האם הבית הנייד הוא פתרון לצפיפות האוכלוסייה?
הלנה בסידסקי | 28 באפריל 2012 | תרבות ואמנות | 4 דק׳
פתרונות דיור לא שגרתיים: עולם המים
הבעיות הנובעות מצפיפות אוכלוסייה ומאסונות טבע מעודדות יזמים ואדריכלים לחפש פתרונות דיור אלטרנטיביים. אחד הרעיונות לפתרון בעיית הצפיפות בערים הוא לבנות בתי מגורים בתוך נהרות, אגמים ומקווי מים אחרים.
הטכנולוגיה של היום מאפשרת לבנות בתים ואפילו ערים שלמות שצפים על המים. בניין צף המנותק מהיבשה צריך להיות מאובזר במכשור ידידותי לסביבה, שיאפשר לו לקיים את עצמו לאורך זמן. מדובר בציוד סולארי, פילטרים להתפלת מים, מערכות קירור וחימום ועוד.
דוגמה לאב-טיפוס של בניין צף בנה האדריכל האנגלי מרסין פנפוץ'. הוא קרא להמצאתו בשם Future House. הרעיון הבסיסי שהנחה אותו היה לאפשר לתושבי לונדון לעזוב את העיר ולעבור לגור בבתים צפים על נהר התמזה שבדרום מזרח אנגליה. באופן זה הוא קיווה לדלל את ריכוזי האוכלוסייה במרכז העיר.
בית העתיד של פנפוץ'
הבית הצף מעוצב כחצי כדור שקוף המחולק בתוכו לשלושה חללים עיקריים: סלון, מטבח וחדר שינה. הסלון נמצא בקומה העליונה ומאפשר לאורחיו ליהנות מהנוף הנשקף מכל עבר. במרכז הבית, בקומת הכניסה, ממוקמים חדר שינה, מטבח וחדרי נוחיות. המחסן וחדרי השירות ממוקמים בקומה התחתונה, מתחת לפני המים. הבית יתוחזק בעזרת מערכת סולארית שתופעל במהלך שעות היום על ידי סוללות, ובלילה על ידי מצבר שימוקם בקומה התחתונה.
לדברי פנפוץ', בעל הבית העתידי לא יאלץ לקנות ספינה, יאכטה או כל כלי תחבורה ימי אחר כדי להגיע ליבשה. הבית עצמו יהיה כלי תחבורה שבאמצעותו הדיירים יוכלו להגיע למחוז חפצם.
רישיון לצוף
הרעיון החדשני מעמיד בפני היזמים שאלות חוקיות רבות כמו לדוגמה: כיצד תתבצע חלוקת השטחים בנהר? היכן הבתים שיגיעו לחופי העיר יעגנו? האם ריבוי המבנים הצפים לא יפגע בנוף? האם ריבוי הבתים בעיר הצפה לא יגזול משטחי הבילוי והספורט?
אצלנו בארץ, תמ"א 13 מגדירה בבירור את ייעודי קרקע הגובלת עם רצועות החוף. קיימות הנחיות ברורות לתכנון חופי הארץ. מימוש הרעיון לבנות בית צף במדינתנו, יגרור שינויים סטטוטוריים ותכנון מחדש של רצועת החוף במקומות הרלוונטיים.
כדי לאפשר לבתים הצפים לעגון בקרבת הגדה, או כדי שאפשר יהיה להקים "שכונות צפות" במרחק סביר מהיבשה יש לשנות את כל התכנונים הקיימים, ואולי גם חלק מהחוקים העוסקים בבניה פרטית ובבניה ציבורית.
הדמיה של העיר הצפה “ליליפד” בעיצובו האדריכל וינסנט קלבוט – צילום: VINCENT CALLEBAUT ARCHITECTURES
תיבת נוח בסגנון עכשווי
יש אדריכלים הטוענים שבקרוב הבעיות הסטטוטוריות יהיו הדבר האחרון שידאיג אותנו. הפשרת הקרחונים והתחממות כדור הארץ מאיימות להציף איים. החשש הוא שפני כדור הארץ יכוסו במים. במצב כזה העיר הצפה אמורה להיות הפתרון הבטוח ביותר להישרדות המין האנושי.
האדריכל הבלגי וינסנט קלבוט תכנן עיר צפה שיכולה להכיל בתוכה 50 אלף תושבים. צורתה של תיבת הנוח הזו היא כמו של פרח שושנת המים. החלק המרכזי שלה שקוע מתחת לפני המים ובתוכו אגם מים מתוקים.
הרעיון של קלבוט הוא שהחיים בעיר יתפתחו סביב האגם המרכזי. האגם ימלא את עצמו ממי גשמים ויספק מים מתוקים לכל התושבים. בנוסף, היותו מתחת לפני המים מאפשר לו לייצב את כל המבנה הצף במים.
קלבוט תכנן שבשושנה הצפה יהיו שלוש מרינות ושלושה הרים, והיא תכוסה ברובד של מגורים וגנים.
לדברי האדריכל, מטרת הפרויקט היא ליצור סביבת דו קיום הרמונית של האדם והטבע ולחקור מודל חדש למגורים בתוך הים. הסביבה המיוחדת הזאת מחייבת בניית מגורים לצד מרחבים ציבוריים גמישים שיתאימו למפגש של כל תושבי העיר: אלה שנולדו בתוכה ואלה שנולדו מחוצה לה, תושבים חדשים וותיקים, צעירים וזקנים. כולם יוכלו למצוא מקלט בתיבה הנודדת.
המציאות אינה עולה על הדמיון
אף על פי שלגזע האנושי יש נסיון בבניית איים מלאכותיים בתוך המים, מימוש הרעיון של בתים וערים צפים באופן עצמאי עדיין רחוק מלהיות מציאות. בית העתיד של מרסין פנפוץ' הוגש לתחרות "בית העתיד בלונדון ("Future House London Competition") וצוין על ידי מכון הממלכתי של אדריכלי בריטניה (RIBA) כבר ב-2004, אך 8 שנים לאחר מכן עדיין לא ראינו את אזרחי לונדון מעתיקים את מגוריהם לטמזה. וינסנט קלבוט סבור ששושנת המים תתממש מרעיון למציאות רק בשנת 2100.
כל עוד לא נמצאו יזמים אמיצים שמוכנים להשקיע בפרויקטים הנועזים, המגורים הצפים של היום מסתכמים בספינות ויאכטות פרטיות.
אולם כמו שאנחנו יודעים מן ההיסטוריה, רעיונות שנחשבו למשוגעים ביותר, אפילו בעבר הלא כל כך רחוק מלפני מאה שנים בלבד, הפכו למציאות בעולם המודרני של היום. מי יודע, אולי צורת חיים הצפה על מים שנראית לנו לא מתקבלת על הדעת עכשיו אולי תהווה את העתיד הקרוב של המין האנושי.
יהיה מעניין לדעת אם צורת חיים זו תוכיח את עצמה. אם אנשי העתיד ירצו לחזור ולבנות את ביתם על פני האדמה ולהתפזר על יבשה או יעדיפו להישאר בתוך הקומונה וההרמוניה הימית?
הדמיה של העיר הצפה “ליליפד” בעיצובו האדריכל וינסנט קלבוט – צילום: VINCENT CALLEBAUT ARCHITECTURES
פתרונות דיור לא שגרתיים: עולם המים
האם הבית הנייד הוא פתרון לצפיפות האוכלוסייה?
הלנה בסידסקי | 28 באפריל 2012 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
הדמיה של העיר הצפה “ליליפד” בעיצובו האדריכל וינסנט קלבוט – צילום: VINCENT CALLEBAUT ARCHITECTURES
הבעיות הנובעות מצפיפות אוכלוסייה ומאסונות טבע מעודדות יזמים ואדריכלים לחפש פתרונות דיור אלטרנטיביים. אחד הרעיונות לפתרון בעיית הצפיפות בערים הוא לבנות בתי מגורים בתוך נהרות, אגמים ומקווי מים אחרים.
הטכנולוגיה של היום מאפשרת לבנות בתים ואפילו ערים שלמות שצפים על המים. בניין צף המנותק מהיבשה צריך להיות מאובזר במכשור ידידותי לסביבה, שיאפשר לו לקיים את עצמו לאורך זמן. מדובר בציוד סולארי, פילטרים להתפלת מים, מערכות קירור וחימום ועוד.
דוגמה לאב-טיפוס של בניין צף בנה האדריכל האנגלי מרסין פנפוץ'. הוא קרא להמצאתו בשם Future House. הרעיון הבסיסי שהנחה אותו היה לאפשר לתושבי לונדון לעזוב את העיר ולעבור לגור בבתים צפים על נהר התמזה שבדרום מזרח אנגליה. באופן זה הוא קיווה לדלל את ריכוזי האוכלוסייה במרכז העיר.
בית העתיד של פנפוץ'
הבית הצף מעוצב כחצי כדור שקוף המחולק בתוכו לשלושה חללים עיקריים: סלון, מטבח וחדר שינה. הסלון נמצא בקומה העליונה ומאפשר לאורחיו ליהנות מהנוף הנשקף מכל עבר. במרכז הבית, בקומת הכניסה, ממוקמים חדר שינה, מטבח וחדרי נוחיות. המחסן וחדרי השירות ממוקמים בקומה התחתונה, מתחת לפני המים. הבית יתוחזק בעזרת מערכת סולארית שתופעל במהלך שעות היום על ידי סוללות, ובלילה על ידי מצבר שימוקם בקומה התחתונה.
לדברי פנפוץ', בעל הבית העתידי לא יאלץ לקנות ספינה, יאכטה או כל כלי תחבורה ימי אחר כדי להגיע ליבשה. הבית עצמו יהיה כלי תחבורה שבאמצעותו הדיירים יוכלו להגיע למחוז חפצם.
רישיון לצוף
הרעיון החדשני מעמיד בפני היזמים שאלות חוקיות רבות כמו לדוגמה: כיצד תתבצע חלוקת השטחים בנהר? היכן הבתים שיגיעו לחופי העיר יעגנו? האם ריבוי המבנים הצפים לא יפגע בנוף? האם ריבוי הבתים בעיר הצפה לא יגזול משטחי הבילוי והספורט?
אצלנו בארץ, תמ"א 13 מגדירה בבירור את ייעודי קרקע הגובלת עם רצועות החוף. קיימות הנחיות ברורות לתכנון חופי הארץ. מימוש הרעיון לבנות בית צף במדינתנו, יגרור שינויים סטטוטוריים ותכנון מחדש של רצועת החוף במקומות הרלוונטיים.
כדי לאפשר לבתים הצפים לעגון בקרבת הגדה, או כדי שאפשר יהיה להקים "שכונות צפות" במרחק סביר מהיבשה יש לשנות את כל התכנונים הקיימים, ואולי גם חלק מהחוקים העוסקים בבניה פרטית ובבניה ציבורית.
הדמיה של העיר הצפה “ליליפד” בעיצובו האדריכל וינסנט קלבוט – צילום: VINCENT CALLEBAUT ARCHITECTURES
תיבת נוח בסגנון עכשווי
יש אדריכלים הטוענים שבקרוב הבעיות הסטטוטוריות יהיו הדבר האחרון שידאיג אותנו. הפשרת הקרחונים והתחממות כדור הארץ מאיימות להציף איים. החשש הוא שפני כדור הארץ יכוסו במים. במצב כזה העיר הצפה אמורה להיות הפתרון הבטוח ביותר להישרדות המין האנושי.
האדריכל הבלגי וינסנט קלבוט תכנן עיר צפה שיכולה להכיל בתוכה 50 אלף תושבים. צורתה של תיבת הנוח הזו היא כמו של פרח שושנת המים. החלק המרכזי שלה שקוע מתחת לפני המים ובתוכו אגם מים מתוקים.
הרעיון של קלבוט הוא שהחיים בעיר יתפתחו סביב האגם המרכזי. האגם ימלא את עצמו ממי גשמים ויספק מים מתוקים לכל התושבים. בנוסף, היותו מתחת לפני המים מאפשר לו לייצב את כל המבנה הצף במים.
קלבוט תכנן שבשושנה הצפה יהיו שלוש מרינות ושלושה הרים, והיא תכוסה ברובד של מגורים וגנים.
לדברי האדריכל, מטרת הפרויקט היא ליצור סביבת דו קיום הרמונית של האדם והטבע ולחקור מודל חדש למגורים בתוך הים. הסביבה המיוחדת הזאת מחייבת בניית מגורים לצד מרחבים ציבוריים גמישים שיתאימו למפגש של כל תושבי העיר: אלה שנולדו בתוכה ואלה שנולדו מחוצה לה, תושבים חדשים וותיקים, צעירים וזקנים. כולם יוכלו למצוא מקלט בתיבה הנודדת.
המציאות אינה עולה על הדמיון
אף על פי שלגזע האנושי יש נסיון בבניית איים מלאכותיים בתוך המים, מימוש הרעיון של בתים וערים צפים באופן עצמאי עדיין רחוק מלהיות מציאות. בית העתיד של מרסין פנפוץ' הוגש לתחרות "בית העתיד בלונדון ("Future House London Competition") וצוין על ידי מכון הממלכתי של אדריכלי בריטניה (RIBA) כבר ב-2004, אך 8 שנים לאחר מכן עדיין לא ראינו את אזרחי לונדון מעתיקים את מגוריהם לטמזה. וינסנט קלבוט סבור ששושנת המים תתממש מרעיון למציאות רק בשנת 2100.
כל עוד לא נמצאו יזמים אמיצים שמוכנים להשקיע בפרויקטים הנועזים, המגורים הצפים של היום מסתכמים בספינות ויאכטות פרטיות.
אולם כמו שאנחנו יודעים מן ההיסטוריה, רעיונות שנחשבו למשוגעים ביותר, אפילו בעבר הלא כל כך רחוק מלפני מאה שנים בלבד, הפכו למציאות בעולם המודרני של היום. מי יודע, אולי צורת חיים הצפה על מים שנראית לנו לא מתקבלת על הדעת עכשיו אולי תהווה את העתיד הקרוב של המין האנושי.
יהיה מעניין לדעת אם צורת חיים זו תוכיח את עצמה. אם אנשי העתיד ירצו לחזור ולבנות את ביתם על פני האדמה ולהתפזר על יבשה או יעדיפו להישאר בתוך הקומונה וההרמוניה הימית?
