האם צפיה חוזרת בסרטי דיסני משפיעה לרעה על הערכים והתפיסות של הילדים שלנו, איך זה קשור לג׳ינה דייוויס ומדוע רק 17 אחוז מהשחקנים בסרטים הן נשים?
מאיה מזרחי | 24 במרץ 2017 | חברה והיסטוריה | 12 דק׳
הָיֹה הייתה פעם נסיכה
מיכל בת הארבע מרגישה התרוממות רוח בכל פעם שמרשים לה לצפות בסרט באמצע היום. ״איזה סרט נראה היום?״, שאלה אמא, והיא ענתה ללא היסוס: ״סינדרלה״. כמו בפעמים הקודמות, ישבה מיכל וצפתה בסינדרלה היפיפייה עוברת קשיים וסובלת מחיים לא מאושרים, עד שהיא פוגשת נסיך יפה תואר שמתאהב בה בתוך פחות משתי שניות. היא מבינה שכעת, כשהנסיך מאוהב בה, יש לסינדרלה סיכוי לחיים מאושרים.
גם שני בת החמש הבינה משהו, אבל מסרט אחר – ״בת הים הקטנה״. בגילה הצעיר, שני הזדהתה עם אריאל, גיבורת דיסני מודרנית, אדמונית ויפה, שחיה בין יצורי הים וחשה לא מאושרת. מדוע? מבט אחד בנסיך אריק מגלה את התשובה – הוא היחיד שיכול להפוך את גורלה ולהעניק לה חיי אושר. אריאל מוכנה לוותר על כל מה שיש לה כדי להיות עם הנסיך, אבל זה לא נגמר בכך. היא גם משנה את גופה ומוותרת על הקול שלה, שכל כך אופייני לה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
