האם המוסר הוא יחסי או שיש אמונות אינטואיטיביות המשותפות לכל בני האדם וקובעות מה נכון ומה מוטעה?
דינה גורדון | 11 בפברואר 2021 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
בעקבות החוש המוסרי
האם מותר לאדם שנקלע לעוני מחפיר עד רעב לרצוח קשישה משכונאית מרושעת ולשדוד את כספה? זו הדילמה המוסרית שעמדה בפני רסקולניקוב, גיבור ספרו האלמותי של דוסטוייבסקי "החטא וענשו".
רובנו לא נתקלים אולי בשאלות מוסריות כבדות משקל שכאלה, אך גם בחיי היום-יום עולות לעתים קרובות התלבטויות הקשורות במוסר ובערכים. יותר מכך, אנו נוטים לשפוט אחרים, כמעט באופן אוטומטי, על פי המידה בה הם דבקים בהתנהגותם בערכים ובמוסר. למשל האם אדם מסוים מוכן לקבל שוחד, האם הוא רגיש מספיק לסבלם של אחרים, ממלא בנאמנות את תפקידו בעבודה ובמשפחה או יודע לשלוט בתאוותיו ועוד. כשהתלבטויות כאלה עולות, כיצד אנו יודעים לפי אלו קודים מוסריים להתנהג ולשפוט התנהגות של אחרים? על השאלה הזו מנסה לענות ג'יימס קווין (Quinn) וילסון בספרו משנת 1993, שתורגם השנה לעברית.
פרופ' וילסון, שנפטר ב-2013, היה חוקר מדעי המדינה, מנהל ציבורי וקרימינולוגיה באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס. לטענתו כל אדם נולד עם גרעין של "חוש מוסרי" הטבוע בו מעצם היותו בן אנוש. מהו אותו חוש מוסרי? לפי וילסון זוהי "אמונה אינטואיטיבית, או תחושה ישירה על אופן ההתנהגות הראוי לנו בשעה שאנו חופשיים לנהוג כאוות נפשנו, כלומר לא תחת לחץ". ומהי הכוונה ב"אופן התנהגות ראוי"? לפי וילסון למילה "ראוי" יש משמעות אינטואיטיבית שכולם מבינים אותה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
ג'יימס ק. וילסון, "החוש המוסרי – האם בני אדם נולדים עם חוש מוסר טבעי?", הוצאת שיבולת, ינואר 2021
