הרגע של יציאת תינוק מרחם אמו ישאר לעולם אחד הפלאים הגדולים ביותר. הוא מרגש ומטלטל עד דמעות, בין אם זה התינוק שלנו עצמנו או התינוק הנולד בדוקו ריאליטי כמו בייבי בום.

בתוכניות ריאליטי לידה, תוך כדי המחזה הכמעט מהפנט, ההתרגשות והדמעות קשה אולי לחשוב מה ההשלכות של ההשתתפות בסדרה על גיבורת המחזה, האישה היולדת, או איך הצפייה בתוכנית משפיעה על הנשים הצופות בה, במיוחד על אלה שעדיין לא התנסו בחווית הלידה. ומה לגבי התינוק עצמו שהתחיל את השנייה הראשונה בחייו כגיבור ריאליטי?

הלידות נעשות ארוכות יותר ויותר

ד"ר מישל אודנט עבד במחלקת יולדות במשך יותר מ-20 שנה בבית החולים פיטיוורס בצרפת, הקים בלונדון מרכז למחקר רפואי, וכתב שמונה ספרים על הריון ולידה.

אודנט הוא לא חלק מהזרם המרכזי של תעשיית הלידה בבתי החולים. הוא מאמין שמכיוון שלידה היא תהליך טבעי, אין צורך להתייחס אליה כאל מחלה או לטפל בה בגישות רפואיות שמתאימות לטיפול במחלות. אבל מעבר לכך, האופן שבו מסביר אודנט את מה שקורה לאישה בתהליך הלידה מעורר מחשבה על ההשפעות של תוכניות ריאליטי לידה.

לפי אודנט יש סביבה אופטימלית שבה תהליך הלידה יכול להתרחש במיטבו. בסביבה האופטימלית האישה היולדת צריכה להרגיש בטוחה ומוגנת לגמרי. רק במצב הזה של רגיעה מוחלטת הגוף מפריש קוקטייל של הורמונים שעוזרים לתהליך הלידה.

ההורמון המרכזי בתהליך הזה הוא אוקסיטוצין שמכווץ את הרחם וכך מקדם את לידת התינוק ואת פליטת השיליה לאחר הלידה. הוא גם עוזר ליצירת הקשר המיוחד המיידי והראשוני שבין התינוק לאם. מעניין שההורמון הזה מופרש אצל גברים ונשים בזמן האורגזמה, ולכן הוא מכונה גם "הורמון האהבה".

כאשר האישה מרגישה מתח כלשהו, אפילו הקל ביותר, הגוף מפריש אדרנלין שעוצר את הפרשת האוקסיטוצין. לפי אודנט, בני אדם בכלל, ובמקרה הזה אישה יולדת, אינם יכולים להיות רגועים כאשר הם יודעים שמתבוננים בהם. לדבריו יש מחקרים רבים שמוכיחים שאנחנו מתנהגים ומרגישים אחרת כאשר אנחנו יודעים שמתבוננים בנו. אנחנו נכנסים לסוג של כוננות פנימית שאינה מאפשרת לנו להירגע.

לכן, הוא טוען, אפילו כאשר מישהו נמצא בחדר, רופא או מיילדת, רצוי שיהיו ככל האפשר בלתי נראים ובלתי נשמעים. במילים אחרות – אישה יולדת זקוקה לפרטיות ולשקט. לפי אודנט, אחת הסיבות לכך שלידות הפכו במשך השנים לארוכות יותר ויותר ולעלייה בצורך בניתוח קיסרי היא הסביבה שאינה מאפשרת ליולדת להיכנס לרגיעה מלאה. אם כך, מה לגבי מצלמות שמתעדות כל פרט בתהליך הלידה?

האם הנשים שמשתתפות בתוכנית הריאליטי באמת שוכחות שמצלמים אותן? האם הן יודעות מה המחיר שהן משלמות על ההשתתפות בתוכנית הריאליטי?

אולי הייתם חושבים שצפייה בריאליטי של בייבי בום עוזרת לנשים אחרות שעדיין לא חוו לידה ללמוד מה קורה באמת, ולכאלה שכבר ילדו להתמודד טוב יותר. אבל כדי להבין זאת באמת יש כאן כר נרחב למחקר, כי מעט מאוד מחקרים נערכו בנושא. לגבי הסדרה בייבי בום נעשה בינתיים מחקר אחד בלבד.

מפלס החרדה עולה

"נשים שצפו בסדרה בייבי בום מפחדות יותר מהלידה", טוענת לורן רינק במחקר שערכה ב-2012 לקראת קבלת תואר ראשון באוניברסיטת מישיגן בהדרכת פרופ' אמילי פאלק. במחקר בדקה רינק כיצד משפיעה הצפייה בסדרה "בייבי בום" על נשים בקולג' שעדיין לא חוו לידה.

האפיזודות שהראו סיבוכים בלידה עוררו כמובן עוד יותר פחד בעיקר כשהן לוו במוסיקה דרמטית ובתמונות של הבעל שפוסע הלוך ושוב בעצבים מרוטים. המחקר הזה מקבל חיזוק מסקר ארצי שנערך בארה"ב ב-2006, בקרב שליש מהנשים שצפו בתוכניות שונות של ריאליטי לידה ועדיין לא חוו לידה. על פי תוצאות הסקר, מפלס החרדה מהלידה עלה בקרב אותן נשים.

אף שרוב הנשים שצפו בסדרה בייבי בום חשבו שבטלוויזיה שמו דגש רב והתמקדו הרבה יותר ברגעים הדרמטיים, בכל זאת רוב המשתתפות במחקר הודו שיפנו לסדרה כמקור לאינפורמציה לגבי לידה. התוצאות האלה חשובות, לפי רינק, כי בסדרה יש דגש רב על מודל אחד של לידה. לפי המודל הזה רוב הנשים לוקחות אפידורל, רובן יולדות בשכיבה על הגב, ורובן אינן רואות את הלידה כתהליך טבעי שהגוף שלהן יכול להוביל.

רינק מסבירה כי התוכנית מתמקדת יותר בצוות הרפואי שמתרוצץ סביב היולדת ובטכנולוגיה שנמצאת בכוננות מתמדת לעזור ליולדת בנקודות שבהן הגוף שלה כביכול נכשל לבצע את התפקיד הכי טבעי בעולם. כתוצאה מכך הלידה נתפסת כמשהו שדומה יותר למחלה שדורש מעקב רפואי צמוד והתערבות רפואית. רוב הנשים שהשתתפו במחקר אמרו שיבחרו ללדת באופן דומה לזה שראו בתוכנית. זה כוחו של הריאליטי.

בשם התינוק

מכל המדינות שבהן הוקרנה הסדרה "בייבי בום", צרפת, אנגליה וארה"ב, בגרמניה עצרו את ההקרנה של הסדרה בטענה של פגיעה בזכויות הפרט. שבוע לאחר שהציבו 30 מצלמות בחדרי הלידה בבית החולים רידריכסהיין במזרח ברלין, הורה שר הבריאות מאריו צ׳איה להפסיק מיד את צילומי הסדרה.

"אפילו אם האימהות ומשפחותיהן הביעו הסכמה רשמית לצילומים, התינוק שיתבגר ייחשף לצילומים האלה בשלב מאוחר יותר בחייו״, הוא אמר. לדעתו אי אפשר לדעת איך הצילומים האלה ישפיעו על חייו כאשר הוא יידע שכניסתו לעולם והפרטים האינטימיים ביותר של התנהגות הוריו בסיטואציה רוויית המתח הזאת תהיה נגישה לנצח לכל אחד שמאיזושהי סיבה ירצה לצפות בה.

בארץ עדיין הנושא לא עלה אבל אפשר אולי להסיק משהו מהדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד בכנסת בסוף השנה שעברה. לדיון שעסק בהשתתפות של ילדים בתכניות ריאליטי, המועצה לשלום הילד שלחה מכתב בו היא מביעה עמדה נחרצת שאסור לילדים, באופן גורף, להשתתף בתכניות ריאליטי.

הפסיכולוגית הראשית של משרד החינוך, חווה פרידמן, טענה באותה ישיבה שזאת גם עמדת משרד החינוך כי אין שום כלים לבדוק לא רק איך הילד עצמו ירגיש אחרי התוכנית, אלא גם איך יתמודד עם מה שיכתבו עליו אחר כך בפייסבוק ובווטס-אפ. אז מה לגבי תינוקות שלא יכולים עדיין להביע את דעתם? אולי כדאי להקדיש דיון גם לסוגיה הזאת.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן