כניסה
הרשמה לניוזלטר

מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים שמצבי המצוקה והזכרונות הטראומטיים שלנו יכולים להשפיע על המטען הגנטי שאנחנו מעבירים לילדים

רקפת תבור | 6 ביוני 2014 | כתבה חצויה | 2 דק׳

החלק הבעייתי של התורשה

ד"ר בריאן דיאס לימד את העכברים שלו לפחד מריח מסוים. בכל פעם שחשף אותם לריח הזה, מייד הם קיבלו מהחוקרים שוק חשמלי לא נעים. כמובן שבמהרה הם היו מפוחדים ברגע שהריחו את אותו הריח. אבל מדוע גם הצאצאים שלהם, אפילו אם בכלל לא הכירו את ההורה שעבר את סדרת החינוך הטראומטית הזו, היו רגישים במיוחד לריח הזה?

מתברר גם שהצאצאים בכלל לא נטו לבהלה, אלא רק כשהם נחשפו לאותו ריח ספציפי שהפחיד את ההורים. מתברר שאפילו ברמה הנוירולוגית התגלתה אצלם רגישות מוגברת לריח הספציפי הזה. קולטני הריח באף של הצאצאים הכילו קולטנים רבים יותר לאותו ריח ספציפי וגם באזור ההרחה במוחם הוקצה אזור נרחב יותר לעיבוד אותו ריח. האם זה אומר שאנחנו יכולים להוריש את הזכרונות שלנו לצאצאים, לפחות את אלו הטראומטיים?

במהלך המאה ה-20 מי שהיה מציע רעיונות כאלה היה זוכה לזלזול רב. לפני כ-200 שנה אמנם הייתה מקובלת ההנחה שאנחנו יכולים להוריש לצאצאים שלנו גם תכונות נרכשות, מאפיינים שרכשנו במהלך חיינו בתגובה לחוויות שלנו. אבל מאז שפורסמה תורת האבולוציה של דארווין במאה ה-19, ובמיוחד כשהתברר כיצד מנגנוני ההורשה מעבירים את הגנים שלנו מדור לדור כמעט ללא שינוי, התפיסה המקובלת השתנתה לחלוטין. במאה השנים האחרונות הדעה הרווחת הייתה שאנחנו יכולים להוריש לצאצאים רק את הגנים שקיבלנו מההורים, בלי תוספות, מלבד טעויות קלות בהעתקה שאולי קורות במקרה מדי פעם.

מגוון מחקרים בשנים האחרונות מראים לנו שלמרות הזלזול הרב והממושך שהופנה לרעיונות האלו, טעינו בנושא הזה. כיום כבר ידוע שמצבי מצוקה שעוברים על ההורים במהלך חייהם וזכרונות טראומטיים שהם צוברים, יכולים להשפיע על המטען הגנטי שהם מורישים לדורות הבאים. אמנם לא על הגנים עצמם, כלומר לא על הוראות הייצור של החלבונים, אבל כן על מערכות הבקרה שמווסתות את תפעול הגנים. תחום המחקר של מערכות הבקרה האלו קיבל עם השנים את השם "אפיגנטיקה".

האמונות מנהלות לנו את הגנים

לפני שנצלול לתופעת ההורשה המיוחדת הזו, כדאי להתעכב על דבר מעניין נוסף, נסתר מהעין, שמשפיע על הגנים בגוף שלנו. בשנים האחרונות מתברר שהמחשבות והאמונות שלנו משפיעות על הגנים שלנו עצמנו, וכתוצאה מכך על מצב בריאותנו. הביולוג האמריקני, ד"ר ברוס ליפטון מרבה לדבר על הקשר הזה.

כפרופ' לביולוגיה התפתחותית הוא נהנה מקריירה מצליחה כמרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וויסקונסין שבארה"ב. למרות זאת, חיי הנישואין שלו החלו להתפרק והוא מצא את עצמו חסר בית. אבל ממצאים שמצא מתחת למקרוסקופ הובילו אותו לתגלית מפתיעה שהצליחה לשנות כליל את השקפת עולמו המדעית, ובעקבות זאת גם את חייו האישיים.

אחרי ששנים פעל בהתאם להשקפה המקובלת, לפיה מצב גופנו מושפע כמעט רק מהגנים שלנו שהורשו לנו על ידי ההורים, הוא הופתע לגלות שגם הסביבה שלנו יכולה להשפיע על תפעול הגנים שלנו.

בריאיון לאפוק טיימס הוא מספר על הניסוי שהפתיע אותו, שגרם לו להבין עד כמה המחשבות שלנו יכולות להשפיע על הפעילות של הגנים בתאים שלנו, ובעצם אפילו על הגורל של התאים…

עוד בהמשך הכתבה:
– האם המחשבות שלנו באמת יכולות להשפיע על הכימיה בדם ובגנים? והאם זה מסוגל לעבור גם לדורות הבאים?
– כיצד פועלים מנגנוני ההורשה, והאם אנחנו יכולים למנוע מילדינו לפתח נטייה להשמנה למשל? או לפיתוח מחלה מסוימת?

שתפו את הכתבה:

החלק הבעייתי של התורשה

מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים שמצבי המצוקה והזכרונות הטראומטיים שלנו יכולים להשפיע על המטען הגנטי שאנחנו מעבירים לילדים

רקפת תבור | 6 ביוני 2014 | כתבה חצויה | 4 דק׳

הביולוג ד"ר ברוס ליפטון. תמונה: אשר דהן יח"צ

ד"ר בריאן דיאס לימד את העכברים שלו לפחד מריח מסוים. בכל פעם שחשף אותם לריח הזה, מייד הם קיבלו מהחוקרים שוק חשמלי לא נעים. כמובן שבמהרה הם היו מפוחדים ברגע שהריחו את אותו הריח. אבל מדוע גם הצאצאים שלהם, אפילו אם בכלל לא הכירו את ההורה שעבר את סדרת החינוך הטראומטית הזו, היו רגישים במיוחד לריח הזה?

מתברר גם שהצאצאים בכלל לא נטו לבהלה, אלא רק כשהם נחשפו לאותו ריח ספציפי שהפחיד את ההורים. מתברר שאפילו ברמה הנוירולוגית התגלתה אצלם רגישות מוגברת לריח הספציפי הזה. קולטני הריח באף של הצאצאים הכילו קולטנים רבים יותר לאותו ריח ספציפי וגם באזור ההרחה במוחם הוקצה אזור נרחב יותר לעיבוד אותו ריח. האם זה אומר שאנחנו יכולים להוריש את הזכרונות שלנו לצאצאים, לפחות את אלו הטראומטיים?

במהלך המאה ה-20 מי שהיה מציע רעיונות כאלה היה זוכה לזלזול רב. לפני כ-200 שנה אמנם הייתה מקובלת ההנחה שאנחנו יכולים להוריש לצאצאים שלנו גם תכונות נרכשות, מאפיינים שרכשנו במהלך חיינו בתגובה לחוויות שלנו. אבל מאז שפורסמה תורת האבולוציה של דארווין במאה ה-19, ובמיוחד כשהתברר כיצד מנגנוני ההורשה מעבירים את הגנים שלנו מדור לדור כמעט ללא שינוי, התפיסה המקובלת השתנתה לחלוטין. במאה השנים האחרונות הדעה הרווחת הייתה שאנחנו יכולים להוריש לצאצאים רק את הגנים שקיבלנו מההורים, בלי תוספות, מלבד טעויות קלות בהעתקה שאולי קורות במקרה מדי פעם.

מגוון מחקרים בשנים האחרונות מראים לנו שלמרות הזלזול הרב והממושך שהופנה לרעיונות האלו, טעינו בנושא הזה. כיום כבר ידוע שמצבי מצוקה שעוברים על ההורים במהלך חייהם וזכרונות טראומטיים שהם צוברים, יכולים להשפיע על המטען הגנטי שהם מורישים לדורות הבאים. אמנם לא על הגנים עצמם, כלומר לא על הוראות הייצור של החלבונים, אבל כן על מערכות הבקרה שמווסתות את תפעול הגנים. תחום המחקר של מערכות הבקרה האלו קיבל עם השנים את השם "אפיגנטיקה".

האמונות מנהלות לנו את הגנים

לפני שנצלול לתופעת ההורשה המיוחדת הזו, כדאי להתעכב על דבר מעניין נוסף, נסתר מהעין, שמשפיע על הגנים בגוף שלנו. בשנים האחרונות מתברר שהמחשבות והאמונות שלנו משפיעות על הגנים שלנו עצמנו, וכתוצאה מכך על מצב בריאותנו. הביולוג האמריקני, ד"ר ברוס ליפטון מרבה לדבר על הקשר הזה.

כפרופ' לביולוגיה התפתחותית הוא נהנה מקריירה מצליחה כמרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וויסקונסין שבארה"ב. למרות זאת, חיי הנישואין שלו החלו להתפרק והוא מצא את עצמו חסר בית. אבל ממצאים שמצא מתחת למקרוסקופ הובילו אותו לתגלית מפתיעה שהצליחה לשנות כליל את השקפת עולמו המדעית, ובעקבות זאת גם את חייו האישיים.

אחרי ששנים פעל בהתאם להשקפה המקובלת, לפיה מצב גופנו מושפע כמעט רק מהגנים שלנו שהורשו לנו על ידי ההורים, הוא הופתע לגלות שגם הסביבה שלנו יכולה להשפיע על תפעול הגנים שלנו.

בריאיון לאפוק טיימס הוא מספר על הניסוי שהפתיע אותו, שגרם לו להבין עד כמה המחשבות שלנו יכולות להשפיע על הפעילות של הגנים בתאים שלנו, ובעצם אפילו על הגורל של התאים…

עוד בהמשך הכתבה:
– האם המחשבות שלנו באמת יכולות להשפיע על הכימיה בדם ובגנים? והאם זה מסוגל לעבור גם לדורות הבאים?
– כיצד פועלים מנגנוני ההורשה, והאם אנחנו יכולים למנוע מילדינו לפתח נטייה להשמנה למשל? או לפיתוח מחלה מסוימת?

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הוא נחשב לגאון מתמטי. הבעיה היחידה: כמעט ואין לו מוח

רקפת תבור

מכשיר ה-CT שפותח בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, אפשר לחוקרים לסרוק את המוח וחולל מהפכה במדע. הגילויים החדשים היו כה...

"איפה אין פרסומות? בחלומות". אז זהו, כבר יש

רקפת תבור

כשנדיר האקרמן, יזם ההייטק הישראלי ומייסד חברת וובוס (WEBOS), נדרש להציג למשקיעים היפנים את המוצר החדש שעליו עובדת...

ההוביטים – דמויות בדיוניות או מין אנושי חי וקיים?

רקפת תבור

המפגש המפתיע אירע לקראת סוף שנות ה-90 באי פלורס שבדרום אינדונזיה – הנמצא לא הרחק מחופיה הצפוניים של אוסטרליה. בארה,...

מדוע מדענים בנאס"א רוצים לשלוח לחוצנים מסר הכולל את מבנה הדי-אן-אי שלנו?

מאיה מזרחי

אם הייתה לכם הזדמנות לתקשר עם חייזרים, מה הייתם אומרים להם? האם הייתם מנסים להתחבב עליהם או...

"מצאנו שיותר מרבע מהבחירות הלאומיות במדינות שונות בעולם הוכרעו על ידי אלגוריתם החיפוש של גוגל. זו עובדה מפחידה"

יאן יקיאלק

ד"ר רוברט אפשטיין, פסיכולוג בכיר ב"מכון האמריקני...

"אתם מה שאתם אוכלים": כיצד מזון יכול להשפיע על המנגנון הגנטי שלנו

רקפת תבור

ברבדוס הוא אי במזרח הקריביים שאוכלוסייתו מתמודדת עם נטייה להשמנה ובעבר התמודדה גם עם רעב. ב-1967...

תמיד חשבנו שאנחנו רואים במדויק את המציאות העכשווית – חוקרי מוח טוענים שהטעו אותנו

רקפת תבור

בשנת 1996 ניתנה לשחקן הפוטבול ארני מילס הזדמנות לנצח משחק בליגת ה-NFL עבור קבוצתו...

"אנחנו עומדים מול משהו ממכר מאוד שסוגר עלינו מכל הכיוונים"

רקפת תבור

כבר מכיתה א' התקשה מתנאל לשבת בשקט במהלך יום הלימודים. בהמשך החלו המורים גם להתלונן שהוא אגרסיבי ומפריע....

שתפו: