חמש חברות ענק בין-לאומיות שולטות היום על 90 אחוז מתעשיית הטבק בעולם, והן מגלגלות רווחים של מיליארדי דולר. חברות הענק האלה מייצרות מגוון של מוצרי טבק שהמבוקש שבהם הוא סיגריות. בכל שנה הן מייצרות כ-5.5 טריליון סיגריות המהוות כ-90 אחוז משוק מוצרי הטבק. רוב מותגי הסיגריות הידועים, כמו ווינסטון, L&M וקנט הן בבעלות תאגידי הענק.

במשך שנים חברות הטבק ספגו ביקורת קשה מארגוני בריאות לאומיים ובין-לאומיים על נזקי בריאות כתוצאה מעישון. לפי הדו"ח האחרון של ארגון הבריאות העולמי 6 מיליון בני אדם מתו השנה ממחלות הקשורות לשימוש בטבק. מדינות בעולם שהרגישו את הנטל הכלכלי והאנושי של נזקי בריאות כתוצאה מעישון הטילו במשך השנים הגבלות יותר ויותר מקיפות על ייצור, פרסום ומכירה של מוצרי טבק ועל עישון במקומות ציבוריים.

חברות הטבק מנגד טוענות שמוצרי הטבק הם חוקיים ושהגבלות על עישון פוגעות בחופש הפרט. כיום הן תובעות מדינות בסכומי עתק על פגיעה כביכול בקניין רוחני ונוקטות במגוון של אסטרטגיות כדי להרחיב את השווקים שלהן, לעולם השלישי למשל, ולאוכלוסיות ספציפיות כמו למשל נשים, צעירים או מיעוטים.

אחרי שנים של מאבק בין חברות הטבק בצד האחד, וארגוני בריאות וחלק מהמדינות בצד השני, מסתמנת מגמה שעשויה להכריע במוקדם או במאוחר את המאבק הממושך. לפי עו"ד עמוס האוזנר, ראש המועצה למניעת עישון ובנו של גדעון האוזנר, מי שהיה התובע הכללי במשפט אייכמן, בעתיד הלא רחוק יואשמו חברות הטבק בפשעים נגד האנושות. האוזנר אף חוזה שבעתיד הלא רחוק יגיע יום שבו העולם יהיה חופשי מחברות ענק השולטות על תעשיית הטבק.

הצילו, טבק

סרטן, מחלות לב ומחלות ריאות, הם רק חלק מנזקי הבריאות הנגרמים כתוצאה מעישון, על פי מחקרים שהחלו להתפרסם כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20. לפי נתונים עכשוויים של ארגון הבריאות העולמי הטבק הורג עד חצי מהמשתמשים בו. יותר מכך, טוען ארגון הבריאות העולמי "כיוון שיש השהייה של מספר שנים בין תחילת העישון לבין הפגיעה בבריאות, המגפה של מחלות ומוות הקשורים בטבק רק החלה".

בסוף שנות התשעים 46 מדינות בארה"ב הגישו יחד תביעה משפטית נגד חברות הטבק – פיצוי על הוצאות טיפול במחלות הקשורות לשימוש בטבק. בהסכם שהושג המכונה Master Settlement Agreement

(MSA) נדרשו חברות הטבק לשלם 245 מיליארד דולר פיצוי למדינות השונות. נוסף על כך, הן נדרשו לחשוף בפני הציבור את כל המסמכים הפנימיים שלהן.

המסמכים שהועלו לרשת הם מסוף המאה ה-19 ועד היום. מי שינסה לנבור במסמכים יגלה שזה עשוי לקחת לו שעות רבות, כיוון שהמסמכים מונים כ-79 מיליון דפים. הם כוללים בין השאר תזכירים ומסרים פנימיים שמנהלי החברות העבירו ביניהם לגבי ייצור, פרסום, שיווק ומכירות וגם דוחות מחקר שהעבירו מדענים שהועסקו על ידי חברות הטבק.

מאות מחקרים עסקו בניתוח היבטים שונים של המסמכים. מחלקם עולות עובדות שונות לגבי אופן ההתנהלות של חברות הטבק. למשל, הטיות של תוצאות של מחקרים. "כולם יודעים איך חברות הטבק קנו מדענים, רואים זאת במסמכים", מספרת פרופ' רות מלון מאוניברסיטת קליפורניה ב"וובינר" שנערך השנה.

מלון שחוקרת את תעשיית הטבק שנים רבות, שמשה בעבר כעד מומחה למשרד המשפטים האמריקני בנושא הטבק. היא טוענת שמניתוח המסמכים עולה גם מסקנה ברורה נוספת: לאחר חשיפת המסמכים הפנימיים שלהן חברות הטבק חשות שהן נמצאות בנחיתות שיווקית מול הגופים השונים העוסקים בבריאות הציבור ולכן הן נוקטות במגוון אסטרטגיות "כדי להישאר בעסקים", ועל כך נרחיב בהמשך.

פשעים נגד האנושות?

היום יודעים שהסיגריות הורגות אחד משני משתמשים, ושהן הורגות 5.7 מיליון אנשים בשנה. כלומר, "היצרן יודע ובכל זאת ממשיך לייצר”, מסביר האוזנר בריאיון ל"אפוק טיימס". והידיעה הזאת, הוא מוסיף, הופכת לכוונה. העובדה שהצרכן בחר לעשן מרצונו החופשי אינה רלבנטית מבחינת המשפט הפלילי. "מבחינת המשפט הפלילי זה לא משנה שהצרכן עשה זאת מבחירתו החופשית", מסביר האוזנר.

"מה הופך את זה לפשע נגד האנושות?" שואל האוזנר ומשיב בעצמו: "המספר העצום של האנשים שמתו כתוצאה מזה". בעתיד הלא רחוק, התביעות נגד חברות הטבק יתמקדו בתביעות על פשעים נגד האנושות במקום בפיצויים על הפסדים כספיים בגין נזקי בריאות, הוא טען בכנס "טבק או בריאות" שנערך בתל אביב.

בנאום שנשא בכנס כינה האוזנר את אופן ההתנהלות של תעשיית הטבק כ"בנליות של הרוע", אותו כינוי בו תיארו את אופן ההתנהלות של הנאצים. הם יודעים שהמוצרים שלהם יהרגו חצי מהמשתמשים בהם והם ממשיכים לייצר אותם ולשווק אותם, הוא אמר. "שלא כמו הנאצים שהיו מונעים מתוך שנאה, אנטישמיות וגזענות מרושעת, חברות הטבק מונעות על ידי תאוות בצע".

מגמה עולמית

יחד עם הנושא של תביעות פליליות יש היום מגמה כללית של עולם חופשי מטבק. "היום אנחנו בתוך תהליך בלתי הפיך שיוביל לסופה של תעשיית הטבק המאורגן", אמר האוזנר בכנס. משרד הבריאות האמריקני תומך בדעתו. בדו"ח שפרסם לאחרונה הוא משתמש במוטו של אובמה במרוץ לנשיאות "כן, אנחנו יכולים" ומצהיר: "אנחנו יכולים להפוך את הדור הבא לדור ללא טבק".

יש דוגמאות רבות למגמה זו בעולם. ממשלת ניו זילנד הכריזה לאחרונה שעד שנת 2025 המדינה תהיה חופשייה מטבק. בסקר שנערך כדי לבדוק את מידת הפופולריות של ההחלטה התברר ששני שליש מאזרחי המדינה, כולל מעשנים, תומכים בה. בסינגפור עלתה הצעת חוק שתאסור מכירת טבק לאנשים שנולדו אחרי שנת 2000. גם שם מצאו בסקר שיש תמיכה ציבורית רחבה להצעה כולל בין אלה שכיום מעשנים.

באוסטרליה החליטו על אריזות פשוטות לסיגריות ללא כל מסרים שיווקיים שפעמים רבות מטעים את הציבור, כמו שימוש במילים "פרש" או "גולד" הגורמות לאנשים לחשוב שאלה סיגריות קלות יותר. בברזיל החליטו לאסור על שיווק של סיגריות המכילות מנטול המקל על העישון שהיה מכוון בעיקר להחדרה של עישון בקרב נשים. באורוגוואי החליטו להסיר את הלוגו של מרלבורו ולשים במקומו תמונות אזהרה נגד עישון.

בישראל, ועדת השרים לחקיקה אישרה לאחרונה את הצעת משרד הבריאות להגבלת הפרסומת והשיווק למוצרי טבק שתיכנס לתוקפה בהדרגה. למשל חברות הסיגריות יחויבו לדווח על המרכיבים של מוצרי הטבק ועל רעילותם, כפי שמקובל במוצרי מזון. תיאסר גם מכירת מוצרי טבק בטעמי פירות וטעמים נוספים משום שהם מושכים בני נוער ומקלים על התחלת העישון וההתמכרות לעישון. בנוסף, ועדת הבריאות של הכנסת אישרה את הרחבת הצו למניעת עישון במקומות ציבוריים, כמו תחנות אוטובוס, אולמות אירועים ומקומות ציבוריים נוספים.

מאבק על דעת הקהל

פרופ' מלון מסבירה שכדי להישאר בכל זאת בשוק, חברות הטבק נוקטות באסטרטגיות שונות, חלקן "רכות", ואחרות אגרסיביות יותר. האסטרטגיות הרכות מכוונות בעיקר ליצור דימוי חדש של חברות הטבק בדעת הקהל, לאחר שהמסמכים הפנימיים שלהן נחשפו, היא מסבירה. למשל, חברת פיליפ מוריס שינתה את שמה ל"אלטריאה". הצליל של המילה הזאת מתקשר לאלטרואיזם וכל מה שקשור בכך. החברה גם משקיעה הרבה כדי לתת לכך משמעות מעשית. כך בשנת 2010 השקיעה חברת "אלטריאה" כ-49 מיליון דולר בפרויקטים פילנטרופים שונים כולל חינוך, סביבה ועוד. היא גם משתתפת בפעולות הצלה שונות, בפרויקטים למען הסביבה, ואפילו בפעולות למניעת גישה של נוער לטבק. כל האסטרטגיות הרכות, טוענת מלון, מכוונות ליצור קטגוריות נפרדות בתודעה של אנשים שיגידו לעצמם: "נכון שחברות הטבק מייצרות מוצרים לא טובים, אבל מצד שני תסתכלו איזה דברים מדהימים הם עושים".

טקטיקות אגרסיביות יותר הן תביעות משפטיות נגד מדינות על פגיעה כביכול בקניין רוחני. למשל כשאורוגוואי החליטה להסיר לוגו של מרלבורו ולשים במקומו תמונות אזהרה נגד עישון, תבעו אותה בארגון הסחר העולמי.

דרך נוספת היא לייצר מוצרים שמכוונים למשוך פלחי אוכלוסייה ספציפיים, לצעירים למשל. בנושא זה מרחיב "הרופא הכללי" של משרד הבריאות האמריקני בדו"ח האחרון שפרסם ב-2012 לגבי תעשיית הטבק בארה"ב. "כיום יש פחות מעשנים מבוגרים, גם משום שהפסיקו לעשן וגם משום שכמחצית מהמעשנים לטווח ארוך מתים ממחלות הקשורות לעישון. לכן חברות הטבק רואות באנשים צעירים חלופה למעשנים [המבוגרים]. אנשים צעירים רגישים לניקוטין. ככל שמתחילים לצרוך טבק בגיל צעיר יותר, סביר יותר שיהיו מכורים לניקוטין, ויהיו מכורים ברמה גבוהה יותר. כמו הרואין וקוקאין, הניקוטין פועל על המוח ויוצר תחושות של הנאה או סיפוק".

בהמשך מתאר הדו"ח מגוון של שיטות למשוך צעירים, למשל באמצעות מוצרי טבק בטעמים שונים: "אף על פי שסיגריות בטעמים הן אסורות, התעשייה עדיין שמה טעמי פירות ברבים מהסיגרים שלה. זה נכון במיוחד בסיגרים בגודל סיגריות, שיש היום בטעמים רבים: למשל ענבים ותות שבני נוער אוהבים במוצרים אחרים. רבים מהסיגרים הקטנים האלה נראים בדיוק כמו סיגריות, עם מעטפת כהה יותר. גם מוצרי טבק ללא עשן, כמו למשל טבק מסיס, באים בטעמים שונים. כולם מובילים לבעיות בריאות רציניות ולהתמכרות לניקוטין. וגם כאלה עם טעם פחות חריף, אלה מוצרים שצעירים משתמשים כשהם מתחילים לעשן".

"סיגריות יהיו זיכרון רחוק"

למרות כל המאמצים, נראה שגם חברות הטבק לא לגמרי בטוחות בעתיד שלהן. מסמך של חברת פיליפ מוריס, מספרת מלון, מראה נתוני סקר שהם עצמם ערכו בשנת 2004. על פי תוצאות הסקר 68 אחוז מהנשאלים היו רוצים שתימצא דרך לסלק סיגריות לגמרי. 62 אחוז רצו שייאסר כל פרסום של סיגריות, ו-59 אחוז חושבים שהדבר הנכון והאחראי שעל חברות הטבק לעשות הוא: "go out of business".

רוברט פרוקטור, מחבר הספר "Golden Holocaust" שיצא לאחרונה ומתאר את תעשיית הטבק לאחר שנים של מחקר במסמכיה הפנימיים, כותב: "מבחינה גלובלית, השיא של הסיגריות כבר חלף. ההתדרדרות למטה תמשיך עד שהסיגריה תתקיים רק כסקרנות וכזיכרון רחוק של זמנים יותר מטופשים".

בחברת דובק לא מעוניינים להגיב לנאמר בכתבה וחברת פיליפ מוריס לא הגיבה כלל.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן