יחזקאל לזרוב חוקר לעומק ומפצח את הקוד הרגשי של היצירה, תוך כדי עשייה אמנותית רבת תחומים
מאיה מזרחי | 25 בספטמבר 2012 | תרבות ואמנות | 5 דק׳
יחזקאל לזרוב – לפענח את הדנ"א
החברים שלי קוראים לי מגזימן", אמר לי יחזקאל לזרוב כשנפגשנו. "אבל לי ברור שאני פשוט דרמטי. אני לוקח כל חוליה אפשרית שקיימת בחיי היום-יום שלנו ומלווה אותה תמיד באיזשהו סיפור". תוך כדי השיחה עולה גם פן אחר באישיותו – הוא שליו ונינוח וניכר שהוא מקשיב בתשומת לב לכל שאלה ועונה בדייקנות ורגישות.
רקדן, שחקן, במאי, כוריאוגרף, אוצר וצלם, לזרוב (38) הוא אחד היוצרים הפוריים והבולטים ביותר בתרבות הישראלית היום. המאבק והקושי איתם התמודד בדרכו לעסוק בתחומים רבים, נהפכו עם הזמן להתרגשות מהיכולת לעשות זאת ואחר כך לסוג של "אני מאמין" המנחה אותו: "היום אני כבר לא שואל יותר איך לעסוק בכל יחד, אלא פשוט מקיים את זה".
אני שואלת אותו אם עשייה רבת תחומים אינה מורידה מהאיכות היצירתית והוא עונה: "לא כשזה נעשה בטווח הארוך. אם ייקח לאדם שנה להגיע למשהו אז לי נדרשות שלוש שנים, כיוון שאני עובד על כמה דברים בו זמנית. נכון שנדמה שאני מגיע להישגים מהר מאוד, אבל זה לא כך. זה לוקח זמן. אני מאמין שהייתי מגיע להישגים יותר גבוהים בטווח קצר יותר, אם הייתי מתעמק בדבר אחד, באמנות פלסטית לדוגמה. אבל כנראה שלא רציתי את זה מספיק. הדבר שהכי בער לי זה תחום המשחק".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מתוך ההצגה “האריסטוקרטים”. יחזקאל לזרוב – “אני תמיד נשאר אירוני כלפי הסיטואציות כי אחרת זה שיגעון. אתה חייב להיות תמיד עם חצי קריצה. אתה חייב להישאר מודע. זאת אמנות טובה בעיניי” – צילום: ז’ראר אלון
