כניסה
הרשמה לניוזלטר

תשכחו מכך שבשביל להגיע למצוינות בכל תחום שהוא צריך להתאמן 10,000 שעות (כפי שהציע גלאדוול), ולהתחיל כבר בגיל שלוש. ספר חדש טוען שבעולם המודרני נתיב שונה יכול להביא להצלחה רבה לא פחות

דינה גורדון | 9 באפריל 2020 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ביקורת ספר: איך להצטיין, בלי להתאמן כמו מכונה

שני סיפורי הצלחה יוצאת דופן הולכים בנתיבים הפוכים זה מזה. הסיפור הידוע מבין השניים הוא של שחקן הגולף טייגר וודס. אביו החל ללמד אותו להניף מחבט גולף כבר בגיל עשרה חודשים ומאז כל חייו סובבו סביב אימונים בלתי פוסקים בגולף, וגולף בלבד. בגיל שנתיים הוא הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה ומאז המשיך להתאמן ולהשתתף בתחרויות ולזכות באליפויות חובבים ובהמשך כמקצוען.

הסיפור השני, הפחות ידוע, הוא של שחקן הטניס רוג'ר פדרר. הוריו הבחינו שהוא נמשך לספורט כבר בגיל צעיר, ועודדו אותו להתנסות בספורט ולהתמקד רק במחשבה של להיות ספורטאי טוב, אבל בסוגי ספורט שונים ומגוונים. כך הוא עבר בין כדורסל לסקי, לשחייה, לפינג פונג, להאבקות, לכדורעף ועוד. כאשר הוא החליט לבסוף, בתחילת גיל העשרה, להתמחות בטניס, ילדים אחרים בני גילו כבר פתחו מולו פער ניכר. אבל בטווח הארוך ההתמקדות המאוחרת לא עיכבה את הצלחתו, וכיום לדעת רבים פדרר נחשב לשחקן הטניס הטוב ביותר בהיסטוריה.

David J. Epstein, "Range: Why Generalists Triumph in a Specialized World", May 2019

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: