האם שעמום הוא אסטרטגיה לגיטימית שיכולה להוביל לניצחון בקרב? בהחלט. בשנת 2000 נפגשו בזירת השחמט גארי קספארוב וולדימיר קראמניק לדו קרב בן 16 משחקים על תואר אלוף העולם.

יחסי הכוחות היו ברורים: קספארוב אשר היה אלוף העולם במשך 15 שנים ברציפות הגיע בשיא הכושר לדו קרב אחרי זכייה בשבע תחרויות יוקרתיות ברציפות.

נוסף על כך שקספארוב היה בשיא כושרו הוא גם נחשב לשחקן בעל שאפתנות התקפית בלתי פוסקת, מסוג היריבים שנרגעים רק ברגע שהיריב נכנע. שחקני צמרת רבים בעולם השחמט נרתעו מעוצמתו של קספארוב שהתמחה כמעט בכל היבט של המשחק.

קראמניק, שחקן מן הצמרת העולמית, היה צריך למצוא אסטרטגיה שתיתן לו סיכוי לנצח ענק שחמט שכזה. הוא הכיר כמובן בלהט של קספארוב להכריע קרבות ושם הוא גם מצא את נקודת התורפה שסביבה הוא בנה את האסטרטגיה שלו.

קראמניק זיהה ששאפתנותו של קספארוב היא כמו אש המכלה כל מה שבדרכה. ומה הדרך הכי טובה לנצח אש? אם קראמניק היה משחק את משחק האגו, תשובתו הייתה צריכה להיות אש, והוא היה צריך לומר שהוא הולך לשחק את המשחק שלו ושהוא טוב לא פחות מקספארוב וכו'. במקום זאת הוא בחר להתמודד מול האש של קספארוב עם מים.

בכלים השחורים בחר קראמניק בהגנה פאסיבית, בשם הגנת ברלין, שנותנת מראש את היתרון ליריב. ברמות הגבוהות ביותר התוצאה הכי טובה שהשחקן השחור יכול להוציא ממנה היא כנראה תיקו.

השאיפה לסיים את המשחק בתיקו ולא לשאוף אפילו להשיג משחק שווה עם סיכוי לניצחון הייתה בחירה מפתיעה מאוד לשחקן צמרת כמו קראמניק. במיוחד בהתחשב בעובדה שאם כל המשחקים היו מסתיימים בתיקו התואר היה נשאר של קספארוב, אבל קראמניק ראה רחוק יותר.

היתרון בהגנת ברלין הוא שהיא מייבשת את האקטיביות במשחק, וזו הייתה האסטרטגיה של קראמניק – לתסכל את קספארוב באמצעות נטרול האנרגטיות שלו. גישה של שעמום כאסטרטגיה!

בדומה לחיית טרף שמריחה את הטרף שלה אך לא יכולה להגיע אליו, קספארוב הפך למתוסכל מכך שלא הצליח להכריע את קראמניק. לאחר שהסתיים הקרב סיפר קראמניק: "בשבילו היה זה תמיד מקרה של – יותר טוב, יותר טוב, יותר טוב, תיקו! זה מה ששבר אותו פסיכולוגית".

קספארוב עצמו אמר שקראמניק שדד אותו מהעמדות הטובות שלו וכי המשחק שיעמם ועייף אותו. כדי להבין כמה יעילה ומדויקת הייתה האסטרטגיה של קראמניק, צריך להסתכל על תוצאת הדו קרב: קספארוב הפסיד פעמיים וכל שאר המשחקים הסתיימו בתיקו. הפעם הקודמת בה האלוף המכהן לא ניצח ולו משחק אחד באליפות עולם הייתה ב-1921. מאז אותה שנה כיהנו תשעה אלופי עולם עד לקספארוב. ההישג האסטרטגי של קראמניק בולט עוד יותר בהתחשב בכך שרבים מהמומחים ושחקני השחמט רואים בקספארוב את האלוף הגדול ביותר בכל הזמנים.

אז מה צריך לקרות כדי שאסטרטגיה תצליח? היא צריכה להיות טובה, להתאים לסיטואציה וצריך לדבוק בה בקפדנות. אסטרטגיה טובה זו אסטרטגיה שלא מחליפים אותה, אחרת נשחק משחק תגובתי – את המשחק של היריב ולא את המשחק שלנו.

קראמניק אמר שקיבל השראה לאסטרטגיה נגד קספארוב מזכייתה של נבחרת צ'כיה בהוקי קרח באולימפיאדת החורף של 1998. נבחרת ספורט שנהגה באסטרטגיה דומה לזו של צ'כיה וקרובה יותר לחוויותינו הספורטיביות היא נבחרת הכדורגל של יוון.

בשנת 2004 קרתה ההפתעה הגדולה ביותר בכדורגל האירופי כשיוון זכתה בתואר אלופת אירופה. יוון שנחשבה לנבחרת שולית בטורניר בחרה מראש באסטרטגיה של הגנה חזקה, ונתנה עדיפות ליעילות על פני יופי.

מרגע שעלתה לרבע הגמר התמודדה יוון עם שלוש יריבות דורסניות בזו אחר זו: צרפת שהחזיקה בתואר אלופת אירופה, צ'כיה ופורטוגל המארחת של הטורניר.

היריבות קיבלו הזדמנויות רבות לתקוף אך לא הצליחו לפרוץ את ההגנה שמולם. ברגעי התסכול או השאננות ניצלו היוונים הזדמנות, הבקיעו שער וניצחו את המשחק. יוון ניצחה באותה תוצאה 1-0 ועם אותה אסטרטגיה את כל שלושת הנבחרות שפגשה מרבע הגמר ועד לניצחון בגמר.

אם אנחנו בוחרים להקפיד ללכת לפי האסטרטגיה שלנו לא ניפול למלכודות הסחה מצד היריב. אלוף העולם האמריקני, בובי פישר, שביצע תרגילי הסחה פסיכולוגיים רבים מחוץ ללוח השחמט, נהג לומר שהוא נהנה מהרגע שבו הוא שובר ליריב שלו את האגו. כמה מתסכל יכול היה להיות בשביל פישר, אם האסטרטגיה של היריב מחוץ ללוח הייתה להגיע למשחק ללא אגו.

---

יניב ניצן – מאמן שחמט ומרצה על קבלת החלטות וחשיבה אסטרטגית דרך משחק השחמט. [email protected]