הרשמה לניוזלטר

מהקונספירציה עם רוסיה ועד דוחות המס של הנשיא טראמפ – אמינות כלי התקשורת בשפל המדרגה

ד"ר מייקל בוסלר | 15 באוקטובר 2020 | דעות | 8 דק׳

האימא של הפייק ניוז

אין ספק שהנשיא טראמפ מוציא מדי פעם אמירות לא מדויקות או לא מבוססות. אלא שמפוליטיקאים, אפילו בכירים ביותר, התרגלנו להתאכזב. איננו מצפים מהם להרבה. מכלי תקשורת “רציניים” ו”אמינים” כמו הניו יורק טיימס, CNN, רשת ABC וכו’, לעומת זאת, הציפייה היא אחרת. האירוניה היא שבעוד שירותי המודיעין האמריקניים מנסים בכל כוחם למנוע התערבות זרה מצד גופים הקשורים לממשלת רוסיה או סין, אנו מגלים כי דווקא כלי התקשורת באמריקה מפיצים ידיעות כוזבות – דיסאינפורמציה “רכה” מהסוג שקל לציבור לבלוע, ולאחר מכן כלי התקשורת בכל רחבי העולם, גם בישראל, מעתיקים את דיווחיהם ומגישים לכם את חלקם על שעריהם הראשיים. כך משפיעים על תפיסות הציבור, במיוחד בתקופת בחירות.

שנת 2017 הייתה פורייה מבחינתם. השנה נפתחה עם כתבת פייק ניוז במגזין Time שטענה כי טראמפ הסיר את פסלו של מרטין לותר קינג ג’וניור מ”החדר הסגלגל” בבית הלבן ביום השבעתו לנשיא. המגזין נאלץ לפרסם התנצלות[1]. לאחר מכן נאלצה רשת CNN לפטר שלושה עובדים שפרסמו סיפור המאשים את אנתוני סקרמוצ’י, מנהל התקשורת של הבית הלבן, כי יש לו קשרים לקרן השקעות רוסית[2].

באותה שנה פרסם הניו יורק טיימס כתבת פייק אחרת שטענה כי ממשל טראמפ מסתיר או מדכא דוח אקלים כלשהו, בעוד שהדוח היה גלוי וזמין באינטרנט חודשים רבים קודם לכן. העיתון נאלץ לפרסם תיקון[3]. ברשת ABC הריצו כתבה שטענה כי טראמפ המועמד הורה לגנרל מייקל פלין ליצור קשר עם ממשלת רוסיה במהלך קמפיין הבחירות. גם רשת ABC נאלצה להתנצל על הטעות – שכבר הועתקה במספר כלי תקשורת אחרים, והשהתה את הכתב למשך חודש[4][5].

ב-CNN עסקו בפייק אחר, שטען כי קמפיין טראמפ לנשיאות קיבל אימייל שהקנה לו גישה למסמכים מוויקיליקס – לפני שפורסמו המסמכים באתר, דבר הרומז על קשר מסתורי או אסור. אחרי שפרסמה את הטענה במשך יום שלם, אולצה הרשת לפרסם תיקון – האימייל נשלח לקמפיין טראמפ רק לאחר פרסום המסמכים באתר וויקיליקס, מה שהופך את כל הסיפור ללא רלוונטי[6]. כעבור ימים ספורים, כתב הוושינגטון פוסט צייץ תמונה של אצטדיון חצי ריק באירוע של טראמפ בפלורידה, ברומזו כי מעט אנשים הגיעו. הבעיה הייתה שהתמונה צולמה שעות ספורות לפני שהחל האירוע והכתב אולץ להתנצל[7].

זה נמשך ונמשך. הדוגמה הידועה ביותר היא הקנוניה עם רוסיה. במשך כשנתיים קידמו הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט את הנרטיב לפיו הנשיא טראמפ או צוותו קשרו קשר עם רוסיה להטיית תוצאות הבחירות. עיתונאים בכלי התקשורת האלה אף זכו בפרסי פוליצר על סיקור הקנוניה. באפריל 2018 הם קיבלו את הפרס היוקרתי בעקבות סדרת מאמרים בנושא – סקופים שהראו את הקשרים האפשריים בין טראמפ לרוסיה. “הניו יורק טיימס חשף את הקשרים בין צוותו של טראמפ לרוסים… המאמרים, שזכו בפרס פוליצר לשנת 2018, הביאו למינויו של רוברט מולר לתובע מיוחד”, נכתב בכותרת המשנה של הדף המאגד את כל המאמרים בנושא באתר הניו יורק טיימס[8].

אלא מה – ממצאי החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר קבעו כי לא הייתה קנוניה בין רוסיה לטראמפ (או לקמפיין שלו). מולר קבע שגם אם היו פה ושם קשרים חלשים בין קמפיין טראמפ לרוסיה, אין זה מספיק כדי להראות שקיים שיתוף פעולה או קונספירציה כלשהי ביניהם. במילים אחרות – לא היו דברים מעולם.

בואו נקפוץ קדימה. בתחילת ספטמבר השנה פרסם “האטלנטיק” מאמר בו דיווח כי בעת שביקר הנשיא טראמפ בפריז בנובמבר 2018, הוא סירב להגיע לטקס לציון 100 שנים למלחמת העולם הראשונה שנערך בבית העלמין “אן מארן” שבו טמונים חללים אמריקנים, בטענה שהנופלים הם “לוזרים” ו”פראיירים”. לא רק פמליית הנשיא הכחישה את הדברים, אלא גם ג’ון בולטון, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של הנשיא, הנחשב כיום ליריב מר שלו. הסיבה הרשמית לביטול הייתה תנאי מזג אוויר קשים[9].

בסוף ספטמבר פורסם פייק מתוחכם במיוחד, מאת הניו יורק טיימס, הפעם על דוחות המס של הנשיא טראמפ. מכיוון שזה תחום ההתמחות שלי, אקדיש לזה כמה מילים נוספות.

פייק דוחות המס של הנשיא

ב-28 בספטמבר זעקה הכותרת הראשית של הניו יורק טיימס: “דוחות המס של הנשיא טראמפ מעידים על הפסדים כרוניים ועל העלמת מס במשך שנים”. על פי סקירת דוחות המס של טראמפ בניו יורק טיימס, ולא משנה כיצד הושגו הנתונים, טראמפ לא שילם מס הכנסה במשך 10 מתוך 15 השנים שקדמו למועד כניסתו לתפקיד הנשיא. כמו כן, נכתב כי טראמפ שילם מס בגובה של 750 דולר בלבד בשנת 2016 [10]. בכתבה נטען כי הדבר מצביע על “סיפור שונה באופן בסיסי מזה שהוא מכר לציבור האמריקני”. לאחר מכן פורסמה הידיעה בשערים הראשיים של חלק מהעיתונים הגדולים בישראל.

כל מי שעוסק בנדל”ן או סתם בחשבונאות בסיסית חייב לדעת שקיים הבדל בין הכנסה נטו ובין תזרים מזומנים. מהכנסה נטו המדינה מנכה מיסים. תזרים המזומנים, לעומת זאת, מציג את התמורה נטו שקיבל הבעלים מהעסקה או מהפרויקט – ואת זה אין לניו יורק טיימס. כדי להמחיש את ההבדלים נשתמש בדוגמה: נניח שיזם נדל”ן בנה בניין ב-100 מיליון דולר. הבניין הניב תשואה של 3 מיליון דולר בשנה, לפני מס הכנסה. אם שיעור המס הוא 33 אחוז בארה”ב (כפי שהיה בערך לפני קיצוץ המס ב-2018), היזם ישלם מס בגובה כ-1 מיליון דולר ויישארו לו כ-2 מיליון דולר בתזרים המזומנים שלו.

אם זה היה המצב של טראמפ הוא היה משלם מס בגובה כ-1 מיליון דולר. נכון? – לא נכון. רשות המיסים בארה”ב (IRS) מאפשרת ליזם או למשקיע לרשום הוצאות פחת לפני שהוא משלם מס. אם היזם בנה בניין ב-100 מיליון דולר ורשות המיסים נותנת לו פרק זמן של 25 שנה לקבלת החזר על ההשקעה (כפי שקורה בדרך כלל), היזם יוכל לרשום הוצאות פחת שנתיות בסך 4 מיליון דולר. השורה התחתונה היא זו: במקום הכנסות חייבות במס בסך 3 מיליון דולר, היזם ירשום הוצאות פחת של 4 מיליון דולר וכך יספוג לכאורה הפסד של מיליון דולר. כתוצאה מכך הוא לא ישלם מיסים כלל, והבעלים יזכה לשמור לעצמו את כל 3 מיליון הדולר שהרוויח. דוחות המס יציגו הפסד של מיליון דולר, אך תזרים המזומנים של היזם יעמוד על 3 מיליון דולר במקום על 2 מיליון (מיליון דולר יותר בתזרים המזומנים), וכל זאת הודות להפחתה במס ההכנסה. כל סטודנט שלמד לפחות קורס אחד בחשבונאות או מימון אמור לדעת זאת.

אך בניו יורק טיימס טענו כי הבניין שבנה טראמפ לא הניב לו תשואה, אלא הפסד – עוד לפני חישובי הפחת. העיתון לא הציג שום הוכחה לכך, אבל בכל מקרה, הוא מפספס. מטרתו של כל יזם נדל”ן היא לרשום את יוזמות הנדל”ן שלו במינימום רווח – ואפילו בהפסד. היזם יעמיס את כל הוצאות חייו על הפרויקט (הוצאות האפשריות לניכוי במס על פי חוק), כך שהדוחות יראו שהוא הפסדי. בדרך זו הוא לא ישלם מס. זה מה שעושים אנשים עשירים. טראמפ, למשל, העמיס את כל הוצאות התספורות, הנסיעות, הארוחות שלו, הריביות על ההלוואות וכו’.

פספוס נוסף של הניו יורק טיימס הוא לגבי תפקיד החוב. השקעה בנדל”ן היא תמיד השקעה ממונפת ביותר התלויה בלקיחת חוב. תחשבו על בית שאתם רוכשים. רוב האנשים בארה”ב משלמים כ-10 אחוזים ממחיר הבית באמצעות כסף מזומן, ולווים את 90 האחוז הנותרים מחברה למשכנתאות. יזם נדל”ן עושה את אותו הדבר. בואו נחזור לדוגמה שלעיל. הבניין עלה 100 מיליון דולר והניב רק 3 מיליון דולר הכנסה בשנה. כלומר הניב תשואה של 3 אחוזים – שאינה מספיקה להצדקת הסיכון הכרוך בהשקעה במיזם נדל”ן. עם זאת, מכיוון שהיזם שילם במזומן, כלומר הוציא מתזרים המזומנים שלו 10 מיליון דולר עבור הבניין (10 אחוזים מן העלות של 100 מיליון דולר להקמת הבניין), ולווה את 90 מיליון הדולר הנותרים, התשואה שלו עומדת על 30 אחוז (3 מיליון דולר הכנסה על 10 מיליון דולר השקעה) ולא על 3 אחוזים. החזר כזה כבר מצדיק את הסיכון. כך שוק הנדל”ן עובד.

בהמשך הכתבה נכתב כי לטראמפ “יותר מ-300 מיליון דולר בכספי הלוואות שאותם הבטיח באופן אישי כי ייפרעו בקרוב”. בכתבה נרמז שזו צפויה להיות בעיה גדולה עבור טראמפ מכיוון שחברותיו מדווחות על הפסדים גדולים (כאמור, הפסדים כביכול). מה שקורה במציאות זה דבר אחר: כאשר חברה למשכנתאות מעניקה ליזם הלוואה גדולה היא לעתים פורסת את התשלומים על פני 25 שנה, אך רושמת אותה על תקופה קצרה הרבה יותר של 5 עד 10 שנים (כן, זה אפשרי). כאשר מועד פירעון ההלוואה מגיע, היא מגלגלת את ההלוואה לטווח ארוך יותר. עבור משקיע הנדל”ן, מכיוון שנדל”ן הוא נכס מניב (כלומר ערכו עולה עם הזמן), נוצרת ברגע זה האפשרות לחפש תנאי הלוואה טובים יותר, כולל ריבית נמוכה יותר כאשר ההלוואה מגולגלת, או לבקש לממן את הנכס מחדש בעזרת מלווה אחר המציע תנאים נוחים יותר.

וזה רק על קצה המזלג. יש הרבה יותר מכך בתחום הנקרא “תכנון מס”. אם נניח שלכתבים האינטליגנטים של הניו יורק טיימס יש לכל הפחות הבנה של סטודנט שנה שנייה לכלכלה בעקרונות החשבונאות והמימון, נוכל להסיק שהדיווח שלהם מוטה ביותר. כשהם מראים לציבור שטראמפ הפסיד כסף בעסקיו ולא שילם מס, הם גורמים לציבור לחשוב שהוא איש עסקים גרוע המתחמק מתשלום מס ומשפיעים בדרך זו על תוצאות הבחירות. אך למעשה הוא משחק לפי הכללים ואולי – אם כי אין לאף אחד דרך לדעת – מרוויח הון עתק. רוברט קיוסאקי, איש העסקים האמריקני שהתפרסם בזכות ספרו “אבא עשיר, אבא עני”, הסביר זאת יפה: “אנשים בעלי ממון המשתמשים בתכנון מס, פשוט משחקים לפי הכללים של תקנות המס – זה לא אומר שהם מרמים או מפסידים באמת. תקנות המס האלה נוצרו על ידי המדינה כדי לעודד פעולות מסוימות, למשל לעודד יצירת דיור לאנשים”.


ד”ר מייקל בוסלר הוא אנליסט למדיניות ציבורית ומרצה למימון באוניברסיטת סטוקטון שבארה”ב


  1. Nancy Gibbs, “A Note to Our Readers”, Time, January 24 2017
  2. Brian Stelter, “Three journalists leaving CNN after retracted article”, June 27 2017
  3. Erik Wemple, “New York Times guilty of large screw-up on climate-change story”, August 10 2017
  4. Oliver Darcy, “ABC News corrects bombshell Flynn report”, CNN, December 1 2017
  5. BBC News, “ABC’s Brian Ross suspended for erroneous report on Flynn plea deal”, 3 December 2017
  6. Oliver Darcy, “CNN corrects story on email to Trumps about Wikileaks”, December 8 2017
  7. Alex Pappas, “Washington Post reporter apologizes for ‘bad tweet’ after Trump calls him out”, December 9 2017
  8. “The New York Times website, “Trump and the Russians
  9. פנינה שוקר, “אולי לא לגמרי פייק, אבל גם בטח לא ניוז”, ישראל היום, 9 בספטמבר 2020
  10. Doug Mills, “The President’s Taxes”, The New York Times, September 27 2020

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
מדוע לא שמעתם על ההדלפה הגדולה מגוגל?

פיטר סוואב 4 דק׳

הנה פיסת מידע חשובה שמשום מה לא פורסמה בעיתונות הישראלית: מהנדס תוכנה בגוגל בשם זק וורהיס (Vorhies) פוטר מעבודתו...

הגולאג הדיגיטלי של גוגל

דינה גורדון 4 דק׳

מייקל רקטנוואלד (Rectenwald) הורחק לסמסטר שלם ממשרתו כפרופסור בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת ניו יורק. הסיבה להרחקה הייתה...

“כולם בבריה”מ ידעו ש’פראבדה’ זה שקר. בארה”ב, לעומת זאת, יותר מ-50% מהאנשים מאמינים ברוב השקרים שמופצים בתקשורת”

יאן יקיאלק 14 דק׳

הסובלנות החדשה

איל לוינטר 19 דק׳

גידי היה נחוש לכסח את הדשא שגדל בחצר. בסוף השבוע הוא הוציא את מכסחת הדשא והתחיל בעבודה, כשלפתע הבחין בשכן מנופף לשלום. "כשתסיים אצלך יש לי בשבילך...

התחום האפור של ההתחממות הגלובלית

איל לוינטר 20 דק׳

ב-7 באוקטובר 1912 נודע לעולם שעליו להתכונן לקטסטרופה. עיתון הלוס אנג'לס טיימס הזהיר את קוראיו כי כדור הארץ נכנס...

המהלך הבא במשחק השחמט העולמי – מאי 2020

איל לוינטר 11 דק׳

1 ארה"ב תפתה חברות אמריקניות לצאת מסין ב-1950 נחקק בארה"ב "חוק הייצור לצרכי ביטחון". מטרת החוק, בתקופה שלאחר...

שכחנו שיש ספקטרום של דעות, וזה הורס אותנו

ג'ושוע פיליפ 4 דק׳

כולנו מכירים את השיטה הידועה להחליף ויכוח רציונלי במתקפות אישיות. אנחנו פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה,...

נקודה למחשבה: תפסיקו “להיכנס לנעליים” של העובדים

דינה גורדון, איל לוינטר 2 דק׳

כאשר מנהלים או מנהיגים רוצים לדעת מה העובדים שלהם, הלקוחות או המתחרים חושבים, או כיצד הם...

שתפו: