מאז הראיון שערכתי עם היזמית החברתית, יהודית יובל רקנאטי, ועם בתה נעה במשרדי "קרן גנדיר" בהרצליה פיתוח, נפגשנו פעמים אחדות באירועים שערך האפוק טיימס, ובפעילות של "יכולים נותנים" – ארגון המנסה להגדיל את מעגל התורמים בישראל שיובל רקנאטי פועלת בו כבר שנים מספר.

בניגוד לחלק מהחברות הישראליות המשתמשות בפילנתרופיה ובפעילות חברתית כדי לשפר את תדמיתן או כדי לנקות את מצפונן, יובל רקנאטי וחבריה אומרים שהם מנסים לשקם את הנתינה האמיתית והלגיטימית, התורמת לקהילה ומשפרת את החברה.

בראיון שערכנו לפני יותר משנתיים, דיברנו, בין היתר, על הציניות שיש בחברה, על התפיסה בציבור שלהיות פילנתרופ או איש עשיר התורם מכספו זה לא בהכרח טוב ומוסרי, ושמי שעשיר אולי התעשר על גבו של אחר. את רואה שינוי בתפיסה הזו או שהדברים נותרו כשהיו? 

"הציניות וחוסר האמון עדיין קיימים, אבל יש גם נכונות רבה יותר מפעם להצטרף למעגל הנתינה. יזמנו ב'יכולים נותנים' סקר שבדק את עמדות הציבור כלפי הפילנתרופיה. ראינו שהציבור מבין כעת יותר מבעבר מה זאת פילנתרופיה פרטית, אבל עדיין, זה לא ממש מוטמע. עדיין יש חשדות של הון שלטון שקשה לשנות. לדעתי, זה קורה כי היו מקרים שהוכיחו שהחשדנות הייתה מוצדקת. אבל, מנגד, יש מקרים רבים של נתינה ערכית ואמינה.

"כשהציניות וחוסר האמון עולים בתקשורת, לציבור קל מאוד להזדהות עם זה. תמיד נשאלת השאלה המפורסמת – 'מה יוצא לו מזה?' – שהיא שאלה הרסנית מאוד הקוטעת את הביטחון ואת האמון בפילנתרופיה, וגם חוזרת כמו בומרנג לפילנתרופים עצמם. ברגע שהציבור חושב על המניעים הנסתרים, זה מרפה את ידי האנשים לתרום ולחולל שינוי: 'אם זה היחס שאנחנו מקבלים מהציבור… אז שישכחו ממני', אומרים הפילנתרופים.

"אנחנו יודעים שכ-10 אלף משפחות היו יכולות להשקיע סכומים מתוך ההון האישי שלהן למען החברה בישראל, אבל בגלל החשדנות והציניות רבות מהן חוסכות".

את מאמינה שלפילנתרופיה יש יכולת אמיתית לשנות את החברה הישראלית לטובה, ושאת וחברייך ב"יכולים נותנים" מצליחים בכך? נראה שלא משנה כמה קשה תתאמצו, החברה תמשיך להתרחק מערכים, ממוסר ומנתינה. 

"בוא נהיה ריאליים. אנחנו בסופו של דבר קבוצה של כמה עשרות יזמים שההשפעה שלה מוגבלת. ההשקעה הפרטית שלנו שאמורה לקדם יזמות חברתית – שהיא מנוע הצמיחה של המדינה – קטנה ביחס ליכולת ההשקעה הממשלתית. הממשלה אמורה להשקיע ולאפשר ליוזמות האלה להמשיך להתפתח, ואנחנו לא יכולים להחליף אותה. אם המדינה לא עושה זאת, היא פוגעת במשאבים וביזמים. המציאות היא כי אנחנו שקועים בהרבה קשיים פוליטיים וביטחוניים, בתוך חוסר אמון במנהיגות ובחשדנות. ברגע שהפרשיות מתרחבות ומגיעות למנהיגות הבכירה, נוצרים קיטוב ועמידה במקום. זה פוגע באווירה שבה אמורה לפעול גם פילנתרופיה וגם עשייה חברתית. לכן, הציפייה שיהיה שינוי סוחף אינה תמיד ריאלית.

"ולכן, ב'יכולים נותנים' אנחנו מתמקדים בשינויים נקודתיים. אנחנו מתמקדים ביצירת שינוי תרבות הנתינה בקרב בעלי יכולת. אם נצליח לעשות יותר פעולות מסוג זה, נראה שינוי. אני מאמינה שנוכל לפתח מנהיגות חיובית ומוערכת".

תני לי דוגמה לנתינה המחוללת שינוי אמיתי בחברה. 

"קרן גנדיר למשל, שהקמנו בעלי ד"ר ישראל יובל ז"ל, אני ובנותינו בשנת 2004, מפעילה כיום למעלה מ-200 תכניות המסייעות לצעירים בגיל 30-20 לנתב את דרכם המקצועית ולהשתלב בחברה. לפני כשלוש שנים תמכנו בארגון נוסף הנקרא 'מובילות', שבמסגרתו מנהלות בכירות במשק מלוות נשים חרדיות בעלות רקע אקדמי להשתלב במעגל העבודה. מיזם חשוב נוסף הוא קרן 'הזדמנות' המאפשרת ל-50 אחוז מהצעירים שאינם מתגייסים לצבא מסיבות אלו או אחרות, להתנדב. אנחנו רואים בשלוש השנים האחרונות גידול מ-600 ל-6,000 איש המשרתים בשירות האזרחי בכל שנה, במקום לשבת ללא מעש בבית. השנה אנחנו מציינים 20 שנה להקמתו של נט"ל, ארגון המסייע לנפגעי טראומה על רקע לאומי. בארץ יש כ-800 אלף איש הסובלים מסימפטומים של פוסט טראומה. נט"ל פועל בקרב ארגוני הצלה ובקרב ארגונים הפועלים בשעת חירום במצבים של מתח ואי ודאות ומחזק את החוסן האישי והחברתי שלנו. אני רואה ברכה רבה בהשקעות החברתיות האלה".