כניסה
הרשמה לניוזלטר

דני רובס חוצה גבולות ומחפש אחר היכולת האמיתית

מאיה מזרחי | 8 באפריל 2012 | תרבות ואמנות | 8 דק׳

כוחו של משורר

"יום אחד ישבתי בבית קפה בפריז שפעם ישב בו ויקטור הוגו והרגשתי נורא משורר", מספר הזמר דני רובס כשישבנו אחר הצהריים בבית קפה ביפו, סמוך לאולפן ההקלטות בו הוא מקליט את אלבומו החדש. את הסיפור אני מזהה מהשיר היפהפה של רובס "כוחו של משורר" אבל לשמע התיאורים וההבעה של הזמר פתאום גם אני נמצאת בפריז, רואה אותו יושב וכותב, וכמה שולחנות לידו יושבת בחורה יפה המחכה למישהו וכולה התרגשות. "עבר זמן מה ואהובה לא הגיע וככל שעוברות השעות היא הלכה והתקמטה...החלטתי שאני כותב לה שיר שבו אהובה מגיע ושהם מאושרים - מה אכפת לי מה שקרה במציאות?" אומר רובס בחיוך.

הו, רב חובל

רובס החל את דרכו המוסיקלית כגיטריסט ליווי. כבר ב-1983 הוציא את אלבום הבכורה שלו "מסגרות" שהפיק מתי כספי. עד 2008 הוא הוציא כשבעה דיסקים ודיסק אוסף אחד. את רוב שיריו הוא כותב ומלחין בעצמו, ובימים אלו הוא עסוק בפרויקט שנמשך כמעט שנתיים, שבו הוא מתנסה בתחום חדש של כתיבה - סיפורים קצרים. לכל סיפור הוא כותב גם שיר. "לא ניסיתי אף פעם בימי חיי לכתוב פרוזה, אבל אני כותב המון חוויות ומכתבים, אני כותב המון לאנשים. אפילו בדור המייל הקטן, המסרונים, את המילה 'ערה?' אני כותב הרבה", מחייך רובס ומסכם: "מילים בעיניי זה דבר יקר מאוד, חשוב מאוד. אז ניסיתי".

“אני נורא אוהב חופש, ואני חושב שחופש לא יהיה קיים אם לא יהיו גבולות” – צילום: אריאל ואן סטראטן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: