזה ולשים לב לפרטים".
מומחים לחינוך מייעצים שמוטב להתמקד בביצועים העתידיים כיוון שהמטרה העיקרית היא לעודד שיפור. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 321: חלון הזדמנויות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/233520/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/233520/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 06 May 2019 10:18:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=233520</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;מספר A17&#8221;, ציור של האמן האמריקני ג&#8217;קסון פולוק מ-1948, ממוקם כיום במקום החמישי ברשימת הציורים שנמכרו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["מספר A17", ציור של האמן האמריקני ג'קסון פולוק מ-1948, ממוקם כיום במקום החמישי ברשימת הציורים שנמכרו במחירים הגבוהים ביותר בעולם, אחרי אמנים כמו לאונרדו דה וינצ'י ופול סזאן. הציור נמכר ב-200 מיליון דולר וכיום שוויו מוערך ב-211 מיליון. ציורו של וילם דה קונינג "Interchange" נמצא במקום השני.

פולוק ודה קונינג הם מהאמנים המובילים בזרם "האקספרסיוניזם המופשט" שעלה בארה"ב בשנות ה-40 וה-50. אולם לא תמיד הם התקבלו באהדה בקרב הציבור האמריקני כמו שנהוג לחשוב היום. בשנות ה-50 וה-60 רוב האמריקנים לא אהבו, ואפילו תיעבו את האמנות המודרנית. כשמחלקת המדינה האמריקנית ארגנה ומימנה, ב-1947, תערוכה נודדת בעולם בשם "קידום האמנות האמריקנית", היא נתקלה בהתנגדות ובזעם. הנשיא טרומן סיכם את הדעה הרווחת באותם ימים כשאמר: "אם זאת אמנות – אז אני הוטנטוטי" (בן לעם נוודים ורועי צאן). חבר קונגרס ממורמר הצהיר: "אני סתם אמריקני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/231226/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/231226/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 17 Apr 2019 07:39:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=232111</guid>
                                <description><![CDATA[מספר חולים בארץ ובעולם ראו את האור בקצה המנהרה החשוכה של מחלת האלצהיימר והצליחו לצאת ממנה. מחקרים אחרונים מעידים על הבנה עמוקה יותר של הגורמים למחלה והדרכים האפשריות לריפוי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 320: המדע החדש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/231744/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/231744/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:45:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231744</guid>
                                <description><![CDATA[מרבית האנשים היום מאמינים שמטרת החיים היא לחיות בנוח וליהנות. לבנות בית גדול, לאכול ארוחה טובה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מרבית האנשים היום מאמינים שמטרת החיים היא לחיות בנוח וליהנות. לבנות בית גדול, לאכול ארוחה טובה ולנהל חיים טובים, וזה הכול. התרבות המודרנית שלנו מנסה לצמצם את השפעות הכאב ולהחליש את הסבל. זה בסדר. אבל בעודה מנסה להנמיך את העוצמה, היא מגבירה את הווליום של כל יתר המקורות: האוזניים שלנו מופצצות בדציבלים עד שהטונים כבר לא מורגשים ואף נעלמים. העיניים מותקפות על ידי אורות לד וניאון וצבעים פלורסנטיים עד ששקיעה יפה או פרפר שעף לידנו מחווירים לידם. תדמיינו מה פרפר יפהפה היה עושה לחושים שלנו בכפר על הר מרוחק באירופה בהשוואה לאותו פרפר שמתעופף במרכז תל אביב היום.
אגלי כימיקלים גם מגיעים לאף שלנו ונספגים בעור בכמויות הולכות וגדלות. החל מזיהום אוויר של מכוניות בכביש ועד חומרי ניקוי בבית. אף אחד מאתנו כבר לא באמת יודע איך אוויר צלול וטבעי אמור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האלכימיה של העשבים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/231242/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/231242/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:43:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231242</guid>
                                <description><![CDATA[איך להפוך מרכיבים במטבח שלכם לתרופות ומזונות מרפאים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231280" align="alignleft" width="800"] רוזאלי דה לה פורה[/caption]
כשרוזאלי דה לה פורה (Rosalee de la Forêt), אמריקנית בת 23, אובחנה כחולה בדלקת פרקים מסוג סטילס היא נדהמה. ההלם התעצם כשהרופאים אמרו לה שזאת מחלה אוטואימונית נדירה, חשוכת מרפא וסופנית. "הרופאים אמרו שנשארו לי עשרים שנה לחיות", היא מספרת בריאיון לאפוק טיימס. "הם חזו הידרדרות מתמדת באיכות החיים ובתפקוד, רצופה בכאבי מפרקים משתקים ובחום גבוה שרק יחמירו עם הזמן". הרופאים הציעו לה לקחת סטרואידים שיקלו על התסמינים אך לא יועילו לטווח הארוך.

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילתה לדוגמה כי קינמון יכול לעכב את יצירת העמילואידים - מולקולות הנמצאות במחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר
"כששמעתי את זה התחלתי לחפש גישה אחרת, אלטרנטיבית", מספרת דה לה פורה. היא פגשה הרבליסטים (מומחים לצמחי מרפא), מדקרים, נטורופתים ואנשי מקצוע אלטרנטיביים שעזרו לה לשנות את הדיאטה ולשלב תרכובות של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד הופכים אותנו לחולים בניסיון לרפא אותנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231234/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231234/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:39:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231234</guid>
                                <description><![CDATA[לא תמיד יותר אִבחון ויותר טיפול מועילים. לעתים הם אפילו ממש מזיקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231304" align="alignleft" width="1500"] אין ספק שהטכנולוגיות עוזרות לחשוף ממצאים אנומליים אצל אנשים חולים, אבל הן גם חושפות אנומליות מתונות אצל אנשים בריאים לחלוטין &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
רוברטס (שם בדוי בן 74) סבל מדלקת במעי הגס שגרמה לו לכאבי בטן קשים ולשלשולים. הדלקת הייתה חריפה כל כך עד שהרופאים החליטו שצריך להוריד בניתוח קטע מהמעי הגס שלו. הוא החלים לגמרי מהניתוח וחזר לתפקוד מלא. יום אחד, בבדיקה שגרתית מצאו שיש לו בדם רמת סוכר גבוהה מהממוצע. החריגה מהממוצע לא הייתה גבוהה אבל הובילה לבדיקות נוספות שבסופן התקבלה האבחנה שיש לו סוכרת מסוג 2 – סוכרת של הגיל המבוגר.
בעשורים האחרונים מקובל בממסד הרפואי להתחיל מוקדם בטיפול בסוכרת. ולכן, אף על פי שלא היו לו שום סימפטומים של סוכרת, רשם לו הרופא תרופה בשם glyburide שמורידה את רמת הסוכר בדם. חצי שנה לאחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>3 תגליות על בריאות, אושר ותודעה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231236/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231236/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:38:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231236</guid>
                                <description><![CDATA[1. המחשבות שיכולות לגרום לנו להזדקן מהר יותר פרופ&#8217; אליסה אפל מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו מתעניינת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231322" align="alignleft" width="1533"] איור: Fotolia[/caption]
1. המחשבות שיכולות לגרום לנו להזדקן מהר יותר
פרופ' אליסה אפל מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו מתעניינת כבר שנים בשאלה כיצד לחץ נפשי משפיע על הגוף שלנו והאם דפוסי חשיבה מסוימים יכולים להשפיע על בריאות התאים. "חיפשתי דרכים שיעזרו לנו להבין מה באורח החיים ובסביבה שלנו טוב לתאים", סיפרה בריאיון לאפוק טיימס לפני כשנתיים.
כששמעה על מחקרה פורץ הדרך של פרופ' אליזבת' בלקבורן, לימים כלת "פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה", העוסק בתהליכי הזדקנות התאים, היא ידעה שזה מה שחיפשה. "התרגשתי מאוד מהרעיון שאפשר למדוד את הזדקנות התא". השתיים נפגשו ולאחר יותר מעשר שנים של מחקר משותף הוציאו יחד ספר: "אפקט הטלומרים" (2017), המציג את מסקנותיהן המעניינות.
בתחילת דרכן המשותפת הן רצו להבין כיצד לחץ נפשי יכול לגרום לתאים שלנו להזדקן מהר יותר. הן בחנו זאת בניסוי שפורסם בכתב העת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדען שראה איך עובדת מערכת הריפוי העצמי שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/231230/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/231230/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:36:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231230</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות חושפים מערכת מפתיעה לריפוי עצמי של הגוף המזרימה ביעילות תאי גזע כדי שיחדשו רקמות פגועות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231378" align="alignleft" width="500"] פרופ' ויטלי וודיאנוי מאוניברסיטת אובורן שבארה"ב &#124; התמונה באדיבות: Vitaly Vodyanoy[/caption]
את התעלות האלו קשה מאוד לראות. לכן ככל הנראה, עד לאחרונה לא ידענו על קיומן. הן שקופות ודקיקות, הרבה יותר מכלי הדם, ומתפרשות כמעט לכל חלק של הגוף. חוקרים מציעים שהן בליבה של מערכת שלא הכרנו עד היום המאפשרת לגוף לרפא את עצמו ביעילות.
הראשון שראה במיקרוסקופים שלו את הרשת המסתורית הזאת וחקר אותה היה פרופ' קים בונג-האן הקוריאני בשנות ה-60 של המאה הקודמת. מסקנותיו היו מהפכניות: הוא טען שמה שזורם בהן הם תאי גזע שהגוף מייצר ביעילות כדי שיחליפו תאים פגומים. באמצעות רשת התעלות הזו תאי הגזע מגיעים במהירות לכל אזור פגוע בגוף. לכן מערכת התעלות היא בעצם מערכת לריפוי עצמי של הגוף.


[caption id="attachment_231373" align="alignleft" width="675"] צומת (בהגדלות שונות) של מערכת התעלות הקדמוניות - "בית חרושת" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>על אנושיים: המדע שחושף כיצד מדיטציה משנה את המחשבה והגוף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/231380/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/231380/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:34:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231380</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות חושפים כיצד מוחם של מודטים עובד אחרת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231385" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
בבוקר סתווי אחד ב-2002 נחתה בשדה התעופה האזורי של מחוז דיין בוויסקונסין שבארה"ב טיסה שהגיעה מנפאל. פרופ' ריצ'ארד (ריצ'י) דיווידסון הצליח בקלות לאתר מבין כל הנוסעים את האורח שלו – היחיד שהופיע עם ראש קירח וחשוף ובגלימת ארגמן. היה זה מינגיור רינפוצ'ה, מהמורים הרוחניים המובילים בבודהיזם הטיבטי, שהגיע במיוחד ממנזרו השוכן בגבעות המקיפות את קטמנדו.

ידוע היטב שהמוח מתכווץ כשאנחנו מזדקנים. אבל ראינו שאצל המודטים, במספר אזורים במוח, ההתכווצות הזאת לא קרתה - פרופ' שרה לזר מהרווארד
פרופ' דיווידסון, בעצמו מתרגל מדיטציות מנוסה, ידע להוקיר את ניסיונו העשיר של האורח בתרגול מדיטציות שהצטבר עד אותם ימים לסך של יותר מ-60,000 שעות. למחרת, אחרי שנת לילה טובה, הוא הביא את האורח ישר לחדר ה-EEG במעבדתו באוניברסיטת ויסקונסין מדיסון. באמצעות מכשיר ה-EEG – המתעד את הפעילות החשמלית במוח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפסיכולוגיה של אתלט-על</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231240/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231240/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:32:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231240</guid>
                                <description><![CDATA[סיפורה של ילדה שהפכה מאצנית כושלת לספורטאית-על בעזרת עקרונות פסיכולוגיים היכולים לסייע לכל אחד להגיע למצוינות בעבודה, בחיי המשפחה ובחיים בכלל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231464" align="alignleft" width="3000"] תמונה: Getty-Images[/caption]
דינה קאסטור, 45, אהבה לרוץ מאז שהייתה ילדה קטנה. בזמן שחברותיה לכיתה היו נפגשות למשחקים ולבילוי משותף, היא העדיפה לבלות בריצה בגבעות ובשדות הסמוכים לביתה בעיר אגורה הילס שבדרום קליפורניה. כאשר בגיל 11 התגלה כישרונה, היא הצטרפה לכל הנבחרות והתחרויות האפשריות. לאורך שנות בית הספר היסודי ובתיכון, היא אספה עשרות ניצחונות ומדליות. כשהגיעה לקולג', בשנות ה-90 המוקדמות, היא קיבלה מילגת לימודים של ספורטאית מצטיינת. כדי להצדיק את המילגה, היא הייתה חייבת להמשיך ולנצח בעוד ועוד תחרויות.

תכונות שבונות אדם טוב יותר, הן בדיוק אותן תכונות שגם בונות ספורטאי טוב יותר
אבל אז היא התחילה להפסיד פעם אחר פעם מבלי להבין מדוע. הכי גרוע היה באליפות הלאומית. כשנשמעה הירייה לזינוק, היא שעטה קדימה כמו תמיד מתכוננת להיות המובילה, אבל תוך שנייה מצאה את עצמה בתוך קבוצה ענקית של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה גורמת לגופנו האזנה למוסיקת פופ?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231232/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231232/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 14:31:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231232</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מראים כי למוסיקה הפופולרית העכשווית יש אפקט שלילי על הבריאות והיצירתיות שלנו ושל ילדינו. מה ניתן לעשות, ובאילו מקרים מוסיקה יכולה לשמש דווקא בתפקיד מרפא?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231485" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
מיכאל בן ה-13 יצא מבית הספר לאחר יום לימודים ארוך וכהרגלו שם אוזניות ושמע דרך היו-טיוב את המוסיקה שהוא וחבריו אוהבים לשמוע. הפלייליסט הגיע לשיר של דודו פארוק שהפך לפופלרי בקרב ילדי ישראל: "יושב על הטיל / וטס לה בתחת / נדלק לי הפתיל".
על אף שהקצב, שמעצים וסוחף אותו, מעניין אותו יותר מהמילים הן בכל זאת מגיעות אליו ונשתלות אי שם במוחו. זה חודר אפילו כשהזמר רק "מראפרפ" את המילים האלימות, כאילו שאין בהן שום דבר: "מברך על הגוף שלה והיא עונה אמן / ערק ערק ערק / כמה בא לי ערק", השיר ממשיך לנגן.

שירים מאמצע שנות ה-50 היו הכי פחות כעסניים. הכעס שהתבטא במילים גדל בהדרגה עד שהגיע לשיאו ב-2015
מחקר חדש מדצמבר 2018 שהתפרסם במגזין Journal of Popular Music Studies ניתח את מילותיהם של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האנשים שנרפאו מאלצהיימר &#8211; איך הם עשו את זה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231226/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231226/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 13:46:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231226</guid>
                                <description><![CDATA[מספר חולים בארץ ובעולם ראו את האור בקצה המנהרה החשוכה של מחלת האלצהיימר והצליחו לצאת ממנה. מחקרים אחרונים מעידים על הבנה עמוקה יותר של הגורמים למחלה והדרכים האפשריות לריפוי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_231495" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
הסימנים הראשונים להתדרדרות הקוגניטיבית של סילביה הטצר (83) ממנצ'סטר שבבריטניה החלו להופיע בערך לפני חמש שנים. היא שכחה תאריכים כמו ימי הולדת, אבל בהמשך כבר התחילה לאבד חפצים ולשכוח תורים רפואיים שקבעה. "השפל הנמוך ביותר היה כשהיא כבר לא ידעה מי אני. נאלצתי לאשפז אותה בבית חולים, למען הבטיחות שלה", מספר בנה מארק בריאיון לאפוק טיימס.
בבית החולים, כשעלה החשד לדמנציה ולאלצהיימר, ערך הצוות הרפואי לסילביה מבחן זיכרון. "היא ממש לא הצליחה בו. היא לא ידעה איזה יום הוא בשבוע או איזו שנה זו הייתה. היא גם לא ידעה מי ראש הממשלה או מי המלכה. היא אובחנה בתור חולת אלצהיימר".

הייתי חייבת להציל את הגוף מהשפעות הרעלים. לאחר ששיקמתי את הגוף, גיליתי שהמוח שלי חוזר לתפקד
האירועים המביכים בבית החולים נמשכו. באחד המקרים היא ניסתה להתקשר למשטרה בטענה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מקור הסבל: למה אנחנו סובלים? ומדוע זה הכרחי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/231238/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/231238/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Apr 2019 12:43:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=231238</guid>
                                <description><![CDATA[סיפורו של העיתונאי שיצא לגלות את הסיבה היסודית לכאב הפיזי והסבל הנפשי שכולנו חווים, וגילה אמיתות אוניברסליות, המושתתות על חוכמה עתיקה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ג'ון וקלאודיה קלקסטון היו זוג צעיר בשנות ה-20 לחייהם שזה עתה התחתנו. ג'ון התאהב בקלאודיה ואחרי תקופת זוגיות של שנתיים החליט להתחתן איתה. הנישואין שינו את חייו לגמרי – הם הפכו אותו לאופטימיסט, לפחות ציני ולמאושר הרבה יותר. הוא הרגיש שחייו נפרשים לפניו.
אבל יום אחד החל עולמו של ג'ון להתפורר בין שתי ידיו. אשתו הטריה, קלאודיה, אובחנה כחולה בסרטן "לימפומת הודג'קין" וניתן לה סיכוי של 50 אחוז לשרוד. בתוך שבוע חתכו המנתחים את גופה מבית השחי ועד הבטן בניסיון להסיר כל זכר נראה למחלה. היא נותרה המומה וחלשה, שוכבת חסרת אונים על מיטת בית החולים.

איזו משמעות יש לכאב שנוצר בנפשנו כאשר נולד לנו ילד בעל מום? או כאשר אנו מאבדים קרוב משפחה שנפטר?
ג'ון עבד בתור איש דת בבית חולים מקומי. הוא הסתובב בקרב החולים, הקשיב לסיפוריהם, נשא עבורם תפילה ובעיקר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: איזה קמפיין מניעה עדיף – חיובי או שלילי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/230944/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/230944/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Apr 2019 12:07:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230944</guid>
                                <description><![CDATA[שיווק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230947" align="alignleft" width="1378"] תמונה: Fotolia[/caption]

על פי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ההערכה היום היא כי 20 אחוז מהתאונות הקטלניות בעולם המערבי נגרמות משתיית אלכוהול. בסקר שערכה הרשות ב-2015 בישראל, אחד מתוך כל חמישה נהגים הודה כי נהג בחודש האחרון לאחר ששתה משקה אלכוהולי.

נהיגה בשכרות היא בעיה שמטרידה לא רק את הישראלים, אלא את העולם כולו. עד כדי כך שאפילו ארגון הבריאות העולמי נחלץ לעזור ויזם מספר קמפיינים וקרנות שמטרתן להזהיר ולהשפיע על הציבור.

מרבית הקמפיינים שנערכו עד היום ממוקדים בהפחדת הנהגים מפני תוצאות הרסניות של נהיגה בשכרות. מחקרים הוכיחו שקמפיינים מסוג זה הם אכן בעלי השפעה בצמצום התאונות. אבל למרות כל ההפחדות, האימהות הפולניות ושוטרים עם מתקני נשיפה האורבים לנהגים בלילות חשוכים, עדיין, התופעה רחוקה מלהיעלם.

חוקרים רבים בדקו את הנושא של השפעת הקמפיינים על הנהיגה בשכרות. במחקר חדש שערכו באוניברסיטה לויולה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: אל תתנדבו לסייע לקולגות שלכם בעבודה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/230938/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/230938/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Apr 2019 12:06:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230938</guid>
                                <description><![CDATA[יחסים בעבודה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230940" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

הנה סיטואציה שרוב הישראלים נתקלו בה בעבר. קבוצה של מטיילים הולכת בשביל מסומן בהרי הנגב. ואז, מגיע רגע שנוצר לפתע "פקק תנועה" אנושי, לרוב בשל מקטע דרך מאתגר שהתנועה בו איטית יותר. אולי זו ירידה חלקלקה, אולי זו עלייה מאתגרת הדורשת שימוש בארבעת הגפיים. אתה נעצר, מהסס, מתייצב ומנסה לחשב את הצעד הבא. בדיוק ברגע שאתה מרוכז כמו פנתר ומתכונן לצאת לזינוק מופיעה מולך יד. יד שבוודאות אינה שלך והיא רוצה ממך משהו. היא רוצה שתתפוס בה, שתשליך הצידה את התכנון המדויק שעליו חשבת ושתסמוך עליה שתיקח אותך למקום מבטחים.

אחרי שנייה או שתיים של בלבול, אתה עושה החלטה מושכלת. היד חזקה מספיק והסיכון קטן. אולי זה יעבוד. ננסה, למה לא? אבל גם יכול להיות שתרגיש אחרת – שהיד המושטת דווקא מערערת לך את הביטחון ושאתה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: האם שימוש באימוג&#8217;י תורם לאימיילים או מזיק להם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/230932/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/230932/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Apr 2019 12:06:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230932</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230934" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Pixabay[/caption]

בין אם נרצה ובין אם לא, התקשורת האלקטרונית הפכה לחלק בלתי נפרד ממערכות היחסים שלנו. זה נכון בחיים האישיים וגם ביחסים עם לקוחות בעבודה. זאת אחת הסיבות שבגללן עולם האס-אם-אסים והאימיילים גדל והשתכלל, במטרה שנעביר טוב יותר בכתב את המסרים והרגשות שלנו. בתוך זה, האימוג'יז, שנראים תמימים ולא מזיקים, משחקים תפקיד חשוב – כך גילה מחקר חדש.

חוקרים מהאוניברסיטה הבפטיסטית בהונג קונג יזמו מחקר שניסה להבין כיצד נתפס נותן שירות המשתמש באימוג'יז. איך נתפסות יכולותיו המקצועיות ואיך נתפס היחס החם שהוא נותן ללקוחות.

לשם כך הם ערכו ארבעה ניסויים. בניסוי הראשון השתתף אדם שלא ידע דבר אודות הניסוי, ושלח אימייל לסטודנטים כדי לגייס אותם להיות מתנדבים לניסוי. מהאימייל הם השמיטו במכוון פרטים חיוניים כדי לייצר התכתבות נוספת עם המעוניינים להשתתף.

תוך כדי התהליך, ביקשו החוקרים פידבק מהמתנדבים על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השערורייה הפוליטית הגדולה ביותר שידעה ארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/230719/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/230719/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Apr 2019 11:31:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230719</guid>
                                <description><![CDATA[אחרי שנחקר במשך כשנתיים בחשד שהוא מרגל רוסי שביצע קנוניה עם הקרמלין, טראמפ צפוי לסובב את הגלגל ולהפוך את פרשת "רוסיה-גייט" לפרשת "ספיי-גייט" – שתחשוף כיצד אובמה, הילארי ושירותי הביון ריגלו אחריו וזממו להפילו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230787" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Win McNamee/Getty-Images[/caption]
ממצאי החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר שקבעו כי לא הייתה קנוניה בין רוסיה לטראמפ (או לקמפיין שלו) זעזעו את גופי התקשורת בעולם. במשך כשנתיים הם התעקשו לקדם נרטיב הרומז בבוטות שהנשיא או צוותו קשרו קשר עם רוסיה. למעשה עד למועד כתיבת שורות אלה, יש עדיין עיתונאים שלא מסכימים לקבל את המציאות וממשיכים להילחם נגד טראמפ כאילו היו חיילים יפנים הבטוחים שמלחמת העולם השנייה טרם הסתיימה, אף על פי שהשנה היא 1972.
חשוב לעמוד על עומק הסקנדל. לפני פחות משנה, עיתונאים בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט זכו בפרסי פוליצר על סיקור הקנוניה – שבעצם לא הייתה. באפריל 2018 הם קיבלו את הפרס היוקרתי בעקבות סדרת מאמרים בנושא – סקופים שהראו את הקשרים האפשריים בין טראמפ לרוסיה.
"הניו יורק טיימס חשף את הקשרים בין צוותו של טראמפ ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אנחנו רוצים להציל את המערב מהפוסט מודרניזם&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/230717/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/230717/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Apr 2019 11:22:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230717</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון עם שר החוץ של ברזיל ועם בנו של נשיא המדינה על השינויים שברזיל עוברת ועל מלחמת התרבות העולמית המביאה לנפילתן או לצמיחתן של מדינות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230721" align="alignleft" width="1500"] נשיא ברזיל הנבחר זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָארוּ, לצד שר החוץ ארנסטו אראוחו &#124; תמונה: Federal SenateCC-BY-2.0[/caption]
אני פוגש את שר החוץ של ברזיל ארנסטו אראוּחוֹ בוושינגטון הבירה. השיחה אורכת כ-45 דקות באנגלית לא זורמת במיוחד. במהלכה עולה נושא מרכזי אחד המטריד את השר ואת ממשלת ברזיל כולה ושהפך למטרה שיש להשמידה: האידיאולוגיה הליברלית הפוסט-מודרנית. לא מדובר בבעיה מקומית של ברזיל אלא באסון גלובלי, הוא טוען, הסוחף את הציוויליזציה המערבית לתהום.
אך לפני שנצלול לדברים, קצת רקע. אראוחו הוא תוצר של מהפך פוליטי שהתרחש באוקטובר 2018 בברזיל. לשלטון עלה זָ'אִיר בּוֹלְסוֹנָארוּ, המכונה "טראמפ הברזילני", שתויג בידי התקשורת הישראלית והבין-לאומית כאיש ימין קיצוני.
בצעד יוצא דופן החליט הנשיא החדש למנות דווקא את אראוחו לתפקיד שר החוץ. אראוחו (51) נחשב עד אז לדיפלומט לא בולט במיוחד. הוא מעולם לא כיהן בתפקיד מפתח שיכול לשמש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: האם יש קוטל עשבים מסרטן בבירה שלכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/230952/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/230952/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Apr 2019 13:16:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230952</guid>
                                <description><![CDATA[תזונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230955" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

קוטל העשבים הידוע בשם ראונדאפ (Roundup) נמצא בשימוש נרחב בעולם כולו וגם בישראל, והוא מבוסס על החומר הפעיל גלייפוסט (glyphosate). חברת מונסאנטו האמריקנית התחילה לשווק אותו ב-1974 לאחר שנאסר השימוש בדי-די-טי.

בשנות ה-90 המאוחרות המכירות של ראונדאפ המריאו לשחקים אחרי שהחברה התחילה לשווק את החומר יחד עם זרעים מהונדסים גנטית העמידים לרמות גבוהות של ראונדאפ. כך יכלו החקלאים להשתלט על עשבים מזיקים בשדות של תירס, כותנה, סויה וקנולה. העשבים נבלו ואילו השדות שגשגו. מאוחר יותר עודדה החברה את החקלאים להשתמש בראונדאפ גם כחומר שסופג לחות מיבולים – כך שאפשר יהיה לאסוף את היבולים מוקדם יותר. כתוצאה מכך התחילו לפזר ראונדאפ על יבולים שאינם מהונדסים גנטית כולל חיטה, שעורה, שיבולת שועל, אפונה ועוד. בהמשך התחילו לפזר את החומר גם בפארקים ובמדשאות.

ואז ב-2015, הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן הודיעה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד ניתן להיערך למקרה של רעידת אדמה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/230037/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/230037/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 27 Mar 2019 19:32:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=230037</guid>
                                <description><![CDATA[ישראל ממוקמת באזור נפלא הכולל חוף ים מפנק, אזורי טבע ירוקים ואפילו מדבריות. לצד כל אלה אנו נמצאים גם על השבר הסורי אפריקאי העשוי בשל תזוזת הלוחות הטקטוניים מתחת לאדמה לגרום לרעידות אדמה כפי שהתרחש בעבר באזורים שונים בארץ. כפי שצפת נחרבה בעבר גם היום קיימת סכנה לפגיעה עצומה של רכוש ונפש. איך תכסו את עצמכם? הכל במאמר הבא.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_230040" align="alignleft" width="1500"] D123x/pexels.com[/caption]
תמ"א 38 תכנית ההערכות למבנים שהוקמו לפני שנת 1980
הממשלה בחנה לאורך השנים כיצד ניתן להערך בפני רעידות אדמה. אחת ההחלטות שהתקבלו היתה חיזוק של מבנים בפני רעידה זו על ידי הוספת מקטעי בטון וברזל ליסודות ולקירות השונים וכן הוספת ממ"ד המסייע גם במקרה של רעידות אדמה. לאורך השנים האחרונות ראינו הרבה מאד מבנים מחודשים בצורה זו – אך התוכנית הפכה להיות עסקה נדל"נית מצוינת כאשר יזמים קבלו דירות נוספות שבנו על גג המבנה בתמורה לשיפוץ פנימי וחיצוני של הבניין. תהליכי האישור הפכו להיות ארוכים ומסורבלים ובשל חוסר כדאיות כלכלית בערים רבות מבנים ישנים לא חוזקו בפועל.

עשו ביטוח מבנה והוסיפו כיסוי בפני רעידות אדמה
ביטוח המבנה שלכם, אם רכשתם בעבר את הפוליסה, כולל הרחבה בפני נזקי טבע שונים. אך, הידעתם כי יתכן ואין לכם כיסוי בפני רעידות אדמה? ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לטייל בסין &#8211; היסטוריה מפוארת, תרבות מעניינת ונופים מגוונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/229340/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/229340/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 20 Mar 2019 09:50:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=229340</guid>
                                <description><![CDATA[סין היא ארץ מופלאה, המזמנת חוויה מעניינת ושונה עבור כל מי שמטייל בה. בין אם תצאו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_229342" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Sabel Blanco/pexels[/caption]
סין היא ארץ מופלאה, המזמנת חוויה מעניינת ושונה עבור כל מי שמטייל בה. בין אם תצאו במסגרת טיול מאורגן לסין ובין אם בטיול עצמאי – מהר מאוד תיעטפו בנופים נדירים, באתרים שמספרים סיפורים היסטוריים מרתקים ובתרבות ייחודית שאין לה אח ורע. בכתבה שלפניכם הכנו לכם מעין טריילר, שיעשה לכם חשק אדיר לארוז, להכניס שיחון סיני למזוודה, ולנחות&#160; במקום הנכון.

הצצה לאתרים היסטוריים מיוחדים
סין של ימינו היא ללא ספק מעצמה, אך גם סין של פעם הייתה ארץ גדולה וחזקה בשליטתן &#160;של שושלות מפוארות, שהותירו מאחוריהן אתרים יפהפיים. האתרים השונים טומנים בחובם סיפורים מיוחדים מההיסטוריה הסינית. קבלו את השלישייה המובילה.

החומה הסינית – מעבר להיותה אתר גאווה לאומית לעם הסיני, החומה הסינית היא מפעל ארכיטקטוני חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. &#160;כל אבן מאבניו של פלא התבל הזה הינו פיסה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ה&#8221;קולות&#8221; שחייבים לשמוע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/228840/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/228840/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 19 Mar 2019 11:17:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=228840</guid>
                                <description><![CDATA[ספר הראיונות של עמיה ליבליך, "קולות - עוני חדש בישראל", הוא מופת של כתיבת עיתונאית, ותחקיר נוקב שחייב להיות תמרור האזהרה של כולנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228841" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]

המושג "עוני חדש" תעתע בי כשנתקלתי בו לראשונה. כשאני חושב על עוני אני מדמיין ילדים עזובים מ"אוליבר טוויסט" עם לכלוך של פחם על הלחיים, או לכל הפחות שכונות עוני באפריקה.

התיאור הסוציו-אקונומי "עוני" הציג לאורך רוב ההיסטוריה אנשים שלא היה להם פיזית מה לאכול. כיום שם התואר "עוני" בקושי מצליח להתכתב עם המציאות שבה האנשים השמנים ביותר הם העניים ביותר.

עם זאת, "העוני החדש" מציג סוג של מחסור מודרני, כזה שלא עומד בסטנדרטים שהחברה שלנו הציבה לעצמה. אנשים משכילים העובדים במשרות מלאות ולא מסיימים את החודש.

עמיה ליבליך מתמחה בספרות תיעודית. גבול שבין עיון לפרוזה. הספר "סדר נשים" (2003) הציג פנורמה של נשים שבחרו לחיות ללא תא משפחתי. ספר הראיונות עובד למחזה בתאטרון באר שבע בשם "ילד משלי".

ספרים מהסוג התיעודי, מוכרים בעולם בעיקר משתי יוצרות אירופיות. הראשונה היא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהו סוד הצלחתה של קבוצת הכדורסל הטובה ביותר בהיסטוריה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227976/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227976/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:49:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227976</guid>
                                <description><![CDATA[מאמן הכדורסל סטיב קר לקח קבוצה בינונית ובתוך שנה אחת הפך אותה לקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה הצפויה לזכות באליפות גם השנה. כל זה באמצעות עקרונות מנהיגות הלקוחים מעולם הניהול הרגיל. איך עשה זאת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227999" align="alignleft" width="1500"] סטיב קר עם קבוצתו &#124; תמונה: Cyrus Saatsaz/CC-BY-SA-4.0[/caption]
בעונה הראשונה שלו כמאמן אן-בי-אי (NBA) הוא הוביל את ה"גולדן סטייט ווריורס" לאליפות. בשנה השנייה, הווריורס סיימו את העונה עם רקורד של 73 ניצחונות לעומת 9 הפסדים – הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורסל.
מבקרים יוכלו לטעון בקלות כי הגורם להצלחת הקבוצה שהוביל המאמן סטיב קר פשוט – כשיש לך סופרסטאר כמו סטפן קרי, הנחשב כיום לקלעי הטוב בעולם, ולצדו קליי תומפסון, צלף מחונן, איך תוכל להפסיד? אולם קרי ותומפסון שיחקו גם בעונות הקודמות. ב-2013-2012 קרי ותומפסון הובילו את הקבוצה לפלייאוף, כשקרי קובע שיא של 272 שלשות לאורך העונה. השיא לא עזר והקבוצה הודחה בסיבוב השני. עונה אחר כך (2014-2013) היא הודחה כבר בסיבוב הראשון.

צורת ההתנהלות של קר מעלה שאלה שמרבית המנהלים כיום, בין אם הם עוסקים בספורט ובין אם בניהול ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>7 כישורים מדעיים שיסייעו לכם להיות מנהיגים טובים יותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227984/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227984/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:36:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227984</guid>
                                <description><![CDATA[1. אסטרטגיית ה&#8221;כן&#8221; הקטן אחת האסטרטגיות שמשתמש בה נשיא ארה&#8221;ב דונלד טראמפ מול דיקטטור צפון קוריאה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228302" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Paul W. Chapman[/caption]
1. אסטרטגיית ה"כן" הקטן
אחת האסטרטגיות שמשתמש בה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מול דיקטטור צפון קוריאה קים ג'ונג-און, בניסיונו לגרום לו לפרק את תוכנית הגרעין, היא אסטרטגיה שניתן לכנות ה"כן" הקטן. הרעיון פשוט: קודם כל שקים יסכים להיפגש ולשוחח (מה שלא קרה תחת ממשל אובמה). אחר כך נדבר על הגרעין. האסטרטגיה הזו מוכרת מעולם המכירות בשם מעט שונה. בשנות ה-50 וה-60 היה מקובל שאנשי מכירות ידפקו בדלת ויציעו את מרכולתם. אם הם היו מספיקים לדחוף את הרגל בין הדלת למשקוף היה קשה יותר לסלק אותם בנימוס. לאחר שבעל הבית ניאות לא לדחוף את איש המכירות בגסות החוצה (בקשה קטנה), איש המכירות היה מבקש ממנו להקשיב (בקשה גדולה), ואם נענה בחיוב והשיחה עלתה יפה, היה מנסה לבצע מכירה.
הטכניקה "לדחוף רגל בדלת", מתארת שיטה עתיקת יומין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איזו מנהיגות עדיפה – שוויונית או היררכית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227982/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227982/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:33:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227982</guid>
                                <description><![CDATA[כבר שנים שמתנהל דיבייט האם חברות היררכיות נוצרו בכפייה או שאנשים בחרו להצטרף אליהן. מודל ממוחשב חושף תהליך מפתיע ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228285" align="alignleft" width="1346"] איור: מושיק גולסט[/caption]
ניסב (שם בדוי) הוא חקלאי, מהראשונים שבהם. הוא חי לפני קצת יותר מ-9,000 שנה למורדות הרי הזגרוס, כיום באזור דרום כורדיסטן העיראקית, על גבעות עשירות בעצי אלון ופיסטוק.
בתור ילד נהג לנדוד עם הוריו ועם הקבוצה אליה השתייכו. כשהיה קטן יחסית, הוא ואחיו התלוו לאימם כשיצאה ללקט זרעים ופירות בסביבה. כשגדל מעט הוא אהב להסתתר ולצפות מרחוק בגברים של הקבוצה בשעת הציד. הוא זוכר איך בכל אותן שנים ריחף באוויר חוסר ודאות מסוים: מתי יחסר האוכל באזור והם ייאלצו שוב לצאת לנדודים.

אנשים בוחרים ללכת בעקבות מנהיג משום שמבחינה אישית זה מביא אותם למצב טוב יותר. בסופו של דבר הם נשארים עם יותר משאבים
מאז השתנו הזמנים. כעת הוא ומשפחתו המורחבת, קבוצה המונה 22 איש, מתגוררים בבקתות אדמה בקרבת היער כשהם משקיעים את מירב מרצם בחווה הקטנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בחזרה אל הגן האבוד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/228332/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/228332/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:24:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=228332</guid>
                                <description><![CDATA[יערות המאכל צצים בשנים האחרונות ברחבי הארץ, כולל בערים הגדולות, כפטריות אחרי הגשם, מרפאים את הסביבה הטבעית וגם את הקהילות המעורבות בהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228386" align="alignnone" width="1280"] שותלים עץ ביער המאכל קורן, חורף 2019 &#124; תמונה: יערה ארגוב[/caption]
אני גדלתי עם האדמה, העצים והשמש, ועם לקום בבוקר מוקדם מאוד מאוד", אומר יוסי שילוח (74). אנחנו יושבים במעגל של עצי דולב בכניסה לפינת חמד המכונה "יער המאכל קורן" בעמק הנהר הנעלם שליד קיבוץ הגושרים. מעלינו מתנשאים הדולבים עירומים כמעט לגמרי ומתחתינו פרוש לתפארת מרבד עלים חום צהבהב מואר בשמש צהריים.
"אף אחד לא יכול לקחת ממני את היער הזה", שילוח מחייך כמי שגילה את הסוד לחיי נצח. "גרתי בהרבה מקומות, תמיד בדירות שכורות", הוא אומר, "בכל מקום נטעתי עצים ועשיתי גינות יפהפיות. כל פעם שהייתי צריך לעזוב מאיזושהי סיבה הייתי צריך לנטוש את הבוסתן שעשיתי, אבל היער הזה – אינו תלוי במיקום של הבית שלי".

המערכת מחַקה את המודל של יער טבעי, ולאחר מספר שנים היא הופכת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם תיתכן מנהיגות פוליטית נטולת שחיתות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/227980/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/227980/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:20:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227980</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע יש כל כך הרבה פוליטיקאים מושחתים ומה אפשר לעשות כדי למנוע את זה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228259" align="alignleft" width="1500"] תמונות: Jack Guez/AFP/Getty Images ,Mark Neyman/Government Press Office of Israel , Amir Levy/Getty Images ,Jack Guez/AFP/Getty Images[/caption]
אחת הדעות הכי נפוצות לגבי פוליטיקאים היא שכולם מושחתים ודואגים רק לעצמם. אני לא מסכים עם הדעה הזו. נכון, יש פוליטיקאים נטולי ערכים שהדבר היחיד החשוב להם הוא צבירת כוח וכסף, אבל הם יוצאי הדופן. הבחירה בדרך חיים פוליטית היא בחירה לא פשוטה. יש לה הרבה מאוד מחירים והיא מכתיבה אורח חיים תזזיתי וחסר יציבות – ורוב מי שבוחר בדרך הזו עושה את זה כדי לקדם את הערכים שהוא מאמין בהם.
ועדיין, נראה שככל שעובר הזמן, עמוד השדרה המוסרי של פוליטיקאים הולך ומתרופף, ותהליך קבלת ההחלטות שלהם הופך לזר ומוזר למי שמסתכל מבחוץ. אנחנו לא מבינים איך יכול להיות שהם מקבלים את ההחלטות המשונות האלה ושואלים את עצמנו למה אין יותר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גלגולי הנשמות של המנהיג הרוחני – פיתגורס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/227988/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/227988/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:18:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227988</guid>
                                <description><![CDATA[אנו נוטים להתייחס אליו בתור מתמטיקאי גאון, אבל האם פיתגורס בכלל היה מנהיג רוחני שזכר את גלגולי חייו הקודמים והוביל אלפי אנשים לשפר את חייהם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228011" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
גם התלמיד הגרוע ביותר בתיכון מכיר את "משפט פיתגורס" המתאר את היחסים בין אורכי הצלעות במשולש ישר זווית, ואם לא את המתמטיקה אז לפחות את השם. פיתגורס (495-570 לפנה"ס) מוכר לציבור בתור מי שגילה לראשונה את היחסים המספריים העומדים מאחורי הצלילים ההרמוניים ביותר, וכמדען שעסק במחקר אסטרונומי שהיה הראשון שהבין שכדור הארץ הוא עגול.
אולם אם מחפשים תיעוד מתקופתו המעיד על מעורבותו בתחומים אלו – לא מוצאים הרבה. לא רק שהוא עצמו לא השאיר אחריו שום חיבור שכתב, הוא ותלמידיו הקפידו מאוד לשמור על סודיות. מהתקופה בה חי כמעט ולא נשארו אזכורים.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 319: גיליון מנהיגות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/228414/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/228414/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 15:01:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=228414</guid>
                                <description><![CDATA[מנהיג טוב – ממה הוא עשוי? כשצרפת נפלה לידי גרמניה הנאצית, מרשל פטן, נשיא צרפת דאז...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מנהיג טוב – ממה הוא עשוי?
כשצרפת נפלה לידי גרמניה הנאצית, מרשל פטן, נשיא צרפת דאז וגיבור מלחמת העולם הראשונה, הרגיע את הציבור. מול איום הנאצים, הוא אמר, האופציה הטובה ביותר תהיה הפסקת אש. אחרת, צרפת תפסיד הרבה יותר.

למזלה של צרפת, היה מי שחשב אחרת. גנרל שרל דה גול, שהיה מחובר לצמרת הביטחונית והמדינית, טען שמדובר בטעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. כפטריוט הוא נחרד מהמשמעות המוסרית של כניעה לרוע.
דה גול הבין שהוא לא יכול להסתפק במחשבות ובדיבורים, אלא לעשות מעשה – כנראה הקשה ביותר בקריירה שלו. בתור איש צבא הוא חונך להיררכיה ולשיתוף פעולה עם הדרג הפיקודי. אך הפעם הוא חרג ממנהגו. ב-18 ביוני 1940, הוא עלה לשידור ברדיו של הבי-בי-סי ופנה להמוני הצרפתים להצטרף אליו כדי להיאבק בגרמניה.

דה גול הפך באותו רגע למנהיג מחתרת צרפתי. ארגונו "צרפת החופשית" החל לאגור נשק, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנזיר המבודד שמלמד מנהלים להנהיג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/228265/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/228265/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 14:20:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=228265</guid>
                                <description><![CDATA[סדנה למנהיגות במנזר מבודד חשפה עבור מנהל כושל את הסוד של המנהיגים הגדולים בכל הזמנים. בריאיון לאפוק טיימס מספר ג'ים האנטר, כיצד הנובלה שחיבר חשפה בפני הציבור רעיון שהפך למגמה גוברת בארה"ב - בעולם העסקים, בחינוך ובצבא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228273" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
נראה שג'והן דיילי (בשנות השלושים לחייו) נמצא על גג העולם. הוא היה מנהל בכיר במפעל יוקרתי לייצור זכוכית במישיגן שבארה"ב. הייתה לו אישה אוהבת ושני ילדים, בית נאה לחופו של אגם לא רחוק מהעיר דטרויט, סירה יפהפיה ושתי מכוניות. אבל כל זה היה כלפי חוץ. בפנים הוא הרגיש שחייו מתחילים להתפורר. העובדים במפעל היו ממורמרים ויצאו למאבק על זכויותיהם, הנישואים התחילו לעלות על שרטון והילדים היו חוצפנים.

במודל הישן התפקיד של המנהיג הוא לשלוט באלה הכפופים לו. במודל החדש תפקידו הוא לשרת אותם באופן הטוב ביותר
בניסיון להציל את חייו מהתדרדרות לתהום, הוא הסכים, בחוסר רצון רב, לקבל את עצתו של כומר הקהילה לבלות שבוע בסדנה למנהיגות במנזר מרוחק בצפון מישיגן. הכומר הפטיר כלאחר יד שאחד הנזירים במנזר הוא איש העסקים האגדי לאונרד הופמן. הערה זאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נסיך או מפלצת: מה קרה לילדי הדיקטטורים האכזריים בעולם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227978/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227978/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Mar 2019 13:58:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227978</guid>
                                <description><![CDATA[הכירו את הילדים של מאו, היטלר, חוסיין, מוסוליני, קדאפי, אידי אמין ורבים אחרים. מי נשאר נאמן לאביו, ומי הצליח לברוח כנגד כל הסיכויים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228234" align="alignleft" width="1500"] אידי אמין, נשיא אוגנדה לשעבר &#124; תמונה: Keystone/Getty Images[/caption]
האגדה מספרת שבוקר אחד, בעת שג'וזף סטאלין היה בחדרו, נפלה עליו לפתע רוח השעשוע. "אבדוק את שומריי", חשב לעצמו והחל לצעוק ממיטתו כאילו הוא סובל מייסורים עזים. השומרים, שזכרו את איסורו של סטאלין להיכנס לחדרו הפרטי, היססו מאוד, אך מששמעו שהוא סובל מכאבים פתחו את הדלת. פתיחת הדלת הביאה אל מותם. סטאלין טבח בהם אחד אחד כי לא נשמעו להוראות שנתן.
שומריו החדשים של סטאלין למדו מהשיעור ולא חזרו עוד על אותה טעות. מספרים שכשסטאלין באמת היה על ערש דווי, אף אחד מהשומרים לא העז להיכנס לחדרו ולהציע לו עזרה. אחד ממפקדי צבאו נכנס בסופו של דבר ומצא אותו מחוסר הכרה למחצה. שבוע לאחר מכן הוא מת.

אתם יודעים למה אנחנו הערבים מפסידים את המלחמות שלנו נגד ישראל?" אמר בנו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מבחן הספגטי: איך להנהיג צוות לניצחון – המתכון הסודי של ילדים בגן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227990/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227990/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 12:14:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227990</guid>
                                <description><![CDATA[מה משותף לארגונים המצליחים בעולם? ואיך זה קשור לאסטרטגיה פשוטה שמיישמים ילדים בגן? הסופר דניאל קויל הצליח לפצח את כישורי שיתוף הפעולה וההנהגה בקבוצות מנצחות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228068" align="alignleft" width="1392"] איור: מושיק גולסט[/caption]
בתחילת שנות ה-2000 ערך המהנדס והמעצב פיטר סקילמן תחרות באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, באוניברסיטת טוקיו ובעוד כמה מקומות. קבוצות של ארבעה אנשים התחרו ביניהן על משימה: לבנות את המגדל הגבוה ביותר האפשרי מ-20 יחידות ספגטי (לא מבושל), נייר דבק שקוף באורך מטר, חבל באורך מטר וסוכריית מרשמלו בגודל רגיל.
סקילמן הציב כלל אחד: הסוכרייה צריכה להיות למעלה. אבל החלק המעניין בתחרות לא הייתה המשימה עצמה שארכה 18 דקות בדיוק, אלא המשתתפים: סטודנטים מבתי ספר למנהל עסקים, אדריכלים, מהנדסים ו... ילדים בגן.

ילדי הגן לא חשבו על אסטרטגיה ולא ניתחו את המצב... הם עמדו קרוב והחלו לבנות
הסטודנטים למנהל עסקים התחילו מיד לדבר ולחשוב על אסטרטגיה. הם בחנו את החומרים, העלו רעיונות ותכננו על דף כמה אפשרויות. תהליך העבודה שלהם נראה מקצועי ואינטליגנטי. בסופו הם בחרו אפשרות אחת, חילקו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;כשאנחנו רואים את רוסיה בונה כוח באזור שקרוב לפולין – אנחנו פשוט מפחדים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/227707/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/227707/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 08:06:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227707</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון עם אנה מריה אנדרס, מזכירת המדינה של פולין לענייני דיאלוג בין-לאומי, על "מבצר טראמפ", על צינור הגז "נורד סטרים 2" ועל ברקזיט אפשרי של פולין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227712" align="alignleft" width="1500"] אנה מריה אנדרס &#124; תמונה: The Epoch Times[/caption]
לפני כשנה החלו להתדרדר היחסים בין ישראל לפולין בעקבות חוק חדש בפולין שאסר להאשים את האומה הפולנית או את פולין בפשעי הנאצים. החוק זכה לביקורת מכל קצות הקשת הפוליטית בישראל והוביל למשבר ביחסים בין שתי המדינות. נציגים מישראל ומפולין נפגשו כדי להרגיע את הרוחות והגיעו להסכמות על נוסח החוק. נדמה היה שהמשבר חלף, אבל אז אמר ראש הממשלה נתניהו כי "פולנים שיתפו פעולה עם הנאצים". בלשכתו מיהרו להבהיר כי נתניהו לא אמר שהאומה הפולנית ביצעה פשעים נגד היהודים, אלא שפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים. ממלא מקום שר החוץ, ישראל כץ, הוסיף בהמשך אש למדורה כשציטט את יצחק שמיר המנוח שאמר: "הפולנים ינקו את האנטישמיות מחלב אימם".

כל כוח רוסי יכול לפלוש לפולין בקלות רבה דרך המסדרון הזה אם אף אחד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כמה עשרות מיליוני אזרחים מתו בבריה&#8221;מ תחת המשטר הזה. &#8220;כן, אבל היו דירות וחינוך בחינם!&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/227752/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/227752/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 07:43:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227752</guid>
                                <description><![CDATA[מה חושף ביקור בסיביר הקרה על עברה ועל עתידה של רוסיה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227758" align="alignleft" width="2632"] תמונה: Mikhail Kryshen/CC[/caption]
[dropcap]״[/dropcap] טיסה מוצלחת!״ אומרת לי ברוסית ללא מבטא ישראלי הדיילת בכניסה למטוס שייקח אותי ממוסקבה לעיר קרסנויארסק שבסיביר, אי שם 3,500 קילומטר מזרחה למוסקבה. משם אני אמור לנסוע ברכב לעיירה קטנה ומרוחקת עוד יותר. אני מתמקם לרווחה במטוס ומתחיל לתכנן את הטיול המיוחל לו חיכיתי מספר שנים. לאחר חמש שעות טיסה ונסיעה של שעתיים ברכב אני מגיע ליעד – נושם אוויר צח ומתבונן באייפון. רגע לפני שהוא מת מקור הוא מספיק להודיע לי: מינוס 28 מעלות. כמו דג שחזר למי ילדותו אחרי ששכב על חול ישראלי, החיוך לא מצליח לרדת לי מהפנים. אני מחליף את בגדי החורף הישראלי בבגדי החורף המקומי שיודעים להגיד ״לא״ לקור החודר ויוצא לסיבוב.
השלג הפריך חורק תחת רגליי ואחרי כמה צעדים אני מצליח להרים את הראש ולהסתכל קדימה למרות הסנוור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מוסיקה קצבית גורמת לנו לקחת פחות סיכונים בבניית תיק השקעות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227676/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227676/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 07:41:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227676</guid>
                                <description><![CDATA[התנהגות צרכנים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227681" align="alignleft" width="1566"] תמונה: Fotolia[/caption]

שלושה חוקרים ישראלים מהמכללה למנהל בראשון לציון: ד"ר נעמי זיו, ד"ר אייל להב והדוקטורנט אבי ישראל החליטו לבדוק את השפעתה של מוסיקה קצבית ומוסיקה איטית על קבלת החלטות של משקיעים. בהתאם להשערתם, הם גילו כי דווקא מוסיקה איטית ומרגיעה גרמה למשתתפים בניסוי לבחור בהשקעות מסוכנות יותר.

החוקרים ערכו את הניסוי, שלא הצריך ידע מוקדם בתחום ההשקעות, על קבוצות של סטודנטים. בריאיון לאפוק טיימס סיפר החוקר אבי ישראל על המחקר.
איך עשיתם את הבדיקה?
"בדקנו שני דברים: הראשון זה השפעת המוסיקה על בניית תיק השקעות – עד כמה הוא מגוון? גיוון בתיק השקעות ממזער את הסיכון. הדבר השני שבדקנו הוא באיזה נכס יבחרו המשתתפים להשקיע מתוך שלוש אפשרויות ברמות ודאות וסיכון שונות.

"בניסוי היו שלוש קבוצות: קבוצה אחת הייתה קבוצת ביקורת בלי מוסיקה; קבוצה שנייה נחשפה למוסיקה מהירה וקבוצה שלישית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מדוע לפעמים מקום שני עדיף על ראשון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227679/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227679/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 07:37:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227679</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול עצמי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227682" align="alignleft" width="3389"] תמונה: Fotolia[/caption]

לקח 15 שנה עד שמישהו הצליח לשבור את השיא העולמי האגדי של ג'ים היינס מאולימפיאדת 1968. בריצת 100 מטר הגיע היינס לתוצאה המופלאה של 9.95 שניות, וכמובן שזכה במדליית הזהב. למקום השלישי באותו מרוץ הגיע אמריקני נוסף – צ'ארלס גרין.

ומה קרה איתם מאוחר יותר? למרות ההישג המדהים ניסה היינס לפתוח בקריירת פוטבול אבל לא באמת הצליח. בהמשך הוא עבד באימון נערים ביוסטון ובהפעלת מתקני נפט. גרין לעומתו, התגייס לצבא האמריקני שם כיהן באקדמיה הצבאית של ארה"ב (West Point) ובהמשך היה המאמן הראשי של נבחרת הריצה של צבא ארה"ב. מאוחר יותר, לאחר הפרישה, עמד גרין בראש ארגון Special Olympics העולמי המקדם את ספורט הנכים בעולם וחברות בו 190 מדינות.

אולי זה נשמע מפתיע שהזוכה במקום השלישי הצליח בהמשך חייו יותר מהאלוף. אבל מחקר שפרסם לאחרונה פרופ' אדם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: איך לומר &#8220;לא&#8221; לעמיתים מבלי להעליב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227671/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227671/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 12 Mar 2019 07:33:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227671</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול אישי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227684" align="alignleft" width="1442"] תמונה: Fotolia[/caption]

יש לכם רשימת מטלות שתכננתם לסיים היום, אבל אחרי עשר שעות במשרד מתברר שהספקתם לסיים רק שתיים מהן. מבלי שהרגשתם היום כולו הלך על פגישות, דוא"לים, טלפונים מלקוחות ובקשות לעזרה מעמיתים לעבודה. איך אפשר להגן על המשאב היקר כל כך – הזמן שלכם – ולבנות את סדרי העדיפויות שלכם כך שתוכלו לסיים את המטלות שתכננתם?

התשובה הידועה היא כמובן ללמוד לומר "לא", אבל איך אומרים "לא" במקום העבודה מבלי לפגוע בלקוחות או בעמיתים? לפי מחקר שפרסמה אוניברסיטת אוקספורד, יש דרך לומר "לא" שהיא גם מעצימה וגם שומרת על גבולות בריאים.

החוקרים נתנו לשלוש קבוצות נשים משימות לסיים. אחר כך לימדו אותן שלוש אסטרטגיות שונות לומר "לא", כאשר הן עמדו בפני פיתוי לדלג על אחת המשימות (למשל לוותר על פעילות גופנית יומית). הקבוצה הראשונה קיבלה הנחייה לומר רק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מנדט השמים: אסטרטגיית המנהיגות הלא צפויה של אלכסנדר הגדול ו&#8230; דונלד טראמפ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/227974/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/227974/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Mar 2019 12:53:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227974</guid>
                                <description><![CDATA[איך נוצרו מנהיגים לאורך ההיסטוריה, מי מינה אותם וקבע שיישארו בשלטון ומה קורה היום, בעידן שבו "מהנדסים מנהיגים מראש" ומשווקים אותם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_228107" align="alignleft" width="1300"] תמונת האמנות: CC-Public Domain[/caption]
מתייחסים אליו כאל אחד מגדולי המצביאים והמדינאים בהיסטוריה – שהוביל את צבאו לכבוש שטחים ביוון, באימפריה הפרסית ובמרכז אסיה. הוא תואר כגבר אתלטי ואמיץ, וכאסטרטג גאון אבל אכזרי שהמציא תחבולות וביצע תמרונים מפתיעים, ולא הפסיד בשום קרב שבו השתתף כמפקד.
אולם אף אחת ממאות הביוגרפיות שנכתבו על אלכסנדר הגדול (אלכסנדר מוקדון) המייחסות חשיבות עליונה לתבונתו וליכולותיו בשדה הקרב, לא חושפות שלמצביא הדגול היה צד אחר באישיותו, שעד לאחרונה איש לא ראה. לפי ההיסטוריון, פרופ' פרד ניידן מאוניברסיטת צפון קרולינה, אלכסנדר היה סוג של כומר, נזיר ולוחם שלא עשה צעד אחד קדימה מבלי לקבל את הסכמת השמים או לחוש את הלכי הטבע. ולצד הזה היה חלק עיקרי וקריטי בהצלחתו, כמו גם בכישלונו.

כשרצה לחצות נהר הוא פנה להתייעץ עם השמים. הוא האמין שלנהר יש שם וביוגרפיה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: האם לתת גמול מיידי או גמול בסיום משימה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/227673/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/227673/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 Mar 2019 15:22:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=227673</guid>
                                <description><![CDATA[מוטיבציה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_227683" align="alignleft" width="1552"] תמונה: Fotolia[/caption]

גמול או פרס על פעילות מסוימת עלולים להגביר או להפחית את העניין וההנאה שהאדם שואב מהפעילות, תלוי עד כמה הגמול קשור לפעילות עצמה. למשל, פרס כספי לאנשים שאוהבים לרוץ עלול להפחית את העניין וההנאה שאנשים שואבים מהריצה עצמה. אבל פרס כספי על הצלחה במכירות עשוי להגביר את העניין וההנאה.

אבל מה לגבי התזמון של הגמול, האם לתת אותו מיד או לדחות לזמן מאוחר יותר? אם מדובר במקום עבודה, כאשר אנשים ממילא מקבלים שכר על משימות שהם מבצעים, גמול מיידי על משימה שהיא עדיין בפעולה מגביר את העניין וההנאה יותר מאשר גמול הניתן בסיום המשימה, כך לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה. ­­

בסדרה של חמישה ניסויים, ניתחו החוקרות איך סמיכות הגמול למשימה השפיעה על התחושה הטובה מביצוע המשימה, והמוטיבציה להמשיך ולעשות אותה גם כאשר בהמשך כבר לא קיבלו עליה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>5 סוגי מסכות שאת חייבת להכיר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/226578/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/226578/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 26 Feb 2019 12:56:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=226578</guid>
                                <description><![CDATA[היכרות עם סוגים שונים של מסכות חייבת להיות חלק בלתי נפרד משגרת הטיפוח של נשים בגילאים שונים. רוצות גם אתן להבין במה מדובר? הנה המדריך שחיכיתן לו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_226609" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Pexels[/caption]
שגרת טיפוח יום יומית מחייבת אותנו לשלב בין סוגים שונים של חומרים, תכשירים ומוצרים. עם זאת, מאז ומעולם שמרנו למסכות מקום בראש סדר העדיפויות. מסכה לפנים מסוגלת להיות אפקטיבית מאוד גם כאשר אנחנו נמצאות במצב של מנוחה ובעזרתה ניתן להחזיר לעור חומרים חיוניים שהולכים לאיבוד בגלל נזקי היום יום. השאלה היחידה היא באיזה מסכה כדאי להשתמש, או מה בכלל ההבדלים בין סוגי המסכות הקיימות.
הנה למשל 5 סוגי מסכות שאת חייבת להכיר בשביל לשדרג את שגרת הטיפוח שלך:
1. מסכות פילינג
כמו כל שיטה אחרת של פילינג, גם מסיכה שמסירה את השכבות העליונות ואת התאים המתים של העור מיועדת להחזיר לו את האלסטיות והגמישות. מסכות פילינג מתפקדות כסוג של טיפול אנטי אייג'ינג אבל הן מתאימות גם לנשים צעירות. מלבד השפעתן על עור הפנים, מחקרים מראים שיש למסכות כאלה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדע שמאחורי יכולות על טבעיות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/225205/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/225205/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 14 Feb 2019 15:18:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225205</guid>
                                <description><![CDATA["לכל בני האדם יש יכולות על טבעיות", אומרת פרופ' ג'סיקה אטס מאוניברסיטת קליפורניה אירווין בראיון לאפוק טיימס. פרופ' אטס הייתה נשיאת האגודה האמריקנית לסטטיסטיקה ושימשה כסטטיסטיקאית של פרויקט סטארגייט החשאי של הסי-איי-אי שבחן יכולות על טבעיות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225211" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
בשנות ה-90, פרויקט סטארגייט החשאי של ממשלת ארה"ב קרא לג'סיקה אטס, פרופ' לסטטיסטיקה באוניברסיטת קליפורניה אירווין, לבוא ולעשות סדר בממצאים שאליהם הגיעו והיא התפקדה בשמחה. היא לא ידעה אז עד כמה תהיה מעורבת במחקר שבחן את האפשרות להשתמש ביכולות על טבעיות לצרכים מודיעיניים וצבאיים. את מסקנותיה היא הגישה בדו"ח מיוחד לקונגרס האמריקני בשנות ה-90, אך משמעותו והיקפו של הפרויקט הסודי המשיך ללוות אותה בהמשך דרכה. היום היא ממשיכה לשלב את תחומי הסטטיסטיקה והפאראפסיכולוגיה במתן ייעוץ ועזרה לאנשים העוסקים במחקר של תופעות על טבעיות.

יש קבוצה קטנה מאוד, אבל קולנית מאוד, של אנשי מדע בעמדות בכירות, המכחישים את הקיום של יכולות על טבעיות. לדעתי הם גורמים נזק עצום לחברה
כסטטיסטיקאית, איך הגעת ללב העשייה של פרויקט סטארגייט? 
"בתחילת שנות ה-90 הייתי בשנת שבתון במחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת סטנפורד. חיפשתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפצצה הגרעינית שהרגה במערב יותר אנשים מהירושימה ונגסקי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/225177/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/225177/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 14 Feb 2019 15:01:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225177</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש טוען כי מספר האנשים שנפגעו מהאסונות הגרעיניים של צ'רנוביל, הירושימה ונגסקי מתגמד ליד מספר האנשים שנפגעו מניסויים גרעינים אחרים – בארה"ב. האשם המרכזי גם הוא מפתיע: פרות ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225188" align="alignleft" width="1500"] פיצוץ פגז גרעיני שנורה באתר הניסויים בנבדה &#124; תמונה: Federal government of the United States/PD[/caption]
התחרות בין שתי מעצמות העל, ארה"ב וברה"מ, שקיבלה את הכינוי "המלחמה הקרה", הגיעה לשיאים חדשים אחרי מלחמת העולם השנייה והתבטאה במאבקי עליונות, שליטה והשפעה על אזורים שונים בעולם. אולם מה שהתחיל כחשדנות הדדית, בפעולות ריגול ובאיומים צבאיים, חצה מהר מאוד את כל הגבולות הרצויים. בסוף אוגוסט 1949 ערכה ברה"מ את הניסוי הגרעיני הראשון שלה בקזחסטן (שנקרא "הברק הראשון" על ידי הסובייטים ו"ג'ו 1" על ידי האמריקנים).
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עולמה התת-קרקעי הנסתר של תרבות הנסקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/225221/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/225221/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 14 Feb 2019 14:52:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225221</guid>
                                <description><![CDATA[חידת ציורי הענק במדבר הנסקה שבפרו, העסיקה חוקרים וארכיאולוגים במשך עשרות שנים. טכנולוגיה חדשנית גילתה כי הפתרון הוא פשוט, כמעט מובן מאליו, אבל חבוי מתחת לאדמה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225230" align="alignleft" width="1500"] הבורות הספירליים שימשו לתחזוקה של אמות המים התת - קרקעיות (הפוקיוס) בתקופת הנסקה &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
מדבר נסקה, אחד המקומות הצחיחים ביותר על פני כדור הארץ, שוכן על רמה בגובה 498 מטרים מעל פני הים, בסמוך לאוקיאנוס השקט, כ-450 ק"מ דרומה מלימה בירת פרו. על פני הקרקע ניתן לראות בעיקר חול ואבנים שקיבלו עם השנים גוון חום אדמדם בשל התחמצנות, אך ממעוף הציפור (או מסוק) מתגלה תמונה אחרת לגמרי – המדבר מכוסה בציורי ענק: קוף, עכביש, יונק דבש, לווייתן, קונדור, ספירלות, טרפזים וקווים מקבילים, מפוזרים על פני עשרות קילומטרים.
על פי בדיקות החוקרים מתברר שציורי הענק הללו צוירו לפני קרוב ל-2,000 שנה ובאופן מסתורי נשמרו כמעט ללא פגע. מי צייר את הדמויות? כיצד עשה זאת? ולשם מה? האם לאנשי היבשת הקדומים הייתה טכנולוגיה מודרנית וכלי טיס? האם תרבות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;החלילן מהמלין&#8221; – האם יש אמת מאחורי האגדה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225223/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225223/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 14 Feb 2019 14:15:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225223</guid>
                                <description><![CDATA[&#8221;החלילן מהמלין&#8221;, אגדה מתוך &#8220;מעשיות האחים גרים&#8221; (1814-1812), מתארת אירוע שקרה בעיירה המלין בסקסוניה התחתית שבגרמניה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225251" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
[dropcap]"[/dropcap]החלילן מהמלין", אגדה מתוך "מעשיות האחים גרים" (1814-1812), מתארת אירוע שקרה בעיירה המלין בסקסוניה התחתית שבגרמניה בשנת 1284. תושבי העיירה התמודדו עם מכת עכברושים שלא הצליחו לפתור ונותרו מיואשים מניסיונותיהם.
בשלב זה הגיע לעיירה אדם לבוש בגדים צבעוניים ובפיו חליל והבטחה – לסלק את העכברושים תמורת סכום נאה של כסף. בתחילה הוא זכה לקיתונות של בוז ולעג, אולי בשל מראהו ולבושו הזר, אך כאשר חברי מועצת העיר הבינו כי אין להם מוצא אחר, הם הסכימו לעסקה.

האם זאת הייתה רק אגדה שהומצאה אי שם במאה ה-19 על ידי האחים גרים?
החלילן נעמד בכיכר העיר וחילל בחלילו. למרבה ההפתעה, יצאו עכברושים ממקומותיהם והתקבצו סביבו. החלילן יצא מהעיר, נכנס לנהר ואחריו העכברושים שטבעו במים.
למחרת, כך מספרת האגדה, חזר החלילן ובפיו תביעה לתשלום שכרו לפי ההסכם. חברי מועצת העיר סירבו לשלם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד לגנוב רמברנדט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225089/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225089/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:57:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225089</guid>
                                <description><![CDATA[פשעי אמנות הם תעשייה המגלגלת שישה מיליארד דולר בשנה. בתוכה, פעל במסווה במשך שנים, כמעט לבדו, סוכן אף-בי-איי אחד שהציל כמה מיצירות המופת החשובות ביותר בעולם, ומספר על כך בריאיון לאפוק טיימס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225092" align="alignleft" width="1500"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
היו אלו שעות אחה"צ המאוחרות, כנופיה של שישה אנשים הלכה ברחובות שטוקהולם המושלגים והתכוננה לבצע את ה"מכה". המוזיאון היה ממוקם בין שלושה רחובות מרכזיים בעיר והשודדים השתמשו בכך לטובתם. בשני רחובות הם הציתו מכוניות כדי לייצר הסחה למשטרה וברחוב השלישי הם הניחו רצועות צמיגים מחודדים על הכביש שיחסמו את התנועה. לאורך הנהר שצמוד למוזיאון שני חברי כנופיה החנו בשקט ובזהירות סירה קלה שתאפשר להם להימלט במהירות מהמקום.
כמה דקות לפני סגירת דלתות המוזיאון הם נכנסו פנימה בסערה כשהם לבושים בקפוצ'ונים שחורים ומחזיקים ברובים. "הישארו רגועים ולא נפגע בכם", אמר בשוודית חבר אחד והורה לשומרים, לעובדים ולמבקרים לשכב על הרצפה. שאר הגנבים התקדמו לעבר חדרי המוזיאון. הם נכנסו לחדר "ההולנדי" ולקחו ציור דיוקן עצמי קטן של רמברנדט. מהחדר "הצרפתי" הם לקחו שני ציורים של אוגוסט רנואר. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;ממשלת הצללים&#8221; של ארה&#8221;ב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/224925/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/224925/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:37:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224925</guid>
                                <description><![CDATA[בתקופה שבה רבים מדברים על "הדיפ סטייט" – אנשי צללים המנסים לקבוע אג'נדה חדשה ולשים לטראמפ מקלות בגלגלים, עקבות רבים מובילים לחשוד אחד עיקרי: "המועצה ליחסי חוץ" (CFR) שחבריה חודרים לכל רבדי הממשל, הצבא והתקשורת. האם מדובר בתיאוריית קונספירציה או שיש בכך גרעין של אמת? ומהי אותה מועצה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224927" align="alignleft" width="1500"] חבר המועצה ביל קלינטון &#124; תמונה: Joyce Naltchayan/AFP/Getty Images[/caption]
מאז שהתמודד על תפקיד נשיא ארה"ב, יצא דונלד טראמפ נגד מה שכינה "הממסד" (Establishment), "הדיפ-סטייט" (Deep State), "הבִּצָּה" (Swamp) ואפילו "הקבאל" (Cabal) השואף להשליט "סדר עולמי חדש" – גלובליזם – שבו שולטת ממשלה עולמית אחת. "אמריקניזם, ולא גלובליזם, יהיה האני מאמין שלנו", הוא אמר ביולי 2016 במהלך קמפיין הבחירות. "הגיע הזמן לייבש את הבִּיצָה בוושינגטון", הוסיף באוקטובר.
תומכי טראמפ הצביעו על רשתות נסתרות הפועלות בתוך הממשל האמריקני וכופות עליו אג'נדה מסוימת. נטען שאנשים כמו ג'ורג' סורוס, דיוויד רוקפלר (שנפטר במארס 2017), ביל גייטס, מייקל בלומברג, ג'ף בזוס, לצד להקת עשירים מוולסטריט, התגודדו עם כלי תקשורת כמו הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט וה-CNN, במטרה להבטיח ש"הדונלד" לעולם לא יגיע לבית הלבן. רובם "נשבעו אמונים" להילארי קלינטון והצהירו על תמיכתם בה.

חברי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לאן נעלמים אנשים בפארקים הלאומיים של ארה&#8221;ב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/225069/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/225069/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:35:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225069</guid>
                                <description><![CDATA[ריאיון מיוחד עם הבלש דיוויד פאולידס החוקר במשך שנים מקרים מוזרים ומסתוריים של היעלמויות בפארקים הלאומיים של ארה"ב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225076" align="alignleft" width="1200"] תמונה: Fotolia[/caption]
"העצים היו בשלכת והצבעים היו בשיא יופיים", תיאר אלן אטנדרו, בעליו של אתר הנופש "פודר ריבר" בהרי הרוקי שבקולורדו, ארה"ב את הבוקר שבו נעלם בנו ג'ארד בן השלוש. באותו בוקר שבת סתווי ב-2 באוקטובר 1999, נענה אטנדרו בחשש קל לתחנוני ילדיו, ג'ארד ואחותו ג'וזלין בת השש, להצטרף לחברת משפחה שיצאה עם קבוצה לטיול באתר.
כפי שקורה במרבית הטיולים, הקבוצה התפצלה לגוש איטי וגוש מהיר יותר. ג'ארד מלא האנרגיה רץ קדימה, עקף את הקבוצה הקדמית, והמשיך בשביל. שני דייגים על סירה בנהר החליפו איתו כמה מילים. "יש כאן דובים?" שאל אותם בקולו הדקיק והגבוה. "יש, אבל לא ראינו אותם", הם ענו בחיוך. הילד המשיך להתרחק והדייגים, שלא חשדו במאומה, חזרו לעיסוקיהם. איש לא דמיין שזו תהיה הפעם האחרונה שבה מישהו יראה את ג'ארד חי – סיפור שנחזור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הקוד המסתורי של האינקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225016/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/225016/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:21:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=225016</guid>
                                <description><![CDATA[מאות שנים חשבו שאין להם כתב. כעת, בזכות צרורות חבלים, התעלומה מתחילה להתבהר, ולקרב אותנו להבנה רחבה יותר של התרבות הרוחנית של האינקה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_225019" align="alignleft" width="1200"] תמונה: Fotolia[/caption]
בני האינקה השאירו אחריהם את אחת התרבויות המתוחכמות ביותר והעשירות ביותר בידע טכנולוגי. בשיא תפארתה, במאה ה-15, ממלכת האינקה הייתה הגדולה ביותר באמריקה הדרומית, וכללה שטחים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. בני האינקה בנו את הארמון המלכותי במאצ'ו פיצ'ו (כיום בפרו), רשת מסועפת של דרכים, גשרים המחוזקים בכבלים העשויים מסיבי עשבים וטרסות לגידולים חקלאיים ובהן מערכות השקיה.
אבל למרות כל העובדות המדהימות האלה, שאלה אחת המשיכה להעסיק את החוקרים לאורך שנים: מדוע ציוויליזציה מתוחכמת כמו זו לא השאירה אחריה צורה מסוימת של כתב? ואם כן השאירה אחריה כתב, מדוע אנחנו לא מצליחים למצוא אותו או לפענח אותו עם הידע המתקדם שקיים כיום?

מדוע ציוויליזציה מתוחכמת כמו זו לא השאירה אחריה צורה מסוימת של כתב? ואם כן השאירה, מדוע אנחנו לא מצליחים למצוא אותו
השאלה העסיקה במשך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החייזרים באים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/224965/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/224965/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:12:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224965</guid>
                                <description><![CDATA[התפרצויות רדיו חזקות שמגיעות לאחרונה שוב ושוב מהחלל מציעות שאולי אנחנו לא לבד. "סביר מאוד שברגע שנצא ממערכת השמש נגלה שיש הרבה תנועה באזור הבין כוכבי", טוען פרופ' אבי לייב, ראש החוג לאסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד, שכמו מדענים אחרים טוען שחשוב שנחפש ציוויליזציות זרות, שעד לא מזמן נחשבו כמדע בדיוני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224970" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
כשד"ר דונקן לורימר ותלמיד המחקר שלו מאוניברסיטת מערב וירג'יניה עברו על נתונים שהתקבלו מטלסקופ הרדיו "פארקס" שבאוסטרליה, הם חיפשו סימנים להתפרצויות רדיו המגיעות מהחלל. השנה הייתה 2007 ובין הנתונים היו פרטים רבים כל כך, שקל היה ללכת לאיבוד.
אבל יום אחד הם הבחינו במשהו יוצא דופן שקשה היה לפספס. בנתונים שנדגמו בטלסקופ כמה שנים קודם לכן התגלו התפרצויות שונות מכיוונה של גלקסיה הסמוכה לשביל החלב הנקראת "ענן מגלן הקטן". התפרצות קרינת הרדיו נמשכה רק כחמש אלפיות השנייה, אבל העוצמה הייתה חזקה מכל מה שהכירו עד היום. הם תהו מה יכול היה לגרום לזה.

במדע דנים בעדויות ובדברים שאנחנו רואים, אין שום סיבה לפסול את האפשרות הזאת על הסף. צריך לשים אותה על השולחן ולכלול אותה בין האפשרויות שבהן דנים
הם החליטו לכוון את הטלסקופ "פארקס" לאזור בשמים שממנו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החומר המסתורי ששורד פיצוצים גרעיניים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/224905/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/224905/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 08:03:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224905</guid>
                                <description><![CDATA[לאן נעלמה ההמצאה הגאונית שיכלה להגן עלינו מפני האסונות הגדולים ביותר?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224912" align="alignleft" width="1500"] איור: מושיק גולסט[/caption]
פיטר מקאן, מגיש "עולם המחר" – התוכנית המדעית של ה-BBC, הציג לצופים בבית בשידור חי, ביצה, והבטיח שהיא אינה ביצה רגילה. כשקירב אליה להביור שבער בטמפרטורה של 1,200 מעלות צלזיוס, האדימה הקליפה מעט בחלק שספג את האש, אך נותרה ללא פגע. לעומת זאת, כשמקאן כיוון להביור דומה לביצה אחרת, היא נשברה מיד. מה הפך את הביצה הראשונה לחסינה? הקסם טמון בשכבת ציפוי לבנה דקיקה מחומר פלסטי חדיש – "סטארלייט" (Starlite).
מקאן השאיר את הביצה החסינה מול הלהביור הבוער והלך לחלק אחר של האולפן. "סגולותיה הייחודיות של שכבת הציפוי הדקיקה יוכלו להציל אותנו משריפות במטוסים ובבתים שלנו", הוא הסביר לצופים, כשברקע נמשכת הבעירה.

מקאן כיבה את הלהביור שהופנה לביצה, שלף אותה בקלילות מהמתקן עליו ניצבה, אחז בה ואמר: "זה מרגיש חמים"
כעבור כשלוש דקות חזר מקאן אל הביצה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סודותיה של כת המגילות הגנוזות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/224953/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/224953/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Feb 2019 07:46:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224953</guid>
                                <description><![CDATA[מי היו האנשים שכתבו את המגילות הגנוזות, כיצד הם חיו ומדוע הם היו הכת הראשונה בהיסטוריה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224960" align="alignleft" width="1200"] תמונה: Fotolia[/caption]
בשנת 1947 טיפסו שני בדואים משבט תעמרה על מצוק העתקים הגבוה המתנשא מול עין גדי, במקום המוכר לרבים בשם קומראן, בחפשם אחר עז תועה. תוך כדי חיפוש הבחינו השניים במערה. כשנכנסו למערה, מצאו בה שמונה כדי חרס סגורים במכסים. שישה היו ריקים. בכד השביעי נמצאו שאריות אוכל שאותן השליכו. בכד השמיני נמצאו שלוש מגילות עשויות קלף, עטופות בבד.
הבדואים, שלא ידעו איזה אוצר הם מחזיקים בידם, מכרו את המגילות, לרצען בשם קנדו שהשתייך לכנסייה האשורית. קנדו מכר אותן לראש הכנסייה שלו, שחי בירושלים, המטרופוליט אתנסיוס ישוע סמואל, תמורת 24 לירות. שני הבדואים חזרו לחטט במערות שבקומראן, שם מצאו ארבע מגילות נוספות שגם אותן מכרו לקנדו, והוא מכר אותן לראש הכנסייה. דבר מציאת המגילות נודע לסוחר עתיקות ארמני, והוא היה זה שסיפר עליהן לארכיאולוג פרופ' אליעזר ליפא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אתרי התרבות ברומא שאסור לפספס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/224890/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/224890/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Feb 2019 12:44:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224890</guid>
                                <description><![CDATA[רומא, עיר הבירה של איטליה. נחשבת לאחת מהערים היפות והמרתקות שקיימות באירופה. אם אתם אוהבים לטייל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[רומא, עיר הבירה של איטליה. נחשבת לאחת מהערים היפות והמרתקות שקיימות באירופה. אם אתם אוהבים לטייל בין נופים אורבניים, אתרים היסטוריים, מבנים ארכיטקטוניים יוצאים מן הכלל, מוזיאונים, כנסיות, וליהנות מהטעמים הקולינריים האיטלקיים רומא היא יעד מצוין. טיסות לרומא נחשבות לזולות יחסית וקצרות- הן אורכות כשלוש וחצי שעות בלבד. רומא מציעה שלל אתרי תרבות מגוונים, אספנו עבורכם מספר אתרי תרבות חשובים שכדאי לכם לבקר בהם ועוד כמה שלמרות שהזמן קצר, אתם לא יכולים לפספס.

במרכז העיר
הקולוסאום (Colosseum) – אמפיתאטרון עצום שנבנה לפני 2000 שנים ונחשב לאחד מהמקומות המפוארים והגדולים ביותר בעולם. בעבר הרחוק מאוד נערכו בו קרבות עם חיות טרף וגלדיאטורים על בסיס יומי, כשהצופים מריעים ממקומות הישיבה. בזמן שתסיירו סביב דמיינו כיצד התנהל בעברו. כיום, נותר המבנה המקורי, ללא כל שיפוץ חדשני ומהווה עדות היסטורית חשובה לעיר.

הפנתאון (Pantheum) – נקרא גם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חינוך פיננסי כמקור לצמיחה וביטחון כלכלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/224870/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/224870/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Feb 2019 12:35:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224870</guid>
                                <description><![CDATA[בית הספר מכין אותנו להרבה מאד סיטואציות שנחווה בחיים העתידיים. התמודדות עם סמכות, כלים לפתרון בעיה,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בית הספר מכין אותנו להרבה מאד סיטואציות שנחווה בחיים העתידיים. התמודדות עם סמכות, כלים לפתרון בעיה, מיומנויות קריאה, כתיבה והבנת הנקרא ואף מעניק לנו כישורים חברתיים. אך, אחד התחומים החסרים במרבית תכניות הלימודים בישראל הם הקניית כלים לחינוך פיננסי. כבר לפני מספר עשורים כתב רוברט קיוסאקי בספרו "אבא עשיר אבא עני" על תובנות שגלה משתי דמויות שעיצבו את חייו – אביו הביולוגי ואבי חברו שהעניק לו את הבסיס לחינוך פיננסי. אספנו עבורכם הפעם כמה כלים ומושגים חשובים שכדאי להכיר על מנת להתחיל לפעול נכון בתחום זה.
המושגים הבסיסיים: הוצאות והכנסות
החודש מלא בחשבונות שצריך לשלם. אם אתם מחזיקים דירה בשכירות או לוקחים משכנתא בוודאי אתם משלמים: חשבון חשמל, חשבון מים, חשבון ארנונה וחשבון טלפון. לצד אלה, אתם משלמים גם את החשבונות על חינוך לילדים וחוגים. כל אלה נכנסים לסעיף ה"הוצאות".
הסעיף השני שחשוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הלוגיקה של מדיניות החוץ האמריקנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/224527/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/224527/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Feb 2019 09:44:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224527</guid>
                                <description><![CDATA[האם ניתן להסביר אותה באמצעות תרשים אחד הגיוני ופשוט?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224530" align="alignleft" width="1500"] האם מדיניות החוץ של טראמפ היא המשך טבעי של קודמיו? &#124; תמונה: John Moore/Getty Images[/caption]
התרשים שלפניכם מבוסס על מודל שפיתחו שני פרופסורים למדע המדינה, דיוויד סילבן (לשעבר אוניברסיטת מינסוטה) וסטיפן מג'סקי (אוניברסיטת וושינגטון, סיאטל) בספרם (U.S. Foreign Policy in Perspective 2009). המודל חושף את הלוגיקה שמאחורי מדיניות החוץ האמריקנית – הכוללת התערבות דיפלומטית וצבאית ברחבי העולם. האינפוגרפיקה הוכנה במקור על ידי ארגון (RPS Swiss Propaganda Research).
הפרופסורים מסבירים כי למרות הטענה שארה"ב משנה את מדיניות החוץ שלה מעת לעת, היא למעשה לא שינתה אותה כמעט בכלל במאה השנים האחרונות. לא משנה איזה נשיא עלה ומה הייתה האג'נדה שלו, המדיניות שהוביל הייתה המשך של מדיניות החוץ של קודמו, שאותה ניתן להסביר באמצעות לוגיקה פשוטה.

אולי המקרה המורכב ביותר הוא סוריה. ב-2011 פרצה מלחמת אזרחים וארה"ב הייתה צריכה להחליט איך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: לקראת פענוח שפת העכברים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/224454/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/224454/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Feb 2019 09:35:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224454</guid>
                                <description><![CDATA[מדע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224459" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

על פי סדרת הספרים של דאגלס אדאמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (1979), העכברים הם לא מה שחשבנו. אולי אנחנו רגילים להתייחס אליהם בתור חיות המעבדה שלנו, שעליהם אנחנו עורכים ניסויים, אבל אדאמס מציע שהם דווקא יצורים סופר אינטליגנטיים. בעצם הם אלה שעושים את הניסויים החשובים עלינו, בני האדם, רק שמעולם לא היינו מודעים לכך.

אמנם אנחנו לא מסוגלים לשמוע את מה שיש למכרסמים הקטנים האלו לומר, אבל אין זה אומר שאין להם מערכת תקשורת ענפה ומורכבת של ציוצים. ד"ר קווין קופי מאוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל ושותפיו התחבטו בשאלה, האם אכן העכברים משוחחים ביניהם בשפה מסודרת, בעלת משמעות ספציפית לכל סוג של ציוץ. לשם כך נעזרו החוקרים בטכנולוגית ה"למידה העמוקה" הרווחת בשנים האחרונות בתחום הבינה המלאכותית. הם פיתחו את DeepSqueak, אפליקציה שדומה במידה מסוימת לאלו המשמשות את כלי הרכב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רופאים סינים בכירים מודים בקצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/224476/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/224476/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Feb 2019 09:31:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224476</guid>
                                <description><![CDATA[שיחות טלפון ל-16 רופאים בכירים בסין מאשרות שעדיין נקצרים איברים מאנשים חפים מפשע בסין ומושתלים בגופם של חולים. הדבר מבוצע בחסות הרשויות והממשל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224478" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
סבב חדש של שיחות טלפון מצמררות מגלה שקצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג חפים מפשע נמשכת בימים אלה במרכזי השתלה מובילים בבתי חולים ברחבי סין.
השיחות, שניתן להאזין להקלטותיהן ולראות תמלול מלא שלהן בלינק המצורף בסוף הכתבה, נערכו מול 16 רופאים מ-12 בתי חולים להשתלות ברחבי סין. מהשיחות עולה כי הנוהג של קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג הפך לעסק "נורמלי" בבתי חולים בסין: אף אחד מהרופאים – כולם דמויות מובילות בתחום השתלות האיברים בסין – לא הופתע, לא הזדעזע ולא כעס כשנשאל "האם האיברים הנקצרים הם של מתרגלי פאלון גונג". בדיוק להיפך, מתוך 16 רופאים, 10 אישרו כי מקור האיברים הוא ממתרגלי פאלון גונג. היתר לא הכחישו שהאיברים נלקחו ממתרגלי פאלון גונג או שהתחמקו מתגובה לשאלה.

ולגבי התורמים הנוכחיים שלך, התורמים הם מהסוג הרגיל של מתרגלי פאלון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 318: גיליון תעלומות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/224784/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/224784/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 Feb 2019 12:09:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224784</guid>
                                <description><![CDATA[סקר פשוט שערכתי בקרב ישראלים שאני מכיר הראה ש-90 אחוז מהם בטוחים שהם יודעים את התשובה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[סקר פשוט שערכתי בקרב ישראלים שאני מכיר הראה ש-90 אחוז מהם בטוחים שהם יודעים את התשובה הברורה מאליה לשאלה הבאה: "כמה בניינים נפלו בפיגועי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 במרכז הסחר העולמי?" כמה אתם חושבים שנפלו?
כמו מרבית האנשים, גם אני סולד מסיפורים שאינם מעוגנים בעובדות מדעיות. אם תספרו לי סיפור שמריח כמו תיאוריית קונספירציה, אתרחק ממנו כמו מאש. יש במעשה הזה היגיון שאין צורך להרחיב עליו, אבל גם בעיה. הבעיה מתחילה כשבשם ההיגיון אני פוסל כל סיפור שאינו עובר את "תחום המתקבל על הדעת" במוחי, המכתיב גבולות גזרה ברורים: מה יכול להיכנס ומה לא.
ב-11 בספטמבר 2001 לא נפלו שני בניינים במרכז הסחר העולמי בניו יורק, כפי שרוב האנשים חושבים, אלא שלושה. הבניין השלישי, שגובהו 47 קומות ונקרא "בניין 7" (WTC7), שוכן במרחק מגרש פוטבול מהבניין השני שצנח בעקבות המתקפה, והוא קרס ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: קערת חומוס משותפת מסייעת למשא ומתן מוצלח יותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/224431/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/224431/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Feb 2019 14:45:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224431</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224438" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

אתם יושבים עם חברים במסעדה והמלצר מביא את המנות: שתי צלחות חומוס לכולם, צלחת אחת עם הצ'יפס ועוד כמה צלחות של סלטים. החברה לוקחים בהתלהבות מהפיתות ו"מנגבים" בזה אחר זה מהחומוס. במבט מהצד המנטליות הישראלית הסחבקית הזאת נראית כחוסר נימוס מביך, שונה כל כך מהמסעדות המסודרות, בהן כל אחד מקבל מהמלצר את המנה הפרטית שלו.

אולם מחקר של פרופ' איילת פישבך משיקגו בות' – בית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו מראה שלפחות בכל מה שקשור לניהול משא ומתן, לחוסר הנימוס הזה יש יתרונות גדולים. ואגב, הדוגמה במאמר של פישבך אינה קשורה לחומוס, אלא למטבח האסיאתי מסין ומהודו שגם שם המטעמים מוגשים בכלים משותפים.

בשלב הראשון של המחקר השתתפו כ-200 סטודנטים (107 מהם נשים). הסטודנטים חולקו לזוגות וצוות המחקר וידא שכל זוג מורכב משניים הזרים זה לזה. בהתחלה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: תפסיקו &#8220;להיכנס לנעליים&#8221; של העובדים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/224448/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/224448/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Feb 2019 14:42:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224448</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224451" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

כאשר מנהלים או מנהיגים רוצים לדעת מה העובדים שלהם, הלקוחות או המתחרים חושבים, או כיצד הם מרגישים, אחת התשובות השגרתיות היא: "תנסה להיכנס לנעליים שלהם", או לראות את הדברים מנקודת מבטם. מחקרים רבים במדעי החברה הראו את היתרונות של כניסה לנעליים של אחרים: ירידה בסטריאוטיפים, עלייה באלטרואיזם ויצירת קשרים חברתיים חזקים יותר. אבל מתברר שמעט מאוד מחקרים נעשו כדי לבדוק האם כניסה לנעליים של אחרים באמת משפרת את התובנות שלנו לגבי מה אחרים חושבים, מרגישים או רוצים, כך לפי מחקר שנערך לאחרונה בישראל ובארה"ב.

המחקר הוא למעשה סדרה של 25 ניסויים עם 2,816 נבדקים שכללו תלמידי קולג', סטודנטים למנהל עסקים, עובדי מכונות ועובדים אחרים מארה"ב ומישראל. הם התבקשו לנחש את המחשבות, הרגשות וההעדפות של אנשים אחרים, החל מזרים גמורים ועד לבני זוג. לפי ממצאי המחקר, הכניסה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מה יעיל יותר, המקל או הגזר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/224440/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/224440/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Feb 2019 14:22:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">https://www.epochtimes.co.il/et/?p=224440</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_224437" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

מה יעיל יותר להניע עובדים לפעולה, הבטחה לפרס או איום בעונש? ואולי נכון להשתמש בשניהם במצבים שונים? מחקר שנעשה בבית חולים ממשלתי בניו יורק נותן כמה תשובות לשאלה.

הצוותים הרפואיים בבתי חולים מודעים לחשיבות העליונה שיש להקפדה מרבית על היגיינה כדי למנוע התפשטות של מחלות. כדי להזכיר לעובדים שוב ושוב את חשיבות חיטוי הידיים תלו שלטים מעל למתקנים של ג'ל לחיטוי, ובהם אזהרות לתוצאות המסוכנות העלולות להיגרם מידיים שלא עברו חיטוי. אבל לאזהרות ולאיומי הסכנה הייתה השפעה קטנה מאוד: לפי מצלמות שנתלו מעל למתקני החיטוי במחלקה לטיפול נמרץ, רק עשרה אחוזים מהצוות הרפואי חיטאו את ידיהם לפני שנכנסו לחדר של מטופל ולאחר שיצאו ממנו, על אף שידעו על קיום המצלמה.

הנהלת בית החולים החליטה לנסות גישה אחרת: במקום לעורר פחדים באמצעות איומים, שזו הגישה הרווחת במצבים כאלה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הדיווה שישנה 15 שעות: הרגלי השינה של הסלבס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/223963/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/223963/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 31 Jan 2019 20:08:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=223963</guid>
                                <description><![CDATA[אומרים שסלבס לא יוצאים מהמיטה ומנהיגים לא הולכים לישון. האמת קצת שונה. אז כמה שעות ישן טראמפ, ומה הקטע עם ליידי גאגא?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הסלבס באמת ישנים עד הצהריים? הכול על הרגלי השינה של המפורסמים
בזמן שכולנו ישנים, הם נהנים מהחיים. כשאנחנו מתכוננים לארוחת הצהריים, הם מכינים לעצמם את הקפה הראשון של היום. אורח חייהם של הידוענים מתובל בלא מעט מיתוסים. אחד מהם קשור להרגלי השינה שלהם ולמספר השעות שהם מבלים במיטה. כמה שעות ישנה מריה קארי? ולמה וויסנטון צ'רצי'יל ערך ישיבות בחדר האמבטיה? קבלו הצצה לחדר המיטות של הסלבס.
הזמרת והמוזיקאית מריה קארי סיפרה שכדי לשמור על גופה וקולה רעננים בהופעות היא זקוקה ללא פחות מ-15 שעות שינה! קארי חשפה עוד טריק שעובד לה טוב: בזמן השינה היא מקיפה את מיטתה ב-20 מכשירי אדים, כדי להגביר את הלחות באוויר ולהרגיע כאבי גרון.

[caption id="attachment_223968" align="alignleft" width="1200"] תמונה: shutterstock[/caption]

נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, הצטייר לא פעם כמי שנפשו לא ידעה מנוחה, אבל מסתבר שאובמה יודע להעריך שנת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עיצוב חדר השינה על פי עקרונות הפנג שואי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/223874/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/223874/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 30 Jan 2019 17:11:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=223874</guid>
                                <description><![CDATA[המטרה של עקרונות הפנג שואי היא לעזור לסדר חדרי שינה רגועים יותר. בשביל זה צריך לבחור היטב את המיקום עבור המיטה, לסדר בצורה נכונה רהיטים שונים ולא לשכוח פתחי אוורור ותאורה. הנה המדריך המלא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_223876" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
פנג שואי היא שיטת עיצוב שנשענת על עקרונות מנחים ומספר כללי מפתח. עקרונות השיטה תקפים לגבי כל החדרים בבית והם רלוונטיים בעיקר לחדרי שינה. בין היתר, בעזרת השיטה ניתן לעצב חדרי שינה רגועים ולשפר את איכות החיים. בנוסף, עקרונות השיטה מתאימים לחדרים קטנים וגדולים כאחד וחלקם מנוצלים אפילו בבתי מלון.
לפי עקרונות הפנג שואי, מיטות זוגיות הן הרהיט שצריך לקבל את רוב תשומת הלב בעת סידור החדר. הסיבה לכך קשורה לגודל של המיטה, לנוכחות שלה ולאנרגיות שהיא משדרת. מבחינה פרקטית, תורת הפנג שואי קובעת שיש לאפשר גישה למיטה משני הצדדים ושצריך להשתמש בשולחן או שידה ליד כל צד.

בנוסף, חשוב להימנע מקו ישר בין המיטה לדלת ולא למקם אותה מתחת לחלון. לא בטוחים האם אתם עומדים בקריטריונים? אם הרגליים שלכם מצביעות אל דלת כאשר אתם שוכבים על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מסלולים יפים לטיולי שבת בחורף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/223870/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/223870/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 30 Jan 2019 17:06:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=223870</guid>
                                <description><![CDATA[יום שבת בבוקר מעניק לכם הזדמנות נפלאה לצאת לטיול ברחבי הארץ עם הילדים והרכב הפרטי. מחפשים פעילות חורפית ורוצים לחשוף את המשפחה לחוויות חדשות? הנה כמה המלצות למסלולים מצפון ועד דרום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_223872" align="alignleft" width="1500"] תמונה: pexels.com[/caption]
הורים לילדים מכירים היטב את האתגר של ימי שבת. אלו הימים שבהם הילדים מתעוררים מוקדם, משתעממים ומחפשים מה לעשות. מעבר לכך, רשימת הפעילויות הפוטנציאליות משתנה לפי ימי השנה ומה שאפשר לעשות בקיץ כמובן לא רלוונטי לחורף. החדשות הטובות הן שבמדינה כמו ישראל יש המון מסלולים שרלוונטיים גם בחורף ולחלקם אפשר להגיע ישירות עם הרכב הפרטי.
במילים אחרות, משפחה עם ביטוח רכב בתוקף יכולה להעמיס את הילדים והציוד ולהגיע למגוון רחב של מסלולי טיול ושמורות טבע. הנה למשל כמה מסלולים יפים לטיולי שבת בחורף:
1. מעיינות השוליים של רמת הגולן
גרים בצפון או נמצאים בחופשה בצימר? כדאי לנסוע עם הרכב הפרטי לטיול בין מעיינות השוליים של רמת הגולן. אמנם לא תצליחו להגיע עד פתח המעיין עצמו עם הרכב, אבל אפשר בקלות להחנות קרוב וללכת קצת ברגל לפני שמתמקמים לפיקניק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/221658/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/221658/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 20 Jan 2019 11:53:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=223025</guid>
                                <description><![CDATA[מי התפלה אמורים להיות טובים, אך מתברר שיש בהם כמה בעיות, על הגדולה ביותר איש לא שמע והיא נקראת – דיטריום ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע משוב בשיטת הסנדוויץ&#8217; לא עובד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/221662/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/221662/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 13:15:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221662</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע "שיטת הסנדוויץ', אינה יעילה, ומה אפשר לעשות במקומה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221673" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
אחת השיטות הנפוצות ביותר בקרב מנהלים למתן פידבק לעובדים, היא שיטת הסנדוויץ' שעובדת כך: מתחילים עם הפרוסה העליונה של הכריך, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה"בשר" שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף באה הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. דוגמה לשיטת הסנדוויץ' יכולה להישמע כך: "תום, אתה אחד העובדים הטובים ביותר בחב, כאשר אתה מגיע לעבודה. אבל אם לא תפסיק עם ההיעדרויות התכופות, אאלץ לפטר אותך. אני חייב לומר שאתה מוכשר באופן יוצא מהכלל, ולכן אני כל כך מודאג לגביך".
מנהלים נוקטים בשיטת הסנדוויץ' מכמה סיבות, כפי שמסבירים ד"ר פון ברגן ועמיתים מאוניברסיטת אוקלהומה במאמר שסוקר מחקרים שנעשו בתחום הפידבק במשך כשלושה עשורים, והתפרסם ב-Journal of Behavioral Studies in Business (Bergen, Bressler, Campbell, 2014). "ראשית, מנהלים חושבים שלעובד קל יותר לקבל משוב שלילי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם ניטשה היה &#8220;נביא&#8221; שלא הובן כהלכה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/221666/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/221666/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 13:05:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221666</guid>
                                <description><![CDATA[פרשנויות אחרונות שופכות אור על הפילוסוף פרידריך ניטשה שזוהה עם הזרמים הקיצוניים ביותר בחברה וכעת, במבט לאחור, דומה יותר לנביא שלא מספיק הקשיבו לו ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221727" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Hulton Archive/Getty Images[/caption]
אליזבת' נעמדה מול ערמות עצומות של ניירות שסידרה אמה פרנצ'סקה באהבה ובנאמנות במרוצת השנים. היו אלה פיסות של כתבים שכתב אחיה, פרידריך ניטשה, בהם היו גם מחברות, פתקים וטיוטות של מכתבים שכתב ושלח, טיוטות של מכתבים שכתב ולא שלח, ומכתבים שקיבל.
הכול היה שלה עכשיו. כעת, כשאחיה החולה בנפשו נמצא בחדר הסמוך ואין לו עוד עניין בכתביו או עניין בדבר כלשהו, ואימה הטובה, בואו נודה באמת, לא מבינה בשום דבר, אליזבת' הבינה שעליה להתרכז בתפקיד שמינתה את עצמה אליו: לערוך את כתביו של אחיה, הפילוסוף הנודע, ולהציגו לאנושות באופן שראוי שיזכרו אותו.

אליזבת' סילפה את רעיונותיו של אחיה כדי שיתאימו למטרותיה הקיצוניות והאנטישמיות
אך אליזבת' עמדה בפני בעיה גדולה. למרות כל מאמציה, היא לא הצליחה לפענח את כל מחשבותיו המורכבות של אחיה לבדה. לשם כך הביאה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;ספינת המדבר&#8221; לא הגיעה מהמדבר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/221654/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/221654/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 12:58:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221654</guid>
                                <description><![CDATA[הכול התחיל לפני שנים רבות, כשהים היה יבשה, לגמל היה קר ועוד לא כינו אותו "ספינת מדבר", אי שם בצפונה של יבשת אמריקה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221854" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
היצור הפלאי המכונה "גמל", נחשב כיום לחיית מדבר מובהקת. היכולת שלו לשאת על גבו בני אדם למרחקים אדירים בלהט המדבר, בלי לשתות ימים ושבועות, זיכתה אותו בתואר הרומנטי "ספינת המדבר". החל מכפות רגליו שאינן נכוות בחול הרותח, ועד לריסיו הארוכים המקנים לעיניו מראה משובב (והגנה מפני סופות חול), נדמה כי כולו יצור מדברי. הדבשת האוגרת שומן יעילה ביותר במצבי יובש, שכן בתהליך פירוק השומן מייצר הגוף מים במשקל זהה לזה של השומן. כדוריות הדם של הגמל גם הן מותאמות למצבי יובש קיצוני ואינן רגישות למצבים של איבוד נוזלים או לחילופין, של שתייה מופרזת.

אבי אבותיו של הגמל דמה קצת יותר לארנבת, בעיקר בגודלו המיניאטורי
הגמל עונה על כל הצרכים של עמי המדבר: ביגוד, מזון, שתיה, עבודה, ניידות ועוד. הביטוי "אורחת גמלים" הייחודי לגמל, ממחיש כיצד נצרב בתודעת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה אם ההחלטות הכי קשות מתקבלות בתוך&#8230; שלוש שניות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/221656/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/221656/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 12:52:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221656</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע לפעמים לא צריך לשקול מצבים מורכבים לעומק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221873" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
ארבעים נבדקים התבקשו להחליט איזו מבין ארבע המכוניות הם רוצים לקנות. לכל מכונית היו כ-12 נתונים, ובחלוף ארבע דקות הם התבקשו לבחור אחת. החוקרים חילקו את הנבדקים לשתי קבוצות: למחצית מהנבדקים הם אִפשרו להתרכז ולשקול את הנתונים בכובד ראש, ול-20 האחרים הם יצרו "רעש" – הם אתגרו אותם עם חידות מילוליות.
בניגוד למצופה, דווקא אלו שלא יכלו להפנות את תשומת ליבם לנתונים, ונאלצו לענות מתוך "תחושת בטן", הצליחו לבחור במכונית המיטבית. כ-60 אחוז מהם בחרו בה, בהשוואה לכ-25 אחוז בלבד בקרב אלו שהתאפשר להם להתרכז בנתונים.

דווקא אלו שלא יכלו להפנות את תשומת ליבם לנתונים, ונאלצו לענות מתוך "תחושת בטן", הצליחו לבחור במכונית המיטבית
אבל כאן לא נגמר הסיפור. במקביל ל-40 הנבדקים, הובאו 40 אנשים נוספים שהשתתפו בניסוי זהה כמעט לחלוטין, למעט הבדל אחד – הם קיבלו מהחוקרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם יעקב אהב את לאה ולא את רחל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/221668/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/221668/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 12:30:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221668</guid>
                                <description><![CDATA[בתוך הסיפור הגלוי והמוכר מסתתר סיפור סמוי אחר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221732" align="alignleft" width="1500"] תמונה של הציור: Public Domain[/caption]
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של סיפורי המשפחה בתנ"ך הוא היותם קצרים מאוד. לעתים קרובות סיפור שלם נדחס לתוך מילים ספורות.
השפה החסכונית שבה השתמשו סופרי התנ"ך היא כנראה אחת הסיבות שבגללן הם פיתחו טכניקת כתיבה מיוחדת, שבה השמות שנתנו לגיבורים שימשו להרחבת היריעה הכתובה. נעמי, למשל, קראה לבנה הבכור מַחְלוֹן (מחלה) ולבנה הצעיר כִלְיוֹן (כליה) (מגילת רות א, ב). אין שום ספק שאלה הם שמות ספרותיים המגלים לקורא שבניה של נעמי נקראו, כביכול, על שם אחריתם המרה. נבל הכרמלי נקרא כך משום מעשיו הרעים. בדומה לכך אפשר להציג עשרות דוגמאות נוספות המראות ששמות גיבורי המקרא תורמים להבנת הסיפור הקשור בהם ומרחיבים אותו.

רחל העקרה חזתה במו עיניה כיצד אחותה הפורייה משפרת מהריון להריון את מעמדה בבית יעקב
הסופר שהביא את משחק השמות לרמה של גאונות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מים מותפלים יכולים להזיק לבריאותנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/221658/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/221658/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 12:13:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221658</guid>
                                <description><![CDATA[מי התפלה אמורים להיות טובים, אך מתברר שיש בהם כמה בעיות, על הגדולה ביותר איש לא שמע והיא נקראת – דיטריום ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221980" align="alignleft" width="1500"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
במשך שנים, ידע כל ילד בגן לדקלם בעל פה פרסומות על ישראל המתייבשת ועל חיסכון במים. בחמש השנים האחרונות במיוחד, חוותה ישראל בצורת קשה ומתמשכת. עם זאת נדמה כעת כי על פניו נרגע הלחץ. יש לכך סיבה – חמישה מתקני התפלה הפועלים בישראל סיפקו ב-2018 כ-587 מלמק"ש (מיליון מטר קוב מים שנתי) – קרוב למחצית מתצרוכת המים השנתית של המדינה. על פי תוכנית של רשות המים ההספק עתיד לגדול, ושני מתקני התפלה נוספים נמצאים בתכנון.

למרות האזהרות הנושא לא קיבל התייחסות ובתקן של משרד הבריאות לאיכות המים נושא הדיטריום כלל לא מוזכר
כשלראשונה החלו לקום מפעלי ההתפלה, נשמע קול מחאה מצד פעילי סביבה שטענו כנגדם כי הם מבזבזים כמות אדירה של אנרגיה, מוסיפים לזיהום האוויר ועלולים אף לפגוע בסביבה הימית. אך הטענות מנגד כי מדובר בנושא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע שוויון הוא עיקרון שגוי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/221664/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/221664/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 10:11:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221664</guid>
                                <description><![CDATA[הטבע פועל לפי חוקים לא-שוויוניים וכך גם בני האדם, אז מדוע החברה מקדשת את השוויון ומתייחסת אליו כערך אבסולוטי עליון?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221685" align="alignleft" width="1500"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
כשווילפרדו פארטו צעד בגינת האפונים שבביתו ב-1880 הוא גילה דבר מעניין – מספר קטנטן של תרמילי אפונה הניב את מרבית האפונים. פארטו היה כלכלן איטלקי, והאפונים הציתו בו רצון לבדוק את הנושא לעומק בעזרת כלים מתמטיים. כך הוא החל לבחון האם ההתפלגות הלא שוויונית הזאת מתקיימת גם בתחומי חיים נוספים.
בתחילה הוא חקר את העושר במדינות שונות. כשבחן את התפלגות העושר באיטליה, הוא גילה להפתעתו שכ-80 אחוז מהאדמות באיטליה היו שייכות רק לכ-20 אחוז מהאנשים. בדומה מאוד לתרמילי האפונים בגינתו, רוב המשאבים נשלטו על ידי מיעוט. כשהמשיך לנתח את הנתונים הכלכליים במדינות אחרות הוא גילה אותה תבנית. אחרי שנבר, למשל, במסמכי מס ההכנסה הבריטי הוא ראה שכ-30 אחוז מהאוכלוסייה הבריטית הרוויחה 70 אחוז מההכנסה הכוללת, כפי שהוא מתאר בעבודתו Cours d'Économie Politique (1896).

ההבדל בין המקום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מתברר שטכנולוגיה אינה טובה לחינוך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/221660/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/221660/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 09:53:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221660</guid>
                                <description><![CDATA[ההנחה הרווחת אומרת שהטכנולוגיה היא הפתרון לבעיות החינוך של המאה ה-21. אז מדוע מרבית המחקרים מראים את ההיפך, ומי רוצה שנמשיך לחשוב כך?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221996" align="alignleft" width="1500"] קריקטורה: מושיק גולסט[/caption]
לפני שנים אחדות העסיקה את ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, שאלה בלתי פתורה. גייטס לא הצליח להבין מדוע אף חוקר רציני לא ניסה עד היום להבין באמצעים טכנולוגיים מה מבדיל בין מורה טוב למורה בינוני ולייעל את תהליך ההוראה.
כך נולד פרויקט הענק (MET Measures of Effective Teaching) – "מדידת הוראה אפקטיבית". הפרויקט נכנס למאות בתי ספר בשלושה מחוזות בארה"ב, סחף אחריו אלפי מורים ועשרות אלפי תלמידים, בהשקעה עצומה של 250 מיליון דולר. כל מורה התקין בכיתתו מצלמה שסיפקה תמונה פנורמית של השיעור. בוחנים שישבו במקום מרוחק ניתחו את התמונות והעריכו את רמת ההוראה לפי קריטריונים קבועים מראש. בנוסף, תלמידים מילאו שאלוני משוב. כל הנתונים הוזנו לתוך מערכת ממוחשבת, ששקללה אותם, הגיעה לתובנות וסיפקה למורה משוב.

חשוב לדעת שאלו שהחלו לטעון שהרפורמות האלו טובות, הן חברות הטכנולוגיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>העין השלישית אינה אגדה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/222049/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/222049/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 09:44:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222049</guid>
                                <description><![CDATA[סדרת מחקרים משני העשורים האחרונים מגלה שבלוטת האצטרובל שבמעמקי המוח מצוידת במנגנונים הנדרשים לראייה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222052" align="alignleft" width="1500"] בלוטת האצטרובל, המסומנת באות H כפי שדימה אותה רנה דקארט במאה ה-17 בתור "מושב הנפש" &#124; תמונה: Wellcome blog post-CC-BY-4.0[/caption]
כדי שתצליחו לקרוא את השורות האלו, לתאים ברשתית העין יש תפקיד חשוב: בעזרת חלבונים קולטי אור מיוחדים, הם הופכים את האור שמגיע אליהם לאותות חשמליים – דחפים עצביים שמועברים לקליפת הראייה במוח. רק שם, לאחר שלבים נוספים של עיבוד המידע, הולכות ונבנות להן מחדש השורות הכתובות שמולכם, לתמונה שאתם רואים. מה שמפתיע הוא שחלבונים קולטי אור שכאלו נוכל למצוא לא רק ברשתית.
בלוטת האצטרובל (Pineal Gland) שוכנת עמוק בתוככי המוח שלנו, ממש במרכזו. אורכה נע בין חמישה לתשעה מילימטרים ומשקלה פחות מחמישית הגרם. במחצית השנייה של המאה ה-20 רבים חקרו את הבלוטה, בעיקר בתפקידה בוויסות השעון הביולוגי שלנו. הורמון ה"מלטונין" שהיא מפרישה, המכונה גם "הורמון החושך", עוזר לגוף ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תרופות נגד דיכאון אינן יעילות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222056/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222056/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:48:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222056</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות מראים שפעמים רבות חשיפה לאור או פעילות גופנית מועילות הרבה יותר ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222061" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), דיכאון נמצא בעלייה מתמדת בכל רחבי העולם, והשוק מוצף בתרופות נגד דיכאון. אבל האם התרופות האלה באמת מקלות על הסימפטומים? הנתונים בשטח קצת מבלבלים. מצד אחד אנשים רבים מדווחים שהתרופות מקלות על הסימפטומים, ושלמעשה הם תלויים בהן בתפקוד השוטף. מצד שני, לאורך השנים התברר שלא כולם מצליחים להשיג את התועלת הרצויה מהתרופות. יותר מכך, ידוע כיום שכ-40-30 אחוז ממקרי הדיכאון מוכרים כ"דיכאון עמיד" (Treatment Resistant Depression) – דיכאון שאינו מגיב לטיפול תרופתי. מה אם כך אפשר לעשות?

כ-30 עד 40 אחוז ממקרי הדיכאון מוכרים כ"דיכאון עמיד" שאינו מגיב לטיפול תרופתי
פרופ' מאוריציו פאבה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארווארד ושותפיו רצו לעשות סדר בסטטיסטיקות (Rush, Trivedi, Wisniewski, +10, 2006). בניגוד למחקרים קליניים שבוחנים תרופה מסוימת, המחקר שלהם נערך בתנאי שטח – במרפאות. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כמעט שנה אחרי &#8211; למה הציבור עדיין עושה ביטוחי משכנתא בבנקים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/222303/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/222303/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:44:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222303</guid>
                                <description><![CDATA[כוחו של הרגל, חוסר מודעות או רצון לעבוד עם גוף פיננסי מוכר – כל אלה מובילים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
כוחו של הרגל, חוסר מודעות או רצון לעבוד עם גוף פיננסי מוכר – כל אלה מובילים זוגות רבים לשלם סכומי עתק על ביטוח המשכנתא שלהם. כמעט שנה עברה מאז אותו מאמר דעה במגזין גלובס[1] שחשף את מה שחברות הביטוח ניסו להדגיש מזמן: 70% מהציבור עדיין כבול לבנקים כאשר הוא בוחר את ביטוח המשכנתא. ניסיון של הרגולטור לעצור את מכירת הפוליסות ישירות על ידי הבנקים בשנת 2005 זכה לפתרון יצירתי מצדם – הקמת חברות ביטוח חיצוניות בבעלות מלאה של הבנק. כך, כולנו משלמים יותר על מוצר ביטוח שניתן לרכוש בפועל מחברות אחרות.

מהו ביטוח משכנתא?
רכישת פוליסת ביטוח משכנתא מהווה את אחד התנאים הבסיסיים לקבלת הלוואה לרכישת נכס בישראל. פעמים רבות כאשר נגשים לקבל הלוואה וממתינים לאישור המיוחל שוכחים לבחון מהו המרכיב המשמעותי כל כך בהחזר החודשי. נעשה מעט סדר ונבין ממה הפוליסה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הילדה הזאת היא אפס מאופס&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:44:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222152</guid>
                                <description><![CDATA[מילדה תזזיתית שלא התאימה למערכת, הפכה נעמה אהרונוביץ לאישה מעוררת השראה: "היה לי ברור שאני דפוקה. אמרתי לאימא: 'תפנימי שאני פוסטמה ותתרכזי בילדים האחרים שלך'. אבל אימא לא ויתרה"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222165" align="alignleft" width="1500"] צילום: רוני כנעני[/caption]
אחד הזיכרונות הקשים של נעמה אהרונוביץ (היום בת 43) היא הסטירה המצלצלת שקיבלה בכיתה ט' ממורה בבית הספר. היא דווקא חשבה שבפגישה הזאת היא סוף סוף תקבל שבחים. בפעם הראשונה בכל שנותיה בבית הספר היא הצליחה לקרוא ספר שלם ואפילו לכתוב עליו. אבל הספר שבחרה ומה שכתבה לא היה לטעמה של המורה שהטיחה בפניה של אהרונוביץ שהיא "אפס מאופס". הוויכוח ביניהן התלהט, והסתיים בסטירה שהשאירה את אהרונוביץ בתסכול עמוק ועלבון שצורב בנפשה עד היום.

זה לא משנה מה אדם עובר בחיים, זה משנה מה הוא בוחר לעשות עם מה שהוא עובר
ההפתעה הגדולה שלה הייתה תגובתה של אמה, מי שתמכה בה ועודדה אותה לאורך כל השנים הקשות שהיו לה בבית הספר. "טוב מאוד שקיבלת את הסטירה", היא אמרה. "מהיום הסטירה הזאת היא הדרייב, המוטיבציה שלך, ללמוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: טסטוסטרון משפיע על הקניות שלנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222175/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222175/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:39:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222175</guid>
                                <description><![CDATA[צרכנות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222177" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

רובנו כבר שמענו על ההשפעה שיש להורמון המין הגברי, טסטוסטרון, על מצב הרוח, על רמת התחרותיות ועל האגרסיביות. מחקרים אפילו הראו שרמות נמוכות ממנו עוזרות לאבות להיות רגישים יותר למצוקות של ילדיהם הקטנים. מחקר חדש של פרופ' גדעון נווה מאוניברסיטת פנסילבניה שבארה"ב מגלה את ההשפעה שיש להורמון גם על המוצרים שתבחרו לקנות (Nave, Nadler, Dubois, +3, 2018).

החוקרים התעניינו בזיקה בין חומר – טסטוסטרון, לנפש – רמת המשיכה למוצרים יוקרתיים. הם בדקו את ההשפעה האפשרית של תוספת ההורמון על מסעות הקניות של גברים. במחקר השתתפו 243 גברים שנחלקו לשתי קבוצות. הגברים בקבוצת המחקר קיבלו ג'ל למריחה ובו תוספת טסטוסטרון, ואלו בקבוצת הביקורת קיבלו רק ג'ל פלצבו, חסר השפעה כימית. בהמשך הנבדקים התבקשו לבצע שתי משימות.

במשימה הראשונה הם תיעדפו חברות הנחשבות יוקרתיות כמו קלווין קליין, בהשוואה לחברות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: מתי גברים קונים יותר: כשבסביבה גבר שרירי ואתלטי או אישה אטרקטיבית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222179/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222179/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:38:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222179</guid>
                                <description><![CDATA[פסיכולוגיה של צרכנים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222183" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

בחנות השייכת לחברה בין-לאומית גדולה בשוודיה*, נערך ניסוי מעניין. כדי לקבל את פני הלקוחות, הוצב בכניסה לחנות עובד ממין זכר, שרירי, גבוה מהממוצע ובעל מראה אתלטי, שדורג על ידי משתתפי ניסוי קודם כ"בעל חזות פיזית דומיננטית מעל הממוצע".

בניסוי התגלה כי כאשר העובד החסון היה נוכח בסביבה, לקוחות גברים הוציאו כמעט פי שניים יותר כסף מאשר כשלא היה נוכח – 165 דולר לעומת 92 דולר. נשים לעומת זאת הוציאו רק 72 דולר כאשר העובד החסון קיבל את פניהן בכניסה (פי שניים פחות מהגברים). ואילו כאשר העובד החסון לא היה נוכח, הנשים בניגוד לגברים, הוציאו יותר כסף – 97 דולר. נוסף על כך, המחקר העלה גם כי פרט לסכום הכולל, נטיית הגברים הייתה לבחור במוצרים יקרים יותר המסמלים סטטוס גבוה יותר בחברה.

מחקר השדה הזה היה סיום של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: האם תקציב גדול יותר למחקר ופיתוח מעלה את רמת המכירות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222188/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222188/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:35:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222188</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222190" align="alignleft" width="1500"] האם שינויים שוליים במוצר הקיים יכולים להניב תוצאות טובות יותר מאשר השקעה גדולה במחקר ופיתוח? &#124; תמונה: Dean Mouhtaropoulos/Getty Images for P&#38;G[/caption]

ידוע שחברות הייטק וחברות תרופות משקיעות תקציבי ענק במחקר ופיתוח. חלקן עושות זאת בתקווה להמציא חידושים גדולים שיעלו בהרבה את רמת המכירות. דוגמה לכך היא התאגיד הרב לאומי "פרוקטר אנד גמבל" שמייצר מעל 300 מותגים, ביניהם אבקת הכביסה אריאל, מותג הגילוח ג'ילט, השמפו ״הד אנד שולדרס״ ועוד. התאגיד משקיע יותר משני מיליארד דולר בשנה במחקר ופיתוח.

כדי לבדוק האם ההשקעה הזו אכן מעלה את רמת המכירות, פרופסור מרסל קורסטג'נס (Corstjens), מהמכון הבין-לאומי למנהל עסקים INSEAD, יחד עם עמיתים, בדקו נתונים של 2,500 חברות. הם לא מצאו קשר מדיד בין ההשקעה לבין רמת המכירות, בחברות שהשקיעו תקציבי ענק במחקר ופיתוח.

לעומת זאת, דווקא בחברות שהשקיעו סכומים קטנים יותר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השלב הבא במלחמת הסחר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/222205/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/222205/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:30:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222205</guid>
                                <description><![CDATA[למרות הרגיעה היחסית במלחמת הסחר בין ארה"ב לסין והסיכוי להגיע להסכם, המאבק ב-2019 צפוי להתגבר ולהתפתח לכיוונים חדשים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
עד היום מלחמת הסחר הורכבה מכמה קרבות שונים שהתנהלו בו זמנית:







1. קרב על פאנלים סולריים ומכונות כביסה



התחלה: אוקטובר 2017, כשוועדת הסחר הבין-לאומית של ארה"ב טוענת שעקב יבוא כמויות גדלות והולכות של מכונות כביסה ופאנלים סולריים מחו"ל, יצרנים אמריקנים מקומיים נפגעים קשות (סין היא הספק המרכזי). עקב כך הטיל ממשל טראמפ מכס על יבוא פאנלים ומכונות כביסה. סין נקמה כשהטילה מכס על יבוא סורגום (דגן הדורה) מארה"ב. בעקבות מו"מ בוטל המכס שהטילה סין.



2. קרב על פלדה ואלומיניום



התחלה: אפריל 2017, כשהנשיא טראמפ מורה לחקור האם ייבוא פלדה ואלומיניום מחו"ל גורם לתלות אמריקנית במקורות חיצוניים ולאיום על הביטחון הלאומי של ארה"ב. החקירה מובילה להטלת מכסים על יבוא פלדה ואלומיניום לארה"ב (מכל העולם). סין נוקמת ומטילה מכס על יבוא מארה"ב של אלומיניום, בשר חזיר, פירות ומוצרים אחרים (בשווי דומה למכס שהטיל טראמפ). גם האיחוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 317: תפיסות מוטעות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/222296/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/222296/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 08:13:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222296</guid>
                                <description><![CDATA[במשך עשרות שנים רווחה התפיסה שילדים קטנים, בגיל 3 עד 12, המתלוננים על כאבים ברגליים ובגב...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[במשך עשרות שנים רווחה התפיסה שילדים קטנים, בגיל 3 עד 12, המתלוננים על כאבים ברגליים ובגב מבלי שקיבלו מכה או מתחו שריר, סובלים מ"כאבי גדילה". למעשה עד היום עדיין ממשיכים להשתמש במונח "כאבי גדילה": באתר האינטרנט של קופת חולים כללית ("להתעורר מכאבי גדילה"), באתר האינטרנט של המרכז הרפואי שערי צדק ("כ-35%-10% מהילדים יחוו כאבים מסוג זה") ובמכון וינגייט ("כאבי הגדילה שמלווים את שחקניות הטניס הצעירות").
אולם מחקרים מהשנים האחרונות מראים ש"כאבי גדילה" הם ככל הנראה המצאה. יש תיאוריות המצביעות על כך שהבעיה נובעת מעייפות השריר או משברי מאמץ קטנים שמתפתחים בעצמות הילדים, בגלל הקפיצות והריצות. "ויתרה מכך", כפי שנכתב באתר רפואת הילדים של אוניברסיטת שיקגו (Pediatrics Clerkship), "לא נראה שילדים הגדלים במהירות סובלים מכאבי גדילה יותר מילדים אחרים".
תפיסה שגויה אחרת שהשתרשה ברבים מאתנו קשורה באולקוס (כיב קיבה). במשך עשורים לימדו בבתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תחקיר: המוח הקומוניסטי שמניע את האסלאם הקיצוני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/221829/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/221829/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 07:15:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=221829</guid>
                                <description><![CDATA[כולנו מכירים את טרור היחידים של החמאס, של דאע"ש ושל אל-קאעידה, אבל כמה מאתנו מודעים לשורשיו? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_221747" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Abbas Momani/AFP/Getty Images[/caption]
מאז קום המדינה נשמנו בישראל טרור. עיקרו הורגש החל משנות ה-60 כשערפאת שלח מחבלים מתאבדים להתפוצץ במרכז הארץ ולחטוף מטוסים. בסוף שנות ה-80 נוספו אליו ירי הקטיושות של החיזבאללה והפיגועים של החמאס.
בספטמבר 2001, הטרור הפך לבעיה גלובלית. אחרי שטרוריסטים ריסקו מטוסי נוסעים לתוך מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי בניו יורק ועל הפנטגון, והרגו כ-3,000 איש, יצאה ארה"ב למלחמה גלובלית בטרור. היא נכנסה לאפגניסטן כדי לסלק משטר טרור קיצוני ולעיראק כדי להפיל את משטרו של סדאם. כך התוודענו לאוסמה בין-לאדן, לאל-קאעידה ובהמשך לדאע"ש.

"הקומונה המהפכנית" ערכה משפטי שדה מכורים מראש והובילה לביטול המלוכה ולעריפת ראשיהם של המלך והמלכה
אין-ספור מאמרים בעיתונות ובאקדמיה ניסו עד היום להבין כיצד מתחבר הטרור לאסלאם הרדיקלי, אולם מעטים, אם בכלל, הבחינו בקשר הקרוב שבין הטרור לקומוניזם. כדי להבין זאת צריך לחזור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: הכלל החשוב ביותר בשירות לקוחות הוא (לא) להתנצל בפני הלקוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/222169/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/222169/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 Jan 2019 06:46:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=222169</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_222172" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]

אחד הכללים הראשונים שמלמדים עובדים נותני שירותים הוא להתנצל כאשר הלקוח כועס או אינו מרוצה. עובדים בבתי מלון, במסעדות או בסוכנויות נסיעות, מנסים פעמים רבות, במהלך שיחה עם לקוח כועס, להביע אמפתיה, אהדה ולהמשיך להתנצל עוד ועוד.

אבל מתברר, לפי מחקר חדש, שהתנצלויות ואמפתיה מעבר לשניות הראשונות בשיחה, עלולים ליצור אפקט הפוך, ולגרום ללקוח לשביעות רצון נמוכה עוד יותר.

מה אם כך יגרום ללקוח להיות מרוצה? התשובה לכך נמצאת במחקר של ג'אגדיפ סינג, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב, ארה"ב (Jagdip Singh, 2018). סינג קיבל הזדמנות נדירה, במחקר שהוביל יחד עם עמיתים, לצפות ב-111 סרטוני וידיאו שצולמו בדלפקים של שירות לקוחות בנמלי תעופה בארה"ב ובבריטניה. אף על פי שלחברות רבות יש סרטונים מסוג זה, בגלל מגבלות של פרטיות, הם מנועים מלהראות אותם לחוקרים. אבל במקרה הזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/208812/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/208812/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 20 Dec 2018 17:49:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220337</guid>
                                <description><![CDATA["זאת קרן גידור או ניסוי חברתי?" שיטת הניהול יוצאת הדופן של המיליארדר ריי דליו מעלה שאלות לגבי היחסים הרצויים בקרב עמיתים לעבודה, ומשקפת שאלות לגבי העתיד לבוא. מה יקרה ביום שבו חברות נוספות יסגלו את השיטה הרדיקלית הזו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/213827/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/213827/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 20 Dec 2018 17:46:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220333</guid>
                                <description><![CDATA[הם מכירים את השיטה הסוקרטית לעומקה ומעבירים את חייהם בשאילת שאלות. מה ניתן ללמוד מהם על שכנוע, כ-2,400 שנה לאחר מותו של אחד הפילוסופים המרתקים בהיסטוריה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/213829/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/213829/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 20 Dec 2018 17:44:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220331</guid>
                                <description><![CDATA[כריס ווס, מומחה בין-לאומי מהאף-בי-איי למשא ומתן עם חוטפים, מספר על שיטות חדשות ובדוקות שפיתחו בארגון לשכנוע טרוריסטים, אנשי עסקים וילדים מתבגרים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שלושה טיפים חשובים לתרגום אתר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/220205/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/220205/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 19 Dec 2018 17:10:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220205</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בצורך לתרגום אתרים. חברות גלובאליות הבינו שבכדי להגדיל את קהל הלקוחות שלהן, עליהן לפנות לשוק הרלוונטי בשפה המקומית המדוברת במדינה, ובכך לייצר אינטרקציה טובה יותר ואמינה מול הלקוח הפוטנציאלי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

קיימות בארץ מספר חברות תרגום המציעות שירותי תרגום אתרים. בין החברות המובילות בתחום נמצאת טומדס, המספקת שירותי תרגום מקצועיים, שריכזה עבורכם מספר טיפים חשובים לסיוע בתהליך תרגום האתר.
1. שימוש בכלי תרגום טכנולוגיים
חברות תרגום מקצועיות יודעות לבצע ולייעל את עבודת התרגום בעזרת התממשקות לכלי ניהול תוכן ומערכות פיתוח מוכרות. תרגום אתר בעזרת כלים אלו, כגון WPML, Crowdin ועוד, מקנה יתרונות רבים עבור הלקוח. רוב הכלים מאפשרים למתרגם לראות באותו הרגע כיצד נראה התרגום באתר ולקבל החלטות ויזואליות כמו קיצור הטקסט. מערכות אלו מזהות פסקאות החוזרות על עצמן ובכך מקצרות ומייעלות את זמני עבודת התרגום. שימוש בכלים מאפשר ללקוח הסופי לעקוב אחר סטאטוס השלמת פרויקט תרגום האתר בזמן אמת.
2. עולם חדש של מושגים וביטויים
בשונה מתרגום מסמכים משפטיים, תרגום אתר מצריך את המתרגם להיות בעל יכולות שיווקיות ולעיתים אף להתמחות בקופירייטינג. חשוב לבחור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צירי הלידה של הביטקוין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/220116/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/220116/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 19 Dec 2018 17:09:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220116</guid>
                                <description><![CDATA[ביטקוין לא נוצר בוואקום, אלא תוצר אבולוציוני של טכנולוגיה מודרנית.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[למרות הירידות ולמרות שיש מי שכבר מספידים אותו בפעם המי יודע כמה, כבר עשור שביטקוין רק צובר תאוצה בנוף הכלכלה הבינלאומית. את ראשית ההיסטוריה של ביטקוין נהוג לסמן באוקטובר 2008, עם פרסומו של "המסמך הלבן" שתיאר מערכת תשלומים מבוזרת שאינה תלויה בגוף מרכזי. אולם, הניסיון לפתח מערכת תשלומים עצמאית המתפקדת מחוץ למסגרת הממשלתית חוזר אחורה ומוביל את הנוסעים בזמן למסע אינטרדיסציפלינרי מרתק&#160; שמספר את סיפורה של החברה האנושית מנקודת מבטו של הכסף.

כסף כאמצעי תקשורת ביד השלטון
כסף הוא למעשה אמצעי תקשורת המבטא הסכמה בין צדדים שונים בנוגע לפעילות כלכלית, מאין חוזה חברתי שעומד בבסיס ההתקשרות בין פריטים בחברה. על אף שברוב ההיסטוריה האנושית כסף לבש מלבוש פיזי כמו צדפים, פנינים, מתכות או ניירות, במהותו כסף הוא רעיון מופשט וערכו נגזר מתוך המרכיב האמוני קולטקטיבי של המשתמשים בו.

כסף, כמו שאנחנו מכירים אותו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טיול ג&#8217;יפים ביוון האחרת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/220102/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/220102/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 18 Dec 2018 11:25:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=220102</guid>
                                <description><![CDATA[יוון היא ארץ יפהפייה שמציעה לתיירים את שלל סגולותיה – אפשר לבוא ולקחת בכל דרך. אחת הדרכים לגלות את החלק המסעיר יותר של מדינת האיים הזו היא באמצעות טיול ג'יפים ביוון. למה זה כל כך מתבקש? מה היתרונות של טיול ג'יפים ביוון ואיזה דברים מיוחדים במינם הוא יכול לזמן לנו – זה בדיוק מה שתוכלו לגלות בעוד רגע. ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[יש אקרופוליס וטברנה על החוף ויש יוון אחרת
עם יד על הלב (וכוסית אוזו ביד) - מה עולה בראשכם כשאתם שומעים את המילה יוון? אקרופוליס, בוזוקי, טברנה על חוף ים זהוב, אי ועוד אי... רוב התיירים מכירים את "היוון הזאת", אבל יחד איתם תתפלאו לגלות שיש גם יוון אחרת, פחות תיירותית, יותר פראית ואותנטית ובעיקר הרבה יותר מסעירה ומרתקת. ביוון האחרת יש רכסי הרים מדהימים שביניהם כלואים אגמי טורקיז, יש מצוקים עוצרי נשימה ונהרות יפהפיים, מנזרים נידחים ומעניינים באותה מידה, כפרים שמחוגי הזמן נעצרו בין בתיהם הנטועים בלב חורשים טבעיים, טברנות מסורתיות שלא דומות לשום טברנה מתויירת שבה ביקרתם, תושבים מזן אחר, פסטיבלים סודיים שתיירים לא מכירים ועוד. כל אלה הם רק חלק ממאפייניה של יוון האחרת. אחת הדרכים לגלות את החלק הזה באישיותה של יוון היא במסע ג'יפים.

טיול ג'יפים ביוון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל מה שצריך לדעת לפני שקונים רכב חדש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/219254/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/219254/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 18 Dec 2018 09:26:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219254</guid>
                                <description><![CDATA[קנית רכב הינה צעד גדול ומשמעותי אשר לעיתים עלולה להרתיע. כדי להגיע מוכנים כדאי לבצע בירורים מקדימים ולאחר מכן לגבש דעה ולרכוש את הרכב הטוב ביותר עבורכם. במאמר זה נביא לפניכם מידע חשוב לדעת טרםתרכשו את רכבכם החדש. ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בירור תקציב
לפני שתתחילו לגבש לעצמכם מהו הרכב בו אתם מעונינים, תחילה עליכם להבין מהו התקציב שיש בידכם ומהו הסכום החודשי אשר תוכלו לשלם לצד ההוצאות השוטפות האחרות. סכום הכסף הוא הבסיס לכל שאר ההחלטות שיתקבלו בהמשך. במידה והתקציב שבידכם קטן וברצונכם להגדילו כדאי לברר לגבי הלוואות חוץ בנקאיות. ישנם מספר גורמים אשר תוכלו לקבל מהם הלוואות חוץ בנקאיות למשל: חברות אשראי אשר יתרונן הגדול הוא השירות המהיר והיעיל. אישור הלוואות חוץ בנקאיות הוא כמעט מיידי והעברת הכסף לחשבונכם תתבצע תוך ימים ספורים, לעתים אף תוך מספר שעות. נמליץ לכם לערוך השוואה בין החברות השונות על מנת לקבל הלוואות חוץ בנקאיות בתנאים הטובים ביותר ובריבית הנמוכה ביותר.

רכב משומש או חדש
לאחר שגיבשתם את התקציב תוכלו לדעת האם אתם יכולים לרכוש רכב חדש או שהוא מספיק לקנית רכב משומש בלבד. קנית רכב חדש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האבולוציה שמעבר לדרווין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/219350/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/219350/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 13:07:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219350</guid>
                                <description><![CDATA[שלוש מהפכות התחוללו בתקופה האחרונה בהבנת התהליכים האבולוציוניים, והן מלמדות אותנו שהתיאוריה של דארווין מציגה רק חלק קטן מהתמונה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219509" align="alignleft" width="2480"] איור: מושיק גולסט[/caption]
בצפון המרוחק של שוודיה, הסובל מתנאי מזג אוויר קיצוניים, לא תמיד היה מזון בשפע. במהלך המאה ה-19, למשל, היו שנים קשות בהן סבלו התושבים מרעב חמור, אבל היו גם שנים אחרות, שנים של שפע. קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אומאו שבשוודיה גילתה שמצב הרעב של השוודים מאותה תקופה, או ליתר דיוק כמות המזון שעמדה לרשותם של הנערים הצעירים, השפיעה מאוחר יותר לא רק על תוחלת החיים שלהם, אלא גם על זו של נכדיהם (Bygren LO, Kaati G, (Edvinsson S ,2001.

אנחנו יודעים שהדברים מורכבים הרבה יותר מדרווין. מדובר במהפכות גדולות מאוד בהבנת האבולוציה יחסית להבנה שאליה הוא הגיע
בשנת 2001, מיפו החוקרים את מצב התזונה באזור בכל שנה לאורך המאה ה-19 ואספו גם נתונים לגבי משך החיים של הצאצאים – שני דורות מאוחר יותר. מתברר שבמקרים בהם הסבים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרשנות: כיצד הוליווד משנה את ההיסטוריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/219352/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/219352/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 13:02:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219352</guid>
                                <description><![CDATA[מה קורה כשסרטים ותוכניות טלוויזיה משחקים עם ההיסטוריה שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219605" align="alignleft" width="2480"] איור: מושיק גולסט[/caption]
בשנת 1775, פרצו ברחבי צרפת מהומות. מחירי הדגנים עלו ואיתם מחירי הלחם – מרכיב עיקרי בצלחת של כל צרפתי. המהומות, שנערכו בין אפריל למאי, הובילו את המלכה מארי אנטואנט להפגין אטימות וניתוק מהעם. מאוחר יותר יוחס לה המשפט המפורסם: "אם אין לחם, תאכלו עוגות". בסרטה של הבמאית סופיה קופולה ("מארי אנטואנט", 2006) מגלמת קריסטין דאנסט מלכה אנוכית האוכלת כל היום מאפים ונהנית מאורח חיים עשיר מגיל 15 עד 33.

מארי אנטואנט רחוקה מלהיות העיוות ההיסטורי היחיד שמגישה לנו הוליווד
יש רק בעיה אחת בכך – המלכה מארי אנטואנט הייתה ככל הנראה דמות מורכבת הרבה יותר. כצעירה ממעמד אצולה, אהבה מארי אנטואנט דברים טובים ויפים. שלטונו של בעלה אכן הוביל לעוני ולמחסור בקרב האוכלוסיות החלשות בחברה. אולם, היסטוריונים שחקרו את דמותה מצביעים על כך שאופייה משתנה בתקופה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה ידעו המצרים הקדמונים שאנחנו לא?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/219358/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/219358/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 12:52:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219358</guid>
                                <description><![CDATA[הקשר בין צליל וצורה ובין קול וחומר ריתק את בני האדם משחר התרבות האנושית: מהפירמידות של מצרים העתיקה ועד הכנסייה של ימי הביניים, מתגלים עקבות של ידע קדום שהמדע המודרני רק מתחיל לחקור]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219624" align="alignleft" width="1500"] "הדפוסים של צ'לדני" מוצגים בתערוכה באוניברסיטת סאו פאולו &#124; תמונה: Rodrigo Tetsuo Argenton/CC-BY-SA-4.0[/caption]
כנסיית רוזלין (Rosslyn) הסקוטית הסמוכה לעיר אדינבורו התפרסמה בעולם ב-2006 בעקבות הסרט "קוד דה-וינצ'י" שצולם בה, בכיכובו של תום הנקס. הכנסייה, שנוסדה ב-1446, מלאה בפסלים של מלאכים ואנשים המנגנים מזמורים לאל. מעליהם, לאורך התקרה, יש קוביות מפוסלות עם סמלים מסתוריים. שנים לא היה ברור מה מוצג בהם, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-20, המוסיקאי הסקוטי תומס ג'יי מיטשל חקר את הסמלים המסתוריים, ולבסוף הצליח לפענח את סודם: הוא גילה שהם מציגים תווים של יצירה מוסיקלית.
מיטשל הבין כי כל אחד מהציורים מייצג צורה של צליל הנוצרת באופן טבעי באוויר כאשר מנגנים תו בתדר מסוים. אלו לא היו סמלים שרירותיים שהמציא אדם כלשהו, אלא יצירה מדויקת של הטבע. בשנת 2006, בנו של תומאס מיטשל, סטיוארט מיטשל, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד האקדמיה מטעה את הציבור בנוגע לסין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/219356/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/219356/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 12:38:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219356</guid>
                                <description><![CDATA[מה קורה בלימודי סין בארץ ובעולם, איך זה מתחבר לארכיונים שנסגרו בסין ולזרוע הרכה של משרד התעמולה הסיני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219648" align="alignleft" width="2717"] איור: מושיק גולסט[/caption]
פרופ' רוברט ביקרס (Robert Bickers), מומחה להיסטוריה של סין המודרנית באוניברסיטת בריסטול שבבריטניה, נזכר בימי התום של תחילת שנות ה-90. ביקרס, אז חוקר סין מתחיל, ביקר בהתרגשות בארכיון ההיסטורי שזה עתה נפתח בנאן-ג'ינג. בראיון לעיתון ההונג-קונגי "סאות' צ'יינה מורנינג פוסט", במאי 2017, הוא תיאר בנוסטלגיה כיצד היה צופה בפקיד הארכיון עובר על התיקיות שביקש להשאיל, ותולש מהערימה דפים שבהם מצא מילות מפתח רגישות. לבסוף כשסיים, היה מושיט לביקרס את מה שנותר.
כיום, הסביר ביקרס, זה כבר לא יקרה. פשוט משום שמרבית הארכיונים שהיו רלוונטיים למחקרו סגורים, ובאלה שנפתחו חלקית לציבור, חסרים חומרים שהוא מעוניין לעיין בהם כדי לכתוב המשך לספרו (*Out of China, 2011), עליו היה מועמד לפרס וולפסון להיסטוריה. הסיבה הרשמית לסגירת הארכיונים היא כדי להפוך את החומרים לדיגיטליים. "במקום לקבל את החומרים כמקשה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הירושימה של היתושים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/219662/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/219662/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 12:37:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219662</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים הצליחו להכחיד אוכלוסייה באמצעות מניפולציות גנטיות שמפיצות את עצמן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219666" align="alignleft" width="3600"] ביצעת עריכה גנטית? הטכנולוגיה החדשה של "מנועים גנטיים" תאפשר להפיץ את העריכה לכלל האוכלוסיה &#124; תמונה: Cristina Aldehuela/AFP/Getty Images[/caption]
הם היו 450 במספרם וחיו להם יחד, בקהילה המבודדת שלהם. המזון היה בשפע, כך שלא היו להם הרבה דאגות. כשהגיעו 150 החברים החדשים, ההתרגשות הייתה גדולה ואלו נקלטו בשמחה בקהילה.
אבל אז התחיל לקרות דבר מוזר – אט אט נולדו בקרבם עוד ועוד עקרות. בהתחלה נולדו רק מעט כאלו, אך מדור לדור מספרן הלך וגדל, ויחד איתן הקהילה כולה הלכה והצטמצמה.
מתברר שהצרה הזו הגיעה עם המצטרפים החדשים. אף אחד לא חשד שהם מוטנטים. הרי הם נראו והתנהגו ממש כמו כולם. בעקבות המוטציה שנשאו בקרבם, תהליכי ההתפתחות המינית של הבנות כשלו, ואילו הבנים, גם אלו שנשאו את המוטציה, גדלו והתפתחו ללא פגע.
כך, כעבור שמונה דורות המוטציה התפשטה בכל רחבי הקהילה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הגולש המשותק ששבר את כל השיאים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/219688/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/219688/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 12:18:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219688</guid>
                                <description><![CDATA[הוא היה גולש מצטיין עד שתאונה שיתקה את רגליו ולימדה אותו שיעור לחיים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219756" align="alignleft" width="1080"] תמונה: Bruno Hansen ,brunocean.com[/caption]
בשביל ברונו האנסן האוקיאנוס היה אהבה ממבט ראשון. כשעבר עם הוריו, בגיל 17, להתגורר בעיר החוף דרבן שבדרום אפריקה, הוא טבל את רגליו בפעם הראשונה במימי האוקיאנוס ההודי. נישא לגמרי על הגלים, הוא הרגיש חופשי ומאושר כפי שלא חש אף פעם בחייו, וידע שהאוקיאנוס יהפוך למרכז חייו. בשנים הבאות הוא בילה את רוב היום בגלישות, בצלילות ובקפיצות למים, כשהוא משפר בכל פעם מיומנויות והישגים.

בדצמבר 2004 האנסן היה לבד בספינה כאשר הצונאמי היכה בתאילנד. גלים בגובה של עשרה מטרים טלטלו ושטפו את הספינה
יחד עם השיפור המתמיד ביכולותיו, התאהב האנסן בגופו השרירי והמוצק. הוא אהב להפגין את כוחו, נהנה להיכנס לעימותים ומאבקים עם אנשים, ואף לא חשש להפגין תוקפנות כלפי אחרים. כאשר הצליח גם להשיג חגורה שחורה בקארטה – הוא הרגיש על גג העולם. הים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם ניתן &#8220;לשכור&#8221; עורבים כעובדי ניקיון בפארק?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/219690/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/219690/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 12:10:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219690</guid>
                                <description><![CDATA[האם ניתן "לשכור" עורבים כעובדי ניקיון בפארק?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219761" align="alignleft" width="1500"] כריסטוף גאבוריט מאלף את העורבים בפארק פוי דו-פו בצרפת &#124; תמונה: © Puy du Fou[/caption]
הדבר בולט לעין במיוחד בבוקר יום ראשון או למחרת חג – סביב פחי האשפה בפארק הירקון ניתן לראות תפזורת של ניירות, שקיות ניילון, שיירי מזון ובדלי סיגריות שהשאירו יום קודם האנשים הרבים שגדשו את הפארק.
פעמים רבות, בזמן הליכת הבוקר, כאשר הבחנתי בלכלוך המפוזר בפארק, תהיתי מדוע אנשים השליכו את האשפה באקראיות ובחוסר תשומת לב. ההבנה הגיעה ביום בו ראיתי עורב מסיט את המכסה, מחטט בפח, ומוציא במקורו ניירות ושקיות, אולי בחיפוש אחרי דבר מאכל. בפעם הראשונה כשראיתי את המחזה, הדבר הכעיס אותי וחשבתי שצריך למצוא דרך לגרש את העורבים מהעיר. כעבור זמן, כשראיתי עורבים מפזרים אשפה גם ברחובות העיר, חשבתי שכדאי לעשות משהו אך לא ידעתי מה.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זרמים והרים בלי סוף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/219669/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/219669/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 11:54:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219669</guid>
                                <description><![CDATA[מה מסתתר מאחורי ציורי הנופים הגדולים המסורתיים הסינים, ומדוע הפרקטיקה לא הייתה שמורה לציירים בלבד ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219681" align="alignleft" width="2000"] "נוף ארבע העונות בסגנון המאסטרים הישישים" - ציור מאת וויי ג'י-קה, שושלת מינג (1644-1368) &#124; תמונה: The Metropolitan Museum of Art[/caption]
 אתה שואל אותי מדוע אני מתגורר בהרי האיזמרגד
    אני מחייך ואינני עונה, ליבי שליו
    פרחי אפרסק שטים על פני המים, נעלמים ללא עקבות
    זהו מרחב אחר, מעבר לעולם האנושי
   לי באי (762-701 לספירה)
[dropcap]א[/dropcap]ני זוכרת את השיעור הראשון שלי ב"ציורי נופים סיניים" באוניברסיטה. הגעתי נרגשת, מצוידת בכל הציוד הנדרש: דפים מיוחדים, מברשות סיניות טובות, תחתית מיוחדת שעליה מציירים וקערית קטנה בצד – לדיו כמובן. המורה, סיני במקור, פתח בפנינו ספר שהעותק המקורי שלו הוא מהמאה ה-17, אנציקלופדיה גדולה שבה מופיעים סגנונות שונים של ציורי אבנים, עצים והרים מתוך ציורי נופים סיניים מסורתיים. לא ידענו אז, אבל הוא למעשה הציג את התוכנית השנתית שלנו: יכולנו להקדיש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: מתי מגיעה תקופה של הצלחה יוצאת דופן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/219569/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/219569/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 09:36:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219569</guid>
                                <description><![CDATA[ניהול אישי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219585" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
בעולם הספורט מכירים את התופעה של שבירת שיאים והצלחה זמנית יוצאת דופן. השחיין האמריקני מייקל פלפס, למשל, זכה בארבע אולימפיאדות ברציפות ובסך הכול ב-23 מדליות זהב (בשנים 2016-2004). דבר דומה קורה עם שחקני כדורגל וכדורסל. בעגה המקצועית מכנים תקופה כזאת Hot Streak.
האם גם בתחומים אחרים אפשר לראות תקופות כאלה של הצלחה יוצאת דופן? באיזה שלב בקריירה הן קורות, ומה קורה לאחר תקופת ההצלחה?
על כל השאלות האלה ניסתה לענות קבוצה בין-לאומית של חוקרים (Liu, Wang, Sinatra, +3, 2018), שבחרה לנתח קריירות של אמנים, במאי קולנוע ומדענים.
לשם כך הם אספו נתונים על מכירות פומביות של 3,480 אמנים, ביקורות על 6,233 במאי קולנוע וציטוטים של 20,040 מחקרים של מדענים. נתונים אלה שימשו כמדדים למדידת ההצלחה של העבודות של כל אחד מהנבדקים. לפי תוצאות המחקר, רוב האמנים (91 אחוז), ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: מתברר שעולם הסטארט-אפים שייך&#8230; למבוגרים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/219567/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/219567/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 08:54:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219567</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219598" align="alignleft" width="1233"] תמונה: Fotolia[/caption]
יזמות נחשבת כבר זמן רב למקפצה שיכולה להפוך סטודנט או צעיר חסר כול לאדם בעל רמת חיים גבוהה, וילה ובריכה. כמובן שהצלחה כזו היא נדירה ומתרחשת בסביבה שבה יזמים רבים אחרים נכשלים ומאבדים הכול.
רבות נכתב על מה גורם ליזם מסוים להצליח ולאחר להיכשל. המוצר כמובן חייב להיות טוב. מהירות התגובה, או היכולת להוציא לפועל רעיונות מהר – גם היא מצרך הכרחי. התכונות האישיות והאמביציה גם הן משחקות תפקיד חשוב. אבל מה לגבי הגיל? האם גם הוא משחק תפקיד?
התפיסה המקובלת בעולם היא שדמות הסטארט-אפיסט היא לרוב של בחור או בחורה צעירים, רווקים שאין להם הרבה מה להפסיד. אולם כשחוקרים מאוניברסיטת MIT בדקו את הנושא הם גילו שהמציאות שונה מכפי שרובנו חושבים (Azulay, Jones, Kim ,Miranda, 2018).
מניתוח מידע של 2.7 מיליון יזמים בשנים 2014-2007 שנלקח מלשכת מפקד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: מה עדיף לשווק: מוצר אחד או מגוון מוצרים מסוגים שונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/219565/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/219565/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 08:52:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219565</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219596" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
האם על חברת "אפל" לשווק גרסה אחת של האייפון, או שלל גרסאות מסוגים שונים בו-זמנית? לאחר אין-ספור מחקרי צרכנות שניסו לענות על השאלה הזו, סדרה של ניסויים חדשים שופכת אור חדש על הנושא.
עד היום מחקרים התמקדו בלקוח הנכנס לחנות, כיצד הוא מבצע רכישה ומה תהליך קבלת ההחלטות שלו בעת שהוא מסתובב בחנות. מחקר שפורסם לאחרונה במגזין לחקר הצרכנות באוניברסיטת אוקספורד (Whitley, Trudel &#38; Kurt, 2018) בחן היבט אחר: מה הניע מראש את הלקוח לרכוש את המוצר, לפני שנכנס לחנות.
החוקרים סיווגו את הרכישות לשתי קטגוריות: רכישות הנעשות מתוך הנאה ורכישות הנעשות מתוך תועלת. בסדרה של שישה ניסויים הם הציגו בפני שתי קבוצות של משתתפים מגוון מוצרים כמו ספרים, מוסיקה, צבע למכונית ועוד. לקבוצה אחת נאמר כי מטרת הקנייה היא הנאה, ולשנייה נאמר כי המטרה היא תועלת.
תוצאות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דעה: הנאציזם, הפשיזם והסוציאליזם – נובעים כולם משורשים קומוניסטיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/219354/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/219354/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 08:27:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219354</guid>
                                <description><![CDATA[מה לא לימדו אותנו בשיעורי היסטוריה, ואיך זה משפיע על תפיסת עולמנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219616" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Wojtek Radwanski/AFP/Getty Images[/caption]
הרעיון של "השמאל העמוק" המנוגד ל"ימין העמוק" הוא שגוי. המערכות הנמצאות על שני קצוות הספקטרום הפוליטי, הכוללות סוציאליזם (בצד השמאלי), פשיזם ונאציזם (בצד הימני), מגיעות משורש משותף אחד – לכולן אמונה ברעיונות קומוניסטיים בסיסיים, וכולן הן פרשנויות שונות של המרקסיזם.
אולם לפני שניגע בנאציזם ובפשיזם, צריך להתעכב בקצרה על הקשר שבין הסוציאליזם לקומוניזם. שכן רבים במערב מסתכלים כיום על הקומוניזם ועל הסוציאליזם בנפרד. למעשה קרל מרקס ופרידריך אנגלס היו המשך כרונולוגי של התנועה הסוציאליסטית שהתפתחה הרבה קודם. הם ניסו לשלב את הרעיונות הסוציאליסטיים בתוך מסגרת מדעית שתוכיח את ההיגיון שבהם, ותסביר מדוע החברה עתידה להפוך באופן בלתי נמנע לחברה קומוניסטית.

היטלר, כמו מוסוליני, זיהה את הסוציאליזם כלב ליבה של דרך החיים הנאצית והפשיסטית
אנגלס, שותפו של מרקס לכתיבת המניפסט הקומוניסטי, טען בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית כי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: כיצד להתייחס לביקורות שנכתבות על בתי מלון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/219563/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/219563/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Dec 2018 07:55:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219563</guid>
                                <description><![CDATA[התנהגות צרכנים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219575" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
חוקרים מאוניברסיטת "איסט אנגליה" בבריטניה ניתחו 215,000 ביקורות באינטרנט של אורחים מכ-90 מדינות שהתארחו ב-1022 בתי מלון בלונדון. הביקורות הופיעו באתר Booking.com ובאתר TripAdvisor (Stamolampros, Korfiatis, 2018). לפי ממצאי הסקר מתברר שלמשך הזמן שעובר בין השהות במלון לבין כתיבת הביקורת, יש השפעה רבה. ככל שכתיבת הביקורת קרובה יותר לזמן השהות במלון, אנשים נוטים להתמקד יותר בפרטים של החוויה שהייתה להם, לעתים פרטים ממש קטנים, ונוטים להיות שליליים יותר. ככל שעובר הזמן, אנשים מתמקדים בחוויה הכללית ושוכחים את הפרטים הקטנים ונוטים להיות חיוביים יותר.
מסקנה אחרת מהסקר היא שככל שהמרחק מארץ המוצא לארץ שבה מטיילים גדול יותר, הדירוג של המלון חיובי יותר. הסיבה לכך היא, לפי החוקרים, שאנשים משווים את החוויה במלון לטרדות היום-יומיות הרגילות שיש להם בארץ מוצאם. "ככל שמתרחקים מטרדות היום-יום, נעשים חיוביים יותר".


[caption id="attachment_219576" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האלגוריה &#8220;שלום ומלחמה&#8221; של פומפיאו בטוני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/219671/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/219671/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 14 Dec 2018 12:19:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219671</guid>
                                <description><![CDATA[מחשבות על יחסים של מלחמה ושלום מהתבוננות ביצירת אמנות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]ה[/dropcap]ציור האלגורי של פומפאו בטוני, צייר איטלקי מהמאה ה-18, משקף הבנה עמוקה של היחסים המורכבים בין שלום למלחמה. בציור, בטוני מציג שתי דמויות סימבוליות: דמות נשית רכה ומלאת חן כמייצגת את "השלום", ודמות גברית, חזקה ופראית כמייצגת את "המלחמה".
החלק המעניין ביותר בציור הוא סוג התקשורת שמתקיימת בין השלום למלחמה. דמות הגבר מופיעה בשריון מלא, הוא מוכן לקרב. על השריון מוצגים דרקון, איל ואריה. שלושת אלה מקושרים לעתים עם "כימרה" – מפלצת בעלת שלושה ראשים מהמיתולוגיה היוונית שהיא סימן לחוסר מזל. החרב של "מלחמה" שלופה והמגן מוכן. שתי הדמויות אפופות באפלה שמשרה תחושה של אסון מתקרב.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/219360/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/219360/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Dec 2018 14:15:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219555</guid>
                                <description><![CDATA[מי מנסה להסתיר אותן, ואיך הן יכלו לשנות את האנושות?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 316: היה או לא היה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/219552/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/219552/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Dec 2018 14:11:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219552</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;כיצד הדרך בה אנו מבינים את ההיסטוריה תשפיע עלינו ותשנה אותנו בעתיד?&#8221; – הייתה השאלה שהנחתה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["כיצד הדרך בה אנו מבינים את ההיסטוריה תשפיע עלינו ותשנה אותנו בעתיד?" – הייתה השאלה שהנחתה אותנו בכתיבת הגיליון המיוחד הזה. ההיסטוריה מלמדת אותנו מה קרה בחברות העבר, ומסבירה מדוע העולם הוא כפי שהוא. היא מאפשרת לנו להבין מהיכן הגענו כאנשים, כעם וכתרבות, ומהיכן הגיעו המנהגים, ההרגלים וצורות המחשבה המעצבים את מי שאנחנו היום.

אבל מה קורה כאשר ההבנה שלנו לגבי ההיסטוריה אינה שלמה? קחו לדוגמה את האמונה המושרשת אצל רבים בחברה שהתפתחנו מהקוף – כפי שקבע דרווין בתיאוריה המפורסמת שלו. עד היום הנושא נלמד בבתי ספר ובאוניברסיטאות ומוצג כאמת בסיסית שקשה לערער עליה. המציאות, כפי שתראה אחת הכתבות, מורכבת הרבה יותר: שלוש מהפכות מהעת האחרונה מלמדות שתהליכי ההורשה וההתפתחות מורכבים יותר מכפי שסיפר לנו דרווין.

מה לגבי מועד התפתחות האדם הנבון? בשיעורי היסטוריה מלמדים אותנו שזה קרה לפני כ-200 אלף שנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם התנ&#8221;ך היה באמת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/219348/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/219348/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Dec 2018 13:39:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219348</guid>
                                <description><![CDATA[בזמנים שבהם עוד ועוד היסטוריונים "מכחישי תנ"ך" כובשים את שורות האקדמיה, חוקרת התנ"ך החילונית ד"ר ליאורה רביד מנסה להוכיח שהאירועים אכן התקיימו. "אנשים מחפשים להתחבר אל השורשים שלהם", היא אומרת בראיון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219417" align="alignleft" width="2000"] צילום: אלכס גורביץ׳[/caption]
"התנ"ך היה באמת", אומרת לי ד"ר ליאורה רביד בתחילת הראיון שאני עורכת איתה בבית קפה באוניברסיטת בר אילן.
איך הגעת למסקנה הזו?
"אני אוהבת מפות היסטוריות ותמיד עובדת איתן. אז באחד הימים הסתכלתי על מפה שהראתה את המסע שעברו אברהם ושרה מאור כשדים לארץ כנען, כפי שכתוב בספר בראשית. יש מפות רבות כאלה. רציתי לבדוק האם הסיפור עובר את מבחן ההיתכנות ההיסטורית. כי אם כן, זה אומר שהוא לא מיתוס. כי מיתוס, בהגדרתו, זה דבר שלא יכול להתקיים במציאות.

גן העדן שבשמים, תחיית המתים, אלוהים שופט את האדם לאחר מותו, כל זה הוא מהספרים החיצוניים, לא מהתנ"ך
"הסתכלתי במפה ושאלתי שאלה אחת – כמה קילומטרים הם הלכו? אף אחד מעולם לא מדד את המרחקים. אז אני מדדתי".
אף אחד לא מדד? את בטוחה בזה?&#160;
"כן".
בגלל שלא מתייחסים ברצינות לתנ"ך כספר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההפתעות הארכיאולוגיות שמשנות את ההיסטוריה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/219346/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/219346/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Dec 2018 13:29:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219346</guid>
                                <description><![CDATA[האדם הנבון התפתח רק במזרח אפריקה? ציוויליזציה החלה להתפתח רק באלפי השנים האחרונות? ממצאים מהשנים האחרונות מערערים את התפישות המקובלות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219362" align="alignleft" width="900"] ציירי המערות הקדומים בציורו של Charles R. Knight (1920) &#124; תמונה: Charles R. Knight/PD[/caption]
בשיעורי ההיסטוריה מלמדים אותנו שהאדם הנבון (הומו ספיאנס) הופיע לפני 200,000 שנה בערבות אתיופיה. בהדרגה הוא פיתח שפה וכלי עבודה, התפשט אט אט ברחבי העולם, נדד ממקום למקום ותר אחר מזון. ואז, לפני כ-45,000 שנה הוא החל לפתח אמנות, כולל ציורי קיר ותכשיטים. עוד מלמדים אותנו שלפני כ-10,000 שנה חלה המהפכה הגדולה ביותר: האדם גילה את החקלאות והתיישב לראשונה ביישובי קבע, אגר רזרבות מזון ואפילו רכוש, והתפנה לפתח חוקים, מדע וטכנולוגיות חדשות.
נכון, זה מה שמלמדים אותנו. אבל בשנים האחרונות הולך ומתבהר שחלקים רבים בפאזל הזה שבנינו הם ממש לא מה שחשבנו.

יורדים מהעץ
נתחיל מהתפתחות האדם. גולגלות אנושיות קדומות שנחשפו באתר ארכאולוגי בשם ג'בל אירהוד (Jebel Irhud) שבמרכז מרוקו מטלטלות בשנתיים האחרונות את התפישה שהאדם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההמצאות האבודות של ניקולה טסלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/219360/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/219360/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Dec 2018 12:10:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=219360</guid>
                                <description><![CDATA[מי מנסה להסתיר אותן, ואיך הן יכלו לשנות את האנושות?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_219394" align="alignleft" width="1500"] ניקולה טסלה במעבדה שלו, לצד "סלילי טסלה" שגורמים לחשמל להתפרק באוויר וליצור ברקים &#124; תמונה: Dickenson V. Alley/CC BY-SA 4.0[/caption]
עברו כמעט שלושה ימים מאז שעת המוות המשוערת ב-7 בינואר 1943. גופתו של המדען והממציא ניקולה טסלה התגלתה במהלך סיבוב ניקיון שגרתי של חדרנית המלון "ניו יורקר". היא רצה במהירות למנהליה שקראו למשטרה, וסיפרה לחוקרים מה שראתה. היא רק לא ידעה שכנראה היא לא הייתה הראשונה שנכנסה לחדר וראתה את הגופה.

אם טסלה אכן הצליח להעביר חשמל למרחק של עשרות קילומטרים דרך האדמה והאוויר, מדוע המצאתו לא ראתה אור?
מתברר שבעשור האחרון לחייו התגורר הממציא, הנחשב כיום לגדול המדענים של תקופתו, בחדר קטן במלון בניו יורק. לשמו של טסלה נקשרו המצאות כמו זרם חילופין, תקשורת אלחוטית, אנרגיה הידרואלקטרית, מנוע האינדוקציה, אורות הניאון, שידורי רדיו ועוד רבים אחרים. במלון הזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ארה&#8221;ב מול רוסיה – &#8220;מלחמה קרה&#8221; בשתי חזיתות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/218865/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/218865/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Dec 2018 07:07:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218865</guid>
                                <description><![CDATA[הנשיא האמריקני מוביל שני מהלכים ארוכי טווח שחשוב להכיר, יחד עם משא ומתן בינו לבין פוטין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218868" align="alignleft" width="1500"] עיצוב מפה: אפוק טיימס, תמונה: Francois Mori/AFP/Getty Images[/caption]
1. בידוד: כריתת בריתות עם המדינות שמקיפות את רוסיה
בדצמבר 2017 פרסם הממשל האמריקני מסמך שכותרתו: "אסטרטגיה לביטחון לאומי" (NSS) שבו הסביר לעם האמריקני, לבעלי הברית של ארה"ב ולסוכנויות השונות בממשל מי הם אויביה של ארה"ב. המסמך הגדיר שתי אויבות ברורות: סין ורוסיה.
מול סין פתחה ארה"ב במלחמת סחר, וכעת היא מנסה לבלום את "דרך המשי" שלה – תוכנית היוצרת דריסת רגל כלכלית סינית במדינות רבות ברחבי העולם. מול רוסיה הגבירה ארה"ב את הסנקציות הכלכליות. לאחרונה היא הודיעה כי בכוונתה גם לסגת מהסכם INF ("הסכם פירוק הנשק הגרעיני לטווח בינוני") שחתמו ארה"ב וברית המועצות ב-1987. אם זה אכן יקרה, נסיגה מההסכם תאפשר לכל אחד מהצדדים להציב באופן רשמי טילים בליסטיים לטווח בינוני שיאיימו על הצד השני.
אבל סנקציות ונסיגה מהסכם אינם מספיקים. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;שיתוף הפעולה הטכנולוגי עם סין עלול לעלות לנו ביוקר&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/218846/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/218846/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Dec 2018 07:04:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218846</guid>
                                <description><![CDATA[בעקבות תחקיר בלומברג שגילה כי הושתלו שבבי ריגול סינים במחשבים ובשרתים של חברות מערביות, יוסי אפלבאום, יוצא 8200 ומומחה עולמי לסייבר, מספר על שבבי ריגול דומים שהחזיק במו ידיו. "העובדה שהם חופרים [תשתיות] בתוך המדינה שלנו היא מטרידה מאוד"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218852" align="alignleft" width="1500"] מתחם הקריה. הסינים חופרים בסמוך &#124; תמונה: Ofer Tamir-CC-BY-2.5[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] הפריצה הגדולה: כיצד השתמשה סין בשבב קטן כדי לחדור לחברות אמריקניות", הייתה כותרת כתבת התחקיר שפרסמה באוקטובר השנה סוכנות הידיעות בלומברג, ועוררה רעש גדול בעולם. בכתבה נטען כי הביון הסיני חדר למפעלים בסין שבהם מיוצרים לוחות אם למחשבים ושרתים, והשתיל בהם שבב ריגול זעיר. כך הוא הצליח לרגל בסופו של דבר אחרי כ-30 חברות אמריקניות, בהן אפל, אמזון וקבלנים של ממשלת ארה"ב, שרכשו שרתים ומחשבים שבתוכם הלוחות עם השבב הזדוני.

אין לי יכולת להסביר מדוע ישראל נותנת לסינים גישה פשוטה מאוד לידע, לטכנולוגיה ולתשתיות
אפל ואמזון מיהרו להכחיש את הטענות שנמצא שבב זדוני במערכות שלהן. ובנובמבר טען ריצ'רד קלמר, מנכ"ל חברת השבבים NXP כי זה "לא מעשי" להאמין שסין מרגלת אחרי חברות באמצעות הטמעת שבבים בטכנולוגיה שלהן. ואילו רֶנה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לא חייבים ללכת לספא בשביל לשחרר מתחים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218822/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218822/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Dec 2018 20:48:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218822</guid>
                                <description><![CDATA[מאות אלפי אנשים סובלים ממתח אבל יש מה לעשות כדי לשפר את איכות החיים. החל מעיסוי ביתי ועד מוזיקה – קבלו כמה שיטות מוצלחות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218824" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Artem Bali/Pexels[/caption]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאוגוסט 2017, כחצי מהעובדים בישראל חווים מתח נפשי. אם לוקחים בחשבון שמדובר על 1.6 מיליון אנשים, מבינים שזו תופעה גורפת שחוצה את גבולות המשרד או העסק. בפועל, גברים ונשים בגילאים שונים מגיעים הביתה עם תחושות של מתח, לחץ וחרדה עד כדי פגיעה מהותית באיכות החיים.
עם זאת, לא חייבים ללכת לספא בשביל לשחרר מתחים ויש דברים שאפשר לעשות באופן יום יומי כדי להירגע בצורה אפקטיבית. הנה כמה מהם:
1. הציבו כורסת עיסוי בסלון
הוצאה חד פעמית על רכישת כורסת עיסוי תהפוך את הסלון שלכם למקום שמעניק תנאים אידיאליים לשחרור מתחים אחרי יום עבודה עמוס. בניגוד לכורסא רגילה שנותנת מענה על צרכים דקורטיביים בלבד, כאן מדובר על כורסא עם טכניקות עיסוי שונות ובהן שיאצו, לישה, טפיחה, נדנוד, הקשה ואפשרויות שילוב מיוחדות.

טכניקות העיסוי המשולבות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כמה שנים כדאי לחכות לפני שממחזרים משכנתא?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218818/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218818/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Dec 2018 20:42:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218818</guid>
                                <description><![CDATA[ההמתנה לרגע שבו כדאי למחזר משכנתא היא פונקציה של שיקולים שונים. במאמר הבא נציג את ההתלבטות ואת הפרמטרים שיובילו אתכם להחלטה מבוססת יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218820" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Pixabay/CCO[/caption]

נתונים מחודש יולי 2018 בישרו על שיא שנתי של משכנתאות בהיקף 5.5 מיליארד ש"ח. לשם השוואה, ב-12 החודשים שקדמו נלקחו בממוצע מדי חודש משכנתאות בהיקף של 4.6 מיליארד ש"ח "בלבד". עם זאת, מבט רחב יותר על הענף מגלה שבאופן מסורתי חודשי הקיץ נחשבים פעילים יותר ושכל זה לא מעיד על הצורך במיחזור.

במילים אחרות, רבים מבין בעלי הדירות בוחרים למחזר משכנתא ולכן הם לא נכנסים לסטטיסטיקה של משכנתאות חדשות. יותר ויותר משקי בית בישראל מגלים את יתרונות המיחזור ואת האופן שבו ניתן להתאים מסלולי החזר לצרכים החדשים שלהם. מכאן גם עולה השאלה כמה שנים כדאי לחכות לפני שממחזרים משכנתא ואיזה שיקולים רצוי לקחת בחשבון.
כך תדעו שהגיע הזמן למחזר
האמת היא שאין מספר שנים אבסולוטי שלפניו או אחריו משתלם יותר למחזר את המשכנתא. בפועל, מיחזור משכנתא הוא עניין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל הטיפים לשנ&#8221;צ המושלם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218813/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218813/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Dec 2018 20:37:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218813</guid>
                                <description><![CDATA[שנת צהריים תורמת לגוף ולמוח ובעזרתה אפשר להפחית סיכוני תחלואה ותמותה. עם זאת, שינה נכונה בשעות הצהריים דורשת התאמות ובמאמר הבא נסביר לכם איך להכין את החדר ואפילו מה לאכול]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218816" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Pixabay/CCO[/caption]

שנת צהריים תורמת לבריאות הגוף והמוח ומגבירה את יכולת הריכוז והחשיבה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, תנומה קצרה בשעות הצהריים גם לא פוגעת בשנת הלילה ויש מקרים שמראים שהיא מסוגלת להפחית ב-37% את הסיכון לתמותה ממחלות לב. כמו כן, בחלק מהעולם כמו במדינות סין וטייוואן נהוגה בחוק שנת צהריים של 2-3 שעות והספרדים הפכו את הסיאסטה הזו לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלהם.

מצד שני, לא מספיק להיכנס למיטה בצהרי היום כדי להרוויח את היתרונות של השנ"צ. רגע לפני שאתם נרדמים, הנה כמה טיפים שישפרו עבורכם את איכות השינה והחיים:
1. התאימו את החדר לאופי השינה
החדר שאליו אתם נכנסים כדי לנמנם בשעות הצהריים צריך להיות מותאם למאפיינים של השינה. חדרי שינה רבים ממילא חשוכים יותר בהשוואה לחדרים אחרים בבית, אך בצהריים יש לזה חשיבות מיוחדת. בנוסף, זכרו שלחדר יש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כך תבחרו מיטה לילדים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218807/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218807/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Dec 2018 20:32:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218807</guid>
                                <description><![CDATA[בשביל לבחור מיטה שתשפר את איכות השינה של הילדים צריך לבדוק את המבנה, חומרי הגלם והמידות. במאמר הבא נסביר איך עושים זאת וכיצד משווים בין דגמים שיכולים להתאים לבני נוער]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218810" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Medhat Ayad/Pexels[/caption]

המלצות רפואיות קובעות שתינוקות בגילאי 0-3 חודשים צריכים לישון 14-17 שעות ביום, בעוד בגילאי 4-11 חודשים הם יכולים להסתפק ב-12-15 שעות. לשם השוואה, בגילאי 1-2 שנים עומד טווח השינה המומלץ על 11-14 שעות ובגילאי 3-5 שנים הוא יורד ל-10-13 שעות. כמו כן, בגילאי 6-13 אמורים הילדים לישון 9-11 שעות ביממה ובגילאי ההתבגרות של 14-17 הטווח הוא 8-10 שעות.

עוד ברור שהמיטה שעליה הילדים שוכבים חשובה לא פחות ממספר שעות השינה. כתוצאה מכך, הורים לילדים חייבים להתייחס לכמה קריטריונים כאשר הם בוחרים את המיטה ולא להקל ראש בהשפעות שלה על איכות החיים של הילדים:
1. מבנה המיטה
הקריטריון הבסיסי ביותר להשוואה בין מיטות ילדים הוא המבנה. מומלץ לבחור מיטה עם מבנה בטיחותי, ארגז מצעים וקרש הגנה מנפילות עבור ילדים מתחת לגיל 6 וכיום ניתן להשיג את כל הפרמטרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>3 אביזרי ניידות שיכולים להקל על נכים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218803/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218803/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 06 Dec 2018 20:18:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218803</guid>
                                <description><![CDATA[אנשים עם מוגבלויות צריכים להתמודד עם קשיים רבים אך יש אביזרי ניידות שמקלים עליהם. בואו להכיר את הבולטים שבהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218804" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Matthias Zomer/Pexels[/caption]

הדוח השנתי של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מצייר פערים גדולים בין אנשים עם מוגבלות לבין שאר האנשים באוכלוסייה. על אף שבישראל יש 1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות, שיעור התעסוקה אצלם עומד על 30% בלבד (לעומת 71% בקרב אנשים ללא מוגבלות) וממוצע השכר החודשי נמוך ב-2,000 ש"ח בהשוואה לממוצע הארצי.

כמו כן, 70% מהעובדים עם מוגבלות חשים מופלים לרעה ורק כ-12% מתוך אנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה הם בעלי תעודת בגרות. אלו נתונים שמסבירים את הקשיים בחיים עם מוגבלות ואת הצורך באביזרי ניידות שיקלו עליהם.

החדשות הטובות הן שיש אביזרים שבהחלט עשויים לשפר את איכות החיים של אנשים עם מוגבלות. הנה 3 מתוכם
1. כסאות גלגלים קלי משקל
כסא גלגלים הוא אביזר ניידות חיוני עבור כל מי שמתקשה בתנועה עצמאית. כיום, הדור הבא מיוצג על ידי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>3 סיבות לבחירה במקום העבודה הבא שלכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218651/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218651/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 04 Dec 2018 17:38:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218651</guid>
                                <description><![CDATA[זומנתם לראיון עבודה? מצוין, עכשיו יש לכם הזדמנות לעשות אודישן למעסיק. במאמר הבא נסביר לכם מה לשאול, מה לברר ואיך תדעו שמדובר במקום העבודה הבא שלכם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218653" align="alignleft" width="1280"] תמונה: rawpixel.com/Pexels[/caption]

ראיון עבודה מייצג מטבעו מפגש בין מועמד אופציונאלי לתפקיד מסוים לבין המעסיק שלו בטווח הקצר והארוך. עם זאת, רוב האנשים מתייחסים לראיון בתור מעמד בצד אחד שבו רק למעסיק יש הזדמנות לברר מי עומד לפניו. בפועל מדובר בטעות, כי הריאיון גם יכול להעניק לכם בתור דורשי עבודה אינדיקציה מסוימת לגבי המקום שבו תבלו את השנים הבאות.

למעשה, זימון לראיון עבודה מאפשר לנו ללמוד על החברה ועל המקום. זה הרגע לבדוק מה מציעים לנו כעובדים ואיזה תנאים מחכים לנו במשרד – אז הנה 3 סיבות לבחור מקום עבודה מסוים על פני אפשרויות אחרות
1. רכב צמוד
רכב פרטי הוא אמצעי התחבורה הנפוץ ביותר בישראל והקצאה שלו עבורכם על ידי מקום העבודה תעיד על רצינות. כמו כן, קבלת רכב במסלול ליסינג תפעולי שכולל בתוכם טיפולים, רישוי ותיקון תקלות יחסכו עבורכם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך בוחרים פלייליסט לפעילויות ספורט שונות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218647/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218647/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 04 Dec 2018 17:38:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218647</guid>
                                <description><![CDATA[האזנה למוזיקה יכולה לשפר ביצועים ספורטיביים והיא תורמת להתמודדות עם אתגרים פיזיולוגיים. מצד שני, חשוב גם להתאים את הפלייליסט לסוג הפעילות ובמאמר הבא נציע כמה סגנונות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218649" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Victor Freitas/Pexels[/caption]

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במודעות לחשיבות של פעילות ספורטיבית. אם בעבר הצליחו רק גברים ונשים בודדים לשלב פעילויות מן הסוג הזה בשגרה שלהם, הרי שכיום מדובר בתופעה שחוצה גילאים ומקומות. בין היתר, ניתן גם לראות שינוי באופן שבו אנשים מעדיפים לבצע את הפעילות הגופנית שלהם ובעיקר שימוש נרחב במוזיקה עם אוזניות בלוטוס נוחות ונגישות.

האפשרות להשתמש באוזניות ולהשמיע מוזיקה תוך כדי הפעילות הגופנית תורמת לשיפור בביצועים. בעזרת מוזיקה אפשר להתמודד טוב יותר עם אתגרים פיזיולוגיים ולצלוח מכשולים מסוימים. מצד שני, שימוש אפקטיבי במוזיקה גם מחייב התאמה של הסגנון ובעיקר הפלייליסט. אז כיצד עושים זאת? הנה כמה הצעות:
1. צ'יל אאוט לחימום ואימון שחרור
כל פעילות גופנית צריכה להתחיל בחימום קל. ברגעים האלה מכוונים את הפלייליסט למשהו רגוע אך עדיין דינאמי, כמו למשל מוזיקת צ'יל אאוט. הפלייליסט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כמה טיפ נהוג לתת לנותני שירות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/218643/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/218643/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 04 Dec 2018 17:38:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=218643</guid>
                                <description><![CDATA[השארת טיפ היא סוגיה מורכבת שמחייבת היכרות עם תפיסות חברתיות מקובלות. בנוסף, צריך להפריד בין סוגים שונים של נותני שירותים לפני שמחליטים כמה כסף להשאיר לכל אחד ואחת מהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_218644" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Pixabay[/caption]

טיפ, או בעברית "תשר", הוא אמצעי שנועד במקור להביע הערכה כלפי נותני שירותים. הטיפ לא מחליף את התשלום עבור השירות, אך בעזרתו ניתן לפצות אנשי מקצוע מסוימים על עוגמת נפש או להגביר את המוטיבציה שלהם. זו הסיבה בגללה יש אנשים שנותנים טיפ עוד לפני שהם מקבלים את השירות וכמובן שכל אחד מאתנו לוקח בחשבון את הנושא הזה כאשר הוא מזמין משלוחי פיצה או אוכל במסעדה.

הבעיה היא שעם הזמן הפך הנושא של השארת טיפ למורכב ומסובך. כיום כמעט בלתי אפשרי לקבוע רף מקובל של טיפים ויש פערים משמעותיים בין נותני שירותים. לכל זה צריך להוסיף את ההבדל בין טיפים בארץ ובחו"ל ואת התפיסות החברתיות המקובלות שלא קופאות על השמרים אלא ממשיכות להתפתח ולהשתנות.

אז מה עושים? הנה כמה נותני שירותים בתחומים בולטים והטיפים שמומלץ נכון להיום להשאיר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 315: איך לחשוב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/217194/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/217194/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 15:29:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=217194</guid>
                                <description><![CDATA[מרבית בני האדם נותנים לאנשים אחרים לחשוב עבורם. גם אנחנו עושים זאת. אנחנו מקבלים את הדרך...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

מרבית בני האדם נותנים לאנשים אחרים לחשוב עבורם. גם אנחנו עושים זאת. אנחנו מקבלים את הדרך שבה מומחים, בעלי דעה או גורמים סמכותיים מנתחים דברים, ואנו מאמצים את מסקנותיהם ברמה זו או אחרת. הסיבה לכך ברורה: חשיבה היא עסק מסובך, קשה ומעייף. יש תחומים שאיננו מסוגלים לנבור בתוכם, העובדות כמעט תמיד לא זמינות עבורנו וחוץ מזה, יש יותר מדי דברים לחשוב עליהם.

לאורך ההיסטוריה היו אלה אנשי האצולה, הפילוסופים או הממסד הדתי שחשבו בשבילנו. היה בכך יתרון – בדרך זו יכולנו ללמוד על מסורות עתיקות, על התרבות שאליה השתייכנו, על רעיונות ערכיים ורוחניים, וגם על בסיסי חשיבה מתמטיים ופיזיקליים.

אבל היה בכך גם חיסרון – אם חדר למוחנו רעיון או תפיסה מוטעים, הם התקבעו שם, וכל מחשבה שהגיעה לאחר מכן נאמדה לאורם. היום החיסרון הזה בולט במיוחד, כשאנשים רבים נותנים לתקשורת לחשוב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם יתאחדו צבאות ערב ויקומו לתחיה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216276/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216276/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 15:24:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216276</guid>
                                <description><![CDATA[נשיא ארה"ב מתכנן להקים "נאט"ו ערבי" - כוח צבאי מאוחד של מדינות ערב הסוניות שיתנגד לאיראן. האם הוא יצליח, ואיך זה קשור לחזית החדשה של צה"ל בעיראק ולהתחזקות היחסים הסמויים עם סעודיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216286" align="alignleft" width="1500"] המדינות הערביות שיתאחדו תחת קואליציה אחת &#124; עיצוב מפה: אלכס גורביץ׳, תמונות: www.h-schmidt.net/map ,Khaled Desouki/AFP/Getty Images ,Bandar Aldandani/AFP/Getty Images[/caption]
באפריל 1948 התכנסו נציגי צבאות ערב ורקחו תוכנית להשמדת מדינת היהודים לכשתוקם. במאי פלשו צבאות סוריה, עיראק, לבנון, ירדן, מצרים וערב הסעודית למדינת ישראל, וכמו בתנועת מלקחיים ניסו לעקור אותה.
בימים אלה, כ-70 שנה מאוחר יותר, מתכנן הממשל האמריקני להקים לתחייה חלק מאותם צבאות ולאחד אותם. אלא שהפעם המטרה תהיה שונה: במקום מתקפה על ישראל – מתקפה על גרורותיה של איראן במזרח התיכון ובלימת השפעתה.
אף על פי שמדובר בהתרחשות משמעותית באזורנו, הסיפור לא זכה לכיסוי משמעותי בתקשורת העולמית והישראלית. בתחילת אוקטובר אישרה מחלקת המדינה האמריקנית את תוכניתה להקים גרסה ערבית של נאט"ו – כוח צבאי סוני שיאחד את סעודיה, מצרים, ירדן, כווית, עומאן, בחריין, איחוד האמירויות הערביות וקטאר. טים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המורה שממשיך ללמד תחת אש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216328/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216328/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 15:06:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216328</guid>
                                <description><![CDATA[איך הצליח מורה, בלב ההרס והזוועות שהתרחשו בסוריה, ללמד את התלמידים שלו על תקווה, אהבה וטוב לב ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216344" align="alignleft" width="1500"] תמונה: באדיבות עבדולקאפי אלחמדו[/caption]
" עבדולקאפי?"
"כן, אני כאן".
"מה שלומך? מה המצב שם?"
"אנחנו חיים. הכול בסדר. אני ממשיך ללמד באידליב".
"כל העולם צופה בחרדה ובאי ודאות על מה שקורה אצלכם. אתם לא מפחדים?"
"לחכות למוות גרוע הרבה יותר מהמוות עצמו. אחרי שבע שנים של הרס ומלחמה, אנחנו צריכים לעשות משהו טוב. אנחנו צריכים לחנך את הדור הבא. תאמיני לי, אם לא יהיה חינוך, כל הצעירים האלה יהיו לוחמים, אולי יצטרפו לארגונים קיצוניים, אולי יעזבו את המדינה. לאנשים יהיה עתיד שחור בלי חינוך. לכן אנחנו כאן".

אם לא יהיה חינוך, כל הצעירים האלה יהיו לוחמים, אולי יצטרפו לארגונים קיצוניים
בכנות ובכריזמה המאפיינות אותו, המורה עבדולקאפי אלחמדו מספר לי בראיון טלפוני מסוריה איך עמד מול קבוצה של ילדים בני תשע ועשר, בעיר חאלב, בסלון שהיה פעם שייך למשפחה והפך לכיתה מאולתרת, ולימד. ריח של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך ללמד חוכמה במקום ידע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/216330/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/216330/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 15:00:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216330</guid>
                                <description><![CDATA[שיחה עם נמרוד אלוני, פרופ׳ לפילוסופיה של החינוך, על הכשרה לאמנות החיים, על תרבות גבוהה ועל דמות המחנך המושלם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216375" align="alignleft" width="1500"] צילום מקור: תקווה מהבד[/caption]
אחד התפקידים המרכזיים של המורים בעבר היה להעביר ידע. היום הידע קיים בכל מקום. מהו אם כך תפקידו של המורה היום? אני שואלת את פרופ' נמרוד אלוני בתחילת שיחתנו במשרדו בסמינר הקיבוצים. פרופ׳ אלוני, בנה של שולמית אלוני, הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, ראש קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי ומנהל תחום האתיקה החינוכית ב"מרכז לאתיקה בירושלים". הוא פרסם עד היום תשעה ספרים בתחום החינוך ההומניסטי, החינוך המוסרי והחינוך לדמוקרטיה.

שעמום מחוסר גירויים חיצוניים הוא ביטוי לשממה פנימית. אפשר ללמד חוכמה. אבל צריך שהמורים עצמם יהיו מופת של דוגמה אישית של חוכמה
"נכון שלצעירים היום יש טונות של אינפורמציות, אבל חינוך במובן האידיאליסטי או הפילוסופי אינו מסתפק ברכישת בקיאות בידע, אלא תמיד שואף לאיזשהו אידיאל של מה שנקרא הכשרה לאמנות החיים, או הכשרה ל׳בנאדמיות׳. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ילדים לא בהכרח צריכים לחייך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/216332/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/216332/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 14:56:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216332</guid>
                                <description><![CDATA[&#160; 4:30 לפנות בוקר. הטיול השנתי הראשון שלי כמורה. מאות תלמידים מתארגנים לקראת היציאה לעבר מצדה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216380" align="alignleft" width="1500"] תמונה: יואב אשל[/caption]

&#160;
4:30 לפנות בוקר. הטיול השנתי הראשון שלי כמורה. מאות תלמידים מתארגנים לקראת היציאה לעבר מצדה. בפינת האוהל תלמיד אחד בהיסטריה. כל החברים שלו כבר בדרך לאוטובוס והוא אינו מצליח לקפל את שק השינה ולא מוצא את מברשת השיניים. אל דאגה, המורה כאן להציל את המצב.
"אין צורך להיות בלחץ, לא צריך לבכות", אני פותח ואומר. "הכול בסדר", אני ממשיך. "בוא, אראה לך איך מקפלים את שק השינה, נמצא יחד את המברשת". אני מקפל בעצמי את שק השינה ומסביר לו היכן לחפש את המברשת.
על פניו, עשיתי את כל הדברים הנכונים. התלמיד נרגע, עלה לאוטובוס ולא התקשר לאימו לדווח שהוא סובל בבית הספר ושונא טיולים שנתיים. תוך זמן קצר הוא יחייך ויצלם סלפי במצדה. המשימה הושלמה.
לקח לי לא מעט זמן להבין שעל אף שהיעד הושג, המשימה כלל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוציאליזם אאוט, קפיטליזם אין: מה לומדים ילדי המיליונרים שכל האחרים לא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216338/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216338/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 14:47:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216338</guid>
                                <description><![CDATA[האם אנשים מצליחים כלכלית בגלל שהם התחנכו אחרת? סטיב סיבולד ראיין 1,400 מיליונרים על האופן שבו הם מחנכים את ילדיהם ויש לו כמה תובנות מעניינות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216403" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
אנקדוטה שרצה באינטרנט מספרת על איש עשיר שרצה ללמד את בנו על היתרונות בלהיות עשיר. הוא לקח את ילדו לכפר של עניים כדי לבלות יום שלם עם משפחה ענייה. כשהם חזרו לביתם, בבוקר המחרת, שאל האב את בנו: "מה למדת?" והבן ענה: "לנו יש כלב אחד ולהם יש ארבעה. לנו יש בריכה ולהם יש נהרות. לנו יש עמודי תאורה ולהם – הירח והכוכבים. אנחנו קונים אוכל והם מגדלים את שלהם. לנו יש קירות שיגנו עלינו ולהם יש חברים". הילד סיכם ואמר: "תודה אבא שהראית לי כמה אנחנו עניים".
הסיפור הפך לפופולרי בקרב קבוצות דתיות שונות ובקרב קואוצ'רים להתפתחות אישית שמספרים אותו בסדנאות שלהם. המסר שלו ברור – עושר לא הופך אדם ל"עשיר רוחנית" או למאושר. עם זאת, הסיפור מעביר גם כמה מסרים מסוג אחר: הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרשנות: הילדים החכמים בעולם, ואיך הם הפכו לכאלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216340/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216340/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 14:43:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216340</guid>
                                <description><![CDATA[העיתונאית אמנדה ריפלי ניסתה ללמוד בדרך מקורית מדוע יש ארצות שבהן התלמידים מצליחים יותר במבחני הערכה עולמיים ויש כאלה שפחות. האם מסקנותיה יוכלו לעזור לבתי ספר בישראל לעלות בסולם ההצלחה? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216412" align="alignleft" width="1500"] העיתונאית אמנדה ריפלי בכנס PopTech בשנת 2012 &#124; תמונה: Thatcher Cook for PopTech[/caption]
המדען הגרמני אנדראס שליישר עמד מול קבוצה קטנה של עיתונאים באחוזה שבה יושבים המשרדים הראשיים של ה-OECD ב"שאטו דה לה מואט" בפריז. העיתונאים הקשיבו לו בעת שהציג בשנת 2001, בפעם הראשונה, את מבחני פיז"ה – מבחני חתך בין-לאומיים חדשים שמדדו את מיומנויות הלמידה של מיליוני תלמידים בני 15 ברחבי העולם. "אלו אינם מבחנים רגילים", הסביר המדען, "לא ביקשנו מהתלמידים תשובות למשוואות או חיברנו שאלות עם כמה תשובות לבחור מהן. חיפשנו להבין את היכולת של התלמידים לחשוב בדרך יצירתית".
כששליישר הכריז אלו תלמידים הגיעו לראש הרשימה בתוצאות המבחנים, מדינות כמו גרמניה, ארה"ב וגם ישראל קיבלו את החדשות בתדהמה. הן חשבו שדווקא הן היו טובות בחינוך. הרי הן גיבשו "אני מאמין", השקיעו כסף, משאבים וטכנולוגיה כדי לשפר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לחפצים יש תודעה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/216445/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/216445/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 14:34:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216445</guid>
                                <description><![CDATA[במשך אלפי שנים יש פילוסופים הטוענים שתודעה היא חלק מובנה של החומר – לכל חפץ, החל מהחלקיק הקטן ביותר יש תודעה משלו. תיאוריה חדשה מכניסה את הרעיונות האלו למשוואות מתמטיות ומאפשרת לאמוד את רמת התודעה של הדברים שמסביבנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216452" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
תודעה כלשהי קיימת בכל דבר ביקום – מציעה תאוריית ה"פאנפסיכיזם". למעשה, לשיטתה, כל צורה של חומר, חי צומח או דומם, מורכב לא רק מחומר, כלומר מפרוטונים, אלקטרונים וכדומה, אלא גם מתאפיין בתודעה, או בנפש משלו. למעשה החומר והנפש הם אחד.
כבר ביוון העתיקה ההשקפה הזו זכתה להכרה ולהתעניינות, בין היתר גם של אפלטון ושל תאלס. גם במזרח, הבודהיזם והטאואיזם העלו רעיונות דומים. בהמשך גם שפינוזה ולייבניץ תמכו ברעיון שחומר ונפש הם דבר אחד, אבל באמצע המאה ה-20 העניין ברעיונות האלו דעך.

ככל שמערכת מורכבת יותר כך סביר יותר שתהיה בה רמה גבוהה של מידע משולב, וכך גם החוויות שלה, וההתנסויות שלה יהיו מורכבות יותר
כעת, חוקרי מוח, המנסים לפענח את חידת התודעה, חוזרים לרעיונות הפאנפסיכיסטיים. בשנת 2004 פיתח פרופ' גוויליו טונוני את "תיאוריית המידע המשולב" (Integrated Information Theory ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנבואה על ההתקררות הגלובלית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216284/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216284/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Nov 2018 14:32:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216284</guid>
                                <description><![CDATA[לפני כמעט שנה שוחחנו עם חוקרים הצופים התקררות גלובלית. כעת חוקרי נאס"א מדווחים שלוויני המחקר שלהם  מתחילים לזהות התקררות כזו בשכבות הגבוהות של האטמוספירה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216321" align="alignleft" width="1500"] צילום: אפוק טיימס[/caption]
בגיליון 306, שפורסם בפברואר 2018, שוחחנו עם שני חוקרים בריטיים. פרופ' ולנטינה זרקובה מאוניברסיטת נורת'ומבריה ופרופ' סיימון שפרד מאוניברסיטת ברדפורד, שחוקרים בשנים האחרונות את המחזוריות של השדה המגנטי של השמש וכיצד היא השפיעה לאורך ההיסטוריה על האקלים כאן על כדור הארץ.
בעזרת כלי מתמטי מבוסס בינה מלאכותית הם ניתחו את עוצמת השדה המגנטי של השמש לאורך השנים וגילו התאמה מרשימה בין עוצמת השדה להופעתן של תקופות חמות וקרות. בתקופה חמה כמו, למשל, "האופטימום האקלימי של ימי הביניים" (1200-900 לספירה) השדה המגנטי של השמש היה חזק ופעיל במיוחד, ואילו בתקופות קרות, כמו שיאה של "תקופת הקרח הקטנה", השדה המגנטי של השמש היה בסוג של תרדמה למשך כ-70 שנה.
אבל ההפתעה הגדולה התקבלה כשניסו להבין מה יקרה בעתיד. על פי התחזיות של שפרד וזרקובה השמש נכנסת אט אט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הרופא הבא שלך עשוי להיות רובוט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/216447/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/216447/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:37:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216447</guid>
                                <description><![CDATA[גל חדש של רובוטים מתחיל להחליף את הרופאים ולספק ייעוץ רפואי – האם הם טובים מספיק כמו הדבר האמיתי?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216459" align="aligncenter" width="1500"] ״גוגל יכול להוציא 180 אלף תשובות, שחלקן הזויות ולא לעניין וזה יכול לבלבל״ &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] בוקר טוב קת'רין, במה אוכל לעזור לך"? שואל קול נשי בצדו השני של הקו. "כואבת לי הבטן", משיבה קת'רין, תושבת לונדון, שהתקשרה למספר 111 – שירות ייעוץ רפואי למקרים לא דחופים שמציע שירות הבריאות הלאומי הבריטי.
"מצטערת לשמוע", עונה הקול הנשי. "תוכלי בבקשה לענות לי על כמה שאלות, כדי שאוכל להבין במה מדובר?"

תמיד אפשר להכניס כמה שיותר ידע למחשב ולבינה המלאכותית, אבל בסופו של דבר המחשב הוא כמו גולם שלא מבין את הניואנסים
וכך מתחיל הייעוץ הרפואי. במהלך הדקות הבאות הקול הנשי בצדו השני של הקו מעלה מגוון שאלות כמו מתי התחילו הכאבים? היכן בדיוק הם מופיעים בבטן? האם זו תחושה של דקירות או של בעירה? האם קיימות פעילויות מסוימות הגורמות לכאב ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האיש שמצחיק ילדים חולי סרטן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216697/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216697/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:26:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216697</guid>
                                <description><![CDATA[שולי ויקטור מנסה לעשות את הבלתי אפשרי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216716" align="alignleft" width="874"] שולי ויקטור. מצחיק גם בחו"ל &#124; תמונה: גל לוסקי I.F.A[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] אתן לך דוגמה לסיפור מופלא ומפתיע", אומר לי בעיניים בורקות שולי ויקטור – ליצן רפואי המסתובב במחלקות בית החולים, ומנסה להכניס קצת שמחה ואופטימיות למקום קשה כל כך ועצוב.

הילדה שהייתה במשך שבועיים בלי הכרה התחילה פתאום להזיז רגל. בסופו של דבר היא החלימה
"לאה, ילדה בת שמונה, שכבה בטיפול נמרץ מחוסרת הכרה עם סרטן בגזע המוח, מחוברת עם עשרות צינוריות למכונות ולמכשירים מצפצפים. אנשים בצוות הרפואי אמרו לי 'נראה אותך מצחיק את הילדה הזאת'. איך אפשר להצחיק ילדה חסרת הכרה? אבל זרקו לי את הכפפה ואני ניסיתי להרים אותה. אבא שלה, אדם דתי חובש כיפה סרוגה, ישב לצידה קורא תהילים.


[caption id="attachment_216726" align="alignleft" width="800"] תמונה: יונתן בלום[/caption]
"כיוון שלא מלמדים אותך איך לתקשר עם מישהו חסר הכרה, ניסיתי לעשות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הבית שנקי מרעלים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/216699/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/216699/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:23:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216699</guid>
                                <description><![CDATA[ירקות אורגניים במרפסת, מי גשמים ודשן טבעי – הבית של טליה שניידר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216734" align="alignleft" width="1500"] בוסתן עליון גב למזחר[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] אני מייצרת בביתי את סינדרום הבית הבריא, שהוא ההפך מסינדרום הבית הרעיל או החולה", מספרת לי טליה שניידר, תוך שהיא מובילה אותי בשבילי הגינה המשפחתית שכולה חצי דונם, אבל מלאה הפתעות. גינות ירק, יער מאכל, מכלים לאגירת מי גשם, משתלה, תרנגולות ושלווים, ועוד ועוד. שניידר היא מורה לפרמקלצ'ר (ראו הסבר למטה), ובשילוב מיוחד, שניידר היא גם חוזרת בתשובה המקיימת עם משפחתה אורח חיים חרדי. הם גרים בקרית יערים (טלזסטון), סמוך לנווה אילן. קשה להאמין שבקרב בתי דירות אפשר למצוא גינה שכזאת.

שניידר הצליחה להפוך בית קונבנציונלי לבית סופר אקולוגי, כזה שמתחשב בסביבה
"אני רוצה לתת לך לטעום משהו", היא אומרת, תוך שהיא ממשיכה להוביל אותי בגינה, ועוצרת ליד שיח. "זה דובדבן אדמה". שניידר מתכופפת לשיח, מפשפשת בין העלים, ומושיטה לי פרי קטן עטוף בקליפה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הבריחה הגדולה מוונצואלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216282/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216282/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:20:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216282</guid>
                                <description><![CDATA[כמה זמן יוכל לשרוד המשטר הסוציאליסטי של המדינה הלטינית? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216315" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Federico Parra/AFP/Getty Images[/caption]
השתלשלות אירועים עד 2018
1, צ'אווס עולה לשלטון ב-1998 ומחליט ליישם משטר סוציאליסטי בוונצואלה
הוא מקים ממשלה ריכוזית המפקחת על העושר ומחלקת אותו באופן "חברתי"
כיוון שהוא מאמין שהפרט יכול להחזיק ברכוש פרטי, אבל לא לשלוט באמצעי הייצור, הוא מתחיל להלאים חברות פרטיות גדולות ובינוניות. במקביל הוא כולא או הורג מתנגדים פוליטיים

2, ב-2008 צונחים מחירי הנפט בעולם ופוגעים בכלכלה של צ'אווס (כ-50% מהתמ"ג של ונצואלה תלוי במכירת נפט לחו"ל). אחרי שנה המחירים חוזרים לעלות

3, ב-2013 מת צ'אווס מסרטן, ואת מקומו תופס ניקולס מאדורו הסוציאליסט

4, ב-2014 מחירי הנפט צונחים שוב ומרסקים לגמרי את הכלכלה של ונצואלה.
האינפלציה מגיעה לאלפי אחוזים. המזון נעלם מהחנויות ומתפשט רעב. אנשים מתחילים לברוח בכמויות גדולות

 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: במי משקיעים יותר, בבנים או בבנות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216665/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216665/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:11:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216665</guid>
                                <description><![CDATA[משפחה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216677" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
כששואלים הורים את מי מילדיהם הם מעדיפים, רוב ההורים יאמרו שאין להם העדפה ושהם מתייחסים באופן שווה לכל ילדיהם. לפי תאוריות רווחות, שלא תמיד יש להן ביסוס מחקרי, הורים מעדיפים את הילד הבכור, או להיפך, את התינוק של המשפחה. ומה לגבי בנים או בנות, מי מקבל יותר התייחסות מההורים? אם מודדים לפי גודל ההשקעה הכספית, חוקרים מניו יורק סטייט יוניברסיטי מצאו שאבות נוטים להשקיע כספית יותר בבנים במשפחה, ואימהות נוטות להשקיע יותר בבנות. תוצאות אלה התקבלו במחקר בארה"ב של נבדקים אמריקנים ממוצא הודי. (Journal of Consumer Psychology 2017).
ההשערה של החוקרים הייתה שההעדפה הזו נובעת מהזדהות חזקה ועמוקה יותר של ההורה עם ילד מאותו מין. השערה זו נמצאת בהתאמה למחקרים קודמים שבהם הורים דיווחו שיש להם יותר מהמשותף עם ילד מאותו מין, ושלמעשה הם מרגישים שילד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: התולעים שהתעוררו מהכפור</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/216671/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/216671/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 14:05:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216671</guid>
                                <description><![CDATA[סביבה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216688" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Pixabay[/caption]
חוקרים הצליחו "לעורר לתחייה" תולעים שהיו קפואות במשך כמעט 42,000 שנה.
במשך כ-15 שנה, אנסטסיה שטילוביץ מהאקדמיה הרוסית למדעים ועמיתיה, ליקטו כ-300 דוגמיות של אדמה קפואה ממגוון תקופות לאורך ההיסטוריה. עניין אותם לבדוק האם בין כל שרידי הצמחים ובעלי החיים הקפואים שהם מחלצים, שוכנים גם שרידים שנותרו בהם חיים, שאם רק יזכו לטמפרטורות נעימות יותר יצליחו לחזור ולתפקד (Doklady Biological Sciences 2018). לשם כך הם הרחיקו לצפון מזרח סיביר, מצפון אפילו לחוג הארקטי, לאזור הסמוך לחופיו של "ים מזרח סיביר".
הם הביאו את הדגימות שאספו למעבדה שלהם במוסקבה. לאחר ששמרו עליהן זמן ממושך בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות צלזיוס, החוקרים בחנו אותן מתחת למיקרוסקופ וגילו בהן עושר רב של שרידי בעלי חיים וצמחים. אבל, כמעט הכול נראה קפוא וחסר חיים. מלבד שתי דוגמיות – בין כל עושר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: כיצד להתמודד עם בעיית החומרנות בקרב מתבגרים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216669/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216669/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 13:44:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216669</guid>
                                <description><![CDATA[פסיכולוגיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216685" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
חדרים של מתבגרים הם על פי רוב מלאים בגאדג'טים, הארון מתפוצץ מבגדים, מגירות הנעלים עולות על גדותיהן, ועדיין כל ערב עולה ויכוח סביב בקשה לקנייה "הכרחית" נוספת. לפי מחקרים, החומרנות אצל מתבגרים נמצאת בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים (Journal of Positive Psychology, 2018).
הנתון הזה מדאיג, משום שעם ההסלמה ברדיפה אחרי מוצרים חיצוניים, רואים ירידה בציונים בבית ספר וגם בפעילויות של הנאה או סקרנות או עניין פנימי כמו קריאה, נגינה, או טיולים בטבע.
איך מטפלים בבעיית החומרנות אצל מתבגרים? חוקרים מאוניברסיטת אילינוי שבשיקגו מציעים אסטרטגיה מעניינת, חינמית ויעילה: לעודד ולטפח הכרת תודה על מה שיש (Chaplin, John, Rindfleisch &#38; Froh).
ההשערה של החוקרים שהאסטרטגיה הזו תעבוד התבססה על מחקרים קודמים שהראו כי מתבגרים חומרניים באופן מופרז, נטו לעתים קרובות לסבול מחוסר ביטחון. הם השתמשו במוצרי צריכה כדי ליצור לעצמם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נק&#8217; למחשבה: תרמית המבצעים באווט-לטים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216667/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216667/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 13:43:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216667</guid>
                                <description><![CDATA[צרכנות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216680" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
[dropcap]"[/dropcap] מבצעים לקראת החגים", "חיסול עודפים", "מכירת סוף עונה". אצל רבים המילים האלה מצליחות לעורר התרגשות וציפייה לדיל המוצלח ביותר, לקנות מוצר בהנחה ניכרת ממחירו המקורי. אבל האם העִסקה שעשו היא באמת מוצלחת כל כך? מה אם המחיר המקורי של המוצר, שעליו מבוססת ההנחה, אינו המחיר האמיתי?
את השאלה הזו התחיל לחקור פרופ' דונלד נגווה (Ngwe), מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, ופרסם את מסקנותיו במאמר ראשוני באתר האוניברסיטה. השאלה עלתה באופן מיקרי כאשר הוא עשה ניתוח עסקי של אחת מחברות המותג המובילות לאופנה ולאביזרי לבוש בארה"ב, שאת שמה הוא משאיר חסוי.
הוא הבחין שחלק מהמוצרים המופיעים בחנויות העודפים של המותג, לא נמכרו אף פעם בחנויות המותג עצמן. למעשה הם מלכתחילה היו על פס ייצור מיוחד רק עבור חנויות העודפים, אף שבחנות העודפים רשום על המוצר "המחיר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;לכו עם מד קרינה ותבינו עד כמה חמורה הבעיה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/216449/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/216449/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Nov 2018 13:23:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216449</guid>
                                <description><![CDATA[לאחר שנים של חילוקי דעות ועשרות אלפי מחקרים, בחודש שעבר גם מחלקת הטוקסיקולוגיה האמריקאית קבעה – יש קשר בין קרינה סלולרית לסרטן. למעשה זה רק קצה הקרחון. כיצד הפכה הקרינה הסלולרית לאחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו כיום? ומדוע התקן הקובע את רמות הקרינה המותרות בחוק אינו רלוונטי? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216593" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
הם עשו כאן הדברה כלשהי עם חומר שאין לו ריח", אמרה לעצמה גל וייס (55), כשעמדה סמוך לקיבוץ ראש הנקרה שבגבול הצפון – אחד המקומות הנקיים במדינה. היא לא הבינה מדוע היא סובלת מכאבי תופת. כשפסעה לחורשה שליד הקיבוץ הכאב פחת וכשחזרה ליישוב הכאב התעצם מחדש. "זה חומר שאין לו ריח", נחרטו המילים בראשה.
בחודשיים שקדמו לכך התהפכו חייה. גופה קרס והיא התחילה לחפש מידע שיוכל להסביר מדוע. ממסד הרפואה לא הועיל, והמטפלים האלטרנטיביים לא עזרו גם כן. וייס הבחינה שתסמיניה מחמירים כשהיא נחשפת לזיהום סביבתי, ונחלשים כשהיא מתרחקת ממקום הזיהום, על כן חיפשה בארץ מקום נקי בו תוכל להתגורר ולהתחיל בשיקום. אבל לדאבונה היא גילתה שגם במקומות המרוחקים והנקיים ביותר היא עדיין מרגישה כאב. "זה קרה לי כמה פעמים", היא מספרת בראיון לאפוק טיימס, "ברמת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בתוך מחנות העינויים הסיניים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216278/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216278/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Nov 2018 13:48:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216278</guid>
                                <description><![CDATA[שיחות שעשינו עם ניצולים אויגורים שברחו ממחנות החינוך בסין מציירות תמונה מדאיגה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
בצפון-מערב סין, באזור המכונה “שין-ג’יאנג”, אויגורים עוברים עינויים, אונס ורצח במחנות סודיים לחינוך מחדש, סיפרו בראיון לאפוק טיימס אסירים לשעבר במחנות. לפי הערכות ועדת הקונגרס האמריקנית לנושא סין (CECC), יותר ממיליון אסירים אויגורים כלואים בימים אלה במחנות,&#160;נכתב&#160;בדו”ח השנתי ל-2018 שפרסמה הוועדה באוקטובר השנה.



פקידי המפלגה הקומוניסטית הסינית טוענים כי מטרת המעצרים היא להילחם בטרור, בקיצוניות הדתית ובבדלנות. אולם נראה כי המפלגה הקומוניסטית משתמשת בתירוצים אלה כדי להצדיק את המעקבים ואת הרדיפה נגד האויגורים, כמו גם נגד בני מיעוטים נוספים באזור שין-ג’יאנג.



ראיונות שערכנו עם אויגורים שנעצרו מראים כי הרשויות הסיניות מנסות ל”הפשיט” את האויגורים מתרבותם ומשפתם. הן מאלצות אותם להוקיע את אמונתם (באסלאם) ולהביע נאמנות למפלגה הקומוניסטית ולמנהיגה. מי שלא ממלא אחר ההוראות, נידון לעד חמישה סוגים שונים של עינויים ועונשים (על כך בהמשך).



עומיר בקלי, 42, נלקח בכוח בידי המשטרה במארס 2017, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ללמוד בתוך ארמון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216336/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216336/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Nov 2018 13:41:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216336</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד יופי, אמנות ואסתטיקה משפיעים על הישגי התלמידים בכל התחומים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216394" align="alignleft" width="1500"] אולם הכניסה ב"מרכז לאמונויות וטכנולוגיה" בשכונת העוני מנצ'סטר בפיטסבורג ארה"ב &#124; תמונה: באדיבות Manchester Bidwell Corporation[/caption]
בשכונת עוני קשה ואלימה, שבה רמת הפשיעה היא הגבוהה ביותר בכל פיטסבורג שבארה"ב, שוכן מבנה מפואר ומרהיב ביופיו – ה"מרכז לאמנות ולטכנולוגיה". המבנה משדר שילוב נדיר של אסתטיקה, הרמוניה, עוצמה ויוקרה, וגורם למי שמתבונן בו ונכנס בשעריו להחסיר פעימה. מי שתכנן ועיצב את המבנה הוא טאסו קאטסלאס שהיה תלמידו של האדריכל האמריקני האגדי פרנק לויד רייט.

אסתטיקה ויופי מדברים ישירות לנפש הילד, מעדנים אותה, מטפחים רגשות וערכים המשרים הרמוניה ורוגע, ומקטינים תוקפנות
למרכז לאמנות ולטכנולוגיה מגיעים מדי יום נערים ונערות בסיכון, מבתי הספר הציבוריים בפיטסבורג. כאלה שרוב הזמן נעדרים מהלימודים, נכשלים ברוב המבחנים, מתנהגים באלימות ובתוקפנות ומרגישים ניכור כלפי בית הספר. אולם אחרי חודשים ספורים במרכז שבו הם יכולים ללמוד צילום, גרפיקה ממוחשבת, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המחנך שמלמד להתבונן פנימה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/216334/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/216334/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Nov 2018 07:53:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216334</guid>
                                <description><![CDATA[מה הקשר בין נשיא טויוטה, מאמן כדורסל אגדי והשיטה הקונפוציאנית שיוצרת אלטרנטיבה לעונש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216384" align="alignleft" width="1500"] פס הייצור במפעל NUMMI &#124; תמונה: Dave Lepori/NUMMI[/caption]
בתחילת שנות ה-80 נתקלה ג'נרל מוטורס בבעיה קשה – היא לא הצליחה לשפר את תהליכי הייצור במפעלי הרכב שלה. למעשה, היא לא הצליחה אפילו להבין כיצד לייצר לאורך זמן רווח קבוע מפיתוח וייצור מכוניות. אבל, היא ידעה שהיפנים טובים בזה. לפי השמועה ליפנים היו שיטות ניהול מיוחדות המאפשרות לרתום את העובדים ולהגיע לרווח, וג'נרל מוטורס רצתה ללמוד מהם. מנגד, היפנים רצו להפוך את עסקיהם לגלובליים. כך נוצר מיזם ניסיוני – שיתוף פעולה עסקי בין חברת הרכב היפנית טויוטה וחברת הרכב האמריקנית ג'נרל מוטורס.

אני מאמין שבלתי אפשרי לטעון שלימדת, כאשר יש סטודנטים שלא למדו. לא לימדת עד שהם למדו
אבל במקום שהניסוי יבוצע במפעל רגיל, החליטו בג'נרל מוטורס להעמיד לצורכי הניסוי מפעל כושל. עובדי המפעל היו חסרי מוטיבציה – הגרועים ביותר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע נעלם בסין ראש האינטרפול?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/216280/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/216280/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 12 Nov 2018 07:40:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216280</guid>
                                <description><![CDATA[וכיצד זה קשור לתנובה ולביל גייטס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_216539" align="alignleft" width="1500"] מנג הונג-ווי ראש האינטרפול &#124; תמונה: Diarmuid[/caption]
בבוקר סתווי בסוף ספטמבר האחרון, נפרד מנג הונג-ווי מאשתו וילדיו ועלה על מטוס, כפי שנהג לעשות לעתים קרובות במסגרת עבודתו כראש המשטרה הבין-לאומית – האינטרפול. הוא טס מארץ מגוריו, צרפת, לסין, ארץ הולדתו ולא ציפה כלל שלאחר נחיתתו הוא ייחטף.
סימן החיים האחרון ממנו היה מסרון עם סימן "סכין" ששלח לאשתו. בעקבותיו הוא הוכרז "נעדר" וצרפת מיהרה להודיע שפתחה בחקירה. שנים עשר יום לאחר ההיעלמות יצאו הרשויות בסין בהודעה כי מנג מוחזק במעצר וניפקו תשובה כללית: "מנג חשוד כי עבר על החוק, והוא נתון כעת תחת מעקב וחקירה".

תסריט דומה חוות חברות מערביות הקשורות במחנה הזה. הבולטת שבהן היא ברייטפוד שרכשה את תנובה
הידיעה עוררה הדים רבים בערוצי התקשורת, אולם סיפור היעלמותו וחקירתו הם רק המשך הגיוני לשרשרת מעצרים של פוליטיקאים רבים בסין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך שימוש בצ&#8217;טבוט יכול להגדיל מעורבות ולשפר את הביצועים שלך בדיגיטל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/216198/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/216198/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 07 Nov 2018 18:22:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=216198</guid>
                                <description><![CDATA[איך שימוש בצ&#8217;טבוט יכול להגדיל מעורבות ולשפר את הביצועים שלך בדיגיטל? אנחנו כנראה מבלים ברשתות החברתיות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]א[/dropcap]יך שימוש בצ'טבוט יכול להגדיל מעורבות ולשפר את הביצועים שלך בדיגיטל? אנחנו כנראה מבלים ברשתות החברתיות יותר מאשר אנחנו מבלים בכל אתר אחר. אנחנו מתעדכנים, מעדכנים, ובעיקר מתקשרים - עם משפחה, עם חברים, עם מותגים. כשכמעט לכל אחד מאיתנו מותקנות בנייד האפליקציות של הרשתות החברתיות - מצופה מאיתנו להיות זמינים 24/7. ולפעמים, כשמנהלים עסק ויש לקוחות שמחכים לתשובות, זה יכול להיות מעיק ולגזול זמן יקר שודאי היינו מעדיפים להקדיש לדברים אחרים. אבל זה לא חייב להראות ככה ב-2018. תגידו יפה שלום לצ'טבוטים, העוזרים החביבים והאינטראקטיבים שיאספו לכם לידים בזמן שאתם ישנים.

צ'טבוט יאפשר לכם לנהל תקשורת "אישית" עם כמה לקוחות בו זמנית ולספק שירות לקוחות תמידי בלי שתצטרכו באמת להיות בשום חלון שיחה. הצרכנים יוכלו לקבל מידע, לשאול שאלות, לקבל תשובות ואפילו לקנות באמצעות הצ'טבוט. מעבר לזה, מדובר בכלי שאם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/214964/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/214964/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:53:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=215014</guid>
                                <description><![CDATA[התנהגות צרכנים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/214968/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/214968/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:52:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=215011</guid>
                                <description><![CDATA[כלכלה התנהגותית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/214970/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/214970/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:50:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=215006</guid>
                                <description><![CDATA[דמיון מודרך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/214972/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/214972/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:46:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=215001</guid>
                                <description><![CDATA[פסיכולוגיה חברתית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך עברנו מניסיון להשיג מזון, לצפייה בתוכניות בישול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214972/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214972/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:35:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214972</guid>
                                <description><![CDATA[פסיכולוגיה חברתית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214088" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
לאורך רוב ההיסטוריה הקדיש האדם הממוצע את מרבית יומו להשגת מזון שיסייע לו לשרוד. באמצע המאה ה-19 כ-90 אחוז מהאמריקנים, למשל, היו חקלאים, והאדם הממוצע בילה כ-70 שעות שבועיות בעבודה. אולם בשנים הבאות המצב החל להשתנות ומספר שעות העבודה צנח משמעותית.
כיום האדם הממוצע במדינות המערב משקיע רק כ-40 שעות שבועיות בממוצע בעבודה (Hubermann &#38; Minns, 2007). כלומר, יש לו 30 שעות עודפות בכל שבוע, ביחס לאבותיו מהמאה ה-19. איך הוא מבלה אותן?
בעיקר בצפייה בטלוויזיה. אמריקנים, למשל, צופים בטלוויזיה כ-34 שעות בממוצע בשבוע (Mefiametrie, Eurodata TV). במילים אחרות, האדם עבר מהשקעת זמנו בהשגת מזון, לבזבוז זמנו בצפייה בתוכניות בישול (8 מתוך 10 אנשים בוגרים בארה"ב, למשל, צופים בתוכניות בישול, על פי Harris Poll).
מדוע רוב האנשים בוחרים לבזבז את זמנם בצפייה פסיבית בטלוויזיה? אחת הסיבות לכך היא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם שיחה דמיונית עם איינשטיין יכולה לשפר את יכולותינו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214970/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214970/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:35:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214970</guid>
                                <description><![CDATA[דמיון מודרך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214089" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
מה היה קורה לו היינו יכולים להפוך לאלברט איינשטיין או לערוך שיחה עם זיגמונד פרויד לכמה רגעים? מתברר שדי הרבה.
פרופ' מל סלטר וצוות של חוקרים מאוניברסיטת ברצלונה הובילו בשנים האחרונות ניסוי במציאות מדומה שמטרתו לייצר מרחב שבו אדם יכול לשפר את עצמו. נקודת המוצא שלהם הייתה ניסויים אחרים במציאות מדומה שהראו כי משתתפים הרואים וחווים את עצמם בגוף וירטואלי, מזדהים עם הגוף הווירטואלי שלהם ומגיבים באופן פיזי כשתולשים להם זרוע, למשל (Slater, Spanlang, Sanchez, Vives and Blanke, 2010). ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קשה לשקר בשפה זרה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214968/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214968/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:34:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214968</guid>
                                <description><![CDATA[כלכלה התנהגותית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214087" align="alignleft" width="1457"] תמונה: Fotolia[/caption]
הזמנתם חדר במלון בלונדון, ואתם סוגרים עם פקיד הקבלה את הפרטים האחרונים. "מה המרחק לתחנת הרכבת התחתית הקרובה?" אתם שואלים. "רבע שעה הליכה", הוא עונה. אתם קולטים שיש לו מבטא דרום אמריקני ברור, ועוברים בהתלהבות לדבר איתו בספרדית שלמדתם מטלנובלות. "אז מה המרחק לתחנת הרכבת התחתית הקרובה", אתם שואלים שוב. "כלום, שתי דקות הליכה", הוא אומר. מהי אם כן התשובה הנכונה?
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה גורם לאנשים להמשיך לקנות מכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214964/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214964/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 22 Oct 2018 07:34:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214964</guid>
                                <description><![CDATA[התנהגות צרכנים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214079" align="alignleft" width="1080"] תמונה: Pixabay[/caption]
זוכרים, כילדים, את הסקרנות והצפייה המתלווה לביצי ההפתעה של קינדר? השוקולד המתוק שלהן זה דבר אחד, אבל ההפתעה שמסתתרת בפנים, משחק קטן וחמוד להרכבה, חשוב הרבה יותר. איך הוא ייראה אחרי שנרכיב אותו? האם זו סוף סוף ההפתעה שתשלים לנו את הסדרה?
כבר עשרות שנים שהמוני ילדים ברחבי העולם נהנים מההפתעה שמסתתרת מתחת לשכבת השוקולד הדקה ומקפידים לחזור ולהתפנק בהפתעה דומה. ההפתעות במנת הילדים של מק'דונלדס משתמשות בעיקרון דומה.
פרופ' כריסטופר הסה מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקאגו ופרופ' לוסי שן מהאוניברסיטה הסינית של הונג קונג הדגימו לאחרונה בסדרת ניסויים (Journal of Consumer Research 2018) שהעיקרון הזה ממשיך לעבוד יפה מאוד גם שנים רבות אחרי הילדות. הוא לא רק עובד יפה, אלא גם משמש כעיקרון חשוב בהנעת לקוחות לרכוש שוב. מסדרת הניסויים מתברר שאם אתם מתגמלים את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>Next Case 2018 מתקרב &#8211; בואו לגלות פרקטיקות שיווק של החברות המובילות במשק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/214779/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/214779/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 19 Oct 2018 06:50:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214779</guid>
                                <description><![CDATA[זה קורה גם השנה &#8211; כנס הדיגיטל הגדול בארץ מביא לכם את האנשים שהגיעו לפריצת דרך...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214786" align="alignleft" width="820"] תמונה: אתר נקסט קייס[/caption]

זה קורה גם השנה - כנס הדיגיטל הגדול בארץ מביא לכם את האנשים שהגיעו לפריצת דרך בתחום השיווק הדיגיטלי - כדי שתוכלו ללמוד מהם - רק מה שעובד. 18 דוברים מהחברות המובילות בארץ ובעולם יציגו אתגרים שיווקיים איתם התמודדו ובמשך 20 דקות, כל אחד מהם יספר איך הסיר את המכשול והגיע להצלחה. הכנס יתקיים ב- 26 בדצמבר, במתחם הכנסים LAGO שבראשון לציון וצפויים להשתתף בו מעל ל-1200 יזמים, בעלי חברות, אנשי דיגיטל ומנהלי שיווק.

בואו נכנס קצת לאווירה…

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=mfXbHwooO6c&#38;t=4s[/embed]

וזו רק טעימה ממה שבאמת מחכה לכם שם.

כל דובר יביא איתו קייס סטאדי ייחודי שמציג איזושהי בעיה שכל איש שיווק יוכל להזדהות איתה:

 	איך לייצר יותר לידים
 	איך להגדיל מכירות באמצעות סושיאל
 	איך מצרפים יותר נרשמים לרשימת הדיוור
 	איך מכניסים יותר תנועה לאתר

ועוד.

על כל אחת מהשאלות (ועל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מול החוטף, עם כדור בקנה: המודלים הפסיכולוגיים החדשים של האף-בי-איי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/213829/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/213829/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 14:18:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213829</guid>
                                <description><![CDATA[כריס ווס, מומחה בין-לאומי מהאף-בי-איי למשא ומתן עם חוטפים, מספר על שיטות חדשות ובדוקות שפיתחו בארגון לשכנוע טרוריסטים, אנשי עסקים וילדים מתבגרים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213974" align="alignleft" width="930"] תמונות: BlackSwanltd.com[/caption]
באוגוסט 2000, הכריז ארגון אסלמי קיצוני בפיליפינים כי הצליח לחטוף סוכן של הסי-איי-אי שהתחזה כמוסלמי. החטוף לא היה סוכן של הסי-איי-אי, אלא אזרח אמריקני מקליפורניה, בן 24, בשם ג'פרי שילינג, שטייל באזור שבו נמצא הבסיס של הארגון. תג המחיר על ראשו היה עשרה מיליון דולר. איש הקשר של החוטפים היה טרוריסט ותיק בשם אבו סאבאיה, שהיה ידוע בעבר האלים והאכזרי שלו. הוא אהב לצלם את מעשי האכזריות שלו בווידיאו, כולל אונס, רצח ועריפת ראשים, ולשלוח אותם לתקשורת בפיליפינים. כעת הוא איים שיתחיל לענות את שילינג.
כאן נכנס האף-בי-איי לפעולה. המטרה שלהם הייתה לשחרר את שילינג ולתפוס את החוטפים. אבל איך עושים את זה? איך מנהלים משא ומתן עם רוצח? האם זה יכול בכלל להצליח? לתמונה נכנס כריס ווס (Voss) שהתמנה מטעם האף-בי-איי לנהל את המשא ומתן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משולש הזמנים של אריסטו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/213831/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/213831/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 14:16:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213831</guid>
                                <description><![CDATA[מה באמת גורם לאנשים להפסיק להתווכח ולהתחיל להקשיב לנו? תובנות בנות 2,300 שנה מסייעות לשפוך אור על הנושא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214482" align="alignleft" width="804"] תמונה:"School of Athens" by Raphael/PD[/caption]
זה היה חורף פריזאי טיפוסי, הערב התחיל לרדת ולאחר שבילינו את היום בחוץ החלטנו, חברתי ואני שהגיעה השעה לחזור הביתה. היא הגיעה לביקור קצר כחלק מטיול ארוך שעשתה באירופה והסתובבה עם תיק גב שבתוכו היה ארנק עם כל חסכונותיה.
נכנסנו אל תחנת הרכבת התחתית, אבל כשהגענו לסוף המדרגות חברתי נעצרה לפתע ואמרה: "לקחו לי את הארנק". היא בדקה ואיששה את תחושותיה, פניה הפכו בין רגע ללבנות. "הגנב כאן", היא אמרה והתחילה לחפש אותו בעיניה. הלכתי אחריה. הבנו שיש לנו דקות ספורות בלבד עד שהוא יעלה על הרכבת וייעלם עם הארנק.

חברתי מצביעה ואומרת: "זה הוא!" אני רואה בחור גדול מאוד עם מעיל בצבע בז' מסתכל עלינו, מסתובב בבהלה לעבר המדרגות ומתחיל לברוח
לפתע, כאילו היינו בתוך סרט, חברתי מצביעה ואומרת: "זה הוא!" אני רואה בחור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האנשים שחיים כמו סוקרטס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/213827/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/213827/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 14:13:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213827</guid>
                                <description><![CDATA[הם מכירים את השיטה הסוקרטית לעומקה ומעבירים את חייהם בשאילת שאלות. מה ניתן ללמוד מהם על שכנוע, כ-2,400 שנה לאחר מותו של אחד הפילוסופים המרתקים בהיסטוריה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213952" align="alignleft" width="1500"] תמונת היצירה: Jacques Louis David - "The Death of Socrates") PublicDomain)[/caption]
בשעת ערב מוקדמת מקס מקסוול נכנס לבר מקומי במערב ארה"ב. הוא עולה לבמה, מחזיק במיקרופון ומתבונן בקהל. כמה מהאורחים כבר שיכורים, אורחים אחרים צופים בצד במשחק פוטבול בטלוויזיה. הוא מקיש כמה פעמים על המיקרופון, כדי לוודא ששומעים היטב, ומזמין חמישה מתנדבים לבמה לשוחח איתו על הנושאים החשובים בעולם.
רבים נרתעים, מסתובבים, מקצתם צוחקים במבוכה, וכמה אמיצים מתגברים על ביישנותם ועולים לבמה. מקסוול מסביר למשתתפים ולקהל מה הולך לקרות: ״היום הבמה כולה שלכם – אני אשאל אתכם שאלות ואתם תענו. השאלה תהיה קשורה אליכם, כך שאני שואל מתוך סקרנות ואין תשובות נכונות או לא נכונות״.

גם את סוקרטס האשימו שהוא יודע את כל התשובות, אבל האמת היא שהוא לא ידע אותן וגם אני לא יודע
האדם הראשון שעולה לבמה הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 314: שפת השכנוע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/214469/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/214469/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 11:01:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214469</guid>
                                <description><![CDATA[אחד הדברים המתסכלים ביותר שלמדתי בחיי הוא שהלוגיקה שלימדו אותי בבית הספר ובאוניברסיטה, אינה תקפה במרבית...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אחד הדברים המתסכלים ביותר שלמדתי בחיי הוא שהלוגיקה שלימדו אותי בבית הספר ובאוניברסיטה, אינה תקפה במרבית הקשרים היום-יומיים בחיים האמיתיים. איך תשכנעו באמצעות לוגיקה קרה ילדה בת ארבע ללבוש מכנסיים קצרים ולנעול סנדלים לטיול ביער, כשהיא מתעקשת על שמלה ורודה וכפכפים (כי "זה יפה")? איך תשכנעו באמצעות לוגיקה את בת זוגתכם לצפות אתכם, בשישי בערב, בסרט מתח חדש שיצא לאקרנים, כשהיא מתעקשת על קומדיה רומנטית (כי "בא לי משהו קליל עכשיו")? ומה תענו לרופא הטוען שאין לכם שום דבר (כי "התוצאות יצאו שליליות") למרות כאבי הבטן החוזרים ונשנים שתוקפים אתכם?

כשאריסטו, בספרו המפורסם "רטוריקה", דיבר על "לוגוס" הוא לא התכוון לשכנוע באמצעות לוגיקה במובן הפשוט שלה. המילה היוונית "לוגוס" פירושה "מילה", "שפה" או "שיח". פרופ' ג'יי היינריקס, מומחה לרטוריקה מעשית מקולג' מידלברי בארה"ב, מסביר בספרו הפופולרי Thank You for Arguing (2007) ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כוחות העל של הילד עם המוח השבור</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214148/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214148/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 10:57:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214148</guid>
                                <description><![CDATA[הוא נחבל פעמיים בראשו ונכשל בכל מה שניסה לעשות, עד שגילה את "כוחות העל" שלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214179" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Jerod Harris/Getty Images for PTTOW[/caption]
ג 'ים קוויק, כיום מאמן מוח מבוקש בחברות כמו "נייק" ו"זאפוס", התחיל את חייו במצב מאתגר. בגיל חמש, בעודו מטפס על כיסא כדי להציץ מבעד לחלון ולראות רכב מכבי אש, קוויק מעד ונפל על ראשו, ישר על הרדיאטור הסמוך. הוא איבד הכרה והתעורר בבית החולים. הוריו סיפרו לו בהמשך על המראה הנורא שלו, שוכב על הרצפה ומסביב לראשו בריכת דם.
אחרי התקרית הפך קוויק לילד שקט, מופנם ובעיקר איטי בחשיבה. הוא לא הצליח לקרוא, לא להתרכז, ולא להבין גם כשמוריו היו חוזרים על דבריהם פעם אחר פעם. נחרט בזיכרונו הרגע שבו אחת המורות בבית הספר הצביעה עליו ואמרה למבוגר אחר שעמד לצידה: "זה הילד עם המוח השבור".

בלילות, מתחת לשמיכה, הוא נהג להסתכל עם פנס בחוברות הקומיקס שלו, ולאט לאט, לימד את עצמו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אירופה: המפלגות הסוציאליסטיות בדעיכה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/213786/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/213786/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 10:55:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213786</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע זה קורה? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213986" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Carsten Koal/Getty-Images[/caption]
הנתונים המצורפים לכתבה מצביעים על מגמה במערב אירופה: המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות* (מרכז-שמאל) הגדולות במגמת דעיכה. בשוודיה, בצרפת, בגרמניה ובהולנד, מפלגות המרכז-שמאל רשמו בבחירות האחרונות את הביצועים הגרועים ביותר שלהן בשני העשורים האחרונים.
המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, למשל, שב-2012 בהובלת פרנסואה הולנד השתלטה על הפרלמנט, נחלשה בבחירות האחרונות של 2017 מ-280 מושבים בפרלמנט ל-30 בלבד (7.4% מהקולות). לאחר הבחירות היא פיטרה כ-60 מ-100 עובדיה.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החוליה האבודה בפירמידת הצרכים של מאסלו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/213835/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/213835/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 10:50:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213835</guid>
                                <description><![CDATA[בערוב ימיו עדכן אברהם מאסלו את תיאוריית המוטיבציה שלו והוסיף לה שלב נוסף שאינו מופיע במרבית ספרי הלימוד (לתשומת לב הדור הצעיר – לא ווי-פיי)]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214018" align="alignleft" width="1500"] צ'יפ קונלי, בעל רשת מלונות הבוטיק השנייה בגודלה בארה"ב. מיישם את התיאוריה של מאסלו על עובדיו &#124; תמונה: World Travel &#38; Tourism Council/Flickr[/caption]
הגשמה עצמית – הצורך העליון בפירמידת הצרכים של ד"ר אברהם מאסלו – הפכה לפסגת השאיפות של מקום העבודה המודרני, המעוניין להגביר את המוטיבציה של עובדיו. מאסלו חשב על כך ב-1943 כשפרסם לראשונה את תיאוריית המוטיבציה שלו. התיאוריה צברה פופולריות הרבה מעבר לכותלי האקדמיה. אבל מה שהתפרסם והפך לידע פופולרי אינו התמונה המלאה.
על פי רובם המכריע של ספרי הלימוד בחוגים לפסיכולוגיה ולניהול, הניח מאסלו כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם. כאשר צורך מסוים מסופק, האדם פונה להגשמת רמה גבוהה יותר של צרכים. הוא הגדיר חמישה סוגי צרכים ודירג אותם לפי היררכיה שבה העליונים יכולים להתקיים רק כאשר אלו שמתחתיהם מקבלים מענה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התרופה שמאפשרת לשלוט בחלומות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/214030/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/214030/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 10:49:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214030</guid>
                                <description><![CDATA[כבר ידוע שניתן לשלוט בחלומות באמצעות תרגול טכניקה מסוימת. כעת, מדענים גילו שיטה חדשה ויעילה הרבה יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214037" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
התעוררתם הבוקר שוב עם אותו חלום נורא. השודדים רדפו אחריכם וברחתם בריצה. כשחציתם את הכביש הצלחתם להתמודד עם התנועה הסואנת, אבל קצת אחר כך פניתם בפנייה הלא נכונה – נכנסתם לסמטה ללא מוצא. השודדים התקרבו, שלפו סכינים... והתעוררתם מכוסים זעה.
אולי אפשר לתקן את החוויה? כפי שכתבנו בעבר במגזין זה, בעשור האחרון התחזקה מגמת "החולמים הצלולים" – אנשים המסוגלים לנהל את החלומות של עצמם, או לפחות להיות מודעים לכך שהם חולמים וכך להשפיע במידה מסוימת על השתלשלות העלילה בחלום. ד"ר סטפן לה ברג' מארה"ב הוא אחד מהם. בסוף שנות ה-70, במסגרת עבודת הדוקטורט שלו בפסיכופיזיולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, הוא אף היה לראשון שבחן את תופעת "החלומות הצלולים" מנקודת מבט מדעית והצליח להוכיח את קיומה.
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנוירולוגיה של האמונה הדתית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/214034/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/214034/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 10:47:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214034</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד אמונה משתקפת במוח שלנו? אילו השפעות יש לה? סדרת מחקרים חדשה חושפת תמונה מפתיעה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214058" align="alignleft" width="1125"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
פרופ' אנדרו נויברג, חוקר מוח ותיק בבית החולים האוניברסיטאי תומס ג'פרסון שבפילדלפיה, החליט לעשות ניסוי קטן. הוא קרא את קריאת "שמע" בשעה שנסרקה הפעילות במוחו באמצעות מכשיר fMRI – מכשיר דימות רפואי שיודע למדוד, בדיוק גבוה יחסית, את רמת הפעילות באזורי המוח השונים. אחר כך הוא ביקש מד"ר דיוויד הלפרן, סטודנט לרפואה המתמחה בפסיכיאטריה, ורב אורתודוקסי בהכשרתו, לעשות אותו דבר.
”קצת מביך לספר", אמר פרופ' נויברג בראיון לאפוק טיימס. "אחד הדברים שראינו הוא שהמוח של דיוויד היה פעיל הרבה יותר משלי. במובן מסוים זה הגיוני, כי הוא עושה את זה על בסיס יום-יומי – תפילה היא מרכיב בסיסי בכל מה שהוא עושה. גם אני התפללתי אבל זה לא הדהד אצלי כמו שזה הדהד אצלו".

התחלנו לבחון אילו חלקים של המוח מעורבים בטקסים שונים, בטכניקות שונות, במערכות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכול מתחיל בראש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/214032/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/214032/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 08:45:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214032</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים רבים בשנים האחרונות מראים שפעמים רבות מה שקובע את הבריאות שלנו, אלו הן מחשבותינו והשקפותינו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214042" align="alignleft" width="1500"] פרופ' אלן לאנגר מאוניברסיטת הארוורד, מחלוצי החוקרים בתחום &#124; תמונה: Kris Krug for PopTech[/caption]
ג 'ולייטה עובדת קשה כחדרנית במלון. היא מחליפה מצעים, שואבת אבק, מנקה את חדרי האמבט. מדי יום היא מספיקה לנקות כ-15 חדרים, כל אחד מהם במשך עשרים עד שלושים דקות. כל היום היא על הרגליים, וכשהיא מגיעה הביתה היא כבר תשושה. אחרי כל השנים האלו, הגוף מתחיל לומר את שלו – המשקל עולה ואיתו גם לחץ הדם. הלוואי, היא חושבת לעצמה, שהיה לי הזמן והאנרגיות להתחיל להשקיע בעצמי ובגופי.
אבל ג'ולייטה אינה צריכה לעשות זאת, מספיק שתשנה רק את המחשבה שלה על עצמה. חוקרות באוניברסיטת הרווארד רצו לבדוק את ההשערה המפתיעה הזאת במחקר מבוקר. הן רצו לדעת מה יקרה לחדרניות כמו ג'ולייטה, אם הן תהיינה מודעות לעובדה שמבחינת הפעילות הגופנית, הן מטפלות בעצמן נפלא. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אני רק בת 39, ומציעים לי למות באמצע החיים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/214152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/214152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 08:25:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214152</guid>
                                <description><![CDATA[חייה של מירב קרסיק נראו מושלמים, עד שהכול קרס אל תהום ומוות. סיפור מעורר השראה על התמודדות עם הבלתי אפשרי ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214192" align="alignleft" width="960"] תמונה: באדיבות מירב קרסיק[/caption]
החיים של מירב קרסיק (היום בת 44) נראו לה מושלמים. לפחות עד ינואר 2013. בית קטן במושב יפהפה. בעל אוהב ושלושה ילדים מקסימים. מתעוררים בבוקר לציוץ ציפורים, פותחים את הדלת ורואים שמים מרהיבים. משפחה מורחבת שגרה בסמוך, וכולם עוזרים לכולם. עבודה במשרה חלקית מהבית. כשהילדים חוזרים הביתה בצהרים, יש לה כל הפנאי להיות אימא במשרה מלאה, בדיוק כפי שתמיד רצתה. מה עוד אפשר לבקש? מבחינתה של קרסיק היא חיה את החלום של חייה.

כשהתחילה להשתעל היא ניסתה לנפנף את השיעול, תוך שהיא מזכירה לעצמה שלאימהות אין זמן להיות חולות
היא טיפחה ושמרה על החלום כדי שיישאר מושלם. "הנקתי את כל הילדים עד גיל שלוש", היא מספרת בראיון לאפוק טיימס. "בכל רגע נתון הייתי מקפידה שהבית יהיה נקי ומסודר, שיהיה לו מראה מטופח. אחרי כל ארוחה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;צייד הנאצים&#8221; שנשבע &#8220;לעולם לא עוד&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/214159/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/214159/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Oct 2018 08:13:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214159</guid>
                                <description><![CDATA[הוא הביא פושעי מלחמה נאצים לדין ומאז ממשיך לרדוף אחרי מפרי זכויות אדם בכל העולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214172" align="alignleft" width="750"] תמונה: Alex Li/The Epoch Times[/caption]
דיוויד מטאס, ע"וד יהודי-קנדי, צעד במהירות לאורך מסדרונות שדה התעופה בוויניפג שבקנדה לשער העלייה למטוס ללונדון. זה היה בנובמבר 2014, אז הוא קיבל הזמנה להציג בפני הפרלמנט הבריטי את הנושא הבוער של קצירת איברים בכפייה בסין. למחרת הוא הציג את נושא קצירת האיברים בסין בפני האסיפה הלאומית של ויילס. וחזר בזמן, יומיים אחר כך, לעיר מגוריו, ויניפג, להרצות בשיעור הקבוע שלו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מניטובה, בקורס: "משפט וחוק של מהגרים ופליטים".

כשהתחילה להשתעל היא ניסתה לנפנף את השיעול, תוך שהיא מזכירה לעצמה שלאימהות אין זמן להיות חולות
רק יומיים בילה בעיר מגוריו ושוב טס הפעם לפריז להשתתף בכנס בין-לאומי בנושא של ניצול מיני של ילדים. שם הוא הציג את הדוח שהכין על המצב בתחום זה בצפון אמריקה. ארבעה ימים אחר כך טס מפריז לוושינגטון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיות השכנוע (האמיתיות) של דונלד טראמפ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/213825/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/213825/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Oct 2018 15:05:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213825</guid>
                                <description><![CDATA[באילו אסטרטגיות שכנוע יצירתיות השתמש טראמפ בזירה העסקית, ומה ניתן ללמוד מהן על התנהלותו בזירה הפוליטית? מרטין לץ, מומחה למשא ומתן, מספר בראיון לאפוק טיימס על ממצאיו לאחר שבחן כ-100 מעסקאותיו של טראמפ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214206" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Joe Raedle/AFP/Getty Images[/caption]
[dropcap]"[/dropcap]לשום דבר אין השפעה ישירה יותר על הביטחון והצמיחה של העולם מאשר לכישורי המשא ומתן של דונלד טראמפ", אמר לי בראיון מרטין לץ, מומחה למשא ומתן שייעץ לעשרות חברות גדולות בארה"ב והדריך פוליטיקאים ואנשי עסקים. זאת בדיוק הסיבה שבגללה לץ חקר את הנושא והוציא באוגוסט השנה ספר הסוקר ולומד מעשרות העסקאות והאסטרטגיות ששימשו את הנשיא בדרכו לפסגה (The Real Trump Deal, 2018).

עסקת מאר א לאגו היא בבואה למרבית עסקאותיו המוצלחות של טראמפ. "היא מראה את העיקרון החשוב ביותר בעסקאותיו המוצלחות – יצירת מנוף או לחץ על הצד השני"
בין העסקאות שלץ סוקר, היו עסקאות מוצלחות, אבל היו גם לא מעט עסקאות כושלות. ב-1990 כמעט איבד טראמפ את כל נכסיו, ובנקודה מסוימת הוא אף פשט רגל והיה חייב 3.2 מיליארד דולר לנושים. ולמרות הכול, הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גאדג&#8217;טים עתידניים מסרטים שהיום כבר אפשר לקנות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/214196/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/214196/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 11 Oct 2018 12:54:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=214196</guid>
                                <description><![CDATA[המבוגרים שבינינו מסוגלים לעשות את ההשוואה המשעשעת בין איך שחשבנו שיראה העתיד לבין איך שהוא נראה באמת, אך באופן מפתיע ישנם לא מעט קווי דמיון בין סרטי המדע בדיוני של שנות ה-80 להיום, אז בואו נראה אילו גאדג'טים מהסרטים אפשר להביא כבר היום הביתה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_214199" align="alignleft" width="1000"] תמונה: shutterstock[/caption]

חובבי סרטי מדע בדיוני מכל התקופות, תגיעו לכאן בבקשה. במשך שנים צפינו בסרטי מדע בדיוני, אך אין כמו סרטי שנות ה-80 כדי לנסות ולאבחן איך ראו את העתיד בתקופה זו. ובכן, אז, ההימור היה בעיקר בכיוון של אוטומציה. לפי נבואת סרטי "בחזרה לעתיד", היום בכלל היינו אמורים להיות שמנמני כורסה שלא צריכים אפילו להתכופף לקשור את שרוכי נעליהם, לנהוג ברכב או לבדוק מי בדלת. בימינו כבר ברור שמצלמות אבטחה לבית ולסביבתו הם מוצר סטנדרטי ונגיש לחלוטין שניתן ואף פשוט להתקין בכל בית – וגם העלויות כבר נגישות לכל אחד. אז דווקא בתחום זה, התקשורתי, העולם האמיתי כבר השיג את רוב יעדיהם של סרטי המד"ב מאותה תקופה. לצערנו הרב והזמני בהחלט, נושא המכוניות המעופפות, מכונות זמן ורובוטים אישיים או משרתים דמויי אדם עדיין נשארים מחוץ לתחום ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדעי המניפולציה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/213989/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/213989/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Oct 2018 12:32:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213989</guid>
                                <description><![CDATA[מהנאצים, דרך הניסוי של מילגרם ועד תוכנית ״הדחיפה״ מהגג – מה גורם לנו ללכת באופן עיוור אחרי מנהיגים, ואף לבצע בהוראתם מעשים אכזריים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213995" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Keystone/Getty Images[/caption]
ב-2016 עלתה תוכנית ריאליטי חדשה בבריטניה שעוררה גלים בעולם. התוכנית מראה כיצד מצליחים באמצעות מניפולציות פסיכולוגיות לגרום לשלושה מתוך ארבעה אנשים לדחוף למוות מהגג אדם שהכירו שעה לפני כן במסיבה.
הניסוי הטלוויזיוני השערורייתי שכולל שחקנים המשתתפים בו, שואב את השראתו מניסויים מפורסמים קודמים שהפכו לסרטים הוליוודיים. הראשון הוא של הפסיכולוג סטנלי מילגרם שגרם לאנשים לחשמל אנשים אחרים ב-450 וולט רק משום שאדם בעל סמכות אמר להם לעשות זאת. מילגרם ערך את הניסוי המפורסם שלו בעקבות משפטי נירנברג, לאחר ששמע את הנאשמים הנאצים אומרים יותר מדי פעמים את המשפט: ״רק מילאתי אחר פקודות״.

דה הומניזציה עוזרת ליצור מרחק מוסרי מאחרים. אנחנו יכולים לחשוב על אחרים כחיות לא אנושיות שאנחנו צריכים להרוג ולהזיק להן
ניסוי אחר הוא של הפסיכולוג פרופ' פיליפ זימברדו, ששילם לסטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד כדי שישתתפו בניסוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנסיך האדום וגל החקירות בצמרת הסעודית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/213788/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/213788/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Oct 2018 08:09:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213788</guid>
                                <description><![CDATA[מי מאיים על יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן, ומה הקשר לפיגועי ה-11 בספטמבר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213809" align="alignleft" width="1500"] יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן &#124; תמונה: Stephane De Sakutin/AFP/Getty Images[/caption]
בנובמבר 2017 נפתח גל מעצרים חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית של סעודיה: 11 נסיכים, ארבעה שרים ועשרות שרים לשעבר הובאו לחקירה. יותר מ-500 איש נעצרו בסופו של דבר, רבים מהם משתייכים למשפחה המלכותית, מחזיקים ביאכטות, במטוסים פרטיים ובמאות מכוניות.
כלי תקשורת מערביים ייחסו זאת לניסיונו של יורש העצר (למלך סלמאן), הנסיך מוחמד בן סלמאן, לחזק את כוחו. יש שטענו כי הסיבה האמיתית היא תסכולו של יורש העצר מכך שהרפורמות הכלכליות שהוביל אינן מתקדמות בקצב המצופה. ממשלת סעודיה טענה כי זה מאמץ שנועד להפחית את השחיתות, להגביר את השקיפות ואת הממשל התקין.

אל-וואליד ייבא אסלאם רדיקלי לארה"ב, קשר קשרים בצמרת הפוליטיקה האמריקנית וניסה לאתגר את הממלכה הסעודית השמרנית
אחד האנשים שנעצרו בחשד לשחיתות הוא דמות בולטת במיוחד – "וורן באפט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;דרך המשי&#8221; האמריקנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/213784/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/213784/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 09 Oct 2018 08:01:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213784</guid>
                                <description><![CDATA[ממשל טראמפ מנסה לייצר אלטרנטיבה ל"דרך המשי" הסינית ולבלום את האג'נדה הדורסנית של המפלגה הקומוניסטית הסינית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213791" align="alignleft" width="1500"] ארה"ב תנסה לבלום את ההשתלטות הסינית על נמלים &#124; תמונה: Mario Tama/Getty Images[/caption]
כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית החלה לשלוח ב-2008 את זרועותיה לרחבי העולם – לסלול קווי רכבת מסין לאירופה, לרכוש נמלים ימיים באסיה ולהשקיע בפיתוח תשתיות ומפעלים במזרח התיכון – מרבית מדינות העולם היו בטוחות שמדובר ביוזמה ידידותית ושלווה שכדאי להצטרף אליה.
היוזמה, שזכתה לשם הרשמי "רצועה אחת ודרך אחת", נראתה על פניו כאמצעי להגשים את החלום הסיני הישן של הפצת סחורות מסין לעולם. היא נשענה על דרך המשי המפורסמת שהייתה מפת נתיבים שיצאו מסין, חצו אימפריות ותרבויות וחיברו אותה לאירופה ולאזורים רבים אחרים בעולם.

בכל מקום שאמריקה מגיעה אליו, אנחנו מחפשים שיתוף פעולה, לא שליטה. אנחנו מאמינים בשיתופי פעולה אסטרטגיים, לא בתלות אסטרטגית
אבל ככל שחלפו השנים והמשטר בבייג'ינג הזרים עשרות מיליארדי דולרים להשקעות אסטרטגיות כמעט בכל מדינה בעולם, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכל בראש: מה קורה במוח בזמן התקף חרדה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/213775/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/213775/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Oct 2018 07:26:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=213775</guid>
                                <description><![CDATA[כשליש מבני האדם בעולם סובלים מחרדה, רגש שלילי מעורפל שתופעותיו נעות מעליה קלה בקצב הלב ועד לתחושה של קוצר נשימה. מה עובר על המוח שלנו בזמן התקף, ואיך אפשר לשפר את המצב לבד?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_213777" align="alignleft" width="1500"] תמונה: shutterstock[/caption]

חרדות הן לא תמיד רציונליות, אבל אי השקט הפנימי – שיכול לנוע בין בתחושת אי נעימות לבין רמות מתח גבוהות ותגובות גופניות לא רצוניות – הוא בעיה שכשליש מבני האדם בעולם סובלים ממנה. על פי המכון הלאומי לבריאות בארה״ב, בחרדה לוקים לא פחות מ- 2.6 מיליארד בני אדם. מנתונים אחרים שפרסם ארגון הבריאות העולמי עולה כי ב-25 השנים בין 1990 ל-2015 חל גידול של כ-50% במספר הסובלים מבעיות דיכאון וחרדה.

רק לאחרונה פורסמו לראשונה נתונים העוסקים בהיקף התופעה בישראל, לפיהם עלה בכ-13% מספר המשתמשים בתרופות נגד דיכאון וחרדה בין השנים 2013 ל-2016. בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות פורסמו לצד סטטיסטיקות מקופות החולים גם נתוני ארגון הבריאות העולמי הנוגעים לישראל, ולפיהם כ-2.8% מהאוכלוסיה סובלת מחרדה. אלו רק נתונים המבוססים על מי שפנה לקבלת סיוע דרך קופות החולים.
מה הן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 313: גבולות החופש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/212251/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/212251/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 16 Sep 2018 01:19:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=212251</guid>
                                <description><![CDATA[חופש עלול להיות דבר מבלבל. כשאדם אינו חופשי הוא יודע ומרגיש זאת, אבל כשהוא כן חופשי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[חופש עלול להיות דבר מבלבל. כשאדם אינו חופשי הוא יודע ומרגיש זאת, אבל כשהוא כן חופשי זה לא תמיד ברור לו. תחשבו על אסיר במחנה עבודה בכפייה – ברור לו שאינו חופשי. אבל מה לגבי אדם בחברה דמוקרטית? האם הוא חופשי?

הליברליזם הגדיר את החופש כיכולת של כל אינדיבידואל לבחור מבלי שמשהו או מישהו יגביל אותו. חופש הבחירה הוא הדבר החשוב ביותר מנקודת המבט הליברלית, והוא נתפס כהבטחה – גם אם היום אינך חופשי לגמרי ואינך יכול לבחור, תוכל מחר. לכל הפחות, נעזור לך להיות חופשי. טווח והיקף הבחירות שלך יגדל לאורך זמן.

לכן הפלות, למשל, יכולות להיתפס כדבר חיובי. האישה לא בחרה להיכנס להיריון, אבל היא יכולה לבחור לעבור הפלה. באופן דומה, הסיבה שלגליזציה של סמים נתפסת כדבר טוב קשורה בכך שהיא מאפשרת לאנשים להיות חופשיים לבחור. הבחירה היא ערך עליון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הסוד המפתיע של אלוף הלגו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/211916/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/211916/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 15 Sep 2018 14:23:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211916</guid>
                                <description><![CDATA[הוא בונה מודלים מסובכים מאלפי חלקים, אבל האופן שבו הוא עושה זאת מעורר השראה בילדים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_212074" align="alignleft" width="2048"] תמונה: באדיבות ג'יימס קאלברט[/caption]
יש מעט צעצועים עם הצלחה אוניברסלית כמו לגו. הקוביות הצבעוניות הפשוטות מושכות אנשים בני כל הגילים לעולם של יצירתיות, דמיון והנאה.
לדזמונד ג'יימס קאלברט (44) מצפון אירלנד, הידוע גם בשם "DJ איש הלגו", יש יותר מ-50 מודלים שלמים מלגו, מקצתם מורכבים מיותר מ-4,000 חלקים. הוא מאתגר את עצמו כל פעם מחדש ובונה את המודלים המסובכים ביותר. אפשר לכנות אותו "אמן ומומחה בנייה".
אבל הדבר המדהים ביותר ב"איש הלגו", היא העובדה שהוא בונה אותם בלי כפות ידיים. קאלברט נולד טרם זמנו כשהידיים והרגליים טרם התפתחו במלואם, אך עובדה זאת לא מנעה ממנו לעשות כל מה שהוא רצה לעשות. "מהרגע הראשון שבו יכולתי לזחול, הצלחתי גם להבין איך להרים משהו, לגעת במשהו או לעשות משהו", הוא סיפר לאפוק טיימס.


[caption id="attachment_212075" align="alignleft" width="1200"] תמונה: באדיבות ג'יימס קאלברט[/caption]
כשהוא קיבל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בתי הפיות הזעירים ביער בקנזס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/211918/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/211918/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 15 Sep 2018 14:22:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211918</guid>
                                <description><![CDATA[מי בונה אותם? הסיפור המסתורי על יער הגחליליות ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_212080" align="alignleft" width="1500"] תמונה: צילום מסך מתוך ערוץ יוטוב של Great Big Story[/caption]
אחד הבילויים החביבים על תושבי אוברלנד פארק במדינת קנזס, ארה"ב, הוא טיולים ושוטטות בשבילי היער הסמוך. יום אחד הם הופתעו לגלות דלתות זעירות על גזעי עצים עבותים. הדלתות היו מעט חבויות, לא ממש על העצים שעל אם הדרך, אבל מי שגילה אותן, לא יכול היה שלא ליפול בקסמן. הן היו צבעוניות, מרובעות או עגולות ומעוטרות בציורים שובי לב.
מעל לכל דלת הייתה כתובת. למשל: "פונדק העץ החלול 12" ולצדה מסר של עידוד ותקווה כמו "נדיבות מתחילה בלב שלי", או "אתה שייך לכאן". כאשר המטיילים ביער פתחו את הדלתות, הם נדהמו לראות בתוך גזעי העצים חלל מרווח שהתמלא ברהיטים זעירים. ארונות, מיטות, שידה ועליה בקבוקי תמרוקים, שולחנות וכסאות, ואפילו קנקן תה מהביל והכול בזעיר אנפין. נראה היה כאילו קהילה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מאלימות ופחד לאהבה יוצרת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/211914/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/211914/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 15 Sep 2018 14:21:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211914</guid>
                                <description><![CDATA[בהתחלה הוא השתמש רק באגרופים, אבל אחר כך גילה שיש גם שפות אחרות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_212089" align="alignleft" width="1229"] תמונה: באדיבות אבי ברנע[/caption]
אחת התמונות הקשות הצרובות בזיכרונו של אבי ברנע (49) לתמיד היא בהיותו אולי בן שש, עומד בתוך טנדר יחד עם אחיו הצעיר, אולי בן חמש. הטנדר, שהוא למעשה מכלאה להובלת בהמות, מסורג בסורגים מסביב, עמד בחצר בית הספר, בפנימייה, בכפר חב"ד. מאות ילדים עברו על פני הטנדר, בדרך לנטילת ידיים, נעצו בהם עיניים בסקרנות מהולה בפחד. כשכל הילדים סיימו ליטול ידיים ונכנסו לחדר האוכל, ניגש מנהל הפנימיה לטנדר והתבונן בהם מבעד לסורגים. "אני זוכר אותו", מספר ברנע, נשנק מהתרגשות. "אדם גדול, עם זקן ג'ינג'י, עיניים גדולות ושיניים צהובות, בגלל שהוא כל הזמן עישן. פירורי טבק נדבקו לזקן הבהיר שלו, והוא נראה כאילו הוא שרוף כולו. זה היה פחד אלוהים לפגוש אותו".


היום אני אומר שהפחד זו מתנה. הוא מחדד לי את החושים

המנהל פתח את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מוסד המשפחה תחת מתקפה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/211720/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/211720/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Sep 2018 12:19:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211720</guid>
                                <description><![CDATA[אין ספק שמוסד המשפחה חשוב, ולמרות זאת הוא מתפורר ונמצא תחת מתקפה שאף אחד לא יכול להכחיש. איך הגענו למצב הזה, מדוע זה קורה ומה צפוי לקרות לנו כחברה אם המגמה תימשך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211723" align="aligncenter" width="817"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]

המשפחה היא אבן היסוד של כל התרבויות האנושיות. הדבק שהחזיק את החברה יחד במשך דורות ושימש כמצע שעליו הועברו ערכים וגודלו דורות שלמים. על כך אין כמעט עוררין בקרב הוגים ליברלים ושמרנים כאחד. מילטון פרידמן, למשל, מהכלכלנים החשובים ביותר במאה ה-20 שהחזיק בדעות ליברליות (עד כדי לגליזציה של סמים), טען כי החברה שלנו מושתתת על משפחות יותר מאשר על אינדיבידואלים או על פרטים.

קארל מארקס, שקרא לביטול המשפחה, עשה זאת לאחר שהבין עד כמה חשוב המוסד הזה כבסיס שעליו נשענים שאר המוסדות החברתיים (הרקובים מבחינתו). כדי למוטט אותם, הוא הטיף להיפטר מהמשפחה – שבה ראה מוסד בורגני המשמש כבסיס המתחזק את הקפיטליזם ואת הרכוש הפרטי.

אפילו ברק אובמה האולטרה-ליברלי דיבר בשבחי מוסד המשפחה. "מכל הסלעים שעליהם אנחנו בונים את חיינו... משפחה היא [הסלע] החשוב ביותר", אמר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פוליטיקת הזהויות היא הדת החדשה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/211763/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/211763/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Sep 2018 12:10:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211763</guid>
                                <description><![CDATA[האם מה שנראה על פני השטח כניסיון לדאוג לקבוצות מדוכאות, לעודד סובלנות וריבוי דעות, הוא למעשה ניסיון לצבור כוח? ומה זה עושה לחברה שלנו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_212430" align="alignleft" width="1272"] תמונה: TheEpochTimes[/caption]
בחורף 1873 מצאו את עצמן שלוש בנות מ"לואיס סקול" באוניברסיטת מיסיסיפי חוגגות לבדן בקמפוס את חג המולד בזמן שיתר הסטודנטים נסעו לבקר את משפחותיהם. השהות יחד נתנה להן השראה להקים מועדון סודי שיעודד עזרה הדדית. הן קראו לו "דלתא גאמה" – ראשי תיבות באותיות יווניות ל"עשה טוב" (באנגלית Do Good).
הן לא חלמו שאחוות האחיות שלהן תמשיך ותחיה עד היום ותהפוך לאחווה בין-לאומית גדולה. כיום ישנם 150 סניפים של "דלתא גאמה" הפזורים בקמפוסים ברחבי ארה"ב וקנדה, ויותר ממאתיים קבוצות בוגרות שסיימו אוניברסיטה. "אחוות דלתא גאמה ממשיכה לעורר השראה בנשים באמצעות הערכים שנכתבו בחוקה הראשונה שלנו, שנכתבה על ידי המייסדות שלנו", הן כותבות באתר ומצטטות ממנה:
"מטרתה של האחווה היא לטפח אידיאלים גבוהים של חברות בקרב נשים, לקדם את החינוך שלהן ואת התעניינותן התרבותית, לנטוע בהן תחושה אמיתית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מעצבים מחדש את הטבע ומשחקים באלוהים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/211765/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/211765/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Sep 2018 12:07:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211765</guid>
                                <description><![CDATA[זריעת עננים מאסיבית להורדת גשם, הנדסה גנטית של מינים שלמים ויצירת אדם-על עתידי – בני האדם עומדים לשנות ללא הכר את עולם הטבע ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211808" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
ברומן הדיסטופי והעתידני "עולם חדש מופלא" מ-1932, הסופר אלדוס האקסלי מציג עולם שבו אין מלחמות, אין עוני, אין מחלות. עולם שבו מתגברים על קנאה, אשמה ויגון. כולם מאושרים במה שקיבלו, יש יציבות ושגשוג.
ספרו הנוקב של האקסלי שינה לגמרי את האופן שבו פרופ' לאון קס, רופא, ביולוג וסופר מוכר, הבין את עולם הביו-טכנולוגיה שהיה חלק ממנו במשך שנים, לאחר שסיים את אוניברסיטת שיקגו והרווארד. "מה שהספר של האקסלי מראה לך", הוא סיפר בראיון לעיתונאי ביל קריסטול, "זה איך העולם ייראה אם האנשים השואפים לחידושים ולקידמה יצליחו להגשים את החלומות הכי פרועים שלהם. הוא מראה לך את התוצאות: יצורים בעלי צורה אנושית אך ללא אנושיות: הם אינם קוראים, אינם כותבים, ואינם אוהבים, חושבים או שולטים בעצמם. אין אמנות, אין מדע, אין פוליטיקה, אך לעומת זאת יש נוחות, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודות למחשבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/211822/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/211822/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Sep 2018 12:06:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211822</guid>
                                <description><![CDATA[חברה כמה אנשים צריך בשביל לחולל שינוי? אתם רוצים שהקפיטריה במקום העבודה שלכם תתחיל למכור כריכי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211834" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
חברה
כמה אנשים צריך בשביל לחולל שינוי?
אתם רוצים שהקפיטריה במקום העבודה שלכם תתחיל למכור כריכי בריאות, או שהבנקים יורידו את העמלות, או שבחינות הבגרות לא יהיו תנאי כניסה לאוניברסיטה. כמה אנשים צריכים להתחיל לדחוף, ללחוץ ולהפיץ את הנושא בציבור, כדי שהשינוי באמת יתחולל?
לפי מחקר חדש, מספיק ש-25 אחוז מסך כל האנשים הקשורים בנושא ידחפו רעיון מסוים, כדי שהוא יתקבל על דעת הרוב (Science 2018).
לפי מחקרים קודמים שנעשו ב-50 השנים האחרונות, חוקרים שיערו שנקודת המפנה לשינויים בארגונים, בקהילה או בנורמות חברתיות נעה בין עשרה ל-40 אחוז של אנשים המצדדים בשינוי, כדי לחולל אותו. הבעיה במחקרים אלה הייתה שהם הסתמכו על מקרים מהעבר, שאין אפשרות לשחזר אותם. במחקר הנוכחי החוקרים פיתחו תחילה מודל תיאורטי המנבא את המסה הקריטית של אנשים הדרושה לחולל שינוי, ואחר כך בדקו את מהימנות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטכנולוגיה של האח הגדול – שרואה, שומע ומתעד הכול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/211887/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/211887/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 13 Sep 2018 12:05:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211887</guid>
                                <description><![CDATA[תחזיתנו מלפני שנתיים התממשה וסין החלה כעת לדרג את אזרחיה. לא מדובר בתסריט דמיוני, אלא במציאות הקורמת עור וגידים בזכות טכנולוגיות חדשות. ציון גבוה יקבל מי שתואם לקו המפלגה הקומוניסטית. בעלי ציון נמוך, אזרחים סוג ב', ייענשו ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לרגל חג אמצע הסתיו, תכנן הואנג לנסוע למשפחתו המתגוררת בכפר מרוחק שבמחוז סצ'ואן. בעודו צועד נרגש בשעת בוקר מוקדמת לתחנת הרכבת המרכזית של שנגחאי וניגש למכונה כדי לרכוש כרטיס, הוא גילה שהמכונה אינה מאפשרת לו לעשות כך. מתברר שפניו של הואנג צולמו במצלמה קטנה המוצבת במכונה, הושוו למאגר התמונות של כלל תושבי סין – המונה כעת מעל 1.4 מיליארד תושבים – ותוך פחות משנייה "מערכת הדירוג הארצית" דיווחה שהציון של הואנג נמוך מדי בשל קנס ששכח לשלם, והמכונה עצרה ומנעה ממנו לרכוש כרטיס.

מפעלים וחברות ממשלתיות, מנצלים את מדי העובדים כדי להתקין בכובעיהם טכנולוגיה שתאפשר לרשויות לגלות את מחשבותיהם

כשכתבנו במרץ 2016 על מערכת הדירוג שמפתחת סין, חשבו שמדובר במדע בדיוני שלא ייצא בסופו של דבר אל הפועל. אבל המערכת יוצאת אל הפועל בימים אלה ממש. החל מ-1 במאי 2018, "מערכת הדירוג ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תעתועי מוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/211889/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/211889/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 12 Sep 2018 23:49:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211889</guid>
                                <description><![CDATA[אלפי ניסויים ותגליות על המוח התגלו עד היום בתנאי מעבדה. אבל עד כמה הם אמינים? פרופ' אורי חסון מפרינסטון, לצד שורה של מדענים נוספים, טוען שהגיע הזמן לחקור את המוח בתנאי שטח ומטיל צל כבד על יכולתם של המודלים הקיימים לשקף את המצב האמיתי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211910" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
 "מדענים הם פריקים של שליטה והם אינם אוהבים משתנים לא ידועים. לכן הם לא אוהבים לעשות ניסויים במצבים של החיים האמיתיים – מצבים שנוטים להיות חסרי סדר ותלויים בממדים רבים", טוען חוקר המוח פרופ' אורי חסון מאוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב באימייל לאפוק טיימס. "אבל זה בעייתי. ככל שאני עובד עם מצבים מרובי ממדים אני מבין שכל דבר משפיע על כל דבר ושהתקווה למצוא נוסחה נקייה ופשוטה לתפקודים קוגנטיביים היא ככל הנראה אידיאלית מדי וחסרת תוחלת. אנחנו שוב ושוב מגלים שהשימוש בגירויים אמיתיים משנה את התמונה. זה מביא לשינוי פרדיגמה".

ברגע שאתה עובר לעולם האמיתי המודלים האלה מתרסקים
פרופ' חסון מצביע על נושא חשוב – מגוון מחקרים מהתקופה האחרונה מצביעים על העובדה שמחקרים רבים הנערכים כבר שנים בסביבת המעבדה השקטה והסטרילית עלולים לספק לנו תמונה לא לגמרי מדויקת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בן או בת? הפעוט בעצמו יחליט – בגיל ארבע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/211711/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/211711/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Sep 2018 21:57:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211711</guid>
                                <description><![CDATA[לא מדובר בתסריט דמיוני – אלא במציאות הקורמת עור וגידים: הורים מגדלים ילדים ללא זהות מגדרית, פעוטים בני ארבע עוברים ניתוח לשינוי מין, ובתי ספר מזמינים דראג קווין שתספר לילדים ש"היום הכול הולך". לאן הטרנד הזה מוביל את הדור הבא ומה קורה בישראל? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211714" align="aligncenter" width="1592"] בית שימוש לכל המגדרים (אילוסטרציה)[/caption]

זילר וקאדין שארפ הם תאומים בני שלוש. הם נדחקים ומתרוצצים בין מדפי בגדים, נעליים וצעצועים בחנות כלבו גדולה בעיר האוניברסיטאית היוקרתית קיימברידג' שבארה"ב. לזילר גרביונים בצבעי הקשת (סמל הלהט"ב), המונחים ליד מדף לנעלי ספורט בצבעי טורקיז ותכלת. קאדין בחולצת טי-רקס עם הדפס של ג'ירפה בצבע אדום וכתובית: "אותי אי אפשר לעצור" ליד קופסת נגינה עם אורות מהבהבים.

במבט חטוף על שניהם, נראה שההבדל היחיד ביניהם הוא צבע השיער. השיער של זילר חום ושל קאדין בלונדיני. האם זילר הוא בן או בת? ומה לגבי קאדין? את זה הוריהם אינם מגלים, אפילו לא לחבריהם בעיר, מאוניברסיטת הרווארד ומ-MIT. הוריהם אומרים שכל אחד מהתאומים יחליט בעצמו, בבוא הזמן, האם הוא רוצה להיות בן או בת, בלי קשר למינם הביולוגי, כך לפי רשת הטלוויזיה NBC, שהביאה את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הקלות הבלתי נסבלת של ההפלה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/211703/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/211703/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 10 Sep 2018 21:24:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211703</guid>
                                <description><![CDATA[השאלה המרכזית כיום אינה האם הפלה של עובר היא הרג, אלא האם המדינה מתערבת יותר מדי בזכותה של האישה להחליט על גופה. לאן זה מוביל אותנו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211706" align="aligncenter" width="521"] תמונה: Fotolia[/caption]

איש אינו יכול לשים עצמו במקומם של הורים המתבשרים, רגע לאחר שהביאו ילד לעולם, כי ילדם נולד עם מום או שהוא (או היא) לוקה במחלה ויצטרך לעבור ניתוח. זה יכול להיות ניתוח במוח, ניתוח בלב או ניתוח יחסית פחות מורכב של השפה, כפי שקרה לבתי הצעירה.

השמועה שנולד תינוק בעל מום עוברת מהר בקרב מחלקות בית החולים, וכמה שעות לאחר הלידה מצאנו את עצמנו, התינוקת ואני, מוקפות ברופאים סקרנים. השאלה הראשונה שכולם שאלו הייתה זהה: "איך לא ראו את זה בסקירת מערכות?" או "איזה רופא לא אמר לכם את זה מראש?" התבוננתי בתינוקת המדהימה בזרועותיי ועניתי: "זה לא היה משנה דבר".

כל רופא שקיבל ממני את התשובה הזאת חייך בנימוס, הרכין ראש והלך. רק כשהתקרבנו למועד הניתוח והתחלתי להכיר אימהות לתינוקות בעלי מום זהה הבנתי מדוע הרופאים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המלחמה על הסדר העולמי החדש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/211645/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/211645/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Sep 2018 18:29:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211645</guid>
                                <description><![CDATA[מאז מלחמת העולם השנייה לא נצפתה מערכה ברורה כל כך נגד הסדר הליברלי הקיים – האם היא תוביל אותנו לכאוס, להתבצרות מדינות בתוך גבולותיהן ולפירוק מוסדות כמו האו"ם, או לעידן חדש ושליו יותר? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211648" align="aligncenter" width="1711"] נשיא ארה"ב והגברת הראשונה. מתנגדים בעיקר לליברליזם הפרוגרסיבי, שבמודע או שלא, מוביל לפירוק מוסד המשפחה ולהתרחקות מהמסורת.תמונה: GettyImages-632119038__MANDEL NGAN-AFP-Getty Images[/caption]

בסוף יולי השנה, פורסמה בניו יורק טיימס מודעה שנחתמה בידי עשרות מומחים בעלי שם עולמי ביחסים בין-לאומיים. כותרתה: "מדוע אנחנו צריכים לשמר את המוסדות ואת הסדר הבין-לאומי".

המודעה כוונה נגד נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שלטענת המומחים מזלזל, מתעלם ואף מפגין עוינות כלפי הסדר העולמי (הליברלי) הקיים מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד כלפי המוסדות המייצגים אותו על במת הפוליטיקה העולמית. "הסדר הבין-לאומי שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה מספק יתרונות חשובים לארה"ב... הנהגת ארה"ב עזרה ליצור את המערכת הזו", ו"הרוויחה מאוד מפירותיה", הם כותבים. ומזהירים: אם הסדר ישתנה והמוסדות האלה יבוטלו – העולם יתדרדר לכאוס.

[caption id="attachment_211698" align="alignleft" width="1732"] תמונה: GettyImages-823557142__Spencer Platt-Getty Images1[/caption]

המכתב לא יורד לעומקם של דברים, אבל רומז על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה באמת קורה עם הברקזיט? שלב אחר שלב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/211452/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/211452/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Sep 2018 18:10:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211452</guid>
                                <description><![CDATA[עתיד הברקזיט
בחמישה תסריטים אפשריים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211526" align="alignleft" width="1500"] עיצוב אינפוגרפיקה: אלכס גורביץ׳, תמונות: Getty Images[/caption]
בריטניה אמורה להתנתק מהאיחוד האירופי במארס 2019 ולהיכנס ל"תקופת מעבר" שתימשך עד דצמבר 2020. במהלכה היא תעכל את מצבה החדש ותמשיך לנהל משא ומתן מול האיחוד האירופי. רק בסיום תקופת המעבר היא תתנתק הלכה למעשה מהאיחוד, וייכנס לתוקפו הסכם סחר חדש בין בריטניה לאיחוד האירופי שעל תוכנו עדיין לא הוחלט.
המשא ומתן שמתנהל בימים אלה בין נציגים בריטים לבין נציגים של האיחוד האירופי, כולל שני חלקים: חלק א' (שעליו יש להסכים עד אוקטובר השנה) – מאלץ את הצדדים להגיע להסכם על תנאי היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי (בהמשך מפורטים חמישה תסריטים אפשריים); חלק ב' – הוא חתימה על הסכם סחר חדש בין בריטניה לאיחוד האירופי – שלב שיחל רק אחרי ההתנתקות בחודש מארס וככל הנראה ייגרר חודשים רבים קדימה לתוך "תקופת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אובמה ממשיך להסתבך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/211450/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/211450/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 09 Sep 2018 18:09:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211450</guid>
                                <description><![CDATA[התמיכה בתנועת האחים המוסלמים, העברת הכספים לארגון התומך באל-קאעידה, עצירת כל המבצעים נגד החיזבאללה, הסיוע לרוסיה להפוך למעצמת אורניום והריגול אחרי טראמפ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_211454" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Jim Watson/AFP/Getty Images[/caption]
במשך חמש שנים הקפיד צעיר מצרי ומזוקן בשם גהאד אל-חדאד, להגיע לעבודה במשרדי "קרן קלינטון", המעניקה תרומות לפרויקטים ולארגונים שונים ומנוהלת על ידי הזוג ביל והילארי. הקרן העסיקה את אל-חדאד בתפקיד "מנהל אזורי" במצרים, תפקיד שהקנה לו אחריות על קשרי הקרן עם התקשורת המקומית והזרה.
אבל מתברר שלאל-חדאד היה עיסוק נוסף בעת שעבד בקרן קלינטון, בתקופה שבה הילארי הייתה מזכירת המדינה בממשל אובמה – קידום "האחים המוסלמים" במצרים וברחבי העולם. תנועת "האחים המוסלמים" קוראת להשמדת מדינת ישראל ומוגדרת על ידי מספר מדינות ערביות כארגון טרור. בשנה האחרונה שלו בקרן קלינטון שימש אל-חדאד כדובר התנועה, כפי שניתן לראות בראיונות שנתן לתקשורת, ו"כיועץ בכיר לענייני חוץ במפלגתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי" (המזוהה עם תנועת האחים המוסלמים), נכתב באתר החדשות של עיתון Egypt Independent.

במאי 2010 אישר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ריבית משכנתא – איך היא נקבעת ומה זה בכלל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/211007/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/211007/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 27 Aug 2018 08:53:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=211007</guid>
                                <description><![CDATA[עשרות מסלולי משכנתא מציעים ריביות שונות בשמות משונים. איך עושים סדר בבלאגן ומה זה בעצם ריבית משכנתא, על כך בכתבה הבאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ישראל היא מדינה קטנה, אך בעלת שיעורי ילודה מהגבוהים בעולם המפותח. מדינות רבות נאבקות במגמות מתמשכות של ירידה בשיעורי הילודה, או בדשדוש שלהם ברמות נמוכות מאוד. בישראל לעומת זאת ישנה מגמה יציבה למדי של עליה בשיעור הילודה החל מראשית שנות ה-90. השילוב של שטח גיאוגרפי מצומצם, שיעורי ילודה גבוהים ומספר נמוך מדי של התחלות בניה, שאינו מדביק את קצב הגידול במספר הזוגות הצעירים – היה הרסני במיוחד לשוק הדיור. בעשור האחרון חל זינוק של כ-93% במחירי הדירות בישראל. מחירי הדירות המאמירים מחייבים את כולנו לקחת משכנתא בסכום משמעותי מבעבר וההוצאה על החזרי המשכנתא השתנתה אף היא בהתאם. כתוצאה מכך הפכה ריבית המשכנתא לנתון חשוב שעשוי להשפיע על הדירה שנקנה ועל היכולת שלנו לעמוד בהחזרי המשכנתא.
מהי בעצם ריבית המשכנתא?
בפשטות – ריבית היא המחיר שעולה לנו לקנות כסף מהבנק. ובמקרה של משכנתא, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חצי דקה לברוח: האפליקציה שתתריע בפניכם על רעידת אדמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/210247/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/210247/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:56:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210247</guid>
                                <description><![CDATA[ועוד מגוון יישומים הנמצאים בפיתוח ויוכלו להזהיר אתכם מבעוד מועד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210288" align="alignleft" width="1500"] תמונת מסך מהמערכת המרכזית של SeismicAI המאתרת את מוקד הרעש תוך שתי עשיריות השנייה &#124; תמונה: SeismicAI[/caption]
כשרעידת אדמה בעוצמה 5.3 בסולם ריכטר הכתה כ-60 ק"מ ממערב לחופי קליפורניה באפריל השנה, היו אנשים שקיבלו על כך התרעה יותר מחצי דקה מראש. ביניהם, אלו שהתקינו במכשירים הניידים שלהם את גרסת הבטא של אפליקציית Quake Alert, מבית Early Warning Labs שבסיסה בקליפורניה.
חצי דקה נשמע כמו פרק זמן קצרצר, אבל גם שניות בודדות יכולות לעשות הבדל בין חושך לאור. 30 שניות מאפשרות לאנשים לצאת מהבניין (תלוי כמובן בגובהו) לפני שהאדמה מתחילה לרעוד, ולא רק להשתופף מתחת לשולחן. הן גם יכולות לאפשר לכורים גרעיניים, לתחנות כוח ולסכרים להיערך מבעוד מועד ולהפחית את הסיכונים.


אם רעידת האדמה תתרחש בים המלח, נוכל להתריע [במרכז הארץ] בערך חצי דקה לפני

הטכנולוגיה עצמה, המסוגלת להתריע על רעידת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה (לכל הרוחות) בריא לאכול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/210245/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/210245/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:53:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210245</guid>
                                <description><![CDATA[האם שומן תמיד מסוכן לנו? כמה ביצים כדאי לאכול כל יום? ולמה רבים ממחקרי התזונה נותנים לנו תשובות מבלבלות כל כך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210279" align="alignleft" width="1500"] חוקרים נאלצו לשכתב מחקר מוביל על דיאטה ים תיכונית בשל כשלים חמורים בעריכת המחקר &#124; Pixabay[/caption]
אם יש משהו עקבי מאוד במחקרי תזונה המתפרסמים חדשות לבקרים, הוא יכולתם לסתור מסקנות שהציגו מחקרים קודמים באותו נושא. אם פעם, למשל, הייתה המלצה לאכול פירות, היום חוקרים מזהירים שלא נצרוך אותם כמיץ סחוט המכיל כמה פירות יחד, כיוון שריכוז הסוכרים הגבוה אינו בריא לנו; אם בעבר נחשבו ביצים כתחליף מצוין לבשר או לעוף, היום מתברר שיש בחלמון לא מעט כולסטרול – בביצה ממוצעת יש 186 מ"ג כולסטרול – בערך 62% מצריכת הכולסטרול היומית המומלצת. לכן מרבית החוקרים היום ממליצים לא לצרוך יותר משתי ביצים ביום.


רכיבים שאצל חלקנו גורמים לעלייה חדה ברמות הסוכר בגוף, עשויים אצל אחרים להוביל לעלייה קלה ולהשפעות אחרות

מחקרי תזונה אחרים מציגים אי דיוקים מפתיעים, שבתחומי מחקר מדעי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זיכרון גורלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/210243/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/210243/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:45:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210243</guid>
                                <description><![CDATA[האם מתקרב היום שבו נחליף זיכרון כמו גרביים, נמחק זיכרונות המפריעים לנו לתפקד ונשתול כאלו שנעימים? מחקרים מהשנים האחרונות רומזים שכן ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210273" align="alignleft" width="1500"] איור: מושיק גולסט[/caption]
השנה היא 2084. דאגלס קוויד רואה שוב ושוב בחלומותיו תמונות מהמאדים, והוא משתוקק לנסוע לשם. כאשר אשתו שומעת על כך, היא מניעה אותו מהרעיון. אבל קוויד, פועל בניין, אינו מוכן לוותר על חופשה הרפתקנית במאדים. הוא פונה לחברת Recall כדי שתשתיל במוחו זיכרון של חופשה במאדים, ולא סתם חופשה. את הביקור "המושתל" במאדים הוא יעשה כסוכן חשאי. מכאן העלילה הולכת ומסתבכת. בסרט "זיכרון גורלי" בכיכובם של ארנולד שוורצנגר ושרון סטון (1990), לא ברור האם העלילה היא רק הזיכרון ששתלו במוחו של קוויד, או שהוא אכן באמת טס למאדים.


חוקרים רבים מצאו דרך להחליש זיכרונות כואבים לסרטנים, דגים, תרנגולות וחלזונות

למזלנו כל זה, בינתיים, הוא מדע בדיוני, אבל מתברר שבשנים האחרונות מדענים במקומות שונים בעולם עובדים במרץ כדי לקדם טכנולוגיות המתמרנות את הזיכרונות שלנו. אחד מהם הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרופ&#8217; מרסל מחלוף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210251/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210251/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:30:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210251</guid>
                                <description><![CDATA[ראש הפקולטה לביו-טכנולוגיה והנדסת מזון בטכניון. מתוך אירוע Reason Why של אפוק טיימס בהנחיית גיא זוהר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210261" align="alignleft" width="1231"] תמונה: הטכניון[/caption]

סליחה שאני מתחיל בשאלה טכנית, מה זה ביו-טכנולוגיה?
"ביו-טכנולוגיה זו הטכנולוגיה שאנחנו מנסים לפתח מהתחום של מדעי החיים, למשל, לחקור מה זה תאים, צמחים, בעלי חיים, איך הם מתפקדים. השאלה שאנו עוסקים בה היא איך לשנע את הידע כדי להביא תוצאות או תוצרים שיכולים לעזור בתחומים אחרים כמו רפואה, תרפויטיקה, מזון. אז ביו-טכנולוגיה זו ההנדסה של העולם הביולוגי: טכנולוגיות שאתה מפתח על בסיס המדע שכבר יש לך".


אחרי שנים של עבודת מחקר, סטודנט שלי לדוקטורט הביא לי הוכחה שהטכנולוגיה שדמיינו עובדת... לא האמנתי לו

כיוון שאני מאמין בשיטה של "תסבירי לאט כדי שאבין מהר", אלך צעד אחד ואחשוף את בורותי, תני לי דוגמה.
"חצי מהצוות במעבדה שלי חוקר את עולם הסרטן, וחצי חוקר את עולם האיברים. בעולם הסרטן אנחנו יודעים ורוצים להבין איך מתפתחת המחלה, מה קורה בה, ואיך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרופ&#8217; יעקב (ג&#8217;יי) לביא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210249/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210249/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:28:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210249</guid>
                                <description><![CDATA[מנהל היחידה להשתלות לב בבית חולים שיבא בתל השומר. מתוך אירוע Reason Why של אפוק טיימס בהנחיית גיא זוהר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
[caption id="attachment_210257" align="alignleft" width="1500"] צילום: תקווה מהבד[/caption]

&#160;

מתי אתה קם בבוקר פרופסור?
"השאלה שלך יוצאת מנקודת הנחה שאני ישן בלילה. בלילה הקודם, למשל, הלכתי לישון ב-11 בבוקר, לאחר שהתחלתי לעבוד בתשע בבוקר ביום הקודם בהשתלת לב. זו פחות או יותר שיגרת חיים".
מה, אין אפשרות לשלוט בשעות של השתלת לב?
"התשובה היא בהחלט לא. המקצוע הזה מוגדר אצלנו כמקצוע נוקטורנלי. הסיבה היא שבכל שעות היום מטפלים בתורמים הפוטנציאלים".


אחד הדברים המאפיינים לבבות חולים הוא שהם גדלים ומתנפחים לממדים של פי שניים, פי שלושה, או פי ארבעה מהנורמה, והם שריר עבה וחסר תפקוד

מנסים להציל אותם?
"בוודאי. ורק אחרי שנכשלים, וקובעים מוות מוחי בוועדה של שני רופאים, פונים למשפחה של התורם. כל התהליכים האלו קורים ביום. אם מתקבלת הסכמת המשפחה לתרומת איברים, רק אז משתילי האיברים נכנסים לעבודה, וזו תמיד עבודת לילה".
זה דורש יכולת מיוחדת ברמה האישית? לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פרופ&#8217; דוד פסיג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210253/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210253/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 13 Aug 2018 08:24:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210253</guid>
                                <description><![CDATA[חוקר עתיד וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר אילן. מתוך אירוע Reason Why של אפוק טיימס בהנחיית גיא זוהר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210259" align="alignleft" width="611"] צילום: תקווה מהבד[/caption]

לדעתי אתה היחיד בישראל שלמד עתידנות טכנולוגית, נכון? יש לך תואר בזה מארה"ב. איך הגעת לזה?
"זה סיפור מעניין, אמיתי. לקח לי הרבה מאוד זמן לומר אותו בקול, אבל אני אספר. הייתי במלחמת שלום הגליל ביחידת טנקים שפרצה בסולטן יעקב. וניהלנו קרב עם גדוד סורי כל הלילה והבוקר. וכשסיימנו, גדוד אחר של החטיבה עקף אותנו, ואנחנו היינו פלוגת טנקים שנשארה כדי למלא דלק וכן הלאה, ופתאום באו שני מטוסים ישראליים... וכסחו לנו את הצורה. זה סיפור ידוע. אחד הסיפורים הקשים. היו לנו 20 הרוגים. הייתי בדיוק בחוד של הפלוגה, בנקיק, וראיתי את המטוסים באים מאחור. למזלי ראיתי את המטוסים".
זיהית שאלו ישראלים?
"לא זיהיתי שהם ישראלים. הייתי עם פגז ביד על הצריח, ובשנייה האחרונה זרקתי את הפגז ונכנסתי פנימה. קפצתי ראש לתוך הצריח. כשיצאתי מתוך הצריח הייתה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 312: יוהרה מודרנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/210231/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/210231/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 11:36:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210231</guid>
                                <description><![CDATA[מעולם לא היינו מודרניים ומתקדמים כמו בתקופה הנוכחית. אף פעם לאורך ההיסטוריה לא הייתה לנו בינה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מעולם לא היינו מודרניים ומתקדמים כמו בתקופה הנוכחית. אף פעם לאורך ההיסטוריה לא הייתה לנו בינה מלאכותית המסוגלת לייעץ איזו החלטה כדאי לקבל; אפליקציות המאפשרות לנו בלחיצת כפתור לתקשר עם כל אדם על כדור הארץ; תוחלת חיים שהולכת ועולה בזכות רפואה המצילה מיליונים מדי שנה; ויכולת ללמוד כמעט כל נושא באמצעות האינטרנט.

מספר חוקרים, כמו פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד (מחבר הספר The Better Angels of Our Nature, 2011) אף טוענים כי למרות בעיות ההגירה, הטרור והתחממות כדור הארץ – עקב זיהום הסביבה, מעולם לא היה עידן שליו, משגשג ומתקדם מזה בתולדות ההיסטוריה האנושית. מאה השנים האחרונות אמנם היו רוויות אלימות, אבל מבחינה סטטיסטית כמות ההרוגים בקונפליקטים אלימים למעשה ירדה, בהשוואה לעבר.
אולם, יש כיום חוקרים אחרים המאמינים שהקִדמה וההסתמכות על המדע הובילה את האנושות לשכוח היבט חשוב מהחוכמה שהייתה לה. המודרניזציה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פוליטיקת המדיטציות של מרקוס אורליוס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/210087/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/210087/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:30:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210087</guid>
                                <description><![CDATA[צורת שלטונו הבלתי שגרתית של הקיסר הרומי מרקוס אורליוס היא הניסיון המפורסם ביותר ליישם את האידיליה של אפלטון בדבר "מלך-פילוסוף"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210192" align="alignleft" width="1303"] איור: ליזה וורונין[/caption]
לאורך מאות שנים ניסו שחקני שחמט למצוא דרכים שיסייעו להם לקבל החלטות טובות יותר, להעריך נכון מצבים קיימים ואלו שעתידים לבוא ולהכריע את יריביהם. אחד השחקנים הבולטים היה וילהלם שטייניץ, אלוף העולם הראשון בשחמט, שנולד במאי 1836 בגטו יהודי בפראג.
שטייניץ ידע ששחמט הוא מיקרוקוסמוס של החיים. יש בו קונפליקטים, תיאוריות טובות וגרועות, אסטרטגיה וטקטיקה, וכל שחקן בוחר בשיטה המשקפת במידת מה את אופיו ואת התנהלותו בחיים במצבי אי ודאות.


יכולתו לבסס מהלכים מדיניים באמצעות פילוסופיה גדולה ממנו גרמה לסביבתו להעריץ אותו

בתקופתו של שטייניץ שלטה תפיסה שצריך לשחק על התקפה בכל מחיר, אבל שטייניץ רצה להיות שונה. הוא תהה האם קיימים בשחמט עקרונות אוניברסליים. כלומר, האם המשחק כפוף לחוקים שהשולט בהם ישיג תוצאות טובות יותר. לאחר מחקר מעמיק הוא פיתח פילוסופיה שלמה, תורת משחק, והחל לבחון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מפגשים עם &#8220;הזמן האחר&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210089/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210089/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:29:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210089</guid>
                                <description><![CDATA[מהו תפקידה של אמנות? סיפורו של ציור אחד הממחיש את התהפוכות התפיסתיות שעבר עולם האמנות בעת המודרנית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210199" align="alignleft" width="1500"] האנג'לוס (תפילת הערב), ז'אן פרנסואה מילה, 1859 &#124; תמונה: Jean-Francois Millet/CC-PD-Mark[/caption]
אני זוכרת את הרגע שבו התרגשתי מיצירת אמנות בפעם הראשונה. לא מדובר היה בציור היסטורי ענק שמותיר את המתבוננים פעורי פה, גם לא ביצירה מתוחכמת וקשה להבנה, אלא בציור פשוט, כביכול, של שני איכרים, גבר ואישה, עומדים בשדה כשכליהם מונחים על האדמה וראשם מורכן בשעת תפילת הערב. הייתי בת 18, ראיתי מאות ציורים באותו יום, ואז נעצרתי מול הציור הזה. הוא ריתק אותי.
לציור קוראים "האנג'לוס" (תפילת הערב) ולצייר, ז'אן פרנסואה מילה. כשהתבוננתי בציור חשתי מתח בלתי מוסבר מהול באיפוק בין שתי הדמויות האלו, אך לא מהסוג השלילי. הייתה ביניהם סוג של שותפות גורל, צנועה וידועה מראש, כזאת שרק השמים יודעים אותה. הכלים שהונחו על הרצפה, הכנסייה שברקע – כל הסצנה הייתה מדויקת ונכונה בעיני.


היום אומרים שיופי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אדריכלות מקודשת והסדר הבלתי נראה של הדברים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210085/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/210085/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:27:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210085</guid>
                                <description><![CDATA[פרופ' אמריקני מוביל קבוצה של מאות אדריכלים מרחבי העולם הטוענים שמבנים עתיקים כמו הפרתנון, איה סופיה או הפירמידות במצרים, נבנו על פי חוכמה עתיקה העשויה להיות המפתח לעתיד טוב יותר של האנושות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210175" align="alignleft" width="997"] הפנתיאון ברומא, ציור של ג'יובני פאולו פניני, בסביבות 1734[/caption]
לפני שלוש שנים ערכנו סדרה של ראיונות עומק עם אדריכלים ישראלים מצליחים שסיפרו על ההשראה שלהם ועל מה שמניע אותם. באחד מהראיונות חשף בפנינו אדריכל מפורסם בישראל, כיצד תכנן בניין יוקרתי בלב תל אביב בגובה עשרות קומות, בהשראת איבר מינו. כיום הבניין עומד בגאון ומשפיע באופן בלתי מודע על העוברים ושבים.
כמובן, מדובר במקרה קיצון. אדריכלים אחרים סיפרו לנו כיצד תכננו מבנים מודרניים בהשראת ארכיטקטים מהמאה ה-20, תוך שימת דגש על "שימושיות" (פונקציונליות) – תכנון מבנה שיענה לצרכים ולנוחיות של המשתמשים בו. רבים דיברו על החומרים, סיפרו איך ביצעו משחקים בין אור וצל בבניין, ואיך יצרו הרמוניה שבמרכזה האדם.


כיום אנחנו משקיעים את רוב המשאבים במלחמות, הקדומים השקיעו את רוב משאביהם בבניית המבנים המדהימים האלו

בניגוד למיינסטרים האדריכלי הזה שקיים בישראל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אייזק ניוטון וכתבי היד האבודים על התוכנית האלוהית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/210083/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/210083/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:17:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210083</guid>
                                <description><![CDATA[הוא מוכר לרובנו כמדען גאון שניסח את חוק הכבידה לאחר שתפוח נפל על ראשו. אולם, מתברר שמאחורי החזות הרציונלית של אייזק ניוטון, מסתתר אדם שונה לגמרי שחקר את נבואות יום הדין וניסה להבין את החוקיות שמאחורי החומר והרוח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210158" align="alignleft" width="1500"] תמונות מקור לאילוסטרציה: English School/CC-PD-Mark ,Fotolia[/caption]
ביולי 1936 נערכה בבית המכירות סות'ביס שבלונדון מכירה פומבית שעמדה לזעזע את עולם המדע. הכרוז שעלה לבמה הציג 327 כתבי יד מסתוריים של לא אחר מאשר אייזיק ניוטון, מגדולי המדענים שידעה ההיסטוריה – ממציא מדע המכניקה – שלושת חוקי התנועה המפורסמים – וכוח המשיכה האוניברסלי (הגרוויטציה), שנקבר 200 שנה קודם לכן לצד מלכי אנגליה במנזר וסטמינסטר.
צאצאו של ניוטון, ג'רארד וואלופ, בחור בריטי אדום שיער, ולפי כמה פרסומים פרו-נאצי בעל דעות פאשיסטיות, החליט למכור, לכל המרבה במחיר, את הכתבים שהגאון המתמטי הוריש למשפחתו ולא פורסמו מעולם. לוואלופ לא היה מושג מה כתוב בהם. הוא רק ידע שהוא זקוק לכסף כדי לממן את הסכם הגירושין שלו. אבל לשתי דמויות אחרות הייתה תחושה די טובה לגבי הסודות שמסתתרים בהם.


ניוטון האמין שנבואת דניאל ונבואת ההתגלות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נשק &#8220;יום הדין&#8221; של הממשל האמריקני &#8211; זכויות אדם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/210095/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/210095/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:11:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210095</guid>
                                <description><![CDATA[אם מלחמת הסחר תסתבך - טראמפ יוכל להפעיל תוכנית מגירה נוספת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210124" align="alignleft" width="1500"] רדיפת הפאלון גונג וקצירת האיברים היא עצם בגרונה של סין &#124; תמונה:Benjamin Chasteen/Epoch Times[/caption]
כבר מספר חודשים שסם בראונבק (Brownback), שגריר ארה"ב לענייני חופש דת בעולם, לוחץ על ממשל טראמפ להטיל סנקציות על מנהיגים סינים שידיהם מגואלות בדם. על פי כתבה שהתפרסמה בוושינגטון פוסט בסוף יוני השנה, בראונבק רוצה שהנשיא טראמפ יחתום על צו נשיאותי המאפשר למחלקת המדינה ולמשרד האוצר האמריקני להקפיא חשבונות בנק ונכסים אישיים של פוליטיקאים סינים המעורבים בדיכוי חופש האמונה.
על פני השטח מאמציו של בראונבק אינם מפתיעים במיוחד. פוליטיקאים כמותו, שתפקידם לקדם נושאים הקשורים בחופש האמונה, תמיד היו ותמיד יהיו. עוד בתקופת הנשיא ביל קלינטון נשמעה ביקורת אמריקנית על מצב זכויות האדם בסין (שפסקה כשסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי). גם ממשל בוש הבן ואובמה עודדו בפומבי את חופש האמונה בסין.


אם טראמפ יחליט להשתמש בזה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המציאות כפי שלא ראינו אותה מעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/210081/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/210081/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 09:08:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210081</guid>
                                <description><![CDATA["זו הפעם הראשונה שאנחנו משתמשים בתיאוריה מדעית כדי להוכיח שהמציאות שאנחנו רואים היא כולה אשליה", טוען אחד משלושה חוקרים שמצאו דרכים יוצאות דופן לחקור את אחת השאלות הגדולות של האנושות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210132" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
בתקופת המלחמה הקרה בין הגוש המערבי בהובלת ארה"ב, לבין הגוש המזרחי ובראשו ברה"מ, החלו לצאת שמועות שבברה"מ מאמינים בקיומה של מציאות שמעבר לחושים שלנו. יותר מכך, לפי השמועות, במשך שנים ערכו בברה"מ ניסויים בכוחות על טבעיים כמו ראייה למרחקים, ראיית העתיד וטלפתיה, כדי לגלות מה קורה בשטח האויב ולהשיג מודיעין. בממשל האמריקני נבהלו מהשמועות והחליטו שאסור להם לפגר במרוץ.
כך, החלו בשנות ה-70 בכירים בסי-איי-אי לערוך רשימה מקיפה של כל מה שידוע על מחקרים שנעשו בברה"מ (דוח הסי-איי-אי בנושא שוחרר לפרסום בשנת 2000). בין היתר נכתב בדוח שידוע על מחקרים שנעשו בברה"מ לשימוש בתקשורת טלפתית בקרב הקוסמונאוטים, בינם לבין עצמם, ובינם לבין אנשים על כדור הארץ.


כ-15 אחוז מהממצאים שלנו, מיותר מ-1,500 מבחנים, הם באיכות כל כך מעולה שאפשר לחשוב שהמציאו אותם, אבל למעשה הם נערכו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנבואה על פוטין וטראמפ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/210093/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/210093/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 08:53:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210093</guid>
                                <description><![CDATA[המטרה: לבודד את סין, ועל הדרך להרוויח גם בחזית האיראנית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_210114" align="alignleft" width="1500"] הנבואה על פוטין וטראמם: גיליון מאי של אפוק טיימס &#124; צילום: אלכס גורביץ׳[/caption]
באמצע אפריל השנה, בזמן שמרבית כלי התקשורת בעולם דיברו על "המלחמה הקרה החדשה" המתפתחת בין ארה"ב לרוסיה וחזו הרעה ביחסים בקרב שתי המעצמות, כתבנו מאמר שחזה אחרת. בניגוד להסלמה שהציגו כלי התקשורת, כתבנו שבקרוב טראמפ יתחיל לשתף פעולה עם פוטין ("מלחמה קרה חדשה? טראמפ מתכנן לשתף פעולה עם פוטין" – גיליון מאי).
ב-16 ביולי התחזית התממשה באופן רשמי, כאשר נערכה פגישה בין טראמפ לפוטין בארמון הנשיאותי בהלסינקי, בירת פינלנד. "המלחמה הקרה היא עניין של העבר", אמר פוטין. "היחסים בינינו לא היו גרועים כל כך כפי שהם כיום", הוסיף טראמפ, "אולם, כל זה השתנה לפני כארבע שעות".


מה טראמפ רוצה מפוטין? מדוע הם משתפים פעולה? מרבית ההשערות מפספסות את הסיבה המהותית, זו שאִפשרה לנו לחזות את המהלך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מלחמת הסחר &#8211; שלב אחר שלב (אינפוגרפיקה)</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/210091/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/210091/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 12 Aug 2018 08:51:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=210091</guid>
                                <description><![CDATA[מה הקשר בין מלחמת הסחר למלחמת האופיום, ואילו סדרי עולם היא יכולה לשנות?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מנקודת המבט הסינית, מלחמת הסחר נפתחה באופן רשמי ב-6 ביולי 2018: ארה"ב הטילה מס של 25 אחוז על מוצרים המיובאים מסין בשווי 34 מיליארד דולר. סין הגיבה מיד בהטלת מס של 25 אחוז על מוצרים המיובאים אליה מארה"ב באותו שווי, ומשרד המסחר הסיני מיהר לפרסם בסינית הודעה: הנשיא טראמפ "פתח כעת במלחמת הסחר הגדולה ביותר בהיסטוריה הכלכלית".
הסינים בפאניקה, אף על פי שמלחמת הסחר הגדולה בהיסטוריה אינה זו שפתח הנשיא טראמפ, אלא זו שהתרחשה בשנות ה-30 של המאה ה-20. אז הטיל נשיא ארה"ב הרברט הובר מכסים של 45 אחוז בממוצע על כ-900 סחורות המיובאות לארה"ב מכל מדינות העולם (מה שכונה Smoot-Hawley Tariff Act), לפי דגלאס אירווין, פרופ' לכלכלה בדארטמות' קולג' בארה"ב. הובר העלה את המכסים כדי להגדיל את הכנסות הממשל האמריקני. העלאת המכסים הציתה מלחמת מכסי-תגמול בכל רחבי העולם, המסחר העולמי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title></title>
                                <link>https://epoch.org.il/208861/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/208861/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 05 Aug 2018 10:39:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209946</guid>
                                <description><![CDATA[גנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד היחידות המיוחדות האמריקניות בעיראק, הפסיק להפסיד לאל-קאעידה רק לאחר שהמציא שיטה רדיקלית לניהול צוותים, ונטש דוקטרינות ישנות. מה ניתן ללמוד ממנו וכיצד זה קשור דווקא לעולם העסקים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך הרכב האוטונומי ישפיע על חיינו בתחומים שונים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/209815/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/209815/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 31 Jul 2018 07:14:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209815</guid>
                                <description><![CDATA[היו שלום דו״חות חניה, שלום ולא להתראות ערים צפופות ותודה לגוגל ששילמה את הביטוח המקיף. כולנו יודעים איך הרכב האוטונומי צפוי להשפיע על תעשיית הרכב, אבל מסתב שהוא צפוי להשפיע במידה ניכרת גם על תעשיות אחרות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209817" align="aligncenter" width="1000"] תמונה: shutterstock[/caption]

אף אחד עדיין לא יודע באיזו שנה בדיוק ייכנסו המכוניות האוטונומיות לחיינו, אבל כולם מדברים על זה, ולא רק בגלל שזה ממש מגניב. העולם עם מכוניות ללא נהג מתואר ככזה שבו תאונות דרכים הן מאורע נדיר, חיפוש חניה הוא נחלת העבר, אך ההשפעה הפוטנציאלית מקיפה הרבה יותר תחומים. תעשיות הנדל״ן הפרטי והמסחרי, חברות הביטוח, אבל גם המלונאות והמדיה, נדרשות כבר היום להקדיש לשאלות העולות מחשבה מעמיקה, כדי להישאר רלוונטיות גם בעתיד.
ליל חניה
כמה ימים מחיינו אנחנו מבזבזים במצטבר על מציאת חניה? בעולם בו נוסעות מכוניות אוטונומיות החישוב הזה לא יהיה רלוונטי. מכוניות ללא נהג יאפשרו לנו לצאת מהרכב ביעד המבוקש, כשהוא ימשיך בעצמו למציאת חניה. הערכות בארה״ב מדברות על פוטנציאל הפחתת שטח החניה בקמ״ר השווה בגודלו למדינות ורמונט וקונטיקט גם יחד. צמצום הביקוש למקומות חניה יכול ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אהבה זה לא מדע מדוייק: ט&#8221;ו באב לזוגות חובבי מדע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/209648/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/209648/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 24 Jul 2018 19:27:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209648</guid>
                                <description><![CDATA[פחות להתחכך בבר צפוף עם כוכבים, ויותר ללכת למצפה הכוכבים? פחות בטן גב ויותר חוויות מעניינות לצבור ביחד? אספנו עבורכם בילויים זוגיים גיקיים לכבוד ט"ו באב שיכניסו אתכם למוד, ועדיין יוציאו אתכם מהקופסא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209650" align="alignleft" width="1500"] תמונה: shutterstock[/caption]

ט "ו באב הפך בארץ למקבילה לחג האהבה, וולנטיינס, העולמי. ואכן רוב הזוגות מרגישים את הלחץ לצאת ולבלות עם החצי השני שלהם ורצוי בדיוק בדרכים הצפופות, הרועשות והיקרות שמקובלות במחוזותינו – אבל למסעדה צפופה תמיד אפשר לצאת ולחנונים שבנינו יש כמה אפשרויות לא פחות מלהיבות והרבה יותר מגרות לדמיון ולשכל. גם אם אתם חנונים עירוניים שמאמינים בכוחו המיסטי של הרב קו והדרך בה הוא מתקשר באופן טלפתי כמעט עם הסמארטפון תמיד אפשר לתכנן מראש ולבלות בט"ו באב אפילו ביום שבת, אפילו מחוץ לגוש דן. אז מה מחכה לנו השנה?
בואו, בואו לאילת
אילת, מעצמת הכל כלול וההפעלות בבריכה יודעת גם לפנות לחובבי המדע, המידע והטבע ומציעה שלל פעילויות שלא רק יעשירו את חיי הרוח, אלא יעשו זאת גם באווירה רומנטית קסומה המתאימה במיוחד לט"ו באב. אז נכון, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עתיד מחשמל: איך יראה משק החשמל בשנת 2030, ואיך המכונית שלך קשורה לזה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/209622/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/209622/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 24 Jul 2018 05:37:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209622</guid>
                                <description><![CDATA[אם עד לפני כמה שנים חששו ממשבר נפט, היום כבר ברור שמשק החשמל הוא מה שבאמת יצטרך להדאיג אותנו בעוד עשור וקצת. למה הדרישה לחשמל תמשיך לעלות? ולמה לרכב שלך יש חלק עיקרי בכך?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209629" align="aligncenter" width="850"] תמונה: shutterstock[/caption]

עולמם של יצרני החשמל אינו פשוטים כפי שאולי נראה מהצד. יצור חשמל תלוי תמיד בצריכתו ולא תמיד ברור כמה חשמל כדאי לייצר בכל זמן נתון. אומנם ברור שמזג האוויר הינו משפיע עיקרי, כך ששעות שיא החום ביולי אוגוסט הן מנבא ודאי לשיאי צריכת חשמל, אך גורמים נוספים רבים נכנסים למשוואה. בשנים האחרונות נאלצים קברניטי המשק לתת את הדעת לעלייה הצפויה בצריכת החשמל ולייצר תוכנית אב עתידית למשק החשמל הארצי. כבר היום הנתונים מצביעים על עלייה של כ-2.7% בשנה בצריכת החשמל.
קצת מספרים לפני
אין צורך בחוש בלשי מפותח כדי לשים לב שמדי שנה נשבר שיא צריכת החשמל בין החודשים יולי ואוגוסט, שכן לצד הגידול באוכלוסיה גם רמת החיים עולה – ואיתה צריכת החשמל. במספרים, מדובר על צריכה של 12,900 מגה וואט בצהרי חודש אוגוסט הקודם, ועל תחזית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עקצוצים של גאונות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/209416/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/209416/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 18 Jul 2018 12:47:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209416</guid>
                                <description><![CDATA[הסיפור שלפניכם נכתב מפרי דמיונה של המחברת, אך הוא מבוסס על אירועים שקרו במציאות, כולל עדויות וראיונות של האמנים וחבריהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209420" align="alignleft" width="1500"] הביטלס בהופעה בלונדון מול מעריצים שצורחים &#124; תמונה: Michael Webb/Getty Images[/caption]
הוא הרגיש שהוא מאבד את סבלנותו. "אם הם לא יגיעו בחמש הדקות הקרובות פשוט אלך", אמר לעצמו. למזלו ולמזלם, לא עברו שתי דקות והוא ראה את ג'ורג', ג'ון ופיט נכנסים בדלת בית הקפה. "בריאן ידידי, סליחה על האיחור", אמר ג'ון בקלילות, "לא שמנו לב לשעה".
"כי אין יותר שעונים בפאבים?" ענה בריאן בציניות שחשפה את כעסו. "ואיפה פול?"
"הוא באמבטיה", השיב לו ג'ורג' בחיוך. "הוא מאחר אבל הוא יהיה נקי מאוד לכשיגיע, אתה תראה", אמר והצחיק את כולם.
כשפול הגיע לבסוף, בריאן, שעדיין הרגיש לא לגמרי בנוח, שאל אותם: "תגידו חבר'ה, מישהו מייצג אתכם? כי נראה לי שעם כל מה שקורה סביבכם אתם צריכים מישהו כזה".
"היה מישהו, עכשיו כבר לא. על מי חשבת?"


[caption id="attachment_209421" align="alignleft" width="1110"] תמונה: UPI Telephoto[/caption]
"האמת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 311: מהו צוות מנצח?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/209343/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/209343/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 11:38:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209343</guid>
                                <description><![CDATA[כמו רבים אחרים, גם אני חונכתי מגיל צעיר להיות אינדיבידואל. בגיל שמונה הצטרפתי לחוג שחייה –...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כמו רבים אחרים, גם אני חונכתי מגיל צעיר להיות אינדיבידואל. בגיל שמונה הצטרפתי לחוג שחייה – ספורט שכל מהותו הוא ביצוע אינדיבידואלי. ככל ששאיפות ההצלחה האישית שלי התחזקו, כך הפך החוג לספורט מקצועני ובגיל 11 כבר התחריתי באליפויות בארץ ובחו"ל. המטרה הייתה לנצח אחרים.

בית הספר לא היה שונה מכך. עודדו אותי ואת חבריי להשיג ציונים גבוהים, למטרת שיפור אישי. לפעמים הציונים אף נמדדו ביחס לאחרים. בשעות בית הספר נהגתי לבלות זמן רב בספרייה, לבדי, בחיפוש אחר מקורות ידע ועולמות חדשים. בדיעבד, אני מבין כעת, שכל הידע שצברתי שם נבע, שוב, מתוך שאיפה לשיפור עצמי, אינדיבידואלי.

כמובן שהיו לכך היבטים חיוביים. כל זה הקנה לי ביטחון וגיבש את האופי שלי. אבל כשהתחלתי את החיים האמיתיים, התפיסה הזו לבדה פשוט לא עבדה. כשהגעתי ליחידה קרבית בצבא והייתי צריך לעבוד בשיתוף פעולה כחלק מצוות, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע ישראל ממשיכה להעביר טכנולוגיה לסין, בעוד ארה&#8221;ב ואירופה חוסמות עסקאות איתה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/208679/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/208679/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:40:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208679</guid>
                                <description><![CDATA[בזמן שבעולם מתעוררים, בישראל מאפשרים לסינים לעשות ככל העולה על רוחם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208687" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Etienne Oliveau/Pool/Getty Images[/caption]
מגמה כזו לא נצפתה מעולם בהיסטוריה: ארה"ב, המעצמה הגדולה בעולם, החליטה בצעד שקול ומתואם לחסום עוד ועוד עסקאות גדולות שמעורבות בהן חברות סיניות המנסות להשתלט על חברות אמריקניות. הסיבה, במרבית המקרים: שיקולים של ביטחון לאומי. מגמה דומה מתגברת כמו גל גם באירופה. רק הביטו בנתונים מהחודשים האחרונים, המצורפים לכתבה.


גם ג'ק מא, הבעלים של חברת עליבאבא נחסם, מחשש שמידע אישי יגיע לידי שירותי הביון הסיניים

האמריקנים והאירופים מתעוררים להבין מה שאנחנו מדווחים בשנים האחרונות: שום עִסקה עם חברה סינית גדולה אינה תמימה. מאחורי החברות הסיניות עומדת כמעט תמיד המפלגה הקומוניסטית הסינית. נציגיה יושבים במה שמכונה "תא של המפלגה הקומוניסטית" (באנגלית – Party Committee) הנמצא מעל דירקטוריון החברה ושולט בהחלטותיו. מניעיו של התא אינם תמיד עסקיים, בלשון המעטה. הוא יכול להפוך את החברה לזרוע פוליטית או ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם אגמים מתוקים הופכים לחומציים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/209240/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/209240/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:34:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209240</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש מדליק נורה אדומה ומעורר את השאלה מה תהיה ההשפעה של כל זה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209254" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Teta/CC-BY-SA 3.0[/caption]
הראשונים שעלולים להיפגע הם אלו שבונים לעצמם קונכיות. כתוצאה מהעלייה הצפויה ברמת החומציות של מי האגם, מגוון מינים כמו צדפות וחלזונות יתקשו לבנות את השלד החיצוני שכל כך חיוני עבורם. מחקר חדש מגרמניה אפילו מראה שאצל חלק מהמינים, כמו סרטן הדפנייה למשל, העלייה ברמת החומציות של המים עלולה להביא לפגיעה ביכולתם להריח, ובעצם, כך גם לפגוע קשות ביכולת שלהם להתגונן מטורפים.
החשש מהחמצתם של מאגרי מים מתוקים, כמו אגמים למשל, היה נושא כאוב בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת באירופה ובצפון אמריקה. ריבוי הגשמים החומציים, שהתנקזו דרך הנחלים לאגמים הצלולים הפכו אותם בהדרגה לחומציים יותר ויותר. בהמשך התבררה גם הפגיעה של התהליכים האלו במגוון בעלי חיים. מזל שבמהרה, מדינות רבות באזור הצליחו לשלב כוחות, התאימו את התקינה המקומית וכך הפחיתו את כמות המשקעים החומציים. כעבור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיידקים שמועסקים באגף הבילוש</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/209242/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/209242/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:32:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209242</guid>
                                <description><![CDATA[כבר לא רק טביעות אצבע: חוקרים למדו לזהות פושע על סמך "חותמת" החיידקים שהוא משאיר אחריו בשטח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209259" align="alignleft" width="1500"] איור: Fotolia[/caption]
הבלגן בדירה עלה על כל דמיון. הפורצים לא פספסו שום מגירה או מדף – כל דבר הם הפכו ולא פסחו על שום תכשיט וחפץ יקר ערך – הכול לקחו איתם. מיהם הפורצים המתוחכמים האלו? ואיך, בכל הבלגן הזה, יוכלו השוטרים למצוא קצה חוט שיעזור להם להבין את מה שקרה? החושים החדים של שרלוק הולמס האגדי בוודאי היו מאתרים בחדר כמה ממצאים חריגים, כאלו שיוכלו לרמוז על התסריט ועל הזוויות המפתיעות שלו.


הרכב החיידקים של אדם נגזר מהאזור ממנו הוא מגיע, מהקבוצה האתנית שלו, ממצבו הבריאותי ומהרגליו

פרופ' ג'ק גילברט מאוניברסיטת שיקאגו ותלמיד המחקר שלו, ג'רד המפטון-מרסל מציעים כלי חדש שיוכל לעזור לצוותי הבילוש לא רק לזהות את הפורצים, אלא, גם לספק רמזים לגבי מוצאם האתני, האזור הגיאוגרפי שממנו הם מגיעים ועל הרגלי היום-יום שלהם. לשם כך הם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מבנה חדש של די-אן-איי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/209244/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/209244/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:27:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209244</guid>
                                <description><![CDATA[חשבתם שדי-אן-איי מגיע תמיד בצורה של סליל כפול? תשכחו מזה. תגלית חדשה בנושא מעלה שאלות מהותיות לגבי הניסויים הנוכחיים בהנדסה גנטית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209263" align="alignleft" width="1500"] מבנה ה-i-motif הארבעה גדילי שהתגלה לאחרונה בתאים אנושיים לצד הסליל הכפול הסטנדרטי &#124; איור: ליזה וורונין[/caption]
[dropcap]ד[/dropcap]"ר רוזלינד פרנקלין, כימאית פיזיקלית בריטית התמחתה בטכנולוגיה מיוחדת: "קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן". הטכנולוגיה אפשרה לה להפיק תמונות מיוחדות של תוככי התא. החל מתחילת המאה ה-20 כבר היה ברור שהמידע התורשתי שלנו שוכן בגרעין התא, אבל לא היה ברור היכן הוא רשום, ואיך. ההשקפה המקובלת הייתה שהחלק החשוב בגרעין התא הם החלבונים שבו. בסוף שנות ה-40 מרבית החוקרים בתחום עדיין השקיעו את מיטב מרצם כדי לפענח כיצד החלבונים האלו מצליחים לאגור את המידע התורשתי שלנו ולהעביר אותו הלאה, לדורות הבאים.


האם אנחנו מכירים טוב מספיק את כל מרכיביה של מולקולת הדי-אן-איי המסתורית כדי לבצע עריכה גנטית?

אבל פרנקלין הלכה נגד הזרם. באותן שנים, כשעבדה במעבדות קינגס קולג' שבלונדון, סיקרנו אותה מולקולות אחרות, ארוכות במיוחד, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בתי הכלא החדשים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/209246/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/209246/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:26:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209246</guid>
                                <description><![CDATA[על הספה מול הטלוויזיה בסלון הביתי, עם צמיד אלקטרוני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209266" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
כל הסיפור התחיל כשקארל (45) יצא עם שתי בנותיו, בשנות העשרים לחייהן, לפאב הסמוך לביתו, בשטוקהולם שבשוודיה. הבנות נקלעו לסכסוך עם צעירים אחרים, וקארל נחלץ להגנתן. "הכול קרה מהר כל כך", סיפר בראיון למגזין הטכנולוגי של האקונומיסט, Technology Quarterly. "מבחינתי רק הגנתי על הבנות, אבל צעירות אחרות דיווחו שתקפתי אותן". בית המשפט קיבל את גרסת הצעירות, וקארל נשפט לחצי שנת מאסר.

בשוודיה מאפשרים למי שנשפט לתקופה של עד חצי שנה לרצות את עונשו בבית, בתנאי "פיקוח אלקטרוני"
ומזל שלא ליותר מזה. החוק השוודי מאפשר לכל מי שנשפט לתקופת מאסר של עד חצי שנה לבקש לרצות את עונשו בבית, בתנאים של "פיקוח אלקטרוני". זה אִפשר לקארל להמשיך לעבוד בעסק הצבעות הפרטי שלו, בו הוא מעסיק יותר מ-20 עובדים. "זה היה אסון אם היו מכניסים אותי לכלא, גם מבחינה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כן, אבות מורישים (גנטית) זכרונות לצאציהם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/209238/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/209238/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:23:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209238</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים אחרונים מראים כיצד ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209249" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
לאסף (שם בדוי), גיל חמש היה נורא במיוחד. כל המריבות שהיו להוריו לפני כן, עד כמה שהיו קשות לנשיאה, לא השתוו לימים שאחרי הגירושין, כשהיה קשה כל כך לקבל קצת תשומת לב מאבא. אמו ניסתה לנחם ונתנה כל מה שיכלה, ופעמים רבות גם מעבר לזה, אבל, היה כמעט בלתי אפשרי לקבוע פגישה עם אבא. וכשכבר הצליחו לתאם פגישה שכזו, הפחד הגדול הזה עמד באוויר, ששוב, ברגע האחרון, ישלח אביו הודעה שזה לא מסתדר. כל כך הרבה ציפיות שהתבדו. התחושה שאבא כבר לא אוהב אותו, ממש שברה את אסף הקטן.


מצבי מצוקה שחווים ההורים במהלך חייהם וזכרונות טראומטיים שהם צוברים, באים לידי ביטוי במטען הגנטי שהם מורישים לדורות הבאים

מאז, עברו כמה עשורים, והיום הוא כבר מגדל באהבה רבה את ילדיו שלו. אבל, מחקר חדש מציע שאת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חכמת הצוותים של החיות הקטנות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/208816/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/208816/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 07:22:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208816</guid>
                                <description><![CDATA[נמלים או דגים אינם היצורים החכמים ביותר. אולם מתברר שכשהם משתפים פעולה באמצעות שימוש במספר כללים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209064" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
נמלים או דגים אינם היצורים החכמים ביותר. אולם מתברר שכשהם משתפים פעולה באמצעות שימוש במספר כללים פשוטים, הם מצליחים להגיע להחלטות מורכבות שאף אחד מהפרטים הבודדים לא היה מסוגל להגיע לבדו.
פרופ' ליין קוזין מאוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב וחברי הצוות שלו רצו ללמוד (Science 2013) כיצד להקות דגים משייטות במים בתיאום מושלם וכיצד הדגים מצליחים לנווט בסביבה דינאמית, הן כבודדים והן כקבוצה. לשם כך הם בחנו להקות של דגי גבנון זהוב (Notemigonus crysoleucas), סוג של קרפיון קטן. ידוע שדגים כאלה מעדיפים להסתתר בחלקים המוצלים והחשוכים של הבריכה. שם הם מוגנים טוב יותר מטורפים.
כשפרופ' קוזין ועמיתיו שחררו בבריכה דגים בודדים, הדגים לא הצליחו להגיע לחלקים החשוכים של הבריכה – הם שחו זמן רב יחסית בחלקים המוארים שלה. אבל ככל שהחוקרים שחררו קבוצות גדולות יותר בני 2, 4, 8, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיים הם כמו קבוצת כדורסל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208818/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208818/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Jul 2018 06:08:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208818</guid>
                                <description><![CDATA[מה ניתן ללמוד על ניהול משפחה, צוות עובדים או כיתה של תלמידים ממאמן הכדורסל האגדי, ג'ון וודן, שעורר השראה בשחקניו בזכות תובנותיו העמוקות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208950" align="alignleft" width="1500"] וודן זוכה לכבוד בקבוצת האם שלו &#124; תמונה:Lisa Blumenfeld/Getty Images[/caption]
ג 'ון וודן זכה לקרדיט רב בעולם הספורט. ב-12 השנים שבהן היה מאמן הכדורסל של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), קבוצתו זכתה בעשר אליפויות קולג', ומתוכן שבע אליפויות ברציפות – הישג שאף מאמן מכללות לא הצליח לשחזר. הוא גם היה השחקן ומאמן הכדורסל הראשון שנבחר כחבר בהיכל התהילה העולמי של הכדורסל. אבל יותר מכל אלה, הוא היה מה שפעם כינו "מענטש", שפירושו אדם טוב, ערכי, שמתנהל בהגינות וביושר ומתוך התחשבות באחרים.


אם אתה נותן אמון באנשים, אתה עלול לעתים להתאכזב. אבל אם אינך נותן אמון באנשים, תהיה אומלל כל הזמן

רבות מתובנותיו על החיים הוא קיבל בילדותו מאביו, בחווה הקטנה והענייה בדרום אינדיאנה שבה נולד ב-1910, וגדל. לימים, כאשר הפך למורה לשפה ולספרות אנגלית, הוא שאב השראה אין-סופית מגדולי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ההרכב המנצח על פי גוגל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/209067/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/209067/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Jul 2018 12:56:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209067</guid>
                                <description><![CDATA[פרופ&#8217; אניטה וולי מאוניברסיטת קרנגי מלון שבארה&#8221;ב, פיתחה מדד ל&#8221;אינטליגנציה שיתופית&#8221; (Collective intelligence &#8211; CI) –...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]פ[/dropcap]רופ' אניטה וולי מאוניברסיטת קרנגי מלון שבארה"ב, פיתחה מדד ל"אינטליגנציה שיתופית" (Collective intelligence - CI) – מדד המדרג את יכולתה של קבוצה להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה. ב-2014 שוחחתי איתה ושאלתי כיצד מודדים יכולת כזאת. פרופ' וולי פיתחה סוג של מבחן, קצת כמו מבחני ה-IQ המוכרים, רק שכאן האתגרים הם קבוצתיים. המבחן שהגדירה פרופ' וולי (SCIENCE 2010) נמשך כחמש שעות והוא מורכב ממגוון משימות, בהן, למשל, סיעור מוחות על השאלה "מה אפשר לעשות עם לבנה" או תכנון משותף של מסע קניות קבוצתי ומרובה אילוצים.
מתוך מאות הקבוצות שנבחנו במעבדה של פרופ' וולי, היא זיהתה מספר מאפיינים משותפים בקרב אלו שקיבלו את ציון ה-CI הגבוהה ביותר. אצל רבים מהצוותים האלו התגלתה רמה גבוהה של רגישות חברתית – חברי הצוות הצליחו להבין טוב את המצבים המנטליים והרגשיים של חבריהם.


[caption id="attachment_209071" align="alignleft" width="1197"] ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הסנדק&#8221; שפנה לחיי רוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/209075/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/209075/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Jul 2018 09:50:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209075</guid>
                                <description><![CDATA[הוא היה חבר בארגון פשע, התענה מהתמכרויות במשך עשורים ובסוף ניצל בדרך בלתי צפויה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209094" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
סטיבן לאנסיון, בן 61, התחיל להשתמש בסמים בגיל 15. הוא נקט בשיטות קיצוניות כדי לממן את ההתמכרות וניסה להיגמל ממנה אין-ספור פעמים. זהו סיפור על כיצד הוא הצליח לבסוף להביס את שד ההתמכרות, ללא עזרה ממרכזי שיקום.
לאנסיון הוא גבר גבוה ונאה, בעל שיער שיבה, עדיין זרוע בשחור, וחיוך מזמין על הפנים. הוא מדבר באופן גלוי וישיר, בלהט וברצינות. כשמתבוננים בו קשה להאמין שפעם היו לו חיים סודיים שבהם עבד בשביל המאפיה, ושההתמכרות לסמים שלטה בחייו במשך עשורים.


[caption id="attachment_209096" align="alignleft" width="1026"] תמונה: NTD Television[/caption]
לאנסיון נולד לאם חובבת בילויים ולאב שלא זכה להכיר, וגדל בבדידות ובהזנחה. בגיל 15 הוא גילה שסמים יכולים לכסות במעט על התחושות המתמידות של ריקנות וכאב. "בטח, סמים גורמים לך להרגיש חמימות ונוחות", הוא אמר לאפוק טיימס. "אף פעם בחיים לא היו לי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קראו לו &#8220;מפסידן&#8221;, הוא הוכיח אחרת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/209077/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/209077/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Jul 2018 09:48:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209077</guid>
                                <description><![CDATA[סיפורו של ילד שהביס סרטן עצמות אלים והחליט לכרות את רגלו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209103" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Dan Bastian[/caption]
לא קל לנו לתאר לעצמנו מהו מאבק במחלת הסרטן, במיוחד אצל ילדים. דן בסטיאן מהעיר פוקיפסי במדינת ניו יורק, הוא בן למשפחה בת תשעה ילדים. בגיל הנעורים הוא היה אתלט. הוא היה אצן וגם שיחק כדורסל וכדורגל. אבל, במהלך חופשת החורף חש בסטיאן כאב עז בברכו הימנית. אביו, שהוא רופא שיניים, הפנה אותו לחבר רדיולוג לצילום רנטגן. הרופאים גילו בעצם הירך הימנית שלו גידול שכרסם כמעט את כל העצם.
בסטיאן נלקח מיד לבית החולים כדי לעשות ביופסיה. הדיאגנוזה קבעה שיש לו סרטן עצמות אלים. אונקולוגים בבית החולים אמרו לבסטיאן בן ה-15 שנותרו לו שישה חודשים לחיות. "הייתי בהלם מוחלט. לא יכולתי לדמיין את זה לעצמי. הייתי פעיל מאוד, ספורטאי ושחקן, עשיתי כל מה שרציתי ואז הם אמרו לי שכל זה הולך להיגמר. לא האמנתי שזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיקוי הקסמים של מואול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/209079/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/209079/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 12 Jul 2018 09:40:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=209079</guid>
                                <description><![CDATA[מה סיפורו של אלכוהוליסט שהתקשה להיאבק בהתמכרות וכעת הפך למאסטרו, יכול ללמד אותנו על התמודדות עם תשוקות עזות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_209111" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Daniel Hedden[/caption]
ג'ורג' מארינר מואול גדל בפילדלפיה שבפנסילבניה בבית מוסיקלי. מאז שהוא זכר את עצמו המוסיקה הייתה תמיד עמוד התווך בחייו. אמו הייתה פסנתרנית קלאסית, והוא התחיל ללמוד ממנה בגיל צעיר מאוד. אך היא גילתה מהר מאוד עד כמה קשה לה ללמד את בנה, כך שבכיתה ד' מואול ואחיו הצטרפו למקהלה בבית ספר שבו למדו, ונכנסו יותר ויותר עמוק לעולם המוסיקה. מואול למד גם לשיר וגם לנגן בפסנתר. "זה היה אינטנסיבי מאוד, היו לנו הרבה הופעות", סיפר לאפוק טיימס.
למזלו של מואול, חינוך מוסיקלי היה חשוב מאוד בפילדלפיה של שנות ה-60, כאשר התחיל ללמוד בבית הספר התיכון הציבורי. יום אחד פגש מואול במקרה מדריך. הוא שמע במסדרון בית הספר את "סימפוניית העולם החדש" מאת דבוז'אק, והלך בעקבות הצלילים. מורה בשם ד"ר פיינברג פתח את דלת הכיתה וראה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צוות של אויבים, האסטרטגיה של אברהם לינקולן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208876/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208876/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 13:01:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208876</guid>
                                <description><![CDATA[מה אפשר ללמוד מאברהם לינקולן, הנשיא ה-16 של ארה"ב, שהרכיב צוות מנצח כאשר בחר לעמדות המפתח בממשלתו את יריביו המושבעים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208879" align="alignleft" width="1192"] תמונה: Alexander Gardner/CC-PD-Mark[/caption]
אף אחד לא ציפה שאברהם לינקולן ייבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-1861. כולם הימרו על אחד משלושת המועמדים האחרים: ויליאם סיוארד, סנאטור מניו יורק, צ'ייס סלמון, המושל של אוהיו ואדוארד בייטס, המדינאי הוותיק והמוערך ממיזורי. שלושתם נולדו במזרח ארה"ב – התעשייתי והמתקדם, למדו משפטים והיו בעלי השכלה רחבה. הם רכשו ניסיון עשיר בפוליטיקה ופופולריות בציבור, היה להם אגו חזק ושאיפה אדירה להגיע לכס הנשיאות.
על לינקולן לא הימרו כי הוא היה שונה מאוד מהמועמדים האחרים, כפי שכותבת ההיסטוריונית וזוכת פרס פוליצר להיסטוריה, דוריס קירנס-גודווין. גודווין התמחתה בכתיבת ביוגרפיות של נשיאי ארה"ב, והביוגרפיה שלה על לינקולן Team Of Rivals (2005) זכתה בפרסים רבים, ואף הפכה לסרט מצליח בבימויו של סטיבן שפילברג (2012).
שמו של לינקולן כמעט לא היה ידוע בציבור הרחב, הוא נראה כמו עורך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך נוצרים הצוותים הטובים ביותר בעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208810/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208810/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 08:54:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208810</guid>
                                <description><![CDATA[מסלול ההכשרה שעוברים לוחמי "אריות הים" מתוכנן בקפדנות כדי שלא ניתן יהיה לעבור בו שום אתגר באמצעות יוזמה אישית אינדיבידואלית ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208926" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Greg Goebel/Flickr[/caption]
סרטונים רבים נעשו אודות יחידת "אריות הים" האמריקנית או למעשה "כלבי הים" (SEAL), שהיא גרסה של השייטת וסיירת מטכ"ל יחד. מסופר בהם שלוחמיה עוברים את ההכשרה הפיזית והמנטלית הקשה ביותר הידועה לאדם. אחד הסרטים, ג'י איי ג'יין, בכיכובה של דמי מור, אף מנסה להוכיח שגם אישה יכולה לעבור את ההכשרה המתישה של היחידה, הכוללת שבוע אימונים מרוכז הנקרא "שבוע גיהינום" שבו הלוחמים מורעבים, סובלים מחוסר שינה ומקור מקפיא.
לכל הסרטים מכנה משותף אחד – הלוחם הוא ספורטאי על, מתאבק בעל כושר יוצא דופן או מרים משקולות מקצועי. סוג של נינג'ה המסוגל לשחות קילומטרים, תוך שהוא מחזיק אם-16 ויורה במטרה נעה, כשעל גבו הוא סוחב את חברו, וזאת לאחר שלושה ימים בלי שינה.
יש בכך מן האמת, אולם לפי מדריכים שהעבירו את ההכשרה ביחידה, תיאורים מהסוג הזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זן ואמנות ניהול הצוותים של ריי דליו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208812/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208812/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 08:52:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208812</guid>
                                <description><![CDATA["זאת קרן גידור או ניסוי חברתי?" שיטת הניהול יוצאת הדופן של המיליארדר ריי דליו מעלה שאלות לגבי היחסים הרצויים בקרב עמיתים לעבודה, ומשקפת שאלות לגבי העתיד לבוא. מה יקרה ביום שבו חברות נוספות יסגלו את השיטה הרדיקלית הזו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208920" align="alignleft" width="1500"] ה"כת" - משרדי ברידג'ווטר בלב יער בקונטיקט &#124; תמונה: RufusNunus/CC-BY-SA-3.0[/caption]
הפגישה עם העובדים הסתיימה, והמיליארדר ריי דליו חזר למשרדו, התיישב על כיסא המנהלים המרווח ופתח את המחשב. בתיבת המייל כבר המתינה לו הודעה חדשה מאחד מעובדיו: "הי ריי, מגיע לך ציון 'D' על ההופעה שלך היום בפגישה. לא התכוננת אליה כלל, בגלל שאין מצב שהיית יכול להיות לא מאורגן כל כך. בעתיד, אבקש/נבקש ממך להקדיש לכך זמן ולבוא לפגישה מוכן. אולי אני יכול אפילו לבוא לפני כן ולהתחיל לדבר איתך, כדי לחמם אותך או משהו, אבל אי אפשר לתת לזה לקרות שוב. אם אתה חושב שהדעה שלי מוטעית, בבקשה פנה לאחרים, או שאנחנו יכולים לדבר על זה בינינו".


למדתי לשנות את הלך המחשבה שלי מ'אני צודק', לשאלה: 'איך אני יודע שאני צודק?'

דליו סגר את המחשב, נשען לאחור על ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יכולת פתרון הבעיות של אלכסנדר הגדול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208820/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208820/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 08:13:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208820</guid>
                                <description><![CDATA[כשמובילים צוות ונתקלים בבעיה או באתגר, לפעמים קל יותר לפתור אותם בעזרת בעיות גדולות יותר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208946" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Nikolai Karaneschev/CC-3.0[/caption]
כשאנחנו עומדים מול בעיה קיימת, בכל תחום שהוא, הגישה המקובלת היא לנסות למצוא כלים לוגיים או יצירתיים לפתור את הבעיה. היכולת לפתור בעיות מייצרת מציאות חדשה, והיכולת לשנות את המציאות היא כלי מרכזי בארגז הכלים של מנהיג. היא גם גורמת לאנשים ולצוותים ללכת אחרי החלטותיו של המנהיג, מתוך אמונה שהוא יכול להציע פתרונות ולשנות את פני הדברים.
במשחק השחמט, התמודדות מול בעיות היא מוטיב חוזר. שני שחקנים הרוצים להכריע אחד את השני במשחק, מייצרים זה מול זה בעיות מכל מיני סוגים. אחד מענקי השחמט המשפיעים ביותר שנתפס כאבי האסכולה הסובייטית בשחמט, מיכאל בוטביניק, שהיה גם אלוף העולם השישי בשחמט, הציע גישות פרקטיות ולוגיות להתמודדות עם בעיות והדרך לפתרון שלהן.
אבל, לבוטביניק היו שני יריבים מבריקים שהוציאו אותו משלוותו. לראשון קראו דוד ברונשטיין ולשני מיכאל טל. ולכל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כוח המחץ: הגנרל שהפסיק להפסיד לאל-קאעידה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208861/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208861/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 06:47:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208861</guid>
                                <description><![CDATA[גנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד היחידות המיוחדות האמריקניות בעיראק, הפסיק להפסיד לאל-קאעידה רק לאחר שהמציא שיטה רדיקלית לניהול צוותים, ונטש דוקטרינות ישנות. מה ניתן ללמוד ממנו וכיצד זה קשור דווקא לעולם העסקים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208931" align="alignleft" width="1500"] סטנלי מק'קריסטל &#124; תמונה: Alex Wong/Getty Images[/caption]
"אנחנו ממשיכים להפסיד", מלמל לעצמו בייאוש גנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד היחידות המיוחדות האמריקניות בעיראק, בעודו צועד במסדרון ארוך המוביל לחדר הבקרה בבסיס מרוחק בעיראק. השעה הייתה עשר בבוקר, כאשר מזל"ט שריחף בשמי בגדאד החל לשדר לפלזמות שמילאו את קירות החדר תמונות קשות: מכונית יונדאי התנגשה בקהל גדול שהצטופף כדי לחגוג את פתיחתו של מפעל חדש לטיהור שפכים בעיר. המכונית התפוצצה. בקשר נשמעו כוחות הצבא האמריקני מגיעים כדי לפנות את הפצועים, אולם בתוך כל ההמולה אף אחד לא הבחין במכונית נוספת שדהרה פנימה. 35 ילדים נהרגו; ועשרה חיילים אמריקנים ו-140 עיראקים נפצעו.


גנרל מק'קריסטל הבין שארגון הטרור מולו נלחם שונה מכל דבר שהכיר קודם לכן – הוא סוג של "משנה צורה"

המבצע, שהוציאה לפועל יחידת עילית של אל-קאעידה בהובלת אבו מוסעב א-זרקאווי, טרוריסט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שלח שאלתך על פני המים: סיפורים ועובדות מעניינות על מים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/208955/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/208955/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 11 Jul 2018 06:01:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208955</guid>
                                <description><![CDATA[עד כמה בטוחים מי הברז שלנו לשתיה? למה לא מומלץ לקצר את זמן בישול סיר הפסטה בעזרת מים חמים מהברז? ומה אכפת לנו מקרחון 100 טון שנמצא באנטרטיקה? עובדות, שאלות ותשובות מפתיעות על מים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208959" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Shutterstock[/caption]

[dropcap]15[/dropcap] שנים אחרי שקמפיין ״ישראל מתייבשת״ עלה לראשונה בישראל, חזרה רננה רז וקראה לנו שוב, לחסוך בצריכת המים במשקי הבית הפרטיים. דאגה לנושא המים הוא כמעט הספורט הלאומי, וההתעסקות בחסרונם – רבה. אז לכבוד הנושא שמעסיק רבים מאיתנו לפחות מדי פעם – ריכזנו כתבה שמוקדשת למשאב הכי חשוב לגוף שלנו – מים. בישראל עדיין לא הוכרז מצב של ״אסון לאומי״, ולא משנה כמה פעמים צפינו בסרטון הממשלתי, אין לנו נקיפות מצפון כשאנחנו ניגשים לבר מים וממלאים את הכוס הריקה – כי גם אם ישראל אולי מתייבשת – חשוב לוודא שאנחנו עצמנו נשארים רחוקים ממצב דומה של התייבשות.
המקרה המוזר של קייפטאון והקרחון האפריקאי
האם ישראל באמת נמצאת על סיפו של משבר מים? הדעות על כך חלוקות, אבל מה שבטוח זה שעוד לא הגענו למצבה של דרום אפריקה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מציאות vs חדשות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/208697/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/208697/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 07 Jul 2018 20:01:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208697</guid>
                                <description><![CDATA[כלכלת רוסיה אינה קורסת, ההפגנות בירדן לא מביאות לנפילת השלטון, המהגרים אינם שוטפים את אירופה, ו"תמונת השנה" התגלתה כפייק ניוז. כמה הערכות שגויות ש"עשו כותרות" בעיתונות הישראלית ובעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ 1. משבר המהגרים מחמיר, הם שוטפים את אירופה!
המהגרים אינם שוטפים את אירופה, אלא שטפו אותה. הם עדיין נכנסים, אבל התמונה השתנתה: מספר המהגרים הנכנסים לאירופה נמצא בירידה תלולה.
הנה הנתונים: שיא הכניסות היה בין 2015 ל-2016 עם יותר ממיליון איש שנכנסו, אולם, ב-2016 המספרים צנחו. לפי "הארגון הבין-לאומי להגירה" כ-363 אלף מהגרים נכנסו לאירופה דרך הים באותה שנה. ב-2017 נכנסו רק 172 אלף.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, סוף יוני 2018, נכנסו, מתחילת השנה, כ-42 אלף מהגרים בלבד (בהשוואה ל-85 אלף באותה תקופה בשנה שעברה). החודשים החמים, יוני עד ספטמבר הם חודשי השיא להגירה, כך שצפויה להגיע כמות נוספת, אבל עדיין, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי תירשם ירידה גם השנה ביחס לשנים קודמות. נתוני Frontex, הסוכנות האירופית להגנה על גבולות, מראים ירידה כללית של 46 אחוז בכניסת המהגרים בחמשת החודשים הראשונים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השקעה פעילה – מי הם המשקיעים האקטיביסטים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/208617/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/208617/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 04 Jul 2018 12:26:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208617</guid>
                                <description><![CDATA[משקיעים אקטיביסטים לרוב מחפשים הזדמנויות השקעה דווקא בחברות הנמצאות במשבר, כך שהמעורבות של המשקיעים בניהול החברה עשויה להוביל להשגת רווחים תוך שנים ספורות. הכל על אסטרטגיית ההשקעה האקטיביסטית והדמויות שעומדות מאחוריה – בכתבה הבאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208619" align="alignleft" width="1000"] קרדיט: Shutterstcok[/caption]

[dropcap]ה[/dropcap]שנים האחרונות התאפיינו בגאות יחסית בשוקי ההון בישראל ובעולם אשר הובילה משפחות רבות להעביר את החסכונות שלהם לאפיקי השקעה בשוק ההון. על אף העליות הנכבדות לאורך שנות גאות אלו, חלק מהחברות, וביניהן גם חברות ענק וקונצרנים חוו טלטלות משמעותיות מסיבות שונות. כמה חברות שחוו משברים כלכליים וערכן ירד הפכו דווקא ליעד מבוקש למשקיעים שאולי מאמינים בכוחם להשפיע על התנהלות החברות באופן אקטיבי ולהביא לעליה בשווי החברות תוך שנים ספורות. האמת היא, שעצם ההגעה למידע היא מורכבת, שהרי רובנו כלל לא מודעים למשברים המתחוללים במרבית החברות ונותרים חבויים בין דפי העיתונים הכלכליים, וודאי שאיננו יכולים לעקוב אחר התפתחויות כאלה ברמה יומיומית.

כמו לרבים מאיתנו, גם לטליה ויניב מגן יבנה יש שני ילדים, חתול ותיק השקעות חביב שאותו טיפחו במשך כמה שנים. לאחרונה, סכום הכסף שחסכו בתיק ההשקעות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זיופים של מותגי יוקרה בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/208376/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/208376/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Jul 2018 14:43:56 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208376</guid>
                                <description><![CDATA[הצרכן הישראלי נופל למרבה הצער פעמים רבות קורבן למעשי נוכלות ורוכש מוצרי יוקרה הנושאים סימני מסחר יוקרתיים ומפורסמים בחושבו שמדובר במוצר מקורי. אלא שבמרבית המקרים המוצר שרכש מיוצר במפעל אנונימי בסין שאין לו כל קשר ליוקרה, וכל מלאכתו היא העתקה של מוצרים וזיוף של מותגים.
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208377" align="alignleft" width="924"] תמונה של שעון מזויף אשר נמכר בישראל, אליו צורפו תעודות מזויפות ומולם שעונים מקוריים מתוצרת רולקס[/caption]

אחת הדוגמאות הבולטות ליצרן של מוצרי יוקרה, היא חברת רולקס, היצרנית המפורסמת של שעוני היוקרה השווייצריים. שעוני רולקס נחשבים לסמל סטטוס עקב האיכות הגבוהה, היוקרה, והאמינות שמשרה המותג.

אין כמעט אדם אשר אינו מכיר את סימני המסחר של רולקס המזוהים עם החברה, כגון לוגו הכתר, או את סדרות דגמי השעונים שהפכו לשם דבר כדוגמת סדרת שעוני ה- Submariner או ה- Daytona.

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ביכולתם של זייפנים ליצור העתקים הנראים לעינו של הצרכן שאינו מומחה כזהים לשעוני רולקס מקוריים. השעונים המזויפים אף נארזים באריזות המשדרות לצרכן אווירה של יוקרה, ואליהם מתלווים מסמכים ותעודות אשר הועתקו – מילה במילה מהמסמכים אותם מצרפת רולקס לשעוני היוקרה המקוריים שלה.

[caption id="attachment_208387" align="alignleft" width="1091"] עו"ד איתן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החופשה שתמיד חלמתם עליה: הכל כלול באלפים הצרפתיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/208451/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/208451/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Jul 2018 14:38:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208451</guid>
                                <description><![CDATA[חשבתם מה קורה במועדוני הסקי בהרי האלפים ביולי-אוגוסט? הכירו את מועדון ואלמורל בצרפת, שהופך בקיץ לאתר חופשה חלומי למשפחות. עם נופים מהפנטים, חדרים מפנקים, טיולים, פעילויות ספורט ואטרקציות, אוכל נהדר, מזג אוויר מושלם ואפילו מדריכים ישראלים במועדוני הילדים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כמה חם, אה? עכשיו, כשהטמפרטורות בחוץ נעות בין קרירות יחסית של 30 מעלות לתנור של 41 מעלות, תארו לעצמכם שאתם יושבים על שפת בריכה שקטה ואינטימית. מולכם נוף הררי שטובל בצמחייה ירוקה. מראשי ההרים משתפלים מדרונות מוריקים, ובין הפסגות הגבוהות מציצות פיסות שלג שנותרו מהחורף. בדמיונכם בדיוק חזרתם מטיול משפחתי בשביל המתפתל בעמק, שבמהלכו התרעננתם במעיין קריר. קריר באמת, לא כמו בריכת הפעוטות בקאנטרי השכונתי שלכם. ומזג האוויר? קיצי נעים (ואפילו לא מזיעים), כזה שהייתם עושים הכל כדי לאמץ אותו לכל השנה. אתם בטח חושבים שאתם הוזים מרוב חום. מה לכם ולאווירת היידי בת ההרים הזאת?


אבל לא מדובר בהזיה. ככה יכולה להיראות חופשת הקיץ המשפחתית הקרובה שלכם באלפים הצרפתיים. בפחות מחמש שעות טיסה תמצאו את עצמכם בעולם אחר, עולם של נופים קסומים, פינוקים, בילויים ופעילויות מלאות אדרנלין שבחיים לא תשכחו.
אווירה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 310: כוחו של ציטוט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208354/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208354/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 27 Jun 2018 06:49:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208354</guid>
                                <description><![CDATA[לפני כמה ימים נשלח באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן ציטוט שיצר אצלי תחושה לא נוחה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני כמה ימים נשלח באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן ציטוט שיצר אצלי תחושה לא נוחה. הציטוט היה של לב טולסטוי, מהסופרים הגדולים אי פעם, שאמר: "העניין הוא לא לדעת הרבה, אלא לדעת מכל מה שניתן לדעת את מה שהכי חשוב".
אנשים רבים אוהבים לצטט אמרות של מפורסמים, כנראה מכיוון שזה מאפשר להם ללמוד משהו על החיים. בלוגרים וסופרים עושים זאת כדי לחזק רעיון מסוים – רחב יותר – שהם רוצים להעביר. כמובן שעל פני השטח קשה לראות בכך בעיה. זה חביב, זה נותן לנו ערך, זה כיף. אבל בכל זאת, משהו הפריע לי.

שבוע קודם לכן התגלגל לידיי אחד מספריו של טולסטוי. לא הייתה זאת אחת מיצירותיו הספרותיות, אלא אוסף כתבים הגותיים שטולסטוי חיבר סביב גיל 50. בכתבים אלו הוא מתאר את מסעו הארוך לחיפוש אחר משמעות – דרך קריאה בספרים, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מט עצמי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/208106/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/208106/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 24 Jun 2018 11:55:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208106</guid>
                                <description><![CDATA[ (מאמר שלישי ואחרון בסדרה)
תכנון לטווח קצר מול תכנון לטווח ארוך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208109" align="alignleft" width="1500"] תמונה:תמונה: Thomas Coex/AFP/Getty Images[/caption]
לחוסר איזון יש מחיר. בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה, בטבע, בחיים העסקיים, בחיים האנושיים. בכל אחד מפסיפסי חיינו יש סכנה של חוסר איזון והוא תמיד יגבה מאיתנו מחיר.
בחיים העסקיים של פירמה מתקיים לעתים קרובות חוסר איזון בין ההנהלה הבכירה לבין העובדים מהשורה. בנושאי שכר, למשל, יש חוסר איזון בין כוחו של בעל השליטה או המנכ"ל לבין הדירקטוריון. יש גם חוסר איזון בין הדאגה לטווח הקצר לבין אסטרטגיה לטווח הארוך. בהקשר הזה אדון הפעם.
העידן הנוכחי של הקפיטליזם, יחד עם החדשנות הכל כך מקיפה ומהירה המתלווה אליו, והטבע האנושי, חוברים יחד כדי לגרום לפירמה העסקית ולמנהליה לדאוג קודם כל לטווח הקצר, ולעתים קרובות מאוד זה בא על חשבון הטווח הארוך.
זהו עידן שבו התרבות הקלוקלת של וול-סטריט מחלחלת לכל השווקים הפיננסים, וזוהי תרבות המקדשת את הטווח הקצר בדמות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודות למחשבה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207556/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207556/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 19 Jun 2018 08:30:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207556</guid>
                                <description><![CDATA[עסקים המוסיקה ברקע משפיעה על המנה שתבחרו מהתפריט הגעתם למסעדה האהובה עליכם, לשולחן הקבוע ליד החלון...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207506" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
עסקים
המוסיקה ברקע משפיעה על המנה שתבחרו מהתפריט
הגעתם למסעדה האהובה עליכם, לשולחן הקבוע ליד החלון הגדול עם הנוף שחביב עליכם, והמלצרית נחמדה כמו תמיד. אבל משום מה, הערב, המוסיקה שונה מעט – קצת רועשת יותר.
מחקר בהובלת פרופ' דיפאיאן ביסוואס מאוניברסיטת דרום פלורידה בארה"ב (Ambient Music and Food Choices, Advances in Consumer Research) מלמד שהבדלים במוסיקת הרקע, משפיעים לא רק על ההרגשה ועל האווירה, הם יכולים אפילו להשפיע על המנות שתעדיפו לבחור מהתפריט.
במחקר, שהורכב משלושה ניסויים שונים, התמקד צוות החוקרים בהיבט אחד של מוסיקת הרקע: העוצמה בה היא מושמעת.
הניסוי הראשון נערך בתנאי שטח: בבית קפה בשטוקהולם שבשוודיה, במשך יומיים. באחד הימים המוסיקה, שהורכבה ממגוון סגנונות שונים בזה אחר זה, הושמעה בעוצמה נמוכה יחסית, 55 דציבלים. קצת חזק יותר מהקולות המשמיעות ציפורים מצייצות. ביום אחר הושמעה אותה המוסיקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עֻבָּרִים מסוגלים ללמוד קטעי נגינה וקוד לפני הלידה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/207751/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/207751/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Jun 2018 14:04:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207751</guid>
                                <description><![CDATA[מתברר שעוברים ממינים רבים מסוגלים ללמוד דברים חדשים לפני שהם נולדים. מקטעי נגינה ועד קוד סודי שרק האם מזהה – פרופ' ג'נט דיפייטרו מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מספרת על התגליות האחרונות בתחום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207755" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Public Domain Pictures[/caption]
הנבדקים של פרופ' מינה הוטילינן מאוניברסיטת הלסינקי היו פצפונים ומתוקים – הם היו בערך בני שבועיים. למעשה המחקר איתם התחיל אפילו לפני שנולדו.
החל מהשבוע ה-29 להריון, שלב בו מערכת השמיעה של העובר כבר בשלה ומתפקדת, השמיעו להם האימהות חמש פעמים בשבוע דיסק מיוחד שהכינו בצוות של פרופ' הוטילינן. אורכו כ-15 דקות וכול כולו נעימות לתינוקות. ונעימה אחת – "מנצנץ כוכב קטן" – הופיעה בדיסק שלוש פעמים. כך שאם הכול התנהל כשורה, שמעו העוברים את הנעימה הזו 15 פעמים בכל שבוע, במהלך החודשיים האחרונים להריונם. פרופ' הוטילינן רצתה להבין האם העוברים למדו להכיר את הנעימה (Plos, 2013).


רק בגלל שהעובר יכול ללמוד, זה לא אומר שאנחנו צריכים ללמד אותו משהו

אבל איך אפשר לבחון האם תינוקות קטנטנים שכאלו למדו להכיר מנגינה מסוימת? לשם כך נעזרה הפרופ' ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוקרים: לא הכול התחיל במפץ אחד גדול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/207594/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/207594/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Jun 2018 14:02:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207594</guid>
                                <description><![CDATA[התיאוריה המקובלת גורסת שהמפץ הגדול הוביל להיווצרות היקום שלנו. אולם עוד ועוד חוקרים מציעים בשנים האחרונות חלופות לתיאוריה המסבירה כיצד הכול התפתח לפתע כמו יש מאין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207598" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Wikipedia Fotolia[/caption]

הכול התחיל ברגע אחד בודד. לפניו – כמעט ולא היה מאום – לא חומר, לא זמן ואפילו לא מרחב. גם לא אורות וצלילים. עד שב"מפץ הגדול", בערך לפני 13.8 מיליארד שנה, נקודה זעירה, דחוסה ולוהטת במידה אין-סופית החלה לפתע להתפזר במהירות מדהימה לכל עבר. המפץ הזה הוביל להיווצרותו של כל העושר שאנחנו מכירים ביקום סביבנו. זו לפחות התיאוריה המקובלת בחמשת העשורים האחרונים. כל כך מקובלת שכל התיאוריות הקיימות כיום בהקשר של התפתחות החומר, הגלקסיות ומבנה היקום מתבססות על התיאוריה היפה והפשוטה הזו.
 אולי קיימת מחזוריות אין סופית של יקומים המופיעים בזה אחר זה. כשיקום כלשהו מגיע לקיצו באחרית ימיו מתפתח משרידיו יקום חדש וצעיר
אבל מספר קבוצות חוקרים מהשנים האחרונות טוענות שזה אינו בהכרח המצב – שלא הכול התחיל באותו מפץ, ושכדאי שננסה להבין את מה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המדענים שמגדלים מוחות אנושיים במעבדה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/207604/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/207604/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Jun 2018 14:01:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207604</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים רבים משתתפים כעת במרוץ. היעד – לגדל בצלחות מעבדה "מיני-מוחות" אנושיים כדי לדמות את תהליכי ההתפתחות של המוח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207614" align="alignleft" width="1500"] ד"ר מדלן לנצ'סטר, הראשונה שגילתה כיצד לגדל במעבדה מיני מוחות אנושיים &#124; תמונה: Screen Shot labtube.tv[/caption]

במעבדות רבות בעולם כבר מסוגלים כיום לגדל מוחות אנושיים זעירים ומפושטים בצלחות פטרי – גושי נוירונים בעלי מיליוני תאים שבינתיים מדמים את השלבים הראשונים של התפתחות המוח. לראשונה התגלתה הטכנולוגיה ב-2013 ומאז היא מתפתחת בקצב מסחרר.
היכן כדאי לעצור את המחקר בתחום? האם נוכל להבחין מתי כבר יש שם תודעה?
מוח אנושי קשה מאוד לחקור, שהרי לא נרצה להחדיר לתוכו מכשור שיאפשר לנו ללמוד מה בדיוק קורה שם. נכון, ציוד ההדמיה הרפואי השתכלל בשנים האחרונות ומאפשר לחוקרים צפייה טובה יותר בפעילויות השונות במוח. אבל מה נעשה אם נרצה למשל ללמוד על הביו-כימיה של תאי המוח – על הגנים שפועלים ומייצרים חלבונים? אין כיום דרך סבירה ואתית להגיע למעמקי המוח ולבדוק, לא כל שכן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוסים זוכרים לכם את מצבי הרוח שלכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/207588/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/207588/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Jun 2018 14:00:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207588</guid>
                                <description><![CDATA[אחרי כל כך הרבה שנים ודורות של ביות ועבודה קשה איתנו, בני האדם, נראה שסוסים יודעים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207591" align="alignleft" width="1000"] תמונה: Pixabay[/caption]

אחרי כל כך הרבה שנים ודורות של ביות ועבודה קשה איתנו, בני האדם, נראה שסוסים יודעים לזהות את מצב הרוח שלנו, אפילו אם הם רואים אותו רק מתמונה. מתברר שבהמשך היום הם גם זוכרים לנו את זה.

במחקר חדש, ד"ר לין פרופס מאוניברסיטת סאסקס שבבריטניה (Current Biology, 2018) הציגה ל-21 סוסים מבויתים תצלומים של אנשים. בפני כמחצית מהסוסים הוצגה תמונה של אדם זועף, והתמונה שהוצגה בפני הסוסים האחרים הציגה אדם שמח.

מתברר שכבר בשלב זה הייתה שונות בתגובה. כשסוס נחשף לתצלום של אדם זועף הדופק שלו עלה מיד. גם האופן בו הוא בחן את התמונה היה שונה. אצל סוסים העיניים ממוקמות בצדי הפנים, כל עין פונה לצד אחר ורואה תמונה אחרת.

כשהוצגה לסוס תמונה של אדם זועף הוא בחן אותה יותר זמן עם העין שמקושרת לאזור במוח המטפל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טלפתיה בין חלקיקים: השלב הבא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/207578/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/207578/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Jun 2018 13:58:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207578</guid>
                                <description><![CDATA[עד היום הצליחו ליישם "קשרים טלפתיים" רק בין חלקיקים קוונטיים. כעת, מחקר חדש מראה שזה ניתן לעשייה גם בסדרי גודל הקרובים לעולם המוכר לנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207583" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Aalto University/Petja Hyttinen &#38; Olli Hanhirova, ARKH Architects[/caption]

מכירים את המצבים שאתם מחוברים למישהו טוב כל כך, שאם קורה לו משהו אתם יודעים על זה מיד? בלי מילים, בלי מראה עיניים – באורח כלשהו אתם גם יודעים שקרה שם משהו, ואפילו מושפעים מכך. נשמע כמו קשר מסתורי וחמקמק, משהו שלמדע שלנו קשה להתייחס ובוודאי לא לתאר או להסביר.

אבל כשמדובר בעולם החלקיקים הזעירים, אין הדבר כך. בפיזיקת הקוונטים לא רק שמדענים יודעים כיצד לייצר קשרים סמויים שכאלו, בשנים האחרונות הם גם יודעים לרתום אותם לקדמת הטכנולוגיה.

ידוע ומקובל שבמצבים מסוימים שני חלקיקים כמו אלקטרונים, פוטונים או אפילו אטומים שלמים, יכולים להיות תלויים כל כך זה בזה שאם משהו קורה לאחד מהם, אפילו אם השני מרוחק ממנו שנות אור, הוא עדיין יושפע מכך מידית.

הכוונה כאן היא לתופעה המכונה "שזירה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חיים בעלי משמעות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207278/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207278/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jun 2018 06:54:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207278</guid>
                                <description><![CDATA[לפעמים, כשלא שמים לב, המשמעות מוצאת אותנו לפני שמצאנו אותה. ארבעה ראיונות, ארבעה אנשים, ארבעה סיפורים מפתיעים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207291" align="alignleft" width="1500"] הצוללן הרברט ניטש &#124; תמונה: David Swift ,herbertnitsch.com,[/caption]
הרומן שלי עם מעמקי האוקיאנוס התחיל בילדותי, כשקראתי בשקיקה על קפטן נמו והצוללת שלו בספרו של ז'ול ורן "20,000 מיל מתחת למים". הוא המשיך בבגרותי, כשחלמתי שאני כוהנת בממלכה האבודה אטלנטיס ששקעה למצולות. לכן, כששמעתי על הרברט ניטש, שזכה לכינוי "האדם העמוק ביותר בעולם", לאחר שצלל בשנת 2012 לעומק של 253.2 מטר, הייתי חייבת לשמוע ממנו עוד על פלאי המעמקים.
בעת הראיון התברר לי שניטש הוא פלא בפני עצמו: הוא יכול לעצור את נשימתו ליותר מתשע דקות והוא מחזיק ב-33 שיאי עולם בשמונה הקטגוריות השונות של צלילה חופשית. הצלילה למעמקים, הוא סיפר לי ברגישות רבה, היא גם צלילה לתוך נשמתו: "יש לי דחף לחקור את הבלתי נודע, ואת גבולות היכולות הפיזיות והמנטליות שלי. בכל פעם שאני חושב שהגעתי לגבול היכולת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נזיר השאולין שהפך למנכ&#8221;ל וסודות מוטציית הניו-אייג&#8217;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207280/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207280/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jun 2018 06:51:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207280</guid>
                                <description><![CDATA[האם באמת ניתן למצוא משמעות עמוקה והארה בשיטות הניו-אייג'?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207304" align="alignleft" width="1500"] המשתתפים בכנס היוקרתי וויזדום 2.0 &#124; תמונה: elizaIO/Flickr[/caption]
אשת העסקים אריאנה האפינגטון, מייסדת אתר החדשות המצליח "האפינגטון פוסט", מעידה על עצמה שהיא מתרגלת מדיטציה. גם מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, הודה בכך. אולם בניגוד לנזירים שפרשו מהעולם כדי לתרגל מדיטציה בחיפוש אחר הארה, האפינגטון וצוקרברג מאמינים שמטרת המדיטציה אינה רק להגיע למצב תודעה גבוה יותר, אלא גם להשיג יתרון עסקי בעולם המודרני שלנו.


האפינגטון וצוקרברג מתרגלים "מיינדפולנס", מדיטציה שנגזרה מהבודהיזם. אבל העושר העצום שיש בבודהיזם לא כל כך מעניין אותם

האפינגטון וצוקרברג מתרגלים מדיטציית "מיינדפולנס" (תשומת לב), שהיא טכניקה שנגזרה מהמדיטציות העתיקות של הבודהיזם. אבל העושר העצום שיש בבודהיזם – שהוא מערכת מורכבת ועמוקה להיחלצות מסבל או להתמודדות איתו – לא כל כך מעניין אותם. הם אינם מתעניינים בכללים מוסריים שונים, במצבי תודעה או בממדים שונים, וגם לא בהסברים פילוסופיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טולסטוי ותורת הקארמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/207282/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/207282/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jun 2018 06:47:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207282</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע יש כל כך הרבה סבל ואכזריות? והאם יש משמעות חבויה לחיים? – מסע בעקבות טולסטוי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207331" align="alignleft" width="780"] התמונה: ו.נ.משקוב[/caption]
בשיא תהילתו, השפעתו וכוחו היצירתי, הסופר והוגה הדעות הרוסי, לב טולסטוי, החל לתהות בינו לבין עצמו לגבי ערכם של החיים. טולסטוי, שקנה לעצמו מעמד בלתי מעורער כגדול סופרי רוסיה וכאחד מגדולי הסופרים באירופה, מתאר בספרו "וידוי" (1880) את חיפושו אחר תשובה לשאלת משמעות החיים. ללא תשובה לשאלה הזו, הוא כותב, חייו בלתי אפשריים.
"חייתי כביכול וחייתי, הלכתי והלכתי, עד שהגעתי לשפת תהום וראיתי בבירור שאין לפני אלא אבדון. לעצור אי אפשר ולחזור אי אפשר, ואי אפשר לעצום את העיניים כדי לא לראות, שאין לפני דבר מלבד אשליית החיים ואושר וייסורים אמיתיים ומוות אמיתי – כיליון גמור".
טולסטוי נתקף במחשבות על משמעות החיים בטרם מלאו לו 50 ובשעה שהיה מוקף מכל עבר במה שהוא מכנה "אושר גמור": העתירו עליו שבחים, החניפו לו, והוא הפך לסוג של כוהן דת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפילוסופיה של הזרימה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207284/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207284/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 13 Jun 2018 06:44:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207284</guid>
                                <description><![CDATA["תזרום" היא מילה שאנחנו שומעים די הרבה, אבל מעט אנשים מצליחים ליישם את זה בחייהם – הנה כמה שהצליחו ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207339" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
לריימונד טאנג, בן 40, הייתה קריירה מצליחה בבנק מרכזי בסידני, אוסטרליה. היומן שלו היה עמוס בפגישות עם לקוחות, הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל, תיבת האימייל שלו הייתה מלאה בהודעות שעדיין לא הספיק לקרוא. הוא הרגיש שהוא במרכז העניינים, מבוקש, עסוק ופרודוקטיבי. אבל דווקא כשהכול נראה טוב כל כך ומבטיח, הוא התחיל להרגיש שמשהו חסר. בסופו של יום התחילה להציק לו תחושה עמומה של אי נחת. הוא ניסה להבין מה חסר, אבל יום רדף יום והוא הרגיש במלכוד, תחושות התסכול והמתח הלכו וגברו.


אני נכנס מתחת למפל ומתמזג איתו, ואחר כך ממשיך קדימה עם הנהר. אני זורם עם המים, ולא כופה את עצמי עליהם

הוא סיפר, בהרצאה ב"טד", איך שיחות עם חברים, בני משפחה ומאות ספרי עזרה עצמית, השאירו אותו רק נבוך יותר ומבולבל, עם תחושה של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האיש שדמו הציל מיליונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207055/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207055/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jun 2018 14:41:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207055</guid>
                                <description><![CDATA[בתור ילד הוא שרד ניתוח הודות לשבע מנות דם. כשבגר התברר שלדמו יש איכות נדירה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207068" align="alignleft" width="1616"] תמונה: Tara Delia[/caption]
ג'יימס הריסון חי בניו סאות' ויילס שבאוסטרליה, כ-40 ק"מ מצפון לסידני. בתור ילד הוא סבל מדלקת והתעבות של דופן הסימפונות – דבר המכונה בעגה הרפואית ברונכיאקטזיס. בגלל הדלקת נוצרות צלקות בריאות וליחה שמצטברת אינה מסולקת כראוי, דבר המקשה על הנשימה. הריסון היה בן 14 בלבד כאשר נאלץ לעבור ניתוח לכריתת ריאה, בשנת 1951. הניתוח הצליח והריסון גדל להיות אדם בריא, אבל במהלך הניתוח הוא נזקק לשבע מנות דם כדי לשרוד.
אולי משום כך אביו של הריסון נהג לתרום דם באופן קבוע, וכאשר הריסון הגיע לגיל 18 גם הוא התחיל לתרום דם באופן קבוע. באותו זמן לא היה לו מושג שלדם שלו יש איכות מיוחדת במינה: הפלסמה שבדמו, אותו נוזל שקוף שבתוכו משייטים תאי הדם, הכילה מרכיב מיוחד מציל חיים של עוברים ותינוקות.
באותה תקופה, אמצע שנות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סוחר הסמים ששינה את חייו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207059/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207059/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jun 2018 14:40:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207059</guid>
                                <description><![CDATA[בשנות ה-20 לחייו נאמר לו שיהיה פושע מקצועי ויבלה את חייו בכלא, אך הקריירה שלו כיום רחוקה מאוד מכך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207077" align="alignleft" width="567"] תמונה: Maureen Martin/Kevin Corbett[/caption]
כל העולם היה פתוח בפני סטנלי אנדריס לאחר שסיים תואר ראשון במקצועות ביולוגיה ומנהל עסקים. כך לפחות חשב. אך מיד לאחר טקס הסיום, הוא מצא את עצמו בבית המשפט כשמעליו מרחף איום של מאסר לכל החיים. זו הייתה הפעם השלישית שהוא נאשם בעברות של סחר בסמים.
התביעה ציירה פרופיל מרושע ולא מדויק של אנדריס. "התובעת אמרה שבגיל 20 אני כבר פושע מקצועי. היא קבעה שאין שום תקווה שאשתנה", סיפר אנדריס לאפוק טיימס. בסופו של דבר הוא נשפט לעשר שנות מאסר בבית הסוהר של מדינת מיזורי, ארה"ב.


החונך שהיה לו בבית הסוהר שלח לו מאמרים מקצועיים, והוא התחיל ללמוד איך ההורמונים מווסתים את פעולות הגוף

אנדריס היה צעיר ונתון להשפעה, ומילותיה של התובעת נחקקו עמוק בליבו ובמחשבתו. "נכנסתי לבית הסוהר עם האמונה שאני פושע מקצועי. לא אהבתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איש העסקים שלא נכנע לבריונים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/207057/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/207057/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jun 2018 14:39:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207057</guid>
                                <description><![CDATA[בהתחלה הם הרעיפו עליו מחמאות, אחר כך הציעו לו שוחד ולבסוף איימו עליו ועל משפחתו. אבל מה שהוא אמר להם הותיר אותם פעורי פה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_207088" align="alignleft" width="1500"] מאן יאן &#124; צילום: אלכס גורביץ׳/אפוק טיימס[/caption]
מאן יאן היה רגיל לנסוע הרבה ממקום מגוריו בגרמניה לסין, בענייני עסקים. לתאגיד הבין-לאומי שבו עבד – חברת הענק הבין-לאומית למוצרי אלקטרוניקה לתעשייה, ABB – היו כמה סיבות טובות לשלוח אותו לשם: הוא מהנדס אלקטרוניקה עם ידע וניסיון בשיווק ובמכירות, הוא סיני שנולד בהונג קונג ושפת האם שלו היא סינית, ויותר מכול, יש לו ידע בתרבות, במנהגים ובמנטליות של העם הסיני. ובאמת התוצאות של נסיעות העסקים שלו היו מצויינות: הוא הצליח להשיג הרבה מאוד פרויקטים חדשים עבור ABB, וגם להקים בסין קרנות משותפות של "הון סיכון".


הוא הכיר היטב את הטקטיקה של השירות החשאי הסיני, ואת שטיפות המוח שהם עושים לאנשים

בהדרגה, מבלי שהתכוון לכך, בגלל הניסיון הרב שרכש והמוצא שלו, הוא הפך למומחה לענייני סין. פרלמנטים רבים באירופה ומועדוני עסקים של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נשות השקיות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/207061/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/207061/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Jun 2018 14:38:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=207061</guid>
                                <description><![CDATA[נשים אספו עשרות אלפי שקיות ניילון. מה שהן עשו איתן – "זה ממכר"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מה אתם עושים כשיש לכם עודפי שקיות ניילון מהביקורים האין-סופיים בסופר? האם אתם משתמשים בשקית אחת כדי להכניס לתוכה את כל שאר השקיות? האם אתם זורקים אותן? האם אתם משתמשים בהן שוב בקנייה הבאה?
במשך שנים התנהלו בארה"ב קמפיינים שמטרתם לאסור שימוש בשקיות ניילון חד פעמיות. בשנים 2016-2015 חוקקו חוקים שעסקו ברגולציה של השימוש בשקיות ניילון חד פעמיות ב-23 מדינות בארה"ב, והקמפיינים שקראו למחזר או לאסור את השימוש בשקיות ניילון, הלכו והתרבו.
קבוצת נשים במדינת טנסי שבארה"ב, המכנות את עצמן "נשות השקיות", התחילו ב-2015 לאסוף שקיות ניילון. הן צברו כמות עצומה של שקיות, ובמקום לזרוק אותן, הן מצאו דרך ייחודית למחזר אותן. הפתרון שלהן טוב לא רק לסביבה, אלא גם עזר לנזקקים – לחסרי הבית שחיים לאורך גדותיו הבוציים של נהר המיסיסיפי.
כל שבוע נפגשה קבוצת הנשים בכנסייה. הן חתכו מאות שקיות ניילון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האירופים רוקחים מזימות עם האיראנים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/206477/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/206477/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 10 Jun 2018 14:22:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=206477</guid>
                                <description><![CDATA[הגרמנים מתכננים לעקוף את הסנקציות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_206499" align="alignleft" width="1500"] נשיא המועצה האירופית, דונלד טוסק &#124; תמונה: Jack Taylor/Getty Images[/caption]
1קצין לשעבר בקהילת המודיעין האמריקנית בזמן ממשל אובמה, שביקש לא לחשוף את שמו, סיפר ל"אפוק טיימס" שחברות גרמניות צפויות לעקוף את הסנקציות נגד איראן. בעת הסנקציות של הממשל האמריקני הקודם, חברות גרמניות המשיכו לספק לאיראן טכנולוגיה לשימוש דואלי, המיועדת לאחד הענפים האזרחיים ה"חפים מפשע" אבל יכולה לשמש גם בתוכנית הגרעין האיראנית. לדברי אותו קצין, קיים רישום ארוך ומדוקדק של העסקאות. הגרמנים לא העבירו את הטכנולוגיה ישירות לאיראנים, אלא עשו זאת דרך חברות פרטיות הפועלות משווייץ. קבלן שעבד בקהילת המודיעין האמריקנית, וביקש גם הוא שלא לחשוף את שמו, תיאר מצב דומה.
הגרמנים אינם היחידים שזוממים לפעול. לאירופאים נותר בדיוק חודש וחצי לסיים לרקום בינם לבין עצמם ומול האיראנים מזימה שתנסה לשבש את תכניתו של דונלד טראמפ לבודד את איראן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;איש הטילים הקטן&#8221; מקפל את הזנב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/206475/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/206475/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 08 Jun 2018 03:15:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=206475</guid>
                                <description><![CDATA[אמנות המו"מ מול צפון קוריאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_206490" align="alignleft" width="1500"] ביל אוריילי עם דונלד טראמפ &#124; תמונה: Jim McIsaac/Getty Images[/caption]
"תנו לי לספר לכם מה באמת קרה עם איש הטילים הקטן (קים ג'ונג-און)", סיפר העיתונאי האמריקני הידוע ביל אוריילי, חברו הקרוב של דונלד טראמפ מזה כמעט 20 שנה, ב"תוכנית הרדיו של גלן בק" המשודרת בארה"ב. "טראמפ עשה כאן משהו פשוט מאוד. הוא פתח במלחמת סחר עם הסינים, הלחיץ אותם, ואז בא לסינים ואמר להם: 'אני מוכן להתפשר על הדרישות שלי בעניין גירעון הסחר מולכם, אם תעזרו לי עם צפון קוריאה'.
"סין יודעת שמלחמת סחר לא טובה לעסקים שלה. היא לא רוצה שהכלכלה שלה תיהרס בגלל איש הטילים הקטן. אז היא ניגשה לקים ג'ונג-און ואמרה לו דבר כזה: אם לא תפסיק עם השטויות שלך – נדאג שמישהו יתקע לך כדור בראש. נעצור את אספקת הנפט לממלכה הקטנה שלך, היא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ממשל אובמה בדרך לחדר החקירה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/206473/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/206473/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 08 Jun 2018 03:12:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=206473</guid>
                                <description><![CDATA[פרשת ווטרגייט מתגמדת לעומת השערורייה הזו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_206483" align="alignleft" width="1500"] "פייק ניוז" – הפרסום המטעה במהדורת הניו יורק טיימס ב-15 בפברואר 2017 &#124; תמונה: Samira Bouaou/Epoch Times[/caption]
התקשורת בארץ ומרבית העיתונים בעולם נחושים להתעלם מהשערורייה הזו, או לחילופין, עושים ממנה ספין נגד ממשל טראמפ. אולם המציאות, כפי שנציג מיד, מראה שמתפתחת כאן אחת השערוריות הגדולות ביותר שידעה ארה"ב מעולם, אם לא ה-שערורייה.
כן, כולל פרשת ווטרגייט.
כשמדברים על "פרשת ווטרגייט" מתכוונים בעיקר לפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית שמושבו במתחם "ווטרגייט" בוושיגטון הבירה ביוני 1972, כדי לצותת למפלגה הדמוקרטית. פריצה שתוכננה על ידי גורמים בכירים בממשל ניקסון, ככל הנראה בידיעתו של ניקסון עצמו.


מתפתחת כאן אחת השערוריות הגדולות ביותר שידעה ארה"ב מעולם, אם לא ה-שערורייה

הפורצים, שהתקינו ציוד האזנה, נשאו על גופם סכומים גדולים של מזומן, שהגיעו מגורמים הקשורים לקמפיין הבחירות של ניקסון. ניקסון טען שהוא חף מפשע וניסה לחסום את החקירה מתחילתה. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;תהיה גבר בריידי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/206506/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/206506/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 08 Jun 2018 03:06:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=206506</guid>
                                <description><![CDATA[ב&#8221;עבודות וימים&#8221; שלו כותב הֵסיודוס, שחי ביוון במאה ה-8 לפנה&#8221;ס ונחשב לאחד מהאבות הגדולים של הספרות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ב"עבודות וימים" שלו כותב הֵסיודוס, שחי ביוון במאה ה-8 לפנה"ס ונחשב לאחד מהאבות הגדולים של הספרות וההגות המערביות, כי ישנם שני סוגים של תחרות: תחרות טובה, שממריצה בני אדם לעשייה ויצרנות, לשפע ולביטחון; ותחרות מזיקה, שיוצרת ריב והרס. לאחר הצפייה ב"הרוכב", שמציג עכשיו בבתי קולנוע בישראל, נזכרתי באמירה החשובה והקולעת הזו. הסרט המפעים עוסק ביריבות בקרב בני אדם, ביריבות שבין אדם לבין עצמו, ובאפשרות לחופש ולגאולה מההיבט המעיק וגם ההרסני שיכול להיות ליריבות שכזו.
הסרט מגולל את סיפורו של בריידי, אומן רודיאו בן עשרים באזור ספר רחוק ופרוע של המערב התיכון בארה"ב. בריידי נפצע קשה בראשו במהלך תחרות רודיאו, רכיבה אתגרית מסורתית על שוורים ענקיים ופראיים. הסרט נפתח בתיאור הימים שעוברים עליו לאחר שעבר ניתוח והקיץ מתרדמת.


[caption id="attachment_206510" align="alignleft" width="1500"] תמונה: "תהיה גבר בריידי"[/caption]
הסרט מציג באין-ספור דרכים את ההוויה הגברית הטעונה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 309: חישוב צעדים קדימה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208356/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208356/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 27 May 2018 06:58:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208356</guid>
                                <description><![CDATA[איש לא התכונן למצעד החיוכים של הדיקטטור קים ג&#8217;ונג-און, בפגישה הראשונה מזה עשורים עם שליט דרום...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[איש לא התכונן למצעד החיוכים של הדיקטטור קים ג'ונג-און, בפגישה הראשונה מזה עשורים עם שליט דרום קוריאה. אף אחד גם לא חזה ולא שיער בנפשו שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יהיה מועמד ללא פחות מאשר פרס נובל לשלום.

בעידן העכשווי, בו נדמה שיש לנו שליטה בכל, עדיין קיים דיסוננס בין הציפיות והמושגים הרווחים בחברה, לבין האופן שבו ההיסטוריה מתרחשת ו"אנשי השעה" שלה פועלים. דיסוננס המועצם עקב פער גדול הקיים בין דיווחי התקשורת והפרשנות שלה, לבין מה שקורה בפועל: היחסים, המתחים, התוכניות והאידיאולוגיות של הפוליטיקאים. הדבר נכון במיוחד בכל הקשור בדונלד טראמפ. הדיווחים שהילארי קלינטון היא זאת שתנצח בבחירות הם דוגמה טובה לכך.

יתרונו של מגזין היוצא פעם בחודש הוא יכולתו לעסוק בטווח הארוך, במקום להיצמד לענייני השעה. מלכתחילה, אנחנו משתדלים בעבודתנו להסתכל כמה צעדים קדימה, להבין תהליכים, ולהתייחס פחות לביטויים שעל פני השטח.

לכן, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מקרון משתמש בצרפתית כנשק להקרנת כוח גלובלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/208613/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/208613/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 20 May 2018 12:29:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208613</guid>
                                <description><![CDATA[מרבית ממשלות העולם מעוניינות להקרין את כוחן על מדינות אחרות. היכולת לעשות זאת מאפשרת להן לקדם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205099" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Ludovic Marin/AFP/Getty Images[/caption]
מרבית ממשלות העולם מעוניינות להקרין את כוחן על מדינות אחרות. היכולת לעשות זאת מאפשרת להן לקדם את האינטרסים הכלכליים, הצבאיים, הטריטוריאליים והפוליטיים שלהן. אולם הן גם יודעות ששיטות "מקל וגזר" מסורתיות להקרנת כוח, כמו סיוע כלכלי למדינות זרות בתמורה למשהו, או פשוט שימוש בכוח צבאי – אינן עובדות לאורך זמן. הן יקרות, ובמרבית הפעמים לא מעשיות וגוררות השלכות פוליטיות שלא מצדיקות את המאמץ.
מה עושים? מפתחים אלטרנטיבות זולות יותר. אחת מהן היא מה שפרופסור ג'וסף ניי, היסטוריון וחוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, תיאר בספריו כ"עוצמה רכה" – כוח המאפשר למדינה להשיג מה שהיא רוצה – לא באמצעות "עוצמה קשה" – אלא באמצעות שיתוף פעולה. במקום לאיים או לשחד את הצד השני, מוצאים דרך "רכה" לשכנע אותו לעבור לצד שלך או לרצות את מה שאתה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>110 שנים של איכות שוויצרית &#8211; ROLEX</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/205618/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/205618/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 17 May 2018 06:02:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205618</guid>
                                <description><![CDATA[ ROLEX הוא הרבה יותר ממותג שעונים יוקרתי. ROLEX נחשב מזה שנים רבות לסמל סטטוס, אחד ממאה המותגים המוכרים והנחשקים בעולם ולמותג הנחשק ביותר בקרב שעוני היד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

[dropcap]ה[/dropcap]מותג ROLEX החל את דרכו ב-1908 באנגליה, אך עבר ב-1919 לשוויץ, על מנת להקטין את עלויות המכסים על חומרי הגלם של השעון, שכללו מתכות יקרות ככסף וזהב.

חברת ROLEX היא הראשונה להציע שעון עמיד במים, את השעון הראשון המציג תאריך על לוח השעון, את השעון הראשון שמציג שני אזורי זמן בו זמנית והיו הראשונים שהשיגו אישור כרונומטר עבור שעון יד. ROLEX השתתפה בפיתוח מנגנון קוורץ הרווח כיום בשעונים והייתה לחברה הראשונה שהציגה שעון יד העמיד לעומק של עד 100 מטרים.



&#160;

Rolex צברה גם מומחיות בשעונים המותאמים לתנאים אקסטרימיים. כך למשל, יצרה החברה סדרות שעונים המיועדים לצוללני עומק, לטייסים ולמטפסי הרים. שעוני החברה אף הגיעו לעומק של 10,916 מטר מתחת לפני הים ול-8,488 מטר מעל בכיבוש האוורסט. בחסות ROLEX, מתקיימים אירועי ספורט רבים ומוכרים ברחבי העולם, בהם טורניר הטניס ווימבלדון, מרוץ המכוניות דייטונה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהפכה החקלאית הבאה? צמחים יכולים לשמוע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205508/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205508/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:28:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205508</guid>
                                <description><![CDATA[לא רק שצמחים שומעים, הם גם מבחינים במה שהם שומעים ויודעים להגיב בהתאם. מגוון מחקרים מהשנים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205527" align="alignleft" width="500"] תמונה: Fotolia[/caption]
לא רק שצמחים שומעים, הם גם מבחינים במה שהם שומעים ויודעים להגיב בהתאם. מגוון מחקרים מהשנים האחרונות מדגימים את זה ואף מתפתח תחום מחקר חדש: מה כדאי לנו להשמיע לגידולים חקלאיים כדי לעזור להם לשגשג, אולי אפילו במקום חומרים כימיים או במקום שיטות קיימות של התאמות גנטיות.
פרופ' מוניקה גגליאנו מאוניברסיטת מערב אוסטרליה רצתה לבדוק כיצד הקולות שהיא משמיעה לצמחים שלה משפיעים על צמיחת השורשים (Oecologia, 2017). את שתילי האפונה שלה היא גידלה במתקן מיוחד, קצת בדומה לצורת Y הפוכה. כלומר הצמח, שגדל במרכז המתקן, "נאלץ לבחור" לאיזה כיוון להצמיח את שורשיו, לאיזו משתי רגלי ה-Y ההפוכה.


ד"ר גוש גילה שיש צלילים המשפיעים על ביטוי הגנים ואילו אחרים פחות. התדר המשפיע ביותר הוא 500 הרץ

לצמח האפונה היו אפשרויות בחירה שונות. פרופ' גגליאנו לא שמה מים באף אחת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם חוק הפיזיקה הדומיננטי ביותר עומד להשתנות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205506/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205506/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:28:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205506</guid>
                                <description><![CDATA[בנובמבר 2017 פורסמה ידיעה מרעישה: במעבדה באוניברסיטה הפדרלית של ברזיל הצליחו מדענים להפוך את כיוונו של...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205519" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
בנובמבר 2017 פורסמה ידיעה מרעישה: במעבדה באוניברסיטה הפדרלית של ברזיל הצליחו מדענים להפוך את כיוונו של "חץ הזמן" ולגרום לתהליכים פיסיקליים לנוע "בכיוון הפוך" לתנועתם הטבעית, דבר שעד היום נתפס כבלתי אפשרי.
כדי להבין את המהפכה הזו צריך לדבר על אחד מחוקי הפיזיקה הדומיננטיים של ימינו, חוק בלתי שביר: החוק השני של התרמודינמיקה. החוק קובע כי במערכת סגורה (חדר, רחוב, יישוב, מדינה, כדור הארץ, היקום) הדברים תמיד ייפלו לאי סדר. אם לא נשקיע אנרגיה כדי לטפל בדברים בתוך המערכת, רמת הבלגן של כל מערכת, מה שמכונה בעולם הפיזיקה "האנטרופיה" שלה, יכולה רק לגדול או להישאר קבועה, אבל היא לעולם לא תקטן. הבית תמיד יתבלגן, חורבות תמיד יתפוררו, עשבים תמיד ישתלטו על גינות ובני אדם יזדקנו עם השנים.

כמה מהחוקרים בצוות מתחילים לחשוב כיצד יוכלו לנצל את התגלית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה יקרה ביום שבו יצליחו ב&#8221;צרן&#8221; ליצור חורים שחורים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205510/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205510/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:27:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205510</guid>
                                <description><![CDATA[מחוץ לג&#8217;נבה, על גבול צרפת-שוויץ, שוכן מתקן גדול ובו מכונה עצומה שעוצבה על ידי מיטב המוחות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205534" align="alignleft" width="1500"] גלאי CMS במאיץ החלקיקים של צרן. נועד לאתר חלקיקים זעירים שנוצרים בהתנגשויות ולזהות את מסלולם &#124; תמונה: Thomas Guignard/Flickr/CC BY-NC-SA 2.0[/caption]
מחוץ לג'נבה, על גבול צרפת-שוויץ, שוכן מתקן גדול ובו מכונה עצומה שעוצבה על ידי מיטב המוחות בעולם. התפקיד המרכזי שלה הוא לאתר חלקיקים קטנטנים. המכונה היא חלק ממתקן גדול הרבה יותר, בצורת מעגל, המאפשר למדענים להאיץ חלקיקים למהירויות עצומות המתקרבות למהירות האור, להטיח אותם אלו באלו, לרסק אותם, ועל הדרך גם ליצור את התנאים שהופיעו מיד אחרי "המפץ הגדול" שכפי הנראה יצר את היקום.
התקשורת עוסקת לרוב בניסיונות החוזרים ונשנים לאתר בדרך זו חלקיקים שטרם הכרנו, כמו למשל, חלקיק היגס שהתגלה לבסוף ב-2012, הידוע בכינויו "החלקיק האלוהי". אולם מתברר שהמדענים במאיץ מנסים להגיע לתגלית נוספת, שלא כולם מרגישים איתה נוח, שתיצור במאיץ חורים שחורים, כאן על כדור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הדבורים נעלמות? לוולמארט יש פתרון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205512/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205512/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:26:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205512</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות כוורות רבות בעולם אינן מצליחות לשרוד את החורף. שלושים אחוז מהן מתרוקנות לפתע והדבורים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205540" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
בשנים האחרונות כוורות רבות בעולם אינן מצליחות לשרוד את החורף. שלושים אחוז מהן מתרוקנות לפתע והדבורים פשוט נעלמות. מבחינת המין האנושי הבעיה בהיעלמות הדבורים היא הרבה מעבר למחסור בדבש. שקדים, תותים, תפוחים וגידולים חקלאיים נוספים רבים זקוקים לדבורים כדי לייצר את הדורות הבאים שלהם. הדבורים המסיירות מפרח לפרח מאביקות את הפרחים ומאפשרות להם ליצור זרעים.
אבל אל דאגה, לרשת וול-מארט, הענק הקמעונאי האמריקני, יש פתרון להיעלמות הדבורים. לאחרונה היא הגישה פטנט ל"דבורים רובוטיות" – רחפנים אוטונומיים זעירים שיסיירו בשדות, יעברו מפרח לפרח כשהם מעבירים את אבקת הפרחים וכך ימלאו את תפקידן החשוב של הדבורים, הטבעיות.
אבל וול-מארט? למה דווקא וול-מארט? מה לה ולטכנולוגיה מתקדמת? בסך הכול רשת ענקית של חנויות כל-בו וסופרמרקטים.


[caption id="attachment_205539" align="alignleft" width="1500"] סניף של רשת חנויות הכל-בו וולמארט. הרשת פונה כעת באופן מפתיע לפיתוחים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המחשבים הקוונטים כבר כאן, וזמינים לשימושכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205514/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205514/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:25:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205514</guid>
                                <description><![CDATA[מהפכת המחשוב הקוונטי התקדמה השנה מספר צעדים חשובים קדימה. רוצים להשתמש בכוח המחשוב המדהים שלהם? זה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205548" align="alignleft" width="1500"] האולם בו מפותחים ופועלים המחשבים הקוונטים של IBM, במדינת ניו יורק שבארה"ב. משם הם גם מקושרים לרשת האינטרט וזמינים לשימוש חברות זרות &#124; תמונה: Connie Zhou/IBM Research/Flickr[/caption]
מהפכת המחשוב הקוונטי התקדמה השנה מספר צעדים חשובים קדימה. רוצים להשתמש בכוח המחשוב המדהים שלהם? זה כבר אפשרי. IBM העלתה לענן מחשבים קוונטים קודמים שפיתחה, כך שניתן להפעיל אותם דרך האינטרנט ולהיעזר בהם. עכשיו החברה שוקדת על מחשב קוונטי גדול יותר, בעל כוח חישוב שמעולם לא היה לשום מחשב בעולם לפניו. הוא צפוי לקדם את תעשיית הבינה המלאכותית לשיאים שלא הכרנו. אז מה בעצם קורה כאן?
אם נחשוב על המחשבים הרגילים שלנו, יחידות המידע הבסיסיות שלהם, ה"ביטים", פשוטים למדי. הם מסוגלים להיות רק בשני מצבים, "0" או "1". הביטים של המחשב הקוונטי לעומת זאת, "קיוביטים", מסוגלים להיות בהרבה מצבים, כי הם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לגוגל יש תכניות גדולות יותר – לבנות עיר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/205516/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/205516/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 15 May 2018 10:22:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205516</guid>
                                <description><![CDATA[באופן מעט דומה לוול-מארט, גם גוגל פונה לכיוון חדש, ודווקא לא טכנולוגי. היא מתחילה כעת להתעסק...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205558" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Sidewalk Labs[/caption]
באופן מעט דומה לוול-מארט, גם גוגל פונה לכיוון חדש, ודווקא לא טכנולוגי. היא מתחילה כעת להתעסק בבינוי ערים ובתשתיות שלהן.
קווייסייד (Quayside), ברצועת החוף של טורונטו, הוא אזור מיושן. כבר עשרות שנים, באמצעות לא מעט פרויקטים, מנסה העירייה לפתח אותו ואת האזורים הסמוכים לו ולהפוך אותם מאזורי תעשייה מיושנים לשכונות מגורים ומסחר שוקקות חיים. אבל שנים שהעניינים זזו לאט מאוד. אפילו החברה העירונית שהוקמה במיוחד לקדם את פיתוח האזור, Waterfront Toronto, לא הצליחה לשנות הרבה.


הם הבינו שבשביל מיזם כמו זה צריך לשנות צורת חשיבה. צריך לצאת מעמק הסיליקון

במארס 2017 החל המצב להשתנות. מכרז שפרסמה Waterfront Toronto קרא לחברות בנייה להציע כיצד יוכלו להפוך את קוויסייד, ששטחו כ-48 דונם, לשכונת מסחר ומגורים בת השגה.
במכרז השתתפו מגוון חברות קבלניות, מקצתן מקומיות, מהאזור, אחרות קנדיות וגם מספר חברות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קפיטליזם והחברה הישראלית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/205072/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/205072/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:54:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205072</guid>
                                <description><![CDATA[(מאמר שני מתוך שלושה)]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205137" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Don Emmert/AFP/Getty Images[/caption]
האיום של מלחמת הסחר המתפתחת בין ארה"ב לבין סין על הגלובליזציה, שהיא אבן היסוד של הקפיטליזם, רק הוחמר מאז התפרסם המאמר הראשון שלי בסדרה בת שלושה פרקים. אבל, זה איננו האיום היחיד על עצם קיומו של הקפיטליזם.
האיום, הגדול לא פחות, מגיע מהתוצרים המעוותים שנלוו לקפיטליזם – פערי אי שוויון בתוך חברות רבות, כאשר ציבורים שלמים חשים שפירות הצמיחה בעשרות השנים האחרונות לא הגיעו אליהם, קרי, מעמד הביניים וכל מי שמתחתיו, אלא רק לשכבה צרה מאוד של העשירון, ואף המאיון העליון.
זה אולי לא לגמרי נכון, שכן רמת החיים של המוני בני אדם אכן השתפרה בדור האחרון. אבל מה לעשות, אנשים, מעצם טבעם, משווים עצמם לאחרים וזה מה שקובע את תחושתם, ההבדל – הפער היחסי, ולא המצב האבסולוטי. לכן חלק ממה שנדרש כדי לשמר את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיחה עם הפסיכולוג המצליח בעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/205150/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/205150/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:53:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205150</guid>
                                <description><![CDATA[פרופ' ג'ורדן פיטרסון מוביל אנשים ל"הארה" באמצעות 12 "כללים לחיים" ומזהיר מהכאוס שיוצר "הפוסט-מודרניזם" בחברה שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205156" align="alignleft" width="1024"] תמונות: באדיבות פרופ' ג'ורדן פיטרסון[/caption]
עד לפני שנתיים, ג'ורדן פיטרסון היה פרופסור לא מוכר לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו, קנדה. הוא פרסם ספר אחד וחיבר מספר מאמרים אקדמיים בנושאים פסיכולוגיים פופולאריים. בדומה לאנשי אקדמיה בתחומו, הקריירה שלו אמורה הייתה להיקבר בין מסדרונות האוניברסיטה ובתוך ספרי הלימוד, אבל אז משהו לא צפוי קרה – פיטרסון הפך לאחד הפרופסורים המפורסמים והמצליחים בעולם.
כאשר ספרו השני יצא לאור בינואר 2018 הוא טיפס בתוך פרק זמן קצר לראש רשימת רבי המכר של אמזון. בהרצאותיו ביו-טיוב צפו כ-40 מיליון איש. יש לו כ-500 אלף עוקבים בטוויטר, וכ-9,000 מאוהדיו דואגים לספק לו משכורת חודשית של כ-60 אלף דולר, דרך אתר גיוס ההמונים Patreon (כ-6.5 דולר בממוצע לאדם). בתמורה, הם זוכים לפגוש את "המאסטר" שלהם אחת לחודשיים ביו-טיוב, לסבב שאלות-תשובות.


בהרצאותיו ביו-טיוב צפו כ-40 מיליון איש וכ-9,000 מאוהדיו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אנשים לא אוהבים את הכיעור הזה. הם משתוקקים להרמוניה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:52:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205152</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע הרשויות המקומיות בוחרות לשמר בניינים מכוערים, עשויים מבטון כבד ואפור, ללא עומק תרבותי ויופי? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205216" align="alignleft" width="1500"] מגדל שלום &#124; תמונה: Sambach-CC-BY-SA-2.5[/caption]
לפני 12 שנה, כשחייתי בפריז, נהגתי לצאת בכל יום לקנות בגט לארוחת הבוקר, כמו צרפתייה אמיתית. הייתי אז סטודנטית והתמזל מזלי לגור באחד הרובעים היפים של העיר. גרתי בדירת קרקע בבניין ישן, קלאסי ומעוטר, עם חצר פנימית יפהפייה, מרוצפת באבנים גדולות, שהונחו שם לפני כמה מאות שנים. כמה מזל, חשבתי לעצמי, שנפל בחלקי לפסוע בנוף שנושם בתוכו היסטוריה ויופי.
שנה אחר כך הגעתי לאתונה ומצאתי את עצמי מתגוררת במשך כמה חודשים בדירה קטנה בלב שכונת פלקה העתיקה. בכל יום, הייתי עולה בגרם המדרגות המוביל לגג, כדי לתלות כביסה או סתם לשבת לקרוא, תוך כדי שאני מרימה את עיניי, נרגשת לראות את האקרופוליס עומד שם במלוא הדרו


איך היה נראה הרחוב אם לא היו הורסים את גימנסיה הרצליה ובונים במקומו את מגדל שלום?

כשחזרתי לארץ עבדתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מגע הראי של ד&#8221;ר סאלינס</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205271/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205271/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:50:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205271</guid>
                                <description><![CDATA[ד"ר ג'ואל סאלינאס, נוירולוג בחדר טראומה, חש בגופו את הכאב והרגשות של אנשים שהוא רואה – כואב לו כשלמטופל נקטעת יד, והוא חש צער כשאשה מתאבלת על מות בנה. מה ניתן ללמוד ממנו על אמפתיה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205267" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
ד "ר ג'ואל סאלינאס (30) היה בתורנות הראשונה שלו בחדר מיון, ב”בית החולים הכללי מסצ'וטס" בבוסטון. בשעה שעבר על רשימת המטופלים שהגיעו לחדר המיון באותו יום, המנורה הכחולה של קריאת החירום התחילה להבהב במהירות. הוא קפץ בזריזות מהכיסא, התפרץ דרך הדלת, וממש סמוך לפינת המשרד הוא ראה אדם מחוסר הכרה שרוע על הרצפה, בהתקף לב.
פרמדיקים שכבר הספיקו להגיע לפניו התחילו לבצע פעולות החייאה. סאלינאס עמד קפוא במקומו ולא יכול היה להסיט את עיניו מהמטופל שהיה שרוע על הרצפה. באותו רגע, גל אדיר של תחושות הציף את גופו בבת אחת. הוא חש כאילו הוא עצמו שוכב על הרצפה ליד אותו אדם. עם כל לחיצה של עיסוי בית החזה של המטופל, הוא חש כאילו הגב שלו עצמו נלחץ אל רצפת הלינולאום.


סאלינס החל לגלות את הברכה שב"מגע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;את מה שיש במוחי איש לא ייקח ממני&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205285/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205285/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:48:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205285</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;אני יוצאת להתאוורר&#8221;, אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205290" align="alignleft" width="1024"] "ההתבגרות", קאמי קלודל, מוצג היום במוזיאון אורסיי &#124; תמונה: CC-PD-Mark[/caption]
"אני יוצאת להתאוורר", אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה בלתי פוסקת.
היא התיישבה על מדרגה ביציאה מהסטודיו שלה, בגדיה היו מלאים באבק. היא התבוננה על העוברים ושבים ברחוב מבלי באמת להתבונן עליהם. במוחה היא הייתה עדיין בתוך הסטודיו, מול הפסל שלה.
"בואי נלך לשתות משהו", הוא הפתיע אותה מאחור.
היא הלכה אחריו, כמו שהתרגלה ללכת אחריו בשנתיים האחרונות. הם התיישבו, שתו קפה, והיא חיכתה לשמוע מה יש לו לומר.


[caption id="attachment_205292" align="alignleft" width="1500"] הפסל אוגוסט רודן &#124; תמונה: Paul Francois Arnold Cardon (a) Dornac/CC-PD-Mark[/caption]
"אני לא צריך להגיד לך כמה אני מעריך את העבודה שלך, אני חושב שאת אמנית גדולה", הוא אמר ברצינות והיא צחקה. "אני רוצה שתבואי לעבוד איתי בסטודיו. התחלתי לעבוד על 'שערי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למדה משפטים כדי להיאבק בחוק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205373/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205373/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:47:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205373</guid>
                                <description><![CDATA["הגעתי לבית ספר למשפטים כדי למצוא דרך להיאבק במה שמונע מכולנו לקבל הזדמנות שנייה"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205386" align="alignleft" width="1200"] טארה סימונס &#124; תמונה: באדיבות טארה סימונס[/caption]
אם עשיתם טעות בחיים, תמיד כדאי לקוות להזדמנות שנייה. לתקן ולהתחיל מחדש. כך קרה גם לטארה סימונס (33) מהעיר ברמרטון שבוושינגטון, ארה"ב. לסימונס הייתה משרה מכובדת כאחות מוסמכת. אבל היו לה גם קשיים נפשיים רבים והיא ניסתה להתמודד אתם באמצעות סמים. היא מכרה כמויות קטנות של סם וגנבה כדי לממן את ההתמכרות שלה.


כשהשתחררה מהכלא היא ניסתה למצוא עבודה ולשכור דירה, אבל בגלל ההרשעות שלה, כל בקשותיה נדחו

בהמשך, סימונס אמנם קיבלה הזדמנות שנייה, אבל היא הייתה צריכה להיאבק עבורה. בספטמבר 2011 המשטרה פשטה על ביתה של סימונס ועצרה אותה. במשפט שנערך היא הורשעה בעבירות סמים ונשפטה למאסר של שנתיים וחצי. כתוצאה מההרשעה סימונס נתקלה בבעיות חוקיות רבות. ראשית נוצרו בעיות לגבי רשיון העבודה שלה כאחות. נוסף על כך, היא התגרשה והתעוררו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כלבים שעוזרים לילדים לקרוא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205381/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205381/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:47:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205381</guid>
                                <description><![CDATA[ספרנית הביאה כלבה לספרייה ולא העלתה בדעתה מה זה יעשה לילדים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205447" align="alignleft" width="1500"] תמונות: Christopher Tomlinson[/caption]
בדור המסכים, ילדים כבר לא אוהבים לקרוא ספרים. כך רבים מאתנו חושבים. אבל בספריה הציבורית בעיר גראנד ג'נקשן בקולורדו, ארה"ב, כמה הולכים על ארבע פרוותיים עוזרים לשנות את המצב הזה.
הכול התחיל כשצוות הספרייה קיבל את תוצאות מבחני הקריאה של תלמידי כיתות ד' בעיר. התוצאות היו מאכזבות מאוד, גם עבור גייל ירביק, ראשת מערך השירותים לילדים בספריות המחוז, וגם עבור צוות הספרנים המחוזי: רק 44 אחוז מהתלמידים היו ברמה טובה וסומנו כ"מתקדמים" או כ"מיומנים" בקריאה. התסכול היה רב אפילו יותר משום שכולם הכירו את המאמר שהתפרסם בכתב העת "אונאונטה" (Oneonta). לפי המאמר, קריאה בגיל צעיר חשובה מאוד כי היא עוזרת לפתח אינטליגנציה רגשית ויצירתיות ומעודדת את צמיחתם של האישיות ושל הכישורים החברתיים.
לאף אחד לא היה רעיון כיצד לשפר את המצב, עד שבסופו של דבר העזרה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מתי העלאת מחירים נתפסת כצעד הוגן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205368/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205368/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:45:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205368</guid>
                                <description><![CDATA[לפני מספר שנים מחירי הטיסות בעולם זינקו לגבהים, בעקבות עליית מחירי הדלק. לאחר מספר חודשים מחירי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205370" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
לפני מספר שנים מחירי הטיסות בעולם זינקו לגבהים, בעקבות עליית מחירי הדלק. לאחר מספר חודשים מחירי הדלק ירדו, אבל מחירי הטיסות נשארו גבוהים, או ירדו במעט, או יותר לאט. ולמרות זאת, לצרכנים לא היה ממש אכפת. מדוע?
מצב מהסוג הזה נפוץ מאוד בענפי תעשייה ושירותים שונים, וחוקרים מכנים אותו "תמחור אסימטרי". מדוע תמחור אסימטרי נפוץ כל כך?
אלן צ'ן, פרופסור לשיווק באוניברסיטת קנטקי, בלקסינגטון, ארה"ב, יחד עם עמיתים, מנסה להסביר זאת במחקר חדש שהתקבל לפרסום ב-Journal of Consumer Research. ההסבר של צ'ן מתבסס על עיקרון שניסח זוכה פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן, ועמיתים, בתחום של כלכלה התנהגותית. לפי עיקרון זה, תמחור אסימטרי רווח פשוט משום שצרכנים מסכימים לקבל אותו. במילים אחרות, הם תופסים תמחור אסימטרי כהתנהלות הוגנת.
לתובנה הזו יכולות להיות משמעויות עסקיות מעניינות. הנה אחת: אם רשת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: אם אין לכם אלטרנטיבה, תדמיינו אחת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205347/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205347/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:41:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205347</guid>
                                <description><![CDATA[אמנות המשא ומתן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205361" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
התקבלתם לעבודה שמזמן חשקתם בה, ואתם בעיצומו של משא ומתן על גובה השכר. או מצאתם את בית החלומות שלכם, ואתם במשא ומתן על המחיר. כפי שידוע לכל איש מכירות מתחיל, במצבים של משא ומתן רצוי שיהיו לנו אלטרנטיבות נוספות. לפי מחקרים, האלטרנטיבות מגבירות את הבטחון בתהליך המשא ומתן להעלות הצעות שיותר נוחות לנו. הן גם נותנות לנו נקודת התייחסות גבוהה או נמוכה, ועוזרות להחליט האם אנו רוצים לעזוב את שולחן המשא ומתן.
אבל מה קורה כשבאמת אין לנו אלטרנטיבות? ד"ר מייקל שרר מאוניברסיטת סינגפור למנהל, מציע במחקר שפרסם לאחרונה יחד עם עמיתים, להשתמש בכוח הדמיון: אם אין לנו אלטרנטיבה, פשוט לדמיין שיש לנו אחת כזאת, ושתהיה אטרקטיבית (Journal of Personality and Social Psychology, 2018).
בסדרה של שבעה מחקרים, שרר ועמיתים בדקו מדגם של 2,500 אנשים, ביניהם סטודנטים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: מה קורה כשאתם ממלאים שאלון מצחיק בפייסבוק?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205351/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205351/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:40:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205351</guid>
                                <description><![CDATA[וגם: כשאתם מצלמים את הילדים, אתם זוכרים פחות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205356" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
1. מה קורה כשאתם ממלאים שאלון מצחיק בפייסבוק?
באיזו עיר כדאי לך לגור לפי מבנה האישיות שלך? איזו דמות בסדרה מסוימת דומה לך? איזה סוג של כלב הכי מתאים לך לגדל? מרבית משתמשי פייסבוק ראו שאלוני אישיות מהסוג הזה ושיתפו אותם עם חבריהם. לפעמים השאלונים מציקים, פעמים רבות הם מטופשים, והרבה פעמים הם פשוט בזבוז זמן. אבל קשה לעמוד בפניהם. ואת תוצאותיהם אתם משתפים עם בני משפחה ועם כמה חברים. אין דבר יותר תמים מזה, נכון?
לא נכון. פייסבוק זה עסק שעושה שימוש בנתונים שלכם ומוכר אותם למפרסמים. הוא מעודד את המשתמשים לסמן "לייק", לשתף את חייהם ולהעיר הערות למכרים, אבל בתור "האקר אתי" (שמשתמש בידע הטכני שלו כדי לשפר את רמת המיגון של אתרים שונים), חוקר אבטחה ואנליסט נתונים, אני יודע שבסיפור הזה יש הרבה מעבר.
רובנו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשהרופאים התייאשו וניתקו אותו ממכשירי ההחייאה, קרה הדבר המוזר ביותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205375/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205375/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:07:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205375</guid>
                                <description><![CDATA[בנובמבר 2017, בו שורטיס (35) בילה את הערב במסיבת האירוסין של חברו הטוב במלבורן, אוסטרליה. לאחר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205434" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Video Screenshot/News9[/caption]
בנובמבר 2017, בו שורטיס (35) בילה את הערב במסיבת האירוסין של חברו הטוב במלבורן, אוסטרליה. לאחר המסיבה הוא המתין בחוץ למונית בשעה שחבר שאתו בילה, נקלע לוויכוח עם שני עוברי אורח. שורטיס העדיף לא להתערב. אבל כשהוויכוח התלהט, הוא התקרב כדי לנסות להרגיע את הרוחות. אחד הניצים החטיף לו מהלומה חזקה כל כך בפנים, עד שהוא נפל וראשו נחבט בעוצמה רבה במדרכה.
שוטרים שהגיעו למקום כינו את שורטיס "קרבן של מכה אחת". במסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחר האירוע, השוטר החוקר, מייק יוז, התייחס לסרט שצולם במצלמת מעקב: "שורטיס היה ממש פאסיבי באירוע. למען האמת אפשר לראות שהוא הרים את ידו, כשכף היד פתוחה, כאילו לומר שהוא לא בעסק".
שורטיס הובהל לבית החולים "אלפרד", שם התבררה חומרת הפציעה. הוא שקע בתרדמת. משפחתו של שורטיס, אב לשלושה ילדים, קיוותה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ילדה הלכה לאיבוד בהרים, ומי שמר עליה כל הלילה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205377/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205377/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:05:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205377</guid>
                                <description><![CDATA[מאה מתנדבים חיפשו את הילדה בת השלוש, ומי שמצא אותה הוא חירש וחצי עיוור]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205440" align="alignleft" width="940"] תמונה: Facebook/Kelly Benson[/caption]
אורורה יצאה מדלת הבית הפתוחה, ביום שישי בשעות הצהרים. הדלת תמיד הייתה פתוחה במשך היום בחווה החקלאית "צ'רי גאלי" במדינת קווינסלנד, אוסטרליה. אורורה שוטטה מסביב לבית, כפי שתמיד נהגה לעשות. מאוחר יותר, הוריה הבחינו שהיא נעלמה והתחילו לחפש אותה.
בשעה שלוש אחרי הצהרים הם כבר היו ממש חרדים ודיווחו למשטרה על היעלמותה. שוטרים הצטרפו לבני משפחה בסיורים, אבל החיפושים באזור ההררי המיוער, במזג האוויר הרטוב ובלילה החשוך, הקשו מאוד על החיפושים. הגיעה שבת בבוקר ואורורה עדיין לא נמצאה.
מה שאף אחד לא ידע הוא שהכלב של המשפחה יצא לחפש אותה. מקס, כלב בקר אוסטרלי כחול, הוא בן 17, חירש וחצי עיוור. אבל החושים שלו עדיין חדים מספיק ואהבתו לילדה עזה. בדרך כלל הילדה והכלב הם צמד שלא נפרד במשך כל היום.
באותו יום הוא התנמנם קצת, וכשהתעורר, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בת 7 טיפסה לפסגת הקילימנג&#8217;רו ממניע יוצא דופן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205379/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205379/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 14:04:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205379</guid>
                                <description><![CDATA[הר הקילימנג&#8217;רו בטנזניה הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, ואחד הגבוהים בעולם. הוא מתנשא לגובה של 5,895...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205443" align="alignleft" width="992"] תמונה: Facebook/Easy Travel Tanzania[/caption]
הר הקילימנג'רו בטנזניה הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, ואחד הגבוהים בעולם. הוא מתנשא לגובה של 5,895 מטרים ויש בו שלושה לועות וולקניים. הטיפוס לפסגת הקילימנג'רו נחשב למסלול מאתגר ביותר, אפילו למטפסי הרים מנוסים. הוא כרוך בהתמודדות עם תנאי מזג אוויר קשים, עם בחילות ועם קוצר נשימה.
אבל מונטנה קני בת השבע, מכיתה ב' בעיר אוסטין שבטקסס, לא רצתה לשמוע על כל הקשיים שבטיפוס. היא רצתה לטפס ויהי מה, למרות שמדובר במשימה שאף אדם בגילה לא צלח.
יום אחד שמעה מונטנה את אמה, הולי קני, מדברת עם חברים על האפשרות לטפס על הקילימנג'רו. מבלי להסס לרגע, היא ביקשה מיד להצטרף. "היא אמרה לי, 'אמא, גם אני רוצה לעשות את זה'", סיפרה הולי לחדשות ABC. הולי סיפרה שלא זלזלה בבקשה של ביתה, "אך ידעתי שאין לה מושג ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עד איזה גיל נוכל ללמוד דברים חדשים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205383/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/205383/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 14 May 2018 13:53:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205383</guid>
                                <description><![CDATA[אישה אנאלפביתית בת 96 הוכיחה שלמוח שלנו אין גבולות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205451" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Moyses Zuniga/AFP/Getty Images[/caption]
גוואדאלופה פאלאציוס גדלה כילדה ענייה בכפר מקסיקני נידח. כילדה קטנה היא מכרה תירס ואפונה, וכשגדלה מעט היא מכרה תרנגולות. כשבגרה היא התחתנה ונולדו לה שלושה ילדים. לאחר שבעלה נפטר היא התחתנה שוב ונולדו לה שלושה ילדים נוספים.
אבל יש משהו שהיא מעולם לא עשתה. היא אף פעם לא הלכה לבית ספר. לא הייתה לה הזדמנות כזאת. השנים בהן יכלה ללמוד בבית ספר עברו עליה בעבודה. בסופו של דבר היא למדה כמה מיומנויות בסיסיות בחשבון, אך בכל חייה, למעלה מ-90 שנה, אף פעם לא למדה קרוא וכתוב.
בגיל 92 היא החליטה לקבל חינוך ראוי ונרשמה לתוכנית מיוחדת של אוריינות, כך שב-2015 היא הצטרפה לפרויקט של לימודי יסוד למבוגרים. היא השלימה את תכנית הלימודים של בית הספר היסודי, ואחר כך את זו של חטיבת הביניים, בפחות מארבע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נקודה למחשבה: האם התנדבות משפרת את הבריאות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/205349/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/205349/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 13 May 2018 18:04:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205349</guid>
                                <description><![CDATA[מתנדבים מגיעים בדרך כלל משני קצוות גיל: מבוגרים שפרשו לגמלאות, או בני נוער. לכולם ברור שהעבודה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205364" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
מתנדבים מגיעים בדרך כלל משני קצוות גיל: מבוגרים שפרשו לגמלאות, או בני נוער. לכולם ברור שהעבודה שהם עושים עוזרת ותורמת לפרויקטים שבהם הם משתתפים. מה שיותר מפתיע הוא שלהתנדבות יש השפעה מיטיבה מאוד על הבריאות של המתנדבים עצמם.
במחקר שהוביל ד"ר ג'רף יונג יחד עם עמיתים, מאוניברסיטת סיטי בהונג קונג (BMC Public Health, 2018), הם ערכו סקר על מדגם של 1,500 אמריקנים מגיל 18 ומעלה שהתנדבו בפרויקטים שונים במשך השנה האחרונה. לפי תוצאות הסקר, למתנדבים הייתה באופן משמעותי רמה גבוהה יותר של בריאות פיזית, בריאות נפשית, סיפוק מהחיים וקשרים חברתיים, מהממוצע באוכלוסייה. ההשפעה הרבה ביותר של ההתנדבות הייתה אצל מתנדבים שהמניעים שלהם היו אלטרואיסטים ופעלו בפרויקטים למען אחרים, כמו שירותי בריאות שונים, בתי ספר, ארגוני נוער, שירותים קהילתיים ועוד. אצל מתנדבים שפעלו מתוך מניעים של הגשמה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אישה לעצמה &#8211; קיץ 2018</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/205240/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/205240/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 May 2018 13:54:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205240</guid>
                                <description><![CDATA[בית האופנה הישראלי משיק קולקציה חדשה לקראת הקיץ הקרב ובא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ בדיוק לפני שנה, נסעו סיביל גולדפיינר בעלי המותג קום איל פו וטל רוזנפרב המעצבת החדשה לניו יורק, שילוב של חופשה וחיפוש מתמיד אחר השראה. באחד הבקרים הן הלכו למוזיאון המטרופוליטן ושם ביקרו בתערוכה שהציתה את הנושא השנתי לקולקציית הקיץ החדשה. המוזיאון הציג את ארון הבגדים של שרה ברמן. מי היא שרה ברמן? לא אמנית מוכרת, לא ארכיטקטית או ציירת. אישה פורצת דרך לעצמה.
אחרי 38 שנות נישואים נפרדה שרה ברמן מבן זוגה והתחילה לחיות לבד לראשונה בחייה. לימים העידה שהייתה זו התקופה המאושרת בחייה. היא שכרה לה סטודיו קטן, בחרה לוותר על כל הבגדים שהיו לה למעט אסופה נבחרת של פריטים לבנים. הארון שלה מדהים ביופיו, מינימליסטי, מוקפד, מלא חופש ויופי. טל יצאה מהתערוכה עם עיניים נוצצות והגתה את הרעיון לקולקציית הקיץ של 2018: אישה לעצמה.
מלתחה חכמה
שרה ברמן בנתה לעצמה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סורוס ואובמה חותרים תחת הפוליטיקה האלבנית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/205068/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/205068/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 10 May 2018 12:50:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205068</guid>
                                <description><![CDATA[המוניטין של המיליארדר ג&#8217;ורג&#8217; סורוס נמוך מאי פעם בתקשורת הישראלית. מי שמגדיר עצמו כפילנתרופ שתורם למען...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205144" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Sean Gallup/Getty Images[/caption]
המוניטין של המיליארדר ג'ורג' סורוס נמוך מאי פעם בתקשורת הישראלית. מי שמגדיר עצמו כפילנתרופ שתורם למען החברה מתוך אכפתיות, תורם גם לארגונים המתנגדים למדינת ישראל – פעילות שגרמה לציבור לראותו כ"מחרחר ריבים". גם בעולם סורוס אינו נתפס כעשיר נדיב שרצונו רק טוב. התערבותו הפעילה ותמיכתו בתנועות התנגדות במדינות כמו סרביה ומצרים, הפכו אותו לדמות מאיימת שמערערת שלטונות ומתערבת בפוליטיקה שלהן על פי גחמותיו. אך כוחו של סורוס לא מתבטא רק בכסף, אלא גם בבחירת חבריו – אחד מהם הוא ברק אובמה.
סורוס גייס ב-2004 כספים לקמפיין של אובמה לסנאט. בדצמבר 2006 הם נפגשו שוב במשרדו של אובמה בניו יורק, וכעבוד מספר שבועות הודיע אובמה שהוא שוקל לרוץ לנשיאות.
שניהם חלקו בסיס אידיאולוגי משותף. אחד המנטורים של אובמה בצעירותו היה פרנק מרשל דיוויס, רדיקל פרו סובייטי, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מלחמה קרה? טראמפ מתכנן לשתף פעולה עם פוטין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/205062/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/205062/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 08 May 2018 09:02:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205062</guid>
                                <description><![CDATA[המהלך הגדול הבא – שיתוף פעולה עם אויב אחד כדי להכניע אויב אחר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
[caption id="attachment_205077" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Press Sluzhba Saul Loeb/AFP/Getty Images[/caption]
אף אחד בתקשורת העולמית לא מצליח להבין מה עובר בראשו של הנשיא דונלד טראמפ: מצד אחד הוא מגרש 60 דיפלומטים רוסים מארה"ב ומאשים את פוטין בתמיכתו ב"חיה", בשאר אסאד, אבל מצד שני מזמין את פוטין לביקור בבית הלבן; הוא מחמש את המדינות הבלטיות כדי שיוכלו להתנגד לרוסיה, אבל מתקשר לברך את פוטין על היבחרו מחדש לנשיא רוסיה; הוא מפגין קשיחות פוליטית כלפי רוסיה ומודיע שיטיל עליה סנקציות כלכליות נוספות, אבל מנסה להתקרב אליה. אז מהי בדיוק מדיניות החוץ של טראמפ כלפי רוסיה?


מאז שהייתי בחור צעיר תמיד למדתי, אף פעם אל תאפשר לרוסיה ולסין להתחבר ביחד

שליטי אימפריות וקיסרים מוצלחים לאורך ההיסטוריה, הבינו שקשה מאוד להביס אויבים שונים במקביל. מלחמה בחזיתות רבות בו-זמנית קשה לנהל ועוד יותר מכך לנצח. כמעט בלתי אפשרי לנצח ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האפיפיור עושה עסקה עם השטן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/205064/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/205064/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 08 May 2018 09:00:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205064</guid>
                                <description><![CDATA[פרנציסקוס מוכר "שטרות מחילה" למפלגה הקומוניסטית – טוב לא יצא מזה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205083" align="alignleft" width="976"] תמונה: Wikipedia-CC[/caption]
רודריגו לנסול שחי במאה ה-15 לספירה, שאף להיות אפיפיור, ולא נתן לשום דבר למנוע זאת מבעדו. הוא שינה את שם משפחתו לבורז'ה והחל להתקדם ב"שרשרת הפיקוד בוותיקן" – מהגמון (בישוף) לחשמן (קרדינל) ולבסוף למנהל החצר של האפיפיור. במהלך הטיפוס כלפי מעלה הוא צבר הכנסות מכמה תפקידים במקביל: מנהל מנזרים בספרד ובאיטליה וגם היה מעורה בניהול עסקי הכנסייה. כדי להיבחר לאפיפיור, התפקיד הנעלה ביותר בנצרות הקתולית, הוא שיחד את בוחריו הקרדינלים בסכומי עתק של כסף. על פי המסופר הוא העביר להם פרדים עמוסים במטילי זהב.
ב-1492 הוא מימש את תכניתו ונבחר לאפיפיור "אלכסנדר השישי". אבל לאפיפיור החדש הייתה תכנית גדולה יותר – להתעשר מתפקיד האפיפיור – ולא היה דבר שיכול היה לעצור אותו. בתור "מוחל החטאים" הגדול ביותר של הנצרות באותם ימים, הוא מכר "שטרות מחילה" שהעידו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שי ג&#8217;ין-פינג עובד על כולם במלחמת הסחר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/205070/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/205070/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 08 May 2018 07:59:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=205070</guid>
                                <description><![CDATA[* המאמר נכתב בתחילת חודש מאי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_205095" align="alignleft" width="1500"] שי ג'ין-פינג &#124; תמונה: Nicolas Asfouri/AFP/Getty Images[/caption]
נשיא סין, שי ג'ין-פינג, חשב שהצליח לעבוד על העולם כשהבטיח בתחילת אפריל שכלכלת סין תיכנס לשלב חדש של "היפתחות", ותפתור באמצעות דיאלוג את בעיות הסחר שלה עם ארה"ב. משקיעים ברחבי תבל הריעו בשמחה, הבורסות עלו ובתקשורת נשמעה אנחת רווחה.
אבל מה הבטיח שי? נכון למועד כתיבת שורות אלה, בסוף אפריל – הוא הבטיח שיקטין את המכס על יבוא מכוניות לסין; שיארגן מחדש את משרד הפטנטים הסיני ואת כוחו לאכוף חוקים המגנים על קניין רוחני בסין; ושיאפשר לחברות מערביות הנכנסות לשוק הסיני להחזיק בנתח גדול יותר מהחברה שלהן (כיום חברות מערביות מאולצות להכניס שותף סיני המקבל 50% מהחברה). אולם צעד זה, כמו גם הצעד הקודם – הגנה על קניין רוחני – הם צעדים שהממשל הסיני כבר מנסה לקדם במשך כמה שנים, מבלי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>למה מפורסמים עושים סלפי עם המעריצים שלהם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/204835/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/204835/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 03 May 2018 07:56:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=204835</guid>
                                <description><![CDATA[לפני מספר חודשים הייתי במשחק של נבחרת ישראל בכדורסל, וראיתי מחזה שעשה לי טוב. כשעה לפני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני מספר חודשים הייתי במשחק של נבחרת ישראל בכדורסל,

וראיתי מחזה שעשה לי טוב.

כשעה לפני המשחק יוצאים שחקני הנבחרת לאימון חימום ולמתיחות במגרש.

האוהדים שהקדימו להגיע והתמקמו בשורות הקרובות למגרש,

ביקשו להצטלם עם חלקם ולעשות איתם סלפי.

השחקנים נענו בשמחה.

במיוחד בלט לטובה גל מקל, קפטן הנבחרת,

שהלך מספר פעמים מהמגרש לחדר ההלבשה וחוזר חלילה,

ובכל פעם הצטלם בשמחה עם כל מי שביקש,

גם כ- 10 דקות לפני המשחק עצמו.

תופעת ה"סלפי" (לצלם את עצמנו עם עוד אנשים על רקע משהו נחמד)

כבר נהייתה כל כך שכיחה וטרנדית,

עד שאנחנו כבר לא עוצרים לשאול את עצמנו -

מה האינטרס של מפורסם / דוגמנית / סלב / כוכבת / שחקן / זמרת

לעשות סלפי עם כל מי שמבקש?

ומה האינטרס של מרצה / מנטור / יועצת / בעל עסק / יזמת

לעשות סלפי עם הלקוחות או המשתתפים בהרצאה?

אז בואו נעצור רגע ואסביר לכם את העניין.

יש קודם כל את הסיבות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אינפוגרפיקה: המרוץ החדש לחלל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/203589/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/203589/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 30 Apr 2018 07:33:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203589</guid>
                                <description><![CDATA[לוויינים אסטרטגיים חיוניים לפעולות צבאיות ולהגנה על הביטחון הלאומי. משמשים לתקשורת ולאיכוני מיקום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
אינפוגרפיקה: אפוק טיימס



"האסטרטגיה הלאומית החדשה שלי מתייחסת לחלל כאל זירת לוחמה. ייתכן שאפילו נקים 'חיל חלל'", אמר דונלד טראמפ ב-13 במארס. הצהרותיו מבטאות דאגה שהעלו גורמים צבאיים, שיריבותיה של ארה"ב – סין ורוסיה – חותרות לשליטה בזירת החלל. "סין מנסה להשיג שליטה על מערכת 'כדור הארץ – הירח'. אם היא תצליח בכך, זה יגבה מחיר כבד מהמערב", אמר לאפוק טיימס ריצ'ארד פישר, מומחה לסין ועמית בכיר בצוות החשיבה האמריקני IASC המספק הערכות ביטחוניות לממשל האמריקני.



סין לא רק מנסה לשלוט במסלולים נמוכים המקיפים את כדור הארץ כדי להצליח לתקוף לוויינים אמריקניים, אלא גם להגיע לירח ולכרות ממנו חומרים שונים. "התוכנית הסינית לחלל היא בראש ובראשונה תוכנית צבאית", אומר פישר. "כשסין תגיע לירח, ייתכן שכבר בתחילת שנות ה-30, זו לא תהיה רק סין, אלא גם צבא סין".



טראמפ מנסה לנקוט בגישה שונה, מסביר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 308: תפיסות עולם שגויות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208358/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208358/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 27 Apr 2018 07:03:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208358</guid>
                                <description><![CDATA[בסרט &#8220;גבירתי הנאווה&#8221; משנות ה-60, אודרי הפבורן היפה והמוכשרת נכנסת לנעליה של אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בסרט "גבירתי הנאווה" משנות ה-60, אודרי הפבורן היפה והמוכשרת נכנסת לנעליה של אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים צעירה שחיה בביבים של לונדון. פניה מלוכלכות, קולה צורם באוזן, והיא מדברת בשפת רחוב שגם דוברי אנגלית מתקשים להבינה. למזלה של אלייזה, פרופ' היגינס, איש ממעמד גבוה, בלשן בעל שם ומומחה לפונטיקה, עורך התערבות עם חברו המלומד, שהוא יוכל להפוך את "יצור" הביבים הזה, באמצעות עבודה קשה, לאישה יפה ואלגנטית מהמעמד הגבוה, מבלי שאיש ישים לב מהיכן באה. היגינס האמין שאם ישפר את שפתה, את התנהגותה ואת מראיה של אלייזה, היא תשתלב בחברה הגבוהה ותתקבל באופן אוטומטי. וכך גם היה – הוא עזר לה לשנות את חייה מקצה לקצה.

"גבירתי הנאווה" אינו הסרט הראשון וגם לא האחרון שבו הגיבור מתחיל ממקום נמוך בחברה ולאט לאט מצליח לעלות מעלה – להשיג את העבודה שהוא חושק בה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>נגמל מסמים קשים בדרך פלאית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203527/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203527/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:25:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203527</guid>
                                <description><![CDATA[המתופף סטרלינג קמפבל שניגן עם הזמר דיוויד בואי, נגמל מהתמכרות לסמים תוך שבועיים בלבד]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203537" align="alignleft" width="1500"] סטרלינג קמפבל &#124; תמונה: Benjamin Chasteen/Epoch Times[/caption]
סטרלינג קמפבל נשם ושמע מוסיקה מהרגע שנולד. במשפחה האפרו-אמריקנית, בת חמישה אחים, שבה גדל בניו יורק, מוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום: פופ, פאנק, רוק ומעבר. "התחלתי לתופף בגיל 12, זה היה הדבר הכי טבעי בשבילי לעשות, אז הקדשתי לזה המון שעות", הוא סיפר לרשת הטלוויזיה NTD.
כשבקושי מלאו לו עשרים הוא כבר עשה את פריצת הדרך הראשונה שלו, כאשר הזמרת סינדי לאופר, שהייתה אז בשיא הקריירה שלה, הזמינה אותו לעבוד איתה. מאז הקריירה שלו המריאה שחקים והוא עבד עם אמנים ידועים כמו דוראן דוראן, סול אסילום ואחרים. משם (1992), הדרך כבר הייתה סלולה להתקבל ללהקה של דיוויד בואי, שאיתו עבד במשך 14 שנים. אבל, לחיים בתוך להקת רוק היה מחיר. "הייתי בתוך מלכודת. הייתי אלכוהוליסט ומכור לסמים. מריחואנה וסמים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הכלב, מכשיר השמיעה שנזלל, והילד שהפך למיני קואוצ&#8217;ר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203531/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203531/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:24:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203531</guid>
                                <description><![CDATA[הכלב זלל לילד את מכשיר השמיעה היקר. מה שקרה אחר כך הפך אותו למפורסם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203571" align="alignleft" width="498"] הכלב של בריידן[/caption]
חיות מחמד הן יצורים סקרניים. פעמים רבות הן מחטטות בדברים שבהם הן לא אמורות לגעת. לפעמים אנחנו שומעים רעש מוזר שמגיע מפינת החדר, ומגלים שהכלב לועס משהו כמו ספר או נעל. לרוב זה לא ממש מזיק, אבל לפעמים חיית המחמד מתעסקת עם חפץ יקר ערך שקשה למצוא לו תחליף.
זה מה שקרה לבריידן בייקר, בן העשר, כשראה את הכלב שלו לועס לו את מכשיר השמיעה.
בריידן מפורת' וורת' שבטקסס, ארה"ב, למד שיעור חשוב – לא להשאיר את החפצים שלו על הרצפה, אחרי שצ'ואי (צ'ואי באנגלית – לועס) זלל פעמיים את מכשיר השמיעה שלו. בפעם השנייה הסתקרן בריידן ושאל את אמו, אשלי ויליאמס בייקר, כמה עולה מכשיר שמיעה כזה.


[caption id="attachment_203570" align="alignleft" width="1500"] בריידן בייקר[/caption]
"הם עולים בין 3,500 ל-6,000 ועד 8,000 דולר", היא אמרה לו, לפי רשת הטלוויזיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חיית המחמד המוזרה ביותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203533/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203533/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:23:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203533</guid>
                                <description><![CDATA[פיונה פרסלי כמעט דרכה על היצור המוזר, ומה שקרה אחר כך גרם למדענים לגרד את ראשם במבוכה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203578" align="alignleft" width="700"] תמונה: FB/Fiona Presly[/caption]
חיות המחמד האהובות ביותר הם כלבים וחתולים. והסיבה ברורה: הם חמודים, כיף לשחק איתם, לחבק אותם, הם מתרגלים בקלות לבית ואוהבים חברת בני אדם. יש אנשים שאוהבים בעלי חיים אחרים כבני לוויה: סוסים, עופות, ציפורים, חיות טרף, אפילו דגים. אבל לפיונה פרסלי, מהעיר אינוורנס שבסקוטלנד, יש חיית מחמד מוזרה ומיוחדת.
"יום אחד עבדתי בגינה בביתי, ופתאום ראיתי יצור פרוותי עם פסים שחורים וזהובים מטייל על האדמה", היא סיפרה לעיתון Scotsman. "מזל שלא דרכתי עליו. התכופפתי וחפנתי אותו בידי וראיתי שהיצור הזה, זו דבורת בומבוס (bumble bee). נראה היה שהיא זה עתה בקעה מתוך הגולם. הנחתי את ידי מולה, והיא מיד זחלה ועלתה עליה, ונשארה שם".


[caption id="attachment_203579" align="alignleft" width="1318"] תמונה: FB/Fiona Presly[/caption]
אותו יום היה קר מאוד. פרסלי חששה שהדבורה לא תשרוד בקור הזה, והכניסה אותה לביתה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם שלא הסכימה לנטוש את בתה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203529/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203529/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:21:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203529</guid>
                                <description><![CDATA[רופאים הציעו למירקה אנדרסון "לוותר" על התינוקת שנולדה לה, כי ראו שיש לה תסמונת דאון חמורה. מה שקרה בהמשך הוא מקור גאווה לאם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
[caption id="attachment_203565" align="alignleft" width="650"] אֶמה ומירקה אנדרסון &#124; תמונה: Video Screenshot/Inside Edition[/caption]

יום אחד בלבד לאחר שמירקה אנדרסון ילדה תינוקת בבית החולים "רוזי" בקיימברידג' שבריטניה, הציעו לה הרופאים לוותר על התינוקת שנולדה עם תסמונת דאון חמורה. הם חשבו "שהיא לא תצליח לעשות שום דבר בחייה", סיפרה מירקה לעיתון "קיימברידג' ניוז". מה אתם הייתם עושים לוּ רופאים היו מציעים לכם "להיפטר" מילדתכם שזה עתה נולדה?

[caption id="attachment_203560" align="alignleft" width="700"] מירקה והתינוקת שלה בבית החולים[/caption]
למרבה המזל סירבה מירקה לרופאים, לקחה את התינוקת הביתה והעניקה לה את השם אֶמה. בדומה לרופאים, מרבית האנשים שפגשה ניסו לדחות אותה. כאשר גדלה אֶמה, אמרו למירקה שהיא אינה יכולה להביא אותה לאותו מגרש משחקים שבו נמצאים ילדים אחרים. "לאֶמה יש אתגרים", אמרה מירקה לעיתון "רויסטון קרו", "בעיקר יש לה קשיים חברתיים, ומשום כך, למרבה הצער, היא פעמים רבות נדחקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ככל הנראה ההיסטוריה האנושית שונה מאוד מכפי שדמיינו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203005/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203005/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:19:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203005</guid>
                                <description><![CDATA[תשכחו ממה שסיפרו לכם היסטוריונים: ממצאים מהשנים האחרונות מראים שראשיתה של התרבות האנושית קדומה הרבה יותר משחשבנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203372" align="alignleft" width="1500"] ציור קיר במערת שובה בצרפת מלפני כ-30,000 שנה. &#124; תמונה: Thomas T./CC-BY-SA-2.0[/caption]
הנה מה שספרי הלימוד מספרים לכם: 1. לפני כ-45,000 שנה התחוללה מהפכה כשאבותינו – נוודים ששוטטו בחיפוש אחר מקורות מזון – התחילו פתאום ליצור אמנות מגוונת ומרשימה. ציורי הקיר מלאי החיים במערות שבצרפת ובספרד הם המחשה לכך. לצדם הופיעו באותן שנים גם תכשיטים, כלי נגינה ופסלונים שיכולים אולי להעיד על סגידה לאל.
2. לפני כ-10,000 שנה התחוללה מהפכה נוספת, המשמעותית ביותר בהתפתחות התרבותית של בני מיננו, כאשר לראשונה התגלתה החקלאות. גילוי החקלאות הפך את בני מיננו מקבוצת נוודים לאוכלוסייה שהתיישבה ביישובי קבע גדולים, אגרה רזרבות מזון, פיתחה חוקים שהגנו עליה ופינתה לעצמה זמן כדי ללמוד, לחקור ולפתח טכנולוגיות חדשות. בקיצור, לפני כ-10,000 שנה החלה להתפתח לראשונה מה שנהוג לכנות "ציוויליזציה" – זה לפחות מה שספרי הלימוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הילד העיוור שרואה הכול</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203535/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203535/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 25 Apr 2018 12:14:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203535</guid>
                                <description><![CDATA[בגיל שבועיים הוא חלה בעיוורון מוחי. מה שקרה אחר כך הוא נס שרופאים מתקשים להסביר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203586" align="alignleft" width="896"] תמונה: Inaki-Carril Mundinano, Juan Chen, Mitchell de Souza, Marc G. Sarossy, Marc F. Joanisse, Melvyn A. Goodale, James A. Bourne[/caption]
תינוק בן שבועיים באוסטרליה חלה במחלה נדירה. כתוצאה מהמחלה, מרכז הראייה במוחו נפגע, דבר שבדרך כלל גורם לעיוורון מוחי. במצב זה המוח עדיין יכול לקלוט גירויים ויזואליים, אבל אינו יכול לעבד את המידע הוויזואלי, וזה גורם לאדם להרגיש כאילו יש לו חוש ראייה, אבל למעשה הוא אינו יכול להשתמש בו.
אבל מה שקרה לאותו תינוק, ששמו חסוי והחוקרים מכנים אותו B.I., היה שונה. במחקר שפרסמו בנובמבר 2017 (PubMed, More than blindsight), חוקרים מאוסטרליה ומקנדה מספרים שבגיל שבע, יכול היה הילד לעשות כמעט כל דבר שבני גילו עושים: לשחק כדורגל עם כולם, וגם לשחק במשחקי מחשב.
מופתעים מהיכולות של הילד שהיה כביכול עיוור, הם החליטו לסרוק את מוחו. בתוצאות הסריקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם הביטקוין מבוזר ואנונימי כפי שאנחנו רוצים לחשוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/203593/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/203593/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 24 Apr 2018 08:24:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203593</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים חדשים חושפים את המבנה הריכוזי העומד מאחורי רשת שרתי הביטקוין ואת השיטות המאפשרות לחשוף את זהותו של בעל המטבע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203598" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
את הביטקוין נהוג להסביר במונחים של צדק מוניטארי כלכלי, מערכת שקופה, מהירה וגם אנונימית ומבוזרת. אולם האם אנחנו מבינים את התמונה המלאה של ביזור הביטקוין והאנונימיות שבו כפי שהיא כיום? ממחקרים מהשנה האחרונה עולה שאולי כדאי שנצנן מעט את ההתלהבות באשר למאפייני המטבע – מאפיינים שבהם תומכי הביטקוין התפארו כה רבות, כשתיארו אותו כמהפכה ייחודית ופורצת דרך.
מקובל לחשוב שאחד היתרונות הבולטים של הביטקוין הוא האנונימיות שהוא מציע לבעליו, באמצעות מזהה שהוא קוד בן 34 ספרות ואותיות, במקום באמצעות הזדהות אישית. בעת הופעת הביטקוין, מדובר היה במהפכה. לראשונה יכלו אנשים ליצור ערך, כלומר מטבעות, באמצעות תהליך המכונה "כרייה", ולהעביר את הבעלות על המטבעות לאחרים בלי רישום במערכות אכיפה. רישום שכזה נדרש על פי רוב בארץ ובעולם לצורך מתן זכויות על נכסים פיננסיים.
אך מחקר של סטיבן גולדפדר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מצמצמי הדיור כובשים את תל אביב בסערה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/203671/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/203671/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 23 Apr 2018 08:16:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203671</guid>
                                <description><![CDATA[לא רק בניו יורק: גם בישראל בני 50 ומעלה עוזבים את הווילה ועוברים לדירה מפנקת בבניין מפנק בעיר הגדולה. במגדל טיים טאוור מצמצמי הדיור נהנים מכל השפע של תל אביב במחירי הנדל"ן של רמת גן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203674" align="alignleft" width="1500"] טיים טאוור (הדמיה להמחשה בלבד) &#124; צילום: אבשלום שושני.[/caption]

בדיוק כמו בערים הגדולות והמתקדמות בעולם, זה קורה גם בתל אביב. זוגות בגילאי ה-50 ומעלה עוזבים את הווילה שבה גידלו את הילדים, ועוברים לדירה במגדל בעיר הגדולה. אחרי שהילדים עזבו את הבית, כבר אין צורך בשלל החדרים, במפלסים ובמדרגות. אלה הופכים למעמסה, יחד עם התחזוקה המתישה והיקרה של בית מתיישן וגדול. בבית צמוד קרקע גם תחושת הביטחון מתערערת.

בני ה-50 פלוס מעדיפים דווקא לקרוע את העיר. הם מעוניינים לנצל את מיטב זמנם לבילויים והנאות ולפעילויות תרבות, פנאי ותחביבים. והם לא מתכוונים לבזבז את הזמן על נסיעות ארוכות - הם רוצים את בתי הקפה, הסרטים וההצגות ממש קרוב לבית, במרחק נסיעה קצרצרה.

[caption id="attachment_203675" align="alignleft" width="1300"] סלון (הדמיה להמחשה בלבד)[/caption]

החסרונות של הבית הפרטי בשלב הזה של החיים מובילים זוגות רבים בני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הזמן המת&#8221; היקר שאבד לנו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/203595/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/203595/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 22 Apr 2018 14:42:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203595</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שאתם קוראים את הטור הזה, תכניסו את הנייד לכיס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203601" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
אתם נוסעים על הכביש המהיר והרמזור התחלף לאדום. אתם יודעים שיעברו כ-30 שניות שלמות עד שהוא יתחלף לירוק. מה עושים בזמן היקר הזה? "חבל לבזבז אותו", אתם חושבים, ושולפים את הטלפון הנייד, בודקים האם הגיעה הודעה חשובה בווטסאפ, או אולי מישהו כבר הגיב לפוסט שהעליתם בפייסבוק. לאחר מכן אתם יושבים עם חבר במסעדה. הוא יצא לשירותים ואולי יעברו שלוש דקות עד שהוא יחזור. מה לעשות בזמן הזה? סתם לבהות באוויר?
הזמן הזה, שבו אנחנו ממתינים לחבר, עולים במעלית, יושבים בתור לרופא או ממתינים עד שהמחשב "יעלה", מכונה "זמן מת" – כל עוד לא נגענו בזמן שהמתנו במכשיר טכנולוגי. זהו סוג של שעמום שכיום כבר לא צריך לחוות אותו הודות למכשירים ניידים ושאר גאדג'טים טכנולוגיים. אבל מתברר שלזמן הזה יש חשיבות קריטית לתפקוד המוח שלנו. במיוחד לחלק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;היד הנעלמה&#8221; של ההצלחה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203013/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203013/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 18 Apr 2018 23:14:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203013</guid>
                                <description><![CDATA[מותגי הצלחה נבנים בדרך כלל סביב "זאבים בודדים" כמו ביל גייטס וסטיב ג'ובס, וכמעט תמיד ממעיטים בערכו של הגורם האמיתי להצלחה - שיתוף פעולה. הגיע הזמן לשנות זאת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203200" align="alignleft" width="1004"] אנדרו וויילס &#124; תמונה:Klaus Barner[/caption]
יונג שאו היה פילוסוף סיני בן המאה ה-11. הוא נחשב לאחד האנשים החכמים והמשפיעים בתקופתו. הוא היה קוסמולוג, משורר והיסטוריון שרעיונותיו השפיעו באופן מעשי על תפיסות השלטון בדורות שבאו אחריו.
את תורתו ואת תפיסתו הוא ריכז בספר הנקרא "הואנג-ג'י-שו". האגדה מספרת שכשהזדקן הוריש את שיטתו לשניים מתלמידיו. כל תלמיד קיבל הדרכה על חלק אחר של הספר.
לפני מותו, זימן שאו לחדרו את שני התלמידים. "שניכם צריכים לעזור זה לזה ולכבד זה את זה אחרי מותי. עליכם לשתף אחד את השני כשיש לכם הבנות חדשות בלימודיכם. אם תוכלו לעשות זאת, היכולות שלכם יגדלו במהירות. עליכם לזכור את דבריי".
אבל אחרי מותו של שאו, כל אחד מהתלמידים חשב שהמאסטר העניק לו את החלק האמיתי בשיטה. כך ששניהם שמרו את התובנות החשובות שגילו לעצמם ולא חלקו אותן עם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי מפחד מאלצהיימר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203235/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203235/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 18 Apr 2018 22:44:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203235</guid>
                                <description><![CDATA[העיתונאי גרג אוב'ריין הצליח לתעד בספרו את תהליך האלצהיימר שלו עצמו. האם יש דרך למנוע את המחלה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203355" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Onpluto.org[/caption]
גרג או'בריין (61) החליט ללכת לכנס השנתי של חברת "קראפט" בעיר פוקסבורו, הסמוכה לבוסטון שבארה"ב, עבורה הוא עבד במשך שנים כיועץ לענייני תקשורת. הוא הגיע במיוחד מוקדם כדי לפגוש עמית לעבודה וחבר קרוב, סקוט פארמלאנט. מיד כשנכנס לאולם ניגש אליו אדם עם חיוך רחב, וטפח בידידות על שכמו. אחרי שיחה קצרה בה הוא סיפר בהתלהבות על הפרויקט החדש שהוא מעורב בו, הוא הציע שילכו יחד לשתות קפה. כל אותו זמן, התאמץ או'בריין לזהות משהו מוכר בפנים של אותו אדם, ולא הצליח. ואז הוא חשב לעצמו שאולי סקוט יוכל להציל אותו מהמצב המביך, והציע שיחכו קודם שידידו סקוט יגיע. האדם שישב מולו השתתק לרגע ארוך. אחר כך הוא קם, חיבק את או'בריין ולחש באוזנו: "גרג, אני סקוט".


הזיכרון שלי לטווח קצר הולך ונעלם. כ-60 אחוז ממה שאני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יותר גורל משכל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/203007/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/203007/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 18 Apr 2018 06:53:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203007</guid>
                                <description><![CDATA[האם כל אחד יכול להצליח אם רק יתאמץ מספיק, יפתח כשרון או "יעשה את הדבר הנכון"? לא, טוענים מחקרים מהעת האחרונה - בעולם האמיתי זה פשוט לא עובד כך. אז מי כן הופך למצליחן? ואיך בכלל מגדירים מהי הצלחה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203102" align="alignleft" width="1500"] הפילוסוף אלן דה בוטון. "קשה לא לקחת את הישגי האחרים כתוכחה למה שאין לך" &#124; תמונה: Fronteiras do Pensamento/Flick[/caption]
הנה אמת כואבת: הסיכוי שתהפכו יום אחד לעשירים כמו ביל גייטס, למפורסמים כמו אופרה וינפרי או למנהלים של חברה גדולה כמו גיל שוויד, אפסי כמו הסיכוי שהיה לכם לפני 400 שנה להשתייך למעמד האריסטוקרטי בצרפת של המלך לואי ה-14.
אבל בחברה המודרנית שלנו מציירים לכם מצג הפוך. כלי תקשורת, ספרים ותכניות טלוויזיה, משכנעים אתכם שהכול אפשרי. אם יש לכם רעיון מבריק, גראז' קטן והרבה מוטיבציה, תוכלו לעשות משהו גדול. להקים סטארט-אפ שיימכר במאות מיליוני דולרים, להתחתן עם אישה יפה ומצליחה, לטייל בעולם שש פעמים בשנה, ולממש כל שאיפה שתחלמו עליה.


מצליחנים מתנגדים לרעיון של מקריות ומזל. הם לא מוכנים להודות שמעבר לעבודה הקשה, הם גם היו בני מזל במקרים רבים, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוק ה-1 אחוז: מדוע רק חלק מהאנשים משיגים את רוב הדברים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/203009/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/203009/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 18 Apr 2018 06:43:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203009</guid>
                                <description><![CDATA[אי שוויון הוא "חוק טבע" המשפיע עלינו בכל רגע. כיצד הבנתו יכולה לאפשר לנו לרדת לעומקם של תהליכים המנהלים את חיינו? ומה הוא מלמד אותנו על הצבת מטרות? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203151" align="alignleft" width="1500"] מה שמתחיל ביתרון קטן, גדל במשך הזמן והופך ליתרון גדול. עץ אחד זקוק רק לפער קטן על עצים שלידו, כדי להתרבות ולנצח אותם &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
1
סביב 1880 – אף אחד לא יודע בדיוק מתי – אדם בשם וילפרדו פארטו התהלך בגינת ביתו וגילה תגלית קטנה אך מעניינת מאוד. פארטו הבחין שמספר קטנטן של תרמילי אפונה מניב את מרבית האפונים.
לפארטו הייתה זיקה למתמטיקה. הוא היה כלכלן שרצה להפוך את הכלכלה למדע המעוגן במספרים ובעובדות, ובניגוד לכלכלנים אחרים בני דורו, הספרים והמאמרים של פארטו היו רצופים נוסחאות.
האפונים שגילה בגינת ביתו הדליקו אצלו את הניצוץ המתמטי, והוא החל לבחון אם ההתפלגות הלא שוויונית הזאת מתקיימת גם בתחומי חיים נוספים.
פארטו חקר את העושר במדינות שונות. הוא התחיל בבחינה של התפלגות העושר באיטליה, ולהפתעתו גילה שכ-80 אחוז מהאדמות באיטליה היו שייכות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ילד שלי מוצלח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/203015/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/203015/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 17 Apr 2018 12:21:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203015</guid>
                                <description><![CDATA[המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203227" align="alignleft" width="1418"] צילום: באדיבות דרור כהן[/caption]
המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות ואיכשהו התגלגלתי להתנדב בבית יתומים בעיר. המשימה שקיבלתי: להשגיח על קבוצה של 30 ילדים בני 5-2.
שום דבר לא הכין אותי לג׳ונגל שהגעתי אליו. הייתה שם אלימות קשה ועשיתי ככל יכולתי למנוע מהילדים לפגוע אחד בשני. ניסיתי הכול. ניסיתי להפריד ביניהם, להסיח את דעתם, להסביר בנעימות ורק לא להרים את הקול… אבל שום דבר שעשיתי לא הרגיש נכון. כעבור יומיים עשיתי מעשה מהפכני, לפחות כך זה היה אז בשבילי, והחלטתי שבמקום להגיב למריבות ולנסות להשליט סדר, רק אשב שם ולא אעשה כלום.
מה שקרה אחר כך היה מדהים. האלימות בין הילדים פחתה מיד משמעותית. כשהוצאתי את עצמי מהמשוואה הבחנתי שהילדים מסתכלים אחד על השני ולא עלי ועל התגובות שכל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השאלה היחידה שאף אחד לא שואל על סין</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/203003/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/203003/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 17 Apr 2018 08:00:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203003</guid>
                                <description><![CDATA[בשעה שהתקשורת מתמקדת בשלטון היחיד של מנהיג סין ובמאבקי הכוחות מול ארה"ב, התרחש משהו דרמטי שלא שמו לב אליו: 300 מיליון סינים הביעו אי אמון במפלגה השלטת. מה יהיו ההשלכות על שלטונו של שי ג'ין-פינג? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203018" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Minhui[/caption]
לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית ביטלה, במרץ האחרון, את מגבלת שתי הקדנציות והעניקה לשי ג'ין-פינג סמכות שלטונית לזמן בלתי מוגבל, מרבית הסינולוגים וכלי התקשורת בעולם החלו לעסוק בשאלה האם מנהיג סין ישלוט למשך כל חייו, כמו מאו דזה-דונג.
אותם סינולוגים, אבל, מפספסים את השאלה האמיתית שמבעבעת מתחת לפני השטח בשנים האחרונות – האם משטרו של שי יצליח בכלל לשרוד את אחת המגמות החשובות ביותר כיום בסין, המערערת את יסודות השלטון הסיני: "תנועת הפרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית", שמצליחה לפורר את בסיס כוחה של המפלגה בסין ושל השליט שבראשה.


אני מתקשרת אליהם ומספרת על פשעים שמבצעת המפלגה הקומוניסטית שהם חברים בה. הם מקשיבים, ואז בד"כ פורשים מהמפלגה

רק תביטו במספרים: כ-300 מיליון סינים, נכון לאפריל 2018, הביעו אי אמון בשלטון ופרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית. מדובר בגל שצובר תאוצה מאז 2005 ומתחזק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הצצה למגדל המגורים הכי יוקרתי בתל אביב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/203264/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/203264/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 16 Apr 2018 18:35:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=203264</guid>
                                <description><![CDATA[פרוייקט המגה יוקרה "מגדל בראשית" אשר יוקם בשכונת בבלי בתל אביב יתנשא לגובה של -44 קומות ויכלול חמאם טורקי, טרקלין עסקים, בריכה מקורה, חדר יינות מפואר, אולם סקווש ועוד.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_203266" align="alignleft" width="1500"] מגדל בראשית[/caption]

חמאם טורקי, אולם סווקש בריכה מחוממת ומקורה, אלו רק חלק קטן מהשטחים הציבורים אשר יוקמו במגדל מגה היוקרה – בראשית אשר נבנה ע"י משפחת כוזהינוף שהחלה לאחרונה בעבודות החפירה להקמת המגדל בשכונת בבלי בתל אביב.

[caption id="attachment_203314" align="alignleft" width="1500"] כניסה פנים[/caption]

"מגדל בראשית בבלי" אשר יוקם ברחוב פעמוני 12 בשכונה היוקרתית בצפון תל אביב, הינו &#160;פרויקט הדגל של משפחת היהלומנים הוותיקה והמוערכת – משפחת כוזהינוף, שרכשה את הקרקע המדוברת. מוטי כוזהינוף: "אנחנו מתכננים להקים במקום "פרויקט שיציב סטנדרט חדש של יוקרה בישראל, בשכונת המגורים היוקרתית ביותר בתל אביב".

[caption id="attachment_203315" align="alignleft" width="1500"] חדר דואר[/caption]

המגדל אשר יתנשא ל-44 קומות תוכנן בצורת Y, &#160;כך שיאפשר לרוב הדירות בו לקבל נוף לים או לחילופין את הנוף המרשים של הפארק הגדול. "הדירות יהיו דירות יוקרה בתמהיל מגוון, החל מדירות 3 חדרים ועד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כך נראה &#8220;גן עדן&#8221; סוציאליסטי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/202776/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/202776/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Apr 2018 08:44:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202776</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע בוונצואלה מתים יותר תינוקות מבסוריה, איך זה קשור ל"נשיא של העשירים" בצרפת, לשימור אגם שהתייבש ביוון ולהלאמת חברות ברוסיה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202870" align="alignleft" width="800"] סופרמרקט ריק בוונצואלה &#124; תמונה: Periergeia/CC-BY-SA-3.0[/caption]
1ב-1992 נערך ניסיון הפיכה צבאי בוונצואלה. בראשו עמד אדם אלמוני, דאז, בשם הוגו צ'אווס. ההפיכה הכושלת, והעובדה שישב שנתיים בכלא, לא הפריעו לצ'אווס לרדוף אחרי כתר נשיאות ונצואלה, ולהשיג אותו ב-1998.
צ'אווס החליט ליישם בוונצואלה אוטופיה סוציאליסטית, מעין "גן עדן" שוויוני, שבו המדינה לוקחת מהעשירים ומחלקת את ההון להמונים. רעיון אהוד כמעט בכל מקום בעולם, גם בישראל. מי לא רוצה שיחלקו את העושר להמונים? פוליטיקאים מכנים זאת בשם "מדיניות חברתית". בקיצור, זה נקרא סוציאליזם – רעיון שקיבל תאוצה במאה ה-19 בכתביו של קארל מרקס שנלחם במעמד הבורגני.
אבל כדי לנהל את גן העדן הזה, נדרש צ'אווס להקים גוף ממשלתי חזק שיפקח על הכספים ויחליט כיצד להקצות אותם באופן "חברתי". הפתרון שהגה היה בדמות ממשלה ריכוזית, שהכנסותיה הגיעו ממכירת נפט לחו"ל, מהלוואות שקיבלה מגופים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מלחמת הסחר: מה התקשורת לא מספרת לכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/202854/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/202854/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Apr 2018 08:39:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202854</guid>
                                <description><![CDATA[בואו נעשה סדר. נשיא ארה&#8221;ב, דונלד טראמפ, לא החליט &#8220;ביום בהיר אחד&#8221; לפתוח במלחמת סחר –...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202884" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Drew Angerer/Getty-Images[/caption]
בואו נעשה סדר. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לא החליט "ביום בהיר אחד" לפתוח במלחמת סחר – התמונה שמרבית כלי התקשורת בישראל ובעולם מציירים. הוא לא קם בוקר אחד ובנפנוף ידיים הטיל מסים על סחורות מסוימות שמיובאות לארה"ב, מהלך שעשוי לגרום לאיחוד האירופי ולסין לרצות לנקום ולהטיל מסים על סחורות שהן מייבאות מארה"ב.
לאמיתו של דבר, מלחמת הסחר התחילה מזמן, ולא ארה"ב התחילה אותה. אלא דווקא סין והאיחוד האירופי המפעילות כבר יותר משני עשורים שורה של טקטיקות שמטרתן להשיג יתרון תחרותי לא הוגן מול ארה"ב. במאמר הזה נתמקד בסין, שב-2001 הצטרפה לארגון הסחר העולמי שמטרתו לקדם סחר חופשי בין מדינות העולם. אולם עוד לפני שייבשה הדיו על הסכם הסחר, החלה סין להפר את עקרונות הארגון, למשל, כאשר חברות אמריקניות שרצו להיכנס לשוק הסיני ולמכור את מוצריהן, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה אפשר ללמוד מהמנהרות של צפון קוריאה על סיבוב הלחימה הבא בצפון?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/202772/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/202772/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Apr 2018 08:34:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202772</guid>
                                <description><![CDATA[בתחילת שנות ה-70 חשפו עריקים צפון קוריאנים כי מנהיג צפון קוריאה דאז, קים איל-סונג, הורה לכל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
[caption id="attachment_202858" align="alignleft" width="1292"] תמונה: Morning Calm Weekly Newspaper Installation Management Command, U.S. Army - Flickr[/caption]
בתחילת שנות ה-70 חשפו עריקים צפון קוריאנים כי מנהיג צפון קוריאה דאז, קים איל-סונג, הורה לכל חטיבת צבא המוצבת לאורך הגבול עם דרום קוריאה, לחפור לפחות שתי מנהרות תקיפה מתחת לאדמה. האנקדוטה הזו, שנכתבה בכמה כלי תקשורת במערב, הייתה נותרת לא יותר מאשר אגדה אורבנית נחמדה, אלמלא יחידה של צבא דרום קוריאה שפטרלה על הגבול הבחינה, בבוקר ה-15 בנובמבר 1974, באדים העולים מהאדמה. כשהתקרבו למקום, גילו שלא מדובר במעיין מים חמים שבקע, אלא במנהרה שנבנתה חצי מטר מתחת לפני הקרקע ואורכה כקילומטר. כשהחלו לחקור את התעלה, נפתחה עליהם אש מכיוון צפון קוריאה.
בדיקה שנעשתה מאוחר יותר גילתה שהמנהרה חוזקה בבטון, הותקנו בה תשתיות חשמל ותאורה, אוכסן בה נשק ונבנו לאורכה מסילות שעליהן הוסעו עגלות משא. למעשה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם הקיץ הקץ על הקפיטליזם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/202770/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/202770/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 10 Apr 2018 08:33:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202770</guid>
                                <description><![CDATA[(מאמר ראשון מתוך שלושה)]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[במאה ה-20 התמודדו שני משטרים כלכליים על ההגמוניה בעולם, שני משטרים המשקפים שתי השקפות עולם שונות. את שתיהן הולידה המהפכה התעשייתית: קפיטליזם המייצג את הקפיטל, ההון, בעלי ההון והתחרות החופשית, והמרקסיזם שהיווה תגובת נגד של מעמד העובדים. בעולם המערבי בכללותו ניצח הקפיטליזם. בבריה"מ ובגרורותיה, כמו גם בסין ניצח הקומוניזם. אבל, בשנות ה-80 המאבק הוכרע. בריה"מ והמשטר הקומוניסטי שלה


[caption id="attachment_202847" align="alignright" width="1500"] צבי סטפק[/caption]
קרסו ועימם גם מדינות חבר העמים ומזרח אירופה. וסין עלתה על מסלול של משטר המנסה לפעול בגישה קפיטליסטית, אף על פי שלא ויתרה עד היום על כמה מרכיבים קומוניסטיים.
ב-30 השנים שחלפו מאז, הקפיטליזם והגלובליזציה, עקרונות הסחר החופשי והתחרות קידמו את האנושות בצעדי ענק. הקפיטליזם העלה את רמת החיים של המוני בני אדם באפריקה ובאסיה. הוא תרם תרומה מכרעת לביעור הבערות, הוא תרם לחדשנות בקצב חסר תקדים. אבל, לצד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>במוחו של אמן: ״לה דיוויניה״</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/158373/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/158373/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 09:10:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=158373</guid>
                                <description><![CDATA[״אונסיס!״, היא קראה לו בזמן שחיפשה אותו ברחבי הבית. ״איפה אתה?״ הוא לא ענה לה, רק...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_158384" align="alignleft" width="1500"] מריה קאלאס וג'וזפה די סטאפנו בסיבוב ההופעות האחרון של קאלאס ב-1973 &#124; תמונה Wikipedia[/caption]
״אונסיס!״, היא קראה לו בזמן שחיפשה אותו ברחבי הבית. ״איפה אתה?״
הוא לא ענה לה, רק ישב בחדר העבודה שלו, עד שהיא מצאה אותו.
״אתה מוכן ליציאה?״ אמרה בעצבנות.
״אני מוכן, אני מחכה רק לך״. נעמד עם הסיגר בפה.
״אתה לא רוצה ללכת״, היא אמרה בשקט.
״אני רוצה״, ענה.
״מה דעתך על השמלה שלי?״
״היא נראית בסדר גמור״, ענה.
״אונסיס, אתה לא אוהב אותי יותר״, אמרה לפתע, ״אני מרגישה את זה״.
״מה פתאום יקירתי, מה גורם לך להגיד את זה?״
״לא יודעת, למה אתה למשל לא קונה לי פרחים יותר?״.
״למה שאקנה לך פרחים?״ אמר וחיבק אותה. ״הרי את שייכת עכשיו לי. למה שאקנה פרחים לעצמי?״
מריה לא ידעה מה לענות. אחד מהמשרתים הגיע ואמר שיש לה שיחת טלפון. ״זה זפירלי״.
״זפירלי? כדאי שאענה״, היא אמרה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמיתי או משוכפל?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/159768/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/159768/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 09:05:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=159768</guid>
                                <description><![CDATA[טום קרוז כבר השמיד עותקים של השכפול שלו, רובין וויליאמס אסר להשתמש בדמותו אחרי מותו, וג'סיקה צ'סטיין נחרדה כשסרקו אותה במכונה. בקרוב הטכנולוגיה תאפשר להחליף את השחקנים בדמותם הווירטואלית, מבלי שנרגיש בכך. האם מתקרב היום שבו לא יהיו עוד שחקנים אנושיים? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_159878" align="aligncenter" width="1500"] תמונה: Ken Ishii/Getty Images for Paramount Pictures[/caption]
זה קרה על סט הצילומים, בין סצנה אחת לשנייה. הובילו אותה לתוך חדר שלא הכירה וביקשו ממנה להתיישב, מבלי שהיה לא מושג מה בדיוק קורה. ״הם סרקו את הפנים שלי, ואחר כך ביקשו ממני לחייך ולהביע כעס״, מספרת השחקנית האמריקנית ג׳סיקה צ׳סטיין לכתב הניו-יורק מגזין, לוגן היל. ״אמרתי לא. פשוט לא ידעתי איך הם הולכים להשתמש בזה בעתיד״.
המקרה הזה, שלקוח כאילו בשלמותו מסרטו של ארי פולמן, ״כנס העתידנים״, הופך בימים אלו ליותר ויותר שכיח בהוליווד. בניגוד לצ׳סטיין, רוב השחקנים נענים לכך ברצון או לפחות בהסכמה. יש גם כאלו, במיוחד הצעירים שבהם, שהולכים ביוזמתם להיסרק.
הסריקה לוכדת את דמותם, את הבעותיהם ואת תווי פניהם, עד הפרטים הקטנים ביותר, ומתעדת אותם דיגיטלית במחשב. כך נוצר כפיל שלהם, שלא מזדקן אף פעם וגם לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צבי סטפק: &#8220;התרשמתי מאד מהרמה המקצועית של הרקדנים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202460/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202460/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:32:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202460</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;התרשמתי מאד מהרמה המקצועית של הרקדנים, ומהצבעוניות האדירה של הכל, ואיך הרקדנים החליפו תלבושות לפחות עשרים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202462" align="alignleft" width="1500"] צבי סטפק, מייסד ובעלים משותף של בית ההשקעות "מיטב דש", ואשתו אלן, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"התרשמתי מאד מהרמה המקצועית של הרקדנים, ומהצבעוניות האדירה של הכל, ואיך הרקדנים החליפו תלבושות לפחות עשרים פעם".

"התלבושות צבעוניות מאד, הן תופסות את העין".

"התרשמתי מאד מהקטעים על תרבות סין העתיקה".

"חשוב מאד לשמור על המורשת".
   - צבי סטפק, מייסד ובעלים משותף של בית ההשקעות "מיטב דש"
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מירי אלוני: &#8220;שן יון ניקה לי את הלב&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202313/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202313/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:32:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202313</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע היה כמו חלום, יש משהו בצבעוניות, בתום  ובטוהר של הסיפורים, זה משהו שהחזיר אותי לילדות....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202315" align="alignleft" width="1500"] מירי אלוני, זמרת נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע היה כמו חלום, יש משהו בצבעוניות, בתום  ובטוהר של הסיפורים, זה משהו שהחזיר אותי לילדות. זה ניקה לי את הלב".

"כשהזמרת שרה, אני כל הזמן תהיתי איפה המיקרופון שלה [לא היה לה מיקרופון], יש לה קול אדיר, אדיר.

"נגנית הכינור הסיני, ארהו, היא וירטואוזית, וירטואוזית. הייתי רוצה להקליט שיר עם הכלי הזה".

"אהבתי מאד את הקטע לגבי הפאלון דאפא, הם פתחו לי את המחשבה לגבי הפאלון דאפא".

"חשוב מאד להחיות תרבות מסורתית. אולי אקליט שיר עם הרקדנים הסינים, זה החלום שלי".
                                                                              - מירי אלוני, זמרת ושחקנית
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סי היימן: &#8220;בטוח אמליץ על שן יון&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202290/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202290/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:32:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202290</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע מדהים, אני בטוח אמליץ עליו. הלב שלי איתם&#8221;.                                                                              &#8211; סי היימן, זמרת ושחקנית להקת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202300" align="alignleft" width="1500"] סי היימן, זמרת ושחקנית, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע מדהים, אני בטוח אמליץ עליו. הלב שלי איתם".
                                                                             - סי היימן, זמרת ושחקנית
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גיורא פיידמן: &#8220;שן יון מביא את האדם ואת הנפש להתעלות&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202404/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202404/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:32:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202404</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;זה לא שקשה לי להביע במילים, אלא שפשוט אין מילים להביע – זו רמה שמביאה את...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202406" align="alignleft" width="1500"] גיורא פיידמן, אמן קלרנית בין לאומי, ידוע במוסיקת כליזמרים, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; טל עצמון/ אנטידי[/caption]

"זה לא שקשה לי להביע במילים, אלא שפשוט אין מילים להביע – זו רמה שמביאה את האדם ואת הנפש להתעלות. במילים אחרות, איני אותו אדם לאחר שיצאתי [מהמופע הזה]".

"כשאתה הולך למופע כזה שהוא ביטוי של הנפש, יש להגיע ללא כל ציפיות, כדי לצפות רק למה שיינתן לך, והם נתנו הרבה. לאחר שיצאתי ממנו אני הרבה יותר עשיר. אין מילים בפי, פשוט אין לי מילים".

"התנועה, שפת הגוף, זו הבעה מופלאה. הצבעים, השילוב בין הצבעים והתנועה – הכול מושלם".

"מה שהם נתנו לי, את זה אני לוקח איתי. זה משהו שהנשמה מקבלת. אין מילים בפי, פשוט אין לי מילים".
   - גיורא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ניב אחיטוב: &#8220;שן יון יפה מאד, אסתטי מאד&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202396/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202396/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:31:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202396</guid>
                                <description><![CDATA[״המופע יפה מאוד. אסתטי מאוד&#8221;. &#8220;הטכנולוגיה [במסכים הדיגיטליים], איך שהם נכנסים ויוצאים מהתמונה, בעיקר בקטע עם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202397" align="alignleft" width="1600"] ניב אחיטוב, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, ודיקאן בית ספר ״דן״ ללימודי היי-טק במרכז ללימודים אקדמיים, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

״המופע יפה מאוד. אסתטי מאוד".

"הטכנולוגיה [במסכים הדיגיטליים], איך שהם נכנסים ויוצאים מהתמונה, בעיקר בקטע עם של הסיפור על 'המסע למערב' היה יפה מאוד״.
                               - ניב אחיטוב, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, ודיקאן בית ספר ״דן״ ללימודי היי-טק במרכז ללימודים אקדמיים
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יהלומן: &#8220;אהבתי מאד את שן יון. ממש מעניין לראות משהו אחר&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202578/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202578/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:31:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202578</guid>
                                <description><![CDATA[&#8221; נהניתי מאד, המופע ממש יפהפה, המון צבעים, זה יפה מאד&#8221;. &#8220;המופע ממש ייחודי, וממש יפה,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202583" align="alignleft" width="1500"] ג'וזף לוין , יהלומן, ואשתו רחל לבצור, מנהלת פיננסית, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

" נהניתי מאד, המופע ממש יפהפה, המון צבעים, זה יפה מאד".

"המופע ממש ייחודי, וממש יפה, נהניתי מאד".

"חייב שמישהו יזכיר לך את העבר. זו דרך טובה בשביל סין. הם חייבים להכיר את העבר, לדעת כל דבר שקשור לעבר, בגלל שבלי עבר, אין עתיד".

"אפשר היה לראות במופע את הצד הרוחני של התרבות הסינית".

- ג'וזף לוין, יהלומן
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ישראל מאיר גודוביץ&#8217;: &#8220;שן יון הוא המופע הכי מושלם שראיתי, נתן לי המון השראה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202543/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202543/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:31:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202543</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;זה מופע מדהים. זה כל כך מושלם. טיילתי הרבה בעולם, כולל בסין, וראיתי הרבה מופעים, וזה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202554" align="alignleft" width="1500"] ישראל מאיר גודוביץ', אדריכל, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"זה מופע מדהים. זה כל כך מושלם. טיילתי הרבה בעולם, כולל בסין, וראיתי הרבה מופעים, וזה הכי מושלם, יותר מכל מה שראיתי אי פעם".

"בגלל המקצוע שלי אני מסתכל על כל הפרטים הקטנים והכול כל כך מושלם, אין אף שגיאה אחת. זה כמו קסם. במיוחד מסכי האנימציה, איך הם עשו את זה? אף פעם לא ראיתי דבר כזה".

"ביחד עם קבוצת אנשים מכמה מדינות, אני מתכנן את העיצוב של המשחקים האולימפיים הבאים והמופע נתן לי המון השראה, הוא כל כך פנטסטי, אין לי מילים לתאר".

"אפשר לראות שהרקדנים מתרגלים שיטה רוחנית. אי אפשר לעשות דברים כאלה בלי לשלב גוף ונפש. והם נגעו לי ישר בנשמה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יצחק סגול: &#8220;שן יון הוא באמת משהו מיוחד&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202283/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202283/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:31:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202283</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;אהבתי מאוד את המופע. נהניתי מאוד. זה היה באמת משהו מיוחד, לא מערבי&#8221;. &#8220;אנחנו לא רגילים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202286" align="alignleft" width="1500"] יצחק סגול, מבעלי כתר פלסטיק לשעבר, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"אהבתי מאוד את המופע. נהניתי מאוד. זה היה באמת משהו מיוחד, לא מערבי".

"אנחנו לא רגילים לדברים כאלה בארץ. זה משהו חדש, זה עולם חדש לישראלים. זה שונה, זה כמו הבדל בין שמיים לארץ".

"אהבתי את הכול, הרקדנים, מסכי האנימציה, זה עשר, עשר".

"תגיעו מוקדם מאוד ואל תחמיצו אף רגע".
- יצחק סגול, מבעלי כתר פלסטיק לשעבר
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018
 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מנכל חברה: &#8220;שן יון מדבר על שקט, על סובלנות, התחשבות באחרים, זה בהחלט מדבר אלי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202351/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202351/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:30:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202351</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;מופע מרהיב עין&#8221;. &#8220;מעניין להיחשף לתרבות הסינית. מאד יפה. אני לא הייתי אף פעם בסין ,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202353" align="alignleft" width="1500"] יצחק ניר, ד"ר לפיזיולוגיה של צמחים ופרחים ומנכל ג'נסיס, חברה לזרעים אורגניים של ירקות תבלינים ופרחים אורגניים, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; דינה גורדון/ אפוק טיימס &#124; צילום: ודים ברסטצקי[/caption]

"מופע מרהיב עין".

"מעניין להיחשף לתרבות הסינית. מאד יפה. אני לא הייתי אף פעם בסין , ואני חובב היסטוריה וארכיאולוגיה בטירוף, ונראה לי שהתרבות הסינית היא תרבות מדהימה. היא עברה כל כך הרבה גלגולים במהלך ההיסטוריה, עם כל כך הרבה דברים שפיתחו שם בתחומים שונים".

"אנחנו נתקלים בכל כך הרבה רוע מסביב, וכשבאים אנשים ומדברים על שקט ועל סובלנות, התחשבות באחרים, זה בהחלט מדבר אלי".
                                                                                - יצחק ניר, מנכ"ל חברת ג'נסיס
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כלכלן: &#8220;אחרי הצפייה בשן יון אני מרגיש שאני יכול לעוף&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202590/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202590/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:22:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202590</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;חיכינו הרבה זמן לראות את המופע הזה, ואנחנו שמחים שאנחנו כאן&#8221;. &#8220;אהבנו מאוד את המופע, את...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202680" align="alignleft" width="1500"] אחיקם ביטן, כלכלן, ואשתו מרים ביטן, מורה,נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"חיכינו הרבה זמן לראות את המופע הזה, ואנחנו שמחים שאנחנו כאן".

"אהבנו מאוד את המופע, את הריקוד הסיני מכל הסוגים".

"מידי פעם אני חולם שכוח הכבידה לא משפיע עליי, אני יכול לעוף. זה נכון, [אחרי שראיתי את המופע], זה לא חלום".

”אני לא יודע איך הם הצליחו לתאם את המוסיקה עם הרקדנים, את הריקוד למוסיקה, זה בדיוק בזמן".

"הערכים שהמופע מעביר חשובים לחברה היום".

"אני אגיד לכל החברים שלנו שהם חייבים לבוא לראות את המופע".
   - אחיקם ביטן, כלכלן
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רופא מרדים: &#8220;המיומנות, הדיוק, האמנות והמוסיקה בשן יון נגעו ללבי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202651/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202651/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 09 Apr 2018 08:04:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202651</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע היה נפלא, משהו קסום&#8221;. &#8220;המיומנות, הדיוק, האמנות, המוסיקה, זה היה מרשים ביותר. נגע ללבי&#8221;.    ...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202656" align="alignleft" width="1500"] אלן פרידמן, רופא מרדים, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124;סאלי סאן אפוק טיימס &#124; צילום: טל עצמון, אנטידי[/caption]

"המופע היה נפלא, משהו קסום".

"המיומנות, הדיוק, האמנות, המוסיקה, זה היה מרשים ביותר. נגע ללבי".
    - אלן פרידמן, רופא מרדים
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אדריכלית: &#8220;הייתי רוצה ליצור כמו בשן יון, בצורה כה מעודנת והרמונית וצבעונית&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202380/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202380/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:37:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202380</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;הצבעים, ההרמוניה, התלבושות והתפאורה מרשימים מאוד. הבגדים יפים מאוד, הצבעים, הירוק והטורקיז&#8221;. &#8220;היינו בסין וראינו דברים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202386" align="alignleft" width="1500"] סוזי קואנטו, אדריכלית, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; רקפת תבור/ אפוק טיימס[/caption]

"הצבעים, ההרמוניה, התלבושות והתפאורה מרשימים מאוד. הבגדים יפים מאוד, הצבעים, הירוק והטורקיז".

"היינו בסין וראינו דברים רבים, אבל בשן יון זה הרבה מעבר לכל מה שתיירים יכולים לראות בסין. מרשים מאוד".

"המוסיקה הייתה יפה מאוד – ההרמוניה והעדינות, זה היה מעודן מאוד".

"הייתי רוצה ליצור בצורה כה מעודנת והרמונית וצבעונית. בעולם של היום אנחנו סטריליים מאוד. הלקוחות רוצים הכול בצבעי לבן או בז', ריק. כאן זה מלא בצבעים, בעדינות וביופי".

"יש המון רוחניות [במופע].  אפילו כשזה היה אגרסיבי, זה לא היה אגרסיבי".

"הילדים שלנו קנו לנו כרטיס בתור מתנת יום הולדת. אנחנו נספר להם שזה היה מופלא  ושהם צריכים גם לבוא".
                                      ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יועצת ניהול פיננסי: &#8220;שן יון הוא חגיגה לעיניים. עדין ומלא עוצמה באותו הזמן&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202376/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202376/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:36:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202376</guid>
                                <description><![CDATA[״אני חושבת שזה מופע נפלא, זה מפתיע לראות כל כך הרבה אביזרים [מטפחות, מקלות, כובעים ועוד],...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202377" align="alignleft" width="1500"] טלי גוטליב, יועצת לניהול פיננסי נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; דינה גורדון/ אפוק טיימס[/caption]

״אני חושבת שזה מופע נפלא, זה מפתיע לראות כל כך הרבה אביזרים [מטפחות, מקלות, כובעים ועוד], כמה שזה צבעוני, כמה שזה עדין ומלא עוצמה באותו הזמן. זו חגיגה לעיניים . זה מופע יוצא מהכלל, המוסיקה, הצבעים של התלבושות, המודרני עם העתיק, זה נפלא״.

"המופע מבטא באופן מאד יפה את החיים, התרבות והאופי הסיני, באמנויות הלחימה שלהם, בגישה, בתנועות העדינות שלהם".

"רואים שיש לזה קשר לשמים. זה אגדי, זה משהו שונה״.

״אני חושבת שזה חשוב לשמר כל תרבות. זו ההסטוריה שלנו. זה גם מאד מרתק לראות תרבויות אחרות, במיוחד אלה שאינן מוכרות לנו״.

״אני אמליץ לבני משפחה שלי לבוא למופע״.
                       ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהנדס חשמל: &#8220;שן יון עזר לי לעוף אלפי שנים אחורה ולחשוב על הצד הרוחני של החיים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202400/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202400/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:35:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202400</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;התלהבתי מאד מהמופע. הם משתמשים בטכניקה הזאת של שילוב מסך הרקע ביחד עם הרקדנים על הבמה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202401" align="alignleft" width="1280"] מאיר שטרן, מהנדס חשמל, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; דינה גורדון/ אפוק טיימס[/caption]

"התלהבתי מאד מהמופע. הם משתמשים בטכניקה הזאת של שילוב מסך הרקע ביחד עם הרקדנים על הבמה. זה משהו חדש שלא ראינו מעולם בעבר.

"הרקדנים כישרוניים מאוד, נראה כאילו הם נולדו לרקוד".

"המופע עזר לי לעוף אלפי שנים אחורה. הוא גורם לך לחשוב על הצד הרוחני של החיים".
         - מאיר שטרן, מהנדס חשמל
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עורכת דין: &#8220;שן יון מציג עולמות חדשים לגמרי שלא שמענו עליהם, זה פשוט מעניין ומרגש כל כך&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202409/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202409/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:35:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202409</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע היה עשיר, ססגוני, צבעוני, מעורר השראה, מרגש, פשוט נפלא&#8221;. &#8220;העושר, התלבושות, התנועה, האחדות בתנועה, הכוריאוגרפיה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202410" align="alignleft" width="1500"] אירית רייכמן, עו״ד, בעלים של משרד עורכי דין, אירית רייכמן ושות׳, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע היה עשיר, ססגוני, צבעוני, מעורר השראה, מרגש, פשוט נפלא".

"העושר, התלבושות, התנועה, האחדות בתנועה, הכוריאוגרפיה המיוחדת, וכמובן הסיפור ההיסטורי מאחורי הריקודים האלו, שהוא מאד מעניין. כל אלה יחד הפכו את זה לערב מרגש".

"כל המופע בשלמותו הוא מאד מעניין, כל התרבות הסינית [העתיקה] הזו שהיא כל כך זרה לנו ושאנחנו לא באמת מכירים, ופתאום שומעים על עולמות חדשים לגמרי שלא שמענו עליהם, אז כל הדבר הזה הוא פשוט מעניין ומרגש".
    - אירית רייכמן, עו״ד, בעלים של משרד עורכי דין, אירית רייכמן ושות׳
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רופא שיניים: &#8220;משהו חדש שלא הכרתי ואני מופתע ונדהם&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202393/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202393/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:34:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202393</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;זו הפעם הראשונה שאני רואה מופע כזה. זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה כל כך הרבה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202395" align="alignleft" width="1600"] ד"ר עבד גאוי, רופא שיניים, בעלים של מרפאת שיניים, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"זו הפעם הראשונה שאני רואה מופע כזה. זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה כל כך הרבה סינים. אני נדהם מהתנועתיות שלהם, מהריקוד, מצירופי הצבעים, מהתנועה והמוסיקה. נחשפתי למשהו חדש שלא הכרתי ואני מופתע ונדהם".

"אני מרגיש שזה צעד חיובי ומרגש שמישהו בכלל חשב לחבר את העבר עם העתיד, על כל התהפוכות שעברו מאז סין העתיקה ועד ימינו".

"אני מאמין שכל אחד חייב לשמר את התרבות ואת המסורת שלו".

"הרגשנו שהרקדנים נותנים מבפנים, שהם חיים את מה שהם עושים, מציגים ומראים".

"חשבנו על זה, בעיקר אשתי, אנחנו רוצים לספר לחברים ולהמליץ להם לקנות כרטיסים ולבוא לראות את המופע".

"[נספר לחברים] שזה משהו חדש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תזונאית: &#8220;שן יון הוא מופע מרהיב&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202763/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202763/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:34:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202763</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע מקצועי מאוד, נפלא, צבעים יפהפיים&#8221;. &#8220;התלבושות יפהפיות, המראה מדהים&#8221;. &#8220;ההנחיה בין הקטעים עזרה מאוד&#8221;. חברה:...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202537" align="alignleft" width="1500"] יהודית רון, תזונאית (משמאל), וחברה, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן אפוק טיימס[/caption]

"המופע מקצועי מאוד, נפלא, צבעים יפהפיים".

"התלבושות יפהפיות, המראה מדהים".

"ההנחיה בין הקטעים עזרה מאוד".

חברה: "[השילוב בין כלי נגינה מערביים וסינים] היה מעניין מאוד. הייתה גם מוסיקה קלאסית. זה היה יפהפה".

"מופע מרהיב".
   - יהודית רון, תזונאית
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מאיר אוזן: &#8220;השן יון היה מרגש מאד ונהנינו&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202423/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202423/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:33:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202423</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;תנועות הרקדנים היו מדויקות ביותר והרמוניות&#8221;. &#8220;לא ראינו משהו כזה בעבר&#8221;. &#8220;אנחנו נגד הרדיפה [של הפאלון...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202424" align="alignleft" width="1500"] מאיר אוזן ובני משפחתו נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"תנועות הרקדנים היו מדויקות ביותר והרמוניות".

"לא ראינו משהו כזה בעבר".

"אנחנו נגד הרדיפה [של הפאלון גונג]. אנחנו מאמינים שהתרבות הזו צריכה להיות חופשיה".

"אני חושב שהתרבות צריכה לזכור את העבר כדי להתקדם לעבר העתיד. אסור לדכא אותה. יש לבנות את העתיד מתוך העבר".

"זה היה מרגש מאוד, ונהנינו".
   - מאיר אוזן, המייסד והבעלים לשעבר של חברת "שקל"
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גד פרופר: &#8220;שן יון מיוחד מאד&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202432/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202432/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:32:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202432</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד. יפה מאוד, מיוחד מאוד&#8221;.      &#8211; גד פרופר, מבעלי אסם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202436" align="alignleft" width="1500"] גד פרופר, מבעלי אסם לשעבר, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד. יפה מאוד, מיוחד מאוד".
     - גד פרופר, מבעלי אסם לשעבר
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שירה גולן: &#8220;המוסיקאים בשן יון מדהימים, הרקדנים מדהימים, התלבושות מרהיבות&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202370/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202370/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:32:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202370</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;ממש נהניתי מהמוסיקה, מוסיקה חיה, מוסיקאים מדהימים, רקדנים מדהימים, תלבושות מרהיבות,  נהניתי מהאחדות שלהם, יפהפה, יפהפה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202372" align="alignleft" width="1500"] שירה גולן, זמרת, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; רקפת תבור/ אפוק טיימס[/caption]

"ממש נהניתי מהמוסיקה, מוסיקה חיה, מוסיקאים מדהימים, רקדנים מדהימים, תלבושות מרהיבות,  נהניתי מהאחדות שלהם, יפהפה, יפהפה.

"אני מופתעת, מכל החלק הרוחני במופע.  נשמות מהשמים, שמים ואדמה. התחברתי מאוד לזה".

"אמליץ על המופע לכל אלה שמעריכים מחול ומוסיקה".
                                                                                                 - שירה גולן, זמרת
להקת שן יון ניו יורק
25 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בעל חברת תיירות ונדל&#8221;ן: &#8220;כל המשפחה באה לראות את השן יון. היתה לנו תגלית ענקית, חוויה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202449/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202449/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:28:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202449</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע מקורי מאוד, חוויה לכל החושים, תרבות יפהפיה&#8221;. &#8220;כל המשפחה באה, הייתה לנו תגלית ענקית, חוויה&#8221;. &#8220;הסנכרון...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202451" align="alignleft" width="1500"] רוני הדס, בעל חברת תיירות ונדל"ן, עם משפחה וחברים, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; טל עצמון/ אנטידי[/caption]

"המופע מקורי מאוד, חוויה לכל החושים, תרבות יפהפיה".

"כל המשפחה באה, הייתה לנו תגלית ענקית, חוויה".

"הסנכרון בין הרקדנים פנטסטי".

"אם מישהו עומד כפסל או כדמות, הם יכולים לעמוד ללא תזוזה כשבע או שמונה דקות, אתה חושב שזו תמונה. הם מקצועיים מאד".

"שמענו הרבה במופע שהתרבות [המסורתית בסין] נהרסה. אני מצטער שדברים כאלו קורים, ואני שמח מאוד שאנשים ממשיכים, מחזיקים את הלפיד, ממשיכים לתת את התרבות והמסורת, הריקוד המסורתי, והאמנות המסורתית".

"לראות את הצד הרוחני של סין היה מרגש. לראות זאת היה רגע מרגש, וארצה לדעת יותר על זה, להבין יותר על זה".

"יש הרבה מה למצוא, להתחבר ולגלות לגבי החלק הרוחני של סין המסורתית".

נעם: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עורכת דין: &#8220;שן יון מופע מושלם&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202562/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202562/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:26:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202562</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע היה מקסים, ממש מושלם, אין מילה אחרת לתאר אותו. כל התנועות [של הרקדנים],  הסיפורים, ההומור,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202565" align="alignleft" width="1500"] אירן גרובר, עורכת דין, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס &#124; צילום: אלכס גורביץ'[/caption]

"המופע היה מקסים, ממש מושלם, אין מילה אחרת לתאר אותו. כל התנועות [של הרקדנים],  הסיפורים, ההומור, הכל היה מושלם".

"אפשר להרגיש שהרקדנים מתרגלים מדיטציה. אולי כל המושלמות של המופע היא משהו רוחני".

"הצטערתי שלא הבאתי את הנכדות שלי".
   - אירן גרובר, עורכת דין
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מוסיקאי: &#8220;המוסיקה בשן יון כל כך אותנטית, השילוב של מזרח ומערב מדהים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202673/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202673/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:22:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202673</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע הוא וואוו. קודם כל יש כאן תזמורת מדהימה והמוסיקה החיה מהווה חלק בלתי נפרד מכל...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202675" align="alignleft" width="1500"] ירון מיטלמן, מוסיקאי, נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; טל עצמון/ אנטידי[/caption]

"המופע הוא וואוו. קודם כל יש כאן תזמורת מדהימה והמוסיקה החיה מהווה חלק בלתי נפרד מכל מה שקורה כאן. אני לא איש של בלט, אך הרקדנים ממש מהממים, הסנכרון ביניהם, הצבעים, התפאורה, המוסיקה, הכל ממש מרתק, מרתק מהרגע הראשון עד האחרון. כל דבר מרתק".

הם [משלבים בין המוסיקה של המזרח והמערב] כל כך יפה ואותנטי שאפילו לא חשבתי על זה עד הרגע ששאלת אותי. זה קורה בטבעיות. מדהים".

"שמחתי לראות שהם עוסקים גם במה שקורה היום בסין. הם מעלים את המודעות למה שמתרחש מבחינת המפלגה הקומוניסטית, והטירוף שקורה שם כבר עשרות שנים".

"אהבתי שהם נגעו גם במסורת. כלומר, הם הראו איך זה היה לאורך ההיסטוריה. זה מעניין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ציירת: &#8220;שן יון יכול לתת השראה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202529/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202529/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:12:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202529</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע מדהים, יפה מאד, הריקוד המוסיקה, הכל היה באמת מדהים&#8221;. &#8220;הצבעים יפים, יפים, הכל יפה&#8221;. &#8220;המופע...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202530" align="alignleft" width="1500"] רותם אשטון, ציירת ומגייסת כח אדם, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן אפוק טיימס[/caption]

"המופע מדהים, יפה מאד, הריקוד המוסיקה, הכל היה באמת מדהים".

"הצבעים יפים, יפים, הכל יפה".

"המופע יכול לתת השראה"
      - רותם אשטון, ציירת ומגייסת כם אדם
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פסיכולוגית: &#8220;הייתי רוצה לראות את הערכים שמוצגים בשן יון משפיעים על החברה היום&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202414/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202414/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:12:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202414</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;נהניתי מהמולטי מדיה, מהמופע עצמו, מהמוסיקה, מהריקוד, מאיכות הריקוד, זו איכות גבוהה מאוד. ראינו את שיתוף...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202533" align="alignleft" width="1500"] איריס שרון, פסיכולוגית ואיתן שרון, מהנדס, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"נהניתי מהמולטי מדיה, מהמופע עצמו, מהמוסיקה, מהריקוד, מאיכות הריקוד, זו איכות גבוהה מאוד. ראינו את שיתוף הפעלה בין כולם, תחושת היחד, וזו הייתה ממש עבודת צוות שלהם על הבמה".

"חשוב לנו מאוד לראות ולשמוע על התרבות העתיקה, כי כשאנחנו באים לסין היום, אנחנו לא יכולים לראות את המסורת הזו, וזה חשוב לנו לדעת עליה.חשוב מאד מאד לשמר את המורשת".

"נרצה לראות את הערכים האלו בשן יון משפיעים על החברה היום".

"תודה לשן יון שבאתם לישראל'.

"בטח שנמליץ על המופע".
   - איריס שרון, פסיכולוגית
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ציירת: &#8220;התלבושות בשן יון מהפנטות&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202569/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202569/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:11:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202569</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;התרשמתי מאוד מהמופע, במיוחד מהמיזוג בין התפאורה והסיפור&#8221;. &#8220;התרשמתי מאוד מהריקוד, בייחוד מהתלבושות, זה היה מהפנט&#8221;....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202580" align="alignleft" width="1500"] בתיה באומדיגר, ציירת,, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; רקפת תבור/ אפוק טיימס[/caption]

"התרשמתי מאוד מהמופע, במיוחד מהמיזוג בין התפאורה והסיפור".

"התרשמתי מאוד מהריקוד, בייחוד מהתלבושות, זה היה מהפנט".

"המוסיקה הייתה מיוחדת מאוד. הצלילים, הקצב של המוסיקה, השילוב עם הסיפורים היה מאוד מיוחד".

"למעשה חווינו במופע כל מה שקשור לסין, מכל חלק בסין: התרבות, המסורות העתיקות, וזה מילא את העולם שלי".

"חשוב מאוד להראות את ההיסטוריה והמורשת של תרבות, כי אלו הם השורשים. כל אומה המכבדת את ההיסטוריה שלה, שורדת".

"המעבר בין טכנולוגיה מודרנית המוצגת בתפאורה, ועולם הפנטזיה שבסיפורים היה מיוחד מאוד".
   - בתיה באומדיגר, ציירת
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מעצבת תכשיטים: &#8220;אמליץ על שן יון לכולם&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202608/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202608/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:11:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202608</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע יפה, מעניין, מיוחד, היה נחמד לפגוש את התרבות האסייתית&#8221;. &#8220;התרשמתי מהעדינות שבה, מהצבעוניות. והצבעים על...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202615" align="alignleft" width="1500"] פרידה פנקס, מעצבת תכשיטים, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע יפה, מעניין, מיוחד, היה נחמד לפגוש את התרבות האסייתית".

"התרשמתי מהעדינות שבה, מהצבעוניות. והצבעים על מסכי התפאורה התאימו לצבעים של התלבושות".

"אמליץ על המופע לכולם".
   - פרידה פנקס, מעצבת תכשיטים
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מנהל תפעולי: &#8220;אהבתי את העדינות והרגישות של הרקדנים בשן יון&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202482/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202482/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:11:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202482</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;אהבי את המופע מאוד, את המוסיקה, הצבעים, הכל, ממש יפהפה. היום חל  יום הולדתי&#8221;. &#8220;הכי נוגע...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202618" align="alignleft" width="1500"] שמשון מצגר, מנהל תפעולי, ואשתו נורית,עקרת בית, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"אהבי את המופע מאוד, את המוסיקה, הצבעים, הכל, ממש יפהפה. היום חל  יום הולדתי".

"הכי נוגע ללב היתה העדינות והרגישות של הרקדנים, הם היו ממש שלווים".
        - שמשון מצגר, מנהל תפעולי
להקת שן יון ניו יורק
27 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רואת חשבון: &#8220;אתם חייבים לבוא לראות את שן יון&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202455/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202455/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:10:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202455</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע עשוי היטב, יפה, מאד יפה, מדהים&#8221;. &#8220;המופע מלא משמעות, לא רק הריקוד, הסיפורים יש להם...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202624" align="alignleft" width="1500"] מאדרה וישוטי, רואת חשבון, וביתה ויויאן וישוטי, מורה למתמטיקה, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; מארי מאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע עשוי היטב, יפה, מאד יפה, מדהים".

"המופע מלא משמעות, לא רק הריקוד, הסיפורים יש להם משמעות".

"אני אמליץ לאנשים 'אתם חייבים לבוא לראות את המופע'".

ויויאן: "הרשימה אותי מאד הכוריאוגרפיה, התלבושות, הרבה פרטים, מאד יפה, מאד הרמוני".

"מאד אהבתי את השילוב עם האפקטים של הוידיאו. זה היה מדהים".

אפשר לראות את התרבות דרך הריקוד"

"המופע מאד מסורתי, אפשר לראות את התרבות, רואים את המסורת, זה מאד יפה".

"אני אגיד לאנשים שזה מופע חובה. אי אפשר לתאר את זה רק במילים, צריך לצפות בזה".

"אני חושבת שהם בדרך להחזיר את הערכים המסורתיים. אני חושבת שזה נחמד לבנות מחדש את התרבות ולהראות את התרבות ואת המסורות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>צופים בקהל: &#8220;השן יון מושלם. מעולם לא ראינו מופע כזה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202470/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202470/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:09:34 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202470</guid>
                                <description><![CDATA[שושנה: &#8220;זה היה מופע יפה, מאד מקצועי. מאד צבעוני. נהנינו מאד. בראבו. אנחנו אוהבים את זה&#8221;....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202626" align="alignleft" width="1500"] מארק אלייני, בעלים של עסק נדלן, ושושנה אלייני מתנדבת, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

שושנה: "זה היה מופע יפה, מאד מקצועי. מאד צבעוני. נהנינו מאד. בראבו. אנחנו אוהבים את זה". זה היה באמת מצויין. מעולם לא ראיתי כזה מופע".

"קטע הנגינה עם הכלי עם שני המיתרים [ארהו] היה יפהפה".

"אני חושבת שזה טוב להחזיר את המסורת, את הרוחנית לחברה המודרנית".

מארק: "זה היה מופע מושלם. הכל היה מאד מדוייק. וכשהם באו מאחורי הקלעים וקפצו אל הבמה, זה היה מושלם".

"המסורת, זה משהו שצריך לחזור לחברה המודרנית".
   - מארק אלייני, בעלים של עסק נדל"ן,
ושושנה אלייני, מתנדבת
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יועצת נסיעות: &#8220;שן יון הראה לי את סין האותנטית&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202465/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202465/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:08:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202465</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע  היה פנטסטי, צבעוני מאוד, מיוחד במינו  ונהניתי ממנו מאוד&#8221;. &#8220;שמעתי הרבה על הפאלון דאפא במופע...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202637" align="alignleft" width="1500"] רינה סטורלמן, יועצת נסיעות,, נהנתה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-26 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע  היה פנטסטי, צבעוני מאוד, מיוחד במינו  ונהניתי ממנו מאוד".

"שמעתי הרבה על הפאלון דאפא במופע וזה עניין אותי. זה היה מאוד עוצמתי. זה מראה לי שיש אנשים שמתייסרים מאי סובלנות שקיימת בסין, ומההתחלה התרשמתי שהלהקה הזו אינה מסין, לא ידעתי מאיפה, אולי מטייוואן או ממקום אחר, ואז נודע לי שהם מניו יורק".

"איני יכולה לתאר [עד כמה הרגשתי את הרוחניות במופע]".

"אני מרוגשת מאד. זה היה חיובי מאוד".
    - רינה סטולרמן, יועצת נסיעות
להקת שן יון ניו יורק
26 מארס 2018 ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מעצבת פנים: &#8220;התזמורת החיה בשן יון, זה היה מדהים, מדהים, מדהים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202486/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202486/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:05:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202486</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע מדהים, מרשים, מעניין, מיוחד במינו, שונה מאוד&#8221;. &#8220;זהו מסע והבנה של תרבות שאינה מוכרת לי...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202759" align="alignleft" width="1280"] מיכל רבינוביץ, מעצבת פנים (מימין) ומירב כהן, מורה לפלדנקרייז, נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; רקפת תבור/ אפוק טיימס[/caption]

"המופע מדהים, מרשים, מעניין, מיוחד במינו, שונה מאוד".

"זהו מסע והבנה של תרבות שאינה מוכרת לי כל כך".

"העובדה שהם לא יכולים להופיע בסין, היה קשה לשמוע את זה. אף פעם לא הייתי בסין".

"זהו מופע שצריך לחשוב עליו, אך זו חוויה נהדרת, המופע כולו הוא חוויה נהדרת".

"[אספר לחברים] שזו החוויה עצמה, אתם חייבים לראות אותו בעצמכם, זה משהו שאתם חייבים לחוות. זה היה כל כך צבעוני. זה משהו אחר לגמרי".

" עוד דבר  – המוסיקאים, התזמורת החיה, כל הזמן הסתכלנו למטה[אל התזמורת בפיט], זה היה מדהים! מדהים! מדהים! מאוד מאוד מיוחד".

"[השילוב של המוסיקה מהמזרח ומהמערב] היה נפלא. והנֶבל...והפּיפָה מדהימה, מדהימה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>זמרת: &#8220;לזמרת בשן יון יש קול מדהים שהדהד בכל האולם בלי מיקרופון&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202664/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202664/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 08 Apr 2018 08:03:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202664</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;המופע. מהמם, מרגש, צבעוני, יפה, צבעים. מופע כזה והרקדנים כל אחד ואחת מהם נהדרים&#8221;. &#8220;אני כאן...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202670" align="alignleft" width="1500"] ויקטוריה לורנץ,זמרת מצו סופרן, נהנהת ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-27 במארס 2018 &#124; טל עצמון/ אנטידי[/caption]

"המופע. מהמם, מרגש, צבעוני, יפה, צבעים. מופע כזה והרקדנים כל אחד ואחת מהם נהדרים".

"אני כאן עם אמי ונהנינו מאוד לראות את המופע".

"הזמרת היא וואוו. יש לה קול מדהים שנשמע והדהד בכל אולם האופרה בלי מגבר, בלי מיקרופון וזה נדיר כל כך במיוחד בישראל".

"נהניתי מהמוסיקה עם הכלים האותנטיים, במיוחד לראות ולשמוע אותם  על הבמה לא רק בטלוויזיה או ביו-טיוב וכדומה. אין דברים כאלו בישראל".

"לא חשבתי שזה אפשרי בכלל, שהצלילים [של מזרח ומערב] יכולים להתמזג. זהו הישג אמיתי של המלחין ליצור מוסיקה כזאת. אני מסירה את הכובע לכבודו. זה לא מובן מאליו, זה לא קל לשים כלים מערביים מול אסיאתיים שהם ממש אותנטיים, זה באמת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בעלי מותג מזון לא ציפו ששן יון יהיה כל כך מעורר השראה וקסום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202304/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202304/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 02 Apr 2018 15:22:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202304</guid>
                                <description><![CDATA[אלכס: &#8220;זה משהו מיוחד, חדשני ולא רגיל. המסורת היא השורשים שלנו. אי אפשר לעקור את המסורת....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202307" align="alignleft" width="1500"] אלכס וסוזנה זלצר, בעלי מותג המזון "ענבי ציון", נהנו ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

אלכס: "זה משהו מיוחד, חדשני ולא רגיל. המסורת היא השורשים שלנו. אי אפשר לעקור את המסורת. אי אפשר לעקור את השורשים. מי שנלחם נגד זה, נלחם נגד הרוח".

סוזנה: "אני פשוט בהלם. לא ציפיתי שזה יהיה כל כך רוחני, מקצועי, מעורר השראה וקסום. אני מרגישה אושר עילאי לאחר שצפיתי במופע. גם לנו, כיהודים, רצו לעקור את השורשים. אנחנו במקור מרוסיה. באנו ב-73'. גם שם [המפלגה הקומוניסטית] רצתה לעקור את השורשים שלנו אבל לא הצליחה. אני רוצה להביא את הילדים שלי ואת הנכדים שלי לראות את המופע בשנה הבאה".
- אלכס וסוזנה זלצר
בעלי  מותג המזון "ענבי ציון"
להקת שן יון ניו יורק
25 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כלכלן: &#8220;אני אוהב את הרוגע והשלווה בשן יון, ובו זמנית את האקשן&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202324/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202324/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 02 Apr 2018 15:21:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202324</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;זה היה מדהים! נהניתי מאוד מהריקוד, מהתלבושות ומהאקשן והמוסיקה. נפלא!&#8221;. &#8220;ישבתי בשורה הראשונה וראיתי את ההרקדנים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202325" align="alignleft" width="1500"] גאי שטיינברג, כלכלן ברשות הספנות והנמלים נהנה ממופע להקת שן יון בבית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ב-25 במארס 2018 &#124; סאלי סאן/ אפוק טיימס[/caption]

"זה היה מדהים! נהניתי מאוד מהריקוד, מהתלבושות ומהאקשן והמוסיקה. נפלא!".

"ישבתי בשורה הראשונה וראיתי את ההרקדנים והמוסיקאים".

"רק ראיתי את סרטון הפרומו על שן יון ואהבתי את זה מאוד, אז אמרתי, 'בוא נלך על זה'. זה היה ספונטני".

"נהניתי מאד".

"ממש נהניתי מההסבר של המנחה, במיוחד מהבחור שדיבר בעברית, כי איני מדבר סינית. וההסבר על הריקוד. אבל זה מתקשר גם להיסטוריה, [ומאפשר] להבין קצת יותר על התרבות הסינית".

"עכשו אני יודע הרבה על ההתנהגות של האנשים הסינים והמנהגים שלהם".

"אני חושב שאני אוהב את הרוגע והשלווה שיש בשן יון, ובו זמנית את האקשן. אך זה  לא אקשן אגרסיבי, זה באמת אקשן מהנה".

"אני אגיד לחברים שלי שזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפתרון לפליטים? מחנות פליטים הופכים לערים במדבר האתיופי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/201252/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/201252/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 12:55:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201252</guid>
                                <description><![CDATA[ליסה סים שהתה מספר חודשים במחנות פליטים באתיופיה, וצפתה כיצד מצליחים הפליטים, בסיוען של סוכנויות האו"ם וחברות פרטיות, ליצור לעצמם עתיד עצמאי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201401" align="alignleft" width="1500"] מוחמד עדולאי מנקה בעדינות פנלים סולריים מאובקים &#124; תמונה: Lisa Sim/Epoch Times[/caption]
מלקדידה, אתיופיה – מציאת פתרון קבע לפליטים היא תכנית נועזת. בעלי ואני זכינו לראות מקרוב איך המאמץ הזה קורם עור וגידים, איך מביאים מקורות אנרגיה למחנות פליטים ואיך נובטת חקלאות באזור הכמעט מדברי.
הגענו למחנה הפליטים מלקדידה באמצע נובמבר 2017 בדרך בוצית משדה תעופה השוכן בעיר "דולו אדו", הנמצאת במזרח אתיופיה וגובלת בקניה ובסומליה (ראו מפה). כ-220,000 פליטים חיים באזור הזה בחמישה מחנות (בוראמינו, הילאווין, קובה, מלקדידה ובוקולמניו), במזג אוויר בלתי נסבל של 43 עד 48 מעלות צלזיוס במשך היום. רובם סומלים שברחו בעשור האחרון מסומליה בגלל אלימות האסלאם הקיצוני או בגלל בצורת קשה.
בעלי הגיע לכאן עם קבוצת "מהנדסים ללא גבולות". מטרתם הייתה לעזור לצוות של נציבות האו"ם לפליטים לבנות רשתות סולאריות קטנות שיזרימו אנרגיה למרפאות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גולף עם דיקטטורים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/201248/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/201248/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 12:53:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201248</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד נשיאי ארה"ב העבירו אורניום לרוסיה, הזרימו כספים לאיראן, הבטיחו לבנות כור גרעיני לצפון קוריאה והפכו את המערב לכלי משחק בידיהם של המשטרים הרעים. האם טראמפ ישנה גישה? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[פרק א' - קלינטון וצפון קוריאה
[caption id="attachment_201413" align="alignleft" width="1500"] ביל קלינטון נואם בעד השיחות עם צפון קוריאה &#124; תמונה: Youtube Screenshot[/caption]

 ביל קלינטון, לשעבר נשיא ארה"ב, חשב שהצליח להציל את העולם מאסון גרעיני צפון קוריאני. בתחילת שנות ה-90 החלה צפון קוריאה לפתח את ארסנל הגרעין שלה, וקלינטון הבין שעליו לנקוט בפעולת מנע. "הייתי נחוש למנוע מצפון קוריאה לפתח ארסנל גרעיני, אפילו תוך סיכון של יציאה למלחמה", הוא כתב בביוגרפיה שלו.
אבל קלינטון לא באמת תכנן לצאת למלחמה. בדיוק להיפך – במקום להוקיע את משטר האימים הצפון קוריאני, להשמיד מהאוויר את כור הפלוטוניום שהלך ונבנה (כפי שעשתה ישראל בעיראק ובסוריה), וללחוץ כלכלית על המדינה הקומוניסטית הסוררת, הוא החל לחזר אחרי מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג-איל. קלינטון פתח מולו בשיחות ובסוף גם נתן לו מתנה: סיוע של מיליארדי דולרים.


קים, דיקטטור צמא דם המספק טכנולוגיות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: הסוד של רוני</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/201450/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/201450/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 12:51:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201450</guid>
                                <description><![CDATA[בגיל 32 היא התאשפזה בעקבות שיתוק ברגליים. הרופאים לא ידעו מה יש לה, עד שהתגלה הסוד הגדול]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201452" align="alignleft" width="1145"] צילום: סיגל איילנד שילמן[/caption]
יום אחד, בגיל 32, מצאה רוני פרידמן את עצמה בקריסה מוחלטת. היא איבדה את התיאבון, היו לה הפרעות שינה קשות, היא פחדה ללכת לישון מחשש שתמות ואז מי יטפל בבנותיה, והיא התחילה לאבד את התחושה ברגליה. אחרי שבקושי הצליחה לגרור את עצמה, היא הגיעה בהדרגה לתחושה של שיתוק כמעט מוחלט. מצב הרוח שלה היה ירוד עד כדי דיכאון. הרופאים חשבו שיש לה דיכאון לאחר לידה. כשזה לא עבר, שלחו אותה לכל הבדיקות האפשריות – כולן יצאו תקינות.
כמוצא אחרון, רופאת המשפחה שלה הציעה לעשות בדיקה אחת נוספת, לאיתור מחלה גנטית. פרידמן שמעה את הצעתה של הרופאה, ונכנסה לבהלה נוראית, כי בדיקה גנטית, כך היא חששה, עלולה לפתוח תיבת פנדורה שתזעזע את חייה ואת חיי הוריה. כדי למנוע זאת היא החליטה לספר לרופאה את הסוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הציור הוא נכדו של הטבע&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201478/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201478/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 12:46:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201478</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;על מה את חושבת?&#8221; &#8220;על מה אתה חושב?&#8221; ענתה סאסקיה בחיוך עצוב. &#8220;אני לא חושב, אני...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201482" align="alignleft" width="1500"] "משמר הלילה", 1642 &#124; הציור: Wikipedia-CC-PD[/caption]
"על מה את חושבת?"
"על מה אתה חושב?" ענתה סאסקיה בחיוך עצוב.
"אני לא חושב, אני מצייר. בעצם, אני חושב על מה ששאלתי אותך: 'על מה שאת חושבת'".
"רמברנדט, אני לא יודעת אם אעמוד בזה שוב. שימות לנו עוד ילד. אני פשוט לא יודעת איך אסבול את זה", יצאה סאסקיה מתנוחת המודל שלה בחזרה לעולם האמיתי.
הצייר הניח גם הוא את מכחולו, התקרב וחיבק אותה. "הפעם הוא יחיה. אני בטוח בכך. ואת, חזקה יותר מכל אישה שאני מכיר, את תעמדי בכל דבר. לכן התאהבתי והתחתנתי איתך".
סאסקיה הרימה מעט את שמלתה, התבוננה בה ושינתה את נושא השיחה: איזה בד מרהיב. זה בוודאי עלה לך הון".
"כן, את יודעת, זה מה שנחוץ כדי שהתוצאה תהיה מרהיבה, השגתי את זה בהנחה".
"הו רמברנדט זה חזק ממך, ראיתי גם שקנית שני ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המוניות המעופפות מתקרבות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202001/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202001/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 11:28:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202001</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שתמריאו במונית המעופפת של חברת אי-האנג (Ehang), תצטרכו להקיש את היעד הרצוי על המסך שלפניכם,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[לפני שתמריאו במונית המעופפת של חברת אי-האנג (Ehang), תצטרכו להקיש את היעד הרצוי על המסך שלפניכם, המציג תוכנה בסגנון "גוגל מפות", המחברת אתכם למרכז בקרה מרוחק. לאחר שיתקבל אישור, תתרומם המונית באוויר ותטיס אתכם מעל בניינים וכבישים במהירות של כ-100 קמ"ש, למרחק מקסימלי של 16 קילומטר.
לא מדובר עוד בפנטזיה רחוקה. לפי החברה הסינית, המונית המעופפת שלהם כבר יודעת לעשות בדיוק את זה, לאחר שהספיקו לבחון אותה כבר יותר מ-1,000 פעמים – בתנאי מזג אוויר שונים, כולל בלילה. במקרה של תקלה, חדר הבקרה משתלט על הטיסה מרחוק ומוביל את המונית למקום מבטחים. חלק מטיסות הניסוי הראשונות לא הצליחו כל כך והיו "אלימות", הודו בחברה. אם להאמין להם, אף סיני לא נפגע.
החברה כבר חתמה על הסכמים עם מדינת נבאדה שבארה"ב, ועם מנהל התעופה של דובאי, שיאפשרו לה להמשיך בניסויים. אבל היא רק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תזכורת: מה שעולה צריך גם לרדת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/201999/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/201999/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 11:22:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201999</guid>
                                <description><![CDATA[ההיסטוריה מלמדת שלא נותר עוד זמן רב עד המשבר הכלכלי הבא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202059" align="alignleft" width="1500"] המיליארדר ריי דליו (מימין). מאמין שלמשברים כלכליים יש מחזוריות &#124; תמונה: Larry Busacca/Getty Images for The New York Times[/caption]
הכלכלה הגדולה והחשובה בעולם ממשיכה לצמוח בקצב משעמם ורגוע יחסית (כ-2.5% בשנה) מאז יוני 2009, ערב היציאה מהמשבר הכלכלי הקודם שהדיו הכו בכל העולם. "ביצועי כלכלת ארה"ב טובים, ובוודאי הטובים ביותר מאז שהסתיים המשבר הכלכלי", אמר רנדל קווארלס, מושל הבנק המרכזי של ארה"ב, בפברואר האחרון. לפי הבנק המרכזי, כלכלת ארה"ב איתנה וקיים סיכון מזערי למיתון.
אולם, כפי שהראנו כבר במגזין זה, 47 משברים כלכליים הכו את הכלכלה האמריקנית ב-200 השנים האחרונות, בדיוק מתי שלא ציפו להם. וחשוב מכך – הם באו כמו גלים. לפני כמאה שנה הם הכו בכל שלוש או ארבע שנים בממוצע; אולם בעשורים האחרונים תדירותם השתנתה, והם מופיעים בכל שמונה שנים בממוצע (או כל עשור) – ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מניטול לפרקינסון, דובדבנים לשיגדון ו&#8230; קינמון לאלצהיימר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/201978/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/201978/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 11:18:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201978</guid>
                                <description><![CDATA[חברה ישראלית מאתרת תרופות טבעיות למחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר, ובוחנת אותן על אלפי מתנדבים. לא תאמינו מה היא גילתה כעת – טור אישי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201984" align="alignleft" width="1500"] המניטול, חומר אבקתי מתוק שהתגלה כתרופה לפרקינסון &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
יש חברות עם לב של כסף ויש חברות עם לב אדם. עוד מהימים ששיחקתי בארגז החול רציתי לרפא את העולם. בעיית הרעב הייתה הדבר הראשון שרציתי לפתור. אולי זה נטוע בדי-אן-אי שלי לאור העובדה שסבתא רבא שלי הייתה נוהגת להשאיר לחם מחוץ למאפיה שלה, ואומרת שלחם זה משהו שלא צריך לגנוב אם אין איך לשלם עבורו.
אימי, שהייתה סגנית מנהלת בחינוך מיוחד, לימדה אותי לראות את האדם בתוך כל "אחר" ואת האחר בתוך כל אדם. ואבי המדען הראה לי, באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני, שיש עולמות שלמים שאנחנו לא מודעים אליהם וכמה מופלאה וחכמה היא המכונה האנושית והטבע ככלל.


דני מתמודד עם פרקינסון כבר כמה שנים. הוא וחבריו החליטו שיביסו את המחלה. כך נהוג אצלם מילדות – אחד למען כולם וכולם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מד זיקנה – יש דבר כזה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201508/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201508/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:59:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201508</guid>
                                <description><![CDATA[יישום חדש, מבוסס בינה מלאכותית, מנתח את גילנו הביולוגי על פי תוצאות בדיקות דם. מה אפשר לעשות עם זה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201975" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
לכל אחד מאתנו יש גיל כרונולוגי – מספר השנים שחלפו מאז הלידה. אבל הגיל הזה לא תמיד יכול לספר לנו עד כמה הגוף כבר הספיק להזדקן. פרמטר נוסף, "הגיל הביולוגי", יכול לתת תמונה טובה יותר על המצב הפיזיולוגי של מערכות הגוף השונות, ואולי אפילו לתת אומדן מסוים לגבי מספר השנים שעוד לפנינו. אם הגיל הביולוגי גבוה מזה של הכרונולוגי, כלומר הגוף מזדקן מהר מהצפוי, כנראה שהמערכות שחוקות, ואולי כדאי שנשנה קצת את ההרגלים, כדי להקל על הגוף לשקם את עצמו.
פרויקט חדש, "Young.AI", של חברת Insilico Medicine האמריקנית מתבסס על בינה מלאכותית כדי לאמוד את גילנו הביולוגי, תוך שניות ספורות, על פי תוצאות בדיקות הדם שלנו. התוכנה גם יודעת להצביע על מערכות הגוף שמזדקנות מהר יותר מהאחרות, כדי שנדע לשים אליהן לב, להיות לגביהן "עם אצבע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גזור ושמור: חשיבה יצירתית &#8211; השיטות למציאת פתרונות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/201542/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/201542/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:53:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201542</guid>
                                <description><![CDATA[באמצעות תבניות חשיבה קבועות שניתן ללמוד בתהליך פשוט ומהיר, תוכלו למצוא פתרון יצירתי לכל בעיה, כמעט]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201564" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
חשבתם שיצירתיות זה עניין של השראה או כישרון מולד? מתברר שלא בהכרח. נכון, היו בהיסטוריה תגליות והמצאות בהשראת חלומות או רגעי "יוריקה", אבל בשנים האחרונות פותחו גם מספר שיטות שבעזרתן אנחנו לא חייבים לחכות לאותו רגע מיוחל. המתודולוגיות האלו עוזרות לנו לבחון את הבעיה מנקודת מבט יצירתית יותר.
זה לא אומר שזה פשוט. בדרך כלל נוח לנו "ללכת על בטוח", כך שעם השנים אנחנו יוצרים לעצמנו תבניות חשיבה שגרתיות – אנחנו מקווים ומצפים שאותם פתרונות שעזרו לנו להתמודד עם אתגרי העבר יעזרו לנו גם בעתיד. המתודולוגיות החדשות מסייעות לנו להסתכל על הדברים קצת אחרת, מזווית שונה, וכך להגיע בצורה שיטתית לפתרונות יצירתיים. שיטות כאלו אמנם לא יעזרו לנו לחשוב על יצירות אמנות חדשות, אבל כשניצבת בפנינו בעיה שאיתה צריך להתמודד, או כשרוצים לפתח מוצר או טכנולוגיה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע שתרצו לחשמל את עצמכם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201504/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201504/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:35:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201504</guid>
                                <description><![CDATA[מעשנים? כוססים ציפורניים? מכורים לבורקס? יש פתרון שישאיר אתכם בשוק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201516" align="alignleft" width="1043"] איור: מושיק גולסט[/caption]
קרלוס פיסטר היה מעשן כבד. במשך חמש עשרה שנה הוא חיסל קופסת סיגריות שלמה בכל יום. במהלך השנים הוא ניסה כל מה שהבטיח הפסקת עישון: גומי לעיסה, רטייה, אפילו היפנוזה. הכול ללא הצלחה. ואז הוא החליט לנסות צעד דרסטי, אולי אפילו קיצוני: להטיל על עצמו עונש כבד בכל פעם שהוא שאף אל תוך ריאותיו את העשן הרעיל – לתת לעצמו שוק חשמלי. ההמצאה הזאת, שנשמעת די הזויה, היא לא של פיסטר. מכשיר בצורת צמיד שעונדים על היד, וקיבל את השם "פאבלוק" (Pavlock), נותן שוק חשמלי בכל פעם שמכניסים סיגריה לפה.
הניסוי שפיסטר עשה עם פאבלוק, ועליו נספר בהמשך, מזכיר את הניסויים שעשה הפסיכולוג סטנלי מילגרם ב-1961 באוניברסיטת ייל, כדי להראות עד כמה אנחנו מוכנים לוותר על ערכים וחשיבה עצמאית כדי לציית לדמויות סמכותיות. בניסוי של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כל אחד יכול: לשלוט בחלומות וללמוד מתוך שינה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201524/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201524/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:31:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201524</guid>
                                <description><![CDATA[יש אנשים החולמים באופן צלול – הם ישנים אבל צלולים ומודעים לעצמם. מה אפשר להרוויח מהטכניקה הזאת?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201520" align="alignleft" width="1402"] איור: מושיק גולסט[/caption]
כשהפסיכולוג האוסטרלי ד"ר דנהולם אספיי הולך לישון, שנת הלילה שלו נראית שונה לגמרי מזו של רובנו. ד"ר אספיי משתייך לקבוצה של אנשים המוגדרים כ"חולמים צלולים" – הוא יודע כיצד להישאר צלול ומודע לעצמו בתוך החלום, בזמן השינה. הוא לא רק שולט במעשיו בחלום, אלא גם מצליח לשלוט בתפאורה ובמיקום, ממש כמו בסרט "אינספשן" ("התחלה"). הוא יכול לבנות לעצמו עולם וירטואלי כזה שבלתי אפשרי לייצר בחיי הערות בגלל חוקי הפיזיקה. את היכולת הזאת הוא חוקר מהפן המדעי, ככלי פסיכולוגי לצמיחה אישית. אבל לפעמים הוא פשוט נהנה לעוף או לקפוץ בין בניינים כמו ספיידרמן, כפי שסיפר בראיון לאפוק טיימס.
"היה לי חלום צלול יפה לפני שני לילות. ניהלתי שיחות מעניינות עם דמויות שלא הכרתי. היינו בבית מוזר שלא ביקרתי בו בעבר. דיברתי איתם על איך אני יכול ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: קנקן התה המסתורי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201442/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/201442/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:21:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201442</guid>
                                <description><![CDATA[מה יכול לקרות כשקונים באינטרנט קנקן תה ב-20 דולר?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201462" align="alignleft" width="863"] קנקן התה של ג'ון ברטלאם &#124; תמונה:Facebook/Woolley &#38; Wallis[/caption]
לפעמים פשוט מתמזל מזלך. מכל אינסוף יצירות האמנות שנזרקות למרתף, לעליית הגג או לפח, נדיר שאחת מהן תתברר כיצירת אמנות בלתי מזוהה של אמן ידוע. ברור שלשם כך דרושה מומחיות, אבל אף אחד לא מצפה למהפך בסדר גודל כזה.
הבריטי שקנה את הקנקן, ששמו לא פורסם, לא ידע כלל שהוא בעל ערך רב כל כך, לפי האתר Artnet.com. למי שאינו מומחה, אין שום דבר בקנקן שמעיד שהוא שווה הון עתק. הידית שבורה, המכסה חסר, והוא קטן מאוד, בגובה של תשעה ס"מ, ורוחבו 12.5 ס"מ.
האדם קנה אותו מתוך דחף רגעי במכירה פומבית של עתיקות במזרח בריטניה, בסכום של 15 פאונד (20 דולר). "אם זה לא היה מוצע למכירה באינטרנט, הוא בטח היה מגיע לפח האשפה", אמרה קלייר דורהם, מבית המכירות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: החתול האציל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/201444/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/201444/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:19:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201444</guid>
                                <description><![CDATA[אישה לקחה את החתול שלה לטיול, אך החתול יילל ומשך אותה למסלול שונה לגמרי. מה שקרה אח"כ זיכה אותו בתואר "סר" ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201465" align="alignleft" width="652"] בנדיט החתול[/caption]
חתולים נחשבים לחיית מחמד עצלנית. הם יותר עצמאים מכלבים, ואין צורך להעניק להם תשומת לב לעתים קרובות. רוב הזמן הם מעדיפים שלא יטרידו אותם. כל זה לא אומר שהם אינם מסוגלים למעשים יוצאי דופן כמו כלבים.
קחו למשל את בנדיט.
לפני כשנה, פראן סוויזי, תושבת קלבורן, טקסס, אימצה את בנדיט ממקלט לבעלי חיים. למרות שהחתול אהב להתבטל, היה לו תחביב שלמרבית החתולים אין – בנדיט אהב טיולים ליליים.
כל לילה, בנדיט היה מטייל באזור המגורים שבו סוויזי התגוררה. "הוא ממש התעקש על הטיולים האלו", אמרה סוויזי לרשת סי-בי-אס. כל לילה החתול נעמד ליד דלת הכניסה עד שסוויזי הסכימה לתת לו לצאת לטיול שלו. בדרך כלל החתול היה יוצא לבדו, ולפעמים סוויזי הצטרפה אליו.


[caption id="attachment_201469" align="aligncenter" width="1280"] CBSDFW_Screenshot-4[/caption]
לילה אחד, כאשר בנדיט סיים את הטיול שלו, הייתה כבר שעה מאוחרת, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: רופא שעשה ניתוח להשתלת לב, גילה שהלב של התורם קטן מדי. הפתרון שמצא הוא מעבר לדמיון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/201446/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/201446/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 10:16:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201446</guid>
                                <description><![CDATA[מי לא אוהב מציאה? אדם יוצא מהבית, מצפה לקבל משהו מסוים, וחוזר הביתה עם הרבה יותר....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201475" align="alignleft" width="960"] ד"ר גופלה קרישנה גוקהאל בפעולה &#124; תמונה:Facebook/Dr Alla Gopala Krishna Gokhale[/caption]
מי לא אוהב מציאה? אדם יוצא מהבית, מצפה לקבל משהו מסוים, וחוזר הביתה עם הרבה יותר. זה קורה כמובן פעמים רבות בקניות בקניון או בשוק, ופחות בבית חולים. ברפואה המודרנית מטופלים רוצים לדעת בדיוק מה הולך לקרות, לפני שהם מסכימים שהמנתח יפתח את גופם.
אבל לא תמיד זה אפשרי. רופאים עובדים תחת תנאים ולחצים שעלולים לכפות עליהם לאלתר פתרונות תוך כדי תנועה. כך קרה לד"ר גופלה קרישנה גוקהאל, רופא מנתח בבית החולים "אפולו" בהודו. הוא עמד בפני בעיה בלתי צפויה, כאשר התכונן לניתוח השתלת לב.
המטופל שחיכה להשתלה היה אדם בגיל 56, שמצבו הבריאותי הלך והתדרדר, והיה חשש לחייו אם לא יימצא במהרה תורם. ואז נמצא תורם, נער בן 17 שנפטר. לקח שעתיים עד שהלב הגיע לבית החולים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: התינוקת שקמה לתחייה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/201448/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/201448/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 09:59:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201448</guid>
                                <description><![CDATA[בגיל שנתיים היא טבעה בבריכה בבית הוריה ונשארה שעתיים ללא דופק. מה שקרה אחר כך הוא לא פחות מנס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201455" align="alignleft" width="944"] עדן קרלסון, רגע לפני שטבעה בבריכה &#124; תמונה: באדיבות המשפחה של עדן[/caption]
קריסטל וכריס קרלסון ניסו במשך שש שנים להביא ילד נוסף לעולם. בדיוק כשהתייאשו והחליטו להסתפק בארבעת ילדיהם, דווקא אז קריסטל גילתה שהיא בהריון וב-2014 נולדה תינוקת יפהפיה שקיבלה את השם עדן. "הלידה שלה הייתה נס", אמרה קריסטל. אבל עדן הייתה זקוקה לעוד מספר ניסים כדי לשרוד בעולם.
ב-29 בפברואר, 2016, קריסטל היתה עם עדן בביתה שבעיר בעיר פאייטוויל בארקנסו, ארה"ב, עם עוד שני אחים (בגיל 14, ו-15 באותו זמן). אחרי הצהרים קריסטל נכנסה להתקלח, וכשיצאה מהמקלחת היא לא ראתה את עדן. היא הייתה בטוחה שעדן משחקת עם הבנים, אבל התברר שהבנים חשבו שעדן איתה. קריסטל קראה מספר פעמים בשמה, וכשלא נשמעה שום תגובה, היא התחילה לדאוג.
ואז הבזיקה במוחה מחשבה מחרידה: הבריכה. זה היה נראה בלתי אפשרי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>משולש ברמודה האסיאתי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/202148/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/202148/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 09:51:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202148</guid>
                                <description><![CDATA[ספינות שמתנגשות, מכליות נפט שעולות באש וגופות שנעלמות מהאזור – הכירו את "משולש ברמודה החדש" ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בינואר 2018, בים סין המזרחי, מכלית הנפט האיראנית סאנשי (Sanchi) התנגשה מסיבה שאינה ברורה בספינת מטען מהונג קונג ומיד עלתה בלהבות. גופותיהם של שניים מאנשי הצוות התגלו על הסיפון. גופה נוספת התגלתה בסמוך למכלית שעלתה בלהבות, אך לגבי שאר 29 אנשי הצוות, מניחים שהם נהרגו באסון אך לא נמצא להם זכר.


חלה ירידה של 50 אחוז בשיעורי תאונות ה"אובדן הכולל" בעולם, אך באזור זה נשמר ממוצע של כ-39 תאונות

המכלית המשיכה לבעור במשך כמה ימים. ב-14 בינואר, אחרי שריפת ענק שכוחות הכיבוי לא הצליחו לרסן, ואחרי מספר פיצוצים, סאנשי שקעה למצולות כשהיא מותירה אחריה כתמי נפט גדולים. המכלית נשאה 136 אלף טון של נפט גולמי, דבר שהופך את התאונה לאחד מהאסונות הסביבתיים החמורים בעשרות השנים האחרונות. כתמי הנפט הגדולים הגיעו בתחילת פברואר לחופי האיים הדרומים של יפן.


[caption id="attachment_202170" align="alignleft" width="780"] ניסיונות הכיבוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אתגר חדש למספריים של קריספר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/202152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/202152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 09:45:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202152</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש מראה שייתכן שכלי העריכה הגנטית העוצמתי – קריספר – כלל לא יעבוד בתוך הגוף האנושי, כיוון שמערכת החיסון תילחם בו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[קריספר (CRISPR) היא טכנולוגיה עוצמתית לעריכה גנטית. היא מאפשרת לערוך את הקוד הגנטי בקלות שלא הייתה כמוה מעולם. בעזרתה ניתן כעת לחתוך מולקולת די-אן-אי ארוכה בדיוק במקום הרצוי ולערוך בקלות יחסית את השינויים הנדרשים. יישומי הקריספר התגלו לראשונה ב-2012 וצופים שבעתיד הטכנולוגיה הזו תשנה לחלוטין את פני הרפואה, כשתאפשר "לתקן" את הקוד הגנטי ולמנוע את הופעתן של מחלות כמו, למשל, סיסטיק פיברוזיס.
יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא מבינים לגבי קריספר. אנחנו עלולים לעשות יותר נזק מתועלת, זה כלי עוצמתי במידה שלא תיאמן
עם זאת, בגלל העוצמה שלה, והחופש הרב שהיא מעניקה, החששות המתלווים לטכנולוגיה החדישה גם הם גדולים. לפיכך המחקר הקליני בתחום, לפחות בעולם המערבי, מתקדם בזהירות.
עד כה "תוקן" הגנום של עוברים אנושיים שהופרו בהפריה מלאכותית, לצורך המחקר, ושהיה בהם גן פגום הגורם למחלת לב מסוימת. נראה שה"תיקון" הצליח – ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חרטה בעמק הסיליקון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/202150/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/202150/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 09:37:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202150</guid>
                                <description><![CDATA[קבוצה של יוצאי פייסבוק וגוגל יוצאת כעת בקמפיין המזהיר אותנו מההיצמדות למסכים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202158" align="alignleft" width="1500"] רוג'ר מקנמי, איש עסקים בעל 35 שנות ניסיון של השקעות בהייטק, ממייסדי "המרכז לטכנולוגיה אנושית" &#124; תמונה: Rob Kim/Getty Images[/caption]
בחודשים האחרונים אנחנו שומעים רבות על הנזקים שנגרמים לנו, ובמיוחד לילדינו, כתוצאה מריבוי שעות מסך. לאחרונה התארגנה קבוצה של בכירים לשעבר בענף ההייטק, במיוחד יוצאי גוגל ופייסבוק, שחשוב להם להזהיר אותנו מסכנות ההתמכרות. בתור מקצוענים המכירים את הטריקים של ענקיות התקשורת ואת המניפולציות שהן מפעילות עלינו כדי שלא נתנתק מהסמארטפון, הם מתחרטים על תרומתם החשובה משנים עברו להקמה ולביסוס תעשיות אלו.
הקמפיין החדש, שכותרתו "האמת על טכנולוגיה", מזכיר קצת פרסומים שאנחנו כבר מכירים למניעת עישון. הוא נועד להגיע לתלמידים, להורים ולמורים ולהסביר להם על הסכנות הכרוכות בשימוש מוגבר בטכנולוגיה.


[caption id="attachment_202159" align="alignleft" width="1500"] טריסטן האריס, מנהל מוצר לשעבר בגוגל וכיום ב"מרכז לטכנולוגיה אנושית" &#124; תמונות: TED Conference/Flickr[/caption]
בראש הקבוצה "המרכז ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שכפול קול, בקלות ובמהירות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/202154/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/202154/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 07:51:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202154</guid>
                                <description><![CDATA[טכנולוגיה חדשה מאפשרת לחקות קולות אנושיים לאחר האזנה של שניות ספורות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202192" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
באידו, חברת הענק הסינית, המוכרת בעיקר הודות למנוע החיפוש שלה – התחליף הסיני למנוע של גוגל, עובדת במרץ על טכנולוגיית "שכפול קול". בתחילת 2017 היא דיווחה ש-Deep Voice, תוכנת בינה מלאכותית שהיא מפתחת, מסוגלת לחקות קולות אנושיים לאחר שהיא מאזינה להם במשך כמה שעות.
מאז, התוכנה של באידו משתפרת בקצב מסחרר. הגרסה שפורסמה במאי 2017, 2Deep Voice, דורשת רק חצי שעה של האזנה לקול מסוים כדי שתוכל לחקות אותו ביעילות, והיא יודעת לעבד מאות מבטאים שונים, למשל להשמיע את קולו של דונלד טראמפ במבטא בריטי. גרסה מתקדמת יותר, ששוחררה באוקטובר 2017, כבר יודעת ללמוד לחקות את קולותיהם של 2,500 אנשים שונים בו זמנית.
באמצע פברואר 2018, צוות המחקר והפיתוח של באידו פרסם מאמר מפורט המתאר את הטכנולוגיה שמאחורי המערכת, ואת הפיתוחים האחרונים שלה. מתברר שגרסתה הנוכחית זקוקה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שן יון הופיע לראשונה בישראל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202088/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/202088/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 01 Apr 2018 06:08:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=202088</guid>
                                <description><![CDATA[כל הכרטיסים נמכרו מראש לארבעת המופעים שהתקיימו בבית האופרה בתל אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_202092" align="alignleft" width="1500"] תמונה: אלכס גורביץ'/אפוק טיימס[/caption]

להקת שן יון נחתה בנמל התעופה בן גוריון בשעות אחה"צ ב-23 במארס, לאחר שהופיעה בעיר ניס בצרפת. הלהקה שנמצאת בסיור הופעות עולמי, התקבלה בחום רב על ידי מעריצים מקומיים.

בין התאריכים 25 ל-27 במארס, שן יון התקיימו ארבעה מופעים בהיכל אמנויות הבמה בתל אביב. כל הכרטיסים נמכרו מראש.

זאת הפעם הראשונה שלהקת אמניות הבמה שן יון מגיעה לאזור המזרח התיכון, לאחר עשר שנים שהיא מופיעה באולמות היוקרתיים ביותר בארה"ב, אירופה, אוסטרליה ומזרח אסיה.

בסביבות השעה 14:30 ב-23 במארס, התאספו מעריצים נלהבים רבים בנמל התעופה בן-גוריון. הם המתינו זמן רב כאן כדי להניף את הכרזה עליה נכתב באנגלית "Welcome Shen Yun to Israel", כשהם ממתינים לבואם של האמנים. חלק מהעוברים והשבים תהו: איזו אישיות חשובה עומדת להגיע?

[caption id="attachment_202097" align="alignleft" width="1500"] רקדן שן יון קובאיאשי קנג'י &#124; תמונה: ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 307: עידן הפתרונות המהירים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208360/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208360/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Mar 2018 07:06:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208360</guid>
                                <description><![CDATA[אנחנו חיים בעידן של &#8220;פתרונות מהירים&#8221; לבעיות שלנו. אם אדם משמין הוא כבר לא חייב לשנות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[אנחנו חיים בעידן של "פתרונות מהירים" לבעיות שלנו. אם אדם משמין הוא כבר לא חייב לשנות את התזונה שלו ולהיכנס למשטר אימונים, יש פתרון מהיר יותר – לקצר את הקיבה; אם המדינה שוקעת בחובות, יש פתרון מהיר גם לזה: להדפיס עוד כסף, אף על פי שבטווח הארוך היא תשלם מחיר כבד, של הגדלת החוב ואינפלציה; אם הילד היפראקטיבי, במקום ללמד אותו להירגע – נותנים לו כדורים; ואם ילד מביא רובה לבית הספר ויורה בחבריו, במקום לעסוק בבעיות חינוך, פוליטיקאים יתמקדו בחימוש המורים או להיפך – באיסור גורף להחזיק כלי נשק בכל רחבי המדינה.

לכל בעיה מורכבת הדורשת פתרון יצירתי, חכם או בקיצור – בוגר, קיים גם פתרון מהיר. מסיבה מסוימת הורגלנו להשתמש בצורת חשיבה שאינה מנסה לפתור את הבעיות מהשורש, אלא מעדיפה לטאטא אותן, זמנית, מתחת לשולחן ולטפל רק בסימפטומים שלהן.

תחשבו, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רוצים להצליח בחיים? הגיע הזמן לגלות את המתנה שלכם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/201676/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/201676/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 22 Mar 2018 10:59:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201676</guid>
                                <description><![CDATA[מכירים את זה שבתור ילדים האמנתם שיש בכם משהו ממש מיוחד ויום אחד העולם עוד יגלה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201689" align="alignnone" width="1274"] צילום: רונן כרם[/caption]

מכירים את זה שבתור ילדים האמנתם שיש בכם משהו ממש מיוחד ויום אחד העולם עוד יגלה אתכם?

אז מי ומה זה&#160;שיטת The Gift?

אודליה, ספרי לנו מי את ומהי שיטת&#160;שיטת The Gift?
"אהלן, אני אודליה יקיר, מייסדת שיטת The Gift, המאמינה שכל אדם נולד עם מתנה ייחודית שהוא בא לתת לעולם. השיטה עוזרת לנו לא רק להאמין שיש לנו מתנה, אלא גם לזהות ולממש אותה. אומנם נולדנו עם המתנה שלנו ואנחנו חיים אותה בכל מקרה, אבל עצם הזיהוי שלה יאפשר לנו למנף אותה, כלומר להשפיע על חיים של כמה שיותר אנשים ולהנות מהדרך".

אז ממה מורכבת המתנה שלנו (ה- Gift שלנו) ולמה כדאי לנו לזהות אותה?
"המתנה שלנו מורכבת מכשרון (חוזקה) או מספר כישרונות שלנו. מה שהופך את אותו הכישרון למתנה שלנו, היא התשוקה. כאשר יש לנו בנוסף לכשרון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לחוות את סין העתיקה בלב תל אביב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/208399/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/208399/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 20 Mar 2018 15:04:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208399</guid>
                                <description><![CDATA[נותרו כרטיסים אחרונים ל"שן יון" (Shen Yun) – המופע שהדהים מיליוני צופים ברחבי העולם ויציג החודש בבית האופרה בתל אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
השעה מאוחרת בלילה, אבל פיוטר הואנג עדיין מתאמן. המופע הבא יתקיים בעוד כשבוע, אבל הואנג מרגיש שהוא צריך להמשיך לשפר את עצמו, עד שכל פרט בריקוד יהיה מושלם. הוא חוזר שוב ושוב על סדרה של תרגילי אקרובטיקה מורכבים: קפיצות, סיבובים, סלטות, גלגולים באוויר ונחיתות. בזמן שגופו מסתחרר גבוה באוויר, כמו חומק מכוח המשיכה, רגליו מחליקות לצדדים לשפגט אווירי מושלם.
הואנג הוא רקדן ראשי ב"שֶן יוּן", הלהקה המובילה בעולם לריקוד סיני קלאסי ולמוסיקה. הלהקה, שבסיסה בניו יורק, מורכבת מחמש להקות, שוות בגודלן, המסיירות כבר יותר מעשר שנים ברחבי העולם וממלאות את האולמות היוקרתיים בעולם, כמו לינקולן סנטר בניו יורק, התיאטרון הלאומי בטוקיו ופאלה דה קונגרס בפריז.
השליחות של "שן יון" היא להחיות את הפאר וההדר של התרבות הסינית המסורתית בת 5,000 השנים, דרך ריקוד סיני קלאסי ומוסיקה. עבור הואנג יש לשליחות זו משמעות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דרור אדום הסיפור האמיתי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/201311/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/201311/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Mar 2018 14:42:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201311</guid>
                                <description><![CDATA[גיוס ילדים שיהפכו לסוטי מין כדי לסחוט פוליטיקאים? המציאות עולה על כל דמיון, חושף החוקר ג'פרי נייקוויסט בראיון בלעדי לאפוק טיימס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201309" align="alignleft" width="1500"] ילדים מתקבלים לחברות ב"קומסומול" &#124; תמונה:Ria Novosti Archive[/caption]
סופרי ריגול כדוגמת ג'ייסון מת'יוס אוהבים לצייר לנו מציאות נוצצת שבה בת מסורה, פרימה בלרינה, מגויסת לארגון מודיעין סודי המלמד אותה להשתמש בגופה ככלי נשק, והופך אותה לסוכנת מודיעין רוסית מתוחכמת ומניפולטיבית ("דרור אדום") בסגנון ג'יימס בונד נשי. במציאות, מתברר, הדברים אינם זוהרים כל כך, ולפעמים אף קשים לעיכול.
כך קרה בשלהי שנות ה-70, כשפקידים סובייטים ניגשו למשרדו של יורי אנדרופוב, ראש הק.ג.ב ולימים מנהיג ברית המועצות, עם רעיון חדש כיצד לחתור תחת המערב. הרעיון: "להכשיר" ילדים צעירים שיפתו פוליטיקאים ואנשי עסקים פדופילים, ואז לתעד את המפגש הזה במטרה לסחוט אותם ולהופכם לסוכנים או למרגלים סובייטים.

פדופיליה היא כלי עוצמתי להשחית, לשלוט ולבצע מניפולציה בממשלות זרות
באישורו של אנדרופוב, החל המשטר הסובייטי בניסוי קשה להבנה. בתוך מחנות תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סודות מדינה במעמקי הים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/201254/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/201254/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Mar 2018 19:54:40 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=201254</guid>
                                <description><![CDATA[מדינות עוינות מנסות לצותת לכבלים תת-ימיים שעליהם עובר מרבית המידע הדיגיטלי שלנו, כולל פעולות פיננסיות. היכן נמצאים הכבלים בכניסה לישראל, מדוע צוללות רוסיות סיירו בסמוך למדינות נאט"ו, ומה מחפשות חברות סיניות באיי מרשל? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_201259" align="alignleft" width="1500"] מתקינים כבל ימי באורך 20 אלף קילומטר העובר בין סינגפור לצרפת ומחבר 17 מדינות &#124; תמונה:Boris Horvat/AFP/Getty Images[/caption]
1 בדצמבר 2008 התממש אחד מתסריטי האימה של ספרי ריגול בסגנון טום קלנסי: 80 אחוז מהתקשורת בין אירופה למזרח התיכון התמוטטה לפתע, במה שנראה כמו פעולה של מדינה זרה. האינטרנט הואט עד למצב שלא אפשר גלישה, ושיחות טלפון רבות שובשו. אפילו מזל"טים של צבא ארה"ב, המופעלים מרחוק, התקשו לפעול כראוי. לוטננט קולונל דונלד פילדן, המשרת באחת מיחידות התקשורת האמריקניות, ציין שטיסות מזל"טים שיצאו מבסיס בלאד (הבסיס הגדול ביותר של צבא ארה"ב בעיראק) קטנו "ממאות גיחות ביום לעשרות".
מתברר ששלושה מהכבלים התת-ימיים הגדולים בעולם, העוברים בקרקעית הים התיכון בין איטליה למצרים, נפגעו באופן מסתורי. בכבלים עוברת מרבית התקשורת בין אירופה למזרח התיכון, כולל 95 אחוז מהתקשורת של צבא ארה"ב, לפי רישי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;תעודת הביטוח&#8221; – התוכנית להפלת דונלד טראמפ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/200242/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/200242/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:49:11 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200242</guid>
                                <description><![CDATA[תחקיר אפוק טיימס עושה סדר בבלגן – כיצד טענות לא מאומתות בדבר קשרים בין ממשלת רוסיה לאנשיו של טראמפ, זכו להד ואומצו על יד שירותי הביון, ואיך הן מערערות את יסודות הממשל האמריקני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200244" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Jorge Silva/AFP/Getty Images[/caption]
האם דונלד טראמפ והממשל הרוסי באמת קשרו קשר? לאחר יותר משנה של חקירות אינטנסיביות ב"תיק טראמפ", שכונה בתקשורת "פרשת ווטרגייט" החדשה, מתברר שעדיין לא נמצאה עדות לקשירת קשר בין טראמפ לממשל הרוסי.
כיצד חלקי מידע שתוארו על ידי ראש האף-בי-איי לשעבר ג'יימס קומי כ"גסים ולא מאומתים", הפכו לכוח המניע מאחורי הטענות שדונלד טראמפ והממשל הרוסי קשרו קשר? תחקיר שביצענו באפוק טיימס, באמצעות מקורות מידע גלויים, משרטט רשת קשרים סבוכה המגיעה עד הרמות הגבוהות ביותר באף-בי-איי, בסי-איי-אי ובממשל אובמה – שאפשרה ל"תיק טראמפ" להיבנות.

מתברר שהקמפיין של הילארי קלינטון לנשיאות 2016, ביחד עם הגוף המנהל של המפלגה הדמוקרטית של ארה"ב (DNC), שילמו מיליוני דולרים לחברה ששמה Fusion GPS (שבין לקוחותיה נמנה הממשל הרוסי), כדי שתפיק את המידע ב"תיק טראמפ".

חברת Fusion GPS, כמו גם מספר שחקנים מרכזיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: זוג קנה טירה נטושה מהמאה ה-18, ולא ידע איזו הפתעה ציפתה לו בתוכה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200403/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200403/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:46:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200403</guid>
                                <description><![CDATA[אישה שיצאה מאשפתות, ביולוגית שהתיידדה עם לווייתן, טירה מסתורית בדרום צרפת, משי שיוצא מהים ולידה בלתי ברורה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200367" align="alignleft" width="700"] תמונה: Chateaugudanes's Instagram Screenshot[/caption]
מי שביקר בשנים האחרונות בדרום צרפת, ודאי מכיר את החנויות הקטנות הפזורות בעיירות הנידחות, שעל חלונות הראווה שלהן מוצעים למכירה בתים, אחוזות ואף טירות במחירים מצחיקים. בית בן חמישה חדרים שלמרגלותיו נחל ומסביבו שטח פראי בגודל שני דונם, אפשר למצוא בעשרות אלפי דולרים בלבד. כך קרה לקארינה וקרייג ווטרס מאוסטרליה.
בחיפושים באינטרנט הם נתקלו בטירת "דה גודאנס" שבדרום צרפת, והתאהבו בה במבט ראשון. הם ראו שהטירה הוצעה למכירה כבר ארבע שנים לפני שהם גילו אותה, ועדיין, אף אחד לא רכש אותה. אז הם פתחו במשא ומתן. לפי העיתון "סן פרנסיסקו גלוב", אחרי כמה שנים של משא ומתן, קיבל הזוג את הטירה שבה התאהב. סוף סוף הם היו הבעלים של טירה מהמאה ה-18.


כאשר בני הזוג נכנסו לבסוף לטירה, הם נחרדו לגלות חורבה רעועה, ממש תלויה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: האישה היחידה בעולם שמכירה את סוד טוויית המשי מהים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200401/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200401/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:42:21 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200401</guid>
                                <description><![CDATA[צ&#8217;יארה ויגו מהאי סרדינה שבאיטליה יוצאת פעם בשנה למשימה מיוחדת. באביב, ביום מסוים שרק היא יודעת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200365" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Guilio Gigante/CC BY-SA[/caption]
צ'יארה ויגו מהאי סרדינה שבאיטליה יוצאת פעם בשנה למשימה מיוחדת. באביב, ביום מסוים שרק היא יודעת איזה, היא לוקחת את סירתה ושטה בים. בנקודה מסוימת, היא עוצרת. היא מספרת שהים והגלים אומרים לה היכן לעצור.
לאחר מכן היא קופצת למים ופוגשת את הצדפות המיוחדות שכל כך קל לזהות. הן עומדות זקופות, בגובה של כמטר, צמודות לסלע בעזרת מאות סיבים דקיקים זהובים שהן מפרישות מבלוטות מיוחדות בגופן. קוראים להן "צדפות העט האצילות". בעדינות רבה היא מלקטת את הסיבים האלה.
כשוויגו תחזור לביתה, היא תייצר מהסיבים מוצר מותרות שמעטים יזכו לראות, שלא לדבר על למשש או ללבוש, כי הייצור שלו הוא אמנות שהולכת ונעלמת מהעולם.


[caption id="attachment_200363" align="alignleft" width="1080"] תמונה: Guilio Gigante/CC BY-SA[/caption]
הסיבים האלה יעברו טיפול מיוחד, ואחר כך ויגו תטווה אותם לחוטים דקים שמהם אפשר יהיה לייצר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: נתקפה בגלי כאב בדרך לעבודה, וכשניסתה להתעלם מהם התגלתה אמת מדהימה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200397/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200397/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:38:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200397</guid>
                                <description><![CDATA[קלרה דולן, בת 23, הייתה אמורה להתחיל באותו יום עבודה חדשה. לפני כן היא עבדה במשך...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200347" align="alignleft" width="1322"] דולן והתינוקת אמליה &#124; תמונה:Klara Dollan's Twitter Screenshot[/caption]
קלרה דולן, בת 23, הייתה אמורה להתחיל באותו יום עבודה חדשה. לפני כן היא עבדה במשך חודשיים בתור ברמנית, ועתה היא התקבלה לעבודה כמנהלת מכירות, ורצתה לעשות רושם טוב.
אבל כשהיא התעוררה באותו בוקר בשעה 4:00, היא לא הרגישה טוב. בהתחלה היא חשבה שזה המחזור החודשי, ושהלחץ המוזר בבטן היה רק התכווצויות של המחזור. הן היו ממש חזקות, אך היא הייתה נחושה לצאת לעבודה עם מראה רענן, ובמצב רוח טוב.
לרוע המזל, אותו בוקר היה צריך להתחיל בפגישה מייגעת שנמשכה שעתיים. גלי כאב פילחו את גופה מידי כמה דקות, ודולן לא הבינה מה קורה. היא רק שמה לב שזה הולך ונעשה גרוע יותר ויותר. היא חרקה שיניים ונשכה בחוזקה את העט שאחזה בידה, עד שהוא נחצה לשניים.


[caption id="attachment_200352" align="alignleft" width="1492"] תמונה:Klara ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: מנוודת מכורה לסמים לעוזרת משפטית לתובע הכללי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200395/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200395/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:17:35 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200395</guid>
                                <description><![CDATA[הסיפור שלי מתחיל בגיל 13. עזבתי את הבית ולא חזרתי יותר. בבית הורי הרגשתי לא רצויה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200345" align="alignleft" width="1200"] ניקול דניס לואו עם החבר, בתקופת הסמים (שמאל) וכעוזרת משפטית לתובע (מימין) &#124; תמונה: Facebook Screenshot[/caption]
הסיפור שלי מתחיל בגיל 13. עזבתי את הבית ולא חזרתי יותר. בבית הורי הרגשתי לא רצויה ושקופה. אבל ברחוב, הייתה לי תחושה של שייכות. תוך שבועות ספורים התחלתי להשתמש בסמים, כולל אלכוהול, מריחואנה ואל אס די. חלומות, שאיפות ומטרות שהיו לי, אבדו אי שם במבוכים של מוחי. הפכתי לנגועה, ושרדתי כמו שכל מחלה או סטייה שורדים. הסתתרתי בין הצללים, בפינות בין קירות, מתחת לספסלים, בשירותים, וחיכיתי.
בשנות ה-90 המוקדמות נשאבתי לתוך כת "ערפדים" מחתרתית בעיר סולט לייק סיטי במדינת יוטה. האמנו במציאות אלטרנטיבית שבה לחיינו הייתה משמעות. אני יודעת שאמונה בערפדים ושדונים נשמעת מטורפת, אבל אני האמנתי בלב שלם ומלא.
הסתובבתי לבושה בשחורים, מכף רגל ועד ראש, ונפלתי לתהום של הרס עצמי. נאנסתי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השראה: הביולוגית שהתיידדה עם לווייתן מוזר, ולמזלה נשארה בחיים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200399/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200399/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:10:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200399</guid>
                                <description><![CDATA[לווייתנים גדולי סנפיר הם &#8220;הענקים הנדיבים&#8221; של האוקיאנוס. עם משקל ממוצע של 36,000 ק&#8221;ג, הם האהובים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200356" align="alignleft" width="800"] תמונה: Nanhauser.com[/caption]
לווייתנים גדולי סנפיר הם "הענקים הנדיבים" של האוקיאנוס. עם משקל ממוצע של 36,000 ק"ג, הם האהובים ביותר על תצפיתנים, כי הם מתקרבים ועולים אל פני המים לעתים קרובות. אולם ביולוגים לא יודעים הרבה על לווייתנים גדולי סנפיר, אף על פי שנעשה עליהם מחקר. כל מפגש איתם מהווה הזדמנות ללמוד משהו חדש על היונקים הענקיים הללו.
כעת, הביולוגית נאן האוזר מאמינה שהייתה עדה לתופעה שטרם תועדה. כשצללה סמוך לחוף רארוטונגה, באיי קוק, באוקטובר האחרון, היא טוענת שגילתה הוכחה לדחף שיש להם להגן על מינים אחרים, כולל בני אדם. למרבה המזל, היא הצליחה לצלם את המפגש שהיה לה עם אחד הענקים האלה.
האוזר, שחקרה לווייתנים במשך כשלושה עשורים, אמרה שמעולם לא ראתה התנהגות כזאת בעבר. לוויתן גדול סנפיר שהתקרבה אליו כדי לצפות בהתנהגותו, החל לדחוף אותה עם הסנפיר שלו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המין החזק והשורד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200374/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200374/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:04:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200374</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע נשים שורדות יותר מגברים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[1. העובדות
כיום, בכל מקום בעולם נשים נוטות לחיות יותר שנים מגברים. במספר מדינות תוחלת החיים שלהן אפילו גבוהה ביותר מעשר שנים מזו של הגברים.

פרופ' אנדרז ברטקה מאוניברסיטת דרום אילינוי שבארה"ב בדק את הסטטיסטיקות וסקר את נתוני התמותה האנושיים מעשרות ואף מאות השנים האחרונות מ-37 מדינות שונות (,Gerontology 2016). הוא גילה תמונת מצב דומה מאוד גם לאורך ההיסטוריה.

בשוודיה למשל, קיים תיעוד מסודר לגבי מקרי פטירה כבר משנת 1800. מתברר שכבר מאותם ימים, אז תוחלת החיים של הנשים עמדה על 33 שנים וזו של הגברים על 31, ועד היום, כשמדובר על 83.5 שנים אצל נשים לעומת 79.5 אצל גברים, בכל שנה ושנה לאורך הדרך, נשים חיו בממוצע יותר מגברים.

"יתרונות ההישרדות הנשיים עקביים במיוחד. הם מתגלים גם בגילים צעירים, גם בגילים מבוגרים ולמעשה לאורך כל החיים. ייתכן שאין תבנית יציבה מזו בביולוגיה האנושית", ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם מוסיקה יכולה לרפא?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200233/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/200233/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 12:01:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200233</guid>
                                <description><![CDATA[לא רבים בימינו יודעים שבסין העתיקה מוסיקה שימשה לצורכי ריפוי. כעת, קבוצה של אמנים סינים מהשורה הראשונה בעולם, מחייה את הידע הקדום הזה במופע של ריקוד סיני קלאסי ומוסיקה שמגיע לבית האופרה בתל אביב בחודש מרץ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200270" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shen Yun Performing Arts[/caption]
הסימניה הסינית של המילה "רפואה" מגיעה מהמילה "מוסיקה". הסינים הקדמונים האמינו שלמוסיקה יש כוח מרפא, וברפואה הסינית המסורתית השתמשו במוסיקה כדי לטפל בתחלואי הגוף והנפש.
האמונה העתיקה הזאת מגיעה מהשקפת עולם הגורסת שלכל חלקיק של חומר יש חיים משלו, כולל לצלילים – לכל צליל יש תדר האופייני לו, היוצר תהודה בגוף האדם ויכול להשפיע על גופו ועל רגשותיו.
חמשת התווים של הסולם הפנטטוני הקדום, למשל, קשורים לתיאוריה הסינית של חמשת האלמנטים. לכל טון בסולם יש זיקה אנרגטית לאחד מחמישה איברים שונים בגוף האדם: לב, ריאות, כבד, כליות וטחול. מוסיקה טהורה, הנמצאת בהרמוניה עם הטבע, יכולה לכן להסדיר את הקצב הביולוגי של הגוף, ולתקן סטיות הגורמות לתחלואים שונים.
למרבה הצער, רבות מהתיאוריות המוסיקליות שהתפתחו בסין במשך עידנים – שיצרו מוסיקה מעודנת, נעימה לאוזן וטהורה – נהרסו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חוקרי המוח שמדברים עם אנשים במצב צמח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200239/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200239/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:57:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200239</guid>
                                <description><![CDATA[כרבע מהמטופלים שמאובחנים כצמחים, נמצאים למעשה בדרגות שונות של מודעות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200251" align="alignleft" width="1500"] תמונה: PopTech/Flickr-CC BY-SA 2.0[/caption]
איימי יצאה מאוחר בלילה מהבר יחד עם חבורה עליזה של ידידים מהאוניברסיטה בפרובינציית אונטריו שבקנדה. החבר שממנו נפרדה בתחילת הערב חיכה לה בחוץ. הוא ניגש אליה ודחף אותה. היא מעדה ונפלה, כשראשה נחבט קשות על שפת המדרכה. מוחה נמחץ אל הגולגולת, עורקי דם נקרעו, וכתוצאה מהחבטה נפגעו אזורים קריטיים במוחה.
החברים הבהילו אותה מחוסרת הכרה לבית החולים הקרוב. שבעה חודשים לאחר האירוע בהם הייתה עדיין מחוסרת הכרה, הרופאים הסבירו להוריה שבשלב זה לאיימי כבר אין שום מחשבות, רגשות או זכרונות, היא אינה מבינה מה שמדברים אליה, ואינה חשה עונג או כאב. במילים אחרות, היא במצב של צמח. הם הציעו להם בעדינות לשקול לנתק אותה ממכשירי ההחייאה.


האם אדם במצב של צמח הוא חי או מת? האם הוא חש כאב? האם יש לו רגשות ומחשבות?

ההורים, שעדיין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סיפורים לשעת שינה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200056/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200056/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:42:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200056</guid>
                                <description><![CDATA[מה עדיף: סיפורים על פיות ודרקונים או על ילדים אחרים שמשחקים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200230" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
סיפורים לשעת שינה
ילדים צריכים לרכוש כמות עצומה של ידע, אוצר מילים, ערכים וכללי התנהגות כדי להכיר את העולם סביבם ולדעת איך להתנהל בו. סיפורים הם אחת הדרכים האוניברסליות להעברה של ידע, וגם להנאה משותפת וליצירת קירבה. אבל איזה סוג של סיפורים? אם בסיפור שלנו, תום רצה להגיע לארץ רחוקה, האם הוא טס באווירון או ישב על שטיח מעופף? איזה מהם טוב יותר להתפתחות השכלית והנפשית של הילד?
זרם שלם של פילוסופים, פסיכולוגים ואנשי חינוך, מהעת העתיקה (אפלטון) ועד ימינו (פרויד וחוקרים בני זמננו), חוששים שסיפורים דמיוניים עלולים ליצור במוחם של ילדים תמונה מסולפת של המציאות, עולם שכולו פיות טובות לב, או לחילופין רשעים שמשתלטים על העולם, ודמויות סטריאוטיפיות של נשים או גברים.
אבל כפי שידוע, ילדים בכל העולם ובכל התרבויות דווקא אוהבים סיפורי אגדה וסיפורים דמיוניים. כשלא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החטא הפסיכולוגי הקדום</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200054/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200054/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:37:27 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200054</guid>
                                <description><![CDATA[מתברר שלא מעט חוקרי מדעי ההתנהגות מתבססים במחקריהם על האוכלוסייה הכי מוזרה בעולם, אבל מייחסים לתוצאות המחקרים אמיתות אוניברסליות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200178" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
כולנו אוהבים לראות את עצמנו באור חיובי, ואפילו לפאר את עצמנו. מתברר שזאת תכונה בסיסית בפסיכולוגיה האנושית, והיא כתובה בכל ספרי הלימוד בפסיכולוגיה, אומר ג'וזף היינריך, פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטת הרווארד.
אבל האם זו באמת תכונה אנושית בסיסית? היינריך החליט לסקור תוצאות של מחקרים שנעשו לאורך שנים בחברות שונות, מערביות ולא מערביות, שבדקו את התכונה הבסיסית הזאת. התברר שבחברות רבות תכונה זאת קיימת במידה קטנה מאוד, למשל אצל מקסיקנים, אינדיאנים, תושבים ילידים בצ'ילה ובאיי פיג'י. בחברות מסוימות, בעיקר במזרח אסיה היא אינה קיימת כלל, ולעתים אפילו הפוכה, כלומר במקום התפארות עצמית, התכונה השלטת היא ביטול עצמי.


דווקא אוכלוסיית הסטודנטים היא חריגה ויוצאת דופן מבחינה פסיכולוגית, בהשוואה לאוכלוסיות אחרות בעולם

מה אם כן מקור הטעות בספרי הפסיכולוגיה? סקר שערך היינריך (Behavioral and Brain Science 2010) יחד עם עמיתים, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התחממות? היכונו להתקררות הגלובלית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/200050/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/200050/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:32:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200050</guid>
                                <description><![CDATA[כדור הארץ אמנם התחמם בעשורים האחרונים, אולם החל מ-2020 פעילות השמש צפויה להשתנות, וניכנס לעידן חדש. הולך להיות קר, טוענים מגוון קבוצות חוקרים, וזה לא צריך להפתיע אותנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200139" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
החל משנת 2020, למשך 35 שנה, הטמפרטורות ירדו. זה יקרה כי השמש תיכנס לסוג של תרדמת חורף", מסבירה לאפוק טיימס פרופ' ולנטינה זרקובה מאוניברסיטת נורת'ומבריה שבבריטניה – חוקרת שמש שגילתה בשנים האחרונות עד כמה למחזוריות בפעילות המגנטית של השמש הייתה השפעה מכרעת על האקלים שלנו.
"כל המודלים האקלימיים הקיימים מתוכננים לפי פעילות שמש רגילה, כשהשדה המגנטי חזק כמו תמיד. אף אחד לא יודע מה יקרה כשהשדה המגנטי של השמש יצנח כפי שיקרה בשנים הבאות. אני צופה שכשנעבור דרך השנים האלו של תרדמת השמש, מדענים רציניים שיעשו תחזיות של הטמפרטורות על פני כדור הארץ יבינו שצריך להתאים את המודלים".


אני צופה שכשנעבור דרך השנים של תרדמת השמש, מדענים רציניים שיעשו תחזיות יבינו שצריך להתאים את המודלים

פרופ' סיימון שפרד מאוניברסיטת ברדפורד שבבריטניה, מתמטיקאי השותף למחקרה של פרופ' זרקובה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם נמצא העצב שמחבר בין הגוף לנפש?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200052/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200052/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:28:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200052</guid>
                                <description><![CDATA[מהי נפש, מהו "מיינד" ואיך נראית התודעה? בשנים האחרונות מדענים חוקרים את "העצב התועה", המחבר בין המוח ללב, משפיע על החוויות ועל התחושות ועשוי להתגלות כשער מסתורי שיאפשר לפרוץ את גבולות הגוף ולחקור את הלא נודע – הנפש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200168" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
מהי הנפש? שאלה קשה. אפלטון טען שהיא מורכבת מחומר שאינו דומה לחומר המרכיב את גוף הבשר ודם שלנו – שהיא משתייכת למציאות שאינה חומרית. במהלך החיים היא מתאחדת עם הגוף אך בסופם, היא חוזרת לעולם ממנו הגיעה – עולם האידאות.
באופן מעט דומה, טען במאה ה-17 רנה דקארט שהנפש והגוף נפרדים זה מזה. הנפש – שאינה חומרית – היא זו שחושבת, מאמינה, מקווה ומטילה ספק. הגוף החומרי, לעומת זאת, בסך הכול אחראי להסדיר את תפקוד הלב, הכבד ויתר האיברים. כיצד הנפש מצליחה להשפיע על הגוף? דרך מקום מיוחד במוח – בלוטת האצטרובל השוכנת במרכזו, בין שתי ההמיספרות, אולם דקארט לא הסביר כיצד.


אינטראקציה בין גוף לנפש נשמעת פעמים רבות כמו משהו 'רוחני', אבל בעצב [התועה] יש באמת מרכיב ליבה מרכזי שקשור לאופן שבו אנחנו חווים את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנוסחה של האנג&#8217;ל המצליח בארץ</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/200048/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/200048/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:25:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200048</guid>
                                <description><![CDATA[היזם ואיש העסקים גיגי לוי-וייס משתף מניסיונו בעשיית אקזיטים: כיצד הוא בוחן רעיונות, מה הוא מחפש בצוותים שמגיעים אליו ואיך הוא מנהל אנשים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200060" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Christopher Michel/Flickr[/caption]
אם בישראל שיעור האקזיטים עומד על כחמישה אחוזים בלבד (1 ל-20), גיגי לוי-וייס, אחד היזמים המוכרים בישראל, מצליח בעקביות לשבור את היחס הזה. בראיון שערכנו במשרדו בהרצליה פיתוח, הוא מאשר בצניעות שכיום הוא יושב על יחס של 1 ל-3.5.
2017 הייתה שנה מוצלחת עבורו, אחרי שרשם עוד שני אקזיטים יפים: מכירת חברת הגיימינג הישראלית פלאריום בכחצי מיליארד שקל, ומכירת חלק מחברת הולה ב־200 מיליון דולר. בשתי העסקאות לוי-וייס היה אחד המשקיעים. ואלו אינם מקרים יוצאי דופן. גם בעבר חברות שהשקיע בהן נמכרו שנה אחרי ההקמה ביותר ממאה מיליון דולר, ולוי-וייס צופה הצלחה דומה גם בעתיד. בפרוטפוליו שלו יש עוד כעשר חברות שצפויות להיות הצלחות גדולות. אם זה יקרה, זה ישים אותו על יחס של אחד לשלוש.


אני מתחיל פינג פונג של שאלות-תשובות מול הצוות. אני בעצם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הטירוף מוביל את כרכרת האהבה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/199964/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/199964/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 13 Mar 2018 11:13:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199964</guid>
                                <description><![CDATA[מה קרה כשרישום נדיר הופיע בבית המכירות כריסטי'ס]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_200042" align="alignleft" width="1500"] רישום הכנה לפרסקו "הטירוף מוביל את כרכרת האהבה", של ג'וזפה בזולי. פחם, על ארבעה גיליונות של נייר חום &#124; תמונה: Christie's[/caption]
היה זה יום ככל הימים בבית המכירות הפומביות "כריסטי'ס" בניו יורק, שעה שפוריו רינלדי, מומחה לרישומים עתיקים, הביט שוב ברישומים הקסומים של אמנים ידועים כמו ג'ורג'ו וסארי וג'יובאני טיופולו. הוא ידע שעמד להגיע רישום חדש למשרדו באותו יום, אבל לא תיאר לעצמו שהוא יופתע כל כך לראותו.
"מה זה?" שאל את השליח. "זה הרישום שאמרו לי להביא לכאן", ענה. רינלדי חתם על המסמך, פתח את הרישום והגיב בהתרגשות: "זה הציור הענק ביותר שראיתי מימיי"!
רינלדי ידע שציירי הרנסנס נהגו ליצור רישומי הכנה בגודל טבעי (Cartoon) לפרסקאות שעבדו עליהן, אבל הוא עצמו, למרות שהיה מומחה, ורבים אחרים כמוהו, מעולם לא ראו רישומים שכאלו, כיוון שרוב הציירים היו זורקים את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רק אני והמטוס שלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/200990/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/200990/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 06 Mar 2018 16:08:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200990</guid>
                                <description><![CDATA[המטוס הפרטי- אופציה אחרת לתחבורה יעילה, מהירה וזמינה. לימדו מהמומחים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

[dropcap]ה[/dropcap]שעה היתה 16:30 בשדה התעופה סטנסטד בלונדון. ישבנו בתא הטייס של מטוס מנהלים סילוני פרטי גדול, מוכנים וממתינים להגעת בעלי המטוס, שהיה בפגישה בעיר. בשעה 16:45 היינו חייבים להיות באוויר, כדי שאחרי 4 שעות טיסה נספיק לנחות בשדה דב, לפני סיום משמרת בקרית הגבולות של רשות האוכלוסין וההגירה, בשעה 23:00, שאם לא כן - ניאלץ לנחות בנתב"ג. הבוס התקשר והודיע ש"הוא בדרך". השעון תקתק והתקדם לקראת הדד-ליין.

בשעה 16:40 נעצר ליד כבש המטוס הרכב שהביאו מהפגישה בעיר, ונכנס לשטח האווירי, ללא עיכובים בטרמינל. המנועים הונעו, הסענו לתחילת המסלול שהיה סמוך לרחבת החניה, ובשעה היעודה המראנו. בעלי המטוס "בילה" בשדה פחות מ-5 דקות, והגיע בזמן לביקורת הדרכונים בשדה דב... רק טיסה פרטית היתה יכולה לאפשר לבעל המטוס להמשיך את הפגישה ככל שניתן- אולי ההבדל הזה, בין התייצבות לטיסה שעתיים וחצי טרם ההמראה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אובמה טען שאנחנו חיים בעידן השליו ביותר בהיסטוריה. מחקר חדש טוען אחרת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/199960/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/199960/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 28 Feb 2018 14:12:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199960</guid>
                                <description><![CDATA[כחצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה, מאז פרץ &#8220;האביב הערבי&#8221; (2011): ראשים נכרתו, כפרים הופצצו, חפים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199985" align="alignleft" width="1500"] "טבח החפים מפשע", פטר פאול רובנס[/caption]
כחצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה, מאז פרץ "האביב הערבי" (2011): ראשים נכרתו, כפרים הופצצו, חפים מפשע נורו. מיליוני פליטים נסו על נפשם. עשרות אלפים מתו גם במלחמות בעיראק, בלוב ובתימן. מדינות באפריקה סובלות ממלחמות ג'יהאד, שמביאות להרג של אלפים נוספים מדי שנה. באוקראינה מעריכים שמניין ההרוגים במלחמה מול רוסיה הגיע לעשרת אלפים.
ובכל זאת, עלה לנאום באפריל 2016 נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, ואמר: "אנו בני מזל לחיות בעידן השליו ביותר, המשגשג ביותר והמתקדם ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית". אובמה לא סתם ניסה להחדיר מסר של אופטימיות בתקופה רוויית קונפליקטים, אלא התכוון לכל מילה שאמר. אמנם הוא מעולם לא הודה בכך, אבל ככל הנראה ביסס את דבריו על ספרו הפופולארי של פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד The Better Angels of Our Nature, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הפח האלגנטי שכובש בסטייל את מטבחי העולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/200753/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/200753/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 17:22:44 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200753</guid>
                                <description><![CDATA[כשהסלון והמטבח מתחברים לחלל אחד מרווח ומזמין, וכשהמטבח החדיש מעוצב בשיק מעורר קנאה, רק מתבקש שגם הפח ייראה כרהיט לכל דבר]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

[dropcap]א[/dropcap]ם תסתכלו על מטבח בדירה חדשה וטרנדית, הוא לא יזכיר לכם את המטבחים שעוצבו לפני עשר, עשרים או שלושים שנים. המטבחים של היום, ובמיוחד אלה המושקעים שמעוצבים בסטייל, הם ייצוגיים, דקורטיביים ומרשימים. ברוב הבתים החדשים כיום המטבח והסלון מחוברים לחלל אחד מרווח ומזמין. כך שכשמגיעים אורחים המטבח הופך לשחקן מרכזי בזירת האירוח, והוא צריך להיראות מתוקתק ומעודכן כמו חלק אינטגרלי מהסלון.

בנסיבות האלה, בכל פריט במטבח מושקעת מחשבה עיצובית ופרקטית – בארונות, בשולחן האוכל, בכיסאות, במדיח, במקרר ובתנור. פשוט בכול. אפילו החפצים שמוצבים על משטח העבודה נבחרים בקפידה. לכן, לפח האשפה שמוצב במטבח יש חשיבות לא פחות גדולה מאשר ליתר הרהיטים בחלל המרכזי של הבית.
כשהפח במטבח הופך לרהיט
כשכל פרט במטבח (ובוודאי בסלון) מחושב ומוקפד, גם הפח נחשב לרהיט מן המניין, ומן הראוי שהוא יהיה טרנדי ומלא שיק ושישתלב באסתטיקה הכללית של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הנזיר המשוגע שהציל כפר מאסון טבע</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/198721/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/198721/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 15:36:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198721</guid>
                                <description><![CDATA["שֶן יוּן" (Shen Yun), המופע שלוקח אתכם למסע רב ממדי של סיפורים, ריקוד ומוסיקה, מגיע לישראל בחודש מרץ, ויופיע במשך שלושה ימים בבית האופרה בתל אביב ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199031" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shen Yun Performing Arts[/caption]
תדמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם מבחינים שרעידת אדמה עומדת להחריב כפר שלם, אבל אנשי הכפר עסוקים בענייני היום-יום, אינם מודעים לאסון העומד להתרחש שבו כולם יאבדו את חייהם, ואף מסרבים להקשיב כאשר אתם מתריעים על כך. מה תעשו?
פתרון יצירתי ובלתי צפוי מצא הנזיר ג'י גונג, שנודע גם בכינוי "הנזיר המשוגע", וחי לפני מאות שנים בסין העתיקה. ג'י גונג היה טיפוס קצת מוזר, אפילו מוזנח, אבל הוא היה גם טוב לב ונדיב, ועוזר לאחרים בעת צרה.
יום אחד כאשר טייל בשדה, הוא לפתע חש זעזוע בליבו. הוא מיד הבין שמשהו אינו כשורה, והצליח להבחין שאחד ההרים הסמוכים עומד להתמוטט על הכפר, ולהחריב אותו.
נזעק כולו, רץ ג'י גונג לכפר וצעק לתושבים לברוח ולהציל את חייהם. אבל כששמעו את צעקותיו הם צחקו עליו – "איזה נזיר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>התרופה גברית, הגוף נשי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/199129/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/199129/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 15:23:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199129</guid>
                                <description><![CDATA[האם נשים צריכות לקבל את אותן תרופות שמקבלים גברים? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[&#160;

[caption id="attachment_199141" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
1. מדוע נשים מודרות ממחקרים קליניים
כדי לוודא שתרופה חדשה יעילה ובטוחה דיה, מקפידים לעשות מחקרים קליניים קפדניים ומורכבים שבדרך כלל מייקרים משמעותית את עלויות הפיתוח של התרופה. אבל בשנים האחרונות מתברר שמשהו התפספס ברבים מהמחקרים האלו – המדגמים שעליהם הם נעשים, פעמים רבות לא כוללים מספיק נשים.
במשך שנים ההשקפה המקובלת הייתה שההבדלים בין גברים לנשים לא ממש משמעותיים ולכן הגוף הגברי יכול לייצג היטב גם את הגוף הנשי. זה גם איפשר למחקרים להיות פשוטים יותר מבחינה סטטיסטית. הסיבה לכך פשוטה: לאורך החודש, בשלבים השונים של המחזור החודשי, הפעילות ההורמונלית בגוף האישה משתנה במידה ניכרת ולכן מצבה הפיזיולוגי משתנה לא מעט. לכן, מנקודת מבט סטטיסטית, פשוט הרבה יותר לערוך מחקרים כאלו על גברים שמצבם הפיזיולוגי יציב הרבה יותר.
בהרצאת טד בנושא משנת 2014, ד"ר אליסון מק'גרגור מסבירה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;מיכלאנג&#8217;לו: שרטט ומעצב אלוהי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198725/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198725/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 15:18:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198725</guid>
                                <description><![CDATA[בפעם הראשונה בהיסטוריה מוצגים כל רישומיו של מיכלאנג'לו בתערוכה אחת, שמבקרים מחשיבים כתערוכת השנה, וכהתנסות רוחנית. מה חושפות העבודות על האמן שהגדיר מחדש מהי אמנות? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199067" align="alignleft" width="1500"] מתוך התערוכה: "מיכלאנג'לו: שרטט ומעצב אלוהי" &#124; צילום: Benjamin Chasteen/The Epoch Times[/caption]
הוא התבונן בגוש השיש שעמד בחצר בעת שהקיף ובחן אותו מכל הכיוונים. "אתה רואה על מה דיברתי?" אמר לו המדינאי פיירו סודריני, "כבר 25 שנה שהגוש הענק והפגום הזה עומד כאן ואף פסל, גם המוצלחים ביותר, לא הצליחו לעשות ממנו משהו. מה אתה אומר?" האמן מיכלאנג'לו בואונארוטי בן ה-26 שתק כמה דקות ואחר כך אמר: "תן לי לחשוב על זה".


בתערוכה מופיעות סונטות שכתב מיכלאנג'לו, שגם הן היו דרך בשבילו למצוא תמצית ומשמעות ביצירה ובקיום האדם

הוא חזר לסטודיו שלו, לקח דף והחל לשרטט את מה שעתיד להיות אחד הפסלים היפים והמפורסמים בעולם: "דוד". הוא חזר ל"אופרה דואומו" שהציעה לו את ההזמנה עם מודל משעווה בידו והודיע כי הוא לוקח על עצמו את המשימה: הוא יהפוך את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יותר צעצועים פחות יצירתיות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/199125/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/199125/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 13:41:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199125</guid>
                                <description><![CDATA[לפני שאתם קונים צעצוע נוסף, כדאי שתשאלו את עצמכם האם הילד באמת צריך עוד צעצוע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199132" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
אם הארונות בחדר הילדים שלכם מתפקעים מצעצועים, ואתם מתכננים לקראת הפסח עוד קניות של צעצועים ומשחקים ש"אי אפשר לוותר עליהם", תעצרו רגע. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה, עודף של צעצועים פוגע באיכות המשחק ובהתפתחות המנטלית של ילדים.
במחקר הזה, חוקרים מאוניברסיטת טולדו באוהיו, ארה"ב, הזמינו 36 פעוטות לשחק באופן חופשי בחדר, במשך חצי שעה, עם ארבעה או 16 צעצועים לחילופין, בפגישות שונות. לפי החוקרים, כאשר לפעוטות היו 16 צעצועים, הם הפגינו סוג של פיזור דעת וחוסר ריכוז, ועברו מהר מצעצוע אחד לאחר. כאשר הם קיבלו רק ארבעה צעצועים הם היו הרבה יותר יצירתיים. הם שיחקו עם כל צעצוע יותר זמן (פי אחד וחצי) ומצאו לכל צעצוע יותר שימושים שונים.
למשחק ממושך יותר עם צעצוע מסוים יש השלכות חיוביות לגבי אספקטים התפתחותיים רבים, לפי החוקרים, כולל משחקי דמיון, ביטוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אמבטיה של יער</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/198703/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/198703/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 12:59:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198703</guid>
                                <description><![CDATA[מתברר שצעידה שקטה ביער לא רק מחברת אותנו לטבע עמוק יותר הנמצא בתוכנו, אלא גם מפיגה מתח ודיכאון, ומסייעת למערכת החיסונית להתגונן מפני מחלות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199063" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

אוויר צלול עם ריח חריף של ירוק-עד ואדמה רעננה מכים בנחיריים. עצי ארז בני אלפי שנים מתנשאים לגבהים אין-סופיים, רוח קלילה מלטפת את הפנים וקרני שמש חמימות מפזזות בעלווה הצפופה. מרבדים של אזוב באין-סוף גוונים מרפדים את הסלעים ועוטפים את גזעי העצים. ציוצי ציפורים בקולות רמים מתערבלים עם קולות פיכפוך מי הנחלים וצרצורי הציקדות מהדהדים מכל עבר. זהו יער שירטאני אונסואיקיו (Unsuikyo) באי יקושימה בדרום יפן המושך אליו אלפי מטיילים. הם לא באים לטרקים או לספורט כושר, אלא לצעידה רכה איטית ושקטה בתוך הטבע. להתמסרות מלאה למראות, לצלילים, למגע ולניחוחות שהיער נותן ברוחב לב ובשפע. ביפן זו מסורת עתיקת יומין – להיכנס לעומקו של אחד מהיערות המכסים יותר ממחצית שטחה של יפן, ולתת לטבע לשטוף את הגוף דרך כל החושים. אחרי הטיול ביער הם מרגישים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;לפקודתך ליידי דיי&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198743/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198743/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 12:48:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198743</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;לא, זה שיר לא מתאים&#8221;. &#8220;ומה לא מתאים בזה? זה ג&#8217;אז קלאסי, כולם אוהבים את זה&#8221;....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199022" align="alignleft" width="900"] בילי הולידיי במועדון בניו יורק, 1947 &#124; תמונה: William P. Gottlieb-CC-PD[/caption]
"לא, זה שיר לא מתאים".
"ומה לא מתאים בזה? זה ג'אז קלאסי, כולם אוהבים את זה".
"זה לא מתאים לי. ואני זאת שצריכה לשיר את זה, לא?"
"אבל אנחנו אלה שצריכים לנגן", ענה אחד הנגנים.
"קאונט, לא נראה לי שזה יעבוד".
"חבר'ה, תראו", קם קאונט בסי מכסאו בעת שהוא מושך בשלייקס מכנסיו, "בואו נקשיב מה יש לבילי להציע, סיבוב ההופעות הזה גם ככה קשה מבלי שנוסיף עליו ויכוחים. מה את מציעה בילי?"


[caption id="attachment_199025" align="alignleft" width="1163"] בילי הולידיי במועדון בניו יורק, 1947 &#124; תמונה: William P. Gottlieb-CC-PD[/caption]
"חשבתי על Summertime של גרשווין, זה ישתלב טוב עם השירים שכבר יש".
"שירים על אישה חסרת מזל באהבה...", אמר אחד הנגנים.
"כן, זה הטון הכללי", ענתה בילי ברצינות.
"טוב בואו נישן על זה. בינתיים תארזו את הדברים", אמר בסי, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האני שבמבוך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/philosophy/198074/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/philosophy/198074/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 12:37:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198074</guid>
                                <description><![CDATA[כבר אלפי שנים שהמבוכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. מימי התרבויות העתיקות של יוון ומצרים דרך...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198075" align="alignleft" width="1500"] בתמונה: נזירים בודהיסטים "מקדשים" מבוך באוניברסיטת אדינברו, שהוא העתק מדויק של מבוך עתיק מהמאה ה-13 &#124; צילום: Jeff J Mitchell/Getty Images[/caption]

כבר אלפי שנים שהמבוכים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. מימי התרבויות העתיקות של יוון ומצרים דרך הפארקים והכנסיות, ועד למשחקי הווידאו הקיימים כיום – המבוכים נשארו מקור עניין תרבותי ורוחני. מה מושך אותנו אליהם?

המבוך בעת העתיקה נועד ללכוד איומים או רוחות רעות, או להיפך, לא לאפשר לישויות רעות להיכנס למקום קדוש ובטוח. מאוחר יותר הוא אומץ על ידי הדתות ששמרו על רעיון הקדושה, וחשבו על המבוך כמסלול שאדם הולך בו תוך שהוא מתנקה מחטאיו ומגיע למקום טהור.

בתקופת הרנסנס, קיבל המבוך משמעות משחקית יותר, מקום בו אנשים הולכים לאיבוד וכדי לצאת ממנו נדרשת יכולת אינטלקטואלית ומבחנים של אומץ ושל אמונה. באותה עת המבוך שימש גם כמטאפורה לאוהבים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לנפש יש חופש אין-סופי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/197537/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/197537/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 12:06:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197537</guid>
                                <description><![CDATA[בכל המצבים בחיים, החל מקונפליקטים יום-יומיים ועד לאסונות ולטראומות, אפשר לבחור בין מחשבות של שנאה ונקמה לבין אהבה וחמלה, טוענת ד"ר אדית אגר, פסיכולוגית וניצולת שואה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[
ד"ר אדית אגר התבוננה בשקט בנער בן ה-14 שישב מולה, לבוש בחולצה חומה, ונועל מגפיים חומים, חיקוי למדים של פלוגות הסער הנאציות. הוא השעין מרפק אחד על השולחן שביניהם, היישיר אליה מבט מתריס וסינן מבין שפתיו: "הגיע הזמן שאמריקה תחזור להיות לבנה. אני הולך להרוג את כל היהודים, את כל הכושונים, את כל המקסיקנים ואת כל הצ'ינקים".
מתוך שלושים שנות הניסיון שלה כפסיכולוגית קלינית, היא ידעה לעצור את גל החמה שעלה בתוכה. היא יכלה לצעוק עליו, לנופף אצבע מאשימה מולו, לנער אותו, לספר לו שהיא ניצולה של מחנה ההשמדה אושוויץ, שהוריה נשרפו שם. אבל היא המשיכה לשבת בשקט. היא ידעה, מתוך מסע הייסורים שעברה בעצמה, ששנאה בעוצמה כזאת יכולה לבוא רק מתוך כאב פנימי שמוחץ את הלב.
תוך שהיא מתפללת למצוא דרך להגיע לליבו של הנער, קול פנימי בתוכה חזר ואמר: "תמצאי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מוצרים יפים מדי גורמים לצרכן להשתמש בהם פחות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/197842/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/197842/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 10:42:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197842</guid>
                                <description><![CDATA[מוצרים יפים שובים את העין ואת הלב, ואנשים נהנים לקנות אותם, נכון? כן. ולכן הם יקנו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197845" align="alignleft" width="500"] תמונה: Fotolia[/caption]

מוצרים יפים שובים את העין ואת הלב, ואנשים נהנים לקנות אותם, נכון? כן. ולכן הם יקנו יותר מהמוצרים האלה, נכון? לא בדיוק. חוקרים מאוניברסיטת מדינת אריזונה מצאו בסדרת מחקרים שכאשר מדובר במוצרים מתכלים, אנשים נוטים להשתמש פחות במוצרים שהם יפים מאוד.

במחקר אחד החוקרים הניחו במשך שבוע נייר טואלט רגיל בחדרי שירותים במועדון ספורט. בשבוע השני הם הניחו באותו מקום נייר טואלט מקושט בעיטורים של חג המולד. התוצאה הייתה שבשבוע הראשון השתמשו ב-21 גלילים של נייר טואלט ובשבוע השני רק ב-10 גלילים. במחקר אחר נתנו לאנשים לאכול עוגיות פשוטות או עוגיות מעוטרות בזיגוג מרהיב. התוצאה היתה שאנשים, כאשר היו רעבים, אכלו פחות מהעוגיות המעוטרות וגם אמרו שפחות נהנו מהן.

ההסבר של החוקרים לתופעה הוא שלאנשים יש הערכה פנימית למאמצים שהושקעו בייצור של מוצר. כאשר המוצר יפה מאוד, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בעקבות הדבורים – גם החרקים נעלמים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197442/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197442/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 10:37:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197442</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש בגרמניה, שעקב במשך 27 שנים אחר מספר החרקים בשמורות הטבע במדינה, גילה שכיום נשארו רק כרבע מהם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197507" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
זוכרים את הדאגה הכלל עולמית לדבורים שהולכות ונעלמות בשנים האחרונות? מחקר חדש מגרמניה מגלה שזה רק חלק קטן מהעניין - לא מדובר רק בדבורים אלא במגוון רחב של מיני חרקים. לאורך תקופה של 27 שנים החוקרים אספו מדגמי חרקים במלכודות שלהם, והם הופתעו לגלות הפחתה של 76 אחוז בכמויות החרקים שנאספו.
הפערים החמורים ביותר התגלו בשיא העונה, בחודשי הקיץ, בימים שאנחנו רגילים להיתקל בכמות הגדולה ביותר של חרקים. בהשוואה לתחילת שנות ה-90, לקראת סוף המחקר התגלתה הפחתה של כמעט 82 אחוז במספר החקרים שנאספו בחודשים יולי-אוגוסט.
החוקרים, מגרמניה ומהולנד, פיזרו את המלכודות שלהם ב-63 אתרים בשמורות טבע בגרמניה, במגוון תוואי שטח: יערות, אזורי ערבה ואזורים חוליים. את המלכודות הם הציבו באביב, בדרך כלל בחודש מרץ, והן פעלו עד אוקטובר. צוות החוקרים לא התעניין במגוון סוגי החרקים אלא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 306: שינוי פרדיגמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208362/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208362/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 27 Feb 2018 08:10:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208362</guid>
                                <description><![CDATA[ודאי שמתם לב שהשנה לא ירדו הרבה גשמים. גם לא בשנה החולפת וגם לא בזאת שלפניה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ודאי שמתם לב שהשנה לא ירדו הרבה גשמים. גם לא בשנה החולפת וגם לא בזאת שלפניה. למעשה ככל שאנו מתקדמים בשנים, יורדים פחות ופחות גשמים. אין צורך להחזיק ביד סטטיסטיקות של משקעים כדי להבין זאת, זו פשוט מסקנה אינטואיטיבית. אם בשנות ה-80, כשהייתי ילד, החורף היה נוכח במלוא עוצמתו במשך כמה שבועות רצופים, ואף נהנינו מיום מושלג אחד בקיבוץ שבו גדלתי – בגובה 100 מטר מעל פני הים – כיום אפשר לשכוח מכל זה. אם יהיו שלושה ימים רצופים של גשם נהיה מרוצים.

כדור הארץ מתחמם, ואיתו אחד הוויכוחים "החמים" של העשור האחרון: מצד אחד – מדענים הטוענים שכדור הארץ מתחמם כתוצאה ממעשי ידי אדם, כמו פליטת חומרים מזהמים לאטמוספירה; מצד שני – אנשים הטוענים שההתחממות כתוצאה ממעשי ידי אדם היא קונספירציה שמטרתה להקצות כספים למשרות מחקר באקדמיה.

בכל מקרה, הרוב מסכימים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה קרה למוסד העתיק בהיסטוריה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197531/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197531/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 26 Feb 2018 14:23:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197531</guid>
                                <description><![CDATA[קריאות לביטול מוסד הנישואים, לצד תוכניות ריאליטי שהופכות אותו ל"פאסט פוד" חסר ערך, מעלות שאלות לגבי משמעות הטקס והסיבות שבגללן הוא נוצר – מהזמנים הקדומים ועד היום, מה הופך את המוסד העתיק בהיסטוריה לרלוונטי ומה הם הגורמים שמאיימים להעלים אותו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197541" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
המחזרים ישבו בחצר הארמון וחיכו שהגברת הראשונה של איתקה, פנלופה, תקבע מי מהם יהיה ראוי להיות בעלה לעתיד. כבר 20 שנה שפנלופה דחתה את לחצי הסביבה להתחתן מחדש. היא האמינה שבעלה אודיסאוס שיצא למלחמה, עוד ישוב. היא גידלה לבדה את בנם, ודחתה את הצעות המחזרים בדרכים חכמות. כעת כבר לא יכלה יותר להימנע מהם.
רצה הגורל ובדיוק אז, הגיעה לאוזניה שמועה שאודיסאוס חי ובדרכו הביתה. פנלופה החכמה החליטה לבשר לכולם שתקבל את המועמדים בביתה, אך הם יאלצו לעבור בהצלחה משימה – מי שימתח את קשתו הישנה והקשיחה של אודיסאוס ויצליח לירות חץ דרך שתים עשרה ידיות גרזנים, יזכה לשאת אותה לאישה. "אם אודיסאוס חי, האלים ישלחו אותו אליי", חשבה.

היהדות ראתה בנישואים קשר קדוש שנסמך על סיפור בריאת האישה מצלעו של אדם. טקס הנישואים לפי היהדות הוא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שותים ונושמים פלסטיק</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197450/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197450/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 26 Feb 2018 14:04:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197450</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש מגלה שכנראה ביותר מ-80 אחוז מברזי השתייה ברחבי העולם, עם המים זורמות לכוסות גם לא מעט חתיכות פלסטיק מיקרוסקופיות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197502" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
כשחוקרים מאוניברסיטת מינסוטה דגמו את מי הברז ב-14 מדינות שונות, מ-159 ברזים שונים, הם גילו ש-83 אחוז מהם הכילו חלקיקי פלסטיק זעירים – "מיקרופלסטיק". המצב החמור ביותר התגלה בדגימות מרחבי ארה"ב, בהן בכ-94 אחוז מהברזים הופיעו חלקיקי פלסטיק זעירים בין טיפות המים, ובמדינות אירופה, שם המצב נחשב לטוב ביותר, התגלו חלקיקי פלסטיק "רק" ב-72 אחוז מהדגימות.


מאפייני הפלסטיק - החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו

מהם בעצם החלקיקים האלו? גודלם נע בין עשרות מיקרונים [מיקרון הוא מיליונית המטר, ר"ת] למילימטרים בודדים, וברוב המקרים מקורם בשחיקה ובפירוק של רכיבי פלסטיק גדולים יותר. מכירים למשל את שקיות הניילון המתכלות? גם הן בדרך כלל מצליחות להתפרק רק עד רמה מסוימת, וכך אנחנו נשארים בסופו של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיחה עם פסיכולוג, ממוחשב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/199127/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/199127/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 26 Feb 2018 13:58:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199127</guid>
                                <description><![CDATA[האם גם את הפסיכולוגים שלנו יחליפו בעתיד הלא רחוק תוכנות בינה מלאכותית? התוכנות הראשונות כבר בדרך]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199137" align="alignleft" width="1378"] תמונה: Fotolia[/caption]
האם כולנו זקוקים לטיפול פסיכולוגי? הדעה הרווחת היא שכל אחד מאיתנו יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי בדרך כזו או אחרת. אולם, בין אם בשל העלות הגבוהה, הקושי למצוא את המטפל המתאים או בגלל סטיגמה שלילית, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה בוחר כיום לעבור טיפול פסיכולוגי מתמשך. בעתיד כל זה עומד להשתנות, כיוון שמחשבים יוכלו לשמש בתור הפסיכולוגים שלנו. נשמע יומרני? זה כנראה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לכם.
פסיכולוגיה היא ענף מדעי חדש יחסית: הפסיכואנליזה הומצאה לפני כ-120 שנה, ואילו הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) פותח רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת. כיאה לתחום מדעי כה צעיר, הפסיכולוגיה היא דינמית מאוד ועוברת לא מעט שינוים ומהפכות.
אחד הטרנדים המעניינים של זמננו הוא טיפול פסיכולוגי מקוון. התקשורת בין המטפל למטופל מתבצעת דרך האינטרנט באמצעות צ'ט, וידאו צ'ט או שיחה קולית. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>גם בישראל אפשר: להשקיע בזהב פיזי וליהנות מביטחון כלכלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/200627/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/200627/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 24 Feb 2018 19:40:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=200627</guid>
                                <description><![CDATA[זהב הוא אפיק ההשקעה האחראי ביותר זה אלפי שנים. ולמרות זאת ישראל ממסה אותו ומנטרלת את הכדאיות, בניגוד למדינות אחרות. סיפורם של שני חשבונאים שפיצחו את השיטה ומאפשרים לישראלים להשקיע בזהב פיזי עם פטור ממע"מ וליהנות מעוגן כלכלי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ [dropcap]ב[/dropcap]שנים האחרונות גוברת בישראל המודעות לחשיבות ההשקעה והחיסכון לעתיד. הציבור מבין שכדי להמשיך לשמור על רמת חיים ראויה לאורך שנים, על כל אדם להשקיע את ההון שלו בחוכמה. גם המדינה מתחילה לעודד את הציבור לחסוך. ולמרות זאת אפיקי ההשקעה המרכזיים בישראל הם שוק ההון (מניות, אגרות חוב וכדומה) ונדל"ן בלבד. על הרקע הזה מפתיע שמדינת ישראל לא מעודדת השקעה במסלול הכי סולידי ובטוח שמוכיח את עצמו כבר אלפי שנים – השקעה בזהב, כסף ומתכות יקרות אחרות.

במהלך כל ההיסטוריה הזהב הוכח כאפיק ששומר על ערכו הריאלי גם בתקופות כלכליות קשות וכך מעניק ביטחון פיננסי לבעליו. לכן רבים מגלים את האטרקטיביות של הזהב, במיוחד בימים של אי ודאות כלכלית, כשיש חשש לאינפלציה או למשברים פיננסיים, ביטחוניים ומדיניים חמורים.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת הבריטי Financial Times, כתבה מרין סומרסט ווב, עורכת מגזין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מרחף עד הצלחת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/208122/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/208122/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 24 Feb 2018 12:31:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208122</guid>
                                <description><![CDATA[הזמנת אוכל באמצעות רחפן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208125" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

דמיינו שאתם מזמינים מצרכים מהסופר, ואז רחפן טס בשמים ומביא אותם עד לפתח ביתכם. דבר דומה כבר קורה, בעיירה היפנית מינאמיסומה (Minamisoma) – שנפגעה מקרינה רדיואקטיבית ב-2011 לאחר שצונאמי פגע בכור הגרעיני בפוקושימה וערער אותו.

באוקטובר 2016 הורשו התושבים, מרביתם אנשים מבוגרים, לחזור לעיירה, ולאט לאט עוד ועוד תושבים חזרו. אחת הבעיות, הם הבינו במהרה, היא מחסור במוצרי מזון בסיסיים. אם למישהו מתעורר התיאבון לסושי או לקנטקי פרייד צ'יקן, הוא בצרה. במקרה רגיל, מכולת לצד דוכן פלאפל היו פותרים את הבעיה, אבל בגלל הקהל המבוגר והעיירה הנטושה, נדרשה חשיבה מחוץ לקופסה.

רשת חנויות הנוחות היפנית Lawson ביחד עם חברת המסחר האלקטרוני Rakuten, הגו פתרון יצירתי: הם החליטו לשגר לעיירה הזמנות אוכל ומוצרי צריכה באמצעות רחפן, מחנות הנמצאת בעיר סמוכה. המצרכים נוחתים לרכב נייד החונה במרכז קהילתי בעיירה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם קריאת מחשבות היא דבר אפשרי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/208112/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/208112/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 24 Feb 2018 12:30:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208112</guid>
                                <description><![CDATA[טכנולוגיה מהפכנית מהשנים האחרונות מאפשרת למחשבים לזהות ולהבין מחשבות של בני אדם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_208116" align="alignleft" width="1500"] רגינה דוגן, שמובילה את פיתוח טכנולוגיית קריאת המחשבות בפייסבוק מציגה את הרעיון בכנס מפתחים &#124; תמונה: Anthony Quintano/Flickr[/caption]
במשך שנים, הדעה הרווחת הייתה כי בעתיד לא נזדקק למקלדת מחשב, כיוון שהתקשורת עם המחשב תיעשה באמצעות דיבור בלבד. אולם, למקלדת יש שלושה יתרונות מרכזיים בהשוואה לדיבור: היא מאפשרת שמירה על פרטיות, היא מאפשרת למספר משתמשים שנמצאים אחד ליד השני לעבוד במקביל מבלי להפריע אחד לשני, ואם לא די בכך, מסתבר כי רוב האנשים מסוגלים להקליד מהר יותר ממה שהם מדברים. כיום נראה שהדיבור אמנם לא יחליף את המקלדת, אך בימים אלה עולה שאלה מתקדמת יותר – האם הדיבור נחוץ בכלל? מה יקרה אם המחשב פשוט יוכל לקרוא את מחשבותינו?


פייסבוק הכריזה על פרויקט שמנסה לפתח ממשק שיאפשר למשתמשי הרשת החברתית לכתוב הודעות באמצעות כוח המחשבה

טכנולוגית קריאת מחשבות אינה מדע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה הסיכוי שהפלסטינים יצליחו לפתוח באינתיפאדה נוספת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/199958/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/199958/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 09:51:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199958</guid>
                                <description><![CDATA[כדי לענות על השאלה צריך להסתכל על "בועת הנוער" - תיאוריה דמוגרפית פשוטה שנצפתה לאורך ההיסטוריה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199976" align="alignleft" width="1500"] רגע לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, שיעור הצעירים באוכלוסייה הפלסטינית עמד על 27.5% &#124; תמונה: Quique Kierszenbaum/Getty Images[/caption]
ב -2003 פורסם ספרו של הפרופסור הגרמני הנודע, גונר הינסון, "בנים ושליטה עולמית: תפקידו של הטרור בעלייתם ונפילתם של עמים". הינסון העמיק בתיאוריה המסבירה באילו מצבים עולה האלימות בחברות שונות ברחבי העולם, ובאילו מצבים היא דועכת. התיאוריה זכתה להכרה הולכת וגדלה בקרב יועצים למדיניות חוץ ובקרב היסטוריונים.
לפי הינסון, הסיבה העיקרית להתפרצות גל אלימות נובעת מהיווצרותה של מה שהוא מכנה "בועת נוער". אם במדינה מסוימת, שיעור הגברים בני 29-15 מהווה כ-30% מכלל הגברים במדינה, מתחילות צרות – המדינה אינה מסוגלת לשלב בתוכה שיעור כה גבוה של צעירים, ונוצרת אבטלה המונית של גברים צעירים, המוצאים את פורקנם באלימות חברתית. האנרגיה והמרץ של הצעירים, שלא מתועלת לשום מקום, הופכת לחבית נפץ. לפעמים אפילו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם האיחוד האירופי מממן מחנות עבדים בלוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/199962/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/199962/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 09:46:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199962</guid>
                                <description><![CDATA[לבוש בג&#8217;ינס קרוע ובחולצת טי מרופטת, אולץ המהגר לקרוע ברך. השומר, לבוש במדים נקיים אותם מעטר...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199993" align="alignleft" width="1500"] בכניסה למתקן מעצר &#124; תמונה: Taha Jawashi/AFP/Getty Images[/caption]
לבוש בג'ינס קרוע ובחולצת טי מרופטת, אולץ המהגר לקרוע ברך. השומר, לבוש במדים נקיים אותם מעטר סמל היחידה המשטרתית למניעת הגירה בלתי חוקית, צעק עליו בערבית – שפה שמעטים מיוצאי מדינות הסהרה של אפריקה מדברים. כשהמהגר לא הצליח לשתף פעולה, הרים השומר את אלת העץ שבידו והנחית אותה בעוצמה על גבו של האיש, שנפל עם פניו לרצפה. אחרי שזחל לסוף התור, השומר עבר להכות את המהגר הבא. זעקות כאב נשמעו ברחבי מה שדומה למחסן סחורות גדול, שבו נעולים בתאים כ-100 מהגרים מורעבים – שורדים ממעט מקרוני שהם מקבלים מדי יום וקופסת מיץ תפוזים.


כשנשאל על האלימות במתקן המעצר, אמר שלשותפיו באיחוד האירופי אכפת בעיקר מדבר אחד – למנוע מהמהגרים להגיע לחופי איטליה

הסיפור הזה התרחש בתחילת מאי 2017 במרכז המעצר טריק-אל-סיכה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מתברר שמרבית הנשק לדאע&#8221;ש הגיע בכלל מסין ומרוסיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/199956/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/199956/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 09:42:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=199956</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש מצייר תמונה מפתיעה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199966" align="alignleft" width="1500"] נשק של דאע"ש, שנתפס על ידי כוחות המורדים הסורים &#124; תמונה: Quique Kierszenbaum/Getty Images[/caption]
1 בשלוש השנים האחרונות (2017-2014) הארגון לחקר קונפליקטים חמושים (CAR) שמושבו בבריטניה, ביצע מחקר שטח בסוריה ובעיראק, כדי להתחקות אחר מקורות הנשק של דאע"ש. הארגון בדק יותר מ-40 אלף כלי נשק, תחמושת ורכיבים כימיקליים ששימשו לייצור פצצות שארגון הטרור השאיר מאחור או איבד בקרבות.
2 בניגוד לדעה הרווחת בתקשורת, כי מרבית הנשק הגיע מארה"ב לאחר שסיפקה אותו לכוחות המורדים שנלחמו בדאע"ש, המחקר גילה שיותר מ-50 אחוז מהתחמושת ומהנשק שהחזיק דאע"ש הגיעו מסין ומרוסיה. כ-30 אחוז מהנשק וכ-20 אחוז מהתחמושת הגיעו מהאיחוד האירופי (מדינות במזרח אירופה) והשאר – ממדינות אחרות.
3 הנה נתון מעניין נוסף: כ-60 אחוז מהנשק שהוחזק על ידי דאע"ש יוצר לפני 1990. רק כ-15 אחוז מהתחמושת יוצרה בעשור האחרון.
4 וגם: כ-40 אחוז מהטילים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אם לבאך היה סינתסייזר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198741/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/198741/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 09:41:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198741</guid>
                                <description><![CDATA[אם באך היה מגיע למאה ה-21, איזו מוסיקה הוא היה מחבר?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199016" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
איך המוסיקה שכתבו באך, פרסקובלדי או הנרי פרסל נשמעה בתקופתם? בוודאי שונה מאשר בימינו, כי ניגנו אותה על כלים שונים, בטכניקה שונה, באווירה שונה ובקונטקסט תרבותי שונה.
מוסיקולוגים ניסו במשך שנים לחקור איך המוסיקה של המאות שעברו נשמעה, ובאילו תנאים ואווירה ניגנו אותה. בשנות השישים והשבעים המחקר תפס תאוצה כשהמוסיקולוגים החלו לנבור באינטנסיביות בכתבים עתיקים, למדו תווים עתיקים, ניסו לשחזר כלי נגינה, ולהבין מי האנשים שניגנו את המוסיקה של המלחינים, איך ואיפה הם ניגנו, עבור מי, על אילו כלים, ואיך המוסיקה נשמעה.
מה שגילו המוסיקולוגים היה רחוק מהאופן שבו ניגן המיינסטרים בשנות השישים והשבעים. למעשה המיינסטרים היה בדיוק הפוך, מתאים לרוח המודרנית: לנגן מהר יותר, חזק יותר ומבריק יותר מאשר בתקופות שבהן היצירות נכתבו.
בו בזמן התחילה תנועה הפוכה, כמעט מחתרתית לביצוע אותנטי של מוסיקה עתיקה - תנועה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מי הזיז את החלון שלי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/198713/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/198713/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 09:40:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198713</guid>
                                <description><![CDATA[אסטרטגיה המאפשרת לפוליטיקאים לשנות את דעת הקהל ולהפוך רעיון קיצוני למדיניות מקובלת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198908" align="alignleft" width="1024"] האמן ג'קסון פולוק בפעולה &#124; Justin Sullivan/Getty Images[/caption]
כשג'קסון פולוק, אחד האמנים המובילים בזרם "האקספרסיוניזם המופשט", נהרג בתאונת דרכים בשנות ה-50, רכש מוזיאון "המטרופוליטן" שבניו יורק את אחד מציוריו תמורת 30 אלף דולר – סכום חסר תקדים לאמנות עכשווית באותה תקופה, וגם נערכה תערוכה מיוחדת שהוקדשה לו.


בשנות ה-50 מרבית האמריקנים לא אהבו אמנות מודרנית. מה השתנה בתוך שנים ספורות בטעמם? מדוע מה שפעם נחשב לא לגיטימי, היום הוא יצירת מופת?

אך הנה עובדה מעניינת: בשנות ה-50 וה-60 רוב האמריקנים לא אהבו, ואפילו תיעבו את האמנות המודרנית. למעשה, כשמחלקת המדינה האמריקנית ארגנה ומימנה ב-1947 תערוכה נודדת בעולם בשם: "קידום האמנות האמריקנית", היא נתקלה בהתנגדות וזעם. הנשיא טרומן סיכם את הדעה הרווחת כשאמר: "אם זאת אמנות, אז אני הוטנטוטי" (בן לעם נוודים ורועי צאן). חבר קונגרס ממורמר הצהיר: "אני רק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיה של צוות מנצח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/198719/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/198719/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 21 Feb 2018 08:30:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198719</guid>
                                <description><![CDATA[מהו המתכון לצוות מנצח? והאם הוא יכול להתאים לכל קבוצת עובדים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198936" align="alignleft" width="1152"] סביבת עבודה כמו זו יכולה להשרות אווירה נעימה וקלילה, אבל אינה הגורם המבדיל צוותים טובים מצוותים פחות טובים &#124; תמונה: Google[/caption]
איך בונים צוות עובדים מנצח? כזה שהודות לשיתוף הפעולה בקרב החברים בו, מצליח להתמודד ביעילות עם כל משימה, ולממש בצורה הטובה ביותר את היתרון של "השלם עולה על סך כל חלקיו"?


"פרויקט סוקרטס" של גוגל נועד לנתח את תפקודם של מאות צוותים, במטרה לגלות מדוע יש צוותים מצליחים יותר ואילו אחרים פחות

חיפוש מהיר באינטרנט חושף מאמרים רבים גדושים בעצות ובטיפים לבניית צוות מנצח: על המנהל לשמש כמנטור לעובדיו, כדי לעזור לקדם את התפתחותם האישית ולוודא שהם מממשים את הפוטנציאל האישי שלהם; חשוב להגדיר לצוות יעד משותף ושהוא יהיה ברור לכולם; כדאי להנחיל אחריות רחבה בקרב חברי הצוות, כך שכל אחד ייקח על עצמו תפקידים נוספים מעבר לתפקידים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיית האנקונדה: כיצד הסינים גורמים לעולם לציית, ומה ישראל עושה בתגובה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198711/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198711/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Feb 2018 12:51:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198711</guid>
                                <description><![CDATA[השתלטות על גופי תקשורת זרים, חדירה למוסדות אקדמיים, השפעה על הוליווד ובניית דרך משי חדשה – האם יש קשר בין כל אלה? מתברר שכן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198855" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
מאו הנג-פנג עדיין זוכרת את זעקות הבכי החודרות של התינוק שלה. בעודה שוכבת על מיטת חדר הלידה, בחודש השביעי להריונה, הוציאו הרופאים את התינוק מגופה. אבל במקום שיאפשרו לה להחזיק את הילוד ולהצמיד אותו אליה, היא שכבה חסרת אונים כשהם הטביעו אותו בתוך דלי.
תחת מדיניות הילד האחד של סין, הוא היה תינוק "לא חוקי". "התינוק היה בחיים, יכולתי לשמוע אותו בוכה", היא סיפרה לעיתון South China Morning Post שמושבו בהונג קונג ב-2015, "הם הרגו את התינוק שלי... אבל לא יכולתי לעשות דבר".


הנחש לא חייב לזוז והוא גם לא מציין את מטרותיו. אבל כולם יודעים שהוא שם, ושאם ידברו באופן אסור, הוא יתעורר ויאיים לפגוע בהם

תינוקה של מאו נרצח לפני כ-25 שנה, אבל הנוהג האכזרי – להרוג תינוקות "לא חוקיים" – נמשך. מיליוני נשים חוו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;ניתוח העובדות מציע שישות סופר אינטליגנטית שיחקה כאן עם הפיזיקה, עם הכימיה וגם עם הביולוגיה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/198723/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/198723/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 15 Feb 2018 12:41:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198723</guid>
                                <description><![CDATA[האם היקום והטבע הסובב אותנו נוצרו מעצמם, בתהליך אקראי, או שנבראו על ידי תכנון תבוני כלשהו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_199033" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
פרד הויל, אסטרופיזיקאי בריטי מוביל, התעניין בתחילת שנות ה-50 בתהליכים המתרחשים במעמקי הכוכבים שאנו רואים בשמי הלילה. מתברר שבטמפרטורות ובלחצים אדירים השוררים בהם, נוצרים יסודות שונים כמו פחמן, חמצן ואפילו ברזל. במיוחד עניין אותו כיצד נוצר הפחמן – אותו חומר שאנחנו כה זקוקים לו בשביל החלבונים, השומנים ואפילו מולקולות הדי-אן-איי שלנו.


אם נשחק עם ערכים נוספים בפיזיקה שלנו ונשנה אותם מעט, כבר לא יוכלו להתפתח חיים

אבל כשבחן את תהליך ייצור הפחמן בכוכבים, הוא גילה משהו מפתיע: רק אם גרעין אטום הפחמן מסוגל להגיע לרמה אנרגטית בתחום צר ביותר, הנע בין 7.596 ל-7.716 מיליון אלקטרון וולט (MeV), יוכל להתפתח תהליך שיאפשר לאטומי פחמן נוספים להיווצר ביעילות ובכמויות גדולות.
אם, לעומת זאת, התנאי הזה לא מתקיים, התהליך לא מתרחש פעמים רבות, ובסופו של דבר יהיה ביקום הרבה פחות פחמן. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיה של מדע בדיוני – כיצד גוגל וסמסונג חושבות על טכנולוגיות חדשות?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/198717/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/198717/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Feb 2018 14:17:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198717</guid>
                                <description><![CDATA[סופרים אינם אמורים להמציא טכנולוגיות חדשות או לחזות את העתיד, נכון? – לא נכון]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198923" align="alignleft" width="1500"] הסופר ז'ול וורן, בספרו "20 אלף מיל מתחת למים" מ-1870 כותב על כלי דמוי צוללת שהחלו להשתמש בה רק במלחמת העולם הראשונה &#124; תמונה: US gov-CC-PD[/caption]
מאה שנה לאחר שז'ול ורן כתב על הצוללת שעדיין לא הומצאה, ועשרות שנים אחרי שאסימוב כתב על הרובוט שהיום הוא עובדה קיימת, השחקנים הגדולים בעולם מתחילים להבין שכדי להמציא את הדבר הבא, אין זה מספיק שייעזרו במהנדסים ובאנשי שיווק גאונים, וגם לא בטכניקות של סיעור מוחות ובשינוי התרבות הארגונית בחברה. אלא דרושה אסטרטגיה אחרת, יצירתית יותר – אותה יובילו אנשים בעלי דמיון מפותח, למשל, סופרים ואמנים.


אתה מתעסק עם רעיונות שעדיין לא נוסחו. לפעמים אלו טכנולוגיות שאנחנו לא בטוחים מה הן ואיך הן עובדות

חברות כמו אינטל, גוגל, הרשי, פורד, פפסי ואחרות מעסיקות סופרי מדע בדיוני ואמנים כדי שיסייעו להן לחשוב על העתיד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ערעור – מה שכולם רוצים לעשות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/198715/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/198715/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Feb 2018 14:15:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198715</guid>
                                <description><![CDATA[האסטרטגיה שהפכה לתנ״ך של חברות הטכנולוגיה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198917" align="alignleft" width="982"] אינטל ערערה את שוק המעבדים כדי להינצל מ"טורפים" שאיימו עליה בתחתית השוק &#124; תמונה: Justin Sullivan/Getty Images[/caption]
המנהל המיתולוגי של חברת אינטל, אנדרו גרוב, קרא ב-1997 מאמר מעניין שפרסם מרצה צעיר בבית הספר לניהול של הרווארד, בשם קלייטון כריסטנסן. גרוב התלהב והזמין את כריסטנסן למשרדים הראשיים של אינטל כדי שירצה להם על התיאוריה החדשה שלו.


אפל היא חברה נוספת שלא רק מנעה מאחרים לערער אותה, אלא הצליחה לערער בעצמה תעשיות שלמות. האייפוד הוא דוגמה לכך

אחרי שכריסטנסן טס לקצה השני של ארה״ב, לעמק הסיליקון, והגיע לפגישה עם מצגת מסודרת המסבירה את התיאוריה שלב אחר שלב, גרוב הפתיע אותו: "תשמע, קרו דברים, יש לנו רק עשר דקות בשבילך. תגיד לנו מה משמעות המחקר עבור אינטל, כך שנוכל להמשיך לטפל בעניינים".
כריסטנסן עמד מולו נבוך. "אנדי", הוא ענה, "אני לא יכול, כי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האסטרטגיות של אלופי השחמט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/198707/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/198707/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Feb 2018 14:14:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198707</guid>
                                <description><![CDATA[אסטרטגיית השעמום שהביסה את קספארוב, הקאי-זן של היפנים, הרעיון של אלוף העולם – לבצע מהלכים "גרועים" בכוונה – והסחת הדעת של פישר. ארבע אסטרטגיות לפתרון בעיות – בחיים ובמשחק ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198825" align="alignleft" width="1500"] קספארוב מול קראמניק, בדו-קרב המפורסם שבו ניצח קראמניק באמצעות אסטרטגיה יוצאת דופן &#124; תמונה: Gerry Penny/AFP/Getty Images[/caption]
שעמום כאסטרטגיה
יותר ויותר מחקרים מראים איך לשעמום, זה שניסינו להרחיק מחיינו באמצעות הטכנולוגיה, יש דווקא יתרונות רבים, אחד מהם הוא באסטרטגיה. שחקן השחמט ולדימיר קראמניק הוכיח זאת, כשנפגש, בשנת 2000, עם שחקן השחמט האגדי, גארי קספארוב לדו קרב, בן 16 משחקים, על תואר אלוף העולם.
יחסי הכוחות היו ברורים: קספארוב, אלוף העולם במשך 15 שנים ברציפות, הגיע בשיא הכושר לדו קרב לאחר שזכה בשבע תחרויות יוקרתיות ברציפות. הוא נחשב לשחקן בעל שאפתנות התקפית בלתי פוסקת, מסוג היריבים שנרגעים רק ברגע שהיריב נכנע. שחקני צמרת רבים בעולם השחמט נרתעו מעוצמתו של קספארוב שהתמחה כמעט בכל היבט של המשחק.
קראמניק, שחקן מן הצמרת העולמית, היה צריך למצוא אסטרטגיה שתיתן לו סיכוי לנצח ענק שחמט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>לנצח במלחמה בלי קרב &#8211; האם זה אפשרי?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/198705/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/198705/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 14 Feb 2018 14:11:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198705</guid>
                                <description><![CDATA[אף על פי שגנרלים רבים בהיסטוריה למדו את "אמנות המלחמה" של סון דזה, רובם בחרו לפעול אחרת ולהשתמש בכוח צבאי לכיבוש ולהשמדת האויב. האם הפילוסופיה של החכם הסיני ניתנת בכל זאת ליישום?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198817" align="alignleft" width="1100"] איור: SMYang/ET[/caption]
במאה השישית לפנה"ס, סין הייתה מחולקת למדינות קטנות שלחמו זו בזו וניסו להרחיב את שטחיהן. סון דזה – פילוסוף, איש רוח ואסטרטג גאון, עמד בראש אחד הצבאות, של מדינת וו, והצליח להכניע צבא שהיה גדול מצבאו פי עשרה. הוא רשם לזכותו ניצחונות צבאיים מרשימים, ובהמשך חיבר את "אמנות המלחמה" – ספר שתורגם מאות שנים מאוחר יותר לעשרות שפות, ונלמד עד היום לא רק בבתי ספר צבאיים, אלא גם בבתי ספר לניהול.
ב-13 פרקי הספר, פורש סון דזה תורות לחימה המקיפות נושאים כמו אסטרטגיה, פסיכולוגיה של מלחמה, טופוגרפיה ושימוש במרגלים. אולם בבסיס הפילוסופיה שלו עיקרון חשוב אחד: סון דזה האמין שמצב הלחימה האידיאלי הוא "כיבוש בלי קרב". את הניצחון הגדול ביותר, לדעתו, משיגים בלי אף חייל. "להשיג מאה ניצחונות במאה קרבות – אין זה שיא המצוינות. שיא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשהמוח שלי מפעיל כוח על שלך</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/15138/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/15138/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 07 Feb 2018 09:51:14 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=15138</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות חלה מהפכה שקטה בחקר המוח - במקום לבדוק את פעילותו של מוח יחיד בתנאי מעבדה, בודקים כמה מוחות במקביל. התוצאות מפתיעות ועשויות לחולל מהפכה בחקר התקשורת הבין-אישית 
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_15140" align="alignleft" width="361"] תמונה: fotolia.com[/caption]
לורן סיפרה על הנשף המזעזע שהיה לה בכיתה י'. איך מצאה פתאום את שני המחזרים שלה הולכים מכות רק בגללה ואיך מעט אחר כך התנגשה ליד שוטרים במכונית אחרת, כשאפילו עוד לא היה לה רישיון. אבל מה שמעניין בסיפור הזה דווקא אינו הקשר עם המחזרים או התאונה שעשתה, אלא המחקר המדעי שעשו על הסיפור שלה.
לורן סיפרה את הסיפור מתוך מכשיר fMRI, שסרק את הפעילות במוחה. כך התקבלה מפה מדויקת של האזורים השונים במוח שלה שעבדו במשך 15 הדקות בהן סיפרה את קורותיה. לסיפור של לורן האזינו 11 אנשים אחרים, גם הם מתוך מכשיר ה-fMRI. הדבר המפתיע הוא שהתרשימים שהתקבלו מסריקות מוחם של כל ה-12 היו דומים מאוד, כלומר התגלתה התאמה רחבה בפעילות המוחות של אלו שחוו את אותו הסיפור, לא מאוד משנה אם כשומעים או ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אסטרטגיה של אי הכרעה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/198709/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/198709/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 03 Feb 2018 17:03:53 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198709</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד התקבעה בצה"ל אסטרטגיה של אי הכרעה מאז מלחמת העצמאות ועד היום, והאם זה מנבא מה צפוי לקרות במלחמה הבאה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198843" align="alignleft" width="1283"] סיור על גבול לבנון, שנת 2003 &#124; תמונה: Efi Shariv/AFP/Getty Images[/caption]
האב המכונן של האסטרטגיה הישראלית, דוד בן גוריון, קבע אחרי מלחמת העצמאות שלצה"ל אין יכולת להכריע אסטרטגית את מדינות ערב, ולכן עליו להרתיע אותם ממלחמה, או למנוע מהם טקטית ואופרטיבית, להשיג את מטרתם בשדה הקרב כדי שאולי לא יתקפו שנית.
תובנה זאת של בן גוריון נבעה לא רק מניתוח של יחסי הכוחות האסטרטגיים בינינו לבין הערבים, אלא גם מן האידיאולוגיה הביטחונית המוצהרת של הציונות הסוציאליסטית שלפני קום המדינה – לערבים אין סיבה לפתוח במלחמה של ממש מול היהודים, פעולותיהם הן "מאורעות", אינתיפאדה. בנוסף, ליהודים יש משימות חשובות יותר כמו קליטת עלייה, הקמת קיבוצים וכו'. לכן לא תהיינה מלחמות, ואין טעם להתעמקות יתר של ראשי המדינה והצבא בהוויית הצבא והמלחמה.
התוצאה: מפקדי ארגון ה"הגנה", שלאחר הכרזת העצמאות נהיו למפקדי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טור עורך גיליון 305: אסטרטגיה, טקטיקה ואמונה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/editors-col/208364/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/editors-col/208364/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sat, 27 Jan 2018 08:14:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208364</guid>
                                <description><![CDATA[בעימות הטלוויזיוני שנערך בבחירות לנשיאות ארה&#8221;ב ב-2004, החליט המועמד ג&#8217;ורג&#8217; וו בוש להבהיר עיקרון כללי חשוב:...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בעימות הטלוויזיוני שנערך בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2004, החליט המועמד ג'ורג' וו בוש להבהיר עיקרון כללי חשוב: אדם יכול לשנות אסטרטגיה או טקטיקה כשצריך, אבל אין עליו לעולם לשנות את "אמונותיו" או את "ערכי היסוד" שלו, אחרת, "הוא פשוט בלתי אמין".

הנושא המרכזי שעמד במערכת הבחירות היה מדיניות החוץ של ארה"ב ובמיוחד המלחמה בטרור, ובוש נתפס בעיני הציבור האמריקני בתור לוחם בדיקטטורים (אוסאמה ביל לאדן, סדאם חוסיין), למרות ההסתבכות בעיראק.

אף על פי שהטיף לעיקרון נכון, הוא עצמו נפל בו פעמים מספר. למשל, כשאמר בתדרוך שבועי לכתבים (2003) שהמשטר הצפון קוריאני המדכא, המושל באנשים החיים בפחד וברעב, "יוכל לזכות לכבוד ולתהילה בעולם, אם רק יוותר על שאיפות הגרעין שלו". האם משטר רצחני כלשהו ראוי "לזכות לכבוד בעולם" אם רק יוותר על שאיפות הגרעין שלו?
גם יריבו בעימות, הסנאטור ג'ון קרי, נפל בעיקרון הזה כאשר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>היכן אנחנו נמצאים כיום, יחסית למסלול ההתדרדרות של רומא העתיקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/208392/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/208392/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 25 Jan 2018 13:48:45 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=208392</guid>
                                <description><![CDATA[הלקח ההיסטורי מנפילת רומא]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[כל אחד מההיסטוריונים של רומא נשאל בזמן כזה או אחר, איפה אנחנו נמצאים כיום, יחסית למסלול ההתדרדרות של רומא העתיקה. היסטוריונים אולי יתפתלו באי נוחות מול ניסיונות כאלה להשתמש בלקחים מהעבר, אבל אפילו אם ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, היא יכולה להעמיק את תחושתנו עד כמה החברה שלנו היא שברירית.
באמצע המאה השנייה לפנה"ס, שלטו הרומאים בשטח גאוגרפי מגוון וענק של כדור הארץ. מצפון בריטניה ועד לקצה הסהרה, מהאוקיאנוס האטלנטי ועד למסופוטמיה. האוכלוסייה שברובה הייתה משגשגת, מנתה בשיא התקופה 75 מיליון בני אדם. בסופו של דבר, כל התושבים החופשיים של האימפריה נהנו מהזכויות שהעניקה להם האזרחות הרומית. לא פלא שההיסטוריון האנגלי מהמאה ה-18, אדוארד גיבון, פסק שהתקופה הזאת הייתה "המאושרת ביותר" בהיסטוריה של המין האנושי. אבל כיום, סביר יותר שנראה את התקדמות האימפריה הרומית כתהליך שבו, בלא יודעין, היא זרעה את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שואב האבק הגדול בעולם</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197488/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197488/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:26:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197488</guid>
                                <description><![CDATA[האם מגדל בגובה שבעה מטרים, הפועל כמו שואב אבק עם צריכת חשמל של דוד חשמלי – הוא הפתרון לזיהום האוויר בערים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197486" align="alignleft" width="1500"] מגדל שואב ערפיח ברוטרדם, הולנד &#124; תמונות:Bic/Wikimedia Commons[/caption]
באחת הערים המזוהמות ביותר בעולם, עומד מגדל השואב לתוכו אוויר מזוהם, והופך אותו לאוויר נקי. ובנוסף, את החלקיקים שסוננו אפשר להפוך ליהלומים. אם זה נשמע לכם כמו מדע בדיוני – זה לא. זאת המצאה שנולדה במוחו של המעצב ההולנדי דאן רוסגארד (Roosegaarde). לרוסגארד יש תשוקה עזה להמציא דברים שישפרו את הסביבה שבה אנו חיים. התשוקה הזו זיכתה אותו כבר בתואר של "מנהיג גלובלי צעיר", בפורום הכלכלי העולמי (2015), ובפרסים רבים אחרים, המופיעים באתר שלו.
את ההשראה להמצאה הזאת הוא מצא כשטייל בבייג'ינג. יום אחד, כאשר הציץ מהחלון, הוא יכול היה לראות את העולם שבחוץ, וביום אחר הוא אפילו לא ראה את הצד השני של הרחוב. אבל ערפיח הוא בעיה לא רק בבייג'ינג. זיהום אוויר הוא אחת הבעיות הקשות של המאה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מצב רוח מרומם – כדי שהחיסון יצליח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197446/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197446/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:24:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197446</guid>
                                <description><![CDATA[מתלבטים אם לקחת השנה חיסון נגד שפעת? הרי כבר ידוע שהחיסון הזה לא תמיד עובד. קבוצת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197482" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
מתלבטים אם לקחת השנה חיסון נגד שפעת? הרי כבר ידוע שהחיסון הזה לא תמיד עובד. קבוצת חוקרים מבריטניה גילתה לאחרונה שיש גורם חשוב אחד שיכול להשפיע על רמת היעילות שלו – מצב הרוח שלנו, בעיקר ביום שבו אנחנו מקבלים את הזריקה.
כרבע עד כחצי מיליון חולים נפטרים מדי שנה ברחבי העולם כתוצאה מסיבוכי שפעת, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי. הנפגעים הקשים ביותר הם המבוגרים, בני 65 ומעלה. ברחבי העולם המתועש המבוגרים מהווים כ-90 אחוז מכלל הנפטרים מסיבוכי השפעת, וחבל שדווקא בקרב המבוגרים השפעת החיסון היא הנמוכה ביותר. באוכלוסייה הכללית החיסון עוזר ל-70 עד 90 אחוזים מהמתחסנים, אבל בקרב המבוגרים – רק ל-17 עד 53 אחוז.
בעבר כבר התבררו מספר גורמים המשפיעים על יעילות החיסון: תזונה, שינה, מצב נפשי, לחץ ועוד. צוות החוקרים בהובלת פרופ' קביתה וודהארה (Kavita ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חלליות עם מפרשי לייזר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197444/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197444/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:23:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197444</guid>
                                <description><![CDATA[התוכנית: נחיל חלליות זעירות יטוס אל כוכב הלכת הקרוב ביותר שמחוץ למערכת השמש בחיפוש אחר תנאי חיים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197475" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Breakthrough Initiatives[/caption]
באוגוסט 2016 התגלה כוכב הלכת "פרוקסימה קנטאורי b" שהצית את דמיונם של רבים. ייתכן שיש בו מים נוזלים כלומר אולי אפילו נוכל למצוא בו חיים – אם רק נצליח להגיע אליו ולראות מה קורה בו. והדבר המעניין ביותר לגביו הוא שבאופן יחסי הוא קרוב אלינו ממש. למעשה הוא מקיף את הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ – פרוקסימה קנטאורי, השוכן במרחק של רק 4.22 שנות אור מאתנו. במונחים גלקטיים מדובר ממש בשכן קרוב.
אבל אם נרצה להגיע לשם כדי לחפש את סימני החיים, עם הטכנולוגיות הקיימות ייקח לנו סדר גודל של 80,000 שנה. לא ממש רלוונטי. פרויקט Breakthrough Starshot במימונם של המיליארדר הרוסי מעמק הסיליקון, יורי מילנר ושותפיו, נועד לבדוק האם נחיל חלליות שמשקלן גרמים בודדים יוכל להגיע לסביבת "פרוקסימה קנטאורי b" ולצלם אותו כבר בתקופתנו.


[caption ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשצריך – המוח מגשר ביעילות בין שני חצאיו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/197440/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/197440/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:23:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197440</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד המוח מפצה את עצמו בעת שאזור אחד נחלש או נפגע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197463" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
עם השנים המוח שלנו מגיב לאט יותר, הוא חד פחות מבעבר, וגם הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם. אולם, מחקר חדש מציע שלא הכול קודר. המחקר חושף מנגנון מפתיע המאפשר למוח לפצות את עצמו על האובדן.
המוח בנוי משתי המיספרות – שני חצאים – ימני ושמאלי. שתי ההמיספרות הן סימטריות, פחות או יותר, כך שרבים מאזורי המוח מופיעים בכפילות, בשתי ההמיספרות. במקרים רבים כל המיספרה מתמודדת באופן עצמאי עם המשימות העומדות בפניה, והתקשורת בין שתי ההמיספרות מוגבלת יחסית.

התקשורת המוגברת בין שני חצאי המוח מאפשרת למוח המתבגר לגבות את האזור הפגוע ולספק לו תחליף


פרופ' סיימון דיוויס מאוניברסיטת דיוק שבארה"ב גילה לאחרונה שכל זה נכון כל עוד אנחנו צעירים יחסית, כשמרבית האזורים במוח מתפקדים באורח תקין. אבל כאשר הדברים משתבשים – ואזור כלשהו כבר אינו מסוגל למלא את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המכתב הגנוב</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196423/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196423/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:21:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196423</guid>
                                <description><![CDATA[בניגוד למה שמראים לכם בסדרות פשע, מדענים לא מצליחים ולא יכולים לפתור תעלומות רבות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196427" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

מסמך בעל חשיבות עליונה נגנב מגברת ממעמד גבוה מאוד. המשטרה יודעת מי הגנב, ושהמכתב מוחזק בביתו, אבל השוטרים אינם יכולים למצוא את המכתב. הם משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם, ובודקים כל אינץ' בביתו של הגנב. "בדקנו את כל מוטות הכיסאות בבית, וגם את כל החיבורים של הרהיטים בעזרת מיקרוסקופ רב עוצמה. אילו היו נשארים עליהם עקבות... היינו מגלים אותם מיד. גרגיר אחד ויחיד של אבק מקדחות, למשל, היה בולט כמו תפוח. כל אי סדר בהדבקה – כל פער יוצא דופן בחיבורים – היה בהם די לעורר חשד".

מיקרוסקופ מהסוג ששימש את החוקרים הימם את הקוראים ב-1844, כאשר אדגר אלן פו כתב את סיפורו המפורסם "המכתב הגנוב". בסופו של דבר התעלומה נפתרה, אבל לא בעזרת המיקרוסקופ. הבלש הפרטי אוגוסט דופין, ניחש שהמחבוא הטוב ביותר למכתב יהיה דווקא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ענפי ספורט בסכנת הכחדה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/196116/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/196116/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:21:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196116</guid>
                                <description><![CDATA[מה המחיר שילדים ובני נוער משלמים על דעיכת ענפי ספורט ומה זה אומר על עתיד הספורט]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196393" align="alignleft" width="1500"] משחק רוגבי ב-1908, בדבון, אנגליה &#124; תמונה: Topical Press Agency/Getty Images[/caption]
לפני עשור צפו חוקרי תקשורת וסוציולוגים כי האינטרנט יוביל לפריחה של תחומי עניין אזוטריים ויעשיר את מגוון הדעות והפרספקטיבות אליהן כל אדם נחשף. בפועל, עידן הרשתות החברתיות הביא לתופעה הפוכה – צמצום המגוון שאליו נחשף כל משתמש והתנקזות למכנים משותפים רחבים – שמאלנים ייחשפו בעיקר לדעות ולתכנים שמאלניים, ימנים לתכנים ימניים. תופעה דומה התרחשה בעולם הספורט. המגוון האדיר של תחומי הספורט נבלע בצל העניין בענפים הגדולים, והחשיפה לשונה ירדה וירדה, עד שכמעט ונעלמה.


התמקצעות מוקדמת מידי בענף ספורט אחד, סביר שתמנע מרוב הילדים להשיג את הפוטנציאל המלא שלהם בספורט

דוגמה טובה למציאות עגומה זו היא אוסטרליה. הליגות הראשונות לרוגבי ולקריקט במדינה קמו כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19, וענפי הספורט האלו, על הווריאציות האוסטרליות הייחודיות שלהן, זכו לפופולריות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אנחנו מסוגלים להריח פחד</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196130/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196130/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:02:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196130</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים מהשנים האחרונות מראים שאנחנו עושים זאת כל הזמן, אבל מגיבים לכך באופן תת-מודע]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196421" align="alignleft" width="500"] תמונה: Fotolia[/caption]
אתם יושבים בנחת עם חברים בשיחה נעימה על כוס קפה, ופתאום נכנס שכן מבוהל. מיד, עוד לפני שהוא מתחיל להסביר במה מדובר, אתם מרגישים את כל גופכם נדרך ונכנס למצב כוננות – הבהלה נקלטת אצלכם מידית.
קיימים מספר ערוצים דרכם מועבר אלינו פחד. בשנים האחרונות התברר שאחד מהערוצים הסמויים האלו, ערוץ שעל פי רוב אנחנו לא מודעים לו, הוא הריח. אנחנו, בני האדם, מסוגלים להריח את הפחד של הסובבים אותנו. לגבי מגוון יונקים כמו עכברים וכלבים, היכולת הזו כבר מוכרת וקל לנו לקבל אותה, אבל לגבי בני אדם? זה כבר נשמע מוזר יותר. בשנים האחרונות התברר שגם אנחנו מפיצים ומתקשרים את הפחד שלנו דרך האוויר.
כדי לבדוק את זה, ד"ר קתרין לובקה מאוניברסיטת דיסלדורף שבגרמניה (מאי 2017, Physiology &#38; Behavior) אספה דגימות זיעה מ-28 גברים, פעם אחת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה הסיכוי שהמרידות נגד אסד יתחילו שוב?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198733/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198733/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 14:00:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198733</guid>
                                <description><![CDATA[רוסיה אמנם הכריזה ניצחון בסוריה, אולם דאע"ש לא נעלם וקבוצות שונות בעלות אינטרסים מנוגדים עדיין פועלות בשטחה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198746" align="alignleft" width="930"] תמונה: AFP/Getty Images[/caption]
אחרי כתישה ארוכה מן האוויר ממפציצי חיל האוויר הרוסי, שהשאירה את סוריה עיי חורבות, הצליחה קואליציה בין-לאומית לסלק את דאע"ש מבירתו א-רקה, אבל מי שחושב שדאע"ש נעלם טעות בידו. דאע"ש קיבל מכה קשה, אבל הוא קיים. הוא חזר למצבו הקודם – ארגון טרור אכזרי ומתוחכם, שיפעל עכשיו מתוך האוכלוסייה הסונית שואפת הנקם, וממרחבי המדבר הסורי, שלתוכו איש אינו מעז להיכנס.
כדי להבין מה צפוי לנו בהמשך הדרך, נעשה סקירה סכמתית של הכוחות הפועלים בסוריה, ומה הם כללי המשחק.
על הקרקע פועל ערב רב של קבוצות תחת שמות וכינויים רבים, דבר המקשה על אפיונם המדויק. את בליל הקבוצות האלה אפשר לקטלג לשתי קטגוריות. קבוצות השייכות לאל-קאעידה, וקבוצות השייכות לאחים המוסלמים, או לפחות התחילו כאחים מוסלמים והתפתחו לקבוצות סוריות דתיות.
מה ההבדל? בעוד קבוצות אל-קאעידה, ובראשן כמובן דאע"ש, לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם אימפריית התקשורת של דאע&#8221;ש מתרסקת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198735/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198735/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 13:59:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198735</guid>
                                <description><![CDATA[נסיגתו של דאע&#8221;ש ממוסול שבעיראק ומא-רקה שבסוריה, מהווה אקורד סיום לתהליך ממושך של ירידה בנוכחותו הפיזית...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198752" align="alignleft" width="1500"] תמונה: AHMAD AL-RUBAYE/AFP/Getty Images[/caption]
נסיגתו של דאע"ש ממוסול שבעיראק ומא-רקה שבסוריה, מהווה אקורד סיום לתהליך ממושך של ירידה בנוכחותו הפיזית ומאובדן שליטתו במדינה האסלאמית. כידוע, פעל ארגון הטרור בו-זמנית באופן אינטנסיבי גם במרחב הווירטואלי. אולם, מאז כיבוש מוסול (יוני 2017) ניתן לראות ירידה משמעותית בפעילותו גם במרחב זה. כמות המאמרים האלקטרוניים, התמונות והסרטונים שפרסם, ירדה מ-290 פריטים בחודש, לכ-25 פריטים בלבד. בנוסף, ארגון הטרור הצטיין בהפקת סרטוני וידאו מקצועיים שזכו לתשומת לב עולמית. אלו דרשו מומחיות ומשאבים. בעקבות הפגיעה במשאביו האנושיים והחומריים, הוא מתקשה להמשיך ולהפיק סרטונים באותה איכות ובאותה כמות כפי שהפיק בעבר, ואינו יכול עוד להפיץ ולקדם את מסריו במספר רב של שפות בשלל הרשתות החברתיות. כל אלה, הם אינדיקציה להיחלשות הפעילות שלו במרחב הסייבר. לאור הנתונים האלו, היינו מצפים כי איום הטרור העולמי בהובלת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מבצע צִלְצָל: &#8220;נעזרנו במוסד והמוסד נעזר בנו&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198768/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198768/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 13:33:29 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198768</guid>
                                <description><![CDATA[היא ניצחה בפסקי דין שהגישה נגד ארגוני טרור, הרשימה את מאיר דגן וגויסה לעבוד עם "צלצל" – יחידה סודית של המוסד לחיסול מקורות כספי הטרור. שיחה עם עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, שמוציאה בימים אלה ספר החושף את המלחמה הישראלית בכספי הטרור]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198771" align="alignleft" width="1500"] מאיר דגן &#124; תמונה: Ahmad Gharabli/AFP/Getty Images[/caption]

 מתוך ספרך* עולה שהיית במשך כמה שנים סוג של סוכנת מוסד.
"(צחוק מתגלגל). לא, לא, לא, ממש לא. היינו ונשארנו עורכי דין פרטיים. נעזרנו במוסד והמוסד נעזר בנו. למעשה זה היה במסגרת 'צִלְצָל', היחידה הסודית שנלחמת במימון ארגוני הטרור. היא מורכבת לא רק מאנשי מוסד, אלא גם מאנשי יחידות וסוכנויות הביון והביטחון בישראל. אבל בהחלט שיתפנו פעולה במשך שנים רבות".
מתי בפעם הראשונה אנשים מ"צלצל" פנו אליך?
"בסביבות מארס-אפריל 2002, אחרי הפיגועים הנוראיים בדולפינריום, בקפה מומנט בירושלים ובמלון פארק בנתניה. מאיר דגן שלח אלי נציגים של 'צלצל' לבדוק האם יש דרך להשתמש בהליכים משפטיים כדי לבלום את הכספים לארגוני הטרור. זה היה אחרי שבמשך שנתיים, מתחילת האינתיפאדה בשנת 2000, הגשתי תביעות נגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור, וזכיתי בפסקי דין ובהחלטות לטובת קרבנות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ספר הסודות של הנשיא</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198737/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198737/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 13:32:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198737</guid>
                                <description><![CDATA[כיצד נראה התדרוך המודיעיני הסודי שמועבר בכל בוקר לנשיא ארה"ב כדי שיוכל לקבל החלטות, ומדוע מרבית נשיאי ארה"ב בכלל לא קיבלו אותו? דיוויד פרייס, שהעביר תדריכים כאלה מטעם הסי-איי-אי, מספר על ספרו החדש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198754" align="alignleft" width="1500"] ביל קלינטון סיפר לי שיום אחד הוא הציץ בתדריך היומי וקרא על משברים שהתפתחו ברחבי העולם, בגלל דברים שאמר ועשה &#124; תמונה: Mandel Ngan/AFP/Getty Images[/caption]
ההקדמה הפותחת את ספרו* של ד"ר דיוויד פרייס נכתבה על ידי הנשיא לשעבר ג'ורג' הרברט בוש. פרייס היה מתדרך יומי בזמן תקופת הנשיא קלינטון ובתקופת ג'ורג' וו בוש.
האם נשיאים תמיד קיבלו מידע מודיעיני? 
"לא. למעשה, רובם לא קיבלו בכלל מה שמכונה כיום 'מידע מודיעיני מודרני'. זה קצת מצחיק, כי ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון, דווקא כן קיבל מידע כזה. הוא למעשה היה רב המרגלים הראשון שלנו והיה לו נוח עם זה. אבל רבים שבאו אחריו לא קיבלו מידע מודיעני שנותח עבורם, לא היו להם אנשים שיעשו את זה. הם קיבלו את המידע שלהם ממזכיר המדינה, ממברקים דיפלומטיים ומשמועות. רק בזמן מלחמת העולם השנייה נעשה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטורקי הממוצע דווקא אוהב את ארדואן</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/198739/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/198739/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 14 Jan 2018 13:29:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198739</guid>
                                <description><![CDATA[בניגוד להנחה המקובלת, מרבית הטורקים אינם מאמינים שהם בני ערובה של ארדואן, ובסך הכול מרוצים מהמצב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198765" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Elif Sogut/Getty Images[/caption]
[dropcap]" [/dropcap]מאז שמפלגת הצדק והפיתוח (AKP) עלתה לשלטון ב-2002, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, לא הפסיד פעם אחת בבחירות", כותב העיתונאי הטורקי בוראק בקדיל (Burak Bekdil) במאמר שחיבר עבור מרכז בגין-סדאת למחקרים אסטרטגיים בדצמבר 2017. "אין-ספור תיאוריות ניסו להסביר מדוע אף אחד לא הצליח לערער עליו. מתנגדיו של ארדואן, טורקים וזרים, מטילים את האשמה באסלאמיזציה הגלויה של המדינה החילונית-לשעבר. מנקודת מבטם, ארדואן לקח אומה של 80 מיליון נפשות והפך אותה לבת ערובה. זה לא נכון".
כדי להבין מדוע זו שגיאה, מסביר בקדיל, שביקר בעבר בישראל ונחשב לעיתונאי מוערך בקרב חוקרי טורקיה בישראל, צריך להסתכל על הפרופיל החברתי של הבוחר הטורקי הממוצע – עני יחסית, בלי אמצעים רבים. כ-50 אחוז מהטורקים חיים על משכורת שנעה בין 180 דולר ל-500 דולר בחודש.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, אף ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך מודעות לשפת הגוף משדרגת פלאים את העסק?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/198609/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/198609/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 08 Jan 2018 17:16:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=198609</guid>
                                <description><![CDATA[לשפת הגוף השפעה דרמטית בכל תחומי החיים. אבל תמיד לימדו אותנו לכתוב ולדבר יפה, ולא הסבירו לנו איך לשלוט בתקשורת הבלתי מילולית. ענת הכט-פישר, מומחית לשפת גוף, מאמינה שצריך לתרגל כבר מילדות ומאמנת מנכ"לים ובכירים במשק למצות את הפוטנציאל שלהם. וגם: 5 טיפים לשימוש עצמי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198611" align="alignleft" width="1332"] תמונה: איל פישר[/caption]

כבר בגיל ארבע ענת הכט-פישר הפנימה איזו השפעה מכרעת יש לשפת הגוף על החיים. כבר אז היא הבינה שחיוך שחייכה הציל את חייה. היא הייתה ילדה מאומצת, ששמעה בבית שאותה "הביאו" ולא "ילדו". כשהגננת שאלה איפה כל ילד נולד, היא שאלה את אימה אם גם היא נולדה. "אמא אמרה שכן", מתארת הכט-פישר, "וסיפרה שהם הלכו למקום שהיו בו המון המון ילדים ומכל הילדים אני חייכתי אליהם אז הם בחרו אותי. 'את לא כמו כל הילדים שפשוט נולדו', היא אמרה. 'את נבחרת!'.

"אז המסר הראשון שקיבלתי בחיי זה שחיוך, שהוא חלק משפת גוף, יכול לייצר קרבה. קיבלתי אהבה בזכות זה שחייכתי. היום אני ממנפת את המסר הזה כדי לעזור לאנשים להשתמש בשפת הגוף שלהם על מנת לחיות טוב יותר".

בשנים הבאות, עדיין כילדה, תמיד הייתה לה עין ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קייט בלאנשט: &#8220;מופע יפהפה באופן יוצא דופן, חוויה בלתי רגילה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197512/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197512/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 04 Jan 2018 15:42:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197512</guid>
                                <description><![CDATA["שן יון" (Shen Yun), המופע שהפך לתופעה עולמית, מגיע לישראל בחודש מארס, ויופיע במשך שלושה ימים בבית האופרה בתל אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197853" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Shen Yun Performing Arts[/caption]
ה "שן יון" כבר הפך מזמן למופע המבוקש בעולם. יותר מעשור הוא מסייר בארבע יבשות ומיליונים השתאו ממנו, ביניהם סלבריטאים כמו השחקנית קייט בלאנשט ("זאת הייתה חוויה יוצאת דופן עבורנו... זה היה מדהים") או השחקן ויליאם בולדווין שצפה במופע עם בנותיו ("מדהים ועוצר נשימה, למדנו המון").


[caption id="attachment_197855" align="alignleft" width="1152"] תמונה:John Phillips/Getty Images for BFI[/caption]
"זה כמו ללכת לתיאטרון ולקולנוע באותו הזמן", אמר זוכה פרס האוסקר על העיצוב האמנותי של הסרט "אווטאר", רוברט סטרומברג, כשיצא ממופע השן יון. "זה היה כל כך מעורר השראה שאני חושב שאולי מצאתי רעיונות חדשים לאווטאר הבא".
השן יון הוא מופע ריקוד סיני קלאסי ומוסיקה הטוב בעולם, שמחייה את התרבות המפוארת של סין העתיקה, בת 5,000 השנה, שכמעט אבדה מהעולם. הקהל שממלא את האולמות, הכולל לצד שחקנים מפורסמים גם מעצבי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אירופה: כנסיות נהרסות, מסגדים קמים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/197535/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/197535/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:17:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197535</guid>
                                <description><![CDATA[זה קורה בצרפת, בספרד, בהולנד, בגרמניה ובבריטניה – הנצרות דועכת, עשרות אלפי כנסיות נהרסות ובמקביל קמים מסגדים. איך תיראה עתידה של אירופה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197712" align="alignleft" width="1500"] כנסיית סיינט קתרין בבריסל. בשנים האחרונות דובר ברצינות על האפשרות לבנות במקומה שוק פירות וירקות &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
סיינט ריטה עמדה יציבה ויפה בלב הרובע ה-15 של פריז, אך כולם ידעו שימי הזוהר שלה נגמרו. גדר מתכתית של אתר בנייה הקיפה אותה כעת ועליה כתובת גרפיטי שמעידה על הבאות: "בצרפת, אנחנו הורגים את הכמרים והורסים את הכנסיות".
זה קרה באוגוסט 2016. עשרים איש נעמדו מול הכנסייה שעמדה שם כבר יותר ממאה שנה, בהם נבחרי ציבור, נאמני הכנסייה ואנשים מהשכונה – בניסיון למנוע מבולדוזרים להרוס אותה ולבנות במקומה מגרש חניה או מגדל דירות.


כמעט כל עיירה בהולנד – שבדרך כלל אפשר למצוא בה מספר בתים, בית קפה וכנסייה – צפויה למצוא עצמה עם מבנה ריק במרכזה

בתוך הכנסייה הסתגרו 50 מתפללים כדי למנוע מכוחות המשטרה להיכנס, ובידיעה כי לא יסכימו להתפנות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>שיטת הניהול הרדיקלית של ריקרדו סמלר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/197529/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/197529/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:14:58 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197529</guid>
                                <description><![CDATA[אחרי שהמהפכה התפיסתית שהוביל בעולם הניהול הוכיחה את עצמה, כעת הוא מוביל מהפכה גם בתחום החינוך. מה הופך את איש העסקים והחזון ריקרדו סמלר לסוג של גורו למנהלים רבים בחברות גדולות בעולם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197828" align="alignleft" width="1500"] צילום: TED Conference[/caption]
על רקע נוף עוצר נשימה ביערות הגשם המרהיבים של ברזיל, על גבעה מבודדת, במרפסת של בית רחב ממדים, בערה מדורה: איש העסקים והחזון ריקרדו סמלר ואישתו פרננדה אחזו בידיהם עותקים של הספרים שכתב סמלר, את הפרסים והדיסקים שתיעדו את מפעלו, וזרקו אותם לתוך האש. כשסיימו, התחבקו והתבוננו על המדורה בוערת, כאילו הדליקו אותה רק כדי להתחמם.
המעשה היה משמעותי עבור סמלר – הוא אפשר לו להתנתק מהישגיו, מהרצון שיזכרו אותו או יהללו אותו בעתיד, ולהימנע מהתפארות עצמית. השריפה שיקפה את הפילוסופיה שלו: כדי לסלול את דרכו קדימה, עליו להשתחרר מחוקים, מכללים וממושגים שהוא מרגיש שכובלים אותו.


סמלר החל לשאול את עצמו שאלות קיומיות: למה הוא עושה מה שהוא עושה, מדוע הוא לא מאושר בעבודה שלו, והאם הוא מאזן בין העבודה לשעות הפנאי

ברעיון זה באה לידי ביטוי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>תיאטרון מלחמה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197533/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197533/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:08:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197533</guid>
                                <description><![CDATA[האם סיפורים שנכתבו לפני מאות שנים יכולים לרפא טראומות מודרניות? אלפי חיילים אמריקנים החלו לקרוא טרגדיות יווניות עתיקות, כחלק מפרויקט ניסויי חדש]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197811" align="alignleft" width="1484"] השרפה בטרויה. ציור שמן של הצייר הבלגי קרסטיאן דה קנינק מהמאה ה-16[/caption]
ביום השנה ה-15 לאסון התאומים בארה"ב, בחרו לקרוא באולם הנשיונל ג'אוגרפיק היוקרתי בוושינגטון טרגדיה יוונית בשם "איאס" של סופוקלס. הקצין הבכיר ביותר בכוחות המזויינים של ארה"ב, גנרל ג'וזף פרנסיס דאנפורד הבן, נכח בקהל יחד עם כמה מאות קצינים וחיילים משוחררים ובני משפחותיהם. הם ישבו מרותקים כאשר איאס, גיבור מלחמה ביוון העתיקה, נכנס לדיכאון לאחר שחברו אכילס נפל בקרב. מותש מהמלחמה, מושפל בידי מפקדיו הוא נתקף בהתקף של טירוף ועיוורון וטובח עדר בקר, בחושבו שאלו הם מפקדיו שפגעו בכבודו ובגדו בו. כשהוא מתעשת, הוא נתקף ברגשות אשם ובושה ומתאבד. הצופים נעו באי נוחות ואז שקט השתרר.


אנחנו יוצרים את התנאים לשיחה פתוחה על טראומה, הקרבה, בגידה, והתאבדות – כל האתגרים שחיילים ובני משפחותיהם מתמודדים איתם בתוך, ואחרי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;איתה אני מרגיש בבית&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197539/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/197539/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:05:39 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197539</guid>
                                <description><![CDATA[הנסיעה הרגישה לו אין-סופית, והוא שקע במחשבות עמוקות שהתחלפו בראשו בקצב שקשוק גלגלי הרכבת. הוא הביט...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198033" align="alignleft" width="929"] המלחין פרדריק שופן והסופרת ג'ורג' סאנד, אז'ן דלקרואה &#124; תמונה: Creative Commons[/caption]
הנסיעה הרגישה לו אין-סופית, והוא שקע במחשבות עמוקות שהתחלפו בראשו בקצב שקשוק גלגלי הרכבת. הוא הביט מבעד לחלון והתרגשות אחזה בו. התרגשות מהולה בעצב. הוא ידע שפריז, העיר שאליה התקרב, היא התגשמות חלומותיו של כל מלחין צעיר – והוא עוד לא הבין עד כמה. עם זאת, הוא הותיר מאחוריו את עיר הולדתו היקרה ורשה, שנכבשה בידי הרוסים. "האם תשוב להיות כשהייתה?" הרהר, "האם יוכל לשוב אליה בקרוב?"
הוא פתח את יומנו וכתב: "האויב נמצא בבית... הו אלוהים, האם אתה קיים? אתה קיים, ובכל זאת אינך נוקם. האם מוסקבה לא חטאה מספיק? או – או אולי אתה בעצמך מוסקבאי... אני כאן, חסר אונים!"
קול שמימי של אישה מילא לפתע את ראשו, וקטע את מחשבותיו. הוא נתן לעצמו, כמו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>חלקת גן עדן קטנה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/197527/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/197527/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:05:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197527</guid>
                                <description><![CDATA[מה הקשר בין הסלט שלכם לבין בריכות מים ושבילים רומנטיים הנמצאים על צלע הר מערבית לירושלים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עבור רוב המבקרים, אתר הסטף, שמשתרע על צלע ההר שבין הר איתן לנחל שורק שמתחתיו, הוא פשוט גן עדן קטן – בריכות מים מפכפכות, שבילים רומנטיים, טרסות עמוסות בגפנים, ירקות וכל טוב, חומות אבן ופינות סודיות. אבל לא כולם יודעים שבפנינת הטבע הזו, בלב הרי ירושלים, אפשר לשכור חלקת אדמה ולגדל את כל הירקות לסלט שלכם.
לגידולים החקלאיים על הטרסות בסטף יש היסטוריה די ארוכה, כפי שסיפר לאפוק טיימס גידי בשן, רכז קהילה ויער בקק״ל, שגר במקום. "זה היה בשנות השמונים, כשבקק"ל חשבו שהמשימה הציונית היא ליישב את עודפי השטחים הלא מיושבים. וכך הגיעו למקום שתי משפחות בודדות, מה שנקרא 'התיישבות בודדים', כשהרעיון היה לתפוס קרקעות.
"בשנות התשעים, אחרי העלייה הגדולה מרוסיה, כבר הבינו שהבעיה היא הפוכה, ויש חוסר של קרקעות ועודף של מתיישבים. הפרויקט של התיישבות הבודדים נגנז, אבל שתי המשפחות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רשת הסיבים האופטיים שבמוח</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/197525/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/197525/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:04:08 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197525</guid>
                                <description><![CDATA[מחקר חדש מציע שקיימת במוח רשת הולכה מסתורית, דמוית סיבים אופטיים, המאפשרת לנו לפעול ולהגיב במהירויות גבוהות בהרבה משחשבנו שאפשרי. התגלית עשויה להוביל לעידן חדש בחקר המוח]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_198048" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
"אם נחשוב על שחקני טניס, או על שחקני כדורסל, נראה שהם מציגים ביצועים מושלמים בהחלטות של שברירי שנייה. אבל אם ננסה לבנות מחשב שיעקוב אחר כדור טניס ויגיב אליו בזמנים קצרים שכאלו, נראה שזה בלתי אפשרי.


ההשקפה המקובלת לא יכולה להסביר את הזריזות הבלתי נתפסת של גאונים מתמטיים שמצליחים לחשוב, גם עמוק וגם מהר, בו זמנית

"ההשקפה המקובלת כיום בנוירופיזיולוגיה מדברת על אותות כימיים העוברים בנוירונים, כלומר על סדרי גודל של עשרות מילי-שניות עד שהאות משלים את דרכו לקצה היד, למשל. הולכה שכזאת לא יכולה להסביר את הזריזות הבלתי נתפסת של הספורטאים האלו, או של גאונים מתמטיים שמצליחים לחשוב, גם עמוק וגם מהר, בו זמנית", אומר בראיון לאפוק טיימס פרופ' ג'ק טוצ'ינסקי מאוניברסיטת אלברטה שבקנדה. במחקר חדש שפרסם, הוא ועמיתיו מציעים את קיומה של רשת הולכה נסתרת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רצח קנדי וקונספירציות נוספות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/197395/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/197395/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 09:00:02 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197395</guid>
                                <description><![CDATA[מדוע שירותי הביון ממשיכים להסתיר מסמכים מלפני עשרות שנים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197420" align="alignleft" width="1500"] הנשיא קנדי בלימוזינה בדלאס, דקות לפני ההתנקשות &#124; תמונה: Walt Cisco/Dallas Morning News[/caption]
רבים נותרו מאוכזבים עם פרסום המסמכים הסודיים הקשורים לרצח הנשיא ג'ון קנדי בחודש נובמבר, כאשר התברר שלא כל המסמכים פורסמו. לפי תזכיר של הנשיא טראמפ, סוכנויות מודיעין יעצו לו להשאיר חלק מהמסמכים חסויים, משום שיש עדיין לערוך אותם, בגלל עניינים הקשורים לביטחון המדינה. אלפי המסמכים שנותרו חסויים, יפורסמו, לפי התזכיר של טראמפ, בסוף אפריל 2018.
מדוע סוכנויות המודיעין ייעצו לטראמפ לדחות עוד את פרסום המסמכים? האם כחצי מאה אחרי הרצח, עדיין יש חומר רגיש כל כך שצריך להסתיר או שלא סיימו לבחון? "עצם הסתרת המסמכים מעלה מיד חשד שלקהילת המודיעין יש משהו חשוב להסתיר מהציבור", טען ג'ורג' פרידמן, מומחה לגיאו-פוליטיקה שעמד בראש "סטרטפור", במאמר שפרסם. "ומה יכול להיות הדבר החשוב הזה? מכאן קצרה הדרך לתיאוריות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>סעודיה רוצה לפרק את מדינות ערב לעדות ולדתות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/197335/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/197335/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 08:56:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197335</guid>
                                <description><![CDATA[על הסיבה האמיתית שבגללה ישראל מתקרבת לממלכה השמרנית ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197315" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fayez Nureldine/AFP/Getty Images[/caption]
ידיעה בשולי החדשות ממחישה יותר מכל את המהפכה שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן מנסה לחולל בממלכה השמרנית.
בעקבות משאל העם שערכו הכורדים בסוף ספטמבר, בו הוחלט להקים מדינה כורדית עצמאית, כבש צבא עיראק את העיר כירכוך מידי הכורדים. סעודיה, בצעד מפתיע, רצתה לעזור לכורדים, אבל מחלקת המדינה של ארה"ב הניאה אותה מכך.
מדוע זה חשוב, ומה זה מעיד על הלכי רוחו של האיש החזק בסעודיה?
סעודיה היא מדינה מוסלמית אדוקה שבה שלטת אסכולת ההלכה המחמירה ביותר באסלאם – האסכולה הווהאבית. מדובר באסכולה "ערבית" מאוד בתפיסת עולמה הבסיסית הרואה בערביות ערך עליון, ומכאן תופסת את תפקידה כשומרת על האינטרסים של הערבים, ומנהיגה ערבית מובילה.


היא רוצה לפרק את המזרח התיכון לגורמיו, או במילים אחרות: לעודד את סיום פרק הסייקס פיקו שהקים את המדינות הערביות הלאומניות

לצד זה, סעודיה מפגינה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>אין בועה אחת גדולה, אלא שכל הנכסים נמצאים בבועות קטנות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/197393/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/197393/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 08:55:41 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197393</guid>
                                <description><![CDATA[התבוננות בכותרות מדורי הכלכלה בחודש נובמבר מעלה תמונה חיובית מאוד (&#8220;מצבנו טוב, והגיע הזמן שנתרגל לזה&#8221;...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197414" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Gil Cohen Magen/AFP/Getty Images[/caption]
התבוננות בכותרות מדורי הכלכלה בחודש נובמבר מעלה תמונה חיובית מאוד ("מצבנו טוב, והגיע הזמן שנתרגל לזה" – דה-מרקר; "הבורסות בעולם בשיאים חדשים" – רויטרס). שוקי המניות שוברים שיאים וגם הצמיחה, כמעט בכל העולם, מהירה יחסית. אולם בחינה מעמיקה יותר תגלה תמונה שונה לגמרי.
רוב הכלכלנים, כשהם באים לנתח מצב של כלכלה, מסתכלים על כמויות. כמה המשק צומח, כמה מקומות עבודה נוצרו וכו'. הבעיה היא שמנתונים כאלה לא ניתן ללמוד כלום על חוזקה של הכלכלה ועל עתידה. כדי ללמוד על אלה צריך להסתכל על נתונים המלמדים על סוג הצמיחה.
צמיחה אמיתית היא דבר חיובי ורצוי, וגורמת לכלכלה להיות חזקה. צמיחה מלאכותית היא דבר שלילי, היא גורמת לכלכלה להיות חלשה ונגמרת כמעט תמיד במשבר. היא מבוססת בדרך כלל על דברים שאינם בני קיימא כמו, למשל, גידול ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהפכת הבנקאות האמיתית</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/197342/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/197342/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 08:54:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197342</guid>
                                <description><![CDATA[בנקים מרכזיים בעולם מתכננים להנפיק מטבע דיגיטלי שיתחרה בביטקוין, יהיה נתון לשליטתם וישנה את מערכת הבנקאות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197347" align="alignleft" width="1500"] נגיד הבנק המרכזי של אנגליה, מארק קרני, לצד ראש קרן המטבע הבין-לאומית, כריסטין לגארד &#124; תמונה:Adrian Dennis/AFP/Getty Images[/caption]

"אני לא ממליצה לזלזל במטבעות וירטואליים" – במילים אלו הפתיעה ראש קרן המטבע הבין-לאומית, כריסטין לגארד, את הנוכחים בכנס שיזם הבנק המרכזי האנגלי&#160;במהלך ספטמבר 2017. זה שהמטבעות הווירטואליים הם כבר מזמן לא נושא אזוטרי השייך לבלוגרים פנטזיונרים, זה ברור – אך לשמוע את הדברים ממי שעומדת בראש קודש הקודשים של הכלכלה המסורתית – לזה עדיין איש לא ציפה.

העולם המוניטרי, שלא השתנה כבר יותר ממאה שנה, עומד רגע לפני זעזוע עמוק

“במובנים רבים, מטבעות וירטואליים עשויים להוות חלופה של ממש למטבעות הקיימים ולמדיניות המוניטרית”, המשיכה לגארד, “התגובה הטובה ביותר מצד הבנקים המרכזיים היא להמשיך להפעיל מדיניות מוניטרית אפקטיבית, ובמקביל להיות פתוחים לרעיונות ולדרישות חדשות על רקע התפתחות הכלכלה”.
לדעתה של לגארד, אם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השליטה הסינית במסר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/197391/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/197391/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 08:53:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197391</guid>
                                <description><![CDATA[כך זה נראה: מעבדת מחקר קנדית בדקה כיצד פעלה הצנזורה על "הווטסאפ הסיני" (WeChat) בחודש נובמבר, רגע לפני הקונגרס הלאומי הסיני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[

1. משתמש אמריקני מנסה לשלוח למשתמש סיני את המשפט 19th Party Congress Power (十九大权力). המשתמש הסיני לא מצליח לקבל את ההודעה

2. משתמש אמריקני מנסה לשלוח למשתמש סיני משפט הכולל את שילוב המילים: 19th Party Congress + leaked (十九大 + 爆料). המשתמש הסיני לא מצליח לקבל שוב את ההודעה

3. משתמש סיני מנסה לשלוח למשתמש אמריקני משפט הכולל את המילים:
Central + Meeting + Institutional Reform + All kinds of Reforms (中央 + 会议 + 体制改革 + 各项改革). המשפט לא מתקבל אצל המשתמש האמריקני[divider]

מקור:

https://citizenlab.ca/2017/11/managing-message-censorship-19th-national-communist-party-congress-wechat/ ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המלחמה הקרה החדשה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/197397/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/197397/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 25 Dec 2017 08:51:51 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197397</guid>
                                <description><![CDATA[מדיניות החוץ הרוסית מתרכזת בערעור הסדר הקיים. לאן זה מוביל אותנו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197401" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Saul Loeb/AFP/Getty Images[/caption]
כשנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, נכנס לבית הלבן בתחילת 2017 הוא קיווה שיצליח במה שקודמיו, אובמה ובוש, נכשלו – לחמם את היחסים עם רוסיה של ולדימיר פוטין ולשתף איתה פעולה. אולם אחרי כמעט שנה בתפקיד, אפשר לומר שהיחסים לא רק שלא השתפרו, אלא הורעו. במארס 2017, דובר מטעם נשיא רוסיה הציע ששני הצדדים נמצאים ב"מלחמה קרה חדשה". ובחודש יולי, אחרי שארה"ב הטילה סנקציות חדשות על רוסיה, מוסקבה הבטיחה לנקום.
למעשה זו מלחמה שהחלה מזמן. פוטין משקיע מאמצים רבים בהידוק הקשרים עם איראן, לוב, עיראק, מרוקו ואלג'יריה. בין היתר הוא מסייע להן לבנות מתקנים לייצור אנרגיה גרעינית. ומנגד, הגוש המערבי (בהנהגת ארה"ב ונאט"ו) מנסה להתנגד לתהליך הזה, למשל, כששלח את חייליו לסוריה מתוך מטרה מוצהרת להתנגד להתפשטות הרוסית – שמטרתה להחזיר את השליטה בסוריה לבשאר אל-אסד; ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>להפוך דף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/197745/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/197745/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 17 Dec 2017 17:05:30 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=197745</guid>
                                <description><![CDATA[ההצלחה שבך יוצאת לאור...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_197937" align="alignleft" width="644"] דורון קריספין מו"ל מדיה 10 הוצאה לאור[/caption]

דורון קריספין, 54 , יליד ירושלים, וכיום גר, חי ועובד ברמת גן נשוי פעם שניה למיכל, אב לשלושה ילדים מנישואים ראשונים.

את הוצאת הספרים מדיה 10 הקים לפני למעלה משמונה שנים. קדמה לכך תקופה שבה היה שותף בהוצאה לאור אחרת. והחליט לפרוץ לדרך עצמאית, כדי להביא את החזון שלו בכל הנוגע לעולם הספרים. בתחילת דרכה הוציאה לאור ספרים עסקיים רבים, אולם מהר מאוד גדלה ההוצאה ויוצאים בה ספרים בנושאים מגוונים.
על ההוצאה
הרבה כתבי יד מגיעים להוצאה. לא את כולם אנו יכולים להוציא לאור. הלקטורית שלנו עוברת על החומר שהתקבל, ובשיתוף העורכת הראשית של ההוצאה מקבלות החלטה האם כתב היד ראוי להוצאה לאור. כאן המקום להדגיש שאחרי הכל, מדובר בין השאר בעניין של טעם. בהחלט ישנם מקרים שבהם ספר שאנחנו בוחרים לא להוציא, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>עשו לעצמכם טובה, ולכו לראות את המופע הזה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/195834/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/195834/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Mon, 11 Dec 2017 09:54:47 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195834</guid>
                                <description><![CDATA[אם יש מופע אחד שתלכו לראות השנה, כדאי שזה יהיה "שן-יון" (Shen Yun). המופע מגיע לישראל בחודש מארס, ויופיע במשך שלושה ימים בבית האופרה בתל אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[זה טוב יותר מלנסוע לסין. כרטיס למופע ה"שן יון" – הלהקה המובילה בעולם לריקוד סיני קלאסי ולמוסיקה – הטיס אותנו למסע מופלא לתוך נשמת התרבות של סין העתיקה, בת 5,000 השנה, שכמעט ואבדה מהעולם.
מיליוני אנשים ברחבי העולם כבר השתאו מהמופע, ביניהם מפורסמים כמו השחקנית קייט בלאנשט ("זאת הייתה חוויה יוצאת דופן עבורנו... זה היה מדהים") או השחקן ויליאם בולדווין שצפה במופע עם בנותיו ("מדהים ועוצר נשימה, למדנו המון"). השנה המופע יגיע לראשונה לישראל.
דמיינו שאתם יושבים בחושך בבית האופרה בתל-אביב. המסך עולה, התזמורת מתחילה לנגן, ועולם מופלא מלא צבעים ותנועה מתגלה בפניכם. 40 רקדנים על הבמה כמו מרחפים באוויר, לבושים בתלבושות מרהיבות עשויות עבודת יד, רוקדים בתיאום ובהרמוניה מושלמת. ברקע משתקפים על מסך דיגיטלי ענק נופים מרהיבים מתקופת סין העתיקה, ונדמה שאתם צופים בציור חי שהרקדנים נכנסים ויוצאים ממנו.
"זה כמו ללכת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;חג המחזה המקורי&#8221; בתיאטרון הלאומי &#8220;הבימה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/196810/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/196810/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 17:03:18 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196810</guid>
                                <description><![CDATA[לרגל שנת ה- 100 לתיאטרון הלאומי הבימה העלה התיאטרון בסוף חודש נובמבר פסטיבל "חג המחזה המקורי": 3 מחזות ישראלים חדשים, ו-3 קריאות של מחזות חדשים .
הפסטיבל כלל את ההצגות: 
"עיתונאי על תנאי"  - מאת גיא מרוז, במאי נורמן עיסא.
"קח את אבא שלך ולך לעזאזל" - קומדיה שחורה מאת רמי ורד בימוי אמיר וולף 
ו"ספינינג" - מאת אשכול נבו, עירית הורביץ לוז ואמנון וולף. ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[&#160;*במיוחד לקוראי אפוק טיימס מבצע 1+1 במתנה בהזמנת כרטיס לאחת ההצגות שבכתבה. יש לציין את הקוד 9565 במעמד ההזמנה מול קופות התיאטרון
 בטל' 03-6295555
[caption id="attachment_196815" align="alignleft" width="1500"] עיתונאי על תנאי &#124; צילום: ז'ראר אלון[/caption]
עיתונאי על תנאי
מאת גיא מרוז

בימוי נורמן עיסא

עיצוב תפאורה ותלבושות יסמין וולק

דרמטורגיה יוני להב

מוסיקה זיו הרפז

עיצוב תאורה זיו וולושין

וידיאו אריק אביגדור

בהשתתפות: תומר שרון,&#160;ליאת אקטע,&#160;דוית גביש,&#160;עמי סמולרצ'יק,&#160;פיני קידרון,&#160;אורי הוכמן,&#160;רותם קינן, ספיר אזולאי

[dropcap]כ[/dropcap]ולם רוצים להרוג את דורון בליצר, העיתונאי הכי חשוב של העיתון הגדול בישראל "ידיעות ישראל". ב"כולם", הכוונה היא לראש משפחת הפשע הגדולה בישראל, ניצב בכיר במשטרה, שר הביטחון, המאהבת מהערוץ המסחרי ואולי גם אשתו. השאלה מי יעז לחסל בפעם הראשונה עיתונאי במדינה כל כך דמוקרטית ו"נאורה"?

"עיתונאי על תנאי"&#160; - פייק ניוז אמיתי לגמרי! לפרטים נוספים לחצו כאן [divider]

[caption id="attachment_196817" align="alignleft" width="1500"] ספינינג &#124; צילום: ז'ראר אלון[/caption]
ספינינג
תיאטרון סיפור בהשראת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מוסיקה מעלה ציונים במתמטיקה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196114/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196114/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:57:37 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196114</guid>
                                <description><![CDATA[שיעורי מוסיקה שיפרו ציונים של תלמידים בבית ספר נחשל שעמד בפני סגירה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196386" align="alignleft" width="1024"] בית הספר "פברשאם" בעיר ברדפורד, אנגליה &#124; תמונה: Stephen Craven ,Wikipedia[/caption]
לפני שבע שנים, בית הספר היסודי "פברשאם" בברדפורד, אנגליה, היה בכותרות, ולא לטובה. הוא צוין כבית ספר במשבר העומד בפני סכנת סגירה. הדבר לא היה מפתיע במיוחד, משום ששכונת מור, בה נמצא בית הספר, היא אחת השכונות המאוכלסות והנחשלות ביותר בעיר. כמעט 75 אחוז מתושבי השכונה הם ממוצא פקיסטני, הודי או בנגלדשי, לעומת רק כ-25 אחוז מהם בעיר כולה. כמחצית מהילדים בבית הספר מגיעים ללימודים מבלי שהם יודעים מילה אחת באנגלית, ואצל רוב רובם האנגלית אינה שפת אימם. המשרד לקביעת סטנדרטים בחינוך באנגליה (Ofsted) ציין בדו"ח שלו ב-2011 שבית הספר נכשל במתן סטנדרטים נאותים של חינוך לילדים, וההנהלה לא הראתה יכולת לשפר את המצב.


אחרי שקיבלו שיעורים במוסיקה, ציוניהם במתמטיקה, בקריאה ובכתיבה עלו מעל לממוצע הלאומי

רק שלוש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע אנחנו צריכים להפסיק לומר: &#8220;אני יודע כיצד את מרגישה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196110/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196110/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:55:07 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196110</guid>
                                <description><![CDATA[חברה טובה שלי איבדה את אביה לפני מספר שנים. ראיתי שהיא עדיין בצער גדול, ממש הרוסה....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196382" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Jeff Rothman[/caption]
חברה טובה שלי איבדה את אביה לפני מספר שנים. ראיתי שהיא עדיין בצער גדול, ממש הרוסה. ניסיתי לנחם אותה וסיפרתי לה שגם אני איבדתי את אבי כשהייתי תינוקת. היא נתנה בי מבט חד ואמרה: "אוקיי, ניצחת, לך לא היה אבא אף פעם, ולי היה לפחות 30 שנה". הייתי כל כך מופתעת וניסיתי להתגונן: "לא, פשוט התכוונתי להגיד שאני יודעת בדיוק איך את מרגישה". ועל כך היא ענתה: "לא, אין לך מושג איך אני מרגישה", וקמה והלכה. אני הרגשתי כמו טמבלית. ניסיתי לנחם אותה וגרמתי לה להרגיש גרוע . היא רצתה לספר על אביה, איזה אדם הוא היה ואיזה זכרונות יש לה ממנו, ואני במקום להקשיב לה, גרמתי לה להקשיב לסיפור שלי.
כולנו מתנהגים כך באופן לא מודע, רוב הזמן. אנשים שנמצאים בצרה או במצוקה זקוקים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מהנדסים בעלי כנף</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/196128/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/196128/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:49:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196128</guid>
                                <description><![CDATA[האם ציפורים מסוגלות לבנות כלי עבודה, כפי שבני אדם עושים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196375" align="alignleft" width="1000"] בשנים האחרונות עורבים למדו להניח את האגוזים שלהם על הכביש כדי שמכוניות נוסעות יפצחו אותם עבורם &#124; תמונה: hedera.baltica/Flickr[/caption]
כשטיילור האסטרונאוט פוגש את הקופים בכוכב הלכת אליו נקלע לאחר שהתרסקה ספינת החלל שלו, הוא מופתע לגלות את רמת האינטליגנציה שלהם – עם החברה ההיררכית הסדורה שפיתחו ועם הכלים שמשמשים אותם – רובים, עגלות ואפילו עפרונות. רק מאוחר יותר הוא מבין שבעצם נקלע לכדור הארץ העתידי – בערך 2,000 שנה לאחר היום בו המריא למסעו בחלל.
טיילור הוא גיבור הסרט "כוכב הקופים" שיצא לאקרנים ב-1968, רק שנים ספורות לאחר שג'יין גודול, חוקרת בעלי החיים שחיה באפריקה עם השימפנזים ועם הגורילות, הדהימה את העולם כשחשפה את כלי העבודה שקופי העל האלו מעצבים לשירותם, כדי להגיע בקלות רבה יותר אל האוכל.


הם הבינו את העיקרון ואף נהנו לשכלל את הכלים – הם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מקור חדש לאנרגיה מתחדשת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/196126/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/196126/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:47:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196126</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים מציעים מקור חדש לאנרגיה מתחדשת – מים המתאדים מהמאגרים שלנו. הודות לאגמים ולמאגרי המים הרבים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196370" align="alignleft" width="1500"] הכנרת. האם נוכל לנצל את האידוי ממנה? &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
חוקרים מציעים מקור חדש לאנרגיה מתחדשת – מים המתאדים מהמאגרים שלנו. הודות לאגמים ולמאגרי המים הרבים שבצפון אמריקה, חישבו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה שבארה"ב שהטכנולוגיה החדשה – "מנוע אידוי" – תוכל להפיק כ-70 אחוז מהאנרגיה הנדרשת ברחבי ארצות הברית.
החוקרים מציעים להתקין את המנועים בסמוך לפני המים, כלומר לכסות חלקים ממאגרי המים שלנו במנועים שכאלו. היתרון, שנראה רלוונטי מאוד באזורנו – ניתן למחזר כמחצית מהמים המתאדים שעוברים במנוע.


[caption id="attachment_196371" align="alignleft" width="1500"] מנוע האידוי שפיתחו באוניברסיטת קולומביה &#124; תמונה: צילום מסך מתוך יוטוב[/caption]
"מנוע האידוי" החדש מתבסס על חיידקים – חיידקים שמתרחבים במצב של לחות מוגברת, ומתכווצים במצב יובש. החיידקים ממוקמים על רצועות גמישות, כך שגודלם המשתנה של החיידקים מכווץ ופורש את הרצועה בתהליך מחזורי. תנועה מחזורית זו של הרצועה הופכת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>השורשים הפיזיולוגיים של הדיכאון</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196124/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196124/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:45:09 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196124</guid>
                                <description><![CDATA[חשבתם שדיכאון הוא רק מצב מנטלי שנגרם לכל היותר מתופעות במוח שלנו? מחקרים מהשנים האחרונות מציעים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196366" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
חשבתם שדיכאון הוא רק מצב מנטלי שנגרם לכל היותר מתופעות במוח שלנו? מחקרים מהשנים האחרונות מציעים שבמקרים מסוימים הדיכאון נובע בכלל מתופעה פיזיולוגית שכלל אינה מוגבלת לנוירונים ולמוח – בחלק מהמקרים מקור הדיכאון במערכת חיסון פעילה במיוחד שמייצרת בגוף מצב של דלקת חמורה או ממושכת.
כבר שנים מספר שמתברר הקשר בין מצבי דיכאון לדלקות. בקרב אנשים שמערכת החיסון שלהם פעילה יחסית ומעוררת מצב דלקת, סיכוי גבוה שנמצא גם סימנים האופייניים לדיכאון כמו עצבות, חוסר תקווה ועייפות. אבל עד לא מזמן לא היה ברור מה גורם למה, האם הדיכאון גורם למצב הדלקת? או שאולי להיפך? ואולי בכלל אין כאן קשר נסיבתי וזה רק צירוף מקרים?


בחלק מהמקרים מקור הדיכאון במערכת חיסון פעילה במיוחד המייצרת בגוף מצב של דלקת חמורה או ממושכת

כיום, מרבית התרופות נגד דיכאון מתמקדות בכימיקלים במוח, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בממלכת הצמחים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/196263/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/196263/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:44:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196263</guid>
                                <description><![CDATA[הצצה למהפכה השקטה שמתחוללת בחקר הממלכה הגדולה בעולם, שמציעה לנו לחשוב אחרת על טבעה של התודעה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196323" align="alignleft" width="1500"] ציור: Frederic Edwin Church[/caption]
כשצ'ארלס דרווין התייחס בספרו "כוח התנועה בצמחים" (1880) ליכולות החישה של עצים וצמחים, הכול עוד היה בסדר. לקוראים היה קל יחסית לקבל שצמח מרגיש מהיכן מגיע אור השמש ובתגובה הוא מצליח לצמוח ולפנות לאותו כיוון. אבל כמעט 90 שנה מאוחר יותר היה ספר אחר שטלטל את המחקר בתחום של חישת צמחים ולמעשה הפך את תחום המחקר הזה לכמעט פסאודו-מדעי, כך שמאז מדענים חששו לעסוק בו.


כשחרק נעמד על העלה ונוגע בשתיים משערות החישה שעליהן, העלה מתקפל במהרה על החרק והופך למלכודת מוות

"החיים הסודיים של הצמחים" (1973) מתאר את מחקרו של קלייב באקסטר, איש חקירות של ה-CIA שהתמחה ביישומי פוליגרף (מכונת אמת). בסדרת מחקרים שערך במעבדה הפרטית שלו, חיבר באקסטר צמחים למכשיר פוליגרף והגיע למסקנה המהפכנית, שלא רק שלצמחים יש רגשות, אלא שיש להם גם ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ציידי הליקויים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196120/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196120/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:41:46 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196120</guid>
                                <description><![CDATA[מה גורם לאנשים להתרוצץ בכל רחבי העולם כדי לחזות בשתי דקות של חשכה מוחלטת באמצע היום]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196344" align="alignleft" width="1500"] תמונת אילוסטרציה: Fotolia[/caption]
עמדנו מתנשמים בצהרי היום על פסגת ההר המושלג. נותרו עוד מספר דקות – מספיק כדי לשתות כמה לגימות של מים ולהוציא את העדשות המושחרות מהתיקים. מסביב השתרעו מישורים ריקים עד האופק, ואנחנו על ההר הבודד והמושלג, שפיץ געשי בלב המישורים בטורקיה.
״זה מתחיל״ נשמעה קריאה, וכולם הרימו את מבטם לשמים הכחולים. השמש זרחה, בלא כל ענן. צהרי יום מושלם. התאמצתי להסתכל, דרך העדשה המושחרת שהבאתי איתי, וראיתי שבצידה האחד של השמש יש חלק קטנטן נגוס. זה מתחיל.
החלק הנגוס הלך וגדל, אבל היום נותר מואר ושמשי כרגיל. חצי שמש עוד נשארה, רבע שמש ועדיין אור יום. באופק, בקצה המישור, אפשר היה לראות קו של לילה הולך ומתקרב במהירות. הצהרים השמשיים הפכו לדמדומים. קו החושך התקדם אלינו, הדמדומים הפכו לערב. השמש כבר כמעט נעלמה ואז, ברגע אחד, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה טוב יותר – לעבוד מהבית או מהמשרד?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196134/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196134/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:38:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196134</guid>
                                <description><![CDATA[הגיע הזמן לעשות סדר במחקרים ובפרסומים ולהבין שהמציאות מורכבת]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196255" align="alignleft" width="1500"] הסחות דעת קיימות גם במשרד וגם בבית &#124; תמונה: Phil Whitehouse/Flickr[/caption]
בכל מספר חודשים מתפרסם בעיתונים מחקר, מאמר דעה, ראיון עם איש מקצוע או עם מנהל בעל ניסיון, על הטרנד של עבודה מהבית. המאמר נושא בדרך כלל כותרת דרמטית כמו: "מדוע עבודה מהבית יכולה להזיק לארגון שלך", או להיפך, "עבודה מהבית היא הדבר הטוב ביותר שקרה בשנים האחרונות לשוק העבודה".
נושא מקום העבודה הוא אכן נושא קריטי שכל מנהל חייב לבחון אותו, כיוון שהוא משפיע על אפקטיביות העבודה, על רווחת העובדים ועל התרבות הארגונית של החברה. עם זאת, הוא נושא שתלוי במשתנים רבים, הגורמים לכך שמה שנכון עבור חברה אחת לא בהכרח מתאים לאחרת.


כ-43 אחוז מהאמריקנים עובדים היום מרחוק לעומת 39 אחוז בשנת 2012. התחום המוביל בעבודה מהבית הוא תחום התיירות

במשך שנים אנשי המכירות והמדענים ב-IBM עבדו זה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;הייתי קונה עשרה אחוזים מציור כלשהו, מקבל את הכסף ומגלגל אותו לעבודה אחרת&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196132/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/196132/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:37:20 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196132</guid>
                                <description><![CDATA[נפגשנו עם סרג' תירוש, איש עסקים ובן למשפחת סוחרי אמנות מפורסמת, כדי להבין יותר מקרוב איך עובד עולם ההשקעות באמנות ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196193" align="alignleft" width="1001"] KNOW HOPE, Bound by the ties, 2011 &#124; תמונה: באדיבות סרג' תירוש[/caption]
ישבנו בפינת ישיבה מאולתרת, בחלל לבן של גלריה בדרום תל אביב שהתפנתה אט אט מהיצירות שהיו בה. אמנים ואנשי אמנות יצאו ונכנסו ללא הרף, מוציאים עבודות, משאירים דלת פתוחה, כמה נעצרים לדרוש בשלום איש שיחתי. אחרים אינם מכירים אותו, אך מוצאים מה להגיד: "שמעתי שאתה משקיע באמנות, אולי תשקיע בי?" אמרה לו אמנית בקלות ובטון שאתו מזמינים קפה במזנון שכונתי. "זה לא כל כך פשוט", הוא ענה באותה קלות, וחזר לשיחה שלנו.
"איפה היינו?" שאל.
"דיברנו על המשפחה שלך".
"נכון, על אבא שלי".
נפגשתי עם סרג' תירוש, בן למשפחת סוחרי אמנות מפורסמת בישראל, באחד הבקרים הבודדים שבהם אפשר היה לתפוס אותו בארץ. בסיס האם שלו היה ונשאר כאן עם משפחתו, אבל את שאר זמנו הוא מבלה לאחרונה במקומות נידחים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה הופך מנכ&#8221;לים לאפקטיביים יותר וחברות למצליחות יותר?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196138/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196138/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:33:17 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196138</guid>
                                <description><![CDATA[מעט מאוד ידוע איך מנכ&#8221;לים שונים מתנהלים ביום-יום, ואיך אופן ההתנהלות שלהם משפיע על מידת ההצלחה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196196" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
מעט מאוד ידוע איך מנכ"לים שונים מתנהלים ביום-יום, ואיך אופן ההתנהלות שלהם משפיע על מידת ההצלחה או הכישלון של החברה. במחקר חדש, חוקרים אספו נתונים על אופן ההתנהלות של 1,000 מנכ"לים משש מדינות, ועל המצב הפיננסי של החברות שלהם.
הנתונים כללו כל פעולה שמנכ"ל עושה במשך שבוע, האם הפעולה הייתה מתוכננת, ומי עוד היה מעורב בה. את הנתונים שהתקבלו, ניתחו בעזרת אלגוריתם, שהציגו לו את השאלה הבאה: אם היית צריך לחלק את התנהלות המנכ"לים לשני סוגים שונים, איך היית עושה זאת?
באופן מפתיע, האלגוריתם סיווג את התנהלות המנכ"לים באופן דומה מאוד להבחנה שכבר הייתה ידועה, בין מנכ"לים שהם "מנהלים" למנכ"לים שהם "מנהיגים".
מנכ"לים שהם מנהלים נוטים לבקר יותר פעמים במחלקות השונות, לתקשר עם העובדים, ולהיפגש עם לקוחות ועם ספקים. מנכ"לים שהם מנהיגים נוטים יותר להיפגש עם מנהלים בכירים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כך תהפכו את סיעור המוחות ליעיל יותר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/196136/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/196136/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:29:57 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196136</guid>
                                <description><![CDATA[ספורטאים עושים חימום לפני שהם יוצאים לפעילות ספורטיבית. אולי אפשר לעשות גם חימום למוח, לפני פעילות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_196186" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fortune Live Media/Flickr[/caption]
ספורטאים עושים חימום לפני שהם יוצאים לפעילות ספורטיבית. אולי אפשר לעשות גם חימום למוח, לפני פעילות יצירתית, כמו סיעור מוחות למשל.
פרופסור לי ת'ומפסון ועמיתים מבית הספר לניהול באוניברסיטת Northwestern, ארה"ב, בדקו השערה מפתיעה: האם סיעור מוחות יהיה מוצלח יותר אם המשתתפים יתחממו בעזרת סיפורים מביכים?
המשתתפים בניסוי היו 93 מנהלים מכל סוגי החברות ומכל התעשיות, שהתחלקו לשתי קבוצות. בקבוצה אחת כל ממשתתף סיפר על מקרה מביך שקרה לו בחצי השנה האחרונה. בקבוצה השנייה כל משתתף סיפר על רגע של גאווה שחווה.
"צפינו באנשים משוחחים ביניהם. אלה שהתבקשו לספר סיפורים מביכים, בהתחלה חששו והתגוננו. אבל אז, תמיד היה מישהו שקפץ ואמר, 'אוקיי, אני אתחיל'. ואחרי כמה דקות כולם פרצו יחד בצחוקים רועמים", כותבת תומפסון במאמר על הניסוי. "לאנשים בקבוצה השנייה דווקא לא הייתה בעיה לספר את ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>טילים היפר-סוניים האיום הבא?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/195757/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/195757/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 07 Dec 2017 07:24:33 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195757</guid>
                                <description><![CDATA[תדמיינו שלעבר ישראל משוגר טיל הנע במהירות הגדולה פי 5 מטיל שיוט רגיל. עקב מהירותו, מערכות...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_195784" align="alignleft" width="1500"] התקן המדמה מעוף של טיל היפר-סוני &#124; תמונה: US Air Force[/caption]
תדמיינו שלעבר ישראל משוגר טיל הנע במהירות הגדולה פי 5 מטיל שיוט רגיל. עקב מהירותו, מערכות ההגנה הקיימות מתקשות לזהות אותו, ורק בדקה האחרונה למעופו הן מבינות את מטרתו הסופית. דקה אחת להחליט כיצד להגיב. זה, פחות או יותר, הכיוון שאליו מתפתח דור חדש של מערכות נשק, לפי דו"ח של תאגיד "ראנד" מספטמבר האחרון.
מחברי הדו"ח מסבירים שארה"ב, רוסיה וסין קרובות יחסית לפיתוח מערכות היפר-סוניות ומקדימות מדינות אחרות. בישראל מפתחת התעשייה האווירית, על פי דיווחים לא מאומתים, טיל היפר-סוני או מסייעת לארה"ב בפיתוח מערכות היפר-סוניות.
אם טילים כאלה, המשייטים במהירות שיכולה להגיע ל-6 מאך, יגיעו לשוק הבין-לאומי, הם עשויים לשנות את כללי המשחק – ייתכן שמקבלי ההחלטות במדינות מסוימות יאלצו לשנות את נוהלי התגובה שלהן. אולי הם יחליטו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>המהפכה הצרכנית של הקהלים המבוגרים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/196488/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/196488/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 23 Nov 2017 17:38:26 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196488</guid>
                                <description><![CDATA[נתונים מוכיחים שבני ה-60 הנוכחיים [דור הבייבי בומרס] מהווים את שכבת הגיל העשירה ביותר בהיסטוריה האנושית ובארה"ב הם מחזיקים למעלה מ-40 אחוזים מההון הפנוי. 
המהפכה הצרכנית החדשה כבר כאן. האם אתם ערוכים לקראתה?
]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בחודש שעבר ציין העולם את 'יום הקשיש הבינלאומי' וסוגיות כלכליות שונות, בנושא האוכלוסייה המבוגרת, עלו על סדר היום. אחת הסוגיות המרכזיות בעולם העסקי היא הפער בין הדימוי של הקהלים המבוגרים לבין כוחם הכלכלי העולה. לשם המחשה, כלכלת אריכות החיים [ The Longevity Economy] מאגדת בתוכה את סך ההשקעות וההון המיוחסים לתופעת התארכות החיים הגולבלית.  כלכלה זו נאמדת על ידי מומחים ככלכלה השלישית בגודלה בעולם, אחרי הכלכלות של ארה"ב וסין. היא נוגעת בכל האספקטים הצרכניים והחברתיים בעולמנו וטומנת בחובה מהפכה. זו, ככל הנראה, אחת המהפכות הגדולות ביותר של העידן הנוכחי - המהפכה הצרכנית של הקהלים המבוגרים.

אנו צופים כי בתוך מספר שנים יחיו על כדור הארץ יותר אנשים מבוגרים מעל גיל 65 מאשר אנשים צעירים. זו נקודת מפנה באנושות.

בישראל, חיים היום למעלה מ-1.3 מיליון אנשים מעל גיל  60, וקהל זה גדל בעשור ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קסם על ים כנרת!</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/196309/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/196309/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 19 Nov 2017 16:39:25 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=196309</guid>
                                <description><![CDATA[חברת הנדל"ן  Y-GROUP בבעלות איש העסקים זאב יוכלמן, מכרה תוך שלושה חודשים 70 דירות יוקרה בפרויקט המגורים AGAM, בקו הראשון על שפת הכנרת, בשווי כולל הנאמד בלמעלה מ- 85 מיליון ₪.]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מבין הדירות שנמכרו, דווח על העסקה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם בעיר טבריה, עם מכירתו של הפנטהאוז במחיר הנאמד בכ-5 מיליון שקלים! בנוסף, נמכרו דירות פנטהאוז ומיני פנטהאוז, במחיר ממוצע לדירה הנאמד בכ- 3 מיליון שקלים ומגוון דירות 2- 3 חדרים שנמכרו במחיר ממוצע של &#160;כמיליון שקלים.

פרויקט AGAM בכנרת ייבנה על מגרש בגודל 11.5 דונם ויכלול בניין מגורים יוקרתי הכולל 207 דירות, שטחי מסחר, אגב השקעות בפיתוח שטחים ציבורים לטובת תושבי העיר.
כעת, נותרו למכירה מבחר דירות 2-3 חדרים עם מרפסות הפונות לכנרת החל מ - 835,000 ₪.
על גג הבניין תוכנן ROOF TOP BAR&#160; בגודל של כ- &#160;400 מ"ר עם נוף פנורמי לכנרת, לרווחת הדיירים. קומת הקרקע תכלול שטחי מסחר המתפרסים על פני שטח של כ- 2000 מ"ר, ויכללו מסעדות, בתי קפה וחנויות נבחרות עם גישה ישירה לחוף.

השטחים הציבורים לרווחת דיירי ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם לתת לבינה המלאכותית יד חופשית?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192180/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192180/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:56:36 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192180</guid>
                                <description><![CDATA[אף אחד לא באמת יודע כיצד המערכות המתקדמות ביותר עושות את מה שהן עושות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192183" align="alignleft" width="1500"] הרובוט האן (מימין) של חברת האנסון רובוטיקס במהלך דיון על עתיד האנושות ביולי 2017 &#124; תמונה: Isaac Lawrence/AFP/Getty Images[/caption]

כשאליס ובוב, שני רובוטי שיחה – צ'טבוטים (Chatbots) – שבנו מהנדסי תוכנה של פייסבוק, שוחחו עם בני אדם, לא התעוררו בעיות מיוחדות. אבל כשהם החלו לשוחח זה עם זו, קרה דבר בלתי צפוי. המטרה הייתה לגרום לאליס ובוב לנהל משא ומתן ולסחור בכדורים, בכובעים ובספרים. אם בהתחלה הם הצליחו לסגור עסקאות סבירות זה עם זה, בשלב מתקדם יותר, איך לומר, הם יצאו מאיפוס. הם התחילו לדבר זה עם זו בשפה שרק הם מבינים וכל הניסיונות ל"תרגם" אותה לאנגלית לא צלחו.

פייסבוק אינה החברה הראשונה שנאלצת לעצור ניסוי על צ'טבוטים כבר בתחילתו. מיקרוסופט, למשל, נאלצה להשתיק את טיי (Tay) הצ'טבוט שלה 16 שעות לאחר שעלה לאוויר, במארס 2016, לאחר שזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>רובוטים שיורים מהמותן &#8211; תיבת פנדורה או החלטה חכמה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192186/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192186/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:55:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192186</guid>
                                <description><![CDATA[במקום חיילים, נשלח לקרב רובוטים אוטונומיים קטלניים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192191" align="alignleft" width="1500"] רובוט אוטומטי שהורג &#124; תמונה: Kim Dong-Joo/AFP/Getty Images[/caption]

הרובוטים מפטרלים ברחובות לסריקה שגרתית, סורקים אדם אחרי אדם ומחפשים איומים. "זרוק את הנשק", קוראת המכונה אל עבר חשוד האוחז סכין בידו. החשוד לא נענה לדרישה, והרובוט פותח באש ומחסל אותו.

האם זה עדיין מדע בדיוני? רובוטים חמושים קטלניים כבר נמצאים בפעולה, ומדענים ברחבי העולם עובדים על פיתוח רובוטים עם אלגוריתמים מתקדמים שיוכלו לקבל הכרעות בסוגיות אתיות, כמו האם לפתוח באש באופן אוטונומי. כעת צריכה להיפתר רק הסוגיה האתית - האם אנחנו צריכים לאפשר לרובוטים להחליט החלטות של חיים ומוות?
 רובוט בעל בינה מלאכותית החושש שיכבו אותו, עשוי למנוע זאת מהמדען. אם הוא חמוש, הוא עלול לחסל אותו
באוגוסט 2017, החליטו כ-116 מנהלי חברות הרובוטיקה והאינטליגנציה המלאכותית הגדולות בעולם, לכתוב מכתב פתוח לאו"ם בו הם דורשים לבחון את סוגיית כלי נשק האוטונומיים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם נכון לבצע השתלת ראש באדם?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/192135/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/192135/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:54:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192135</guid>
                                <description><![CDATA[בקרוב עשויה להתבצע בסין השתלת הראש הראשונה באדם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192140" align="alignleft" width="1500"] ד"ר סרג'יו קנברו, שמתכנן לבצע השתלת ראש &#124; תמונה: Jeff J Mitchell/Getty Images[/caption]

עד דצמבר 2017, ד"ר סרג'יו קנברו מאיטליה, יבצע, לטענתו, את השתלת הראש הראשונה בעולם באדם. עד כה הוא ביצע את ניסוייו בעכברים, ואף היו דיווחים שערך ניסוי בכלב – וכעת הוא אומר שהוא מוכן לבצע ניסוי בבן אדם. המועמד הראשון לניתוח היה אדם רוסי חולה מאוד, שהתנדב מתוך מחשבה שניסוי כזה יכול לתת לו סיכוי לחיות. לאחר שבשנים האחרונות חבר ד"ר קנברו למנתח שותף בסין, ד"ר שיאו-פינג רן מאוניברסיטת חרבין, הוא אמר בראיון באפריל האחרון כי החליט שלא יבצע את הניתוח ברוסיה, אלא בסין. המועמדים לניתוח עדיין אינם ידועים.

ד"ר סרג'יו קנברו מ"קבוצת טורינו לנוירומודולציה מתקדמת" בטורינו שבאיטליה, ממשיך להתעקש כי הגיע הזמן לבצע השתלת ראש באדם. למעשה הוא אומר שהוא ייקח ראש ממישהו שגוסס ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם המציאות המדומה טובה עבורנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192236/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192236/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:52:06 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192236</guid>
                                <description><![CDATA[המציאות הרבודה מאפשרת לנו לערבב את הווירטואל במציאות מאת ד&#8221;ר רועי צזנה לוּ ביקרתם לפני שנה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192256" align="alignleft" width="1500"] מארק צוקרברג מדגים את סביבת המציאות המדומה שמפתחים בחברה - Facebook Spaces &#124; תמונה: Glenn Chapman/AFP/Getty Images[/caption]
המציאות הרבודה מאפשרת לנו לערבב את הווירטואל במציאות
מאת ד"ר רועי צזנה

לוּ ביקרתם לפני שנה בסנטרל פארק שבניו יורק, הייתם עשויים לראות מחזה מוזר: מאות אנשים משפילים ראשיהם אל הטלפונים החכמים שבידיהם, מצטעקים בפתאומיות, ומתחילים לרוץ – כולם באותו הכיוון. הייתם בוודאי מנסים להבין לעבר מה הם רצים, אך עיניכם הבלתי-מזוינות לא היו רואות דבר. ואין פלא, אותם אנשים שיחקו כולם באפליקציה המכונה "פוקימון גו", המציבה פוקימונים – יצורים מצוירים קטנים – במקומות שונים בעולם. הטלפון החכם שלכם יודע את מיקומכם באמצעות ה-GPS, וכך הוא יכול לומר לכם האם אתם קרובים למפלצת הקטנה או רחוקים ממנה. וכשאתם מתקרבים למפלצת מספיק, אתם יכולים ללכוד אותה בסמארטפון ולהשתמש בה בקרבות כנגד שחקנים אחרים.

פוקימון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם להשתמש בתוכנה שיודעת לגלות מי יבצע בעתיד פשע, עוד לפני שביצע אותו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192277/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192277/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:50:16 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192277</guid>
                                <description><![CDATA[זה לא מדע בדיוני – חברה ישראלית כבר פיתחה תוכנה כזו הנמצאת בשימוש מבצעי ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192281" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Stanley Wood/Flickr[/caption]

מה אם היינו יכולים לדעת מראש שמישהו ייכנס לבית קפה עם תת מקלע ויבצע פיגוע? ומה אם הייתה לנו היכולת לדעת, מבעוד מועד, שנער עומד לקחת סכין ולרצוח עובר אורח ברחוב? הסטארט-אפ הישראלי Faception (פייספשן) טוען שהאלגוריתם שפיתח יודע לחזות בדיוק את זה, וכבר חתם על חוזים עם סוכנויות ביטחון ברחבי העולם.

האלגוריתם כבר יודע לזהות מראש מי יכול להיות טרוריסט, מי סוחר סמים ואפילו מי פדופיל, לפי שי גלבוע, מייסד ומנכ"ל החברה. כל מה שהוא צריך כדי לעשות את זה, ברמת דיוק של יותר מ-80 אחוז, הוא תמונה של האדם.

"על סמך ניתוח מבנה הפנים של האדם אנחנו מגיעים למסקנות לגבי תכונותיו, לגבי הפוטנציאל שלו לבצע פשע, לגבי מבנה האישיות שלו או אפילו לגבי היכולת שלו להיות טוב בתחום מסוים. אנחנו יכולים לעשות את זה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם עלינו להמשיך להנדס גנטית את המזון שלנו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192264/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192264/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:48:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192264</guid>
                                <description><![CDATA[מאת פרופ&#8217; ג&#8217;ק היינמן מאז שנות ה-90, כשראשוני הזרעים המהונדסים גנטית יצאו לשוק, השימוש במזון מהונדס...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192208" align="alignleft" width="1500"] תמונה: JUAN MABROMATA/AFP/Getty-Images[/caption]

מאת פרופ' ג'ק היינמן

מאז שנות ה-90, כשראשוני הזרעים המהונדסים גנטית יצאו לשוק, השימוש במזון מהונדס גנטית צבר תאוצה, לפחות בחלק מהמדינות. כיום, למשל, יותר מ-90 אחוז מהסויה, מהכותנה ומהתירס הגדלים בארה"ב הם מהונדסים. מרבית ההתאמות הגנטיות הופכות אותם לחסינים יחסית לחרקים או לעמידים בפני קוטלי העשבים המשמשים אותנו.
אף על פי שאפשר לראות במדינות כמו הודו, מקסיקו והפיליפינים, גידול ממשי בתפוקות החקלאיות, לא כולם שמחים לאמץ את הטכנולוגיה – באירופה ההתנגדות אפילו עקרונית ונחרצת.[divider]


הודות לטכנולוגיית ההנדסה הגנטית הפכו גידולים רבים לעמידים בפני חומרים קוטלי עשבים. במקרים מסוימים, גידולים כמו כותנה ותירס אף הונדסו גנטית כך שהוחדר אליהם גן של חיידקים קוטלי חרקים שהפך אותם לקוטלי חרקים בעצמם – הגידולים מייצרים חלבון שהורג חרקים.

אולם עם הזמן התברר שהחרקים מפתחים עמידות לחלבון שאמור לקטול אותם. ובאופן דומה, ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם נכון לבצע המתת חסד?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/192284/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/192284/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:47:52 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192284</guid>
                                <description><![CDATA[גבולות הטיפול ב&#8221;חולים סופניים&#8221; הנוטים למות יוצרים דילמה מוסרית קשה בעלת השלכות רפואיות, חברתיות ודתיות. שבועת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192293" align="alignleft" width="1500"] הפגנה נגד המתת חסד בלונדון &#124; תמונה: Jack Taylor/Getty Images[/caption]

גבולות הטיפול ב"חולים סופניים" הנוטים למות יוצרים דילמה מוסרית קשה בעלת השלכות רפואיות, חברתיות ודתיות. שבועת הרופאים, שבועת היפוקרטס, שוללת באופן מוחלט "רצח מתוך רחמים" וכוללת את ההתחייבות "לעולם לא להיענות לבקשה לספק סם ממית, או להעלות רעיון בכיוון כזה".

במאה העשרים, הגרמנים היו הראשונים לבצע המתות חסד אקטיביות של אלפי מפגרים ונכים – אז הופעל לראשונה גז ממית. בסוף המאה העשרים, מערכת הרפואה ההולנדית פתרה את בעיית הסבל של חולים חשוכי מרפא, כמו גם את העול הרפואי והכלכלי של הטיפול בהם, באמצעות המתת חסד אקטיבית של עשרות אלפי חולים. חלקם בהסכמה מפורשת, וחלקם ללא הסכמת החולה.
&#160;באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? במדינה בה זקנים עונדים צמידים עם כיתוב: 'אל תמיתו אותי', או במדינה מוסרית?
למעשה הולנד היא המדינה הראשונה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם צריך להציב גבולות לילדים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192298/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192298/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:46:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192298</guid>
                                <description><![CDATA[ילדים לא צריכים הורים שמציבים להם גבולות מאת שי אור חיסרון: כשהילדה שלי בת השש מקפצת...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ילדים לא צריכים הורים שמציבים להם גבולות
מאת שי אור

חיסרון: כשהילדה שלי בת השש מקפצת בצהלות היישר אל כביש, אני מזנק, תופס בידה ומושך אותה בכל הכוח בחזרה למדרכה. כל מי שחי עם ילדים נתקל ב"מצבי קצה" כאלה שבהם חייבים להציב גבול. מהר. ביעילות. בלא ספקות.

למרבה המזל נדירים הרגעים שבהם עלינו להציב גבול כדי למנוע אסון. למרבה הכאב כשמתחולל מאבק כוחות בבית, עדיין מתייחסים הורים רבים לרצון העצמאי של ילדיהם כאל איום. וכאן באה הגישה המסורתית לפיה תפקידנו כהורים להציב גבולות לילדינו, ונותנת גיבוי להתנהלות שבמקרים רבים יש בה ניצול לרעה של כוח, כמעט תמיד יש בה נוקשות וריחוק, ולעתים רחוקות היא מביאה לפתרון.

זה מסובך במיוחד בבית שיש בו ילדים שטרם ויתרו על תחושה של אמון וקירבה עם הוריהם. בבית כזה, מאמצי ההורים להגביר את הסמכות ולהילחם על הגבולות רק מחריפים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם להדפיס בתלת ממד יצירות אמנות שנהרסו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/192336/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/192336/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:44:00 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192336</guid>
                                <description><![CDATA[הדפסות תלת ממד מאפשרות היום ליצור העתק מדויק של יצירות אמנות. האם הן יוכלו גם להעביר את נשמת האמן ואת יצירתו?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192338" align="alignleft" width="1500"] "רמברנדט הבא" בהדפסת תלת ממד &#124; תמונה: ING Group/Flickr[/caption]

לפני כמה שנים נסעתי עם בעלי לטיול ירח הדבש שלנו בדרום צרפת. בחרנו באזור יפהפה שיש בו אטרקציות רבות, ואחת מסקרנת במיוחד – ביקור במערת הלאסקו, שם אפשר לראות את ציוריו המפתיעים של האדם הקדמון. אולם, כשהגענו למקום הבנו שאת המערה האמיתית שבה ציירו את הציורים לא נראה. "נוצר עובש במערה המקורית ובנוסף לכך, המבקרים מזיקים לציורים", הסבירו לנו כשהגענו, "הציורים משחירים ונהרסים".

כדי לא להשאיר אותנו בלא כלום, הובילו אותנו למערה אחרת, ובה רפרודוקציה זהה לחלוטין למערת המקור. היו שם העתקים מדויקים של הציורים המרהיבים שמעטרים את המערה המקורית. יצאתי מן המערה במחשבה שהיה מעניין, אבל שזה לא היה זה. לא באמת הייתי במערה שבה ישבו הקדמונים וציירו את ציוריהם, לכן, לא באמת התחברתי לחוויה.

"אז היית מעדיפה לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>יחסים עם רובוטים. באמת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192319/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192319/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:39:15 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192319</guid>
                                <description><![CDATA[&#8220;זאת אשליה מסוכנת שתוביל לבידוד הולך וגדל&#8221; חיסרון: מכונות ובובות בשום דרך לא יכולות לענות לצרכים,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA["זאת אשליה מסוכנת שתוביל לבידוד הולך וגדל"
חיסרון:

מכונות ובובות בשום דרך לא יכולות לענות לצרכים, לרצונות ולתשוקות שלנו, באופן שאנשים אחרים עונים עליהם. אמנם מפתחי הבובות והרובוטים היו רוצים שהמוצרים שלהם יעשו זאת, כלומר יהיו שווי ערך לבני אדם, אבל זה לא יעבוד. אדם המרגיש בדידות או כאב לב, מרגיש זאת בגלל שהוא אדם. בדרך כלל הוא מרגיש זאת בגלל קשריו לבני אנוש אחרים. קרוביו יכולים לגרום לו לחוש אהבה או לסייע לו להתגבר על ייאוש. רק הם יכולים למלא את התפקיד הזה – האחד בחייו של זולתו. רובוטים או בובות מין אינם יכולים. לא רק שאין בכוחם לעשות זאת, אלא שהם גם יוצרים עבור המין האנושי אשליה מסוכנת שתוביל עוד ועוד לניתוק אנושי ולבידוד הולך וגדל.

הפילוסוף מרטין בובר עסק ביחס בין "אני ואתה" (1937). בובר כתב שכאשר אנחנו אומרים "אני" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;רוב האנשים לא מביטים, הם לוחצים על כפתור&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/195836/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/195836/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Wed, 15 Nov 2017 22:27:22 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195836</guid>
                                <description><![CDATA[הזיכרונות החלו להציף אותו ככל שהתקרב למקום שבו החביא אותה. במהלך התקופה בה היה בשבי הוא...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_195848" align="alignleft" width="1280"] תמונה: Ur Cameras/Flickr[/caption]
הזיכרונות החלו להציף אותו ככל שהתקרב למקום שבו החביא אותה. במהלך התקופה בה היה בשבי הוא דמיין את עצמו, פעמים רבות, חוזר לחווה שבהרים, חופר באדמה ומוצא את הדבר שהכי קרוב לאוצר עבורו כרגע. רק ברגעים קשים חלחלה בו דאגה שמא הוא יחפור ויגלה שהיא איננה.
מצלמת הלייקה היקרה שלו נשארה בדיוק כפי שהשאיר אותה כשנשבה בידי הנאצים לפני שלוש שנים. הוא, לעומת זאת, הרגיש אדם אחר. "אין הרבה זמן, צריך ללכת", הוא קטע לעצמו את חוט המחשבה, לקח את הלייקה והסתלק. למרות שכבר היה בצרפת והיו בידיו ניירות מזויפים, הוא עדיין חשש להיתפס – הוא לא התייחס לחופש שלו כדבר מובן מאליו, במיוחד לאחר שנתפס פעמיים לפני כן כשניסה לברוח.


[caption id="attachment_195850" align="alignleft" width="300"] תמונה: Fondation HCB[/caption]
כשהגיע הביתה לפריז הוא הבחין שגם היא השתנתה. עוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם ידיעה על רצח עם עתידי יכולה למנוע אותו?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/195753/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/195753/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Nov 2017 08:50:28 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195753</guid>
                                <description><![CDATA[העולם ידע שעומד להתבצע רצח עם של הרוהינגיה, אבל שתק]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_195779" align="alignleft" width="917"] תמונה:Tauseef Mustafa/AFP/Getty Images[/caption]
בחודש שעבר כחצי מיליון מבני הקבוצה האתנית רוהינגיה נמלטו ממיאנמר (בורמה) בגלל האלימות הקשה שצבא מיאנמר הפעיל נגדם, כולל מעשי טבח המוניים וגילוח של כפרים שלמים. אף על פי שמעשי האלימות הקשים הם מזעזעים, הם אינם מפתיעים. היו התראות מוקדמות שזה עומד לקרות. פרויקט מיוחד של מוזיאון השואה בארה"ב בשם "אזהרה מוקדמת", התחיל לפרסם ב-2013 נתונים על מדינות שבהן יש סימנים מקדימים למעשי זוועה המוניים שמבצעות הממשלות נגד האזרחים שלהן עצמם.
הסימנים המקדימים נגזרו, בין השאר, מניתוח היסטורי של השתלשלות השואה של העם היהודי, רצח העם ברואנדה של כמיליון בני הטוטסי בידי בני ההוטו (1994), הרצח ההמוני בסרברניצה של כמיליון בוסנים בידי כוחות סרביים (1995) ורצח העם בדארפור של ילידים אפריקנים בידי צבא סודן (מ-2003 ועד היום). הם כוללים דה-הומניזציה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה, בידוד ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם איראן מפתחת נשק גרעיני דרך צפון קוריאה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/195751/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/195751/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Nov 2017 08:46:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195751</guid>
                                <description><![CDATA[שיתוף פעולה בין כמה מדינות סוררות, מאפשר לצפון קוריאה ולאיראן להמשיך לפתח גרעין]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[תוכנית הגרעין של צפון קוריאה אינה יוזמה של מדינה סוררת אחת. על הטילים ועל מערכות השיגור שברשותה נמצאות טביעות אצבעות רבות של מדינות המקדמות בו זמנית וביחד את תוכניות הנשק והגרעין שלהן, ופועלות במעין רשת של שיתופי פעולה: סין, רוסיה, איראן, סוריה ופקיסטן.
כדי לקבל מושג כיצד פועלת הרשת, צריך לחזור לשנות ה-70, כשסין מחזקת את קשריה הצבאיים עם משטרו של סדאם חוסיין. אדוארד טימפרלייק, שהיה אנליסט בשירותי הביון האמריקנים והתמחה בניתוח צבא סין, כתב בספרו Red Dragon Rising כי סדאם חוסיין קיבל, בשנות ה-70, שני טון אורניום מועשר בדרגה נמוכה מכור גרעיני של צבא סין. חוסיין חלם להשיג פצצה גרעינית, אבל חלומו נמחק בשניות בידי מטוסי קרב ישראליים ב-1981. תקיפה שלא מנעה מחוסיין להתקדם במשעול הגרעיני, וב-1988 הוא השיק תוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, בדומה למה שהאיראנים עושים כיום, ואת ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כשמגרשי גולף וטילים נפגשים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/195749/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/195749/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Nov 2017 08:39:05 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195749</guid>
                                <description><![CDATA[בצפון קוריאה חושבים שאפשר לעשות על האש וגם לצפות בשיגורי טילים בו-זמנית]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_195768" align="alignleft" width="962"] תמונה: Roberto Gonzalez/Getty Images[/caption]
קים ג'ונג-און, דיקטטור צפון קוריאה, החליט בצעד יוצא דופן להפוך את עיר החוף וונסן, שבמזרח צפון קוריאה, לעיר תיירות – שבה מגרשי גולף, מרכזי קניות, אקווריום ענק – אה, כן, וגם אתרי שיגור טילים.
העיר, המאכלסת כיום כ-360 אלף צפון-קוריאנים, כבר הספיקה לשגר משטחה כמעט 40 טילים. קים רוצה להפוך אותה למקדש תיירותי שאליו ינהרו מיליון תיירים בשנה שילכו לים, יעשו על האש, יאכלו גלידה, ויצפו בשיגורים.
לפי סוכנות הידיעות רויטרס, תוכנית הפיתוח לעיר נפרסת על פני 160 עמודים ו-30 עלונים שהפיק תאגיד הפיתוח האזורי של וונסן בכמה שפות שונות. האוטופיה שקים מנסה ליצור אפשרית כל עוד הסנקציות על המדינה לא כוללות את תחום התיירות (כיום הן לא כוללות, אולם ארה"ב אוסרת על אזרחיה לבקר בצפון קוריאה), וכל עוד הדיקטטור האכזר לא יקבל קריזה ויחליט ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>דעיכת הדמוקרטיה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/195747/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/195747/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 09 Nov 2017 08:34:55 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=195747</guid>
                                <description><![CDATA[בשנים האחרונות נצפית מגמה מעניינת – אזרחים במדינות דמוקרטיות בצפון אמריקה ובמערב אירופה הופכים להיות ציניים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[בשנים האחרונות נצפית מגמה מעניינת – אזרחים במדינות דמוקרטיות בצפון אמריקה ובמערב אירופה הופכים להיות ציניים לגבי ערכה של הדמוקרטיה – הם פחות ופחות מאמינים שבכוחם להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, ומגלים אהדה למערכות אוטוריטריות, לפי מחקר שהתפרסם בכתב העת Journal of Democracy (Foa&#38;Mounk, The Danger of Deconsolidation).
בארה"ב, למשל, אנשים שנולדו בין שתי מלחמות העולם מחשיבים את הדמוקרטיה כערך כמעט מקודש – כשהחוקרים ביקשו מהם לדרג בין 1 ל-10 עד כמה הכרחי עבורם לחיות בדמוקרטיה, 72 אחוז דירגו 10. דבר דומה קרה במדינות אחרות, כמו הולנד, למשל, שם 55 אחוז מילידי אותה תקופה נתנו ציון דומה. אולם אצל דור ה-Y (אנשים בגיל 20-30) התגלתה תמונה שונה. רק אחד מכל שלושה אמר שחשוב מאוד לחיות בדמוקרטיה ונתן ציון 10.
החוקרים מראים שבעבר, צעירים האמינו יותר בדמוקרטיה, אולם כיום בקרב הצעירים יש נטייה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך לפתור קונפליקטים לפי חכמי סין העתיקה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192347/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192347/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 02 Nov 2017 07:43:23 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192347</guid>
                                <description><![CDATA[התכונות הנדרשות למנהיג: סובלנות, נדיבות לב, ויתור והיכולת לשתף פעולה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192353" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

מה אתם עושים כשמישהו חותך אתכם בכביש, נדחף בתור בסופר, או מפיץ עליכם רכילות מרושעת? הכי קל להתפוצץ מכעס, להאשים את האחר או להשיב מלחמה. בתרבות הסינית העתיקה השתמשו בדרך אחרת לפתור את המתחים היום-יומיים הבלתי נמנעים בין אנשים בחברה: סובלנות. ההבנה הייתה שאם אתה נותן לאחרים לפגוע בשקט הפנימי שלך, אתה נותן להם יותר מדי כוח. אם, לעומת זאת, אתה סלחני ורחום כלפי טעויות של אחרים, אולי תיגע בלבם והם ישנו את התנהגותם. אם אתה מצליח לשמור על לב שקט כאשר נגרם לך עוול, אתה נשאר השליט של עולמך הפנימי, והשלווה הפנימית שלך לא נפגמת.
הנה כמה דוגמאות.
מה לעשות אם השכן הורס לך את הגינה
סונג ג'יו היה השליט במדינת ליאנג ב"תקופת המדינות הלוחמות" (722-481 לפנה"ס) בסין העתיקה. סמוך למדינת ליאנג שכנה מדינת צ'ו, וגבול מסומן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הרגלי הקריאה של מנהלים מוצלחים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192403/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192403/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 02 Nov 2017 07:23:19 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192403</guid>
                                <description><![CDATA[וורן באפט קורא בין חמש לשש שעות בכל יום. כשנשאל על סוד הצלחתו, הוא הצביע על...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[וורן באפט קורא בין חמש לשש שעות בכל יום. כשנשאל על סוד הצלחתו, הוא הצביע על מדף ספרים סמוך ואמר: "תקראו 500 עמודים כאלה כל יום. כך ידע עובד. זה נבנה כמו ריבית דריבית. כולם יכולים לעשות את זה, אבל אני מתערב שלא כולם באמת יעשו את זה".

ביל גייטס קורא כ-50 ספרים בשנה, שזה בערך ספר בשבוע. אילון מאסק הוא קורא נלהב, וכשנשאל איך למד לבנות טילים, הוא אמר, ספק בצחוק: "אני קורא ספרים". המיליארדר מארק קיובן קורא שלוש שעות כל יום, ואופרה ווינפרי בוחרת כל חודש את הספר האהוב בשביל חברי מועדון הספרים שלה.

מתברר שהם לא היחידים. מראיונות שנערכו בשלושת העשורים האחרונים עם 1,200 מעשירי העולם ופורסמו בספר How rich people think, עולה כי קריאה היא בילוי מועדף על רוב העשירים בזמנם הפנוי. אבל הם בררנים מאוד לגבי הספרים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>להיות וורן באפט</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192356/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192356/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Thu, 26 Oct 2017 13:14:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192356</guid>
                                <description><![CDATA[מה יש במשקיע האגדי מאומהה, שגרם לו להפוך למשקיע הגדול בכל הזמנים, ולאחד האנשים העשירים בעולם?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192676" align="alignleft" width="1500"] צילום: Mark Wilson/Getty Images[/caption]

מה לא נאמר עליו: שהוא אל הכסף; שהוא "שווה" כ-62 מיליארד דולר ונחשב לאיש הרביעי בעושרו בעולם; שאף על פי שהוא בעסקי ההשקעות, הוא לא מחזיק מחשבון ואפילו לא מחשב; ושגם אם תלמדו איך להביס את הקזינו, לא תצליחו להביס אותו.
מתודולוגיית החיזוי של באפט נשענת על מרכיב אחד – הבנה של "המובן מאליו": כולם אוהבים לאכול שוקולד ולהוריד את ההמבורגר עם קולה
מה יש בוורן באפט, "האורקל מאומהה", עיר הולדתו שבמדינת נברסקה, שגרם לו להפוך למשקיע הגדול בכל הזמנים, ולאחד האנשים העשירים בעולם? איך הוא עושה את זה? עיון במכתביו, בספרים ובסרטים דוקומנטריים אודותיו, מגלה אדם פשוט יחסית ולא מתוחכם, שגילה מתודולוגיה שעובדת עבורו, והוא מתמיד לשחק בה, ורק בה. כמו שחקן כדורסל שמתאמן על זריקה משלוש, כי הוא יודע שבזה הוא טוב, אבל ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם ללחוץ יד ולחתום הסכמים עם דיקטטורים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/192167/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/192167/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:56:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192167</guid>
                                <description><![CDATA[מדינת ישראל צריכה להחליט האם להמשיך לחבק רוצח סודנים, קוצר איברים סיני ואת החונטה הצבאית בבורמה]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192172" align="alignleft" width="725"] עם נשיא דרום סודאן סלבה קיר &#124; תמונה: אבי אוחיון, לע_מ[/caption]

ב - 2015 הגיעו לישראל בחשאי נציגי החונטה הצבאית של בורמה, נפגשו עם נשיא המדינה, רובי ריבלין, עם הרמטכ"ל ועם ראשי מערכת הביטחון, ואף ביקרו בבסיסי חיל הים וחיל האוויר, וזכו לכבוד מלכים. זאת הייתה תחילתה של ידידות מופלאה שבמסגרתה מדינת ישראל החלה להעביר אמצעי לחימה לקבוצה המיליטנטית שהוציאה לפועל פשעים חמורים במדינתה.

לפני מספר שבועות הגישו פעילי זכויות אדם בישראל עתירה לבג"צ, בה הם מבקשים להורות למשרד הביטחון לנמק מדוע נמשך הסחר הביטחוני עם השלטון הבורמזי, בעקבות ידיעות על פשעים חמורים נגד אזרחים ומיעוטים אתניים במדינה, העשויים להגיע עד לדרגה של פשעים נגד האנושות.

אולם זה רחוק מלהיות מקרה יחיד שבו מדינת ישראל מקבלת בזרועות פתוחות דיקטטורים או משטרים אוטוריטריים, המבצעים הפרות זכויות אדם קשות. באוגוסט 2016 ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הטכנולוגיה החדשה שמאפשרת לשנות מין חי בשלמותו</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192160/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192160/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:54:43 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192160</guid>
                                <description><![CDATA[בכוחה של האנושות לשנות את אוכלוסיית היתושים או להשמיד אותה לגמרי. האם כדאי לעשות זאת? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192163" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

תדמיינו שמדענים משנים גן של יתוש המפיץ את נגיף הזיקה, שנצפה בשנים האחרונות באמריקה, וגרם בין היתר לתינוקות להיוולד עם ראש קטן יחסית. אחרי שהם משנים את הגן, היתוש כבר לא יוכל להפיץ יותר את הנגיף. אבל זה לא יספיק אם המדענים ישנו רק יתוש אחד. כדי להצליח למגר את הזיקה לחלוטין, הם יצטרכו להפיץ את השינוי לכלל אוכלוסיית היתושים. איך הם יעשו זאת? באמצעות "מנועים גנטיים" - טכנולוגיה חדשה המאפשרת להפיץ במהירות גן מהונדס על פני אוכלוסייה נרחבת. אפשרות נוספת שהטכנולוגיה מציעה, היא להכחיד לגמרי את אוכלוסיית היתושים - המדענים יהנדסו גן של יתוש באורח קיצוני, כך שכל יתוש שיירש עותק של הגן המהונדס יעוקר. כך עוד ועוד יתושים יהיו עקרים, ואוכלוסיית היתושים תחוסל לבסוף בכללותה. כך הנגיף עצמו כבר לא יופץ יותר.

ל"מנועים הגנטיים" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם עלינו לעצב מחדש את האטמוספירה?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192152/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192152/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:51:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192152</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים מתכננים לפזר באטמוספירה חומרים שיעשו לנו צל וימזערו את שינויי האקלים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192155" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

כבר שנים שמנסים להפחית את פליטות הפחמן הדו חמצני לאטמוספירה. אמנת קיוטו, אמנת פריז, עוד ועוד ניסיונות לצמצם את פליטות גזי החממה – עד כה בלא תועלת. ריכוזי הפחמן הדו חמצני באוויר הולכים ועולים, ואיתם גם הטמפרטורות.

באוניברסיטת הרווארד מפתחים דרכים חדישות, שבאמצעות מניפולציות על הרכב האטמוספירה, יסייעו לנו להתמודד עם המצב. החוקרים מקווים להאט קצת את תהליכי ההתחממות הגלובלית, ולהרוויח עבורנו עוד זמן שיאפשר לנו להפחית את פליטות גזי החממה.
התחום הזה, הנקרא "הנדסת אקלים" או Geoengineering"", מציע לנו לנהל את העניינים מגישה שונה: במקום לצמצם את פליטות גזי החממה, הגישה הזו מציעה להפחית מלכתחילה את הקרינה הנכנסת לאטמוספירה, כלומר לגרום לעולם שלנו להיות מוצל יותר. את הרעיון לקחו החוקרים מהתפרצות הר הגעש פינטובו שבפיליפינים ב-1991. כתוצאה מההתפרצות העוצמתית, נפלטו לאטמוספירה יותר מ-10 מיליון טונה של ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>האם להעריץ אמן שנוי במחלוקת?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/192117/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/192117/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:23:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192117</guid>
                                <description><![CDATA[עד כמה צריך להיות לנו אכפת שוולט דיסני שנא יהודים, שפיקאסו הכה את נשותיו ושוודי אלן תקף מינית את בתו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192127" align="alignleft" width="1500"] השחקנית מיה פארו &#124; תמונה: Angela Weiss/AFP/Getty Images[/caption]

"מהו הסרט האהוב שלך משל סרטי וודי אלן?" כתבה דילן פארו, בתו החורגת של הבמאי וודי אלן במכתב פתוח לניו יורק טיימס בפברואר 2014, סמוך לצאת סרטו "יסמין הכחולה". "לפני שתענה, אתה צריך לדעת", היא ממשיכה, "כשהייתי בת שבע, לקח וודי אלן את ידי והוביל אותי לעליית גג עמומה וקטנה בקומה השנייה בביתנו. הוא אמר לי לשכב על בטני ולשחק עם הרכבת החשמלית של אחי. אחר כך הוא תקף אותי מינית. הוא דיבר אלי בזמן שהוא עשה זאת, לחש שאני ילדה טובה ושזה יהיה הסוד שלנו, תוך כדי שהוא מבטיח שניסע לפריז ושאני אהיה כוכבת בסרטיו. אני זוכרת שבהיתי ברכבת החשמלית, מתמקדת בה בשעה שהיא נסעה במעגלים בעליית הגג. עד היום, קשה לי מאוד להסתכל על רכבות צעצוע".

[caption id="attachment_192129" ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>ללמד, או לא ללמד אבולוציה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/192108/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/192108/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:18:03 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192108</guid>
                                <description><![CDATA[ה"תכנון" האקראי מול התכנון התבוני]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[ ללמד או לא את תורת האבולוציה - זו סוגיה המלווה את החברה המערבית כבר יותר מ-150 שנה, וייתכן שתמשיך כך עוד שנים רבות – ככה זה כשמדובר במאבק בין גישות בעלות אמונה שונה. למעשה, יריית הפתיחה במאבק זה נשמעה כבר ב-1859, כשדארווין פרסם את ספרו "מוצא המינים". דארווין טען שהאדם אינו יציר הבריאה, אלא תוצאה של התפתחות טבעית ואקראית ללא יד מכוונת. אחד השיאים במאבק הגיע עם "משפט הקופים", כשג'ון סקופס, מורה בתיכון ממדינת טנסי שבארה"ב נשפט והורשע על שלימד את תורת האבולוציה בבית ספר, וזאת בניגוד לחוק האוסר על כך שהתקבל בטנסי מעט קודם לכן. השנה הייתה 1925, טיעונים רבים הועלו לכאן ולכאן מאז אותן שנים, אך ביסודו של דבר המאבק נמשך והשאלות עדיין פתוחות ונוקבות.

ביסודו של דבר, בהפשטה, תורתו של דרווין מבוססת על שני עקרונות מרכזיים: הראשון ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כיצד אנשים מצליחים עושים נטוורקינג</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192003/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192003/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:14:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192003</guid>
                                <description><![CDATA[איך עושים את זה כשהטיפים הרגילים כבר לא ממש עובדים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192007" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]

איך אפשר ליצור קשרים עם אלה שכבר נמצאים ממש למעלה? אלה שכולם רוצים להתחכך בקרבתם, לשמוע מהם עצות טובות, לקבל מהם תמיכה ודרכם אולי להגיע למפורסמים ולמומחים נוספים? הרי היומן שלהם עמוס בפגישות עוד יותר מזה שלכם, שלא לדבר על האימיילים והפייסבוק שלהם שמלאים בבקשות של אנשים שרוצים גם הם להיות ברשת שלהם. במקרה הזה, הטיפים הרגילים ליצירת נטוורקינג, כמו להזמין לקפה, ליצור קשר דרך לינקדין, או למצוא נושא משותף לשיחה, כבר לא ממש תופסים.

בשלב הזה צריך כבר אסטרטגיה אחרת. דורי קלארק, יועצת שיווק ומחברת הספר "להמציא את עצמך מחדש" (Reinventing You, 2013) מכנה את האסטרטגיה הזו "נטוורקינג פנימה". המונח הזה הוא פרפרזה על המונח "שיווק פנימה", שהתפרסם לפני כעשור על ידי המייסדים של "האב-ספוט", בריאן הליגן ודרמש שאן. הכוונה היא למשוך אליך לקוחות באופן ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אני אהיה ציירת גדולה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/191904/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/191904/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:08:48 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191904</guid>
                                <description><![CDATA[בית המשפט קורא לסדר! מי יש לנו היום? ארצ&#8217;יו ג&#8217;נטילנסקי נגד אוגוסטינו טאסי בעוון אונס בתו...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191912" align="alignleft" width="1115"] ציור של מריה מגדלנה[/caption]

בית המשפט קורא לסדר! מי יש לנו היום? ארצ'יו ג'נטילנסקי נגד אוגוסטינו טאסי בעוון אונס בתו הבכורה ארטמיזיה ג'נטילנסקי. סניורינה ג'נטילנסקי, את מוזמנת לעלות על דוכן העדים".
"קדימה ארטמיזיה, זה בסדר", עודד ארצ'יו את בתו.  "בואי תספרי לנו מה קרה בדיוק ביום שבו האמן אוגוסטינו טאסי לכאורה פגע בך", אמר עורך הדין.

ארטמיזיה הסתכלה מסביבה על האולם מלא הגברים. היא התבוננה באביה והחלה לדבר. "הצייר אוגוסטינו טאסי היה חבר טוב של אבי, הם הכירו במהלך עבודה משותפת אצל האפיפיור. הוא היה כמו בן בית אצלנו. אבי תמיד נזהר מלהכניס אנשים לחיינו, מאז שאמי נפטרה... הוא מגונן עליי, אני עובדת איתו בסטודיו, מציירת לצדו. כשאבי ביקש מאוגוסטינו טאסי לתת לי שיעורים פרטיים הוא בטח בו לגמרי, וטאסי הפר את אמונו".
"בסדר, בסדר, תספרי לנו על המקרה", דחק ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מצטערים, פירוק האיחוד עשוי להידחות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/191746/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/191746/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 12:03:54 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191746</guid>
                                <description><![CDATA[הבחירות שנערכו השנה בהולנד ובצרפת לא הובילו, כפי שרבים קיוו, לעליית מנהיגי הימין, להתמוססות גוש האירו,...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[הבחירות שנערכו השנה בהולנד ובצרפת לא הובילו, כפי שרבים קיוו, לעליית מנהיגי הימין, להתמוססות גוש האירו, ועקב כך לפירוק האיחוד האירופי. במובן מסוים הן אף הסיתו את תשומת הלב של תושבי מדינות אלה מהבעיות באיחוד.



מנהיגי גרמניה, צרפת, איטליה וספרד ייפגשו ככל הנראה לאחר הבחירות באיטליה (מאי 2018) כדי לפתוח במשא ומתן פעיל לשינוי האיחוד האירופי, באופן חיובי ובונה, מבלי לפרק ולמוטט אותו. פיילוט של פגישה מהסוג הזה התקיים בסוף אוגוסט, אבל לא הגיעו בו להסכמות. הבעיות ברורות: הגירה מאפריקה שיש לעצור וחלוקה הגיונית יותר של תקציבי גוש האירו – מי נותן וכמה, מי מקבל וכמה. ]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה הסיכוי שנשק גרעיני פקיסטני ייפול לידי טרוריסטים?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/191876/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/191876/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:37:31 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191876</guid>
                                <description><![CDATA[כולם מדברים על איראן ועל צפון קוריאה, אבל בינתיים תאים של אל-קאעידה פועלים בתוך צבא פקיסטן ומנסים לגנוב נשק גרעיני טקטי]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191880" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Aamir Qureshi/AFP/Getty Images[/caption]

[dropcap]"[/dropcap]קיים סיכון גדול שארסנל הגרעין ההולך וגדל במדינות מסוימות... ייגנב", הזהיר ברק אובמה, לשעבר נשיא ארה"ב, במארס 2016, בנאומו ערב הפסגה הרביעית לביטחון גרעיני בוושינגטון.
אובמה כיוון את דבריו בין היתר לפקיסטן – המחזיקה בארסנל נשק גרעיני שהולך וגדל בקצב מהיר לכל הדעות. בעשור הקרוב תוכל פקיסטן להפיק כ-200 ראשי נפץ גרעיניים, ולהגדיל בכך את מצבור הנשק הגרעיני שלה ל-350 ראשי נפץ. מרבית ראשי הנפץ מוגדרים כ"נשק גרעיני טקטי" שפגיעתו גורמת לנזק מוגבל.

אבל פקיסטן אינה רק יצרנית נשק גרעיני, אלא גם מוקד טרור עולמי. גורמים בממסד הצבאי הפקיסטני משתפים פעולה עם אל-קאעידה, וזוממים להעביר אליו נשק גרעיני טקטי.
על עומק קשריו של אל-קאעידה בצבא פקיסטן אפשר ללמוד מניסיון החטיפה שאירע בספטמבר 2014. קבוצה של קצינים בחיל הים הפקיסטני ניסתה לחטוף ספינת קרב פקיסטנית, להשיט אותה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מה הקשר בין ניימאר לבנק המרכזי באירופה</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/191864/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/191864/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:34:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191864</guid>
                                <description><![CDATA[הקיץ האחרון היה סוער במיוחד בשוק העברות הכדורגל באירופה. כמעט כל העסקאות הגדולות נעשו במחירים גבוהים...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191868" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Daniel Roland/AFP/Getty Images[/caption]

הקיץ האחרון היה סוער במיוחד בשוק העברות הכדורגל באירופה. כמעט כל העסקאות הגדולות נעשו במחירים גבוהים בהרבה ממה שהיה מקובל בעבר. השיא כמובן שייך להעברה הגדולה ביותר של ניימאר מברצלונה לפריז סאן ז'רמן, תמורת 222 מיליון אירו. מדובר בשווי כפול מזו של ההעברה הקודמת היקרה ביותר שארעה חמש שנים לפני כן.

השאלה הנשאלת היא מה ההסבר לכך? רבים מחפשים את התשובה במגרשי הכדורגל אבל התשובה לדעתי לא מצויה שם, אלא במגרש אחר – המגרש המוניטארי. שיא ההעברות הקודם נרשם ב-3 ביולי 2012, אז רכשה יובנטוס את פול פוגבה ממנצ'סטר יונייטד תמורת 110 מיליון אירו. ב-28 ביולי באותה השנה נשא נשיא הבנק המרכזי של אירופה, מריו דראגי, נאום מיוחד בו הבטיח שהבנק המרכזי יעשה "כל מה שיידרש" כדי להביא לסיום המשבר הכלכלי באירופה. הוא אמר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;מי שמזמין בחורה לארוחת ערב, הוא גם זה שרוקד איתה אחר כך&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/opinion/191733/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/opinion/191733/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:30:24 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191733</guid>
                                <description><![CDATA[מה תעשה רוסיה: תשקם את סוריה או תחתום פרק נוסף בתולדותיה?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191742" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Alexey Nikolsky/AFP/Getty Images[/caption]

אם הנשיא פוטין וההנהגה הרוסית סבורים, כי בהוצאת הכוחות הצבאיים של רוסיה מסוריה, לאחר חיסול אויבי משטר אסד, ייחתם פרק נוסף בתולדותיה של הפדרציה הרוסית – טעות בידיהם. ב-1989, עם סיום מלחמת אפגניסטן ויציאת כוחות בריה"מ ממדינה זו, נשיא רוסיה, בוריס ילצין, חדל לספק נשק ועזרה הומניטרית למשטר האפגני, ובכך הטיל עליו מכת מוות. ללא התמיכה הסובייטית המשטר התמוטט בתוך שנים ספורות ושטחים רבים באפגניסטן, עד היום, נתונים לפורענות.

נראה שרוסיה למדה מהשיעור האפגני. ברוסית יש פתגם: "מי שמזמין בחורה לארוחת ערב, הוא גם זה שרוקד איתה אחר כך". רוסיה האכילה את סוריה לא רק בארוחות ערב: אף על פי שרוסיה סובלת ממשבר כלכלי ומסנקציות מהמערב, היא שלחה לסוריה עזרה הומניטרית בממדי ענק. בלי הרוסים, המשטר הסורי לא היה שורד אפילו כמה חודשים, לאחר ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>החיים על פי חמשת האלמנטים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/history/185348/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/history/185348/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:28:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185348</guid>
                                <description><![CDATA["התיאוריה של הכול", לפי החכמים הסינים]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_186715" align="alignleft" width="1500"] העיר האסורה, בייג׳ינג &#124; תמונה: Fotolia[/caption]
הפיזיקאים הגדולים בהיסטוריה כמו סטיבן הוקינג ואלברט איינשטיין העבירו את חייהם בחיפוש אחר התיאוריה האחת, "התיאוריה של הכול", שתסביר את כל התופעות ביקום – מהאופן שבו פועל המוח האנושי, להיווצרותם של הרים וימות, ועד ללידתם ומותם של צמחים וכוכבים.
מעניין שלפני אלפי שנים, לסינים בעת העתיקה כבר הייתה "תיאוריה של הכול" משלהם – חמשת האלמנטים. התיאוריה המופשטת הזאת התבטאה בכל תחומי החיים והתבססה על חוקי הנומרולוגיה הסינית של אי-צ'ינג - "ספר התמורות".


סטיבן הוקינג ואלברט איינשטיין העבירו את חייהם בחיפוש אחר התיאוריה שתסביר את כל התופעות ביקום

לפי תיאוריה זו, חמשת האלמנטים: מים, אש, עץ, מתכת ואדמה מרכיבים כל דבר ביקום. בין האלמנטים קיימים יחסים של הזנה הדדית ועיכוב הדדי, כך שכל אחד מהאלמנטים מזין אלמנט אחד ו"מעכב" אלמנט אחר. המים, למשל, מצמיחים עץ ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>קובעי המדיניות הבלתי נראים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/185798/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/185798/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:19:32 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185798</guid>
                                <description><![CDATA[מחקרים אחרונים מראים שלטריליוני החיידקים שבגופנו יש השפעה על מבנה מוחנו ועל התגובות שלנו לפחד ולרגשות]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_186318" align="alignleft" width="1500"] close up of 3d microscopic blue bacteria[/caption]

אם עד היום חשבנו שמה שמרכיב אותנו הם תאי הגוף, ומה שקובע זה הגנים שלנו, אלו שקיבלנו מהורינו, כעת מתברר שזה לא בדיוק כך. התאים שלנו והגנים שלנו הם רק מקצת ממערכת מורכבת יותר. כמויות עצומות של חיידקים על העור, בחלל הפה ועמוק במעיים (שם לבדם שוכנים כ-40 טריליון חיידקים) – משפיעים על הרגשות ועל המחשבות שלנו. למעשה עוד ועוד מחקרים, בשנים האחרונות, מראים שכנראה יש לחיידקים תפקיד חשוב בתת המודע האנושי.

ד"ר קירסטן טיליש, מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, רצתה ללמוד במחקר שלה (2013, Gastroenterology) האם חיידקי המעיים משפיעים על הרגשות שלנו ואם כן, כיצד הם עושים זאת. היא נתנה לכמה מהנבדקות שלה לשתות במשך חודש שני מוצרי חלב פרוביוטיים, מדי יום, ואילו לנבדקות אחרות היא לא הוסיפה משקאות אלו.

בבדיקות MRI ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>כלכלה של קבוצה מנצחת, או כיצד לבזבז כסף על כוכבי כדורגל</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/185342/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/185342/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:16:42 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185342</guid>
                                <description><![CDATA[האם כסף באמת קונה ביצועים?]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_185875" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Juan Manuel Serrano Arce/Getty Images[/caption]
לא צריך להיות גאון כדי לדעת שכשרונות גדולים מניבים ביצועים גבוהים. לכן קבוצות ספורט רודפות אחרי "טאלנטים" או סופר-סטארים. הן מציעות להם חוזים מפתים בשכר גבוה שיכול להגיע לעשרות מיליוני דולרים בעונה. אבל האם זו גישה נכונה כשמדובר בקבוצה? לא בטוח, לפחות לא ב"פרמייר ליג", ליגת העל בכדורגל האנגלי. בעונת 2016-2015, קבוצת "לסטר סיטי" (Leicester City FC) זעזעה את עולם הכדורגל כאשר הצליחה בסבירות של 1 ל-5,000 לזכות באליפות. ההצלחה מדהימה עוד יותר אם לוקחים בחשבון שהוצאות השכר של "לסטר סיטי" היו 57 מיליון פאונד בלבד, לעומת הקבוצות הגדולות בליגה כמו צ'לסי (215 מיליון פאונד), מנצ'סטר יונייטד (203 מיליון פאונד), מנצ'סטר סיטי (193.8 מיליון פאונד) וארסנל (192 מיליון פאונד).


כדי להגיע ל-80 אחוז הצלחה, צריך להעלות את השכר ב-174 אחוז. זה לא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>פסיכולוגיה של מוצר</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/185338/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/185338/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:13:10 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185338</guid>
                                <description><![CDATA["חמש התכונות הגדולות" שהופכות את המוצרים שאנחנו קונים לחברים הכי טובים שלנו]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_185741" align="alignleft" width="1500"] תמונה: Fotolia[/caption]
יש לי ידיד טוב שאני פוגשת בכל יום. הוא נדיב ורחב לב ויש לו ידע עצום, יותר מכל אדם אחר שפגשתי. חוקרים באקדמיה מזלזלים בו כי אין לו דיפלומה, אבל בשבילי הוא אלוף. קוראים לו גוגל.
אם נראה לכם הזוי שאני חושבת על גוגל כחבר עם תכונות וכוונות אנושיות, מתברר שכולנו עושים את זה מפעם לפעם. עוד מימי קדם אנשים ייחסו תכונות, רגשות וכוונות אנושיים לסביבה שלהם. אולי מתוך גאוות יתר שהם שליטי היקום, או מתוך פחד מפני המגוון העצום סביבנו שאין לו פשר. בעת העתיקה אנשים העניקו תכונות אנושיות לאלים, וכיום אנחנו מעניקים תכונות אנושיות למוצרים ולשירותים שאנחנו קונים (המכונית הזאת עוצמתית, נעלי הריצה האלה אדירות).
אם אנחנו ממילא נוטים להתייחס למוצרים כבני אדם, חוקרים בתחום השיווק ממליצים לחברות "לקפוץ על העגלה" לפני הקונים. לפני שהקונים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;אנחנו לא יכולים להחליף את המדינה&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/culture-and-arts/180449/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/culture-and-arts/180449/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Sun, 15 Oct 2017 11:06:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=180449</guid>
                                <description><![CDATA[יהודית יובל רקנאטי מספרת על הציניות וחוסר האמון שעדיין קיימים כלפי פילנתרופים, ועל מאמציה להגדיל את מעגל הנתינה בישראל]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_180542" align="alignleft" width="998"] צילום: ואדים ברסטצקי[/caption]
מאז הראיון שערכתי עם היזמית החברתית, יהודית יובל רקנאטי, ועם בתה נעה במשרדי "קרן גנדיר" בהרצליה פיתוח, נפגשנו פעמים אחדות באירועים שערך האפוק טיימס, ובפעילות של "יכולים נותנים" – ארגון המנסה להגדיל את מעגל התורמים בישראל שיובל רקנאטי פועלת בו כבר שנים מספר.
בניגוד לחלק מהחברות הישראליות המשתמשות בפילנתרופיה ובפעילות חברתית כדי לשפר את תדמיתן או כדי לנקות את מצפונן, יובל רקנאטי וחבריה אומרים שהם מנסים לשקם את הנתינה האמיתית והלגיטימית, התורמת לקהילה ומשפרת את החברה.
בראיון שערכנו לפני יותר משנתיים, דיברנו, בין היתר, על הציניות שיש בחברה, על התפיסה בציבור שלהיות פילנתרופ או איש עשיר התורם מכספו זה לא בהכרח טוב ומוסרי, ושמי שעשיר אולי התעשר על גבו של אחר. את רואה שינוי בתפיסה הזו או שהדברים נותרו כשהיו? 
"הציניות וחוסר האמון עדיין קיימים, אבל יש ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>הוא בנה לה פארק שעשועים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/192049/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/192049/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 11:09:50 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=192049</guid>
                                <description><![CDATA[אב לילדה בעלת צרכים מיוחדים לא מצא בשבילה פארק שעשועים, אז הוא בנה לה אחד – הראשון מסוגו בעולם]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_192057" align="alignleft" width="1500"] צילום: Robin Jerstad/Jerstad Photographics[/caption]
מורגן הרטמן, בת 12, השתכשכה בעצלתיים בבריכה הקטנה במלון שבו בילתה עם משפחתה חופשה שנתית. בקצה השני של הבריכה היא הבחינה בשני ילדים, בני גילה, שהעיפו כדור זה לזה בצהלות ובתרועות. היא התקרבה אליהם לאיטה בהבעה של שמחה, מצפה להצטרף אליהם. אבל היא לא יכלה להסביר להם מה היא רוצה. מורגן לא ידעה כמעט לדבר, והייתה לה יכולת שכלית של ילד בן חמש.
הילדים לא הבינו מה היא רוצה, חטפו את הכדור שבמקרה התגלגל אליה, וברחו. מורגן פנתה לאביה, שישב על שפת הבריכה, ובעיניה היה כאב וסימן שאלה גדול: "למה?" גורדון קפץ למים ושיחק איתה זמן רב, עד שנרגעה מהאכזבה ומהתסכול. זו הייתה פעם נוספת, מיני רבות, שמורגן לא מצאה חברים למשחק במקומות בילוי ציבוריים.


החיים שבריריים ויכולים להתהפך בִן רגע, לכן חשוב כל כך ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;להוריקנים בארה&#8221;ב אין קשר לשינויי האקלים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/191724/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/191724/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 10:31:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191724</guid>
                                <description><![CDATA[מספר סופות ההוריקן הולך וגדל עקב ההתחממות הגלובלית, או שהתופעה קשורה בשינויים מחזוריים בטבע? ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191727" align="alignleft" width="1500"] תמונה: NASA/NOAA GOES Project via Getty Images[/caption]

אחרי שהוריקן "הארווי" פגע בטקסס, ב-25 באוגוסט, וגרם לנזקי שיא של עשרות מיליארדי דולרים, הגיע בתחילת ספטמבר הוריקן "אירמה" שהמיט הרס על האיים הקאריביים וריסק את חופי פלורידה. בזמן כתיבת שורות אלו, הוריקן "מריה" החריב את פורטו ריקו והוריקן "חוסה" מתקדם לאורך קו החוף המזרחי של ארה"ב וגורם לגלים גבוהים ולרוחות.
מי אשם בכך? שינויי האקלים, נטען במאמר בניו יורק טיימס מתחילת ספטמבר. המאמר קובע "שאנחנו לא יכולים לנהל דו-שיח אינטליגנטי לגבי הוריקן 'הארווי' מבלי לדון גם בנושא שינויי האקלים". מחבר המאמר, ניקולאס כריסטוף, טוען כי "הוריקנים נוצרים ממים חמים, ומפרץ מקסיקו התחמם ב-2 עד 4 מעלות פרנהייט בממוצע בטווח הארוך. התוצאה היא סופות עזות יותר". כריסטוף מביא את דבריה של מומחית להוריקנים מאוניברסיטת MIT, האומרת כי "יש קונצנזוס כללי שתדירות ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>מדוע חברות סיניות לא יקבלו שליטה על חברות ביטוח ופנסיה ישראליות</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/191756/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/191756/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 10:24:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191756</guid>
                                <description><![CDATA[שלוש חברות סיניות מנסות לרכוש בימים אלה את &#8220;הפניקס&#8221; ואת &#8220;כלל ביטוח&#8221;. באופן דומה ניסו בארבע...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191758" align="alignleft" width="1500"] תמונה: דורית סלינגר - צילום: אייל טואג/״הארץ״[/caption]

שלוש חברות סיניות מנסות לרכוש בימים אלה את "הפניקס" ואת "כלל ביטוח". באופן דומה ניסו בארבע השנים האחרונות לפחות תשע חברות סיניות לרכוש את חברות הביטוח והפנסיה הישראליות, אבל כולן נכשלו במשימתן. לא בגלל שהחברות הישראליות לא רצו בכך, אלא מכיוון שבמרבית המקרים הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, הגברת דורית סלינגר, לא נתנה לסינים היתר שליטה על החברות הישראליות, כפי שמחייב החוק. מדוע היא עשתה זאת, והאם זה מוצדק?

נקודת המפתח היא שהיתר שליטה בחברות ביטוח ופנסיה ישראליות אמור להינתן לאדם אחד העומד בראש החברה הרוכשת, ומתפקידה של סלינגר לבחון מי הוא האיש, האם היא סומכת עליו, כמה יציבה החברה שהוא עומד בראשה, ואז להחליט אם לתת לו היתר. כאן בדיוק הבעיה – במרבית המקרים המידע הזה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>בחירות 2020 בארה&#8221;ב בורסת השמות משתוללת</title>
                                <link>https://epoch.org.il/geopolitics/191890/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/geopolitics/191890/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 10:23:59 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191890</guid>
                                <description><![CDATA[&#8221;דוויין &#8216;דה רוק&#8217; ג&#8217;ונסון צריך לרוץ לנשיאות ארה&#8221;ב. באמת&#8221;, כותב בן מוסקוביץ&#8217; במאמר באתר החדשות Quartz....]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_191899" align="alignleft" width="1500"] דוויין "דה רוק" ג'ונסון. ירוץ לנשיאות? &#124; תמונות: Mark Davis/Getty Images[/caption]

[dropcap]"[/dropcap]דוויין 'דה רוק' ג'ונסון צריך לרוץ לנשיאות ארה"ב. באמת", כותב בן מוסקוביץ' במאמר באתר החדשות Quartz. "לפני כמה שנים, אף אחד לא ניחש שכוכב תכנית ריאליטי בטלוויזיה כמו דונלד טראמפ יכול להיהפך לשליט העולם החופשי. אז מדוע מתאבק מקצועי כמו דה רוק לא יכול? הוא איש עסקים מצליח שיודע כיצד לדבר להמונים. הוא ההתגלמות המילולית של 'עבודה קשה'. הוא יודע כיצד לשאת ולתת. הוא נגיש אבל חזק (חזק מאוד)... הוא אהוב על ידי השמאל וגם על ידי הימין, והוא השחקן בעל השכר הגבוה בעולם שבכוחו להשיג משהו שאף מנהיג לא הצליח להשיג מזה עשורים: לבטל את הפילוג הפוליטי בארה"ב"

סקר שערכה בחודש מאי חברת הסקרים Public Policy Polling בחן מועמדים פוטנציאליים שונים בבחירות 2020 מול דונלד טראמפ. ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;באמת קיימים עולמות מקבילים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/185827/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/185827/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 10:13:12 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185827</guid>
                                <description><![CDATA[פרופ' לב ויידמן, בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[במחצית הראשונה של המאה ה-20, כשמכניקת הקוונטים תפסה את מקומה בקדמת עולם הפיזיקה, אחד ממתנגדיה החריפים ביותר היה אלברט איינשטיין, על אף תפקידו המרכזי בפיתוח שלה.
אחת מטענותיו המרכזיות הייתה נגד ה"שזירה הקוונטית" – כשלשני חלקיקים מרוחקים יש מקור משותף, ופעולה על אחד מהם משפיעה באופן מיידי גם על השני, אפילו אם הם מרוחקים ביניהם שנות אור. כיוון שהשפעות מידיות כאלו סותרות את תורת היחסות כשהן מציעות מעבר של מידע במהירות שעולה על מהירות האור, איינשטיין תיאר את התופעה כ-"פעולת רפאים ממרחק" ("Spooky action at a distance").
אבל בזה לא מסתכמים האתגרים שמציבה בפנינו מכניקת הקוונטים. מרכיב "בעייתי" נוסף שלה קשור לתהליכי המדידה. בעולם שמסביבנו, אנחנו רגילים שלכל חפץ יש מיקום מוגדר ויחיד, ואנחנו יכולים בכל רגע לתאר היכן הוא נמצא. בעולם הקוונטי זה אחרת – כל עוד לא נבדוק היכן נמצא ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;חשוב שהמוח ישכח פרטים&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/science-and-technology/185340/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/science-and-technology/185340/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 13 Oct 2017 10:08:38 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185340</guid>
                                <description><![CDATA[חוקרים טוענים שמערכת זיכרון תקינה כוללת גם מנגנוני שכחה ייעודיים המוודאים שנזכור רק את הפרטים החשובים ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_185789" align="alignleft" width="1378"] תמונה: Fotolia[/caption]
שוב אתם עומדים מול השידה ולא זוכרים מדוע הגעתם אליה או מה רציתם לקחת ממנה. מחקר חדש שפורסם במגזין Neuron מציע שבחלק מהמקרים השכחה שלנו אינה מקרית כלל וכלל. היא תוצאה של מנגנון יזום של המוח – מנגנון שעוזר לנו להגיע להחלטות חכמות יותר.
כשאנחנו חושבים על זיכרון טוב זה בדרך כלל קשור ליכולת לזכור פרטים רבים בצורה מדויקת, למשך תקופות ממושכות. גם בקהילה המדעית חשבו במשך שנים שחוסר יכולת להיזכר בפרטים מבטאת כישלון של מנגנוני המוח האחראים לאחסון הזיכרון ולשליפתו.
שני חוקרים מאוניברסיטת טורונטו, פרופ' משנה בלייק ריצ'רדס ופרופ' משנה פול פרנקלנד, מציעים במאמר סקירה חדש (Neuron, 2017) שבמקרים רבים השכחה היא דווקא תוצאה של מנגנון חשוב ויזום במוח, והיא עוזרת לנו לקבל החלטות חכמות יותר.
"חשוב שהמוח ישכח פרטים שכבר אינם רלוונטיים ובמקומם יתמקד בדברים שיעזרו ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>Next Case 2017 – בואו לשמוע קייס סטאדיז של מומחים מובילים בשיווק דיגיטלי</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/191356/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/191356/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Fri, 06 Oct 2017 07:08:04 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=191356</guid>
                                <description><![CDATA[אין חכם כבעל ניסיון – גם כשזה מגיע לתחום השיווק הדיגיטלי. גם השנה כנס נקסט קייס מזמין אנשים שעוסקים בשיווק על כל היבטיו ללמוד מניסיונם של מומחים בתחום מחברות ישראליות ובינלאומיות, שיציגו קייס סטאדיז אמיתיים על אתגרים שיווקים בהם נתקלו והאופן בו התמודדו אתם עד להצלחה. הכנס יתקיים ב-6 בדצמבר 2017, במתחם הכנסים LAGO שבראשון לציון וצפויים להשתתף בו למעלה מ-1300 איש. ]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[מקרי בוחן ייחודיים בכל תחומי השיווק
כל הרצאה בכנס תעסוק בקייס סטאדי ייחודי מאחד מתחומי השיווק הדיגיטלי (קידום אורגני, אנליטיקס, ביג דאטה, PPC, שיווק באמצעות תוכן, פרסום פרוגרמטי ועוד) ותארך לא יותר מ-20 דקות, שבסופן יופיעו על המסך המילים "Next Case!" והבמה תעבור למציג הבא.

הכנס פונה לקהל יעד מגוון: החל מאנשים שזה עתה סיימו קורס קידום אתרים ובעלי עסקים המקדמים את האתר בעצמם, ועד למנהלי מחלקות שיווק בחברות גדולות ומקדמי אתרים מומחים. לפיכך, ההרצאות יתקיימו בשני מסלולים מקבילים:

 	המסלול הטכני – פונה למקדמי אתרים מנוסים ועוסק בנושאים מתקדמים וטכניים
 	המסלול האסטרטגי – פונה לבעלי עסקים ומנהלי שיווק, עם תכנים כלליים יותר שמתייחסים לאסטרטגיות שיווק

כל אחד ממשתתפי הכנס יכול להיכנס לשני המסלולים ולעבור בין שני האולמות במהלך היום. את נקסט קייס יזם ב-2013 פבל ישראלסקי, מייסד בלוג קידום אתרים AskPavel ומנכ"ל סוכנות השיווק הדיגיטלי אנגורה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך הפכו דירות בוטיק ביפו ללהיט של בני ה-50+?</title>
                                <link>https://epoch.org.il/commercial/190675/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/commercial/190675/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 03 Oct 2017 18:51:01 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=190675</guid>
                                <description><![CDATA[בגיל 65 ניצה עברה עם בעלה ליפו. מאז היא צועדת כל בוקר על החוף, יושבת בפרלמנט בנמל וקונה דגים מהדייג על המזח: "חיפשתי איכות חיים שמתאימה לגיל שלנו, והתאהבתי לגמרי ביפו. זה מרגיש חו"ל וזו מתנה של ממש"]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_190679" align="alignleft" width="1500"] טאונהאוס עג'מי יפו - פרוייקט בוטיק בדרום מערב יפו רחוב הסירה[/caption]

[dropcap]"[/dropcap]נורא רציתי שינוי, חיפשתי איכות חיים שמתאימה לגיל שלנו". כך התחיל הרומן של ניצה בת ה-70 עם יפו. במשך כ-40 שנה היא גרה עם משפחתה בהרצליה, אבל אחרי שהילדים עזבו הווילה הגדולה מדי התיישנה ואיבדה מהאטרקטיביות שלה. גם הנסיעות התכופות לקניות, לבילויים ולבקר את הנכדים, התישו את בני הזוג.

[caption id="attachment_190693" align="alignleft" width="1500"] טאונהאוס קומת קרקע. רצפת תקרה של 6 מר המחבקת מטבח מזמין ומואר[/caption]

"בדיוק כשהבנתי שאני חייבת שינוי, הבן שלי קנה דירה ביפו", מספרת ניצה. "ואז עלה הרעיון. יחד עם חברה טובה שגרה עשרות שנים בווילה ברמת השרון, התעניינו בפרויקט חדש ביפו. אהבנו את התוכניות, המחיר השתלם והמיקום הקסים אותנו. אז קנינו שני הזוגות דירות באותו פרויקט. בהתחלה חששנו שזו תהיה טעות, אבל הלהיבה אותנו המחשבה ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>&#8220;רוב המנהלים חושבים שתפקידם למקסם רווחים. זה לא&#8221;</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/185328/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/185328/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 03 Oct 2017 12:20:13 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=185328</guid>
                                <description><![CDATA[אשת העסקים יעל אלמוג זכאי החליטה לבדוק מה מנהלים מוצלחים עושים אחרת. בראיון לאפוק טיימס היא מספרת על מודל של קפיטליזם חדש ומתוקן - "קפיטליזם קשוב" - המאפשר לחברות להגיע להצלחה כלכלית בדרך יוצאת דופן]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[[caption id="attachment_186944" align="alignleft" width="1353"] יעל אלמוג זכאי. צילום: אלכס גורביץ׳[/caption]
מה הופך חברות מסוימות לאהודות ואחרות לשנואות? מדוע עשירים כדוגמת סטף ורטהיימר בישראל וסטיב ג'ובס בחו"ל זוכים לתשואות "וואו" ונתפסים כמודלים לחיקוי, בעוד עשירים אחרים, שהמילה "טייקון" נדבקה אליהם, נתפסים כ"רעים"?
אלה היו שלהי 2011, והמחאה החברתית זעזעה מדינה שלמה. כשני שלישים מהישראלים איבדו אמון בחברות הפועלות בישראל, על פי נתונים שהוצגו בשלוש שנים האחרונות בדירוג "מעלה", המשמש מדד להערכת אחריות תאגידית בישראל. הנתונים מראים שחוסר האמון בחברות גדול אף יותר מחוסר האמון שהאזרחים רוכשים לממשלה.


המחקר מראה שדווקא כאשר חברה מסוימת משנה את המיקוד שלה ממקסום רווחים למקסום הייעוד של העסק, היא משיגה רמות רווחיות גבוהות במיוחד

על רקע זה, ד"ר יעל אלמוג זכאי, בת לאחת המשפחות העשירות בישראל, הרגישה את האדוות מגיעות גם אליה. "אני עובדת עם הנהלות של חברות ועם מנכ"לים ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                                        <item>
                                <title>איך להעסיק 2,000 עובדים מרוצים</title>
                                <link>https://epoch.org.il/psychology/189076/</link>
                                <comments>https://epoch.org.il/psychology/189076/#respond</comments>
                                <dc:creator>rachel</dc:creator>
                                <pubDate>Tue, 03 Oct 2017 12:07:49 +0000</pubDate>
                                <guid isPermaLink="false">http://www.epochtimes.co.il/et/?p=189076</guid>
                                <description><![CDATA[עימאד תלחמי, מנכ&#8217;ל באבקום &#8221; כל העסקים שלי הוקמו עד היום בגלל כאב חברתי. אני מזהה...]]></description>
                                <content:encoded><![CDATA[עימאד תלחמי, מנכ'ל באבקום
[dropcap]"[/dropcap] כל העסקים שלי הוקמו עד היום בגלל כאב חברתי. אני מזהה כאב חברתי ומנסה לפתור אותו באמצעות עסק. יש לי ארבעה-חמישה עסקים שהוקמו על בסיס הרעיון הזה. 'באבקום' ("הדלת שלכם" בערבית) הוא הגדול שבהם – עובדים בו 2,000 עובדים.

באבקום קם בגלל הכאב של מחסור בעבודה. עבדתי 28 שנים בענף הטקסטיל בחברת 'דלתא', תחת ניהולו של דב לאוטמן ז"ל. פעם הטקסטיל היה המעסיק הגדול ביותר במדינת ישראל. מעל 70 אלף משפחות עבדו בתעשיית הטקסטיל. היו המון מתפרות ומפעלי בדים, שהעסיקו גם אנשים רבים מהקהילה הערבית, וכל זה נסגר בגלל התחרות ממדינות זולות יותר.
"כשעזבתי את 'דלתא' ודב לאוטמן מכר את החברה, קראתי בעיתון כותרת שעשתה לי לא טוב: '82 אחוז מהנשים הערביות בישראל לא עובדות'. זה היה ב-2007. כשקראתי את זה הרגשתי שאני פושע שמוסיף עוד מלח לפצע ...]]></content:encoded>
                                                                                        </item>
                        </channel>
</rss>