״זאת חוויה שלמה של שיפור הרוח האנושית״, הכריזה זמרת האופרה אומגה מדינה כשיצאה ממופע השן יון (Shen Yun). ״אני פשוט מרגישה מבורכת שנחשפתי לרמה גבוהה כזאת של הופעה, ושיצאתי משם עם הרגשה שאני אדם טוב יותר בזכות זה שחוויתי את האירוע המדהים הזה״.

על מצע של מוסיקה וריקוד, מופע השן יון שם לעצמו למטרה להציג את 5,000 שנות תרבות סין העתיקה. באמצעות עולמות שמימיים, אגדות עתיקות, גיבורים ממהלך ההיסטוריה הסינית וריקודים אתניים, השן יון שואף להציג את מגוון פניה של סין מאז ועד היום. הרקדנים, בתלבושות היסטוריות אותנטיות, מתמזגים בהרמוניה עם מסך דיגיטלי ענק המקרין נופים סיניים שונים. ברקע מנגנת תזמורת המורכבת מכלי נגינה קלאסיים מערביים ומכלי נגינה סיניים מסורתיים.

התרבות הסינית נשמעת אולי מרוחקת וזרה לרבים. אולם רבים מהצופים, כמו אומגה מדינה, יוצאים מהמופע נרגשים, לעתים עד דמעות. מה הסיבה?

״יש משהו שונה בשן יון״, מסביר לישי למיש, מנחה השן יון, בראיון לאפוק טיימס. ״הרקדנים, המוסיקאים, וכולם – יש להם את האמונה, כמו שהייתה בעבר, שבשביל להציג אמנות טהורה ונקיה ממש, שעוברת לאנשים, צריך שיהיה טוהר פנימי שכזה״. למיש, 35, הוא ישראלי-אמריקני מכפר סבא, שמדבר סינית שוטפת, והצטרף לשן יון מאז שנוסד ב-2006. למיש עצמו, כמנחה, מקפיד "לטהר" את עצמו לפני הופעה, אבל נגיע לזה בהמשך.

אליסון צ׳ן, 19, רקדנית בשן יון, מספרת על תהליך שיפור עצמי שהיא מקפידה לעשות בכל יום. ״כשרק הגעתי לשן יון״, היא מספרת לאפוק טיימס, ״המורים תמיד אמרו לי: ׳מי שאת, זה מה שיראו על הבמה. הם אמרו שכל רקדן הוא כמו עמוד בספר שהקהל יכול לקרוא מיד. בהתחלה לא ממש הבנתי את זה, רק מאוחר יותר הבנתי למה התכוונו״.

רקדני השן יון מתגוררים ביחד ומתאמנים בסביבה קסומה בתוך חורש, מסביב לאגם, בין עצים, פרחים וציוץ ציפורים, אי שם במדינת ניו יורק. הם מספרים שתהליך השיפור העצמי של אופיים תמיד נמצא במקום הראשון, לפני האימונים הטכניים. ״כל דבר קשור ישירות לאיך שאתה כבן אדם״, מסבירה צ׳ן. ״כולם מנסים להפוך להיות אנשים טובים יותר, כולם נמצאים במצב מחשבה כזה״.

״בסביבה הזאת שבה אנחנו נמצאים, אני מרגישה שהריקוד עוזר לי להשתפר כבן-אדם״, מספרת צ׳ן בהתלהבות וחינניות. ״כשאתה רוקד, הקהל יכול להרגיש את האנרגיה שלך, ואם אתה אדם טוב באמת, הקהל גם ירגיש את זה. אם הלב שלך אינו טהור, גם הריקוד שלך לא יהיה טהור. אם הראש מלא במחשבות רעות, כעס או מרמור כשאתה על הבמה, הקהל ירגיש את זה״.

״הקונפליקט נעלם באופן טבעי״

הריקוד הסיני, שהשראתו מגיעה מאמנויות הלחימה, כולל הרבה מאוד טכניקות מורכבות של סיבובים, קפיצות, שפגאטים וסלטות. כל רקדן מקצועי חייב לשלוט ולהצטיין בהן. הרקדנים של השן יון עובדים מהבוקר עד הערב כדי לשייף ולשפר את התנועות. אבל לפעמים, הם מספרים, לא מספיק לשפר רק את הטכניקה עצמה.

״פעם אחת ניסיתי לעשות סיבוב, ולא הצלחתי לעשות אותו נכון. ככל שהמשכתי לנסות, כך נעשיתי לחוצה יותר״, מספרת צ׳ן. ״חשבתי לעצמי איך זה שכל התלמידים האחרים יכולים לעשות אותו ואני לא. זה גרם לי לרצות להשתפר, אבל אז כשניסיתי להדביק את הפער, זה לא עזר״.

אז עצרה צ׳ן לחשוב רגע ולבחון את עצמה. היא לפתע הבינה: ״נקודת המוצא שלי לא הייתה טובה, כי ניסיתי להתחרות, להדביק את הקצב. הבנתי שאם אני רוצה לשפר את הריקוד שלי זה לא המקום שאני צריכה להיות בו.

״אז ניסיתי להירגע, ולעשות את זה צעד אחר צעד, כי למעשה בריקוד אי אפשר לצפות לתוצאות מיד. זה תהליך. צריך לעבור תהליך של שיפור-עצמי, גם של האופי. צריך לעבוד קשה ולהשקיע מאמצים כדי לראות תוצאות".

טים וו, 26, רקדן בשן יון, מסביר שהבחינה העצמית היא כלי הכרחי במטרה להשתפר. ״חשוב לרקדן לשפר את האופי שלו״, הוא מספר לאפוק טיימס, ״חשוב מאוד לטפח את עצמך רוחנית. אם עושים את זה, אז גם האנרגיה שאתה מקרין היא חזקה מאוד.

״בנוסף, חשוב מאוד לחשוב על מה שעשית אחרי כל פעם שאתה עושה תפקיד, כך שתוכל להשתפר בפעם הבאה. אם משהו לא היה כל כך טוב אתה צריך לשאול את עצמך מדוע זה קרה, ורק כך תוכל לשפר את הביצועים״.

באופן טבעי, קונפליקטים נוצרים בחיי היום-יום של הרקדנים. אלא שהדרך שבה הם פותרים אותם היא קצת שונה. ״כשקונפליקטים עולים בינינו", אומר וו, "אנחנו בוחנים את עצמנו, במקום להאשים את האדם השני. אנחנו שואלים את עצמנו מדוע זה קרה לי ולא לאדם אחר. הרבה פעמים כשאתה בוחן את עצמך הקונפליקט יעלם באופן טבעי״.

צ'ן מסבירה שהאמנות של השן יון מכוונת למטרה גבוהה יותר. הרקדנים לא מנסים לשפר את יכולת הריקוד שלהם למען תהילה או מוניטין. זה לא נעשה בשביל האינדיבידואל. "אנחנו מנסים להשתפר כדי שכולם יוכלו להשתפר כמכלול. לא משנה כמה שפאגטים או סיבובים אני יכולה לעשות, אם השאר לא יכולים, אז מה זה חשוב?

״לכולנו יש את אותה משאלה: להחיות את התרבות הסינית שלנו. זה הבסיס, זאת נקודת המוצא וזה לא אנוכי. זאת הסיבה שבכל דבר שאנחנו עושים אנחנו מנסים להתחשב באחרים".

״המדיטציה מעניקה לי תחושה אחרת על הבמה״

בכל בוקר קמים וו, צ׳ן, ושאר הרקדנים מוקדם כדי להספיק לעשות את תרגילי המדיטציה שלהם לפני שמתחיל היום. לאחר מכן הם נכנסים ללו״ז עמוס של חזרות ולימודים שלעתים נמשך עד הלילה.

אפילו למיש, המנחה, מקפיד לתרגל מדיטציה כמה שיותר, ובמיוחד ביום של הופעה. ״זה מעניק לי תחושה אחרת על הבמה״, הוא מספר בעברית בקול מחויך. ״אם יש משהו שמציק לי בין אנשים, משהו בחיים הפרטיים שלי – לא משנה מה – במהלך המדיטציה יש לי הזדמנות להניח את הדברים האלה בצד, ולשקף החוצה מצב פנימי נקי.

"זה מאפשר להיות ממש צינור מוליך לאנרגיה של ההופעה, בלי מחסומים פנימיים של דברים שאני חושב עליהם ובלי רצון לשים את עצמי יותר מדי בתוך ההופעה. אלה דברים שרק מפריעים לקשב הזה, ולזרימה של ההופעה אל הקהל".

למיש נולד באוהיו, עלה לארץ בגיל 5, ובתקופת התיכון שיחק בנבחרת ישראל בבייסבול. הרצון לשפר את יכולות המשחק שלו הביאו אותו לחפש כל מיני שיטות להירגע, ולפנות לשיטות כמו יוגה, טאי צ׳י, ויפאסנה ודמיון מודרך.

יום אחד הוא נתקל בשיטה סינית עתיקה, פאלון דאפא. התרגול, שכלל תרגילים איטיים ומדיטציה, עזר לו להבין שכדי לשפר את היכולות שלו עליו ראשית לשפר את האופי שלו. לאחר שירותו הצבאי, למיש עבר לגור בארה"ב כדי להמשיך בקריירת הבייסבול, אבל כשהגיע לשם, בחר דווקא בלימודי אסיה בקולג' יוקרתי בקליפורניה והתמחה בתרבות ובהיסטוריה של סין. הוא התאהב בשפה הסינית ובתרבות הסינית, ובשנה השלישית ללימודים טס לטאיוואן כדי לשפר את הסינית שלו, וטייל באסיה.

למיש התקבל לתפקיד המנחה בשן יון לאחר שהפגין שליטה בשפה הסינית והתלהבות להשתתף במופע, שהייתה עבורו שליחות. הוא גילה שמופע השן יון הוא בית הספר הטוב ביותר שיכול היה לזכות לו כדי ללמוד באמת על התרבות הסינית המסורתית.

בחליפה אלגנטית ועניבה, עמידה זקופה ודיבור רך, למיש מתבדח בסינית שוטפת עם המנחה שלצידו, רגע לפני שהרקדנים עולים שוב לבמה והתזמורת משמיעה את צליליה. "אני עומד מול 2,000 אנשים שלא פגשתי אף פעם ואני מרגיש כאילו הם היו בני משפחה שלי, או חברים טובים שבאו אלינו לסלון", מספר למיש, "אני מברך אותם ורוצה להראות להם את הבית".

דרך סיפורים עתיקים מתרבות סין המסורתית כמו "מולאן" ו"המסע למערב", השן יון מעביר בתוכנית האמנותית שלו מסרים של תקווה ושל יופי. צ'ן מסבירה שהמסרים האלה מהווים חלק חשוב בתרבות ובהיסטוריה של סין. גיבורי הסיפורים שהוטמעו בלבם של הסינים מדור לדור נושאים באופיים ערכים כמו צניעות, אומץ, חמלה, סובלנות, נחישות, נאמנות וכנות.

"אם המחשבות שלנו לא נמצאות באותו קו עם הערכים האלו״, אומרת צ׳ן, ״אז כשאנחנו עולים על הבמה, אנחנו לא יכולים באמת לייצג את הטוב ביותר של תרבות סין. רק על ידי כך שבאמת נבין את הערכים האלו, ושכל יום, נשמור עליהם בכל מעשינו, נוכל לייצג את התרבות באופן הטוב ביותר. הרצון הזה משותף לכולנו. זאת המשימה שלנו".

השן יון כבר הספיק להופיע בלמעלה מ-100 ערים, ב-30 מדינות ברחבי העולם, אבל מעולם לא הופיע בסין עצמה. המשטר הקומוניסטי הסיני גם מנע את הצגת השן יון בהונג קונג, ואפילו מנסה למנוע מופעים בחו״ל או להפריע להם. מה יש במופע הזה שמטריד כל כך את המשטר הסיני?

מי מפחד מהשן יון?

״אחת הסיבות שהמשטר בסין מנסה להפריע למופע השן יון היא ההרס של התרבות המסורתית הסינית שהוא ניסה במשך שישים ומשהו שנה להוציא לפועל״, מסביר למיש. במהפכת התרבות שהחלה בשנות ה-60, מסביר למיש, המשטר עשה הכול כדי להחדיר את האידיאולוגיה המרקסיסטית, ולנתק את הערכים ואת האמונות שהחזיקו את השושלות של החברה הסינית. ״אז כשמנסים להחזיר את זה״, הוא אומר, ״הם כמובן רואים בזה סיכון״.

"אבל הסיבה העיקרית היא שחלק גדול מהמופיעים בשן יון אלו מתרגלי פאלון דאפא, וזו קבוצה שהם מנסים למחוק מהמפה בסין ובכלל. יש אצלנו אנשים שעברו רדיפה בסין, היו בכלא, איבדו קרובי משפחה ועכשיו אנחנו מופיעים עם קטע שמספר על הרדיפה, מול קהל רחב הכולל אנשי ממשלה ואנשי עסקים. זה מעלה הרבה שאלות לאנשים והם מאוד שמחים לדעת את זה, אבל מבחינת המשטר – שמנסה להסתיר את זה כבר 15 שנה – זה אסון״.

השן יון משנה את הרפרטואר שלו בכל שנה, וכבר הספיק להציג ריקודים המספרים עשרות סיפורים שונים מהתרבות הסינית וריקודים מסורתיים של קבוצות אתניות שונות. אבל צ׳ן, וו ולמיש מספרים שעבור שלושתם, הסצנה המרגשת ביותר במופע היא הסצנה על רדיפת מתרגלי הפאלון דאפא.

למיש מתאר סצנה המספרת על אם ובנה באזור כפרי בסין. ״הסצנה מתרחשת ביום ככל הימים״, מתאר למיש. ״הבן מתרגל פאלון דאפא ועושה מדיטציה, והאם תופרת לו חולצה. פתאום באה המשטרה הקומוניסטית, וממש הורגים אותו לעיני אמא שלו״.

בתוך כמה דקות עוברת האם ממצב של חיים מאושרים, לייסורים על כך שבנה שוכב על הרצפה לפניה ללא רוח חיים. ״הכאב ממש מועבר דרך הריקוד״, מספר למיש, ״דרך העובדה שמדובר בסיפור אמיתי. יש כלי אחד שמנגן – ה׳אר-הו׳ (כלי סיני מסורתי בעל שני מיתרים – מ.מ), שהוא מאוד דרמטי ונוגע ללב״.

״כיהודי-ישראלי, יש דברים אחרים שאני חושב עליהם בהקשר הזה, ואני מתחבר לזה מאוד. מה שבמיוחד מרגש אותי בקטע הוא שמצד אחד מועבר העומק של הטרגדיה, אבל מצד שני מרגישים את האומץ של האנשים בסין, האמונה שלהם, ההתמדה בעקרונות – כל זה בבת אחת, וזה מרגש. בכל הופעה יש קטע כזה, וישנה תחושה של חשיבות שהסיפור הזה נמצא על הבמה ושהרבה אנשים רואים אותו ולומדים עליו, כי הרבה אנשים לא יודעים מה קורה בסין היום״.

לפני כמה שנים הקים למיש אתר אינטרנט בשם ״מי מפחד מהשן יון?״. באתר הוא מתעד ניסיונות חבלה שונים של המשטר הקומוניסטי בערים שאליהן מגיע השן יון להופיע. במהלך סיבובי ההופעות אסף למיש יותר מ-50 עדויות של מסמכים וצילומים לניסיונות התערבות של המשטר הסיני.

"בהתחלה אלו היו בעיקר נסיונות להתחרות איתנו", נזכר למיש, "אם היינו מגיעים להופיע בהאג בהולנד לדוגמה, אז מעבר לכביש הופיעה קבוצה שנשלחה על ידי המשטר הקומוניסטי להופיע באותו הזמן״.

אחר כך המשטר החל לשלוח מכתבים לאנשי עירייה ולאנשי פרלמנט. "ראינו את זה בכל העולם, מבלגיה לגרמניה, עד קוריאה וארה"ב. אבל במדינות חופשיות, ואני מניח שגם בארץ, אם משהו כזה היה קורה, אנשים היו אומרים: 'מעניין, יש איזה מופע שבקונסוליה הסינית לא כל כך אוהבים, בואו נלך לראות'. זה עושה ממש פרסומת", אומר למיש בחצי חיוך.

"באוסטרליה למשל, הם שלחו מכתבים לכל חברי הפרלמנט, וכתבו להם לא ללכת לראות את המופע. אני זוכר שכל כך הרבה חברי פרלמנט היו בהופעה, שהם אמרו לעצמם ׳אנחנו יכולים לעשות כאן ישיבה׳".

מאוחר יותר, המשטר הפסיק לשלוח מכתבים כאלה. ״הם עברו לשלוח כל מיני מכתבים לאולמות״, מספר למיש. ״יש להם טקטיקות שונות, ובכל שנה הם משנים למשהו אחר. במקביל, אנחנו גדלים במספר הקבוצות, במספר ההופעות, ובמספר האנשים שרואים אותנו, ובגודל של האולמות. כשרק התחלנו, הופענו באולמות קטנים יותר, באוניברסיטאות. תוך כמה שנים הגענו ללינקולן סנטר, לקנדי סנטר – לאולמות הכי טובים בעולם. התזמורת שלנו מופיעה בפני עצמה בקרנגי הול השנה. יש פה משהו שמתחבר עם אנשים – סינים או לא סינים – משהו בין-לאומי, אוניברסלי״.

ומתי השן יון יגיע לישראל?

״את זה אני לא יודע, אבל אני בהחלט מקווה מאוד שהשן יון יגיע בקרוב מאוד להופיע בארץ״.

גילוי נאות: אפוק טיימס הוא נותן חסות של מופע השן יון

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן