הרשמה לניוזלטר

גיליון 332: אפריל 2020

אפריל 2020
טור עורך
איל לוינטר | 6 באפריל 2020

החודש חגגנו את פסח בדרך שונה מאוד – כל אחד בביתו, לפעמים הרחק ממשפחתו. אנחנו מקווים שהמגזין יהיה עבורכם נחמה מתוקה ומקור מעורר מחשבה. הכנו לכם בגיליון הנוכחי תמהיל מעניין מאוד של כתבות – כולן מרחיבות דעת ועוסקות בנושאים שונים. אנחנו מאמינים שדווקא בתקופה כזאת, חשוב להתמקד בדברים שאפשר לעשות ופחות באלו שאי אפשר לשלוט בהם. כתבת השער שלנו למשל, “תרופת הרוח”, עוסקת במה שאנו יכולים ללמוד מחכמי העבר כדי להתמודד עם משברים ומגפות.

מאז התפרצות המגפה בסין פרסמנו באפוק טיימס מספר תחקירים בלעדיים. בגיליון מארס פרסמנו שיחות טלפון סמויות לבתי לוויות בסין שחשפו כי מספר הנספים בפברואר, בווהאן לבדה, נע סביב 20 אלף איש – זאת בניגוד לנתון הרשמי של אלפים בודדים.

לאחר מכן פרסמנו באתר שלנו ובפייסבוק (“אפוק מדיה ישראל”) מאמר שעסק בשורה של מסמכי ממשל פנימיים שהודלפו אלינו, השייכים לנציבות הבריאות העירונית בווהאן. המסמכים הראו כי בניגוד לטענת הרשויות בסין כי המגפה התמתנה, המצב ב”גראונד זירו” של המגפה שונה – קיימים נדבקים חדשים. בתחילת אפריל פרסמנו את דבריהם של רופאים סינים שבדקו אנשים שלא התגלו אצלם סימפטומים במשך שלושה שבועות, וגילו כי הווירוס עדיין נמצא בדמם והם מסוגלים להפיץ אותו הלאה.

בימים שבהם התקשורת בישראל וארגונים שונים בעולם יוצאים בהצהרות ש”סין תציל אותנו מהמגפה” או “תסתכלו על סין, הם היו כל כך יעילים בריסון שלה” – אנחנו טוענים שלא רק שהצהרות אלה שגויות, אלא שגם יש להביע עמדה חריפה יותר מול השלטון בסין.

העמדה שלנו באפוק טיימס ברורה מאוד. בעוד שבעולם מתווכחים אם לקרוא לנגיף “נגיף ווהאן” או “הנגיף הסיני”, אנחנו מציעים להשתמש בשם מדויק יותר: “וירוס המק”ס” (CCP Virus) – ומעודדים אתכם לאמץ אותו. הסיבה לכך היא שכבר בתחילת דצמבר 2019 ידעו אנשי המק”ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) כי הנגיף הופיע בווהאן וכי הוא מדבק מאוד, אך התמהמהו עם המידע שהיה בידם במשך כשישה שבועות. הם עצרו את אלה שניסו להזהיר מהסכנה, האשימו אותם בהפצת “שמועות”, והפעילו את זרוע הצנזורה כדי למנוע מהתקשורת לדווח על ההתפרצות.

ב-15 בינואר, בריאיון לטלוויזיה הממלכתית של סין, שיקר לי צ’ון, ראש מרכז החירום של ה-CDC הסיני (ארגון הנשלט ישירות על ידי המק”ס) באומרו כי “הסיכון להעברה מאדם לאדם הוא נמוך”. רופאים סינים גם קיבלו פקודה מ”נציבות הבריאות הלאומית של סין” לעצור בדיקות, להשמיד דגימות ולדכא את החדשות על הווירוס.

המק”ס גם אישרה למאות אלפים לצאת מווהאן – מהלך שאִפשר למחלה להתפשט ברחבי העולם. במילים אחרות, במקום לעצור את הנגיף, היא אִפשרה לו להתפשט בשקט. וכך אנשים תמימים: ילדים, זקנים וציבור החולים – שהיו יכולים להגן על עצמם – הפכו מיד לקורבנות.

מחקר בין-לאומי שנערך בשיתוף עם מדענים מסין הראה שאם הרשויות בסין היו פועלות שבוע, שבועיים או שלושה שבועות מוקדם יותר כדי לבלום את המחלה, מספר הנדבקים היה קטן ב-66%, 86% ו-95% בהתאמה – והתפשטות המגפה הייתה מוגבלת לאזור גאוגרפי מצומצם הרבה יותר[1].

צורת ההתנהלות הזו כמובן לא הפתיעה אותנו. אותה מפלגה ששיקרה לגבי כליאתם של מיליוני מתרגלי פאלון גונג במחנות עבודה בכפייה לחינוך מחדש במשך כ-20 שנה (עד היום) – כפי שחזרנו והראנו במגזין זה בעשור האחרון; ושיקרה לגבי כליאתם של כמיליון אויגורים במחנות עבודה בכפייה בצפון מערב סין – שיקרה גם עתה והובילה למגפה עולמית.

רבים מדברים היום שהעצירה הזאת המתרחשת באמצע החיים של כולנו היא גם הזדמנות “לעשות ריסטארט”, להתבונן פנימה ולצאת לדרך חדשה, לפחות במחשבה. אני מקווה שהמגזין שלנו יתרום לכם בכך.

קריאה מהנה!


[1] – Lai, Ruktanonchai, Zhou, +9, “Effect of non-pharmaceutical interventions for containing the COVID-19 outbreak in China”, medRxiv, March 13 2020