ב-18 בספטמבר דיווח משרד ההגנה של טייוואן כי 103 מטוסים ותשע ספינות של צבא סין נכנסו למרחב הבין-לאומי של המדינה – אזור רחב מסביב לטייוואן (מה שמכונה ADIZ – Air Defense Identification Zone).

באוקטובר 2022 אמר שר ההגנה של טייוואן, ג'יוּ קוּאוֹ-גֶ'נְג, כי מדינתו תתקיף כל מטוס או כלי שייט סיני שיפלוש למרחב האווירי או למים הטריטוריאליים של טייוואן. "כל עוד מטוס או כלי שיט של סין יעבור את הגבול, אנחנו נשמיד אותו… ביצענו את ההתאמה הזו [בנהלים] עכשיו".

אלא שעד היום לא חצו מטוסים או כלי שיט סיניים לתוך המים הטריטוריאליים או המרחב האווירי של טייוואן. גבול הגזרה של המים הטריטוריאליים נמצא במרחק של כ-22 ק"מ מהאי. התמרונים של הכלים הסיניים התבצעו רחוק יותר, כפי שקרה גם עתה, אף על פי שצבא סין הגדיר חלק מגבולות אזורי האש שלו (בתרגילים שערך) בתוך הטווח הזה.

כל עוד "הפלישות הסיניות" לא חוצות את קו הגבול הזה, יש להן שלוש השפעות עיקריות:

1. הן מהוות איום צבאי נוח על טייוואן – סין מראה את העליונות הצבאית ואת כוח ההרתעה הפוטנציאלי שלה כלפי טייוואן, מבלי לגרום לטייוואן להגיב ומבלי להיכנס לקונפליקט אמיתי.
2. הן עשויות לחזק את מפלגת השלטון הטייוואנית, האנטי סינית – בינואר 2024 ייערכו בטייוואן בחירות לנשיאות בהן יתמודדו שתי מפלגות – ה-DPP המתנגדת למשטר הסיני, ומולה ה-KMT הפרו-סינית. "פלישה סינית" מעין זו עשויה לגרום להאטת התמיכה ב-KMT ולהבטיח את ניצחונה של ה-DPP בבחירות לנשיאות, עובדה שתבטיח המשך איומים צבאיים סיניים על טייוואן בארבע השנים הבאות.
3. במישור הבין-לאומי – ה"פלישות" עשויות לחזק אצל ארה"ב, אירופה והמעצמות האזוריות את ההבנה שסין מהווה איום על הביטחון של המדינות הגובלות איתה בים סין המזרחי ובים סין הדרומי. הבנה שעשויה להוביל להגדלת ההשקעה הביטחונית בהן, בניסיון להיערך ל"פלישה" סינית אמיתית.