הייתה זו תחילתה של תקופת "המדינות הלוחמות" בהיסטוריה הסינית. סין הייתה מפולגת למדינות קטנות רבות שלחמו זו בזו כדי להגדיל את שטחיהן, והחברה הייתה בכאוס. השליטים חיפשו אנשים מוכשרים שיציעו להם דרכים טובות לניהול המדינה. באותה תקופה קמו הוגים רבים שהציעו את רעיונותיהם, ואסכולות חשיבה רבות פרחו בסין והציעו גישות שונות להתמודדות עם הכאוס ועם ההתדרדרות המוסרית. הקונפוציאניזם והדאואיזם שהחלו לפרוח באותה תקופה אולי מוכרים לנו יותר, אבל באותה תקופה התפתח גם ה"מוהיזם", האסכולה של מוֹ-דְזְה.

מו-דזה נולד בערך ב-470 לפני הספירה, מעט לפני שקונפוציוס הלך לעולמו. הוא האמין בעקרונות של אהבה אוניברסלית והיעדר מאבק, וקידם אותם במרץ במהלך חייו.

כדי למנוע מלחמות, מו-דזה לא הסתפק רק בפילוסופיה, וגם פיתח טכניקות רבות לביצור ולהגנה מהתקפות, ולימד אותן עבור מדינות שעמדו בפני מתקפה.

מו-דזה נדד ממדינה למדינה כדי להפיץ את רעיונותיו, וכמו הוגים ומלומדים רבים בתקופתו נפגש עם שליטים שונים כדי ללמד אותם את משנתו. פעמים רבות הוא עבר מרחקים ארוכים כדי לנסות למנוע ממדינות שונות לפתוח במלחמה.

יום אחד שמע מו-דזה שמדינת צ'ו מתכוונת לצאת למלחמה ולכבוש את מדינת סונג. הוא יצא למסע של עשרה ימים ועשרה לילות כדי להגיע למדינת צ'ו ולנסות לשכנע אותה להימנע מהמתקפה שתעלה בחיי אדם רבים. כשהגיע, הוא פגש את שר הצבא. "מה אתה מציע לי לעשות?" שאל אותו השר.

"כשהייתי בצפון מישהו העליב אותי. אני רוצה שתהרוג אותו", אמר מו-דזה. שר הצבא לא היה מרוצה מהבקשה המוזרה. אבל מו-דזה המשיך: "אתן לך עשרה מטילי זהב כדי שתעשה זאת".

"אני אדם בעל חוש צדק, לא אוכל להרוג אנשים כך סתם", ענה לו השר.

מו-דזה קם ממקומו, השתחווה לאות כבוד, ואמר: "הרשה לי להסביר: כשהייתי בצפון שמעתי שאתה מתכנן לתקוף את מדינת סונג. איזה פשע ביצעו אנשי סונג? למדינת צ'ו יש עודף של שטחים, אבל חוסר באנשים. זה לא יהיה חכם להרוג את מה שיש ממנו חוסר כדי להיאבק להשיג את מה שיש ממנו עודף".

מו-דזה הסביר לשר הצבא שלפני רגע, אפילו כשהיה מדובר בבן-אדם אחד חוש הצדק שלו לא נתן לו להרוג אותו. עם זאת, עכשיו הוא מתכנן להרוג הרבה אנשים כדי להרחיב את הממלכה. "נכון", אמר השר, "אבל כבר הבטחתי זאת למלך ולא אוכל לעצור".

אבל מו-דזה הפציפיסט לא היה אדם שמוותר בקלות. הוא היה נחוש למנוע את המלחמה, והחליט לנסות לדבר אל לבו של המלך עצמו.

"מה היית אומר על אדם שזנח את אפיריונו המפואר ורוצה לגנוב כרכרה שבורה של שכנו?" שאל מו-דזה את המלך. "בנוסף לכך, אדם זה גם זרק את מעילו המהודר ואת הדגנים והבשר שלו, ועכשיו הוא רוצה לגנוב משכנו את מעילו הזול ואת מעט המוץ שברשותו".

"זהו ללא ספק גנב פתולוגי", ענה המלך ללא היסוס.

"גודלה של מדינתך חמשת אלפים מייל, ואילו גודלה של מדינת סונג שאתה מבקש לכבוש רק חמש מאות מייל", הסביר לו מו-דזה. "זה כמו אפיריון מפואר לעומת כרכרה שבורה. למדינתך יש פארק גדול מלא בקרנפים ומינים שונים של איילים, והדגים, הצבים והתנינים שבנהר היאנג-צה הזורם במדינתך הם הרבים בעולם. אבל למדינת סונג, כך שמעתי, אין אפילו שלווים, ארנבות ושועלים. זה כמו דגנים ובשר לעומת מוץ".

"יפה אמרת", ענה לו המלך. "אבל שר הצבא כבר בנה עבורי את הסולמות כדי לפרוץ את הביצורים של סונג. אנחנו חייבים לצאת לדרך".

כשהטפות המוסר לא עברו, מו-דזה המשיך לניסיון הבא. הוא הסיר את חגורתו, הניח אותה בעיגול, כמו חומת עיר מבוצרת, והתחיל במשחק סימולציה מול שר הצבא. תשע טקטיקות לפריצת הביצורים הציע השר, ולכל אחת מהן הצליח מו-דזה להציג הגנה מוצלחת.

"בכל זאת יש לי דרך להביס אותך", אמר השר, "אבל אותה לא אגלה לך".

מו-דזה הבין מיד. "אתה רוצה להרוג אותי, כך שסונג לא תוכל להגן על עצמה, וכך תצליח להשלים את הכיבוש", אמר מו-דזה. "אבל תלמידי כבר נמצא בסונג, ויחד עם 300 אנשים נוספים הם כבר הכינו את טכניקות ההגנה שלי. הם ממתינים על חומות סונג, דרוכים להתקפה מצ'ו. גם אם תהרוג אותי, לא תוכל להתגבר על ההגנה שלהם".

"טוב!" אמר המלך כששמע זאת. "נוותר על התקיפה".

מו-דזה האמין שהסיבה המרכזית לכאוס בחברה היא האנוכיות והרדיפה אחרי אינטרסים אישיים. הוא האמין שההתדרדרות המוסרית בחברה מובילה לכך שאנשים מאבדים את החמלה שלהם ולא אוהבים זה את זה. כדי לפתור את הכאוס בחברה ולהשכין שלום, הוא האמין שעל האדם לוותר על האנוכיות שלו.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן