מקרה שהיה כך היה: היה זה ביפן של המאה ה-17, תקופתם של הסמוראים. בחור בן 20 שהתמחה באמנות החרב רצה להשיג תהילה וכבוד. הוא חיפש יריב מפורסם שניצחון עליו יביא את הכבוד המיוחל, והוא מצא: ראש בית הספר הטוב ביותר בקיוטו לאמנויות לחימה. הקרב נקבע למחרת בשש בבוקר. לא הייתה זו תקופה טובה למתחילים – כמעט כל הקרבות היו עד למוות.

נסו לדמיין את זה: מחר יש לכם קרב חשוב, אתם מיומנים מאוד, אך היריב שלכם מיומן יותר ובעל ניסיון רב יותר, ועליכם למצוא דרך שתשפר קצת את שיווי המשקל.

משפע הטקטיקות והאסטרטגיות המצויות בשחמט מגיעה לעזרתנו טקטיקת לוח הנקראת הסחה. במשחק השחמט הרעיון פשוט: כלי של היריב שולט על מיקום אסטרטגי שברצוננו להשיג. אנחנו מסיחים אותו עם אחד מכלינו וכך גורמים לו לזוז ממקומו, ואז אנחנו יכולים לתפוס את המשבצת האסטרטגית באמצעות כלי אחר – לפעמים כדי להשיג יתרון, ולפעמים כדי להכריע את המשחק לטובתנו.

אותו בחור בן 20, מיאמוטו מוסאשי, שמאוחר יותר יהפוך להיות אחד מגדולי הסמוראים של יפן, בחר בטקטיקה של הסחה כדי ליצור יתרון פסיכולוגי. אצל הסמוראים הכבוד הוא אחד הדברים החשובים ביותר. מה עשה מוסאשי? הוא איחר לקרב, בערך בחצי שעה. סיג'ורו, ראש בית הספר, רתח על חוסר הכבוד ונלחם בפזיזות מתוך רצון לנקום. הטקטיקה הצליחה ומוסאשי ניצח בקלות.

יותר משלוש מאות שנה לאחר מכן ישתמש אלוף העולם האמריקני בשחמט, בובי פישר, באותה טקטיקה. פישר, שחקן שחיפש לתקוף את היריב ללא הרף, לא הסתפק ביתרונות רק בתוך המשחק וחיפש יתרונות פסיכולוגיים על היריב גם מחוץ ללוח. הגישה הפסיכולוגית להשגת היתרון הייתה פשוטה – איחור למשחקים. פישר היה מגיע למשחק כששעון השחמט כבר הופעל, מה שנתן לו פחות זמן לחשיבה. יחד עם זאת, יריביו כעסו על התנהגות זו ועל המסר הבולט שהועבר אליהם שהם מקבלים ממנו "פור".

גישתו הפסיכולוגית של פישר להסחת היריב קיבלה את אור הזרקורים בשנת 1972 כשהיה מועמד לאליפות העולם מול האלוף המכהן, בוריס ספסקי מברית המועצות. פישר הגיע בכושר שיא, אך את ספסקי הוא לא הצליח לנצח אפילו פעם אחת לאורך כל הקריירה. מכיוון שהדו קרב בין שני השחקנים התקיים בעיצומה של המלחמה הקרה, הוא קיבל משמעות רחבה יותר והיה בו עניין פוליטי וציבורי חסר תקדים בהיסטוריה של השחמט.

ספסקי התאמן עם טובי השחקנים והמאמנים בעולם, אך את גישתו של פישר מחוץ ללוח השחמט איש לא חזה מראש.

לאחר שלא הגיע לטקס הפתיחה, להגרלה שקובעת מי פותח, ולהגרלה שנדחתה כי לא הגיע לראשונה, המחנה הסובייטי החל לדרוש בתוקף התנצלות על התנהגותו של פישר. לא היה ברור האם בכלל יתחילו הקרבות, וניסיונות גישור נעשו בין שני הצדדים. אלוף העולם לשעבר, מיכאל טל, שאימן את ספסקי, טען: "התנהגותו של פישר בדו קרב של 1972 נרקמה ותוכננה על ידי פסיכולוג מוסמך ביותר, אף על פי שהיא הייתה מסוכנת במידה קיצונית".

לאחר הצלחת הגישור התחיל הדו קרב כשפישר הפסיד במשחק הראשון. אז בחר פישר במהלך קיצוני: הוא לא הופיע למשחק השני וקיבל הפסד טכני. רבים חשבו שהיה זה צעד פסיכולוגי ערמומי שנועד לשבש את המיקוד במשחק. בתמורה לכך שיסכים להמשיך את הדו קרב דרש פישר מכונית ספורט, בריכה מחוממת על ידי גייזרים, מגרש טניס וחשוב מכל – בעודו נוסע למשחק דרש שיסדרו עבורו אור ירוק לאורך כל הדרך.

לאחר שנענו דרישותיו תבע מעבר מאולם משחקים עם קהל לאולם משחקים שיתקיים בחדר סגור. על ספסקי היה להיענות לדרישתו של פישר כדי שיתבצע השינוי. לאחר מסע לחצים נענה ספסקי לבקשה. ספסקי הפסיד בקרב השלישי. לדעתו של קספארוב היה זה אירוע ששבר את ספסקי מכיוון שאחרי שפישר הצליח להכתיב את התנאים מחוץ ללוח השחמט הוא יכול היה להתחיל להכתיב אותם גם בתוך לוח השחמט.

לקראת סוף הדו קרב נשמעו טענות של הסובייטים לגבי שימוש בטכנולוגיית הסחה מצד האמריקנים במטרה להפריע לספסקי. השיא היה בטענות נגד הכיסא של פישר, כיסא שפישר הביא איתו לפני תחילת המשחקים, שנחשד כי יש בו גנרטור המפיץ קרניים הפוגעות בספסקי. לאחר שפורק הכיסא נמצאו בו שני זבובים מתים. הצעות הנתיחה לאחר המוות נדחו ברוב קולות.

ספסקי לא התאושש מהפסדו במשחק השלישי והפסיד משחקים נוספים, את הדו קרב ואת תואר אלוף העולם.

---

יניב ניצן – מאמן שחמט ומרצה על קבלת החלטות וחשיבה אסטרטגית דרך משחק השחמט.  [email protected]

 

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן