המלך וו מביס את הרודן ומקים את האימפריה הארוכה בהיסטוריה הסינית

בגיליון הקודם סיפרנו על המלך וון (“תרבות” בסינית), שבזכות שלטונו המוסרי ובזכות קידום התרבות והמוסר בציבור ומתן תשומת לב לחינוך, הצליח לבסס את ממלכת ג’ואו כממלכה למופת ששכנותיה רצו לחבור אליה ולקבל על עצמן את מרותה. אולם על אף תקוותיו, וון לא הצליח להשפיע לטובה על שליטה הרודן והמושחת של שושלת שאנג, שאליה היה כפוף. הרודן ג’ואו ששלט באימפריה התעניין בהנאות החומריות, ואפשר לשחיתות להתפשט ולעם המורעב לסבול. דוכסים ושרים שביקשו ממנו לתקן את דרכו נזרקו לכלא או הוצאו להורג.

בנו של המלך וון, המלך וו (“לחימה” בסינית), ירש את הכתר. הוא הבין שעליו לנקוט באמצעים קשים יותר כדי לעצור את הרודנות של השליט המושחת ג’ואו משושלת שאנג. בזכות הכבוד הרב שזכתה לו הממלכה, ובזכות מוסריותו הרבה של אביו ושלו עצמו, וו הצליח לאחד תחתיו רבים משליטי האזור, לאחד עמם כוחות, ולכבוש את האימפריה מידי שושלת שאנג. בכך ייסד המלך וו את שושלת ג’ואו ששלטה במשך 900 שנה והעמידה 37 קיסרים.