אישה אנאלפביתית בת 96 הוכיחה שלמוח שלנו אין גבולות
בנג'מין בראון | 14 במאי 2018 | פסיכולוגיה | 1 דק׳
עד איזה גיל נוכל ללמוד דברים חדשים?
גוואדאלופה פאלאציוס גדלה כילדה ענייה בכפר מקסיקני נידח. כילדה קטנה היא מכרה תירס ואפונה, וכשגדלה מעט היא מכרה תרנגולות. כשבגרה היא התחתנה ונולדו לה שלושה ילדים. לאחר שבעלה נפטר היא התחתנה שוב ונולדו לה שלושה ילדים נוספים.
אבל יש משהו שהיא מעולם לא עשתה. היא אף פעם לא הלכה לבית ספר. לא הייתה לה הזדמנות כזאת. השנים בהן יכלה ללמוד בבית ספר עברו עליה בעבודה. בסופו של דבר היא למדה כמה מיומנויות בסיסיות בחשבון, אך בכל חייה, למעלה מ-90 שנה, אף פעם לא למדה קרוא וכתוב.
בגיל 92 היא החליטה לקבל חינוך ראוי ונרשמה לתוכנית מיוחדת של אוריינות, כך שב-2015 היא הצטרפה לפרויקט של לימודי יסוד למבוגרים. היא השלימה את תכנית הלימודים של בית הספר היסודי, ואחר כך את זו של חטיבת הביניים, בפחות מארבע שנים.
כיוון שאין תכנית לימודים של בית ספר על יסודי למבוגרים, ב-2018 הצטרפה פאלאציוס לבית ספר תיכון רגיל, עם תלמידים שגילם שישית משלה.
פאלאציוס היא לא רק התלמידה המבוגרת ביותר ב"בית הספר התיכון מספר שתיים" בעיר טוסטלה גוטיירס שבמקסיקו, היא גם התלמידה הנלהבת ביותר. ביומה הראשון ללימודים היא אמרה: "אני מוכנה להשקיע את כל כולי בלימודים. היום הוא יום נפלא".
כשפאלאציוס הגיעה לבית הספר היא התקבלה בתשואות. למרות גילה היא מצליחה בלימודים ומסתדרת מצוין עם התלמידים בכיתתה שמכנים אותה "דונה לופיטה".
"עכשיו אני יכולה לכתוב מכתבים לאהובים שלי", היא אמרה, כולה צוחקת, לסוכנות הידיעות AFP.
פאלאציוס, בת 96, מקווה לסיים את הלימודים לפני יום הולדתה המאה. יש לה גם תכניות לימים שלאחר סיום הלימודים: להיות מורה לגיל הרך. היא באמת הוכחה חיה לכך שאף פעם לא מאוחר ללמוד דברים חדשים.
עוד כתבות של בנג'מין בראון
תוכן נוסף עבורך
-
מעבר לרגיל: הנערה מצ'רנוביל שזכתה בזהב
דינה גורדון
-
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)
מאיה מזרחי
-
מהארכיון: הכוח של הנחמדות
מאיה מזרחי
-
"אני עובדת עם המשפחות, עם האנשים שניצלו מהתופת. צריך להבין יחד איתם מה נתן להם רגע של תקווה, ולחבר אותם למקורות החוסן שלהם"
דור לוינטר
-
6 שיעורים מהביוגרפיה של אילון מאסק
דינה גורדון
עד איזה גיל נוכל ללמוד דברים חדשים?
אישה אנאלפביתית בת 96 הוכיחה שלמוח שלנו אין גבולות
בנג'מין בראון | 14 במאי 2018 | פסיכולוגיה | 16 דק׳
גוואדאלופה פאלאציוס גדלה כילדה ענייה בכפר מקסיקני נידח. כילדה קטנה היא מכרה תירס ואפונה, וכשגדלה מעט היא מכרה תרנגולות. כשבגרה היא התחתנה ונולדו לה שלושה ילדים. לאחר שבעלה נפטר היא התחתנה שוב ונולדו לה שלושה ילדים נוספים.
אבל יש משהו שהיא מעולם לא עשתה. היא אף פעם לא הלכה לבית ספר. לא הייתה לה הזדמנות כזאת. השנים בהן יכלה ללמוד בבית ספר עברו עליה בעבודה. בסופו של דבר היא למדה כמה מיומנויות בסיסיות בחשבון, אך בכל חייה, למעלה מ-90 שנה, אף פעם לא למדה קרוא וכתוב.
בגיל 92 היא החליטה לקבל חינוך ראוי ונרשמה לתוכנית מיוחדת של אוריינות, כך שב-2015 היא הצטרפה לפרויקט של לימודי יסוד למבוגרים. היא השלימה את תכנית הלימודים של בית הספר היסודי, ואחר כך את זו של חטיבת הביניים, בפחות מארבע שנים.
כיוון שאין תכנית לימודים של בית ספר על יסודי למבוגרים, ב-2018 הצטרפה פאלאציוס לבית ספר תיכון רגיל, עם תלמידים שגילם שישית משלה.
פאלאציוס היא לא רק התלמידה המבוגרת ביותר ב"בית הספר התיכון מספר שתיים" בעיר טוסטלה גוטיירס שבמקסיקו, היא גם התלמידה הנלהבת ביותר. ביומה הראשון ללימודים היא אמרה: "אני מוכנה להשקיע את כל כולי בלימודים. היום הוא יום נפלא".
כשפאלאציוס הגיעה לבית הספר היא התקבלה בתשואות. למרות גילה היא מצליחה בלימודים ומסתדרת מצוין עם התלמידים בכיתתה שמכנים אותה "דונה לופיטה".
"עכשיו אני יכולה לכתוב מכתבים לאהובים שלי", היא אמרה, כולה צוחקת, לסוכנות הידיעות AFP.
פאלאציוס, בת 96, מקווה לסיים את הלימודים לפני יום הולדתה המאה. יש לה גם תכניות לימים שלאחר סיום הלימודים: להיות מורה לגיל הרך. היא באמת הוכחה חיה לכך שאף פעם לא מאוחר ללמוד דברים חדשים.